הרחיב אליהוא במאמר זה בענין הגמול הרבה, ואמר לאיוב כי ה׳ יתהדר ויתרומם לא יסר אותך אלא כדי להסירך ולהעבירך מעולם המצוקה אל עולם הרווחה אשר אין מצוקה בה, ולהטיב לך שם, וישים שלחנך מלא דשן.
אתסע אליהוא פי הד׳ה אלמקאלה פי באב אלתעויץ׳ כת׳ירא, פקאל לאיוב אן אללה עז וג׳ל אנמא אלמך קצד אן יזיחך וינקלך מן דאר אלצ׳יק אלי דאר אלסעה אלתי לא צ׳יק פיהא, וינעם עליך פיהא, ויציר מאידתך מלא דסמא.
ויוסף אליהוא – ראיתי בטעמי רבי משה הדרשן שלפיכך אמר ג׳ מענות כנגד ג׳ ריעי איוב וזה רביעי לפיכך נקרא תוספת.
Then Elihu continued I saw in the reasons of Rabbi Moshe Hadarshan (the preacher), that he delivered three addresses corresponding to Iyyov's three companions, and this is the fourth one. Therefore it is called an addition.
ויוסף אליהוא – משום ר׳ משה הדורשן אמרו: לפי שאמר שלשת מענים כנגד שלשה ריעי איוב, וזה הרביעי, לכך נקרא: תוספת.
ויוסף אליהוא – לפי שמְדבר מענה זה בעניין אחר שלא דיבר בוא למעלה: אשא דעיב למרחוק וג׳ (איוב ל״ו:ג׳), נופל בו לשון תוספת,ג שאינו דומה זה למענה שלמעלה הימינו.ד אבל הללו שלמעלה כולם דומים בעניינם ובדבריהם זה לזה, ודין הוא לשלשתם של מעלה להיות כולם מענה אחד בלי הפסק. ואת שכתב ביניהם הפסק פעמיים, מפני קצת שתיקה שביניהם. ומענה זה הפסיק את העניין שלמעלה, בין בשתיקה שבין מענה למענה ובין בדברים של עניין אחר שהוא מדבר.
א. כן בכ״י קזנטה 2752. בכ״י לוצקי 778 חסרה מלת: בו.
ב. כן בפסוק ובכ״י קזנטה 2752. בכ״י לוצקי 778: דיעי.
ביאור דברי המענה – אחר אשר ענה אליהוא שלשה מענים במספר מה שהשיבו אליפז ובלדד וצופר אל איוב או כמספר המענים שאמר איוב שלא ענוהו חביריו על אחד מהם וראה שאין איוב עונה אליו הוסיף אליהוא להשיב על דברי איוב וטענותיו ואמר המתן לי מעט ואגידך האמת כי עוד לי דברים וטענות בעבור הש״י לבאר שהוא משגיח באישי האדם הדבקים בו, אשא דעי מעניינים רחוקים ואתן צדק לפועלי, ואמנם אמר זה כי ההקדמות אשר יבאר מהם זה הדרוש הם רחוקות כמו שיתבאר, אמנם שדברי אינם כוזבים זה ממה שיתבאר ממה שאתה מודה בו וזה שאתה מודה בשם שהוא שלם הדיעות ר״ל שהוא יודע נימוס הנמצאות וסדורם בשלמות לפי שהוא פועל אותם ובהיות הענין כן הנה יתבאר שאין הש״י מואס האדם עד שלא יהיה משגיח בו מצד היותו מואס אותו כמו שאמרת מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך וזה שהש״י הוא רב הדעות והאדם הוא רב כח השכל הדיעות כי הוא כחיי על השגת זה הנימוס אשר לנמצאות ולזה הוא מבואר מזה הצד שיש לו יחס מה אל הש״י מזה הצד ובפרט כאשר ישתמש בכחו זה ויוציאהו לפועל ובהיות הענין כך אין ראוי שימאסהו הש״י ואולם היתה זאת ההקדמה רחוקה כי הידיעה תאמר בש״י ובנו בשיתוף השם ר״ל בקודם ובאיחור, ולזה הוא מבואר שהש״י לא ישתדל להחיות הרשע לא החיים הנפשיים ולא הגופיים אמנם שלא יחייהו הנפשיים הוא מבואר וזה שאי אפשר שתגיע הצלחת הנפש לרשעים ולא יחייהו ג״כ החיים הגופיים כי אין בו דבר יהיה ראוי בעבורו שתהיה בו ההשגחה האלהית ויתן משפט העניים העשוקים בזה האופן כי להיות הרשעים משולחים למקרים יתכן שיביא אידם וינצלו מהם, או יהיה הרצון בעניים צדיקים וענוים כי כמוהו ימצאו רבים בספר תהלים וירצה בזה שהש״י יתן משפט הצדיקים הראוי להם בהשגיחו בהם בכל ענייניהם, לא יגרע הש״י מצדיק עינו אבל ישגיח בהם ויצילם מהרעות הנכונות לבוא עליהם ויושיבם עם המושלים העליונים לכסא הקיום והנצחיות ר״ל שיתן להם מקום בין המלאכים ושם יתקיימו לנצח ותגבה מדרגתם מאד, ואם יקרה בטובים שיהיו אסורים בזיקים ובכבלי ברזל או יהיו נלכדים בחבלי העוני והדלות הנה הוא מהש״י להגיד להם פעלם שאינו ישר ושכבר יתגברו פשעיהם אם יחזיקו בזה הפועל ויסתבכו בו, הנה בזה האופן גלה אזנם למוסר כי בזה יוסרו מדרכם הרעה אשר החלו לדרוך בו ואמר הש״י כי מפני זה ישובון מאון, אם ישמעו אל מצות השם ויעבדו אותו יבלו ימיהם בטוב ושנותיהם בנעימים ר״ל שלא יגיעם שום רע כי להדבקם בש״י תהיה השגחתו בהם וישמרם מכל רע, ואם לא ישמעו ויחזיקו בדרכם הרע אשר החלו לדרוך בו יגיעם מהרע שיעברו בחרב בבא יום אידם וימותו בלא דעת ולא יהיה להם השארות נפשיי וזה הוא העונש האמיתי להם, והרשעים אשר לא די להם שלא ישמעו לסור מדרכם הרע אבל ישימו אף לשם ית׳ ויאמרו כי באפו וכעסו הגיעם מה שהגיע להם לא מצד מעשיהם ולזה לא יזעקו ולא יתפללו אליו כי אסרם, הנה תמות בנוער נפשם וחייתם תמות בהיותם נערים ואמנם אמר זה על דרך אמרו ומקשה לבו יפול ברעה כי מי שהוא בזאת התכונה מהקשאת לבו הוא מוכן לרעות ולמקרים יותר מהאנשים המפחדים וכאילו זאת התכונה תמהר קצו, הנה הש״י יציל העני מרעות רבות בענייו אשר הביא עליו ויגל אוזן הלחוצי׳ במה שילחצם לשוב אל הש״י וירחמם, ואף היה מסיר אותך בזה הרע אשר הביא עליך מצור ומצוק אל רחב שאין שום צרות תחתיה והיה משים מה שינוח על שולחנך והיא המפה או הכלים מלאים דשן לרוב עשרך והצלחתך אם היית שב אל השם ועובד אותו בכל כחך אבל אתה מלאת דין רשע הדין והמשפט שיסמכו אישי האדם ויסעדו ר״ל הדין והמשפט שבא מהש״י לאישי האדם על האופן שקדם שבו קיום העולם אתה ממלא אותו דין רשע ביחסך לשם ית׳ עול באלו הדברים וזה בתכלית הגנות ר״ל שיהי׳ מגיע מסכלותך עד שתשי׳ הדין והמשפט שיסמכו אנשי העולם ויקיימו דין רשע ועול והיית בזה במדרגת הרשעים שישימו אף ולא ישועו כי אסרם, כי חמת השם פן תסיתך ותכלך בהכאות נפלאות עד שלא יצילך מזה רב כופר ולא יהיה נערך עשרך ללוקחו כופר על המכה ההיא לא זהב ולא מאמצי כח שיש לך לא יצילך, אל תביט והשתדל הלילה בהיות לבך פנוי על משכבך בענין הרעות הבאות לאישי האדם כמו כריתת עמים במקומם, השמר אל תפנה אל מה שיתייחס בו און לש״י כי על זה הדעת בחרת בסבת עוני דעתך וסכלותך ר״ל ששוטטת לבקש ראיות מהחוש על היות החמס נמצא ברעות אישי האדם וכאילו אמר אל תסתכל באלו העניינים שיביאוך לחשוב שהש״י עושה עול באלו הרעות הבאות לאישי כאדס פן יסיתך ויכלך בחמתו במכה אכזרים אשר לא יציל אותך ממנה לא הונך ולא גבורתך, איך תאמר כי באלו הרעות רוע סידור הנה הש״י ישגיב האדם בכחו להצילו מאלה הרעות הנכונות לבא עליו ומי כמוהו שיורה האדם הדרך הישרה אשר בה ינצל מאלו הרעות הנכונות לבא עליו כאשר היה האדם באופן שתוכל להגיע אליו זאת ההשגחה וכאשר לא היה זה כן הנה לא הגיע החסרון מצד הש״י אבל מצד המקבל מי הוא עליון עליו שיבחן דרכו ומנהגו בפעולותיו שיוכל לומר אליו בזה הענין פעלת עולה הלא הוא על הכל והכל ברואים בכחו ולזה ראוי שנתרחק משנייחס אליו עול כי לא נוכל לבחון דרכו ולהשיג אותה עד שנוכל לשים עצמנו שופטים לשפוט שכבר פעל עולה בדבר מה כי נשגבה דעתו מאד וראוי שנייחס מה שירא׳ ממנו שכבר פעל עולה אל קצורינו וסכלותינו, זכור להשגיא פעל הש״י ולרומם אותו מה שהשיגו האנשים מפליאות פעולותיו בנמצאות הטבעיות מה שכל אדם חזו בו באלו הנמצאות השפלות שנבא באמנת׳ בהקדמות מיוחסות ומיוחדות ומה שהביט האדם מרחוק בגרמי׳ השמימיי׳ שיבא בהם בהקדמות רחוקות כי באלה העניינים תושג משיעור חכמת השם ויושרה מה שאין לו קץ, ואם פעלו הוא כך הנה הוא מבואר שהש״י שגיא ונפלא מאד במציאותו ולא נוכל לדעת שיעור מדריגתו והוא נצחי לא סר ולא יסור ואיך יתכן שיגנה האדם אשר תמול בואו הש״י אשר לא סר ואיך יתכן לאדם שייחס גנות לנמצא אשר הוא בתכלית המעלה והכבוד עד אשר לא תושג מדרגתו, והנה החל אליהוא לספר מנפלאות הש״י ואמר שכבר יגיע מחוזק השגח׳ השם ונפלאותיו עד שבעת היובש המופלג שיגרע השם וימנע השם נטפי מים אז יעלו אידי׳ באלו המקומות היבשים שיזל מהם המטר ברבוי עד שירעפו עלי אדם רב וזה בתכלית הפלא, האם יבין האדם איך יהיו מפרשי העב המתחלפי׳ קצתם מקצת חילוף רב ואופן התהוותו והמון העננים וקולם עד שקצתם יהיה מהם מטר יורד בנחת ומקצת׳ מטר יורד בזעף ומקצתם קולות וברקים ומקצת׳ שלג ומקצתם קרח ומקצת׳ יהיה רוח ומקצתם לא יהיה דבר אך יתפזר ויסור, הנה הש״י פירש בעבור העלאת האידים אורו וניצוצו וכסה אז האיד שרשי הים ולזה הוא נפלא כאשר היו האידים מפועל אחד והוא הניצוץ אשר יהיה מהשמש דרך משל ומחומר אחד על הרוב והוא מי הים איך יקרה שיתחלפו האידים זה האופן מהחילוף, אמנם סידר השם זה בזה האופן כי בעננים ישפוט העמים פעם וייסרם ברעות אשר יבואו להם מצדם ופעם יתן אוכל לרוב באמצעותם וספר תחלה האיד אשר יתהוו ממנו הקולות והברקים למה שיש מהפלא בעניינו, ואמר על העננים כסה אור האיד הקיטורי אשר הוא אור בכח קרוב לפי שהוא מתלהב במעט מהסבה כמו שהתבאר בספר האותות והוא מפוזר ביניהם ויצו השם על האיד ההוא במה שיפגיע חלקיו קצתם לקצת וידבקהו והוא הקור אשר בענין אשר הוא עצור בתוכו כי החלקי׳ החמי׳ יברחו מהפכם ויתקבצו בעומק הענן כמו שהתבאר בספר האותות, כאשר הגיד עליו האיד הקר שהוא ריעו מה שהגיד ר״ל שעיבה פני הענן ועצר בתוכו האיד הקיטורי בדרך שלא יוכל לעלות ולצאת אז יהיה קנין אף וכעס על האיד העולה בהתקבץ חלקיו ויבקע הענן ויצא ויתלהב מדי צאתו מהענן וזהו הכעס על דרך משל.
(הקדמה) [אליהוא מענה ד]
(א)וַיֹּסֶף אֱלִיהוּא
ויוסף – על כי כבר השיב על כל אשר התלונן איוב אמר ויוסף כי לא בא עתה רק להוסיף דברים לחזק מאמריו הראשונים.
כתר, המתן לי מעט כדי שאודיעך, כי עוד נשאר לה׳ עליך דברים.
כתר לי זעיר ואחוך – כולו לשון ארמי הוא הוחל לי מעט ואגידך, כתר לשון הוחל כאשר תירגם יונתן ולתורתו איים ייחלו (ישעיהו מ״ב:ד׳) – יכתרון.
לאלוה – לבאים במקומו.
Wait awhile for me and I will tell you This is completely Aramaic: Wait for me a little and I will tell you. [The word] כַּתַּר is an expression of waiting, as Jonathan rendered: "and for his instruction, islands shall long (יכתרון)" (Yeshayahu 42:4).
God has Those representing Him have.
כתר לי זעיר – כולו לשון ארמי הוא, הוחל לי מעט.
ואחוך – ואגידך.
כתר – תרגומו של הוחל, כאשר תירגם יונתן: ולתורתו איים ייחלו (ישעיהו מ״ב:ד׳) – יכתרון.
כי עוד לאלוה מיליםא – כי יש לי עוד דברים לדבר אליך במקומו של הקב״ה.
המענה הזה הולך ומספר נפלאות גבורותיו ונוראותיו של הקב״ה, להחריד את איוב על אשר נתאווהב להתווכח עמו.
א. כן בכ״י קזנטה 2752. בכ״י לוצקי 778, וכן בהרבה כ״י של המקרא: מלין.
ב. כן בכ״י קזנטה 2752. בכ״י לוצקי 778: אבה.
אליהו – כתר לי – רובי המפרשים פירשו בו: המתן לי מעט, ואומרים כי כמוהו: כתרו את בנימן (שופטים כ׳:מ״ג).
ויתכן היות כתרו כמו סבבו, כי כתר ועטרה הם קרובים בענין, כמו: עוטרים את דוד (שמואל א כ״ג:כ״ו), וכן מכתיר את הצדיק (חבקוק א׳:ד׳), וכן בי יכתירו צדיקים (תהלים קמ״ב:ח׳). ויהיה פירוש כתר לי – שים לי כבוד מעט בזה.
כתר לי זעיר ואחוך – במענה הזה לא יוסיף אליהוא לתפוש על איוב דבר שכבר האשים אותו עד די בשלשת מעניו בכל אחד בדבר ידוע, כמו שפירשתי, רק עתה יוסיף אליהוא לבוא בדרך החבירים שיספר בשבח האל ובשמירתו לעולם, ויאמר כי אחר שהוא שומר עולמו ומשגיח עליו תמיד, על רוממותו ומעלתו ושהוא רם ונשא יתברך, אי אפשר להאמין בהסרת ההשגחה מן אישי השפלים מפני מעלתו ושפלות האדם, כי התחתונים בעבור האדם נבראו כי אין בהם מכיר בוראו זולתו, ואם כן כל השגת האל ושמירתו למיני השפלים בעבור האדם הוא, ואיך לא ישגיח עליו. ויאמר אליהוא עוד כי מלבד הטעם שפירש אשר הוא מספיק לכל אדם מתרץ קושיותיו של איוב, יש לנו לתת צדק ליוצר הכל בראותינו אותו מלך גדול שופט צדק ומשגיח ושומר הכל ברוך הוא.
כתר לי זעיר ואחוך – התרגום אמר: אמתין לי ציבחר ואחוינך, וכן דעת המפרשים, וכמוהו כתרו את בנימין (שופטים כ׳:מ״ג), כי המתינו להם עד שיצאו ורדפו אחריהם, כמו שכתיב ונתקנוהו מן העיר (שופטים כ׳:ל״ב), ומצאו לו חברים כי יונתן בן עוזיאל תרגם ולתורתו איים ייחלון, יכתרון, וכן וזרועי ייחלון, יכתרון.
רק ראב״ע פירש כתר לי – שים כתר וכבוד מעט ושמע לי, וכתרו לשון סביב, כי כתר ועטרה קרובים בענין, ומצאנו עוטרים את דוד, וכן רשע מכתיר את הצדיק (חבקוק א׳:ד׳).
ביאור מלות המענה
כתר לי זעיר – המתן לי מעט.
ואחוך – ואגידך.
כַּתַּר לִי זְעֵיר. היה עמי במעגל הויכוח:
כתר – ענין המתנה כי ולתורתו איים ייחלו (ישעיהו מ״ב:ד׳) ת״י יכתרון.
כתר לי – לבל יחשוב איוב שכבר השלים כל מאמריו ויבוא הוא להשיב מה לזה אמר עוד המתן לי מעט זמן ואגיד לך אמרים כי יש עוד עמדי מלים בעבור אלוה ובמקומו.
כתר – המתן, ולתורתו איים ייחלו (ישעיהו מ״ב) ת״י יכתרון.
כתר לי זעיר ואחוך – עד עתה דבר בדרך הוכוח, עתה חוה לו הסבה האמתיית מה שגרם לו כל היסורים האלה, אשר כבר ידענו זה מן הספור הנזכר בתחלת הספר שזה היה ענין נסיון, ובאר דבר הנסיון בפרטיות, שהוא לבחון ולגלות כל השלימות שיש בכח נפש האדם ולהוציאה מן הכח אל הפועל, שלפעמים יעמוד האדם בנסיון העושר ולא יעמוד בנסיון העוני, שכ״ז שיקבל טוב וחסד מאת ה׳ יעמוד בצדקתו ויעבדהו ויאהבהו, אבל אם יגע אליו בשבט מוסר ובחבלי עוני, ימרוד ויפרק עול, והאיש הזה אינו שלם בכל הצדדים, ולכן ינסהו ויצרפהו בכור עוני לדעת את אשר בלבבו, כמו שנסה את אברהם אבינו ע״ה אם יעמוד בנסיון הגרות והטלטול ובנסיון העקדה, וכשיעמוד בנסיון וישלם בבחינה, אז ישלם בכל הצדדים ויעמוד לפניו במדרגה גבוה מאד, להיות מאוהביו ומלאכיו המתהלכים לפניו, ויען שדברים האלה לא הוציא מאת החקירה האנושית רק ידעם מסוד ה׳ ליראיו עפ״י האידעען הנטועים בנפשו שלפי שטתו הם אמתיות מונחלות וטבועות בנפש נפש ממקור מחצבה, ירושה לה מאלהי הרוחות בעודה בחביון עוזה, והם קדושים וטהורים אלהיים, לכן אמר ואחוך כי עוד לאלוה מלים, כי מצד האידעען האלה שקראם בשם דעי ודעים, התיצב להתוכח עמו בשם האל, כמ״ש הן אני כפיך לאל (למעלה ל״ו), ולכן ייחס מלין אלה לאלהים, כי הוא הטביע דעים אלה בנפשו להשיג על פיהם את סודותיו ואמתיותיו:
Thus far, the tone of Elihu's oration has been polemical, as he refuted the arguments Job had presented against the existence of individual Providence. It now changes as he turns to answer the original question raised by Job, namely, what had been the true reason for the series of catastrophes that had befallen him? The answer to this question has of course been known to the readers of the book from its very beginning. They know that it was a trial, initiated by Satan and agreed to by God, designed to test whether Job would be as steadfast in his faith under conditions of deprivation as he had been when God was good and gracious to him. Elihu now reveals this to Job and his three companions. He had not arrived at this intelligence from the evidence of sense-perceptions or by means of conjectures linked to space and time but, as he explains, by virtue of the Forms or Ideas planted in man's soul by God. And since Forms are of Divine origin, intelligence gained through them must surely be true.
אשא דעי למרחוק ולפועלי אתן צדק – ר׳ מאיר אומר הפסוק הזה משמש שתי לשונות, לשון שירה ולשון דבר. לשון שירה על שבחן של צדיקים, לשון דבר על מפלתן של רשעים, למרחוק נאמר על הרחוקים ואמרי לה על הרחוקים שנתקרבו.
ולפועלי אתן צדק – א״ר נתן מחשבין לשמו של אברהם אבינו אותו שבא מרחוק, הדא הוא דכתיב וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק. א״ר חנינא בר פפא מחשבין אנו לשמו של הקב״ה שהיינו רחוקים וקרבנו לו, א״ר חגי דברים שרחוקים ממנו מהלך ת״ק שנה שהבריות ישנים על מטותיהם והקב״ה משיב רוחות ומעלה עננים ומוריד גשמים ומגדל צמחים ומנגבן ועורך שלחן לפני כל אחד ואחד, ר׳ שמואל בר אוניא בשם ר׳ אחא הפסוק הזה אליהוא אמרו אם מאליו אמרו שבח אם ברוח הקדש אמרו שבח שבחי שבחים. ר׳ אבהו אמר תלת בנוהג שבעולם אדם מפקיד אצל חברו אונקיא של כסף בחשאי והחזיר לו ליטרא של זהב בפרהסיא אינו מחזיק לו טובה, אף הקב״ה מפקירין אצלו טפה של לבנונית בחשאי והקב״ה מחזיר להם נשמות שלמות ומשובחות בפרהסיא אין זה שבח הוי ולפועלי אתן צדק. ר׳ לוי אמר חורי בנוהג שבעולם אדם חבוש בבית האסורין ואין כל בריה משגחת עליו, בא אחד והדליק לו את הנר אינו מחזיק לו טובה, כך הולד שרוי במעי אמו והקב״ה מאיר לו נר והוא שאיוב אמר בהלו נרו עלי ראשי אין זה שבח, הוי ולפועלי אתן צדק. ר׳ לוי אמר חורי בנוהג שבעולם אדם חבוש בבית האסורין ואין בריה משגחת עליו בא אחד והתיר לו והוציאו משם אינו מחזיק לו טובה, כך האדם שרוי במעי אמו הקב״ה מתירו ומוציאו משם הוי ולפועלי אתן צדק.
ארפע ט׳ני אלי בעיד, ואעטי צאנעי אלעדל באלאקראר.
אשא, אשא מחשבתי לרחוק ואתן למי שעשאני צדק בהוראתי. הוסיף בסוף הפסוק ״באלאקראר״ לומר שזהו הנדרש מן האדם להודות כי צדיק ה׳ וצדק משפטיו, לא שהוא מטיב להקב״ה, וכדלעיל לה ו-ז. ובספרו הנבחר באמו״ד מאמר א פ״א עמ׳ לט הביא ראיה מפסוק זה על חדוש העולם, שהרי נאמר למרחוק, הרי שהאדם יכול לחשוב על תחלת הבריאה ונמצא אם כן שיש לו תכלית, ואלו היה קדמון לא היה אפשר לומר כן. ע״ש.
אשא דיעי למרחוק – פתרונו: כשאני נותן דעתי לימים ראשונים,א למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ,1 לכל המעשים שפעל הקב״ה עם בריותיו.
ובכולם אתן צדק לפועלי – שכל מה שפעל עם כל הדורות מששת ימי בראשית ועד עכשיו, כל דרכיו שפעל עמהם צדק ומשפט.
אשא דעי למרחוקא – אדבר אליך דברים שהם עומדים וקיימים מרחוקב – מימי עולם כמנהגו של הקב״ה.
ולפעלי אתן צדק – מוסב על אשר אמר למעלה: אמרתג צדקי מאל (איוב ל״ה:ב׳), לומר להקב״ה שהוא פעלי: אתן צדק כי כל דרכיו אמת משפט וצדקה, כי הוא צדיק וישר.
א. כן בכ״י קזנטה 2752. בכ״י לוצקי 778: למרחק.
ב. כן בכ״י קזנטה 2752. בכ״י לוצקי 778 נוספו המלים ״שהם עומדים וקיימים מרחוק״ בין השיטין.
ג. כן בפסוק ובכ״י קזנטה 2752. בכ״י לוצקי 778: אמרתה.
למרחוק – הוא המקום שהיא העילה הרחוקה, כי העילות הרחוקות רבות, ועילה אחת רחוקה מהם פועלת בכל ואין למעלה ממנה, והיא סיבת הבורא יתעלה להעלות הקרובות כפלי כפלים,א כענין: האלהי מקרוב אני נאם י״י ולא אלהי מרחוק (ירמיהו כ״ג:כ״ג). וזה צריך פיר׳ ארוך.ב
ויש אומרים: שהוא כמשמעו: שישא דעו וישמע למרחוק.
א. כן בכ״י פרמא 2395. בכ״י לונדון 24896 חסר: ״ועילה אחת... כפלים״.
ב. כן בכ״י פרמא 2395. בכ״י לונדון 24896 חסר: ״וזה צריך פירוש ארוך״.
(ג-ה)אשא דעי למרחוק – השם ממנו ׳דע׳, בשקל ׳עץ׳ מלשון עצה, כי עץ מיער כרתו (ירמיהו י׳:ג׳), כרתו עצה (ירמיהו ו׳:ו׳) – דינו מפיק, ושפכו על ירושלם סוללה (ירמיהו ו׳:ו׳). אך דעתי באלה מן השמות שהם חסרי הנקבה, כמו ארוכה מארץ מדה (איוב י״א:ט׳) – שדינו מארץ מדתה, אצל פנה (משלי ז׳:ח׳) – פנתה, סכה (תהלים כ״ז:ה׳) – סכתה,א ויעשו להם מסכה מכספם כתבונם (הושע י״ג:ב׳) – כתבונתם, וצורם לבלות שאול (תהלים מ״ט:ט״ו) – וצורתם.
ישב אומרים מהם כי יסיר מהם תוספת הכנויין, והשם כשישאר לבדו יוכל לדבר בו, כמו ׳מדה׳ (איוב י״א:ט׳) – מד או מד,ג כמו ׳עת׳ – ׳עתה׳, ׳כן׳ – ׳כנה׳ד(תהלים פ׳:ט״ז), או ׳פת׳ – ׳פתה׳, וכן ׳פנה׳ (משלי ז׳:ח׳) – ׳פן׳ או ׳פן׳,ה ׳סוכו׳ (תהלים ע״ו:ג׳) – ׳סוך׳, כמו ׳עולו׳ (בראשית כ״ז:מ׳) – ׳עול׳, ׳כתבונם׳ו(הושע י״ג:ב׳) – ׳כתבון׳, ׳וצורם׳ (תהלים מ״ט:ט״ו) – ׳צור׳.
ויש אומרים כי יוכל לדבר בהם בכל הכנויים כמו ׳צורם׳, ׳צורו׳, ׳צורי׳, ׳צורנו׳, וכלל הכנויים וכן בכלם, אך בלא כנויים לא ידבר בהם. ולזה דעתי נוטה עתה אף על פי שעברו עלי ימים שהיה בראשון שזכרתי.
ולפועלי אתן צדק – אומר כי הוא צדיק ולא אתה, ובזה לא אומר כזב ולא שקר.
ותמים דעות עמך – בדבר הזה, כי אמת הוא, לא ימאסו תם.
ב. כן בכ״י בהמ״ל 985. במהדורת עפנשטיין ע״פ כ״י מינכן: ״ויש״.
ג. במהדורת עפנשטיין: ״מַד או מֵד״.
ד. כן בכ״י בהמ״ל 985. במהדורת עפנשטיין: ״קנה – קן״.
ה. במהדורת עפנשטיין: ״פֵן או פַן״.
ו. כן בפסוק, וכן לעיל. בכ״י בהמ״ל 985: ״כתבונתם״.
אשא דעי למרחוק – מרחוק אביא לך ראיות.
ומכל מקום לפועלי אתן צדק – ולא לך, כי דינו אצדיק.
למרחוק – מלה קשה בדקדוק בעבור שתי אותיות משרתות הלמ״ד והמ״ם כי האחד מורה התחלה וקירוב לדבר והשני התחלה וריחוק מדבר ולא אוכל להאריך, וכמהו למשער בנימן, למן היום והפך זה מלמטה, מלבוא חמת.
אשא קול דעי לעניין מן הרחוק והוא השם הנכבד שהוא רחוק מכל רחוקים וקרוב מכל קרובים כי הוא פועלי
או לעניין מן הרקיע הרחוק והראשון נכון.
אתן – הנתינה בדיבור וכן תנו לי״י אלהיכם כבוד (ירמיהו י״ג:ט״ז) והטעם אודה צדקו.
אשא דעי למרחוק – יאמר כי מלבד הטעם המספיק שפירש ישא דעו לנעלם, לדבר שהוא רחוק רחוק מי ידענו ועמוק מי ימצאנו ויתן בו צדק לפועלו, ילמד סתום מהמפורש ונעלם מן הידוע לחכמים בחכמתם.
לְמֵרָחוֹק. בנסיון קדמונים:
אתן צדק – לפי הנראה בחילופים לב״א בתי״ו בסגול ולב״נ בצירי וכן ראיתי בדפוסים ישנים ובמקצת ספרים כ״י בסגול כב״א.
אשא דעי – אשא קול להשמיע דעתי למרחוק למען ישמעו רבים וכאומר כל הרוצה להשיב יבא וישיב.
ולפועלי אתן צדק – אדבר צדק בעבור פועלי ויוצרי.
דעי – כבר התבאר למעלה (ל״ג י׳).
כביר – העוצם וההגדלה בכמות ובאיכות.
אשא דעי למרחוק – לא אתוכח עמך עתה עפ״י הבחינה והחקירה שהם נולדים באדם מקרוב, ר״ל אחר שנתנה הנפש בגויה, שמאז מתחלת להשיג השגותיה ע״י החושים וע״י הציורים הנקשרים בזמן ובמקום הבחינות המופשטות מהם, רק השגותי עתה הם באמצעות הדעים, שהם האמתיות המונחלות בנפש למרחוק, מעת שהיתה בעולם העליון טרם נתלבשה בגויה, שאז היתה רחוקה מהעולם המוחש הנקשר בזמן ובמקום. ולבל תאמר שהדעים האלה הם שקר ורעיון רוח, כי לפועלי אתן צדק, שא״א שפועל האדם הנחיל בנפשו דעים שקריות, שאחר שהדעים האלה מונחלות בכל נפש וטבועות בה, הנני דן מצדק הבורא שהדעים הם אמתיות שהטביע בנפש, כי א״א שיעשה עולה להטביע בנפשות בריותיו משאת שוא ומדוחים:
ועלי חקיקה אן כלאמי ליס באטל, ואני מעך צחיח אלמערפה.
כי, ובאמת שדברי אינם בטלים ואני עמד תמים דעים. ובנבחר באמו״ד כאשר הוכיח שחייב אדם לחקור ולדעת עד שיגיע לידיעת ה׳ מתוך הכרה ועד שתהיה ההכרה חלק מיישות נפש האדם ״עד שתתוכח בעדו ותשיב על כל מי שפקפק במציאותו בדעת ותבונה לא בקנאות כמו שאמר החסיד אשא דעי וכו׳ כי אמנם וכו׳ ״.
תמים דעות עמך – הנה אתחיל עתה לדבר עמך שאתה סבור שדעתך שלימה.
you have perfect knowledge Behold, I will now begin to speak with you since you think that your knowledge is perfect.
תמים דיעות עמך – פתרונו: את שקראת להקב״ה: תמים דיעות – שלם דיעות, שכן אמר איוב למעלה: עמו חכמה וגבורה לו עיצה ותבונהא(איוב י״ב:י״ג) בדבר זה אני עמך, ומודה לדבריך.
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו, וכן בפסוק. בכ״י פריס 162: ״ותושיה״.
תמים דעותאעמך – אתה אמרת: אם לא התולים עמדי וג׳ (איוב י״ז:ב׳), הנני תמים דיעות להתווכח עמך.
א. כן בפסוק ובכ״י קזנטה 2752. בכ״י לוצקי 778: דיעות.
תמים דעות עמך – הוא המקום, כענין: מפלאות תמים דעים (איוב ל״ז:ט״ז). והענין: הוא יעיד.
(ד-ו) וכאשר אצדיקנו אמנם לא שקר מלי – ואתה יודע זה בברור.
תמים דעות עמך – כי לא ימאס צדיק ולא יחיה רשע.
כי אמנם – באמת הוא צדיק ולא שקר במלי.
תמים – מצד דעתו התמימה.
עמך – אם הוא רחוק הוא עמך ויודע מחשבותיך.
כי אמנם לא שקר מלי – רק דבר ברור ונכון, מסוד היצירה פירשתי לך, ומן הסוד הזה ידעת כי האל תמים דעים הוא עמך, כלומר שהוא משגיח ויודע אותך ידיעה שלימה והרעות והטוב הבאות לך, ממנו הם לדעת ולרצון בהשגחה שלימה ומשפט וצדק.
כִּי אָמְנָם לֹא שֶׁקֶר מִלָּי. לא אדבר כנושא פנים לאל ית׳: תְּמִים דֵּעוֹת עִמָּךְ. אמנם כי גם אצלך, האל שהוא ׳פועלי׳ הנזכר (פסוק ג) הוא ׳תמים דעות׳, כפי מה שהתבאר מחכמת מעשיו וסדרו במציאות:
כי אמנם – כי באמת אין דברי אמרי שקר ולמען הקניטך כי הדעות המה תמימים ושלמים עמך כאומר הלא אוהבים אנחנו ומה לי להקניטך באמרי שקר אבל האמת אגיד ולזה אשא דעי למרחוק ולא אירא ממי כי לא ימצא מי יכזב אמרי.
כי אמנם לא שקר מלי – ובודאי תאמין שמלי לא שקר מה שאני אומר שיש דעות מונחלות בנפש והם האמתיות הנתונות לה מאלהים פועל הנפשות, כי תמים דעים נמצא עמך, שאידעען האלה נמצאו טבועות גם בנפשך, ואחר שהם מונחלות מה׳ שהוא תמים דעים, ר״ל שאצלו הדעים האלה הם בתמימות ובשלמות, וא״כ תמים דעים נמצא עמך, והוא האלהות הנמצא טבוע בשורש נפשך:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
הן אל כביר לא ימאס – א״ר יוחנן משום ר׳ יוסי אין תפלתו של אדם נשמעת אלא עם הצבור שנאמר ואני תפלתי לך ה׳ עת רצון, אימתי עת רצון, בשעה שהצבור מתפללין. תניא נמי הכי מנין שאין הקב״ה מואס בתפלתם של רבים שנאמר הן אל כביר לא ימאס, וכתיב פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי, אמר הקב״ה כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומצוי בבית הכנסת כאלו פדאו לי ולבני מבין עובדי אלילים.
אעלם אן אלטאיק כביר ולא יזהד פי כ׳לקה, והו כת׳יר קווהֵ אלעלם.
הן, דע כי האל גדול ולא ימאס את ברואיו, והוא רב כח כידיעה. פירש לב-ידיעה, וכעין מה שכתב בנבחר באמו״ד מאמר ב פ״י, והכוונה שידיעתו מקפת הכל כקטן כגדול.
הן אל כביר – בחכמה וברחמים.
ולא ימאס – עני.
כביר כח לב – הוא להתנקם לפיכך לא יחיה רשע (איוב ל״ו:ו׳).
Behold God is great in wisdom and in mercy.
and will not despise the poor man.
He is great in strength of heart to take revenge. Therefore, He will not allow a wicked man to live.
הן אל כביר לאאימאס כביר כח לב – כביר – חזק. ופתרונו: אף על פי שהקב״ה חזק וכביר כח לב, אינו מואס משפט בריותיו, כשם שמפרש בצידו:
א. כן בכ״י פריס 162, אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״ולא״.
כביר – רב מכח השכל ולא מכח תולדות כי כח זולתו מקרה בעצמו.
ואמר לב להבין השומע זה טעם שכל.
הן אל כביר – יאמר הנה האל כדבריך גדול הוא בכל ענייני גדולה ורוממות, לא ימאס יגיע כפיו רק ישגיח עליו, והוא כביר כח להנקם מן הגאים, וכביר לב בחכמה ללכוד החכמים,
כביר – רב ההשגחה.
כביר כח לב – רב הכנת השכל להשיג המושכלות.
(ה-ז)הֶן אֵל כַּבִּיר. ומאחר שהוא ׳כביר׳ - מכוין הסידור הכללי, לֹא יִמְאָס כַּבִּיר כֹּחַ לֵב - ׳לא ימאס׳ מי שהוא חפץ בסידור הכללי כפי כח לבו, לֹא יְחַיֶּה רָשָׁע - [וכמו כן אין ספק שלא יחיה רשע]1 המתקומם נגד סדרו ורצונו: וּמִשְׁפַּט עֲנִיִּים יִתֵּן. די מחייתם, אף על פי שאינם ראוים לזה, כדי לקיים את עולמו2, ולכן לֹא יִגְרַע מִצַּדִּיק עֵינָיו - [׳לא יגרע עיניו׳]3 ממי שהוא ׳צדיק׳ גמור, להצילו מכל מזיק, וְאֶת מְלָכִים לַכִּסֵּא - גם שיהיה ענינו4 עם ׳מלכים לכסא׳, כמו שקרה לאברהם עם ארבעה מלכים שהיו ׳מלכים לכסא׳ בלבד, לא בשום שלימות שכלי, וַיֹּשִׁיבֵם לָנֶצַח וַיִּגְבָּהוּ, אף על פי שכבר הושיבם במלכות שלא תפסוק מבניהם5, כמו שאמרו רבותינו ז״ל (מגילה יג ע״ב) כשהקב״ה פוסק גדולה לאדם, לו ולבניו הוא פוסק6:
1. נוסף בק׳ בין השורות, וכנראה הושמט בטעות הדומות.
2. ראה עה״ת שה׳ הוא חפץ במציאות, ולכן ימאס ברשעים שהם היפך זה.
3. ד״ר. ובק׳ אינו.
4. של אותו צדיק גמור.
5. שהיה אמור להיות כן.
6. ׳ואמר רבי אלעזר, כשהקב״ה פוסק גדולה לאדם פוסק לבניו ולבני בניו עד סוף כל הדורות שנאמר וישיבם לנצח ויגבהו׳.
ולא ימאס – בוא״ו ובפ״ק דברכות מנין שאין הקב״ה מואס תפלתן של רבים שנאמר הן אל כביר לא ימאס וכתב הרמ״ע ז״ל במאמר שברי לוחות כי זהו דרך הגמרא כי הכא דהא כביר קמא דקרא שבחו של מקום הוא והדר כתיב ולא ימאס כביר כח לב הרי שיש וא״ו במלת ולא ובגמרא לא כן וכביר בתרא הוא שבחן של צבור בשעה שהן באגודה אחת בכח לב שהיא התפילה והגמרא לקצר הקט כביר חדא זמנא בלחוד והשמיט הוא״ו שלא להפסיק הענין כאילו ואמר הן אל את הכביר לא ימאס ופשוט הוא והנה כפל כביר בכתוב הוא ככפל מלת יברך שבפ׳ ה׳ זכרנו זה וזה בגמט׳ ע״ב ס״ג מ״ה ב״ן כי בזמן שישראל אגודה אחת הן הן שמו של הקב״ה ועמ״ש במזמור פ״ג פ״ד.
הן אל כביר – הנה עם כי האל חזק מאד ואין לו יחוס וערך עם מי מ״מ משגיח בשפלים ולא ימאס את התם אם הוא חזק בכח הלב לעמוד מול היצה״ר.
הן – עתה מתחיל לפרש הדעים המוטבעים בנפש, יש בך דעים קבועים,
• א) הן אל, שיש אל בורא כל, שזה טבוע בנפש כל אדם שנמצא אל מחולל כל,
• ב) שהוא כביר ורב, ר״ל שהוא כולל כל השלמיות וכל הכחות והוא מקור לכולם,
• ג) שלא ימאס כביר כח לב, האל לא ימאס את מי שכח לבו הוא כביר, את האיש שלבו חזק בכח כביר לעמוד בכל נסיון ולא יתמוטט משלימותו וצדקתו, איש כזה לא ימאסהו ה׳, באשר הוא מתהלך נכח ה׳ ומתדמה לשלמותו הבלתי ב״ת, והדומה יאהב את הדומה, וגם זאת היא דעה טבועה בתולדה בנפש האדם:
Elihu now lists the Forms concerning the nature of God that are to be found in the human soul:
God is not jealous of or threatened by human will and intellect. Man who seeks to imitate God is loved by Him.
He does not preserve the life of the wicked; but gives to the poor their right.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
לָא יְחַיֵי חַיָבָא וְדִין עֲנִיֵי יְהַב.
ולא יחיי ט׳אלמא עלי אבאחתה ד׳לך, וחכם אלצ׳עפא יעטיהם.
לא, ואינו מחיה את הרשע על דרך ההתר למעשיו. ומשפט הענים יתן להם. ומה שהוא מחיה את הרשע אינו דרך הסכמה לפעולותיו אלא שכך גזרה חכמתו לאחת משש סבות שבאר רבנו בספרו הנבחר באמו״ד מאמר ה פ״ג מהדורתי עמ׳ קעח. ולסוף יעשה בהם דין וינקום מהם נקמת הענים.
(ו-ז)ומשפט עניים יתן – לא יגרע מצדיק עינוא – עד אשר עם מלכים לכסא יושיבם.ב
ויושיבם לנצח ויגבהו – פתרונו: משמעלה אותם לגדולה, אינה פוסקת מהם לעולם.
א. כן בכ״י פריס 162, אוקספורד הונט׳ 225, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בדפוס ברסלאו ובנוסח שלנו: ״עיניו״.
ב. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225. בדפוס ברסלאו: ״יושבים״. בכ״י פריס 162 חסר: ״יושיבם״.
לא יחיה – הקב״ה את הרשעים אבל עושה עמם רעה כדי ליתן משפט עניים שנדחקים ונלחצים מפניהם.
לא יחיה רשע – כענין: ושנות רשעים תקצרנה (משלי י׳:כ״ז).
ומשפט – ענינו דבר הראוי והצורך וכן מה יהיה משפט הכהנים (דברים י״ח:ג׳).
לא יחיה רשע – איננו משגיח דרך כלל אבל אם בעת יתן די צורך עניים שפלי הרוח אז יבדיל את הרשע מהם ולא יחיה אותו עמהם.
לא:
• ד) גם דעה זו טבועה בנפש האדם, שה׳ לא יחיה רשע, שאחר שהדעה טבועה בנפש שה׳ הוא מקור הטוב, בהכרח שונא את הרע, וא״א שהרע ימצא מאתו חיות וקיום, שזה דבר הסותר אל האמת הטבוע בנפש,
• ה) טבוע בנפש האדם שמשפט עניים יתן, כי אחר שדעה טבוע בנפש שלא ימצא חסרון בחק ה׳ שהוא בתכלית השלמות, אם נאמר שלא יתן להעניים משפט על ענינם הוא עול בחקו, והוא חסרון כי חלילה לאל מרשע ושדי מעול:
This follows from the Idea embedded in the soul that God is the source of good and so He must hate evil. Consequently, the wicked cannot possibly expect any sustenance or support from Him.
This follows from the Idea embedded in the soul that His Statute, which is the ultimate of perfection, is without fault. To assert that that He does not give justice to the poor is to impute an iniquity in His Statute and that would be a fault on His part, for it is unthinkable that God would do evil or the Almighty act iniquitously.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
לא יגרע מצדיק עיניו – אמר ר׳ אלעזר א״ר חנינא בשעה שפוסקין גדולה לאדם פוסקין לו ולזרעו אחריו עד סוף כל הדורות שנאמר לא יגרע מצדיק עיניו ואת מלכים לכסא ויושיבם לנצח ויגבהו, ואם הגיס דעתו הקב״ה משפילו, ואם אסורים בזיקים ילכדו בחבלי עוני.
דבר אחר לא יגרע מצדיק עיניו א״ר לוי דוגמא דידיה, לאה תפסה פלך הודיה ועמדו בניה בעלי הודיה, יהודה ויכר יהודה, דוד הודו לה׳ כי טוב, דניאל לך אלה דאבהתי מהודה ומשבח אנא. רחל תפסה פלך שתקנות ועמדו בניה בעלי מסתורין, בנימין ישפה יש פה שהיה יודע במכירתו של יוסף ואינו מגיד (כתוב בשמואל ברמז ק״י).
דבר אחר לא יגרע מצדיק עיניו אין הקב״ה מונע מן הצדיק מה שרוצה לראות בעיניו ללמדך שמשה היה מתאוה לראות נקמת המדינים לכך נאמר צרור את המדינים ואחר תאסף.
ולא ינקץ מן אלצאלח ענאיתה, ולא מן אלמלוך פי אלכראסי, בל יג׳לסהם ללאבד פישמכ׳ון.
לא, ולא יגרע מן הצדיק את השגחתו, ולא מן המלכים שעל הכסאות אלא יושיבם לנצח ואז יגבהו. תרגם עינו ״ענאיה״ השגחה, וכן תרגם בבראשית מד כא ואשימה עיני. ופירושו שגם המלכים אינם נעשים מורמים מעט כי אם בהשגחת ה׳. וכתב רבנו בספרו הנבחר באמו״ד מאמר י סוף פי״ב אבל נטע הבורא בנפש אהבת הכבוד והגדולה כדי שתשתוקק בהם לגמול העולם הבא כאמרו לא יגרע יכו׳.
ופירשתי עינו השגחתו, כמו עיני ה׳ אל יראיו1, עיני ה׳ אל צדיקים2.
1. תהלים לג יח וצ״ל עין ה׳ אל יראיו.
2. שם לד טז.
ועברת עינו ענאיתה, מת׳ל עיני ה׳ אל יראיו, עיני ה׳ אל צדיקים.
לא יגרע מצדיק עיניו – עד אשר עם מלכים יושיבם.
He does not withdraw His eyes from the righteous until He seats him with kings.
ואת מלכים – שהם צדיקים ועשו טובה מושיבם על כסא ממלכתם להיות מלכים גבוהים לנצח.
(ז-ח)לא יגרע מצדיק – כענין: הנה עין י״י אל יריאיו (תהלים ל״ג:י״ח).
ואת מלכים לכסא – הוא יקים מלכים לכסא.
ואם יגבהו ישיבם אסורים בזיקים.
לא יגרע מצדיק עינו – כטעם עיני י״י אל צדיקים (תהלים ל״ד:ט״ז) ועם מלכים הראוים לכסא יושיבם לנצח ויגבהו כי השם יגביהם, כענין הַשָּׁפָלָה הַגְבֵּהַ וכן המגביהי לשבת (תהלים קי״ג:ה׳).
לא יגרע מצדיק עיניו – זה הכתוב מפרש ענין גדול בענין ההשגחה ובאו בו פסוקים רבים, כי אנשי התורה והאמונה התמימה יאמינו בהשגחה כי האל ישגיח וישמור אנשי מין האדם, כמו שכתוב גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו (ירמיהו ל״ב:י״ט), ואמר דוד כי כל לבבות דורש ה׳ וכל יצר מחשבות מבין (דברי הימים א כ״ח:ט׳), ולא בא בתורה או בנבואה שיהיה האל משגיח ושומר אישי שאר הבריות שאינן מדברות, רק שומר את הכללים בכלל השמים וצבאם, ולכן הותרה השחיטה לצורך האדם, וגם לכפר על נפשותינו בדמם על המזבח, והטעם הזה ידוע וברור כי האדם מפני שהוא מכיר את אלהיו ישגיח עליו וישמור אותו, ולא כן שאר הבריות שאינן מדברות ואינן יודעות בוראם, ומן הטעם הזה ישמור את הצדיקים, כי כאשר לבם ועיניהם תמיד עמו, כן עיני ה׳ עליהם מראשית השנה ועד אחרית שנה (דברים י״א:י״ב), עד כי החסיד הגמור הדבק באלהיו תמיד ולא יפרד הדבק במחשבתו בו בענין מענייני העולם, יהיה נשמר תמיד מכל מקרי הזמן אפילו ההוים בטבע וישתמר מהם בנס יעשה לו תמיד, כאלו יחשב מכת העליונים אינם מבני ההויה וההפסד למקרי העתים, וכפי קרבתו להדבק באלהיו ישתמר שמירה מעולה, והרחוק מן האל במחשבתו ובמעשיו ואפילו לא יתחייב מיתה בחטאו אשר חטא, יהיה משולח ונעזב למקרים. ובאו בזה פסוקים רבים, אמר דוד עליו השלום רגלי חסידיו ישמור ורשעים בחשך ידמו (שמואל א ב׳:ט׳), אמר כי [הקרובים אליו בתכלית השמירה והרחוקים ממנו מזומנים למקרים ואין להם מציל מן הנזק, כמו ההולך בחשך אשר נפילתו קרובה] אם לא ישתמר וילך לאט. ואמר כי לא בחרב ובחנית יהושיע ה׳ (שמואל א י״ז:מ״ז), וכתיב עין ה׳ אל יראיו (תהלים ל״ג:י״ח) המיחלים לחסדו, יאמר כי עיניו עליהם כאשר הם מיחלים לו תמיד ונפשם דבקה עמו. ומפני שרוב העולם מן הכת הזאת האמצעית, צותה התורה החלץ הנלחמים, וענין משוח מלחמה להשיב היראים, ולא ימס את לבב אחיו כלבבו (דברים כ׳:ח׳), וכל תקון המערכות אשר בתורה או בנביאים, כגון וישאל דוד בה׳ ויאמר לא תעלה הסב אל אחריהם ובאת להם ממול בכאים וגו׳ (שמואל ב ה׳:כ״ג), וכגון לך ומשכת בהר תבור ולקחת עמך עשרת אלפים איש (שופטים ד׳:ו׳), כי אם ראוים הם יוצאים במעט גוי ונוצחים בלי נשק, ואילו היו חייבים בנצוח עם לא יועיל למו,1 רק הענין כי ראוים להתנהג בדרך הטבע והמקרה, והענין הזה בארו הרב זצ״ל ביאור יפה בספר מורה הנבוכים. ועתה אמר אליהוא בדרך הזה, לא יגרע מצדיק עיניו – כי האל לא ימנע עיניו שעה ורגע מן הצדיק אלא יראה בו תמיד, כענין עיני ה׳ אל יראיו (תהלים ל״ג:י״ח).
ואת מלכים לכסא – כי הוא יושיבם לנצח ויגביה מלכותם, כי לא בכחם ירשו ארץ וזרועם לא הושיעה למו (תהלים מ״ד:ד׳).
לא יגרע מצדיק עיניו – בדפוס ויניציאה שנת רפ״ח כתוב עינו ונכתב מבחוץ עיניו. וגם בפ״ק דמגילה ובזבחים פרק טבול יום כתוב עינו והכי אתא בזוהר סוף פרשת ויצא דף קס״ד וב״ר פרשה ע״א וילקוט רמז תתק״כ אבל בכל שאר ספרים חדשים גם ישנים כתוב עיניו גם לא נמנה במסורת עם מלין דחסרין יו״ד באמצע תיבותא וקריין וכן הוא במדרש רבה פרשת מטות וכן נדרש בהדיא בריש פרשת נשא אין עיניו אלא תחתיו כמה דתימא והנה הנגע עמד בעיניו.
יגרע – מלשון גרעון.
לכסא – כמו בכסא למ״ד במקום הבי״ת וכן ישבת לכסא (תהלים ט׳:ה׳).
לא יגרע – ואף כאשר יעלים עין בעון רשעי הדור יבדיל מהם את הצדיק המוחה בידם ולא יגרע עיניו ממנו עד ירום אותו לשבת לפני מלכים בכסא.
ויושיבם – ועד עולם מושיב אותם בכסא ויוגבהו עד למעלה.
ואת מלכים (ישיבם) לכסא – ואם ישיבם לנצח, אז יגבהו.
לא:
• ו) עוד טבוע בנפש האדם לאמת שלא יגרע מצדיק עיניו, שהשגחת ה׳ הפרטית נמצאת תמיד עם הצדיק ולא תסור ממנו רגע, שהשגחה נמשכת לפי המעשה, וכפי שיוסיף בצדקותיו ודבקותו בה׳ כן יחולו בו עיני ההשגחה על כל פרטי פעולותיו, אולם מן ההשגחה הזאת המתמדת יסתבב ענין הנסיון הנזכר, שאחר שישגיח ה׳ על כל פרטי פעולת הצדיק כמי שמשגיח על בנו יחידו אשר אהבו אהבת נפש, כן יוסיף לבחון ולנסות את צדקותיו על כל הצדדים, ויבחנהו במצרף הבחינה עד כמה תגיע שלימותו ועד כמה יעלהו מעלה מעלה, ומזה נתהוה ענין הנסיון, כי יצוייר לפעמים ואת מלכים לכסא ויושיבם לנצח ויגבהו, שבאם ינשא את הצדיק לשבת על כסא הגדולה את מלכים בגדולה וממשלה, ישבו לנצח בצדקתם, ויגבהו תמיד מעלה מעלה, כי יגבה לבם בדרכי ה׳, ויהיו תמימים ויתהלכו מחיל אל חיל, ויהיו מעבדיו ואוהביו, ובכל זה יצוייר כי.
The sixth Form, and for Elihu's purposes the most relevant one, is that Providence is ever attendant upon the righteous, not turning from him even for a moment. Moreover, Providence is drawn by the deed and so the more the person perseveres in his righteousness and devotion to God, the more closely Providence marks him and everything he does. God watches over the righteous as a father does over an only beloved son, tempering him with tests and trials, that he might fulfill his true potential. This program of examination may involve his elevation to the greatest heights, even kingship, or his reduction to the very lowest depths. The righteous person's true mettle will be revealed by the way he reacts to the fortune or misfortune that befalls him.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
ואן אסתחקו אן יכונו מאסורין פי אלאגלאל, ויעלקון בחבאל אלעד׳אב.
ואם, ואם יתחייבו להיות אסורים בזקים ולכודים בשלשלאות הענוי. והוא משוך וקשור לפסוק שאחריו. והנה עני כאן ענוי, וכתב בספרו הנבחר באמו״ד מאמר ט פ״ח כי זה סוג מסוגי יסורי הרשעים. וראה גם פירושו לקמן פסוק כ.
ואם אסורים – ואם תראה צדיקים שיהו אסורים בזיקים של ייסורין וחליים, או ילכדו בחבלי עוני, בלשון גורל ומיתרים נקרא חבלי ובלשון דאגה נקרא חבלי יולדה. בחבלי עוני, קודרש בלעז. אינו אלא שחטאו לפניו ובא ליפרע מהם לטובתם לנקותם ולהזהירם לשוב אליו.
And if you see righteous men who are bound with chains of suffering and ailments, or caught with ropes of poverty. In an expression of lots or ropes, they are called חבלים, in an expression of worry, they are called חֶבְלֵי יוֹלֵדָה, pangs of a childbearing woman. with ropes of poverty Heb. בחבלי cordes in French. It is only because they sinned before Him, and He comes to requite them for their own good, to cleanse them and to admonish them to return to Him.
ואם אסורים בזיקים – ואם תראה צדיקים שיהו הם אסורים בזיקים של ייסורין וחלאים, או ילכדון בחבלי עוני – אין דבר זה לרעתם.
ואם אסורים בזיקים – ואם תראה מלכים שהם אסורים בזיקים ושלשלאות מיוסרין בייסורין ונלכדים בחבלי עוני.
ואם אסורים – ואם לפעמים יקרה אשר הצדיקים קשורים בשלשלאות היסורים ונלכדין בחבלי עוני.
ואם אסורים בזקים – שבאם יורידם ממעלתם ויאסרו בזיקים, אז יתמוטטו מצדקתם ויקראו תגר על ה׳, ואז ילכדון בחבלי עוני, הגם שלא נלכדו ברשת היצר ע״י נסיון העושר, ילכדו ע״י נסיון העוני ויתמוטטו מצדקתם, ולכן.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
ויגד, הרי הוא מודיעם את מעשיהם וכפשעיהם אם הם מתנכרים. כלומר מתרה בהם.
ויגד להם פעלם – בייסורין הללו מודיעם שחטאו לפניו וכל דברי אליהוא תנחומין שלימים היו ולא קינתורין כלומר אל תדאג על יסורין אם צדקת כי לטובה הן לך.
He tells them their deed With these sufferings, He lets them know that they sinned before Him. All the words of Elihu were complete consolations and not chidings; i.e., do not worry about the sufferings if you are righteous, because they are for your good,
אלא בדבר זה: יגד להם פעלם ופשעיהם כי יתגברו – כי אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא (קהלת ז׳:כ׳).
ויגד להם פעלם – כל זאת עושה הקב״ה עמהםא להגיד להם פשעם.ב
פעלם – וזהו שכר מעשיהם אשר הם מתגברים לרעה לעשות הרע בעיניו של הקב״ה להכעיסו.
א. כן בכ״י לוצקי 778. בכ״י קזנטה 2752: להם.
ב. כן בכ״י קזנטה 2752. בכ״י לוצקי 778 חסרה מלת: פשעם.
ויגד – ר״ל לא קרה להם כזאת בעבור שאין המקום משגיח בכל עת אבל גם זה בהשגחה באה כי סרו מעט מדרך הישר ויבא עליהם יסורים ובזה כאלו מגיד להם רוע פעלם ופשעיהם אשר הדרך שהמה מתגברים והולכים אף אם ינטה אליהם כמעט קט.
כי יתגברו – שעתידים להתגבר.
ויגד להם פעלם – לכן יעמידם בנסיון העוני כדי להגיד ולהודיע להם פעלם ופשעיהם אשר יתגברו בעתיד, בעת הנסיון שאז יפשעו בה׳, וזה יברר שאינם תמימים בכל צד, כמ״ש החנם ירא איוב אלהים וכו׳ אולם שלח נא ידך וגע בכל אשר לו וכו׳:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
ויגל – ובזה יגלה אזנם לקבל מוסר וכאלו יאמר להם אשר ישובון מן האון אשר התחילו לאחוז בה ולטובה א״כ יחשב להם.
ויאמר – מוסב גם לפסוק י״א י״ב שכ״ז יאמר להם.
ויגל – ובזה יגלה אזנם למוסר, שעי״ז יודיע להם מוסרו, ויאמר כי ישובון מאון ושיעמדו בנסיון העוני ג״כ למען יתגלה כי עבדו את ה׳ בלא שום פניה, ויאמר ויודיע להם.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחיר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
אם ישמעו ויעבודו יכלו ימיהם בטוב – אמר הקב״ה אם בחקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם.
פאן הם סמעו ואטאעו, פאנהם יפנון איאמהם פי כ׳יר, וסנינהם פי נעים.
אם, ואם ישמעו ויכנעו, הרי אז יכלו ימיהם כטוב ושנותם בנעימים.
אם ישמעו – ויעבדוהו.
If they understand and worship Him.
(יא-יב)אם ישמעו ויעבדו יכלו ימיהם בטוב.אואם לא ישמעו בשלח יעברו – מי שהוא צדיק, כשייסורין באין עליו, מכיר שלא על חנם באו עליו, אלא על חט,ב ושב מרשעו וחי.
א. כן בדפוס ברסלאו. כן בכ״י פריס 162 חסר: ״בטוב״. בכ״י אוקספורד הונט׳ 225 מופיע רק: ״וגו׳ ״.
ב. כן הכתיב בכ״י פריס 162, אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו.
אם ישמעו ויעבודו – ועתה אם הם שבים בתשובה ושומעים אליו אז יכלו וישלימו להם ימיהם בטוב.
או ישמעו ויעבדו השם.
אם ישמעו ויעבדו את י״י יבלואימיהם בטוב ושנותםבבנעימים – ובנעימים יחיו.ג ולשון יבלו כמו אחרי בלותי (בראשית י״ח:י״ב) – אחרי שזקנתי, ובלויי סחבות (ירמיהו ל״ח:י״א) – בגדים ישנים.
א. כן בכ״י בהמ״ל 985, וכן בהרבה כ״י של המקרא, וכן משתמע בהמשך. בנוסח המקרא שלנו: ״יכלו״.
ב. כן בכ״י בהמ״ל 985, וכן בכמה כ״י של המקרא. בנוסח המקרא שלנו: ״ושניהם״.
אם ישמעו – אם יבינו ע״י היסורים אשר לא טוב עשו וישובו לעבוד את ה׳ כמאז.
יכלו – אז ישלימו יתר ימיהם בטוב ושנותם בנעימים כי ישגא אחריתם.
ימיהם ושניהם – עמ״ש יחזקאל כ״ד ד׳, ר״ל גם השנוים שיתחדשו ע״י הזקנה והשנים יהיו בנעימות.
שאם ישמעו ויעבדו – אם יעמדו בנסיון בעת העוני, ויעבדו את ה׳ כעבדים העובדים בכל אופן בין אם יתן להם אדוניהם טוב ובין אם יאסרם בזקים, כי יהיו עבדים נאמנים לאלהיהם, אז יכלו ימיהם בטוב וישוב ה׳ להגביהם ולהשיבם למדרגתם:
ואם לא ישמעו בשלח יעבורו – זה חיה רעה שנאמר והשלחתי בכם את חית השדה.
פאן לם יסמעו פהם פי אלבעת׳ ימרון, ויתופון בגיר שעור בה.
ואם, ואם לא ישמעו הרי בגירוש ילכו ויגועו בלי שירגישו בכך. תרגם בשלח ״בעוז״ ענין שלוח וגירוש. כי רבנו חלק את השרש ״שלח״ לשבעה אופנים, וכדלעיל יד כ. ובכ״י ק. ״אלנעת״ ואיני מבין אותה כאן. ואבי זצ״ל שהיה לפניו רק כ״י זה הגיה ״צ״ל אלענת״ והוא הכליון. ובכ״י ח. ״אלמות״ והוא כנראה כפירוש ר״י אבן ג׳נאח שפירש שלח-החרב, וכתב כי בתימן קוראים לחרב ״אלשלחה״. וענין בבלי דעת, בלי שירגישו שבפשעם הם כלים ובעוונם הם נשמדים. וכמו שכתב רבנו בפירושו למשלי יג כג, ויש נספה בלא משפט, אין פירושו בלי משפט מאת ה׳ אלא בלי שידע משפט ה׳ כענין שנאמר הוא ימות באין מוסר, וכן ויגועו בבלי דעת.
ואם לא ישמעו – ואם אינםא שומעים לשוב בתשובה, עוברים והולכים בשליחות ידו של הקב״ה ומתים חסירי דעת וחסירים מכל טוב. וכן היה מוכיחו ומנחמו אליהוא: כך היית חשוב ועשיר כמלך מתחלה, ופשעתב לפני הקב״הג במעשיך, כי אין אדם אשר לא יחטא (מלכים א ח׳:מ״ו). וביסורין הללו אשר הגיעוך גולה הקב״ה את אזנך אשר חטאתד לו, ואם תשוב אליו בתשובה ותבקש לפניוה רחמים, אז תינצל ותחזור לקדמתך לכלות ולהשלים ימיך בטוב ונועם. ואם תמאן מעשות תשובה, יוסיףו עוד לייסרך בייסורין כדי לאבדך מן העולם.
א. כן בכ״י קזנטה 2752. בכ״י לוצקי 778: אינן.
ב. כן בכ״י קזנטה 2752. בכ״י לוצקי 778: ופשעתה.
ג. כן בכ״י קזנטה 2752. בכ״י לוצקי 778: בהקב״ה.
ד. כן בכ״י קזנטה 2752. בכ״י לוצקי 778: חטאתה.
ה. כן בכ״י קזנטה 2752. בכ״י לוצקי 778: לו.
ו. כן נראה לגרוס. בכ״י לוצקי 778, קזנטה 2752: ויוסיף.
בשלח יעברו – לשאול ויגועו בשלח בעבור שאין להם דעת, והגויעה פעם מקרית כמו יגוע כל בשר (איוב ל״ד:ט״ו), פעם טבעית [כמו] ויגוע ויאסף אל עמיו (בראשית מ״ט:ל״ג), והגויעה מיתה בלא עינוי הנפש.
בשלח יעבורו – יעברו מן העולם בחרב וימותו על כי לא היה בהם דעת להבין הוראת היסורים ולשוב מאון.
בשלח – חרב הדוקרת.
ואם לא ישמעו – ולא יעמדו בנסיון, אז בשלח יעברו בשלח וחרב של השטן, ויגועו בבלי דעת, יען שלא ידעו דרכי ה׳ ונסיונותיו ודברו סרה על ה׳, כ״ז יגלה אזנם ויאמר להם, ור״ל בעת היסורים מודיע ומגלה אזנם שבנסיון הזה תלוי אשרם והצלחתם אם ישמעו ויעמדו בנסיון ויקבלו היסורים מאהבה:
וחנפי לב ישימו אף – אמר ר׳ אלעזר כל אדם שיש בו חנופה מביא אף לעולם שנאמר וחנפי לב ישימו אף, ולא עוד אלא שאין תפלתו נשמעת שנאמר לא ישועו כי אסרם.
ואלדנסי אלקלב יציירו אלגצ׳ב, ולא יסתגית׳ון ממא אסרהם ד׳לך.
וחנפי, וחנפי הלב ישימו החרון ולא ישוועו כי אסרם הדבר. נראה שפירושו כי חנפי הלב אף כאשר מתיסרים לא יעלה על דעתם לשווע לפני ה׳ להצילם מפני שהם שקועים שבוים כבולים ואסורים ביד פשעם. וכן נראה ממה שכתב בנבחר באמו״ד מאמר י פ״ז מהדורתי עמ׳ שב.
וחנפי לב – שהם רשעים הם ישימו אף – בבא ייסורין עליהם מחרפים ומגדפים.
ולא ישועו – לפניו בתחינה.
כי אסרם – כשהוא אוסרן בייסורין לפיכך לא ירפאם.
But the wicked of heart who are wicked – they bring about wrath; when suffering comes upon them, they curse and blaspheme,
and they do not beg mercy with supplication
when He binds them with sufferings; therefore He does not heal them.
(יג-יד) אבל: חנפי לב – הם הרשעים.
ישימו אף – פתרונו: ישימו עצמם להכעיס לפניו.
ולא ישוועו – אף בשעה שאסרן בייסורין. לפיכך: תמות בנוער נפשם.
וחנפי לב – רשעים שאין בלבם לעשות {תשובה}א משימים אפו וחרונו של הקב״ה על עצמן, שאינן משוועים ומתפללים להקב״ה כאשר הוא מייסרן בייסורין.
א. השלמת ברלינר מן ההקשר. המלה חסרה גם בכ״י לוצקי 778 וגם בכ״י קזנטה 2752.
ובני אדם שהם חנפי לב כמוך, ישימו אף ויוסיפו חטא ולא ישועו לבורא כי אסרם.
וחנפי לב ישימו אף – כי מחשבות החנף הם ישימו אף השם על עצמם והטעם הם יסבבו לחרות אף השם בם בעבור שלא ישועו לשם כאשר אסרם.
וחנפי לב ישימו אף – יקרא חנפי הלב המחניפים עצמם ונושאים פנים לנפשם לאמר שהם צדיקים, והתלאות הבאות להם על לא חמס בכפם, והוא רומז לאיוב וכיוצא בו, והם ישימו אף – על עצמם, כי לא ישועו לאל.
כי אסרם – ועל כן לא יתיר מאסרם,
לא ישועו – לא יתפללו.
(יג-יד)וְחַנְפֵי לֵב. שהם מתפללים לאל ית׳ בדבריהם ולבם לא נכון עמו, יָשִׂימוּ אָף, כי אמנם לֹא יְשַׁוְּעוּ אליו, כענין ׳ולא אותי קראת יעקב׳ (ישעיה מג כב), ולכן יקרה להם שתָּמֹת בַּנֹּעַר נַפְשָׁם - שימותו קודם זמנם בעולם הזה, וְחַיָּתָם השכלית תמות בַּקְּדֵשִׁים המזומנים1 לגהנם [ולדראון עולם]2:
1. מוקדשים.
2. ק׳.
וחנפי לב – הוא״ו בגעיא בס״ס.
וחנפי לב – אבל הרשעים המחניפים ליצרם למלאות שאלתו ופתויו המה מעלים אף וחמה ולא יצעקו אל ה׳ כאשר אסרם ביסורים כי תולים הכל במערכת השמים וכועסים על רוע הסדור וחושבים שאין מקום לתפלה.
ישימו אף – יתאנפו כי אסרם, ולא ישועו להתפלל לישועה.
וחנפי לב – אמנם אלה שלא היו צדיקים גמורים ולא היה לבם כברם, כי לבם היה מלא חונף וזיוף, ולא עבדו בעת העושר רק מתקות גמול ומצד שהיה להם כל טוב מאת ה׳ לא באמת ובתמים, הם ישימו אף וקצף, על כי אסרם ביסורים ויתלוננו על מדותיו ועל דרכי הנהגתו כמו שעשה איוב, ולא ישועו לקרא לה׳ לישועה על מה שאסרם בחבלי עוני, כי בהפך הם משימים אף ע״ז.
The insincerity of those who are not truly righteous might not show up during times of fortune; when they are well off they can afford the luxury of virtue. But as soon as misfortune strikes them, their hypocrisy comes to light.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
shall die by strangulation Their soul [shall die] by the strangulation that is upon them, but the poor man, who makes himself poor in the matter of supplications...He extricates from Gehinnom because of his poverty, which He brought upon him.
והענין הזה אמרו אליפז במענהו הראשון בהנה אשרי אנוש יוכיחנו אלוה ומוסר שדי אל תמאס (איוב ה׳:י״ז), והפסוקים הבאים אחרי כן, וגם צופר [יאמר אם אתה הכינות לבך (איוב י״א:י״ג) וגמר הענין ובלדד באם אתה תשחר אל אל (איוב ח׳:ה׳)] וגמר עניינו.
וראיתי לרבינו שלמה ז״ל שכתב דברי אליהוא תנחומים שלימים היו ולא קנטורין, אל תדאג על ייסורין כי לטובתך הם באים לך. ולא ידעתי במה היו התנחומים האלה ואיך חשב דברי החברים לקנטור, אם אמרם אליהוא בנחת וקול נמוך, ואמרום החבירים בצעקה וקול רם, או במה יהיה להם הדבר הזה, רק הענין כאשר פירשתי, אליהוא תירץ קושיותיו של איוב יפה וכהוגן ושתק אליו איוב, ואחרי כן שב אליהוא לדבר עוד, על דרך חבריו, כי הוא לא ידע מאיוב אם אמת כדבריו שיהיה צדיק גמור, ולכן אמר כי המתייסרים בעולם טעמים רבים להם וכולם במשפט, כי יש מהם מן הסוד שרמז לו, ויש נעלם עוד ודעו רחוק מהם, רק יתן בו הצדק לפועלו, ויש למוסר ולהסיר האדם מחטאיו, כי דבר החברים לא יכזיבנו אליהוא אבל יורה כי האל ישפוט במדה ההיא לפעמים, רק כל אדם איננו מן הדין ההוא.
וחייתם בקדשים – ונפשם בהיותם נערים שאז ראויי׳ להיות׳ קדשים מפני רתיחת הטבע אז.
ומא סבילה אן יכ׳לץ אלצ׳עיף מן צ׳עפה, לד׳לך יתקדם אליהם פי חאל אלצ׳גט.
יחלץ, וכיון שמדתו לחלץ את העני מעניו לפיכך יצוה עליהם במצב הלחץ. תרגם כאן עני ״צעיף״ לחלץ את החלש מחולשתו, לפיכך יצוה ויעיר את הלוחצים בעת לחצם שיחדלו מללחצם. ופירוש ויגל, ראה לעיל פסוק י. ובאה בית בעניו במקום מם או מן עניו, וכמו שכתב רבנו בהקדמתו לפירוש התורה הובא בפירוש רס״ג מהדודתי עמ׳ קסא: ומשמוש הבית שהיא באה במקום מן כמו והנותר בבשר ובלחם, ויקרא ח לב. בקדשים לא יאכל, שם כב ד. ובנבחר באמו״ד מאמר ה פ״ח פירש רבנו פסוק זה יחלץ את העני ויפטרהו מעונש אם הוא נמנע מלקיים את המצוה מחמת עניו כגון שעבר עליו זמן התפלה ולא התפלל מפני שהיה טרוד בהשגת מזון כדי חייו, ע״ש.
יחלץ עני – את העני השם עצמו רש בדבר תחנונים.
יחלץ – מגיהנם בשביל עניו שהביא עליו.
ויגל בלחץ אזנם – בלחץ שהביא עליו מגלה את אזנו לאמר שוב אלי.
and opens their ear through oppression Through the oppression that He brought upon him, He opens his ear to say, "Return to Me."
ואם הוא שב: יחלץ עני בעניו ויגל בלחץ אזנם – פתרונו: בלחץ שמשלח להם, הוא מגלה את אזנם, כאילו אומר להם: שובו מדרכיכם הרעים.
יחלץ – הנה באמת עוני היסורים לטובה תחשב כי המעונה ביסורים הנה בעבור העוני יחלצו המקום מדין גיהנם הקשה יותר ועוד כי בלחץ היסורים יגלה אזנם לקבל מוסר למען ישובו ולא יחטאו עוד.
יחלץ עני – היינו הנכנע מפני ה׳ יחלצנו ע״י עניו והכנעתו, שהוא הפך של ישימו אף.
יחלץ עני – אמנם את העני שהוא מי שיכניע א״ע לפני ה׳ ולא יקרא תגר, אותו יחלץ ה׳ בעניו, ר״ל ע״י עניו והכנעתו יחלצנו מן היסורים, ובעת הלחץ יגל אזנם, ויודיעם האמתיות ודרכי הנהגתו שכולו טוב וחסד:
ואף הסיתך מפי צר – אמר חזקיה בוא וראה שלא כמדת הקב״ה מדת ב״ו, מדת ב״ו מסית את חברו מדרכי חיים לדרכי מיתה והקב״ה מסית את האדם מדרכי מיתה לדרכי חיים שנאמר ואף הסיתך מפי צר מגיהנם שפיה צר, שעשנה צבור לתוכה, ושמא תאמר כשם שפיה צר כך כלה צר, ת״ל העמיק הרחיב, ושמא תאמר למלך לא הוכנה, ת״ל גם היא למלך הוכן, ושמא תאמר אין בה עצים, ת״ל מדורתה אש ועצים הרבה, ושמא תאמר זהו שכרה, ת״ל ונחת שלחנך מלא דשן.
ואנמא אזאחך מן אלצ׳יק אלי אלסעה לא צ׳יק פי מוצ׳עהא, וידע כ׳ואנך ממלווא דסמא.
ואף, אבל הסירך מן המצוקה אל הרחבות שאין במקומה מצוקה, ויניח שלחנך מלא דשן. כלומר על ידי היסורין הסירך מן המצוקה אל העונג השלם.
ופירשתי הסיתך, הסירך, כדרך שנאמר ביהושפט ויסיתם אלהים ממנו1. וכנה את הגמול שלחן מלא דשן, כעין אמרו ותתענג בדשן נפשכם2, וכן ירויון מדשן ביתו3.
1. דברי הימים ב יח לא.
2. ישעיה נה, ב.
3. תהלים לו ט.
ופסרת הסיתך, אזאחך, מת׳ל קולה פי יהושפט ויסיתם אלהים ממנו. ולקב אלת׳ואב בשלחן מלא דשן, מת׳ל קולה ותתענג בדשן נפשכם, ואיצ׳א ירויון מדשן ביתך.
ואף – זאת עוד גדולה עשה לך ביסורין הללו הסיתך והדיחך מגיהנם שפיה צר ותחתיה רחב לא מוצק – כדי שיהא עשנה צבור לתוכה. ולא עוד אלא שתזכה לעולם הבא ונחת שלחנך מלא דשן.
Moreover This is yet another great benefit that He did for you with these sufferings: He allured you and enticed you out of Gehinnom, whose mouth is narrow and whose base is wide.
not cramped so that its smoke should be gathered into its midst, and furthermore, that you should merit the world to come; and the bedecking of your table shall be full of fatness.
ואף הסיתך מפי צר – למעלה למדת שהקב״ה מחלץ את כל השבים אליו מעניים, אף אתה אם הכינות אליו לבך, יצילך הקב״ה מפי צר ומצרה זו, ויוציא אותך למרחב שאין צר ומצוק תחתיה, כשם שמפרש והולך: רחב לא מוצק תחתיה.
הסיתך – פתרונו: הצילך, כשם שמפרשא ביהושפט: ויזעק יהושפט וי״י עזרו ויסיתם אלהים ממנו (דברי הימים ב י״ח:ל״א).
א. כן בדפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162, אוקספורד הונט׳ 225 הושמט ע״י הדומות: ״והולך רחב... כשם שמפרש״.
ואף הסיתך מפי צר – וגם טובה גדולה עשה עמך הקב״ה שהסיתך והוציאך מפיה של גהינם שהיא צרה וקצרה ותחתיה יש לה רוחב שאין לה יסוד, כי מפני שנתייסרתא בייסורין הללו ניצלת מדינה של גיהנם ומצאתב כפרה. ולא עוד, כי אף בגן עדן יהיה נחת שולחנך מלא דשן.
ואף הסיתך מפי צר – וגם אתה איוב הסיתך האל והצילך מפי צר ומצוק אל מקום רחב שאין מוצק תחתיה, כי כולו רחב.
ונחת שלחנך – שם, מלא דשן. יאמר כי מכאובו הצילו מצרה וצוקה ויושיבנו בסוף במקום רחב אשר ינוח ויהיה דשן ושמן,1 וגם זה מדרך החבירים.
הסיתך – כמו יסיתם אלהים מעליו, והוא מענין כי יסיתך אחיך בן אמך (דברים י״ג:ז׳), כי הסית רוחם לסור מעליו, ואף זה הסית רוחך להסירך מפי צר, כי מפני שבא לו שלא כרצונו יקרא הסתה.
וְאַף הֲסִיתְךָ. ואף על פי שהסיתך העוני להטיח דברים מִפִּי צָר - מאת פיך אשר היום בצרה, רַחַב לֹא מוּצָק תַּחְתֶּיהָ, וזה כי תמורת הצרה1 היה לך מצב ׳רחב׳ בעושר, ׳לא מוצק׳ - בלתי שום מצוקה וצרה, וְנַחַת שֻׁלְחָנְךָ - ומה שהיה מונח על שולחנך היה מָלֵא דָשֶׁן ושומן:
1. ׳תחתיה׳ עולה על ׳צר׳ – הצרה, במקום הצרה שעכשיו.
הסיתך – מלשון הסתה ופתוי.
מוצק – צר ודוחק כמו ורוחב מים במוצק (איוב ל״ז:י׳).
ואף הסיתך – אל מול איוב יאמר דע שאף אותך הסיתו היסורים לשוב לה׳ להצילך מדין גיהנם אשר פיה צר ודחוק לשמור חומה ותחתיה רחב לא צר ודחוק להצביר עשנה בה לצער הרבה.
ונחת – מה שיהיה מונח על שולחנך יהיה מלא דשן ושומן ור״ל ועוד תתענג בתענוג הנפשי בעוה״ב.
הסיתך – שפתה אותך שלא יוכל הצר לפתוח פיו עליך לקטרג, מי הסית אותך הרחב שהיו לך וגדר מוצק הצוקה הפנימית (פערצווייפלונג כמ״ש ישעי׳ ח׳ בהבדל בין צרה לצוקה, ונחת, שרשו ינח מה שמונח בשלחן, או שרשו נחת מה שיורד על שלחנך.
אחרי ההוצעה הזאת השיב המתוכח פניו אל איוב לברר כי כן קרהו, ושזה עצמו היה סבת יסוריו שהיה ענין נסיון, והראה לו שהצדק עם ה׳ בזה כי באמת לא עמד בנסיון, כי ע״י נסיון היסורים נתברר שלא היה תמים ועובד מאהבה, עז״א ואף, ר״ל אף לך קרה כן, כי גם אם הסיתך מפי צר רחב לא מוצק תחתיה, שע״י שהיה לך כל טוב וע״י שהיה לך רוחב, זה ציור על רוב הרחבה שהוא הפך הצרה, והרוחב הזה לא היה מוצק תחתיו, כי לפעמים יש לאדם רוחב שתחתיו יש מוצק וצוקה, דהיינו שיהיה לו עושר וכל טוב בחיצוניותיו אבל בלבו י״ל צוקה פנימית ולבו מלא עצב, (שזה ההבדל בין צרה וצוקה, שהצרה היא הצרה החיצונית שהפוכה היא הרוחב, והצוקה היא צוקת הנפש הפנימית, ולפעמים י״ל להאדם רוחב חיצוני, שביתו מלא טוב, אבל תחת הרוחב נמצא צוקה פנימית, שרוחו הפנימי מלא עצב ויגון והשקט לא יוכל), ואתה היה לך כל טוב ועושר ורוחב חיצוני וגם לבך היה מלא שמחה ושלוה פנימית, ונחת שלחנך היה מלא דשן שזה ציור על רוב הטובה, ודבר זה מה שהיה לך רחב בלא צוקה ושלחן מלא דשן זה הסית אותך מפי צר, ר״ל שעי״ז היית ירא אלהים וסר מרע, ולא היה פתחון פה להצר והשטן לקטרג עליך על רוע מעשיך, כי לא נמצא עולתה בך:
Turning to Job, Elihu now reveals the truth, that which we the readers have known from the beginning. That it was a trial and though Job had appeared virtuous when blessed with prosperity, he had failed the test of suffering. Whereas he had blithely accepted God's bounty without raising questions about the workings of Providence, the moment his prosperity ceased he began questioning the very fundamentals of faith. In retrospect, this placed the sincerity of his virtue when he had prospered in doubt: Satan had been proved right. God had permitted the trial to test Job, to temper him and to teach him the vanity of earthly happenings. As events proved, He was justified in doing so.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
ואנת קד אכמלת דין אלט׳אלמין, וחכמהם וקצ׳אהם אלד׳י ידעמונהא.
ודין, ואתה ככר השלמת עם דין הרשעים ומשפטיהם וגזרותיהם שהם תומכים בהם. תרגם רבנו ״דין״ הראשונה ׳דין״ שהוראתה דת נוהג ונמוס. ואינה ענין למשפט ודין כהוראתה בעברית. והשניה כהוראתה בעברית כלומר משפט. ותרגם מלאת ״אכמלת״ וכך תרגם בשמות כט ט ומלאת יד אהרן. וכן כל לשון מלואים האמור שם, וענינה השלמת כל התנאים והחובות השייכים לאותו ענין.
ואחר כך אמר לו אליהוא בענין זה ואתה דין רשע מלאת, כבר נמשכת אחרי הכופרים והרשעים בשטותיהם שמיחסים עוול לחכמת ה׳ ואף על פי שלא אמרת זאת בפירוש.
ת׳ם קאל לה אליהוא פי הד׳ה אלג׳הה ואנת דין רשע מלאת, קד תאבעת אלכפאר ואלט׳אלמין עלי מד׳אהבהם תג׳ור חכמה אללה ועלי אנך לם תפצח בד׳לך.
ודין רשע מלאת – ואם נתמלאת ביסורי הרשעים הדין והמשפט הם הייסורין הם יתמכו לך לעתיד מגיהנם ויש לך לקבלם באהבה.
And if you have had your fill of the sentence of the wicked And if you have had your fill of the sufferings of the wicked, the judgment and the sentence – which are [represented by] the sufferings – will support you in the future from Gehinnom, and you must accept them lovingly.
ודין רשע מלאת – פתרונו: מנהג איש רשע מלאת, כלומר: אחזת מעשה הרשעים שקורין תגר אחר מדת הדין.
דין ומשפטאיתמוכו – פתרונו: דין ומשפט עתידין להתחבר וליפרע ממך.
דין ומשפט יתמכו אותך בצרה רק הנחת דין והנך בדין העונש כי בעת חמה שמא המשפט יסירך בהכות אחרים והענין המשפט יצילך ולא רוב ממונך וזהו ורב כפר אל יטך.
ודין רשע מלאת – ואתה היית ראוי למלאות בך דין רשע, רק האל מחל לך וייסר אותך לשוב לפניו.
דין ומשפט רשע, יתמכו – אותך, כי חייב היית בהם, כענין ובחבלי חטאתו יתמך (משלי ה׳:כ״ב).
מלאת – פעל יוצא אע״פ שהוא מבנין הקל וכמוהו ומלאו את המקום הזה דם נקיים.
ולכן עתה דִין רָשָׁע מָלֵאתָ – ׳מלאת׳ טענות של רשע נגד האל ית׳: דִּין וּמִשְׁפָּט יִתְמֹכוּ. הנה ראוי שה׳דין׳ ודברי ׳משפט׳ בויכוח ׳יתמוכו׳ ויניחו דעתך באופן שתתיישב בדבר1:
1. כלומר, כדי להוציא לאור הדין והמשפט צריך שתהיה לך יישוב הדעת.
ודין רשע – ואף אם נתמלאת מדין יסורים הראוי לרשע מה בכך הלא לטובה תחשב כי הדין והמשפט הבאים עליך הם יסעדו אותך להנצל מדין גיהנם ולהתענג בעוה״ב.
דין, ומשפט – הדין הוא הטענות, והמשפט הוא הפסק וגמר הדין, מצייר שהשטן י״ל נגדו דין וטענות, ובין הדין והטענות ובין חקת המשפט עצמו יתמכו את דבריו וקטרוגו.
ודין – אבל באמת דין רשע מלאת כשבאו עמך לעומק הדין, בעת שבאו בני האלהים והשטן להתיצב על ה׳ אז מלאת דין של הרשע שהוא השטן המקטרג עליך לאמר החנם ירא איוב אלהים, כי טען עליך שיש אפשריות שתתמוטט מדרך הטוב ודין ומשפט יתמוכו, והדין והמשפט שהם מחויבים להשקיף על כל הצדדים וכל אופני המשפט, הם תמכו את דין הרשע, ואת הקטרוג אשר קטרג עליך לאמר.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״א מבלגנציר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
כי חמה פן יסיתך – בשפק לא תהא רואה לחברך מסתפק יפה ומתנהג יפה ותתן עיניך בממונו כי יסיתך יצר הרע בספוק של חברך.
ורב כופר אל יטך – אל תטה עצמך בכופר שאינו שלך. ד״א מדבר בכהנים אמר הקב״ה למשה לך אמור לאהרן ולבניו דייכם שהורשתי אתכם מן הנותרת של מזבח שנאמר והנותרת ממנה יאכלו אהרן ובניו, לא תאמר הואיל והשליטני על הקרבנות ועל העולות הכל מותר לפני אם עשית כן חמה היא לפני, חמה פן יסיתך בשפק לא תשלה להיות נוגע בקדשים שאינם שלך, ורב כופר אל יטך לא מפני שהשלטתיך בכפרתן של בני תטה עצמך ליגע עצמך בקדשים וינזרו מקדשי בני ישראל.
אנמא אלחמיה אן יזיחך אלי כפאיה, לא תמיילך ענהא כל דיה.
כי, אבל החמה אם תדמה להסירך ממנה אל הרווחה דע לא יטך ממנה שום כופר. וברור לפי פירוש רבנו כי הכוונה על יסורי עד, על העונש הנצחי לעתיד. וכיוצא בזה כתב בפירושו למשלי ו לד-לה, ולא יחמול ביום נקם לא ישא פני כל כופר, קבע החכם עונש הרשע דוגמא לכל העוברים על החמורות שאין להם הצלה מאש גהנם ולא כופר ולא המלצה וכמו שנאמר כי חמה פן יסיתך וכו׳.
ואחר כך אמר לו כי חמה, שאין היסורין והפגעים והחמה אלא עונש מאת ה׳ אשר לא יסירך מהם1 שום מחיר ולא שום כופר, כאמרו אח לא פדה יפדה איש, ויקר פדיון נפשם2, זה הוא חמה.
1. הכוונה לא יסירם ממך.
2. תהלים מט ח-ט, וראה פירושו שם.
ת׳ם קאל לה כי חמה, אנמא אלשקא ואלבלא ואלחמיה הי עקאב אללה אלד׳י לא יזיחך מנה כל מקדאר ולא כל דיה, כקולה אח לא פדה יפדה איש ויקר פדיון נפשם, הד׳א הו חמה.
כי חמה – גדולה תהיה.
פן יסיתך – יצרך לדבר דברים.
בשפק – בשפק זה אשר תשפק ותרב אמריך לאל ומאחר שתעלה החמה רב ממון אל יטך ממנה.
For wrath [There] shall be great [wrath].
lest it entice you [Lest] your evil inclination [entice you to speak] words.
to multiply Heb. בשפק, lit. with multiplicity; [i.e., with] which you multiply and increase your words toward God; and after you have raised His wrath, much ransom, [i.e.,] much money will not turn you away [rescue you] from it.
כי חמה פן יסיתך בספק – כי חימה שלך אין דין שיסית אותך לדברים הללו. שאתה סופק בינינו, שהרי רוב כופר לא יטך לבסוף, אם זך וישר אתה.1
כי – יש לך שתפחד מחימה פן יסיתךא בהכות, והכופר אם היה רב אל יטך.
א. כן בכ״י פרמא 2395. בכ״י לונדון 24896: ״יסירך״.
כי חמה פן יסיתך בספק – כמו שאמר ואף הסיתך. השמר פן יסיתך חמה מרוב ספק ומלקות שאתה מקבל. וספק מן תחת רשעים ספקם (איוב ל״ד:כ״ו), ויספק את כפיו (במדבר כ״ד:י׳).
ורב כפר אל יטך – כל מי שהוא בצרא ובמצוק1 צריך להזמין שלשה דברים: תפלה ראשונה, ואחר כך שחד ומחיר, ואחר שיזדרז למלחמה. ושלשתן זימן יעקב ע״ה בעת צרתו: תפלה – קטנתי מכל החסדים (בראשית ל״ב:י״א), הצילני נא (בראשית ל״ב:י״ב), שחד – עזים מאתים, מלחמה – ויחץ את העםב(בראשית ל״ב:ח׳). ועל זה אמר לאיוב: גזרה זו שנגזרה עליך על עונותיך, רב כפר לא היה מטה אותך ומצילך.
כי רב כפר ודמים יקרים לא היו מטים אותך מייסורין אלה, ולא היתה מועילה לך תפלה שלא יבאו עליך, ולא כל מאמצי כח לא יהיו מצילים אותך מהם.
אלה שלשה דברים שאמר אליהוא מועילין לאדם בעת צרתו, ואיש משכיל מזמין שלשתם לעת הצורך, כמו שעשה יעקב אבינו נגד עשו. וכן אמר לו אליהוא: אלו שלשה דברים לא היו מצילין אותך כי נגזרה גזירה ונחתמה על עונותיך, אך לאחר שבאה עליך אם היית מודה עווניך וחוזר בתשובה היה מועיל לך.
כי חמה פן יסיתך בשפק – כי חמה פן יסיתך וישליכך עם ספוק ממונך הגדול שלא יועיל לך.
ורב כפר – אשר לך אל יטך מזה ולא יצילך ביום אף ה׳. זה דעת המפרשים.
והתרגום אמר: ארום ירגיז דילמא יטעינך במיסת מזלא וסגי פורקן דעתרא לא יצלינך, יאמר כי חמה יש לאל בך פן הסיתך מיראתו בספוק הגדול שנתן לך, ורב עושר שהעשירך לא יטה לבך מעליו. הוא הדבר אשר התנצל בו אם אשמח כי רב חילי (איוב ל״א:כ״ה). העושר והממון בעבור שיפדה בו האדם את נפשו יקרא כופר.
פן יסיתך בשפק – פן יסירך מן העולם בספק ובהכאה.
כִּי חֵמָה. כי בעוד זאת החימה עמך, פֶּן יְסִיתְךָ - ראוי לחוש ש׳דין רשע׳ שאמרתי יסית אותך בְסָפֶק, וְרָב כֹּפֶר אַל יַטֶּךָּ, שיספיק לזה ש׳רב כופר׳ לא יטך, שרוב ראיות מופתיות מכפרות ומסירות זה הדעת שתבאנה לפניך לא יספיקו להטותך מאותו הדעת הנפסד:
בשפק – המסורת עליו לית וכתיב שי״ן ובמדרש ילמדנו נראה שהוא בסמ״ך ובשרש ספק כתב והוא כתוב בשי״ן וכן כתבו רבי יונה אבל ראיתיו במקצת הספרים בסמ״ך ע״כ ועיין במסורת איוב ל״ד.
ורב כפר – בקמץ חטוף.
בשפק – כמו בספק בסמ״ך וענינו די הספיק והצורך.
כופר – מלשון פדיון כמו אם כופר יושת עליו (שמות כ״א:ל׳).
כי חמה – כי חמת ה׳ חלה עליך ליסרך לשמרך כי פן יסיתך יצרך לבעט במקום בעבור די ספוק צרכך כענין שנאמר וישמן ישרון ויבעט (דברים ל״ב:ט״ו) וכשתהיה ניסת לו ותהיה נשרש בחטא אז אף רב כופר לא יטך מדין גיהנם ר״ל אף בהרבה יסורים לא יהיה פדיון להנצל מדין גיהנם וא״כ מאד טוב לך היסורים כי עתה תהיה נשמר מן היצה״ר.
יסיתך בשפק – יסית אותך שתסתפק, כמו תחת רשעים ספקם, בינינו ישפק (למעלה ל״ד), ופעל יסיתך מוסב על החמה, שהגם שהמה לשון נקבה פה בא בדרך שם מופשט, שהוא מסית ומדיח, והשמות המופשטים יבואו פעמים בל״ז ופעמים בל״נ כפי כונת המדבר כמ״ש בכ״מ.
כי חמה פן יסיתך בשפק – שהגם שעמדת בנסיון העושר יכול להיות שהחמה יסית אותך להסתפק בדרכי ה׳ ולכפור בהשגחתו ולקרא תגר, שע״י שישקה אותך כוס החמה תעלה חמה באפך להסתפק בהשגחה, ורב כפר אל יטך ר״ל הגם שבעת שנתן לך ה׳ רב כופר, שהוא רוב העושר שנתן לך, (שזה היה נראה כנותן לך כופר ושחד כדי שתעבוד אותו) זה לא הטה אותך מדרך הטוב ועמדת בנסיון העושר, יוכל להיות שלא תעמוד בנסיון העוני והחמה, ויסית אותך אל הספק באמונת ה׳, כן היה דין רשע וקטרוג השטן עליך:
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״א מבלגנציר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
היערוך שועך לא בצר וכל מאמצי כח – א״ר אלעזר לעולם יקדים אדם תפלה לצרה שאלמלי לא הקדים אברהם תפלה בין בית אל ובין העי לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט, ר׳ שמעון בן לקיש אמר כל המאמץ עצמו בתפלה מלמטה אין לוצרים מלעלה, ר׳ יוחנן אמר לעולם יבקש אדם רחמים שיהו הכל מאמצין את כחו ולא יהו לו צרים מלמעלה, וכל מאמצי כח שכך היו עושים מאמצי כח, אוקיר לאסיא עד דלא תצטרך ליה.
איצאפפה סכ׳אך פי וקת אלצ׳ר, לא, ולא כל תאייד קווה.
היערך, האם תיערך נגדו נדיבותך בעת צר, לא, ולא כל מאמצי כח. כלומר שהכפירה בה׳ וליחס לו עול אין שום צדק וצדקה – והוא שועך, לשון שוע – יכולים להוות משקל נגדי נגד הכפירה להציל את האדם מן העונש ולא שום מאמצי כח.
היערוך שועך לא בצר – וכי באתה לערוך צעקה שלא תבואך שום צרה ושום מאמצי כח לאונסך אם כן במה יגבה את חובו.
Will you set up your prayer so that no trouble Have you come to set up a cry that no trouble befall you, or any forces of strength to rob you? If so, with what will He collect His debt?
היערוך שועך לא בצר – פתרונו: אם יערוך לבך בתפילה לפני בוראך, לא ימצא הקב״ה בצרתך, בתמיה.
וכל מאמצי כח – פתרונו: וכן מצינו: שנמצא לכל שנאנסו בכח וערכו תפילתם לפניו, שנענו והוציאם ממיצר למרחב.
היערוך שועך לא בצר – אם יערוך לבך שועך ותפילתך, התפלל שלא ישימך הקב״ה בפיה של גהינם שהיא צר מכל שאר.א
{וכל} מאמצי כח – התפלל לפניו שיצילך מהם.
שועך – תפלתך, לשון שוועה.
א. צ״ע בנוסח.
היערך שועך – הוא ההון, ובעל ההון קרא שוע, כמו: אם בפידו להם שוע (איוב ל׳:כ״ד), והענין: היועיל שועך.
לא בצר – והענין: בצר לא יערוך, לא השוע ולא כל מאמצי כח.
היערוך שועך לא בצר – או היה עורך ומציל לך שועך ותפלתך לא בצר – שלא תהיה בצר. או יהיו מצילים אותךאכל מאמצי כח.
א. כן בכ״י פרמא 2958. בכ״י אוקספורד 625 חסר: ״וענינו״.
ואמר ר׳ אליעזר: היערוך שועך – זה מבטחונך זה שלא להיות בצר – שעל ריבות דבריך יוציאך מפי צר, או כל מאמצי כח – שיהיה לך יערכו כי תצא מפי צר, ולא בריבוי דברים ולא ביד חזקה תצא משם רק בתחנונים. ועל דרך זה שועך כמו ישעה [האדם] על עושהו (ישעיהו י״ז:ז׳)
היערך ממונך שלא תהיה בצר והענין ההון והכח לא יועילו ביום צרה זולתי דין ומשפט שהם יתמכו האדם שלא יפול ברעה.
היערך שועך – כמו שועתך.
יערוך – כמו בקר אערך לך (תהלים ה׳:ד׳), יאמר היקבל האל ערך שועתך.
לא בצר – בבוא עליך צר ומצוק.
וכל מאמצי כח – לא יערך שועם ולא ינצלו נפשם מצר בכהם ובתוקפם.
שועך – עושרך והוא מענין ולא ניכר שוע לפני דל.
בצר – זהב מגזירת והיה שדי בצריך.
הֲיַעֲרֹךְ שׁוּעֲךָ לֹא בְצָר. ואמרתי (פסוק יז) ש׳דין ומשפט יתמוכו׳ ותתיישב דעתך בהם בויכוח אף על פי שיהיה עם איזו צעקה, כי אמנם ׳היערוך׳ [שום משכיל את]1 אופן צעקך עתה לויכוח שאינו מתוך ׳צר׳ וצער, אלא לבקש האמת: וְכֹל מַאֲמַצֵּי כֹחַ. גם שיהיה עם כל מאמצי הצעקה המורגלת בויכוח:
1. בק׳ אינו.
שועך לא בצר – בשורק ויש בו דרש בסנהדרין פ׳ נגמר הדין ובירושלמי פ׳ ג׳ דתענית ובשמות רבה פ׳ כ״א.
שועך – מלשון שוע ונדיב ושררה.
מאמצי – מלשון אומץ וחוזק.
היערוך – וכי יהיה שררתך ערוך ומתוקן מבלי תקדים לה צרה וכל אמיץ כח ותוקף יסורים כי הלא אם תתמיד הטובה תבעט במקום מרוב כל ותאבד עדי עד.
היערך – היטעון כנגד המקטרג, כמו ערכה לפני התיצבה, ולא ערך אלי מלין.
שועך – מה שאתה שוע ונדיב, או מה שאתה שועה ופונה אל ה׳ בעת שאתה לא בצרה.
היערך – ר״ל וא״כ אשאלך עתה וכי תוכל לטעון שיערך ה׳ וישקף על שועך, מה שהיית שוע ונדיב (או שהיית שועה ופונה אליו) בעת שהיית לא בצר, בעת שלא היית בצרה, כי בהפך שהיה עמך כל מאמצי כח, דהיינו כל הדברים שמאמצים את כח האדם שיעמוד בישרו, שהיה לך עושר ובנים ובריאת הגוף שכולם אמצו כחך להיות איש תם וישר:
ולא תתשווף עלי מר אלליל, אד׳ ידכ׳ל שעבא מכאנך פי אלמך.
אל, אל תתאוה כל משך הלילה שיכנס עם במקומך ביסוריך. והלילה משל על יסורי העולם הזה הדומה ללילה כדרש חז״ל בקהלת רבה ז יח.
אבל יסורי העולם הזה שיש עליהם גמול בשכר העולם הבא אין זה חמה ולא פגע, כי הם בעת העונג הנצחי כמו החלום כפי שאמר לו אל תתאוה שיכנס אחר במקומך ביסורין הללו, כי אינך בוחר זאת אלא מחמת הצער שאתה נמצא בו, הוא אמרו אל תשאף הלילה.
ואמא אלם דאר אלדניא אלמעוץ׳ עליה ת׳ואב פי אלאכ׳רה פליס הו חמה ולא מציבה, לאנה ענד אלנעים אלדאים מקאם אלחלם, אלד׳י קאל לה לא תתמן אן ידכ׳ל גירך פי הד׳א אלאלם מכאנך, פאנך קד תכ׳תאר ד׳לך ממא אנת פיה מן אלעד׳אב, הו קולה אל תשאף הלילה,
אל תשאף הלילה – כלומר ואין לך לבחור בייסורים אחרים אל תשאף ותתאוה הלילה שבא לאמרפל למצרים ולסנחריב לסלק עמים מן העולם כשהם תחתם במקומם בשלוה כי הם אבדו בעולם הזה ובעולם הבא.
Do not yearn for the night That is to say that you should not choose other sufferings. Do not yearn for, or desire the night that came to Amraphel, to Egypt, and to Sennacherib, to take away peoples from the world when they are in their place in tranquility, for they perished both from this world and from the world to come.
are taken away Heb. לעלות, like, "do not take me away (תעלני) in the midst of my days" (Tehillim 102:25).
אל תשאף הלילה לעלות עמים תחתם – פתרונו: אילו הכינות אליו לבך, וערכת אליו תפילתך, לא היתה צריך להתפחד ולצפות לפורענות זה, שהקב״ה מאבד האומות במקומם בעוד לילה, כשם שעשה למצריים רגע ימותו וחצות לילה (איוב ל״ד:כ׳), שהרי לא תחד אתם1 בפורענות.
תשאף – לשון ראייה, כמו: השואפים על עפר ארץ בראש דלים (עמוס ב׳:ז׳), שפתרונו: האורבין ומצפין על ראש דלים.
לעלות – לשון כריתות, כמו: כעלות גדיש בעיתו (איוב ה׳:כ״ו).
אל תשאף הלילה – אל תחשוב ותחכה ותצפה הלילה על מיטתך מתי יסתלקו פלוני ופלוני מן העולם.
לעלות עמים תחתם – שיסתלקו בני האדם ממקומם, שאליהוא היה מזהירו אפילו מהירהורי מחשבה שלא יתאווה לרעת אחרים. לשון הקונטרס אינו נראה כל עיקר, וגם לשון זה אינו נראה כל כך.א
א. ״וגם לשון זה אינו נראה כל כך״ מופיע רק בכ״י לוצקי 778, אך חסר בכ״י קזנטה 2752.
והלא תראה כי לא תשאף לילה – והתי״ו לשון נקבה, כמו שמצאנו ״מקום״ במקום אחדא לשון נקבה, וזה על דעת יחיד,ב עד שיוריד מאמצי כח ויעלה עמים תחתם.
א. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י פרמא 2395 חסר: ״במקום אחד״.
ב. כן בכ״י פרמא 2395. בכ״י לונדון 24896 חסר: ״וזה על דעת יחיד״.
אל תשאף הלילה – היה שואף בלילה, והיה מעיר השכנים ברוב שאגותיו. זהו לעלות עמים תחתם – כמו עמי.
א. כן במהדורת עפנשטיין ע״פ כ״י מינכן ושם חסר ״תחתם כמו עמי״. בכ״י בהמ״ל 985 חסר ד״ה ״תחתם״.
אל תשאף הלילה לעלות עמים – שאתה מעיר בני אדם הישנים בזעקותיך.
תשאף – תביט.
לעלות – יש אומ׳ לכרות. והנכון כמשמעו.
אל תשאף – לא תהיה חפץ לראות הלילה שיעלה השם עמים ממקומם ויאבידם.
אל תשאף הלילה – מן כעבד ישאף צל (איוב ז׳:ב׳). יאמר אל תשאף הלילה ואל תקוה בקר, כי בטרם בקר יעלו עמים תחת מאמצי כח, כי יוסרו ממקומם.
תשאף – תביט וחשתדל.
לעלות – לכרות ומזה הענין כעלות גדיש בעתו.
תחתם – במקומם.
(כ-כא)אַל תִּשְׁאַף הַלָּיְלָה. ועל מה שאמרת שאתה בוחר במוות, אני אומר שלא ׳תשאף׳ ותתאווה אותו ׳הלילה׳ והחושך של מיתה, שהתועלת בה אצל הטבע אינו אלא לַעֲלוֹת עַמִּים תַּחְתָּם, שיתהוו ויולדו אחרים במקום המתים, ובזה תתמיד ההווייה בנפסדים בחזרת חלילה: הִשָּׁמֶר, אַל תֵּפֶן אֶל אָוֶן - אל טעות האומרים שיש בשאול בית מנוס1, כִּי עַל זֶה בָּחַרְתָּ מֵעֹנִי - מעניות בחכמה ובמיעוט ידיעה2, שלא ידעת שיש שם עונש נצחי לחוטאים:
1. באבות (ד כב): ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך. וכתב שם: ואל יבטיחך יצרך שיש בשאול בית מנוס מכל עונש, כמחשבת האומרים שאין אחר הפסד הגוף הישארות שום נושא שיפול בו גמול ועונש, שאם היה זה אמת, הנה זה הממציא אשר ראוי שיאהב פעלו אחר שהשתדל להמציאו היה ממציא אותך על אופן מאושר וטוב בחיי שעה, והנה אנו רואים היפך זה, שעל כרחך אתה חי, שהרבה פעמים יקרה לאדם שיהיה עניינו באופן שימאס בחייו, והוא חי על כרחו. ולפעמים יקרה שיהיו חייו טובים בתכלית האפשר להם, ויחפוץ בם האדם מאד, ומכל מקום יקרה המות על כורחו . וכן אופן היצירה והלידה אין לאדם בהם בלתי צער וענין רע . ומכל זה יתחייב על כרחך שאתה עתיד ליתן דין וחשבון, כי אמנם לא תשלם כוונת הפועל וצדקתו בזולת זה :
לעלות – עניין סלוק כמו כעלות גדיש בעתו (איוב ה׳:כ״ו).
אל תשאף – אל תתאוה צרה חשוכה כלילה אשר באה על העכו״ם להסתלק מן העולם במקומם אשר ישבו בהן והם דור המבול וסדום וחברותיה שבעטו במקום מרוב טובה ונאבדו במקומם ור״ל אל תתאוה לשבת בשלוה בהתמד מבלי שבט אלוה כי פן תאבד כמו העכו״ם האלה.
תשאף – מענין הבטה וצפוי, לעלות, שיסתלקו עמים מן העולם, כמו כעלות גדיש בעתו.
אל תשאף הלילה – שאז בעת ההיא לא שאפת והתאוית שיבא הלילה לעלות עמים תחתם, ר״ל שאז בעת הטובה לא רצית שיסופו עמים רבים ממקומם בלילה אחד ע״י רעש הארץ על ידי רשעתם, כמ״ש ירוע כבירים לא חקר ויעמד אחרים תחתם, שאמר זה על מה שרצה איוב בעת צרתו שישמיד ה׳ כל הרשעים בפעם אחד ויסופו עמים רבים במקומם בכליון חרוץ, כמו שטען בסי׳ כ״ד, שכ״ז דבר בעת צר לו אבל בימי השלוה לא שאף ולא התאוה לזה, וא״כ וכי יערך ה׳ את שועך בעת ההיא שהיית לא בצר, שאז היית שוע:
Elihu is referring to Job's demand (Chapter 24) that God should annihilate the evil-doers who cause havoc to the world and who live far away from civilised people. God could wipe them out in the darkness of their dwelling-places by means of those elements that are not subject to the rule of the Cosmos without prejudicing free-will
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
אחד׳ר לא תולי אלי אלגל, פאנך תכ׳תאר ד׳לך מן עד׳אבך.
השמר, הזהר אל תפנה אל האון, כי אתה בוחר זאת רק מהמת ענויך. כלומר אל תפנה אל האון לקוץ ביסורין.
השמר, ולכן אל תעשה זאת, כי בכך אתה מתאוה שיהיו בעונג במקומך. ופירשתי הלילה, במשך הלילות1, כמו שאני מפרש בקר במשך הימים. וכבר הקדים לפני זה מאמר בגמול ובעונש ובאזהרה וקבלת התשובה, והם, לא יגרע מצדיק עינו בענין הגמול, ואם אסורים בענין העונש, ויגד להם פעלם בענין האזהרה, אם ישמעו בענין התשובה. ונספח לכל אחד מאלו ענינים ארוכים שלא נאריך בהם.
1. ראה לעיל לה י.
השמר, פלא תפעל, פאנך אנמא תתמני אן יכונו פי אלנעמה דונך. ופסרת הלילה, עלי מר אלליל, כמא אפסר בקר עלי מר אלנהאר.
וקד קדם קבל הד׳א קול פי אלת׳ואב ואלעקאב ואלאנדאר וקבול אלתובה, הו, לא יגרע מצדיק עינו פי באב אלת׳ואב, ואם אסורים פי באב אלעקאב, ויגד להם פעלם באב אלאנדאר, אם ישמעו באב אלתובה, וינט׳ם אלי כל ואחד מן הד׳ה מעאני טוילה נתקצר דונהא.
השמר אל תפן אל און – לדון ולומר היה לו לשפטני ביסורי עניות.
כי על זה בחרת מעני – כי על הייסורין הללו יש לבחור יותר מעניות אדם שנהגו בו כבוד ולמוד בעושר כל ימיו ויעמוד על המקח ואין לו דמים ובוש ושב לביתו בפחי נפש וא״ת איוב עני היה עם הייסורין לא מצינו שאיבד אלא בהמותיו אבל לא כסף וזהב ואפילו איבד בהמותיו עם כסף וזהב טוב לו להיות עני וחולה מהיות תמים והולך בשווקים ואין בידו כלום, וכן מפורש במדרש רבי תנחומא (תנחומא משפטים י״א) מן המקרא הזה כי נוחין היו יסורי איוב מיסורי עניות וכן באגדות התלמוד (בבלי בבא בתרא קט״ז.).
Beware, do not turn to iniquity to contend and to say, "He should have judged me with the sufferings of poverty."
for...this These sufferings are to be chosen above poverty. A man to whom people behaved with respect and who has been accustomed to wealth all his life, will now stand and bargain, and having no money [to pay with], will be embarrassed and return home in disappointment. Now if you say that Iyyov was a poor man in addition to his sufferings, we do not find that he lost anything except his livestock, but not silver or gold. And even if he lost his cattle with silver and gold, it is better for him to be a poor sick man than to be healthy and go in the marketplaces empty-handed [and be embarrassed as well]. In this manner, it is explained in the midrash of Rabbi Tanchuma (Mishpatim 11) from this verse, that Iyyov's sufferings are preferable to the sufferings of poverty, and so in the Aggadoth of the Talmud (Baba Bathra 116a).
השמר אל תפן אל און – פתרונו: השמר מעתה: אל תפן אל און לריב עמו, כשם שריבות אליו עד עכשיו.
כי על זהאבחרת מעני – אילו שאל הקב״ה את פיך עד שלא באו עליך ייסורין, ואמר לך: שתים אני נוטל עליך, בחר לך אחת1 משתים ואעשה לך ייסורין או עוני, אתה היית בוחר בייסורין כדי שתנצל מעוני. ואשריך שדן אותך בייסורין והצילך מעוני.
מעוני – ענין הכנעה כמו מאנת לענות מפני (שמות י׳:ג׳).
השמר – לזאת השמר מעתה ואל תפנה אל און להרשיע דין שמים כי עד הנה בחרת על זה האון יותר מן ההכנעה למול המקום לומר שהדין עמו מעתה אל תוסיף לעשות כזאת.
השמר – להשמר לבלתי תפן.
מעוני – מסבת העוני בחרת בזה לפנות אל און.
השמר לבל תפן אל און – שאז בהיותך בשלוה ולא בצר היית שוע להשמר מאון ומדעת מינות ועמדת בנסיון, איך יערך ה׳ את שועך לדון ממנו על צדקתך, אחר שעל זה בחרת מעוני, הלא עתה מסבת העוני בחרת על זה, לפנות אל און, ולשאוף הלילה לעלות עמים, ולכפור בהשגחה, הלא כ״ז בחרת עתה, ולא עמדת בנסיון העוני, ונתברר שצדקו דברי השטן מ״ש כי חמה פן יסיתך בשפק, וששועך וצדקתך לא היו בתמימות, רק ע״י כופר שנתן לך ה׳, כי הלא לא עמדת בנסיון ואין לבבך שלם עם ה׳:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
הן אל ישגיב בכחו – א״ר ברכיה לשון יוני הוא כמה דאת אמר הן הינא אחד הוא אלהינו ישגיב בכחו שהוא מעצים כחן של צדיקים שיעשו רצונו, מי כמוהו מורה לחטאים שיעשו תשובה שובה ישראל. כתוב אחד אומר הן אל ישגיב בכחו וכתוב אחד אומר שדי לא מצאנוהו שגיא כח כיצד יתקיימו שני מקראות הללו, כשהוא נותן להם נותן לפי כחו ועל הנחל יעלה על שפתו וגו׳ ורוח נסע מאת ה׳ ויגז שלוים וגו׳ כדרך יום כה, וכשהוא מבקש מהם אינו מבקש אלא לפי כחן שנאמר את הכבש אחד תעשה בבקר, ואת המשכן תעשה עשר יריעות.
ואעלם אן אלטאיק ימנע בקוותה, ומן מת׳לה דאל עלי אלכ׳יר.
הן, ודע כי האל ישגב את עבדיו בכחו, ומי כמוהו מורה על הטוב. כי ביסורין שמביא על האדם בעולם הזה הוא מורהו ומדריכו לרשת את הטוב הנצחי.
הן אל ישגיב בכחו – מתוך שכחו גדול ואין להנצל מפניו לפיכך אין כמוהו מורה. כשמורה לחוטא לשוב אליו מתרה קודם מכה לפי שהוא יודע שאין יכול להשמר ממכתו כמו שהיה מתרה בפרעה על כל מכה ומכה הנני ממטיר כעת מחר ברד (שמות ט׳:י״ח) והנני מביא מחר ארבה (שמות י׳:ד׳), וכן כולם. ובשר ודם כשרוצה להנקם מאויביו בא עליו פתאום שאם יתרה בו יחזור וינצל ממנו.
Behold God deals loftily in His power Because His power is great, and one cannot be saved from before Him. Therefore...who is a teacher like Him? When He teaches a sinner to return to Him, He warns Him before the plague because He knows that he cannot beware of His plague, as He would warn Pharaoh concerning each plague, "I shall let loose the beasts of the wilderness upon you etc." (Shemot 8:17); "I will bring locusts...tomorrow" (ibid. 10:4), and so all of them. [In contrast,] when a mortal king wishes to wreak vengeance upon his enemies, he comes upon him suddenly, for, if he warns him, he will repent and be saved from him.
הן אל ישגיבאבכוחו – פתרונו: שגיא כח, ואף על פי שהוא שגיא כח, אינו נוהג כבעלי זרוע עם בריותיו, אלא מורה – חטאים שישובו בתשובה.
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו, וכן בפסוק. בכ״י פריס 162: ״שגיב״.
הן אל – הן הוא שגיא בכחו.א
ומי כמוהו מורה – ומייסר בייסורין. לפי שעל ידי ייסורין הוא מורה ומלמד את האדם לעשות קראו מורֶה.
[הן אל ישגיב] – והאל ישגיבך בכחו ומי כמוהו מורה שהיכולת בידו להנקם והוא מורה ומלמד הדרך הישרה.
ויש אומ׳ מורה משליך.
הן אל ישגיב – המעונים, בכחו.
מי כמהו מורה חטאים בדרך.
הֶן אֵל יַשְׂגִּיב בְּכֹחוֹ. כי אמנם האל ׳משגיב׳ ומנשא את המין האנושי בכח השכלי הבא אליו מאתו1, ומִי כָמֹהוּ מוֹרֶה - ומי בכל הכוחות הנפשיות שישפוט על הבלתי מוחש, והם הכללים והעתידות, ובלתי לאות, ויחזק בזה לעת זקנה, וזה בהיותו נצחי נבדל, כי היפך כל אלה יקרה לשאר הכוחות הגשמיות. ועם זה ׳מורה׳ דרך להשיג השלימות בהתאוותו בטבעו לדעת חכמה אלהית ודעת קדושים2:
הן אל וגו׳ – מדוע לא תכניע עצמך למולו הלא בכחו הרב יחזק וירומם את אשר ישר בעיניו אף אין מי כמוהו משליך בשפל המצב את מי שירצה והכל בידו להרע או להיטיב.
הן אל – אחר שבאר לו סבת יסורי איוב ונסיונו, אמר הנה האל ישגיב בכחו, שרוצה לחזק את האדם ולהעלותו ע״י הנסיון למדרגה יותר גדולה, עד שיהיו שוות בעיניו טובות העוה״ז ורעותיו, הצלחה ועוני, בריאת הגוף וכאב אנוש, פרי בטן ושיכול בנים, שבזה יתעלה על ענינים החומריים אל ענין שהוא למעלה מטבע הבשר, ענין אלהי בה יבחנו המתהלכים לפניו באמת, מי כמהו מורה אשר יורה דרך העבודה והתעלות האדם אל האלהים:
God seeks to strengthen man and to raise him through trial to a higher spiritual level, where the good things in the earthly world become equivalent in his eyes with the bad: prosperity with poverty, physical health with human pain, birth with bereavement. When this happens, he will have risen over the material matters to one that which is above the nature of the flesh: a godly matter in which those who truly walk with Him are tested.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
ומן ד׳א אפתקד עליה אמורה, ומן קאל לה אנת פעלת ג׳ורא.
מי, ומי זה שבקר את דרכיו, ומי אמר לו אתה עשית עול. ומלת פקד ענין פקידה ובקורת, כמו ופקדת נוך, לעיל ה כד.
מי פקד עליו דרכו – יצוה עליו מעולם את הדרך הזה תלך.
Who charged Him with His way [Who] commanded Him from time immemorial, "You shall follow this way"?
מי פקד עליו דרכו – לאחר שכן, מי פקד עליו דרכו הוא שיכול לצוות אליו ולומר: פעלת עוולה – כשהוא דן את בריותיו.
מי פקד עליו דרכו – מי זכר אל הקב״ה דרכו ומנהגו שיש לו לעשות.
ומי אמר פעלת עולהא – ומי יאמר לו: מה תעשה כי פעלת עוולה.
א. כן בפסוק ובכ״י קזנטה 2752. בכ״י לוצקי 778: עוולה.
פקד – זכר.
תשגיא – תרבה.
שוררו – הביטו.
מי פקד – מי יזכור עליו דרכו בעשותו רצונו שיאמר פעלת עולה.
מי פקד עליו דרכו – יאמר מי יפקוד דרך האל לראות אם דרך טובה היא, ומי אמר פעלת עולה.
ויתכן לפרש כן: מי הפקיד על האל שיהיה הוא השליט והאל פקידו ויאמר לו פעלת עולה ולא צויתיך לעשות כן, הלא הוא האדון השליט.
כי אמנם מִי פָקַד עָלָיו - ׳מי׳ הוא ש׳פקד׳ ומינה על זה הכח השכלי דַּרְכּוֹ - הדרך אשר בו ישיג הנצחיות בידיעת האלוה ודרכיו, אשר אין צורך בהם כלל בחיי העולם הזה: וּמִי אָמַר פָּעַלְתָּ עַוְלָה. ׳ומי׳ מהמעיינים מצא בכל מעשיו חסרון או יתרון באופן שיוכל לומר לו בזה ׳פעלת עוולה׳, הנה מצאו כולם1 בתכלית שלימות בלתי סובלים תוספת וחסרון, ומזה התבאר שהכוחיות אשר בשכל האנושי להשיג חכמה באלהיות והתאווה אשר בו אליהם לא היה זולתי לתכלית שיוציאם לפועל:
1. כל מעשיו הנזכרים.
דרכו – הנהגתו.
מי פקד – מי צוה עליו דרכו ללמדו מה יעשה ומי אמר לו פעלת עולה לא כבשר ודם שיש לו יועצים ללמדו מה יעשה וכשעושה מה בלבו יקרה לפעמים אשר יאמרו לו פעלת עולה וא״כ הואיל ואין לו ערך ודמיון מה זה לא תכניע למולו.
מי פקד עליו דרכו – הדרך שהשם הולך בה בהנהגת בריותיו לא פקד מי עליו, כי הוא דרך מיוחד נבדל מן דרך הטבע והסדר המערכיי, ומי אמר פעלת עולה, כי הכל בהשגחה ובמדת הדין והיושר והצדק:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
זכר, הזכר לנו אם כן, כי רב פעלו כפי שתיארוהו בני אדם. כלומר אם ידוע לך שמי שהוא בקר את מעשי ה׳ או הטיל בהם דופי ספר לנו והזכר לפנינו. והנה זכר פעל יוצא. תשגיא ארמית, תרגום רב – סגי. שוררו, ענינה תיאור לטוב ושנון שבח, וכן תרגם באשרי כי אשרוני בנות, בראשית ל יג. וכן תרגם במשלי לא כח קמו בניה ויאשרוה.
זכור – דרכיו ובהזכירך תשגיא מאליך שבח פועל מדותיו.
אשר שררו אנשים – אשר ראו אנשים, כמו: אשורנו ולא קרוב (במדבר כ״ד:י״ז).
Mention His ways, and when you mention [them], you will automatically magnify the praise of the works of His attributes.
which men have seen Heb. שררו, which men have seen, like, "I behold it (אשורנו), but it is not near" (Bemidbar 24:17).
זכור כי תשגיא פעלו – כשחפץ אתה לריב עמו זכור כי שגיא פעלו.א
(כד-כה)זכר כי תשגיא פעלו – אתה תשגיא ותגדיל פעלו מאשר היא לעין כל בני אדם אשר יביטו מרחוק ענייני הגשמים.
זכור כי תשגיא פעלו – אתה תשגיא ותגדיל פעלו.
אשר שוררו אנשים – אותו שרואים בני אדם בכל יום.
זכור – ענין השם.
כי תשגיא – היה לך להודיע שָגיאוּת פעלו הנראה לעין וזהו אשר שוררו אנשים.
זכור כי תשגיא פעלו – יאמר זכור פעל האל כי תשגיא ותגדיל פעלו בלבך מכל אשר שוררו וישבחו האנשים כולם, כי אפילו המשוררים הנושאים משל ומפליגים במליצה לא יוכלו לספר כל מלאכותיו.
ויש פותרים שוררו, מן אשורנו ולא קרוב (במדבר כ״ד:י״ז).
והתרגום אמר: אדכר ארום תפיש עובדיה די שבחו גוברין צדיקין. יאמר: כי תשגיא ותגדל פעלו כי בכן ישבחו אותו החכמים, ויאמרו כי פליאה דעת מהם נשגבה לא יוכלו לה.
שוררו – הביטו והשיגו.
זכור כי תשגיא פעלו. וכאשר ׳תשגיא׳ ותגדל בעיון זה הכח השכלי אשר הוא ׳פעלו׳, ׳זכור׳ אשר שוררו אנשים - מה שראו והשיגו הקדמונים מן המעיינים:
זכור – תן דעתך לזכור מעשיו כי בעצמך תגדיל פעלו אשר ראו אנשים ר״ל הידועות והנגלות לכל מגודל השגחתו מלבד הנעלמות והנסתרות אשר לא נדע.
שוררו – מענין שיר שהיו מחברים שירים על פעלי ה׳, או מענין הבה.
זכור – מכאן עד סוף המענה הוא כעין חתימה לכל דברי הוכוח, ותוכן דבריו, שנגד מה שחקר איוב ודרש בשכלו על השגות שהם אחר הטבע, כמו על מציאת הנפש והשארותה, ועל שכר הנפש וגמולה, ועל ידיעת ה׳ והבחירה וכדומה, אמר אליו למה יהרוס לעלות אל האלהים לחקור במה שאחר הטבע אשר שם הערפל והענן, ראה נא תחלה אם תוכל להבין דרכי הטבע הנגלים, אשר אתה רואה אותם בעיניך ומרגישם בחושיך תמיד, ואז תעפיל לעלות ההרה לדרוש על דברים שאחר הטבע, אבל אחר שאראך כי אינך יודע אף דרכי הטבע הנגלים והתמידים, איך תתנשא לדבר על נפלאות הנעלים מן הטבע, זכור כי תשגיא ותגדיל את פעלו אשר שוררו אנשים, דהיינו פעלים הטבעיים הנראים לכל האנשים, וכולם שוררו עליהם שירים וזמירות וספרו ענינם בשיריהם:
From this point on, Elihu's oration is essentially a summing-up of the whole debate. As regards Job's speculations about the essence of the soul and its perpetuity, its reward and remuneration, God's Omniscience and free-will, etc., he asks why he insists on challenging God and investigating metaphysical matters that are clouded in mist. First see if you can understand the workings of Nature, those that you can see with your eyes and perceive with your senses at all times, and then attempt to climb the mountain to investigate the metaphysical. But I will show that you do not even comprehend the visible and mechanical workings of Nature, so how can you presume to discuss the wonders hidden from Nature.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
וראה כל אלאדמיין, ואלתפת אליה אלאנסאן מן זמאן אלבעד.
כל, וראהו כל האדם, והביט אליו האנוש מן הזמן הרחוק. כלומר מאז ומקדם מתחקה האדם על מעשי ה׳ ופעולותיו בעולם. והנה מרחוק מיסב על הזמן. וכ״כ בספרו הנבחר באמו״ד מאמר א פ״א מהדורתי עמ׳ לט.
חזו בו – בפעלו.
מרחוק – מיצירת עולם עד עכשיו.
have seen it His work.
from afar from the Creation or the world until now.
(כה-כו)כל אדם חזו בו אנוש יביט מרחוק. הן אל שגיא ולא נדע – כה פתרונו: אם יבאו כל הבריות להסתכל ולהביט במעשיו של הקב״ה מרחוק, מיום שנברא אדם, ימצאו שמעשיו ורחמיו מרובין על הבריות, עד שלא נדע לחקור אחריהם.
כל אדם חזו בו – הנה כל בני אדם רואים המה בסבתו כי הוא יוצר עין כל אדם והלא האנוש לפי ערכו יביט מרחוק ואיך תחשוב שהמקום לא יראה מה שנעשה בארץ וכענין שנאמר היוצר עין הלא יביט (תהלים צ״ד:ט׳).
חזו בו – שע״י פעולותיו יחזו במחזה הלב גדולת הבורא, ובכ״ז מצד שהוא אנוש (ששם זה מורה על ההקטנה) יביט רק למרחוק.
כל אדם חזו בו – גם דברים הנגלים שחזו בו כל אדם, בכל זה אנוש יביט מרחוק, אין שום אדם רואה הדברים בקרוב לדעת אותם על בורים, רק כמביט דבר מרחוק שאינו רואה רק את צלו לא את עצמותו, ואם את פעליו הנגלים אין אנו משיגים כל שכן וק״ו שלא נוכל להשיג את האל בעצמו, כי.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
יעלמון אן אלטאיק כת׳יר אלוצף פוק מא נעלם, וליס לה סנין פתחצא או תסתברא.
הן, יודעים כי האל רב התארים למעלה ממה שאנו יודעים, ואין לו שנים שאז יספרו או ייחקרו. תקן רבנו משמעות חציו האחרון של הפסוק בהתאם לכלל שקבע בספרו הנבחר באמו״ד מאמר ז פ״א מהדורתי עמ׳ ריט, כי באחת מארבע סבות אפשר להוציא מקרא מפשוטו, ואחת מהן כשהוא נוגד את המושכל.
ותיאר אחר כך שני תאורים בענין המטר, האחד במניעתו והשני בירידתו, ואמר בכל אחד מהן ולא נדע, הראשון הן אל שגיא ולא נדע, והשני עושה גדולות ולא נדע1, ומה שהזכיר את המטר מבין כל שאר נפלאות ה׳ ומופתיו, כפי שהקדמנו בדברי אליפז עשה גדולות, הנותן מטר2, מפני שהוא משפיע בארבעת הכדורים המקיפים, ומפני שבו ניכר שה׳ יתהדר ויתרומם עונה לתפלות בני האדם כשמבקשים הגשם ומושיעם, וכל הדומה לכך.
1. לקמן לז ה.
2. לעיל ה ט-י.
ת׳ם וצף בעד ד׳לך צפתין פי אמר אלמטר אחדהמא פי מנעה ואלאכ׳רי פי תנזילה, קאל פי כל ואחדה ולא נדע, אלאולי הן אל שגיא ולא נדע, ואלת׳אניה עושה גדולות ולא נדע. וכאן אקתצאדה עלי אלמטר מן בין סאיר עג׳איב אללה ואיאתה, למת׳ל מא קדמנא פי קול אליפז עושה גדולות, הנותן מטר, לאנה יות׳ר פי אלארבע דואיר אלמחיטה, ולאן בה יתבין אן אללה עז וג׳ל מג׳יב אלדעא אד׳א אסתסקי אלנאס פאגאת׳הם ומא אשבה ד׳לך.
מספר שניו ולא חקר – לפיכך צריך לאנוש להביט מרחוק לשאול מה שאירע בראשונים וילמד מהם.
the number of His years is unfathomable Therefore man must look from afar to ask what happened to the first people, and he will learn from them.
הן אל רב ולא נדע מספר לשניו כי הוא קיים לעד ולא חקר לשניו.
הן אל שגיא ולא נדע – יאמר כי האל שגיא מאשר נוכל אנחנו לדעת.
ומספר השנים, אשר עשה בהם הגדולות והנוראות אין להם חקר אצלנו,
שגיא – שגיא כח או יהיה סגיא ונפלא במציאותו.
הן אל שגיא ולא נדע. והשיג1 שהאל ית׳ גדול במציאות מכל זולתו, באופן שלא נדע ולא נבין אותו המין מהמציאות: מספר שניוולא חקר. והשיג גם כן שאין לחקור שום יחס בין זמן מציאותו וזמן מציאות זולתו, כי אמנם הוא לבדו קדמון וכל זולתו מחודש:
1. אותו יחיד שהביט מרחוק.
הן אל שגיא – הנה האל גדול הוא מאוד ולא נדע לשער גדלו ומספר שניו רבו ואין חקר להם כי אין להם תחלה ותכלה ולא יושג א״כ מהותו לא מעצמותו ולא ממספר שניו.
הן אל שגיא – הלא מתוך פעולותיו ניכר איך גדול הוא ושגיא האל בעצמו, וזה בודאי לא נדע, כי מספר שניו ולא חקר, שהוא בלתי נתון תחת הזמן, ואין אתנו חוש והשגה להשיג דבר אשר הוא למעלה מן הזמן:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
יזוקו מטר לאדו – מלמד שענני כבוד היו מתגברים ובאות ועולות למעלה ופותחות את פיהן כמין נאד ומקבלין מטר שנאמר יזוקו מטר לאדו, ומנוקבת ככברה ומחשרות אותן על גבי קרקע שנאמר חשרת מים עבי שחקים ללמדך שגדול יום הגשמים כיום שנבראו בו שמים וארץ שנאמר עושה גדולות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר וכתיב בתריה הנותן מטר על פני ארץ, ולהלן הוא אומר הלוא ידעת אם לא שמעת וגו׳, ואומר מכין הרים בכחו נאזר בגבורה. כתיב חשרת מים וכתיב חשכת, שקול כ״ף ושדי ארי״ש וקרי הכשרת, ר׳ אליעזר אומר הארץ שותה מימי אוקינוס דכתיב ואד יעלה מן הארץ, א״ל ר׳ יהושע והלא מימי אוקינוס מלוחים הם, א״ל מתמתקים הם בעבים שנאמר אשר יזלו שחקים, היכן הם נוזלים, בשחקים.
כי, וממופתיו יש שהוא ממעט טפי המים מעט, המזקק ומחייה את הגשם אד. והנה יגרע כמו לעיל טו ח, ושתיהן גריעה חסור ומיעוט. וענין סוף הפסוק שה׳ מזקק ומחייה את הגשם מן האדים העולים מן הארץ.
ואמר בענין עצירת הגשם שזה יהיה על דרך המופת, ואין זה הכרחי שימנעהו מכל כופר, וכאמרו בתורה וחרה אף ה׳ בכם1 על דרך המופת לא שהוא יעשה כן תמיד, באמרו כי יגרע נטפי מים היא העצירה.
1. דברים יא יז. וראה גם רמב״ם בסוף מאמר תחית המתים שגם הוא רואה עצירת הגשמים ושפיעתן לפי מעשי בני האדם אות ומופת ראה שם מהדורתי ובהערה.
פקאל פי באב מנע אלמטר אנה עלי סביל אלאיה יכון, וליס מן אלואג׳ב אן ימנעה כל כאפר, וכקולה פי אלתוריה וחרה אף ה׳ בכם עלי סביל אלאיה ליס אנה יפעל ד׳לך דאימא, בקולה כי יגרע נטפי מים הו אלמנע.
For He increases Heb. יגרע, for He increases, like, "and increase (ותגרע) speech" (Iyyov 15:4). Others interpret: He withdraws them from the heavens to bring them down to earth.
they pour The firmaments [pour] the rain.
into His cloud Heb. לְאֵדוֹ, into His cloud.
וזה לך אחת מהם: כי יגרע נטפי מים – כשמוריד מטר לעולם, ממניע נטפי מים אילו מאילו, שלא יהו המים למבולא לשחת כל בשר,1 ושלא ישטפו הזרעים, ויזוקו – הרקיעים את המטר לאידו – לעננו, כמו: ואיד יעלה מן הארץ (בראשית ב׳:ו׳) – כתרגומו: ועננא.ב
ב. כן בדפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162, אוקספורד הונט׳ 225 הושמט ע״י הדומות: ״כמו ואיד יעלה... ועננא״.
כי יגרע – משקל חזק, לשון ריבוי, דשְאַמֵירְמַא בלעז, דוגמת לשון: תבואתי תשרש (איוב ל״א:י״ב) במשקל חזק דשרַצינֵיר בלעז.
כי יגרע – פעם יגרע נטפי מים.
יזוקו מטר – כאילוא יזקק המטר מן האיד העולה שהוא סבת המטר, כמו: ואד יעלה מן הארץ (בראשית ב׳:ו׳).
א. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י פרמא 2395: ״כלומ׳ ״.
(כז-כח) ועת כי יגרע נטפי מים וימנע נטפי מים ועת שיזוקו מים העננים בעבור אידו והוא העשן העולה מן הארץ בעבור החם ונקרא בלשון ערב בכאר,א כי כאשר יעלה מן העשן מהארץ ויפגע בעבים ירדו הגשמים. משל לעשן הקדרה כשיעלה למכסה הקדרה ויזלו מיד מים.
א. כן במהדורת עפנשטיין ע״פ כ״י מינכן, ושם חסר בהמשך ״כי כאשר יעלה מן העשן מהארץ״. בכ״י בהמ״ל 985 חסר: ״בעבור החם ונקרא בלשון ערב בכאר״.
כי יגרע המים וימנענו פעמים.
ופעמים יזוקו – יציקואמטר העננים לאידו – בעבור אידו שיעלה מן הארץ. וכמוהו ואד יעלה מן הארץ. הוא העשן הנקרא ׳שולא׳ בלעז, כי מזה יבאו רוב גשמים, כאשר יעלה העשן מהארץ ויפגע בעבים ירדו גשמים. משל למכסה הקדרה שיעלה העשן ויפגע במכסה, מיד יזלו נטפי מים.
א. כן בכ״י אוקספורד 625. בכ״י פרמא 2958 חסר: ״יציקו״.
יגרע – יחסיר.
יזוקו – מן מזוקק.
לאידו – עננו.
כי יגרע – ימנע נטפי מים ופעם ירדו מזוקקים מי המטר לעת אידו העולה .
כי מאז יגרע נטפי מים – וימנעם מהמטיר כשירצה, ופעמים יבואו מים מזוקקים לאיד אשר יצוה וימלאו העבים גשם,
יגרע – ימנע.
נטפי מים – הגרת המים וזה בסבת היובש.
יזוקו מטר לאידו – יזלו מהם לחיות הם בכח מטר ר״ל שיעשו מהם איד לח אשר הוא מוכן להיוח ממנו מטר.
(כז-כח)כי יגרע נטפי מים. ומה ש׳כל אדם חזו בו׳ הוא ׳כי יגרע׳ ויוציא מן הארץ ׳נטפי מים׳1: יזוקו מטר לאידו. אשר באמצעות ה׳איד׳ האויריי העולה יזקקו מי המטר2 אשר יזלו שחקים - כוכבים ממטירים3 ׳אשר׳ לפעמים ׳יזלו׳ מעט4: ירעפו. ולפעמים ירעפו בריבוי5, וכל זה עלי אדם רב - אצל כל ׳אדם׳ מעיין הוא דבר ׳רב׳ וגדול, כי אמנם האיד העולה היה ראוי שיתדקדק ויקנה קלות בעלייתו, והנה יקרה לו היפך זה, כי בסוף עלייתו מתעבה ונופל6:
1. ה׳ מרים נטפי מים מן המים התחתונים, ומעלה אותם השמימה באיד העולה.
2. כי מי הים מלוחים, אבל מי הגשמים נקיים, שנזקקים הם באיד העולה, שרק המים עולים, ללא המלח והלכלוך שבתוכם.
3. הכוכבים גורמים לאידים להוריד את המים הגשם. ונקראו ׳שחקים׳ כי מקומם בשמים העליונים, לא ברקיע, ראה לעיל, ועיין.
4. ׳לשון ׳יזלו׳ מורה על ירידה מועטת, וכ״כ רבינו על פסוק ׳תזל כטל אמרתי׳ (דברים לב א-ד).
6. חלק זה ממופת הרקיע לא פירש רבינו בבראשית ויל״ע היטב, כי נראה שעומד על נקודה הפוכה, כי שם מבואר שהמופת הוא בכך שהאיד אמור לרדת כי הוא יותר כבד מן האוויר, אלא שכח הרקיע מונע אותו, וכאן נראה שהוא אמור לעלות עוד יותר. ועיין בפסוק הבא, ויל״ע היטב בס״ד.
יגרע – מלשון גרעון וחסרון.
נטפי – מלשון טיפין.
יזוקו – ענין יציקה כמו ומקום לזהב יזוקו (איוב כ״ח:א׳).
כי יגרע – אולם מעט יושג מצד פעולותיו כי לפעמים יחסר נטפי מי המטר עם כי הרבה מטר היה נשפך אל עננו מ״מ בחפצו יכלא את המטר.
יגרע – מגרע אותם מן הארץ לאסוף אותם אל האויר, ופי׳ יגרע נטפי מים לאדו, שהם יזוקו מטר, שמן האדים יתהוה מטר ע״י הזקה והתכה.
כי יגרע – מביא דוגמא מן המטר והגשמים שהם מפעלות ה׳, והם דברים המתמידים במציאות והנראים לכל, ובכ״ז אין אדם יורד להבין תכונתם בידיעה ברורה, וכ״ש שאין לנו השגה בנפלאות אשר הם למעלה מן הטבע. והנה הויית הגשמים הם מן האדים העולים מן הארץ והמים, ומתקבצים בעגול הנשימה, וצייר במליצתו שה׳ יגרע מן הארץ ויאסף נטפי מים, שהם האדים העולים אשר הם יזוקו מטר לאדו, שמהם יזקק ויברר ויתיך מטר אל האדים הנשאים ברקיע:
The mystery of the workings of Nature is illustrated by the example of the weather and rainfall. Though we are familiar with these everyday phenomena, our understanding of them is limited and specific predictions about them are quite beyond us.1
1. It has been recognized in recent years that the behavior of large physical systems can be unpredictable even though they are subject to deterministic laws. This occurs when the system is sensitive to minuscule changes in their initial conditions or are affected by an excessive number of variables. An example of this 'deterministic chaos' is the so-called Butterfly Effect. It is suggested that meteorological dynamics are so sensitive that the flap of a butterfly's wings at one place may result in violent changes in the weather thousands of miles away. It has been suggested that the vagaries of individual fate could also be accounted for in terms of deterministic chaos. Though the rules by which fate is determined are in principle deterministic, e.g., good is always rewarded and evil always punished, the mechanism is so sensitive to changes in initial conditions and is affected by so many variables that it defies analysis and prediction becomes impossible.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
אשר יזלו – ולפעמים בהפוך אשר יזלו שחקים מאוצר המים אשר בשמים ממעל עם כי הטבע לא יורה אז על המטר מ״מ ירעפו מאוצרו הטוב בעבור שאלת אדם רב ר״ל צדיק וחסיד בדור השואל על המטר.
אף, ואף כאשר נראים מפרשי העבים יהיה סבוכו שואה וריק. מפרשי ״בסט״ משטח העננים.
ואמרו תשואת סכתו, רוצה לומר שאם סכך בעננים יהיו שואים ורקים שאין בהם גשם, ואינם אלא שוא כאמרו נשיאים ורוח וגשם אין1.
1. משלי כה יד.
וקולה תשואת סכתו, יריד בה אנה אן אט׳לה גימא כאן כ׳אויא פארגא לא מטר פיה, פאנמא הו כד׳ב כקולה נשיאים ורוח וגשם אין.
אף אם יבין – או אם יבין אדם מה יש במפרשי עב, בתמיה.
תשואות – לשון ערפל סוכתו.
Or will one understand Or will man understand what is in the spreadings of the clouds? This is a question.
the darkness Heb. תשאות, an expression of the thick darkness of His pavilion.
אף אם יבין מפרשי עב – כמדומה שהעניין קל וחומר הוא, למעלה הוא אומר: הן אל שגיא ולא נדע מספר שניו לאא חקר כי יגרע נטפי מים (איוב ל״ו:כ״ו-כ״ז), וכאן הוא אומר: אף אם יבין מפרשי עב. ולשון זה קל וחומר הוא בכל המקרא, כמו: הנה אנחנו פה ביהודה יריאים ואף כי נלך קעילה (שמואל א כ״ג:ג׳), הן צדיק בארץ ישולם אף כי רשע וחוטא (משלי י״א:ל״א). כמו כן כאן דברים קל וחומר הן בדברים שאנו רואים בכל יום, שאל שגיאב עושהג בירידת מטרד שממניע נטפי מים אילו מאילו, ויזלו שחקים וירעפו עלי אדם רב (איוב ל״ו:כ״ח), אין אנו מבינים נפלאות הללו. מעתה דברים קל וחומר: ומה דברים שהם לתיקונו של עולם וליישובו, כגון ירידת מטר, אי איפשר לברייה לעמוד עליו כיצד הוא יורד, כל שכן שלא יבין אדם מפרשי עב תשואות סכתו.
מפרשי עב – שהעבים פרושות סביב כסא כבודו, כעניין שנאמר בדוד: וישת חשך סתרו סביבותיו סֻכתו חשכת מים עבי שחקים (תהלים י״ח:י״ב, שמואל ב כ״ב:י״ב).
אף אם יבין כאלו ישכיל מפרשי עב או יבין השם כי בתבונה יפרשם אחר רדת המסר כי במי המטר הם כנאדות.
תשואות – הם הקולות.
סכתו – הם העננים.
אף אם יבין מפרשי עב – פירשו בו שהוא יוצא, כמו הבן להלז את המראה (דניאל ח׳:ט״ז), יאמר שהאל כאילו יעשה במטר פלא אחר, כאלו ישים בינה למפרשי העב ולתשואות סוכתו שימטירו על המקום אשר יצוה.
תשואות סוכתו – הוא הרעם שעושה המון ותשואות בעב שהוא פרוש עליו כסוכה.
מפרשי עב – מיני הפרשיות אשר לעב והרצון בו כי כבר יתחדשו עבים מתחלפים זה מזה עד שמקצתם יהיה מטר ומקצחם יהיה רוח ומקצתם עניינים אחרים כמו שזכר אחר זה.
(כט-ל)אף אם יבין מפרשי עב תשואות סוכתו. וגם שזה האדם ׳יבין׳ מה שהאל ית׳ פירשׂ הרקיע בתוך המים ועשה שיהיה מסך ׳עב׳ סובל עליו חלק אוויר מימיי שקראוהו ׳מים העליונים׳, כמו שאמרו רבותינו ז״ל (ב״ר ד ב) ׳הגליד טיפה האמצעית׳, באופן שעשה סוכה1 נפלאה2 על חצי כדור הארץ המגולה, וקרא אותה ׳רקיע׳ ו׳שמים׳, ובאמצעותו יתעבה האיד העולה ויקנה כובד וירד כמטר: הן פרש עליו אורו. מכל מקום יתמה המעיין בזה, כי בהכרח על זה שעשה לרקיע ומסך מבדיל ׳פרש׳3 אוויר מימיי4 אשר בם יקנה מימייות וכבדות האיד העולה ובו ירד5 במטר, ויתחייב בהכרח שאותו האוויר המימיי הכבד יהיה למעלה מן האויר הקל אשר אצלנו, וכל זה נגד הטבע בפעולת פועל רצוניי בהכרח: ושרשי הים כיסה. וזה הרקיע מגיע ל׳שרשי ים׳ אוקייאנוס שנקווה לצידי היבשה במצות האל ית׳ באמרו (בראשית א׳:ט׳) ׳יקוו המים ותראה היבשה׳:
1. כן נראה הפענוח בכת״י, אך בד״ר ׳סבה׳.
2. ׳תשואות׳ מלשון ׳משתאה׳.
3. כלומר ה׳ פרס שכבה נוספת מעל הרקיע, שהם המים העליונים. בדפוסים ׳פירש׳, ויל״ע כתבי יד.
4. המכונה ׳אור׳ (ראה פסוק לא).
5. ק׳: ותירד.
תשואות – ענין המיה ורעש כמו תשואות חן חן לה (זכריה ד׳:ז׳).
אף אם יבין – אף כאשר יבין המקום עת בוא בטבע פרישת העב תחת השמים.
תשואות – עת בוא המיית עליית הענן אשר היא כסוכה על יושבי האדמה והוא כפל ענין במ״ש.
מפרשי עב – נקרא בעת שהוא מפורש ואינו מצומצם, בעת שהשמים טהורים, ומצייר שהעב מבין (כי דרך המליצה להשאיל בינה ושכל לעצמים בלתי בעלי שכל כמו בטרם יבינו סירותיכם אטד):
ותשאות – מענין חשך, אשאון והמון הגשם הסוכך באויר.
אף – ידוע מטבע המטר שבעת שהאויר צח אז האדים עוצרים בתוכם את החום וחומר האשיי הנמצא בם שהוא חומר עלעקטרי והחום הזה מפיץ את האדים והם מופרשים ומפוזרים באויר, ולכן השמים טהורים והעננים בלתי נראים כי החום מפזר את הרסיסים, הגם שהם נמצאים באויר וז״ש אף אם יבין מפרשי עב תשאות סכתו, ר״ל שהעב המופרש ומפוזר הגם שהוא עצמו יבין תשאות סוכתו, היינו שהוא יודע ומבין שהוא נמצא באויר ושסוכתו יש לו תשאות וחשך שואה ומשואה ושאון מים כבירים, כי הגם שהעב מופרש ובלתי נראה, בכ״ז הוא נמצא תמיד והוא מבין בעצמו שישנו במציאות, בכ״ז,
It is known from the nature of rainfall that when the air is clear the vapors retain within them the heat and the fiery matter they contain, which is the electric matter. And this heat scatters the vapors and they are spread out and dispersed in the air. As a result, the sky is clear and the clouds are invisible for the heat scatters the particles, which still remain in the air. If the earth's atmosphere was absolutely homogeneous, the sky would appear black to observers looking up from its surface even during the day.1
1. Some 50 years after the Malbim's time, the English physicist Lord Raleigh (1842-1919) showed that the blue of the sky and the appearance of clouds are both the consequence of the presence of water in the atmosphere. The blue sky results from the scattering of sunlight by minute particles of water-vapor in the atmosphere; clouds appear when the particles coalesce into discrete drops.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
Behold, He spreads His light upon it; and He covers the depths of the sea.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
הָא פְרַס עֲלוֹי מִטְרָא וְעִקְרֵי יַמָא חֲפָא.
ואד׳א בסט עליה סג׳לה, גטא אצול אלבחר מת׳לא.
הן, ואם פרש עליו מימיו הרי הוא מכסה שרשי הים דרך משל. תרגם אור ״סגל״ שהם המים הניתכים ארצה, וכן לקמן פסוק לב וכמו שכתב שם בפירושו. וכן לקמן לז יא וטו. ובמלה זו עצמה תרגם חשכת מים, תהלים יח יב. והנה אור וחושך משמשים לירידת הגשמים. וכך בישעיה יח ד כחם צח עלי אור – כחם צח אחר הגשם.
וענין ושרשי הים כסה, רוצה לומר כי העננים ואף על פי שיש בהם מטר מצוה את העבים להריקו על הים וחופיו שהוא לו כשרש, כדי שלא יהנו בו.
ומעני ושרשי הים כסה, יעני בה אן אלגים ואן כאן פיה מטר אמר אלסחאב אן תפרגה עלי אלבחר וסאחלה אלד׳י הו לה כאלאצל, אלד׳י לא ינתפע בה.
הן פרש – (על העב את אורו) ושרשי הים כסה בו.
Behold He spread (on the cloud His rain) and covered the roots of the sea therewith.
הן פרש העב עליו את אורו – מטר.
ושרשי הים כסה – בעננים.
דבר אחר: הן פרש עליו – אף על פי ששרשי הים כסה בענניםא והעננים מוכנין להמטיר.
הן פרש הקב״ה על העב אורה שלו, שהרוח מנשבת את העבים ומטהרת את הרקיע מן המים, והאור נראה.
אורו – ענינו המטר וכן כל אור האמור בענין והוא מלשון יורה ומלקוש (דברים י״א:י״ד).
הן פרש – הנה לפעמים יגביר חסדו ויפרוש על הענן את מטרו הבא מאוצרו הטוב ואת שרשי הים ועמקם יכסה לבל יתמלא הענן מהם כ״א מאוצרו הטוב.
אורו – האור והחום הפרוש ונעצר באדים.
הן פרש עליו אורו – ע״י שפרש על העב את אורו שהוא אור ואש העלעקטרי, שהוא מאיר ומחמם בתוך העב ומפוצץ חלקי האדים ומפרישם באויר, עי״כ שרשי הים כסה, ר״ל שטפות האדיים והמימיים שעלו מן הים אל האויר, שנקראים שרשי הים, האור כסה אותם, שע״י האור והחום יתכסו האדים, ולא יתקבצו להיות עב וענן כי הם מפורשים ומפוזרים:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
כי בם ידין עמים – השמים הללו בם הוא דן את האומים, תדע לך כשחטאו דור המבול דנם באש שנאמר ימטר על רשעים פחים, אנשי סדום לא דן אותם אלא בהם שנאמר וה׳ המטיר על סדום. סיסרא וכל המונו דנם בהם שנאמר מן שמים נלחמו הוי כי בם ידין עמים.
יתן אוכל למכביר – בהם נתן מזון לישראל, משל למה הדבר דומה לנחתום שהוא עומד לפני הכבשן נכנס שונאו וחתה גחלים ונתן על ראשו, נכנס אוהבו ורדה פת חמה ונתן לו, הגחלים והפת שניהם יצאו מן הכבשן, כך הקב״ה הוריד אש מן השמים על הסדומיים ושרפן ומן השמים הוריד מן לישראל שנאמר הנני ממטיר לכם לחם מן השמים.
לאנה בהא ידין אלשעוב, ויעטיהם טעאם בכת׳רה.
כי, כי הוא בהם בגשמים ידין עמים ויתן לחם אכל ברבוי.
יתן אכל למכביר – זה הפסוק דבק עם על כפים (איוב ל״ו:ל״ב). (מובא בראב״ע)
כי בם – בעבים ידין עמים ייסרם בעצירת גשמים ברעב וכל מכה, חטאו דור המבול – וארובות השמים נפתחו (בראשית ז׳:י״א), אנשי סדום – גפרית ומלח שריפה כל ארצה (דברים כ״ט:כ״ב), סיסרא – מן השמים נלחמו עם סיסרא (שופטים ה׳:כ׳).
יתן אוכל למכביר – משם באים מזונות הנני ממטיר לכם לחם מן השמים (שמות ט״ז:ד׳). משל לנחתום העומד לפני הכבשן נכנס שונאו חות׳ גחלים וזורק בו נכנ׳ אוהבו מוציא פת חמה ונותן לו, למכביר למי שטפליו מרובים וכבירים וצריך למזונות.
For...therewith With the clouds He judges peoples and chastises them by withholding rain, causing famine, as well as all sorts of plagues. When the Generation of the Flood sinned, "and the floodgates of the heavens were opened" (Bereshit 7:11). As for the people of Sodom, "Sulfur and salt, all the soil is burned up" (Devarim 29:22). As for Sisera, "From heaven they fought...against Sisera" (Shofetim 5:20).
He gives food to one who has many From there comes sustenance: "See, I am about to have bread rain down from heaven for you" (Shemot 16:4). This is to be compared to a baker who is standing before the oven. If an enemy comes in, he rakes coals and casts them at him; if his friend comes in, he takes out hot bread and gives it to him.
to the one who has many to the one whose children are many and numerous; to one who increases children and requires food.
לפי שבם ידין עמים – על חטאתם אשר עשו, וכשהוא חפץ יתן למכביר אוכל.
ורבותינו דרשו (תנחומא בובר בשלח כ׳): כי בם ידין עמים – מייסרן בכל מכה על ידי העבים, חטאו דור המבול: וארובות השמים נפתחו (בראשית ז׳:י״א), אנשי סדום: גפרית ואש, סיסרא: מן שמיםא נלחמו (שופטים ה׳:כ׳).
יתן אוכל למכביר – משם באין מזונות: הנני ממטיר לכם לחם מן השמים (שמות ט״ז:ד׳). משל לנחתום העומד לפני הכבשן: נכנס שונאו – חתה בגחלים וזרק בו, נכנס אוהבו – ורדה פת חמה ונותן לו.
למכביר – לרוב.
א. כן בדפוס ברסלאו, וכן בפסוק. בכ״י פריס 162, אוקספורד הונט׳ 225: ״השמים״.
ורבי משה הכהן ז״ל אמר: כי זה הפסוק דבק עם על כפים. וזהא איננו נכון כלל כאשר הזכרתי בספר מאזני הלשון.
א. בכ״י פרמא 2395 נכפלה כאן מלת: ״וזה״.
כי בם ידין עמים – בגשמים, כאשר ימנעם.
יתן אוכל למכביר – יוקרא גדול. המדה שהיתה תחלה בדינר היה במאה. זהו למכביר – ליוקר. ומכביר שם דבר כמו: ותלעגב ואין מכלים (איוב י״א:ג׳), וכטלג משכים הולך (הושע ו׳:ד׳, י״ג:ג׳), כאשר פירשתי.
כי בם – בעבים ידין עמים בעצירה ופעם יתן אוכל לרוב או למכביר מברר בכברה.
כי בם – באור ובמטר, ידין עמים – כך פירש ראב״ע ז״ל.
ויתכן לאמר אף אם יבין מפרשי עב חוזר לאדם הנזכר כענין התדע על מפלשי עב (איוב ל״ז:ט״ז), יאמר כי גם אם יבין האדם מפרשי העב ותשואות סוכתו שהוא הרעם, ידע באמת כי האל פרש על העב מטרו.
ושרשי הים כסה בו – כי בעב וברעם ידין העמים.
אורו – הוא הגשם וכן אור עננו, ודומה להם כחום צח עלי אור (ישעיהו י״ח:ד׳), וכן תרגומו פרש עלוי מטריה, ובדברי רבותינו ז״ל אמר ר׳ יוחנן כל אורה הנאמרה באליהוא בירידת הגשם הכתוב מדבר, ויתכן שנקרא הגשם אור בעבור כי ברדתו יאיר היום, וחשכת העבים תסור. וכבר פירשתי במענה הראשון לאליפז למה יאריכו בספר הזה על מפלאות המטר.
יתן אכל למכביר – יתן אכל לשבעה למרבה לאכול [מלשון ואוריד כביר יושבים, וכן כביר מאביך ימים (איוב ט״ו:י׳), או יהיה למכביר שם] כלומר לרוב, וכן אמר התרגום: יהב מיכלא לסוגעא.
למכביר – לרוב.
וזה עשה כי בם. במי1 גשמים: ידין עמים. שלפעמים יורידם שלא בזמנם ועל הארץ שאינה צריכה למטר, ולפעמים יתן אוכל למכביר - יתן תבואה בריבוי:
כי בם – כי המים הבאים מאוצר השמים אשר בהם היה דן את אנשי דור המבול בהמים ההם עצמן יתן אוכל עד להרבות ועושה שני הפכים בנושא אחד פעם שלחם למחות את כל היקום ופעם יתהפכו לגשמי ברכה עוד יותר ממי המטר הבא בטבע.
כי בם – כי ע״י החק הזה ששם בטבע האדים שלפעמים הם מכוסים על ידי האור הטמון בם והאויר נקי מן האדים, ולפעמים תצא החום והאור מהם ויתגלמו ויתעבו וירד המטר עי״כ לפעמים בם ידין עמים, בהעצר השמים ולא יהיה מטר ויהיה רעב בארץ, ולפעמים יתן אוכל למכביר, עת יתקבצו העננים וירד הגשם:
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
על, ובעבור מעשיהם מנע גשמיהם, וצוה עליהם במי שיפגעם בחרב.
ואחר כך הודיע כי זה בגלל מעשה ידיהם כאמרו על כפים כסה אור, נסתרת בו על מעשה כפים, כעין אמרו קבצו פרור1 הסתיר בו קבצו שחור פרור, וכן מכור הברזל2 הסתיר בו ענין [כמו] כור הברזל. אור ״סגל״ והוא המטר, וה״ענאן״ בלשון הערבים הם העבים. ואמרו ויצו עליה במפגיע, כלומר שהוא ירדיפם עם הצמא גם בחרב שתשולח בהם, כאמרו ויקרא דוד לאחד מן הנערים ויאמר גש פגע בו3, וכן לפגע בכהני ה׳4.
1. יואל ב ו.
2. דברים ד כ. וכך כתב גם בספרו הנבחר באמו״ד מאמר ב פ״ט מהדורתי עמ׳ צט. ועל המלים הנסתרות שבמקרא ראה שם פ״ו מהדורתי עמ׳ צד. ושם פי״ב עמ׳ קי.
3. שמואל ב א טו.
4. שמואל א כב יז.
ת׳ם אכ׳בר באן הד׳א בסבב עמל אידיהם כקולה על כפים כסה אור, אצ׳מר פיה על מעשה כפים, מת׳ל קולה קבצו פרור אצ׳מר פיה קבצו שחור פרור, וכד׳לך מכור הברזל אצ׳מר פיה מעני [כמו] כור הברזל. ואלסג׳ל פהו אלמטר, ואלענאן פהו אלסחאב פי לגהֵ אלערב. וקולה ויצו עליה במפגיע, יעני אנה יתבעהם מע אלצ׳מא בסיף יבטש בהם, כקולה ויקרא דוד לאחד מן הנערים ויאמר גש פגע בו, ואיצ׳א לפגע בכהני ה׳.
ורבותינו אמרו: על (חמס) ועון כפים כסה אור – המטר נעצר.
ויצו עליה – לבא ע״י מפגיע בתפלה.
Over the clouds Heb. כפים, over the clouds. Similarly, "Let us lift our heart to the clouds (כפים)" (Lam. 3:41), based on, "...a cloud as small as a man's palm (ככף)" (Melakhim I 18:44). But our Rabbis said (Taanith 7b): Because of the sin of (the robbery of) the hands He covers the rain The rain is withheld.
and He commands it to come through one who entreats with prayer. (The beloved one of the generation, and the great man and sage thereof will relate to Him – before the Holy One, blessed be He – the straits of the generation and their necessities].
על כפים כסה אור – פתרונו: על הרע כפים1 מונע הקב״ה ועוצר את הגשם שלא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה (דברים י״א:י״ז).
ויצׇו עליה במפגיע – וצוה הקב״ה על עצירת הגשמים, שיהא אדם יורד לפני התבהא ומתפלל, וכן שלמה אמר: בהיעצר השמים ולא יהיה מטר כי יחטאו לך והתפללו אל המקום הזה (מלכים א ח׳:ל״ה), וכתיב: ואתה תשמע השמים וסלחת לחטאת עבדיך ועמך ישראל וגו׳ עד ונתת מטר על ארצך (מלכים א ח׳:ל״ו). ועוד: בעון לשון הרע גשמים נעצרין (בבלי תענית ז׳:).
על כפים כסה אור – הפך הן פרש עליו אורו (איוב ל״ו:ל׳), כאלו בכפים כסה אור. והכפים – הם העננים, כמו: ושכתי כפי עליך עד עברי (שמות ל״ג:כ״ב).
ויצו עליה – פירוש: על השמש.
במפגיע – הוא הגשם של העבים, כאלו פגעו בשמש, בעבור מרוצת העבים.
על כפים כסה אור – על הרע כפים1 יכסה המטר בעבא ולא ירד.
ויצו עליה במפגיע – על העב למפגיע, על ידי מלאך יורד מהשמים,ב שיצוה עליה שלא תתן מטר. וכן ואמר: ועל העבים אצוה מהמטיר עליו מטר (ישעיהו ה׳:ו׳) ודבר זה יצוה על ידי מלאך שיורד מאתו כשיפגע בעב שיצוה עליה.
על כפים כסה אור – יגיד פלא אחר בעבים, כי כסה המטר עליהם והם רצים ושבים כאלו נצטוו לפגע זה בזה ואין הגשם יורד.
כפים – עננים ומזה הענין ושכותי כפי.
כסה אור – הוא האיד הקיטורי שהוא מתלהב בקלוח ובמעט סבה.
במפגיע – בממשש ופוגש.
וזה כי על כפים. על שני חצאי ׳סוכתו׳ הנזכרת (פסוק כט) שהוא הרקיע אשר משני צידי הקו השוה שהם כמו ׳כפים׳: כיסה אור. אויר מימיי: ויצו עליה. ציוה על ׳סוכתו׳ הנזכרת שהיא הרקיע לתת ׳אוכל למכביר׳ כמו שאמרנו, במפגיע - כאשר יקום איזה יחיד להתפלל1 על זה במצות דורו, כמו שקרה בימי חוני המעגל ואליהו בעצירת גשמים:
1. מפגיע
עליה במפגיע – הבי״ת רפה כמ״ש בפרשת עקב על אבניה ברזל.
כפים – כן יקראו העננים לפי שבתחלה נראה ככף היד כענין שנאמר עב קטנה ככף איש (מלכים א י״ח:מ״ד), או לפי שהם כמו כפה על ראשי בני האדם.
על כפים – כבר יקרה אשר יכסה המטר אשר על העבים והמה כלואים בהם ולא יריקו על הארץ ואח״ז יצוה עליה לרדת בעבור תפלת הצדיק השואל עליה.
כפים – העננים, בעת יתגלו, כמ״ש עב קטנה ככף איש, עליה על הכף שהוא הענן, ובעבור שכף יד בא בלשון נקבה אומר עליה.
במפגיע – מענין פגישה, פגישת העננים זה בזה.
על כפים – מפרש איך יהיה בעת שרוצה שירד המטר ויתעבו האדים, בעת שיכסה את האור על כפים, היינו שאור העלעקטרי והחום הנמצא באדים יעלה מהם ויתכסה מהם להיות על כפים, שיעלה החום למעלה מן העננים, ויחלץ מן האדים, ויצו עליה במפגיע, שאז יצוה ה׳ שיתקבצו האדים ויעננו ענן על הארץ על ידי שיפגעו זה בזה ויתחברו, אז בעת שיפגעו העננים זה בזה:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
תכ׳ברהם ענה אצחאבהם, ומואשיהם מע אלצאעד מן נבאתהם.
יגיד, יגידו לדם עליו רעיהם, ומקניהם עם העולה מצמחיהם.
ואמרו יגיד עליו רעו, כלומר הרעים של החרב והם הרעב והדבר וחיות הטרף1, כאמרו חרב ורעב וחיה רעה ודבר2. ואחר כך אמר וכמו שישיגום ארבעה אלה כך ישיגו גם את בהמותיהם וצמחיהם, את בהמותיהם היא מלת מקנה, והצמח הוא עולה, וזה כעין אמרו על האדם ועל הבהמה ועל עץ השדה ועל פרי האדמה3.
1. ״סבאע״ שם כללי לכל חיות הטרף.
2. יחזקאל יד כא.
3. ירמיה ז כ.
וקולה יגיד עליו רעו, יעני אצחאב אלסיף, והו אלג׳וע ואלובא ואלסבאע, לקולה חרב ורעב וחיה רעה ודבר. ת׳ם קאל וכמא תנאלהם הד׳ה אלארבע כד׳אך תנאל בהאימהם ונבאתהם, פאמא אלבהאים פהי מקנה, ואלנבאת הו עולה, והד׳א נט׳יר קולה על האדם ועל הבהמה ועל עץ השדה ועל פרי האדמה.
אוהבו של דור וגדול וחכם שבו יגיד עליו לפני הקב״ה צרת הדור וצרכיו.
יגיד עליו רעו – ידרוש להם לבדוק להם במעשיהם ולשוב אליו.
ורבותינו פירשוהו קניין אף וחמה על המגיס דעתו אבל הניקוד שנקד מקנה פתח מוכיח שהוא אינו דבוק לאף שאילו היה דבוק היה נקוד קמץ ולא היה בו פיסוק הטעם שהוא נטעם ברביעי.
Their beloved one preaches to them He preaches to them to search their deeds for themselves and to return to Him.
the acquisition This is the acquisition whereby the rain is acquired.
it also ascends on high Heb. על. It also [ascends] higher and higher [in this manner], like, "They will return, but not to the Most High (על)" (Hoshea 7:16) or, "raised on high (על)" (II Sam. 23:1). Our Sages, however, interpret it (Taanith 8a) as the acquisition of anger and wrath upon one who becomes haughty [after his prayers have been answered], but the vowelization, viz. that מִקְנֶה is vowelized with a "pattah" [meaning a "seggol"], does not substantiate [the theory] that it is connected to אַף, for were it connected to אַף, it would be vowelized with a "kamatz" [meaning a "tzeireh"], and it would not be punctuated by a cantillation sign that denotes a pause, viz. a revi'i.
כמו שמפרש: יגיד עליו רעו מקנה אף על עולה – ופתרונו: בעון שיגיד אדם על רעו לשון הרע וריעו יגיד עליו, מעלה קנאות של אף וחימה למעלה, והשמים נעצרין ואינן מורידין מטר.
יגיד עליו ריעו – אוהבו וריעו של הקב״ה הוא המפגיע על המטר, מגיד להקב״ה בתפלתו שהעולם צריכין למטר.
מקנה – גַדַיְינְמֵינְט בלעז, בשביל קניית מים הוא מתפלל.
אף על עולה – אף למעלה למעלה עולה התפלה לפני הקב״ה.
א[יגיד עליו ריעו – בשעת ירידת מטר מראה הקב״ה למי הוא אוהב ולמי הוא שונא, כי על אוהבו הוא ממטיר גשמי נדבה.
מקנה אף על עולה – ומי שהוא מעלה עליו קנאה ושנאה מעלה עליו אפו בשעת ירידת מטר ברד אבני אלגביש וגשמי זעם וקללה.
אף – כמו: ואף י״יג חרה בעם, וכן מתורגם בתרגום איוב דרב יוסף. ודוגמ׳ זו מצינו לפנינו שהמטר יורד לטוב ולרע: לכל אשר יצום על פני תבל ארצה אם לשבט אם לארצו {אם} לחסד ימצאהוד(איוב ל״ז:י״ב-י״ג).]
א. הביאורים בסוגריים המרובעים מופיעים בכ״י YU 1247 עם החתימה: ״ת״ש {= תוספת שמואל}. ואחיו ר׳ יעקב מפ׳...״. ביאורים מקבילים מופיעים בכ״י המבורג 32 עם הכותרת: ״וא׳ רש״ם״, ובכ״י מוסקבה 520 (נדפס ע״י מכון אופק כפירוש ״תלמיד רש״י״) עם החתימה: ״כך שמעתי מר׳ שמואל״.
ריעו – כמו: תרועתו, והוא הרעם, כמו: וישמע יהושע את קול העם ברעה (שמות ל״ב:י״ז).
אפילו המקנה והעולה – כמו: עלות עלי (בראשית ל״ג:י״ג), ירגישו בעת שיקרב זמן ביאת המטר. וסימנים רבים יש לבני אדם על המטר, בבקר ובצאן משכיבתם על צד ימין ובשאר החיות.א
יגיד עליו – כי דעתו לשבור יצירות העולם על רוע מעשיהם.
אף על עולה – יגיד על המלאך העולה מן הארץ שיצוה על העב כמו כן, מה שאין יכולת במלך בשר ודם לצוות אלא על שליחא הנפרד ממנו אך לא על החוזר אליו. והוא יתברך שמו יצוה על היורד מאתו, וכמו כן על עולה. ומן אף על עולה למדנו היורד.
רעו מקנה – כי קשה הוא בעיניו שבר המקנה שלא חטאו, שילקו על חטא בני אדם.
וכמו שיצווה על המלאך היורד, אף על עולה – מן הארץ יצוה אותו בשליחותו. שאין כן דרך בשר ודם, מצוה להלוך מעמו ואינו יכול לצוות על הבא עד שיגיע, אבל הקב״ה קרובים אליו העולה כמו היורד.
יגיד על המטר היורד תרועתו ויגיד עליו מקנה הבהמה אף על הענן העולה שאינו נראה יגיד וסימני המקנה בשכיבתם על צד ימין היא ההגדה שיבוא המטר.
ויש אומ׳ על עולה מן עלות עלי והפי׳ הראשון נכון מאוד כענין מעלה נשיאים, עולה מִיָם.
יגיד עליו רעו – הוא הרעם הבא לפניו, מלשון את קול העם ברעה (שמות ל״ב:י״ז).
מקנה אף על עולה – פירש החכם ראב״ע ז״ל, כי אפילו המקנה והעולה, מלשון עלות עלי, ירגישו ויגידו בהתקרב זמן המטר, וסימנים רבים לבני אדם בבקר ובצאן ובשכיבתם על ימין ובשאר החיות.
ויש מפרשים יגיד על העב הרעם ההוה עמו בהורידו המטר, ויגיד המקנה אף על העב אשר יעלה מן הארץ שעדיין איננו נראה בסימנין אשר הם עושים קודם, והוא כלשון מעלה נשיאים (תהלים קל״ה:ז׳), ונכון הוא הפירוש הזה, כי על הראשון יקשה מלת על. רק לא נדע אם דבר הצאן בסימן אשר אמר הראב״ע הוא אמת. ויתכן שנפרש יגיד עליו רעו כי הוא קשור למעלה, יאמר כי המבין מפרשי עב, ידע כי האל פרש עליו המטר להוריד הגשם לרצונו.
כי בם ידין – העמים, ויתן אכל למכביר – הוא המאסף אוכל לעת הבצורת, כי הוא מכסה המטר על העננים ואינו יורד.
ויצו עליה – אחרי כן להורידו, כי יפגיע בו ויתפלל בעדו הצריך אליו.
יגיד – על הגשם איש על רעהו לקנאת אף וחמה על העב העולה מים, כי כן יעשו העוברים לאוצרי הפירות בבוא המטר להקניאו ולאמר כי הצילו האל מידו, כדרך לשום שפלים למרום (איוב ה׳:י״א), האמור למעלה. ויתכן שיהיה עליו במקום אליו, וכן שיגיד אל המכביר חבירו כמפגיע קנאת אף על עב מים, ישעה האדם על עושהו (ישעיהו י״ז:ז׳), ולא ישעה על המזבחות (ישעיהו י״ז:ח׳), וכן לך בא אל הסכן על שבנא (ישעיהו כ״ב:ט״ו), וכמוהו עוד עגלה על שני הנשיאים (במדבר ז׳:ג׳) כמו לשני, והחונים עליו מטה (במדבר ב׳:כ׳) מנשה, במקום אליו, וכן רבים. ואמר שיגיד רעו, רע המכביר הנזכר, או האדם המבין מפרשי עב.
כפים – הם העננים הקטנים, כלשון הנה עב קטנה ככף איש עלה מים (מלכים א י״ח:מ״ד), ויתכן שנקראו העננים כפים בעבור כי בהיותם ככפים פרושות יקבלו, ובהתקבצם ישפך אשר בתוכם, ויהיה ״ככף איש״ חוזר לעב, כלומר ככף איש פרושה.
רעו – הוא האיד האחר שהוא רעו וחבירו.
מקנה אף על עולה – קנין אף על האיד הקיטורי שמדרכו לעלות למעלה.
ולפעמים יגיד עליו. על המטר וה׳אוכל למכביר׳ שיבוא ברחמי האל על יצוריו, רעו של דור, כמו שעשה אליהו ויואל, ולפעמים מקנה - הבקר והצאן באותות טבעיים ׳יגיד׳ אף על עולה - יגיד גם1 על האיד ה׳עולה׳ מן הארץ המוכן למטר:
1. ׳אף׳ פירושו שיגיד גם הוא.
מקנה אף על עולה – פרק קמא דתענית אם לחש אדם בתפלתו ונענה והגיס דעתו עליו מביא אף לעולם שנאמר מקנה אף על עולה רבא אמר ב׳ ת״ח שיושבין בעיר אחת ואין נוחין זה לזה בהלכה מתקנאין באף ומעלין אותו שנאמר מקנה אף על עולה עד כאן. לישנא אחרינא ונוחין זה לזה וכו׳ עיין פי׳ רש״י ותוספות ולכל הפירושים אין המדרשים בפיסוק הטעמים שהטעם במלת מקנה והיה ראוי להיות במלת אף ואין משיבין על הדרש ועיין גם כן בפי׳ רש״י כאן בפסוק ומ״ש במלאכי סימן ב׳.
יגיד עליו רעו – וכבר יקרה אשר הרעם שלו יגיד על המטר ויורה עליה אשר קרבה לבוא והנה קנין האף אשר אנשי הארץ העבירו חמת ה׳ עולה היא ממעל על הוראת הרעה ומבטלת אותה ולא יבוא הגשם ומכל זה נראה גודל ההשגחה כי פעם הגשמים כלואים ויריקו ע״י המפגיע ופעם מאוד קרבו לבוא והמה נעצרים כאשר יחטאו אנשי הארץ.
רעו – מענין תרועה.
מקנה – פרשתי מענין קנה וסוף קמלו, שהקנה היה חלול ואביב והיו מתריעים בו ובא הקו״ף בלא דגש להקל כמ״ש במכלול שלפעמים יפול הדגש. ויל״פ מקנה מענין קנאה, כמו סמל הקנאה המקנה (יחזקאל ח׳ ג׳), תרועה של קנאה ואף העולה על למעלה, והוא יגיד על המטר ויבשר הגשם.
יגד עליו רעו – שאז בהחלץ אור העלעקטרי מן האדים יתהוה הרעם והברק כמ״ש חכמי הטבע, ודבר זה יגיד ויבשר שנשברו העבים וירד הגשם, ומצייר במליצתו כאילו אז יצא קול תרועה שהוא קול הרעם, (שכמו שתצא התרועה מן הקנה האבוב והחלול כן תצא תרועת הרעם) מקנה אף על עולה, התרועה עולה על, היינו שעולה למעלה, מקנה אף, מן הקנה החלול של האף, שנשמע כאלו מתריעים בקנה, והקול נשמע כקול אף וקצף, וידוע שהמשוררים הקדמונים ציירו את הרעם כתרועת אף וחמה העולה למעלה, עפ״ז צייר שרעם התרועה עולה מקנה אף וחמה, וזה מגיד ומבשר את הגשם:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל