Iyyov 36 – איוב לו‏ – Mikraot Gedolot

(א) וַיֹּ֥סֶף אֱלִיה֗וּא וַיֹּאמַֽר׃

Elihu also proceeded, and said:

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור הפרשהר״ע ספורנומצודת דודעודהכל

וְאוֹסִיף אֱלִיהוּא וַאֲמַר.

ת׳ם עאוד אליהו פקאל.

הרחיב אליהוא במאמר זה בענין הגמול הרבה, ואמר לאיוב כי ה׳ יתהדר ויתרומם לא יסר אותך אלא כדי להסירך ולהעבירך מעולם המצוקה אל עולם הרווחה אשר אין מצוקה בה, ולהטיב לך שם, וישים שלחנך מלא דשן.

אתסע אליהוא פי הד׳ה אלמקאלה פי באב אלתעויץ׳ כת׳ירא, פקאל לאיוב אן אללה עז וג׳ל אנמא אלמך קצד אן יזיחך וינקלך מן דאר אלצ׳יק אלי דאר אלסעה אלתי לא צ׳יק פיהא, וינעם עליך פיהא, ויציר מאידתך מלא דסמא.

ויוסף אליהוא – ראיתי בטעמי רבי משה הדרשן שלפיכך אמר ג׳ מענות כנגד ג׳ ריעי איוב וזה רביעי לפיכך נקרא תוספת.

Then Elihu continued I saw in the reasons of Rabbi Moshe Hadarshan (the preacher), that he delivered three addresses corresponding to Iyyov's three companions, and this is the fourth one. Therefore it is called an addition.

ויוסף אליהוא – משום ר׳ משה הדורשן אמרו: לפי שאמר שלשת מענים כנגד שלשה ריעי איוב, וזה הרביעי, לכך נקרא: תוספת.

ויוסף אליהוא – לפי שמְדבר מענה זה בעניין אחר שלא דיבר בו^א למעלה: אשא דעי^ב למרחוק וג׳ (איוב ל״ו:ג׳), נופל בו לשון תוספת,⁠^ג שאינו דומה זה למענה שלמעלה הימינו.⁠^ד אבל הללו שלמעלה כולם דומים בעניינם ובדבריהם זה לזה, ודין הוא לשלשתם של מעלה להיות כולם מענה אחד בלי הפסק. ואת שכתב ביניהם הפסק פעמיים, מפני קצת שתיקה שביניהם. ומענה זה הפסיק את העניין שלמעלה, בין בשתיקה שבין מענה למענה ובין בדברים של עניין אחר שהוא מדבר.

א. כן בכ״י קזנטה 2752. בכ״י לוצקי 778 חסרה מלת: בו.

ב. כן בפסוק ובכ״י קזנטה 2752. בכ״י לוצקי 778: דיעי.

ג. כן בכ״י קזנטה 2752. בכ״י לוצקי 778: תוספה.

ד. כן בכ״י קזנטה 2752. בכ״י לוצקי 778 חסרה מלת: הימינו.

ויען^א אליהוא ויאמר.

א. כן בכ״י בהמ״ל 985. בנוסח המקרא שלנו: ״ויסף״.

ויסף אליהוא:

ויוסף אליהוא – זה דקדוק המלות.

(הקדמה)
פירוש המענה

ויוסף אליהוא ויאמר:

ביאור דברי המענה – אחר אשר ענה אליהוא שלשה מענים במספר מה שהשיבו אליפז ובלדד וצופר אל איוב או כמספר המענים שאמר איוב שלא ענוהו חביריו על אחד מהם וראה שאין איוב עונה אליו הוסיף אליהוא להשיב על דברי איוב וטענותיו ואמר המתן לי מעט ואגידך האמת כי עוד לי דברים וטענות בעבור הש״י לבאר שהוא משגיח באישי האדם הדבקים בו, אשא דעי מעניינים רחוקים ואתן צדק לפועלי, ואמנם אמר זה כי ההקדמות אשר יבאר מהם זה הדרוש הם רחוקות כמו שיתבאר, אמנם שדברי אינם כוזבים זה ממה שיתבאר ממה שאתה מודה בו וזה שאתה מודה בשם שהוא שלם הדיעות ר״ל שהוא יודע נימוס הנמצאות וסדורם בשלמות לפי שהוא פועל אותם ובהיות הענין כן הנה יתבאר שאין הש״י מואס האדם עד שלא יהיה משגיח בו מצד היותו מואס אותו כמו שאמרת מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך וזה שהש״י הוא רב הדעות והאדם הוא רב כח השכל הדיעות כי הוא כחיי על השגת זה הנימוס אשר לנמצאות ולזה הוא מבואר מזה הצד שיש לו יחס מה אל הש״י מזה הצד ובפרט כאשר ישתמש בכחו זה ויוציאהו לפועל ובהיות הענין כך אין ראוי שימאסהו הש״י ואולם היתה זאת ההקדמה רחוקה כי הידיעה תאמר בש״י ובנו בשיתוף השם ר״ל בקודם ובאיחור, ולזה הוא מבואר שהש״י לא ישתדל להחיות הרשע לא החיים הנפשיים ולא הגופיים אמנם שלא יחייהו הנפשיים הוא מבואר וזה שאי אפשר שתגיע הצלחת הנפש לרשעים ולא יחייהו ג״כ החיים הגופיים כי אין בו דבר יהיה ראוי בעבורו שתהיה בו ההשגחה האלהית ויתן משפט העניים העשוקים בזה האופן כי להיות הרשעים משולחים למקרים יתכן שיביא אידם וינצלו מהם, או יהיה הרצון בעניים צדיקים וענוים כי כמוהו ימצאו רבים בספר תהלים וירצה בזה שהש״י יתן משפט הצדיקים הראוי להם בהשגיחו בהם בכל ענייניהם, לא יגרע הש״י מצדיק עינו אבל ישגיח בהם ויצילם מהרעות הנכונות לבוא עליהם ויושיבם עם המושלים העליונים לכסא הקיום והנצחיות ר״ל שיתן להם מקום בין המלאכים ושם יתקיימו לנצח ותגבה מדרגתם מאד, ואם יקרה בטובים שיהיו אסורים בזיקים ובכבלי ברזל או יהיו נלכדים בחבלי העוני והדלות הנה הוא מהש״י להגיד להם פעלם שאינו ישר ושכבר יתגברו פשעיהם אם יחזיקו בזה הפועל ויסתבכו בו, הנה בזה האופן גלה אזנם למוסר כי בזה יוסרו מדרכם הרעה אשר החלו לדרוך בו ואמר הש״י כי מפני זה ישובון מאון, אם ישמעו אל מצות השם ויעבדו אותו יבלו ימיהם בטוב ושנותיהם בנעימים ר״ל שלא יגיעם שום רע כי להדבקם בש״י תהיה השגחתו בהם וישמרם מכל רע, ואם לא ישמעו ויחזיקו בדרכם הרע אשר החלו לדרוך בו יגיעם מהרע שיעברו בחרב בבא יום אידם וימותו בלא דעת ולא יהיה להם השארות נפשיי וזה הוא העונש האמיתי להם, והרשעים אשר לא די להם שלא ישמעו לסור מדרכם הרע אבל ישימו אף לשם ית׳ ויאמרו כי באפו וכעסו הגיעם מה שהגיע להם לא מצד מעשיהם ולזה לא יזעקו ולא יתפללו אליו כי אסרם, הנה תמות בנוער נפשם וחייתם תמות בהיותם נערים ואמנם אמר זה על דרך אמרו ומקשה לבו יפול ברעה כי מי שהוא בזאת התכונה מהקשאת לבו הוא מוכן לרעות ולמקרים יותר מהאנשים המפחדים וכאילו זאת התכונה תמהר קצו, הנה הש״י יציל העני מרעות רבות בענייו אשר הביא עליו ויגל אוזן הלחוצי׳ במה שילחצם לשוב אל הש״י וירחמם, ואף היה מסיר אותך בזה הרע אשר הביא עליך מצור ומצוק אל רחב שאין שום צרות תחתיה והיה משים מה שינוח על שולחנך והיא המפה או הכלים מלאים דשן לרוב עשרך והצלחתך אם היית שב אל השם ועובד אותו בכל כחך אבל אתה מלאת דין רשע הדין והמשפט שיסמכו אישי האדם ויסעדו ר״ל הדין והמשפט שבא מהש״י לאישי האדם על האופן שקדם שבו קיום העולם אתה ממלא אותו דין רשע ביחסך לשם ית׳ עול באלו הדברים וזה בתכלית הגנות ר״ל שיהי׳ מגיע מסכלותך עד שתשי׳ הדין והמשפט שיסמכו אנשי העולם ויקיימו דין רשע ועול והיית בזה במדרגת הרשעים שישימו אף ולא ישועו כי אסרם, כי חמת השם פן תסיתך ותכלך בהכאות נפלאות עד שלא יצילך מזה רב כופר ולא יהיה נערך עשרך ללוקחו כופר על המכה ההיא לא זהב ולא מאמצי כח שיש לך לא יצילך, אל תביט והשתדל הלילה בהיות לבך פנוי על משכבך בענין הרעות הבאות לאישי האדם כמו כריתת עמים במקומם, השמר אל תפנה אל מה שיתייחס בו און לש״י כי על זה הדעת בחרת בסבת עוני דעתך וסכלותך ר״ל ששוטטת לבקש ראיות מהחוש על היות החמס נמצא ברעות אישי האדם וכאילו אמר אל תסתכל באלו העניינים שיביאוך לחשוב שהש״י עושה עול באלו הרעות הבאות לאישי כאדס פן יסיתך ויכלך בחמתו במכה אכזרים אשר לא יציל אותך ממנה לא הונך ולא גבורתך, איך תאמר כי באלו הרעות רוע סידור הנה הש״י ישגיב האדם בכחו להצילו מאלה הרעות הנכונות לבא עליו ומי כמוהו שיורה האדם הדרך הישרה אשר בה ינצל מאלו הרעות הנכונות לבא עליו כאשר היה האדם באופן שתוכל להגיע אליו זאת ההשגחה וכאשר לא היה זה כן הנה לא הגיע החסרון מצד הש״י אבל מצד המקבל מי הוא עליון עליו שיבחן דרכו ומנהגו בפעולותיו שיוכל לומר אליו בזה הענין פעלת עולה הלא הוא על הכל והכל ברואים בכחו ולזה ראוי שנתרחק משנייחס אליו עול כי לא נוכל לבחון דרכו ולהשיג אותה עד שנוכל לשים עצמנו שופטים לשפוט שכבר פעל עולה בדבר מה כי נשגבה דעתו מאד וראוי שנייחס מה שירא׳ ממנו שכבר פעל עולה אל קצורינו וסכלותינו, זכור להשגיא פעל הש״י ולרומם אותו מה שהשיגו האנשים מפליאות פעולותיו בנמצאות הטבעיות מה שכל אדם חזו בו באלו הנמצאות השפלות שנבא באמנת׳ בהקדמות מיוחסות ומיוחדות ומה שהביט האדם מרחוק בגרמי׳ השמימיי׳ שיבא בהם בהקדמות רחוקות כי באלה העניינים תושג משיעור חכמת השם ויושרה מה שאין לו קץ, ואם פעלו הוא כך הנה הוא מבואר שהש״י שגיא ונפלא מאד במציאותו ולא נוכל לדעת שיעור מדריגתו והוא נצחי לא סר ולא יסור ואיך יתכן שיגנה האדם אשר תמול בואו הש״י אשר לא סר ואיך יתכן לאדם שייחס גנות לנמצא אשר הוא בתכלית המעלה והכבוד עד אשר לא תושג מדרגתו, והנה החל אליהוא לספר מנפלאות הש״י ואמר שכבר יגיע מחוזק השגח׳ השם ונפלאותיו עד שבעת היובש המופלג שיגרע השם וימנע השם נטפי מים אז יעלו אידי׳ באלו המקומות היבשים שיזל מהם המטר ברבוי עד שירעפו עלי אדם רב וזה בתכלית הפלא, האם יבין האדם איך יהיו מפרשי העב המתחלפי׳ קצתם מקצת חילוף רב ואופן התהוותו והמון העננים וקולם עד שקצתם יהיה מהם מטר יורד בנחת ומקצת׳ מטר יורד בזעף ומקצתם קולות וברקים ומקצת׳ שלג ומקצתם קרח ומקצת׳ יהיה רוח ומקצתם לא יהיה דבר אך יתפזר ויסור, הנה הש״י פירש בעבור העלאת האידים אורו וניצוצו וכסה אז האיד שרשי הים ולזה הוא נפלא כאשר היו האידים מפועל אחד והוא הניצוץ אשר יהיה מהשמש דרך משל ומחומר אחד על הרוב והוא מי הים איך יקרה שיתחלפו האידים זה האופן מהחילוף, אמנם סידר השם זה בזה האופן כי בעננים ישפוט העמים פעם וייסרם ברעות אשר יבואו להם מצדם ופעם יתן אוכל לרוב באמצעותם וספר תחלה האיד אשר יתהוו ממנו הקולות והברקים למה שיש מהפלא בעניינו, ואמר על העננים כסה אור האיד הקיטורי אשר הוא אור בכח קרוב לפי שהוא מתלהב במעט מהסבה כמו שהתבאר בספר האותות והוא מפוזר ביניהם ויצו השם על האיד ההוא במה שיפגיע חלקיו קצתם לקצת וידבקהו והוא הקור אשר בענין אשר הוא עצור בתוכו כי החלקי׳ החמי׳ יברחו מהפכם ויתקבצו בעומק הענן כמו שהתבאר בספר האותות, כאשר הגיד עליו האיד הקר שהוא ריעו מה שהגיד ר״ל שעיבה פני הענן ועצר בתוכו האיד הקיטורי בדרך שלא יוכל לעלות ולצאת אז יהיה קנין אף וכעס על האיד העולה בהתקבץ חלקיו ויבקע הענן ויצא ויתלהב מדי צאתו מהענן וזהו הכעס על דרך משל.

(הקדמה)
[אליהוא מענה ד]

(א) וַיֹּסֶף אֱלִיהוּא

ויוסף – על כי כבר השיב על כל אשר התלונן איוב אמר ויוסף כי לא בא עתה רק להוסיף דברים לחזק מאמריו הראשונים.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור הפרשהר״ע ספורנומצודת דודהכל

(ב) כַּתַּר⁠־לִ֣י זְ֭עֵיר וַאֲחַוֶּ֑ךָּ כִּ֤י ע֖וֹד לֶאֱל֣וֹהַּ מִלִּֽים׃

Wait with me a little, and I will tell you; for there are yet words on God's behalf.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

אַמְתֵּן לִי צִבְחַר וַאַחֲוִינָךְ אֲרוּם תּוּב לֶאֱלָהָא מִלַיָא.

ארקב לי קלילא חתי אכ׳ברך, באן קד בקי ללה עליך כלאם.

כתר, המתן לי מעט כדי שאודיעך, כי עוד נשאר לה׳ עליך דברים.

כתר לי זעיר ואחוך – כולו לשון ארמי הוא הוחל לי מעט ואגידך, כתר לשון הוחל כאשר תירגם יונתן ולתורתו איים ייחלו (ישעיהו מ״ב:ד׳) – יכתרון.

לאלוה – לבאים במקומו.

Wait awhile for me and I will tell you This is completely Aramaic: Wait for me a little and I will tell you. [The word] כַּתַּר is an expression of waiting, as Jonathan rendered: "and for his instruction, islands shall long (יכתרון)" (Yeshayahu 42:4).

God has Those representing Him have.

כתר לי זעיר – כולו לשון ארמי הוא, הוחל לי מעט.

ואחוך – ואגידך.

כתר – תרגומו של הוחל, כאשר תירגם יונתן: ולתורתו איים ייחלו (ישעיהו מ״ב:ד׳) – יכתרון.

לאלוה – לבאים במקומו.⁠^א

א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 חסר: ״לאלוה לבאים במקומו״.

כי עוד לאלוה מילים^א – כי יש לי עוד דברים לדבר אליך במקומו של הקב״ה.

המענה הזה הולך ומספר נפלאות גבורותיו ונוראותיו של הקב״ה, להחריד את איוב על אשר נתאווה^ב להתווכח עמו.

א. כן בכ״י קזנטה 2752. בכ״י לוצקי 778, וכן בהרבה כ״י של המקרא: מלין.

ב. כן בכ״י קזנטה 2752. בכ״י לוצקי 778: אבה.

אליהו – כתר לי – רובי המפרשים פירשו בו: המתן לי מעט, ואומרים כי כמוהו: כתרו את בנימן (שופטים כ׳:מ״ג).

ויתכן היות כתרו כמו סבבו, כי כתר ועטרה הם קרובים בענין, כמו: עוטרים את דוד (שמואל א כ״ג:כ״ו), וכן מכתיר את הצדיק (חבקוק א׳:ד׳), וכן בי יכתירו צדיקים (תהלים קמ״ב:ח׳). ויהיה פירוש כתר לי – שים לי כבוד מעט בזה.

כתר לי זער ואחוך – צווי, בשקל פלג לשונם (תהלים נ״ה:י׳), וקרב אותם אחד אל אחד (יחזקאל ל״ז:י״ז).

כַתַר לי – כמו ׳כַתֵר׳ בצרי, ומשקלו פלג לשונם (תהלים נ״ה:י׳), וקרב אותם אחד אל אחד (יחזקאל ל״ז:י״ז).

כי עוד לאלוה מלים – שאומר בעבורו להצדיקו.

כַּתַּר לי – מן כתר מלכות (אסתר ב׳:י״ז) ובא על משקל פלג לשונם (תהלים נ״ה:י׳) בפתח.

ואחיך – תרגו׳ ויגד וחוי.

כתר – תן כתר ותפארת לי שלא תענני.

כי עוד בעבור אלוה מלין.

כתר לי זעיר ואחוך – במענה הזה לא יוסיף אליהוא לתפוש על איוב דבר שכבר האשים אותו עד די בשלשת מעניו בכל אחד בדבר ידוע, כמו שפירשתי, רק עתה יוסיף אליהוא לבוא בדרך החבירים שיספר בשבח האל ובשמירתו לעולם, ויאמר כי אחר שהוא שומר עולמו ומשגיח עליו תמיד, על רוממותו ומעלתו ושהוא רם ונשא יתברך, אי אפשר להאמין בהסרת ההשגחה מן אישי השפלים מפני מעלתו ושפלות האדם, כי התחתונים בעבור האדם נבראו כי אין בהם מכיר בוראו זולתו, ואם כן כל השגת האל ושמירתו למיני השפלים בעבור האדם הוא, ואיך לא ישגיח עליו. ויאמר אליהוא עוד כי מלבד הטעם שפירש אשר הוא מספיק לכל אדם מתרץ קושיותיו של איוב, יש לנו לתת צדק ליוצר הכל בראותינו אותו מלך גדול שופט צדק ומשגיח ושומר הכל ברוך הוא.

כתר לי זעיר ואחוך – התרגום אמר: אמתין לי ציבחר ואחוינך, וכן דעת המפרשים, וכמוהו כתרו את בנימין (שופטים כ׳:מ״ג), כי המתינו להם עד שיצאו ורדפו אחריהם, כמו שכתיב ונתקנוהו מן העיר (שופטים כ׳:ל״ב), ומצאו לו חברים כי יונתן בן עוזיאל תרגם ולתורתו איים ייחלון, יכתרון, וכן וזרועי ייחלון, יכתרון.

רק ראב״ע פירש כתר לי – שים כתר וכבוד מעט ושמע לי, וכתרו לשון סביב, כי כתר ועטרה קרובים בענין, ומצאנו עוטרים את דוד, וכן רשע מכתיר את הצדיק (חבקוק א׳:ד׳).

ביאור מלות המענה

כתר לי זעיר – המתן לי מעט.

ואחוך – ואגידך.

כַּתַּר לִי זְעֵיר. היה עמי במעגל הויכוח:

כתר – ענין המתנה כי ולתורתו איים ייחלו (ישעיהו מ״ב:ד׳) ת״י יכתרון.

זעיר – מעט עמו זעיר שם (ישעיהו כ״ח:י״ג).

ואחוך – ואגיד לך כמו אחוך שמע לי (איוב ט״ו:י״ז).

כתר לי – לבל יחשוב איוב שכבר השלים כל מאמריו ויבוא הוא להשיב מה לזה אמר עוד המתן לי מעט זמן ואגיד לך אמרים כי יש עוד עמדי מלים בעבור אלוה ובמקומו.

כתר – המתן, ולתורתו איים ייחלו (ישעיהו מ״ב) ת״י יכתרון.

כתר לי זעיר ואחוך – עד עתה דבר בדרך הוכוח, עתה חוה לו הסבה האמתיית מה שגרם לו כל היסורים האלה, אשר כבר ידענו זה מן הספור הנזכר בתחלת הספר שזה היה ענין נסיון, ובאר דבר הנסיון בפרטיות, שהוא לבחון ולגלות כל השלימות שיש בכח נפש האדם ולהוציאה מן הכח אל הפועל, שלפעמים יעמוד האדם בנסיון העושר ולא יעמוד בנסיון העוני, שכ״ז שיקבל טוב וחסד מאת ה׳ יעמוד בצדקתו ויעבדהו ויאהבהו, אבל אם יגע אליו בשבט מוסר ובחבלי עוני, ימרוד ויפרק עול, והאיש הזה אינו שלם בכל הצדדים, ולכן ינסהו ויצרפהו בכור עוני לדעת את אשר בלבבו, כמו שנסה את אברהם אבינו ע״ה אם יעמוד בנסיון הגרות והטלטול ובנסיון העקדה, וכשיעמוד בנסיון וישלם בבחינה, אז ישלם בכל הצדדים ויעמוד לפניו במדרגה גבוה מאד, להיות מאוהביו ומלאכיו המתהלכים לפניו, ויען שדברים האלה לא הוציא מאת החקירה האנושית רק ידעם מסוד ה׳ ליראיו עפ״י האידעען הנטועים בנפשו שלפי שטתו הם אמתיות מונחלות וטבועות בנפש נפש ממקור מחצבה, ירושה לה מאלהי הרוחות בעודה בחביון עוזה, והם קדושים וטהורים אלהיים, לכן אמר ואחוך כי עוד לאלוה מלים, כי מצד האידעען האלה שקראם בשם דעי ודעים, התיצב להתוכח עמו בשם האל, כמ״ש הן אני כפיך לאל (למעלה ל״ו), ולכן ייחס מלין אלה לאלהים, כי הוא הטביע דעים אלה בנפשו להשיג על פיהם את סודותיו ואמתיותיו:

Thus far, the tone of Elihu's oration has been polemical, as he refuted the arguments Job had presented against the existence of individual Providence. It now changes as he turns to answer the original question raised by Job, namely, what had been the true reason for the series of catastrophes that had befallen him? The answer to this question has of course been known to the readers of the book from its very beginning. They know that it was a trial, initiated by Satan and agreed to by God, designed to test whether Job would be as steadfast in his faith under conditions of deprivation as he had been when God was good and gracious to him. Elihu now reveals this to Job and his three companions. He had not arrived at this intelligence from the evidence of sense-perceptions or by means of conjectures linked to space and time but, as he explains, by virtue of the Forms or Ideas planted in man's soul by God. And since Forms are of Divine origin, intelligence gained through them must surely be true.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ג) אֶשָּׂ֣א דֵ֭עִי לְמֵרָח֑וֹק וּ֝לְפֹעֲלִ֗י אֶֽתֵּֽן⁠־צֶֽדֶק׃

I will fetch my knowledge from afar, and will ascribe righteousness to my Maker.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

אֶטוֹל מַנְדְעִי מִן רָחִיק וּלְעָבֵד יָתִי אֶתֵּן צִדְקָתָא.

אשא דעי למרחוק ולפועלי אתן צדק – ר׳ מאיר אומר הפסוק הזה משמש שתי לשונות, לשון שירה ולשון דבר. לשון שירה על שבחן של צדיקים, לשון דבר על מפלתן של רשעים, למרחוק נאמר על הרחוקים ואמרי לה על הרחוקים שנתקרבו.

ולפועלי אתן צדק – א״ר נתן מחשבין לשמו של אברהם אבינו אותו שבא מרחוק, הדא הוא דכתיב וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק. א״ר חנינא בר פפא מחשבין אנו לשמו של הקב״ה שהיינו רחוקים וקרבנו לו, א״ר חגי דברים שרחוקים ממנו מהלך ת״ק שנה שהבריות ישנים על מטותיהם והקב״ה משיב רוחות ומעלה עננים ומוריד גשמים ומגדל צמחים ומנגבן ועורך שלחן לפני כל אחד ואחד, ר׳ שמואל בר אוניא בשם ר׳ אחא הפסוק הזה אליהוא אמרו אם מאליו אמרו שבח אם ברוח הקדש אמרו שבח שבחי שבחים. ר׳ אבהו אמר תלת בנוהג שבעולם אדם מפקיד אצל חברו אונקיא של כסף בחשאי והחזיר לו ליטרא של זהב בפרהסיא אינו מחזיק לו טובה, אף הקב״ה מפקירין אצלו טפה של לבנונית בחשאי והקב״ה מחזיר להם נשמות שלמות ומשובחות בפרהסיא אין זה שבח הוי ולפועלי אתן צדק. ר׳ לוי אמר חורי בנוהג שבעולם אדם חבוש בבית האסורין ואין כל בריה משגחת עליו, בא אחד והדליק לו את הנר אינו מחזיק לו טובה, כך הולד שרוי במעי אמו והקב״ה מאיר לו נר והוא שאיוב אמר בהלו נרו עלי ראשי אין זה שבח, הוי ולפועלי אתן צדק. ר׳ לוי אמר חורי בנוהג שבעולם אדם חבוש בבית האסורין ואין בריה משגחת עליו בא אחד והתיר לו והוציאו משם אינו מחזיק לו טובה, כך האדם שרוי במעי אמו הקב״ה מתירו ומוציאו משם הוי ולפועלי אתן צדק.

ארפע ט׳ני אלי בעיד, ואעטי צאנעי אלעדל באלאקראר.

אשא, אשא מחשבתי לרחוק ואתן למי שעשאני צדק בהוראתי. הוסיף בסוף הפסוק ״באלאקראר״ לומר שזהו הנדרש מן האדם להודות כי צדיק ה׳ וצדק משפטיו, לא שהוא מטיב להקב״ה, וכדלעיל לה ו-ז. ובספרו הנבחר באמו״ד מאמר א פ״א עמ׳ לט הביא ראיה מפסוק זה על חדוש העולם, שהרי נאמר למרחוק, הרי שהאדם יכול לחשוב על תחלת הבריאה ונמצא אם כן שיש לו תכלית, ואלו היה קדמון לא היה אפשר לומר כן. ע״ש.

אשא דיעי למרחוק – פתרונו: כשאני נותן דעתי לימים ראשונים,⁠^א למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ,⁠¹ לכל המעשים שפעל הקב״ה עם בריותיו.

ובכולם אתן צדק לפועלי – שכל מה שפעל עם כל הדורות מששת ימי בראשית ועד עכשיו, כל דרכיו שפעל עמהם צדק ומשפט.

1. השוו ללשון הפסוק בדברים ד׳:ל״ב.

א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225. בכ״י פריס 162, דפוס ברסלאו: ״ראשנים״.

אשא דעי למרחוק^א – אדבר אליך דברים שהם עומדים וקיימים מרחוק^ב – מימי עולם כמנהגו של הקב״ה.

ולפעלי אתן צדק – מוסב על אשר אמר למעלה: אמרת^ג צדקי מאל (איוב ל״ה:ב׳), לומר להקב״ה שהוא פעלי: אתן צדק כי כל דרכיו אמת משפט וצדקה, כי הוא צדיק וישר.

א. כן בכ״י קזנטה 2752. בכ״י לוצקי 778: למרחק.

ב. כן בכ״י קזנטה 2752. בכ״י לוצקי 778 נוספו המלים ״שהם עומדים וקיימים מרחוק״ בין השיטין.

ג. כן בפסוק ובכ״י קזנטה 2752. בכ״י לוצקי 778: אמרתה.

למרחוק – הוא המקום שהיא העילה הרחוקה, כי העילות הרחוקות רבות, ועילה אחת רחוקה מהם פועלת בכל ואין למעלה ממנה, והיא סיבת הבורא יתעלה להעלות הקרובות כפלי כפלים,⁠^א כענין: האלהי מקרוב אני נאם י״י ולא אלהי מרחוק (ירמיהו כ״ג:כ״ג). וזה צריך פיר׳ ארוך.⁠^ב

ויש אומרים: שהוא כמשמעו: שישא דעו וישמע למרחוק.

א. כן בכ״י פרמא 2395. בכ״י לונדון 24896 חסר: ״ועילה אחת... כפלים״.

ב. כן בכ״י פרמא 2395. בכ״י לונדון 24896 חסר: ״וזה צריך פירוש ארוך״.

(ג-ה) אשא דעי למרחוק – השם ממנו ׳דע׳, בשקל ׳עץ׳ מלשון עצה, כי עץ מיער כרתו (ירמיהו י׳:ג׳), כרתו עצה (ירמיהו ו׳:ו׳) – דינו מפיק, ושפכו על ירושלם סוללה (ירמיהו ו׳:ו׳). אך דעתי באלה מן השמות שהם חסרי הנקבה, כמו ארוכה מארץ מדה (איוב י״א:ט׳) – שדינו מארץ מדתה, אצל פנה (משלי ז׳:ח׳) – פנתה, סכה (תהלים כ״ז:ה׳) – סכתה,⁠^א ויעשו להם מסכה מכספם כתבונם (הושע י״ג:ב׳) – כתבונתם, וצורם לבלות שאול (תהלים מ״ט:ט״ו) – וצורתם.

יש^ב אומרים מהם כי יסיר מהם תוספת הכנויין, והשם כשישאר לבדו יוכל לדבר בו, כמו ׳מדה׳ (איוב י״א:ט׳) – מד או מד,⁠^ג כמו ׳עת׳ – ׳עתה׳, ׳כן׳ – ׳כנה׳^ד (תהלים פ׳:ט״ז), או ׳פת׳ – ׳פתה׳, וכן ׳פנה׳ (משלי ז׳:ח׳) – ׳פן׳ או ׳פן׳,⁠^ה ׳סוכו׳ (תהלים ע״ו:ג׳) – ׳סוך׳, כמו ׳עולו׳ (בראשית כ״ז:מ׳) – ׳עול׳, ׳כתבונם׳^ו (הושע י״ג:ב׳) – ׳כתבון׳, ׳וצורם׳ (תהלים מ״ט:ט״ו) – ׳צור׳.

ויש אומרים כי יוכל לדבר בהם בכל הכנויים כמו ׳צורם׳, ׳צורו׳, ׳צורי׳, ׳צורנו׳, וכלל הכנויים וכן בכלם, אך בלא כנויים לא ידבר בהם. ולזה דעתי נוטה עתה אף על פי שעברו עלי ימים שהיה בראשון שזכרתי.

ולפועלי אתן צדק – אומר כי הוא צדיק ולא אתה, ובזה לא אומר כזב ולא שקר.

ותמים דעות עמך – בדבר הזה, כי אמת הוא, לא ימאסו תם.

כביר כח לב – בחכמה וכח.

א. כן בכ״י בהמ״ל 985. במהדורת עפנשטיין ע״פ כ״י מינכן: ״סכו – סכתו״.

ב. כן בכ״י בהמ״ל 985. במהדורת עפנשטיין ע״פ כ״י מינכן: ״ויש״.

ג. במהדורת עפנשטיין: ״מַד או מֵד״.

ד. כן בכ״י בהמ״ל 985. במהדורת עפנשטיין: ״קנה – קן״.

ה. במהדורת עפנשטיין: ״פֵן או פַן״.

ו. כן בפסוק, וכן לעיל. בכ״י בהמ״ל 985: ״כתבונתם״.

אשא דעי למרחוק – מרחוק אביא לך ראיות.

ומכל מקום לפועלי אתן צדק – ולא לך, כי דינו אצדיק.

למרחוק – מלה קשה בדקדוק בעבור שתי אותיות משרתות הלמ״ד והמ״ם כי האחד מורה התחלה וקירוב לדבר והשני התחלה וריחוק מדבר ולא אוכל להאריך, וכמהו למשער בנימן, למן היום והפך זה מלמטה, מלבוא חמת.

אשא קול דעי לעניין מן הרחוק והוא השם הנכבד שהוא רחוק מכל רחוקים וקרוב מכל קרובים כי הוא פועלי

או לעניין מן הרקיע הרחוק והראשון נכון.

אתן – הנתינה בדיבור וכן תנו לי״י אלהיכם כבוד (ירמיהו י״ג:ט״ז) והטעם אודה צדקו.

אשא דעי למרחוק – יאמר כי מלבד הטעם המספיק שפירש ישא דעו לנעלם, לדבר שהוא רחוק רחוק מי ידענו ועמוק מי ימצאנו ויתן בו צדק לפועלו, ילמד סתום מהמפורש ונעלם מן הידוע לחכמים בחכמתם.

לְמֵרָחוֹק. בנסיון קדמונים:

אתן צדק – לפי הנראה בחילופים לב״א בתי״ו בסגול ולב״נ בצירי וכן ראיתי בדפוסים ישנים ובמקצת ספרים כ״י בסגול כב״א.

אשא דעי – אשא קול להשמיע דעתי למרחוק למען ישמעו רבים וכאומר כל הרוצה להשיב יבא וישיב.

ולפועלי אתן צדק – אדבר צדק בעבור פועלי ויוצרי.

דעי – כבר התבאר למעלה (ל״ג י׳).

כביר – העוצם וההגדלה בכמות ובאיכות.

אשא דעי למרחוק – לא אתוכח עמך עתה עפ״י הבחינה והחקירה שהם נולדים באדם מקרוב, ר״ל אחר שנתנה הנפש בגויה, שמאז מתחלת להשיג השגותיה ע״י החושים וע״י הציורים הנקשרים בזמן ובמקום הבחינות המופשטות מהם, רק השגותי עתה הם באמצעות הדעים, שהם האמתיות המונחלות בנפש למרחוק, מעת שהיתה בעולם העליון טרם נתלבשה בגויה, שאז היתה רחוקה מהעולם המוחש הנקשר בזמן ובמקום. ולבל תאמר שהדעים האלה הם שקר ורעיון רוח, כי לפועלי אתן צדק, שא״א שפועל האדם הנחיל בנפשו דעים שקריות, שאחר שהדעים האלה מונחלות בכל נפש וטבועות בה, הנני דן מצדק הבורא שהדעים הם אמתיות שהטביע בנפש, כי א״א שיעשה עולה להטביע בנפשות בריותיו משאת שוא ומדוחים:

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ד) כִּֽי⁠־אׇ֭מְנָם לֹא⁠־שֶׁ֣קֶר מִלָּ֑י תְּמִ֖ים דֵּע֣וֹת עִמָּֽךְ׃

For truly my words are not false; one who is perfect in knowledge is with you.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

אֲרוּם בְּקוּשְׁטָא לָא שִׁקְרָא מִלַי שְׁלִים מַנְדְעָתָא עִמָךְ.

ועלי חקיקה אן כלאמי ליס באטל, ואני מעך צחיח אלמערפה.

כי, ובאמת שדברי אינם בטלים ואני עמד תמים דעים. ובנבחר באמו״ד כאשר הוכיח שחייב אדם לחקור ולדעת עד שיגיע לידיעת ה׳ מתוך הכרה ועד שתהיה ההכרה חלק מיישות נפש האדם ״עד שתתוכח בעדו ותשיב על כל מי שפקפק במציאותו בדעת ותבונה לא בקנאות כמו שאמר החסיד אשא דעי וכו׳ כי אמנם וכו׳⁠ ⁠⁠״.

תמים דעות עמך – הנה אתחיל עתה לדבר עמך שאתה סבור שדעתך שלימה.

you have perfect knowledge Behold, I will now begin to speak with you since you think that your knowledge is perfect.

תמים דיעות עמך – פתרונו: את שקראת להקב״ה: תמים דיעות – שלם דיעות, שכן אמר איוב למעלה: עמו חכמה וגבורה לו עיצה ותבונה^א (איוב י״ב:י״ג) בדבר זה אני עמך, ומודה לדבריך.

א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו, וכן בפסוק. בכ״י פריס 162: ״ותושיה״.

תמים דעות^א עמך – אתה אמרת: אם לא התולים עמדי וג׳ (איוב י״ז:ב׳), הנני תמים דיעות להתווכח עמך.

א. כן בפסוק ובכ״י קזנטה 2752. בכ״י לוצקי 778: דיעות.

תמים דעות עמך – הוא המקום, כענין: מפלאות תמים דעים (איוב ל״ז:ט״ז). והענין: הוא יעיד.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

(ד-ו) וכאשר אצדיקנו אמנם לא שקר מלי – ואתה יודע זה בברור.

תמים דעות עמך – כי לא ימאס צדיק ולא יחיה רשע.

כי אמנם – באמת הוא צדיק ולא שקר במלי.

תמים – מצד דעתו התמימה.

עמך – אם הוא רחוק הוא עמך ויודע מחשבותיך.

כי אמנם לא שקר מלי – רק דבר ברור ונכון, מסוד היצירה פירשתי לך, ומן הסוד הזה ידעת כי האל תמים דעים הוא עמך, כלומר שהוא משגיח ויודע אותך ידיעה שלימה והרעות והטוב הבאות לך, ממנו הם לדעת ולרצון בהשגחה שלימה ומשפט וצדק.

כִּי אָמְנָם לֹא שֶׁקֶר מִלָּי. לא אדבר כנושא פנים לאל ית׳: תְּמִים דֵּעוֹת עִמָּךְ. אמנם כי גם אצלך, האל שהוא ׳פועלי׳ הנזכר (פסוק ג) הוא ׳תמים דעות׳, כפי מה שהתבאר מחכמת מעשיו וסדרו במציאות:

כי אמנם – כי באמת אין דברי אמרי שקר ולמען הקניטך כי הדעות המה תמימים ושלמים עמך כאומר הלא אוהבים אנחנו ומה לי להקניטך באמרי שקר אבל האמת אגיד ולזה אשא דעי למרחוק ולא אירא ממי כי לא ימצא מי יכזב אמרי.

כי אמנם לא שקר מלי – ובודאי תאמין שמלי לא שקר מה שאני אומר שיש דעות מונחלות בנפש והם האמתיות הנתונות לה מאלהים פועל הנפשות, כי תמים דעים נמצא עמך, שאידעען האלה נמצאו טבועות גם בנפשך, ואחר שהם מונחלות מה׳ שהוא תמים דעים, ר״ל שאצלו הדעים האלה הם בתמימות ובשלמות, וא״כ תמים דעים נמצא עמך, והוא האלהות הנמצא טבוע בשורש נפשך:

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ה) הֶן⁠־אֵ֣ל כַּ֭בִּיר וְלֹ֣א יִמְאָ֑ס כַּ֝בִּ֗יר כֹּ֣חַֽ לֵֽב׃

Behold, God is mighty, yet He does not despise any; He is mighty in strength of understanding.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

הָא אֱלָהָא רַבָּא לָא יִרְחַק צַדִיקָא מְטוּל דְהוּא רַב חֵילָא וְחַכִּים לִבָּא.

הן אל כביר לא ימאס – א״ר יוחנן משום ר׳ יוסי אין תפלתו של אדם נשמעת אלא עם הצבור שנאמר ואני תפלתי לך ה׳ עת רצון, אימתי עת רצון, בשעה שהצבור מתפללין. תניא נמי הכי מנין שאין הקב״ה מואס בתפלתם של רבים שנאמר הן אל כביר לא ימאס, וכתיב פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי, אמר הקב״ה כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומצוי בבית הכנסת כאלו פדאו לי ולבני מבין עובדי אלילים.

אעלם אן אלטאיק כביר ולא יזהד פי כ׳לקה, והו כת׳יר קווהֵ אלעלם.

הן, דע כי האל גדול ולא ימאס את ברואיו, והוא רב כח כידיעה. פירש לב-ידיעה, וכעין מה שכתב בנבחר באמו״ד מאמר ב פ״י, והכוונה שידיעתו מקפת הכל כקטן כגדול.

הן אל כביר – בחכמה וברחמים.

ולא ימאס – עני.

כביר כח לב – הוא להתנקם לפיכך לא יחיה רשע (איוב ל״ו:ו׳).

Behold God is great in wisdom and in mercy.

and will not despise the poor man.

He is great in strength of heart to take revenge. Therefore, He will not allow a wicked man to live.

הן אל כביר לא^א ימאס כביר כח לב – כביר – חזק. ופתרונו: אף על פי שהקב״ה חזק וכביר כח לב, אינו מואס משפט בריותיו, כשם שמפרש בצידו:

א. כן בכ״י פריס 162, אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״ולא״.

ולא ימאס – חנם.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

כביר – גדול.

הן אל תקיף לעשות רצונו ולא ימאס תם.

כביר – רב מכח השכל ולא מכח תולדות כי כח זולתו מקרה בעצמו.

ואמר לב להבין השומע זה טעם שכל.

הן אל כביר – יאמר הנה האל כדבריך גדול הוא בכל ענייני גדולה ורוממות, לא ימאס יגיע כפיו רק ישגיח עליו, והוא כביר כח להנקם מן הגאים, וכביר לב בחכמה ללכוד החכמים,

כביר – רב ההשגחה.

כביר כח לב – רב הכנת השכל להשיג המושכלות.

(ה-ז) הֶן אֵל כַּבִּיר. ומאחר שהוא ׳כביר׳ - מכוין הסידור הכללי, לֹא יִמְאָס כַּבִּיר כֹּחַ לֵב - ׳לא ימאס׳ מי שהוא חפץ בסידור הכללי כפי כח לבו, לֹא יְחַיֶּה רָשָׁע - [וכמו כן אין ספק שלא יחיה רשע]⁠¹ המתקומם נגד סדרו ורצונו: וּמִשְׁפַּט עֲנִיִּים יִתֵּן. די מחייתם, אף על פי שאינם ראוים לזה, כדי לקיים את עולמו², ולכן לֹא יִגְרַע מִצַּדִּיק עֵינָיו - [׳לא יגרע עיניו׳]⁠³ ממי שהוא ׳צדיק׳ גמור, להצילו מכל מזיק, וְאֶת מְלָכִים לַכִּסֵּא - גם שיהיה ענינו⁴ עם ׳מלכים לכסא׳, כמו שקרה לאברהם עם ארבעה מלכים שהיו ׳מלכים לכסא׳ בלבד, לא בשום שלימות שכלי, וַיֹּשִׁיבֵם לָנֶצַח וַיִּגְבָּהוּ, אף על פי שכבר הושיבם במלכות שלא תפסוק מבניהם⁵, כמו שאמרו רבותינו ז״ל (מגילה יג ע״ב) כשהקב״ה פוסק גדולה לאדם, לו ולבניו הוא פוסק⁶:

1. נוסף בק׳ בין השורות, וכנראה הושמט בטעות הדומות.

2. ראה עה״ת שה׳ הוא חפץ במציאות, ולכן ימאס ברשעים שהם היפך זה.

3. ד״ר. ובק׳ אינו.

4. של אותו צדיק גמור.

5. שהיה אמור להיות כן.

6. ׳ואמר רבי אלעזר, כשהקב״ה פוסק גדולה לאדם פוסק לבניו ולבני בניו עד סוף כל הדורות שנאמר וישיבם לנצח ויגבהו׳.

ולא ימאס – בוא״ו ובפ״ק דברכות מנין שאין הקב״ה מואס תפלתן של רבים שנאמר הן אל כביר לא ימאס וכתב הרמ״ע ז״ל במאמר שברי לוחות כי זהו דרך הגמרא כי הכא דהא כביר קמא דקרא שבחו של מקום הוא והדר כתיב ולא ימאס כביר כח לב הרי שיש וא״ו במלת ולא ובגמרא לא כן וכביר בתרא הוא שבחן של צבור בשעה שהן באגודה אחת בכח לב שהיא התפילה והגמרא לקצר הקט כביר חדא זמנא בלחוד והשמיט הוא״ו שלא להפסיק הענין כאילו ואמר הן אל את הכביר לא ימאס ופשוט הוא והנה כפל כביר בכתוב הוא ככפל מלת יברך שבפ׳ ה׳ זכרנו זה וזה בגמט׳ ע״ב ס״ג מ״ה ב״ן כי בזמן שישראל אגודה אחת הן הן שמו של הקב״ה ועמ״ש במזמור פ״ג פ״ד.

הן אל כביר – הנה עם כי האל חזק מאד ואין לו יחוס וערך עם מי מ״מ משגיח בשפלים ולא ימאס את התם אם הוא חזק בכח הלב לעמוד מול היצה״ר.

הן – עתה מתחיל לפרש הדעים המוטבעים בנפש, יש בך דעים קבועים,

• א) הן אל, שיש אל בורא כל, שזה טבוע בנפש כל אדם שנמצא אל מחולל כל,

• ב) שהוא כביר ורב, ר״ל שהוא כולל כל השלמיות וכל הכחות והוא מקור לכולם,

• ג) שלא ימאס כביר כח לב, האל לא ימאס את מי שכח לבו הוא כביר, את האיש שלבו חזק בכח כביר לעמוד בכל נסיון ולא יתמוטט משלימותו וצדקתו, איש כזה לא ימאסהו ה׳, באשר הוא מתהלך נכח ה׳ ומתדמה לשלמותו הבלתי ב״ת, והדומה יאהב את הדומה, וגם זאת היא דעה טבועה בתולדה בנפש האדם:

Elihu now lists the Forms concerning the nature of God that are to be found in the human soul:

God is not jealous of or threatened by human will and intellect. Man who seeks to imitate God is loved by Him.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ו) לֹא⁠־יְחַיֶּ֥ה רָשָׁ֑ע וּמִשְׁפַּ֖ט עֲנִיִּ֣ים יִתֵּֽן׃

He does not preserve the life of the wicked; but gives to the poor their right.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

לָא יְחַיֵי חַיָבָא וְדִין עֲנִיֵי יְהַב.

ולא יחיי ט׳אלמא עלי אבאחתה ד׳לך, וחכם אלצ׳עפא יעטיהם.

לא, ואינו מחיה את הרשע על דרך ההתר למעשיו. ומשפט הענים יתן להם. ומה שהוא מחיה את הרשע אינו דרך הסכמה לפעולותיו אלא שכך גזרה חכמתו לאחת משש סבות שבאר רבנו בספרו הנבחר באמו״ד מאמר ה פ״ג מהדורתי עמ׳ קעח. ולסוף יעשה בהם דין וינקום מהם נקמת הענים.

(ו-ז) ומשפט עניים יתן – לא יגרע מצדיק עינו^א – עד אשר עם מלכים לכסא יושיבם.⁠^ב

ויושיבם לנצח ויגבהו – פתרונו: משמעלה אותם לגדולה, אינה פוסקת מהם לעולם.

א. כן בכ״י פריס 162, אוקספורד הונט׳ 225, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בדפוס ברסלאו ובנוסח שלנו: ״עיניו״.

ב. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225. בדפוס ברסלאו: ״יושבים״. בכ״י פריס 162 חסר: ״יושיבם״.

לא יחיה – הקב״ה את הרשעים אבל עושה עמם רעה כדי ליתן משפט עניים שנדחקים ונלחצים מפניהם.

לא יחיה רשע – כענין: ושנות רשעים תקצרנה (משלי י׳:כ״ז).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

לא יחיה רשע – כענין לא יחצו ימיהם (תהלים נ״ה:כ״ד).

ומשפט עניים – הוא הנקמה ברשעים.

ועל כן לא יחיה רשע – עם גאותו וגאונו¹ כי האל כביר כח ממנו.

ומשפט עניים יתן – כי לא יבזה ענות עני כאשר אמר, ולא ימאס.

1. השוו ללשון הפסוק בישעיהו ט״ז:ו׳.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

ומשפט – ענינו דבר הראוי והצורך וכן מה יהיה משפט הכהנים (דברים י״ח:ג׳).

לא יחיה רשע – איננו משגיח דרך כלל אבל אם בעת יתן די צורך עניים שפלי הרוח אז יבדיל את הרשע מהם ולא יחיה אותו עמהם.

לא:

• ד) גם דעה זו טבועה בנפש האדם, שה׳ לא יחיה רשע, שאחר שהדעה טבועה בנפש שה׳ הוא מקור הטוב, בהכרח שונא את הרע, וא״א שהרע ימצא מאתו חיות וקיום, שזה דבר הסותר אל האמת הטבוע בנפש,

• ה) טבוע בנפש האדם שמשפט עניים יתן, כי אחר שדעה טבוע בנפש שלא ימצא חסרון בחק ה׳ שהוא בתכלית השלמות, אם נאמר שלא יתן להעניים משפט על ענינם הוא עול בחקו, והוא חסרון כי חלילה לאל מרשע ושדי מעול:

This follows from the Idea embedded in the soul that God is the source of good and so He must hate evil. Consequently, the wicked cannot possibly expect any sustenance or support from Him.

This follows from the Idea embedded in the soul that His Statute, which is the ultimate of perfection, is without fault. To assert that that He does not give justice to the poor is to impute an iniquity in His Statute and that would be a fault on His part, for it is unthinkable that God would do evil or the Almighty act iniquitously.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ז) לֹֽא⁠־יִגְרַ֥ע מִצַּדִּ֗יק עֵ֫ינָ֥יו וְאֶת⁠־מְלָכִ֥ים לַכִּסֵּ֑א וַיֹּשִׁיבֵ֥ם לָ֝נֶ֗צַח וַיִּגְבָּֽהוּ׃

He does not withdraw His eyes from the righteous; but with kings upon the throne He sets them forever, and they are exalted.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

לָא יִמְנַע מִצַדִיקַיָא עַיְנֵיהּ וְעִם מַלְכַיָא תַקְנַיָא לְמֵיתָב עַל כּוּרְסֵי מַלְכוּתָא וְיוֹתִיבִנוּן לְעַלְמָא וּמִתְגַבְּהִין.

לא יגרע מצדיק עיניו – אמר ר׳ אלעזר א״ר חנינא בשעה שפוסקין גדולה לאדם פוסקין לו ולזרעו אחריו עד סוף כל הדורות שנאמר לא יגרע מצדיק עיניו ואת מלכים לכסא ויושיבם לנצח ויגבהו, ואם הגיס דעתו הקב״ה משפילו, ואם אסורים בזיקים ילכדו בחבלי עוני.

דבר אחר לא יגרע מצדיק עיניו א״ר לוי דוגמא דידיה, לאה תפסה פלך הודיה ועמדו בניה בעלי הודיה, יהודה ויכר יהודה, דוד הודו לה׳ כי טוב, דניאל לך אלה דאבהתי מהודה ומשבח אנא. רחל תפסה פלך שתקנות ועמדו בניה בעלי מסתורין, בנימין ישפה יש פה שהיה יודע במכירתו של יוסף ואינו מגיד (כתוב בשמואל ברמז ק״י).

דבר אחר לא יגרע מצדיק עיניו אין הקב״ה מונע מן הצדיק מה שרוצה לראות בעיניו ללמדך שמשה היה מתאוה לראות נקמת המדינים לכך נאמר צרור את המדינים ואחר תאסף.

ולא ינקץ מן אלצאלח ענאיתה, ולא מן אלמלוך פי אלכראסי, בל יג׳לסהם ללאבד פישמכ׳ון.

לא, ולא יגרע מן הצדיק את השגחתו, ולא מן המלכים שעל הכסאות אלא יושיבם לנצח ואז יגבהו. תרגם עינו ״ענאיה״ השגחה, וכן תרגם בבראשית מד כא ואשימה עיני. ופירושו שגם המלכים אינם נעשים מורמים מעט כי אם בהשגחת ה׳. וכתב רבנו בספרו הנבחר באמו״ד מאמר י סוף פי״ב אבל נטע הבורא בנפש אהבת הכבוד והגדולה כדי שתשתוקק בהם לגמול העולם הבא כאמרו לא יגרע יכו׳.

ופירשתי עינו השגחתו, כמו עיני ה׳ אל יראיו¹, עיני ה׳ אל צדיקים².

1. תהלים לג יח וצ״ל עין ה׳ אל יראיו.

2. שם לד טז.

ועברת עינו ענאיתה, מת׳ל עיני ה׳ אל יראיו, עיני ה׳ אל צדיקים.

לא יגרע מצדיק עיניו – עד אשר עם מלכים יושיבם.

He does not withdraw His eyes from the righteous until He seats him with kings.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

ואת מלכים – שהם צדיקים ועשו טובה מושיבם על כסא ממלכתם להיות מלכים גבוהים לנצח.

(ז-ח) לא יגרע מצדיק – כענין: הנה עין י״י אל יריאיו (תהלים ל״ג:י״ח).

ואת מלכים לכסא – הוא יקים מלכים לכסא.

ואם יגבהו ישיבם אסורים בזיקים.

לא יגרע מצדיק עינו – כטעם עיני י״י אל צדיקים (תהלים ל״ד:ט״ז) ועם מלכים הראוים לכסא יושיבם לנצח ויגבהו כי השם יגביהם, כענין הַשָּׁפָלָה הַגְבֵּהַ וכן המגביהי לשבת (תהלים קי״ג:ה׳).

לא יגרע מצדיק עיניו – זה הכתוב מפרש ענין גדול בענין ההשגחה ובאו בו פסוקים רבים, כי אנשי התורה והאמונה התמימה יאמינו בהשגחה כי האל ישגיח וישמור אנשי מין האדם, כמו שכתוב גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו (ירמיהו ל״ב:י״ט), ואמר דוד כי כל לבבות דורש ה׳ וכל יצר מחשבות מבין (דברי הימים א כ״ח:ט׳), ולא בא בתורה או בנבואה שיהיה האל משגיח ושומר אישי שאר הבריות שאינן מדברות, רק שומר את הכללים בכלל השמים וצבאם, ולכן הותרה השחיטה לצורך האדם, וגם לכפר על נפשותינו בדמם על המזבח, והטעם הזה ידוע וברור כי האדם מפני שהוא מכיר את אלהיו ישגיח עליו וישמור אותו, ולא כן שאר הבריות שאינן מדברות ואינן יודעות בוראם, ומן הטעם הזה ישמור את הצדיקים, כי כאשר לבם ועיניהם תמיד עמו, כן עיני ה׳ עליהם מראשית השנה ועד אחרית שנה (דברים י״א:י״ב), עד כי החסיד הגמור הדבק באלהיו תמיד ולא יפרד הדבק במחשבתו בו בענין מענייני העולם, יהיה נשמר תמיד מכל מקרי הזמן אפילו ההוים בטבע וישתמר מהם בנס יעשה לו תמיד, כאלו יחשב מכת העליונים אינם מבני ההויה וההפסד למקרי העתים, וכפי קרבתו להדבק באלהיו ישתמר שמירה מעולה, והרחוק מן האל במחשבתו ובמעשיו ואפילו לא יתחייב מיתה בחטאו אשר חטא, יהיה משולח ונעזב למקרים. ובאו בזה פסוקים רבים, אמר דוד עליו השלום רגלי חסידיו ישמור ורשעים בחשך ידמו (שמואל א ב׳:ט׳), אמר כי [הקרובים אליו בתכלית השמירה והרחוקים ממנו מזומנים למקרים ואין להם מציל מן הנזק, כמו ההולך בחשך אשר נפילתו קרובה] אם לא ישתמר וילך לאט. ואמר כי לא בחרב ובחנית יהושיע ה׳ (שמואל א י״ז:מ״ז), וכתיב עין ה׳ אל יראיו (תהלים ל״ג:י״ח) המיחלים לחסדו, יאמר כי עיניו עליהם כאשר הם מיחלים לו תמיד ונפשם דבקה עמו. ומפני שרוב העולם מן הכת הזאת האמצעית, צותה התורה החלץ הנלחמים, וענין משוח מלחמה להשיב היראים, ולא ימס את לבב אחיו כלבבו (דברים כ׳:ח׳), וכל תקון המערכות אשר בתורה או בנביאים, כגון וישאל דוד בה׳ ויאמר לא תעלה הסב אל אחריהם ובאת להם ממול בכאים וגו׳ (שמואל ב ה׳:כ״ג), וכגון לך ומשכת בהר תבור ולקחת עמך עשרת אלפים איש (שופטים ד׳:ו׳), כי אם ראוים הם יוצאים במעט גוי ונוצחים בלי נשק, ואילו היו חייבים בנצוח עם לא יועיל למו,⁠¹ רק הענין כי ראוים להתנהג בדרך הטבע והמקרה, והענין הזה בארו הרב זצ״ל ביאור יפה בספר מורה הנבוכים. ועתה אמר אליהוא בדרך הזה, לא יגרע מצדיק עיניו – כי האל לא ימנע עיניו שעה ורגע מן הצדיק אלא יראה בו תמיד, כענין עיני ה׳ אל יראיו (תהלים ל״ג:י״ח).

ואת מלכים לכסא – כי הוא יושיבם לנצח ויגביה מלכותם, כי לא בכחם ירשו ארץ וזרועם לא הושיעה למו (תהלים מ״ד:ד׳).

1. השוו ללשון הפסוק בישעיהו ל׳:ה׳.

יגרע – ימנע.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

לא יגרע מצדיק עיניו – בדפוס ויניציאה שנת רפ״ח כתוב עינו ונכתב מבחוץ עיניו. וגם בפ״ק דמגילה ובזבחים פרק טבול יום כתוב עינו והכי אתא בזוהר סוף פרשת ויצא דף קס״ד וב״ר פרשה ע״א וילקוט רמז תתק״כ אבל בכל שאר ספרים חדשים גם ישנים כתוב עיניו גם לא נמנה במסורת עם מלין דחסרין יו״ד באמצע תיבותא וקריין וכן הוא במדרש רבה פרשת מטות וכן נדרש בהדיא בריש פרשת נשא אין עיניו אלא תחתיו כמה דתימא והנה הנגע עמד בעיניו.

יגרע – מלשון גרעון.

לכסא – כמו בכסא למ״ד במקום הבי״ת וכן ישבת לכסא (תהלים ט׳:ה׳).

לא יגרע – ואף כאשר יעלים עין בעון רשעי הדור יבדיל מהם את הצדיק המוחה בידם ולא יגרע עיניו ממנו עד ירום אותו לשבת לפני מלכים בכסא.

ויושיבם – ועד עולם מושיב אותם בכסא ויוגבהו עד למעלה.

ואת מלכים (ישיבם) לכסא – ואם ישיבם לנצח, אז יגבהו.

לא:

• ו) עוד טבוע בנפש האדם לאמת שלא יגרע מצדיק עיניו, שהשגחת ה׳ הפרטית נמצאת תמיד עם הצדיק ולא תסור ממנו רגע, שהשגחה נמשכת לפי המעשה, וכפי שיוסיף בצדקותיו ודבקותו בה׳ כן יחולו בו עיני ההשגחה על כל פרטי פעולותיו, אולם מן ההשגחה הזאת המתמדת יסתבב ענין הנסיון הנזכר, שאחר שישגיח ה׳ על כל פרטי פעולת הצדיק כמי שמשגיח על בנו יחידו אשר אהבו אהבת נפש, כן יוסיף לבחון ולנסות את צדקותיו על כל הצדדים, ויבחנהו במצרף הבחינה עד כמה תגיע שלימותו ועד כמה יעלהו מעלה מעלה, ומזה נתהוה ענין הנסיון, כי יצוייר לפעמים ואת מלכים לכסא ויושיבם לנצח ויגבהו, שבאם ינשא את הצדיק לשבת על כסא הגדולה את מלכים בגדולה וממשלה, ישבו לנצח בצדקתם, ויגבהו תמיד מעלה מעלה, כי יגבה לבם בדרכי ה׳, ויהיו תמימים ויתהלכו מחיל אל חיל, ויהיו מעבדיו ואוהביו, ובכל זה יצוייר כי.

The sixth Form, and for Elihu's purposes the most relevant one, is that Providence is ever attendant upon the righteous, not turning from him even for a moment. Moreover, Providence is drawn by the deed and so the more the person perseveres in his righteousness and devotion to God, the more closely Providence marks him and everything he does. God watches over the righteous as a father does over an only beloved son, tempering him with tests and trials, that he might fulfill his true potential. This program of examination may involve his elevation to the greatest heights, even kingship, or his reduction to the very lowest depths. The righteous person's true mettle will be revealed by the way he reacts to the fortune or misfortune that befalls him.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ח) וְאִם⁠־אֲסוּרִ֥ים בַּזִּקִּ֑ים יִ֝לָּכְד֗וּן בְּחַבְלֵי⁠־עֹֽנִי׃

And if they are bound in fetters, and held in cords of affliction,

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וְאִין אֲסִירִין רַשִׁיעַיָא בְּשׁוּלְשְׁוָן מִתְאַחֲדֵן בְּאַשְׁלֵי סִגוּפָא.

ואן אסתחקו אן יכונו מאסורין פי אלאגלאל, ויעלקון בחבאל אלעד׳אב.

ואם, ואם יתחייבו להיות אסורים בזקים ולכודים בשלשלאות הענוי. והוא משוך וקשור לפסוק שאחריו. והנה עני כאן ענוי, וכתב בספרו הנבחר באמו״ד מאמר ט פ״ח כי זה סוג מסוגי יסורי הרשעים. וראה גם פירושו לקמן פסוק כ.

ואם אסורים – ואם תראה צדיקים שיהו אסורים בזיקים של ייסורין וחליים, או ילכדו בחבלי עוני, בלשון גורל ומיתרים נקרא חבלי ובלשון דאגה נקרא חבלי יולדה. בחבלי עוני, קודרש בלעז. אינו אלא שחטאו לפניו ובא ליפרע מהם לטובתם לנקותם ולהזהירם לשוב אליו.

And if you see righteous men who are bound with chains of suffering and ailments, or caught with ropes of poverty. In an expression of lots or ropes, they are called חבלים, in an expression of worry, they are called חֶבְלֵי יוֹלֵדָה, pangs of a childbearing woman. with ropes of poverty Heb. בחבלי cordes in French. It is only because they sinned before Him, and He comes to requite them for their own good, to cleanse them and to admonish them to return to Him.

ואם אסורים בזיקים – ואם תראה צדיקים שיהו הם אסורים בזיקים של ייסורין וחלאים, או ילכדון בחבלי עוני – אין דבר זה לרעתם.

ואם אסורים בזיקים – ואם תראה מלכים שהם אסורים בזיקים ושלשלאות מיוסרין בייסורין ונלכדים בחבלי עוני.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

(ח-י) ואם אסורים בזיקים ילכדון בחבלי עוני, ויגל אזנם למוסר ויאמר כי ישובון מאון – שבידיהם.

ואם תראה בני אדם אסורים בזקים או ילכדו בחבלי עוני.

בזקים – כבלים והם שנים שרשים וענין אחד אזק מן האזיקים וזיק מן בזיקים.

(ח-ט) ואם יש אסורים בזיקים יגד להם פעלם הרע על ידי עוני.

ואם אסורים בזיקים – אמר: ואם יש אסורים בזיקים, בחבלי עוני נלכדו.

(ח-יא) וְאִם אֲסוּרִים בַּזִּקִּים. ואם יקרה לאיזה מלכים ברוב פשעיהם שיהיו ׳אסורים בזיקים׳, וַיִּגֶל אָזְנָם לַמּוּסָר באלו היסורין, אִם יִשְׁמְעוּ [וְיַעֲבֹדוּ] - אם יספיקו היסורין להשיבם לעבודת האל, יְכַלּוּ יְמֵיהֶם בַּטּוֹב, כמו שקרה למנשה כאמרו (דה״י ב׳ לג יג) ׳ויעתר לו [וגו׳] וישיבהו ירושלים למלכותו׳:

בזקים – בשלשלאות כמו בזקים יעבורו (ישעיהו מ״ה:י״ד).

בחבלי – מלשון חבל ויתר.

עוני – ענויים ויסורין.

ואם אסורים – ואם לפעמים יקרה אשר הצדיקים קשורים בשלשלאות היסורים ונלכדין בחבלי עוני.

ואם אסורים בזקים – שבאם יורידם ממעלתם ויאסרו בזיקים, אז יתמוטטו מצדקתם ויקראו תגר על ה׳, ואז ילכדון בחבלי עוני, הגם שלא נלכדו ברשת היצר ע״י נסיון העושר, ילכדו ע״י נסיון העוני ויתמוטטו מצדקתם, ולכן.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ט) וַיַּגֵּ֣ד לָהֶ֣ם פׇּעֳלָ֑ם וּ֝פִשְׁעֵיהֶ֗ם כִּ֣י יִתְגַּבָּֽרוּ׃

then He tells them their acts and their transgressions, that they have behaved proudly.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וִיחַוֵי לְהוֹן עוֹבָדֵיהוֹן וּמָרְדֵיהוֹן אֲרוּם אִתְגַבַּרוּ.

פאנה יכ׳ברהם בפעלהם, ובד׳נובהם אד׳ יתג׳ברון.

ויגד, הרי הוא מודיעם את מעשיהם וכפשעיהם אם הם מתנכרים. כלומר מתרה בהם.

ויגד להם פעלם – בייסורין הללו מודיעם שחטאו לפניו וכל דברי אליהוא תנחומין שלימים היו ולא קינתורין כלומר אל תדאג על יסורין אם צדקת כי לטובה הן לך.

He tells them their deed With these sufferings, He lets them know that they sinned before Him. All the words of Elihu were complete consolations and not chidings; i.e., do not worry about the sufferings if you are righteous, because they are for your good,

אלא בדבר זה: יגד להם פעלם ופשעיהם כי יתגברו – כי אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא (קהלת ז׳:כ׳).

ויגד להם פעלם – כל זאת עושה הקב״ה עמהם^א להגיד להם פשעם.⁠^ב

פעלם – וזהו שכר מעשיהם אשר הם מתגברים לרעה לעשות הרע בעיניו של הקב״ה להכעיסו.

א. כן בכ״י לוצקי 778. בכ״י קזנטה 2752: להם.

ב. כן בכ״י קזנטה 2752. בכ״י לוצקי 778 חסרה מלת: פשעם.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

(ט-י) יגד להם – פשעם, ואומר להם שישובון מאון.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

כי יגיד להם – האל בענוי זה פעלם ופשעיהם כי רבו, וייסר אותם כדי שישובון מאון.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

ויגד – ר״ל לא קרה להם כזאת בעבור שאין המקום משגיח בכל עת אבל גם זה בהשגחה באה כי סרו מעט מדרך הישר ויבא עליהם יסורים ובזה כאלו מגיד להם רוע פעלם ופשעיהם אשר הדרך שהמה מתגברים והולכים אף אם ינטה אליהם כמעט קט.

כי יתגברו – שעתידים להתגבר.

ויגד להם פעלם – לכן יעמידם בנסיון העוני כדי להגיד ולהודיע להם פעלם ופשעיהם אשר יתגברו בעתיד, בעת הנסיון שאז יפשעו בה׳, וזה יברר שאינם תמימים בכל צד, כמ״ש החנם ירא איוב אלהים וכו׳ אולם שלח נא ידך וגע בכל אשר לו וכו׳:

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(י) וַיִּ֣גֶל אׇ֭זְנָם לַמּוּסָ֑ר וַ֝יֹּ֗אמֶר כִּֽי⁠־יְשׁוּב֥וּן מֵאָֽוֶן׃

He opens also their ear to discipline, and commands that they return from iniquity.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחיר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וְגַלֵי מַשְׁמַעֲהוֹן לְמַרְדוּתָא וַאֲמַר דִיתוּבוּן מִן עוֹבָדֵיהוֹן בִּישַׁיָא דְדָמִין לִלְמָא.

ויתקדם אליהם פי חאל אלאדב, ויקול להם אן ירג׳עון מן גלהם.

ויגל, ויצוה עליהם כדרך של מוסר ויאמר להם שאם ישובו מרשעם, תרגם ויגל ״ויתקדם״ שהוא צווי בדרך ההודעה, וראה לעיל לג טז אז יגלה.

ויאמר – כי בייסורין ישובון מאון.

and He says that with sufferings, they will repent of iniquity.

ויגל אזנם למוסר – בייסורין שמיסרן מגלה אזנם למוסר.⁠^א

ויאמר כי ישובון מאון – בייסורין הללו שמייסרן, כאילו אומר להם: שובו מאון, שאין ייסורין בלא עון.

א. כן בדפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162, אוקספורד הונט׳ 225 הושמט ע״י הדומות: ״בייסורין שמיסרן מגלה אזנם למוסר״.

ויגל – מן גלה, כמו^א ויִפֶן מן פנה.

ויגל להם אזנם למוסר – ועתה גולה הקב״ה את אזנם לייסרם בייסורין, ואומר הקב״ה: אם ישובון מאון^ב – ינצלו^ג מן הייסורין הללו.

א. כן בכ״י קזנטה 2752. בכ״י לוצקי 778 חסרה מלת: כמו.

ב. כן בפסוק ובכ״י קזנטה 2752. בכ״י לוצקי 778: מאוון.

ג. כן בכ״י קזנטה 2752. בכ״י לוצקי 778: יוצלו.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

ויגל מה שנעלם מהם ופי׳ גלה את אזנם לקחת מוסר ויאמר על ידי מוכיח.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

ויגל – ובזה יגלה אזנם לקבל מוסר וכאלו יאמר להם אשר ישובון מן האון אשר התחילו לאחוז בה ולטובה א״כ יחשב להם.

ויאמר – מוסב גם לפסוק י״א י״ב שכ״ז יאמר להם.

ויגל – ובזה יגלה אזנם למוסר, שעי״ז יודיע להם מוסרו, ויאמר כי ישובון מאון ושיעמדו בנסיון העוני ג״כ למען יתגלה כי עבדו את ה׳ בלא שום פניה, ויאמר ויודיע להם.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחיר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(יא) אִֽם⁠־יִשְׁמְע֗וּ וְֽיַ֫עֲבֹ֥דוּ יְכַלּ֣וּ יְמֵיהֶ֣ם בַּטּ֑וֹב וּ֝שְׁנֵיהֶ֗ם בַּנְּעִימִֽים׃

If they listen and serve Him, they shall spend their days in prosperity, and their years in pleasures.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

אִין יִשְׁמָעוּן וּפַלְחִין לֵיהּ יְשַׁלְמוּן יוֹמֵיהוֹן בְּטָב וּשְׁנֵיהוֹן בְּמַזְמוּטִין.

אם ישמעו ויעבודו יכלו ימיהם בטוב – אמר הקב״ה אם בחקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם.

פאן הם סמעו ואטאעו, פאנהם יפנון איאמהם פי כ׳יר, וסנינהם פי נעים.

אם, ואם ישמעו ויכנעו, הרי אז יכלו ימיהם כטוב ושנותם בנעימים.

אם ישמעו – ויעבדוהו.

If they understand and worship Him.

(יא-יב) אם ישמעו ויעבדו יכלו ימיהם בטוב.⁠^א ואם לא ישמעו בשלח יעברו – מי שהוא צדיק, כשייסורין באין עליו, מכיר שלא על חנם באו עליו, אלא על חט,⁠^ב ושב מרשעו וחי.

א. כן בדפוס ברסלאו. כן בכ״י פריס 162 חסר: ״בטוב״. בכ״י אוקספורד הונט׳ 225 מופיע רק: ״וגו׳⁠ ⁠⁠״.

ב. כן הכתיב בכ״י פריס 162, אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו.

אם ישמעו ויעבודו – ועתה אם הם שבים בתשובה ושומעים אליו אז יכלו וישלימו להם ימיהם בטוב.

או ישמעו ויעבדו השם.

אם ישמעו ויעבדו את י״י יבלו^א ימיהם בטוב ושנותם^ב בנעימים – ובנעימים יחיו.⁠^ג ולשון יבלו כמו אחרי בלותי (בראשית י״ח:י״ב) – אחרי שזקנתי, ובלויי סחבות (ירמיהו ל״ח:י״א) – בגדים ישנים.

א. כן בכ״י בהמ״ל 985, וכן בהרבה כ״י של המקרא, וכן משתמע בהמשך. בנוסח המקרא שלנו: ״יכלו״.

ב. כן בכ״י בהמ״ל 985, וכן בכמה כ״י של המקרא. בנוסח המקרא שלנו: ״ושניהם״.

ג. כן במהדורת עפנשטיין ע״פ כ״י מינכן. בכ״י בהמ״ל 985 חסר: ״ובנעימים יחיו״.

(יא-יב) אם ישמעו ויעבדו – הבורא יכלו בטוב ימיהם, ואם לאו ימותו.

יבלו – מן אחרי בלותי (בראשית י״ח:י״ב) כטעם יכלו וכן להברות וכתוב להכרות כי הענין אחד.

אם ישמעו ויעבדו את השם ישלימו ימיהם בטוב ושניהם בתוך נעימים החוזים נעמו וטובו.

(יא-יב) אם ישמעו למוסר ויעבדו – יבלו בטוב ימיהם ושנותיהם בנעימים.

ויתכן על דרך האמת כי שניהם מענין ואם לא ישמעו בשלח יעבורו – כבר פירשתי ענין השלח וענין העברה.

ויעבדו – הש״י.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

ויעבדו – הוא״ו בגעיא בס״ס.

יכלו ימיהם – בכ״ף ועיין מ״ש באיוב כ״א.

בנעימים – ענין המתיקות והיופי.

אם ישמעו – אם יבינו ע״י היסורים אשר לא טוב עשו וישובו לעבוד את ה׳ כמאז.

יכלו – אז ישלימו יתר ימיהם בטוב ושנותם בנעימים כי ישגא אחריתם.

ימיהם ושניהם – עמ״ש יחזקאל כ״ד ד׳, ר״ל גם השנוים שיתחדשו ע״י הזקנה והשנים יהיו בנעימות.

שאם ישמעו ויעבדו – אם יעמדו בנסיון בעת העוני, ויעבדו את ה׳ כעבדים העובדים בכל אופן בין אם יתן להם אדוניהם טוב ובין אם יאסרם בזקים, כי יהיו עבדים נאמנים לאלהיהם, אז יכלו ימיהם בטוב וישוב ה׳ להגביהם ולהשיבם למדרגתם:

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(יב) וְאִם⁠־לֹ֣א יִ֭שְׁמְעוּ בְּשֶׁ֣לַח יַעֲבֹ֑רוּ וְ֝יִגְוְע֗וּ בִּבְלִי⁠־דָֽעַת׃

But if they do not listen, they shall perish by the sword, and they shall die without knowledge.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וְאִין לָא שָׁמְעִין בִּזְיָנֵי קְרָבָא יַעְבְּרוּן וְיִתְנַגְדוּן מִדְלֵית מַנְדְעָא.

ואם לא ישמעו בשלח יעבורו – זה חיה רעה שנאמר והשלחתי בכם את חית השדה.

פאן לם יסמעו פהם פי אלבעת׳ ימרון, ויתופון בגיר שעור בה.

ואם, ואם לא ישמעו הרי בגירוש ילכו ויגועו בלי שירגישו בכך. תרגם בשלח ״בעוז״ ענין שלוח וגירוש. כי רבנו חלק את השרש ״שלח״ לשבעה אופנים, וכדלעיל יד כ. ובכ״י ק. ״אלנעת״ ואיני מבין אותה כאן. ואבי זצ״ל שהיה לפניו רק כ״י זה הגיה ״צ״ל אלענת״ והוא הכליון. ובכ״י ח. ״אלמות״ והוא כנראה כפירוש ר״י אבן ג׳נאח שפירש שלח-החרב, וכתב כי בתימן קוראים לחרב ״אלשלחה״. וענין בבלי דעת, בלי שירגישו שבפשעם הם כלים ובעוונם הם נשמדים. וכמו שכתב רבנו בפירושו למשלי יג כג, ויש נספה בלא משפט, אין פירושו בלי משפט מאת ה׳ אלא בלי שידע משפט ה׳ כענין שנאמר הוא ימות באין מוסר, וכן ויגועו בבלי דעת.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

ואם לא ישמעו – ואם אינם^א שומעים לשוב בתשובה, עוברים והולכים בשליחות ידו של הקב״ה ומתים חסירי דעת וחסירים מכל טוב. וכן היה מוכיחו ומנחמו אליהוא: כך היית חשוב ועשיר כמלך מתחלה, ופשעת^ב לפני הקב״ה^ג במעשיך, כי אין אדם אשר לא יחטא (מלכים א ח׳:מ״ו). וביסורין הללו אשר הגיעוך גולה הקב״ה את אזנך אשר חטאת^ד לו, ואם תשוב אליו בתשובה ותבקש לפניו^ה רחמים, אז תינצל ותחזור לקדמתך לכלות ולהשלים ימיך בטוב ונועם. ואם תמאן מעשות תשובה, יוסיף^ו עוד לייסרך בייסורין כדי לאבדך מן העולם.

א. כן בכ״י קזנטה 2752. בכ״י לוצקי 778: אינן.

ב. כן בכ״י קזנטה 2752. בכ״י לוצקי 778: ופשעתה.

ג. כן בכ״י קזנטה 2752. בכ״י לוצקי 778: בהקב״ה.

ד. כן בכ״י קזנטה 2752. בכ״י לוצקי 778: חטאתה.

ה. כן בכ״י קזנטה 2752. בכ״י לוצקי 778: לו.

ו. כן נראה לגרוס. בכ״י לוצקי 778, קזנטה 2752: ויוסיף.

בשלח יעבורו – בנשק המות ימותו, כמו:⁠^א יגועשו עם ויעבורו (איוב ל״ד:כ׳).

א. בכ״י פרמא 2395 נוסף כאן: ״ענין״.

(יב-יג) ואם לא ישמעו בשלח יעברו – בהריגה ובמיתה. ודרך החנפים כמוך שישימו אף – שיכעסו ולא ישועו לאל כי אסרם.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

בשלח – פירשתיו.

בשלח יעברו – לשאול ויגועו בשלח בעבור שאין להם דעת, והגויעה פעם מקרית כמו יגוע כל בשר (איוב ל״ד:ט״ו), פעם טבעית [כמו] ויגוע ויאסף אל עמיו (בראשית מ״ט:ל״ג), והגויעה מיתה בלא עינוי הנפש.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

בשלח יעבורו – בחרב יכרתו.

יעברו – העי״ן בחטף פתח.

בשלח – בחרב כמו מעבור בשלח (איוב ל״ג:י״ח).

בשלח יעבורו – יעברו מן העולם בחרב וימותו על כי לא היה בהם דעת להבין הוראת היסורים ולשוב מאון.

בשלח – חרב הדוקרת.

ואם לא ישמעו – ולא יעמדו בנסיון, אז בשלח יעברו בשלח וחרב של השטן, ויגועו בבלי דעת, יען שלא ידעו דרכי ה׳ ונסיונותיו ודברו סרה על ה׳, כ״ז יגלה אזנם ויאמר להם, ור״ל בעת היסורים מודיע ומגלה אזנם שבנסיון הזה תלוי אשרם והצלחתם אם ישמעו ויעמדו בנסיון ויקבלו היסורים מאהבה:

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(יג) וְֽחַנְפֵי⁠־לֵ֭ב יָשִׂ֣ימוּ אָ֑ף לֹ֥א יְ֝שַׁוְּע֗וּ כִּ֣י אֲסָרָֽם׃

But those that are godless in heart store up anger; they do not cry for help when He binds them.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וּזְהוּהֵי לִבָּא יְשַׁווּן רוּגְזָא לָא יִבְעוּן רַחֲמֵיהּ אֲרוּם כַּפְתִּנוּן.

וחנפי לב ישימו אף – אמר ר׳ אלעזר כל אדם שיש בו חנופה מביא אף לעולם שנאמר וחנפי לב ישימו אף, ולא עוד אלא שאין תפלתו נשמעת שנאמר לא ישועו כי אסרם.

ואלדנסי אלקלב יציירו אלגצ׳ב, ולא יסתגית׳ון ממא אסרהם ד׳לך.

וחנפי, וחנפי הלב ישימו החרון ולא ישוועו כי אסרם הדבר. נראה שפירושו כי חנפי הלב אף כאשר מתיסרים לא יעלה על דעתם לשווע לפני ה׳ להצילם מפני שהם שקועים שבוים כבולים ואסורים ביד פשעם. וכן נראה ממה שכתב בנבחר באמו״ד מאמר י פ״ז מהדורתי עמ׳ שב.

וחנפי לב – שהם רשעים הם ישימו אף – בבא ייסורין עליהם מחרפים ומגדפים.

ולא ישועו – לפניו בתחינה.

כי אסרם – כשהוא אוסרן בייסורין לפיכך לא ירפאם.

But the wicked of heart who are wicked – they bring about wrath; when suffering comes upon them, they curse and blaspheme,

and they do not beg mercy with supplication

when He binds them with sufferings; therefore He does not heal them.

(יג-יד) אבל: חנפי לב – הם הרשעים.

ישימו אף – פתרונו: ישימו עצמם להכעיס לפניו.

ולא ישוועו – אף בשעה שאסרן בייסורין. לפיכך: תמות בנוער נפשם.

וחנפי לב – רשעים שאין בלבם לעשות {תשובה}⁠^א משימים אפו וחרונו של הקב״ה על עצמן, שאינן משוועים ומתפללים להקב״ה כאשר הוא מייסרן בייסורין.

א. השלמת ברלינר מן ההקשר. המלה חסרה גם בכ״י לוצקי 778 וגם בכ״י קזנטה 2752.

ישימו אף – כמו: יוסיפו אף, והוא מן: ישים.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

ובני אדם שהם חנפי לב כמוך, ישימו אף ויוסיפו חטא ולא ישועו לבורא כי אסרם.

וחנפי לב ישימו אף – כי מחשבות החנף הם ישימו אף השם על עצמם והטעם הם יסבבו לחרות אף השם בם בעבור שלא ישועו לשם כאשר אסרם.

וחנפי לב ישימו אף – יקרא חנפי הלב המחניפים עצמם ונושאים פנים לנפשם לאמר שהם צדיקים, והתלאות הבאות להם על לא חמס בכפם, והוא רומז לאיוב וכיוצא בו, והם ישימו אף – על עצמם, כי לא ישועו לאל.

כי אסרם – ועל כן לא יתיר מאסרם,

לא ישועו – לא יתפללו.

(יג-יד) וְחַנְפֵי לֵב. שהם מתפללים לאל ית׳ בדבריהם ולבם לא נכון עמו, יָשִׂימוּ אָף, כי אמנם לֹא יְשַׁוְּעוּ אליו, כענין ׳ולא אותי קראת יעקב׳ (ישעיה מג כב), ולכן יקרה להם שתָּמֹת בַּנֹּעַר נַפְשָׁם - שימותו קודם זמנם בעולם הזה, וְחַיָּתָם השכלית תמות בַּקְּדֵשִׁים המזומנים¹ לגהנם [ולדראון עולם]⁠²:

1. מוקדשים.

2. ק׳.

וחנפי לב – הוא״ו בגעיא בס״ס.

וחנפי לב – אבל הרשעים המחניפים ליצרם למלאות שאלתו ופתויו המה מעלים אף וחמה ולא יצעקו אל ה׳ כאשר אסרם ביסורים כי תולים הכל במערכת השמים וכועסים על רוע הסדור וחושבים שאין מקום לתפלה.

ישימו אף – יתאנפו כי אסרם, ולא ישועו להתפלל לישועה.

וחנפי לב – אמנם אלה שלא היו צדיקים גמורים ולא היה לבם כברם, כי לבם היה מלא חונף וזיוף, ולא עבדו בעת העושר רק מתקות גמול ומצד שהיה להם כל טוב מאת ה׳ לא באמת ובתמים, הם ישימו אף וקצף, על כי אסרם ביסורים ויתלוננו על מדותיו ועל דרכי הנהגתו כמו שעשה איוב, ולא ישועו לקרא לה׳ לישועה על מה שאסרם בחבלי עוני, כי בהפך הם משימים אף ע״ז.

The insincerity of those who are not truly righteous might not show up during times of fortune; when they are well off they can afford the luxury of virtue. But as soon as misfortune strikes them, their hypocrisy comes to light.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(יד) תָּמֹ֣ת בַּנֹּ֣עַר נַפְשָׁ֑ם וְ֝חַיָּתָ֗ם בַּקְּדֵשִֽׁים׃

Their soul perishes in youth, and their life ends among the cultic prostitutes.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

תְּמוּת בְּטַלְיוּת נַפְשְׁהוֹן וְחַיַתְהוֹן הֵיךְ מָרֵי זָנוּ.

ונפוסהם תמות פי חאל אלצבא, וחיותהם פי חאל אלמג׳אנה.

תמת, ונפשותם תמותנה במצב הנערות, וחייהם במצב הפתיות. תרגם בקדשים ״מגאנה״ והוא מצב שאין האדם חש ולא מרגיש מה נעשה סביבו, מצב של התעלמות מן המתרחש.

ואמרו בקדשים, רוצה לומר הגיל שהאדם מפקפק בו פקפוקים כאלה, לפי שהם ממרים¹, ויש שירצה ה׳ לכרות חיי הממרה.

1. כלומר שהאנשים האלה שבהם מדובר כאן הם ממרים ומורדים. ואיני יודע לפי זה פירוש למלת ״בקדשים״ שלא בדרך הדרש.

וקולה בקדשים, יעני בה אלסן אלד׳י יטען פיה כד׳אך, לאנהם עצאה, וקד ישא אללה בתר עמר אלעאצי.

תמות בנוער – ובשינוק שעליהם נפשם.

shall die by strangulation Their soul [shall die] by the strangulation that is upon them, but the poor man, who makes himself poor in the matter of supplications...He extricates from Gehinnom because of his poverty, which He brought upon him.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

תמות בנער – ועל כן שאינן שבים, מתים במיתה מגונה ומשונה, במיתת אסכרה, שהיא מיתת נוער ותשנוק.⁠^א

וחיתם בקדֵשים^ב – כפל מלה, וחיותַם פוסקת מהם במיתת קדישים וטמאים.

בנוער – לשון וינער (שמות י״ד:כ״ז).

א. השוו רש״י ישעיהו ל״ג:ט׳, תהלים פ״ח:ט״ז.

ב. כן בפסוק ובכ״י קזנטה 2752. בכ״י לוצקי 778: בקדישים.

בקדשים – מענין הכפל תתברר זאת המלה. ודומה לו: וגם קדש היה בארץ (מלכים א י״ד:כ״ד), וזה צריך פירוש ארוך.⁠^א

א. כן בכ״י פרמא 2395. בכ״י לונדון 24896 חסר: ״ודומה לו: וגם קדש היה בארץ״.

על כן תמות בנוער נפשם – ימותו בדעת נערים.

תמת בנער נפשם – בדעת נערים, ומתים במיתת טמאים, ככל אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם.

וחיתם – נפשם החיה.

בקדשים – מזומנים.

תמות בנוער נפשם – בזמן נוער הפך יְכַלו ימיהם בטוב (איוב ל״ו:י״א). ונפשם היא המתאוה שתכלה במות הגוף וחיתם הדבקה בקדשים המזומנים לתעב נפשם תמות והענין כפול.

ויש אומ׳ בנוער מן וינער ה׳ (שמות י״ד:כ״ז).

רק תמות נפשם בנעריהם.

וחיתם בקדשים – כתרגומו: וחיתהון היך מרי זנו.

והענין הזה אמרו אליפז במענהו הראשון בהנה אשרי אנוש יוכיחנו אלוה ומוסר שדי אל תמאס (איוב ה׳:י״ז), והפסוקים הבאים אחרי כן, וגם צופר [יאמר אם אתה הכינות לבך (איוב י״א:י״ג) וגמר הענין ובלדד באם אתה תשחר אל אל (איוב ח׳:ה׳)] וגמר עניינו.

וראיתי לרבינו שלמה ז״ל שכתב דברי אליהוא תנחומים שלימים היו ולא קנטורין, אל תדאג על ייסורין כי לטובתך הם באים לך. ולא ידעתי במה היו התנחומים האלה ואיך חשב דברי החברים לקנטור, אם אמרם אליהוא בנחת וקול נמוך, ואמרום החבירים בצעקה וקול רם, או במה יהיה להם הדבר הזה, רק הענין כאשר פירשתי, אליהוא תירץ קושיותיו של איוב יפה וכהוגן ושתק אליו איוב, ואחרי כן שב אליהוא לדבר עוד, על דרך חבריו, כי הוא לא ידע מאיוב אם אמת כדבריו שיהיה צדיק גמור, ולכן אמר כי המתייסרים בעולם טעמים רבים להם וכולם במשפט, כי יש מהם מן הסוד שרמז לו, ויש נעלם עוד ודעו רחוק מהם, רק יתן בו הצדק לפועלו, ויש למוסר ולהסיר האדם מחטאיו, כי דבר החברים לא יכזיבנו אליהוא אבל יורה כי האל ישפוט במדה ההיא לפעמים, רק כל אדם איננו מן הדין ההוא.

וחייתם בקדשים – ונפשם בהיותם נערים שאז ראויי׳ להיות׳ קדשים מפני רתיחת הטבע אז.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

בקדשים – הם המזומנים למשכב הזנות כמו ולא יהיה קדש (דברים כ״ג:י״ח).

תמות בנוער – ולכן תמות נפשם בימי נערותם.

וחיתם – נפשם החיוני תצא מהם בין הקדשים ר״ל במיתה מנוולת כמותם ושוה להם.

בנוער נפשם – הרוחנית (כנ״ל ל״ד י״ד).

וחיתם – חיי הגוף, ע״י הקדשים – המזומנים למשכב שימותו לרוב ביסורים קשים.

תמות – עי״כ מאבדים בין חיי הנפש בעוה״ב כי תמות בנער נפשם, ובין חיי הגוף כי חיתם תמות בקדשים:

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(טו) יְחַלֵּ֣ץ עָנִ֣י בְעׇנְי֑וֹ וְיִ֖גֶל בַּלַּ֣חַץ אׇזְנָֽם׃

He delivers the afflicted by His affliction, and opens their ear by tribulation.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

יִפְצֵי עַנְיָא בְסִגוּפֵיהּ וּמְפַרְסֵם בְּדוֹחֲקָא מִשְׁמַעֲהוֹן.

ומא סבילה אן יכ׳לץ אלצ׳עיף מן צ׳עפה, לד׳לך יתקדם אליהם פי חאל אלצ׳גט.

יחלץ, וכיון שמדתו לחלץ את העני מעניו לפיכך יצוה עליהם במצב הלחץ. תרגם כאן עני ״צעיף״ לחלץ את החלש מחולשתו, לפיכך יצוה ויעיר את הלוחצים בעת לחצם שיחדלו מללחצם. ופירוש ויגל, ראה לעיל פסוק י. ובאה בית בעניו במקום מם או מן עניו, וכמו שכתב רבנו בהקדמתו לפירוש התורה הובא בפירוש רס״ג מהדודתי עמ׳ קסא: ומשמוש הבית שהיא באה במקום מן כמו והנותר בבשר ובלחם, ויקרא ח לב. בקדשים לא יאכל, שם כב ד. ובנבחר באמו״ד מאמר ה פ״ח פירש רבנו פסוק זה יחלץ את העני ויפטרהו מעונש אם הוא נמנע מלקיים את המצוה מחמת עניו כגון שעבר עליו זמן התפלה ולא התפלל מפני שהיה טרוד בהשגת מזון כדי חייו, ע״ש.

יחלץ עני – את העני השם עצמו רש בדבר תחנונים.

יחלץ – מגיהנם בשביל עניו שהביא עליו.

ויגל בלחץ אזנם – בלחץ שהביא עליו מגלה את אזנו לאמר שוב אלי.

and opens their ear through oppression Through the oppression that He brought upon him, He opens his ear to say, "Return to Me.⁠"

ואם הוא שב: יחלץ עני בעניו ויגל בלחץ אזנם – פתרונו: בלחץ שמשלח להם, הוא מגלה את אזנם, כאילו אומר להם: שובו מדרכיכם הרעים.

יחלץ עני בעניו ויגל בלחץ אזנם – ולאחר שיגלה אזנם במוסר.

והוא יחלץ עני בעניו – לאחר שיגל בלחץ אזנם.

יחלץ – מן יחלצני כטעם הצילני.

(טו-טז) ואף לרבות ופי׳ כאשר יחלץ העני שהוא בעָניו אף אותך יסיר מפי צר אל רחב שלא תהיה מוצק במקום הרחבה.

ויש אומ׳ כי זה משל כי הרחב הקו הסובב העגולה ומוצק היא הנקודה.

יחלץ עני בעניו – ואמר כי מלבד האסורים בזיקים שאסרם להשיבם מאון יחלץ מכל רע העניים בעניים, כי יביא עליהם דקדוקי עניות לחלצם ממות ולגלות אזנם במוסר בלחץ עניים.

יחלץ – יציל.

יְחַלֵּץ עָנִי בְעָנְיוֹ. וכמו שעושה למלכים במלכותם, יעשה ל׳עני בעניו׳, שיחלצהו בו מן האבדון: וְיִגֶל בַּלַּחַץ אָזְנָם. שילחצם באותו עוני, ובזה יגלה אזנם ויעזרם לתשובה:

יחלץ – יוציא וישלוף כמו חלוץ הנעל (דברים כ״ה:י׳).

בלחץ – ענין הדחק כמו ולחצו אתכם (עמוס ו׳:י״ד).

יחלץ – הנה באמת עוני היסורים לטובה תחשב כי המעונה ביסורים הנה בעבור העוני יחלצו המקום מדין גיהנם הקשה יותר ועוד כי בלחץ היסורים יגלה אזנם לקבל מוסר למען ישובו ולא יחטאו עוד.

יחלץ עני – היינו הנכנע מפני ה׳ יחלצנו ע״י עניו והכנעתו, שהוא הפך של ישימו אף.

יחלץ עני – אמנם את העני שהוא מי שיכניע א״ע לפני ה׳ ולא יקרא תגר, אותו יחלץ ה׳ בעניו, ר״ל ע״י עניו והכנעתו יחלצנו מן היסורים, ובעת הלחץ יגל אזנם, ויודיעם האמתיות ודרכי הנהגתו שכולו טוב וחסד:

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(טז) וְאַ֤ף הֲסִֽיתְךָ֨׀ מִפִּי⁠־צָ֗ר רַ֭חַב לֹא⁠־מוּצָ֣ק תַּחְתֶּ֑יהָ וְנַ֥חַת שֻׁ֝לְחָנְךָ֗ מָ֣לֵא דָֽשֶׁן׃

Yes, He has allured you out of distress into a broad place, where there are no confines; and that which is set on your table is full of fatness.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וְאַף פְּצָעִנָךְ מִפּוּם מְעִיקָא אַפְתֵּי דְלָא יִתְּעָק בְּאַתְרָה וּבְנִיחַ פְּתוֹרָךְ מְלָא דִיהֲנָא.

ואף הסיתך מפי צר – אמר חזקיה בוא וראה שלא כמדת הקב״ה מדת ב״ו, מדת ב״ו מסית את חברו מדרכי חיים לדרכי מיתה והקב״ה מסית את האדם מדרכי מיתה לדרכי חיים שנאמר ואף הסיתך מפי צר מגיהנם שפיה צר, שעשנה צבור לתוכה, ושמא תאמר כשם שפיה צר כך כלה צר, ת״ל העמיק הרחיב, ושמא תאמר למלך לא הוכנה, ת״ל גם היא למלך הוכן, ושמא תאמר אין בה עצים, ת״ל מדורתה אש ועצים הרבה, ושמא תאמר זהו שכרה, ת״ל ונחת שלחנך מלא דשן.

ואנמא אזאחך מן אלצ׳יק אלי אלסעה לא צ׳יק פי מוצ׳עהא, וידע כ׳ואנך ממלווא דסמא.

ואף, אבל הסירך מן המצוקה אל הרחבות שאין במקומה מצוקה, ויניח שלחנך מלא דשן. כלומר על ידי היסורין הסירך מן המצוקה אל העונג השלם.

ופירשתי הסיתך, הסירך, כדרך שנאמר ביהושפט ויסיתם אלהים ממנו¹. וכנה את הגמול שלחן מלא דשן, כעין אמרו ותתענג בדשן נפשכם², וכן ירויון מדשן ביתו³.

1. דברי הימים ב יח לא.

2. ישעיה נה, ב.

3. תהלים לו ט.

ופסרת הסיתך, אזאחך, מת׳ל קולה פי יהושפט ויסיתם אלהים ממנו. ולקב אלת׳ואב בשלחן מלא דשן, מת׳ל קולה ותתענג בדשן נפשכם, ואיצ׳א ירויון מדשן ביתך.

ואף – זאת עוד גדולה עשה לך ביסורין הללו הסיתך והדיחך מגיהנם שפיה צר ותחתיה רחב לא מוצק – כדי שיהא עשנה צבור לתוכה. ולא עוד אלא שתזכה לעולם הבא ונחת שלחנך מלא דשן.

Moreover This is yet another great benefit that He did for you with these sufferings: He allured you and enticed you out of Gehinnom, whose mouth is narrow and whose base is wide.

not cramped so that its smoke should be gathered into its midst, and furthermore, that you should merit the world to come; and the bedecking of your table shall be full of fatness.

ואף הסיתך מפי צר – למעלה למדת שהקב״ה מחלץ את כל השבים אליו מעניים, אף אתה אם הכינות אליו לבך, יצילך הקב״ה מפי צר ומצרה זו, ויוציא אותך למרחב שאין צר ומצוק תחתיה, כשם שמפרש והולך: רחב לא מוצק תחתיה.

הסיתך – פתרונו: הצילך, כשם שמפרש^א ביהושפט: ויזעק יהושפט וי״י עזרו ויסיתם אלהים ממנו (דברי הימים ב י״ח:ל״א).

א. כן בדפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162, אוקספורד הונט׳ 225 הושמט ע״י הדומות: ״והולך רחב... כשם שמפרש״.

ואף הסיתך מפי צר – וגם טובה גדולה עשה עמך הקב״ה שהסיתך והוציאך מפיה של גהינם שהיא צרה וקצרה ותחתיה יש לה רוחב שאין לה יסוד, כי מפני שנתייסרת^א בייסורין הללו ניצלת מדינה של גיהנם ומצאת^ב כפרה. ולא עוד, כי אף בגן עדן יהיה נחת שולחנך מלא דשן.

ונחת – שוֹאַטוּמְא בלעז.

א. כן בכ״י קזנטה 2752. בכ״י לוצקי 778: שנתייסרתה.

ב. כן בכ״י קזנטה 2752. בכ״י לוצקי 778: ומצאתה.

ואף הסיתך – כמו: הסירך,⁠^א כמו: ויסיתם אלהים ממנו (דברי הימים ב י״ח:ל״א).

צר – כמו: צר ומצוק (תהלים קי״ט:קמ״ג).

רחב – אל רחב שאין מוצק תחתיה – שאין בו מצוק. והוא דרך משל, כי רחב הוא^ב הקו הסובב העגולה, ומוצק הוא הנקודה.

ונחת שלחנך – ומה שתניח בשלחנך, וזה עשה לך המקום.

א. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י פרמא 2395 חסר: ״כמו הסירך״.

ב. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י פרמא 2395 חסר: ״הוא״.

ואף הסיתך – אפך הסית אותך.

מפי צר – מרוב הצרה הבאה עליך והייתה תחלה ברחב לא מוצק תחתיה – לא היה מוצק במקומה, ושלחנך מלא דשן.

ואתה אף וחמה הסיתך מפני^א הצר והמצוק הבא עליך, והיית בתחלה ברחב לא מוצק תחתיה – במקומו. ונחת שולחנך היה מלא דשן, ונראה הוא לעינים.

א. כן בכ״י אוקספורד 625, פרמא 2958, וכן בפירוש הארוך. בפסוק: ״מפי״.

הסיתך – הסירך וכן ויסיתם אלהים (דברי הימים ב י״ח:ל״א) ויסירם.

צר – שם דבר או שם תאר.

מוצק – פעול מן מצוקה.

ונחת – מן מנוחה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

ואף הסיתך מפי צר – וגם אתה איוב הסיתך האל והצילך מפי צר ומצוק אל מקום רחב שאין מוצק תחתיה, כי כולו רחב.

ונחת שלחנך – שם, מלא דשן. יאמר כי מכאובו הצילו מצרה וצוקה ויושיבנו בסוף במקום רחב אשר ינוח ויהיה דשן ושמן,⁠¹ וגם זה מדרך החבירים.

הסיתך – כמו יסיתם אלהים מעליו, והוא מענין כי יסיתך אחיך בן אמך (דברים י״ג:ז׳), כי הסית רוחם לסור מעליו, ואף זה הסית רוחך להסירך מפי צר, כי מפני שבא לו שלא כרצונו יקרא הסתה.

1. השוו ללשון הפסוק בישעיהו ל׳:כ״ג.

הסיתך – הסירך מזה הענין ויסיתם אלהים ממנו.

מפי צר – מפי הצר והמצוק ר״ל שלא תהיה בפיו למאכל.

מוצק – הוא מענין מצוק.

ונחת שולחנך – ומה שיורד בשולחנך.

וְאַף הֲסִיתְךָ. ואף על פי שהסיתך העוני להטיח דברים מִפִּי צָר - מאת פיך אשר היום בצרה, רַחַב לֹא מוּצָק תַּחְתֶּיהָ, וזה כי תמורת הצרה¹ היה לך מצב ׳רחב׳ בעושר, ׳לא מוצק׳ - בלתי שום מצוקה וצרה, וְנַחַת שֻׁלְחָנְךָ - ומה שהיה מונח על שולחנך היה מָלֵא דָשֶׁן ושומן:

1. ׳תחתיה׳ עולה על ׳צר׳ – הצרה, במקום הצרה שעכשיו.

הסיתך – מלשון הסתה ופתוי.

מוצק – צר ודוחק כמו ורוחב מים במוצק (איוב ל״ז:י׳).

ואף הסיתך – אל מול איוב יאמר דע שאף אותך הסיתו היסורים לשוב לה׳ להצילך מדין גיהנם אשר פיה צר ודחוק לשמור חומה ותחתיה רחב לא צר ודחוק להצביר עשנה בה לצער הרבה.

ונחת – מה שיהיה מונח על שולחנך יהיה מלא דשן ושומן ור״ל ועוד תתענג בתענוג הנפשי בעוה״ב.

הסיתך – שפתה אותך שלא יוכל הצר לפתוח פיו עליך לקטרג, מי הסית אותך הרחב שהיו לך וגדר מוצק הצוקה הפנימית (פערצווייפלונג כמ״ש ישעי׳ ח׳ בהבדל בין צרה לצוקה, ונחת, שרשו ינח מה שמונח בשלחן, או שרשו נחת מה שיורד על שלחנך.

אחרי ההוצעה הזאת השיב המתוכח פניו אל איוב לברר כי כן קרהו, ושזה עצמו היה סבת יסוריו שהיה ענין נסיון, והראה לו שהצדק עם ה׳ בזה כי באמת לא עמד בנסיון, כי ע״י נסיון היסורים נתברר שלא היה תמים ועובד מאהבה, עז״א ואף, ר״ל אף לך קרה כן, כי גם אם הסיתך מפי צר רחב לא מוצק תחתיה, שע״י שהיה לך כל טוב וע״י שהיה לך רוחב, זה ציור על רוב הרחבה שהוא הפך הצרה, והרוחב הזה לא היה מוצק תחתיו, כי לפעמים יש לאדם רוחב שתחתיו יש מוצק וצוקה, דהיינו שיהיה לו עושר וכל טוב בחיצוניותיו אבל בלבו י״ל צוקה פנימית ולבו מלא עצב, (שזה ההבדל בין צרה וצוקה, שהצרה היא הצרה החיצונית שהפוכה היא הרוחב, והצוקה היא צוקת הנפש הפנימית, ולפעמים י״ל להאדם רוחב חיצוני, שביתו מלא טוב, אבל תחת הרוחב נמצא צוקה פנימית, שרוחו הפנימי מלא עצב ויגון והשקט לא יוכל), ואתה היה לך כל טוב ועושר ורוחב חיצוני וגם לבך היה מלא שמחה ושלוה פנימית, ונחת שלחנך היה מלא דשן שזה ציור על רוב הטובה, ודבר זה מה שהיה לך רחב בלא צוקה ושלחן מלא דשן זה הסית אותך מפי צר, ר״ל שעי״ז היית ירא אלהים וסר מרע, ולא היה פתחון פה להצר והשטן לקטרג עליך על רוע מעשיך, כי לא נמצא עולתה בך:

Turning to Job, Elihu now reveals the truth, that which we the readers have known from the beginning. That it was a trial and though Job had appeared virtuous when blessed with prosperity, he had failed the test of suffering. Whereas he had blithely accepted God's bounty without raising questions about the workings of Providence, the moment his prosperity ceased he began questioning the very fundamentals of faith. In retrospect, this placed the sincerity of his virtue when he had prospered in doubt: Satan had been proved right. God had permitted the trial to test Job, to temper him and to teach him the vanity of earthly happenings. As events proved, He was justified in doing so.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(יז) וְדִין⁠־רָשָׁ֥ע מָלֵ֑אתָ דִּ֖ין וּמִשְׁפָּ֣ט יִתְמֹֽכוּ׃

And you are full of the judgment of the wicked; judgment and justice take hold on them.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״א מבלגנציר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וְדִין דְחַיָבָא אַשְׁלֵמְתָּא דִין וְהִלְכְתָא סָעֲדִין.

ואנת קד אכמלת דין אלט׳אלמין, וחכמהם וקצ׳אהם אלד׳י ידעמונהא.

ודין, ואתה ככר השלמת עם דין הרשעים ומשפטיהם וגזרותיהם שהם תומכים בהם. תרגם רבנו ״דין״ הראשונה ׳דין״ שהוראתה דת נוהג ונמוס. ואינה ענין למשפט ודין כהוראתה בעברית. והשניה כהוראתה בעברית כלומר משפט. ותרגם מלאת ״אכמלת״ וכך תרגם בשמות כט ט ומלאת יד אהרן. וכן כל לשון מלואים האמור שם, וענינה השלמת כל התנאים והחובות השייכים לאותו ענין.

ואחר כך אמר לו אליהוא בענין זה ואתה דין רשע מלאת, כבר נמשכת אחרי הכופרים והרשעים בשטותיהם שמיחסים עוול לחכמת ה׳ ואף על פי שלא אמרת זאת בפירוש.

ת׳ם קאל לה אליהוא פי הד׳ה אלג׳הה ואנת דין רשע מלאת, קד תאבעת אלכפאר ואלט׳אלמין עלי מד׳אהבהם תג׳ור חכמה אללה ועלי אנך לם תפצח בד׳לך.

ודין רשע מלאת – ואם נתמלאת ביסורי הרשעים הדין והמשפט הם הייסורין הם יתמכו לך לעתיד מגיהנם ויש לך לקבלם באהבה.

And if you have had your fill of the sentence of the wicked And if you have had your fill of the sufferings of the wicked, the judgment and the sentence – which are [represented by] the sufferings – will support you in the future from Gehinnom, and you must accept them lovingly.

ודין רשע מלאת – פתרונו: מנהג איש רשע מלאת, כלומר: אחזת מעשה הרשעים שקורין תגר אחר מדת הדין.

דין ומשפט^א יתמוכו – פתרונו: דין ומשפט עתידין להתחבר וליפרע ממך.

א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162: ״ומשדין משפט״.

ודין רשע מלאת – שנתייסרת^א בייסורי אדם רשע, ועל כן תתכפר בכך.

וכאשר תינצל, תשמור לעשות דין ומשפט שלא תיכשל עוד.

יתמוכו – שיהיה דין ומשפט נתמכים על ידך.

א. כן בכ״י קזנטה 2752. בכ״י לוצקי 778: שנתייסרתה.

ודין רשע מלאת – ותדע כי דין ומשפט יתמכו הכל.

ועתה דין רשע מלאת – בדין רשע אתה נשפט ודינך יוכיח על רשעך, כי כל מה שיש בו דין ומשפט וצדק הם תומכים אותו.⁠^א

א. כן במהדורת עפנשטיין ע״פ כ״י מינכן. בכ״י בהמ״ל 985 חסר: ״אותו״.

כי דין רשע מלאת – ובדין חוטא אתה נשפט כי דין ומשפט יתמוכו – העושים אותם.

(יז-יח) אמר ר׳ אליעזר: ודין ריבות רשע מלאת – לריב אל הק׳ ועל זאת דין אותם רשעים.

שדין ומשפט ותוכחה יתמוכו – ויחזיקו כנגדו בעת צרה כי ראוי צדקך ליבחן בעת צרה להתחולל לו ולא לריב אליו.

כי חמה פן יסיתך – חמתך בשפק – ברבוי דברים שאתה מרבה נגדו. ואז רב כופר וממון אל יטך – עוד מן החמה לחיים. ומה הבטחון הזה אשר תרבה דברים לפניו.

(יז-יח) ודין רשע – הוא זעם השם שהרשע נידון בו ממנו.

מלאת – כענין כי זעם מלאתני (ירמיהו ט״ו:י״ז).

דין ומשפט יתמכו אותך בצרה רק הנחת דין והנך בדין העונש כי בעת חמה שמא המשפט יסירך בהכות אחרים והענין המשפט יצילך ולא רוב ממונך וזהו ורב כפר אל יטך.

ודין רשע מלאת – ואתה היית ראוי למלאות בך דין רשע, רק האל מחל לך וייסר אותך לשוב לפניו.

דין ומשפט רשע, יתמכו – אותך, כי חייב היית בהם, כענין ובחבלי חטאתו יתמך (משלי ה׳:כ״ב).

מלאת – פעל יוצא אע״פ שהוא מבנין הקל וכמוהו ומלאו את המקום הזה דם נקיים.

ולכן עתה דִין רָשָׁע מָלֵאתָ – ׳מלאת׳ טענות של רשע נגד האל ית׳: דִּין וּמִשְׁפָּט יִתְמֹכוּ. הנה ראוי שה׳דין׳ ודברי ׳משפט׳ בויכוח ׳יתמוכו׳ ויניחו דעתך באופן שתתיישב בדבר¹:

1. כלומר, כדי להוציא לאור הדין והמשפט צריך שתהיה לך יישוב הדעת.

ודין רשע – ואף אם נתמלאת מדין יסורים הראוי לרשע מה בכך הלא לטובה תחשב כי הדין והמשפט הבאים עליך הם יסעדו אותך להנצל מדין גיהנם ולהתענג בעוה״ב.

דין, ומשפט – הדין הוא הטענות, והמשפט הוא הפסק וגמר הדין, מצייר שהשטן י״ל נגדו דין וטענות, ובין הדין והטענות ובין חקת המשפט עצמו יתמכו את דבריו וקטרוגו.

ודין – אבל באמת דין רשע מלאת כשבאו עמך לעומק הדין, בעת שבאו בני האלהים והשטן להתיצב על ה׳ אז מלאת דין של הרשע שהוא השטן המקטרג עליך לאמר החנם ירא איוב אלהים, כי טען עליך שיש אפשריות שתתמוטט מדרך הטוב ודין ומשפט יתמוכו, והדין והמשפט שהם מחויבים להשקיף על כל הצדדים וכל אופני המשפט, הם תמכו את דין הרשע, ואת הקטרוג אשר קטרג עליך לאמר.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״א מבלגנציר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(יח) כִּֽי⁠־חֵ֭מָה פֶּן⁠־יְסִֽיתְךָ֣ בְסָ֑פֶק וְרׇב⁠־כֹּ֝֗פֶר^א אַל⁠־יַטֶּֽךָּ׃

For beware of wrath, lest you be led away by your affluence; do not let the greatness of the ransom sway you.

א. וְרׇב⁠־כֹּ֝֗פֶר א=וְרׇב⁠־כֹּ֝פֶר (השמטת נקודת הרביע)

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״א מבלגנציר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

אֲרוּם יִרְגַז דִלְמָא אַטְעַיִנָךְ בְּמִסַת מַזָלָא וּסְגֵי פוּרְקָנָא דְעָתְרָא לָא יַצְלִנָךְ.

כי חמה פן יסיתך – בשפק לא תהא רואה לחברך מסתפק יפה ומתנהג יפה ותתן עיניך בממונו כי יסיתך יצר הרע בספוק של חברך.

ורב כופר אל יטך – אל תטה עצמך בכופר שאינו שלך. ד״א מדבר בכהנים אמר הקב״ה למשה לך אמור לאהרן ולבניו דייכם שהורשתי אתכם מן הנותרת של מזבח שנאמר והנותרת ממנה יאכלו אהרן ובניו, לא תאמר הואיל והשליטני על הקרבנות ועל העולות הכל מותר לפני אם עשית כן חמה היא לפני, חמה פן יסיתך בשפק לא תשלה להיות נוגע בקדשים שאינם שלך, ורב כופר אל יטך לא מפני שהשלטתיך בכפרתן של בני תטה עצמך ליגע עצמך בקדשים וינזרו מקדשי בני ישראל.

אנמא אלחמיה אן יזיחך אלי כפאיה, לא תמיילך ענהא כל דיה.

כי, אבל החמה אם תדמה להסירך ממנה אל הרווחה דע לא יטך ממנה שום כופר. וברור לפי פירוש רבנו כי הכוונה על יסורי עד, על העונש הנצחי לעתיד. וכיוצא בזה כתב בפירושו למשלי ו לד-לה, ולא יחמול ביום נקם לא ישא פני כל כופר, קבע החכם עונש הרשע דוגמא לכל העוברים על החמורות שאין להם הצלה מאש גהנם ולא כופר ולא המלצה וכמו שנאמר כי חמה פן יסיתך וכו׳.

ואחר כך אמר לו כי חמה, שאין היסורין והפגעים והחמה אלא עונש מאת ה׳ אשר לא יסירך מהם¹ שום מחיר ולא שום כופר, כאמרו אח לא פדה יפדה איש, ויקר פדיון נפשם², זה הוא חמה.

1. הכוונה לא יסירם ממך.

2. תהלים מט ח-ט, וראה פירושו שם.

ת׳ם קאל לה כי חמה, אנמא אלשקא ואלבלא ואלחמיה הי עקאב אללה אלד׳י לא יזיחך מנה כל מקדאר ולא כל דיה, כקולה אח לא פדה יפדה איש ויקר פדיון נפשם, הד׳א הו חמה.

כי חמה – גדולה תהיה.

פן יסיתך – יצרך לדבר דברים.

בשפק – בשפק זה אשר תשפק ותרב אמריך לאל ומאחר שתעלה החמה רב ממון אל יטך ממנה.

For wrath [There] shall be great [wrath].

lest it entice you [Lest] your evil inclination [entice you to speak] words.

to multiply Heb. בשפק, lit. with multiplicity; [i.e., with] which you multiply and increase your words toward God; and after you have raised His wrath, much ransom, [i.e.,] much money will not turn you away [rescue you] from it.

כי חמה פן יסיתך בספק – כי חימה שלך אין דין שיסית אותך לדברים הללו. שאתה סופק בינינו, שהרי רוב כופר לא יטך לבסוף, אם זך וישר אתה.⁠¹

כי חימה פן יסיתך בספק – כנולא אירא נא ואושר טי אמטרא אינצשטא דבטדורא בלעז.⁠^א

להקב״ה קורא רב כופר – לפי שהרבה עמו פדות.

1. השוו ללשון הפסוק באיוב ח׳:ו׳.

א. כן בדפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162, אוקספורד הונט׳ 225 הלעז חסר.

כי חמה – כי יש לך להתיירא ולדאג מאפו וחמתו של הקב״ה שלא תגדיל דברים כלפי מעלה.

פן יסיתך – וגם ישימך הקב״ה בעון רוב דבריך בפיה של גהינם, שהיא צרה וקצרה.

ורוב^א כפר^ב – שאם ישימך שם רוב ממון לא יַטֵה ויסיר אותך משם.

כי חמה פן יסיתך – מוסב על: ואף הסיתך מפי צר (איוב ל״ו:ט״ז).

בספק – בסיפוק ריבוי דבריך, כמו: אם יספוק^ג עפר שמרון^ד (מלכים א כ׳:י׳).

א. כן בכ״י לוצקי 778, קזנטה 2752. בנוסח שלנו: ורב.

ב. כן בפסוק ובכ״י קזנטה 2752. בכ״י לוצקי 778: כופר.

ג. כן בכ״י לוצקי 778 (כאן ולעיל ל״ד:כ״ו, ל״ד:ל״ז), קזנטה 2752, וכן בכמה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ישפק.

ד. כן בפסוק ובכ״י קזנטה 2752. בכ״י לוצקי 778 (כאן ולעיל ל״ד:כ״ו, ל״ד:ל״ז): שומרון.

כי – יש לך שתפחד מחימה פן יסיתך^א בהכות, והכופר אם היה רב אל יטך.

א. כן בכ״י פרמא 2395. בכ״י לונדון 24896: ״יסירך״.

כי חמה פן יסיתך בספק – כמו שאמר ואף הסיתך. השמר פן יסיתך חמה מרוב ספק ומלקות שאתה מקבל. וספק מן תחת רשעים ספקם (איוב ל״ד:כ״ו), ויספק את כפיו (במדבר כ״ד:י׳).

ורב כפר אל יטך – כל מי שהוא בצר^א ובמצוק¹ צריך להזמין שלשה דברים: תפלה ראשונה, ואחר כך שחד ומחיר, ואחר שיזדרז למלחמה. ושלשתן זימן יעקב ע״ה בעת צרתו: תפלה – קטנתי מכל החסדים (בראשית ל״ב:י״א), הצילני נא (בראשית ל״ב:י״ב), שחד – עזים מאתים, מלחמה – ויחץ את העם^ב (בראשית ל״ב:ח׳). ועל זה אמר לאיוב: גזרה זו שנגזרה עליך על עונותיך, רב כפר לא היה מטה אותך ומצילך.

1. השוו לשון הפסוק בתהלים קי״ט:קמ״ג.

א. כן בכ״י בהמ״ל 985. במהדורת עפנשטיין ע״פ כ״י מינכן: ״במצור (דברים כ״ח:נ״ג-נ״ז)״.

ב. כן במהדורת עפנשטיין ע״פ כ״י מינכן. בכ״י בהמ״ל 985: ״הילדים (בראשית ל״ג:א׳)״.

(יח-יט) כי חמה פן יסיתך בספק – השמר פן תשיא אותך עצה החמה בעבור הייסורין הבאים עליך.

כי רב כפר ודמים יקרים לא היו מטים אותך מייסורין אלה, ולא היתה מועילה לך תפלה שלא יבאו עליך, ולא כל מאמצי כח לא יהיו מצילים אותך מהם.

אלה שלשה דברים שאמר אליהוא מועילין לאדם בעת צרתו, ואיש משכיל מזמין שלשתם לעת הצורך, כמו שעשה יעקב אבינו נגד עשו. וכן אמר לו אליהוא: אלו שלשה דברים לא היו מצילין אותך כי נגזרה גזירה ונחתמה על עונותיך, אך לאחר שבאה עליך אם היית מודה עווניך וחוזר בתשובה היה מועיל לך.

ורב כפר אל יטך – זה ממון.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יז]

בשפק – מן ויספק את כפיו (במדבר כ״ד:י׳).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יז]

כי חמה פן יסיתך בשפק – כי חמה פן יסיתך וישליכך עם ספוק ממונך הגדול שלא יועיל לך.

ורב כפר – אשר לך אל יטך מזה ולא יצילך ביום אף ה׳. זה דעת המפרשים.

והתרגום אמר: ארום ירגיז דילמא יטעינך במיסת מזלא וסגי פורקן דעתרא לא יצלינך, יאמר כי חמה יש לאל בך פן הסיתך מיראתו בספוק הגדול שנתן לך, ורב עושר שהעשירך לא יטה לבך מעליו. הוא הדבר אשר התנצל בו אם אשמח כי רב חילי (איוב ל״א:כ״ה). העושר והממון בעבור שיפדה בו האדם את נפשו יקרא כופר.

פן יסיתך בשפק – פן יסירך מן העולם בספק ובהכאה.

כִּי חֵמָה. כי בעוד זאת החימה עמך, פֶּן יְסִיתְךָ - ראוי לחוש ש׳דין רשע׳ שאמרתי יסית אותך בְסָפֶק, וְרָב כֹּפֶר אַל יַטֶּךָּ, שיספיק לזה ש׳רב כופר׳ לא יטך, שרוב ראיות מופתיות מכפרות ומסירות זה הדעת שתבאנה לפניך לא יספיקו להטותך מאותו הדעת הנפסד:

בשפק – המסורת עליו לית וכתיב שי״ן ובמדרש ילמדנו נראה שהוא בסמ״ך ובשרש ספק כתב והוא כתוב בשי״ן וכן כתבו רבי יונה אבל ראיתיו במקצת הספרים בסמ״ך ע״כ ועיין במסורת איוב ל״ד.

ורב כפר – בקמץ חטוף.

בשפק – כמו בספק בסמ״ך וענינו די הספיק והצורך.

כופר – מלשון פדיון כמו אם כופר יושת עליו (שמות כ״א:ל׳).

כי חמה – כי חמת ה׳ חלה עליך ליסרך לשמרך כי פן יסיתך יצרך לבעט במקום בעבור די ספוק צרכך כענין שנאמר וישמן ישרון ויבעט (דברים ל״ב:ט״ו) וכשתהיה ניסת לו ותהיה נשרש בחטא אז אף רב כופר לא יטך מדין גיהנם ר״ל אף בהרבה יסורים לא יהיה פדיון להנצל מדין גיהנם וא״כ מאד טוב לך היסורים כי עתה תהיה נשמר מן היצה״ר.

יסיתך בשפק – יסית אותך שתסתפק, כמו תחת רשעים ספקם, בינינו ישפק (למעלה ל״ד), ופעל יסיתך מוסב על החמה, שהגם שהמה לשון נקבה פה בא בדרך שם מופשט, שהוא מסית ומדיח, והשמות המופשטים יבואו פעמים בל״ז ופעמים בל״נ כפי כונת המדבר כמ״ש בכ״מ.

כי חמה פן יסיתך בשפק – שהגם שעמדת בנסיון העושר יכול להיות שהחמה יסית אותך להסתפק בדרכי ה׳ ולכפור בהשגחתו ולקרא תגר, שע״י שישקה אותך כוס החמה תעלה חמה באפך להסתפק בהשגחה, ורב כפר אל יטך ר״ל הגם שבעת שנתן לך ה׳ רב כופר, שהוא רוב העושר שנתן לך, (שזה היה נראה כנותן לך כופר ושחד כדי שתעבוד אותו) זה לא הטה אותך מדרך הטוב ועמדת בנסיון העושר, יוכל להיות שלא תעמוד בנסיון העוני והחמה, ויסית אותך אל הספק באמונת ה׳, כן היה דין רשע וקטרוג השטן עליך:

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״א מבלגנציר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(יט) הֲיַעֲרֹ֣ךְ שׁ֭וּעֲךָ לֹ֣א בְצָ֑ר וְ֝כֹ֗ל מַאֲמַצֵּי⁠־כֹֽחַ׃

Will your riches avail, that are without limit, or all the forces of your strength?

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״א מבלגנציר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

הַאֶפְשַׁר דְמִסְתַּדַר בָּעוּתָךְ וְכָל דְמִתְאַלְמִין מַשְׁכְּחִין חֵילָא. [ת״א] הַאֶפְשַׁר דִמְסַדַר צְלוֹתָךְ לָא בְעַקְתָא וְכָל מַה דִמְתַּקְפִין כֹּחַ מַדְבְּקִין חֵילָא.

היערוך שועך לא בצר וכל מאמצי כח – א״ר אלעזר לעולם יקדים אדם תפלה לצרה שאלמלי לא הקדים אברהם תפלה בין בית אל ובין העי לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט, ר׳ שמעון בן לקיש אמר כל המאמץ עצמו בתפלה מלמטה אין לוצרים מלעלה, ר׳ יוחנן אמר לעולם יבקש אדם רחמים שיהו הכל מאמצין את כחו ולא יהו לו צרים מלמעלה, וכל מאמצי כח שכך היו עושים מאמצי כח, אוקיר לאסיא עד דלא תצטרך ליה.

איצאפפה סכ׳אך פי וקת אלצ׳ר, לא, ולא כל תאייד קווה.

היערך, האם תיערך נגדו נדיבותך בעת צר, לא, ולא כל מאמצי כח. כלומר שהכפירה בה׳ וליחס לו עול אין שום צדק וצדקה – והוא שועך, לשון שוע – יכולים להוות משקל נגדי נגד הכפירה להציל את האדם מן העונש ולא שום מאמצי כח.

היערוך שועך לא בצר – וכי באתה לערוך צעקה שלא תבואך שום צרה ושום מאמצי כח לאונסך אם כן במה יגבה את חובו.

Will you set up your prayer so that no trouble Have you come to set up a cry that no trouble befall you, or any forces of strength to rob you? If so, with what will He collect His debt?

היערוך שועך לא בצר – פתרונו: אם יערוך לבך בתפילה לפני בוראך, לא ימצא הקב״ה בצרתך, בתמיה.

וכל מאמצי כח – פתרונו: וכן מצינו: שנמצא לכל שנאנסו בכח וערכו תפילתם לפניו, שנענו והוציאם ממיצר למרחב.

היערוך שועך לא בצר – אם יערוך לבך שועך ותפילתך, התפלל שלא ישימך הקב״ה בפיה של גהינם שהיא צר מכל שאר.⁠^א

{וכל} מאמצי כח – התפלל לפניו שיצילך מהם.

שועך – תפלתך, לשון שוועה.

א. צ״ע בנוסח.

היערך שועך – הוא ההון, ובעל ההון קרא שוע, כמו: אם בפידו להם שוע (איוב ל׳:כ״ד), והענין: היועיל שועך.

לא בצר – והענין: בצר לא יערוך, לא השוע ולא כל מאמצי כח.

היערוך שועך לא בצר – או היה עורך ומציל לך שועך ותפלתך לא בצר – שלא תהיה בצר. או יהיו מצילים אותך^א כל מאמצי כח.

מאמצי – שם, במשקל מחמדי בטנם (הושע ט׳:ט״ז), מאווי רשע (תהלים ק״מ:ט׳).

אמר: שלשה אלה לא היו מצילים לך טרם הגזרה, אך עתה אם היית חוזר, היה משיב שבותך.

ופירשתי שועך כמו ׳שַועך׳ בתנועת הו״ו, כו״ו עולה שהיא נחה בעולתה קפצה פיה^ב (איוב ה׳:ט״ז), ואון ואון.

א. כן במהדורת עפנשטיין ע״פ כ״י מינכן. בכ״י בהמ״ל 985: ״לך״.

ב. כן במהדורת עפנשטיין ע״פ כ״י מינכן. בכ״י בהמ״ל 985 חסר: ״קפצה פיה״.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יח]

היערוך שועך – זו תפלה. בתמיה: היערוך. או היה מועיל שועך לא בצר – שלא תהיה בצר לא היה מועיל.

וכל מאמצי כח – הרי שלשה.

וי״ו נחה, וענינו^א כמו שַועך בהנעה, כמו ׳עולתה׳ (איוב ה׳:ט״ז) ו׳עַוְלתה׳ (תהלים צ״ב:ט״ז).

מאמצי – משקלו מחמדי, מאויי.

א. כן בכ״י פרמא 2958. בכ״י אוקספורד 625 חסר: ״וענינו״.

ואמר ר׳ אליעזר: היערוך שועך – זה מבטחונך זה שלא להיות בצר – שעל ריבות דבריך יוציאך מפי צר, או כל מאמצי כח – שיהיה לך יערכו כי תצא מפי צר, ולא בריבוי דברים ולא ביד חזקה תצא משם רק בתחנונים. ועל דרך זה שועך כמו ישעה [האדם] על עושהו (ישעיהו י״ז:ז׳)

שועך – ממונך או נדיבותך.

מאמצי – שם דבר, וכן מחמדי עין (איכה ב׳:ד׳).

היערך ממונך שלא תהיה בצר והענין ההון והכח לא יועילו ביום צרה זולתי דין ומשפט שהם יתמכו האדם שלא יפול ברעה.

היערך שועך – כמו שועתך.

יערוך – כמו בקר אערך לך (תהלים ה׳:ד׳), יאמר היקבל האל ערך שועתך.

לא בצר – בבוא עליך צר ומצוק.

וכל מאמצי כח – לא יערך שועם ולא ינצלו נפשם מצר בכהם ובתוקפם.

שועך – עושרך והוא מענין ולא ניכר שוע לפני דל.

בצר – זהב מגזירת והיה שדי בצריך.

הֲיַעֲרֹךְ שׁוּעֲךָ לֹא בְצָר. ואמרתי (פסוק יז) ש׳דין ומשפט יתמוכו׳ ותתיישב דעתך בהם בויכוח אף על פי שיהיה עם איזו צעקה, כי אמנם ׳היערוך׳ [שום משכיל את]⁠¹ אופן צעקך עתה לויכוח שאינו מתוך ׳צר׳ וצער, אלא לבקש האמת: וְכֹל מַאֲמַצֵּי כֹחַ. גם שיהיה עם כל מאמצי הצעקה המורגלת בויכוח:

1. בק׳ אינו.

שועך לא בצר – בשורק ויש בו דרש בסנהדרין פ׳ נגמר הדין ובירושלמי פ׳ ג׳ דתענית ובשמות רבה פ׳ כ״א.

שועך – מלשון שוע ונדיב ושררה.

מאמצי – מלשון אומץ וחוזק.

היערוך – וכי יהיה שררתך ערוך ומתוקן מבלי תקדים לה צרה וכל אמיץ כח ותוקף יסורים כי הלא אם תתמיד הטובה תבעט במקום מרוב כל ותאבד עדי עד.

היערך – היטעון כנגד המקטרג, כמו ערכה לפני התיצבה, ולא ערך אלי מלין.

שועך – מה שאתה שוע ונדיב, או מה שאתה שועה ופונה אל ה׳ בעת שאתה לא בצרה.

היערך – ר״ל וא״כ אשאלך עתה וכי תוכל לטעון שיערך ה׳ וישקף על שועך, מה שהיית שוע ונדיב (או שהיית שועה ופונה אליו) בעת שהיית לא בצר, בעת שלא היית בצרה, כי בהפך שהיה עמך כל מאמצי כח, דהיינו כל הדברים שמאמצים את כח האדם שיעמוד בישרו, שהיה לך עושר ובנים ובריאת הגוף שכולם אמצו כחך להיות איש תם וישר:

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״א מבלגנציר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(כ) אַל⁠־תִּשְׁאַ֥ף הַלָּ֑יְלָה לַעֲל֖וֹת עַמִּ֣ים תַּחְתָּֽם׃

Do not desire the night, when peoples are cut off in their place.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

לָא תִדְחוֹק בְּלֵילְיָא לְאַסָקָא עַמְמַיָא בְאַתְרֵיהוֹן:[ת״א] לָא תְגַיֵר אִתַּת חַבְרָךְ בְּלֵלְיָא לְסַלָקָא עַמְמַיָא חִלוּפֵיהוֹן.

ולא תתשווף עלי מר אלליל, אד׳ ידכ׳ל שעבא מכאנך פי אלמך.

אל, אל תתאוה כל משך הלילה שיכנס עם במקומך ביסוריך. והלילה משל על יסורי העולם הזה הדומה ללילה כדרש חז״ל בקהלת רבה ז יח.

אבל יסורי העולם הזה שיש עליהם גמול בשכר העולם הבא אין זה חמה ולא פגע, כי הם בעת העונג הנצחי כמו החלום כפי שאמר לו אל תתאוה שיכנס אחר במקומך ביסורין הללו, כי אינך בוחר זאת אלא מחמת הצער שאתה נמצא בו, הוא אמרו אל תשאף הלילה.

ואמא אלם דאר אלדניא אלמעוץ׳ עליה ת׳ואב פי אלאכ׳רה פליס הו חמה ולא מציבה, לאנה ענד אלנעים אלדאים מקאם אלחלם, אלד׳י קאל לה לא תתמן אן ידכ׳ל גירך פי הד׳א אלאלם מכאנך, פאנך קד תכ׳תאר ד׳לך ממא אנת פיה מן אלעד׳אב, הו קולה אל תשאף הלילה,

אל תשאף הלילה – כלומר ואין לך לבחור בייסורים אחרים אל תשאף ותתאוה הלילה שבא לאמרפל למצרים ולסנחריב לסלק עמים מן העולם כשהם תחתם במקומם בשלוה כי הם אבדו בעולם הזה ובעולם הבא.

לעלות – כמו אל תעלני בחצי ימי (תהלים ק״ב:כ״ה), כעלות גדיש בעתו (איוב ה׳:כ״ו).

Do not yearn for the night That is to say that you should not choose other sufferings. Do not yearn for, or desire the night that came to Amraphel, to Egypt, and to Sennacherib, to take away peoples from the world when they are in their place in tranquility, for they perished both from this world and from the world to come.

are taken away Heb. לעלות, like, "do not take me away (תעלני) in the midst of my days" (Tehillim 102:25).

אל תשאף הלילה לעלות עמים תחתם – פתרונו: אילו הכינות אליו לבך, וערכת אליו תפילתך, לא היתה צריך להתפחד ולצפות לפורענות זה, שהקב״ה מאבד האומות במקומם בעוד לילה, כשם שעשה למצריים רגע ימותו וחצות לילה (איוב ל״ד:כ׳), שהרי לא תחד אתם¹ בפורענות.

תשאף – לשון ראייה, כמו: השואפים על עפר ארץ בראש דלים (עמוס ב׳:ז׳), שפתרונו: האורבין ומצפין על ראש דלים.

לעלות – לשון כריתות, כמו: כעלות גדיש בעיתו (איוב ה׳:כ״ו).

1. השוו ללשון הפסוק בישעיהו י״ד:כ׳.

אל תשאף הלילה – אל תחשוב ותחכה ותצפה הלילה על מיטתך מתי יסתלקו פלוני ופלוני מן העולם.

לעלות עמים תחתם – שיסתלקו בני האדם ממקומם, שאליהוא היה מזהירו אפילו מהירהורי מחשבה שלא יתאווה לרעת אחרים. לשון הקונטרס אינו נראה כל עיקר, וגם לשון זה אינו נראה כל כך.⁠^א

א. ״וגם לשון זה אינו נראה כל כך״ מופיע רק בכ״י לוצקי 778, אך חסר בכ״י קזנטה 2752.

והלא תראה כי לא תשאף לילה – והתי״ו לשון נקבה, כמו שמצאנו ״מקום״ במקום אחד^א לשון נקבה, וזה על דעת יחיד,⁠^ב עד שיוריד מאמצי כח ויעלה עמים תחתם.

א. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י פרמא 2395 חסר: ״במקום אחד״.

ב. כן בכ״י פרמא 2395. בכ״י לונדון 24896 חסר: ״וזה על דעת יחיד״.

אל תשאף הלילה – היה שואף בלילה, והיה מעיר השכנים ברוב שאגותיו. זהו לעלות עמים תחתם – כמו עמי.

תחתם – ממקומם, וישבו תחתם במחנה (יהושע ה׳:ח׳).⁠^א

א. כן במהדורת עפנשטיין ע״פ כ״י מינכן ושם חסר ״תחתם כמו עמי״. בכ״י בהמ״ל 985 חסר ד״ה ״תחתם״.

אל תשאף הלילה לעלות עמים – שאתה מעיר בני אדם הישנים בזעקותיך.

תשאף – תביט.

לעלות – יש אומ׳ לכרות. והנכון כמשמעו.

אל תשאף – לא תהיה חפץ לראות הלילה שיעלה השם עמים ממקומם ויאבידם.

אל תשאף הלילה – מן כעבד ישאף צל (איוב ז׳:ב׳). יאמר אל תשאף הלילה ואל תקוה בקר, כי בטרם בקר יעלו עמים תחת מאמצי כח, כי יוסרו ממקומם.

תשאף – תביט וחשתדל.

לעלות – לכרות ומזה הענין כעלות גדיש בעתו.

תחתם – במקומם.

(כ-כא) אַל תִּשְׁאַף הַלָּיְלָה. ועל מה שאמרת שאתה בוחר במוות, אני אומר שלא ׳תשאף׳ ותתאווה אותו ׳הלילה׳ והחושך של מיתה, שהתועלת בה אצל הטבע אינו אלא לַעֲלוֹת עַמִּים תַּחְתָּם, שיתהוו ויולדו אחרים במקום המתים, ובזה תתמיד ההווייה בנפסדים בחזרת חלילה: הִשָּׁמֶר, אַל תֵּפֶן אֶל אָוֶן - אל טעות האומרים שיש בשאול בית מנוס¹, כִּי עַל זֶה בָּחַרְתָּ מֵעֹנִי - מעניות בחכמה ובמיעוט ידיעה², שלא ידעת שיש שם עונש נצחי לחוטאים:

1. באבות (ד כב): ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך. וכתב שם: ואל יבטיחך יצרך שיש בשאול בית מנוס מכל עונש, כמחשבת האומרים שאין אחר הפסד הגוף הישארות שום נושא שיפול בו גמול ועונש, שאם היה זה אמת, הנה זה הממציא אשר ראוי שיאהב פעלו אחר שהשתדל להמציאו היה ממציא אותך על אופן מאושר וטוב בחיי שעה, והנה אנו רואים היפך זה, שעל כרחך אתה חי, שהרבה פעמים יקרה לאדם שיהיה עניינו באופן שימאס בחייו, והוא חי על כרחו. ולפעמים יקרה שיהיו חייו טובים בתכלית האפשר להם, ויחפוץ בם האדם מאד, ומכל מקום יקרה המות על כורחו . וכן אופן היצירה והלידה אין לאדם בהם בלתי צער וענין רע . ומכל זה יתחייב על כרחך שאתה עתיד ליתן דין וחשבון, כי אמנם לא תשלם כוונת הפועל וצדקתו בזולת זה :

2. בחרת במוות למנוס מתוך עוני בדעת.

לעלות עמים תחתם – עיין מ״ש בשמואל א׳ ב׳.

תשאף – ענין תאוה וחשק כמו כעבד ישאף צל (איוב ז׳:ב׳).

לעלות – עניין סלוק כמו כעלות גדיש בעתו (איוב ה׳:כ״ו).

אל תשאף – אל תתאוה צרה חשוכה כלילה אשר באה על העכו״ם להסתלק מן העולם במקומם אשר ישבו בהן והם דור המבול וסדום וחברותיה שבעטו במקום מרוב טובה ונאבדו במקומם ור״ל אל תתאוה לשבת בשלוה בהתמד מבלי שבט אלוה כי פן תאבד כמו העכו״ם האלה.

תשאף – מענין הבטה וצפוי, לעלות, שיסתלקו עמים מן העולם, כמו כעלות גדיש בעתו.

אל תשאף הלילה – שאז בעת ההיא לא שאפת והתאוית שיבא הלילה לעלות עמים תחתם, ר״ל שאז בעת הטובה לא רצית שיסופו עמים רבים ממקומם בלילה אחד ע״י רעש הארץ על ידי רשעתם, כמ״ש ירוע כבירים לא חקר ויעמד אחרים תחתם, שאמר זה על מה שרצה איוב בעת צרתו שישמיד ה׳ כל הרשעים בפעם אחד ויסופו עמים רבים במקומם בכליון חרוץ, כמו שטען בסי׳ כ״ד, שכ״ז דבר בעת צר לו אבל בימי השלוה לא שאף ולא התאוה לזה, וא״כ וכי יערך ה׳ את שועך בעת ההיא שהיית לא בצר, שאז היית שוע:

Elihu is referring to Job's demand (Chapter 24) that God should annihilate the evil-doers who cause havoc to the world and who live far away from civilised people. God could wipe them out in the darkness of their dwelling-places by means of those elements that are not subject to the rule of the Cosmos without prejudicing free-will

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(כא) הִ֭שָּׁמֶר אַל⁠־תֵּ֣פֶן אֶל⁠־אָ֑וֶן כִּֽי⁠־עַל⁠־זֶ֝֗ה^א בָּחַ֥רְתָּ מֵעֹֽנִי׃

Take heed, do not regard iniquity; for this you have chosen rather than affliction.

א. כִּֽי⁠־עַל⁠־זֶ֝֗ה א=כִּֽי⁠־עַל⁠־זֶ֝ה (השמטת נקודת הרביע)

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

אִסְתַּמַר לָא תִתְפְּנֵי לְשִׁקְרָא אֲרוּם עַל דָא בְחַרְתָּא מִסִגוּפָא.

אחד׳ר לא תולי אלי אלגל, פאנך תכ׳תאר ד׳לך מן עד׳אבך.

השמר, הזהר אל תפנה אל האון, כי אתה בוחר זאת רק מהמת ענויך. כלומר אל תפנה אל האון לקוץ ביסורין.

השמר, ולכן אל תעשה זאת, כי בכך אתה מתאוה שיהיו בעונג במקומך. ופירשתי הלילה, במשך הלילות¹, כמו שאני מפרש בקר במשך הימים. וכבר הקדים לפני זה מאמר בגמול ובעונש ובאזהרה וקבלת התשובה, והם, לא יגרע מצדיק עינו בענין הגמול, ואם אסורים בענין העונש, ויגד להם פעלם בענין האזהרה, אם ישמעו בענין התשובה. ונספח לכל אחד מאלו ענינים ארוכים שלא נאריך בהם.

1. ראה לעיל לה י.

השמר, פלא תפעל, פאנך אנמא תתמני אן יכונו פי אלנעמה דונך. ופסרת הלילה, עלי מר אלליל, כמא אפסר בקר עלי מר אלנהאר.

וקד קדם קבל הד׳א קול פי אלת׳ואב ואלעקאב ואלאנדאר וקבול אלתובה, הו, לא יגרע מצדיק עינו פי באב אלת׳ואב, ואם אסורים פי באב אלעקאב, ויגד להם פעלם באב אלאנדאר, אם ישמעו באב אלתובה, וינט׳ם אלי כל ואחד מן הד׳ה מעאני טוילה נתקצר דונהא.

השמר אל תפן אל און – לדון ולומר היה לו לשפטני ביסורי עניות.

כי על זה בחרת מעני – כי על הייסורין הללו יש לבחור יותר מעניות אדם שנהגו בו כבוד ולמוד בעושר כל ימיו ויעמוד על המקח ואין לו דמים ובוש ושב לביתו בפחי נפש וא״ת איוב עני היה עם הייסורין לא מצינו שאיבד אלא בהמותיו אבל לא כסף וזהב ואפילו איבד בהמותיו עם כסף וזהב טוב לו להיות עני וחולה מהיות תמים והולך בשווקים ואין בידו כלום, וכן מפורש במדרש רבי תנחומא (תנחומא משפטים י״א) מן המקרא הזה כי נוחין היו יסורי איוב מיסורי עניות וכן באגדות התלמוד (בבלי בבא בתרא קט״ז.).

Beware, do not turn to iniquity to contend and to say, "He should have judged me with the sufferings of poverty.⁠"

for...this These sufferings are to be chosen above poverty. A man to whom people behaved with respect and who has been accustomed to wealth all his life, will now stand and bargain, and having no money [to pay with], will be embarrassed and return home in disappointment. Now if you say that Iyyov was a poor man in addition to his sufferings, we do not find that he lost anything except his livestock, but not silver or gold. And even if he lost his cattle with silver and gold, it is better for him to be a poor sick man than to be healthy and go in the marketplaces empty-handed [and be embarrassed as well]. In this manner, it is explained in the midrash of Rabbi Tanchuma (Mishpatim 11) from this verse, that Iyyov's sufferings are preferable to the sufferings of poverty, and so in the Aggadoth of the Talmud (Baba Bathra 116a).

השמר אל תפן אל און – פתרונו: השמר מעתה: אל תפן אל און לריב עמו, כשם שריבות אליו עד עכשיו.

כי על זה^א בחרת מעני – אילו שאל הקב״ה את פיך עד שלא באו עליך ייסורין, ואמר לך: שתים אני נוטל עליך, בחר לך אחת¹ משתים ואעשה לך ייסורין או עוני, אתה היית בוחר בייסורין כדי שתנצל מעוני. ואשריך שדן אותך בייסורין והצילך מעוני.

1. השוו ללשון הפסוק בשמואל ב כ״ד:י״ב.

א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו, וכן בפסוק. בכ״י פריס 162: ״זאת״.

השמר אל תפן אל און – שלא תאמר דברי מהתלות: טוב לי להיות עני וחסר מממון^א מן הייסורין הללו.

כי על זה בחרת מעוני – כי יש לך לבחור בייסורין הללו יותר^ב מייסורי עניות.

א. כן בכ״י לוצקי 778. בכ״י קזנטה 2752: ממון.

ב. כן בכ״י קזנטה 2752. בכ״י לוצקי 778 חסרה מלת: יותר.

(כא-כב) השמר אל תפן אל און כי על זה – שתישמר יותר טוב לך שתבחר אותו בימי העוני והמקום ישגיב אותך.

כי על זה בחרת מעוני – בחרת בנפשך הייסורין יותר מעוני.

השמר בעצמך אל תפן עוד אל און ולא תאבד עם העמים כי על זה שתהיה נשמר ראוי לך שתבחר מעת העוני;

פ״א על זה האון בחרת מרוב עוני שאתה בו ומרוב צער בהצדיקך נפשך והשמר אל תפן אליו עוד וזה פי׳ נכון.

השמר אל תפן אל און – שלא תפנה לדברי אנשי און התולים כל אלה הדברים במקרה.

כי על זה – שאמרתי תבחר מענייך, כי מאשר ענה אותך האל תבחר בדברי ותדע ותשכל כי האל ענה אותך וגלה אזנך למוסר, ויאמר לך כי תשוב מאון.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כ]

מעוני – ענין הכנעה כמו מאנת לענות מפני (שמות י׳:ג׳).

השמר – לזאת השמר מעתה ואל תפנה אל און להרשיע דין שמים כי עד הנה בחרת על זה האון יותר מן ההכנעה למול המקום לומר שהדין עמו מעתה אל תוסיף לעשות כזאת.

השמר – להשמר לבלתי תפן.

מעוני – מסבת העוני בחרת בזה לפנות אל און.

השמר לבל תפן אל און – שאז בהיותך בשלוה ולא בצר היית שוע להשמר מאון ומדעת מינות ועמדת בנסיון, איך יערך ה׳ את שועך לדון ממנו על צדקתך, אחר שעל זה בחרת מעוני, הלא עתה מסבת העוני בחרת על זה, לפנות אל און, ולשאוף הלילה לעלות עמים, ולכפור בהשגחה, הלא כ״ז בחרת עתה, ולא עמדת בנסיון העוני, ונתברר שצדקו דברי השטן מ״ש כי חמה פן יסיתך בשפק, וששועך וצדקתך לא היו בתמימות, רק ע״י כופר שנתן לך ה׳, כי הלא לא עמדת בנסיון ואין לבבך שלם עם ה׳:

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(כב) הֶן⁠־אֵ֭ל יַשְׂגִּ֣יב בְּכֹח֑וֹ מִ֖י כָמֹ֣הוּ מוֹרֶֽה׃

Behold, God exalts in His power; who is a teacher like Him?

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

הָא בִלְחוֹדוֹי אֱלָהָא תַּקִיף בְּחֵילֵיהּ מַן דִכְמֵיהּ מֵלַף תְּרִיצוּתָא.

הן אל ישגיב בכחו – א״ר ברכיה לשון יוני הוא כמה דאת אמר הן הינא אחד הוא אלהינו ישגיב בכחו שהוא מעצים כחן של צדיקים שיעשו רצונו, מי כמוהו מורה לחטאים שיעשו תשובה שובה ישראל. כתוב אחד אומר הן אל ישגיב בכחו וכתוב אחד אומר שדי לא מצאנוהו שגיא כח כיצד יתקיימו שני מקראות הללו, כשהוא נותן להם נותן לפי כחו ועל הנחל יעלה על שפתו וגו׳ ורוח נסע מאת ה׳ ויגז שלוים וגו׳ כדרך יום כה, וכשהוא מבקש מהם אינו מבקש אלא לפי כחן שנאמר את הכבש אחד תעשה בבקר, ואת המשכן תעשה עשר יריעות.

ואעלם אן אלטאיק ימנע בקוותה, ומן מת׳לה דאל עלי אלכ׳יר.

הן, ודע כי האל ישגב את עבדיו בכחו, ומי כמוהו מורה על הטוב. כי ביסורין שמביא על האדם בעולם הזה הוא מורהו ומדריכו לרשת את הטוב הנצחי.

הן אל ישגיב בכחו – מתוך שכחו גדול ואין להנצל מפניו לפיכך אין כמוהו מורה. כשמורה לחוטא לשוב אליו מתרה קודם מכה לפי שהוא יודע שאין יכול להשמר ממכתו כמו שהיה מתרה בפרעה על כל מכה ומכה הנני ממטיר כעת מחר ברד (שמות ט׳:י״ח) והנני מביא מחר ארבה (שמות י׳:ד׳), וכן כולם. ובשר ודם כשרוצה להנקם מאויביו בא עליו פתאום שאם יתרה בו יחזור וינצל ממנו.

Behold God deals loftily in His power Because His power is great, and one cannot be saved from before Him. Therefore...who is a teacher like Him? When He teaches a sinner to return to Him, He warns Him before the plague because He knows that he cannot beware of His plague, as He would warn Pharaoh concerning each plague, "I shall let loose the beasts of the wilderness upon you etc.⁠" (Shemot 8:17); "I will bring locusts...tomorrow" (ibid. 10:4), and so all of them. [In contrast,] when a mortal king wishes to wreak vengeance upon his enemies, he comes upon him suddenly, for, if he warns him, he will repent and be saved from him.

הן אל ישגיב^א בכוחו – פתרונו: שגיא כח, ואף על פי שהוא שגיא כח, אינו נוהג כבעלי זרוע עם בריותיו, אלא מורה – חטאים שישובו בתשובה.

א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו, וכן בפסוק. בכ״י פריס 162: ״שגיב״.

הן אל – הן הוא שגיא בכחו.⁠^א

ומי כמוהו מורה – ומייסר בייסורין. לפי שעל ידי ייסורין הוא מורה ומלמד את האדם לעשות קראו מורֶה.

א. כן בפסוק ובכ״י קזנטה 2752. בכ״י לוצקי 778: כח.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כא]

מורה – כמו: אשכילך ואורך (תהלים ל״ב:ח׳).

ויש אומרים: מי יוכל למרות כמוהו. ואינו נכון בעיני.

הן אל ישגיב בכחו – ומעלה בכחו כשירצה להגביה ולהעלות אדם.

ומי כמוהו מורה ומשפיל ומשליך. ומורה מן הורני לחומר (איוב ל׳:י״ט).

יזכור כח בהגבהה, ולא זכר כח בהשלכה ובירידה, בעבור כי בדבר קל הירידה, וההגבהה צריכה כח. כמו שאמר שר בשירים (שקל הקדש, שער הצדק והחסד ח׳):

להתעלות במדרגות גדולה מאד קשה, וקלה הירידה

כמו אבן גדולה היא נקלה ירידתה, להעלותה כבדה.

אך נגדו ית׳ קל הוא הכל אבן^א זכר דרך בני עולם.

א. צ״ע בנוסח.

הן אל ישגיב בכחו – ויעלה וינשא.

ומי כמהו מורה – משפיל ומשליך בעת רצונו.

ישגיב – יחזיק.

מורה – יש אומ׳ מלמד.

ויש אומ׳ משליך מן ירה בים (שמות ט״ו:ד׳).

[הן אל ישגיב] – והאל ישגיבך בכחו ומי כמוהו מורה שהיכולת בידו להנקם והוא מורה ומלמד הדרך הישרה.

ויש אומ׳ מורה משליך.

הן אל ישגיב – המעונים, בכחו.

מי כמהו מורה חטאים בדרך.

הֶן אֵל יַשְׂגִּיב בְּכֹחוֹ. כי אמנם האל ׳משגיב׳ ומנשא את המין האנושי בכח השכלי הבא אליו מאתו¹, ומִי כָמֹהוּ מוֹרֶה - ומי בכל הכוחות הנפשיות שישפוט על הבלתי מוחש, והם הכללים והעתידות, ובלתי לאות, ויחזק בזה לעת זקנה, וזה בהיותו נצחי נבדל, כי היפך כל אלה יקרה לשאר הכוחות הגשמיות. ועם זה ׳מורה׳ דרך להשיג השלימות בהתאוותו בטבעו לדעת חכמה אלהית ודעת קדושים²:

1. ׳כוחו׳ של ה׳, שניתן בתוך האדם.

2. ראה אבות ובעל הבית דוחק.

מורה – משליך כמו ירה בים (שמות ט״ו:ד׳).

הן אל וגו׳ – מדוע לא תכניע עצמך למולו הלא בכחו הרב יחזק וירומם את אשר ישר בעיניו אף אין מי כמוהו משליך בשפל המצב את מי שירצה והכל בידו להרע או להיטיב.

הן אל – אחר שבאר לו סבת יסורי איוב ונסיונו, אמר הנה האל ישגיב בכחו, שרוצה לחזק את האדם ולהעלותו ע״י הנסיון למדרגה יותר גדולה, עד שיהיו שוות בעיניו טובות העוה״ז ורעותיו, הצלחה ועוני, בריאת הגוף וכאב אנוש, פרי בטן ושיכול בנים, שבזה יתעלה על ענינים החומריים אל ענין שהוא למעלה מטבע הבשר, ענין אלהי בה יבחנו המתהלכים לפניו באמת, מי כמהו מורה אשר יורה דרך העבודה והתעלות האדם אל האלהים:

God seeks to strengthen man and to raise him through trial to a higher spiritual level, where the good things in the earthly world become equivalent in his eyes with the bad: prosperity with poverty, physical health with human pain, birth with bereavement. When this happens, he will have risen over the material matters to one that which is above the nature of the flesh: a godly matter in which those who truly walk with Him are tested.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(כג) מִֽי⁠־פָקַ֣ד עָלָ֣יו דַּרְכּ֑וֹ וּמִי⁠־אָ֝מַ֗ר פָּעַ֥לְתָּ עַוְלָֽה׃

Who has enjoined Him His way? Or who has said: 'You have wrought unrighteousness'?

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

מַן יִסְעַר עֲלוֹי אוֹרְחֵיהּ וּמַן יֵימַר עֲבַדְתָּא עִילִיתָא.

ומן ד׳א אפתקד עליה אמורה, ומן קאל לה אנת פעלת ג׳ורא.

מי, ומי זה שבקר את דרכיו, ומי אמר לו אתה עשית עול. ומלת פקד ענין פקידה ובקורת, כמו ופקדת נוך, לעיל ה כד.

מי פקד עליו דרכו – יצוה עליו מעולם את הדרך הזה תלך.

Who charged Him with His way [Who] commanded Him from time immemorial, "You shall follow this way"?

מי פקד עליו דרכו – לאחר שכן, מי פקד עליו דרכו הוא שיכול לצוות אליו ולומר: פעלת עוולה – כשהוא דן את בריותיו.

מי פקד עליו דרכו – מי זכר אל הקב״ה דרכו ומנהגו שיש לו לעשות.

ומי אמר פעלת עולה^א – ומי יאמר לו: מה תעשה כי פעלת עוולה.

א. כן בפסוק ובכ״י קזנטה 2752. בכ״י לוצקי 778: עוולה.

פקד – זכר.

תשגיא – תרבה.

שוררו – הביטו.

מי פקד – מי יזכור עליו דרכו בעשותו רצונו שיאמר פעלת עולה.

מי פקד עליו דרכו – יאמר מי יפקוד דרך האל לראות אם דרך טובה היא, ומי אמר פעלת עולה.

ויתכן לפרש כן: מי הפקיד על האל שיהיה הוא השליט והאל פקידו ויאמר לו פעלת עולה ולא צויתיך לעשות כן, הלא הוא האדון השליט.

כי אמנם מִי פָקַד עָלָיו - ׳מי׳ הוא ש׳פקד׳ ומינה על זה הכח השכלי דַּרְכּוֹ - הדרך אשר בו ישיג הנצחיות בידיעת האלוה ודרכיו, אשר אין צורך בהם כלל בחיי העולם הזה: וּמִי אָמַר פָּעַלְתָּ עַוְלָה. ׳ומי׳ מהמעיינים מצא בכל מעשיו חסרון או יתרון באופן שיוכל לומר לו בזה ׳פעלת עוולה׳, הנה מצאו כולם¹ בתכלית שלימות בלתי סובלים תוספת וחסרון, ומזה התבאר שהכוחיות אשר בשכל האנושי להשיג חכמה באלהיות והתאווה אשר בו אליהם לא היה זולתי לתכלית שיוציאם לפועל:

1. כל מעשיו הנזכרים.

דרכו – הנהגתו.

מי פקד – מי צוה עליו דרכו ללמדו מה יעשה ומי אמר לו פעלת עולה לא כבשר ודם שיש לו יועצים ללמדו מה יעשה וכשעושה מה בלבו יקרה לפעמים אשר יאמרו לו פעלת עולה וא״כ הואיל ואין לו ערך ודמיון מה זה לא תכניע למולו.

מי פקד עליו דרכו – הדרך שהשם הולך בה בהנהגת בריותיו לא פקד מי עליו, כי הוא דרך מיוחד נבדל מן דרך הטבע והסדר המערכיי, ומי אמר פעלת עולה, כי הכל בהשגחה ובמדת הדין והיושר והצדק:

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(כד) זְ֭כֹר כִּֽי⁠־תַשְׂגִּ֣יא פׇעֳל֑וֹ אֲשֶׁ֖ר שֹׁרְר֣וּ^א אֲנָשִֽׁים׃

Remember to exalt His work of which men have sung.

א. שֹׁרְר֣וּ א=שֹׁרֲר֣וּ (חטף)

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

אִדְכַּר אֲרוּם תְּפִישׂ עוֹבָדֵיהּ דִי שַׁבַּחוּ גוּבְרִין צַדִיקִין.

פאד׳כר לנא אן תכת׳ר פעלה, כמא וצפוה אלנאס.

זכר, הזכר לנו אם כן, כי רב פעלו כפי שתיארוהו בני אדם. כלומר אם ידוע לך שמי שהוא בקר את מעשי ה׳ או הטיל בהם דופי ספר לנו והזכר לפנינו. והנה זכר פעל יוצא. תשגיא ארמית, תרגום רב – סגי. שוררו, ענינה תיאור לטוב ושנון שבח, וכן תרגם באשרי כי אשרוני בנות, בראשית ל יג. וכן תרגם במשלי לא כח קמו בניה ויאשרוה.

זכור – דרכיו ובהזכירך תשגיא מאליך שבח פועל מדותיו.

אשר שררו אנשים – אשר ראו אנשים, כמו: אשורנו ולא קרוב (במדבר כ״ד:י״ז).

Mention His ways, and when you mention [them], you will automatically magnify the praise of the works of His attributes.

which men have seen Heb. שררו, which men have seen, like, "I behold it (אשורנו), but it is not near" (Bemidbar 24:17).

זכור כי תשגיא פעלו – כשחפץ אתה לריב עמו זכור כי שגיא פעלו.⁠^א

אשר שוררו אנשים – כאשר שיבחוהו שלשת האנשים רעיך.

א. כן בכ״י פריס 162, אוקספורד הונט׳ 225. בכ״י פירנצה III.8, דפוס ברסלאו הושמט ע״י הדומות: ״כשחפץ אתה לריב... תשגיא פעלו״.

זכור – כל מה שתזכור ותחשב בפעליו, יותר תראה גדולתם.

ופירוש תשגיא – מן שגיא (איוב ל״ו:כ״ו).

שוררו – ראו, כמו: אשורנו (במדבר כ״ג:ט׳).

(כד-כה) זכר כי תשגיא פעלו – אתה תשגיא ותגדיל פעלו מאשר היא לעין כל בני אדם אשר יביטו מרחוק ענייני הגשמים.

זכור כי תשגיא פעלו – אתה תשגיא ותגדיל פעלו.

אשר שוררו אנשים – אותו שרואים בני אדם בכל יום.

זכור – ענין השם.

כי תשגיא – היה לך להודיע שָגיאוּת פעלו הנראה לעין וזהו אשר שוררו אנשים.

זכור כי תשגיא פעלו – יאמר זכור פעל האל כי תשגיא ותגדיל פעלו בלבך מכל אשר שוררו וישבחו האנשים כולם, כי אפילו המשוררים הנושאים משל ומפליגים במליצה לא יוכלו לספר כל מלאכותיו.

ויש פותרים שוררו, מן אשורנו ולא קרוב (במדבר כ״ד:י״ז).

והתרגום אמר: אדכר ארום תפיש עובדיה די שבחו גוברין צדיקין. יאמר: כי תשגיא ותגדל פעלו כי בכן ישבחו אותו החכמים, ויאמרו כי פליאה דעת מהם נשגבה לא יוכלו לה.

שוררו – הביטו והשיגו.

זכור כי תשגיא פעלו. וכאשר ׳תשגיא׳ ותגדל בעיון זה הכח השכלי אשר הוא ׳פעלו׳, ׳זכור׳ אשר שוררו אנשים - מה שראו והשיגו הקדמונים מן המעיינים:

תשגיא – תגדיל כמו כארז בלבנון ישגה (תהלים צ״ב:י״ג).

שוררו – ראו כמו ושור שחקים (איוב ל״ה:ה׳).

זכור – תן דעתך לזכור מעשיו כי בעצמך תגדיל פעלו אשר ראו אנשים ר״ל הידועות והנגלות לכל מגודל השגחתו מלבד הנעלמות והנסתרות אשר לא נדע.

שוררו – מענין שיר שהיו מחברים שירים על פעלי ה׳, או מענין הבה.

זכור – מכאן עד סוף המענה הוא כעין חתימה לכל דברי הוכוח, ותוכן דבריו, שנגד מה שחקר איוב ודרש בשכלו על השגות שהם אחר הטבע, כמו על מציאת הנפש והשארותה, ועל שכר הנפש וגמולה, ועל ידיעת ה׳ והבחירה וכדומה, אמר אליו למה יהרוס לעלות אל האלהים לחקור במה שאחר הטבע אשר שם הערפל והענן, ראה נא תחלה אם תוכל להבין דרכי הטבע הנגלים, אשר אתה רואה אותם בעיניך ומרגישם בחושיך תמיד, ואז תעפיל לעלות ההרה לדרוש על דברים שאחר הטבע, אבל אחר שאראך כי אינך יודע אף דרכי הטבע הנגלים והתמידים, איך תתנשא לדבר על נפלאות הנעלים מן הטבע, זכור כי תשגיא ותגדיל את פעלו אשר שוררו אנשים, דהיינו פעלים הטבעיים הנראים לכל האנשים, וכולם שוררו עליהם שירים וזמירות וספרו ענינם בשיריהם:

From this point on, Elihu's oration is essentially a summing-up of the whole debate. As regards Job's speculations about the essence of the soul and its perpetuity, its reward and remuneration, God's Omniscience and free-will, etc., he asks why he insists on challenging God and investigating metaphysical matters that are clouded in mist. First see if you can understand the workings of Nature, those that you can see with your eyes and perceive with your senses at all times, and then attempt to climb the mountain to investigate the metaphysical. But I will show that you do not even comprehend the visible and mechanical workings of Nature, so how can you presume to discuss the wonders hidden from Nature.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(כה) כׇּל⁠־אָדָ֥ם חָזוּ⁠־ב֑וֹ אֱ֝נ֗וֹשׁ יַבִּ֥יט מֵרָחֽוֹק׃

All men have looked upon it; man beholds it afar off.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

כָּל בְּנֵי נָשָׁא חֲמוּן בֵּיהּ אֱנָשׁ אִסְתַּכֵּל מֵרָחִיק.

וראה כל אלאדמיין, ואלתפת אליה אלאנסאן מן זמאן אלבעד.

כל, וראהו כל האדם, והביט אליו האנוש מן הזמן הרחוק. כלומר מאז ומקדם מתחקה האדם על מעשי ה׳ ופעולותיו בעולם. והנה מרחוק מיסב על הזמן. וכ״כ בספרו הנבחר באמו״ד מאמר א פ״א מהדורתי עמ׳ לט.

חזו בו – בפעלו.

מרחוק – מיצירת עולם עד עכשיו.

have seen it His work.

from afar from the Creation or the world until now.

(כה-כו) כל אדם חזו בו אנוש יביט מרחוק. הן אל שגיא ולא נדע – כה פתרונו: אם יבאו כל הבריות להסתכל ולהביט במעשיו של הקב״ה מרחוק, מיום שנברא אדם, ימצאו שמעשיו ורחמיו מרובין על הבריות, עד שלא נדע לחקור אחריהם.

כל אדם – מי שיש בו דעת יחזה בפעלו.

אנוש יביט מרחוק – על דרך החכמה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כד]

כל אדם חזו בו – מרחוק.

חזו בו – בפעלו רק מרחוק.

כל אדם חזו בו – כל אחד יחזה בפעליו היושר אשר אני מגיד, איש איש כפי דעתו וחכמתו.

אנוש יביט בו מרחוק ויראה בדרך החכמה שהיא רחוקה כי פעלו טוב וישר נורא ונשגב.

כל אדם חזו בו. כי אמנם כל אחד מהם ראה והשיג איזה דבר אלהי בזה הכח השכלי: אנוש יביט מרחוק. אמנם איזה יחיד ׳יביט מרחוק׳ בזה:

חזו – ראו כמו בלעדי אחזה (איוב ל״ד:ל״ב).

כל אדם חזו בו – הנה כל בני אדם רואים המה בסבתו כי הוא יוצר עין כל אדם והלא האנוש לפי ערכו יביט מרחוק ואיך תחשוב שהמקום לא יראה מה שנעשה בארץ וכענין שנאמר היוצר עין הלא יביט (תהלים צ״ד:ט׳).

חזו בו – שע״י פעולותיו יחזו במחזה הלב גדולת הבורא, ובכ״ז מצד שהוא אנוש (ששם זה מורה על ההקטנה) יביט רק למרחוק.

כל אדם חזו בו – גם דברים הנגלים שחזו בו כל אדם, בכל זה אנוש יביט מרחוק, אין שום אדם רואה הדברים בקרוב לדעת אותם על בורים, רק כמביט דבר מרחוק שאינו רואה רק את צלו לא את עצמותו, ואם את פעליו הנגלים אין אנו משיגים כל שכן וק״ו שלא נוכל להשיג את האל בעצמו, כי.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון