Zekharyah 5 – זכריה ה‏ – Mikraot Gedolot

וַאֲמַר לִי מָה אַתְּ חָזֵי וַאֲמָרֵית אֲנָא חָזֵי מְגִלָה פָּרְחָא אוּרְכָּהּ עַשְׂרִין אַמִין וּפוּתְיָהּ עֲשַׂר אַמִין.

ויאמר אלי מה אתה רואה ואומר אני רואה מגלה עפה – (כתוב ביחזקאל ברמז שמ״א). מהו עפה טייסא כמה דאת אמר ויעף אלי אחד מן השרפים.

ואומר אני רואה מגלה עפה^א ארכה עשרים באמה ורחבה עשר באמה – כי קלפת לה כמה הויא, עשרים. וכי קלשת^ב לה כמה הויא, ארבעים. כשתעשה מהם ארבעים רצועות שכל אחת ואחת מ׳ אמות ארכה וזרת רחבה, וכל אמה שני זרתות, הרי שמנים זרתות למ׳ אמות. ולרצועה השנית כמו כן פ׳ זרתות, הרי ק״ס זרתות. ולשתי רצועות ק״ס זרתות, הרי ש״כ. ורצועה חמישית פ׳ זרתות הרי ת׳. וכן לה׳ רצועות ת׳ זרתות, הרי ת״ת. וכן לי׳ רצועות ת״ת, הרי י״ו מאות זרתות. וכן לכ׳ רצועות י״ו מאות זרתות הרי ל״ב מאות זרתות^ג למ׳ רצועות. וכל כך אורכה של תורה, וכל העולם כולו אינו כי אם זרת אחת. וכן הוא אומר ושמים בזרת תיכן (ישעיהו מ׳:י״ב). והרוחב כי קלשת הרי כ׳ אמות רוחב שבהן ממ׳ זרתות, הרי זרת רוחב לכל אחד ואחד ממ׳ רצועות. הכי איתה בעירובין (בבלי עירובין כ״א.).

ופשוטו של מקרא כתרגומו: מגילה פרחה. והיא מגילה שחתום בה עוונות של ישראל ליפרע מהן. עד עכשיו היתה גנוזה שלא נשתלמה ליחידים כי אם לרבים, אבל מיכן ואילך היא פורחת העון ויוצאת על פני כל הארץ.

א. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104, פריס 162 חסר: ״ואומר... עפה״.

ב. כן בכ״י לוצקי 777, פריס 162. בכ״י ברסלאו 104: ״שלקת״.

ג. כן בכ״י לוצקי 777, פריס 162. בכ״י ברסלאו 104 חסר: ״הרי ל״ב מאות זרתות״.

ויאמר – ראה כאילו זאת המגילה יוצאה מבית השם שבנה שלמה על האולם, על כן מדת הארך והרחב כמו האולם.

ארכה עשרים באמה ורחבה עשר באמה – כמדת סתם בית לפשוט על בית הגנב והנשבע לשקר על כלו לכלות הכל עציו ואבניו כמו שיפרש למטה (זכריה ה׳:ד׳).

ויאמר, ארכה עשרים אמה ורחבה עשר באמה – לא נתברר על איזה זמן נאמר זאת הנבואה ונראה כי על זמן הנביא נאמר כי ראינו בספר עזרא הרבה עבירות שהיו בידם ועל הגנבה ועל שבועת שקר יצאו זאת האלה כי הגנבה אע״פ שאינה חמורה כשבועות שוא ושקר ממנה יבא לידי שבועת שקר ומה שראה מדת ארכה ומדת רחבה פי׳ המפרשים כי ראה אותה יוצאת מאולם הבית שהיה ארכו עשרים ורחבו עשר כבנין שבנה שלמה ואע״פ שהיה חרב אז והמגילה הזאת יצאה משם שהיתה שם פרושה כמדת האורך והרוחב וזהו שאמר היוצאת והוצאתיה.

ובעבור שהמראה הזאת מהגלות כבר נתחייבה מכח שאר המראות אשר קדמו אליה כי הגאולה שכבר ראה תחייב הגלות ואם לא נזכר בה, לכן אמר המלאך לנביא מה אתה רואה רוצה לומר מה הנראה לדעתך ובנבואתך שיהיה אחר כך בעם הזה, והוא השיבו שראה מגילה עפה רוצה לומר מגילה שתעוף באויר כאילו היא יורדת מלמעלה על הארץ, ועפה מלשון מעף ביעף (דניאל ט, כא) תרגם יונתן מגילה פרחא. והנה זכר מדתה שהיתה עשרים אמה ארכה ורחבה עשר באמה שהיא מדת הבית אשר בנה שלמה והיא עצמה תחריב בית שני. וכבר זכר יחזקאל שראה המגלה ההיא כתובה פנים ואחור ושהיה כתוב בה קינים והגה והי (יחזקאל ב, י) לפי שהמגילה היא רמז לגזרה האלהית המחרבת את האומה ולכן ראה אותה יחזקאל בבואה להחריב בית ראשון וראה אותה עתה זכריה לענין חרבן בית שני.

[מחזה המגילה עפה, המרמזת לקללה שתחול על החוטא בין אדם למקום ובין אדם לחבירו, כאשר ישובו לארץ, ומחזה האשה היושבת בתוך האיפה. ולפי שניבא על בניין בית שני, הזהיר אותם על כך, וניבא שבסופו של דבר יגלו שוב לבבל בעוון זה]:

מגילה עפה [ארכה עשרים באמה ורחבה עשר]. כמידת המשכן¹ אשר שם תלמיד חכם²:

1. כלומר הקודש שבמשכן (עיין רש״י פסוק ג), שגודלו היה עשרים אמה על עשר אמה. וראה אבע״ז.

2. בכת״י בראשי-תיבות ׳ת״ח׳. ונראה שכוונת רבינו למש״כ בשמות (כה ח-ט) שהארון שבו הלוחות הניתן בקודש הקדשים מורה על התלמיד חכם. ואולי הלשון ׳אשר שם׳ ע״פ לשה״כ בשמואל א׳ (ג ג) ׳בְּהֵיכַל ה׳ אֲשֶׁר שָׁם אֲרוֹן אֱלֹהִים׳. אך צ״ע, כי אורך המשכן שלושים אמה, ועשר אמות מתוכם הם קודש הקדשים, ואם הכוונה כאן למקום הארון, לא יתכן שיתן את מידת הקודש ללא הקודש הקדשים, ולא עוד אלא שבשמות שם פירש רבינו שצורת הכרובים שביריעות המשכן על הקודש מרמזת להמון העם, ואלה שעל קודש הקדשים מרמזים לתלמיד חכם, והם ׳חוברות׳ ללמד שיהיה תלמיד חכם מחובר אל העם ללמד ולהורות, הרי שבקודש נרמז דווקא המון עם ישראל ולא התלמיד חכם. ורש״י (פסוק ג) כתב שנתן כאן ׳מידת פתח העזרה וההיכל אשר יצאת דרך שם׳, והוא ע״פ מלכים א׳ (ו ג) שזו היתה מידת האולם שעל פני ההיכל. ובמצודות כתב שעשרים על עשר הוא מידת בית קדשי הקדשים, וצ״ע, כי במלכים שם (פסוק כ) מפורש שקודש הקדשים היה רחב עשרים, לא עשר. וצ״ל שכוונתו כדברי הגמרא בעירובין (כא.) ש׳עפה׳ היינו כפולה, וכאשר פותחים את המגילה נעשית עשרים על עשרים, ואז היא כשיעור בית קדשי הקדשים בבית המקדש, ואולי גם כוונת רבינו כן. ואולי כוונת רבינו שמגילה זו היא התורה עצמה, כמו שאמרו בעירובין (כא.), שבה כתובה אלת הברית.

ארכה עשרים וגו׳ – כמדת בית קה״ק לרמז שבעת הפורעניות תחרב.

ארכה עשרים באמה ורחבה עשר – שהמגלה הזאת יצאה מפתח ההיכל והיה מדתה כמדת פתח ההיכל שהיה גובה עשרים ורוחב עשר.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון