×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) בִּשְׁנַ֨ת עֶשְׂרִ֤ים וָשֶׁ֙בַע֙ שָׁנָ֔ה לְ⁠יָרׇבְעָ֖ם מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל מָלַ֛ךְ עֲזַרְיָ֥ה בֶן⁠־אֲמַצְיָ֖ה מֶ֥לֶךְ יְ⁠הוּדָֽה׃
In the twenty-seventh year of Jeroboam king of Israel, Azariah son of Amaziah king of Judah began to reign.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
מלכות עזיהו * – דברי הימים ב כ״ו:ג׳-ד׳
בִּשְׁנַת עַשְׂרִין וּשְׁבַע שְׁנִין לְיָרָבְעָם מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל מְלַךְ עֲזַרְיָה בַר אֲמַצְיָה מֶלֶךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה.
בשנת עשרים ושבע שנה לירבעם וגו׳ – אפשר לומר כן? והלא עוזיה וירבעם מלכו כאחת, כמו שפירש בסמוך. אלא, מה תלמוד לומר: בשנת עשרים ושבע לירבעם מלך עזריה – שמלך מלכות מנוגעת, למדנו שנתנגע בשנת עשרים ושבע למלכותו.
In the twenty-seventh year of Yorovom, etc. Is it possible to say so? Did not Uzziyoh1 and Yorovom reign simultaneously, as was explained just before? What, then, is the meaning of the verse, "In the twenty-seventh year of Yorovom … Azaryoh … became king"? That [from that year] he reigned a plagued kingship, [i.e.,] that he was stricken with tzora'as in the twenty-seventh year of his reign.
1. Azaryoh and Uzziyohu refer to the same person. See below verses 13 and 32.
בשנת עשרים ושבע לירבעם מלך ישראל מלך עזריה בן אמציה – איפשר לומר כן, והלא עוזיה וירבעם מלכו כאחת אלא מה ת״ל בשנת עשרים ושבע לירבעם מלך עוזיה שמלך מלכות מנוגעת למדנו שנתנגע בשנת עשרים ושש למלכותו.
בשנת עשרים ושבע – והלא בשנת י״ד שנה לירבעם מלך עזריה, שהרי מלך ירבעם בשנת ט״ו לאמציהו, ומלכות אמציהו כ״ט, נמצא כי בשנת י״ד לירבעם מת אמציהו ומלך עזריה, אלא פי׳ עשרים ושבע לירבעם בסוף מלכותו, שהוא י״ד שנה לתחלת מלכותו מלך עזריה, כי מ״א מלך ירבעם, וי״ד וכ״ז הרי מ״א.
ובסדר עולם: בשנת עשרים ושבע לירבעם מלך ישראל מלך עזריה וגו׳ וכי אפשר לומר כן, והלא ירבעם ועזריה מלכו כאחת? אלא שמלך מלוכה מנוגעת. פירוש: וכן היו כ״ז או כ״ו לעצמו, אם מלכו כאחת, כלומר שתחלת מלכותם היתה בזמן אחד, ומכאן ואילך מלך מלכות מנוגעת. א״כ חצי מלכותו מלכות מנוגעת. ואם כן לדבריו, למה אמר: בשנת עשרים ושבע לירבעם? היה לו לומר בשנת כ״ז למלכו מלך מלכות מנוגעת, למה תלה הדבר במלכות ירבעם?
ובדברי רז״ל ג״כ: יותם לא היה לעוזיהו אלא בימי חלוטו, שהרי בן כ״ה שנה היה במלכו כשמת אביו, הנה שנה אחת היה לו לעוזיהו כשנצטרע כשנולד יותם. אם כן, שימש מטתו בימי חלוטו, ולמדו מזה כי מותר למצורע לשמש מטתו בימי חלוטו. ומה שאמר הכתוב: וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים (ויקרא י״ד:ח׳) – בימי ספרו הוא. הנה הסכימה דעתם כדעת בעל סדר עולם כי ירבעם ועזיהו מלכו כאחת, ולא ידעתי מאין היה להם זה, ולא יתכן זה לפי הפסוקים אם לא מלך עוזיהו בימי אמציהו אביו י״ד שנה, וכבר כתבנו למעלה (רד״ק מלכים ב י״ד:כ״ב) כי לא יראה זה לפי הפסוקים שאפילו שנה אחת מלך בחייו.
בשנת עשרים ושבע שנה לירבעם מלך ישראל מלך עזריה – ידוע כי כשמת אמציה מלך ירבעם ט״ו שנה ולזה יתבאר שכבר מלך עזריה בשנת י״ו למלכות ירבעם והנראה בעיני שהוא מונה כ״ז שנה שהיו עתידים לבא ואחר יכלה מלכו׳ בית יהוא וזה כי ירבעם מלך אחר זה כ״ו שנה ובנו מלך ששה חדשים והם כ״ז שנה מקוטעין.
ואחרי שזכר המלכת ירבעם על ישראל זכר המלכת עזריה בן אמציה על יהודה שהיה בשנת עשרים ושבע לירבעם, והמספר הזה קשה מאד, שהרי מלך ירבעם בשנת חמש עשרה לאמציהו, ומלכות אמציהו היה עשרים ותשע שנה, נמצא כי עד שנת ארבע עשרה לירבעם מלך אמציהו, ואיך אמר כאן שבשנת עשרים ושבע לירבעם מלך עזריהו? אבל אמתת הענין בפשט הוא, שאין פירוש בשנת כ״ז לירבעם מלך עזריה שבשנת כ״ז להתחלת מלכות ירבעם היה זה, כי אם שהיו כ״ז שנה עתידין לעבור ממלכות ירבעם כאשר מלך עזריה. ובסדר עולם (פרק י״ט) אמרו בשנת עשרים ושבע לירבעם מלך עזריה, וכי אפשר לומר כן? והלא ירבעם ועוזיהו מלכו כאחד? אלא שמלך מלכות מנוגעת וכו׳. ודעתם זה אין לו על מה שיסמך, לפי שאם היו הכ״ז שנה מימי מלכות עזריה, שהיה חצי זמן מלכותו בנגע הצרעת וחציו בבריאות, היה לו לומר בשנת כ״ז למלכות עצמו מלך מלכות מנוגעת, ולא היה לו ליחסו למלכות ירבעם ולא לתלות נגעתו בירבעם. וגם כן אמרו חז״ל (עיין רד״ק) יותם לא נולד לעוזיהו אלא בימי חלוטו, שהנה בן כ״ה שנה היה במלכו כשמת אביו, הנה שנה אחת היה לו לעוזיהו שנצטרע כשנולד יותם, אם כן שמש מטתו בימי חלוטו, ולמדו מזה שמותר למצורע לשמש מטתו בימי חלוטו, ומה שאמר הכתוב וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים בימי ספורו הוא. הנה אם כן הסכימה דעתם כדעת בעל סדר עולם, שירבעם ועוזיהו מלכו כאחד ולא ידעתי מאין בא להם זה? כי הפסוקים לא יסבלוהו, אם לא שיאמרו שמלך עוזיהו בחיי אמציה אביו ארבע עשרה שנה מה שלא נזכר בכתוב, וכבר הביא ה״ר דוד קמחי נגדם טענות אחרות מהפסוקים ישרים למוצאי דעת יעויינו משם. ולכן היותר מתישב הוא מה שפירשתי כפי פשט הכתובים, שהיו הכ״ז שנה שמנה אותם שלא עברו למלכות ירבעם, ויהיה המנין על העתיד לא על העבר כשאר המנינים. ואחרי שכתבתי זה ראיתי בדברי רש״י בפירוש זה הספר, בפסוק הוא בנה את אילת וישיבה ליהודה אחרי שכב המלך עם אבותיו שכתב וז״ל, אחרי שכב המלך עם אבותיו, אחרי מות אמציה אביו, מכאן אתה למד שמלך בחיי אביו, ומ״מ לא נתנה אילת בידו עד לאחר מות אביו, שאם לא מלך בחיי אביו למה לו לומר אחרי שכב המלך עם אבותיו? וכשאתה מונה ימי הבית על פי שנות המלכים, אם אינך מחסר ט״ו שנים הללו שנמנים לאמציה ולעוזיה, תמצא שעמד ארבע מאות ועשרים וחמש עכ״ל. ומזה נמשך חלוף הדעות בחשבון שני בית ראשון, כמו שכתבתי בהקדמת זה הספר:
עזריה – הוא עוזיהו, האמור בדברי הימים (דברי הימים ב כ״ו:א׳-ג׳), ולמטה (מלכים ב ט״ו:ל׳-ל״ד).
בשנת עשרים ושבע – שנויה בסדר עולם: שבשנת כ״ז לירבעם נתנגע עזריה, ומלך מלכות מנוגעת, אבל התחלת מלכות עזריה היתה כאחת עם מלכות ירבעם, [רצה לומר: מה שמלך אחרי מות אביו יואש, ולא התחלת חשבון ימי מלכותו, כי ירבעם מלך שלשה שנים בחיי אביו, מאז היתה חשבון ימי מלכותו], כי עזריה מלך ט״ו שנים בחיי אביו, והוא בעת מת יואש [ולכך לא תלה מלכותו המנוגעת במלכות עצמו, כי לא היינו יודעין אם חושב מהזמן שמלך בחיי אביו, או משמת אביו, אבל עתה כאילו יאמר בשנת כ״ז למלכותו, והוא כ״ז לירבעם, אם כן חושב מזמן שמלך הוא בחיי אביו, והוא הזמן אשר מלך ירבעם משמת אביו].
בשנת עשרים ושבע שנה לירבעם בחשבון הזה לא מצאו בו כל אנשי חיל ידיהם, שהלא מלך ירבעם בשנת חמש עשרה שנה לאמציה ומלכות אמציה היתה כ״ט שנה, נמצא שאמציה מלך עד שנת ארבע עשרה לירבעם, ובסדר עולם פי׳ שמ״ש בשנת כ״ז לירבעם מלך עוזיה היינו שאז מלך מלכות מנוגעת, והרי״א הקשה על זה שהיה לו לומר בשנת כ״ז למלכות עצמו מלך מלכות מנוגעת כי לפי דעת חכמינו זכרונם לברכה מלך עוזיה וירבעם כאחד, והרי״א פי׳ שמ״ש בשנת עשרים ושבע פי׳ שהיה עתיד למלוך עוד עשרים ושבע שנה, וגם זה אינו נכון דהא אמר אחר כך בשנת שלשים ושמונה לעזריה מלך זכריה, והי״ל בשנת עשרים ושבע, ובאמת בחשבון שאמר שזכריה מלך בשנת ל״ח לעוזיה לא נוכל לפרש בו שום פירוש כי כן הולך סדר זה אחר כך במלכות שלום ומנחם בן גדי, ומזה ידענו שירבעם בן יואש מלך שלש שנים קודם לעוזיה, ולכן כלתה מלכותו שנמשכה מ״א שנה בשנת ל״ח לעוזיה ואם כן מלך עוזיה י״ב שנה בחיי אמציה אביו, אולם כבר כתבנו שמעת שכבש יואש את אמציה נכבשה מלכות יהודה תחת מלכות ישראל וזה נמשך עד כ״ד שנה למלכות עוזיה שהוא כ״ז לירבעם שעד אז היתה תחת ממשלת ישראל, ובשנת העשרים ושבע התחזק עוזיה ומלך מלכות חזקה בפני עצמו בלתי נכנע תחת ירבעם וכן לקמן י״ז א׳ כדוגמא זו ומבאר בדברי הימים שבחזקתו גבה לבו ונכנס להקטיר ונצטרע, ואם נאמר כדברי חכמינו זכרונם לברכה שזה היה באמצע מלכות עוזיה ואמרו שיותם נולד בימי חלוטו היה זה שלש שנים אח״ז, וכבר מוכח שעוזיה נתנגע בחיי ירבעם ממש שעמוס נתנבא בימי עוזיה ובימי ירבעם שנתים לפני הרעש הרי ששתי שנים לפני הרעש היה עדיין ירבעם חי, וממ״ש בדברי הימים והמה התיחשו בימי ירבעם ובימי יותם שאמר זה על שיותם היה שופט את הבית מבואר שכבר היה מנוגע בימי ירבעם שזה בשנת הל״ז לעוזיה, וידענו שהיה מנוגע ט״ו שנים לכל הפחות ועל שהיה מנוגע קודם זמן זה אין ראיה מפורשת רק מדרך הסברא כיון שידענו שבכ״ז שנה לירבעם התחזק במלכותו כמ״ש שבשנת עשרים ושבע לירבעם מלך עוזיה, מן הסברא שקרוב לזה הזמן נכנס להקטיר כי כן כתוב שבחזקתו גבה לבו עד להשחית, וממ״ש בנבואת הושע ועמוס שנבאו בימי עוזיה יותם וכו׳ ובימי ירבעם בן יואש, למה נזכר ירבעם? שאם רצה להזכיר מלכי ישראל שבימיהם נבא, הלא היו עוד כמה מלכים אחר ירבעם בימים האלה, וע״כ שהזכיר ירבעם כיון שבתחלת מלכות עוזיה היה כבר תחת יד ירבעם, והיה המלכות ע״ש ירבעם, ועל זה אמר בימי עוזיה ובימי ירבעם היינו בעת שהיה עוזיה תחת יד ירבעם שאז נקראה המלכות ע״ש ירבעם, ובימי עוזיה היינו מכ״ז לירבעם ואילך שאז התחילו ימי עוזיה שמלך בפ״ע ומזה ידענו ששנתים לפני הרעש שנבא עמוס היה עדיין תחת יד ירבעם, וכיון שבשנת כ״ז לירבעם מלך עוזיה בפ״ע היה זה שנה או שנתים לפני הרעש על כל פנים, ומבואר שהרעש היה בשנת הכ״ה או הכ״ו לעוזיה ויותם נולד בימי חלוטו כדברי חכמינו זכרונם לברכה. וכן מבואר ממ״ש בישעיה (ז׳ ח׳) ובעוד ששים וחמש שנה יחת אפרים מעם, שהוא נחשב מנבואת עמוס שהיתה שנתים לפני הרעש עד שש לחזקיה שגלו עשרת השבטים מבואר שמן העת ההיא היה כ״ח שנים לעוזיה ט״ו של יותם ט״ז של אחז ושש של חזקיה הוא ס״ה. מבואר שמעת הרעש חי עוזיה כ״ו שנים כדברי חכמינו זכרונם לברכה.
וכעת המקרא עובר למלכות יהודה. בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְיָרָבְעָם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מָלַךְ1 עֲזַרְיָה בֶן אֲמַצְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה הוא עוזיהו האמור בדברי הימים2:
1. הכתוב מנה כאן את מלכות עזריה (עוזיהו) מהזמן שנעשה מצורע, רש״י.
2. מצודת ציון.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(ב) בֶּן⁠־שֵׁ֨שׁ עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ הָיָ֣ה בְ⁠מׇלְכ֔וֹ וַחֲמִשִּׁ֤⁠ים וּשְׁתַּ֙יִם֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלָ֑͏ִם וְ⁠שֵׁ֣ם אִמּ֔⁠וֹ יְ⁠כׇלְיָ֖הוּ מִירוּשָׁלָֽ͏ִם׃
He was sixteen years old when he began to reign; and he reigned fifty-two years in Jerusalem. And his mother's name was Jecoliah of Jerusalem.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונימצודת דודמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

בַּר שִׁית עַסְרֵי שְׁנִין הֲוָה כַּד מְלַךְ וְחַמְשִׁין וְתַרְתֵּין שְׁנִין מְלַךְ בִּירוּשְׁלֵם וְשׁוּם אִמֵיהּ יְכָלְיָהּ מִירוּשְׁלֵם.
בן שש עשרה שנה עוזיה במלכו וחמשים ושתים שנה מלך בירושלים (דברי הימים ב כ״ו:ג׳) ובימי דרשו י״י הצליחו אלהים (דברי הימים ב כ״ו:ה׳) – ומה היא ההצלחה שהצליחו הוא בנה את אילת וישיבה ליהודה (מלכים ב י״ד:כ״ב) ומה ת״ל אחרי שכב המלך עם אבותיו (מלכים ב י״ד:כ״ב) אלא שמלך בימי אבותיו. ד״א מה יורם ואחזיהו ויו⁠[אש](תם) מתו מיתת תחלואים ע״י אחרים. כך אמציהו מת מיתת תחלואים ע״י אחרים. עוזיהו וירבעם מלכו כאחת אלא שירבעם מלך בימי אביו שנה שנאמר וישכב יהואש עם אבותיו (מלכים ב י״ד:ט״ז) (וכתיב) וירבעם ישב על כסאו (מלכים ב י״ג:י״ג), בשנת עשרים ושבע לירבעם מלך עוזיהו (מלכים ב ט״ו:א׳) אפשר לומר כן והלא שניהם מלכו כאחת. אלא שמלך מלכות מנוגעת, וכן הוא אומר ויהי עוזיהו המלך מצורע עד יום מותו (דברי הימים ב כ״ו:כ״א) ויותם בנו על בית המלך שופט (דברי הימים ב כ״ו:כ״א), ואומר כלם נתיחסו בימי יותם (דברי הימים א ה׳:י״ז) ובימי ירבעם בן יואש אפשר לומר כן אלא כל כ״ה שנה שהיה עוזיהו מצורע יותם בנו על בית המלך שופט.
וחמשים ושתים – ט״ו בחיי אביו, ול״ז אחרי מות אביו.
וּבֶּן שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה בְתחילת מָלְכוֹ, וַחֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם, חמש עשרה שנים בחיי אביו, ושלושים ושבע שנים אחרי מות אביו1, וְשֵׁם אִמּוֹ יְכָלְיָהוּ מִירוּשָׁלִָם:
1. מצודת דוד.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונימצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(ג) וַיַּ֥⁠עַשׂ הַיָּ⁠שָׁ֖ר בְּ⁠עֵינֵ֣י יְהֹוָ֑הי״י֑ כְּ⁠כֹ֥ל אֲשֶׁר⁠־עָשָׂ֖ה אֲמַצְיָ֥הוּ אָבִֽיו׃
And he did that which was right in the eyes of Hashem, according to all that his father Amaziah had done.
מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וַעֲבַד דְכָשַׁר קֳדָם יְיָ כְּכֹל דַעֲבַד אֲמַצְיָה אֲבוּהִי.
וספר הכתוב שעשה עזריה הישר בעיני השם כאמציה אביו, והעם היו מזבחים ומקטרים בבמות לשם השם, ושנגעו השם ית׳, רוצה לומר שבהשגחת השם יתברך היה מצורע עד יום מותו וישב בבית החפשית, ודרשו חז״ל (הוריות י׳ ע״א) שהמלכות עמל וטורח רב ועבודה מופלגת למלכים, כאלו הם עבדים לעבדיהם, ולכן כאשר עזריה נצטרע ועזב הנהגת המלכות אל בנו יותם שהוא היה על הבית, כלומר נוהג כבוד הבית וגדולת המלכות והיה שופט את העם, הנה היה עזריה בזה חפשי מאותו עמל וטורח, וזהו בית החפשית. ועוד אמרו (עיין רש״י) שעשה לו בית בבית הקברות, כמו שנאמר (תהלים פ״ח:ו׳) במתים חפשי. ובדברי הימים ספר גבורות עזריהו והמלחמות אשר עשה בנצחון גדול עם פלשתים ועם ערביים, וסדור ביתו וסדור פרשיו וכלי הקרב אשר הכין והבנינים אשר עשה מהמגדלות ודברים אחרים הרבה, ואמר שבחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעל ביי׳ אלהיו ויבא אל היכל ה׳ להקטיר על מזבח הקטורת, ויבאו אחריו הכהנים ויאמרו לו לא לך עוזיהו להקטיר כי לכהנים בני אהרן המקודשים להקטיר, צא מן המקדש כי מעלת ולא לך לכבוד מיי׳ אלהים, ויזעף עוזיהו ובידו מקטרת להקטיר ובזעפו עם הכהנים והצרעת זרחה במצחו לפני הכהנים בבית ה׳ מעל למזבח הקטורת וגומר. הנה התבארה בזה סבת צרעת עזריהו ושהיתה בהשגחה מהשם יתברך, ואחז״ל (עיין רד״ק ועיין רש״י) כי למשה נרמז זה, וזה שאמר במחלוקת קרח (פרשת קרח במדבר י״ז ה׳) כאשר דבר ה׳ ביד משה לו, כשנלקה יד משה בצרעת רמז לו כי כל החולק על הכהונה ילקה בצרעת. והנה לא זכר כאן כותב הספר סבת צרעתו מהסבה אשר זכרתי, שכוון לספר לבד הסתעפות המלכים ושנות מלכותם ושאר הדברים בקצור, וסמך על ספר דברי הימים שהיה אצלם אז:
וַיַּעַשׂ עזריה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אֲמַצְיָהוּ אָבִיו:
מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמקראות שלובותהכל
 
(ד) רַ֥ק הַבָּ⁠מ֖וֹת לֹא⁠־סָ֑רוּ ע֥וֹד הָעָ֛ם מְ⁠זַבְּ⁠חִ֥ים וּֽמְקַטְּ⁠רִ֖ים בַּבָּ⁠מֽוֹת׃
However, the high places were not taken away; the people still sacrificed and offered on the high places.
מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמנחת שימקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

לְחוֹד בָּמָתָא לָא עָטָרָא עַד כְּעַן עַמָא מְדַבְּחִין וּמַסְקִין בּוּסְמָא עַל בָּמָתָא.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

ומקטרים בבמות – בספרים כ״י מאריך בוא״ו וכן ומקטרים שבסוף הסימן הזה.
רַק הַבָּמוֹת לֹא סָרוּ, עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת לשם ה׳1:
1. אברבנאל.
מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמנחת שימקראות שלובותהכל
 
(ה) וַיְנַגַּ֨⁠ע יְהֹוָ֜הי״י֜ אֶת⁠־הַמֶּ֗⁠לֶךְ וַיְהִ֤י מְ⁠צֹרָע֙ עַד⁠־י֣וֹם מֹת֔וֹ וַיֵּ֖⁠שֶׁב בְּ⁠בֵ֣ית הַחׇפְשִׁ֑ית וְ⁠יוֹתָ֤ם בֶּן⁠־הַמֶּ֙⁠לֶךְ֙ עַל⁠־הַבַּ֔⁠יִת שֹׁפֵ֖ט אֶת⁠־עַ֥ם הָאָֽרֶץ׃
And Hashem smote the king, so that he was a leper to the day of his death, and he dwelled in a separate house. And Jotham the king's son was over the household, judging the people of the land.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גמנחת שימצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וְאַיְתֵי יְיָ מַכְתַּשׁ עַל מַלְכָּא וַהֲוָה סְגִיר עַל יוֹם מוֹתֵיהּ וִיתֵיב בַּר מִן יְרוּשְׁלֵם וְיוֹתָם בַּר מַלְכָּא מְמַנָא עַל בֵּיתָא דָאֵין יַת עַמָא דְאַרְעָא.
והצרעת זרחה במצחו (דברי הימים ב כ״ו:י״ט) והלא דברים ק״ו ומה עוזיהו המלך שלא נתכוון לגדולה בשביל כבוד עצמו אלא בשביל כבוד קונו כך נענש המתכוין ליטול לו גדולה ולא בשביל קונו עאכ״ו. ועוד ק״ו: ומה מרים שלא נתכוונה לדבר באחיה לגנאי אלא לשבח ולא למעט פריה ורביה אלא לרבות ובינה לבין עצמה כך נענשה, המתכוין לדבר בחברו לגנאי ולא לשבח למעט פריה ורביה בינו ובין אחרים עאכ״ו.
א
א. בילקוט שמעוני מופיע כאן הביאורים למלכים ב י״ד:כ״ה,כ״ז.
וינגע י״י את המלך – מפורש בדברי הימים שנכנס להיכל להקטיר על המזבח הקטורת (דברי הימים ב כ״ו:ט״ז-כ״א).
בבית החפשית – עשה לו בית בבית הקברות, כמה דאת אמר: במתים חפשי (תהלים פ״ח:ו׳). בירושלמי.
Adonoy brought a plague upon the king. It is explained in Divrei HaYamim1 that he entered the Temple to burn incense on the Incense Altar.⁠2
In a retirement house. He made himself a house in the cemetery,⁠3 4 as it is stated, "I am [considered] among the dead who are free.⁠"5 In [Talmud] Yerushalmi.
1. II Divrei HaYamim 26:16-21.
2. He was punished with tzora'as for attempting to assume the role of the kohein gadol and burn incense on the altar. See II Divrei HaYamim 26-16:21 and Rashi in Bemidbar 17:5.
3. The word חפשי means freedom. The Gemara in Maseches Horiyos 10a explains that Uzziyohu became "free" of the duties of being king. Targum indicates that he lived outside the walls of Yerusholayim. The reason is because a metzora is forced to live in isolation. He was therefore unable to attend to his royal duties and was thus "freed" from his responsibilities.
4. The house was in the cemetery because our Rabbis taught in Maseches Nedarim 12b that a metzora is accounted as dead. And like the dead who is free from the many toils of life, as it states in Tehilim 88:6, "I am [considered] among the dead who are free,⁠" so is a metzora.
5. Tehilim 88:6.
וינגע י״י את המלך – מפורש בדברי הימים שנכנס להיכל להקטיר על מזבח הקטורת (דברי הימים ב כ״ו:ט״ז).
בבית החפשית – עשה לו בית בבית הקברות כמדתמ׳: במתים חפשי (תהלים פ״ה:ו׳), בתלמוד ירושלמי.
וינגע י״י את המלך – בדברי הימים אומר למה נגעהו, לפי שנכנס להיכל להקטיר קטרת. ודרשו כי למשה רמז בזה הדבר, וזהו שאמר במחלוקת קרח: כאשר דבר י״י ביד משה לו (במדבר י״ז:ה׳) – כשלקתה יד משה בצרעת רמז לו כי כל החולק על הכהונה ילקה בצרעת, לפיכך לקה עוזיהו בצרעת.
וישב בבית החפשית – אמרו רז״ל כי המלכות היא עבודה, שהרי צריך לשאת כל משא העם עליו ולשמוע אליהם ולשפוט משפטיהם, בין ברצונו בין שלא ברצונו. אם כן, המלכות היא עבדות. וכשנצטרע עוזיהו וישב לו בבית אחד לבדו, הנה הוא חפשי מן העבודה שהיה בה, לפיכך נקראת הבית: בית החפשית. ועוד אמרו שעשה לו בית בבית הקברות, כד״א במתים חפשי.
ויונתן תרגם: ויתב מברא לירושלם.
שופט את עם הארץ – לדברינו, כל הימים שאביו היה מצורע הוא היה שופט את עם הארץ, וכן הוא משמעות הכתוב. ולדברי רז״ל כי בשנה שנצטרע נולד, ולא שפט את עם הארץ אלא אחר שגדל והיה בן דעת, וקודם לכן היו הזקנים והשרים שופטים את עם הארץ.
וַיֵּשֶׁב בְּבֵית הַחָפְשִׁית – יש אומרים: מ⁠[לשון] ״חָפְשִׁי״ (שמ׳ כא, ה), כלומר בית החֵרות. וכונה כך בגלל בידודו בו מן האנשים, כאילו שהוא השתחרר מהתערבותו בהם.⁠1 ויש אומרים: שם מקום, ופירושו: בית קטן, דומה לדבר הערבים על הבית הקטן: חִפְשׁ (= אוהל משׂער), החי״ת בכַּסְרַה והפ״א בסֻכּוּן.⁠2 ויש אומרים: בית פאר, מן ״[בְ]⁠בִגְדֵי חֹפֶשׁ״ (יח׳ כז, כ), כלומר בגדים מפוארים ומהודרים.⁠3
1. כך אלפאסי, ׳חפש׳, א, עמ׳ 572; ריב״ג, אלאצול, ׳חפש׳, עמ׳ 242, שו׳ 13 (השורשים, עמ׳ 165); אבן בלעם, מלכים, עמ׳ 55א: בית אלחריה אי אנה ארתפעת ענה אלכלף (= בית החופשיה, כלומר סרו ממנו הקשיים); רד״ק על אתר ובשורשים, עמ׳ רכז.
2. כך ריב״ג, אלאצול, ׳חפש׳, עמ׳ 242, שו׳ 16 (השורשים, עמ׳ 165); בן ברון, אלמואזנה, ׳חפש׳, עמ׳ 52. גם ריב״ק, רסאלה, עמ׳ 260, ערך 161, השווה לערבית, אך במובן התבודדות: אלערב תסמי אלבית אלדי תעתזל פיה אלארמל פי חזנהא אלחפשא (= ״הערבים מכנים את הבית אשר מתבודדת בו האלמנה בעצבונה אלחפשא״); אבן בלעם, מלכים, עמ׳ 55א, בשם ״יש מפרשים״.
3. כך ריב״ג, אלאצול, ׳חפש׳, עמ׳ 242, שו׳ 15 (השורשים, עמ׳ 165), בשם ״יש אומרים״ ובצטטו את התרגום; פרחון, ׳חפש׳.
[237א] וישב בבית החפשית קיל מן חפשי אי בית אלחריה ואסמי כדלך לאנקטאעה פיה מן אלנאס פכאנה יחרّא מן אכתלאטהם וקילב אסם מכאן ושרחה בית צגיר מג׳אנס לקול אלערב ללבית אלצגיר חפש בכסר אלחא וסכון אלפא וקיל בית פכ׳ר מן בגדי חופשג אי תיאב פכרה חרה
א. יחרّ ] ב: חר (= חופשי).
ב. וקיל ] ב: וקיל אנה.
ג. בגדי חופש ] נוסח המקרא: ״בְבִגְדֵי חֹפֶשׁ״ (יח׳ כז, כ).
החפשית – אבן ג׳אנח מוקצה מדירת האדם, כאילו היא חפשית מהם. ויתכן גם כן להיותו מן בגדי חופש אשר אמר בהם התרגום ״לבוש דיקר״. ועניין ״החפשית״ בבית הכבוד.
וינגע י״י וגו׳ – כי ישאלוך השוטים מדוע נגעו י״י, השיב להם כמ״ש הנביא כן גבהו מחשבות י״י ממחשבותיכם (ישעיהו נ״ה:ח׳)
וינגע י״י את המלך ויהי מצורע – כבר באר בד״ה כי זה קרה לו מפני חשבו להקטיר במזבח הקטורת והנה היה אז יותם בן המלך שופט את עם הארץ בחיי אביו ומהעת שהיה מצורע ישב בבית החפשית לפי שהיה צריך לישב בדד מחוץ למחנה והיתה נקראת בית המצורע בית החפשית לפי שהמצורע אין לו עסק עם בני אדם והוא מפני זה חפשי מהעסקים והמלאכות.
וישב בבית החפשית – סימן מלכים בבית החפשית ד״ה בית החפשית וא׳ פסוק סימן עיניכם הראות אשר עשה ה׳ בבעל פעור כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור.
וינגע ה׳ – ובדברי הימים (דברי הימים ב כ״ו:י״ח) נאמר שבא לו בזעפו עם הכהנים, בעת בא להקטיר ומיחו בו.
בבית החפשית – רצה לומר: עזב הנהגת המלכות, והיה חפשי מזה העמל, וכמו שאמרו רבותינו ז״ל שהמלכות יחשב לעבדות, לפי רוב העמל.
על הבית – היה ממונה על בית המלך, להיות שופט משפט העם תחת המלך.
החפשית – שם מופשט ובית לשון זכר וסמוך, ונקרא בשם זה או מפני שהיה חפשי כלו׳ מובדל משאר בתים ושם יושבים המצורעים, או היה בית מיוחד למלך למנוחה כשהיה רוצה לצאת חפשי מעול המלוכה.
ויותם בן המלך – כך קראוהו בימיו וכך עבר שמו בקבלה.
על הבית – נצב על צרכי בית המלך כמו יוסף בבית פוטיפר.
שפט – מנהיג את העם ומושל בו כל ימי חולי המלך, ומלך הוא המושל כל ימיו ובנו יקום תחתיו, והשופט מושל לאיזה זמן או כל ימי חייו ג״כ רק בנו לא יקום תחתיו.
עזריהו הצליח הרבה בממלכתו ובמלחמות אשר עשה, וניצח את הפלישתים ואת הערביים, וסידר ביתו ופרשיו ובנה בניינים, וגבה לבו עד להשחית וימעל בה׳ אלוהיו, וכך היה המעשה: שבא עוזיהו אל היכל ה׳ להקטיר על מזבח הקטורת למרות שהוא לא היה כהן, ויבאו אחריו הכהנים ויאמרו לו, לֹא לְךָ עוזיהו להקטיר, כי לכהנים בני אהרן המקודשים להקטיר, צא מן המקדש כי מָעַלְתָּ! ויזעף עוזיהו ובידו מקטרת להקטיר, ובזעפו עם הכהנים וַיְנַגַּע יְהוָה אֶת הַמֶּלֶךְ וַיְהִי – ונהיה מְצֹרָע, שכן הצרעת היא העונש למי שחולק על הכהונה1, וצרעת זו זרחה במצחו לפני הכהנים בבית ה׳ ונשארה עַד יוֹם מֹתוֹ, וכשהצטרע עוזיהו עזב את הנהגת המלכות2 וַיֵּשֶׁב עוזיהו בדד מחוץ לירושלים כדין המצורע3 בְּבית שעשה לו בבית הקברות4 ונקרא בֵית הַחָפְשִׁית על שם שנהיה חופשי מעמל המלכות5, והזקנים והשרים שפטו את העם במקום המלך6, וְלאחר שגדל7 יוֹתָם בֶּן הַמֶּלֶךְ נהיה הוא אחראי עַל הַבַּיִת – בית המלכות, והתמנה להיות שֹׁפֵט במקום המלך8 אֶת משפט עַם הָאָרֶץ – העם:
1. כפי שרמז הקב״ה למשה כאשר לקתה ידו בצרעת, שכל החולק על הכהונה ילקה בצרעת, רש״י, רד״ק. ובמדרש, והלא דברים ק״ו ומה עוזיהו המלך שלא נתכוון לגדולה בשביל כבוד עצמו אלא בשביל כבוד קונו כך נענש, המתכוון ליטול לו גדולה ולא בשביל קונו על אחת כמה וכמה, ועוד ק״ו ומה מרים שלא נתכוונה לדבר באחיה לגנאי אלא לשבח ולא למעט פריה ורביה אלא לרבות, ובינה לבין עצמה כך נענשה, המתכוון לדבר בחברו לגנאי ולא לשבח, למעט פריה ורביה, בינו ובין אחרים עאכ״ו, ילקוט שמעוני.
2. מצודת דוד.
3. רלב״ג.
4. רש״י.
5. מצודת דוד. ועל שם בית הקברות שכן במתים חופשי, רש״י.
6. רד״ק.
7. רד״ק.
8. מצודת דוד.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גמנחת שימצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ו) וְ⁠יֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י עֲזַרְיָ֖הוּ וְ⁠כׇל⁠־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלֹא⁠־הֵ֣ם כְּ⁠תוּבִ֗ים עַל⁠־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּ⁠מִ֖ים לְ⁠מַלְכֵ֥י יְ⁠הוּדָֽה׃
Now the rest of the acts of Azariah, and all that he did, are they not written in the book of the chronicles of the kings of Judah?
מקבילות במקראתרגום יונתןמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

וּשְׁאַר פִּתְגָמֵי עֲזַרְיָהוּ וְכָל דִי עֲבַד הֲלָא אִינוּן כְּתִיבִין עַל סְפַר פִּתְגָמֵי יוֹמַיָא לְמַלְכֵי דְבֵית יְהוּדָה.
וְיֶתֶר דִּבְרֵי עֲזַרְיָהוּ וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה, הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה:
מקבילות במקראתרגום יונתןמקראות שלובותהכל
 
(ז) וַיִּ⁠שְׁכַּ֤ב עֲזַרְיָה֙ עִם⁠־אֲבֹתָ֔יו וַיִּ⁠קְבְּ⁠ר֥וּ אֹת֛וֹ עִם⁠־אֲבֹתָ֖יו בְּ⁠עִ֣יר דָּוִ֑ד וַיִּ⁠מְלֹ֛ךְ יוֹתָ֥ם בְּ⁠נ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃
And Azariah slept with his fathers; and they buried him with his fathers in the city of David. And Jotham his son reigned in his stead.
מקבילות במקראתרגום יונתןר״י אבן כספימקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

וּשְׁכִיב עֲזַרְיָה עִם אֲבָהָתוֹהִי וּקְבָרוּ יָתֵיהּ עִם אֲבָהָתוֹהִי בְּקַרְתָּא דְדָוִד וּמְלַךְ יוֹתָם בְּרֵיהּ תְּחוֹתוֹהִי.
ויקברו אותו וגו׳ – ולא כן כתי׳ בדברי הימים. ונכון לפרש המאמרים בדרך הגיוני שאין ביניהם סתירה. וגם באור כלל זה אוצר י״י יבוא, והבן זה.
וַיִּשְׁכַּב עֲזַרְיָה עִם אֲבֹתָיו וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד וַיִּמְלֹךְ יוֹתָם בְּנוֹ על ממלכת ירושלים תַּחְתָּיו – אחריו: פ
מקבילות במקראתרגום יונתןר״י אבן כספימקראות שלובותהכל
 
(ח) בִּשְׁנַ֨ת שְׁ⁠לֹשִׁ֤ים וּשְׁמֹנֶה֙ שָׁנָ֔ה לַעֲזַרְיָ֖הוּ מֶ֣לֶךְ יְ⁠הוּדָ֑ה מָ֠לַ֠ךְ זְ⁠כַרְיָ֨הוּ בֶן⁠־יָרׇבְעָ֧ם עַל⁠־יִשְׂרָאֵ֛ל בְּ⁠שֹׁמְ⁠ר֖וֹן שִׁשָּׁ֥⁠ה חֳדָשִֽׁים׃
In the thirty-eighth year of Azariah king of Judah, Zechariah the son of Jeroboam reigned over Israel in Samaria six months.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
בִּשְׁנַת תְּלָתִין וְתַמְנֵי שְׁנִין לַעֲזַרְיָה מֶלֶךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה מְלַךְ זְכַרְיָהוּ בַר יָרָבְעָם עַל יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן שִׁתָּא יַרְחִין.
בשנת שלשים ושמנה שנה לעזריהו מלך יהודה מלך זכריהו – אף מכאן יש ללמוד שמלך עזריה משמת יואש מלך ישראל חמש עשרה שנה בחיי אמציה אביו, שאם לא עמד עד שמת אביו, נמצא שלא עמד עד בשנת חמש עשרה לירבעם בן יואש, וירבעם מלך ארבעים ואחת, נמצא שמת ירבעם בשנת עשרים ושבע לעוזיה, והיאך הוא אומר: בשנת שלשים ושמונה? אלא על כרחך, עוזיה וירבעם מלכו כאחת, אלא שירבעם מלך בחיי אביו יהואש שלש שנים, לכך הוא אומר: וירבעם ישב על כסאו (מלכים ב י״ג:י״ג) – שישב כבר, ועוזיה עמד משמת יואש ומלך ירבעם מלכות שלמה.
ובסדר עולם (סדר עולם רבה י״ט) ראיתי שירבעם מלך בחיי אביו שנה, ואיני יודע אם שבוש הסופרים הוא, שאינו יכול ליישב בשנת שלשים ושמונה לעזריה מלך זכריה אלא בענין זה.
In the thirty-eighth year of Azaryohu king of Yehudah, Zecharyoh … became king. From here too, it is possible to deduce that Azaryoh[u] reigned from the time that Yoash king of Yisroel died, fifteen years during the lifetime of Amatzyoh his father, for if he did not become [king] until his father died, it follows that he did not become [king] until the fifteenth year of Yorovom son of Yoash. Now, since Yorovom reigned forty-one years, it follows that Yorovom died in the twenty-seventh year of Uzziyoh. So, how does [Scripture] state, "In the thirty-eighth year?⁠" Rather, we are forced [to deduce] that Uzziyoh and Yorovom reigned simultaneously, except that Yorovom reigned during the lifetime of his father Yehoash – three years. Therefore [Scripture] states, "and Yorovom had sat on his throne,⁠"1 [i.e., on the throne] that he had already sat. And Uzziyoh became [king] when Yoash died and Yorovom reigned over a complete monarchy. I saw in Seder Olam that Yorovom reigned one year during his father's lifetime, and I do not know whether it is the writers' error, for I cannot reconcile, "In the thirty-eighth year of Azaryohu … Zecharyohu … reigned,⁠" except in this manner.
1. Above, 13:13.
בשנת שלשים ושמנה שנה לעזריהו מלך יהודה מלך זכריהו – אף מכאן יש ללמוד שמלך עוזיה, משמת יואש מלך ישראל ט״ו שנה בחיי אמציה אביו שאם לא עמד עד שמת אביו נמצא שעמד בשנת ט״ו לירבעם בן יואש וירבעם מלך ארבעים ואחת נמצא שמת ירבעם בשנת כ״ז לעוזיה, והאיך הוא אומר בשנת ל״ח, על כורחך עוזיה וירבעם מלכו כאחת אלא שירבעם מלך בימי יהואש אביו שלש שנים לכך הוא אומר וירבעם ישב על כסאו (מלכים ב י״ג:י״ג) שישב כבר ועוזיה עמד משמת יואש מלך ישראל ומלך ירבעם מלכות שלימה. ובסדר עולם ראיתי אלא שירבעם מלך בימי אביו שנה ואיני יודע אם שבוש הספרים הוא, שאינו יוכל ליישב בשנת שלשים ושמונה מלך זכריה אלא כענין זה.
בשנת שלשים ושמנה שנה לעזריהו – אם כדברי רז״ל שעזיהו וירבעם מלכו כאחת, היה לו לומר בשנת ארבעים ואחת לעזריהו מלך זכריהו בן ירבעם, אלא שנאמרה לדעתם כי זכריהו מלך בחיי אביו ג׳ שנים, וזה לא מצאנו בכתוב. וגם בעל סדר עולם לא דבר בזה דבר, ואותם ג׳ שנים מנה אותם לזכריהו. וגם לדברינו יתרים י״א שנה, ונאמר כי אותם י״א שנה מלך זכריהו בימי אביו, ולא ידענו למה, אלא כן נראה לפי החשבון.
בשנת שלשים ושמנה שנה לעזריהו מלך יהודה – לפי שכבר מלך ירבעם בחייו עשרים ושש שנה הנה יהיה זה בשנת כ״ז לעזריהו ולזה ידמה שמלך עזריה בחיי אביו י״א שנה כי קשרו עליו קשר בירושלם מעת סר מאחרי י״י וינס לכיש ואז המליכו כל עם יהודה את עזריה ומלך בחיי אביו י״א שנה והעד הנאמן על זה הוא אמרו הוא בנה את אילת וישיבה ליהודה אחרי שכב המלך עם אבותיו וזה לעדות קצת כי מלך בחיי אביו והיה בן שש עשרה שנה כשהמליכוהו בחיי אביו.
ואחרי ספור עזריהו מלך יהודה נעתק הכתוב לספר ממלכות ישראל, שאחרי מות ירבעם בן יואש בן יהואחז בן יהוא מלך זכריה ששה חדשים בלבד לא עוד, לפי שעשה הרע בעיני ה׳ ככל חטאת ירבעם, ונתקשר עליו שלום בן יבש ויכהו קבל עם וימיתהו, ומלת קבל עם פירושו נגד, כי תרגום נגד קבל, וכאלו אמר שהכה אותו נגד העם ובפניו, ולכן מלך תחתיו, ועם זה נשלמו ארבע׳ המלכים אשר אמר ה׳ שיהיו מזרע יהוא על כסא ישראל, שהם יהואחז בנו ויואש בן יהואחז וירבעם בן יואש וזכריה בן ירבעם, וגם הוא המורה שהיעודים הטובים על כל פנים נתקיימו, וכמאמר המשורר (תהלים ל״א כ״ד) אהבו את ה׳ כל חסידיו אמונים נוצר ה׳ ומשלם על יתר עושה גאוה, ובעבור זה צוה שיבטחו בשם חסידיו, וזהו אמרו (שם שם כ״ה) חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים לה׳:
בשנת שלשים ושמנה – כי ירבעם מלך שלש שנים בחיי אביו, ולא אחרי מות אביו, ובין כולם מ״א, וכלו אם כן בל״ח לעזריה, כי התחלת מלכות עזריה, משמלך בחיי אביו, והתחלת מלכות ירבעם, משמת אביו היו בזמן אחד, אם כן קדמה מלכות ירבעם למלכות עזריה שלש שנים מה שמלך בחיי אביו, וכלתה שנת מ״א שלו בל״ח לעזריה, ואז מלך זכריה.
כעת המקרא עובר למלכות ישראל ולמלכים שמלכו על ישראל בתקופת עוזיהו מלך יהודה. בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה לַעֲזַרְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ זְכַרְיָהוּ בֶן יָרָבְעָם (הוא ירבעם השני, בן יואש) עַל יִשְׂרָאֵל ומקום ממלכתו היה בְּשֹׁמְרוֹן, וימי מלכותו ארכו שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בלבד1:
1. אברבנאל.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(ט) וַיַּ֤⁠עַשׂ הָרַע֙ בְּ⁠עֵינֵ֣י יְהֹוָ֔הי״י֔ כַּאֲשֶׁ֥ר עָשׂ֖וּ אֲבֹתָ֑יו לֹ֣א סָ֗ר מֵֽחַטֹּ⁠אות֙ יָרׇבְעָ֣ם בֶּן⁠־נְ⁠בָ֔ט אֲשֶׁ֥ר הֶחֱטִ֖יא אֶת⁠־יִשְׂרָאֵֽל׃
And he did that which was evil in the sight of Hashem, as his fathers had done; he did not depart from the sins of Jeroboam the son of Nebat who caused Israel to sin.
תרגום יונתןאברבנאלמקראות שלובותעודהכל
וַעֲבַד דְבִישׁ קֳדָם יְיָ כְּמָא דַעֲבַדוּ אֲבָהָתוֹהִי לָא סְטָא מֵחוֹבֵי יָרָבְעָם בַּר נְבָט דְחַיֵב יַת יִשְׂרָאֵל.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

וַיַּעַשׂ זכריהו הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָיו, לֹא סָר – התרחק מֵחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט מלך ישראל אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל:
תרגום יונתןאברבנאלמקראות שלובותהכל
 
(י) וַיִּ⁠קְשֹׁ֤ר עָלָיו֙ שַׁלֻּ֣⁠ם בֶּן⁠־יָבֵ֔שׁ וַיַּכֵּ֥⁠הוּ קׇֽבׇל⁠־עָ֖םא וַיְמִיתֵ֑הוּ וַיִּ⁠מְלֹ֖ךְ תַּחְתָּֽיו׃
And Shallum the son of Jabesh conspired against him and smote him before the people, and he slew him and reigned in his stead.
א. קׇֽבׇל⁠־עָ֖ם =ש1 ובדפוסים
• ל!=קָֽבָלְ⁠־עָ֖ם (למ"ד שווּאה ומוקפת)
• הערות דותן וברויאר (וכן הכריעו במג"ה)
• לגבי הקמצים הקטנים ראו ויינברג 3.6.8.4 שנשאר בספק לגבי תיבה זו, והשוו יחזקאל כו,ט (ויינברג 3.1.1 ושם בקמץ חטוף בדפוסים). הכרענו לגבי הקמץ בבי"ת לפי מסורת הקריאה הספרדית (וכך בסימנים).
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספימנחת שימצודת ציוןהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּמְרַד עֲלוֹהִי שַׁלֻם בַּר יָבֵשׁ וּמְחָהִי קֳדָם עַמָא וְקַטְלֵיהּ וּמְלַךְ תְּחוֹתוֹהִי.
ויכהו קבל עם – ומחהי קדם עמא, לעיני העם.
And struck him before the people. [Targum Yonatan renders,] he struck him before the people [i.e.,] before the eyes of the people.⁠1
1. קבל in Aramaic means opposite, i.e., he struck him opposite the people (Metzudat Tzion).
ויכהו קבל עם – ומחהי קדם עמא, לעיני העם.
קבל עם – שתי מלות, והוא כמו: נגד העם (מלכים א כ״א:י״ג). תרגום נגד (יהושע ח׳:י״א) – קבל.
ותרגם יונתן: קדם עמא.
וַיַּכֵּהוּ קָבָל עָם – תרגום [אונקלוס ל]״נֶגֶד כָּל עַמְּךָ אֶעֱשֶׂה נִפְלָאֹת״ (שמ׳ לד, י): ״קבל כל עמך״ וכוונתו: בנוכחות העם ולפניהם. והלא נאמר: ״מַקְבִּילֹת הַלֻּלָאֹת״ (שמ׳ כו, ה), כלומר [עומדות] זו מול זו, והיא אפוא [מילה] עברית וארמית.⁠1
1. השווה ת״י: ״קדם עמא״; ראב״ע בפירושו הקצר לשמ׳ כו, ה: ״זה לנוכח זה. וזאת הלשון ידועה בארמית, ׳ומחי קבלו׳ (יח׳ כו, ט) – המכה כנגדו, ויש אומרים, כי ׳קבל עם׳ (מל״ב טו, י) מגזרתם״; אבן בלעם, מלכים, עמ׳ 55א (ללא הציטוט המקראי האחרון שבפירוש רת״י); רד״ק על אתר ובשורשים, ׳קבל׳, עמ׳ תרלח. משווים לערבית: ריב״ק, רסאלה, עמ׳ 290, ערך 342; אלפאסי, ׳קבל׳, ב, עמ׳ 535; ריב״ג, אלאצול, ׳קבל׳, עמ׳ 624, שו׳ 3 (השורשים, עמ׳ 439). אף רת״י השווה לערבית, אך עשה כן כבדרך אגב, שכן הוא הדגיש כאן רק את הדמיון לארמית (ראה על כך פרקים 1.4.2 ו- 1.4.3).
אויכהו קבל עם תרג׳ום נגד כל עמך אעשה נפלאות קבל כל עמך והו יריד בחצ׳רה אלקום וקבאלתהם וקד קיל מקבילות הלולאות אי מתקאבלאת פהיב עבראניה וסריאניה
א. בשוליים שמאליים: ״וישכב עזריה עם אבותיו״ (פרק טו, ז).
ב. מתקאבלאת פהי ] ב: מתקאבלה אי (= מקבילות כלומר [עברית וארמית]).
קבל עם - פי׳ לנגד העם, וכן פ׳ אבן ג׳אנח, כלומר לעומתם ובמעמדם, והם רואים אותו, וכן תרגם יונתן לקבל עמא.
קבל עם – נגד העם כטעם נגד השמש (במדבר כ״ה:ד׳).
קבל עם – במקצת ספרים הוא מלה אחת אבל רד״ק כתב בפי׳ ובשרשים שהן שתי מלות וכן תרגם יונתן קדם עמא. וגם בספר ישן מסור עליו לית ואינון תרין מלין ולכל הנסחאות בקמץ חטוף.
קבל עם – תרגום של ׳נגד׳, הוא ׳קבל׳.
קבל עם – היא מלה ארמית להוראת נוכח ומצאנו פעל ממקורה, מקבילות הללאות (תרומה), וממנה גם שרש קבל, שנמצא באחרונים שבספרי הקדש איוב ב׳:י׳, אסתר ד׳:ד׳, דברי הימים א׳ י״ב:י״ח ודברי הימים ב׳ כ״ט:כ״ב, רק מצאנו גם במשלי י״ט:כ׳ וקבל מוסר, ובלשון הקדש ישתמש תחתיו בשרש לקח, ויפצר בו ויקח (וישלח)
וַיִּקְשֹׁר עָלָיו קשר למרוד בו שַׁלֻּם בֶּן יָבֵשׁ, וַיַּכֵּהוּ קׇבׇל – לעיני1 הָעָם וַיְמִיתֵהוּ, וַיִּמְלֹךְ שַׁלֻּם בן יבש תַּחְתָּיו – במקומו:
1. רש״י, מצודת ציון.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספימנחת שימצודת ציוןהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יא) וְ⁠יֶ֖תֶר דִּבְרֵ֣י זְ⁠כַרְיָ֑ה הִנָּ֣⁠ם כְּ⁠תוּבִ֗ים עַל⁠־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּ⁠מִ֖ים לְ⁠מַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
Now the rest of the acts of Zechariah, behold, they are written in the book of the chronicles of the kings of Israel.
תרגום יונתןמקראות שלובותעודהכל
וּשְׁאָר פִּתְגָמֵי זְכַרְיָה הָא אִינוּן כְּתִיבִין עַל סְפַר פִּתְגָמֵי יוֹמַיָא לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל.
וְיֶתֶר דִּבְרֵי זְכַרְיָה הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל:
תרגום יונתןמקראות שלובותהכל
 
(יב) ה֣וּא דְ⁠בַר⁠־יְהֹוָ֗הי״י֗ אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤⁠ר אֶל⁠־יֵהוּא֙ לֵאמֹ֔ר בְּ⁠נֵ֣י רְ⁠בִיעִ֔ים יֵשְׁ⁠ב֥וּ לְ⁠ךָ֖ עַל⁠־כִּסֵּ֣⁠א יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיְהִי⁠־כֵֽןא׃
This was the word of Hashem which He spoke to Jehu, saying, "Your sons to the fourth generation shall sit upon the throne of Israel.⁠" And so it came to pass.
א. וַֽיְהִי⁠־כֵֽן ל=וַֽיְהִי⁠־כֵֽן בגעיה ימנית
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
הוּא פִּתְגָמָא דַייָ דִי מַלֵיל עִם יֵהוּא לְמֵימָר בְּנִין רְבִיעָאִין יֵתְבוּן לָךְ עַל כּוּרְסֵי מַלְכוּתָא דְיִשְׂרָאֵל וַהֲוָה כֵן.
ויהי כן – לא שהיתה כדאי מלכותו לימשך כל כך, אלא לקיים דבר מלך, שנאמר: כן יהיה דברי אשר יצא מפי וגו׳ (ישעיהו נ״ה:י״א).
And it was so. Not that his kingdom deserved to last that long, but to fulfill the word of the King,⁠1 as it is stated, "So shall be My word, which will go forth from My mouth etc.⁠"2
1. I.e., the word of God stated in 10:30 above.
2. Yeshayohu 55:11.
בני רביעים וגו׳ ויהי כן – לא שהיה כדי לימשך כל כך אלא לקיים דבר מלך שנ׳ בו: כן יהיה דברי אשר יצא מפי וגו׳ (ישעיהו נ״ה:י״א).
הוא דבר י״י אשר דבר – מלת הוא – טעמו למעלה, וימיתהו וימלך תחתיו (מלכים ב ט״ו:י׳) כאשר דבר י״י, וכיון שמלך רב או מעט כבר נתקיים דבר י״י, והוסבה המלוכה לאחרים, כי הם היו רשעים כלם, ואילו היו טובים ארכה מלכותם עוד, וכבר היתה מלכותם ראויה להפסק קודם זה מפני עונותם. ולא מלך זכריה אותם ששה חדשים אלא לקיים דבר י״י בעבור שידעו העם כי אמת דבר הנביא ליהוא בשם י״י כשאמר לו: בני רבעים ישבו לך על כסא ישראל (מלכים ב י׳:ל׳).
הוא דבר י״י וגו׳ – רמז לרחוק אל ויקשור עליו וגו׳. ומלכות זה לא היה מלכות כלל, ואולם יהוא הנזכר בכאן הוא יהוא בן נמשי אביהם הראש.
הוא דבר ה׳ – מוסב על המקרא שלפני פניו, שנאמר וימלוך תחתיו, והוא דבר ה׳ וגו׳.
ויהי כן – כי מלכו יהואחז ויואש וירבעם וזכריה, ונפסק מזרעו המלוכה.
הוא דבר ה׳ רצה לומר לא היה ראוי שתמשך מלכות יהוא ד׳ דורות רק מפני דבר ה׳ שלטובה אינו חוזר, ולכן ויהי כן – כי בדרך הטבע היו מורדים בו דהא הכה את זכריה קבל עם בלא פחד רק עד עתה נתקיים המלכות בדבר ה׳.
ומפני שדבר ה׳ לטובה אינו מתבטל1, לא מלך זכריה אותם ששה חודשים אלא לקיים את דבר ה׳2 הוּא – אותו דְבַר יְהוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר יונה הנביא בשם ה׳3 אֶל יֵהוּא לֵאמֹר, בְּנֵי רְבִיעִים יֵשְׁבוּ לְךָ מזרעך עַל כִּסֵּא מלכות יִשְׂרָאֵל, וַיְהִי כֵן שמלכו יהואחז ויואש וירבעם וזכריה, ורק אז נפסקה מזרע יהוא המלוכה4: פ
1. מלבי״ם.
2. רש״י, רד״ק.
3. ראה לעיל פרק י׳ פס׳ ל׳.
4. מצודת דוד.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(יג) שַׁלּ֤⁠וּם בֶּן⁠־יָבֵישׁ֙ מָלַ֔ךְ בִּשְׁנַ֨ת שְׁ⁠לֹשִׁ֤ים וָתֵ֙שַׁע֙ שָׁנָ֔ה לְ⁠עֻזִּיָּ֖⁠הא מֶ֣לֶךְ יְ⁠הוּדָ֑ה וַיִּ⁠מְלֹ֥ךְ יֶֽרַח⁠־יָמִ֖ים בְּ⁠שֹׁמְ⁠רֽוֹן׃
Shallum the son of Jabesh began to reign in the thirty-ninth year of Uzziah king of Judah; and he reigned for a month in Samaria.
א. לְעֻזִּיָּ֖ה =ק ושיטת-א ובדפוסים (זי"ן דגושה
• ל=לְעֻזִיָּ֖ה (חסר דגש בזי"ן)
• הערות דותן וברויאר
תרגום יונתןר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
שַׁלוּם בַּר יָבֵשׁ מְלַךְ בִּשְׁנַת תְּלָתִין וּתְשַׁע שְׁנִין לְעֻזִיָה מֶלֶךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה וּמְלַךְ יְרַח יוֹמִין בְּשֹׁמְרוֹן.
בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וָתֵשַׁע שָׁנָה לְעֻזִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה – הוא המכונה לפני כן ואחרי כן גם ״עֲזַרְיָה״ (מל״ב טו, א), וכך כונה גם ב״דברי הימים״ (דה״ב כו, א). והוא (= עזיה) מכלל [האנשים] שנודעו בשני שמות, וכבר הראנו לך כגון זה רבות.
בשנת שלשים ותשע שנה לעזיה מלך יהודה הו אלמסמّי קבל הדא ובעדה איצ׳א עזריה וכדלך סמי פי דברי הימים איצ׳א פהו מן ג׳מלה מן שהר באסמין וקד ארינאך מן דלך כתיראً
פרשת חמש עשרה תספר המלכים שמלכו בישראל אחרי שתמו מלכי בית יהוא, שהם שלום בן יבש, ואחריו מנחם בן גדי, ואחריו פקחיה בן מנחם בנו, ואחריו פקח בן רמליהו, ואחריו הושע בן אלה, ותספר איך הגלו עשרת השבטים בימי הושע בן אלה, ושהוליכם מלך אשור ויושב אותם בחלח ובחבו׳ נהרי גוזן ונהרי מדי עד היום הזה, ותספר עם זה ממלכי יהודה יותם בן עזריהו ואחז בן יותם ועניניו. תחלת הפרשה שלום בן יבש מלך בשנת שלשים ותשע וגומר, עד ויהי בשנת שלש להושע בן אלה מלך ישראל מלך חזקיהו בן אחז וגומר, והנה שאלתי בפרשה הזאת שש השאלות:
השאלה הראשונה במה שאמר ויקשור קשר הושע בן אלה וגומר בשנת עשרים ליותם בן עוזיהו, ואיך יהיה זה? כי הנה יותם לא מלך כי אם שש עשרה שנה, ואיך מנה לו אם כן עשרים שנה למלכותו?
השאלה השנית במה שאמר שיותם בנה את שער בית ה׳ העליון, כי הנה אותו השער שלמה ע״ה בנאו, ובהמלכת יהואש (דברי הימים ב כ״ג כ׳) נאמר ביהוידע הכהן ויורד המלך מבית השם ויבאו בתוך שער העליון וגומר, וזה מורה שכבר היה שם אותו השער, ואיך אמר שבנאו יותם המלך?
השאלה השלישית במה שאמר בכאן שעלה רצין מלך ארם ופקח בן רמליהו מלך ישראל על אחז ולא יכלו להלחם בו, וכזה גם כן נאמר בנבואות ישעיהו (ישעי׳ ז׳ ג׳, ד׳) צא נא לקראת אחז וגומר ואמרת אליו השמר והשקט אל תירא ולבבך אל ירך משני זנבות האודים העשנים האלה וגו׳, ובדברי הימים נאמר סותר לזה ששם (דברי הימים ב כ״ח) ספר מכת חרב והרג ואבדן ושלל מופלא שעשה והוליך רצין מערי יהודה, ושמלך ישראל הרג מאה ועשרים אלף איש בחור מיהודה ביום אחד, וגם בן המלך אחז ומשנה המלך ושרים אחרים הרג ומאתים אלף נשים בנים ובנות ושלל גדול הוליך לשמרון והיא סתירה גדולה:
השאלה הרביעית במה שאמר כאן שבשנת שתים עשרה לאחז מלך יהודה מלך הושע בן אלה, והנה הושע מלך תשע שנים וששה שהם היו בימי חזקיהו כמו שיזכור, ולפי זה בשנת הרביעית או הג׳ לאחז מלך הושע לא בשנת שתים עשרה כמו שאמר בכאן:
השאלה החמישית במה שספר שהכשדיים באו להתישב בארץ ישראל, לפי שלא ידעו משפט אלהי הארץ היה השם משלח בהם אריות ויהרגום, ויקשה זה מאד כי הנה בני ישראל שהיו יושבים עליה לא היו יראים את השם ולא היו שומרים מצותיו בהיותם בעלי בריתו ולא היו הורגים אותם האריות, ואיך יהיו מחוייבים הכשדיים בדבר שהישראלים לא היו שומרים אותו? והנה העממים שהיו בארץ קודם שירשוה בני ישראל לא ידעו את השם ולא יראו ממנו ולא היו הורגים האריות אותם, ולכן יקשה מאד מפני מה היה ה׳ יתברך משלח האריות להמית הכשדיים?
השאלה הששית במה שאמר שבא כהן ביניהם ושלמד אותם ירא אלהים באופן שנצולו מהאריות, ושאת השם היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים כמשפטם הראשונים בארצם, וזה דבר קשה מאד אמרו, כי אך ישוער שהיו יראים את ה׳ אם היו עובדים ע״ז? והנה אין היראה דבר כי אם ההשתדלות בשמירת מצותיו וההתבוננות במעלתו וענשיו המיועדים לעוברים על רצונו, ואם היה הדבר הזה בכשדיים לא היו אם כן עובדים לאלהיהם, ואם היו עובדים לאלהיהם כבראשו׳ בהיותם בארצם לא היו אם כן יראים את השם, כי שני הדברים והם היראה את השם והעבודה לאלהים אחרים הם סותרים זה את זה:
והנני מפרש פסוקי הפרשה באופן יותרו השאלות והספקות האלה כלם:
שלום בן יבש וגומר. ספר הכתוב שבשנת שלשים ותשע לעוזיהו מלך יהודה שהוא הנזכר, כי פעמים יקראהו עזריהו ופעם יקראהו עוזיהו, בזמן ההוא מלך שלום בן יבש, ולא מלך כי אם ירח ימים, לפי שנענש מדה כנגד מדה, הוא הרג את זכריהו ומנחם בן גדי הרג אותו.
שלום בן יבש וגו׳ לעזיה מלך יהודה – בספר אחד כ״י כתוב לעזריה וכן בספר אחר נכתב בצדו ס״א לעזריה וכן הוא בתרגום אבל ספרים אחרים כתוב לעזיה וכן דינו מכח המסורת שנמנה עם הכתובים עזיה במסרה רבתא אות עי״ן וכן כתב מהרי״א ז״ל לעזיהו הוא עזריה פעמים קורא אותו עזריה ופעמים עזיה ועיין מ״ש בד״ה א׳ ו׳.
ירח – חדש, על שהוא נמנה במהלך הירח.
בשנת שלשים ותשע – כי זכריה מלך בל״ח לעוזיה, ומלך ששה חדשים, ואחריו מלך שלום, והוא ל״ט לעוזיה.
שַׁלּוּם בֶּן יָבֵישׁ מָלַךְ על ישראל בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וָתֵשַׁע שָׁנָה לְעֻזִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה, וַיִּמְלֹךְ על ממלכת ישראל יֶרַח – חודש1 יָמִים בלבד2, ומקום מושב ממלכתו היה בְּשֹׁמְרוֹן בירת מלכות ישראל:
1. מצודת ציון.
2. אברבנאל.
תרגום יונתןר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(יד) וַיַּ֩⁠עַל֩ מְ⁠נַחֵ֨ם בֶּן⁠־גָּדִ֜י מִתִּ⁠רְצָ֗ה וַיָּ⁠בֹא֙ שֹׁמְ⁠ר֔וֹן וַיַּ֛⁠ךְ אֶת⁠־שַׁלּ֥⁠וּם בֶּן⁠־יָבֵ֖ישׁ בְּ⁠שֹׁמְ⁠ר֑וֹן וַיְמִיתֵ֖הוּ וַיִּ⁠מְלֹ֥ךְ תַּחְתָּֽיו׃
And Menahem the son of Gadi went up from Tirzah, and came to Samaria, and smote Shallum the son of Jabesh in Samaria, and slew him, and reigned in his stead.
תרגום יונתןמנחת שימקראות שלובותעודהכל
וּסְלִיק מְנַחֵם בַּר גָדִי מִתִּרְצָה וַאֲתָא לְשֹׁמְרוֹן וּמְחָא יַת שַׁלוּם בַּר יָבֵשׁ בְּשֹׁמְרוֹן וְקַטְלֵיהּ וּמְלַךְ תְּחוֹתוֹהִי.
ויך את שלום בן יביש – במקצת ספרים מלא יו״ד וכן דינו ע״פ המסורת דבסוף שופטים נמסר כל החסרים בלישנהון ולא נמנה זה עמכם.
וַיַּעַל מְנַחֵם בֶּן גָּדִי מִן העיר תִּרְצָה, וַיָּבֹא לְשֹׁמְרוֹן וַיַּךְ – והיכה אֶת שַׁלּוּם בֶּן יָבֵישׁ מלך ישראל בְּשֹׁמְרוֹן וַיְמִיתֵהוּ1, וַיִּמְלֹךְ מנחם בן גדי תַּחְתָּיו – במקומו:
1. ונענש מדה כנגד מדה, שהוא הרג את זכריהו ומנחם בן גדי הרג אותו, אברבנאל.
תרגום יונתןמנחת שימקראות שלובותהכל
 
(טו) וְ⁠יֶ֙תֶר֙ דִּבְרֵ֣י שַׁלּ֔⁠וּם וְ⁠קִשְׁר֖וֹ אֲשֶׁ֣ר קָשָׁ֑ר הִנָּ֣⁠ם כְּ⁠תוּבִ֗יםא עַל⁠־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּ⁠מִ֖ים לְ⁠מַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
Now the rest of the acts of Shallum, and his conspiracy which he made, behold, they are written in the book of the chronicles of the kings of Israel.
א. כְּתוּבִ֗ים =ק,ש1 ומסורות-א,ל וטברניות ובדפוסים
• ל!=כְּתֻבִ֗ים (כתיב חסר וי"ו)
תרגום יונתןמקראות שלובותעודהכל
וּשְׁאָר פִּתְגָמֵי שַׁלוּם וּמֵירְדֵיהּ דִי מְרַד הָא אִינוּן כְּתִיבִין עַל סִפְרֵי פִתְגָמֵי יוֹמַיָא לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל.
וְיֶתֶר דִּבְרֵי שַׁלּוּם בֶּן יָבֵישׁ וְקִשְׁרוֹ אֲשֶׁר קָשָׁר נגד זכריה מלך ישראל, הִנָּם כְּתֻבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל: ס
תרגום יונתןמקראות שלובותהכל
 
(טז) אאָ֣ז יַכֶּֽ⁠ה⁠־מְ֠⁠נַחֵ֠ם אֶת⁠־תִּפְסַ֨ח וְ⁠אֶת⁠־כׇּל⁠־אֲשֶׁר⁠־בָּ֤הּ וְ⁠אֶת⁠־גְּ⁠בוּלֶ֙יהָ֙ מִתִּ⁠רְצָ֔ה כִּ֛י לֹ֥א פָתַ֖ח וַיַּ֑⁠ךְ אֵ֛ת כׇּל⁠־הֶהָ֥רוֹתֶ֖יהָ בִּקֵּֽ⁠עַ׃
Then Menahem smote Tiphsah, and all that were in it, and its borders from Tirzah, because they had not opened to him, therefore he smote it; and all the women within that were with child he ripped up.
א. ‹רווח› =א⁠(ק) אין פרשה
• ל=פרשה סתומה וכן הוא בכתי"ק, וכן ציין פינפר במקצת ספרים. אבל יהושע קמחי סימן במפורש שאין פרשה בכתר במקום הזה (וכן הכריעו ברויאר ומג"ה). והשוו "וישלח אחז מלאכים" (טז, ז).
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
בְּכֵן מְחָא מְנַחֵם יַת תִפְסַח וְיַת כָּל דִי בָהּ וְיַת תְּחוּמָהָא מִתִּרְצָה אֲרֵי לָא פְתָחַת תַּרְעָהָא לְאַשְׁלָמָא וּמְחָא וְיַת כָּל מְעַדְיָתָהָא בְּזַע.
כי לא פתח – שר העיר לא פתח לו את העיר לקבלו למלך עליהם.
ההרותיה – את הנשים ההרות שבה, בקע.
Because it would not open. The governor of the city did not open the city for him, to accept him as king over them.
Its pregnant women. The pregnant women therein, he ripped open.
כי לא פתח – שר העיר לא פתח לו את העיר לקבלו למלך עליהם.
את תפסח ואת כל אשר בה – תפסח לא היתה מארץ ישראל אלא מעבר הנהר, מארם, וכן כתוב: כי הוא רודה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה (מלכים א ה׳:ד׳).
ונראה כי היתה לגבול ארץ ישראל נכח תרצה, ותרצה היתה מארץ ישראל, מקומו של מנחם, ומנחם בא להלחם על תפסח וקרא לשלום אליה להיות לו למס, ולא פתח לו עם העיר, וזהו שאמר: כי לא פתח.
ויך – והכה אותה ואת כל גבוליה.
מתרצה – כלומר מגבול תרצה ואילך, כל הנמצא בכל גבוליה הכה. ועוד, כי כל ההרות שבה בקע דרך נקמה ובזיון.
ההרותיה – בשתי ידיעות, כמו: בתוך האהלי (יהושע ז׳:כ״א).
כי לא פתח – השער אלינו, כעניין ״ופתחה לך ואם לא תשלים, כלומר שלא תפתח וצרת עליה וכול׳. וכן אמר התרגום ״ארי לא פתחת תרעא לאשלמא ומחהי״.
כי לא פתח – רמז לעם היושב בה. והטעם כי לא פתחו לו הנערים להכנס דרך שלום.
ואת גבוליה מתרצה כי לא פתח – ידמה שתפסח לא היתה מארץ ישראל וקרא לה מנחם לשלום ולא הסכימה להשלי׳ עמו ולא פתח לו ולזה הכה אותה ואת כל אשר בה ואת גבוליה אשר מחוץ לעיר מתרצה ואילך וגם כל המגדלים החזקי׳ הבנויי׳ בהרי׳ אשר בה בקע.
ומיד שנמלך הכה את תפסח ואת כל גבוליה שהיה מארם, כמו שכתוב (מלכים א ד׳ כ״ג) כי הוא רודה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה, ונראה שהיה לתרצה מלחמה עם תפסח, ולפי שמנחם בן גדי היה מתרצה מיד כשמלך קרא לשלום אל תפסח, ונראה שלא פתחו לו ומפני זה עשה מתרצה מלחמה עזה אל תפסח והכה אותה וכל גבוליה, וז״ש מתרצה כי לא פתח וגם כל ההרותיה בקע, ר״ל שכל הנשים ההרות שהיו בתפסח בקע והמיתם שמה באכזריות גדול:
מתרצה – מעבר תרצה.
כי לא פתח – על שלא פתח תפסח את שער העיר לבוא בה, ולזה הכה את תפסח ואת גבוליה, אשר מעבר תרצה.
בקע – פתח בטני ההרות, להוציא וולדותיהן.
כי לא פתח ויך הדין הוא כשצרים על עיר אין מקיפים אותה מארבע רוחות אלא מניח צד אחד פתוח שיברח מי שירצה, וכן הדין שאין הורגים נשים וטף כמ״ש הרמב״ם פ״ו מהלכות מלכים,
והוא הכה את תפסח שהיתה מארם ואת גבוליה שמצד תרצה ואת כל אשר בה לא נמלט איש כי לא פתח את הצד הרביעי כפי הדין,
וגם את כל ההרותיה בקע שזה גם כן נגד חוקי המלחמה ונגד דת ישראל.
תפסח – איננה הנזכרת במלכים א׳ ד׳:כ״ד שהיא על נהר פרת, וזאת עיר סמוכה לתרצה.
כי לא פתח ויך – לשון קצר להגיד שלא המתין להם, רק קרא להם שיפתחו לו שערי העיר, וכשראה שלא פתחו לו תכף ומיד, נתאכזר לא בלבד ביושביה רק גם על יושבי הכפרים שבגבוליה מתרצה והלאה.
אָז במולכו יַכֶּה – היכה מְנַחֵם בן-גדי אֶת תִּפְסַח שלא היתה עיר מארץ ישראל1 אלא שייכת לארם2 וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּה, וְאֶת כל השייך לתפסח גְּבוּלֶיהָ מִגבול3 תִּרְצָה ואילך, שכן היתה בגבול ישראל מעבר לתרצה4, כִּי קרא לעיר לשלום ולא הסכימו להשלים עמו5 וְלֹא פָתַח לו שר העיר את העיר לקבלו למלך עליהם6, ומתוך נקמה וביזיון7 וַיַּךְ – היכה מנחם בן גדי אֵת כָּל הֶהָרוֹתֶיהָ – הנשים ההרות שבה8 בִּקֵּעַ – ופתח את הבטן שלהן, להוציא וולדותיהן9 נגד חוקי המלחמה ונגד דת ישראל10: פ
1. רד״ק, רלב״ג.
2. מלבי״ם.
3. מצודת דוד.
4. רד״ק.
5. רד״ק, אברבנאל.
6. רש״י, מצודת דוד. ומלבי״ם מבאר כי לא פתח מנחם בן גדי את הצד הרביעי של העיר שימלטו מי שרוצה כפי דיני התורה.
7. רד״ק.
8. רש״י.
9. מצודת דוד.
10. מלבי״ם.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יז) בִּשְׁנַ֨ת שְׁ⁠לֹשִׁ֤ים וָתֵ֙שַׁע֙ שָׁנָ֔ה לַעֲזַרְיָ֖ה מֶ֣לֶךְ יְ⁠הוּדָ֑ה מָ֠לַ֠ךְ מְ⁠נַחֵ֨ם בֶּן⁠־גָּדִ֧י עַל⁠־יִשְׂרָאֵ֛ל עֶ֥שֶׂר שָׁנִ֖ים בְּ⁠שֹׁמְ⁠רֽוֹן׃
In the thirty-ninth year of Azariah king of Judah, Menahem the son of Gadi began to reign over Israel, and he reigned ten years in Samaria.
תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
בִּשְׁנַת תְּלָתִין וּתְשַׁע שְׁנִין לַעֲזַרְיָה מֶלֶךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה מְלַךְ מְנַחֵם בַּר גָדִי עַל יִשְׂרָאֵל עֲסַר שְׁנִין בְּשֹׁמְרוֹן.
והנה מנחם מלך עשר שנים ועשה הרע בעיני ה׳, ולפי שבימיו עלה על הארץ פול מלך אשור, נתן לו מנחם מנחה אלף ככרי כסף כדי שיחזיק את הממלכה בידו, ומלך אשור כאשר קבל הכסף חלף הלך לו אל ארצו ולא נתעכב שמה להציל את ישראל משאר אויביו:
בשנת שלשים ותשע – רצה לומר: אחר שעבר ל״ט לעזריה, כי שלום מלך בסוף ל״ט לעזריה, ונהרג אחר ירח ימים, ובשנה הבאה בכלות ל״ט לעזריה, בתחלת מ׳, מלך מנחם.
עשר וגו׳ – ומקוטעות היו.
בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וָתֵשַׁע שָׁנָה לַעֲזַרְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה (הוא עוזיהו) מָלַךְ מְנַחֵם בֶּן גָּדִי עַל יִשְׂרָאֵל ומלכותו נמשכה עֶשֶׂר שָׁנִים ומקוטעות היו1, כאשר מקום מושב ממלכתו היה בְּשֹׁמְרוֹן בירת מלכות ישראל:
1. מצודת דוד.
תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(יח) וַיַּ֥⁠עַשׂ הָרַ֖ע בְּ⁠עֵינֵ֣י יְהֹוָ֑הי״י֑ לֹ֣א סָ֠ר מֵעַ֨ל חַטֹּ֜⁠אות יָרׇבְעָ֧ם בֶּן⁠־נְ⁠בָ֛ט אֲשֶׁר⁠־הֶחֱטִ֥יא אֶת⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל כׇּל⁠־יָמָֽיו׃
And he did that which was evil in the sight of Hashem; he did not depart all his days from the sins of Jeroboam the son of Nebat who caused Israel to sin.
תרגום יונתןאברבנאלמקראות שלובותעודהכל
וַעֲבַד דְבִישׁ קֳדָם יְיָ לָא סְטָא מֵעַל חוֹבֵי יָרָבְעָם בַּר נְבָט דְחַיֵב עַל יִשְׂרָאֵל כָּל יוֹמוֹהִי.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יז]

וַיַּעַשׂ מנחם בן גדי הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה, לֹא סָר – התרחק מֵעַל חַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל ואף הוא המשיך בחטאים אלו כָּל יָמָיו:
תרגום יונתןאברבנאלמקראות שלובותהכל
 
(יט) בָּ֣א פ֤וּל מֶֽלֶךְ⁠־אַשּׁ⁠וּר֙ עַל⁠־הָאָ֔רֶץ וַיִּתֵּ֤⁠ן מְ⁠נַחֵם֙ לְ⁠פ֔וּל אֶ֖לֶף כִּכַּ⁠ר⁠־כָּ֑סֶף לִהְי֤וֹת יָדָיו֙ אִתּ֔⁠וֹ לְ⁠הַחֲזִ֥יק הַמַּ⁠מְלָכָ֖ה בְּ⁠יָדֽוֹ׃
Pul the king of Assyria came against the land; and Menahem gave Pul one thousand talents of silver, that his hand might be with him to strengthen the kingdom in his hand.
תרגום יונתןר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
אֲתָא פוּל מַלְכָּא דְאַתּוּר עַל אַרְעָא וִיהַב מְנַחֵם לְפוּל אֶלֶף כִּכְּרִין דִכְסַף לְאַשְׁלָמָא יְדוֹהִי עִמֵיהּ לְאַתְקָפָא מַלְכוּתָא בִּידֵיהּ.
בא פול וגו׳ – בזה התחילה הצלחת החיה הראשונה ואם העיקר והתכלית היה נבוכדנצר, אבל צמחו לפניו פול ותגלת ושלמנסר וסנחריב וכל אחד היה הולך וחזק והכלל לכלם מלכות אשור, כמו שהתבאר אצל הבקיאים בספרים, כ״ש שכת׳ אח״ז ויבא מלך אשור מבבל וגו׳ (מלכים ב י״ז:כ״ד). ובאור כל אלה הענינים אוצר י״י יבוא.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יז]

ידיו – כח ידיו.
להחזיק – מלשון חזק.
בא פול – כאשר בא פול, והבטיח מנחם לתת לו אלף ככר כסף, לעזור לו על המלוכה.
בא פול וגו׳ – נראה שהמעתיק השמיט תיבת בימיו הדומה לימיו שבסוף הפסוק הקודם, או לכל הפחות הושמטו אותיות ו״ו ויו״ד והראוי ויבא; ועל אודות שם פול כתב אוהב גר בנו של שד״ל (אהה! כי עודנו באבו נקטף!) בספרו Le sanscritine de la langue assyrienne שהוראתו בלשון סאנסקריט רם ונשא; ותגלת פלאסר לפי דעתו הוראתו מלך מושיע וחזק; שלמנאסר, מלך נודע שמו ונכבד; סנחריב, דומה לאריה; אסר חדון, מלך גובר וכובש.
להחזיק הממלכה בידו – שלא ימרדו בו בני ישראל שבודאי לא מרצונם עבדוהו אחרי אכזריותו על תפסח.
בימיו בָּא פוּל הוא סנחריב1 מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל הָאָרֶץ, וַיִּתֵּן מְנַחֵם בן גדי לְפוּל מלך אשור הבטחה שיתן לו2 אֶלֶף כִּכַּר כָּסֶף לִהְיוֹת בתמורה שיהיה כח3 יָדָיו של פול מלך אשור אִתּוֹ – לעזרתו של מנחם בן גדי4 לְהַחֲזִיק – לחזק5 הַמַּמְלָכָה ולהשאירה בְּיָדוֹ ולהגן עליה מפני האויב6:
2. מצודת דוד.
3. מצודת ציון.
4. מצודת דוד.
5. מצודת ציון.
6. כך משמע מרד״ק בפס׳ כ׳.
תרגום יונתןר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כ) וַיֹּ⁠צֵא֩ מְ⁠נַחֵ֨ם אֶת⁠־הַכֶּ֜⁠סֶף עַל⁠־יִשְׂרָאֵ֗ל עַ֚ל כׇּל⁠־גִּבּ⁠וֹרֵ֣י הַחַ֔יִל לָתֵת֙ לְ⁠מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔⁠וּר חֲמִשִּׁ֧⁠ים שְׁ⁠קָלִ֛ים כֶּ֖סֶף לְ⁠אִ֣ישׁ אֶחָ֑ד וַיָּ֙⁠שׇׁב֙ מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔⁠וּר וְ⁠לֹא⁠־עָ֥מַד שָׁ֖ם בָּאָֽרֶץ׃
And Menahem exacted the money from Israel, from all the mighty men of wealth, from each man fifty shekels of silver, to give to the king of Assyria. So the king of Assyria returned and did not stay there in the land.
תרגום יונתןרד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּרְמָא מְנַחֵם יַת כַּסְפָּא עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל כָּל גִבָּרֵי חֵילָא לְמִתַּן לְמַלְכָּא דְאַתּוּר חַמְשִׁין סַלְעִין דִכְסַף לְגַבְרָא חָד וְתַב מַלְכָּא דְאַתּוּר וְלָא אַנְזִיק תַּמָן בְּאַרְעָא.
ולא עמד שם בארץ – לא נתעכב שם, אלא שב לו לארצו כיון שקבל הכסף, ולא שמרה מאויב אחר.
ויונתן תרגם: ולא אנזיק תמן בארעא.
ויוצא מנחם את הכסף – כלומר השליך עליהם מס על כל הגיבורים והוציאו מהם לתתו למלך אשור. אבן ג׳אנח פי׳ חלקו עליהם. והקמחי פי׳ כלומר הוציא עליהם שהם פרעו אותו.
ויוצא מנחם – הוציא את הכסף מזולתו, והטילו על ישראל, ומפרש שעל גבורי החיל הטיל, כל אחד חמשים שקל.
ולא עמד – לא נתעכב.
ויצא... על ישראל – מקרא קצר וענינו ויוצא הכסף בהטילו מס על ישראל.
ובמקום לתת משלו וַיֹּצֵא – הוציא מְנַחֵם אֶת הַכֶּסֶף מזולתו והטילו1 עַל עם יִשְׂרָאֵל, כאשר דרש כי עַל כָּל גִּבּוֹרֵי הַחַיִל שבישראל תהיה חובה לָתֵת לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר חֲמִשִּׁים שְׁקָלִים כֶּסֶף, וסכום זה הוטל לְכל אִישׁ אֶחָד מהגיבורים, ולאחר שקיבל פול מלך אשור את הכסף2 וַיָּשָׁב – חזר פול מֶלֶךְ אַשּׁוּר לארצו וְלֹא עָמַד – נתעכב3 שָׁם בָּאָרֶץ ולא שמר את הארץ מפני האויב4 כפי שציפה ממנו מנחם בן גדי שנתן לו את הכסף:
1. מצודת דוד.
2. רד״ק.
3. רד״ק, מצודת דוד.
4. רד״ק.
תרגום יונתןרד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כא) וְ⁠יֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י מְ⁠נַחֵ֖ם וְ⁠כׇל⁠־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלוֹא⁠־הֵ֣ם כְּ⁠תוּבִ֗ים עַל⁠־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּ⁠מִ֖ים לְ⁠מַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
Now the rest of the acts of Menahem, and all that he did, are they not written in the book of the chronicles of the kings of Israel?
תרגום יונתןמקראות שלובותעודהכל
וּשְׁאָר פִּתְגָמֵי מְנַחֵם וְכָל דִי עֲבַד הֲלָא אִינוּן כְּתִיבִין עַל סְפַר פִּתְגָמֵי יוֹמַיָא לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל.
וְיֶתֶר דִּבְרֵי מְנַחֵם בן גדי מלך ישראל וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה, הֲלוֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל:
תרגום יונתןמקראות שלובותהכל
 
(כב) וַיִּ⁠שְׁכַּ֥ב מְ⁠נַחֵ֖ם עִם⁠־אֲבֹתָ֑יו וַיִּ⁠מְלֹ֛ךְ פְּ⁠קַחְיָ֥ה בְ⁠נ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃
And Menahem slept with his fathers; and Pekahiah his son reigned in his stead.
תרגום יונתןאברבנאלמקראות שלובותעודהכל
וּשְׁכִיב מְנַחֵם עִם אֲבָהָתוֹהִי וּמְלַךְ פְּקַחְיָה בְּרֵיהּ תְּחוֹתוֹהִי.
והנה קם אחרי מות מנחם בן גדי במלוכה בנו פקחיה תחתיו, ואבות ובנים כלם היו רעים וחטאים ליי׳ מאד, ומפני כן לא מלך פקחיה כי אם שנתים כיתר בני המלכים אשר קדמו שהיו חטאים בנפשותם, ובניהם הקמים אחריהם לא האריכו ימים על מלכותם ורובם היו שנתים או שנה אחת או פחות מזה ברשעת אביהם.
וַיִּשְׁכַּב מְנַחֵם בן גדי עִם אֲבֹתָיו וַיִּמְלֹךְ אחריו פְּקַחְיָה בְנוֹ על ישראל תַּחְתָּיו – במקומו: פ
תרגום יונתןאברבנאלמקראות שלובותהכל
 
(כג) בִּשְׁנַת֙ חֲמִשִּׁ֣⁠ים שָׁנָ֔ה לַעֲזַרְיָ֖ה מֶ֣לֶךְ יְ⁠הוּדָ֑ה מָ֠לַ֠ךְ פְּ⁠קַֽחְיָ֨ה בֶן⁠־מְ⁠נַחֵ֧ם עַל⁠־יִשְׂרָאֵ֛ל בְּ⁠שֹׁמְ⁠ר֖וֹן שְׁ⁠נָתָֽיִם׃
In the fiftieth year of Azariah king of Judah, Pekahiah the son of Menahem began to reign over Israel in Samaria, and he reigned two years.
תרגום יונתןמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
בִּשְׁנַת חַמְשִׁין שְׁנִין לַעֲזַרְיָה מֶלֶךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה מְלַךְ פְּקַחְיָה בַּר מְנַחֵם עַל יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן תַּרְתֵּין שְׁנִין.
בשנת חמשים שנה – כי מנחם מלך בשנת מ׳ לעזריה ומלך י׳ שנים מקוטעות, וכלו אם כן במ״ט לעזריה, ובשנה הבאה מלך פקחיה והיא נ׳ לעזריה שנתים. ומקוטעות היו.
בִּשְׁנַת חֲמִשִּׁים שָׁנָה לַעֲזַרְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה (הוא עוזיהו) מָלַךְ פְּקַחְיָה בֶן מְנַחֵם עַל יִשְׂרָאֵל ומקום מושב ממלכתו היה בְּשֹׁמְרוֹן בירת ממלכת ישראל, ומלכותו נמשכה שְׁנָתָיִם:
תרגום יונתןמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(כד) וַיַּ֥⁠עַשׂ הָרַ֖ע בְּ⁠עֵינֵ֣י יְהֹוָ֑הי״י֑ לֹ֣א סָ֗ר מֵֽחַטֹּ⁠אות֙ יָרׇבְעָ֣ם בֶּן⁠־נְ⁠בָ֔ט אֲשֶׁ֥ר הֶחֱטִ֖יא אֶת⁠־יִשְׂרָאֵֽל׃
And he did that which was evil in the sight of Hashem; he did not depart from the sins of Jeroboam the son of Nebat who caused Israel to sin.
תרגום יונתןמקראות שלובותעודהכל
וַעֲבַד דְבִישׁ קֳדָם יְיָ לָא סְטָא מֵחוֹבֵי יָרָבְעָם בַּר נְבָט דְחַיֵיב יַת יִשְׂרָאֵל.
וַיַּעַשׂ פקחיה בן-מנחם הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה, לֹא סָר – התרחק מֵחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט מלך ישראל אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל:
תרגום יונתןמקראות שלובותהכל
 
(כה) וַיִּ⁠קְשֹׁ֣ר עָלָיו֩ פֶּ֨קַח בֶּן⁠־רְ⁠מַלְיָ֜הוּ שָׁלִישׁ֗וֹ וַיַּכֵּ֨⁠הוּ בְ⁠שֹׁמְ⁠ר֜וֹן בְּ⁠אַרְמ֤וֹן בֵּית⁠־[הַמֶּ֙⁠לֶךְ֙] (מלך) אֶת⁠־אַרְגֹּ֣ב וְ⁠אֶת⁠־הָאַרְיֵ֔ה וְ⁠עִמּ֛⁠וֹ חֲמִשִּׁ֥⁠ים אִ֖ישׁ מִבְּ⁠נֵ֣י גִלְעָדִ֑ים וַיְמִתֵ֖הוּא וַיִּ⁠מְלֹ֥ךְ תַּחְתָּֽיו׃
And Pekah the son of Remaliah, his captain, conspired against him and smote him in Samaria, in the castle of the king's house, with Argob and with Arieh; and with him were fifty men of the Gileadites; and he slew him, and he reigned in his stead.
א. וַיְמִתֵ֖הוּ =ק ומסורות-א,ל וטברניות (וכן בקורן)
• ל!=וַיְמִיתֵ֖הוּ (כתיב מלא יו"ד)
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּמְרַד עֲלוֹהִי פֶּקַח בַּר רְמַלְיָהוּ גִבָּרֵיהּ וּמְחָהִי בְשֹׁמְרוֹן בְּאִידְרוֹן בֵּית מַלְכָּא יַת אַרְגוֹב וְיַת אַרְיָא וְעִמֵיהּ חַמְשִׁין גַבְרָא מִבְּנֵי גִלְעָדָאֵי וְקַטְלֵיהּ וּמְלַךְ תְּחוֹתוֹהִי.
שלישו – גבור שלו.
את ארגוב ואת האריה – כל ארגוב לשון פלטין החשובין, וכל טרכונין בלשון ארמי – פלטין החשובין למלכות, בארמון הגדול אשר אצל הארגוב.
ואת האריה – יש לומר שהיה אריה של זהב עומד באותו ארמון.
His mighty warrior. His mighty warrior.⁠1 [Near] the palace and [near] the lion. Every ארגוב is an expression of important palaces, and every טרכונין in Aramaic [means] important palaces of the kingdom.⁠2 In the great chamber that was next to the palace.
[Near] the palace and [near] the lion. Every ארגוב is an expression of important palaces, and every טרכונין in Aramaic [means] important palaces of the kingdom.⁠3 In the great chamber that was next to the palace.
And [near] the lion. It is possible to say that a golden lion was standing in that palace.
1. Alternatively, "his officer" (Metzudat Tzion).
2. See Rashi in Devarim 3:4. Alternatively, "Argov" and "Aryeh" are names of two mighty warriors who were with Pekach, in addition to the fifty men (Metzudat Tzion).
3. See Rashi in Devarim 3:4. Alternatively, "Argov" and "Aryeh" are names of two mighty warriors who were with Pekach, in addition to the fifty men (Metzudat Tzion).
שלישו – גבור שלו.
את ארגב ואת האריה – כל ארגוב לשון פלטין החשובים למלכות, בארמון הגדול אשר אצל הארגוב.
והאריה – יש לומר שהיה אריה של זהב עומד באותו ארמון.
ור׳ מנחם בר חלבו פירש עם החבל הארגוב, מרייש, האריה – של מלך.
ד״א: אריה – אדם ששמו אריה.
בארמון בית מלך – כן כתיב. וקרי: המלך, והענין אחד.
את ארגב ואת האריה – עם ארגב ועם האריה, ושני גבורים היו שמם כך, ועמהם בא ועם חמשים מבני גלעדים, וימיתוהו.
בְּאַרְמוֹן בֵּית הַמֶּלֶךְ – בטירת המלך.
אֶת אַרְגֹּב וְאֶת הָאַרְיֵה – שמות שני אנשים, וכוונתו ״עִם״ ו״עִם״.⁠1 כלומר הרג אותו בארמון עם פלוני ואלמוני. והה״א ב״הָאַרְיֵה״ יתֵרה אם נועדה ליידוע, מכיוון שאין מידעים את שמות האנשים.⁠2 וייתכן שהיא שורשית, כמו ״הָרָפָה״: ״יֻלְּדוּ לְהָרָפָה בְּגַת״ (שמ״ב כא, כב), או [שזה] כינוי של האיש ההוא ולא שם פרטי.
1. עד כאן השווה רד״ק על אתר. לעומתו, אלפאסי, ׳ארגב׳, א, עמ׳ 149: את ארגב ואת האריה איא אלטראכ׳נה ואיא אלמלך (= ״את ארגב ואת האריה״ את הנכבדים ואת המלך).
2. ראה ריב״ג, אללמע, עמ׳ 360, שו׳ 17 (הרקמה, עמ׳ שעה, שו׳ 17), בעניין שמות פרטיים שאין לידעם.
בארמון בית המלך פי קצר אלמלך
את ארגב ואת האריה אסמא רג׳לאןא והו יריד עם ועם אי קתלה פי אלקצר מע פלאן ופלאן ואלהא פי האריה מזידה אן כאנת ללתעריף לאן אסמא אלאשכאץ לא תערף וימכן אנהא אצל מתל הָרָפָה יולדו להרפה בגתב או לקב לדלך אלשכץ לא אסם עלם
א. רג׳לאן ] ב: רג׳לין (לפי כללי הערבית הספרותית. בכ״י תיקון יתר).
ב. הרפה יולדו להרפה בגת ] ב: הרפא יולדו להרפא בגת (נוסח המקרא ככ״י א).
את ארגב ואת האריה – שמות אנשים עבדי פקחיה, ופקח הרג את כולם, ור׳ דוד קמחי פי׳ שם לשני גיבורים שבאו עם פקח ועזרוהו להכות את המלך, ועוד חמשים איש מבני גלעדי באו עמו.
בארמון בית המלך את ארגב ואת האריה – אחשוב שארגוב קרא הממונה על כל חבל ארגוב והאריה קרא גבור אחר יקראוהו אריה על צד ההשאלה לרוב גבורתו, והנה קשר עליו פקח עם שני אלו השרים והיו עמו גם כן חמשים איש מבני גלעדי׳ כי לבני גלעד היה חבל ארגב לפי מה שאחשוב.
כי הנה פקח בן רמליהו קשר על פקחיה ויכהו בשמרון בארמון בית המלך, ועמו הרג את ארגב ואת האריה, שהיו שני גבורים שהיו עומדים תמיד סביבו שהיו שמותיהם כן, ומלבד אלה היו עמו, ר״ל עם פקחיה חמשים איש מבני גלעדים, ועם כל זה המיתו פקח בן רמליהו וימלך תחתיו. ואפשר לפרש שהיה הקשר שקשר פקח עם ארגב. שהוא היה הממונה על כל ארץ ארגב ועם שר אחר שנקרא אריה והיו עמו חמשים איש וכלם נקשרו להמית את המלך, והיה זה מהמשפט האלהי כי מנחם אביו גם כן הרג את שלום בן יבש, ולכן בעון אביו המרצח ובעון עצמו הרג אותו.
בית מלך – המלך ק׳.
שלישו – שר שלו.
בארמון – בהיכל של בית המלך.
את ארגוב ואת האריה – עם הארגוב ועם האריה והם שמות שני גבורים ואולי נקרא ארגוב על שהיה מושל בחבל הארגוב, והאריה על שם גבורתו, ופקח התחבר עמהם, ועוד היו חמשים איש, והמיתו את פקחיה.
את ארגב שם גבור שעמד בארמון המלך ועמו אריה למוד לטרוף טרף כל הנכנס שלא ברשות, ועם ארגב היו חמשים מבני גלעד, וי״מ מלת ועמו על פקח שחמשים איש היו בעזרו על המרד.
שלישו – עיין מה שכתבתי למעלה ט׳:כ״ה.
ואת ארגב ואת האריה – שמות שני גבורים מפורסמים בימים ההם וסרים למשמעת פקחיה, וסיפור זה הוא קיצור ממה שמסופר בספר דברי הימים למלכי ישראל שבגלות בני ישראל מעל אדמתם אבד ממנו, ושם בודאי היה מספר מארגב ואריה אלה.
ועמו – עם פקח בן רמליהו.
וַיִּקְשֹׁר עָלָיו קשר למרוד בו פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ שָׁלִישׁוֹ – השר שלו1, וַיַּכֵּהוּ פקח בן-רמליהו בְשֹׁמְרוֹן בירת ממלכת ישראל בְּתוך אַרְמוֹן בֵּית הַמֶּלֶךְ (מלך כתיב), ולקח איתו לשם כך2 אֶת אַרְגֹּב וְאֶת הָאַרְיֵה שהיו אף הם גיבורים של המלך פקחיה בן-מנחם3, וְעִמּוֹ לקח גם חֲמִשִּׁים אִישׁ מִבְּנֵי גִלְעָדִים4 וַיְמִיתֵהוּ והרגו את פקחיה בן-מנחם, והיה זה ממשפט ה׳ מידה כנגד מידה כי מנחם אביו גם כן הרג את שלום בן יבש, ולכן בעוון אביו המרצח ובעוון עצמו הרגו אותו5, וַיִּמְלֹךְ פקח בן-רמליהו תַּחְתָּיו – במקומו:
1. מצודת ציון ורש״י מבאר גיבורו.
2. כך משמע ממצודת דוד.
3. רד״ק, ואולי נקרא ארגוב על שהיה מושל בחבל הארגוב, והאריה על שם גבורתו, רלב״ג, מצודת דוד. ורש״י מפרש ״ארגוב״ היכל המלך ו״האריה״ אריה זהב שהיה בהיכל ושם הוכה פקחיה בן מנחם. ואברבנאל מפרש כי את הגיבורים האלו הרגו והאריה הרג את פקח בן רמליהו.
4. כי לבני גלעד היה חבל ארגב, רלב״ג.
5. אברבנאל.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כו) וְ⁠יֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י פְ⁠קַחְיָ֖ה וְ⁠כׇל⁠־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הִנָּ֣⁠ם כְּ⁠תוּבִ֗ים עַל⁠־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּ⁠מִ֖ים לְ⁠מַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
Now the rest of the acts of Pekahiah, and all that he did, behold, they are written in the book of the chronicles of the kings of Israel.
תרגום יונתןמקראות שלובותעודהכל
וּשְׁאַר פִּתְגָמֵי פְּקַחְיָה וְכָל דִי עֲבַד הָא אִינוּן כְּתִיבִין עַל סְפַר פִּתְגָמֵי יוֹמַיָא לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל.
וְיֶתֶר דִּבְרֵי פְקַחְיָה בן-מנחם וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל: פ
תרגום יונתןמקראות שלובותהכל
 
(כז) בִּשְׁנַ֨ת חֲמִשִּׁ֤⁠ים וּשְׁתַּ֙יִם֙ שָׁנָ֔ה לַעֲזַרְיָ֖ה מֶ֣לֶךְ יְ⁠הוּדָ֑ה מָ֠לַ֠ךְ פֶּ֣קַח בֶּן⁠־רְ⁠מַלְיָ֧הוּ עַל⁠־יִשְׂרָאֵ֛ל בְּ⁠שֹׁמְ⁠ר֖וֹן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָֽה׃
In the fifty-second year of Azariah king of Judah, Pekah the son of Remaliah began to reign over Israel in Samaria, and he reigned twenty years.
תרגום יונתןמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
בִּשְׁנַת חַמְשִׁין וְתַרְתֵּין שְׁנִין לַעֲזַרְיָה מֶלֶךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה מְלַךְ פֶּקַח בַּר רְמַלְיָהוּ עַל יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן עַסְרִין שְׁנִין.
בשנת המשים ושתים – כי פקחיה מלך בנ׳ לעזריה, ומלך שנתים מקוטעות וכלו, בנ״א לעזריה, ובשנה הבאה מלך פקח, והיא נ״ב לעזריה.
עשרים שנה – ומקוטעות היו.
בִּשְׁנַת חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה לַעֲזַרְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה (הוא עוזיהו) מָלַךְ פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ עַל יִשְׂרָאֵל, ומקום מושב ממלכתו היה בְּשֹׁמְרוֹן בירת ממלכת ישראל, ומלכותו נמשכה עֶשְׂרִים שָׁנָה ומקוטעות היו1:
1. מצודת דוד.
תרגום יונתןמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(כח) וַיַּ֥⁠עַשׂ הָרַ֖ע בְּ⁠עֵינֵ֣י יְהֹוָ֑הי״י֑ לֹ֣א סָ֗ר מִן⁠־חַטֹּ⁠אות֙ יָרׇבְעָ֣ם בֶּן⁠־נְ⁠בָ֔ט אֲשֶׁ֥ר הֶחֱטִ֖יא אֶת⁠־יִשְׂרָאֵֽל׃
And he did that which was evil in the sight of Hashem; he did not depart not from the sins of Jeroboam the son of Nebat who caused Israel to sin.
תרגום יונתןאברבנאלמקראות שלובותעודהכל
וַעֲבַד דְבִישׁ קֳדָם יְיָ לָא סְטָא מִן חוֹבֵי יָרָבְעָם בַּר נְבָט דְחַיֵב יַת יִשְׂרָאֵל.
והנה היו כל המלכים האלה פושעים יודעים את רבונם ומכוונים למרוד בו ולכן היו הולכים מרעה אל רעה, כי הנה גם כן בימי פקח בן רמליהו, שהיה גם כן עושה הרע בעיני ה׳, בא תגלת פלאסר מלך אשור והגלה הראובני והגדי וחצי שבט המנשי שהיו מעבר הירדן כמו שנזכר בדברי הימים, ויקח את עיון ואת אבל בית מעכה וכל שאר ארץ נפתלי ויגלם אשורה, וזה היה הגלות השני אשר היה לאומתינו כמו שאזכור בסוף הספר.
וַיַּעַשׂ פקח בן-רמליהו הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה לֹא סָר – התרחק מִן חַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט מלך ישראל אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל:
תרגום יונתןאברבנאלמקראות שלובותהכל
 
(כט) בִּימֵ֞י פֶּ֣קַח מֶֽלֶךְ⁠־יִשְׂרָאֵ֗ל בָּא֮ תִּגְלַ֣ת פִּלְאֶ֘סֶר֮ מֶ֣לֶךְ אַשּׁ⁠וּר֒ וַיִּקַּ֣⁠ח אֶת⁠־עִיּ֡⁠וֹן וְ⁠אֶת⁠־אָבֵ֣ל בֵּֽית⁠־מַעֲכָ֡ה וְ⁠אֶת⁠־יָ֠נ֠וֹחַ וְ⁠אֶת⁠־קֶ֨דֶשׁ וְ⁠אֶת⁠־חָצ֤וֹר וְ⁠אֶת⁠־הַגִּ⁠לְעָד֙ וְ⁠אֶת⁠־הַגָּ⁠לִ֔ילָה כֹּ֖ל אֶ֣רֶץ נַפְתָּלִ֑י וַיַּ⁠גְלֵ֖ם אַשּֽׁ⁠וּרָה׃
In the days of Pekah king of Israel, Tiglath-pileser king of Assyria came and took Ijon, and Abel-beth-maacah, and Janoah, and Kedesh, and Hazor, and Gilead, and Galilee, all the land of Naphtali; and he exiled them to Assyria.
תרגום יונתןרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
בְּיוֹמֵי פֶקַח מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל אֲתָא תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מַלְכָּא דְאַתּוּר וּשְׁבָא יַת עִיוֹן וְיַת אָבֵל בֵּית מַעֲכָא וְיַת יָנוֹחַ וְיַת קֶדֶשׁ וְיַת חָצוֹר וְיַת גִלְעָדָא וְיַת גְלִילָא כֹּל אַרְעָא שֵׁבֶט נַפְתָּלִי וְאַגְלִינוּן לְאַתּוּר.
ויקח את עיון ואת אבל בית מעכה ואת ינוח ואת קדש – הנה זה היה לפי מה שאחשוב מה שזכר בספר ד״ה כי תגלת פלאסר מלך אשור הגלה לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשי ויביאם לחלח וחבור והרא ונהר גוזן לפי שאלו המדינו׳ היו מארץ אשור אמר בזה המקום ויגלם אשורה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כח]

בא תגלת – בס״א כת״י כתוב: תלגת, ובגליון שלו: ס״א תגלת. ובספר אחד כ״י כתוב בפנים: תגלת, ובחוץ: תלגת ק׳. ובכל שאר ספרים כ׳ וק׳: תגלת כחביריו שבענין. ובד״ה ב׳ כ״ח כתוב תלגת.
אבל בית מעכה – כן שם העיר.
הגלילה – ארץ הגליל.
כל ארץ נפתלי – היושבים על הגבול בצפונה של א״י תחת הר הלבנון.
בִּימֵי פֶּקַח בן-רמליהו מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בָּא תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר הוא סנחריב1, וַיִּקַּח אֶת עִיּוֹן וְאֶת העיר ששמה2 אָבֵל בֵּית מַעֲכָה וְאֶת יָנוֹחַ וְאֶת קֶדֶשׁ וְאֶת חָצוֹר וְאֶת הַגִּלְעָד וְאֶת הַגָּלִילָה – ארץ הגליל3 כֹּל אֶרֶץ נַפְתָּלִי, וַיַּגְלֵם – והגלה את שבט ראובן גד וחצי שבט המנשי4 אַשּׁוּרָה – לאשור:
2. מצודת ציון.
3. מצודת ציון.
4. רלב״ג, אברבנאל.
תרגום יונתןרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ל) וַיִּ⁠קְשׇׁר⁠־קֶ֜שֶׁר הוֹשֵׁ֣עַ בֶּן⁠־אֵלָ֗ה עַל⁠־פֶּ֙קַח֙ בֶּן⁠־רְ⁠מַלְיָ֔הוּ וַיַּכֵּ֙⁠הוּ֙ וַיְמִיתֵ֔הוּ וַיִּ⁠מְלֹ֖ךְ תַּחְתָּ֑יו בִּשְׁנַ֣ת עֶשְׂרִ֔ים לְ⁠יוֹתָ֖ם בֶּן⁠־עֻזִּיָּֽ⁠הא׃
And Hoshea the son of Elah made a conspiracy against Pekah the son of Remaliah, and he smote him and slew him; and he reigned in his stead, in the twentieth year of Jotham the son of Uzziah.
א. בֶּן⁠־עֻזִּיָּֽה =ק ובדפסוים (זי"ן דגושה)
• ל=בֶּן⁠־עֻזִיָּֽה (חסר דגש בזי"ן)
• הערות דותן וברויאר
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וּמְרֵד מֵירְדָא הוֹשֵׁעַ בַּר אֵלָה עַל פֶּקַח בַּר רְמַלְיָהוּ וּמְחָהִי וְקַטְלֵיהּ וּמְלַךְ תְּחוֹתוֹהִי בִּשְׁנַת עַסְרִין לְיוֹתָם בַּר עֻזִיָה.
בשנת עשרים ליותם – היה לו לומר: בשנת ארבע לאחז, שהרי כל ימי מלכות יותם שש עשרה שנה. אלא, לפי שהיה אחז רשע, רצה הכתוב למנותם ליותם בקבר, ולא לאחז בחיים. כך הוא בסדר עולם (סדר עולם רבה כ״ב).
In the twentieth year of Yosam. He should have said, "in the fourth year of Achaz,⁠" because Yosam's entire reign lasted [only] sixteen years, but since Achaz was wicked, Scripture prefers to count [the years with reference] to Yosam who was in the grave, rather than to Achaz, who was alive.⁠1 Thus it is [stated] in Seder Olam.
1. Alternatively, because the Divine decree of destruction had been passed against Pekach during Yosam's reign, therefore its fulfillment is reckoned in terms of his reign even though it took place after his death (Radak).
בשנת עשרים ליותם – היה לו לומר בשנת ארבע לאחז שהרי כל ימי מלכות יותם שש עשרה שנה אלא לפי שהיה אחז רשע רצה הכת׳ למנות ליותם בקבר ולא לאחז בחיים, כך הוא בסדר עולם.
בשנת עשרים ליותם – והיאך היה זה, והלא יותם לא מלך אלא י״ו, והיאך מונה לו עשרים? ועשרים של פקח שלמו בשנת ד׳ לאחז, אם כן היה לו לומר בשנת ד׳ לאחז?
ואומר בסדר עולם: וכי אפשר לומר כן? אלא שהיתה גזירה גזורה בימי יותם. דבר אחר: שרצה הכתוב למנות ליותם בקבר ולא לאחז בחיים.
וכאשר ראו העם הרעה הגדולה הזאת שבא בימי פקח בן רמליהו, היו שונאים אותו כל כך שקשר עליו הושע בן אלה ויכהו וימיתהו.
שנת עשרים ליותם – כי פקח מלך בנ״ב לעזריה, ובסוף השנה ההיא מת עזריה, ובתחלת השנה הבאה מלך יותם בנו, וימי מלכותו ט״ז שנה, ופקח מלך כ׳ שנה, והם שנה אחת ממלכות עזריה, וט״ז ממלכות יותם, וג׳ שנים אחרי מות יותם, וכלו אם כן בי״ט מהתחלת מלכות יותם, ובתחילת השנה הבאה מלך הושע, והיא כ׳ להתחלת מלכות יותם וראה הכתוב למנות שנות הושע לימי יותם הצדיק בקבר, ולא לימי אחז בנו הרשע בחיים.
השאלות:
מ״ש בשנת עשרים ליותם יפלא והלא יותם לא מלך רק שש עשרה שנה?
בשנת עשרים יען שפקח נלחם באחז ורצה לבטל מלכותו וכמ״ש נעלה ביהודה וכו׳ ונמליך מלך בתוכה את בן טבאל, לא מנו בימיו למלכות אחז רק למלכות יותם הגם שיותם כבר מת והיה זה בשנת ד׳ לאחז.
וכאשר ראו העם הרעה הגדולה הזאת שבאה בימי פקח בן-רמליהו, היו שונאים אותו כל כך1 וַיִּקְשָׁר קֶשֶׁר הוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה עַל פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ למרוד בו וַיַּכֵּהוּ הושע בן-אלה וַיְמִיתֵהוּ וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים לְיוֹתָם בֶּן עֻזִיָּה2:
1. אברבנאל.
2. היה לו לומר בשנת ארבע לאחז, שהרי כל ימי מלכות יותם שש עשרה שנה, אלא לפי שהיה אחז רשע, רצה הכתוב למנותם ליותם בקבר, ולא לאחז בחיים, רש״י, רד״ק, מצודת דוד, מלבי״ם. וגזרה זו נגזרה עוד בימי יותם, רד״ק.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(לא) וְ⁠יֶ֥תֶר דִּבְרֵי⁠־פֶ֖קַח וְ⁠כׇל⁠־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הִנָּ֣⁠ם כְּ⁠תוּבִ֗ים עַל⁠־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּ⁠מִ֖ים לְ⁠מַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
Now the rest of the acts of Pekah, and all that he did, behold, they are written in the book of the chronicles of the kings of Israel.
תרגום יונתןאברבנאלמקראות שלובותעודהכל
וּשְׁאַר פִּתְגָמֵי פֶּקַח וְכֹל דִי עֲבַד הָא אִינוּן כְּתִיבִין עַל סֵפֶר פִּתְגָמֵי יוֹמַיָא לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל.
והנה אמר הכתוב שהיה זה בשנת עשרים ליותם, והוא מהקושי איך מנה לו עשרים שנה והוא לא מלך כי אם שש עשרה שנה? ובסדר עולם (פרק כ״ב) אמרו שהיה גזרה גזורה בימי יותם, וחז״ל אמרו שרצה הכתוב למנות ליותם בקבר ולא לאחר בחיים. והנראה אלי בזה הוא, שלפי שפקח בן רמליהו החל בימי יותם להתגר בו מלחמה, עם היות שעשאה בפעל בימי אחז בנו, שבעון הדבר הזה הרגו על ידי הושע בן אלה, ובעבור זה כשזכר הכתוב מיתתו אמר שהיה זה עשרים שנה אחרי שנמלך יותם, כי עם היותו כבר מת ארבעה שנים ייחס זה אל שנותיו לפי שנעשה בשבילו. ואולי כוונו לזה במה שאמרו בסדר עולם שהיה הגזרה גזורה בימי יותם, ועם זה הותרה השאלה הראשונה:
וְיֶתֶר דִּבְרֵי פֶקַח בן-רמליהו מלך ישראל וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה, הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל: פ
תרגום יונתןאברבנאלמקראות שלובותהכל
 
(לב) בִּשְׁנַ֣ת שְׁ⁠תַּ֔יִם לְ⁠פֶ֥קַח בֶּן⁠־רְ⁠מַלְיָ֖הוּ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל מָלַ֛ךְ יוֹתָ֥ם בֶּן⁠־עֻזִּיָּ֖⁠הוּא מֶ֥לֶךְ יְ⁠הוּדָֽה׃
In the second year of Pekah the son of Remaliah king of Israel, Jotham the son of Uzziah king of Judah began to reign.
א. בֶּן⁠־עֻזִּיָּ֖הוּ =ק ובדפוסים (זי"ן דגושה)
• ל=בֶּן⁠־עֻזִיָּ֖הוּ (חסר דגש בזי"ן)
• הערות דותן וברויאר
מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קרלב״גאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
מלכות יותם * – דברי הימים ב כ״ז:א׳-ב׳
בִּשְׁנַת תַּרְתֵּין לְפֶקַח בַּר רְמַלְיָהוּ מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל מְלַךְ יוֹתָם בַּר עֻזִיָהוּ מֶלֶךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה.
בשנת שתים לפקח – בתחילת שתים, ופקח מלך בשנת חמשים ושתים לעזריה (מלכים ב ט״ו:כ״ז), ועזריה מת בסוף נ״ב לו ומלך יותם, הנה: בשנת שתים לפקח מלך יותם.
בשנת שתים לפקח בן רמליהו מלך ישראל מלך יותם – רוצה לומר: בראש השנ׳ השנית כי בראש שנת חמשי׳ ושנים לעזריה מלך פקח ומת עזריה בשנה ההיא.
בשנת שתים וגומר. עתה יספר הכתוב׳ ממלכי יהודה, וראשונה מיותם בן עוזיהו שעשה הישר בעיני השם ככל אשר עשה עוזיהו אביו, הוא בנה את שער בית השם העליון, ועם היות שמצאנו שכבר היה אם אותו השער שהיה בין בית השם לבית המלך, שהרי שלמה בנה אותו, וכמו שכתוב ביהואש (דברי הימים ב כ״ג כ׳) ויורד המלך מבית השם ויבא בתוך שער העליון בית המלך, הנה אמר ביותם שבנה אותו, לפי שעשה עליו בנין נכבד וגדול ממה שהיה, והותרה בזה השאלה השנית:
בשנת שתים – כי פקח מלך שנה אחת בימי עוזיה, ויותם מלך בשנה הבאה, והיא בשנת ב׳ לפקח.
וכעת המקרא עובר למלכות יהודה. בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְפֶקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מָלַךְ יוֹתָם בֶּן עֻזִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה על ממלכת יהודה:
מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קרלב״גאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(לג) בֶּן⁠־עֶשְׂרִ֨ים וְ⁠חָמֵ֤שׁ שָׁנָה֙ הָיָ֣ה בְ⁠מׇלְכ֔וֹ וְ⁠שֵׁשׁ⁠־עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלָ֑͏ִם וְ⁠שֵׁ֣ם אִמּ֔⁠וֹ יְ⁠רוּשָׁ֖א בַּת⁠־צָדֽוֹק׃
He was twenty-five years old when he began to reign, and he reigned sixteen years in Jerusalem; and his mother's name was Jerusha the daughter of Zadok.
מקבילות במקראתרגום יונתןמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לב]

בַּר עַשְׂרִין וַחֲמֵשׁ שְׁנִין הֲוָה כַד מְלַךְ וְשִׁית עַשְׂרֵי שְׁנִין מְלַךְ בִּירוּשְׁלֵם וְשׁוּם אִמֵיהּ יְרוּשָׁא בַּת צָדוֹק.
ושש וכו׳ – ומקוטעות היו.
בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה הָיָה יותם בְמָלְכוֹ וְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מקוטעות1 מָלַךְ על ממלכת יהודה כאשר מקום מושב ממלכתו היה בִּירוּשָׁלִָם בירת ממלכת יהודה, וְשֵׁם אִמּוֹ יְרוּשָׁא בַּת צָדוֹק:
1. מצודת דוד.
מקבילות במקראתרגום יונתןמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(לד) וַיַּ֥⁠עַשׂ הַיָּ⁠שָׁ֖ר בְּ⁠עֵינֵ֣י יְהֹוָ֑הי״י֑ כְּ⁠כֹ֧ל אֲשֶׁר⁠־עָשָׂ֛ה עֻזִּיָּ֥⁠הוּא אָבִ֖יו עָשָֽׂה׃
And he did that which was right in the eyes of Hashem; he did according to all that his father Uzziah had done.
א. עֻזִּיָּ֥הוּ =ק ובדפוסים (זי"ן דגושה)
• ל=עֻזִיָּ֥הוּ (חסר דגש בזי"ן)
• הערות דותן וברויאר
מקבילות במקראתרגום יונתןמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לב]

וַעֲבַד דְכָשַׁר קֳדָם יְיָ כְּכָל דַעֲבַד עֻזִיָה אֲבוּהִי עֲבַד.
וַיַּעַשׂ יותם הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה, כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה עֻזִיָּהוּ אָבִיו כך עָשָׂה יותם:
מקבילות במקראתרגום יונתןמקראות שלובותהכל
 
(לה) רַ֤ק הַבָּ⁠מוֹת֙ לֹ֣א סָ֔רוּ ע֗וֹד הָעָ֛ם מְ⁠זַבְּ⁠חִ֥ים וּֽמְקַטְּ⁠רִ֖ים בַּבָּ⁠מ֑וֹת ה֗וּא בָּנָ֛ה אֶת⁠־שַׁ֥עַר בֵּית⁠־יְהֹוָ֖הי״י֖ הָעֶלְיֽוֹן׃
However, the high places were not taken away; the people still sacrificed and offered on the high places. He built the upper gate of the house of Hashem.
מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לב]

לְחוֹד בְּמָתָא לָא עָטָרָא עַד כְּעַן עַמָא מַדְבְּחִין וּמַסְקִין בּוּסְמַיָא עַל בָּמָתָא הוּא בְּנָא יַת תְּרַע בֵּית מַקְדְשָׁא דַייָ עִלָאָה.
הוא בנה את שער בית י״י העליון – השער הזה היה בין בית י״י ובין בית המלך, כמו שראינו בדבר יואש: ויורידו את המלך מבית י״י ויבואו דרך שער הרצים בית המלך (מלכים ב י״א:י״ט). ומה שאמר כי הוא בנה אותו: הוסיף בו בנין, או נפל ובנהו, שהרי שלמה בנה שער בין ביתו ובית י״י, כמו שאמר: ועולתו אשר יעלה בית י״י (מלכים א י׳:ה׳).
ומקטרים – הוא״ו במאריך כמו שכתבתי למעלה.
הוא בנה – רצה לומר: עשה עליו בנין נכבד וגדול ממה שהיתה, או שנפל ועשהו מחדש ואולי זהו הנקרא: שער ה׳ החדש (ירמיהו כ״ו:י׳).
הוא בנה רצה לומר בנה שם בנינים גדולים כי השער הזה כבר היה, והיו נכנסים בו מבית המלך לבית ה׳ כמ״ש בדה״ב (כ״ג כ׳) אצל יהואש ויבא בתוך שער העליון בית המלך.
הוא בנה את שער – בנהו מחדש בהדר ויופי מרובה.
רַק הַבָּמוֹת יחיד לֹא סָרוּ – הוסרו ע״י יותם, וְעוֹד הָעָם היו בימיו מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת לשם ה׳1, הוּא בָּנָה מחדש2 אֶת שַׁעַר בֵּית יְהוָה הָעֶלְיוֹן ממנו היו נכנסים מבית המלך לבית המקדש3:
1. ראה בפס׳ ד׳ לעיל.
2. רד״ק, מצודת דוד. או שהוסיף עליו בניינים, רד״ק, מצודת דוד, מלבי״ם.
3. מלבי״ם.
מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(לו) וְ⁠יֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י יוֹתָ֖ם אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלֹא⁠־הֵ֣ם כְּ⁠תוּבִ֗ים עַל⁠־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּ⁠מִ֖ים לְ⁠מַלְכֵ֥י יְ⁠הוּדָֽה׃
Now the rest of the acts of Jotham, and all that he did, are they not written in the book of the chronicles of the kings of Judah?
מקבילות במקראתרגום יונתןמקראות שלובותעודהכל
וּשְׁאַר פִּתְגָמֵי יוֹתָם וְכָל דִי עֲבַד הֲלָא אִינוּן כְּתִיבִין עַל סְפַר פִּתְגָמֵי יוֹמַיָא לְמַלְכֵי דְבֵית יְהוּדָה.
וְיֶתֶר דִּבְרֵי יוֹתָם מלך יהודה אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה:
מקבילות במקראתרגום יונתןמקראות שלובותהכל
 
(לז) בַּיָּ⁠מִ֣ים הָהֵ֔ם הֵחֵ֣ל יְהֹוָ֗הי״י֗ לְ⁠הַשְׁלִ֙יחַ֙ בִּֽיהוּדָ֔ה רְ⁠צִ֖ין מֶ֣לֶךְ אֲרָ֑ם וְ⁠אֵ֖ת פֶּ֥קַח בֶּן⁠־רְ⁠מַלְיָֽהוּ׃
In those days Hashem began to send against Judah Rezin the king of Aram and Pekah the son of Remaliah.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לו]

בְּיוֹמַיָא הָאִינוּן שָׁרֵי יְיָ לְגָרָאָה בִּדְבֵית יְהוּדָה רְצִין מַלְכָּא דַאֲרָם וְיַת פֶּקַח בַּר רְמַלְיָהוּ.
בימים ההם – בסוף ימיו של יותם.
להשליח – לגרות.
In those days. At the end of Yosam's life.⁠1
To incite. To incite.⁠2
1. Alternatively, after Yosam's death (Radak).
2. Alternatively, "to send,⁠" as a punishment for the sins of Achaz (Ralbag).
בימים ההם החל – בסוף ימיו של יותם.
להשליח – לגרות.
בימים ההם החל י״י – אחר שמת יותם.
בימים ההם החל י״י להשליח ביהודה רצין – רוצה לומר: לגרו׳ ביהודה או לשלח וזה היה אחרי מות יותם כי בימי אחז נתחברו אלה המלכים על ירושלם מפני רוב חטאי אחז כמו שנתבאר בספר ד״ה והם הכו בה מכה גדולה ואחר זה היו צרים על ירושלם ולא יכלו להלחם כי חמל הש״י על יהוד׳ ולא אמר להשחיתו.
וזכר שבימיו החל ה׳ להשליח ביהודה, רוצה לומר להתגרות בו את רצין מלך ארם ואת פקח בן רמליהו מלך ישראל, כי שניהם החלו בימי יותם לקחת איבה ושנאה עמו כדי להלחם בו, עם היות שלא עשו בימיו המלחמה כי אם בימי אחז בנו שמלך אחריו:
החל – התחיל.
להשליח – לגרות ולהסית, כמו: הנני משליח בך (שמות ח׳:י״ז).
בימים ההם – אחרי מות יותם.
בימים ההם בסוף מלכות יותם.
החל ה׳ וגו׳ – היו מזמנים עצמם לבוא להלחם ביהודה רק לא באו עד ימי אחז בנו, אולי כונת הכתוב להודיענו שמפני הרעה נאסף יותם עודנו בחור בשנים בן מ״א שנה.
בַּיָּמִים הָהֵם בסוף ימיו של יותם1 הֵחֵל – התחיל2 יְהוָה לְהַשְׁלִיחַ – לְגָרוֹת3 ולהסית4 בִּיהוּדָה את רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם וְאֵת פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ מלך ישראל, והתגרות זו הביאה מאוחר יותר למלחמה אשר נערכה נגד אחז בנו של יותם5:
1. רש״י, מלבי״ם. ורלב״ג ומצודת דוד מבארים אחרי מותו של יותם.
2. מצודת ציון.
3. רש״י.
4. מצודת ציון.
5. רלב״ג, אברבנאל.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(לח) וַיִּ⁠שְׁכַּ֤ב יוֹתָם֙ עִם⁠־אֲבֹתָ֔יו וַיִּקָּ⁠בֵר֙ עִם⁠־אֲבֹתָ֔יו בְּ⁠עִ֖יר דָּוִ֣ד אָבִ֑יו וַיִּ⁠מְלֹ֛ךְ אָחָ֥ז בְּ⁠נ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃
And Jotham slept with his fathers, and he was buried with his fathers in the city of David his father; and Ahaz his son reigned in his stead.
מקבילות במקראתרגום יונתןמנחת שימקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לו]

וּשְׁכִיב יוֹתָם עִם אֲבָהָתוֹהִי וְאִתְקְבַר עִם אֲבָהָתוֹהִי בְּקַרְתָּא דְדָוִד אֲבוּהִי וּמְלַךְ אָחָז בְּרֵיהּ תְּחוֹתוֹהִי.
וישכב יותם עם אבותיו ויקבר עם אבתיו בעיר דוד אביו – בס״א כ״י וגם בדפוס ישן השמיטו ויקבר עם אבתיו ואף בדפוס ישן מויניציאה ליכא בתרגום ואתקבר עם אבהתוהי ובס״א איתנהו בפסוק ובתרגום.
וַיִּשְׁכַּב יוֹתָם עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד אָבִיו – זְקֵנוֹ, וַיִּמְלֹךְ אָחָז בְּנוֹ תַּחְתָּיו על ממלכת יהודה: פ
מקבילות במקראתרגום יונתןמנחת שימקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144