ויעש לו צדקיה בן כנענה קרני ברזל – שנו רבותינו כי יגח שור אין נגיחה אלא בקרן וכן הוא אומר ויעש לו צדקיה בן כנענה קרני ברזל ויאמר כה אמר י״י באלה תנגח את ארם עד כלותם, ואומר וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח יחרו. מאי ואומר, וכי תימא דברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן ת״ש בכור שורו הדר לו וג׳. והאי מילף הוא גלויי מילתא בעלמא הוא דנגיחה בקרן היא, אלא מהו דתימא כי פליג רחמנא בין תמה למועדת הני מילי בתלושה אבל מחוברת אימא כולה מועדת היא, תא שמע בכור שורו הדר לו וגו׳ (כתוב ברמז תת״ק).

ויאמר י״י מי יפתה את אחאב (וילך)[ויעל] ויפול ברמות גלעד וגו׳.

ויצא הרוח ויעמד – מאי רוח א״ר יוחנן זה רוחו של נבות היזרעאלי.

ויאמר וגו׳ צא ועשה כן – מאי צא אמר רב יהודה אמר רב צא ממחיצתי דכתיב דובר שקרים לא יכון לנגד עיני. אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי דפרע קנאיה מחריב ביתיה.

וי״י דבר עליך רעה – א״ר יודן כתיב י״י נתן וי״י לקח כיון שנתן ברחמים נתן וכיון שלקח ברחמים לקח, ולא עוד אלא כשנתן לא נמלך בבריה וכשלקח נמלך בבית דינו. א״ר אלעזר כל מקום שנאמר וי״י הוא ובית דינו ובנין אב שבכלם וי״י דבר עליך רעה.

ואיש משך בקשת לתומו ויכה את מלך ישראל בין הדבקים ובין השרין – א״ר יהודה בר׳ סימון זה אחד מן הדברים שהשליט הקב״ה את הרך בקשה, ואלו הן חץ נעמן שהכה את אחאב ונכנס לתוך השרין שנאמר ויכה את מלך ישראל וגו׳ ובין השרין. ועכברים של פלשתים כיצד היה הפלשתי יושב על הספסל של נחשת כיון שהיה עולה העכבר נבקע הספסל מעצמו והיה העכבר עולה ושומט את בני מעיו. וצפרדעים לפרעה בבתי השיש והפספסים היו הצפרדעים עולים ואומרים אנו שלומי מי שאמר והיה העולם והיה השיש מתבקע מפניהם. וכן הצרעה היו האמוריים נטמנים במערה ונותנין אבן על פי המערה והיו שתי צרעות קורעות את האבן. והאבן שמת בה גלית נכנס האבן בברזל שנאמר ותטבע האבן במצחו.

ויזעק יהושפט וי״י עזרו (דברי הימים ב י״ח:ל״א) – מלמד שלא היה חסר כי אם התז הראש הדא הוא דכתיב כי״י אלהינו בכל קראנו אליו. א״ר יודן בשר ודם יש לו פטרון ואם הגיע לו עת צרה אינו נכנס אצלו פתאום אלא קורא לבן ביתו ואומר פלוני על הפתח, אבל נגד הקב״ה אינו כן אלא הגיע לאדם צרה לא יהא קורא לא למיכאל ולא לגבריאל אלא יקראני ואענהו, וכן הוא אומר כל אשר יקרא בשם י״י ימלט.

ואיש משך בקשת לתומו – ר׳ אלעזר אמר לפי תומו ורבא אמר לתמם שתי חזיונות אחת של מיכיהו ושל אליהו.

בשנת תשע עשרה ליהושפט מלך יורם בן אחאב שתים עשרה שנה שכן הוא אומר באחזיהו אחיו וימת כדבר י״י אשר דבר (ביד עבדו) אליהו וימלוך יהורם תחתיו בשנת שתים ליהורם בן (אחאב) [יהושפט] מלך יהודה כי לא היה לו בן. אמר ר׳ יוסי אפשר לומר כן והלא הוא מלך בשנת תשע עשרה ליהושפט אלא לענין שנאמר ויזעק יהושפט וי״י עזרו ויסיתם אלהים ממנו מלמד שהיה יהושפט ראוי ליהרג באותה שעה ובשכר שזעק תלה לו הכתוב (עשר) [שבע] שנים ועלתה מנין מלכותו לבנו. ובשנת ה׳ ליהורם בן אחאב מלך ישראל ויהושפט מלך יהודה וגו׳ בחזרתן מן המלחמה שהרגו עמון ומואב והר שעיר באו והמליכו את יהורם בן יהושפט על יהודה ולו אחים עזריה וגו׳ כיון שמת יהושפט עמד יהורם והרג את כל אחיו ויבא אליו מכתב מאליהו כבר היה לאליהו שבע שנים משנגנז, בן ל״ב שנים יהורם במלכו ושמנה שנים מלך בירושלים, ובאחזיהו הוא אומר בן כ״ב שנה אחזיהו במלכו ושנה אחת מלך בירושלים, ובמקום אחר הוא אומר בן ארבעים ושנים שנה אחזיהו במלכו ושנה אחת מלך בירושלים. א״ר יוסי וכי אפשר לבן שיהא גדול מאביו (עשרים) [שתי] שנים, אלא כיון שנשא בתו של עמרי ליהושפט בנו נגזר על מלכות בית דוד שתכלה עם בית אחאב, וכה״א ומאלהים היתה תבוסת אחזיהו לבא אל יורם, ובבואו יצא עם יהורם אל יהוא בן נמשי אשר משחו י״י להכרית את בית אחאב ונפלו שניהם זה עם זה בו ביום. בימי יהורם בן אחאב היה רעב גדול בשומרון שבע שנים ובהם בן הדד נלחם בישראל, בשנת (ח׳)[האחרונה] קלל את גחזי וילך אלישע דמשק ומשח את חזאל למלך על ארם ושלח את יונה בן אמתי ומשח את יהוא ברמות הגלעד.