לא יגרע מצדיק עיניו – זה הכתוב מפרש ענין גדול בענין ההשגחה ובאו בו פסוקים רבים, כי אנשי התורה והאמונה התמימה יאמינו בהשגחה כי האל ישגיח וישמור אנשי מין האדם, כמו שכתוב גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו
(ירמיהו ל״ב:י״ט), ואמר דוד כי כל לבבות דורש ה׳ וכל יצר מחשבות מבין
(דברי הימים א כ״ח:ט׳), ולא בא בתורה או בנבואה שיהיה האל משגיח ושומר אישי שאר הבריות שאינן מדברות, רק שומר את הכללים בכלל השמים וצבאם, ולכן הותרה השחיטה לצורך האדם, וגם לכפר על נפשותינו בדמם על המזבח, והטעם הזה ידוע וברור כי האדם מפני שהוא מכיר את אלהיו ישגיח עליו וישמור אותו, ולא כן שאר הבריות שאינן מדברות ואינן יודעות בוראם, ומן הטעם הזה ישמור את הצדיקים, כי כאשר לבם ועיניהם תמיד עמו, כן עיני ה׳ עליהם מראשית השנה ועד אחרית שנה
(דברים י״א:י״ב), עד כי החסיד הגמור הדבק באלהיו תמיד ולא יפרד הדבק במחשבתו בו בענין מענייני העולם, יהיה נשמר תמיד מכל מקרי הזמן אפילו ההוים בטבע וישתמר מהם בנס יעשה לו תמיד, כאלו יחשב מכת העליונים אינם מבני ההויה וההפסד למקרי העתים, וכפי קרבתו להדבק באלהיו ישתמר שמירה מעולה, והרחוק מן האל במחשבתו ובמעשיו ואפילו לא יתחייב מיתה בחטאו אשר חטא, יהיה משולח ונעזב למקרים. ובאו בזה פסוקים רבים, אמר דוד עליו השלום רגלי חסידיו ישמור ורשעים בחשך ידמו
(שמואל א ב׳:ט׳), אמר כי [הקרובים אליו בתכלית השמירה והרחוקים ממנו מזומנים למקרים ואין להם מציל מן הנזק, כמו ההולך בחשך אשר נפילתו קרובה] אם לא ישתמר וילך לאט. ואמר כי לא בחרב ובחנית יהושיע ה׳
(שמואל א י״ז:מ״ז), וכתיב עין ה׳ אל יראיו
(תהלים ל״ג:י״ח) המיחלים לחסדו, יאמר כי עיניו עליהם כאשר הם מיחלים לו תמיד ונפשם דבקה עמו. ומפני שרוב העולם מן הכת הזאת האמצעית, צותה התורה החלץ הנלחמים, וענין משוח מלחמה להשיב היראים, ולא ימס את לבב אחיו כלבבו
(דברים כ׳:ח׳), וכל תקון המערכות אשר בתורה או בנביאים, כגון וישאל דוד בה׳ ויאמר לא תעלה הסב אל אחריהם ובאת להם ממול בכאים וגו׳
(שמואל ב ה׳:כ״ג), וכגון לך ומשכת בהר תבור ולקחת עמך עשרת אלפים איש
(שופטים ד׳:ו׳), כי אם ראוים הם יוצאים במעט גוי ונוצחים בלי נשק, ואילו היו חייבים בנצוח עם לא יועיל למו,
1 רק הענין כי ראוים להתנהג בדרך הטבע והמקרה, והענין הזה בארו הרב זצ״ל ביאור יפה בספר מורה הנבוכים. ועתה אמר אליהוא בדרך הזה,
לא יגרע מצדיק עיניו – כי האל לא ימנע עיניו שעה ורגע מן הצדיק אלא יראה בו תמיד, כענין עיני ה׳ אל יראיו
(תהלים ל״ג:י״ח).