ביאור דברי המענה – אחר אשר ענה אליהוא שלשה מענים במספר מה שהשיבו אליפז ובלדד וצופר אל איוב או כמספר המענים שאמר איוב שלא ענוהו חביריו על אחד מהם וראה שאין איוב עונה אליו הוסיף אליהוא להשיב על דברי איוב וטענותיו ואמר המתן לי מעט ואגידך האמת כי עוד לי דברים וטענות בעבור הש״י לבאר שהוא משגיח באישי האדם הדבקים בו, אשא דעי מעניינים רחוקים ואתן צדק לפועלי, ואמנם אמר זה כי ההקדמות אשר יבאר מהם זה הדרוש הם רחוקות כמו שיתבאר, אמנם שדברי אינם כוזבים זה ממה שיתבאר ממה שאתה מודה בו וזה שאתה מודה בשם שהוא שלם הדיעות ר״ל שהוא יודע נימוס הנמצאות וסדורם בשלמות לפי שהוא פועל אותם ובהיות הענין כן הנה יתבאר שאין הש״י מואס האדם עד שלא יהיה משגיח בו מצד היותו מואס אותו כמו שאמרת מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך וזה שהש״י הוא רב הדעות והאדם הוא רב כח השכל הדיעות כי הוא כחיי על השגת זה הנימוס אשר לנמצאות ולזה הוא מבואר מזה הצד שיש לו יחס מה אל הש״י מזה הצד ובפרט כאשר ישתמש בכחו זה ויוציאהו לפועל ובהיות הענין כך אין ראוי שימאסהו הש״י ואולם היתה זאת ההקדמה רחוקה כי הידיעה תאמר בש״י ובנו בשיתוף השם ר״ל בקודם ובאיחור, ולזה הוא מבואר שהש״י לא ישתדל להחיות הרשע לא החיים הנפשיים ולא הגופיים אמנם שלא יחייהו הנפשיים הוא מבואר וזה שאי אפשר שתגיע הצלחת הנפש לרשעים ולא יחייהו ג״כ החיים הגופיים כי אין בו דבר יהיה ראוי בעבורו שתהיה בו ההשגחה האלהית ויתן משפט העניים העשוקים בזה האופן כי להיות הרשעים משולחים למקרים יתכן שיביא אידם וינצלו מהם, או יהיה הרצון בעניים צדיקים וענוים כי כמוהו ימצאו רבים בספר תהלים וירצה בזה שהש״י יתן משפט הצדיקים הראוי להם בהשגיחו בהם בכל ענייניהם, לא יגרע הש״י מצדיק עינו אבל ישגיח בהם ויצילם מהרעות הנכונות לבוא עליהם ויושיבם עם המושלים העליונים לכסא הקיום והנצחיות ר״ל שיתן להם מקום בין המלאכים ושם יתקיימו לנצח ותגבה מדרגתם מאד, ואם יקרה בטובים שיהיו אסורים בזיקים ובכבלי ברזל או יהיו נלכדים בחבלי העוני והדלות הנה הוא מהש״י להגיד להם פעלם שאינו ישר ושכבר יתגברו פשעיהם אם יחזיקו בזה הפועל ויסתבכו בו, הנה בזה האופן גלה אזנם למוסר כי בזה יוסרו מדרכם הרעה אשר החלו לדרוך בו ואמר הש״י כי מפני זה ישובון מאון, אם ישמעו אל מצות השם ויעבדו אותו יבלו ימיהם בטוב ושנותיהם בנעימים ר״ל שלא יגיעם שום רע כי להדבקם בש״י תהיה השגחתו בהם וישמרם מכל רע, ואם לא ישמעו ויחזיקו בדרכם הרע אשר החלו לדרוך בו יגיעם מהרע שיעברו בחרב בבא יום אידם וימותו בלא דעת ולא יהיה להם השארות נפשיי וזה הוא העונש האמיתי להם, והרשעים אשר לא די להם שלא ישמעו לסור מדרכם הרע אבל ישימו אף לשם ית׳ ויאמרו כי באפו וכעסו הגיעם מה שהגיע להם לא מצד מעשיהם ולזה לא יזעקו ולא יתפללו אליו כי אסרם, הנה תמות בנוער נפשם וחייתם תמות בהיותם נערים ואמנם אמר זה על דרך אמרו ומקשה לבו יפול ברעה כי מי שהוא בזאת התכונה מהקשאת לבו הוא מוכן לרעות ולמקרים יותר מהאנשים המפחדים וכאילו זאת התכונה תמהר קצו, הנה הש״י יציל העני מרעות רבות בענייו אשר הביא עליו ויגל אוזן הלחוצי׳ במה שילחצם לשוב אל הש״י וירחמם, ואף היה מסיר אותך בזה הרע אשר הביא עליך מצור ומצוק אל רחב שאין שום צרות תחתיה והיה משים מה שינוח על שולחנך והיא המפה או הכלים מלאים דשן לרוב עשרך והצלחתך אם היית שב אל השם ועובד אותו בכל כחך אבל אתה מלאת דין רשע הדין והמשפט שיסמכו אישי האדם ויסעדו ר״ל הדין והמשפט שבא מהש״י לאישי האדם על האופן שקדם שבו קיום העולם אתה ממלא אותו דין רשע ביחסך לשם ית׳ עול באלו הדברים וזה בתכלית הגנות ר״ל שיהי׳ מגיע מסכלותך עד שתשי׳ הדין והמשפט שיסמכו אנשי העולם ויקיימו דין רשע ועול והיית בזה במדרגת הרשעים שישימו אף ולא ישועו כי אסרם, כי חמת השם פן תסיתך ותכלך בהכאות נפלאות עד שלא יצילך מזה רב כופר ולא יהיה נערך עשרך ללוקחו כופר על המכה ההיא לא זהב ולא מאמצי כח שיש לך לא יצילך, אל תביט והשתדל הלילה בהיות לבך פנוי על משכבך בענין הרעות הבאות לאישי האדם כמו כריתת עמים במקומם, השמר אל תפנה אל מה שיתייחס בו און לש״י כי על זה הדעת בחרת בסבת עוני דעתך וסכלותך ר״ל ששוטטת לבקש ראיות מהחוש על היות החמס נמצא ברעות אישי האדם וכאילו אמר אל תסתכל באלו העניינים שיביאוך לחשוב שהש״י עושה עול באלו הרעות הבאות לאישי כאדס פן יסיתך ויכלך בחמתו במכה אכזרים אשר לא יציל אותך ממנה לא הונך ולא גבורתך, איך תאמר כי באלו הרעות רוע סידור הנה הש״י ישגיב האדם בכחו להצילו מאלה הרעות הנכונות לבא עליו ומי כמוהו שיורה האדם הדרך הישרה אשר בה ינצל מאלו הרעות הנכונות לבא עליו כאשר היה האדם באופן שתוכל להגיע אליו זאת ההשגחה וכאשר לא היה זה כן הנה לא הגיע החסרון מצד הש״י אבל מצד המקבל מי הוא עליון עליו שיבחן דרכו ומנהגו בפעולותיו שיוכל לומר אליו בזה הענין פעלת עולה הלא הוא על הכל והכל ברואים בכחו ולזה ראוי שנתרחק משנייחס אליו עול כי לא נוכל לבחון דרכו ולהשיג אותה עד שנוכל לשים עצמנו שופטים לשפוט שכבר פעל עולה בדבר מה כי נשגבה דעתו מאד וראוי שנייחס מה שירא׳ ממנו שכבר פעל עולה אל קצורינו וסכלותינו, זכור להשגיא פעל הש״י ולרומם אותו מה שהשיגו האנשים מפליאות פעולותיו בנמצאות הטבעיות מה שכל אדם חזו בו באלו הנמצאות השפלות שנבא באמנת׳ בהקדמות מיוחסות ומיוחדות ומה שהביט האדם מרחוק בגרמי׳ השמימיי׳ שיבא בהם בהקדמות רחוקות כי באלה העניינים תושג משיעור חכמת השם ויושרה מה שאין לו קץ, ואם פעלו הוא כך הנה הוא מבואר שהש״י שגיא ונפלא מאד במציאותו ולא נוכל לדעת שיעור מדריגתו והוא נצחי לא סר ולא יסור ואיך יתכן שיגנה האדם אשר תמול בואו הש״י אשר לא סר ואיך יתכן לאדם שייחס גנות לנמצא אשר הוא בתכלית המעלה והכבוד עד אשר לא תושג מדרגתו, והנה החל אליהוא לספר מנפלאות הש״י ואמר שכבר יגיע מחוזק השגח׳ השם ונפלאותיו עד שבעת היובש המופלג שיגרע השם וימנע השם נטפי מים אז יעלו אידי׳ באלו המקומות היבשים שיזל מהם המטר ברבוי עד שירעפו עלי אדם רב וזה בתכלית הפלא, האם יבין האדם איך יהיו מפרשי העב המתחלפי׳ קצתם מקצת חילוף רב ואופן התהוותו והמון העננים וקולם עד שקצתם יהיה מהם מטר יורד בנחת ומקצת׳ מטר יורד בזעף ומקצתם קולות וברקים ומקצת׳ שלג ומקצתם קרח ומקצת׳ יהיה רוח ומקצתם לא יהיה דבר אך יתפזר ויסור, הנה הש״י פירש בעבור העלאת האידים אורו וניצוצו וכסה אז האיד שרשי הים ולזה הוא נפלא כאשר היו האידים מפועל אחד והוא הניצוץ אשר יהיה מהשמש דרך משל ומחומר אחד על הרוב והוא מי הים איך יקרה שיתחלפו האידים זה האופן מהחילוף, אמנם סידר השם זה בזה האופן כי בעננים ישפוט העמים פעם וייסרם ברעות אשר יבואו להם מצדם ופעם יתן אוכל לרוב באמצעותם וספר תחלה האיד אשר יתהוו ממנו הקולות והברקים למה שיש מהפלא בעניינו, ואמר על העננים כסה אור האיד הקיטורי אשר הוא אור בכח קרוב לפי שהוא מתלהב במעט מהסבה כמו שהתבאר בספר האותות והוא מפוזר ביניהם ויצו השם על האיד ההוא במה שיפגיע חלקיו קצתם לקצת וידבקהו והוא הקור אשר בענין אשר הוא עצור בתוכו כי החלקי׳ החמי׳ יברחו מהפכם ויתקבצו בעומק הענן כמו שהתבאר בספר האותות, כאשר הגיד עליו האיד הקר שהוא ריעו מה שהגיד ר״ל שעיבה פני הענן ועצר בתוכו האיד הקיטורי בדרך שלא יוכל לעלות ולצאת אז יהיה קנין אף וכעס על האיד העולה בהתקבץ חלקיו ויבקע הענן ויצא ויתלהב מדי צאתו מהענן וזהו הכעס על דרך משל.