×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) וַיֵּשְׁב֖וּ שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֑ים אֵ֚ין מִלְחָמָ֔ה בֵּ֥ין אֲרָ֖ם וּבֵ֥ין יִשְׂרָאֵֽל׃
And they continued three years without war between Aram and Israel.
מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
(א-מ) מלחמת רמות גלעד * – דברי הימים ב י״ח:ב׳-ל״ד
וִיתִיבוּ תְּלַת שְׁנִין לֵית קְרָבָא בֵּין אֲרָם וּבֵין יִשְׂרָאֵל.
וישבו שלש שנים אין מלחמה – מפני שנכנע אחאב מפני השם האריך לו השם מה שאמר לו שתהיה נפשו תחת נפשו מבן הדד בהלחמו עמו שלש שנים וידמה שמה שאמר לו ועמך תחת עמו האריך הש״י עד עת חזאל.
ומפני זה סבב השם יתברך שנחו שקטו המלחמות אשר היו מסודרות להענישו בהם, ויהי שלום בין ארם ובין ישראל שלש שנים, וזה מורה שלולי כי נכנע אחאב מפני השם היה מת על ידי יהוא בחלקת נבות היזרעאלי כדבר ה׳ ושם ילקקו הכלבים את דמו, אך מפני הכנעתו האריך השם יתברך הרעה הזאת עד ימי בנו, ובו נתקיים היעוד הרע כלו, ועם כל זה מפני ששלח את בן הדד בשלום, היתה נפשו תחת נפשו ונהרג ברמות גלעד כמו שיבא אחרי זה, ושם לקקו הכלבים את דמו שנשטף מן הרכב, וגם מפני הכנעתו האריך השם לו אותם שלש השנים הגזרה אשר נגזרה עליו על שלחו בן הדד שתהיה נפשו תחת נפשו, ומה שאמר לו ועמך תחת עמו, האריך השם יתברך עד עת חזאל כמו שיבא אחרי זה:
וישבו – רצה לומר: ישבו בהשקט.
וישבו שלש שנים התבאר בסימן הקודם.
וַיֵּשְׁבוּ ישראל בשקט1 שָׁלֹשׁ שָׁנִים משום שבהן אֵין – לא היתה מִלְחָמָה בֵּין אֲרָם וּבֵין יִשְׂרָאֵל, וזאת מפני שנכנע אחאב וה׳ האריך את ממלכתו עד עת חזאל2: פ
1. מצודת דוד.
2. רלב״ג.
מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(ב) וַיְהִ֖י בַּשָּׁנָ֣ה הַשְּׁלִישִׁ֑ית וַיֵּ֛רֶד יְהוֹשָׁפָ֥ט מֶלֶךְ⁠־יְהוּדָ֖ה אֶל⁠־מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵֽל׃
And it came to pass in the third year, that Jehoshaphat the king of Judah came down to the king of Israel.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קראאברבנאלמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וַהֲוָה בְּשַׁתָּא תְּלִיתָאָה וּנְחַת יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה לְוַת מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל.
בשנה השלישית – ששלח את בן הדד.
In the third year. Since he had released Ben-Hadad.⁠1
1. See above 20:34.
ויהי בשנה השלישית – ששילח את בן הדד.
ויהי בשנה השלישית וגומר. ספר הכתוב שאחרי השלש שנים שהאריך השם יתברך אפו לאחאב העיר את רוחו לתת גמולו בראשו.
וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית מהזמן ששלח אחאב את בן הדד לחופשי1, וַיֵּרֶד יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל:
1. רש״י.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קראאברבנאלמקראות שלובותהכל
 
(ג) וַיֹּ֤אמֶר מֶֽלֶךְ⁠־יִשְׂרָאֵל֙ אֶל⁠־עֲבָדָ֔יו הַיְדַעְתֶּ֕ם כִּי⁠־לָ֖נוּ רָמֹ֣ת גִּלְעָ֑ד וַאֲנַ֣חְנוּ מַחְשִׁ֔ים מִקַּ֣חַת אֹתָ֔הּ מִיַּ֖ד מֶ֥לֶךְ אֲרָֽם׃
And the king of Israel said to his servants, "Do you know that Ramoth-gilead is ours? And yet we are still, and have not taken it out of the hand of the king of Aram.⁠"
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וַאֲמַר מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל לְעַבְדוֹהִי הַיְדַעְתּוּן אֲרֵי דִילָנָא רָמוֹת גִלְעָד וַאֲנַחְנָא שְׁתִיקִין מִלְמֵיסַב יָתָהּ מִיַד מַלְכָּא דַאֲרָם.
ואנחנו מחשים – מתעצלים, סיאמ״ו פיגרי בלעז.
We have been quiet. We are lazy.⁠1 Siamo figre, in Old French.
1. Alternatively, "we have been quiet [=מחשים]" as in, "a time to be quiet [לחשות],⁠" in Koheles 3:7 (Metzudat Tzion).
ואנחנו מחשים – מתעצלים אירלוס בלעז.
כי לנו רמות גלעד – כי לנו היתה כמו שכתוב את ראמות בגלעד לגדי (דברים ד׳:מ״ג).
ואמרו בדרש: למה נקרא שמה רמות גלעד? שיש לפניה שתי ברכות מים, ומלך ארם לקחה ממלך ישראל. ויש לשאול: והלא אמר בן הדד לאחאב: הערים אשר לקח אבי מאת אביך אשיב לך (מלכים א כ׳:ל״ד)? וא״ת: לא קיים לו דברו, והלא שלום היה ביניהם שלש שנים, ולמה לא עשה מלחמה זאת כשלא השיב להם הערים? ועוד למה אמר אחאב על רמות גלעד יותר משאר הערים?
נאמר כי רמות גלעד לא לקחה מלך ארם מעמרי אבי אחאב, כי קודם לכן לקחה, והוא א״ל: הערים אשר לקח אבי מאת אביך אשיב (מלכים א כ׳:ל״ד), ואחאב לא נתן דעתו אז לשאול ממנו רמות גלעד, כי ג״כ היה משיב לו שהרי בדמשק נתן לו חוצות, כל שכן שהיה משיב מה שהיה לו, אלא שלא נתן דעתו אז. ואח״כ, כשנזכר, לא יכול להלחם עמו על זאת שהרי שלחו בברית. לפיכך היה שלום ביניהם שלש שנים. ועתה כשראה אחאב כי מלך יהודה היה עמו ואמר לעזור לו, אמר שילך למלחמה על מלך ארם לקחת רמות גלעד ממנו.
הידעתם כי לנו רמות גלעד – הטעם בכח קרוב מאד אל הפועל גם דבר על העתיד.
הידעתם כי לנו רמות גלעד – יתכן שכאשר השיב לו בן הדד הערים אשר לקח אביו מישראל לא נזכר אחאב לשאול לו את רמות גלעד ולזה אמ׳ לעבדיו הלא ידעתם כי לנו רמות גלעד ואנחנו שותקים מלקח׳ אותם מיד מלך ארם.
שיאמר לעבדיו הידעתם כי לנו רמות גלעד ואנו מחשים מקחת אותה מיד ארם? והיה זה לפי שלא נזכר אחאב לשאול אותה מבן הדד כאשר השיבו הערים אשר לקח אביו מארץ ישראל ונזכר עתה ממנה, ואמר זה לעבדיו כדי שיעזרוהו בקנינה. ואין ספק שבזה עבר על בריתו וחללו שכרת את בן הדד להיות עמו בשלום.
מחשים – שותקים, כמו: עת לחשות (קהלת ג׳:ז׳).
הידעתם – האם אתם נותנים לב לדעת, אשר רמות גלעד היא מהגבול שלנו, ואנחנו שותקים מקחת אותה וכו׳.
כי לנו וכבר הבטיחו (כ׳ ל׳) להשיב הערים, רק שהוא א״ל ואני בברית אשלחך, ולא בקשם אז, וספר איך עתה נתקיים מ״ש הנביא והיה נפשך תחת נפשו והיה לו זה למוקש.
רמת גלעד – עיר מקלט לגדי (ואתחנן).
מחשים – יש כמה מלות בלשון הקודש (וכן בלשונות העמים) שבמעט שנוי בהברתן או באותיותיהן תורינה דבר והפכו, ואין להתפלא כי זה גורלן מאחר ששמושן להודיע מחשבות בני אדם הנעות ונדות דבר אל דבר; כן שרש חוש (מהרה חושה) ענינו כמו אוץ (ולא אץ לבא, יהושע י׳:י״ג) לשון מהירות, ושרש חשה (ואנחנו מחשים, פן תחשה ממני, תהלים כ״ח) ענינו התאחרות ושתיקה, וכן (למעלה כ״ג:י״ד) העירותי על מקור שרש שכל שענינו כליון ומוצאו מענין אסיפה ורבוי; ושרש חשה שענינו התאחרות אולי נהיה משרש חוס (ועיניכם אל תחס על כליכם, ויגש) המורה שמירה והמתנה מהשתמש בדבר או מהכריתו, וחוש שענינו מהירות היא מלה קטנה המורה בהברתה הוראתה Onomatopeia, וכן husch! בלשון אשכנז.
וַיֹּאמֶר אחאב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל עֲבָדָיו, הַיְדַעְתֶּם – האם נתתם דעתכם1 על כִּי לָנוּ אמורה להיות שייכת רָמֹת גִּלְעָד שבגבולנו2, שכן בן הדד הבטיח להשיב לנו את הערים3 וַאֲנַחְנוּ מַחְשִׁים – שותקים4 ומתעצלים5 מִקַּחַת אֹתָהּ מִיַּד מֶלֶךְ אֲרָם:
1. מצודת דוד.
2. מצודת דוד.
3. מלבי״ם. ואולם העיר הזאת לא היתה שייכת לערים שכבש אביו של בן הדד אותם הבטיח להשיב, ואחאב לא ביקש אותה ממנו אז, שאם כן היה בוודאי נענה בחיוב. ולכן לא יכול היה להילחם נגד בן הדד עליה עד שבא לעזרו מלך יהודה יהושפט שאז ביקש אחאב להילחם, רד״ק. ומלחמה זו היתה לו למוקש על שלא קיים את את דברי הנביא, מלבי״ם.
4. רלב״ג, מצודת ציון.
5. רש״י.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ד) וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל⁠־יְה֣וֹשָׁפָ֔ט הֲתֵלֵ֥ךְ אִתִּ֛י לַמִּלְחָמָ֖ה רָמֹ֣ת גִּלְעָ֑ד וַיֹּ֤אמֶר יְהֽוֹשָׁפָט֙ אֶל⁠־מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל כָּמ֧וֹנִי כָמ֛וֹךָ כְּעַמִּ֥י כְעַמֶּ֖ךָ כְּסוּסַ֥י כְּסוּסֶֽיךָ׃
And he said to Jehoshaphat, "Will you go with me to battle, to Ramoth-gilead?⁠" And Jehoshaphat said to the king of Israel, "I am as you are, my people as your people, my horses as your horses.⁠"
מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וַאֲמַר לִיהוֹשָׁפָט הֲתֵיזִל עִמִי לְאַגָחָא קְרָבָא לְרָמוֹת גִלְעָד וַאֲמַר יְהוֹשָׁפָט לְמַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל אֲנָא כְּוָתָךְ עַמִי כְעַמָךְ וְסוּסְוָתַי כְּסוּסְוָתָךְ.
כמוני כמוך – רצה לו׳ שכמו שתלך אתה אלך אני וכמו שילך עמך כן ילך עמי וכמו שתביא סוסיך במלחמה כן אביא שם סוסי.
וכן בקש מיהושפט מלך יהודה שילך עמו, לפי שהתחתן יהושפט עם אחאב כמו שיזכור אחרי זה, ושהשיבו יהושפט כמוני כמוך וגומר, ר״ל כמו שתלך אתה אלך גם אני ועמי ילך כמו שילך עמך וסוסי כסוסיך:
כמוני כמוך – כמו שאתה תלך, כן אלך גם אני.
כמוני ר״ל אם מצדי אני כמוך כי מחותנים אנחנו, אם מצד העם עמי כעמך בני ישראל, אם מצד המלחמה סוסי כסוסיך כי כשתנצח תעזור גם אותי לעת הצורך, ובד״ה א׳ ועמך למלחמה.
כמוני כמוך – נכפלה הכ״ף להוראת שווי כמו שנכפלה מלת בין להוראת הבדל, והיה כצדיק כרשע (וירא) כי כמוך כפרעה (ויגש), להבדיל בין היום ובין הלילה (בראשית), ברית ביני וביניך (למעלה י״ט:ט״ו), וברית ענינה ג״כ הבדלה לפי דעת מורי שחז״ל והתיבה הפוכה משרש בתר לפי מנהגה לבתר בהמה, רק המליצה אינה מדויקת, שכורתי הברית הם היו עוברים בין בתרי הבהמה, ולא היו מציגים הבהמה הבתורה ביניהם, א״כ גם כאן תיבה שהוראתה הבדל נהפכה להורות חיבור וחשק אהבה.
וַיֹּאמֶר אחאב אֶל יְהוֹשָׁפָט מלך יהודה הֲתֵלֵךְ אִתִּי לַמִּלְחָמָה נגד ארם לכבוש את רָמֹת גִּלְעָד? וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אֶל אחאב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מִצִּדִּי אני1 כָּמוֹנִי כָמוֹךָ וכמו שתלך אתה אלך גם אני2 שהרי מחותנים אנחנו3, ומצד העמים שלנו כְּעַמִּי כְעַמֶּךָ בני ישראל, ומצד המלחמה עצמה4 כְּסוּסַי כְּסוּסֶיךָ וכמו שתביא את סוסיך למלחמה כן אביא שם את סוּסַי5, כי כשתנצח תעזור לי גם אתה לעת הצורך6:
1. מלבי״ם.
2. רלב״ג, מצודת דוד.
3. מלבי״ם, עתליה בתם של אחאב ואיזבל נישאה ליהורם בנו של יהושפט.
4. מלבי״ם.
5. רלב״ג.
6. מלבי״ם.
מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ה) וַיֹּ֥אמֶר יְהוֹשָׁפָ֖ט אֶל⁠־מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל דְּרׇשׁ⁠־נָ֥א כַיּ֖וֹם אֶת⁠־דְּבַ֥ר יְהֹוָֽהי״יֽ׃
And Jehoshaphat said to the king of Israel, "Inquire, please, the word of Hashem today.⁠"
מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וַאֲמַר יְהוֹשָׁפָט לְמַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל תְּבַע כְּעַן כְּיוֹמָא דֵין יַת פִּתְגָמָא דַיָי.
דרש נא כיום את דבר י״י – הנה יהושפט מפני שהיה עושה הישר בעיני י״י לא הסכים לעשות דבר כי אם על פי י״י.
(ה-ו) המ״א הוא לפרסם רוע תכונת אחאב שעם כל מה שקדם מאלו הדברים שהיה ראוי שיקח בהם מוסר וישוב לש״י הנה כבר תמצא שכאשר אמר לו יהושפט שידרוש בדבר י״י הסתפק בנביאי האשרה שהיה לו ולא דרש פי י״י מנביא י״י.
אך להיות יהושפט תם וישר ירא אלהים לא הסכים לעשות דבר כי אם על פי ה׳, ולכן שאל דברי הנביאים.
דרש נא כיום – רצה לומר: אם אינך רגיל לדרוש בדבר ה׳, הנה כעת דרש נא.
כיום שאני פה.
כיום – קודם לכן, וכן ישבע לי כיום המלך (למעלה א׳:נ״א) מכרה כיום את בכרתך (תולדות), ורבים עוד.
וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט שלא הסכים לעשות דבר כי אם על פי ה׳1 אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, אף שאינך רגיל לדרוש בדבר ה׳2, דְּרָשׁ נָא כַיּוֹם שאני פה3 אֶת דְּבַר יְהוָה:
1. רלב״ג.
2. מצודת דוד.
3. מלבי״ם.
מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ו) וַיִּקְבֹּ֨ץ מֶלֶךְ⁠־יִשְׂרָאֵ֥ל אֶֽת⁠־הַנְּבִיאִים֮ כְּאַרְבַּ֣ע מֵא֣וֹת אִישׁ֒ וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם הַאֵלֵ֞ךְ עַל⁠־רָמֹ֥ת גִּלְעָ֛ד לַמִּלְחָמָ֖ה אִם⁠־אֶחְדָּ֑ל וַיֹּאמְר֣וּ עֲלֵ֔ה וְיִתֵּ֥ן אֲדֹנָ֖י בְּיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ׃
Then the king of Israel gathered the prophets together, about four hundred men, and said to them, "Shall I go against Ramoth-gilead to battle, or shall I desist?⁠" And they said, "Go up; for Hashem will deliver it into the hand of the king.⁠"
מקבילות במקראתרגום יונתןר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּכְנַשׁ מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל יַת נְבִיֵי שִׁקְרָא כְּאַרְבַּע מֵאָה גַבְרָא וַאֲמַר לְהוֹן הַאֵיזִיל בְּרָמוֹת גִלְעָד לְאַגָחָא קְרָבָא אִם אִתְמְנַע וַאֲמַרוּ סַק וְיִמְסַר יְיָ בְּיַד מַלְכָּא.
את הנביאים כארבע מאות איש וגו׳ – כמו חנניה הנביא והדומים לו, וראה איך נשחטו מאלה הרעים סך גדול לפנים זה מעט, ועתה צמחו כרפותם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

ואחאב להיותו עובד ע״ז שאל את נביאי השקר, ובעבור יהושפט היו אומרים שהיו מנבאים בשם ה׳, כדי שיאמין לדבריהם שהיו אומרים שיעלה ויצלח. האמנם יהושפט כבר הרגיש בדבריהם שלא היו נביאי ה׳, ואמרו חז״ל (סנהדרין פ״ט ע״א) שהרגיש זה בהם לפי שהיו כלם מדברים דבורים אחדים בלי חלוף, ויהושפט אמר מקובל אני מבית אבי אבא שסיגנון אחד עולה לכמה נביאים ואין שני נביאים מנבאים בסגנון אחד, עובדי׳ אמר זדון לבך השיאך, וירמיה אמר (ירמיה׳ מ״ט ט״ז) תפלצתך השיא אותם זדון לבך, ואלו נביאי אחאב אומר׳ דבר אחד, נמצא שאין בהם ממש.
ויקבץ מלך ישראל – חצי הספר בפסוקים.
הנביאים – נביאי הבעל.
ויתן ה׳ – בפני יהושפט אמרו בשם ה׳, שיחשוב שהמה נביאי ה׳.
(ו-יב) השאלות:
למה בתחלה לא נבאו בכה אמר ה׳ עד אח״כ, ולמה חזרו אח״כ את נבואתם שנית, ולמה תלה אמרו ויתן אדני (בשם אדני) ואח״כ אמרו ויתן הוי״ה.
כארבע מאות איש – נביאי האשרה היו (י״ח י״ט) שלא נהרגו ע״י אליהו (שם מ׳) ויתן אדני כ״מ שמזכיר בספר זה דבר ה׳, מזכיר שם הוי״ה, וכל שמות זולתו היו מכוונים בהם אז לכחות אחרים, וכן בד״ה כתוב ויתן אלהים ביד המלך שכוונו על אלהים וכחות אחרים, ולכן לא אמרו עתה עלה רמות גלעד כי הנבואה הבאה ע״י הקסם לא תראה הכל בביאור ולא ראו לאיזה מקום ילך.
הנביאים – נביאי האשרה שלא באו לכרמל, אולי היו גם הם מהפוסחים על שתי הסעיפים ומתפארים גם בעבודת ה׳ ובחזיון מאתו ומשתגעים ומדמים שה׳ מדבר עמם.
ויתן ה׳ – אדני כתיב, ובדברי הימים ב׳ י״ח:ה׳ ג״כ כתוב במקום זה ויתן האלהים ביד המלך, ומזה הואיל החכם פֿיליפפזאן להוכיח שלא בשם ה׳ דברו רק בשם מוראם, ויפה דבר, לולא מצאנו (פ׳ כ״ד) צדקיה מתפאר ברוח ה׳ שבו ושם כתוב ביו״ד ה״א וגם בפסוק י״ב שכופל דבריהם כתוב ביו״ד ה״א וכן בדברי הימים שם פסוק י״ח.
וַיִּקְבֹּץ אחאב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת הַנְּבִיאִים – נביאי הבעל1 כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אחאב הַאֵלֵךְ עַל כיבוש רָמֹת גִּלְעָד לַמִּלְחָמָה נגד ארם או הַאִם אֶחְדָּל אֶמָּנַע? וַיֹּאמְרוּ אליו נביאי הבעל עֲלֵה וְיִתֵּן אֲדֹנָי2 ניצחון בְּיַד הַמֶּלֶךְ:
1. מצודת דוד. ומלבי״ם אומר כי אלה היו נביאי האשרה שלא נהרגו ע״י אליהו כי הם היו אוכלי שולחן איזבל, והיא לא שלחה אותם כאשר אליהו קיבץ את נביאי השקר, ולכך לא נהרגו עמהם (עי׳ לעיל בפרק יח פס׳ כ׳).
2. בפני יהושפט אמרו בשם ה׳, שיחשוב שהמה נביאי ה׳, מצודת דוד. ואולם כוונתם היתה לכוחות אחרים, מלבי״ם.
מקבילות במקראתרגום יונתןר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ז) וַיֹּ֙אמֶר֙ יְה֣וֹשָׁפָ֔ט הַאֵ֨ין פֹּ֥ה נָבִ֛יא לַֽיהֹוָ֖הי״י֖ ע֑וֹד וְנִדְרְשָׁ֖ה מֵאֹתֽוֹ׃
But Jehoshaphat said, "Is there not here also a prophet of Hashem, that we might inquire of him?⁠"
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

וַאֲמַר יְהוֹשָׁפָט הֲלֵית כָּא נְבִיָא קֳדָם יְיָ עוֹד וְנִתְבַּע מִנֵיהּ.
האין פה נביא לי״י עוד – מקובלני אין שני נביאים מתנבאים בלשון אחד, ואלה כולם לשון אחד אומרים (בבלי סנהדרין פ״ט.).
Is there no other prophet of Adonoy? I have a tradition that no two prophets prophesy with the same expression, and these are all saying the same expression.⁠12
1. See Maseches Sanhedrin 89a.
2. Yehoshafat did not accuse them directly of not being God's prophets out of respect for Achov (Radak).
האין פה נביא לי״י עוד – מקובלני אין שני נביאים מתנבאים בלשון אחד ואלה כולם אומרים לשון אחד.
האין פה נביא לי״י עוד – כלומר: כי אין אלה לי״י, כי הכיר יהושפט כי נביאי הבעל או האשרה הם. ולא אמר בפי׳ כי נביאי שקר הם מפני כבוד אחאב, כי נשא את פניו, אבל אמר: האין פה עוד נביא לי״י.
ובדברי רבותינו ז״ל: כשאמר יהושפט: האין פה נביא לי״י עוד, אמר לו אחאב: כל אלה הנביאים לי״י הם, אמר לו יהושפט: כך מקובלני מבית אבי אבא, סגנון אחד עולה לכמה נביאים, ואין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד. עובדיה אמר: זדון לבך השיאך (עבדיה א׳:ג׳), ירמיהו אמר: תפלצתך השיא אותך זדון לבך (ירמיהו מ״ט:ט״ז), ואלה כלם אמרו דבר אחד: עלה ויתן י״י ביד המלך (מלכים א כ״ב:ו׳), נמצא שאין בדבריהם ממש.
האין פה נביא לי״י עוד ונדרשה מאותו – ראוי שלא יעלם ממנו שיהושפט כבר הרגיש כי אלו הארבע מאות נביאי׳ לא היו נביאי י״י שאם היה חושב היותם נביאי י״י היה ראוי שיבטח על דברי אח׳ מהם ואם לא היה בוטח בהם עם היות׳ ארבע מאות הנה לא היה ראוי שיבטח בהם אם יהיה עמהם עוד אחד, ולזה ידמה שחקר אם יש נביא לי״י עוד כדי שישמע דברי נביא י״י על זה והנה מלת עוד שבה אל אמרו האין פה נביא לא אל אמרו האין פה נביא לי״י.
ולכן שאל האין פה נביא לה׳ עוד, ר״ל מלבד אלה, כי מפני כבוד אחאב לא רצה לגנותם בשהיו נביאי הבעל.
ונדרשה מאתו – חזינא תרתי נסחא כ״י דכתיב בהו מאתו ולקמן נמי גבי ויאמר מלך ישראל וגו׳ לדרש את ה׳ מאתו בנסחא חדא כתיב מאתו וברובא דנוסחא דיקי תרווייהו כתיבין מאתו בחולם וחסר וא״ו.
האין פה נביא לה׳ עוד – רצה לומר: וכי כולם הרגם איזבל, ולא נשאר עוד נביא לה׳ ואמרו רבותינו ז״ל (בבלי סנהדרין פ״ט.): שהשכיל יהושפט לדעת אשר לא נביאי ה׳ המה, על כי כולם אמרו בסגנון אחד, ואין כן דרך נביאי ה׳.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

האין פה נביא לה׳ עוד ר״ל אחר שכל אלה אינם נביאי ה׳ וכי לא נשאר עוד נביא אחד לה׳, וכבר אמרו חז״ל שהרגיש בם שהם נביאי שקר מפני שכולם התנבאו בסגנון אחד.
ויהושפט הבין כי לא היו אלה נביאי ה׳, משום שקבלה היתה בידיו שאין שני נביאים מתנבאים באותו לשון ואלה התנבאו כולם באותו סגנון1, וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט לאחאב, מאחר שכל אלה אינם נביאי ה׳2, הַאֵין פֹּה נָבִיא לַיהוָה עוֹד חוץ מאלו3, וכי איזבל הרגה את כולם4 ?! וְאם יש, אז נִדְרְשָׁה – נבקש מֵאוֹתוֹ – ממנו האם לצאת למלחמה נגד ארם:
1. סנהדרין פ״ט., רש״י, מצודת דוד, מלבי״ם.
2. מלבי״ם. ומפני כבוד אחאב לא אמר בפירוש שהם נביאי שקר, רד״ק.
3. חוץ מאלו, רלב״ג.
4. מצודת דוד.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(ח) וַיֹּ֣אמֶר מֶלֶךְ⁠־יִשְׂרָאֵ֣ל ׀ אֶֽל⁠־יְהוֹשָׁפָ֡ט ע֣וֹד אִישׁ⁠־אֶחָ֡ד לִדְרֹשׁ֩ אֶת⁠־יְהֹוָ֨הי״י֨ מֵאֹת֜וֹ וַאֲנִ֣י שְׂנֵאתִ֗יו כִּ֠י לֹא⁠־יִתְנַבֵּ֨א עָלַ֥י טוֹב֙ כִּ֣י אִם⁠־רָ֔ע מִיכָ֖יְהוּ בֶּן⁠־יִמְלָ֑ה וַיֹּ֙אמֶר֙ יְה֣וֹשָׁפָ֔ט אַל⁠־יֹאמַ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ כֵּֽן׃
And the king of Israel said to Jehoshaphat, "There is yet one man by whom we may inquire of Hashem, Micaiah the son of Imlah; but I hate him; for he does not prophesy good concerning me, but evil.⁠" And Jehoshaphat said, "Let not the king say so.⁠"
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

וַאֲמַר מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל לִיהוֹשָׁפָט עוֹד גַבְרָא חַד לְמִתְבַּע יַת פִּתְגָמָא דַייָ מִינֵיהּ וַאֲנָא סְנֵיתֵיהּ אֲרֵי לָא יִתְנַבֵּי עֲלַי טַב אֱלָהֵין בִּישׁ מִיכָה בַּר יִמְלָה וַאֲמַר יְהוֹשָׁפָט לָא יֵימַר מַלְכָּא כֵּן.
כי אם רע – לפי שאמר: יען שלחת את איש חרמי וגו׳ (מלכים א כ׳:מ״ב).
But only evil. For he said to me, "Because you released the man whom I condemned, etc.⁠"1
1. Above 20:42.
כי אם רע – לפי שאמר לו הנביא יען אשר שלחת את איש חרמי וגומר (מלכים א כ׳:מ״ב).
כי אם רע – והלא התנבא עליו טוב, שאמ״ל: הראית כל ההמון הזה הנני נותנו בידך (מלכים א כ׳:י״ג), וכן אמר לו בפעם שנייה, כמו שכתבנו כי רבותינו ז״ל אמרו זה הנביא היה מיכיהו בן ימלה. אלא פירושו: שהתנבא עליו פעם שלישית: והיה נפשך תחת נפשו ועמך תחת עמו (מלכים א כ׳:מ״ב) – התנבא לו שיפול ביד מלך ארם. מהיום ההוא ואילך שנא אותו, ואמר: כי לא יתנבא עליו טוב – ר״ל: ידעתי כי לא יתנבא עלי טוב.
עוד איש אחד – כמו ״אם איש להמין ולהשמיל״ (שמואל ב י״ד:י״ט).⁠א
א. בכ״י לונדון נמצא בין בחל יזרעאל״ לבין ״ויצא הרוח״.
לא יתנבא עלי טוב – זה המאמר הגיוני מדוקדק להיות אמצעי בין טוב ובין רע ואין כן בין חי ומת אם לא דרך העברה.
מיכיהו בן ימלה – פי׳ אלא יש אחד, כאלו אמר ר״ל מיכיהו בן ימלה, והפך זה האיש אשר אתה מבקש, עם מה שקדם לו המלך.
כי לא יתנבא עלי טוב כ״א רע – ידמה שמיכיהו בן ימלה היה הנביא שהתחפש באפר והתנב׳ לו רע על דבר שלוחו בן הדד בשלו׳.
ואחאב השיבו שהיה שם עוד איש אחד ראוי לדרוש ממנו דבר השם, אבל היה שונא אותו לפי שהי׳ תמיד מתנבא אליו רעה, והנה אמר זה על מיכיהו, לפי שהוא התפלש באפר בין עיניו ויעדו רעה רבה על אשר חמל על בן הדד כמו שנזכר למעלה, ועם היות שגם כן יעדו שתי פעמים יעוד טוב ותשועה רבה במלחמות ארם, הנה אחאב לרשעתו זכר מה שיעדו לרעה ולא מה שיעדו לטוב׳. ויהושפט השיבו אל יאמר המלך כן, לפי שאין בבחירת הנביא לנבאות רע או טוב, כי אם אשר ישים אלהים בפיו אותו ידבר ואין עליו אשם אם יאמר מה שיצוהו השם, כי כאשר ה׳ אלהים דבר מי לא ינבא?
לדרוש – אשר תוכל לדרוש את ה׳ מעמו.
כי לא יתנבא עלי טוב – מעת אשר שלחתי את בן הדד.
אל יאמר וכו׳ – כי את אשר ישים ה׳ בפיו, אותו ידבר.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

עוד יש נביא אחד לה׳, רק שנאתיו כי לא יתנבא – וזה ידע כי נבואותיו עד עתה היה רע עליו, ולכן בד״ה אמר כי איננו מתנבא עלי לטובה כי כל ימיו לרעה הוא, ומזה ידע שגם עתה לא יתנבא טוב,
אל יאמר כן כי הנביא לה׳ רק אשר ישים אלהים בפיו אותו ידבר.
אל יאמר המלך כן – כשם שהיו מאמינים שהחלומות הולכים אחר הפה (וירא שר האפים כי טוב פתר, וישב) כן היו מאמינים גם בנבואה שלהם שסוף סוף חלום היא.
וַיֹּאמֶר אחאב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוֹשָׁפָט, ישנו עוֹד אִישׁ אֶחָד אשר תוכל1 לִדְרֹשׁ אֶת יְהוָה מֵאֹתוֹ – מעִמו2, וַאֲנִי שְׂנֵאתִיו כִּי לֹא יִתְנַבֵּא עָלַי טוֹב כִּי אִם רָע, וזאת מאותה עת אשר שלחתי את בן הדד לחופשי3, וגם עכשיו אני יודע4 כי לא יתנבא עלי טוב5, ונביא זה הוא מִיכָיְהוּ בֶּן יִמְלָה, וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אל אחאב אַל יֹאמַר הַמֶּלֶךְ כֵּן, כי הנביא לא מנבא את מה שהוא רוצה אלא את אשר ישים ה׳ בפיו של הנביא אותו ידבר:6 ט וַיִּקְרָא אחאב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל סָרִיס – שר7 אֶחָד, וַיֹּאמֶר לו מַהֲרָה – זָרֵז את מִיכָיְהוּ בֶן יִמְלָה שיבוא מהר8:
1. מצודת דוד.
2. מצודת דוד.
3. מצודת דוד. לפי שאמר יען שלחת את איש חרמי וגו׳, רש״י, רלב״ג.
4. רד״ק.
5. מלבי״ם.
6. מצודת דוד, מלבי״ם.
7. מצודת ציון.
8. מצודת דוד.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ט) וַיִּקְרָא֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל אֶל⁠־סָרִ֖יס אֶחָ֑ד וַיֹּ֕אמֶר מַהֲרָ֖ה מִיכָ֥יְהוּ בֶן⁠־יִמְלָֽה׃
Then the king of Israel called an officer, and said, "Fetch quickly Micaiah the son of Imlah.⁠"
מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

וּקְרָא מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל לְגַוְזָאָה חַד וַאֲמַר אוֹחִי תְּבַע מִיכָיְהוּ בַּר יִמְלָה.
מהרה מיכיהו בן ימלה – תרגום יונתן: תבע מיכיהו, ותרגם: וחש עתידות למו (דברים ל״ב:ל״ה) – ומבע דעתיד להון.
(ט-י) והנה אחאב שמע לדבריו ושלח בעד מיכיהו בהיות שני המלכים יושבים בשער שמרון בפתח העיר וכל הנביאים סביבם, ואמר בגורן אולי שמפני המלחמה היו עושים הגרנות סמוך לעיר ולכן היו יושבים שם בגורן וחז״ל (חולין ה׳ ע״א) אמרו כדמות עגולה כגורן, כמו שהיו יושבים הסנהדרין במושבם, והיו המלכים מלובשים בגדים, ר״ל בגדי מלכות.
סריס – שר, וכן: שבעת הסריסים (אסתר א׳:י׳).
מהרה – אמור למיכיהו שיבוא מהר.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהכל
 
(י) וּמֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֡ל וִיהוֹשָׁפָ֣ט מֶלֶךְ⁠־יְהוּדָ֡ה יֹשְׁבִים֩ אִ֨ישׁ עַל⁠־כִּסְא֜וֹ מְלֻבָּשִׁ֤ים בְּגָדִים֙ בְּגֹ֔רֶן פֶּ֖תַח שַׁ֣עַר שֹׁמְר֑וֹן וְכׇ֨ל⁠־הַנְּבִיאִ֔ים מִֽתְנַבְּאִ֖ים לִפְנֵיהֶֽם׃
Now the king of Israel and Jehoshaphat the king of Judah sat each on his throne, arrayed in their robes, in a threshing-floor, at the entrance of the gate of Samaria; and all the prophets prophesied before them.
מקבילות במקראתרגום יונתןר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

וּמַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט מַלְכָּא דִיהוּדָה יַתְבִין גְבַר עַל כּוּרְסֵיהּ לְבוּשִׁין לְבִישִׁין וְיַתְבִין בְּאִידְרָא בְּמַעֲלָנָא דִתְרַע שֹׁמְרוֹן וְכָל נְבִיֵי שִׁקְרָא מִתְנַבְּאִין קֳדָמֵיהוֹן.
ומלך ישראל ויהושפט מלך יהודה יושבים איש על כסאו מלובשים בגדים – מלובשים בגדי מלחמה, לפי שעתיד לומר בסמוך: ויאמר מלך ישראל אל יהושפט התחפש ובוא במלחמה ואתה לבוש בגדיך (מלכים א כ״ב:ל׳) קדם ולימדך שהיו מלובשים בבגדים שיוצאין בהם למלחמה.
בגורן – בגורן אחד העומד פתח שער שומרון.
מלובשים בגדים – פירוש: בגדים חמודות, כי מה שהיה אומר: מלובשים – ידענו כי לא היו ערומים, אלא פי׳: בגדי מלכות חמודות. וכמוהו: ימותו אנשים (שמואל א ב׳:ל״ג) – ר״ל: אנשים בחורים, בא באנשים (שמואל א י״ז:י״ב) – באנשים זקנים.
בגרן – פי׳: ויושבים בגרן, וכן הוא בדברי הימים: ויושבים בגרן (דברי הימים ב י״ח:ט׳).
והגרן היה פתח שער שמרון – אולי מפחד אויביהם שהיה להם מלחמה עם ארם תמיד היו עושים גרנות סמוך לעיר.
ובדברי רבותינו ז״ל אמרו: וכי שער שמרון גורן היה? אלא לאו, כגורן, דתניא: סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה כדי שיהיו רואין זה את זה, ור״ל כן היו יושבים אחאב ויהושפט עם סיעתן, כחצי גורן.
מתנבאים לפניהם – היו מתנבאים בנבואה זו או בדברים אחרים מתנבאים לשעה, אבל לא ברוח השם, כי נביאי השקר היו, והיו מתפארים בנבואת האל, כמ״ש צדקיהו: כה אמר י״י (מלכים א כ״ב:י״א) ואמרו שאר הנביאים: ונתן י״י ביד המלך (מלכים א כ״ב:י״ב), וצדקיהו לאמת נבואתו יותר עשה לו קרני ברזל למשל, כמו שנאמר בירמיהו: עשה לך מוסרות ומוטות ונתתם על צוארך (ירמיהו כ״ז:ב׳).
מלבשים בגדים בגורן – הטעם בגדי מלכות.
מלובשים בגדים – רוצה לומר: שהיו מלובשים בגדי מלכות והנה השיב מיכיהו לאחאב עלה ונתן י״י ביד המלך כי ידמה שכבר הצליחו במלחמה ואף על פי שכבר מת אחאב שם ולזה היה אמת מה שהגיד לו מיכיהו אלא שלא היתה תשובתו מספקת לפי השאלה כי עדיין לא הודיע אם יקרה בזה לאחאב רע אם לא ואין ראוי שנחשוב שאמר לו מיכיהו בשם י״י דבר שקר כי כבר יתחייב מיתה על זה כמו שנתבאר בתורה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

בגדים – רוצה לומר: בגדי מלוכה.
בגורן פתח – בהגורן העומד מול פתח השער.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

ומלך – הנה עד עתה היתה הנבואה לא בשם ה׳, רק בעת שהלך המלאך לקרא למיכיהו, אז נפל הרוח על הנביאים במעמד שני המלכים שישבו על כסאם, הגם שלא היו מוכנים להנבואה לא מצד המקום שהיו בגורן ופתח שער העיר מקום קיבוץ עם, והנבואה צריכה התבודדות, ולא מצד חברתם שהיו במעמד המלכים בעת שישבו בבגדי מלכות ועל כסא מלכות – שיראת המלך תמנעהו מהתבודד עם רוחו, ובכ״ז חל עליהם הרוח (שהוא הרוח שקר שיצא מלפני ה׳ שיתבאר אחר כך) וכל הנביאים מתנבאים לפניהם במעמד המלכים.
וּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה יֹשְׁבִים אִישׁ עַל כִּסְאוֹ מְלֻבָּשִׁים בְּגָדִים מלכותיים1, ויושבים2 בְּגֹרֶן שהיה מול3 פֶּתַח שַׁעַר שֹׁמְרוֹן, וְכָל הַנְּבִיאִים מִתְנַבְּאִים לִפְנֵיהֶם במעמד המלכים4, אולם לא ברוח השם כי נביאי שקר היו5:
1. רד״ק, רלב״ג, מצודת דוד.
2. רד״ק.
3. מצודת דוד.
4. מלבי״ם.
5. רד״ק.
מקבילות במקראתרגום יונתןר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(יא) וַיַּ֥עַשׂ ל֛וֹ צִדְקִיָּ֥ה בֶֽן⁠־כְּנַעֲנָ֖ה קַרְנֵ֣י בַרְזֶ֑ל וַיֹּ֙אמֶר֙ כֹּה⁠־אָמַ֣ר יְהֹוָ֔הי״י֔ בְּאֵ֛לֶּה תְּנַגַּ֥ח אֶת⁠־אֲרָ֖ם עַד⁠־כַּלֹּתָֽם׃
And Zedekiah the son of Chenaanah made horns of iron, and said, "Thus says Hashem, 'With these shall you gore the Arameans, until they are consumed.'"
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעוניאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

וַעֲבַד לֵיהּ צִדְקִיָה בַר כְּנַעֲנָה קַרְנִין דְבַרְזֶל וַאֲמַר כִּדְנַן אֲמַר יְיָ בְּאִילֵין תְּקַטֵל יַת אֱנַשׁ אֲרָם עַד דִי תְשֵׁיצִינוּן.
ויעש לו צדקיה בן כנענה קרני ברזל – שנו רבותינו כי יגח שור אין נגיחה אלא בקרן וכן הוא אומר ויעש לו צדקיה בן כנענה קרני ברזל ויאמר כה אמר י״י באלה תנגח את ארם עד כלותם, ואומר וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח יחרו. מאי ואומר, וכי תימא דברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן ת״ש בכור שורו הדר לו וג׳. והאי מילף הוא גלויי מילתא בעלמא הוא דנגיחה בקרן היא, אלא מהו דתימא כי פליג רחמנא בין תמה למועדת הני מילי בתלושה אבל מחוברת אימא כולה מועדת היא, תא שמע בכור שורו הדר לו וגו׳ (כתוב ברמז תת״ק).
וצדקיהו בן כנענה שהיה אחד מנביאי השקר עשה לאמת נבואתו קרני ברזל, ואמר באלה תנגח את ארם, כי כן היה דרך הנביאים לעשות הסימנים והצורות שהיו רואים בכחם המדמה על ענין נבואותם, ועשה זה צדקיה לאמת שהראה לו השם בנבואה צורת הקרנים ההם להודיע שבהם ינגח את ארם. והנה בחר במשל הזה, לפי שאמר משה רבינו ע״ה בברכותיו על יוסף (דברים ל״ג י״ז) בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח יחדיו אפסי ארץ והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה, ולכן עשה הקרנות לפי שהיה אחאב משבטו של יוסף והיה מולך באפרים ומנשה:
צדקיה בן כנענה – העי״ן בחטף פתח.
עד כלתם – ברוב ספרים מדוייקים חסר וא״ו.
תנגח – מלשון נגיחה והכאה.
צדקיה – הוא היה מנביאי הבעל.
באלה – רצה לומר: התחזק להתגבר עליהם, כאילו תנגח אותם בקרני ברזל. וכן היה דרך נביאי ה׳, לעשות דמיונות ודוגמא לדברי הנבואה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

ויעש – הראשון שחל עליו הרוח שקר היה צדקיהו עד שעשה לו קרני ברזל כאילו בו נפתח הצנור והמקור לכולם, ואחריו.
קרני ברזל – כן משפט הנביאים בימים ההם לחזק דבריהם ע״י דבר זר שיתראה לעינים וכן ישעיה הלך בדבר ה׳ ערום ויחף, ויחזקאל היה מצייר על הלבנה מצור ירושלים.
וַיַּעַשׂ לוֹ אחד מנביאי הבעל1 צִדְקִיָּה בֶן כְּנַעֲנָה שמו2 קַרְנֵי בַרְזֶל לאמת נבואתו3, וַיֹּאמֶר לאחאב כֹּה אָמַר יְהוָה, התחזק להתגבר על ארם4 כי בְּאֵלֶּה הקרנות5 תְּנַגַּח – תַּכֶּה6 אֶת אֲרָם עַד כַּלֹּתָם:
1. מצודת ציון.
2. אשר היה הראשון שחלה עליו רוח השקר, מלבי״ם.
3. רד״ק בפס׳ י׳.
4. מצודת דוד.
5. כי כן היה דרך נביאי ה׳, לעשות דמיונות ודוגמא לדברי הנבואה, מצודת דוד.
6. מצודת ציון.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעוניאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יב) וְכׇ֨ל⁠־הַנְּבִאִ֔ים נִבְּאִ֥ים כֵּ֖ן לֵאמֹ֑ר עֲלֵ֞ה רָמֹ֤ת גִּלְעָד֙ וְהַצְלַ֔ח וְנָתַ֥ן יְהֹוָ֖הי״י֖ בְּיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ׃
And all the prophets prophesied so, saying, "Go up to Ramoth-gilead and prosper; for Hashem will deliver it into the hand of the king.⁠"
מקבילות במקראתרגום יונתןמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

וְכָל נְבִיֵי שִׁקְרָא מִתְנַבַּן כֵּן לְמֵימַר סַק לְרָמוֹת גִלְעָד וְאַצְלַח וְיִמְסַר יְיָ בִּידָא דְמַלְכָּא.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

כל הנביאים נבאים כן – ופרטו דבריהם עתה במ״ש עלה רמות גלעד שתחלה אמרו עלה סתם,
ב. תחלה אמרו ויתן בלשון עתיד ופה אמרו ונתן – שיבואר גם בעבר כי כבר נתנו ה׳ בידו כי גזרתו הוא המעשה,
ג. שאמרו ונתן ה׳ שהיתה הנבואה בשם הוי״ה.
וְכָל הַנְּבִאִים – נביאי השקר נִבְּאִים – התנבאו ופירטו דבריהם1 כֵּן – כך לֵאמֹר – בְּאָמְרָם לאחאב עֲלֵה למלחמה נגד ארם על כיבוש רָמֹת גִּלְעָד וְהַצְלַח במלחמה, וְנָתַן יְהוָה2 את רָמֹת גלעד בְּיַדךָ הַמֶּלֶךְ:
1. מלבי״ם.
2. אמרו כך להראות כאילו דברים אלו נאמרו בשם ה׳, מלבי״ם.
מקבילות במקראתרגום יונתןמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(יג) וְהַמַּלְאָ֞ךְ אֲשֶׁר⁠־הָלַ֣ךְ׀ לִקְרֹ֣א מִיכָ֗יְהוּ דִּבֶּ֤ר אֵלָיו֙ לֵאמֹ֔ר הִנֵּה⁠־נָ֞א דִּבְרֵ֧י הַנְּבִיאִ֛ים פֶּה⁠־אֶחָ֥ד ט֖וֹב אֶל⁠־הַמֶּ֑לֶךְ יְהִי⁠־נָ֣א [דְבָרְךָ֗] (דבריך) כִּדְבַ֛ר אַחַ֥ד מֵהֶ֖ם וְדִבַּ֥רְתָּ טּֽוֹב׃
And the messenger that went to call Micaiah spoke to him, saying, "Behold now, the words of the prophets declare good to the king with one mouth, let your word, please, be like the word of one of them, and speak good.⁠"
מקבילות במקראתרגום יונתןמנחת שימצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

וְאִזְגַדָא דַאֲזַל לְמִקְרֵי מִיכָיְהוּ מַלֵיל עִמֵיהּ לְמֵימַר הָא כְעַן פִתְגָמֵי נְבִיֵי שִׁקְרָא מַמְלַל חַד שַׁוִי קֳדָם מַלְכָּא יְהֵי כְעַן פִּתְגָמָךְ כְּפִתְגָמָא דְחַד מִנְהוֹן וּתְמַלֵיל פִּתְגָמִין תַּקְנִין.
יהי נא דברך – דברך קרי ובספרים כתובי יד אין בבי״ת מאריך.
פה אחד – בהסכמה אחת מנבאים טוב על המלך, לזה הנבא כמוהם לטובה.
יהי נא וגו׳ – אל תלך לקראת חזיון מאת ה׳, דבר טוב מדעתך מאחר שארבע מאות הנביאים דברו כבר טוב בשם ה׳.
וְהַמַּלְאָךְ – השליח של אחאב אֲשֶׁר הָלַךְ לִקְרֹא לְמִיכָיְהוּ בציווי המלך1 דִּבֶּר אֵלָיו לְמִיכָיָהוּ לֵאמֹר, הִנֵּה נָא דִּבְרֵי הַנְּבִיאִים פֶּה אֶחָד ובהסכמה אחת מנַבְּאִים2 טוֹב אֶל – על3 הַמֶּלֶךְ שיצליח במלחמתו, על כן יְהִי נָא דְבָרְךָ (דבריך כתיב) כִּדְבַר אַחַד מֵהֶם וְדִבַּרְתָּ – וְדַבֵּר גם אתה טּוֹב על המלך:
1. ראה לעיל פס׳ ט׳.
2. מלבי״ם.
3. מלבי״ם.
מקבילות במקראתרגום יונתןמנחת שימצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יד) וַיֹּ֖אמֶר מִיכָ֑יְהוּ חַי⁠־יְהֹוָ֕הי״י֕ כִּ֠י אֶת⁠־אֲשֶׁ֨ר יֹאמַ֧ר יְהֹוָ֛הי״י֛ אֵלַ֖י אֹת֥וֹ אֲדַבֵּֽר׃
And Micaiah said, "As Hashem lives, what Hashem says to me, that I will speak.⁠"
מקבילות במקראתרגום יונתןמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

וַאֲמַר מִיכָיְהוּ קַיָם הוּא יְיָ אֲרֵי יַת דְיֵימַר יְיָ לִי יָתֵיהּ אֲמַלֵל.
וַיֹּאמֶר מִיכָיְהוּ לשליח, חַי יְהוָה1 כִּי רק אֶת אֲשֶׁר יֹאמַר יְהוָה אֵלַי אֹתוֹ אֲדַבֵּר, ולא אדבר בשם ה׳ לפי מה שתבקש:
1. לשון שבועה, ראה לעיל פרק יז פס׳ א׳.
מקבילות במקראתרגום יונתןמקראות שלובותהכל
 
(טו) וַיָּבוֹא֮ אֶל⁠־הַמֶּ֒לֶךְ֒ וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ אֵלָ֗יו מִיכָ֙יְהוּ֙ הֲנֵלֵ֞ךְ אֶל⁠־רָמֹ֥ת גִּלְעָ֛ד לַמִּלְחָמָ֖ה אִם⁠־נֶחְדָּ֑ל וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ עֲלֵ֣ה וְהַצְלַ֔ח וְנָתַ֥ן יְהֹוָ֖הי״י֖ בְּיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ׃
And when he came to the king, the king said to him, "Micaiah, shall we go to Ramoth-gilead to battle, or shall we desist?⁠" And he answered him, "Go up and prosper; and Hashem will deliver it into the hand of the king.⁠"
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

וַאֲתָא לְוַת מַלְכָּא וַאֲמַר מַלְכָּא לֵיהּ מִיכָיְהוּ הֲנֵיזֵיל רָמוֹת גִלְעָד לַאֲגָחָא קְרָבָא אִם נִתְמְנַע וַאֲמַר לֵיהּ סַק וְאַצְלַח וְיִמְסַר יְיָ בִּידָא דְמַלְכָּא.
עלה והצלח – לא אמר לו בשם י״י.
ונתן י״י – הלואי יתן ביד המלך.
Go up and be successful. He did not say [it] to him in God's Name.⁠1
And may Adonoy give. If only He deliver it into the king's hand.
1. He was merely wishing him good luck, or giving him a blessing that he succeed (Metzudat David).
עלה והצלח – לא אמר לו בשם י״י.
ונתן י״י – הלואי יתן י״י ביד המלך.
עלה והצלח – דרך התול אמר לו כלשון שאר הנביאים, ולא אמר לו: כה אמר י״י, שהרי נשבע כי את אשר יאמר י״י אותו אדבר.
עלה והצלח – דרך לעג, כמו איש גלוליו לכו עבדו (יחזקאל כ׳:ל״ט). ואולם במאמר זה יש ספק מה בכלל שאלה כוללת כתבתי בספר כסף סיגים.
אמנם מיכיהו כששאלו המלך האלך אל רמות גלעד למלחמה אם אחדל? השיבו דרך היתול עלה והצלח ונתן ה׳ ביד המלך, ולכן לא אמר כה אמר ה׳ ולא כה הראני ה׳, לפי שלא אמר זה בשם האל יתברך כי אם מעצמו כדברי שאר הנביאים להיותו מהתל בהם. ומלך ישראל הכיר בדבריו שהיו דברי התול וצחוק.
עלה והצלח – מעצמו אמר לו בברכה, הלואי שתצליח וימסרם ה׳ בידך או, שאמר בלעג והתול, בסגנון נביאי הבעל.
עלה והצלח – מלבד שבודאי אמר לו בקול התול ולעג, הבין אחאב שמהתל הוא בו, לפי שאין להתפלא אם ת׳ הנביאים הנקבצים כולם יחד ישוו במעניהם שכל אחד חוזר לומר מה ששמע מאחיו, רק שמיכה שלא היה שם יקלע אל נכון לדבר כמוהם מלה במלה אות הוא ששמע מעניהם ולא ה׳ דבר בו, וכן בתלמוד בבלי (סנהדרין פט.) אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד.
וַיָּבוֹא מִיכָיָהוּ אֶל הַמֶּלֶךְ אחאב, וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֵלָיו מִיכָיְהוּ הֲנֵלֵךְ אֶל רָמֹת גִּלְעָד לַמִּלְחָמָה נגד ארם או הַאִם נֶחְדָּל נִמָּנַע? וַיֹּאמֶר אֵלָיו מִיכָיָהוּ שלא בשם ה׳1 אלא דרך היתול כלשון נביאי השקר2 עֲלֵה וְהַצְלַח והלוואי שתצליח3 וְנָתַן – ויתן יְהוָה את רָמֹת גלעד בְּיַדךָ הַמֶּלֶךְ:
1. רש״י.
2. רד״ק, מצודת דוד.
3. רש״י, מצודת דוד.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(טז) וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ הַמֶּ֔לֶךְ עַד⁠־כַּמֶּ֥ה פְעָמִ֖ים אֲנִ֣י מַשְׁבִּיעֶ֑ךָ אֲ֠שֶׁ֠ר לֹֽא⁠־תְדַבֵּ֥ר אֵלַ֛י רַק⁠־אֱמֶ֖ת בְּשֵׁ֥ם יְהֹוָֽהי״יֽ׃
And the king said to him, "How many times shall I adjure you that you speak to me nothing but the truth in the name of Hashem?⁠"
מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

וַאֲמַר לֵיהּ מַלְכָּא עַד כַמָא זִמְנִין אֲנָא מְקַיֵם עֲלָךְ דְלָא תְמַלֵיל לִי לְחוֹד קְשׁוֹט בִּשְׁמָא דַיָי.
הכיר מלך ישראל בלשונו כי דרך התול היה אומר לו, לפיכך אמר לו: עד כמה פעמים אני משביעך, וכיון שהשביעו אמר לו האמת בשם י״י.
ויאמר אליו המלך עד כמה פעמים אני משביעך – רוצה לומר: עד כמה פעמים אצטרך להשביעך אשר לא תדבר אלי רק דבר אמת ודבר נכון בשם י״י ואולם היה משביע אותו אחאב כי היה יודע כי נביאי י״י היו שונאים אותו מפני שהרגה איזבל נביאי י״י ואף על פי שלא היה אפשר להם לאמר דבר שקר הנה כבר אפשר שיעלימו מה שיוזק בו המלך וכן בזה המקום אפשר שהעלים מה שיוזק בו המלך כי לא הודיעו מה יקרה לו בעצמו שם, והנה אין זה דבר אמת לפי השאלה אחר שקצר מלהשיב כראוי ואעפ״י שלא היה דבר שקר במה שהודיע אליו ולזה השיב לו מיכה מה שיתבאר ממנו שהמלך ימות במלחמ׳ ולא רצה לאמ׳ זה בבאור לחלוק כבוד למלכות.
ולזה השיבו עד כמה פעמים אני משביעך שלא תדבר אלי רק אמת בשם ה׳, ואין פירושו שבמה שעבר השביעהו אל זה, אבל שעתה היה משביע אותו עד כמה פעמים שלא ידבר אליו כי אם האמת ממה שראה ושיאמר אותו בשם ה׳ ולא מעצמו כמו שדבר באותו התול.
אשר לא תדבר – התי״ו רפוהי בכל הספרים כ״י וכן חברו דדברי הימים ב׳ י״ח. ועיין מה שכתבתי בפרשת כי תצא על פסוק לא תתעב.
עד כמה פעמים – רצה לומר: אני משביעך עתה, לא פעם ולא שתים, כי אם עד כמה פעמים, אשר לא תדבר אלי רק אמת בשם ה׳, ולא שקר בלעג והתול, ולא מעצמך בברכה, ועל שלא אמר הנביא כה אמר ה׳ עלה והצלח, השכיל לדעת שאין זה דבר ה׳, והיה מסתפק אם אמר בלעג, אם אמר בברכה.
עד כמה פעמים כי הרגיש שהיה לו לאמר כה אמר ה׳ וראה כי מדחהו לבד, והשביעהו
א. שלא ידבר רק אמת
ב. רק בשם ה׳ לא דברי עצמו, כי מ״ש עלה והצלח נוכל לאמר שא״ל דרך ברכה שמברכו שיצליח ושיתן ה׳ בידו.
ובגלל שלא אמר הנביא כה אמר ה׳1, השכיל אחאב2 לדעת שאין זה דבר ה׳, והיה אחאב מסתפק אם אמר מִיכָיָהוּ את הדברים בלעג, או אם אמר אותם בברכה3, וַיֹּאמֶר אֵלָיו הַמֶּלֶךְ אחאב, אני משביעך עכשיו4 וְעַד כַּמֶּה פְעָמִים אֲנִי אצטרך5 מַשְׁבִּעֶךָ – להשביעך אֲשֶׁר שֶׁלֹא תְדַבֵּר אֵלַי רַק דברי אֱמֶת בְּשֵׁם יְהוָה ולא דברים מעצמך6, וכיוון שהשביעו אמר לו מִיכָיָהוּ את האמת בשם ה׳7:
1. מלבי״ם.
2. ברד״ק כתוב שמלך יהודה הכיר בדבר (ולא הבנתי מדוע מלך יהודה ולא מלך ישראל ואולי כי מלך יהודה היה צדיק).
3. מצודת דוד.
4. מצודת דוד.
5. רלב״ג, שידע אחאב שנביאי ה׳ שונאים אותו, ולכן חשש שיעלים ממנו את דבר ה׳.
6. מלבי״ם.
7. רד״ק.
מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(יז) וַיֹּ֗אמֶר רָאִ֤יתִי אֶת⁠־כׇּל⁠־יִשְׂרָאֵל֙ נְפֹצִ֣ים אֶל⁠־הֶהָרִ֔ים כַּצֹּ֕אן אֲשֶׁ֥ר אֵין⁠־לָהֶ֖ם רֹעֶ֑ה וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙י״י֙ לֹֽא⁠־אֲדֹנִ֣ים לָאֵ֔לֶּה יָשׁ֥וּבוּ אִישׁ⁠־לְבֵית֖וֹ בְּשָׁלֽוֹם׃
And he said, "I saw all of Israel scattered upon the mountains, as sheep that have no shepherd; and Hashem said, 'These have no master; let them return every man to his house in peace.'"
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

וַאֲמַר חֲזֵיתִי יַת כָּל יִשְׂרָאֵל מְבַדְרִין עַל טוּרַיָא כַּעֲנָא דְלֵית לְהוֹן רָעִי וַאֲמַר יְיָ לֵית רִבּוֹנִין לְאִלֵין יְתוּבוּן גְבַר לְבֵיתֵיהּ בִּשְׁלָם.
לא אדונים לאלה – אתה לבדך תמות במלחמה, כענין שנאמר: לא תלחמו את קטן ואת גדול כי אם את מלך ישראל לבדו (מלכים א כ״ב:ל״א). ואף על פי שנאמר: ועמך תחת עמו (מלכים א כ׳:מ״ב), טיפה שיצאה מאותו צדיק מיכיהו, שהכהו חברו הכה ופצוע, היתה כפרה על כל ישראל. כך מפורש באגדה (ירושלמי סנהדרין י״א:ה׳).
These have no masters. You alone will die in the war, as the matter is stated below, "Do not battle the small or the great, but only with the king of Yisroel himself.⁠"1 Even though it was stated, "and your people instead of his people,⁠"2 the drop of blood that came out of the righteous man, Michoyhu, whose friend struck him, striking and wounding him, was an atonement for all Yisroel. So it is explained in the [Midrash] Aggadah.⁠3
1. Below v. 31.
2. Above 20:42.
3. Talmud Yerushalmi Maseches Sanhedrin 10:5.
לא אדונים לאלה – אתה לבדך תמות במלחמה כעיניין שנאמר: לא תלחמו את קטן ואת גדול כי אם את מלך ישראל לבדו (מלכים א כ״ב:ל״א) ואף על פי שנאמר ועמך תחת עמי (מלכים א כ׳:מ״ב) טיפה שיצתה מאותו הצדיק מיכיהו שהכה חבירו הכה ופצוע כפרה על ישראל, כך מפורש במכילתא.
ישובו איש לביתו בשלום – והנה ראינו למעלה שאמר לו הנביא: עמך תחת עמו (מלכים א כ׳:מ״ב). אפשר שהיה זה במלחמות אחרות, אבל במלחמה זו לא מתו מישראל. כיון שהמלחמה היתה כל היום, אי אפשר שלא מתו מהם, אלא לא מתו אלא מעטים, ומארם מתו רבים, וזהו: בשלום.
ואז מפני השבועה הוכרח הנביא לפרסם נבואתו, ואמר ראיתי את כל ישראל נפוצים אל ההרים כצאן אשר אין להם רועה ויאמר ה׳ לא אדונים לאלה ישובו איש לביתו בשלום, ובזה גלה שימות אחאב במלחמה, באמרו כצאן אשר אין להם רועה, ולפי שלא יחשב שיהיה פתרונו שימות שר הצבא, כי הוא רועה המלחמה, לזה הוסיף לומר עוד בשם ה׳ לא אדונים לאלה, רצה לומר שמת אדונם ומלכם, ולא זכרו בשמו מפני כבוד המלכות, ושהעם ישוב לביתו בשלום כי לא יגיעם במלחמה הזק עצום, כי עם היות שהוא אמר על שליחות בן הדד ועמך תחת עמו, הודיעו כאן שלא יתקיים ייעוד העם במלחמה הזאת כי הם ישובו בשלום, והנה נתקיים במלחמות אשר עשה חזאל לישראל אחרי כן:
נפצים אל ההרים – בספר אחד כ״י הפ״א בשלש הקדות ובכל שאר ספרים בחולם וכן כתב רד״ק בשרשים וכן במסורת ב׳ חד חסר וחד מלא והמלא הוא חברו דד״ה (ב׳ יח) שהוא מלא וא״ו ושניהם בחולם.
נפוצים – מפוזרים.
אל ההרים – על ההרים.
ראיתי – במראה הנבואה.
אין להם רועה – להנהיגם יחד.
לא אדונים לאלה – רצה לומר: הואיל ואין להם אדון, ישובו וכו׳, וכאומר שאחאב מלכם ימות, והעם ישובו בשלום.
השאלות:
אם היה למיכיהו נבואה מאת ה׳ איך רצה להעלימה ונביא הכובש נבואתו חייב מיתה, ולמה היה ענין המראה הזה, והעצה שיעץ ה׳ מי יפתה את אחאב, ומה היה ענין הרוח שנעשה רוח שקר וכלל הענין חדה סתומה.
ראיתי ר״ל לא הגיעני דבור מאת ה׳, שא״כ לא היה רשאי להעלים נבואתו, רק צופה הייתי וראיתי מראה שמתוכה יובן שהמלך ימות והעם ינצלו.
וַיֹּאמֶר מִיכָיָהוּ לא הגיעני דיבור מאת ה׳1, רק צופה הייתי וראיתי מראה שמתוכו מבינים שהמלך ימות והעם ינצלו2, וכך רָאִיתִי במראה הנבואה3 אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל נְפֹצִים – מפוזרים4 אֶל – עַל5 הֶהָרִים כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה להנהיגם יחד6, וַיֹּאמֶר יְהוָה הואיל לֹא – ואין אֲדֹנִים – אדון לָאֵלֶּה לפי שמלכם אחאב ימות7 לכן יָשׁוּבוּ אִישׁ לְבֵיתוֹ בְּשָׁלוֹם8:
1. שאם כן לא היה רשאי להעלים נבואתו, מלבי״ם.
2. מלבי״ם.
3. מצודת דוד.
4. מצודת ציון.
5. מצודת ציון.
6. מצודת דוד.
7. מצודת דוד.
8. רד״ק מבאר כי משמעות המילה בשלום היא כי לא ימותו מהעם הרבה אלא מעט, ואכן כך היה שמתו מישראל מעט וּמֵאָרָם מתו הרבה, ואף על פי שנאמר לעיל (כ, מב) ״וְעַמְּךָ תַּחַת עַמּוֹ״, טיפה שיצאה מאותו צדיק מיכיהו, שהכהו חברו הכה ופצוע, היתה כפרה על כל ישראל, ירושלמי סנהדרין י-ה, רש״י.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(יח) וַיֹּ֥אמֶר מֶלֶךְ⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל⁠־יְהוֹשָׁפָ֑ט הֲלוֹא֙ אָמַ֣רְתִּי אֵלֶ֔יךָ לוֹא⁠־יִתְנַבֵּ֥א עָלַ֛י ט֖וֹב כִּ֥י אִם⁠־רָֽע׃
And the king of Israel said to Jehoshaphat, "Did I not tell you that he would not prophesy good concerning me, but evil?⁠"
מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״גאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

וַאֲמַר מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל לִיהוֹשָׁפָט הֲלָא אֲמַרִית לָךְ דְלָא יִתְנַבֵּי עֲלֵי טַב אֱלָהִין בִּישׁ.
הלא אמרתי אליך לא יתנבא עלי טוב כי אם רע – הנה מיכה על עצמו קצת חשד בדבריו אלא מה שאפשר שהעלים מיהושפט היותו נביא ואע״פ כן הנה כבר חשש אחאב לדברי מיכה ושנה את בגדו בדרך שלא יוכר בו שהו׳ מלך להמלט ממה שייעד לו מיכיהו כי חשב שנבואתו היא שלא יתכונו חיל ארם להרוג כי אם מלך ישראל וכאשר לא יכירוהו ימלט מזה.
והנה אחאב אמר אל יהושפט הוא אשר דברתי אליך שלא יתנבא האיש הזה אלי טוב כי אם רע, רצה לומר שמפני שנאתו אותו היה אומר זה ולא להיותו דבר השם, ואולי נתפתה אחאב בזה לפי שראה שמיכיהו יעדו רע על אשר שלח את בן הדד, ולפי שעדיין לא נתקיים יעודו אמר שהוא מעצמו לשנאתו אותו היה מיעדו רעות אשר לא דברם ה׳, ושכן יהיה בזה. ולפי שאחאב בזה דבריו, ואמר שמפני שנאה היו, כי לפי שאיזבל הרגה נביאי ה׳ היו שונאים הנביאי׳ כלם את אחאב ואת ביתו, לכן התעצם מיכיהו להרבות בנבואתו.
הלא אמרתי וכו׳ – רצה לומר: מפני השנאה יאמר כן, ולא דבר ה׳ הוא.
וַיֹּאמֶר אחאב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוֹשָׁפָט מלך יהודה, הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֵלֶיךָ כי מפני שנאתו אלי1 לוֹא – לא יִתְנַבֵּא עָלַי מִיכָיָהוּ טוֹב כִּי אִם רָע, ולא דבר ה׳ הוא2:
1. מצודת דוד.
2. מצודת דוד.
מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״גאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(יט) וַיֹּ֕אמֶר לָכֵ֖ן שְׁמַ֣ע דְּבַר⁠־יְהֹוָ֑הי״י֑ רָאִ֤יתִי אֶת⁠־יְהֹוָה֙י״י֙ יֹשֵׁ֣ב עַל⁠־כִּסְא֔וֹ וְכׇל⁠־צְבָ֤א הַשָּׁמַ֙יִם֙ עֹמֵ֣ד עָלָ֔יו מִֽימִינ֖וֹ וּמִשְּׂמֹאלֽוֹ׃
And he said, "Therefore hear the word of Hashem. I saw Hashem sitting on His throne, and all the host of heaven standing by Him on His right hand and on His left.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

וַאֲמַר בְּכֵן קַבֵּיל פִּתְגָמָא דַייָ חֲזֵיתִי יַת יְקָרָא דַייָ שְׁרֵי עַל כּוּרְסֵיהּ וְכָל חֵילֵי שְׁמַיָא קַיְמִין קֳדָמוֹהִי מִימִינֵיהּ וּמִסְמָלֵיהּ.
מימינו ומשמאלו – וכי יש שמאל למעלה, והלא נאמר: ימין י״י רוממה ימין י״י עושה חיל (תהלים קי״ח:ט״ז), ימינך י״י נאדרי בכח ימינך י״י תרעץ אויב (שמות ט״ו:ו׳). אלא, אלו מיימינים ואלו משמאילים: מיימינים מלמדים זכות, משמאילים מלמדים חובה (תנחומא שמות י״ח).
To His right and to His left. Is there "left" in Heaven? Is it not stated, "The right hand of Adonoy's is exalted, the right hand of Adonoy performs deeds of valor,⁠"1 [and,] "Your right hand, Adonoy, is adorned with power; Your right hand, Adonoy, crushes the enemy"2? But rather, these are on the right and these are on the left. Those on the right present the case for the defense and those on the left present the case for the prosecution.
1. Tehillim 118:16.
2. Shemot 15:6.
וכל צבא השמים עומד עליו – אילו מלאכי השרת העומדין לפניו.
ראיתי את י״י יושב על כסאו – דרך משל, כמו המלך יושב על כסאו, ועבדיו עומדים לפניו מימינו ומשמאלו.
צבא השמים – הם המלאכים.
עומד עליו – סמוך לו. וכן: הנצבים עליו (בראשית מ״ה:א׳), והדומים להם.
מימינו ומשמאלו – דרך משל.
ובדברי רבותינו ז״ל: וכי יש ימין למעלה, ויש שמאל למעלה? אלא אלו מימינים לזכות, ואלו משמאילים לחובה.
ראיתי את י״י יושב על כסאו – אמר זה על צד המשל והמכוון ממנו כלו הוא שהש״י שם השפע השופע על הקוסמים כלי להפיל אחאב ברמות גלעד כי בקסם מן החסרון מה שכבר בארנו בשני מספר מלחמות י״י ולפי שהקסם יבא מהשפע השופע מאת צבא השמים כמו שבארנו שם אמר שכל צבא השמים עומדים אצלו ולפי שקצת מה שישפע מהם הוא מכוון בעצמו וקצתו אינו מכוון אם לא מצד ההכרח והוא מה שישפע מהם מהרעות אמר שצבא השמי׳ היו עומדים אצלו מימינו ושמאלו וזה כי מה שישפע מהם מכוון בעצמו הוא מימין השם ית׳ והשאר הוא משמאלו והנה מה שחסר מהם בקסם ההוא הוא מיתת אחאב אשר היתה מכוונת מהש״י כמו שייעד במה שקדם להיות נפשו תחת נפש בן הדד.
המ״ג הוא להודיע שיש במה שיושפע מצבא השמים מה שהוא מימין הש״י ובו מה שהוא לשמאלו וכלל הנה הרעות המסודרות ממנו הם כאלו הם משמאל הש״י מפני היותן בלתי מכוונות בעצמן כמו שבארנו בספר מלחמות י״י והטובות השופעות מהם הם מכוונות בעצמן.
ואמר לכן שמע דבר ה׳, רצה לומר אין זה מפאת שנאתי אותך כי דבר ה׳ הוא, ראיתי את ה׳ יושב על כסא וגומר, וענין זה המאמר הוא משל, כי לפי שהיה אחאב שם יושב על כסאו כמלך בגדוד, והנביאים עומדים עליו, ואלה אומרים עלה והצלח ומיכה אומר בהפך, אמר אליו מיכה מלכותא דשמיא כעין מלכותא דארעא, אל תחשוב שלהיותך מלובש בגדים יושב על כסא רם ונשא והנביאים האלה סביבך עומדים עליך אבהל ואשתומם, כי גבוה מעל גבוה שומר, ויש מלך אחר עליון למלכי ארץ הוא ישפוט עליך כרצונו וכפי מעשיך לא משנאתי, שאני ראיתי את ה׳ שהוא מלך מלכי המלכים יושב על כסא מלכותו וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו, ואמר במדרש (שיר רבה דף י׳ ע״ב) וכי יש שמאל למעלה? והא כתיב (שמות ט״ו ו׳) ימינך ה׳ נאדרי בכח ימינך ה׳? אלא אלו מטין לכף חובה ואלו מטין לכף זכות, וכשם שהשואל שואל למטה כך השואל שואל למעלה, שנאמר (דניאל ד׳ י״ד) בגזרת עירין פתגמא ובמימר קדישין שאלתא. והכוונה שראה שהש״י היה עומד לדין על ענין אחאב וכל צבא השמים עומדים לפניו, מהם היו מלמדים זכות עליו ומהם היו מלמדים חובה עליו, הכל כפי מעשיו וכפי שעת מולדתו.
עליו – סמוך לו.
לכן – רצה לומר: הואיל וחשדתני בזה, אפרש לך מוצא הדבר, ותשכיל לדעת שהאמת אתי.
מימינו ומשמאלו – אמרו רבותינו ז״ל (מדרש תנחומא שמות יח): מימינו רמז להמלמדים זכות, ומשמאלו רמז להמלמדים חובה.
לכן – באור מראה זו ע״פ פשוטה, שספר במשל כי בצאת הגזרה העליונה מאת ה׳ שיפול אחאב ברמות גלעד, וצבא השמים שלוחי ההשגחה המוכנים למלאות גזרת ה׳, עמדו סביב ה׳ למלאת גזרתו, וע״י הרוח ר״ל רצון של אחאב ורוחו לצאת למלחמה נבאו נביאי השקר כרצונו כי יעלה ויצלח וזה היה סבת מפלתו, וע״פ הצורה, הנה העוון הוא עצמו היורד ומשטין והוא המעניש את החוטא ביד חטאו, ואחאב שעשה תועבות גדולות, ראה הנביא כי ה׳ יושב על כסא דין לשפטו,
וכל צבא השמים עומדים עליו – כי יש צבא העומדים לימינו שהם מלאכי ההנהגה הנסיית המיוחסת לימין, וצבא אשר לשמאלו הם צבא ההנהגה הטבעיית המיוחסת אל השמאל.
לכן שמע דבר ה׳ – על ואל ושימוש הלמ״ד הכל אחד, א״כ לכן הוא כמו על כן, רק יש קצת הפרש ביניהם, ואזן מלין מבחן, שלשניהם הוראת דבר מסובב ע״י סבה קודמת, רק יש בלכן איזו הבטחה או איזה איום, לכן כל הורג קין (בראשית) לכן ישכב עמך הלילה (ויצא) הבטחה; לכן אשוב ולקחתי דגני בעתו (הושע ב׳:י״א) וכאן הוא לשון איום, אתה חושב שמשנאתי אליך אני מדבר עליך רע, לכן שמע דבר ה׳ ולא דברי.
וַיֹּאמֶר מִיכָיָהוּ לאחאב, הואיל וחשדתני בזה, אפרש לך מוצא הדבר ותשכיל לדעת שהאמת אִתִּי1, לָכֵן כעת שְׁמַע דְּבַר יְהוָה כפי שהיה בְּחִזְיוֹנִי בו רָאִיתִי אֶת יְהוָה יֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ – כסא הדין לשפוט את אחאב2, וְכָל צְבָא מלאכי3 הַשָּׁמַיִם עֹמֵד עָלָיו – סמוך לו4 כאשר מִימִינוֹ של ה׳ (כביכול, וזה על דרך משל) עמדו המלאכים המלמדים זכות5, וּמִשְּׂמֹאלוֹ של ה׳ (כביכול, וזה על דרך משל) עמדו המלאכים המלמדים חובה6:
1. מצודת דוד.
2. מלבי״ם.
3. רד״ק.
4. רד״ק, מצודת ציון.
5. מדרש תנחומא שמות יח, רש״י, רד״ק, מצודת דוד.
6. מדרש תנחומא שמות יח, רש״י, רד״ק, מצודת דוד.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כ) וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֗הי״י֗ מִ֤י יְפַתֶּה֙ אֶת⁠־אַחְאָ֔ב וְיַ֕עַל וְיִפֹּ֖ל בְּרָמֹ֣ת גִּלְעָ֑ד וַיֹּ֤אמֶר זֶה֙ בְּכֹ֔ה וְזֶ֥ה אֹמֵ֖ר בְּכֹֽה׃
And Hashem said, 'Who shall entice Ahab, that he may go up and fall at Ramoth-gilead.' And one said this and another said that.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

וַאֲמַר יְיָ מַן יַטְעֵי יַת אַחְאָב וְיִסַק וְיִפּוֹל בְּרָמוֹת גִלְעָד וַאֲמַר דֵין בִּכְדֵין וְדֵין אֲמַר בִּכְדֵין.
ויאמר י״י מי יפתה את אחאב (וילך)[ויעל] ויפול ברמות גלעד וגו׳.
ויאמר י״י מי יפתה את אחאב – הדברים האלה הם מבוכה גדולה למי שמבין אותם כמשמעו, והאמת כי האל העיר רוח נביאי שקר לפתות את אחאב ללכת לרמת גלעד לפי שנתחייב מיתה לשמים, לא שבאה לאחת מהם רוח נבואה אלא הערת רוח וחפץ לדבר אל אחאב דברים אלו. והוא מה שאמר מיכיהו: הנה נתן י״י רוח שקר בפי כל נביאיך אלה וי״י דבר עליך רעה (מלכים א כ״ב:כ״ג). ושאר כל הדברים כמו: ויאמר זה אומר בכה וזה אומר בכה, ויצא הרוח (מלכים א כ״ב:כ״א), ויאמר אצא והייתי רוח שקר (מלכים א כ״ב:כ״ב) – כל אלה דברי מליצה הם, אמרם מיכיהו דרך הצעת דברים, לא שראה מיכיהו דברים אלה ולא שמעם, כי רוח הנבואה לא יהיה רק אמת בשם י״י.
ואף על פי כן אכתוב דרך הדרש כמו שכתוב גם כן בתרגומו של תוספתא בויצא הרוח (מלכים א כ״ב:כ״א): ונפק רוחא דנבות וקם קדם י״י ואמר: בבעו מינך יתקם לדמי על ידי דאנא מצינא לאטעיותיה ולאובדא יתיה מן עלמא. ואמר ליה י״י: במה את יכיל? ואמר: איפוק ואהיא רוח שיקרא בצדקיה בר כנענה ובשאר נבייא שיקרא דיליה. ומשום דלית רעותיה דקודשא בריך הוא בעבדי ליאות שקר ולא צבי בהון אמר ליה לנבות: מדבשקרא את רחצתא פוק ממתיבתא דידי ועביד לך רעותך משום דלא ניחא קמאי למימר שיקרא.
והרב החכם הרמב״ם ז״ל כתב כן (רמב״ם רוצח ד׳:ט׳): וכשנסדרו עונותיו וזכיותיו של אחאב לפני אלהי הרוחות לא נמצא לו עון שחייבו ולא היה שם דבר אחר ששקול כנגדו אלא דמי נבות, שנאמר: ויצא הרוח ויעמוד לפני י״י וגומר (מלכים א כ״ב:כ״א) – והרוח רוח נבות.
ואחרי טענותיהם כלם אמר ה׳ מי יפתה את אחאב? רצה לומר שמצא אותו חייב מיתה, ולכן בקש דרך להענישו בה ושיפול ברמות גלעד, כי לפי שהוא חמל על מלך ארם היה מהראוי שהוא ימיתהו ועל ידו יקבל ענשו, מקום הרשע שמה יהיה המשפט, והיה זה אומר בכה וזה אומר בכה, רצה לומר שגלוים היו לפניו יתברך דרכים רבים להענישו בהם ויהיו סבות לרעתו.
מי יפתה – על כי נגמר הדין לחובה, אמר מי יפתנו לעלות למלחמה, לקבל שם העונש [וכל הדברים האלה נאמרו במשל, להסביר את האוזן, כדרך מנהגי בני אדם].
ויאמר זה בכה – מי מהם אמר באופן זה ומי באופן אחר.
וה׳ אמר מי יפתה את אחאב – ר״ל אחר שחטאיו רבים, איזה חטא יהיה מלאך העונש להפילו, באופן שסבת מפלתו יהיה החטא ההוא, ויען שהחוטא הורס הנהגת ה׳ שהם צבאו שאל מי מצבאיו ידיחנו, וכ״א אמר זה בכה וזה בכה – כי בחטאיו נגע אל צבא קדש ואל כל סדרי ההנהגה עד שכולם מוכנים עליו ליום רעה.
וַיֹּאמֶר יְהוָה1 אל צבא השמים, כיוון שנגזר על אחאב לקבל את עונשו2 על כי חטאיו רבים3, מִי מִכֶּם4 יְפַתֶּה אֶת אַחְאָב וְיַעַל – ויעלה למלחמה וְיִפֹּל – וימות בְּרָמֹת גִּלְעָד, וַיֹּאמֶר חלק זֶה מצבא השמים בְּכֹה – באופן כזה, וְחלק זֶה מצבא השמים אֹמֵר בְּכֹה – באופן אחר5:
1. כל הדברים האלה נאמרו במשל, לסבר את האוזן, כדרך מנהגי בני אדם, מצודת דוד.
2. מצודת דוד.
3. מלבי״ם.
4. מלבי״ם מבאר שהחוטא הורס הנהגת ה׳ שהם צבאו ולכן שאל מי מִצְּבָאָיו ידיחנו.
5. מצודת דוד.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(כא) וַיֵּצֵ֣א הָר֗וּחַ וַֽיַּעֲמֹד֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔הי״י֔ וַיֹּ֖אמֶר אֲנִ֣י אֲפַתֶּ֑נּוּ וַיֹּ֧אמֶר יְהֹוָ֛הי״י֛ אֵלָ֖יו בַּמָּֽה׃
And the spirit came forth and stood before Hashem, and said, 'I will entice him.'
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר׳ בנימין ב״ר יהודהאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

וּנְפַק רוּחָא וְקָם קֳדָם יְיָ וַאֲמַר אֲנָא אַטְעִינֵיהּ וַאֲמַר יְיָ לֵיהּ בְּמָא.
ויצא הרוח ויעמד – מאי רוח א״ר יוחנן זה רוחו של נבות היזרעאלי.
ויצא הרוח – רוחו של נבות (בבלי סנהדרין פ״ט.).
And a spirit came forth. The spirit of Navos.⁠1
1. Maseches Sanhedrin 89a. See also Maseches Shabbos 149b.
ויצא הרוח – רוח זה איני יודע מהו כשהוא אומר למעלה אצא והייתי רוח שקר בפי כל נביאיו (מלכים א כ״ב:כ״ב) הוי למד מה שסתם כאן גילה שם שויצא הרוח הנאמר כאן רוח שקר היה.
ויצא הרוח – פירש אבן ג׳אנח רוצה הנפש הכללית, והקמחי פירש הוא הרוח הנבואה, או המלאך.
(כא-כב) ושאמר הרוח אני אפתנו והייתי רוח שקר בפי כל נביאיו, ואין הענין הזה כפי פשוטו כי אם שהשם יתברך העיר את רוח וחפץ נביאיו שידברו אל אחאב הדברים ההם שהיו אומרים מענין הצלחתו, באופן שהמה יהיו סבה לשיפול ביד אויביו וימות במלחמה. ואין ספק שהנביאים ההם היו נבונים והיו קוסמים וראו הצלחת אחאב בשאר המלחמות שעשה עם מלך ארם וגזרו אומר שכן יהיה בפעם הזאת. ולפי שהשפע הנשפע בקסם הוא מצבא השמים, אמר שהיה ברשותו יתברך, ושהכזב והשקר שהיה בו מטבע המלאכה ההיא ופועליה יהיה כלי להעניש את אחאב בדבר ה׳.
הרוח – אמרו רבותינו ז״ל (בבלי סנהדרין פ״ט.): רוחו של נבות היזרעלי.
ויצא – אולם אחר שדמי נבות אשר שפך ע״י עדות שקר הוא העון היותר מוכן להשחיתו, ולכן יצא הרוח של נבות ויעמד לפני ה׳ לתבוע משפטו,
ויאמר אני אפתנו – ועל ידי יענש, וה׳ שאל במה ר״ל כי צריך שיהיה העונש מדה כנגד מדה.
וַיֵּצֵא ממחיצת הצדיקים שבגן עדן1 הָרוּחַ היא רוחו של נבות היזרעאלי2, וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי יְהוָה לתבוע משפטו3, וַיֹּאמֶר הרוח אֲנִי אֲפַתֶּנּוּ ועל ידי ייענש אחאב4, וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו – אל הרוח בַּמָּה תפתה אותו שייענש מדה כנגד מדה5?:
1. ראה רד״ק בפס׳ כ׳ המביא את תרגומו של תוספתא.
2. סנהדרין פט., רש״י, מצודת דוד.
3. מלבי״ם.
4. שדמי נבות אשר שפך ע״י עדות שקר הוא העוון היותר מוכן להשחיתו, מלבי״ם.
5. מלבי״ם.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר׳ בנימין ב״ר יהודהאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(כב) וַיֹּ֗אמֶר אֵצֵא֙ וְהָיִ֙יתִי֙ ר֣וּחַ שֶׁ֔קֶר בְּפִ֖י כׇּל⁠־נְבִיאָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר תְּפַתֶּה֙ וְגַם⁠־תּוּכָ֔ל צֵ֖א וַעֲשֵׂה⁠־כֵֽן׃
And Hashem said to him, 'With what?' And he said, 'I will go forth, and I will be a lying spirit in the mouth of all his prophets.' And He said, 'You shall entice him and you shall prevail also; go forth, and do so.'
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קראר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

וַאֲמַר אֶפּוֹק וְאֶהֱוֵי לְרוּחַ שְׁקַר בְּפוּם כָּל נְבִיוֹהִי וַאֲמַר תַּטְעֵי וְאַף תִּכּוּל פּוּק וַעֲבֵיד כֵּן.
ויאמר וגו׳ צא ועשה כן – מאי צא אמר רב יהודה אמר רב צא ממחיצתי דכתיב דובר שקרים לא יכון לנגד עיני. אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי דפרע קנאיה מחריב ביתיה.
תפתה וגם תוכל – לפי שיש לך מפתה הבא לפתות את חבירו פעמים שהמפותה אינו מבין שזה רוצה לפתותו ושומע לו ופעמים שמבין שרוצה לפתותו ואינו שומע לו אבל כאן תפתה וגם תוכל.
תפתה וגם תוכל – בזה באר כי היה אמצעי בינו ובין השם, רוח, ונזכר בלא אמצעי כאמרו אני י״י פתיתי את הנביא ההוא (יחזקאל י״ד:ט׳), ואין ספק שהכל ע״י אמצעי וגם זה אויי.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כא]

תוכל – מלשון יכולת.
והייתי רוח שקר – רוצה לומר: אני אדבר שקר בפי כל נביאיו, להבטיחו על ההצלחה.
תפתה וגם תוכל – בזה תפתה אותו, וגם תוכל לו, כי יהיה ניסת וילך למלחמה.
צא ועשה כן – חזר לזרזו על הדבר.
ויאמר השיב כמו שיצא רוחי ונהרגתי ע״י עדות שקר שהזמין אחאב, השקר הזה ישפך על נביאיו עד שגם הם יגידו לו שקרים ובזה יפול, מדה כנגד מדה כמו שנפלתי אנכי, וה׳ הסכים אל העונש הזה כי היה כמדתו ויאמר תפתה וגם תוכל כי העונש הזה מוכן אליו ביד פשעו,
צא ועשה כן ר״ל שבאשר ה׳ חותמו אמת לא תוכל להיות רוח שקר עד שתצא ממחיצתי כמ״ש חז״ל.⁠1
רוח שקר – רצון לדבר לך שקר, שרק בדרך נס נמלט אחאב בשתי המלחמות הקודמות עם מלך ארם, ואולי ג״כ ידעו מנבואות ה׳ עליו לרעה, א״כ מדוע לא יעצוהו לחדול ממחשבתו ולמה לא אמרו לו כה אמר ה׳ אל תלך? שבודאי הוא לא היה הולך ואין איש מכחישם ומוכיח כי שקר בפיהם.
וַיֹּאמֶר הרוח אני אֵצֵא וְהָיִיתִי רוּחַ שֶׁקֶר שאדבר שקר1 בְּפִי כָּל נְבִיאָיו להבטיח לו הצלחה במלחמתו נגד ארם2, וכמו שיצאה רוחי ונהרגתי ע״י עדות שקר שהזמין אחאב, השקר הזה יישפך על נביאיו שגם הם יגידו לו שקרים ובזה יפול, מדה כנגד מדה כמו שנפלתי אנוכי, וה׳ הסכים אל העונש הזה כי זה היה כמידתו3, וַיֹּאמֶר לו ה׳, בזה תְּפַתֶּה אותו וְגַם תּוּכָל לו, כי יהיה נִיסַת ע״י נביאי השקר וילך למלחמה4 שם יפול, אולם מפני שחותמו של ה׳ אמת לא תוכל לשקר ולהישאר במחיצתי5, ולכן צֵא ממחיצתי וַעֲשֵׂה כֵן בזריזות6:
1. מצודת דוד.
2. מצודת דוד.
3. מלבי״ם.
4. מצודת דוד.
5. מלבי״ם בשם המדרש.
6. מצודת דוד.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קראר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כג) וְעַתָּ֗ה הִנֵּ֨ה נָתַ֤ן יְהֹוָה֙י״י֙ ר֣וּחַ שֶׁ֔קֶר בְּפִ֖י כׇּל⁠־נְבִיאֶ֣יךָ אֵ֑לֶּה וַֽיהֹוָ֔הי״י֔ דִּבֶּ֥ר עָלֶ֖יךָ רָעָֽה׃
Now therefore, behold, Hashem has put a lying spirit in the mouth of all these prophets of yours; but Hashem has spoken evil concerning you.⁠"
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעוניאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

וּכְעַן הָא יְהַב יְיָ רוּחַ שְׁקַר בְּפוּם כָּל נְבִיָךְ אִלֵין וַיָי גְזַר לְאַיְתָאָה עֲלָךְ בִּישָׁא.
וי״י דבר עליך רעה – א״ר יודן כתיב י״י נתן וי״י לקח כיון שנתן ברחמים נתן וכיון שלקח ברחמים לקח, ולא עוד אלא כשנתן לא נמלך בבריה וכשלקח נמלך בבית דינו. א״ר אלעזר כל מקום שנאמר וי״י הוא ובית דינו ובנין אב שבכלם וי״י דבר עליך רעה.
וזהו אמרו ועתה הנה נתן ה׳ רוח שקר בפי כל נביאיך אלה ויי׳ דבר עליך רעה, רוצה לומר שהעיר את רוחם לשיאמרו זה כדי שהוא יבטח בהם וילך ויכשל בפיהם, והיה כל זה לפי שהשם יתברך גזר עליו רעה שימות במלחמה. הנה אם כן הגזרה הנגזרה על אחאב היתה מאת השם, ושהוא יתברך העיר את רוח נביאיו להצליחו בדבריהם כדי שיבטח וילך שמה, זה היה ענין המראה שראה מיכיהו, ושאר הדברים הם מליצה ממנו והצעת דברים מענין הדרוש. וחז״ל אמרו בפרק חלק (סנהדרין פ״ט ע״א) א״ר יוחנן רוחו של נבות היזרעאלי פתהו, וכן הביאו הרמב״ם בסוף הלכות רוצח ושמירת נפש (רמב״ם רוצח ד׳:ט׳), וכבר זכרו עונותיו של אחאב לפני אלהי הרוחות וזכיותיו, ולא נמצא לו עון שחייבהו כליה אלא דמי נבות, שנאמר ויצא הרוח ויעמוד לפני ה׳, זה רוחו של נבות, רמזו בזה שעל אותו עון נחתם דינו, והותרה בזה השאלה הרביעית:
הנה נתן ה׳ – רצה לומר: בהשגחה בא הדבר.
וה׳ דבר – אבל ה׳ דבר עליך, רעה כאשר אדבר אני בשם ה׳.
ועתה אין סתירה בין נבואתי לנבואת נביאיך, כי מ״ש שראו שתצלח, הוא סבת עונך שעי״כ הושם רוח שקר בפי נביאיך – וזה בא מצד שה׳ דבר עליך רעה להענישך על שהרגת את נבות ע״י עדות שקר.
וְעַתָּה המשיך מִיכָיָהוּ לומר לאחאב, הִנֵּה אין סתירה בין נבואתי לתוצאת נבואת נביאיך1, כי מה שאמרו לך שראו בנבואתם שתצליח הוא משום2 שֶׁנָתַן יְהוָה רוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי כָּל נְבִיאֶיךָ אֵלֶּה שתעלה למלחמה ושם תיפול, וַיהוָה עשה זאת בהשגחתו3, משום שה׳ דִּבֶּר עָלֶיךָ רָעָה להענישך על שהרגת את נבות ע״י עדות שקר4:
1. כך משמע מדברי המלבי״ם.
2. מלבי״ם.
3. מצודת דוד.
4. מלבי״ם.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעוניאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(כד) וַיִּגַּשׁ֙ צִדְקִיָּ֣הוּ בֶֽן⁠־כְּנַעֲנָ֔ה וַיַּכֶּ֥ה אֶת⁠־מִיכָ֖יְהוּ עַל⁠־הַלֶּ֑חִי וַיֹּ֕אמֶר אֵי⁠־זֶ֨ה עָבַ֧ר רֽוּחַ⁠־יְהֹוָ֛הי״י֛ מֵאִתִּ֖י לְדַבֵּ֥ר אוֹתָֽךְ׃
Then Zedekiah the son of Chenaanah came near, and smote Micaiah on the cheek, and said, "Which way did the spirit of Hashem pass from me to speak to you?⁠"
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קראר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

וּקְרֵיב צִדְקִיָהוּ בַּר כְּנַעֲנָה וּמְחָא יָת מִיכָיְהוּ עַל לְסָתֵיהּ וַאֲמַר אֵי דָא שָׁעָה אִסְתַּלֵק רוּחַ נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ מִינִי לְמַלְלָא עִמָךְ.
אי זה עבר רוח י״י – אי זה הדרך עבר, והרי זה מקרא קצר. בדברי הימים כתיב: אי זה הדרך עבר וגו׳ (דברי הימים ב י״ח:כ״ג).
When did the spirit of Adonoy pass? [I.e.,] which way did it pass? This is an abbreviated verse.⁠1 In Divrei HaYamim it is written, "In what way did [Adonoy's spirit] pass.⁠"2
1. I.e., the word דרך [=way] is missing.
2. II Divrei HaYamim 18:23.
איזה עבר רוח י״י – איזה הדרך עבר רוח י״י, והרי זה מקרא קצר ובדברי הימים (דברי הימים ב י״ח:כ״ג) כתוב איזה הדרך עבר.
עבר רוח יי׳ – פי׳ נסתלק ממני ובא לדבר אתך.
אי זה – דרך או מקום.
(כד-כה) וזכר הכתוב שצדקיהו הכה את מיכיהו על הלחי וחרפו וגדפו, ושמיכיהו אמר לו הנך רואה ביום ההוא אשר תבא חדר בחדר להחבא, ר״ל שאז תתחבא בחדרי חדרים, לפי שיאמרו שאתה היית סבת מיתת אחאב במה שהבטחתו בשקר.
אי זה עבר – ובד״ה ב׳ י״ח אומר איזה הדרך כאשר נאמר בנוסחא השנית וכן כתב רש״י ז״ל כאן הרי זה מקרא קצר.
הלחי – הוא המקום שאצל העין.
אי זה עבר – רצה לומר: אי זה הדרך עבר וגו׳.
ויגש כי צדקיהו היה הראש שבהם (כנ״ל י״א) והוא פתח הצינור לכולם ואיך ידע את אשר לא נדע.
אי זה – הדרך (דברי הימים ב׳ י״ח:כ״ג), איך היה דבר זה.
וַיִּגַּשׁ צִדְקִיָּהוּ בֶן כְּנַעֲנָה ראש נביאי השקר1 וַיַּכֶּה אֶת מִיכָיְהוּ עַל הַלֶּחִי, וַיֹּאמֶר אֵי זֶה – באיזה דרך2 ומתי3 עָבַר רוּחַ יְהוָה מֵאִתִּי – ממני לְדַבֵּר אוֹתָךְ אִתְּךָ?!:
1. מלבי״ם.
2. רש״י, מצודת דוד.
3. תרגום יונתן.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קראר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כה) וַיֹּ֣אמֶר מִיכָ֔יְהוּ הִנְּךָ֥ רֹאֶ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא אֲשֶׁ֥ר תָּבֹ֛א חֶ֥דֶר בְּחֶ֖דֶר לְהֵחָבֵֽה׃
And Micaiah said, "Behold, you shall see on that day, when you shall go into an inner chamber to hide yourself.⁠"
מקבילות במקראתרגום יונתןר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

וַאֲמַר מִיכָיְהוּ הָא אַתְּ חָזֵי בְּיוֹמָא הַהוּא דְאַתְּ עָלֵיל תָּוָן בְּגוֹ תָּוָן לְאִטַמָרָא.
הנך רואה ביום ההוא – שיהרג אחאב, אתה שהבטחתו על שקר.
תבא חדר בחדר – להחבא.
להחבה – נכתב בה״א במקום אל״ף.
הנך רואה ביום ההוא אשר תבא חדר בחדר להחבה – אמר זה כי אף על פי שהצליחו ישראל במלחמה הנה יהיה נביא השקר מתחבא חדר בחדר על דבר מיתת אחאב מפני שבהבטחתו הלך שם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כד]

הנך – הנה אתה.
להחבה – מלשון מחבואה ומסתור.
הנך רואה – ביום המלחמה תראה שכן יהיה, אשר בעבור זה תחביא עצמך לבל יהרגך, על היותך סיבה לכל זה.
הנך רואה השיב לו דרך מליצה, אתה שואל אחר שצפית ברוח כמוני מדוע לא ראית המראה אשר ראיתי ואשיב לך אני הבטתי מה שנעשה במרום עתה, וראיתי המראה ה׳ יושב על כסאו וכו׳, ואתה לא שמת לב על ההווה רק על העתיד על יום שיהיה מלך ישראל ברמות גלעד על היום אשר ביום ההוא תחבא בחדרים על היום ההוא ראית,
והנך רואה (במראה נבואתך) ביום ההוא העתיד,
אשר אז תבוא חדר בחדר ובצפיה זו הטעה אותך הרוח שקר לראות אותו יום נצחון, ועל זה שנעשה בשמים עתה לא שמת לבך לראות.
וַיֹּאמֶר לו מִיכָיְהוּ דרך מליצה, אתה שואל אחר שצפית ברוח כמוני, מדוע לא ראית המראה אשר ראיתי, דע לך כי רוח השקר הטעתה אותך לראות את העתיד1 שיצליחו ישראל במלחמה2 אך לא את ההווה בו נגזר במרום מיתה על אחאב3, לכן בנבואתך הִנְּךָ רֹאֶה בַּיּוֹם הַהוּא את המלך ברמות גלעד4, אולם דע לך כי היום הזה הוא היום אֲשֶׁר אתה תָּבֹא חֶדֶר בְּחֶדֶר פנימי לְהֵחָבֵה – ותתחבא לבל יהרגוך, על היותך סיבה למיתת אחאב שהבטחת לו שיצליח במלחמה5:
1. מלבי״ם.
2. רלב״ג.
3. מלבי״ם.
4. מלבי״ם.
5. מצודת דוד.
מקבילות במקראתרגום יונתןר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(כו) וַיֹּ֙אמֶר֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל קַ֚ח אֶת⁠־מִיכָ֔יְהוּ וַהֲשִׁיבֵ֖הוּ אֶל⁠־אָמֹ֣ן שַׂר⁠־הָעִ֑יר וְאֶל⁠־יוֹאָ֖שׁ בֶּן⁠־הַמֶּֽלֶךְ׃
And the king of Israel said, "Take Micaiah, and carry him back to Amon the governor of the city, and to Joash the king's son,
מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קרלב״גמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

וַאֲמַר מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל דְבַר יַת מִיכָיְהוּ וַאֲתֵיבְהִי לְוַת אָמוֹן רַב קַרְתָּא וּלְוַת יוֹאָשׁ בַּר מַלְכָּא.
והשיבהו אל אמון – נראה שהיה שם פעם אחרת תפוש.
והשיבהו אל אמון שר העיר – רוצה לומר: השיבהו אל העיר ותביאהו שם אל אמון שר העיר.
והשיבהו – אולי ישב שם פעם, ולזה אמר השיבהו לשם.
והשיבהו כי כבר כלאו פעם אחד מיד שר העיר.
והשיבהו – אולי כבר ישב שם פעם אחרת (בעל מצודת דוד) או הוא לשון מסירה ע״ד והשיב למלך ישראל (מלכים ב׳ ג׳:ד׳).
וַיֹּאמֶר אחאב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אל צִדְקִיָּהוּ בֶּן כְּנַעֲנָה, קַח אֶת מִיכָיְהוּ וַהֲשִׁיבֵהוּ – והחזר אותו אל העיר1 ותביאוהו שם אֶל אָמֹן שַׂר הָעִיר שם היה כלוא בעבר2 וְאֶל יוֹאָשׁ בֶּן הַמֶּלֶךְ:
1. רלב״ג.
2. רד״ק, מצודת דוד, מלבי״ם.
מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קרלב״גמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כז) וְאָמַרְתָּ֗ כֹּ֚ה אָמַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ שִׂ֥ימוּ אֶת⁠־זֶ֖ה בֵּ֣ית הַכֶּ֑לֶא וְהַאֲכִלֻ֜הוּא לֶ֤חֶם לַ֙חַץ֙ וּמַ֣יִם לַ֔חַץ עַ֖ד בֹּאִ֥י בְשָׁלֽוֹם׃
and say, 'Thus says the king, 'Put this fellow in the prison, and feed him with scant bread and with scant water, until I come in peace.⁠"
א. וְהַאֲכִלֻ֜הוּ =א (בטעם אזלא, וכן הכריעו ברויאר ומג״ה)
• דפוסים=וְהַאֲכִלֻ֨הוּ בטעם קדמא (וכן בקורן וסימנים ומכון ממרא)
• ל=וְהַאֲכִילֻ֨הוּ (טעם קדמא וגם כתיב מלא יו״ד בניגוד למסורה)
מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

וְתֵימַר כִּדְנַן אֲמַר מַלְכָּא שַׁווּ יַת דֵין בְּבֵית אֲסִירַי וַאֲכִילוּהִי לַחְמָא בִּדְחוֹק וּמַיָא בִּדְחוֹק עַד מֵיתָאִי בִּשְׁלָם.
והאכילהו לחם לחץ ומים לחץ – רוצה לומר: שלא יתנו לו די ספקו מלחם ומים אך מה שיספיק לו בדוחק.
ושמלך ישראל צוה לאסרו בבית הסוהר ושיתנו לו לאכול לחם צר ומים לחץ עד שובו בשלום.
לחץ – ענין דוחק, רוצה לומר: בצמצום.
בית הכלא – בבית האסורים.
לחם לחץ – רוצה לומר: בדוחק, רק די החיות נפשו.
בית הכלא – מקום שיכלא ממנו לצאת משם.
עד באי בשלום – ואז אנקום נקמתי ממנו.
וְאָמַרְתָּ להם כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ, שִׂימוּ אֶת הנביא זֶה בְּבֵּית הַכֶּלֶא שם נמצאים האסורים1, וְהַאֲכִילֻהוּ לֶחֶם לַחַץ – בדוחק, רק כדי שלא ימות2, וּמַיִם לַחַץ – בצמצום3, עַד בֹּאִי שאחזור מן המלחמה בְשָׁלוֹם:
1. מצודת דוד.
2. רלב״ג, מצודת דוד.
3. מצודת ציון.
מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כח) וַיֹּ֣אמֶר מִיכָ֔יְהוּ אִם⁠־שׁ֤וֹב תָּשׁוּב֙ בְּשָׁל֔וֹם לֹא⁠־דִבֶּ֥ר יְהֹוָ֖הי״י֖ בִּ֑י וַיֹּ֕אמֶר שִׁמְע֖וּ עַמִּ֥ים כֻּלָּֽם׃
And Micaiah said, "If you return at all in peace, Hashem has not spoken by me.⁠" And he said, "Hear, you peoples, all of you.⁠"
מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

וַאֲמַר מִיכָיְהוּ אִם מֵיתַב תְּתוּב בִּשְׁלָם לָא רַעֲוָא קֳדָם יְיָ בִּי וַאֲמַר שְׁמָעוּ עַמְמַיָא כּוּלְהוֹן.
לא דבר י״י בי – אז תאמר שלא דבר י״י בי, ומדעתי אמרתי זה. וכן אמר משה רבינו ע״ה: אם כמות כל האדם ימותון אלה לא י״י שלחני (במדבר ט״ז:כ״ט).
שמעו עמים כלם – דרך הלשון, כמו: היה זרועם לבקרים אף ישועתינו בעת צרה (ישעיהו ל״ג:ב׳).
ושמיכיהו השיבו אם שוב תשוב בשלום לא דבר ה׳ בי, ואמר זה בקול רם שמעו עמים כלם, כדי שיהיו עדים בדבר.
לא דבר ה׳ בי – רצה לומר: אז תאמר שמלבי אדבר, ולא מה׳.
ויאמר – אמר דברו להשמיע לכולם, ואמר שמעו עמים כולם, רצה לומר: כל השבטים, כי כל שבט קרוי עם.
וַיֹּאמֶר מִיכָיְהוּ לאחאב אִם שׁוֹב תָּשׁוּב בְּשָׁלוֹם מן המלחמה כדבריך, אז תוכל לומר כי מה שניבאתי לך היה מליבי1 וְלֹא דִבֶּר יְהוָה בִּי – איתי, וַיֹּאמֶר מִיכָיָהוּ שִׁמְעוּ עַמִּים – כל השבטים2 כֻּלָּם את דברי אלה, והיווכחו לדעת שדברי נבואתי כן היו אמת:
1. מצודת דוד.
2. מצודת דוד.
מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(כט) וַיַּ֧עַל מֶלֶךְ⁠־יִשְׂרָאֵ֛ל וִיהוֹשָׁפָ֥ט מֶלֶךְ⁠־יְהוּדָ֖ה רָמֹ֥ת גִּלְעָֽד׃
So the king of Israel and Jehoshaphat the king of Judah went up to Ramoth-gilead.
מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּסְלֵיק מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה רָמוֹת גִלְעָד.
והנה אחאב לא חשש אל דברי הנביא מיכיהו, כי חשב שמשנאתו אותו היה אומר זה, ושככה אמר בשלחו בן הדד ולא נתקיימו דבריו, ולכן עלה למלחמה, אמנם יהושפט עם היותו ירא את ה׳ הנה לא האמין בדברי הנביא ועבר על נבואתו ועלה למלחמה, לפי שראה בדבריו שלא יעד רעה כי אם אל אחאב לבדו, באמרו כצאן אשר אין להם רועה, ואמר וה׳ דבר עליך רעה, ואמר ישובו איש לביתו בשלום, ולפי שלא דבר אליו כלל ולא צוהו שלא יעלה למלחמה, גם שכבר אמר לאחאב כמוני כמוך כעמי כעמך ולכן הוצרך לעלות שמה, ולא עבר אם כן על דברי הנביא ומצותו, והותרה בזה השאלה החמשית:
וַיַּעַלוּ אחאב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה להילחם על רָמֹת גִּלְעָד:
מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמקראות שלובותהכל
 
(ל) וַיֹּ֩אמֶר֩ מֶ֨לֶךְ יִשְׂרָאֵ֜ל אֶל⁠־יְהוֹשָׁפָ֗ט הִתְחַפֵּשׂ֙ וָבֹ֣א בַמִּלְחָמָ֔ה וְאַתָּ֖ה לְבַ֣שׁ בְּגָדֶ֑יךָ וַיִּתְחַפֵּשׂ֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל וַיָּב֖וֹא בַּמִּלְחָמָֽה׃
And the king of Israel said to Jehoshaphat, "I will disguise myself and go into the battle; but you, put on your robes.⁠" And the king of Israel disguised himself and went into the battle.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וַאֲמַר מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל לִיהוֹשָׁפָט אֲנָא אֶשְׁתַּנֵי וְאֵיעוֹל בִּקְרָבָא וְאַתְּ לְבַשׁ לְבוּשָׁךְ וְאִשְׁתַּנֵי מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל וְעַל בִּקְרָבָא.
ויאמר מלך ישראל אל יהושפט התחפש ובא במלחמה – להתחפש ולבא. אני אתחפש, אשנה בגדי מלכותי שלא יכירוני, שאם יכירוני יסורו אלי להלחם.
ואתה לבש בגדיך – שעליך, שלא מלך ישראל אתה, אלא מלך יהודה ועמך אין להם תגר.
The king of Yisroel said to Yehoshafat, I will disguise myself and go into battle. To disguise himself and go [into battle]. I will disguise myself, [i.e.,] I will change my royal garments, so that they will not recognize me, for if they recognize me, they will turn toward me to attack.
But you wear your own [royal] garments. That you are wearing, for you are not the king of Yisroel, but the king of Yehudah, and they have no conflict with you.
ויאמר מלך ישראל אל יהושפט התחפש ובוא במלחמה – כמו להתחפש, ובא כמו לבוא, שחשש לדברי הנביא שאמר לו אם שוב תשוב בשלום לא דבר י״י בי, ואמר ליהושפט: רוצה אני להשתנות את עצמי ולבוא במלחמה, שיש לחוש שמא ארמים שמעו מה שאמר לי מיכה אם שוב תשוב בשלום (מלכים א כ״ב:כ״ח) ויסובו עלי להלחם (דברי הימים ב י״ח:ל״א). כסבור להמלט מגזירתו של מקום על ידי ששינה את בגדיו.
ואתה לבש בגדיך – אתה שלא נתנבא עליך מיכה רעה אין אתה צריך להשתנות אלא לבוש בגדיך שאתה נהוג ללבוש כשאתה נכנס למלחמה.
התחפש ובא במלחמה – אמר מלך ישראל להתחפש ולבא במלחמה כדי שלא יכירוהו, ואמר ליהושפט: ואתה לבש בגדיך כי אינך צריך להתחפש, אבל אני צריך להתחפש לפי שהם בעלי ריבי והם שונאים אותי. ולא יועילו התחבולות שלא ברצון האל, כי המושך בקשת לתמו הרגהו.
ויונתן תרגם כמו: אתחפש אנא אשתני ואיעול בקרבא.
התחפש ובוא – שניהם שמות הפעלים. פי׳ הקמחי הוא מקור, ופי׳ אמר מלך יש להתחפש ולבוא במלחמה, כאילו אמר אתחפש ואבוא במלחמה.
ואתה לבש בגדיך – כי אינך צריך להתחפש. ואדוני אבי ז״ל פירשו ציווי. אמר מלך ישראל ליהושפט ״הסר מעליך בגדי מלכות והכנס במלחמה״, ודעתו ששניהם יתחפשו עמו יהושפט ואתה לבש בגדיך אם אני אתחפש, כי אחד ממנו יכנס בהוד מלכות, ולא קבל ממנו מלך ישראל ויתחפש וכאשר ראה יהושפט כן לא התחפשא ועל כן חשבו שרי ארם כי מלך ישראל הוא.
א. כן בכ״י פרמא. בכ״י לונדון בטקסט כתוב: ״אתחפש״ עם סימני מחיקה ובמקומה בגיליון נכתב: ״...יר בגדי מלכות״.
התחפש ובא – שניהם מקור, והטעם אני אתחפש ואבא, והנה עשה זה להתנכר כדי שלא ישימו לבם אליו כמו שיזכור אח״כ, וכבר היה שלום בינם ובין יהושפט. וטעם בגדיך בגדי מלכות כי אין לך פחד מהם.
התחפש ובא במלחמה ואתה לבש בגדיך – הנה התחפש הוא מקור והרצון בו שעל דבר מיכיהו ראוי לו שישנה בגדיו ויבא במלחמה בדרך שלא יכירוהו חיל ארם אך אתה תלבש בגדי מלכו׳ כי אין לך לירא כי כלם הסכימו לטוב במלחמה אך בדבר אחאב לבד התנבא מיכיהו רע.
(ל-לח) המ״ב הוא להודיע שעצת י״י הוא תקום ולא תועיל תחבולה להנצל ממנה אם לא על צד התשובה אל הש״י כי אז ינחם על הרעה ולזה ספר שלא הועיל לאחאב היותו מתחפש ובא במלחמה שלא יפול במה שיעד לו הש״י על יד נביאו ולפי שכבר נתקיימו במיתתו יעודים רבים כמו שבארנו אמר כדבר י״י אשר דבר ולא אמר כדבר י״י אשר דבר ביד עבדו פלוני.
האמנם אחאב כבר חשש לדברי מיכיהו בצד מה, ולזה אמר אל יהושפט התחפש ובוא במלחמה ואתה לבש בגדיך, ופירשו המפרשים שהתחפש הוא מקור, ושענינו לי נאה להתחפ׳ ולבוא במלחמה מתנכר ובשנוי בגדים כדי שלא יכירו אותי ארם, אך אתה יהושפט לבש בגדיך בגדי מלכות, כי אין לך לירא אם יכירו אותך, ושהיה זה לפי שמיכיהו לא ביאר סכנת המלחמה כ״א באחאב לבדו, וגם לפי שידע אחאב שחיל ארם היו שונאים אותו ולא אל יהושפט, ועכ״ז לא הועילו תחבולותיו ועצת ה׳ לעולם תעמוד, כי הנה המושך בקשת לתומו הרג אותו אעפ״י שלא היה ניכר והוא לא כוון להרגו. ואני אחשוב שהתחפש אינו מלשון שינוי, כי אם מלשון חפוש, ושאמר אחאב אל יהושפט הניחני כי אני אתחפש ואבוא למלחמה ואעשה בה החפושים והחקירות הצריכים כדרך הלוחמים, ואתה לבוש בגדיך, כי אין צורך לך ללבוש כלי מלחמה, כי אני אלחם ואתה תנוח ותהיה שוקט ובוטח, וכן היה שמלך ישראל התחפש בלבשו שרין וכל כלי מלחמה ובא בה: והנה מלך ארם (לשנאתו אותו או מתעורר לזה כפי הרצון האלהי) צוה את שרי הרכב אשר לו לא תלחמו את קטן ואת גדול כי אם את מלך ישראל לבדו, ולא עשה זה לחמול על בני ישראל כי אם בעבור שלא ימלט מידם אחאב כאשר כל שרי הרכב לא יהיה מגמתם בדבר אחר כי אם לבקשו ולהרגו, ואחר שיהרגו אותו אז ילחמו עם עמו. ומה לנו לבקש בזה סבה אחרת כי אם הגזרה האלהית, ויי׳ צבאות יעץ ומי יפר? והוא הסב את לבו לעשות זה, והעד המורה על אמתת זה ושיד השם היה בו.
ואתה לבש בגדך – בנביאים עם פ׳ הרי״א כתוב לבש בחולם הבי״ת ויש גם כן הערה מחילוף זה בדפוס קדמון. אמנם בשאר ספרים בפתח וכן במסורת לבש ב׳ וחברו הוא של דברי הימים (שם) וגם הוא בפתח.
התחפש – ענין השתנות המלבוש.
התחפש ובוא – רצה לומר: לי ראוי להתחפש ולבוא במלחמה, מתנכר בשינוי בגדים, לבל יכירו בי אנשי ארם, אבל אתה תוכל ללבוש בגדיך המיוחדים לך, כי אין לך לפחוד אם יכירוך, כי הנביא לא ניבא הרעה, כי אם עלי ולא על זולתי. ואף שלא האמין להנביא, מכל מקום חשש לדבריו.
התחפש
א. בל יכירוהו וילחמו עליו כי חשש שהיה להם מרגלים ושמעו דבר הנבואה כמו שהיה באמת,
ב. שחשש לדברי הנביא, וא״ת הלא א״כ מה יועיל מה שמתחפש כי בזה תתקיים הוראת הנבואה במקצת אחר שבא בגדר הדיוט ולבושי הדיוט ואינו מלך בזו הרגע ולא אדונים לאלה, כי חשב שכמו שהוראת השמיימית אם יתקיימו במקצת יתבטל יתר הוראתם, כמו שהביט פרעה כי רעה נגד פניכם ונתבטל בדם מילה, ומצרים ראו שמושיען של ישראל נלקה במים ונתבטל ע״י שהושלך ליאור וכדומה, חשב שכן יהיה בדברי ה׳.
התחפש ובא במלחמה – וכן בדברי הימים, מקור במקום עתיד, אתחפש ואבוא, ודבר זר הוא שישנה דבורו באופן שישמע ממנו להפך ממה שהוא רוצה לומר בהיות ששני המלות הם ג״כ לשון צווי, וכאילו אומר אל יהושפט שיתחפש ויבא הוא, ואין לומר שנפלה טעות מאחר שגם מחבר דברי הימים העתיק כן; ואולי היה משל בפיהם ״התחפש ובא במלחמה!״, לשון צווי, כלו׳ השתדל במלחמה שלא יכירוך, ואחאב נשתמש במשל דרך צחוק בדבורו אל יהושפט להראות לו שאינו מפחד מדברי מיכה, ואחר המשל הוסיף תיבות ואתה לבש בגדיך, ובטחון אחאב הבטיח ג״כ יהושפט להאמין שגם ת׳ הנביאים דברו בשם ה׳, ויחיד ורבים הלכה כרבים.
וַיֹּאמֶר אחאב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוֹשָׁפָט אני אתחפש ואשנה בגדי מלכותי1 כי לי ראוי2 לְהִתְחַפֵּשׂ שלא יכירוני חיל ארם3, או שמא יש למלך ארם מרגלים בתוך המחנה ששמעו את דבר הנבואה4, אולם אתה אין לך ממה לחשוש כמוני5, כי הנבואה הרעה לא היתה על המלחמה אלא עלי6, וָבֹא – ולכן בוא בַמִּלְחָמָה וְאַתָּה כן לְבַשׁ בְּגָדֶיךָ המלכותיים, וַיִּתְחַפֵּשׂ אחאב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיָּבוֹא בַּמִּלְחָמָה7:
1. רש״י, מצודת ציון.
2. מצודת דוד.
3. רלב״ג. כי חשב שבזה תתקיים הנבואה במקצת, ע״י שבא כהדיוט ואינו מלך כרגע. מלבי״ם.
4. מלבי״ם. וכך היה בפועל ראה מלבי״ם בפס׳ לא׳.
5. ולמרות שאחאב לא האמין למיכיהו, כן חשש מדבריו, מצודת דוד.
6. רלב״ג, מצודת דוד.
7. ולא עזר לו כי בפועל המושך בקשת שהרג אותו משך בתומו שלא ידע שהוא המלך, רד״ק.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(לא) וּמֶ֣לֶךְ אֲרָ֡ם צִוָּ֣ה אֶת⁠־שָׂרֵי֩ הָרֶ֨כֶב אֲשֶׁר⁠־ל֜וֹ שְׁלֹשִׁ֤ים וּשְׁנַ֙יִם֙ לֵאמֹ֔ר לֹ֚א תִּלָּ֣חֲמ֔וּ אֶת⁠־קָטֹ֖ן וְאֶת⁠־גָּד֑וֹל כִּ֛י אִֽם⁠־אֶת⁠־מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵ֖ל לְבַדּֽוֹ׃
Now the king of Aram had commanded the thirty-two captains of his chariots, saying, "Fight neither with small nor great, but only with the king of Israel.⁠"
מקבילות במקראתרגום יונתןר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּמַלְכָּא דַאֲרָם פַּקֵיד יַת רַבָּנֵי רְתִיכָא דִילֵיהּ תְּלָתִין וּתְרֵין מַלְכְּוָן לְמֵימַר לָא תַגִיחוּן קְרָבָא עִם זְעֵירָא וְעִם רַבָּא אֱלָהֵין עִם מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל בִּלְחוֹדוֹהִי.
לא תלחמו את קטן ואת גדול כי אם את וגו׳ – ששמ׳ אומ׳ שאמר לו מיכה שלא ישוב בשלום.
לא תלחמו – והוא לא היתה כוונתו לחמול עם ישראל, אלא אם ילחמו עם שאר העם ויראה מלך ישראל שתכבד המלחמה בין כך ובין כך ימלט מידם, לפיכך אמר להם שכל מלחמתם לא תהיה כי אם במלך לבדו עד שימיתוהו, ואחר כך בשאר העם.
לא תלחמו את קטן ואת גדול כי אם את מלך ישראל לבדו – הנה שם השם ית׳ זה הרצון בלב מלך ארם להפיל אחאב ברמות גלעד ולא הסכים הש״י שימות מישראל אחד במלחמה ולזה לא רצו חיל מלך ארם להכות יהושפט כשידעו שאינו מלך ישראל.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ל]

את מלך ישראל כי היה לו מרגלים ושמעו דבר הנביא.
שרי הרכב – הפחות שהזכיר למעלה סימן כ׳:כ״ד.
את מלך ישראל לבדו – היה לו לצוות לשריו שילחמו עם הכל להציל רמות גלעד מיד ישראל, רק לחמול על אחאב כמו שחמל הוא עליו, ובן הדד צוה להפך, או שידע שבמות אחאב תכלה המלחמה ולא יתעצמו בני ישראל לקחת העיר (פסוק ג׳ הידעתם וגו׳ ואנחנו מחשים) או זה דרך בני בליעל לשנוא מטיביהם וכאשר תרבה טובתם כן ישנאום.
והנה שָׂם ה׳ יתברך הרצון בלב מלך ארם להפיל את אחאב לבדו, ולא רצה ה׳ שימות מישראל אף אחד במלחמה1, וּמשום כך מֶלֶךְ אֲרָם צִוָּה אֶת שָׂרֵי הָרֶכֶב אֲשֶׁר לוֹ שְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם במספר לֵאמֹר – באומרו להם לֹא תִּלָּחֲמוּ בשלב ראשון2 אֶת קָטֹן – לא עם הקטנים שבמחנה ישראל וְאֶת גָּדוֹל – ולא עם הגדולים שבו, כִּי אִם אֶת אחאב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְבַדּוֹ תחפשו (בעזרת המרגלים שלנו3) להורגו, ולאחר שתהרגו אותו תילחמו מול שאר העם4:
1. רלב״ג.
2. רד״ק.
3. מלבי״ם.
4. לא היתה כוונתו לחמול על ישראל אלא סבר כי אם ינצחו במלחמה ממילא אחאב יברח, ולכן ציווה להורגו קודם ואח״כ להרוג את שאר העם, רד״ק.
מקבילות במקראתרגום יונתןר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(לב) וַיְהִ֡י כִּרְאוֹת֩ שָׂרֵ֨י הָרֶ֜כֶב אֶת⁠־יְהוֹשָׁפָ֗ט וְהֵ֤מָּה אָֽמְרוּ֙ אַ֣ךְ מֶלֶךְ⁠־יִשְׂרָאֵ֣ל ה֔וּא וַיָּסֻ֥רוּ עָלָ֖יו לְהִלָּחֵ֑ם וַיִּזְעַ֖ק יְהוֹשָׁפָֽט׃
And it came to pass, when the captains of the chariots saw Jehoshaphat, that they said, "Surely it is the king of Israel"; and they turned aside to fight against him; and Jehoshaphat cried out.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וַהֲוָה כַּד חֲזוֹ רַבָּנֵי רְתִיכַיָא יַת יְהוֹשָׁפָט וְאִינוּן אֲמַרוּ בְּרַם מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל הוּא וְזָרוּ עֲלוֹהִי לְאַגָחָא קְרָבָא בֵיהּ וּצְוַח יְהוֹשָׁפָט.
ויזעק יהושפט – להקב״ה.
And Yehoshafat cried out. To the Holy One Blessed Is He.
ויזעק יהושפט – להקב״ה, ובדה״י כתוב: ויזעק יהושפט וי״י עזרו ויסיתם ממנו (דברי הימים ב י״ח:ל״א).
ויזעק יהושפט – והכירו קולו כי יהושפט הוא, וזה הוא שאמר: ויהי כראות (מלכים א כ״ב:ל״ג) – כלומר: בהבין, כמו: ולבי ראה הרבה חכמה ודעת (קהלת א׳:ט״ז).
ויזעק יהושפט – וכותב דברי הימים הוסיף אחר זה וי״י עזרו (דברי הימים ב י״ח:ל״א), והכל אמת ובאור זה אוצר י״י יבוא.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ל]

(לב-לג) שהנה שרי רכב ארם ראו את יהושפט וחשבו שהוא מלך ישראל ובאו עליו ללחום ויזעק יהושפט, רוצה לומר זעק בעד אנשיו או שזעק אל ה׳ שיצילהו, כמו שאמרו חז״ל (עיין ילקוט) ואז ראו כי לא מלך ישראל הוא וישובו מאחריו, ואלה עם היות שראו שלא היה מלך ישרא׳ אין ספק שהכירו שהיה מלך יהודה כי הוא היה מלובש בגדי מלכות ועטר׳ זהב בראשו, ומי הוא זה ואי זהו מאנשי החיל שיראה במלחמה מגדוד האויבים מלך או שר גדול ולא יאסור אותו? והנה ההצלחה היותר נמרצת שיוכלו אנשי המלחמה להגיע אליה הוא לתפוש אדם גדול, כ״ש שיפול בידם מלך אסור ברהטים, אבל מאת ה׳ היתה זאת שיהושפט ניצל לחסידותו וליושר לבבו בהיותו ניכר לפני האויבים:
אך מלך ישראל – רצה לומר: אין זה הדיוט כי אם מלך ישראל הוא, וזהו על שראוהו בלבוש מלכות.
ויזעק – לאנשיו לבוא לעזרו.
(לב-לג) ויזעק ובד״ה ויזעק יהושפט וה׳ עזרו ויסיתם אלהים ממנו, ר״ל שזעק בתפלה וה׳ עזרו שלא המיתוהו תיכף בסובם עליו, ובתוך כך הכירוהו, ואלהים הסיתם ממנו בל יהרגוהו, כי נתן בלבם שיהיה להם תועלת בשלא יהרגו את מלך יהודה שהיה בבריתם עד עתה, הגם שעתה נלחם בם (שזה גדר הסתה בכ״מ שהוא להראות תועלת) ולכן בראות שרי הרכב כי יהושפט הוא וישובו מאחריו.
ויצעק יהושפט – וה׳ עזרו (דברי הימים ב׳ י״ח:ל״א), ולא פחדן היה שכן כתוב (פ׳ מ״ו) וגבורתו אשר עשה, וגם בדברי הימים ב׳ סימן י״ז מספר שהכין צבא גדול למלחמה, וכאן נגד בן הדד ואח״כ (מלכים ב׳ ג׳) נגד מלך מואב התעבר על ריב לא לו והכניס עצמו ועמו בסכנה בלא צורך.
וַיְהִי כִּרְאוֹת שָׂרֵי הָרֶכֶב של מלך ארם אֶת יְהוֹשָׁפָט מלך יהודה, וְהֵמָּה – הם אָמְרוּ אחד לשני אַךְ – אין זה כי1 מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הוּא שלבוש היה בגדי מלכות2, וַיָּסֻרוּ עָלָיו לְהִלָּחֵם בו, וַיִּזְעַק יְהוֹשָׁפָט בתפילה להקב״ה3 וקרא לאנשיו לבוא לְעֶזְרוֹ4:
1. מצודת דוד.
2. מצודת דוד.
3. רש״י, מלבי״ם.
4. מצודת דוד.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(לג) וַיְהִ֗י כִּרְאוֹת֙ שָׂרֵ֣י הָרֶ֔כֶב כִּי⁠־לֹא⁠־מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵ֖ל ה֑וּא וַיָּשׁ֖וּבוּ מֵאַחֲרָֽיו׃
And it came to pass, when the captains of the chariots saw that it was not the king of Israel, that they turned back from pursuing him.
מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וַהֲוָה כַּד חֲזּוֹ רַבָּנֵי רְתִיכַיָא אֲרֵי לָא מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל הוּא וְתָבוּ מֵאֲחוֹרוֹהִי.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ל]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לב]

ויהי כראות וכו׳ – כי ראו אשר אנשי יהודה לבד באו לעזרו, ומזה ידעו שאין זה מלך ישראל.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לב]

וַיְהִי כִּרְאוֹת – בְּהֲבִין1 שָׂרֵי הָרֶכֶב של מלך ארם כִּי לֹא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הוּא אלא מלך יהודה, שהכירו את קול מלך יהודה2 וראו כי אנשי יהודה לבד באו לְעֶזְרוֹ3, וַיָּשׁוּבוּ מֵאַחֲרָיו והניחו לו4:
1. רד״ק.
2. רד״ק.
3. מצודת דוד.
4. שה׳ נתן בלבם שיהיה להם תועלת שלא יהרגו את מלך יהודה שהיה בבריתם עד עתה, הגם שעתה נלחם בם, מלבי״ם.
מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(לד) וְאִ֗ישׁ מָשַׁ֤ךְ בַּקֶּ֙שֶׁת֙ לְתֻמּ֔וֹ וַיַּכֶּה֙ אֶת⁠־מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל בֵּ֥ין הַדְּבָקִ֖ים וּבֵ֣ין הַשִּׁרְיָ֑ן וַיֹּ֣אמֶר לְרַכָּב֗וֹ הֲפֹ֥ךְ יָדְךָ֛ וְהוֹצִיאֵ֥נִי מִן⁠־הַֽמַּחֲנֶ֖ה כִּ֥י הׇחֳלֵֽיתִי׃
And a certain man drew his bow innocently, and smote the king of Israel between the lower armor and the breastplate. Therefore he said to the driver of his chariot, "Turn your hand, and carry me out of the camp; for I am severely wounded.⁠"
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וְגַבְרָא נְגַד בְּקַשְׁתָּא לְקִבְלֵיהּ וּמְחָא יַת מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל בֵּין דִבְקֵי וּבֵין שִׁרְיָנָא וַאֲמַר לְמַרְכַּבְנֵיהּ אִתְחֲזַר לַאֲחוֹרָךְ וְאַפֵּיקְנִי מִן מַשְׁרִיתָא אֲרֵי מְרַע אֲנָא.
ואיש משך בקשת לתומו ויכה את מלך ישראל בין הדבקים ובין השרין – א״ר יהודה בר׳ סימון זה אחד מן הדברים שהשליט הקב״ה את הרך בקשה, ואלו הן חץ נעמן שהכה את אחאב ונכנס לתוך השרין שנאמר ויכה את מלך ישראל וגו׳ ובין השרין. ועכברים של פלשתים כיצד היה הפלשתי יושב על הספסל של נחשת כיון שהיה עולה העכבר נבקע הספסל מעצמו והיה העכבר עולה ושומט את בני מעיו. וצפרדעים לפרעה בבתי השיש והפספסים היו הצפרדעים עולים ואומרים אנו שלומי מי שאמר והיה העולם והיה השיש מתבקע מפניהם. וכן הצרעה היו האמוריים נטמנים במערה ונותנין אבן על פי המערה והיו שתי צרעות קורעות את האבן. והאבן שמת בה גלית נכנס האבן בברזל שנאמר ותטבע האבן במצחו.
ויזעק יהושפט וי״י עזרו (דברי הימים ב י״ח:ל״א) – מלמד שלא היה חסר כי אם התז הראש הדא הוא דכתיב כי״י אלהינו בכל קראנו אליו. א״ר יודן בשר ודם יש לו פטרון ואם הגיע לו עת צרה אינו נכנס אצלו פתאום אלא קורא לבן ביתו ואומר פלוני על הפתח, אבל נגד הקב״ה אינו כן אלא הגיע לאדם צרה לא יהא קורא לא למיכאל ולא לגבריאל אלא יקראני ואענהו, וכן הוא אומר כל אשר יקרא בשם י״י ימלט.
ואיש משך בקשת לתומו – ר׳ אלעזר אמר לפי תומו ורבא אמר לתמם שתי חזיונות אחת של מיכיהו ושל אליהו.
בשנת תשע עשרה ליהושפט מלך יורם בן אחאב שתים עשרה שנה שכן הוא אומר באחזיהו אחיו וימת כדבר י״י אשר דבר (ביד עבדו) אליהו וימלוך יהורם תחתיו בשנת שתים ליהורם בן (אחאב) [יהושפט] מלך יהודה כי לא היה לו בן. אמר ר׳ יוסי אפשר לומר כן והלא הוא מלך בשנת תשע עשרה ליהושפט אלא לענין שנאמר ויזעק יהושפט וי״י עזרו ויסיתם אלהים ממנו מלמד שהיה יהושפט ראוי ליהרג באותה שעה ובשכר שזעק תלה לו הכתוב (עשר) [שבע] שנים ועלתה מנין מלכותו לבנו. ובשנת ה׳ ליהורם בן אחאב מלך ישראל ויהושפט מלך יהודה וגו׳ בחזרתן מן המלחמה שהרגו עמון ומואב והר שעיר באו והמליכו את יהורם בן יהושפט על יהודה ולו אחים עזריה וגו׳ כיון שמת יהושפט עמד יהורם והרג את כל אחיו ויבא אליו מכתב מאליהו כבר היה לאליהו שבע שנים משנגנז, בן ל״ב שנים יהורם במלכו ושמנה שנים מלך בירושלים, ובאחזיהו הוא אומר בן כ״ב שנה אחזיהו במלכו ושנה אחת מלך בירושלים, ובמקום אחר הוא אומר בן ארבעים ושנים שנה אחזיהו במלכו ושנה אחת מלך בירושלים. א״ר יוסי וכי אפשר לבן שיהא גדול מאביו (עשרים) [שתי] שנים, אלא כיון שנשא בתו של עמרי ליהושפט בנו נגזר על מלכות בית דוד שתכלה עם בית אחאב, וכה״א ומאלהים היתה תבוסת אחזיהו לבא אל יורם, ובבואו יצא עם יהורם אל יהוא בן נמשי אשר משחו י״י להכרית את בית אחאב ונפלו שניהם זה עם זה בו ביום. בימי יהורם בן אחאב היה רעב גדול בשומרון שבע שנים ובהם בן הדד נלחם בישראל, בשנת (ח׳)[האחרונה] קלל את גחזי וילך אלישע דמשק ומשח את חזאל למלך על ארם ושלח את יונה בן אמתי ומשח את יהוא ברמות הגלעד.
ואיש משך – זה נעמן.
לתומו – לא ידע שהוא מלך ישראל.
בין הדבקים ובין השרין – יש שריונות שהם עשוין קליפים קליפים, כענין שנאמר: ושריון קשקשים (שמואל א י״ז:ה׳). והקליפים נופלים על נקבי השריון וסותמין אותן, והם קרויין דבקים.
A man drew. This was Naaman.⁠1
Innocently [without aiming]. He was not aware that he was the king of Yisroel.⁠2
Between the plates of armor. Some coats of mail are made of layers of scales, in the manner it is stated, "and a coat of mail,⁠"3 and the scales fall on the holes of the coat and close them, and they are called "דבקים" [=attached].
1. Who would later be cured from leprosy by Elisha. See II Melakhim 5:1-15.
2. Alternatively, לתמו means "to complete it,⁠" i.e., the prophecies of Michoyhu and Eliyahu were completed with the death of Achov. See Maseches Sanhedrin 39b.
3. I Shemuel 17:5.
משך בקשת לתומו – לא ידע שמלך ישראל היה.
בין הדבקים ובין השיריון – בין הדבקים שאדם מדביק כובע נחושת לשיריון על ידי רצועות.
לרכבו – למנהיג הרכב.
לתומו – בלא מתכוין לאחאב.
ויונתן תרגם: לתומו – לקיבליה, ולא ר״ל: לנגד אחאב, אך לנגד עצמו, מנגד פניו, שלא היסב קשתו לימין או לשמאל אלא כמו שהיה מושך הקשת וירה החצי.
ובדרש: לתמו – תמו שני חזיונות: של אליהו ושל מיכיהו, ששניהם נבאו על מות אחאב.
בין הדבקים ובין השרין – כתרגומו: בין דבקי ובין שרינא.
לרכבו – משרת הרכב.
הפוך ידיך – כתוב ביו״ד, וקרי בלא יו״ד. וטעם הכתוב – פעמים יצטרכו לאדם שתי ידיו, וקרי: ידך – כי פעמים יספיק באחת.
כי החליתי – נהפך הקמץ חטף אל החי״ת להרחיב עליה. ופירושו: החליתי מן המכה.
ואדוני אבי ז״ל פירש: כי גם לרכבו לא רצה לגלות שהוכה, אלא אמר לו כי החלה, לא שהוכה. וכן הוא משמעות הכתוב שאמר: החליתי, ולא אמר: הוכתי. וכן תרגם יונתן: ארי מרע אנא.
בין הדבקים – אמר התרגום ״בין דבקי שריינא״.
לרכבו – בעל הרכב, על משקל גנב.
ואיש משך בקשת לתמו – רוצה לומר: שלא היה מתכוין להכו׳ שום אדם והיה מאת הש״י שירה החץ באופן שהכה מלך ישראל בין הדבקים ובין השרין והרצון בזה שהכהו בין קשקשת לקשקשת מקשקשי השרין והנה הרצון באמרו ובין השרין והוא באור למה שאמר בין הדבקי׳ כי הדבקים הם בשרין או אולי על השרין היה כלי זין אחר עשוי מחתיכות ברזל דבקות ורוכבות זו על זו והנה מאת הש״י שבא החץ בין הדבקי׳ כי בזולת זה לא היה יכול להכנס החץ בו ואחר זה קרה גם כן שהמקום אשר הכה בשרין היה בין קשקשי השרין בדרך שנכנס החץ בגופו.
כי החליתי – לא רצה להגיד כי הוכה כדי שלא ירך לב ישראל אבל אמר כי באהו החולי ולזאת הסבה היה המלך מעמד במרכבה נוכח ארם כל היום ההוא כדי שלא יסורו ישראל מהמלחמה ויתחזקו להלחם עם ארם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ל]

ואיש משך בקשת לתומו, רצה לומר בתמימותו שלא היה יודע ומכיר את אחאב, ושלא במתכוון הכהו בין הדבקים ובין השרין, כלומר בין קשקשי השרין שהם נקראים בין דבקי השרין כמו שת״י, את זה לעומת זה עשה אלהים זה ניצל וזה נהרג, וחז״ל (מ״ת מזמור ע״ח) אמרו שנעמן שר צבא מלך ארם היה האיש אשר משך בקשת, ודרשו (סנהדרין דף ל״ט ע״ב) לתמו, שתמו שני חזיונות של אליהו ושל מיכיהו, ששניהם נבאו על מיתת אחאב. והנה אחאב לא רצה לגלות לרכבו. רצה לומר משרת הרכב אשר לו שהכוהו בחץ, אבל צוהו שיצא מתוקף המלחמה לפי שהיה מרגיש בעצמו חולי, ולא אמר הכאה, ועשה זה כדי שלא תחלש המלחמה.
הפך ידך – בדפוסים אחרונים כתוב ידיך ביו״ד וקרי בלא יו״ד וכן כתב רד״ק. אך בדפוסים ראשונים וספרים כתובי יד מדוייקים כתוב ידך בלא יו״ד ואין כאן ק׳ וכתיב כלל.
לתמו – בתמימות, שלא נתכוון לאחאב, שהרי לא היה ניכר.
בין הדבקים ובין השרין – השריון הזה, מעשהו מברזל כעין לבוש, ועשוי נקבים נקבים ודבוקים בו קליפים כעין קשקשים וכמו שנאמר: ושריון קשקשים הוא לבוש (שמואל א י״ז:ה׳), ועשוים הם לסתום נקבי השריון, לבל יכנס בהם חץ, והם הם הקרוים דבקים, כי המה דבוקים בהשריון, ולזה אמר שבא החץ בין אחד מהקשקשים ובין השריון ונכנס בנקב השריון ונתחב בהגוף.
לרכבו – הוא המוליך את הרכב.
הפוך ידך – לשוב לאחור.
החליתי – נעשיתי חולה, ולא גלה לרכבו שהוכה, שלא יבעית אותו, ויוָדַע לכולם וינוסו מן המלחמה.
בין הדבקים – נ״ל שהם מצחות ברזל או נחשת לכסות הבטן והאחורים ומפני שהם שנים אחד מצד פנים ואחד מצד אחור ונדבקים זה בזה נקראו דבקים, והשריון נופל על הדבקים, ובמקרה נשאר מקום גלוי בין הדבקים ובין השרין ושם מחץ החץ.
מן המחנה – ממקום המלחמה, והיה לו לכתוב מן המערכה.
וְאִישׁ אחד, הוא נעמן1, מָשַׁךְ בַּקֶּשֶׁת לְתֻמּוֹ מבלי להבין שהוא מכוון על אחאב2, שהרי לא היה ניכר אחאב ללא בגדי מלכות3, וַיַּכֶּה החץ בדרך נס4 אֶת אחאב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בֵּין הַדְּבָקִים – הם הקליפים הנופלים על נקבי השריון וסותמים אות לבל יכנס בהם חץ5, וּבֵין הַשִּׁרְיָן עצמו אשר היה עשוי מברזל כעין לבוש ועשוי נקבים, ודבוקים בו הקליפים כעין קשקשים6, וַיֹּאמֶר אחאב לְרַכָּבוֹ שהוליך את רכבו7 הֲפֹךְ יָדְךָ – שוב לאחור8 וְהוֹצִיאֵנִי מִן הַמַּחֲנֶה כִּי הָחֳלֵיתִי – נעשיתי חולה, ולא גִּלָּה לְרַכָּבוֹ שהוכה9, שלא יבעית אותו ויוָדַע לכולם וירך לב ישראל וינוסו מן המלחמה10:
1. רש״י. שהיה שר צבא מלך ארם, ילקוט שמעוני. ואמרו חז״ל במדרש שעלה לגדולה בעקבות זה שהרג את אחאב ולכן נהיה שר צבא.
2. רש״י, רד״ק.
3. מצודת דוד, וכן ראה רד״ק פס׳ ל׳.
4. רלב״ג.
5. רש״י.
6. רש״י, מצודת דוד. ובמדרש, א״ר יהודה בר׳ סימון זה אחד מן הדברים שהשליט הקב״ה את הרך בקשה, ואלו הן חץ נעמן שהכה את אחאב ונכנס לתוך השריון, ילקוט שמעוני.
7. רד״ק, מצודת דוד.
8. מצודת דוד.
9. רד״ק בשם אביו ר׳ יוסף קמחי.
10. רלב״ג, מצודת דוד.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(לה) וַתַּעֲלֶ֤ה הַמִּלְחָמָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא וְהַמֶּ֗לֶךְ הָיָ֧ה מׇעֳמָ֛ד בַּמֶּרְכָּבָ֖ה נֹ֣כַח אֲרָ֑ם וַיָּ֣מׇת בָּעֶ֔רֶב וַיִּ֥צֶק דַּֽם⁠־הַמַּכָּ֖ה אֶל⁠־חֵ֥יק הָרָֽכֶב׃
And the battle raged that day; and the king was propped up in his chariot against the Arameans and died at evening, and the blood ran out of the wound into the bottom of the chariot.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּסְלִיקוּ עָבְדֵי קְרָבָא בְּיוֹמָא הַהוּא וּמַלְכָּא הֲוָה מַתְקֵיף וְקָאִים בִּרְתִיכָא לִקֳבֵיל אֱנַשׁ אֲרָם וּמִית בְּרַמְשָׁא וְאִתְרִיק דְמָא דִמְחָתָא לְגוֹ רְתִיכָא.
מעמד במרכבה – מתחזק ועומד כדי שלא יכירו ישראל במכתו ויברחו, ותחלת נפילה ניסה.
Stood up in the chariot. He exerted himself and stood so that the [Bnei] Yisroel would not become aware of his wound and flee, for flight is the beginning of defeat.
מעמד במרכבה – כדי שלא יכירו ישראל במכתו ויברחו ותחילת נפילה ניסה.
ותעלה המלחמה – היתה הולכת ומתגברת. וכמוהו רבים: והנה מים עולים (ירמיהו מ״ז:ב׳).
מעמד במרכבה – שלא הטה עצמו מפני המכה אלא התחזק בעצמו, והיה מחזיק מעמד כמו שהיה במרכבה רוכב כדי שלא יכירו ישראל שהוא מוכה וירך לבבם במלחמה נכח ארם כשאר הנלחמים.
אל חיק הרכב – כתרגומו: לגו רתיכא.
מעמד – פועל, שלא הוזכר שם פועלו.
ותעלה המלחמה – רוצה לומר: שכבר חזקה והתגברה מאד.
ויצק דם המכה אל חיק הרכב – רוצה לומר: שמרוב שפיכת דמו נגר וירד אל חיק הרכב אשר היה רוכב עליו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ל]

וכן היה שעלתה עד למעלה המלחמה ביום ההוא ובני ישראל מנשרים קלו מאריות גברו, כי היה המלך אחאב מעמד במרכבה נכח ארם כל היום ההוא כדי שישראל לא יסורו מהמלחמה ויתחזקו להלחם בראותם אותו, ועם כל גבורתו היה מרוב שפיכת דמו של אחאב שנגר ממכתו כל כך וירד אל חיק הרכב אשר היה רוכב עליו, באופן שמת בערב.
ותעלה המלחמה – עלתה למעלה, כי נתחזקו מערכה מול מערכה.
היה מעמד – בהיותו חוץ למחנה, היה מתחזק לעמוד במרכבה מול ארם, שלא ירגישו בו אנשיו וימס לבבם.
חיק הרכב – רוצה לומר: אמצעית מקום העמוק שבו.
ותעלה שעורו ותעלה המלחמה ביום ההוא נכח ארם (שעלתה המלחמה ביניהם) והמלך היה מעמד במרכבה, ורי״א פי׳ שהמלחמה עלתה עד למעלה כי היה יד ישראל תקיפה ועולה במלחמה ולא ידעו מהכאת אחאב עד שמת ואז ויעבור הרינה.
ותעלה – לא ידעתי להכריע מה היא הוראת פעל זה כאן, אם ר״ל רבתה וגדלה המלחמה שבני ישראל ידעו כי נמחץ מלכם ורצו לנקמו ונלחמו עם ארם ואלה הוכרחו גם הם להלחם עד בוא השמש להציל נפשם, או פירושו כמו ויעל אביתר (שמואל ב׳ ט״ו:כ״ד) נסתלקה וכלתה המלחמה במחיצת אחאב.
מעמד – עומד על רגליו אף כי נמחץ.
נכח ארם – פניו לנגד ארם כקוראם למלחמה.
וַתַּעֲלֶה – והתחזקה והתגברה מאד1 הַמִּלְחָמָה בַּיּוֹם הַהוּא וישראל גברו על ארם2, וְהַמֶּלֶךְ אחאב הָיָה מחוץ למחנה3 מָעֳמָד – מתחזק לעמוד4 מבלי להטות עצמו5 בַּמֶּרְכָּבָה שלו נֹכַח – מול6 אֲרָם כשאר הלוחמים7, שלא ירגישו בו ישראל וימס לבבם ויברחו מן המלחמה8, וַיָּמָת אחאב בָּעֶרֶב מפציעתו, ומרוב דם9 וַיִּצֶק – נזל10 דַּם הַמַּכָּה אֶל חֵיק – אמצע11 הָרָכֶב – מרכבתו:
1. רד״ק, רלב״ג.
2. מלבי״ם.
3. מצודת דוד.
4. מצודת דוד.
5. רד״ק.
6. מצודת דוד.
7. רד״ק.
8. רש״י, מצודת דוד.
9. רלב״ג.
10. כך משמע מרלב״ג.
11. אמצע הרכב הוא מקום העמוק של המרכבה, מצודת דוד.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(לו) וַיַּעֲבֹ֤ר הָֽרִנָּה֙ בַּֽמַּחֲנֶ֔ה כְּבֹ֥א הַשֶּׁ֖מֶשׁ לֵאמֹ֑ר אִ֥ישׁ אֶל⁠־עִיר֖וֹ וְאִ֥ישׁ אֶל⁠־אַרְצֽוֹ׃
And there went a cry throughout the army when the sun went down, saying, "Every man to his city, and every man to his country.⁠"
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וְאַעְבַרוּ כְּרוֹז בְּמַשְׁרִיתָא כְּמֵיעַל שִׁמְשָׁא לְמֵימַר גְבַר לְקַרְתֵּיהּ וּגְבַר לְאַרְעֵיהּ.

רמז רכג

ויעבור הרנה במחנה – א״ר אחא באבוד רשעים רנה באבוד אחאב בן עמרי רני רנה. ומי חדי קוב״ה במפלתן של רשעים והא כתיב בצאת לפני החלוץ ואומרים הודו לי״י כי לעולם חסדו וא״ר נתן מפני מה לא נאמר כי טוב בהודאה זו לפי שאין הקב״ה שמח במפלתן של רשעים, אמר ר׳ שמואל בר נחמני א״ר יונתן מאי דכתיב ולא קרב זה אל זה כל הלילה, באותה הלילה בקשו מלאכי השרת לומר שירה אמר להם הקב״ה מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה. א״ר יוסי בר חנינא הוא אינו שש אבל אחרים משיש. דיקא נמי דקתני כן ישיש י״י ולא כתיב כן ישוש.
ויעבר הרינה – הצעקה.
ויעבר הרנה – כתרגומו: כרוז. ואמר: ויעבר – לשון זכר, והרנה – לשון נקבה. לשון זכר נופל על הקול, כמו: ויעבירו קול במחנה (שמות ל״ו:ו׳). או אמר ויעבר על האדם המעביר את הקול.
ובדרש: ויעבור הרנה – באבוד רשעים רנה.
איש אל עירו – שלא ילחמו עוד. והכרוז הזה עבר במחנה ישראל או בשתי המחנות ולא נמצא בכתוב מי היו המנצחים והמתגברים, אם ישראל ואם ארם. וכיון שאמר הנביא: ישובו איש לביתו בשלום (מלכים א כ״ב:י״ז), נראה שלא מתו מישראל, ואם מתו מעטים היו, ומה שאמר הנביא: ועמך תחת עמו (מלכים א כ׳:מ״ב) – במלחמות אחרות היה זה.
ויעבר הרנה – הרצון בו ויעבר קול הרנה והיא הצעקה וענינו קול הכרוז.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ל]

ולכן עברה הרנה, רצה לומר קול הכרוז במחנה שלא ילחמו עוד וישובו איש אל עירו ולביתו, וזה ממה שיורה שלא מתו באותה מלחמה רבים מישראל, אבל אולי היו הם המכים באויביהם, אחרי שהיה בידם לעלות מהמלחמה כרצונם ולא יבואם עליו רעה מהאויבים:
הרנה – קול הכרוז, כן תרגם יונתן.
איש אל עירו – ולא ילחמו עוד, על כי מת המלך.
ויעבר ר״ל אחאב במותו העביר קול רינה במחנה שרננו לאמר איש אל עירו, כי כולם שמחו על מפלתו, ואמרו מהו דכתיב באבוד רשעים רינה זה אחאב בן עמרי,
איש אל עירו בני ישראל,
ואיש אל ארצו בני יהודה, ומזה נתקיים מ״ש לא אדונים לאלה ישובו איש לביתו בשלום, כי לא נפלו חללים מבני ישראל אז, ולכן היה בידם ללכת לביתם ולא רדפם האויב.
ויעבר – אולי כונת הכותב היתה לכתוב וַיַעֲבֵר, שרנה לשון נקבה והיה ראוי ותעבר, והנושא הוא מלך ארם.
הרנה – הקריאה בקול רם, ומצאנו מ״ם ונו״ן מתחלפות, תנוט הארץ (תהלים צ״ט) במקום תמוט, ושרש כון קרוב לקום (מכון לשבתך, מקום), ואולי רנן כמו רומם, הרם קול בזמרה או בקריאה, וארוממך כמו וארנן לך, א״כ אל הרנה ואל התפלה (למעלה ח׳:כ״ח) אל הרמת קול עבדך לצעוק או לספר שבחך.
וַיַּעֲבֹר הָרִנָּה – הַכָּרוֹז1 בַּמַּחֲנֶה כְּבֹא הַשֶּׁמֶשׁ – לעת ערב לֵאמֹר שמת המלך2, ומשכך יש לחדול מהמלחמה3 ושישובו בני ישראל4 אִישׁ אֶל עִירוֹ וְבני יהודה5 אִישׁ אֶל אַרְצוֹ:
1. תרגום יונתן, רד״ק, רלב״ג, מצודת ציון. ובמדרש, א״ר אחא באבוד רשעים רנה, באבוד אחאב בן עמרי רני רנה, ילקוט שמעוני.
2. מצודת דוד.
3. רד״ק.
4. מלבי״ם.
5. מלבי״ם.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(לז) וַיָּ֣מׇת הַמֶּ֔לֶךְ וַיָּב֖וֹא שֹׁמְר֑וֹן וַיִּקְבְּר֥וּ אֶת⁠־הַמֶּ֖לֶךְ בְּשֹׁמְרֽוֹן׃
So the king died, and he was brought to Samaria; and they buried the king in Samaria.
מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּמִית מַלְכָּא וַאֲתָא לְשֹׁמְרוֹן וּקְבַרוּ יַת מַלְכָּא בְּשֹׁמְרוֹן.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ל]

(לז-לח) והודיענו הספור הזה שהביאו את המלך מת אל שמרון, ושמשרת הרכב שטף ורחץ הרכב שהיתה מלאה דמים על מי הברכה כדי שתתנקה הרכב, ונמשך מזה שנתערב דם אחאב במים ההם ושם לקקו הכלבים דמו בשתותם מאותם המים, ועוד היה לו מהבוז שהנשים הזונות שהיו רוחצות בברכה ההיא רחצו בדמו שנתערב במים ההם כדבר ה׳ אשר דבר, ר״ל שבזה נתקיים דבר ה׳ אשר דבר, והוא שיהיה נפש אחאב תחת נפש בן הדד. והתבאר מזה שאחאב לא עשה תשובה כי אם מענין נבות היזרעאלי שנהרג במצות איזבל וגם ידו היה באותו מעל, ועל העון ההוא האריך השם יתברך לו אפו עד ימי בנו, שאז נחרב ביתו ונהרגה אשתו ובניו וכל אשר לו ולקקו הכלבים את דם איזבל בעמק יזרעאל, אמנ׳ מה שיעדו הנביא מיכה היה על אשר שלח בן הדד מידו ונגזר עליו שיהיה נפשו תחת נפשו שנתקיים בזאת המלחמה במיתתו, ועמו תחת עמו שנתקיים אחרי כן במלחמות אשר עשה חזאל בישראל, והותרה בזה השאלה הששית:
וַיָּמָת הַמֶּלֶךְ אחאב מפציעתו, וַיָּבוֹא – ויביאו את גוויותו לְשֹׁמְרוֹן, וַיִּקְבְּרוּ אֶת הַמֶּלֶךְ בְּשֹׁמְרוֹן:
מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמקראות שלובותהכל
 
(לח) וַיִּשְׁטֹ֨ף אֶת⁠־הָרֶ֜כֶב עַ֣ל׀ בְּרֵכַ֣ת שֹׁמְר֗וֹן וַיָּלֹ֤קּוּ הַכְּלָבִים֙ אֶת⁠־דָּמ֔וֹ וְהַזֹּנ֖וֹת רָחָ֑צוּ כִּדְבַ֥ר יְהֹוָ֖הי״י֖ אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽר׃
And they washed the chariot by the pool of Samaria; and the dogs licked up his blood; the harlots also washed themselves there, according to the word of Hashem which He spoke.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּשְׁטַף יַת רְתִיכַיָא עַל בְּרֵיכָתָא דְשֹׁמְרוֹן וּלְחָכוּ כַלְבַּיָא יַת דְמֵיהּ וּמָנֵי זְיָנָא שְׁטָפוּ כְּפִתְגָמָא דֵיָי דְמַלֵיל.
והזונות רחצו – א״ר אלעזר למרק שתי חזיונות אחת של אליהו ואחת של מיכיהו. במיכיהו כתיב אם שוב תשוב בשלום וגו׳ וכתיב באליהו במקום אשר לקקו הכלבים את דם נבות וגו׳. רב אמר זונות ממש, אחאב איש מצונן היה ועשתה לו איזבל אשתו שתי צורות של זונות במרכבתו כדי שיסתכל בהם ויתחמם.
וילוקו הכלבים את דמו – ואומר אני: ששם נהרג נבות, שהרי אמר הנביא: במקום אשר לקקו הכלבים את דם נבות וגו׳ (מלכים א כ״א:י״ט).
והזנות רחצו – וכלי הזיין רחצו שם מן הדם, כך תרגם יונתן.
ורבותינו אמרו (בבלי סנהדרין ל״ט:): אחאב מצונן היה, ועשתה לו איזבל דמות שתי זונות במרכבתו.
And the dogs licked his blood. I say that Novos was killed there, for the prophet said, "In the place where the dogs licked the blood of Navos, etc.⁠"12
And they washed the weapons [there]. And they washed off blood from the weapons there, [Targum] Yonatan rendered it in this manner. But our Rabbis said, "Achov was a cold person, so Ezevel made for him the image of two prostitutes in his chariot.⁠3 4
1. Above 21:19.
2. But how is this possible, Navos was killed in Yizreel while Achov was killed in Shomron? Radak suggests that Yizreel was near Shomron and the water of the pool in Shomron flowed to Yizreel where dogs licked Achov's blood which was mixed in the water.
3. Maseches Sanhedrin 39b and Rashi there.
4. Alternatively, "the prostitutes bathed there,⁠" in the pool of Shomron, which was now mixed with Achov's blood (Metzudat David).
וילוקו הכלבים את דמו – ואומר אני ששם נהרג נבות שהרי אמר הנביא במקום אשר לקקו הכלבים את דם נבות ילוקו הכלבים את דמך גם אתה (מלכים א כ״א:י״ט).
והזונות רחצו – וכלי הזיין רחצו שם מן הדם, וכן תירגם יונתן.
וישטף – השוטף, כמו: ויאמר ליוסף (בראשית מ״ח:א׳), ויגד ליעקב (בראשית מ״ח:ב׳).
והזונות רחצו – מוסב למעלה: וישטף את הרכב, אמר שטפו הרכב ורחצו הזונות על ברכת שמרון. והשטיפה חזקה מהרחיצה.
וילקו הכלבים את דמו – ר״ל: דם אחאב, כי כל זה הדם מאחאב היה. וילקו הכלבים את דמו כדבר י״י אשר דבר: במקום אשר לקקו הכלבים את דם נבות ילקו הכלבים את דמך (מלכים א כ״א:י״ט).
והזונות – פירושו כתרגומו: מאני זינא.
ובדברי רז״ל: אחאב מצונן היה, עשתה לו איזבל דמות זונות במרכבתו כדי שיראה ויתחמם.
ועוד דרשו: הזונות – כמו חזיונות. הגיעו שני חזיונות של אליהו ושל מיכה. אליהו אמר: במקום אשר לקקו הכלבים וגו׳ (מלכים א כ״א:י״ט), מיכה אמר: אם שוב תשוב וגו׳.
ויש לשאול: היאך אמר: בדבר י״י, הנה נבות נסקל ביזרעאל ודם אחאב בשמרון לקקוהו הכלבים? ומהנראה כי יזרעאל קרוב לשמרון, ומי בריכת שמרון הולכים עד יזרעאל, והמים באו אדומים מן הדם עד יזרעאל ושם לקקו הכלבים הדם.
והזונות רחצו – אמר התרגום ״וכלי זיינא שטפו״.
והזונות רחצו – תאר לכלי זיין.
וישטוף הרכב על ברכת שומרון – רוצה לומר: כי בעברו שם שטף הרכב על מי הברכה ונתנקה הרכב מהדם ונתערב במים ושם לקקו הכלבים דמו בשתותם מהמי׳ ההם ועוד היה לו מהבוז שהנשים הזונות הרוחצות בברכה ההיא רחצו בדמו אשר נתערב במים ההם.
כדבר י״י אשר דבר – רוצה לומר: שכבר הית׳ נפשו תחת נפש בן הדד כדבר י״י אשר דבר ונפל ברמות גלעד כדבר י״י אשר דבר ולקקו הכלבים את דמו כדבר י״י אשר דבר, הנה זה באור מה שצריך אל באור בזאת הפרשה אשר הגבלנו באורה בזה המקום.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ל]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לז]

ברכת – מקום הבנוי באבנים ובסיד, ושם מתכנסים המים, כמו: על ברכת גבעון (שמואל ב ב׳:י״ג).
וילוקו – ענין לחיכה, כמו: כל אשר ילק בלשונו (שופטים ז׳:ה׳).
וישטוף – מוליך הרכב שטף ורחץ את הרכב מדמו במי הברכה, ושתו הכלבים את דמו המעורב במי הברכה.
הזונות – נשים הזונות הרוחצות במי הברכה, רחצו בדמו המעורב במים וגם זה לבוז תחשב.
כדבר ה׳ – שאמר: במקום אשר לקקו וכו׳ ילוקו וכו׳ (מלכים א כ״א:י״ט), וידמה שהמקום ההוא היה קרוב ליזרעאל, מקום שהומת נבות, ובא שמה הדם עם מרוצת המים.
וישטוף אחר שספר איך נתקיימה נבואת מיכיה שאחאב ימות והעם ישובו בשלום ספר איך נתקיימה נבואת אליהו שילוקו הכלבים את דמו, כי הרכב הלך לשטף את הרכב על ברכת שומרון, ואז הזונות ר״ל נשים זונות רחצו בהברכה ולא יכול לשטף את הרכב ובעת ההיא שהזונות רחצו בהברכה לקקו הכלבים את הדם שעל הרכב, ונתקיים דבר ה׳.
ברכת – ממקור ברך, ששם מבריכים הבהמות להשקותם, ואולי גם לשון בְרָכָה ממקור ברך, שמקבל הברכה היה כורע על ברכיו לפני מברכו.
והזנות רחצו – מצאנו הקדשים נקראים כלבים (עיין מ״ש למעלה י״ד:כ״ד), א״כ באמרו ילקו הכלבים היה במשמעו גם הזונות.
כדבר ה׳ אשר דבר – במקום אשר לקקו הכלבים את דם נבות ילקו הכלבים את דמך גם אתה (למעלה כ״א:י״ט), והלא נבות סֻקל ביזרעאל ורב המקום בין עיר זו ועיר שומרון! י״ל שמה שכתוב שם דמך ר״ל דם זרעך (מלכים ב׳ ט׳:כ״ה-כ״ו); והחכם שווארץ בספרו תבואות הארץ בבואו לדבר על עיר יזרעאל בנחלת יששכר מחוה דעתו שבמקום אשר לקקו ר״ל תחת אשר לקקו כמו במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם (הושע ב׳:א׳), תחת אשר יאמר וגו׳, וכן נראית ג״כ היות דעת המנקד שלא נקד בַמָקום, ועכ״ז נראה לי רחוק שיאמר עקב שלקקו הכלבים דם נבות ילוקו גם דמך, ישפוט הקורא; ורלב״ג פי׳ במדרגת מיתת נבות ימות גם אחאב, ונכון; רק דברי רד״ק שמי ברכת שומרון היו מגיעים עד יזרעאל ושם שתו הכלבים מן המים האדומים בדם, דבר בטל מעיקרו (עיין בספר החכם שווארץ).
וַיִּשְׁטֹף מוליך הרכב1 אֶת דמו של אחאב שהיה על הָרֶכֶב עַל יְדֵי מֵי2 בְּרֵכַת שֹׁמְרוֹן3, ודמו של אחאב נתערב במי הברכה4 וַיָּלֹקּוּ – וילקקו5 הַכְּלָבִים אֶת מי הבריכה אשר היו מעורבים6 עם דָּמוֹ של אחאב, וְהַזֹּנוֹת7 שהתרחצו במי הבריכה8 רָחָצוּ את עצמן בפועל במים אשר היו מעורבים עם דמו של אחאב9, והדבר ארע במקום ששם נהרג נבות10 כִּדְבַר יְהוָה אֲשֶׁר דִּבֵּר ביד אליהו11:
1. מצודת דוד, מלבי״ם ורד״ק מבאר שהשוטף הוא ששטף.
2. מצודת דוד.
3. מקום הבנוי באבנים ובסיד, ושם מתכנסים המים, מצודת ציון.
4. מצודת דוד.
5. מצודת ציון.
6. רלב״ג.
7. תרגום יונתן ורש״י מפרשים כלי הזיין, ורבותינו אמרו בסנהדרין לט: אחאב מצונן היה, ועשתה לו איזבל דמות שתי זונות במרכבתו.
8. מצודת דוד.
9. רד״ק. ומלבי״ם מפרש כי כיוון שהזונות רחצו בבריכה לא יכלו לשטוף את הרכב בזמן הזה, ובינתיים ליקקו הכלבים את הדם שעל הרכב, וכך נתקיים דבר ה׳.
10. רש״י.
11. כפי שנאמר לעיל (פרק כא פס׳ יט) ״כֹּה אָמַר יְהוָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים אֶת דַּם נָבוֹת יָלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת דָּמְךָ גַּם אָתָּה״, מצודת דוד. ורד״ק מבאר כי מי ברכת שומרון הובילו ליזרעאל והמים הגיעו לשם אדומים ושם ליקקו הכלבים מהמים.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(לט) וְיֶ֩תֶר֩ דִּבְרֵ֨י אַחְאָ֜ב וְכׇל⁠־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֗ה וּבֵ֤ית הַשֵּׁן֙ אֲשֶׁ֣ר בָּנָ֔ה וְכׇל⁠־הֶעָרִ֖ים אֲשֶׁ֣ר בָּנָ֑ה הֲלוֹא⁠־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל⁠־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
Now the rest of the acts of Ahab, and all that he did, and the ivory house which he built, and all the cities that he built, are they not written in the book of the chronicles of the kings of Israel?
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּשְׁאָר פִּתְגָמֵי אַחְאָב וְכָל דַעֲבַד וּבֵית שִׁנָא דְפִיל דִי בְנָא וְכָל קִרְוַיָא דִבְנָא הֲלָא אִינוּן כְּתִיבִין עַל סְפַר פִּתְגָמֵי יוֹמַיָא לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל.
ובית השן – שן דפיל.
The ivory palace. [Made of] elephant tooth [i.e., ivory].
ובית השן – שן דפיל.
ובית השן – שן הפיל עושין ממנו מלאכה, ואחאב בנה ממנו בית אחת או שתים, כי בית – כלל. וכן נאמר בנבואת עמוס: ואבדו בתי השן (עמוס ג׳:ט״ו). ומה שאמרנו כי בית אמר דרך כלל, מצאנו כמוהו: לא תשב לי אשה בבית דוד כי קדש המה (דברי הימים ב ח׳:י״א).
והנה זכר הכתוב שאחאב בנה ערים רבות ושבנה בית השן, והוא שן הפיל שהיה ערכו כזהב ועשה אחאב ממנו בית אחת, והבית ראוי שיובן עם חדריו וכל מחיצותיו, וכן נאמר בעמוס (עמוס ג׳ ט״ו) ואבדו בתי השן, שהיה זה באמת דבר גדול מאד. הנה התבאר מהספור הזה כלו שאחאב הרשיע לחטוא, ושכרת ברית לבן הדד לשלום ועבר עליו וחלל בריתו בעלותו להלחם בו, ואם כן חטא במה שהשלימו וחטא במה שהלך להלחם עליו, ולכן היה מענשו למות בלא עתו, וכמאמר המשורר (תהלים נ״ה כ״א, כ״ד) שלח ידיו בשלומיו חלל בריתו, ואתה ה׳ אלהים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ואני אבטח בך:
השן – שן של פיל.
וְיֶתֶר דִּבְרֵי אַחְאָב וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה וּבֵית – וּבָתֵּי1 הַשֵּׁן של פיל2 אֲשֶׁר בָּנָה אחאב, וְכָל הֶעָרִים אֲשֶׁר בָּנָה, הֲלוֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל:
1. רד״ק.
2. רש״י, רד״ק, מצודת ציון.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמקראות שלובותהכל
 
(מ) וַיִּשְׁכַּ֥ב אַחְאָ֖ב עִם⁠־אֲבֹתָ֑יו וַיִּמְלֹ֛ךְ אֲחַזְיָ֥הוּ בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃
So Ahab slept with his fathers; and Ahaziah his son reigned in his stead.
מקבילות במקראתרגום יונתןמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּשְׁכִיב אַחְאָב עִם אֲבָהָתוֹהִי וּמְלַךְ אֲחַזְיָהוּ בְרֵיהּ תְּחוֹתוֹהִי.
וַיִּשְׁכַּב אַחְאָב המלך עִם אֲבֹתָיו, וַיִּמְלֹךְ אֲחַזְיָהוּ בְנוֹ תַּחְתָּיו על ישראל: פ
מקבילות במקראתרגום יונתןמקראות שלובותהכל
 
(מא) וִיהֽוֹשָׁפָט֙ בֶּן⁠־אָסָ֔א מָלַ֖ךְ עַל⁠־יְהוּדָ֑ה בִּשְׁנַ֣ת אַרְבַּ֔ע לְאַחְאָ֖ב מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵֽל׃
And Jehoshaphat the son of Asa began to reign over Judah in the fourth year of Ahab king of Israel.
מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״גאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
(מא-נ) מלכות יהושפט * – דברי הימים ב כ׳:ל״א-ל״ז
וִיהוֹשָׁפָט בַּר אָסָא מְלַךְ עַל דְבֵית יְהוּדָה בִּשְׁנַת אַרְבַּע לְאַחְאָב מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל.
ויהושפט בן אסא מלך על יהודה בשנת ארבע עד וימלך אמציה בנו תחתיו.
(הקדמה)
הפרשה העשירית תספר מלכות יהושפט בן אסא מלך יהודה ומלכות אחזיהו בן אחאב מלך ישראל, ומה שקרהו בחליו עם אליהו הנביא, ואופן עליית אליהו בסערה השמימה, והנסים אשר עשה אלישע אחרי הפרדו מאליהו בירדן וביריחו ובביתאל. תחלת הפרשה ויהושפט בן אסא וגומר, עד ויהורם בן אחאב מלך על ישראל וגו׳, והנה שאלתי בפרשה הזאת שש השאלות:
השאלה הראשונה לאליהו נביא ה׳, אם היה שאחזיהו מלך ישראל שלח לקרוא לו ביד שר חמשים אחד ולא אמר לו השר כי אם איש האלהים המלך דבר רדה, למה המיתו ואת כל אנשיו באש מן השמים אשר הוריד עליהם? ושר חמשים אחר שבא עם אנשיו לקראו אחריו מה פשעו ומה חטאתו שהמיתו גם כן באמרו אם איש אלהים אני תרד אש מן השמים ותאכל אותך ואת חמישיך?
השאלה השנית לאליהו גם כן, למה השתדל כל כך לעזוב את אלישע בגלגל או בביתאל או ביריחו ושלא ילך עמו לירדן, באופן שלא ישב אצלו בהלקחו מעמו? ואם היה שלמות אל אלישע בראותו לוקח מאתו? למה ימנע אליהו הטוב ההוא מבעליו? כל שכן בהיותו תלמידו ומשרתו ושיצק מים על ידיו ימים רבים, ולמה בקש שילך לגלגל ולביתאל וליריחה ללא צורך?
השאלה השלישית באיזה אופן היו יודעים בני הנביאים שהיו בביתאל מה שאמרו אל אלישע היום ה׳ לקח אדונך מעל ראשיך? ואם השיגו זה בנבואה, איך גם כן השיגוהו בני הנביאים אשר ביריחה? ואיך הגיעה ההודעה הזאת לאנשים רבים כאלה מבלי צורך והכרח בהשגה נבואיית? ולא ראינו תועלת בהשגתם ההיא:
השאלה הרביעית לאליהו גם כן, במה שאמר לאלישע שאל מה אעשה לך בטרם אלקח מעמך, ולא מצינו שעשה עמו דבר, והנה אלישע בקש ממנו ויהי נא פי שנים ברוחך אלי והוא השיבו הקשית לשאול, ויקשה איך שאל אלישע שיתן לו אליהו יותר ממה שהיה לו בהיות זה בלתי אפשר? ויקשה גם כן תשובתו אם תראה אותי לוקח מאתך יהיה לך כן, ובין שיראהו לוקח או שלא יראהו איך יוכל להשפיע עליו יותר ממה שהיה לו? כל שכן שכבר היה שם בעת הלקחו ומה לו לשום הדבר בתנאי מסופק אם היה ידוע שיראהו לוקח מאתו בהכרח? ובפירוש הפסוקים אעיר על כל זה יותר בשלמות:
השאלה החמשית אם היה שבני הנביאים אמרו אל אלישע פעמים היום ה׳ לוקח את אדונך מעל ראשך וראו אותו עולה בסערה השמימה שהיו עומדים מנגד, איך אם כן אחרי שלוקח אמרו אל אלישע ילכו נא ויבקשו את אדוניך פן נשאו רוח אלהים וישליכהו באחת ההרים או באחת הגיאות? והנה היה זה סותר למה שאמרו ראשונה מלקיחתו:
השאלה הששית שאלתי אל אלישע, למה המית הנערים הקטנים אשר בבואו ביתאל התקלסו בו? ומי האיש הירא ורך הלבב שיתן אל לבו דברי הילדים אשר אין בהם כל מום אף שיהיו דברי חרופין, כל שכן שאמרם עלה קרח עלה קרח, לא היה בזה מהקלון והחרפה כל כך שבעבור זה יקללם בשם ה׳ באופן שתצאנה שנים דובים מן היער וימיתום, והנביאים תמיד היו מן העלובים והיו מכים אותם על הלחי והיו שומעים חרפתם ואינם משיבים.
והנני מפרש דברי הפרשה באופן יותרו הספקות והשאלות האלה כלם:
(מא) ויהושפט בן אסא וגומר. ראוי שתדע שכמו שהיו מלכי בית דוד עקר ישראל ומלכותם, כך היה ספורם הוא הראשון והעצמי בספר הזה, ולכן יתחיל הכתוב תמיד בספור מלכי יהודה ויביא סמוך אליו ענין מלכי ישראל וקורותיהם כפי הסכמת הזמנים, ויוחסו ספורי מלכי ישראל לזמן מלכי יהודה, ומפני זה כאשר השלים הספור בעניני אסא מלך יהודה, זכר אחריהם עניני מלכי ישראל עד אחאב שהיה האחרון ממלכי ישראל שמלך בזמן אסא, והמשיך הספור כל עניני אחאב ואליהו שנבא בימיו ואחר שזכר מיתת אחאב חזר לספור מלכי יהודה שהם היו השרש והעיקר בספור, וזהו אמרו ויהושפט בן אסא מלך על יהוד׳, וספר ממנו דברי׳.
בשנת ארבע – רוצה לומר: כבר עבר ד׳ לאחאב, וכמו שנאמר: ובשנת י״א ליורם וכו׳ מלך אחזיה (מלכים ב כ׳:כ״ט), ועל כרחך רצינו לומר: כבר עבר י״א שנים, כי במקום אחר נאמר: בשנת י״ב ליורם וכו׳ מלך אחזיה (מלכים ב ח׳:כ״ה), וכמו כן נאמר בשנת ארבע, רוצה לומר: כבר עבר ד׳ לאחאב, כי אחאב מלך בל״ח לאסא, הרי מלך ד׳ שנים, עד שמת אסא בשנת מ״א, למלכו אם כן מלך יהושפט בה׳ לאחאב, מיד אחר כלות ד׳.
וּמִמַּלְכוּת ישראל, הַמִּקְרָא עובר לנעשה במלכוּת יהודה בזמן מלכותו של אחאב. ומספר הכתוב: וִיהוֹשָׁפָט בֶּן אָסָא מָלַךְ – התחיל למלוך עַל ממלכת יְהוּדָה בִּשְׁנַת בשנה אַרְבַּע – הרביעית1 לְמלכות אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל:
1. מצודת דוד.
מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״גאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(מב) יְהוֹשָׁפָ֗ט בֶּן⁠־שְׁלֹשִׁ֨ים וְחָמֵ֤שׁ שָׁנָה֙ בְּמׇלְכ֔וֹ וְעֶשְׂרִ֤ים וְחָמֵשׁ֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלָ֑͏ִם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ עֲזוּבָ֖ה בַּת⁠־שִׁלְחִֽי׃
Jehoshaphat was thirty-five years old when he began to reign; and he reigned twenty-five years in Jerusalem. And his mother's name was Azubah the daughter of Shilhi.
מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק מא]

יְהוֹשָׁפָט בַּר תְּלָתִין וַחֲמֵשׁ שְׁנִין כַּד מְלַךְ וְעַשְׂרִין וַחֲמֵשׁ שְׁנִין מְלַךְ בִּירוּשְׁלֵם וְשׁוּם אִמֵיהּ עֲזוּבָה בַּת שִׁלְחִי.
האחד שבא למלוכ׳ בהיותו בן ל״ה שנה ומלך חמש ועשרים שנה. ושני שהיה שם אמו עזובה בת שלחי, ויורה שהיתה שנואה מיהושפט ושהוא עזבה ושלחה מביתו ולא נטה אחריה ולכן נקראה כן.
ועשרים וגו׳ – ומקוטעות היו.
וְיְהוֹשָׁפָט היה בֶּן שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה בְּמָלְכוֹ כשהתחיל למלוך על ממלכת יהודה, וְעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מקוטעות1 מָלַךְ על ממלכת יהודה כאשר מלכותו התנהלה בִּירוּשָׁלָ͏ִם, וְשֵׁם אִמּוֹ היה עֲזוּבָה בַּת שִׁלְחִי:
1. מצודת דוד.
מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(מג) וַיֵּ֗לֶךְ בְּכׇל⁠־דֶּ֛רֶךְ אָסָ֥א אָבִ֖יו לֹא⁠־סָ֣ר מִמֶּ֑נּוּ לַעֲשׂ֥וֹת הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָֽהי״יֽ׃
And he walked in all the way of Asa his father; he did not turn aside from it, doing that which was right in the eyes of Hashem.
מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שיהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק מא]

וַאֲזַל בְּכָל אוֹרְחָא אָסָא אֲבוֹהִי לָא סְטָא מִנֵיהּ לְמֶעְבַּד דְכָשַׁר קֳדָם יְיָ.
(מג-נד) ואולם התועלות המגיעות ממנה:
הא׳ והוא כולל הרבה מדברי אלו הספורים הוא להודיע כי ההליכה בדרכי י״י ימשכו הטובות וההפך למי שסר מאחרי הש״י ולזה ספר כי יהושפט עשה הישר בעיני י״י ובער יתר הקדש אשר נשאר בימי אסא אביו ונמשכו לו מההשגחות והטובות והוא שלא מרדו בו האדומיים ומרדו תכף אחרי מותו ומה שקרה לו מהפחד והרע היה בהתחברו לרשע מצד הרשע ולזה היו עליו אימות מות במלחמת רמות גלעד ונשברו אניות בהתחברו עם מלך ישראל והתחתנו בו ולזאת הפנה גם כן ספר שאחזיהו בן אחאב מפני הפליגו לעשות הרע בעיני י״י ככל חטא אחאב פשע מואב בו אחרי מות אחאב ונפל בעד השבכה בעלייתו אשר בשמרון וחלה מפני זה חליו אשר מת בו מפני שהיה דורש בבעל זבוב אלהי עקרון היחיה מחלי זה והלך בלא חמדה כי לא נשאר לו בן שימלוך תחתיו ולזה גם כן ספר מהנערים הקטנים שהיו מחרפים הנביא שכבר נענשו על זה בשיצאו שני דובים מן היער ובקעו מהם ארבעים ושנים ולזה גם כן תמצא כי יהורם בן אחאב לא הפליג ברע כמו שהפליגו בו אביו ואמו והסיר את מצבת הבעל ואע״פ שדבק בחטאת ירבעם הנה מפני מה שמיעט מן הרע נתן הש״י שכרו שהאריך לו זמן הפורעניות עד שתים עשרה שנה ולא תמצא כן בבית ירבעם ובבית בעשא גם הצליח במלחמת מואב ושמרו הש״י מיד ארם במקומות אשר נחבאו שם לתפשו והיה זה פעמים רבות על ידי נביאי הש״י ולזה ספר גם כן בגחזי כי בעבור שחלל כבוד הש״י לקחת כסף על המופת אשר עשה לנעמן ובעבור שלא הודה הענין לאלישע הנה נענש בשדבקה בו צרעת נעמן ובזרעו לעולם ולקיים זאת הפנה שזכרנו ספר גם כן חוזק הרעב שהיה בימי יהורם עד שאכלו בשר בניהם ועם כל זה לא שב מחטאת ירבעם אשר דבק בהם אבל היה מפליג יותר ברע שהיה מגזם להמית נביא י״י על דבר זה הרעב ולזה גם כן ספר המשח חזאל למלך על ארם אשר היה לקוץ מכאיב לישראל בעבור עברם את ברית הש״י כמו שאמר הש״י לאליהו וספר עם זה שכבר הודיע לו אלישע הרע שיעשה לישראל כי זה ממה שהיישירו יותר לעשות להם אלו הרעות ולזאת הסבה גם כן ספר שיהורם בן יהושפט הלך בדרך בית אחאב ולזה נמשך לו מהרע שמרדו אדום בו ומרדה עיר לבנה וזכר בדברי הימים שכבר נהרגו בניו על יד הערבים לא נשאר לו זולת אחזיה בנו הקטן וזה היה גמולו הראוי לו על המתתו אחיו כמו שנזכר שם ובסוף הענין נגפו י״י במעיו עד יצאו מעיו עם חליו וספר גם כן שאחזיהו בנו הלך בדרך בית אחאב ולזה נהרג עם בית אחאב ולא מלך כי אם כמו שנה ולזאת הסבה זכר איך סבב הש״י אשר לו נתכנו עלילות שיבא לבית אחאב ולאיזבל כדבר י״י אשר דבר על דבר חטאתיהם אשר הפליגו בהם והנה סבב הש״י שנלחם יורם עם חזאל ברמות גלעד והכוהו ארמים והלך מפני זה להתרפאות ביזרעאל ואנשי החיל נשארו ברמות גלעד לשמור העיר מפני חיל הארמי׳ והיה זה סבה אל שיתכן יותר שימשח הנביא את יהוא על ישראל ושיתקשר יהוא כנגד המלך וסבב הש״י כשראה הצופה שפעת יהוא ששלח שם המלך רכב אחד וכן שני וכן שלישי עד שיהיה זה סבה אל שיצאו יהורם ואחזיהו לקרא׳ יהוא ומצאוהו אצל חלקת נבות ומת שם יהורם כדבר י״י גם הרג אחזיהו ובני אחיו שהיו ארבעים ושנים והיה זה סבה אל שייראו ממנו הזקנים והאומני׳ את בני המלך אשר בשמרון ושלחו לו ראשי בני אדניהם בדודים גם נהרגה איזבל ואכלו הכלבים את בשרה בחלק יזרעאל עד שכבר השמיד יהוא כל בית אחאב וכל גדוליו ומיודעיו וכהניו עד בלי השאיר לו שריד ואחרי כן השמיד כל נביאי הבעל וכל עובדיו וכל כהניו ולזה גם כן ספר שעתליה הרגה כל זרע המלוכה כי מבית אחאב היו וגם היא נהרגה בסוף באמצעות הסבות הראויות על ידי יהוידע ולזאת הסבה ג״כ ספר כי מפני שעשה יהוא רצון הש״י באחאב נתן הש״י שכרו שיהיו לו בנים רבעים על כסא ישראל ולזאת הסבה זכר כי מפני שלא שמר יהוא ללכת בתורת י״י אלהי ישראל והלך בדרך ירבעם הנה התחיל הש״י אז להכרית את ישראל על יד חזאל ולזה גם כן תמצא כי יואש בכל עת שהלך אחר הש״י כמו שהורהו יהוידע הכהן לא קרה לו רק טוב ואחר שעשה הרע בעיני י״י הגיע לו מן הרעות הרבה ולעמו עד שכבר השאירוהו ארמים בתחלואים רבים וקשרו עליו עבדיו והרגוהו.
ושלישי שהלך יהושפט בדרכי אסא אביו לעשות הישר בעיני ה׳.
לא סר ממנו – דסבירין ממנה וקריין ממנו מסורת ריש פ׳ צו. ועיין מ״ש בריש פרשת תרומה.
ממנו – מן הדרך המשמש לשון זכר ונקבה כמו יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות (משלי י״ד:י״ב).
וַיֵּלֶךְ יהושפט בְּכָל דֶּרֶךְ ישרה של אָסָא אָבִיו וְלֹא סָר מִמֶּנּוּ – מאותה הדרך לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה:
מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שיהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(מד) אַ֥ךְ הַבָּמ֖וֹת לֹא⁠־סָ֑רוּ ע֥וֹד הָעָ֛ם מְזַבְּחִ֥ים וּֽמְקַטְּרִ֖ים בַּבָּמֽוֹת׃
However, the high places were not taken away; the people still sacrificed and offered in the high places.
מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק מא]

בְּרַם בְּמָתָא לָא עֲטָרָא עַד כְּעַן עַמָא מְדַבְּחִין וּמַסְקִין בּוּסְמִין עַל בָּמָתָא.
עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות – רוצה לומר: לשם י״י אך היו חוטאים מפני שכבר נאסרו הבמות אחר הבמ׳ בית המקד׳. ויתר הקדש אשר נשאר בימי אסא. הנה שם היו זכרים היו מוכנים למשכב לכל הבא וכבר נשארו מהם בימי אסא ובער אותם יהושפט מן הארץ.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק מג]

עם היות שהבמות לא סרו כי היו העם מזבחים ומקטרים בבמות אבל לשם ה׳, כי הם היו חוטאים בהקריבם בבמה חוץ למקדש אבל לא בהקריבם לע״ז.
ומקטרים – בספרים כ״י הוא״ו במאריך.
הבמות – במות יחיד העשויות לגבוה, האסור משנבנה הבית.
(מד-מה) ואך ר״ל יהושפט עשה הישר, אך בשני דברים לא עשה הישר,
א. הבמות לא סרו,
ב. מה שהשלים עם מלך ישראל שהיה רשע, כמ״ש (בדה״ב יט) הלרשע לעזר ולשונאי ה׳ תאהב ובזאת עליך קצף מלפני ה׳.
אַךְ – אולם בשני דברים עשה יהושפט שלא כהוגן1, הדבר הראשון היה שבימי מלכותו הַבָּמוֹת יחיד שהיו עשויות לה׳ ושנאסרו מהזמן בו נבנה בית המקדש2 לֹא סָרוּ – הוסרו על ידו וְעוֹד הָעָם שביהודה היו מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת יחיד אלו:
1. מלבי״ם.
2. מצודת דוד.
מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(מה) וַיַּשְׁלֵ֥ם יְהוֹשָׁפָ֖ט עִם⁠־מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵֽל׃
And Jehoshaphat made peace with the king of Israel.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק מא]

וְאַשְׁלֵים יְהוֹשָׁפָט עִם מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל.
וישלם יהושפט עם מלך ישראל – לפי שמלחמה היתה בין אסא אביו ובין בעשא מלך ישראל (מלכים א ט״ו:ט״ז), הוזקק לומר כן.
Yehoshafat made peace with the king of Yisroel. Since there was war between Asa his father and Basha the king of Yisroel, it was necessary to say this.
וישלם יהושפט עם מלך ישראל – לפי שמלחמה היתה בין אסא אביו ובין בעשא מלך ישראל (מלכים א ט״ו:ט״ז) הוזקק לומר כאן וישלם.
וישלם יהושפט – כי אביו היה לו מלחמה עם מלך ישראל, והוא השלים עמו. וטעם הספור הזה כי נודע זה שהשלים עמו, שהרי עזרו כל שכן שהיה בשלום עמו, אלא טעם הסיפור הזה וכתבו אותו אחר: אך הבמות לא סרו (מלכים א כ״ב:מ״ד), אמר: ועוד רעה אחרת נמצא בו, שהשלים עם מלך ישראל ועזרו כמו שאמר לו הנביא: הלרשע לעזור ולשונאי י״י תאהב (דברי הימים ב י״ט:ב׳).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק מג]

ורביעי שהשלים יהושפט עם מלך ישראל, ואחרי זה יפרש שהתחתן עמו שלקח בתו של אחאב לבנו יהורם.
וישלם – עשה שלום.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק מד]

והדבר השני שלא עשה כהוגן1 הוא וַיַּשְׁלֵם – שעשה יְהוֹשָׁפָט שלום2 עִם אחאב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל:
1. מלבי״ם פס׳ מד.
2. מצודת ציון. שממלכת יהודה לא היתה בשלום עם ממלכת ישראל מאז שהיתה מלחמה בין אסא אביו ובין בעשא מלך ישראל, כך משמע לענ״ד מדברי רש״י.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(מו) וְיֶ֨תֶר דִּבְרֵ֧י יְהוֹשָׁפָ֛ט וּגְבוּרָת֥וֹ אֲשֶׁר⁠־עָשָׂ֖ה וַאֲשֶׁ֣ר נִלְחָ֑ם הֲלֹא⁠־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל⁠־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃
Now the rest of the acts of Jehoshaphat, and his might that he showed, and how he battled, are they not written in the book of the chronicles of the kings of Judah?
מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״ג תועלותמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק מא]

וּשְׁאַר פִּתְגָמֵי יְהוֹשָׁפָט וּגְבוּרְתֵּיהּ דַעֲבַד וּדְאַגִיחַ קְרָבָא הֲלָא אִינוּן כְּתִיבִין עַל סְפַר פִּתְגָמֵי יוֹמִין לְמַלְכֵי דְבֵית יְהוּדָה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק מג]

וְיֶתֶר דִּבְרֵי יְהוֹשָׁפָט וּגְבוּרָתוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַאֲשֶׁר נִלְחָם, הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה:
מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״ג תועלותמקראות שלובותהכל
 
(מז) וְיֶ֙תֶר֙ הַקָּדֵ֔שׁ אֲשֶׁ֣ר נִשְׁאַ֔ר בִּימֵ֖י אָסָ֣א אָבִ֑יו בִּעֵ֖ר מִן⁠־הָאָֽרֶץ׃
And the remnant of the cultic prostitutes that remained in the days of his father Asa, he rid from the land.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק מא]

וּשְׁאַר נַפְקַת בְּרָא דְאִשְׁתָּאַר בְּיוֹמֵי אָסָא אֲבוּהִי פַלֵי מִן אַרְעָא.
ויתר הקדש – נוהגין ניאוף בפרהסיא.
The remainder of the prostitution. Who acted lasciviously in public.
ויתר הקדש – נוהגי ניאוף בפרהסיא.
ויתר הקדש – תרגם יונתן: ושאר נפקת ברא. יהיה לדעתו שם כלל לקדשות ולזונות.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק מג]

חמישי שבער הקדש מן הארץ, והוא הקדש הנשים הזונות והאנשים המוכנים לזנות, או האדם המיוחד לעבודת האשרה שאסא לא ביערם בימיו.
הקדש – הניאוף, וכן: לא יהיה קדש (דברים כ״ג:י״ח).
בער – פנה מן העולם.
וְיֶתֶר הַקָּדֵשׁ – הניאוף בפרהסיא1 אֲשֶׁר נִשְׁאַר בִּימֵי אָסָא אָבִיו בִּעֵר – פינה2 יהושפט מִן הָאָרֶץ:
1. רש״י, רד״ק, מצודת ציון. ורלב״ג מפרש ניאוף זכרים.
2. מצודת ציון.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמקראות שלובותהכל
 
(מח) וּמֶ֥לֶךְ אֵ֛ין בֶּאֱד֖וֹם נִצָּ֥ב מֶֽלֶךְ׃
And there was no king in Edom; a deputy was king.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק מא]

וּמַלְכָּא לֵית בֶּאֱדוֹם מְמַנָא אֱלָהֵין אִסְטַרְטִיגֵי מַלְכָּא.
ומלך אין באדום – בימי דוד הנציב הוא המלך. וכאן נכתב לפי שבימי יהורם בנו שקלקל, בימיו פשע אדום (מלכים ב ח׳:כ׳) וימליכו להם מלך, אבל בימי יהושפט עדיין היו כפופין לו.
There was no king in Edom. [Beginning with] the time of Dovid, the governor1 was the king. This was written here because in the days of Yehoram his son who sinned, in his days Edom rebelled and crowned a king for themselves, but in the time of Yehoshafat they were still subordinate to him.
1. I.e., the governor that was appointed by the king of Yehudah (Radak).
ומלך אין באדום – מימי דוד הנציב שדוד הוא מלך עליהם, דכת׳: וישם דוד באדום נציבים (שמואל ב ח׳:י״ד), וכאן נכתב לפי שבימי יהורם בנו קילקל, דכתיב: בימיו פשע אדום וימליכו עליהם מלך (מלכים ב ח׳:כ׳) אבל בימי יהושפט עדיין הם כפופין ליהושפט.
נצב מלך – אמר כי בימי יהושפט לא היה מלך באדום לפי שתחת ממשלת יהודה היה אדום מימי דוד, והיו מלכי יהודה ממנים עליהם נציבים, והנציב היה מלכם, ולפי שבימי יהורם בנו מרדו ויצאו מתחת יד מלכי יהודה, אמר כי בימי יהושפט עדיין היו אדום תחת ידם, אלא שבימי בנו פשעו מתחת ידם לפי שהלך בנו בדרך רעה.
נצב מלך – יחיד מן שרי הנצבים, ופי׳ לא היה להם מלך כי אם נציב שלמלך ישראל.
ומלך אין באדום נצב מלך – רוצה לומר: שלא היה עד הנה מלך באדום אבל הנצב שהיו משימים על אדום מלכי בית דוד היה המלך עליהם ומימי דוד היה זה כן כי הוא שם באדום נציבים כמו שקדם ולפי שבימי יהורם בן יהושפט מרדו האדומים זכר זה בזה המקום כאילו יאמר שעד סוף ימי מלכות יהושפט התמיד זה הענין להיות כן לא אחר זה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק מג]

ששי שמלך אין באדום נצב מלך, וענין זה שדוד ע״ה בהלחמו באדום הסיר מהם המלכים לפי שהיו משועבדים אליו, והוא היה משים על אדום נצבים מתחת ידו, וכן היו עושים תמיד מלכי יהודה שבאו אחריו, והודיענו הכתוב כאן שעד מלך יהושפט לא היה מלך באדום אבל הנצב מתחת יד יהושפט היה במקום מלך, ולפי שבימי יהורם בן יהושפט מרדו האדומיים זכר זה בזה המקום, כאלו יאמר שעד סוף ימי יהושפט התמיד הכבוד הזה לא אחרי כן.
נצב מלך – כי מעת שכבש דוד את אדום, הסיר מהם המלכים, ושם עליהם נציבים, רוצה לומר: ממונים מתחת ידו, למלוך עליהם ולמשול בם, והתמיד הדבר עד ימי יהושפט, כי גם בימיו היה שם נצב במקום מלך.
(מח-מט) ומלך אין באדום זה היה אחר שנפלו אדום ומואב ועמון לפני יהושפט (דבה״ב כ׳) ועי״כ עשה יהושפט אניות בעציון גבר אשר את אילות על שפת ים סוף בארץ אדום (למעלה ט׳ כ״ו) כי אדום היה כפוף תחתיו,
ולא הלך לא התחיל ללכת כי תיכף נשברו בהחוף בעציון גבר ששם נעשו, ומבואר (בד״ה ב׳ כ׳) שאניות אלה היו בשותפות עם אחזיה, והנביא נתנבא כי בהתחברו לרשע יפרץ אלהים מעשיו ונשברו אניות.
נצב מלך – מימי דוד (שמואל ב׳ ח׳:י״ד) שהיו באדום נציבים, כלו׳ מאנשי חיל דוד במצודות ועופל לרדות בהם, והממונה על אנשי החיל הוא הנצב או נציב הנזכר כאן שהיה כמו מלך לאדום עד ימי יהורם (מלכים ב׳ ח׳:כ׳), ומלך אדום הנזכר שם סימן ג׳ הוא נצב זה מבני ישראל שנתוסף הוא ואנשיו על חיל יהושפט.
וּמאז שכבש דוד את אדום, הסיר מהם המלכים ושם עליהם נציבים למלוך עליהם ולמשול בם, והתמיד הדבר עד ימי יהושפט שגם בימיו1 מֶלֶךְ אֵין – לא היה בֶּאֱדוֹם2, אלא היה נִצָּב במקום3 מֶלֶךְ:
1. מצודת דוד.
2. אולם לפי שיהורם בנו קלקל, בימיו של בנו פשעו אדום והמליכו להם מלך, רש״י, רלב״ג.
3. רלב״ג.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(מט) יְהוֹשָׁפָ֡ט [עָשָׂה֩] (עשר) אֳנִיּ֨וֹת תַּרְשִׁ֜ישׁ לָלֶ֧כֶת אֹפִ֛ירָה לַזָּהָ֖ב וְלֹ֣א הָלָ֑ךְ כִּֽי⁠־[נִשְׁבְּר֥וּ] (נשברה) אֳנִיּ֖וֹת בְּעֶצְי֥וֹן גָּֽבֶר׃
Jehoshaphat made ships of Tarshish to go to Ophir for gold; but they did not go for the ships were broken at Ezion-geber.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק מא]

יְהוֹשָׁפָט עֲבַד סְפִינַת אַפְרִיקָא לְמֵיזַל לְאוֹפִיר לְאַיְתָאָה דַהֲבָא וְלָא אֲזַל אַרֵי אִתְבָרוּ סְפִינְתָא בְעֶצְיוֹן גָבֶר.
כי נשברו אניות – לפי שנתחבר עם אחזיהו בזאת, לכך נשברו. וכן אמר לו הנביא בדברי הימים: בהתחברך עם אחזיהו פרץ י״י את מעשיך (דברי הימים ב כ׳:ל״ז).
For they [the ships] were broken. Since he joined Achazyahu in this [undertaking], therefore, they were broken. And so did the prophet say to him in Divrei HaYamim, "Because you have allied yourself with a Achazyahu, Adonoy has wrecked your undertakings.⁠"1
1. II Divrei HaYamim 20:37.
כי נשברו אניות – לפי שנתחבר עם אחזיה בדבר זה לכך נשברו, וכן אמר לו הנביא בדברי הימים: בהתחברך עם אחזיהו פרץ י״י את מעשיך (דברי הימים ב כ׳:ל״ז).
יהושפט עשר אניות – כן כתוב, וקרי: עשה. והכתוב אומר כי עשר ספינות הם שעשה, ומפני שנתחבר באניות עם מלך ישראל שהיה רשע נשברו, כמו שכתוב בדברי הימים: כהתחברך עם אחזיהו (דברי הימים ב כ׳:ל״ז), לפיכך כשאמר לו אחזיהו שיתחבר עמו פעם שנית באניות ולא אבה יהושפט (מלכים א כ״ב:נ׳).
נשברה – כן כתיב. וקרי: נשברו, אלא לא נשברו בדרך אחד אלא נשברה כל אחת ואחת לבדה.
יהושפט עשר אניות תרשיש ללכת אופירה – ידמה שעשר אניות עשה ולזה כתו׳ עשר וקרי עשה וכבר זכר בספ׳ ד״ה כי מפני שנתחבר בהם עם אחזיהו פרץ י״י יתברך מעשיו ולזה לא הסכים יהושפט שילכו עוד עבדיו עם עבדי אחזיה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק מג]

שביעי שעשה יהושפט עשר אניות בעציון גבר ללכת אופירה להביא זהב, כמו שהיה עושה המלך שלמה, ואמר אניות תרשיש, רוצה לומר אניות מהנהוגות בתרשיש. ר״ל בתבניתם, ונשברו ולא הביאו זהב, וכבר נזכר בדברי הימים (דברי הימים ב כ׳ ל״ז) שאליעזר בן דודיהו ממרשה ניבא ואמר לו כי מפני שנתחבר בהם עם אחזיהו שהלכו עבדיו עם עבדיו והיו שניהם שותפים בסחורותם פרץ ה׳ מעשיו, ולזה לא הסכים יהושפט שילכו עבדי אחזיהו עם עבדיו פעם שני. שמינית שמת ונקבר עם אבותיו בעיר דוד אביו, וקראו אביו לפי שהלך בדרכיו. ובדברי הימים כתוב (דברי הימים ב י״ז) שיהושפט בשנת שלש למלכו שלח שריו ועמהם הלויים בכל ערי יהודה ללמד את העם תורה והמצוה ושהיה עמהם ספר תורת ה׳ ויסובו בכל ערי יהודה וילמדו העם. וזכר שם גם כן מגדולתו ועשרו ושהיה פחדו על כל ממלכו׳ הארצו׳ אשר סביבות יהודה ולא נלחמו עם יהושפט, ומן הפלשתים היו מביאים לו מנחה וכסף משא, גם הערביאים מביאים לו צאן אלים שבעת אלפים ושבע מאות ותישים שבעת אלפים ושבע מאות מדי שנה בשנה, (שם י״ט) ושמנה שופטים בארץ והזהירם מאד על דבר המשפט. וזכר שם ג״כ (שם כ׳) שבאו בני עמון ומואב על יהושפט למלחמה, וביראה ורעד קדש צום וקרא עצרה על כל יהודה והתפלל אל השם בבית המקדש כמ״ש שלמה בתפלתו. ושיחזיאל בן ברכיהו בן בניהו וגומר מן בני אסף היה עליו רוח ה׳ בתוך הקהל והבטיחם שיי׳ ילחם להם כי לא להם המלחמה, ושהודה יהושפט וכל יהודה אפים ארצה והלויים נצחו בקול גדול עד למעלה הודו לה׳ כי טוב, ושהשכימו בבקר ויצאו למדבר תקוע, ובצאתם עמד יהושפט ואמר שמעוני יהודה ויושבי ירושלם האמינו ביי׳ אלהיכם ותאמנו האמינו בנביאיו והצליחו, ואחשוב שאמר זה בעבור מה שראה שלא האמין אחאב בנבואת מיכה ולא הצליח במעשיו. וזכר שם עוד שהלויים התחילו להלל בשיר, והשם יתברך באותו עת שהתחילו הלויים להלל ברנה נתן מארבים על בני עמון ומואב מלכי צבאות ידודון ידודון וינגפו עמון ומואב להשמיד ולהחרים, וכאשר באו בני יהודה על המצפה ויפנו אל ההמון היו כלם פגרים מתים, ויבא יהושפט ועמו לשלול שלל ולבוז בז וישובו ירושלם בשמחה ובטוב לבב כי נלחם ה׳ על אויביהם. והנה לא ראה הנביא לספר התשועה הזאת כאן בספר מלכים, לפי שכפי מה שכוון בספוריו, הנה לא יגיד מהמלחמות רק מה שיצטרך להגיד מה שנעשה להעניש את הרשעים כמלחמת רמות גלעד, או לסבב דבר גזור מלפניו יתברך כמלחמות בן הדד, ואחרי אשר זכר שיהושפט היה ישר עם השם ואמר שעשה גבורות רבות לא ראה לזכור יותר ממעשיו, אמנם עזרא שכוון להגדיל עניני מלכי יהודה ספר כל זה בארוכה:
יהושפט עשר – עשה ק׳.
נשברה – נשברו ק׳.
אניות תרשיש – רוצה לומר: ספינות עשויות בתבנית אניות תרשיש.
ללכת אופירה – ובדברי הימים (דברי הימים ב כ׳:ל״ו) נאמר ללכת תרשיש, וגם שם נאמר ששלח עם אחזיה, ואולי האמור שם היה בפעם אחר, ולא זהו הנאמר כאן.
לזהב – להביא זהב, כמו שהביא שלמה.
ולא הלך – עד אופיר.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק מח]

עשה – וכתיב עשר, יש אם למקרא ולמסורת עשה עשר אניות.
תרשיש – אניות גדולות כמו אלה שהולכות לתרשיש וכן רוח קדים רוח חזקה כאותה הבאה מצד קדים (ברוח קדים תשבר אניות תרשיש, תהלים נ״ח).
נשברה אניות – נשברה כתיב ע״ד ועיניו קמה (שמואל א׳ ד׳:ט׳) ורבים בלשון נקבה כמו כן שלא ישמור בין הפועל לשם מיחיד לרבים, ועיין מ״ש שם.
יְהוֹשָׁפָט גם עָשָׂה (עשר כתיב) עשר1 אֳנִיּוֹת עשויות בתבנית אניות2 תַּרְשִׁישׁ לָלֶכֶת אוֹפִירָה לַזָּהָב להביא זהב כמו שהביא שלמה המלך3, וְאולם בפועל לֹא הָלָךְ עד אופיר4 כִּי נִשְׁבְּרוּ (נשברה כתיב) הָאֳנִיּוֹת אחת אחת5 בְּעֶצְיוֹן גָּבֶר, מפני שעשה אותם יהושפט בשיתוף עם אחזיהו מלך ישראל אשר לא הלך בדרכי ה׳6:
1. לדעת רד״ק ורלב״ג עשה עשר אניות ומכאן ההבדל בין הקריא לכתיב.
2. מצודת דוד.
3. מצודת דוד.
4. מצודת דוד.
5. כך למד רד״ק מההבדל בין הקריא לכתיב.
6. רש״י, רלב״ג.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(נ) אָ֠ז אָמַ֞ר אֲחַזְיָ֤הוּ בֶן⁠־אַחְאָב֙ אֶל⁠־יְה֣וֹשָׁפָ֔ט יֵלְכ֧וּ עֲבָדַ֛י עִם⁠־עֲבָדֶ֖יךָ בׇּאֳנִיּ֑וֹת וְלֹ֥א אָבָ֖ה יְהוֹשָׁפָֽט׃
Then Ahaziah the son of Ahab said to Jehoshaphat, "Let my servants go with your servants in the ships.⁠" But Jehoshaphat did not consent.
מקבילות במקראתרגום יונתןר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק מא]

בְּכֵן אֲמַר אֲחַזְיָהוּ בַּר אַחְאָב לִיהוֹשָׁפָט יֵיזְלוּן עַבְדַי עִם עַבְדָךְ בִּסְפִינָתָא וְלָא אַבָה יְהוֹשָׁפָט.
ולא אבה יהושפט – כתוב בדברי הימים שהנביא אמר לו כי בעבור שהתחבר לרשע נשברו האניות הראשונה. על כן לא אבה בפעם השנית.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק מג]

הב׳ והוא במדות והוא להודיע שראוי לכל אדם לברוח מחברת רשעים ולזה ספר שלא הסכים יהושפט שילכו עבדי אחזיהו עם עבדיו באניות כי כבר קרה לו מחברתו נזק כמו שאמר הנביא ליהושפט לפי מה שנזכר בדברי הימים.
ולא אבה – לא רצה.
ולא אבה – ואולי על כי שלח עמו לתרשיש כמו שנאמר בדברי הימים ונשברו האניות, והנביא הוכיחו על מה שנתחבר עם אחזיה, לזה לא רצה לשלוח עמו לאופיר.
אז אמר ר״ל אחר שראה שע״י שהיה לו שותפות באניות עצמם נשברו כדבר הנביא, בקש שעכ״פ ילכו עבדיו עם עבדיך (באניות) של יהושפט שלא יהיה לאחזיה חלק בגוף האניות רק עבדיו ילכו,
ולא אבה כי ירא פן יזיק גם זאת.
ילכו – שנית.
אחר שראה אחזיהו שע״י שהיה לו שותפות באניות עצמם נשברו כדבר הנביא, ביקש שעל כל פנים ילכו עבדיו עם עבדי יהושפט באניות של יהושפט, שלא יהיה לאחזיה חלק בגוף האניות עצמן, רק עבדיו ילכו1, אָז אָמַר אֲחַזְיָהוּ בֶן אַחְאָב אֶל יְהוֹשָׁפָט יֵלְכוּ עֲבָדַי עִם עֲבָדֶיךָ בָּאֳנִיּוֹת שלך להביא זהב, וְלֹא אָבָה – רצה2 יְהוֹשָׁפָט משום שהנביא הוכיחו על מה שנתחבר עם אחזיה3:
1. מלבי״ם.
2. מצודת ציון.
3. בדברי הימים ב׳ פרק כ פס׳ לז, רד״ק, מצודת דוד.
מקבילות במקראתרגום יונתןר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(נא) וַיִּשְׁכַּ֤ב יְהוֹשָׁפָט֙ עִם⁠־אֲבֹתָ֔יו וַיִּקָּבֵר֙ עִם⁠־אֲבֹתָ֔יו בְּעִ֖יר דָּוִ֣ד אָבִ֑יו וַיִּמְלֹ֛ךְ יְהוֹרָ֥ם בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃
And Jehoshaphat slept with his fathers, and was buried with his fathers in the city of David his father; and Jehoram his son reigned in his stead.
מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קרלב״גרלב״ג תועלותמקראות שלובותעודהכל
מות יהושפט * – דברי הימים ב כ״א:א׳
וּשְׁכִיב יְהוֹשָׁפָט עִם אֲבָהָתוֹהִי וְאִתְקְבַר עִם אֲבָהָתוֹהִי בְּקַרְתָּא דְדָוִד אֲבוּהִי וּמְלַךְ יְהוֹרָם בְּרֵיהּ תְּחוֹתוֹהִי.
בעיר דוד אביו – אמר: אביו, בעבור שהלך בדרכיו.
בעיר דוד אביו – אמר זה לפי שהלך בדרכיו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק מג]

וַיִּשְׁכַּב – ותשכון נשמת יְהוֹשָׁפָט עִם אֲבֹתָיו הצדיקים1, וַיִּקָּבֵר עִם – ליד אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד אָבִיו – זְקֵנוֹ2, וַיִּמְלֹךְ יְהוֹרָם בְּנוֹ תַּחְתָּיו על ממלכת יהודה: ס
1. ראה רלב״ג פרק ב׳ פס׳ י׳.
2. וקרא לו הכתוב אביו על כי הלך יהושפט בדרך דוד המלך, רד״ק, רלב״ג.
מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קרלב״גרלב״ג תועלותמקראות שלובותהכל
 
(נב) אֲחַזְיָ֣הוּ בֶן⁠־אַחְאָ֗ב מָלַ֤ךְ עַל⁠־יִשְׂרָאֵל֙ בְּשֹׁ֣מְר֔וֹן בִּשְׁנַת֙ שְׁבַ֣ע עֶשְׂרֵ֔ה לִיהוֹשָׁפָ֖ט מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה וַיִּמְלֹ֥ךְ עַל⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל שְׁנָתָֽיִם׃
Ahaziah the son of Ahab began to reign over Israel in Samaria in the seventeenth year of Jehoshaphat king of Judah, and he reigned two years over Israel.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
אֲחַזְיָהוּ בַּר אַחְאָב מְלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן בִּשְׁנַת שְׁבַע עַסְרֵי לִיהוֹשָׁפָט מַלְכָּא שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה וּמְלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל תַּרְתֵּין שְׁנִין.
בשנת שבע עשרה ליהושפט – יש מתמיהים על המקרא הזה, לפי שנאמר באחאב שמלך עשרים ושתים, וביהושפט נאמר שעמד בשנת ארבע לאחאב (מלכים א כ״ב:מ״א), נמצא שכלו ימי אחאב בשנת תשע עשרה ליהושפט, וכאן הוא אומר שמלך אחזיה בשנת שבע עשרה ליהושפט. אך בדקתי ומצאתי בדברי הימים למלכי ישראל שאינו מדקדק במנין שנותיהם, ואם עמד בסוף שנה, מונה אותה לו בתחלתו, ואינו מונה אותה לו במקום אחר. לכך אני אומר: בשנת ארבע לאחאב שאמר בעמידתו של יהושפט, לא נמנית עמו שנה ראשונה של אחאב, וכן אתה מוצא ברובם, וגם שנה שעמד יהושפט, לא נמנית בשנת שבע עשרה הללו.
In the seventeenth year of Yehoshafat. Some wonder about this verse, because it is stated concerning Achov that he reigned twenty-two [years],⁠1 and concerning Yehoshafat it is stated, that he became king "in the fourth year of Achov,⁠"2 thus resulting that Achov's [rule] ended in the nineteenth year of Yehoshafat['s rule], but here it states that Achazyahu became king in the seventeenth year of Yehoshafat['s rule]. However, I searched and found in Divrei HaYamim concerning the kings of Yisroel, that [Scripture] is not exact in the number of their years, and if one became king at the end of a year, he counts it at the beginning, but he does not count it elsewhere. Therefore I say that, "in the fourth year of Achov,⁠" that is mentioned in reference to when Yehoshafat became king, does not count with it Achov's first year [of kingship]. And so you find in the majority [of cases]. Also, the year in which Yehoshafat became king is not included in these seventeen years.
1. Above 16:29.
2. Above v. 41.
בשנת שבע עשרה ליהושפט – יש מתמיהים על המקרא הזה לפי שנאמר באחאב שמלך עשרים ושתים וביהושפט נאמר שעמד בשנת ארבע לאחאב (מלכים א כ״ב:מ״א) נמצא שכלו ימי אחאב בשנת תשע עשרה שנה ליהושפט וכאן הוא אומר שמלך אחזיה, בשנת שבע עשרה ליהושפט, אך בדקתי ומצאתי ברוב מלכי ישראל שאינו מדקדק ברוב שנותיהם אם עומד בסוף השנה מונה אותה לו מתחילתו ואינו מונה אותה לו במקום אחר, לכך אני אומר בשנת ארבע לאחאב (מלכים א כ״ב:מ״א) שאמר בעמידתו של יהושפט לא נימנית עמה שנה ראשונה של אחאב וכן אתה מוצא ברובם, וגם שנה שעמד יהושפט לא נימנית בשבע עשרה הללו.
בשנת שבע עשרה ליהושפט – והלא בשנת ארבע לאחאב מלך יהושפט (מלכים א כ״ב:מ״א), ואחאב מלך עשרים ושתים שנה, הוצא מהם ארבע, נשארו שמנה עשר, אלא שנת שנים ועשרים של אחאב לא שלמה לו, ומנה אותה לבנו.
שנתים – לא היו שתי שנים שלמות, שהרי הכתוב אומר למטה כי יהורם בן אחאב מלך בשמנה עשרה ליהושפט, אלא לפי שלא שלמה לאחזיהו שנה שניה, מנה אותה לו ולאחיו ולאביו.
אחזיהו בן אחאב מלך על ישראל בשמרון בשנת שבע עשרה ליהושפט – הנה יפול בזה ספק כי בשנה ד׳ לאחאב זכר שמלך יהושפט ועדיין מלך אחאב שמנה עשר׳ שנה כי עשרים ושנים שנה מלך ועוד מה שנשאר לו מהשנה הרביעית ואיך יתכן עם זה שיאמר כי בשנת שבע עשרה ליהושפט מלך אחזיה, והנה הנראה בעיני שכל השנים שספר שמלכו מלכי ישראל היו לקוחים משנות מלכי דוד עד שכאשר ימלך בסוף שנה אחת ממלכי דוד ובראש השנה הנמשכת לה יאמר שכבר מלך שנתים ובהיות הענין כן הנה מה שאמר בשנת ארבע לאחאב היה בשנת חמש כאשר ימנו השנים לפי שנות מלכי דוד אשר לפי המנין ההוא נאמר בו שמלך עשרים ושתים שנה שהרי בשנת שלשים ושמנה לאסא התחיל למלוך ונחשבה לו שנה מה שנשאר מהשנה ההיא ומלך אסא אחר השנה ההיא שלש שנים שהרי מ׳ ואחת שנה מלך ובהיו׳ הענין כן הנה עברו ד׳ למלכות אחאב למנין השנים שאמ׳ שמלך עשרים ושתים שנה והתחילה השנה החמישית וידמה שכבר עבר ממנה מעט כשמלך יהושפט כי לא מלך תכף ברגע שמת אביו ואחר זה לא נשלמו י״ז שנים שלימות ליהושפט כשנכנס אחאב מעט משנת הכ״ב אך על כל פנים היתה נכנסת השנה השמנה עשרה כשנמנה ממיתת אסא ואפשר שנאמר והוא היותר נכון כי הרצון באמרו בשנת ד׳ לאחאב שכבר עברו ארבע שנים לאחאב ובזה מצאנו שאמ׳ בשנת אחת עשרה ליהור׳ בן אחאב והרצון בו שכבר עברו לו אחת עשרה שנה ולזה אמר במקום אח׳ תמורת זה בשנת שתים עשרה ליהורם וכן מה שאמר בשנת שבע עשרה ליהושפט, רצה לומר שכבר עברו לו שבע עשרה שנה. וכן מה שאמר שיהורם בן אחאב מלך בשנת שמנה עשרה שנה ליהושפט, רצה לומר שכבר עברו שמנה עשרה שנה והיה בשנת תשע עשרה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק מג]

אחזיהו בן אחאב וגומר. אחרי ספור מלכות יהושפט ושמלך יהורם בנו תחתיו על יהודה בירושלם, חזר הספור אל מלכי ישראל, והודיענו שאחרי מות אחאב מלך על ישראל אחזיהו בנו בשנת שבע עשרה ליהושפט מלך יהודה. והקשו המפרשים איך אמר שבשנת י״ז ליהושפט מלך אחזיהו? כי הנה יהושפט מלך בשנת ארבע לאחאב, ואחאב מלך עשרים ושתים שנה, הוצא מהם הארבע שנה ישארו י״ח, ואיך אמר י״ז? אלא שנת עשרים ושתים של אחאב לא שלמה לו ומנה אותה לבנו גם כן, וכן מה שאמר שמלך אחזיהו שנתים לא היו שתי שנים שלמות שהרי כתוב למטה כי יהורם בן אחאב מלך בשמנה עשרה ליהושפט, אלא לפי שלא שלמה לאחזיהו שנה שנייה מנה אותה לו ולאחיו, והסבה בכל זה היה שכל השנים שספר הכתוב שמלכו מלכי ישראל היו לקוחים משנות מלכי דוד, עד שמי שימלוך בסוף שנה אחת ממלכי בית דוד ובראש השנה הנמשכת לה יאמר שכבר מלך שנתים. והנכון הוא שנאמר שהרצון באמרו בשנת ארבע לאחאב, שכבר עבר לו ארבע שנים כשמלך יהושפט, וכזה בשנת י״ז ליהושפט הרצון שעברו לו ממלכותו אותם השנים, ובדרך הזה תקיש בשאר השנים הנזכרים בכאן, כמו שזכר ה״ר לוי בן גרשם בפירושו:
בשנת שבע עשרה – רוצה לומר: כבר עבר י״ז ליהושפט, כי הלא יהושפט מלך בה׳ לאחאב, ואחאב נהרג בשנת כ״ב למלכו, והיא אחרי כלות י״ז ליהושפט, ובתחילת י״ח, ואז מלך אחזיהו בן אחאב.
שנתים – ומקוטעות היו.
אחזיהו – מלכי ישראל היו משתפים שם שמים ודבר אחר כמו שהעירותי למעלה פסוק ו׳, והראיה שקראו בניהם על שמו, אחז יה, יהו רם.
וּמִמַּלְכוּת יהודה, הַמִּקְרָא עובר לנעשה במלכוּת ישראל, שם אֲחַזְיָהוּ בֶן אַחְאָב מָלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן בִּשְׁנַת – בסוף שנת1 שְׁבַע עֶשְׂרֵה לִתחילת המלכתו של יהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה, וַיִּמְלֹךְ אחזיהו עַל ממלכת יִשְׂרָאֵל שְׁנָתָיִם מקוטעות2:
1. רד״ק, מצודת דוד.
2. רד״ק, מצודת דוד. וראה את הסברו של רש״י על עניין ספירת השנים המקוטעות וראה את דברי הרלב״ג המבהיר כי ספירת שנות מלכי ישראל הולכת לפי השנים שחפפו למלכי יהודה.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(נג) וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑הי״י֑ וַיֵּ֗לֶךְ בְּדֶ֤רֶךְ אָבִיו֙ וּבְדֶ֣רֶךְ אִמּ֔וֹ וּבְדֶ֙רֶךְ֙ יָרׇבְעָ֣ם בֶּן⁠־נְבָ֔ט אֲשֶׁ֥ר הֶחֱטִ֖יא אֶת⁠־יִשְׂרָאֵֽל׃
And he did that which was evil in the sight of Hashem, and walked in the way of his father, and in the way of his mother, and in the way of Jeroboam the son of Nebat, who caused Israel to sin.
תרגום יונתןרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמקראות שלובותעודהכל
וַעֲבַד דְבִישׁ קֳדָם יְיָ וַאֲזַל בְּאוֹרַח אֲבוּהִי וּבְאוֹרַח אִמֵיהּ וּבְאוֹרַח יָרָבְעָם בַּר נְבָט דְחַיֵב יַת יִשְׂרָאֵל.
ובדרך אמו – היא איזבל כי בן איזבל היה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק מג]

(נג-נד) וזכר הכתוב שאחזיהו בן אחאב קבץ והרכיב בעצמו חטאת אביו וחטאת איזבל אמו, וגם כן החזיק בחטאת ירבעם, בהיותו מחטיא את ישראל ועבד את הבעל והכעיס את השם יתברך בכל מיני ע״ז איש לא נעדר:
וַיַּעַשׂ אחזיהו הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה, וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ אחאב אָבִיו וּבְדֶרֶךְ איזבל1 אִמּוֹ וּבְדֶרֶךְ יָרָבְעָם בֶּן נְבָט מלך ישראל אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל:
1. רד״ק, רלב״ג.
תרגום יונתןרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמקראות שלובותהכל
 
(נד) וַֽיַּעֲבֹד֙ אֶת⁠־הַבַּ֔עַל וַיִּֽשְׁתַּחֲוֶ֖ה ל֑וֹ וַיַּכְעֵ֗ס אֶת⁠־יְהֹוָה֙י״י֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר⁠־עָשָׂ֖ה אָבִֽיו׃
And he served Baal, and worshipped him, and provoked Hashem, the God of Israel, according to all that his father had done.
תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמקראות שלובותעודהכל
וּפְלַח יַת בַּעֲלָא וּסְגִיד לֵיהּ וְאַרְגֵיז קֳדָם יְיָ אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל כְּכָל דַעֲבַד אֲבוּהִי.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק מג]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק נג]

וַיַּעֲבֹד אחזיהו אֶת הַבַּעַל וַיִּשְׁתַּחֲוֶה לוֹ, וַיַּכְעֵס אֶת יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אחאב אָבִיו: פ
תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

מלכים א כב – נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על⁠־התורה, מקבילות במקרא מלכים א כב, עולם המקרא מלכים א כב, תרגום יונתן מלכים א כב, ילקוט שמעוני מלכים א כב, רש"י מלכים א כב, ר"י קרא מלכים א כב, רד"ק מלכים א כב, ר׳ בנימין ב"ר יהודה מלכים א כב, ר"י אבן כספי מלכים א כב, רלב"ג מלכים א כב, רלב"ג תועלות מלכים א כב, אברבנאל מלכים א כב, מנחת שי מלכים א כב, מצודת ציון מלכים א כב, מצודת דוד מלכים א כב, מלבי"ם מלכים א כב, הואיל משה מלכים א כב, מקראות שלובות מלכים א כב – מקראות שלובות על נביאים וכתובים, באדיבות המהדיר הרב אליהו חדד

Melakhim I 22, Biblical Parallels Melakhim I 22, Olam HaMikra Melakhim I 22, Targum Yonatan Melakhim I 22, Yalkut Shimoni Melakhim I 22, Rashi Melakhim I 22 – The Metsudah Tanach Series (Lakewood, NJ) (CC BY 3.0), R. Yosef Kara Melakhim I 22, Radak Melakhim I 22, R. Binyamin b. Yehuda Melakhim I 22, R. Yosef ibn Kaspi Melakhim I 22, Ralbag Melakhim I 22, Ralbag Toalot Melakhim I 22, Abarbanel Melakhim I 22, Minchat Shai Melakhim I 22, Metzudat Zion Melakhim I 22, Metzudat David Melakhim I 22, Malbim Melakhim I 22, Hoil Moshe Melakhim I 22, Mikraot Sheluvot Melakhim I 22

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×