Zekharyah 2 – זכריה ב‏ – Mikraot Gedolot

(א) ^אוָאֶשָּׂ֥א אֶת⁠־עֵינַ֖י וָאֵ֑רֶא וְהִנֵּ֖ה אַרְבַּ֥ע קְרָנֽוֹת׃

I lifted up my eyes, and saw, and behold, four horns.

א. ‹פפ› ל=פרשה סתומה

תרגום יונתןר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וּזְקָפֵית יַת עֵינַי וַחֲזֵית וְהָא אַרְבַּע מַלְכְּוָן.

ארבע קרנות – אילו ד׳ מלכיות, כשדים, בבל, פרס, ומדי.

ואשא – גם זה במראה.

ארבע קרנות – מארבע פאות ירושלם.

והנה ארבע קרנות – בראש חיה אחת. הן ארבע מלכיות שנחלקה מלכות יון בסוף מלכות אלכסנדרוס, וכסדר הראה לו עתה גלות יון אחר בנין.

ואשא – במראה הזאת שב לראות מראה אחרת שהיא מבוארת מן הראשונה כי הבין ממנה כי הקרנות הם לנגח כמו וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח יחדיו (דברים ל״ג:י״ז) אבל לא הבין מי היו אלה הקרנות.

ד׳ קרנות – הם ד׳ מלכיות והם מלכות בבל מלכות פרס ומדי ומלכות יון וכן תרגם יונתן ארבע מלכוון וארבעתם הרעו לישראל כמו שפי׳ המלאך אשר זרו את יהודה את ישראל וירושלם (זכריה ב׳:ב׳).

ואשא וגו׳ והנה ארבעה קרנות – ידוע כי הקרנות מונח ברוב בדברי הנביאים לנגח ולהשחית, עם היות בשם קרן שתוף, אבל העולה והראוי מכל זה בספרנו זה, כי אלה משל הארבעה חיות שיזכור דניאל (דניאל ז׳:ג׳-ז׳), שהם ארבע מלכיות, כי הענין האחד יומשל במשלים רבים.

ולפי שהיה הנביא במבוכה במחשבתו האותו הגלות האחרון על ידי מי יהיה האם על ידי פרס או על ידי יון העתידה לבא, לכן באה לו באותה הנבואה עצמה המראה השנית שהראהו השם יתברך ארבע קרנות להודיעו שארבע מלכויות יהיו מושלים על יהודה וירושלם בבל פרס ויון ורומי, והמשילם בקרני השור המנגח כי כן היו המה מנגחים את ישראל ומפזרים אותם.

קרנות – מלשון קרן.

וארא – במראה הנבואה.

ארבע קרנות – הם רמז שנגחו בימים הקדמונים את ישראל כבעלי קרנים עם הקרן.

ואשא את עיני – עתה הראהו באור הנבואה הקודמת מ״ש עוד תפוצנה ערי, וראה ארבע קרנות – והקרן מובנו תאומי, שבא על קרני הבע״ח הנוגחים, וגם בא על השויות שבארבע רוחות.

תרגום יונתןר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ב) וָאֹמַ֗ר אֶל⁠־הַמַּלְאָ֛ךְ הַדֹּבֵ֥ר בִּ֖י מָה⁠־אֵ֑לֶּה וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י אֵ֤לֶּה הַקְּרָנוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר זֵר֣וּ אֶת⁠־יְהוּדָ֔ה אֶת⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל וִירוּשָׁלָֽ͏ִם^א׃

I asked the angel who talked with me, "What are these?⁠" He answered me, "These are the horns which have scattered Judah, Israel, and Jerusalem.⁠"

א. וִירוּשָׁלָֽ͏ִם =ק,ש1 ובדפוסים
• ל!=וִירוּשָׁלָֽם (חסרה נקודת החיריק בלמ״ד)
• הערות ברויאר ודותן

תרגום יונתןרש״יאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וַאֲמָרֵית לְמַלְאֲכָא דְמַלֵיל עִמִי מַן אִלֵין וַאֲמַר לִי אִלֵין מַלְכְּוָתָא דְבַדָרָא יַת אֱנַשׁ יְהוּדָה וְיַת יִשְׂרָאֵל וְיָתְבֵי יְרוּשְׁלֵם.

אלה הקרנות – אלה האומות אשר בארבע רוחות השמים אשר נגחו בקרניהם את יהודה וירושלים עד אשר זירום.

These are the horns These are the nations in the four corners of the heavens that gored Judah and Jerusalem with their horns until they scattered them.

ואומר – והנה טעם קרנות – האויבים שהיו סביבות ירושלם הבאים לזרותה. כדרך: וקרני ראם^א קרניו בהם עמים ינגח יחדיו (דברים ל״ג:י״ז).

א. כן בפסוק ובכ״י וטיקן 75, רומא 80. בכ״י לונדון 24896, מונטיפיורי 34: ראמים.

אשר זרו את יהודה – כי כשהכבוּדה עלתה^א עליהם ברחו מהם הרבה למצרים ולארם ולבבל כמוכיח בספר יוסף הכהן, אבל לא הגלו^ב את ישראל מארצם, והוא שאומר למטה (זכריה ב׳:ד׳) הנושאים קרן אל ארץ יהודה לזרותה, להדפה מארץ ולא זרוה.

א. בכ״י: עולה.

ב. בכ״י: הגלת

ואמר, אשר זרו – נגחו עוד אותם עד שזרו אותם הנה והנה כל אחת מהקרנות בזמנה הרעו להם כי מלכות פרס אף על פי שהעלם מהגלות בתחלת מלכותם אחרי כן הרעו להם בימי ארתחששתא הראשון ובימי אחשורוש עד שנת שתים לדריוש.

וכמו שביאר ואמר אלה הקרנות אשר זרו את יהודה וגומר וכן ת״י ארבע מלכוון, ועם היות שכבר נחרבה מלכות בבל הראה לו הש״י ענין ממשלת ארבע המלכיות מראש ועד סוף כפי מה שהיה מסודר ונגזר לפניו בגזרת עירין ובמימר קדישין.

[מחזה ארבעת הקרנות וארבעת החרשים]:

אלה הקרנות [אשר זרו את יהודה את ישראל וירושלים]. ארבע מלכויות¹, מארבע כנפות הארץ²:

1. כן הוא בתרגום, וכ״כ הרד״ק, והם ארבעת החיות שראה דניאל (פרק ז), בבל, פרס, יוון, ואדום.

2. בבל בצפון ארץ ישראל, פרס ממזרח, יוון במערב, ואדום בדרום, וכ״כ המהרש״א (סנהדרין קו.) ׳הרוחות רעות הם ארבע רוחות עולם, רמז לארבע מלכויות, בבל מצפון ארץ ישראל, מדי ממזרח, יון ממערב, אדום מדרום של ארץ ישראל׳. וביאר המלבי״ם ׳שבכל פינה מרוחות העולם יש קרן העומד לנגח את ישראל ולפזרם׳, ע״ש. ולכן נמשלו לקרנות שבארבעת הפינות. ואבע״ז פירש שראה ארבע קרנות מארבע פינות ירושלים, ומדברי הרד״ק נראה שפירש מלשון ׳קרן׳ של בהמה שנוגחת בה, והמלבי״ם צירף את הפירושים.

זרו – פזרו כמו ואתכם אזרה בגוים (ויקרא כ״ו:ל״ג).

מה אלה – ר״ל על מה מרמז.

אלה הקרנות – ר״ל זה מרמז על הבבליים שהרעו לישראל וכאלו נגחו אותם בקרן עד שפזרו אותם הנה והנה.

את ישראל – כמו ואת ישראל בוי״ו.

ויאמר אלי אלה הקרנות אשר זרו את יהודה – שציור הקרנות בא מצד אחד מצד שנגחו שה פזורה ישראל בקרניהם (כמ״ש קרני ראם קרניו בהם עמים ינגח), וגם בא על ציור הזויות והרוחות, להורות שבכל פנה מרוחות העולם יש קרן העומד לנגח את ישראל ולפזרם, וכלל בידינו שהנביאים ציירו את המלכיות בארבעה כנגד ארבע רוחות העולם, כאילו בכל רוח יש מלכות מיוחדת מושלת על הרוח ההוא, שהגם שלרוב תגבר מלכות אחת ותמלוך בכפה בכל זה נמצאים כל הארבעה כ״א ברוח מיוחדת, וכן יציירו כי השרים העליונים המשפיעים אל המלכיות עומדים בארבע מדרגות וסדרים מתיחסים במרכבה העליונה אל ארבע רוחות, וכ״א מגמת פניו אל רוח מיוחד כאשר נתבאר בפירוש מעשה מרכבה, והראה לו שבכל משך זמן הגלות ימצאו הד׳ קרנות המנגחות את ישראל בד׳ רוחות והם ג״כ הד׳ מלכיות הכוללים שכ״א מהם גובר ברוח אחת.

אשר זרו – משל ע״ד קרני ברזל של צדקיהו בן כנענה (מלכים ב׳ כ״ב:י״א).

תרגום יונתןרש״יאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ג) ^אוַיַּרְאֵ֣נִי יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה אַרְבָּעָ֖ה חָרָשִֽׁים׃

Hashem showed me four craftsmen.

א. ‹פפ› ל=פרשה סתומה

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְאַחֲזִיַנִי יְיָ אַרְבְּעָא אוּמְנִין.

ויראני ה׳ ארבעה חרשים – מאן נינהו ארבעה חרשים, א״ר חמא בר ביזנא א״ר שמעון חסידא, משיח בן דוד, משיח בן יוסף, ואליהו, וכהן צדק. מתקיף לה רב ששת אי הכי היינו דכתיב אלה הקרנות אשר זרו את יהודה וגו׳ הני יתובי מותיבי ליה ליהודה, אמר ליה שפיל לסיפיה דקרא ויבואו אלה להחריד אותם לידות אקרנות הגוים הנושאים קרן אל ארץ יהודה לזרותה. אמר רב ששת בההדי חמא באגדתא למה לי.

ארבעה חרשים – נגרים היודעים לנסר את הקרנות ורבותינו פירשו במסכת סוכה (בבלי סוכה נ״ב:) מי הם.

four craftsmen Carpenters who know how to saw the horns. And our Rabbis explained in tractate Sukkah (52b) who they are.

ארבעה חרשים – אילו אותן שבאו לגדע אילו ארבע קרנות.

ויראני – הזכיר^א השם כי זה סוד המראה הראשונה. וחרשים – חרשי משחית.

א. כן בכ״י מונטיפיורי 34, וטיקן 75. בכ״י לונדון 24896 חסרה מלת ״הזכיר״.

ארבעה חרשים – כלומר לכל קרן חרש ברזל לדחוף בקרנם ולהפיל, והן מלכי חושמנאי.

ויראני י״י ארבעה חרשים – אומנים כמו חרש עצים (ישעיהו מ״ד:י״ג) כלומר לגדע הקרנות כלומר כל מלכות תהיה חרש לה לגדע המלכות הקודמת לה כי מלכות בבל נפלה ביד פרס ומלכות פרס נפלה ביד יון ויון ביד רומי, ורומי תפול ביד ישראל או יהיה החרשים משל על המלכים שרי מעלה הממונים על המלכיות ורז״ל פירשו הפסוק לימות המשיח ואמרו מאן נינהו ארבע חרשים א״ר שמעון חסידא משיח בן דוד ומשיח בן יוסף ואליהו וכהן צדק.

ואחר שיש בכאן ארבע קרנות מנגחות וכל אחת תשבר, הראוי שתמצא שם ארבעה חרשים משברים הקרנות, רוצה לומר שכל חרש משחית קרן אחת איש על מקומו, וכן נקרא המשחית חרש, כי הכל פועל פעלה, כ״ש כי בעברי נהוג לומר כל לשון פעלה על העדר כמו על קנין, כ״ש שאמר ישעיה: אנכי בראתי חרש וגו׳ ואנכי בראתי משחית לחבל (ישעיהו נ״ד:ט״ז).

ולכן הראהו במראה שלישית גם כן ארבעה חרשים שהם אומנים כמו חרש עצים להודיעו שהכין אותם הש״י לגדע את הקרנות ההם, כי ראה את פרס שהיה חרש לגדע ולכרות מלכות בבל וראה יון שהיה חרש לגדע ולהשחית את מלכות פרס וראה רומי שהיה חרש לגדע ולהכרית את יון, וישראל באחרית הימים שיהיה חרש חכם להשחית ולהחריב את רומי, או יהיה החרש לרומי אשור ואנשי הצפון אשר יבאו עליהם ביום נקמת ה׳ כמו שכבר הודעתיך.

חרשים. אמנים לנסר¹ הקרנות²:

1. כ״ה בכת״י וכן לשון רש״י. ובדפוסים ׳להסיר׳.

2. ׳נגרים היודעים לנסר את הקרנות׳ (רש״י), אומנים כמו ׳חרש עצים׳, כלומר לגדע הקרנות (רד״ק), וראה מש״כ שם מי הם החרשים.

חרשים – אין בחי״ת מאריך.

חרשים – אומנים כמו חרש עצים (ישעיהו מ״ד:י״ג).

חרשים – אומנים היודעים לגדע ולהפיל את הקרנות.

ויראני ה׳ – לנגד זה הראהו ארבעה חרשים שהם אומנים המוכנים לגדע הקרנות האלה, כי לכל מלכות המתגברת בעולם באחד מד׳ רוחותיה הכין ה׳ מלכות אחרת המוכנת להשחיתה בשעתה, כמו שהכין את מדי על בבל ויון על מדי וכן תמיד, וחז״ל אמרו מאן נינהו ארבעה חרשים משיח בן דוד ומשיח בן יוסף אליהו ומלכי צדק, כוונתם שהקרנות יגודעו לעתיד בכח הגבורה והמלחמה ומלכות ישראל שע״ז מצייר משיח בן דוד מצד ישראל ומשיח בן יוסף מצד האומות, וכן יגודעו בכח הכהונה ועבודת ה׳ וזה מציין באליהו שהוא כהן צדק מצד ישראל ומלכי צדק כהן לאל עליון מצד האומות.

חרשים – חרשי ברזל לגדע את הקרנות.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ד) וָאֹמַ֕ר מָ֛ה אֵ֥לֶּה בָאִ֖ים לַֽעֲשׂ֑וֹת וַיֹּ֣אמֶר לֵאמֹ֗ר אֵ֣לֶּה הַקְּרָנ֞וֹת אֲשֶׁר⁠־זֵ֣רוּ אֶת⁠־יְהוּדָ֗ה כְּפִי⁠־אִישׁ֙ לֹא⁠־נָשָׂ֣א רֹאשׁ֔וֹ וַיָּבֹ֤אוּ אֵ֙לֶּה֙ לְהַחֲרִ֣יד אֹתָ֔ם לְיַדּ֞וֹת אֶת⁠־קַרְנ֣וֹת הַגּוֹיִ֗ם הַנֹּשְׂאִ֥ים קֶ֛רֶן אֶל⁠־אֶ֥רֶץ יְהוּדָ֖ה לְזָרוֹתָֽהּ׃

Then I asked, "What are these coming to do?⁠" He said, "These are the horns which scattered Judah, so that no man lifted up his head; but these have come to terrify them, to cast down the horns of the nations which lifted up their horn against the land of Judah to scatter it.⁠"

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וַאֲמָרִית מַה אִלֵין אָתָן לְמֶעְבַּד וַאֲמַר לְמֵימַר אִלֵין מַלְכְּוָתָא דְבַדְרָא יַת אֱנַשׁ יְהוּדָה וְלָא שְׁבָקָא לְהַלְכָא בְּקוֹמָה זְקוּפָה וַאֲתוֹ אִלֵין לַאֲזָעָא יַתְהוֹן לְמִתְבַּר יַת מַלְכְּוַת עַמְמַיָא דִנְטַלָא זְיַן עַל אַרְעָא דְבֵית יְהוּדָה לְאַגְלָיוּתָהּ.

אלה הקרנות – אשר ראיתי בראשונה.

אשר זרו את יהודה והשפילום עד כפי איש לא נשא ראשו ולא נתנו לאחד מבני עמי להרים ראש.

ויבאו אלה – החרשים להחריד אותן הקרנות ולידות אותן.

לידות – להשליך.

And he said, saying, "These are the horns" that you first saw.

that scattered Judah and humbled them to the extent that no man lifted his head, and they did not allow anyone of My people to raise his head.

And these came These craftsmen came to cause those horns to quake and to cast them away.

to cast away לְיַדּוֹת

אשר זירו את יהודה כפי איש לא נשא ראשו – שלא זקפו ראשם עד עתה.

ואומר – אל המלאך הדובר בי, אף על פי שלא הזכירו כי תפש דרך קצרה.

וטעם כפי איש – על בני יהודה, כל אחד כפי מעלתו.

לא נשא ראשו – אחד מהם כנגד אלה הקרנות.

ויבואו אלה – האנשים.

לידות את הקרנות – להשליכם ממקומם, כמו: ידו גורל (יואל ד׳:ג׳). והנה הטעם: שיסורו כל השוטנים ויבנו הבית.

אשר זרו את יהודה – כמעט זירוי גדול מאוד למעלה

כפי – שאיש לא נשא – עוד ראשו מפני זירוי הקרנות.

כפי איש – כמדה שאין אדם יכול לישא ראש.

לידות – לדחוף ולהפיל.

ואמר, כפי איש לא נשא ראשו – נגחו וזרו אותם כשיעור שלא נשא איש מבני ישראל ראשו מפניכם כפי פירוש כשיעור וכן איש כפי אכלו (שמות ט״ז:כ״א) וכן תרגם יונתן ולא שביק אינש להלכא בקומה זקופה.

לידות – להשליך כמו וידו אבן בי (איכה ג׳:נ״ג).

וזהו שביאר המלאך לנביא אלה הקרנות אשר זרו יהודה כפי איש לא נשא ראשו ר״ל אלה הקרנות אשר הראיתיך שזרו את יהודה בגלות באופן שאיש מיהודה לא נשא ראשו כנגד אלה הקרנות לרוב הצרה יבאו אלה ר״ל החרשים שהראיתיך להחריד אותם הקרנות לידות ולהשליך אותם קרנות הגוים מן הארץ לפי שהיו נושאים קרן אל ארץ יהודה לזרותה כלומר שמשלו על הארץ והשחיתוה, ומלת לידות היא מלשון השלכה כמו וידו אבן בי (איכה ג, נג).

וחז״ל בפרק החליל (סוכה נב, ב) אמרו ארבעה חרשים מאי נינהו משיח בן דוד ומשיח בן יוסף ואליהו וכהן צדק, ולפי דרכם זה אפשר לפרש הארבע קרנות כולם על מלכות רומי שהחריבה בית שני שע״ז היתה המראה שהם ד׳ מחוזות כולם מבני אדום שעמד בהם מושב הקיסרות, האחת רומי שהם התחילו הקיסרים ראשונה, והשנית קוסטנטינ״ה שנעתק מושב הקיסרות שמה על ידי הקיסר קוסטנטינ״ו, והשלישי צרפת שנעתק מושב הקיסרות שם בימי הקיסרות שם בימי הקיסר קארלו מגנו שהיה גם כן מלך צרפת, והד׳ אשכנז שנעתק שם מושב הקיסרות בימי הקיסר אנטונינו ושם עומד היום, ויש קבלה ביד היהודים האשכנזים שבהיות מושב הקיסרות שמה יבא משיח, ואולי שעליהם אמר שלמה שלשה המה מטיבי צעד וארבעה מטיבי לכת ליש גבור בבהמה ולא ישוב מפני כל שזה אמר על רומי ששם היתה הגדולה והגבורה והתפארת, והשנית זרזיר מתנים שזה אמר על קוסטנטינה שהיתה ביון רומז לזריזות קוסטנטינו בממשלתו וקבול דתו, והשלישית הוא אומרו או תיש שהוא רומז לצרפת ששם היה הקיסרות יותר חלש ולכן המשילו לתיש, וכנגד אשכנז שהוא הד׳ אמר ומלך אלקום עמו, ועל כללות האומה אמר אם נבלת בהתנשא, ועל אחריתו אמר כי מיץ חלב יוציא חמאה ומיץ אף יוציא דם ומיץ אפים יוציא ריב, ואולי שלזה כיון רש״י במה שפירש הד׳ קרנות שראה הנביא כאן שהם ד׳ רוחות העולם, ויהיה לפ״ז אומרו אלה הקרנות אשר זרו את יהודה לא להגיד שהמחוזות בעצמם זרו אותם כי אם שהיו ישראל מפוזרים בארצותם גם שהכבידו עליהם עולם בגלות אבל כפי פשט הכתובים מה שפירשתי ראשונה היותר נכון:

[אלה הקרנות אשר זרו את יהודה] כפי איש לא נשא ראשו. כל אחד קיבל צער בגלות כפי מה שלא נשא ראשו להתבונן בדעת עליון¹: [ויבואו אלה] לידות את קרנות [הגוים]. ׳די קטילת חיותא [וגו׳] ושאר חיותא העדיו שלטנהון׳ (דניאל ז יא-יב)²:

1. ׳אלה הקרנות׳, ארבעת המלכויות, ׳זרו׳ ופיזרו ׳את יהודה׳, וציערו כל ׳איש׳ מישראל, ׳כפי שלא נשא את ראשו׳, כל אחד לפי כמה שלא נשא את ראשו, כלומר שלא עיין בשכלו בדעת עליון, לדעת את דרכי ה׳ וללכת בדרכיו, שכל אחד ואחד סבל כפי התרשלותו בעבודה ה׳. [דרכו של רבינו בפירושו על התורה (בראשית טו ג, שמות פרק א) שמה שנשתעבדו ישראל והתענו במצרים היה מפני קלקול מעשיהם, ולא בגלל שהיתה גזרה קודמת, כי לא היתה הגזירה רק להיות בגלות בארץ לא להם, ולא ללקות ולהשתעבד שם, וכן פירש בישעיה (מ א), שמה שישראל סובלים בגלות הוא על מה שחוטאים בגלות, ולא בגלל גזירה קודמת].

2. כתוב שם: ׳חזה הוית [רואה הייתי] באדין מן קל מליא רברבתא [אז מחמת קול דברי הגדולות] די קרנא ממללא [שה׳קרן׳ היתה מדברת, וזוהי ה׳קרן׳ שרמזה לאדום מן ה׳קרנות׳ האמורות כאן], חזה הוית עד די קטילת חיותא והובד גשמה ויהיבת ליקדת אשא [רואה הייתי עד אשר בעבור זה שדיברה גדולות נהרגה החיה ונאבד גופה וניתנה לשריפת אש], ושאר חיותא העדיו שלטנהון [וגם לשאר שלושת המלכויות הרמוזות בשאר הקרנות, ובמחזה שם נראו כחיות, הסירו מן השמים ממשלתן]׳. כלומר, ׳ויבואו אלה׳ - ארבעת החרשים באים לבטל את מלכותם של ארבעת המלכויות שהם ׳ארבעת הקרנות׳. ובמנורת הכסף כתב בביאור מראה זה: ׳כי אלו הארבע קרנות הם הארבע מלכיות שהרעו, ושכנגדם ד׳ עוזרים בשמים גלגלים ושכלים אלו זה אחר זה, והצילנו מידם באחרית, כמ״ש דניאל במשל הארבע החיות והאיל... ובימים אלה השתיים התנבאו על ארבעתן, ואעפ״י שלא נשחתו כולם יחד, רק זה אחר זה, הנה השלים ׳ער די קטילת חיותא וגו׳ ושאר חיותא העדיו שלטנהון׳, כי אע״פ שישאר מלכות זה אחר זה, הנה בהשחתת האחרון נכון לומר שאז נשחתו כולם, וכן זכריה ע״ה כשניבא בהתחלה על החיה השנית ראה השחתת החיה הראשונה, ולכן גילה לו האל שכן עוד עתים שישחית זה׳. ובבמדבר (כד כ) כתב רבינו: ׳אף על פי שמלכות כל האומות תכלה לעתיד כאמרו וּשְׁאָר אומיא ולישניא הֶעְדִּיו שָׁלְטָנְהוֹן, מכל מקום לא תכלינה האומות לגמרי חוץ מאלה שתי האומות, והם עמלק שהתחיל להלחם בישראל וכתים שהשלימו חרבנם של ישראל׳. וראה מש״כ בתהלים (קט ח).

לזרותם – אין מאריך בזי״ן.

כפי – כשיעור כמו איש כפי אכלו (שמות י״ב:ד׳).

לידות – ענין הפלה והשלכה כמו ידו אליה (ירמיהו נ׳:י״ד).

הנושאים – ענין הרמה.

לזרותה – לפזרם.

ויאמר לאמר – ר״ל ה׳ אמר אל המלאך שיאמר לי.

אלה הקרנות וגו׳ – ר״ל על כי אלה הקרנות וכו׳ הרעו לעשות כשיעור אשר איש מישראל לא נשא ראשו מפניהם ולכן באו אלה החרשים להחריד את הקרנות ולהפיל אותם על אשר שהיו מרימי׳ קרן על ארץ יהודה לזרותם ולפזרם והחרשים ההם מרמזים על כל מלך בזמנו שהחריד וכבש את המלך שמשל לפניו והחרש האחרון הוא מלך המשיח אשר יחרד ויכבש את המלכות הרביעית (ואף שכבר נפלה בבל הראה לו המקום כפי הגזרה וכאלו עמד לפני מפלת בבל).

אלה הקרנות – ר״ל אחר שהקרנות זרו את יהודה יותר מן הראוי כי זרו אותם כפי אשר איש לא נשא ראשו תפס כמשל החיות העריצות המנגחות בקרניהם ראשי החיות החלושות עד שהכבשים החלשים יראים לשאת ראשם מפני הנגיחה, לכן ויבואו אלה להחריד אותם ר״ל לפעמים באו רק להחריד לבל ירימו קרן לנגח, ולפעמים באו לידות ולהשליך את קרנות הגוים הנושאים קרן – שאם לא יחרדו ויוסיפו לשאת קרן ידו אותם.

כפי איש – מליצה זרה, באופן שאיש לא נשא ראשו, וארבעת התיבות איש לא נשא ראשו משמשות כשם אחד, ואז המליצה דומה למליצת כפי נדרו, כפי עבודתם (פרשת נשא).

להחריד – ולהרחיק.

לידות – מלשון ידו גורל (יואל ד׳:ג׳), לשון השלכה לארץ.

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ה) וָאֶשָּׂ֥א עֵינַ֛י וָאֵ֖רֶא וְהִנֵּה⁠־אִ֑ישׁ וּבְיָד֖וֹ חֶ֥בֶל מִדָּֽה׃

I lifted up my eyes, and saw, and behold, a man with a measuring line in his hand.

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳רד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וּזְקָפֵית עֵינַי וַחֲזֵית וְהָא גַבְרָא וּבִידֵיהּ חוּט דִמְשַׁחְתָּא.

חבל מדה – חוט המדה למדוד את ירושלים כמה יהיה ארכה ורחבה.

a measuring line A measuring line to measure Jerusalem, how much its length and its breadth shall be.

חבל מדה – למוד את ירושלים (זכריה ב׳:ו׳).

ואשא – גם זאת במראות הלילה.

ואשא – במראה הזאת שב לראות מראה אחרת ויתכן שתהיה מראה זאת עתידה לימות המשיח כמו מראות יחזקאל שמדד המלאך ירושלם ארכה ורחבה.

חבל מדה – חבל שמודדין בה וזה האיש היה מלאך אחר לא הדובר בו.

ואשא עיני וארא והנה איש ובידו חבל מדה וגומר עד רני ושמחי בת ציון: אחרי שהראה הש״י לנביא במראת הקרנות ענין הגליות ובמראת החרשים ענין נקמת האומות שהצרו אותם, הראהו עוד נחמת ירושלם ויישובה במראה הד׳ הזאת והוא שראה איש ובידו חבל מדה והוא החבל שרגילין למדוד בו את החומות.

חבל מדה – קו המדה.

והנה איש – שבא איש ובידו היה חבל מדה שרגילין למדוד בו את החומות.

(ה-ו) ואשא עיני, שראה איש ובידו חבל מדה – רומז שעתה ילכו למוד מדת חומת ירושלים ארכה ורחבה, והודיע לו שהולך למוד שהיא ההודעה שתבנה חומת ירושלים במהרה ברשיון ארתחששתא כמ״ש וקו ינטה על ירושלים.

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳רד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ו) וָאֹמַ֕ר אָ֖נָה אַתָּ֣ה הֹלֵ֑ךְ וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י לָמֹד֙ אֶת⁠־יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם לִרְא֥וֹת כַּמָּֽה⁠־רׇחְבָּ֖הּ וְכַמָּ֥ה אׇרְכָּֽהּ׃

Then I asked, "Where are you going?⁠" He said to me, "To measure Jerusalem, to see what is its breadth and what is its length.⁠"

תרגום יונתןילקוט שמעוניאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וַאֲמָרֵית לְאָן אַתְּ אָזֵיל וַאֲמַר לִי לְמִמְשַׁח יַת יְרוּשְׁלֵם לְמֶחֱזֵי כַּמָה פּוּתְיָהּ וְכַמָה אוּרְכָּהּ.

ואומר אנה אתה הולך ויאמר אלי למוד את ירושלים – דרש רבי חנינא בקש הקב״ה למוד את ירושלים במדה שנאמר ויאמר אלי למוד את ירושלים לראות כמה רחבה וכמה ארכה, אמרו מלאכי השרת לפני הקב״ה רבש״ע הרבה כרכים נתת להם לאומות העולם ולא נתת להם במדה, ירושלים ששמך בתוכה וצדיקים בתוכה תתן להם במדה, מיד ויאמר אליו רוץ דבר אל הנער הלז לאמר פרזות תשב ירושלים מרב אדם ובהמה בתוכה. אמר ריש לקיש עתיד הקב״ה להוסיף על ירושלים אלף קפל מגדלים אלף טפף גינאות אלף ליצוי ברניאות אלף ושני שילה טטפראות פחותה שבכלם כצפורי בשלותה דתניא רבי יוסי אומר אני ראיתי צפורי בשלותה והיו בה מאה ושמונים אלף שוקים מוכרי ציקי קדרה.

ואומר – למוד – מפעלי הכפל, כמו לחוג, לרום, לבוז. והנה ראה כי השם צוה וגזר שתהיה בנויה ככה באורך וברוחב לפנים^א מהחומות.

א. כן בכ״י מונטיפיורי 34, וטיקן 75. בכ״י לונדון 24896 חסרה מלת ״לפנים״.

ולראות כמה רחבה וכמה ארכה^א – ולפי מדת האורך והרחב נוסף עליה סביב.

ומלשון לראות תדקדק שאינו לפי מדרש רבותינו ע״ה.

א. כן בפסוק. בכ״י: כמה ארכה וכמה רחבה

ואמר, למד – מקור מן מדד כמו לרוס את הסלת (יחזקאל מ״ו:י״ד) מן רסס רב לכם סוב (דברים ב׳:ג׳) מן סביב.

ואמר לו שהיה הולך למוד את ירושלם כמה רחבה וכמה אורכה, וכבר ראה יחזקאל בסוף ספרו שמדד המלאך אורך ירושלם ורחבה לעתיד לבא הוא המורה שנבואה הזאת לעתיד לבא היא, וענין מראה זאת היא שהקב״ה הודיע לנביא שירושלם לעתיד לבוא יתישבו בה אוכלוסים רבים מישראל ומיהודה לכן הראהו כאלו איש מחרשי האדמה היה הולך למוד את ירושלם באותו עת המראה לראות כמה היא אז רחבה וכמה אורכה ולא ביאר לו אם תהיה ירושלם העתידה במדה הזאת או גדולה ממנה, האמנם מאשר היה הולך למדוד אותה היה נראה לו שתהיה לעתיד לבוא באותו גודל שהיא עתה לא פחות ולא יותר שאם לא כן מה היה צורך במדה.

[מחזה חבל המידה]:

למוד את ירושלים. בבית שני¹:

1. ׳חוט המידה למדוד את ירושלים כמה יהיה ארכה ורחבה׳, וזה בבית שני שיהיה גבול לגודלה של ירושלים, שתשב בתוך חומותיה הסגורות.

כמה רחבה וכמה ארכה – בס״ס יש מקף בין כמה רחבה ובכל ספרים כתובי יד וגם במקצת דפוסים ישנים הטעם במ״ם ועיין מ״ש בתילים סי׳ ע״ח.

אנה – להיכן כמו אנה אנחנו עולים (דברים א׳:כ״ח).

ואומר – שאלתי את האיש להיכן אתה הולך עם חבל המדה.

לראות כמה רחבה – ר״ל כמה יש עתה ברחבה ובארכה וכאלו מראה בזה שקטנה היא עכשיו מול הגודל שתהיה לעתיד.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

כמה רחבה וגו׳ – כמה רוחב ואורך ראוי לה, וכפיהם יבנו חומות סביב לה.

תרגום יונתןילקוט שמעוניאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ז) וְהִנֵּ֗ה הַמַּלְאָ֛ךְ הַדֹּבֵ֥ר בִּ֖י יֹצֵ֑א וּמַלְאָ֣ךְ אַחֵ֔ר יֹצֵ֖א לִקְרָאתֽוֹ׃

Behold, the angel who talked with me went forth, and another angel went out to meet him,

תרגום יונתןרש״יאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְהָא מַלְאֲכָא דְמַלֵיל עִמִי נָפִיק וּמַלְאֲכָא אוֹחֲרָנָא נָפֵיק לָקֳדָמוּתֵיהּ.

והנה המלאך הדובר בי יוצא – הוא אשר בידו חבל המדה.

And behold, the angel who was speaking with me was coming forth He is the one with the measuring line in his hand.

והנה – יוצא – מבין ההדסים.

והנה מלאך אחר יוצא – והנה שליח אחר מהשם אל המלאך הדובר בי.

והנה המלאך הדובר דברים הראשונים יוצא מאתי להחזיר שליחותו להקב״ה על שדיבר בי.

ומלאך אחר יוצא לקראתו – מלפני המקום.

(ז-ח) והנה – ויאמר אליו רוץ דבר אל הנער הלז – והוא לא אמר לו לפי שהמלאך הזה היה דובר בו מתחילה אמר לו שידבר אליו זה כי אף על פי שראה המלאך מודד ארץ ירושלם ורחבה, פרזות תשב – כלומר מחוץ לעיר ישבו רבים כי לא תכיל אותם העיר אף על פי שתארך ותרחב מאד ממה שהיתה ישבו חוצה לה רבים ערי פרזות מאין חומה דלתים ובריח כי בבטחה ישבו שלא יפחדו מאדם כי אני אהיה לה חומת אש (זכריה ב׳:ט׳).

והנה המלאך הדובר בזכריה מאשר סופק אצלו רצה להשיגו, ובעבור שהשכלים הנבדלים מקבלים מדעיהם והשגותיהם זה מזה בדרך השתלשלות כפי הדעת האמתי עד הראשון יתברך שהוא סבת הכל, לכן ראה זכריה כאלו המלאך הדובר בו היה יוצא רוצה לומר יוצא ממחיצתו והולך לשאול מעלתו ביאור הענין הזה ר״ל צורך המדה ההיא ואיכה ואיככה לא תהיה ירושלם העתידה כ״א במדתו של זאת שהיתה בבית שני, וראה מלאך אחר יוצא לקראתו והוא השכל שהיה עלת המלאך הדובר בזכריה כי כמו שיצא העלול לשאול מעלתו ככה יצא העלה להשפיע על העלול ולהשכילו בינה, וענין היציאה שנזכרה בפסוק הזה אינה תנועה מקומית כי אם התעוררות לדבר וכמו שכתב הרב המורה בשתופה, וזהו שאמר השכל עלה ההיא לעלולו.

המלאך הדובר בי – אין זה שהיה בידו חבל המדה.

יוצא – אל מול המלאך הבא לקראתו לשאול ממנו מהו עניין המדידה כי חשב פן המדידה היא להודיע שכן יהיה לעתיד מבלי תוספת.

יוצא – לקראתו להגיד לו ענין המדידה.

והנה המלאך הדובר בי יוצא כאילו נשלמה נבואתו, ומלאך אחר יוצא לקראתו הגבוה עליו ומשפיע עליו כי הם מקבלין דין מן דין.

יוצא – מן המקום שהיה שם עמי לראות בעיניו מדידת ירושלים.

יוצא לקראתו – ממקום אחר שלא פורש לנו.

תרגום יונתןרש״יאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ח) וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔ו^א רֻ֗ץ דַּבֵּ֛ר אֶל⁠־הַנַּ֥עַר הַלָּ֖ז לֵאמֹ֑ר פְּרָזוֹת֙ תֵּשֵׁ֣ב יְרוּשָׁלַ֔͏ִם מֵרֹ֥ב אָדָ֛ם וּבְהֵמָ֖ה בְּתוֹכָֽהּ׃

and said to him, "Run, speak to this young man, saying, 'Jerusalem will be inhabited as villages without walls, because of the multitude of men and livestock in it.

א. אֵלָ֔ו =ל
• קורן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וַאֲמַר לֵיהּ רְהוֹט מַלֵיל עִם עוּלֵימָא דֵיכִי לְמֵימַר פִּצְחִין תֵּיתֵיב יְרוּשְׁלֵם מִסְנֵי אֱנָשָׁא וּבְעִירָא בְּגַוָהּ.

רוץ דבר אל הנער – אל תצא עוד למוד כי נמלך הקב״ה בפמליא שלו שלא יהא לה קצב ושיעור ועתה רוץ דבר אל זכריה.

פרזות תשב – מאין חומה כדי שיתישבו בה כל הבא ותגדל מיום אל יום.

Run, speak to this young man You shall no longer go forth to measure, for the Holy One, blessed be He, has taken counsel with His heavenly household [and decreed] that [Jerusalem] will not have a limit or a measure. And now, run and speak to Zekharyah: It shall be inhabited like unwalled towns, without a wall, so that all who come there shall settle therein, and it shall grow from day to day.

רוץ דבר אל הנער הלז לאמר פרזות תשב ירושלם – אמר המלאך לפני הקב״ה רבונו של עולם, ארצם של אומות^א רחבה בלי מדה, ואתה אומר למוד את ירושלם (זכריה ב׳:ו׳). על כן אמר אחר זה: פרזות תשב ירושלם^ב מרוב אדם ובהמה בתוכה^ג – שלא יהא מידה למושבותם.

א. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104, פריס 162 חסר: ״של אומות״.

ב. כן בדפוס לובלין. בכ״י לוצקי 777, ברסלאו 104, פריס 162 חסר: ״על כן אמר... תשב ירושלם״.

ג. כן בפסוק ובכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104, פריס 162: ״לתוכה״.

ויאמר – הלז – כמו הלזה, אותו העומד. והנה שלשה נביאים^א נתנבאו והם נערים: זכריה, שמואל, וירמיה.

פרזות – מחוץ לחומה.

א. כן בכ״י מונטיפיורי 34, וטיקן 75. בכ״י לונדון 24896 חסרה מלת ״נביאים״.

ויאמר אליו – למלאך הדובר בי, לפי שהיה קרוב לאיש המודד.

רוץ דבר אל הנער הלז – ההולך למוד את ירושלים,

שפרזות – עתידה שתשב ירושלים להלן ממנה רחוק. ומדת פאות התוספות בלבד ימוד לפי ארכה ורחבה אבל מדת רחב התוספות להלן מן העיר לא ימוד כלל.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

(ח) ויאמר, הנער – אפשר כי נער היה בשנים בהנבאו כמו שמואל וירמיהו או היה משרת נביא אחר גדול ממנו לפיכך קראו נער כמו ויהושע בן נון נער.

אל הנער הלז – אמר זה על זכריה, וכבר פרשנו זה.

פרזות – ערי פרזות.

רוץ דבר אל הנער הלז כלומר מהרה חושה ודבר אל הנער הלז שהוא זכריה כי היה נער בעת התנבאו, ושלשה נביאים העיד הכתוב שהיו נערים בהתנבאם שמואל וירמיה וזכריה, ואמר לנער הזה שלא יחשוב שלא תהיה ירושלם לעתיד לבוא גדולה מאשר היא עתה כי הנה תהיה גדולה כ״כ עד שלא יקיפו בה חומות כי פרזות תשב ירושלם מרוב אדם ובהמה שיהיו בתוכה, לפי שיהיו כל כך היושבים בה שלא יוכלו לשבת בתוך החומה ויתישבו מחוץ לחומה במגרשי העיר בערי הפרזות, ובזה הודיעו שלא היתה המדה אשר ראה אלא להודיע שהיתה ירושלם עתה דבר מועט בערך אל מה שיהיה בזמן העתיד ההוא.

פרזות תשב. לימות המשיח¹:

1. המלאך שיצא למוד את ירושלים רמז על זמן בית שני, שאז לא תהיה ירושלים כ״כ גדולה, ויהיה ניתן למדוד אותה, ואחריו נשלח שוב מלאך להודיע שלא כן יהיה לעתיד לבוא, שאז תשב ירושלים מפורזת בלי חומה. וכעי״ז פירש המצודות. אך בבבא בתרא (עה:) אמרו שה׳ נמלך בפמליא שלו וכביכול חזר בו, ושני המלאכים הורו על אותו הזמן. [ולהלן בסוף הספר מבואר מפירוש רבינו שענין הנבואה שירושלים תשב ׳פרזות׳ היינו שלא יתייראו ממלחמה, ולכן לא יצטרכו לחומה, ושם הביא את הפסוק הבא שה׳ בעצמו יהיה לה חומה].

אלו – אליו קרי.

רוץ – ענין מהירת ההליכה.

הלז – הזה וכן מה הציון הלז (מלכים ב כ״ג:י״ז).

פרזות – ר״ל מבלי חומה סביב וכן ראש פרזיו (חבקוק ג׳:י״ד).

ויאמר אליו – המלאך הבא אמר אל המלאך הדובר בי רוץ חיש מהר ודבר אל הנער הזה הוא זכריה כי היה עודנו נער.

פרזות – ר״ל אל יחשוב גם הוא כמוך שכן יהיה גם מדת העיר לעתיד כי לא כן הוא אבל המדידה בא להראות שקטנה היא עכשיו מול הגודל שתהיה לעתיד כי אז תהיה ירושלים מיושבת כעיר פרוז אשר אין חומה סביב לה כאלו אין לה קצבה ומדה וזהו ממה שיהיו בתוכה הרבה בני אדם ובהמה רבה וכאלו לא יכילם מקום נגדר.

ויאמר אליו רוץ דבר – שיודיע אל הנביא שחומה זו לא תהיה רק לפי שעה, כי גאולה זו אינה הגאולה האמתית ויבא עת באחרית הימים אשר פרזות תשב ירושלים – כי לא תכיל אותם החומה המצומצמת, מרוב אדם ובהמה בתוכה – שלכן תתרחב בכל עת מכל צד, וגם לא יצטרכו חומה מפני השמירה, כי.

הלז – הנמצא באיזה ריחוק מן המקום שבו המדבר.

פרזות תשב – בלי חומה תשאר, והשגחתי תגן עליה באופן שלא תצטרך לחומה, והשגחתי זו תהיה לה לכבוד.

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ט) וַאֲנִ֤י אֶֽהְיֶה⁠־לָּהּ֙ נְאֻם⁠־יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה ח֥וֹמַת אֵ֖שׁ סָבִ֑יב וּלְכָב֖וֹד אֶהְיֶ֥ה^א בְתוֹכָֽהּ׃

For I,' says Hashem, 'will be to her a wall of fire around it, and I will be the glory in her midst.

א. אֶהְיֶ֥ה =ל (אין געיה), וכך אצל דותן וברויאר ומג״ה.
• אֶֽהְיֶ֥ה (בגעיה) = BHS, וכמו כן במכון ממרא, אבל מדובר על כתם בלבד בכתב⁠־היד.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וּמֵימְרִי יְהֵי לָהּ אֲמַר יְיָ כְּשׁוּר דְאָשָׁא מַקֵף לָהּ סְחוֹר סְחוֹר וּבִיקַר אַשְׁרֵי שְׁכִנְתִּי בְּגַוָהּ.

ואני אהיה לה נאם ה׳ חומת אש סביב – א״ר יצחק נפחא אמר הקב״ה אני מצתי אש בירושלים שנאמר ויצת אש בציון ואני עתיד לבנותה באש שנאמר ואני אהיה לה נאם ה׳ חומת אש סביב, שלם ישלם המבעיר את הבערה אמר הקב״ה עלי לשלם מה שבערתי.

וארשב״ל שכל פמליא שלי נעשים לה חומה לירושלים לעתיד לבא ואני מצוה למלאכים לשמרה שנאמר על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים, וכי מאחר שהאש מוקף לה מי יכול ליכנס בתוכה, אבל לעתיד לבא הצדיקים מהלכים באש כאדם שמהלך בחמה מפני הצנה והיא ערבה עליו, ואם אתה תמה בדבר זה בוא והסתכל בחנניה מישאל ועזריה שבשעה שהשליכם נבוכדנאצר לתוך כבשן האש היו מהלכים בו כאדם שהוא מהלך בחמה ביום הצנה שנאמר ענה ואמר הא אנא חזה גוברין ארבעה שרין מהלכין בגו נורא וחבל לא איתי בהון. מהו ולכבוד אהיה בתוכה – והלא אין כבודו של הקב״ה אלא במרום שנאמר על השמים כבודו, אריב״ל להודיע שבחן של ישראל לכל באי עולם שבשבילם הקב״ה מוריד שכינתו משמי מרום ומשרה אותה בארץ לכך כתיב ולכבוד אהיה בתוכה, אמר דוד חומת אש מבחוץ ולכבוד מבפנים מי יוכל לשרות בתוכה, הה״ד מי יגור באהלך.

ואני אהיה לה – למגן כאילו חומת אש סביב לה וגם בתוכה תשכון שכינתי לכבודכם.

But I will be for it as a shield, as though a wall of fire surrounds it. Also, My Shechinah shall dwell in its midst for your glory.

חומת אש סביב – שמא תאמר הואיל והן יושבין פרזות שאינן מוקפין חומה להיות להן לחוזק, ולכך יבואו עליהן האומות, לכך נאמר ואני אהיה לה נאם י״י חומת אש סביב – כלומר כחומת אש אהיה לה ולכבוד אהיה בתוכה^א שלא יהיה מידה למושבותם.

א. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104, פריס 162: ״כחומת אש אהיה בתוכה לכבוד״.

ואני – חומת אש – לשמור ירושלם והפרזות סביב להשחית כל הקרב אליהם, להרע להם.

וא״ת איך תהיה פרוצה תוספתה באין חומה, אני אהיה לה נאם י״י חומת אש – לאכול סביבה צריה הבאים להצר לה, ומבפנים אהיה לה לכבוד – שאע״פ שפרזות היא בלא חומה ומבצר לא יבוזוה לומר עיר פרוצה היא שע״י שכינתי שבתוכה יכבדוה עם עז קרית גוים עריצים ייראוה, ואין כאן חזרה כדברי רבותינו ע״ה.

ואני אהיה, חומת אש – שלא יגע אדם בהם לרעה כמו שלא יגע באש שלא יכוה אותו.

ולכבוד אהיה בתוכה – ענין הכבוד החופף עליהם כמו שכתוב בנבואת ישעיה וברא י״י על מכון הר ציון וגו׳ (ישעיהו ד׳:ה׳).

ואני אהיה לה וגו׳ חומת אש – כי הפרזות אין להם חומה.

ואמר עוד שלא יחשוב שבהיותם בפרזות ובמגרשים מבלי חומה ומאין דלתים ובריח יהיו בסכנה מן האויבים גנבים ושודדי לילה שיבואו עליהם לשלול שלל ולבוז בז להיותם בעיר פרוצה אין חומה, וגם שיהיה להם קלון מתמיד וחרפה רצופה בהיותם יהודים פרזים כיושבים בערי הפרזות שאין להם הכבוד והמעלה שיש ליושבי הערים מוקפי חומה, כי הנה שתי החסרונות האלה שימצאו ביושבי הפרזות לא יהיו בהם לעתיד לבא רוצה לומר הסכנה והבזיון, לפי שהאל יתברך יהיה לירושלם כחומת אש סביב שלא יוכל אדם לגעת בה ולהכנס בתוכה פן יכוה וישרף, והנה חומת אש לא אמר כי אם בבחינת האויבים ולכן אמרו חכמים ז״ל בפרק הכונס (ס, ב) אמר רבי יצחק נפחא אמר הקדוש ברוך הוא אני הצתי אש בירושלם שנאמר (איכה ד, יא) ויצת אש בציון אני עתיד לבנותה באש שנאמר (לעיל ב, ט) ואני אהיה לה נאם ה׳ חומת אש סביב לה, שלם ישלם המבעיר את הבערה אמר הקדוש ברוך הוא עלי לשלם מה שהבערתי, רצו בזה שהאש הוא רמז לנקמה על כל פנים ובחרבן ירושלם היתה כנגד ישראל ולכן ויצת אש בציון, אמנם לעתיד לבא תהיה הנקמה כנגד האומות ולכן כחומת אש סביב לשרוף את אויביה. ואחר שזכר שיהיה בערך האויבים חומת אש זכר שיהיה כנגד ישראל לכבוד וזה כנגד הבזיון שישיג ליושבי הפרזות שלא יהיה כן לישראל כי שכינת השם יתברך תהיה בתוך ירושלם והיא תכלית הכתוב והמעלה, ולא אמר כל זה המלאך השני היוצא לזכריה והוצרך לומר לעלולו היוצא לשאול ממנו שיאמר אותו אליו לפי שאין כל נביא מוכן לקבל השפע מאי זה שכל מאותם מלאכי עליון המשפיעים בנביאים אבל כפי הכנת המקבל כן מעלת המשפיע בו, ולכן זכריה היה מקבל מהמלאך הדובר בו ומה שנעלם ממנו יצא לשאול לו מעלתו והיא הודיעתו תוכן הענין, וצוהו שיאמר אותו לנביא להיותו הוא המלאך המיוחד להשפיע על זכריה לא עלתו כי לא הגיע הכנת זכריה לקבל ממנה. הנה התבאר ענין נבואה זאת וענין המלאך היוצא והמלאך האחר היוצא לקראתו שהוא רמז להשפעת העלה על העלול המדע האלהי. והנה הייעוד הזה מרבוי העם המופלג ההוא אי אפשר שיתאמת ויתקיים כפי מה שנתדלדלה האומה ונשארה מעט מהרבה שנים שלשה גרגרים בראש אמיר אלא עם אמונת פנת תחיית המתים שתהיה באותו זמן כי מהם ימלאו חרבות ירושלם, וכמו שניבא על זה עצמו ישעיהו (ישעיה מט, כ - כא) עוד יאמרו באזניך בני שכוליך צר לי המקום גשה לי ואשובה ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה וגומר וכמו שפירשתי באותה פרשה, ומפני שיהיה הייעוד הזה כולל אמונת הגדולה העתידה ואמונת תחיית המתים הוצרך הנביא להגיד ולבאר שהמלאך הדובר בו קבלו מרבו ועלתו ואין ספק שאי אפשר לרבו שקבלו גם כן מרבו ועלתו עד הקב״ה, והותרה בזה השאלה השלישית:

ואפשר עוד אצלי לפרש המראה הזאת באופן אחר, והוא שהנביא ראה בנבואתו זאת עליית האומות לעתיד לבוא על א״י לכובשה, ולכן ראה האיש ההוא כאילו היה מבקש למדוד את ירושלם לארכה ולרחבה כדי לחלקה אל המלכים העולים עליה, ואולי היה האיש ההוא אשר בידו חבל המדה שרו על עשו ולכן ראה כאילו המלאך הדובר אל זכריה היה יוצא כלומר להלחם באותו איש המודד, וגם ראה שהמלאך אחר היה יוצא ג״כ לקראתו והוא לעזרו וזהו על דרך מה שאמר בספר דניאל (דניאל י, כ) שאמר לו המלאך גבריאל הידעת למה באתי אליך ועתה אשוב להלחם עם שר פרס ואני יוצא והנה שר יון בא ואמר והנה מיכאל אחד השרים הראשונים בא לעזרני, ככה זכר כאן הנביא שיצא המלאך הדובר בו ומלאך אחר לקראתו שהיו שניהם כנגד האיש אשר בידו חבל המדה, וכדי שהנביא לא יתיאש ולא ישתומם מן המראה אמר אחד מאותם המלאכים אל האחר רוץ דבר אל הנער הלז לאמר פרזות תשב ירושלם ר״ל שלא יירא ולא יפחד מזה כי עצת הגוים לא תקום ולא תהיה אבל בהפך שפרזות תשב ירושלם ר״ל מקום נקל לכובשו בעיני האומות כמו ערים הפרזות שאין להם חומה, ועם כל זה אני אהיה להם חומת אש לשרוף ולכלות שם את הבאים עליה וכמ״ש (לעיל ב, יג) כי הנני מניף את ידי עליהם והיו שלל לעובדיהם, וזהו אצלי פירוש נכון בנבואה הזאת, וידענו מזה שדניאל וזכריה לשניהם עלה סגנון אחד בענין הנבואה הזאת.

ובפרק המוכר את הספינה (ב״ב עה, ב) אמרו דרש רבי חנינא בקש הקדוש ברוך הוא למוד את ירושלם במדה אמרו מלאכי השרת רבונו של עולם הרבה כרכים נתת להם לאומות העולם ולא נתת להם במדה ירושלם ששמך בתוכה וצדיקים בתוכה תתן להם במדה מיד ויאמר אליו רוץ דבר אל הנער הלז פרזות תשב ירושלם מרוב אדם וגומר ר״ל שלא היה פרזות תשב ירושלם דבר סותר לחבל המדה בפעל כי אם שראשונה עלה במחשבה לתת לה קצבה גדולה ואחר כך מפני בקשת מלאכי השרת המליצים על ישראל נחם השם על דברו וצוה שלא ימדדו: ולזה פרש״י רוץ אל הנער הלז המלאך הדובר בו היה האיש אשר בידו חבל המדה צוהו אל תצא למדוד כי נמלך הקדוש ברוך הוא בפמליא שלו שלא יהיה לה קצב ושיעור נמשך הרב לדעת המדרש: אמנם בפסיקתא רבתי (לו, ב) ביארו מה ענין חומת האש שנזכר כאן ואמרו שם אמר רבי שמעון בן לקיש אני וכל פמליא שלי נעשים לה חומות לירושלם לעתיד לבוא ואני מצוה למלאכים לשומרה שנאמר (ישעיה סב, ו) על חומותיך ירושלם הפקדתי שומרים וכי מאחר שהאש מוקף בה מי יכול להכנס לתוכה, רצו לבאר שהיה האש שיהיה סובב את ירושלם השגחת השם יתברך ומלאכיו שיצוה לה לשמרה תמיד.

ואמנם אומרו הוי הוי ונוסו מארץ צפון כבר הודעתיך שדעת המפרשים כולם שנאמר על הנשארים בבבל שינוסו משם ויעלו לבית שני:

[ואני אהיה לה נאום ה׳] חומת אש. שיכוֶה¹ כל שאינו מזומן לה²:

1. הניקוד בכת״י.

2. אע״פ שתהיה ירושלים יושבת פרזות, מ״מ ה׳ יהיה עבורה חומת אש, כלומר שכל מי שאינו ראוי ומזומן לשבת בירושלים יכווה אם ירצה להיכנס אליה. וכעי״ז פירש הרד״ק ׳ישבו חוצה לה רבים ערי פרזות מאין חומה דלתים ובריח כי בבטחה ישבו שלא יפחדו מאדם, כי אני אהיה לה חומת אש׳. וראה פירוש רבינו להלן (יד טז). וראה עוד בפירוש לישעיה (כו א, לב ו), ומה שהארכנו בזה בס״ד במאמר ׳חג הסוכות ומצוותיו במשנת הספורנו׳. ובשמות (מ לו) כתב רבינו: ׳וכל כך היתה שריית השכינה קבע במשכן שלא היה מסתלק כלל משם עד שהיו ישראל צריכים לנסוע, וזה לא היה בשילה ולא בבית ראשון ולא בבית שני, אבל יותר מזה יהיה בבית שלישי יבנה ויכונן במהרה בימינו, כאמרו (זכריה ב ט) וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ וגו׳ חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְתוֹכָהּ׳. ומש״כ רבינו כאן ׳כל שאין מזומן לה׳, הכוונה כי רק ׳כל הכתוב לחיים בירושלים׳ יוכל לגור בה לעתיד לבוא, והוא ע״פ לשון הגמרא בב״ב (עה:) ׳מאי ועל מקראיה, אמר רבה א״ר יוחנן, לא כירושלים של עולם הזה ירושלים של עולם הבא, ירושלים של עולם הזה כל הרוצה לעלות עולה, של עולם הבא אין עולין אלא המזומנין לה׳. ובהקדמתו לתהלים (קכב) כתב ׳שאף על פי שיהיו רבים זוכים לימות המשיח, לא יזכו להיות מבני ירושלים, שלא יעלו אליה אלא המזומנים לה כאמרו כל הכתוב לחיים בירושלים׳. ולהלן (יב ז) כתב רבינו ׳יושבי ירושלים - המזומנים לה׳. ובתהלים (קמז יב-יג) כתב רבינו ׳שבחי ירושלים את ה׳, כל הכתוב לחיים בירושלים, שהם המזומנים לה, הללי אלקיך ציון, המשיח ובית דוד יושבי ציון, כי חיזק בריחי שעריך, כאמרו ׳ואני אהיה לה נאם ה׳ חומת אש סביב׳, ברך בניך בקרבך, שיזכו להאיר עיני זולתם, כאמרו ׳כי מציון תצא תורה ודבר ה׳ מירושלים׳⁠ ⁠׳.

אהיה לה – במאריך ולכבוד אהיה בלא מאריך באל״ף כן הוא במקצת ספרים כתובי יד וגם בדפוס קדמון.

ואני אהיה לה וגו׳ – ר״ל ועכ״ז לא ידאגו מפחד הבבליים כי פן יבוא בה הואיל והיא מבלי חומה כי אני אגן עליה מפני האויב כאלו יהיה סביבה חומת אש שאין לקרוב אליה.

ולכבוד – ר״ל אל יחשבו שיהיה להם העדר כבוד לשבת בעיר פרוז כי אני אשרה שכינתי בתוכה להיות לה לכבוד אשר אין ערוך אליה כבוד הקפת החומה מסביב.

אני אהיה לה חומת אש סביב – ואני היה השומר כחומה שייראו לקרב אליו מפני אש אוכלה אש שסביב לה, אשר יאכל כל הנוגע בם. והנה בעולם הגדול כל החשוב מחברו מקיף וסובב את חברו ומגין עליו, עד שהעולם הגשמי הוא מוקף מכל העולמות, ובעולם הקטן שהוא האדם כל החשוב יותר הוא שוכן בתוך והלב הוא מוקף מכל האיברים, וכבר בארתי (יחזקאל ל״ז כ״ז כ״ח)במש״ש והיה משכני עליהם בהיות מקדשי בתוכם – שעקר המקדש יהיה עליהם, מקיף אותם כמו בעולם הגדול והם יהיו המרכבה לשכינה, ומה שיהיה המקדש בתוכם הוא רק כדי שידעו הגוים, כמש״ש וידעו הגוים כי אני ה׳ מקדש את ישראל בהיות מקדשי בתוכם, ועז״א ולכבוד אהיה בתוכה שזה יהיה רק להגדיל כבוד ישראל, כי באמת אור המקיף גדול מאור הפנימי רק שאור הפנימי ניכר יותר.

בתוכה – שיראה בבירור שאני שוכן בתוכה.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(י) ה֣וֹי ה֗וֹי וְנֻ֛סוּ מֵאֶ֥רֶץ צָפ֖וֹן נְאֻם⁠־יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה כִּ֠י כְּאַרְבַּ֞ע רוּח֧וֹת הַשָּׁמַ֛יִם פֵּרַ֥שְׂתִּי אֶתְכֶ֖ם נְאֻם⁠־יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃

Come! Come! Flee from the land of the north,' says Hashem; 'for I have spread you abroad as the four winds of the sky,' says Hashem.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אַכְלוּ לִמְבַדְרַיָא וַאֲמָרוּ לְהוֹן אִתְכַּנְשׁוּ מֵאַרְעָא צִפּוּנָא אֲמַר יְיָ אֲרֵי כְּאַרְבַּע רוּחֵי שְׁמַיָא בַּדְרֵית יַתְכוֹן אֲמַר יְיָ.

כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם – תאנא בטל ורבוכות לא חייבו חכמים להזכיר, מאי טעמא משום דלא מעצרי, רוחות מ״ל דלא מעצרי דכתיב כי כארבע רוחות השמים וגו׳, מאי קאמר אילימא ה״ק להו רחמנא לישראל דמבדרנא לכו בארבע רוחי עלמא אי הכי בארבע מיבעי ליה, אלא דמכניפנא לכו מארבע רוחי עלמא אי הכי מארבע מיבעי ליה, אלא כשם שאי אפשר לעולם בלא רוחות כך אי אפשר לעולם בלא ישראל (ביחזקאל ברמז שע״ג).

הוי הוי – אין הוי אלא לשון הכרזה והזעקת קיבוץ וכן ת״י אכלו למבדריא הכריזו כמו ירעם מן שמים (שמואל ב כ״ב:י״ד) – אכלו מן שמיא.

ונוסו מארץ – צאו גליות עמי מתוך בבל ואשור.

Ho, Ho! "Ho" is only an expression of proclamation and an announcement of assembly. And so did Jonathan render it: Announce to the scattered ones. אַכְלוּ means announce, as in: "The Lord thundered from heaven" (II Sam. 22:14), which Jonathan renders: אַכְלוּ מִן שְׁמַיַּא

Flee from the land of the north The exiles of My people, [flee] from within Babylon and Assyria.

הוי הוי ונוסו מארץ צפון – כרוז שיכריז את ישראל שינוסו מגלות בבל.

הוי – לשון קריאה, ציווי השם על יד הנביא לנשארים בבבל לבוא אל ירושלם, לעזור לבנות הבית ולעשות המצות שהם תלויות בארץ.

מארץ צפון – היא בבל ועילם ומלכות פרס ומדי.

וטעם: כי כארבע רוחות^א – כאשר לא יתחבר רוח אל רוח, ככה הייתם עד עתה.

א. כן בכ״י וטיקן 75. בכ״י לונדון 24896, מונטיפיורי 34 חסרה מלת ״רוחות״.

ונוסו – עמי מארץ צפון – ארץ כשדים, ובואו לארצכם. ולפי שעתידה אז לכובשה אומר לשון הוי להזעיקם שינוסו.

כארבע רוחות השמים – כאילו בארבע רוחות כלומר דיחוי גמור.

הוי הוי – לשון קריאה והכפל לחזק וכן הוי ציון המלטי (זכריה ב׳:י״א).

ונוסו מארץ צפון – אמר כנגד הנשארים בבבל שלא עלו בראשונה שימהרו לצאת ולשוב ירושלם ולבנות הבית כי הגיע זמנו זהו ונוסו כוי״ו נרדם ורכב וסוס (תהלים ע״ו:ז׳) ומורה על מלה חסרה כלומר צאו ונוסו.

כי כארבע רוחות השמים – ר״ל כי זה שאמרתי שיצאו מהגלות לא אמרתי אלא אותם שגלו לבבל כמו שאמר יושבת בת בבל (זכריה ב׳:י״א) כי השאר רחוקים הם מהם כי אני פרשתי אותם בגלות כמו ארבע רוחות שהם רחוקות זו מזו ארבע פאות העולם מזרח רחוק ממערב וצפון רחוק מדרום כן רחוקים ישראל זה מזה בגלותם ולא הגיע זמנם לצאת עדיין אלא גלות יהודה הגיע זמנו לצאת לפיכך אמר הוי ציון המלטי (זכריה ב׳:י״א) והוא שבט יהודה ובנימין כי הם היו יושבים בציון ורז״ל דרשו בארבע רוחות כמו שאי אפשר לעולם בלא ארבע רוחות כך אי אפשר לעולם בלא ישראל.

הוי הוי ונסו – וכן עוד: המלטי (זכריה ב׳:י״א), כמ״ש ירמיה (ירמיהו מ״ח:ו׳), ובאור זה אוצר י״י יבוא.

כארבע רוחות – נכון מאד, ונכון מאד אם אמר בארבע רוחות.

והראיתיך הספיקות שיתחייבו אליהם, ולכן אחשוב שלא אמר זה כי אם על הגאולה העתידה ועל עשרת השבטים שגלו לאשור לארץ הצפון אמר כאילו קורא אותם שיבאו הוי הוי ונוסו מארץ צפון ר״ל בואו משם, ולפי שהם היו רחוקים ממנו מאד אמר כי כד׳ רוחות השמים פרשתי אתכם ר״ל הרי אתם בגלותכם רחוקים מאחיכם בני יהודה בגלותם כמו שירחקו ארבע רוחות השמים זו מזו על דרך כרחוק מזרח ממערב.

[קריאה לישראל לצאת מבבל לשוב לארץ ישראל כדי שישיגו השראת השכינה, ובכך ישיגו שלימות בתורה וישלימו את נפשם השכלי, ואז ימלטו משעבוד מלכויות, ובסוף ניבא שאף שלא השיגו זאת בבית שני, יהיה זה לעתיד לבוא]:

הוי [ונוסו מארץ צפון]. אל תתעכבו בבבל ומדי¹: כי כארבע רוחות השמים פרשתי. כי כשהבדלתי ארבעה דגלים, לא היתה הכוונה שתהיו אומות נבדלות זו מזו, אבל שתהיו כארבע רוחות השמים, הנחלקים בשני קוים, שהם בקו הזריחה והשקיעה² ובקו סובב על שני הקטבים³, ומכל מקום הם כולם גוף אחד⁴, וכן יהיה ענין ישראל⁵, שבהיותם מקובצים יחד תהיה השכינה שורה ביניהם, כאמרו (דברים לג ה) ׳ויהי בישורון מלך בהתאסף [ראשי עם יחד שבטי ישראל]׳⁶:

1. הנמצאים צפונית מארץ ישראל. וכן פירש רש״י ׳צאו גליות עמי מתוך בבל ואשור׳, והוא ׳ציווי ה׳ על יד הנביא לנשארים בבבל לבוא אל ירושלים לעזור לבנות הבית ולעשות המצוות שהם תלויות בארץ׳ (אבע״ז).

2. קו הסובב והולך ממזרח שבו זורח השמש למערב שבו הוא שוקע.

3. קו המסובב את העולם והולך מקוטב הצפוני לקוטב הדרומי. כלומר, העולם מתחלק לארבעה חלקים שווים ע״י קווים אלו שחוצים אותו לאורכו ולרוחבו.

4. כל חלקי העולם, הצפון והדרום, המזרח והמערב, אע״פ שנחלקים זה מזה ע״י קווים אלו, מ״מ גוף אחד הם.

5. שאע״פ שנחלקו לארבעה דגלים, ומחנותיהם חונים למזרח ולמערב, לצפון ולדרום, שהם כנגד ארבעה רוחות העולם, מ״מ כולם מרכיבים גוף אחד, שהוא עם ישראל, וכולם חונים סביב למשכן. וכתב השל״ה (דרך חיים תוכחות מוסר לפרשת במדבר): ׳איש על דגלו באותות לבית אבותם, האר״י ז״ל היה אומר, כמו שיש ד׳ דגלים, כך יש ד׳ כתות בישראל חלוקים באיזה מנהגים, ספרד אשכנז קטלוניא אטליא, וכל אחד יישאר בדגלו לנהוג מנהגו, ואלו ואלו דברי אלהים חיים׳.

6. כאשר שבטי ישראל הם ׳יחד׳, ובהתאסף כל השבטים, אז ׳בישורון מלך׳, ה׳ משרה את שכינתו ביניהם. וכן כתב רבינו בבמדבר (ז ג) ׳עגלה על שני הנשיאים, לאות אחווה ביניהם אשר בה [על ידי האחווה] יהיו ראויים שתשרה שכינה ביניהם, כאמרו וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם יַחַד, על היפך חָלַק לִבָּם עַתָּה יֶאְשָׁמוּ (הושע י ב)׳. [ובשיעורי רבינו שנכתבו על ידי תלמידו לפרשת נשא ביאר שגם אחוות הנשיאים היתה לחבר בין ארבעת הדגלים, כפי שמפרש כאן, שכן כתב שם: ׳ויביאו שש עגלת צב עגלה על שני הנשיאים, וזה להורות שהיו מאוחדים לאגודה אחת, לא היה בהם נפתל ועקש, ונמצא גם כן שהדגלים היו באופן זה נאגדים יחד, שהראשון והשני מהדגל היה עגלה אחת, והשלישי מהדגל הראשון והראשון מהדגל השני היו נחברים יחד בקרבן זאת העגלה, נמצאו כולם בלב אחד כאיש אחד לעבוד ה׳ ולהקריב אליו, שבלאו הכי לא היה קרבנם לרצון לפני ה׳⁠ ⁠׳]. ובשיר השירים (ז א) כתב רבינו ׳כאשר קראו הנביאים בדבר ה׳ באמרם (מלאכי ג ז) שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם, הוֹי הוֹי וְנֻסוּ מֵאֶרֶץ צָפוֹן, הוֹי צִיּוֹן הִמָּלְטִי יוֹשֶׁבֶת בַּת בָּבֶל, ונחזה בך, ובהיותכם בארץ ה׳ תשרה שכינתו בתוכנו, ובכן נחזה, כי נמצא חזון מה׳, ולא תהיה חתימת חזון׳. וראה בהמשך דבריו שם שכתב שלפי שלא שבו כל ישראל בבית שני, לכן פסקה הנבואה, הרי שלפי שלא היו כל ישראל יחד בארץ ישראל לא היתה השראת השכינה, ולא השיגו נבואה.

כארבע – בכ״ף והוא חד מן ד׳ בקריאה וסימנהון במלכים א׳ כ״ג במ״ג והכי איתמר בהדיא בפ״ק דתעניות תאנא בטל וברוחות לא חייבו חכמים להכיר וכו׳ אלא רוחות מ״ל דלא מיעצרי אמר ריב״ל דאמר קרא כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם מאי קאמר קב״ה לישראל אילימא ה״ק דבדרתינכו בד׳ רוחי דעלמא האי כארבע בארבע מיבעי ליה אלא ה״ק כשם שא״א לעולם בלא רוחות כך א״א לעולם בלא ישראל וזהו מ״ש קטיעא בר שלום לההוא קיסר בפ״ק דעכו״ם ובמכילתא סוף פרשת בשלח ר״א המודעי אומר כשבא עמלק להזיק את ישראל מתחת כנפי אביהם שבשמים אמר משה לפני הקב״ה רבש״ע בניך שאתם עתיד לפזרן תחת רוחות השמים שנאמר כי בארבע רוחות השמים וגו׳ רשע זה בא לכלן מתחת כנפיך ס״ת שנתת להם מי יקרא בו ע״כ. ולכאורה נראה שזה המדרש קורא בארבע בבי״ת ומכל מקום על המסורת יש לסמוך וכ״ש דגמרתנו נמי הכי ס״ל והכי איתמר בהדיא בזוהר פ׳ שמות דף ה׳ בארבע לא נאמר אלא כארבע כמה דא״א לעלמא בלא ד׳ רוחות כך א״א לעלמא בלא ישראל והאפודי בפ׳ י״ד מספרו מנה זה עם אחרים שבאם הכ״ף תמורת הבי״ת כמו שכתבתי בחזקאל ט״ז אצל וכדמי בניך.

הוי – הוא ענין קריאה וכן הוי כל צמא (ישעיהו נ״ה:א׳).

ונוסו – ענין בריחה ומהירות ההליכה.

רוחות – פאה ועבר.

הוי הוי – יאמר על הגאולה העתידה וכאלו יקרא עליהם אתם בני י׳ השבטים שגלו לארץ אשור העומדת בצפון צאו משם במרוצה לשוב אל ארצכם.

כי כארבע רוחות השמים – כמו שד׳ רוחות השמים המה רחוקים זו מזו כן פרשתי אתכם לארץ מרחק ולכן מהרו ולכו לפי רוב המרחק.

(י-יא) ונסו, המלטי – הניסה אינו מציין ההצלה רק הבריחה למקום אחר, וההמלטה מציין שניצול ונשאר במקום בטוח, וכמ״ש בפי׳.

(י-יא) הוי הוי – עפ״ז צוה שהגולים אשר בארץ צפון ינוסו משם ובני הגולה אשר בבבל ימלטו לציון – כי עתה לא יהיה הקיבוץ הכללי כי רק יושבת בת בבל ישובו לציון כנז׳ בעזרא ונחמיה שלא עלו רק מבבל אבל יתר הגולה שבצפון שהגלה סנחריב ונ״נ לא שבו לירושלים, ובכ״ז גם הם לא עמדו במקומם כי אח״ז נסו משם בעת המלחמות שעמדו בימי היונים והרומיים ונפזרו משם לארבע רוחות השמים. שע״ז רמז במראה של ארבע קרנות, רק יושבת בבל נמלטו לציון בימי בית שני.

ונסו – חסירה תיבה לפניה, קומו ונוסו, או כדומה.

כארבע רוחות וגו׳ – נוסו והמלטו אל ירושלים שתשאר בלי חומה מחמת הרבות יושביה בלי חקר, כי כונתי לפרש ולהרחיב גבולכם כפרש והרחיב רוחות השמים; ותיבת ופרשתי זמן עבר במקום עתיד להוראת ודאות ההבטחה ומהרות התאמתה.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יא) ה֥וֹי צִיּ֖וֹן הִמָּלְטִ֑י יוֹשֶׁ֖בֶת בַּת⁠־בָּבֶֽל׃

'Come, Zion! Escape, you who dwell with the daughter of Babylon.'

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנציר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אַכְלוּ לִכְנִשְׁתָּא דְצִיוֹן וַאֲמָרוּ לָהּ אִשְׁתֵּיזְבִי וֶאֱתָא דְיָתְבָא בִּמְדִינַת בָּבֶל.

הוי ציון המלטי – אף זה לשון הכרזה האספו עם גלות ציון והמלטו מתוך בבל.

Ho, Zion! Flee This too is an expression of announcement: Assemble, O exile of Zion, and flee from the midst of Babylon.

הוי ציון – כרוז שמכריז לציון.

המלטי – מבבל מהיות יושבת שם.

הוי – יושבת – עם בת בבל – והטעם שובי אל ארצך ואל תשכני עם זרים.

הוי ציון^א – יושבת בגולה כבת בבל תחת יד פרס.

המלטי – משם, עד לא יבא מלך יון ויכבוש וישחית הכל.

א. בכ״י: צאי.

יושבת בת בבל – על ציון, וקראה כן, כי הוא כמו נתינת טעם למה שאמר המלטי, וגם הוי, וכן אברם העברי (בראשית י״ד:י״ג), וזולת זה רבים, ולכן היה זה כמו: כי עצר עצר י״י (בראשית כ׳:י״ח).

וכנגד מלכות יהודה אמר הוי ציון המלטי יושבת בת בבל ר״ל את בת ציון ומלכות יהודה המלטי מגלותך, וקראה יושב בבל לא מפני שהיתה אז שמה כ״א לפי שהיא כולה היתה גלות ירושלם שגלה נבוכדנצר לבבל שעליהם באיזה מקום ומחוז שיהיו אמר הוי המלט.

הוי ציון המלטי. ׳כי מציון תצא תורה׳ (מיכה ד ב), ובה תצאו משעבוד מלכויות¹:

1. ׳ציון׳ רומזת לתורה, כי משם תצא תורה לעולם, וכמו שדרשו בברכות (ח.) ש׳שערי ציון׳ היינו ׳שערים המצויינים בהלכה׳, ואמר הנביא שימלטו מבבל ע״י התורה, כי ע״י עסק התורה ינצלו משעבוד מלכויות. [ונמצא שאינו מפרש שאומר לציון, שהם ישראל, להימלט, אלא אומר לישראל שימלטו לציון או על ידי ציון, ואילו לשאר המפרשים, ׳ציון׳ ו׳יושבת בת בבל׳ שניהם כינוי לישראל, ורבינו בא ליישב את הכפילות]. הרי שקורא לישראל שיעלו מבבל לארץ ישראל, ושם יוכלו לעסוק בתורה יותר מאשר בבבל, וממילא יזכו לצאת משעבוד מלכויות. [וראה תנחומא (נח ג) ׳וישבו בתורתן בבבל מן אותה שעה עד היום ולא שלט בהן לא אדום ולא יוון ולא גזרו עליהם שמד, ואף לימות המשיח אין חבלי של משיח רואין, שנאמר הוי ציון המלטי מאדום ומיוון מגזרותיהן׳, וראה כתובות (קיא.) ׳כל הדר בבבל כאילו דר בארץ ישראל, שנאמר הוי ציון המלטי יושבת בת בבל׳, ובגמרא שם לפני כן ׳כשם שאסור לצאת מארץ ישראל לבבל, כך אסור לצאת מבבל לשאר ארצות׳, ופירש רש״י ׳לפי שיש שם ישיבות המרביצות תורה תמיד׳]. ואף שגם בבבל עסקו בתורה, ראה בפירוש רבינו לשיר השירים (ז ב-ד) שאילו היו עולים לארץ ישראל היו משיגים השגות נעלות יותר בתורה עד שלא היתה מחלוקת בין החכמים. ובפירושו שם (ה טו) מבואר שתכלית עליית הרגל לירושלים הוא ׳כי מציון תצא תורה׳, למען נלמד לאהבה ליראה. וראה מש״כ במאמר ׳בית שני והגאולה השלימה׳.

יושבת בה בבל – בספרים מדוייקים מלא וא״ו וכן יפה לעשות כי לא בא במנין החסרים במסורת בסוף ס׳ מצורע ובירמיה סי׳ מ״ח.

המלטי – ענין הצלה.

בת בבל – עדת בבל.

הוי ציון המלטי – כאלו יקרא ליהודה ויאמר עתה עדת יהודה שגלית מתחלה לבבל לשבת ביניהם המלטי ממקום שאתם עתה לבוא לציון.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

הוי וגו׳ – הוי ציון יושבת בת בבל המלטי.

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנציר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יב) ^אכִּ֣י כֹ֣ה אָמַר֮ יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה צְבָאוֹת֒ אַחַ֣ר כָּב֔וֹד שְׁלָחַ֕נִי אֶל⁠־הַגּוֹיִ֖ם הַשֹּׁלְלִ֣ים אֶתְכֶ֑ם כִּ֚י הַנֹּגֵ֣עַ בָּכֶ֔ם נֹגֵ֖עַ בְּבָבַ֥ת עֵינֽוֹ׃

For thus says Hashem of Hosts, whose glory has sent me to the nations which plundered you; 'for he who touches you touches the apple of His eye.

א. ‹פפ› ל=פרשה סתומה

אֲרֵי כִּדְנַן אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת בָּתַר יְקָרָא דַאֲמִיר לְאַיְתָאָה עֲלֵיכוֹן שַׁלְחַנִי עַל עַמְמַיָא דְבָזְזִין יַתְכוֹן אֲרֵי דִמְנַזֵיק בְּכוֹן כַּד מוֹשִׁיט יְדֵיהּ לְמִקְרַב בְּגַלְגְלֵי עֵינוֹהִי.

כי הנוגע בכם נוגע בבבת עינו – בבבת עין לא נאמר אלא בבבת עינו – (בשמואל ברמז צ״ט ובשופטים ברמז כ״ה).

אחר כבוד – אחר כבודכם אני שלוח להגדיל לכם כבוד.

ומדרש אגדה (תנחומא (בובר) הוספה פרשת דברים ד׳): אחר כבוד – אחר שאשלם לעשו כבוד שכיבד את אביו.

After glory After your glory I am sent, to magnify your glory. And the Midrash Aggadah (Addendum to Tan. Buber, Devarim 4) states: After the honor – After I pay Esau for the honor that he bestowed upon his father.

אחר כבוד – פתר ר׳ מנחם: אחר שאמר לו^א הקב״ה ולכבוד אהיה בתוכה (זכריה ב׳:ט׳), אחר כך שלחני אל הגוים השוללים אתכם. ועוד פתר אחר כבוד שלחני – כאדם האומר לחבירו אנה תלך, והוא משיבו בשביל כבודך אני מתעסק. פי׳: טונופרוד בלעז. כך אמר הנביא לישראל: בשביל כבודכם שלחני הקב״ה אל הגוים השוללים אתכם כי הנוגע בכם כנוגע בבבת עינו – שלוח אני להתנבאות להם ולומר כי מי שנוגע ומזיק את ישראל כנוגע בבבת עינו, והקב״ה מניף ידו עליהן.

א. כן בכ״י לוצקי 777, פריס 162. בכ״י ברסלאו 104 חסר: ״לו״.

כי – אחר שילוח כבודו אלי שלחני – והטעם לומר ליושבי בבבל, כי אין פחד מכל אויב בדרך, לשוב אל ציון.

אחר כבוד – אחד כבודו וכבודכם.

שלחני אל הגוים השוללים אתכם – שרוצים לשלול אתכם בצאתכם להעיד ולהתרות בם,

כי – כל

הנוגע בכם – בצאתכם מתוכם,

כנוגע בבבת עינו – שעלולה מאד להיות ניזקת.

כך אי אפשר שינקה כל הנוגע בכם כי יתכבד ויתקדש בם לעיני הכל שישפוט בם אם יעכבו עליכם לצאת.

כי כה אמר, אחר כבוד שלחני – אחר הכבוד שהבטיח אתכם כמו שכתוב בנבואה למעלה שתכליתה ולכבוד אהיה בתוכה (זכריה ב׳:ט׳) אחר זה שלחני אל הגוי השוללים אתכם כי אין די לאל יתברך בטובה שישלם לכם תמורת הרעה שהגיע לכם בגלות עד שיקח נקמה מאויביכם אשר שללו אתכם.

כי הנוגע בכם – הנוגע בכם לא ינקה כאדם שנוגע בבבת עינו והיא אישון העין שינקר אותו אם יגע בו בחזקה כן הנוגע בכם להרע יגע בנפשו.

כי כה אמר י״י צבאות – כל צבאות שסמך לשם הנכבד, הכונה בו בכל התורה והמקרא, צבאות השכליים הנפרדים, ואם בשיתוף השם נקראו הגשמים השמימיים צבאותיו ית׳, וכן ישראל בכלל מצד היותם עם רצונו.

שלחני – הכנוי לזכריה, ושמו בו אנשי כנסת הגדולה געיא, להודיענו כי אינו דבוק עם כבוד הקודם לו, אבל כבוד דבק בענין עם אחר, כי אחר אינו מוכרת כמו: אחר תלך (בראשית כ״ד:נ״ה), אחר אחד (ישעיהו ס״ו:י״ז). כאלו אמר: אחר כבודו, הוא יתעלה אמר וגזר ושלחני אל הגוים.

כי כה אמר ה׳ צבאות שהוא אדון צבאות ישראל ועתיד לקבצם ולמלוך עליהם, כה אמר אלי אחר כבוד רוצה לומר אחר שאמר לי שיהיה לירושלם לכבוד בתוכה כמו שזכר למעלה שלחני להנבאות על הגוים השוללים אתכם, ומ״ש לי הוא כי הנוגע בכם כנוגע בבבת עינו כלומר שלא לבד ייטיב לכם אבל גם ינקום נקמתכם מכל הנוגע בכם להרע אתכם כאילו נוגע בבבת עינו של הקדוש ברוך הוא.

(יב-יד) כי [כה אמר ה׳ צבאות] אחר כבוד. אחר שתשלימו הכוח השכלי הנקרא ׳כבוד׳ ו׳צלם אלקים׳¹, כאמרו ׳למען יזמרך כבוד׳ (תהלים ל יג)², כי בו יתנשא על כל הנפסדים³, וזה השלימות תשיגו בתורה האלקית בציון⁴: שלחני אל הגויים השוללים וגו׳, והיו שלל [לעבדיהם]⁵ וגו׳, [כי הנני בא ושכנתי בתוכך נאום ה׳]. כי הנני מוכן להשרות שכינתי כשיושג זה⁶:

1. תכלית האדם והחלק הנכבד בו הוא נשמתו שהיא ׳עצם הנפש השכלית הבחירית׳, ונשמתו זו היא רוחנית ומובדלת מחומר, ועל הנשמה אמר ה׳ למלאכיו ׳נעשה אדם בצלמינו׳, כלומר שניתן בתוך גוף האדם, שהיה לפני כן ׳נפש חיה׳ כשאר בעלי חיים, נשמה שעל ידה יהיה רוחני ונצחי כמו ה׳ ומלאכיו, ועל ידי נשמה זו יכול האדם להתבונן, ובזה יוצא כח שכלו אל הפועל, וכיון שהתבונן בשכלו היא הופכת להיות נצחית בנפש זו, וזוהי שלימות הנפש המשכלת. ושם ׳אלהים׳ מורה על הנצחיות, ואילו ׳צלם אלהים׳ היינו שיש לנפש השכלית נצחיות בכח, אבל רק על ידי ההתבוננות בתורה ובידיעת ה׳ שאז הפכה הנשמה להיות ׳אלהים׳ ונצחית בפועל הופך ה׳צלם אלהים׳ להיות ׳כבוד׳ (ע״פ פירוש רבינו לבראשית א כו-כז ועוד). וכפירושו כאן כן פירש בתהלים (עג כד) ׳ואחר כבוד תקחני׳.

2. ופירש רבינו שהוא ׳צלם אלהים׳ השכלי, וכעי״ז כתבו שם האבע״ז והרד״ק. וכאן הוסיף רבינו שאין הנשמה נקראת כן אלא אחרי שהשיגה שלימות. הרי שכאשר האדם משיג מעלה זו, אז נקראת נשמתו ׳כבוד׳, וזהו שאמר כאן ׳אחר כבוד׳, כלומר, אחרי שתשיגו מעלה זו שה׳צלם אלהים׳ שבכם ייהפך להיקרא בשם ׳כבוד׳.

3. לכן נקראת הנשמה ׳כבוד׳, ׳כי הכבוד הוא אצלנו בהשיגנו מעלה על זולתנו׳ (לשון רבינו בכוונת התורה בסופו), ולכן מעלת הנצחיות שישיג האדם ע״י שלימות הנפש, שהיא מעלה על כל שאר הנבראים הגשמיים, נקראת ׳כבוד׳. ובכוונות התורה כתב רבינו ׳ובהיות כי התענוג, לפחות בזמן שלא נהיה צריכים מן המאכל והמשתה והמשגל ושאר התאוות הגשמיות, הנה היותר נכבד אצלנו הוא תענוג הכבוד, וזה בהשיגנו מעלה על זולתנו, ותענוג השמחה אשר הוא השגת איזה דבר אשר נרצה בו, הנה השמחה הראויה לייחס אל העצם השכלי הנקרא ׳אלהים׳ בהשיגו חיי עולם היא בהשיגו שלימות באור פני מלך, והכבוד לעצם השכלי לחיי עולם הוא בהשיגו המעלה אשר תהיה לצדיקים איש על חברו ועל מלאכי השרת, כאמרם ז״ל (סנהדרין צג.) ׳גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת׳⁠ ⁠׳. [ונמצא שהנשמה נקראת ׳כבוד׳ כאשר השיגה נצחיות שאז יש לה מעלה על כל הנפסדים, הנבראים הגשמיים, ואילו הכבוד שניתן לנשמה בעולם הבא כשכר היא המעלה על שאר הרוחניים, שאר הצדיקים והמלאכים].

4. כלומר, את שלימות הנפש המשכלת תשיגו ע״י השגת התורה שתהיה לכם ב׳ציון׳, כי ׳מציון תצא תורה׳, ורק שם תוכלו להשיג שלימות זו.

5. ׳האומות יהיו שלל לישראל שהיו עבדיהם בגלות׳ (רד״ק).

6. כלומר, כאשר יעסקו בתורה עד שישיגו שלימות ׳צלם אלהים׳ ויהיו ׳אחר כבוד׳, שכבר השיגו מעלת ה׳כבוד׳, שלימות הנפש השכלית, אז תשרה השכינה בתוכם ויעניש ה׳ את הגויים, וכיון שזה יהיה דווקא ׳בציון׳, עליכם לשוב לשם כדי להשיג זאת.

נוגע בבבת עינו – זהו אחד מן י״ח מלין תקון סופרים ומקצתם הובאו במכילתא בפיסקא וברוב גאונך ובספרי פ׳ בהעלותך בפיסקא ויהי בנסע הארן וכולהו מייתי להו במדרש ילמדנו פ׳ בשלח ומסורת ריש סדר במדבר ותילים סי׳ ק״ו ואלו הן בבת עינו. ואמרתם הנה ממלאה והפחתם אותו (מלאכי א׳) כי מקללים להם בניו (שמואל א ג׳) ואהיה עלי למשא (איוב ז׳) קדושי לא נמות (חבקוק א) המיר כבודו בלא יועיל (ירמיהו ב׳) וימירו את כבודם בתבנית שור (תהלים ק״ו) כבודם בקלון אמיר (הושע ד׳) וירשיעו את איוב (איוב ל״ב) ואברהם עודנו עומד על ה׳ (פ׳ וירא) ואל אראה ברעתי (פ׳ בהעלתך) אשר בצאתו מרחם אמו ויאכל חצי בשרו (שם) איש לאהליו ישראל (שמואל ב כ׳) גבי שבע בן בכרי לאהליך ישראל (מלכים א י״ב) איש לאהליך ישראל (דברי הימים ב י״א) כן נראה להגיה וכמו שמצאתי במסרה כ״י דאי לאו הכי בציר מינייהו תרתי. ותשוח עלי נפשי אריכה ג׳) אולי יראה ה׳ בעיני (שמואל ב ט״ז) והנה שולחים את הזמורה אל אפם (יחזקאל ח׳) ע״כ. ובפי׳ תקון סופרים יש מי שכתב שאנשי כנסת הגדולה תקנו ושינו הדבור ממה שהיה כתוב בתחלה ולכאורה כן יראה ממדרש ילמדנו וכ״כ ר׳ נתן בעל העירוך בערך כבד בענין תקון סופרים שבספרים הראשונים היה כתוב בבבת עיני וכן משמע ממדרש רבה ריש סדר בא אל פרעה דאיתא התם רבי יהושע אומר תקון סופרים הוא עיני כתיב וכן בפ׳ משפטים פ׳ ל׳ חביבין ישראל כבבת העין העליונה שנא׳ כי הנגע בכם נגע בבבת עינו ואתה הולך ליגע בהם ולקללם תצא עינו שנא׳ שתם העי״ן ופירוש בעל מ״כ בבת עינו דריש הקרי עינו על הנוגע עצמו כלומר שיסתם עינו ואין פי׳ זה נכון בעיני המפרשים כי חלילה לנו להאמין שהסופרים יוסיפו או יגרעו או ישנו אפילו אות אחת ממה שכתוב בתורה ואדרבה תיקון כסילים יקרא וחס ליה לזרעיה דאברהם למעבד הכי עוד כ׳ בעל העקרים שאין אדם בעולם שיזייף ס׳ שיאמר אני זייפתי או תקנתי כך וכך ואיך יאמרו הם תיקון סופרים הוא זה ואולם עיקר הפירוש כמ״ש הרשב״א שהסופרים והחכמים דקדקו ומצאו לפי ענין כל א׳ וא׳ מן הכתובים ההם שעיקר הכונה לא היתה כמו שנר׳ מן המכתב בספר אלא צד כונה אחרת ולא היה לו לכתוב כן אלא כן אלא ששינה הכתוב ולא קראוה תקון סופרים אלא שהם דקדקו ופירשו שהם כינויים והכתוב עצמו כינה כן. וכ״כ בעל הליכות עולם והרב המזרחי ובעל יפה תואר פ׳ וירא ומחברים אחרים זולתם והוא קרוב למה שכתב בעל העיקרים במאמר ג׳ פ׳ כ״ב. וזו היא באמת כוונת מדרש ילמדנו שכן אמר נוגע בבבת עינו עיני היה לו לומר אלא שכינהו הכתוב כביכול כלפי מעלה וסוף המאמר מוכיח ג״כ בתחלתו באמרו אלא שכינו פסוקים אלו אנשי כנסת הגדולה ולכך נקראו סופרים שהיו סופרים כל אותיות שבתורה ודורשין אותן הרי מבואר שהחכמים והסופרים דקדקו ופירשו שהכתוב מדבר דרך כינוי ויש להם כח לפרש כן כמו שנמסרה התורה לחכמים לדרוש כפי חכמתם וקבלתם אבל לא להוסיף או לגרוע אפי׳ אות אחת ועיין עוד מ״ש המזרחי בפ׳ בהעלתך אצל ואל אראה ברעתי בשם ס׳ ישן גם זה מצאתי בס׳ כללי הגמרא שחיבר מוהר״ר יוסף קארו סמוך להליכות עולם זה לשינו והא דאמרינן תיקון סופרים וכו׳ הר׳ יהודה ז״ל כתב ר״ל שנכתב בתורה על דרך תקון סופרים שתוקנים מה שכותבים שיהיה דרך כבוד שעל דרך משל דוד המלך יצוה לסופר מהיר שיכתוב שדוד מצוה לפלוני שיעשה כך וכך הנה הסופר יתקן ל׳ הכתוב בשיאמר המלך דוד יצוה לפלוני עכ״ל. ובמסורת פ׳ משפטים נמ׳ סי׳ מן ט׳ עיני וחד ועינו וא׳ מהם הוא נגע בבבת עינו ומה שחסרתי כאן לבאר עיקר כוונת הכתובים אמלא על כל א׳ וא׳ במקומו כיד ה׳ אלהי עלי אבל קבצתי אותם כאן כדי שיהיו כולם מצוים במקום א׳ למי שירצה לראותם.

השוללים – ענין בזה.

בבבת עינו – הוא גלגל העין וכן כאישון בת עין (תהלים י״ז:ח׳).

אחר כבוד – ר״ל אחר שאמר לי שיהיה בתוך ירושלים לה לכבוד כמ״ש למעלה אחר זה שלחני להנבאות על הבבליים השוללים אתכם להודיעם שישלם להם גמול כי כל הנוגע בכם לרעה הרי הוא כאלו נוגע בבבת עינו של המקום ב״ה כביכול, או רצה לומר מזיק לעצמו כי יקבל גמולו והרי הוא כאלו נוגע בבבת עינו שמזיק לעצמו בידים.

אחר כבוד – יציין הכבוד (שהוא כבוד ה׳) בעצם מופשט, ולו יתיחסו עיני ההשגחה, והנוגע בכם נוגע בבבת עין הכבוד, כמ״ש וראיתם כבוד ה׳ כי שמע ה׳ את תלונותיכם, שהשגחתו תיוחס אל כבודו, המלא כל הארץ.

כי כה אמר ה׳ – הודיע להם שבכ״ז כבוד ה׳ והשגחתו ילך עמהם בכל מקומות פזוריהם לידות את קרנות הגוים המריעים להם עד שיבא העת לגאלם ושישכון כחומת אש סביב ירושלים, והנביא אומר בשם ה׳ אחר כבוד שלחני אל הגוים השוללים אתכם – צייר שכבוד ה׳ הולך עמהם בין הגוים, ר״ל בכ״מ שהם הולכים בגולה גם כבוד ה׳ (שהוא כינוי להשגחתו הפרטית) הולך עמהם, ואת הנביא שלח בשליחות אחר כבוד – ר״ל שאלך אחרי כבוד ה׳ ולהכריז ולהודיע אל הגוים השוללים אתכם להודיעם שכל הנוגע בכם כנוגע בבבת עינו של הכבוד הנזכר, שמצייר את הכבוד כאילו יש לו עינים, שהם עיני ההשגחה (כמ״ש למרות עיני כבודו, שר״ל העינים של כבוד ה׳ כי השגחת ה׳ שהם העינים המשוטטות בכל הארץ הם מיוחסים לכבודו והחוטא ממרה עינים של כבוד ה׳ שהכבוד צופה על מעשיו), וכל הנוגע בכם לרעה נוגע בבבת עינו של כבוד ה׳ הצופה ומשגיח עליכם בגלותכם.

אחר כבוד שלחני – ע״ד ואחר כבוד תקחני (תהלים ע״ג:כ״ד) שעל פי מבחר אוהבי מהח״ר יוסף צמח קאמיריני פירשתיו תנהגני אחר הכבוד (ויקח בלק את בלעם, קח את אהרן); לבקש כבוד ועושר לכם (עשה את כל הכבוד הזה, פרשת ויצא) שלחני ה׳, והמדבר הוא המלאך הדובר בו, וקרוב לזה פירש גם פיליפפזאָן.

בבבת עינו – של ה׳, המציק לכם כביכול מציק לו ובכל צרתכם לו צר; ודוגמת משל זה מצאנו בשירת האזינו ״יצרנו כאישון עינו״.

בבבת – בבי״ת יתירה להוראת תוך תוך העין.

(יג) כִּ֠י הִנְנִ֨י מֵנִ֤יף אֶת⁠־יָדִי֙ עֲלֵיהֶ֔ם וְהָי֥וּ שָׁלָ֖ל לְעַבְדֵיהֶ֑ם וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּֽי⁠־יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁלָחָֽנִי׃

For, behold, I will shake My hand over them, and they will be a spoil to those who served them'; and you will know that Hashem of Hosts has sent me.

אֲרֵי הָא אֲנָא מֵרִים יַת מְחַת גְבוּרְתִּי עֲלֵיהוֹן וִיהוֹן עֲדִי לְפַלְחֵיהוֹן וְתֵידְעוּן אֲרֵי יְיָ צְבָאוֹת שַׁלְחַנִי.

והיו שלל לעבדיהם – לישראל שהם עתה עבדים להן.

and they shall be prey, etc., to Israel, who are now slaves to them.

והיו שלל לעובדיהם^א הם האומות שהעבידו בישראל.

א. כן בפסוק ובכ״י לוצקי 777, פריס 162. בכ״י ברסלאו 104: ״לעובדיהן״.

כי – אני מניף ידי – להכות כל מבקש לשלול אתכם.

כי הנני מניף {את} ידי עליהם והיו שלל לעבדיהם – אם ירצו לשלול אתכם, ולפיכך נוסו והמלטו משם בטרם בא הרעה עליכם.

כי הנני, והיו שלל לעבדיהם – ר״ל האומות יהיו שלל לישראל שהיו עבדיהם בגלות.

וידעתם – אז בהגיע זאת הנבואה תדעו כי י״י צבאות שלחני וזה יהיה לעתיד בימות המשיח.

ולכן יניף ידו על אותם הגוים השוללים אתכם בחרבן ירושלם ובגלותכם באופן שהם יהיו שלל לישראל שיהיו עבדיהם בגלות, וכאשר תתקיים הנבואה הזאת תדעו כי ה׳ צבאות שלחני ומאתו היו דברי. ואפשר לפרש אחר כבוד שלחני שהכתוב מסורס ויאמר אחר הכבוד ששלחני לומר הקדוש ברוך הוא על ידי המלאך כה אמר על הגוים השוללים אתכם, ולא יהיה לפי זה מלת שלחני סמוכה אל הגוים רוצה לומר שלחני אל הגוים אבל יהיה סמוך אל כבוד אחר הכבוד ששלחני לומר לי ויהיה כי כה אמר ה׳ צבאות סמוך אל הגוים השוללים: הנה התבארה הפרשה הזאת והותרה השאלה הרביעית:

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

והיו שלל לעבדיהם – במקצת מקראות חדשות מקרוב באו אל הדפוס כתוב לעבדיהם העי״ן בחולם וטעו׳ נפל בהם וצריך להניף יד עליה׳ ולקנ׳ בפתח העי״ן וכן פירשו כל המפרשים.

מניף – ענין הרמה כמו והניף הכהן (ויקרא כ״ג:כ׳).

כי הנני מניף – כי בעבור זה אניף ידי עליהם להכות בהם והם יהיו לשלל לישראל שהיו עבדים להם.

וידעתם – בבוא הדבר תדעו אשר ה׳ שלחני ומאתו היו דברי.

כי הנני מניף את ידי עליהם – על הגוים השוללים אתכם ע״י הארבעה חרשים שידו אותם, והיו שלל לישראל עבדיהם אשר שללו אותם, וידעתם – ר״ל ואם לא תאמינו עתה לשליחותו אז תדעו שהייתי שליח מה׳ להזהיר אתכם בל תגעו בבבת עין כבודו.

וידעתם וגו׳ – בהתאמת הדבר תדעו כי שליחותי אליכם אמת היתה.

(יד) רׇנִּ֥י וְשִׂמְחִ֖י בַּת⁠־צִיּ֑וֹן כִּ֧י הִנְנִי⁠־בָ֛א וְשָׁכַנְתִּ֥י בְתוֹכֵ֖ךְ נְאֻם⁠־יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃

'Sing and rejoice, daughter of Zion; for, behold, I come, and I will dwell in your midst,' says Hashem.

תרגום יונתןר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

בּוּעִי וַחֲדִי כְּנִשְׁתָּא דְצִיוֹן אֲרֵי הָא אֲנָא מִתְגְלֵי וְאַשְׁרֵי שְׁכִנְתִּי בְגַוִיךְ אֲמַר יְיָ.

רני ושמחי בת ציון כי הנני בא – חוזר לשכון בתוך ירושלם.

רני – ושכנתי – על תנאי, אם התחברו ישראל מכל הגוים, והנה לא עשו כן כאשר פירשתי במגילת שיר השירים. וככה מראות האיפה כאשר אפרש.

ושכנתי בתוכך – שיבנה ביתי בך כבראשונה.

רני ושמחי – יתכן לפרש נבואה זו עד ממעון קדשו עתידה לימות המשיח בעבור שאמר: ונלוו גוים רבים (זכריה ב׳:ט״ו), הס כל בשר (זכריה ב׳:י״ז), ולא ראינו זה בבית שני. אלא ששאר כל הפרשה ענינה בבית שני שדבר על יהושע ועל זרובבל.

רני ושמחי בת ציון, ושכנתי בתוכך – תמה אני למה יסתבכו בזה הנוצרים בעבור אמרו לשון כנוי נקבה, גם לשון בתוכך, כי כל המקרא מלאה לדבר לשון נקבה על כל קהלה וקבוץ, וכתיב: ותעל הצפרדע (שמות ח׳:ב׳), ותעל השלו (שמות ט״ז:י״ג). גם בתוכך, גם בקרבך שהוא במקומות בני מעיים, הנה בכמה מקומות שיאמר כמו זה לכלל בני העם, כמו: ושכנתי בתוכם (שמות כ״ה:ח׳), וכבר זכרתי ורוחי עמדת בתוככם (חגי ב׳:ה׳), ואלו אמר שם בתוכך היינו לואים לפי סברתם. ואם הכל נכון בלי ספק, והאמת עד לעצמו.

רני ושמחי בת ציון וכולי עד ויראני את יהושע הכהן הגדול: אחרי שייעד זכריה הנביא על הגאולה העתידה ונקמת האויבים אמר כנגד בת ציון כמבשר רני ושמחי בת ציון כי הנה בא ושכנתי בתוכך רוצה לומר אל תחשוב שתהיה הגאולה העתידה כפקידת בית שני לא תהיה כן כי היא לא תהיה תלויה ברוח אדם כמו כורש או דריוש מלך פרס כי הנני בא ואני אבוא לכם לא אדם גם בבית שני לא ירדה שכינה ונבואה אמנם בגאולה העתידה אבוא ושכנתי בתוכך כימי קדם.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

רני – הרי״ש בקמץ לבד והוא חטוף מפני דגשות הנו״ן.

כי הנני בא – אבוא אל ירושלים ואשכון בתוכך.

רני – אחר שהודיע האזהרה שהזהיר ה׳ על ידו את האומות בל ירעו לישראל בגולה כי ה׳ משגיח עליהם, משים פניו אל בת ציון שתרון ותשמח על הישועה שתבא באחרית ימי הזעם שאז אבא אליך לשכון בתוכך – כמ״ש ולכבוד אהיה בתוכה.

תרגום יונתןר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(טו) וְנִלְווּ֩ גוֹיִ֨ם רַבִּ֤ים אֶל⁠־יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא וְהָ֥יוּ לִ֖י לְעָ֑ם וְשָׁכַנְתִּ֣י בְתוֹכֵ֔ךְ וְיָדַ֕עַתְּ כִּי⁠־יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁלָחַ֥נִי אֵלָֽיִךְ׃

'Many nations shall join themselves to Hashem on that day, and shall be My people; and I will dwell in your midst', and you shall know that Hashem of Hosts has sent me to you.

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וְיִתּוֹסְפוּן עַמְמִין סַגִיאִין עַל עַמֵיהּ דַייָ בְּעִדָנָא הַהִיא וִיהוֹן קֳדָמַי לְעַם וְאַשְׁרֵי שְׁכִנְתִּי בְּגַוִיךְ וְתֵידְעוּן אֲרֵי יְיָ צְבָאוֹת שַׁלְחַנִי לְאִתְנַבָּאָה עֲלָךְ.

ונלוו – ונתחברו.

And many nations shall join shall join.

ונלוו גוים רבים אל י״י – והיו לי לעם – שֶרבים מעמי הארץ מתיהדים¹ להיות לעם ביום ההוא שיבנה זרובבל את בית המקדש מפני שיראו הנפלאות שאני עושה לכם.

1. השוו ללשון הפסוק באסתר ח׳:י״ז.

ונלוו – אם ישראל יבואו.

ונלוו גוים רבים – שיבאו להסתפח ולהתגייר בימי חשמונאים.

כי י״י צבאות שלחני אליך – ודברי כנים ואמתים ולא מלבי אני בודאם.

ונלוו – מבואר הוא והוא לשון חבור.

ונחל י״י – אף על פי שזה נמצא על המעט במה שבידינו בספרי הקדש, אין לחוש, כי הוא נכון כמו מה שנמצא על הרוב. גם מי יודע אם בכלל לשון העבריים זה נמצא גם כן על השוה או אף על הרוב, וזה ענין יקר והנהיגהו.

ועם היות שבזמן ההוא ילוו גוים רבים אל ה׳ כולם יהיו לו לעם לפי שיקבלו אמונתו כמו שאמר צפניה (צפניה ג, ט) כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה׳ ולעבדו שכם אחד, הנה עם כל זה לא תשכון השכינה בתוכם כי אם בקרב ישראל והוא אומרו פעם שנית ושכנתי בתוכך וידעת כי ה׳ צבאות שלחני אליך ר״ל ואז תדע שעם היות הקדוש ברוך הוא אלהי צבאות הגוים כולם הנה עיקר הייעוד לך היה ולך שלחני לייעד ולא לשאר האומות. ואפשר לפרש ונלוו גוים רבים אל ה׳ שיקבצו הגליות כולם בזמן ההוא והיו לו לעם כי ימול השם ויסיר לב האבן מבשרם ואחרי ה׳ ילכו בו ידבקון.

ונלוו – ענין התחברות כמו ונלוה הגר (ישעיהו י״ד:א׳).

ונלוו – אז יתחברו עכו״ם רבים אל ה׳ ויהיו לו לעם להאמין בו ועכ״ז אשכון בתוכך ולא בתוך העכו״ם הרבים.

וידעת – אז בהשכינו את שכינתו לבד בתוכך תדע אשר ה׳ שלחני אליך ר״ל עיקר ייעוד הטובה נאמר עליך ולא על האומות אם כי גם הם יאמינו בה׳ מכל מקום לא ישוו עמך בדבר הטובה.

ונלוו גוים רבים אל ה׳ שיתגיירו ויקבלו דת האמת ובכ״ז ושכנתי בתוכך היינו בתוך ישראל כמ״ש והתהלכתי בתוככם, וידעת כי ה׳ צבאות שלחני אליך – כי השליחות הקודם היה להזהיר את הגוים, ושליחות זה הוא אליכם לבשר אתכם כי יש תקוה.

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(טז) וְנָחַ֨ל יְהֹוָ֤היְ⁠־⁠הֹוָ֤ה אֶת⁠־יְהוּדָה֙ חֶלְק֔וֹ עַ֖ל אַדְמַ֣ת הַקֹּ֑דֶשׁ וּבָחַ֥ר ע֖וֹד בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם׃

Hashem will inherit Judah as His portion in the holy land, and will again choose Jerusalem.

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְיַחְסִין יְיָ לִדְבֵית יְהוּדָה חוּלַקְהוֹן עַל אַרְעָא דְקוּדְשָׁא וְיִתְרְעֵי עוֹד בִּירוּשְׁלֵם.

ונחל י״י את יהודה – לנחלתו ולחלקו.

And the Lord shall inherit Judah as His inheritance and His share.

ונחל – כמו: והנחיל.

את יהודה חלקו – שהיה לו מתחילה בְארץ ישראל שהיא אדמת קודש.

ונחל – יקחנו לחלקו, כמו ונחלתנו (שמות ל״ד:ט׳). או הפועל יוצא, כמו: אשר ינחלו לכם (במדבר ל״ד:י״ז).

חלקו – לחלקו.

ונחל, יהודה – שהוא חלק האל יתברך אז ינחל אותו האל יתברך שיהיה נחלתו על אדמת הקדש שיצא מהגלות ויהיה נחלת האל על אדמת הקדש והפסוק הזה כמו כי חלק י״י עמו יעקב חבל נחלתו (דברים ל״ב:ט׳) וזכר יהודה לפי שהוא ראש ממלכות ישראל ואם בבית שני יהודה הוא ששב מהגלות.

ואמנם אומרו ונחל ה׳ את יהודה חלקו על אדמת הקדש פירשו המפרשים שיהיה הקב״ה הוא הנוחל לפי שיהודה שהוא חלק השם כמ״ש כי חלק ה׳ עמו יעקב חבל נחלתו (דברים לב, ט) הוא יתברך ינחל אותם ותהיה אותה נחלה שלו על אדמתם הקדש, והביאם אל הפירוש הזה לפי שחשבו שאם היה יהודה הוא הנוחל והקב״ה מנחיל אותו היה ראוי שיאמר והנחיל, אבל אין צורך כי ונחל הוא כמו והנחיל כמו ושב ה׳ אלהיך את שבותך (שם ל, ג) שהוא כמו והשיב, וגם בענין הנחלה מצינו אלה שמות האנשים אשר ינחלו לכם את הארץ (במדבר לד, יז) שהוא כמו אשר ינחילו כן ונחל ה׳ את יהודה הוא כמו והנחיל, ופירוש הכתוב וענינו הוא שבבית שני בני יהודה החזיקו בכל הארץ ובירושלם גם כן ולא נתחלקה הארץ לשבטים לפי שלא חזרו כולם לנחול את חלקם וגם לא נתנו ממנה תרומה לה׳, ואף בבית ראשון הנחיל יהושע את יהודה חלקו קודם מדידת הארץ וחלוקתה בעבור כלב בן יפונה שהיה משבט יהודה ולכן לקח לו שבט יהודה יותר מראוי לו עד שמפני זה אמר לשמעון עלה אתי בגורלי, והיה גמגום בין השבטים על חלקם ונחלתם כמו שתראה בספר יהושע מצווחת בני יוסף, ולכן אמר כאן שבגאולה העתידה לא יהיה כן אבל שינחיל ה׳ את יהודה חלקו הראוי לו בלבד על אדמת הקדש לפי שיעשו ממנה חלקים שוים לי״ב שבטים כמו שזכר יחזקאל ויהודה ינחל חלקו לבד ככל אחד משאר השבטים ולא עוד.

ועוד יעד, שיבחר הקדוש ברוך הוא בירושלם רוצה לומר שתהיה ירושלם תרומה לה׳ מכל הארץ כמו שניבא יחזקאל ולא יחזקו בה יהודה ובנימין בלבד כמו שהיה בחלוקת הארץ שעשה יהושע, ועל זה אמר ובחר עוד בירושלם, ואמר מלת עוד להגיד שלא יעשו י״ב חלקים מא״י בלבד אבל יחלקו אותה לי״ג חלקים והחלק הי״ג יהיה לתרומת ה׳ ובו תהיה ירושלם כמו שביארו יחזקאל בחלוקתו, ואמר שבזמן ההוא לא יצעקו ולא יצוחו אחד מן השבטים מחלוקת הארץ לא מפאת חזקה מהזמן הראשון ולא מהיות לזה יותר אוכלוסים מזה כי כל אחד יקבל חלקו בסבר פנים יפות וישתוק.

ונחל. על כל פנים לקץ הימין¹: חלקו. ׳כי חלק ה׳ עמו׳ (דברים לב ט)², והם³ תופשי התורה⁴:

1. כלומר, אילו היו עולים כל ישראל בימי עזרא, והיו משיגים שלימות נפשם השכלית על ידי לימוד התורה, היו זוכים להשראת השכינה אז, אך אף שלא זכו אז, כמבואר ביומא (כא:) שבין הדברים שבין בית ראשון לבית שני היתה השראת השכינה, שלא שרתה בבית שני (וראה להלן ג א-ג), עכ״פ לקץ הימין יהיו ישראל לחלקו ונחלתו של ה׳ ותשרה עליהם שכינתו. וכן כתב האבע״ז (פסוק יד) על מש״כ ׳רני ושמחי בת ציון כי הנני בא ושכנתי בתוכך׳, שהיה זה ׳על תנאי אם התחברו ישראל מכל הגויים, והנה לא עשו כן׳. והרד״ק כתב ׳יתכן לפרש נבואה זו עד ממעון קדשו עתידה לימות המשיח, בעבור שאמר ונלוו גויים רבים, הס כל בשר, ולא ראינו זה בבית שני, אלא ששאר כל הפרשה ענינה בבית שני שדיבר על יהושע ועל זרובבל׳. ולרבינו מיושב הכל, כי הנבואה היתה לימי בית שני בתנאי שכל ישראל יעלו לארץ, אך התנאי לא התקיים, ולכל הפחות יהיה כן לעתיד לבוא.

2. סוף הפסוק ׳יעקב חבל נחלתו׳, וכמש״כ כאן ׳ונחל׳. ונמצא ש׳ונחל׳ מוסב על ה׳ שכביכול יקבל את חלקו ונחלתו שהם ישראל, וכעי״ז פירש אבע״ז ׳יקחנו לחלקו׳, והרד״ק פירש ׳יהודה שהוא חלק האל יתברך אז ינחל אותו האל יתברך שיהיה נחלתו וכו׳, והפסוק הזה כמו כי חלק ה׳ עמו יעקב חבל נחלתו׳. וראה מש״כ להלן (יא יב).

3. ׳עמו׳ הנזכרים בדברים שם.

4. כעי״ז פירש רבינו בתהלים (פא יב-יד, צד יד) ש׳עמו׳ הם הצדיקים, ואם כן הם הנקראים כאן ׳חלקו׳, כמו שכתוב שם ש׳חלקו׳ הוא ׳עמו׳. אך בפירושו לדברים שם כתב רבינו: ׳כי חלק ה׳ עמו, כי אין לאל יתברך חלק במין האנושי אלא עמו, כי כל שאר האומות הם בני אל נכר וכו׳, יעקב חבל נחלתו, שהוא ובניו עבדים לאל יתעלה, אבל באומות העולם אם ימצא ביניהם איזה חסיד, לא ימשך זה לבניו׳.

ונחל ה׳ – המקום ינחל את יהודה כמאז להיות חלקו לעולם על אדמת הקודש ולא יגלו עוד ממנה.

ובחר עוד בירושלים – להשכין שם שכינתו כמאז.

ונחל ה׳ – לדעת המפרשים הוא כמו והנחיל, וזה זר מאד, שכ״מ שבא פעל נחל בקל הוא על הנוחל לא על המנחיל, וע״כ פי׳ שה׳ יהיה הנוחל שיקח חלק של יהודה כמ״ש בפי׳.

ונחל ה׳ את יהודה חלקו – מבואר ביחזקאל (סי׳ מ״ה וסי׳ מ״ח) כי בחלוקת הארץ לעתיד ירימו תרומה את חבל הארץ שהיתה נחלת שבט יהודה ויהיה קדש ה׳, ששם יעמוד המקדש וסביב לו יהיה מושב הכהנים והלוים ועיר ירושלים שלעתיד שתהיה רחוקה מן המקדש מ״ה מיל והנותר ברצועה בארך יהיה שייך אל המלך המשיח ויהיה ג״כ תרומת קדש, ויהודה יקח חלקו מצפון לתרומת הקדש, וז״ש שהחלק שהיה ליהודה בחלוקת יהושע על אדמת הקדש ינחל ה׳, שתהיה נחלת ה׳, עד שה׳ ינחל את יהודה – ר״ל יקח נחלתו שהוא חלקו שהיה לו על אדמת הקדש, ובחר עוד בירושלים ולא ישנה מקום המקדש הגם שעי״ז יצטרך לקחת חלקו של יהודה, כי תרומת הקדש תשתרע ברוחב ע״ה מיל, כמובאר ביחזקאל שם.

ונחל וגו׳ – ירושלים תהיה יקרה בעיניו כנחלת אבות היקרה לאדם מכל קנין ירושה ורכוש, לפי שאלה אם יאבדו נוכל לקנותם שנית הם וגם יותר מהם, אבל נחלה (מלשון נחל בחילוף אותיות נגר, עיין באוצר נרדפי) משעברה לאחרים אבדה לנו; והמשל כאן – גוים רבים יתוספו עליכם והיו לי לעם, מ״מ אתם תהיו נחלתי, ולא אחרים.

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יז) הַ֥ס כׇּל⁠־בָּשָׂ֖ר מִפְּנֵ֣י יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה כִּ֥י נֵע֖וֹר מִמְּע֥וֹן קׇדְשֽׁוֹ׃

Be silent, all flesh, before Hashem; for He has roused Himself from His holy habitation!⁠"

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

הס מפני ה׳ – צפניה א׳:ז׳

סָפוּ כָל רַשִׁיעַיָא מִן קֳדָם יְיָ אֲרֵי אִתְגְלֵי מִמְדוֹר קוּדְשֵׁיהּ.

הס כל בשר מפני ה׳ כי נעור ממעון קדשו – רבי פנחס בשם ר׳ ראובן חמש פעמים מקים דוד להקב״ה בספר ראשון של תהלים קומה ה׳ הושיעני אלהי, קומה ה׳ באפך, קומה ה׳ אל נשא ידך, קומה ה׳ אל יעוז אנוש, קומה ה׳ קדמה פניו, אמר לו הקב״ה דוד בני אפילו אתה מקימני אלף פעמים איני קם, אימתי אני קם לכשאראה עניים נשדדים ואביונים נאנקים, הדא הוא דכתיב משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה׳. רבי שמעון ברבי יונה אומר עתה אקום כל זמן שהיא מוכפשת באפר כביכול, אלא כשיבוא אותו היום שנאמר בו קומי שבי ירושלים באותה שעה הס כל בשר מפני ה׳ כי נעור ממעון קדשו, כהדא תרנגולתא דמנערא גרמא מן קיטמא.

הס כל בשר – כל שאר האומות.

כי נעור – לשון הערה והקצה.

Silence all flesh All the rest of the nations.

for He is aroused An expression [denoting] arousal and awakening.

כי ניעור ממעון קדשו – שייעור מן השמים ליפרע מן האומות.

הס – על דרך: ידמו כאבן (שמות ט״ו:ט״ז).

ומלת נעור – מבניין נפעל, כמו נכון. וזה הבניין יבוא בלשון הוה פעול, גם בלשון עבר, כמו נכונו ללצים (משלי י״ט:כ״ט), והממלכה נכונה (מלכים א ב׳:מ״ו). גם זה נעור לשון עבר, והעתיד אשר יעור משנתו (זכריה ד׳:א׳). ובא קמץ קטן¹ תחת גדול, אולי היה כן בעבור אות הגרון. והמפרש כי הוא כמו: נערו כגורי אריות (ירמיהו נ״א:ל״ח), סברא נכונה חשב בעבור מלת הס.

1. כלומר: צירה.

כי נעור – להושיע את עמו.

הס – שתוק כמו שפירשנו.

כי נעור ממעון קדשו – הוא השמים ואמר נעור ע״ד משל כאיש אשר יעור משנתו (זכריה ד׳:א׳) ע״ד שאמר ויקץ כישן י״י (תהלים ע״ח:ס״ה) ונעור מבנין נפעל מנחי העי״ן על משקל נבון נכון אעפ״י שהם בקמץ הנו״ן וזה בצר״י.

כי נעור – על דרך דברה תורה בלשון בני אדם, כאלו היה ישן ונעור משנתו, ואם באמת לא ינום ולא יישן שומר ישראל (תהלים קכ״א:ד׳), הפך מה שזכר אריסטו׳ בספר האלהות, כי דעת הקודמים היה שהאל העליון ישן ובטל תמיד, והנהגת העולם תעשה מאליה כאשר סדר מראש, ואין לו עוד פעל שוקד.

וזהו אומרו הס כל בשר מפני ה׳. והמפרשים פירשו הס כל בשר על האומות ונכון הוא בשגם הם בשר ורוח אין בקרבם, והענין שידמו כמו אבן ולא יפתחו פיהם לפי שהם בזמן ההוא יעיר ממעון קדשו רוצה לומר כאיש אשר יעור משנתו על דרך ויקץ כישן ה׳ וגומר ויך צריו אחור (תהלים עח, סה - סו), ואפשר לפרש מעון קדשו על בית המקדש כי בסבת אותו מעון קדשו יעור להנקם מאויביו:

ואז¹, הס כל בשר [מפני ה׳] כי נעור, ולא יסתיר עוד פנים, כענין ׳הקיצה אל תזנח לנצח׳ (תהלים מד כד)²:

1. לקץ הימין, כאשר ישיגו ישראל שלימות ׳אחר כבוד׳.

2. שם כתוב ׳עורה למה תישן ה׳ הקיצה׳, הרי שבדרך משל נאמר על ה׳ כאילו ישן כאשר אינו בא לעזרת ישראל, והמשיל הכתוב כאילו שמתעורר משנתו לעזור להם, וזהו לשון הכתוב כאן ׳כי נעור׳. והכוונה, שאחרי שישכין ה׳ את שכינתו בישראל לעתיד, לא יהיה יותר מצב של ׳שינה׳ לפניו, וכפי שכתוב שם ׳אל תזנח לנצח׳, שלא יסתיר ה׳ פניו שוב לעולם. וכן כתב רבינו בויקרא (כו יא) ׳ונתתי משכני בתוככם, תשרה שכינתי בתוככם בכל מקום שתהיו וכו׳, ולא תגעל נפשי אתכם לעולם, כאמרו (איכה ד כב) לֹא יוֹסִיף לְהַגְלוֹתֵךְ, וכאמרו (ישעיה נד ט) כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ וּמִגְּעָר בָּךְ׳. ובדברים (ל ח) ׳בהגלות משיח צדקנו אחר אבדן האומות, הֵמָּה יֹאבֵדוּ וְאַתָּה תַעֲמֹד בשובה ונחת, שלא יוסיף להגלותך, כמו שביאר הנביא באמרו (ירמיהו ד א) אִם תָּשׁוּב יִשְׂרָאֵל [נְאֻם ה׳ אֵלַי] תָּשׁוּב וְלֹא תָנוּד׳. ובתהלים (קכא ג) כתב ׳[ה׳] ברחמיו אל יתן למוט רגליך, ׳לא יוסיף להגלותך׳, אל ינום שומרך, אפילו בתנומה קלה לא יגרע ממך עיניו׳, ועל דרך שפירש כאן שלא יהיה מצב של ׳תנומה׳ כביכול. וראה מש״כ עוד בישעיה (כו ד, מה יז, נב א).

הס – ענין שתיקה כמו ויהס כלב (במדבר י״ג:ל׳).

כל בשר – כל אדם.

נעור – מלשון הערה והקיצה כמו אשר יעור משנתו (זכריה ד׳:א׳).

ממעון – ענין מדור כמו ה׳ מעון אתה היית לנו (תהלים צ׳:א׳).

הס כל בשר – שתקו כל האומות מפחד ה׳ ולא תוסיפו עוד להרחיב פה על ישראל.

כי נעור – כי אז יעור ממעון קדשו השמים לרדת לעשות נקם בהאומות כי עד הנה החריש להאומות כאלו היה ישן אבל אז כאלו יעיר משנתו.

הס כל בשר – בראותו במחזה התגלות ה׳ לעתיד לבוא ונקמתו בצרי יהודה, אומר שכולם ישתקו מפני ה׳ בעת שנעור ממעון קדשו – וכן אמר גם חבקוק כראותו נקמת בבל.

הס – לשון קריאה.

כי נעור – בעוד שעד עתה כביכול היה נרדם.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון