ואחרי שמת חנניה ונתפרסם שקרות נבואתו כתב ירמיהו מירושלם אל הגולה אשר הגלה נבוכד נצר מירושלם בבלה

כאשר יצא יכניה מלך יהודה והגבירה שהיא אמו והסריסים שהם גדולי המלכות כמו שת״י רברביא.

שיבנו בתים וישבו בשובה ונחת ויטעו גנות ויאכלו פרין עם היות ששלש שנים יהיו להם ערלים.

והבחורים ישאו נשים והבתולות ישאו אנשים ויולידו בנים ובנות בבבל ולא יחשבו שמהרה יבאו משם כי לא יהיה כן.

ולכן יתפלו בשלום העיר ההיא כיון שבשלומה יהיה להם שלום להיותם דרים בתוכה.

ושלא יבטחו בדברי הנביאים המשקרים ואל החלומות שחולמים אנשים הפך זה.

כי הבל הוא שקר וכזב.

לפי שעד שיהיו לבבל ע׳ שנה מהגדולה וההצלחה והממשלה על כל גויי הארצות לא יצאו בני יהודה משם כי הימים אשר הוראת׳ המערכה הצלחת בבל, ואמנם מה הם השבעים שנה האלה ראוי שתדע שאינם השבעים שנה שיעדם שיפקוד את ירושלם כי הם היו לחרבן ירושלם והתחילו מחרבן העיר ושריפת בית המקדש ונשלמו בימי דריוש בהשלמת בנין בית ה׳, אמנם שבעים שנה הנזכרים שהם מהצלחת בבל הם מיום שנבוכד נצר מלך בבבל שמרד במלך אשור ולקח מלכותו עד מות בלשצר בן בנו, כי הנה נבוכד נצר מלך ארבעים וחמשה שנה ואויל מרוד׳ בנו מלך אחריו כ״ב שנה ובלשצר ג׳ שנה עד שנהרג הרי לך ע׳ שנה למלכות בבל מהצלחה וכבוד, וידוע שכאשר מלך כורש ודריוש חותנו בבבל נשלמה הצלחת מלכות בבל בזרע נבוכדנצר בשבעים שנה, ועם היות שעדיין בזמן ההוא לא נבנה בית ה׳ הנה אז פקד השם את עמו בשהעיר את רוח כורש מלך פרס לתת רשות לבני הגולה לעלות ירושלם ולבנות בית השם ולהשיב שם כליו והיה זה מ״ט שנה קרוב לחמשים לחרבן ירושלם ושריפת בית ה׳, ואח״כ שבתה מלאכת בית ה׳ במצוות כורש והתמידה השביתה עד שנתים לדריוש שנתן רשות להשלים בנין בית ה׳ ואז נשלמו השבעים שנה לחרבן ירושלם והמקדש, ולזה אמר כאן כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם והקמותי עליכם את דברי הטוב להשיב אתכם אל המקום הזה שהיא הפקידה שעשה כורש לעלות לירושלם.

ואמנם אומרו כי אנכי ידעתי את המחשבות וגומר ויתר הפסוקים לא שיערו בהם המפרשים כראוי, וראוי לדעת אחרי שזכר הפקידה והשבתם לירושלם מה הם המחשבות של שלום ומה הוא והתפללתם אלי וגומר, ובפרט מה הוא ושבתי את שבותיכם ולא כבר שבו, גם אומרו וקבצתי אתכם מכל הגוים ומכל המקומות אשר הדחתי אתכם שם נראה בלתי צודק כי הנה לא שבו לבית שני לא עשרת השבטים שהגלה מלך אשור ולא בני יהודה שהלכו בגלות כי אם מעט מהם מאותם שהיו בבבל ושאר העם שהיו בשאר הארצות לא שבו לירושלם ואיך אם כן נתקיים הייעוד הזה, והתמה מרש״י שכתב שנאמר זה על צדקיהו שלא גלה עדיין כי הנה הפרשה לאחרי הפקידה תדבר לא קודם אליה, ודעתי בו תבין אחרי שתדע תכלית פקידת בית שני כי הנה יש לשואל שישאל אחרי אשר הקב״ה סילק שכינתו מישראל מחרבן בית ראשון מפני העבודה זרה שהיו עובדים ומפני עבירות אחרות משפיכות דמים וגלוי עריות וחלול שבתות שהיו ביניהם וגם מפני חלול השמיטות איך גזר עליהם גלות ע׳ שנה בעון השמיטו׳ שחללו ופקד אות׳ מיד ולא הניחם עוד בגלות בעונש שאר הפשעים שעשו חמורות מהשמיטות, ואם היה זה מהשם יתברך חסד ורחמים לכפר על חטאתם ולהעביר פשעיהם ולשובם לקדמותם למה לא חלה הנבואה באישיהם והאורים והתומים ארון כפורת כרובים ואש מן השמים כימי קדם, ואם לא עשה כן לפי שלא היתה גאולה שלימה כי אם פקידה חלושה למה א״כ השיבם לירושלם וצוה אותם על בנין הבית אם לא היה אלא מקדש מעט, אבל סבת זה כולו הוא שהקב״ה רצה ליסר אותם כאשר ייסר איש את בנו ולכן הביאם בגלות בבל ע׳ שנה לשתרצה הארץ את שבתותיה כדי שירגישו באותו זמן מועט שישבו בבבל צרות הגלות ורעותיו, האמנם אחרי אותם הע׳ שנה ראה לפקוד אותם ולהוציאם מאותו גלות ולהשיבם אל ירושלם לא להיותם כבר מכופרים מפשעיהם אלא כדי שיהיה להם מקום והכנה טובה לשישובו בתשובה ויתפללו אליו ומתוך תשובתם ותפלתם יסלח לעונותי׳ וישרה שכינתו בתוכם ושבו בנים לגבול׳ אחיהם שהיו מפוזרים ונדחים בגליות שלא שבו בפקידה, כי מפני שלא היתה פקידתם מבבל גאולה שלימה הוצרכו לאותה פקידה כדי להכין לבם לשוב אל אלהיהם באופן שיחכה לחננם ויחון לרחמם כי תהיה להם הכנה יותר טובה וקדושה לזה בהיותם בארץ הקדש ובבנותם בית ה׳ ועבודתם שמה ממה שהיה להם בהיותם בבבל, וז״ש הנביא בכאן כי אנכי ידעתי את המחשבות אשר אנכי חושב עליכם נאם ה׳ מחשבות שלום ולא לרעה רוצה לומר שלא היתה פקידת בבל מכוונת לעצמה כי אם לתת להם הכנה והזדמנות טוב לשישובו אל ה׳ אלהיהם כדי שיקבץ נדחיהם שלא שבו לבית שני ואלה הם המחשבות לשלום ושהיו לתת להם אחרית ותקוה שהיא הגאולה השלימה.

ולכן נאמר וקראתם אותי והלכתם והתפללתם אלי ואין זה ייעוד שיעשו כן אלא צווי שצוה אותם שיקראוהו ויתפללו לפניו על גאולת אחיהם ושובם אל ארצם.

ושאז ישמע אליהם וישיב את שבותם ויקבץ אותם מכל הגוים ומכל המקומות אשר נדחו שמה, כי זה על הגאולה הכללית אמרו לא על פקידת בבל שכבר היתה ולא היתה ככה, ושאז ישיב כולם אל המקום הזה ירושלם אשר בהשגחתו הורגלו משם כי זה היה תכלית הפקידה וצרכה, ולכן לא היו בה הקדושות שהיו בבית ראשון לפי שלא היתה גאולה נשלמת כי אם הכנה אליה אם היו העולים שמה אנשים צדיקים ושומרים דבר השם והולכים בדרכיו, וכאשר אנשי בית שני הרעו מהראשונים במעשיהם לא זכו אל מה שהיה הכונה האלהית בפקידתם ונתחייבו לשוב בגלות אחר יותר קשה ויותר ארוך מן הראשון כמה פעמים לא לבד על מה שחטאו בזמן בית שני אלא גם כן על כל מה שעשו בזמן בית ראשון מהע״ז וש״ד וג״ע ושאר העבירות כי היה הגלות מדובק מראשו עד סופו לפי שלא הוזהרו ממנו בבית שני, והותרה בזה השאלה הששית. ולפי שהיו נביאי השקר אשר אתם בבבל מנבאים להם שישובו ירושלם מהרה לכן הנביא אחרי שיעדם בישיבה שמה עד תום ע׳ שנה ותכלית הפקידה מה היה.

אמר להם זהו האמת מהכוונה האלהית לא כמו שאתם אמרתם הקים לנו ה׳ נביאים בבבל שהם משקרים:

כי כה אמר ה׳ אל המלך היושב על כסא דוד וגומר עד סוף הנבואה. בעבור שהנביא ניבא על המוסרות וסיפר מה שקרהו עם חנניה בן עזור עליהם ונשתלשלו הדברים כמו שנזכר, לכן חזר לדבר בענין עול מלך בבל שהיה הנמשל במוסרות והמוטות ההמה, ואמר שהש״י גזר על המלך המולך מבית דוד והוא היה אז צדקיהו ואל כל עם ירושלם שלא הלכו בגלות יהויכין שלא יתפארו בשנשארו בירושלם ואחיהם הלכו בגולה.

כי כה אמר ה׳ שהשארותם שמה תהיה לרעתם לפי שישלח בהם את החרב והרעב והדבר ויהיו כתאנים השוערים רוצה לומר המלוכלכים וכמו שזכר למעלה במראת דודאי התאנים.

ולא לבד יהיה זה בהם בהיותם בירושלם במצור ובמצוק אבל גם כשילכו בגלות ירדוף אותם שמה הדבר הרעב והחרב וז״ש ורדפתי אחריהם בחרב ברעב ובדבר וגומר בכל הגוים אשר הדחתים שמה, כי מפני שנדבקו בהם במצור נשארו דבקים עמהם ועם זרעם בכל המקומות אשר ילכו שמה, ומה קשה הייעוד הזה וכמה אימת אותו הנסיון, כי הנה החרב מבואר הוא שנדבק בהם בגלותם בכמה גזרות ושמדות שבאו עליהם נתנו את נבלתם מאכל לעוף השמים וחיתו ארץ, ואמנם הדבר מצאנו ראינו בנסיון פעמים רבות שבבוא דבר בארץ על הרוב יתחיל ביהודי׳ ומהם יתדבק בגוים עד שמפני זה אמר מרע״ה בקללתו (דברים כח, כא) ידבק ה׳ בך את הדבר וגו׳ לא אמר ידבק בחירק היו״ד ובקמץ הבי״ת אלא ידבק בפתח היו״ד ובסגול הבי״ת להודיע שבעמו ובאמצעתו יתדבק הדבר בארץ, ומה גם עתה בזמן הגרושים האלה שהארצות אשר יצאו מהם היהודים היו בריאות וטובות ואשר הלכו שמה היו ככה ובבואם שמה יד ה׳ היתה בם להומם בדבר מופלג וחזק מאד נמצא זה באותם שהלכו ממלכות ספרד אל פורטוגאל ואל איטליא ואל ארץ הישמעאלים ובכל המקומות אשר הלכו שם, וסבת זה בגולים מבוארת שמפני הליכתם רבים אל ארץ ואויר אחד ודבוקם אלו באלו ידבק בהם הדבר, ואמנם הרעב הנה זאת חקרנוה כן היא שבארץ אדום ובארץ ישמעאל בבוא שנת הבצורת שימעט הלחם בשוק ימכרו לגויי הארץ ולא ירצו למכור ליהודי עד שמפני זה מה שיקנה הגוי באחד יצטרך היהודי לקנות אותו בשנים, וגם מפני עניותם והיותם גזולים ועשוקים כל הימים ירדפם הרעב תמיד, ומלבד שלשת הרעות האלה הנוגעים עד נפש הנה יהיו לזועה לכל ממלכות הארץ לאלה ולשרקה שיהיו לועגים עליהם ולחרפה שיהיו בעיניהם נבזים ושפלים בחרפה וקלון.

ויהיה כל זה תחת אשר לא שמעו את דברי רוצה לומר אבותיכם ולא שמעתם אתם גם כן, ואחרי שניבא על חנניה בן עזור שימות השנה וניבא ג״כ לעם הנשאר בירושלם שלא הלכו לבבל.

ניבא על אשר הלכו בגולה שמה שהיו שומעים אל נביאי השקר.

ואמר שהקדוש ברוך הוא אמר וגזר בהשגחתו אל אחאב בן קוליה ועל צדקיהו בן מעשיה בעבור שהיו נביאי השקר שיענישם על ידי נבוכד נצר מלך בבל.

שישרוף אותם באש עד שישאר שמיהם לקללה.

ושיהיה זה תחת אשר עשו נבלה בישראל וינאפו את נשי רעיהם ועוד שנית שדברו בשמי שקר מה שלא צויתים ואנכי היודע ועד רוצה לומר אנכי היודע שדברו שקר כי לא צויתי אותם ככה ואנכי היודע והעד שראיתי ניאופם בנשי רעיהם.

ואחרי שניבא עליהם ניבא גם כן על שמעיהו הנחלמי שהיה גם כן נביא שקר.

וצוה השם לנביא שיאמר עליו יען אשר אמרת בשמכה רוצה לומר בשמך ובאה הה״א נוספת כמו אותכה שהוא כמו אותך, והענין שנעשה נביא אמת שר וגדול וכתב ספרים מבבל בשמו אל העם אשר היו בירושלם אל צפניה הכהן לאמר

אתה צפניה השם נתנך כהן תחת יהוידע רוצה לומר שהיה כהן גדול ממלא תחת יהוידע הכהן במעלה וכבוד, והיה ממנויו להיות פקיד ונגיד בית ה׳ רוצה לומר בבית ה׳, והפקידה היא לכל איש משוגע ומנבא שתתן אותו אל המהפכת שהוא בית הסהר ואל הצינוק שהוא כלי שמכניסין וסוגרין הידים.

וכיון שלהיותך כהן גדול אתה צפניה פקיד על כיוצא בזה למה לא גערת בירמיהו

על אשר שלח אלינו לבבל לאמר ארוכה היא רוצה לומר שישיבתנו כאן תהיה ארוכה ורבה מאד ולא נשוב במהרה מכאן כמו שאני נבאתי.

וצפניה קרא את הכתב באזני ירמיהו

ואז בא אליו דבר ה׳ והדבור הזה הוא אותו שנזכר למעלה כה אמר השם יען אשר אתה שלחת בשמכה כי שניהם אחד.

אבל סיפר ראשונה הענין שעליו בא הדבור ואחריו יזכור גזירתו, והוא שישלח לומר אל כל הגולה שהקדוש ברוך הוא אמר וגזר על שמעיה הנחלמי יען אשר נבא בשמי בשקר ולא שלחתיו

לכן הנני פוקד עליו ועל זרעו שלא יהיה לו איש יושב בתוך העם הזה ולא יראה בטוב שהיא הפקידה שזכר למעלה לפי שדיבר סרה על השם לדבר שקר בשמו אשר לא צוהו: