Now these are the words of the letter that Jeremiah the prophet sent from Jerusalem to the remainder of the elders of the captivity, and to the priests, and to the prophets, and to all the people, whom Nebuchadnezzar had carried away captive from Jerusalem to Babylon,
תרגום יונתןר״י קראאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהעודהכל
(א-ד){ו}אלהאדברי הספר אשר שלחבירמיה {הנביא} מירושלם... ביד אלעשה... וגמריה – ששלחן צדקיה בשליחות עצמו לנבוכדנצר וכתב בו אל יתר זקני הגולה לאמר כה אמר י״י וגו׳.
after Jeconiah the king, and the queen mother, and the eunuchs, and the princes of Judah and Jerusalem, and the craftsmen, and the smiths had departed from Jerusalem,
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״להואיל משהעודהכל
by the hand of Elasah the son of Shaphan, and Gemariah the son of Hilkiah, whom Zedekiah king of Judah sent to Babylon to Nebuchadnezzar king of Babylon, saying,
Take wives, and father sons and daughters; and take wives for your sons, and give your daughters to husbands, that they may bear sons and daughters; and multiply there, and don't be diminished.
For thus says Hashem of Hosts, the God of Israel, 'Don't let your prophets who are in your midst and your diviners deceive you; do not heed your dreams which you cause to be dreamed.
א. ‹רווח› =א (אין פרשה) • ל=פרשה פתוחה
ב. נְבִיאֵיכֶ֥ם =א (אין געיה) • ל=נְבִֽיאֵיכֶ֥ם (געיה); וייתכן שיש לקרוא שם ל=נְבִֽיאֵיכֶ֛ם (תביר אחרי תביר!)
1. כלומר: כמו ״חולמים״, ולא כבינוני של בניין הפעיל (על-פי צורת המילה), בעל משמעות של פועל גורם. כך סבר גם ריב״ג, אללמע, עמ׳ 127 (רקמה, עמ׳ קנ). ואולם באצול, ערך ׳חלם׳, הוא מאפשר לראות במילה ״מחלמים״ גם בינוני של בניין הפעיל, כלומר: הנביאים היו ממנים אנשים שיבואו וישאלו על חלומותיהם, ועל-פיהם הם, הנביאים, מנבאים את נבואותיהם. והשווה: רד״ק המפרש באורח דומה. ונראה, שגם אלפסי, ערך ׳חלם׳, פירש כאבן בלעם כאן.
mislead An expression of enticing. Cf: "The snake misled me (הִֹשִיאַנִי)" (Bereshit 3:13).
מחלמים – משפטו מחלימים כי הוא מבנין הפעיל וכן הם מעזרים אותם (דברי הימים ב כ״ח:כ״ג) כמו מעזירים.
ופי׳ אשר אתם מחלימים שאתם גורמים שיהיו הם חולמים שאם לא הייתם אתם שומעים אל חלומותיהם לא היו חולמים אם כן אתם מחלימים אותם לפיכך אמר חלומותיכם כי שלכם הם החלומות שהם חולמים.
ושלא יבטחו בדברי הנביאים המשקרים ואל החלומות שחולמים אנשים הפך זה.
ישיאו – ענין פתוי והסתה כמו הנחש השיאני (בראשית ג׳:י״ג).
וקוסמיכם – הוא מין כישוף.
אל ישיאו וכו׳ – נביאי השקר והקוסמים אשר בקרבכם אל יפתו אתכם במה שאומרים שמהר תשובו לירושלים בהפך מדברי וקצר בדבר המובן מעצמו.
חלומותיכם – האומרים לכם מה שראו בחלום.
אשר אתם מחלמים – רצה לומר שאתם שואלים מהם שהם ישאלו שאלת חלום.
אשר אתם מחלמים – אמשפטו: מְחַלְמִים, והוא פִעֵל, והוראתו על רבוי החלומות. ובגלל אות הגרון נתחלף מצב הנקודות, וכמהו: לַעְשֵר (דברים כ״ו:י״ב), בַעְשֵר (נחמיה י׳:ל״ט), מַעְזְרִים (דברי הימים ב כ״ח:כ״ג).
א. במהדורה קמא (כ״י לוצקי 675ב, קולומביה) הופיע כאן ביאור אחר: ״ענין הפעיל בלא יו״ד, על דרך לשון ארמית. ואולי הנכון...״. במהדורה קמא (כ״י לוצקי 675א) הוסיף שד״ל (לפני ״ואולי הנכון״): ״וטעם ההפעיל: אולי שהיו ביניהם אנשים שהיתה אומנותם לחלום בשביל אחרים, וזה העם הולכים אצלם ומבקשים מהם שיחלמו בשבילם ויודיעום העתידות.״ ולאחר מכן הועבר קולמוס על ביאור זה.
מחלמים – פעל יוצא.
אשר אתם מחלמים – ר״ל אתם מסבבים החלומות ע״י רעיונות היום כמעשה דקיסר וריב״ח (בפרק הרואה) הרהר ביה כולא יומא ולאורתא חזא.
תשמעו – תתנו לב.
מחלמים – מבנין פִּעֵל (להורות חוזק הרושם שעשה בדעתם החלום), והיה לו להנקד ״מְחַלְּמִים״, (כי תכלה ״לַעְשֵׂר״ במקום ״לְעֲשֵׂר״).
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
For they prophesy falsely to you in My name. I have not sent them,' says Hashem.
א. נְאֻם־יְהֹוָֽהי״יֽ מכאן ואילך (לאחר ״נְאֻם־״) חסרים שני דפים בכתר ארם צובה (עד ירמיהו ל״א ל״ד אחרי התיבה ״נֹתֵ֥ן״). וגם הדף השלישי לאחריהם קרוע בחלקו. יסוד הנוסח בחלק החסר הוא כתי״ל.
For thus says Hashem, 'After seventy years are accomplished for Babylon, I will visit you, and perform My good word toward you, in causing you to return to this place.
כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה – וכתוב אחד אומר למלא לחרבות ירושלים שבעים שנה, נ״ב שנה שעשו בגולה ועלו, ג׳ של כרש, י״ד של אחשורוש (שתים) [ואחת] של דריוש, בשנת שתים לדריוש המלך ויען מלאך ה׳ ויאמר ה׳ צבאות עד מתי אתה לא תרחם את ירושלים. ארבע שנים היה הבית נבנה שנאמר ושיצא ביתא דנא עד יום תלתא לירח אדר שנת שית לדריוש מלכא, באותו זמן לשנה הבאה עלה עזרא מבבל וגלותו עמי שכה״א ויעלו מבני ישראל ומן הכהנים ומן הלוים והשוררים והשוערים והנתינים אל ירושלים, בשנת שבע לארתחששתא המלך ויבאו ירושלים בחדש החמישי.
כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקד אתכם – וע׳ שנה למלכות בבל כתבנו למעלה חשבונם.
אפקוד – שהעיר את רוח כרש מלך פרס (עזרא א׳:א׳) כמו שכתוב, והפקידה היתה לשבעים שנה למלכות בבל אבל בנין הבית לא היה אלא עד מלאת לחרבות ירושלם שבעים שנה (דניאל ט׳:ב׳) שהוא בגלות צדקיהו.
לפי שעד שיהיו לבבל ע׳ שנה מהגדולה וההצלחה והממשלה על כל גויי הארצות לא יצאו בני יהודה משם כי הימים אשר הוראת׳ המערכה הצלחת בבל, ואמנם מה הם השבעים שנה האלה ראוי שתדע שאינם השבעים שנה שיעדם שיפקוד את ירושלם כי הם היו לחרבן ירושלם והתחילו מחרבן העיר ושריפת בית המקדש ונשלמו בימי דריוש בהשלמת בנין בית ה׳, אמנם שבעים שנה הנזכרים שהם מהצלחת בבל הם מיום שנבוכד נצר מלך בבבל שמרד במלך אשור ולקח מלכותו עד מות בלשצר בן בנו, כי הנה נבוכד נצר מלך ארבעים וחמשה שנה ואויל מרוד׳ בנו מלך אחריו כ״ב שנה ובלשצר ג׳ שנה עד שנהרג הרי לך ע׳ שנה למלכות בבל מהצלחה וכבוד, וידוע שכאשר מלך כורש ודריוש חותנו בבבל נשלמה הצלחת מלכות בבל בזרע נבוכדנצר בשבעים שנה, ועם היות שעדיין בזמן ההוא לא נבנה בית ה׳ הנה אז פקד השם את עמו בשהעיר את רוח כורש מלך פרס לתת רשות לבני הגולה לעלות ירושלם ולבנות בית השם ולהשיב שם כליו והיה זה מ״ט שנה קרוב לחמשים לחרבן ירושלם ושריפת בית ה׳, ואח״כ שבתה מלאכת בית ה׳ במצוות כורש והתמידה השביתה עד שנתים לדריוש שנתן רשות להשלים בנין בית ה׳ ואז נשלמו השבעים שנה לחרבן ירושלם והמקדש, ולזה אמר כאן כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם והקמותי עליכם את דברי הטוב להשיב אתכם אל המקום הזה שהיא הפקידה שעשה כורש לעלות לירושלם.
כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה – כאשר יושלם לבבל שבעים שנה מהתחלת התפשטותה על ישראל מעת שכבש נ״נ את יהויקים בראשונה והיא היתה בשניה למלכות נ״נ והוא מלך מ״ה שנים א״כ נשארו עוד משנותיו מ״ד שנים וימי אויל מרודך בנו כ״ג שנים אלא שנבלעה שנה אחת בימי מלכות אביו כי עלתה לזה ולזה הרי אם כן ס״ו שנים וימי בלשאצר בנו ג׳ שנים הרי שבעים שנה חסר אחת א״כ בשנת אחת לדריוש מלאו שבעים שנה ומיד כשמת דריוש ומלך כורש בשנה הראשונה היתה הפקידה ושבו לארצם וכמ״ש בדניאל.
אפקוד אתכם – אז אזכור בכם ואז אקיים עליכם את דברי הטוב וכו׳ אבל לא קודם הזמן הזה כדברי הנביאים המשקרים.
לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם – לדעת רוב המפרשים וחכמים יודעי העתים: התחילו שבעים שנים אלה משנה ראשונה למלכות נבוכדנאצר, וְשָלְמוּ בשנת אחת לכורש, כשלכד בבל והמית את בלשאצר. והנה בספרי הקדש לא נזכר אחר נבוכדנאצר כי אם אויל מרדך ובלשאצר, ולא נזכרו שנות מלכותם. ואין מזה אמנם ראיה שלא היו ביניהם מלכים אחרים, כי לא נזכרו אלה אלא לצורך המאורעות. והנה במספר מלכי בבל וימי מלכותם אין לנו רק קצת דברים שהעתיק יוסף פלאויוס מספר Berosus הכשדי, שהיהא אחר שנפלה מלכות פרס ביד היונים. וקרוב הדבר מאוד שכבר אבדו או נתקלקלו זכרונות מלכי בבל, שכבר נמחו מן הארץ, גם הם גם מלכי פרס שבאו אחריהם. והנה במספר שנות נבוכדנאצר, Berosus מסכים עם ספרי הקודש, כי אמר (כמו שהביא יוסף בספרו הראשון נגד אפיון) שמָלַך מ״ג שנה. והנה בסוף ירמיה {ירמיהו נ״ב:ל״א} ובסוף מלכים {מלכים ב כ״ה:כ״ז} כתוב כי אויל מרדך הוציא יהויכין מבית כלא בשנת מָלכו, היא שנת ל״ז לגלות יהויכין. והנה יהויכין גלה אחרי י״א שנה למלכות יהויקים, ונבוכדנאצר מלך בשנה הרביעית ליהויקים. נשארו ז׳ שנים ליהויקים ול״ז לגלות יהויכין, הרי מ״ד, ושנה אחת נבלעה בינתים. אמנם המלכים אשר מלכו אחרי נבוכדנאצר לדברי Berosus (לפי מה שהביא יוסף בספר הנזכר), אלה שמותם ואלה שנות מלכותם:
Evilmaraduko 2
Neriglissar 4
¾ Labosoarcod
Nabonnedus 17
____
¾ 23
ועם מלכות נבוכדנאצר, הרי: 67. ודע כי בירוסו עצמו אומר: כי נריגליססר ולאבוזוארקוד לא היו מזרע נבוכדנאצר. ולפי זה יצדק מה שכתוב למעלה כ״ז:ז׳: ואת בנו ואת בן בנו. ואמנם נבונידוס נראה שהוא בלשאצר בן בנו של נבוכדנאצר, אף על פי שאין נראה כן מדברי בירוסו. ואין ספק כי גם בדברי בירוסו יש שבושים, כי אמר כי כורש לא המית את מלך בבל, וכן בפרטים אחרים, עיין שם. ואין ספק כי יותר ראוי לסמוך על דניאל שהיה בימי המלכים ההם.
ודי כי יש עוד חשבון אחר לשבעים שנה, לא למלכות נבוכדנאצר, אך לחרבות ירושלם. עיין ראב״ע בדניאל ט׳:ב׳, ורד״ק בזכריה א׳:י״ב, ובסוף דברי הימים.
א. כן בדפוס ראשון. בכ״י: שבא לארץ יון.
כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה – זה נחשב מיום שמלך נבוכדנצר עד כורש שאז בטלה מלכות בבל והיה פקודה, וז״ש אפקד אתכם – אבל בנין הבית לא היה עד שבעים מהחורבן שהוא י״ט שנה אח״ז והקימותי עליכם את דברי הטוב ר״ל כי ה׳ גבל הגאולה וקצב הזמן (לא כמו בגלות אדום שלא נתגלה קצם וזכו אחישנה) וע״כ שראה בחכמתו שצריכים להיות זמן הזה בגלות לטובתם.
לבבל – אולי מיום שהתחיל נבוכדראצר מלכה להגלות אתכם בימי יכניה.
ואמנם אומרו כי אנכי ידעתי את המחשבות וגומר ויתר הפסוקים לא שיערו בהם המפרשים כראוי, וראוי לדעת אחרי שזכר הפקידה והשבתם לירושלם מה הם המחשבות של שלום ומה הוא והתפללתם אלי וגומר, ובפרט מה הוא ושבתי את שבותיכם ולא כבר שבו, גם אומרו וקבצתי אתכם מכל הגוים ומכל המקומות אשר הדחתי אתכם שם נראה בלתי צודק כי הנה לא שבו לבית שני לא עשרת השבטים שהגלה מלך אשור ולא בני יהודה שהלכו בגלות כי אם מעט מהם מאותם שהיו בבבל ושאר העם שהיו בשאר הארצות לא שבו לירושלם ואיך אם כן נתקיים הייעוד הזה, והתמה מרש״י שכתב שנאמר זה על צדקיהו שלא גלה עדיין כי הנה הפרשה לאחרי הפקידה תדבר לא קודם אליה, ודעתי בו תבין אחרי שתדע תכלית פקידת בית שני כי הנה יש לשואל שישאל אחרי אשר הקב״ה סילק שכינתו מישראל מחרבן בית ראשון מפני העבודה זרה שהיו עובדים ומפני עבירות אחרות משפיכות דמים וגלוי עריות וחלול שבתות שהיו ביניהם וגם מפני חלול השמיטות איך גזר עליהם גלות ע׳ שנה בעון השמיטו׳ שחללו ופקד אות׳ מיד ולא הניחם עוד בגלות בעונש שאר הפשעים שעשו חמורות מהשמיטות, ואם היה זה מהשם יתברך חסד ורחמים לכפר על חטאתם ולהעביר פשעיהם ולשובם לקדמותם למה לא חלה הנבואה באישיהם והאורים והתומים ארון כפורת כרובים ואש מן השמים כימי קדם, ואם לא עשה כן לפי שלא היתה גאולה שלימה כי אם פקידה חלושה למה א״כ השיבם לירושלם וצוה אותם על בנין הבית אם לא היה אלא מקדש מעט, אבל סבת זה כולו הוא שהקב״ה רצה ליסר אותם כאשר ייסר איש את בנו ולכן הביאם בגלות בבל ע׳ שנה לשתרצה הארץ את שבתותיה כדי שירגישו באותו זמן מועט שישבו בבבל צרות הגלות ורעותיו, האמנם אחרי אותם הע׳ שנה ראה לפקוד אותם ולהוציאם מאותו גלות ולהשיבם אל ירושלם לא להיותם כבר מכופרים מפשעיהם אלא כדי שיהיה להם מקום והכנה טובה לשישובו בתשובה ויתפללו אליו ומתוך תשובתם ותפלתם יסלח לעונותי׳ וישרה שכינתו בתוכם ושבו בנים לגבול׳ אחיהם שהיו מפוזרים ונדחים בגליות שלא שבו בפקידה, כי מפני שלא היתה פקידתם מבבל גאולה שלימה הוצרכו לאותה פקידה כדי להכין לבם לשוב אל אלהיהם באופן שיחכה לחננם ויחון לרחמם כי תהיה להם הכנה יותר טובה וקדושה לזה בהיותם בארץ הקדש ובבנותם בית ה׳ ועבודתם שמה ממה שהיה להם בהיותם בבבל, וז״ש הנביא בכאן כי אנכי ידעתי את המחשבות אשר אנכי חושב עליכם נאם ה׳ מחשבות שלום ולא לרעה רוצה לומר שלא היתה פקידת בבל מכוונת לעצמה כי אם לתת להם הכנה והזדמנות טוב לשישובו אל ה׳ אלהיהם כדי שיקבץ נדחיהם שלא שבו לבית שני ואלה הם המחשבות לשלום ושהיו לתת להם אחרית ותקוה שהיא הגאולה השלימה.
לתת לכם אחרית ותקוה – עיין מה שאני עתיד לכתוב בדברי הימים א׳ סימן ה׳ בס״ד.
אחרית – סוף.
כי אנכי ידעתי – אשר אנכי ידעתי את המחשבות וכו׳ שהמה לשלום ולא לרעה ר״ל מה שתתעכבו בגולה שבעים שנה לכם לטובה כי אז יכנע לבבכם הערל וזהו יהיה סבה לתת לכם אחרית טוב ותקוה טובה אחר שתשובו הנה.
אחרית ותקוה – אחרית טובה, כלומר: טובה לזמן עתיד, כמו: כי אחרית לאיש שלום (תהלים ל״ז:ל״ז), כי אם יש אחרית ותקותך לא תכרת (משלי כ״ג:י״ח), אם מצאת ויש אחרית ותקותך לא תכרת (שם כ״ד:י״ד). ותקוה – ענינו ביאת הדבר המקווה. וכן פירש רש״י בברכות (ט״ז ב׳) אחרית ותקוה – שתהא אחריתנו טובה ורואה מה שקוינו.
אחרית ותקוה – שם אחרית יציין ג״כ האושר האחרון והתכלית, כי אם יש אחרית (משלי כ״ג), וכפי דרכי האמונה, הרשעים יש להם ראשית, והצדיקים יש להם אחרית, ר״ל הרשעים מצליחים בעוה״ז ולבסוף תאבד אחריתם, כמ״ש כי לא תהיה אחרית לרע (משלי כ״ד כ׳), הנה אחרית גוים מדבר (לקמן נ׳ י״ב), והצדיקים מצליחים בסוף, כמ״ש להטיבך באחריתך (דברים ח׳), ועז״א (לקמן ל״א) ויש תקוה לאחריתך.
כי אנכי ידעתי מחשבות שלום ולא לרעה – כי לפעמים יחשב מחשבות שלום לרעה, כמו שגלות צדקיהו נתאחרה והיה לרעה, כמ״ש במשל השני דודאי תאנים (למעלה כ״ד), אבל עליכם אני חושב מחשבות שלום שאינם לרעה ולזה יאריך שבעים שנה כדי לתת לכם אחרית שתתקיימו בארץ, ועד הזמן הזה יהיה לכם תקוה.
And you shall call Me and go In My ways. This is an ellipsis.
והלכתם – לפני כמו התהלך לפני והיה תמים (בראשית י״ז:א׳).
והלכתם – פי׳ בדרכי.
ולכן נאמר וקראתם אותי והלכתם והתפללתם אלי ואין זה ייעוד שיעשו כן אלא צווי שצוה אותם שיקראוהו ויתפללו לפניו על גאולת אחיהם ושובם אל ארצם.
וקראתם אותי – ר״ל אחר שיכנע לבבכם תשובו ותהיו במקום המקודש מקום המוכן ביותר לעבוד את ה׳ אז כאשר תקראו אלי ותלכו בדרכי ותתפללו אלי להשיב את כל בני הגולה מכל המקומות.
וקראתם אותי – קריאה לתפלה בא אחריו מלת אל, ומ״ש פה מלת אותי, היינו שאבא אליכם כמ״ש (ישעיהו מ״ג כ״ב), ומוסיף שאח״כ והלכתם אלי, לבתי כנסיות שהיו להם למקדש מעט.
וקראתם אותי – והגם שלא תהיו בירושלים להקריב קרבנות תקראו אותי לבא אליכם ע״י שתלכו ותתפללו אלי ותפלה תעמוד במקום קרבן.
והלכתם – תלכו הלוך וקרוא אותי.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
ובקשתם אותי – וכאשר תבקשו אותי אז תמצאו אם תדרשו אותי בכל לבבכם.
ובקשתם – בקשה המגביל נגד מציאה, יבקש השראת השכינה וההשגחה התמידיית והיא מדרגה יותר גדולה מתפלה ובקשה בא תמיד אחר שאלה, שאלתי ובקשתי, וכן (דברי הימים ב ז׳ י״ד) ויתפללו ויבקשו פני.
ובקשתם כמבקש את הנאבד,
ומצאתם שתשוב השגחתי עליכם.
תרגום יונתןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
I will be found by you,' says Hashem, 'and I will turn again your captivity, and I will gather you from all the nations, and from all the places where I have driven you,' says Hashem; 'and I will bring you again to the place from where I caused you to be carried away captive.'"
וקבצתי אתכם מכל הגוים – הנה מבואר בכאן שזה הלשון אמר שיהיה אחר שבעים שנה שאז היה בנין בית שני, ובאור כל זה ימצא בגביע.
ושאז ישמע אליהם וישיב את שבותם ויקבץ אותם מכל הגוים ומכל המקומות אשר נדחו שמה, כי זה על הגאולה הכללית אמרו לא על פקידת בבל שכבר היתה ולא היתה ככה, ושאז ישיב כולם אל המקום הזה ירושלם אשר בהשגחתו הורגלו משם כי זה היה תכלית הפקידה וצרכה, ולכן לא היו בה הקדושות שהיו בבית ראשון לפי שלא היתה גאולה נשלמת כי אם הכנה אליה אם היו העולים שמה אנשים צדיקים ושומרים דבר השם והולכים בדרכיו, וכאשר אנשי בית שני הרעו מהראשונים במעשיהם לא זכו אל מה שהיה הכונה האלהית בפקידתם ונתחייבו לשוב בגלות אחר יותר קשה ויותר ארוך מן הראשון כמה פעמים לא לבד על מה שחטאו בזמן בית שני אלא גם כן על כל מה שעשו בזמן בית ראשון מהע״ז וש״ד וג״ע ושאר העבירות כי היה הגלות מדובק מראשו עד סופו לפי שלא הוזהרו ממנו בבית שני, והותרה בזה השאלה הששית. ולפי שהיו נביאי השקר אשר אתם בבבל מנבאים להם שישובו ירושלם מהרה לכן הנביא אחרי שיעדם בישיבה שמה עד תום ע׳ שנה ותכלית הפקידה מה היה.
שביתכם – שבותכם קרי.
שבותכם – מלשון השבה.
ונמצאתי לכם – אז אהיה נמצא לכם למלאות משאלותיכם ואשיב את שבותכם ר״ל את הדבר הראוי להשיב לכם והוא הממשלה הראשונה.
וקבצתי אתכם – ר״ל את כל הגולה אקבץ מכל הגוים וכו׳ ואת כולם אשיב אל המקום הזה וכאומר מה שתשובו מבבל אין עצם הכוונה על הגאולה ההיא לשיהא נחשב מהירת ההשבה לטובה כי עצם הכוונה היא למען תהיו במקום המקודש מקום מוכן ביותר לעבוד את ה׳ להתפלל לפניו על גאולה כללית ושלימה גאולת עולם א״כ לטובה תחשב מה שתתעכבו שמה למען יכנע לבבכם לשוב לה׳ ויקובל תפלתכם (אבל הם לא כן עשו והוסיפו עוד לחטוא לכן גלו שוב ממנה).
ושבתי את שבותיכם – מלת שבות או שבית, במליצה הזאת השגורה בספרי הקודש, איננה מלשון שִבְיָה וגלות כדעת יונתן ורד״ק (Coccejus וראזנמילר וגעזעניוס), אלא משרש שוב, כמו: לְזוּת {משלי ד׳:כ״ד} משרש לוז, כדעת Gusetius. וכוונת המליצה הזאת: החזרת האדם או הגוי למצבו הראשון. וראיה לזה: וה׳ שב את שבות איוב {איוב מ״ב:י׳}, ושם אין מקום לשביה וגלות. וכן: ושבתי את שבותהןא את שבות סדום ובנותיה (יחזקאל ט״ז:נ״ג), וסדום לא הלכה בגלות. וכן מצאנו פעם אחת: בשוב ה׳ את שיבת ציון {תהלים קכ״ו:א׳}, שהוא בלא ספק משרש שוב.
[כך כתבתי זה שבע שנים, ועתה (סיון תקצ״ט) נראה לי: שאין הכוונה אלא אשוב אליכם, וכענין: ופניתי אליכם {ויקרא כ״ו:ט׳}, כי לא יתכן שיאמר תחלה: אשיב אתכם למצבכם הקודם, ואחר כך יאמר: וקבצתי אתכם. וכיוצא בזה: ושב ה׳ אלהיך את שבותך, ואחר כך: ורחמך ושב וקבצך {דברים ל׳:ג׳}; מלבד כי שב אינו אלא פעל עומד.]ב
א. כן בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: שביתהן.
ב. ההוספה בסוגריים המרובעים מופיעה בכל כתבי היד, אך לא בדפוס ראשון. ואפשר ששד״ל חזר בו ומחקו. מהוספה זו ניתן להסיק ששד״ל כתב את מהדורתו הראשונה של פירושו על ירמיהו בשנת תקצ״ב.
ושבתי את שבותכם, והשבותי אתכם – כ״מ שנאמר ושב בקל (והוא יוצא) הוא תמיד השבת המדרגה, וה׳ שב את שבות איוב, והשיב בהפעיל הוא השבה למקום, וכן לקמן (ל׳ ג׳).
ונמצאתי ואח״כ אמצא לכם בעצמי בבוא הזמן המיועד,
ושבתי הוא השבת המדרגה שתשובו למעלתכם,
וקבצתי קיבוץ גליות,
והשבותי אתכם הוא השבת הגליות למקומם.
ושבתי – היה לו לומר והשיבותי, אבל כך היתה המליצה.
שבותכם – שם משרש שוב, אעשה שתשובו; ולפי הכתיב הוא מלשון שבות ושביה, ונכון יותר כפי הקרי.
תרגום יונתןר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
כי אמרתם הקים לנו י״י נביאים – זה שאני אומר לכם כי לשבעים שנה אפקוד אתכם (ירמיהו כ״ט:י׳) הוא האמת אבל כשאתם אומרים הקים לנו י״י נביאים בבבל שאומרים לכם מעתה תשובו אינו כלום כי שקר הם נבאים לכם (ירמיהו כ״ז:י׳).
ויונתן תרגם נביאים – מלפין.
אמר להם זהו האמת מהכוונה האלהית לא כמו שאתם אמרתם הקים לנו ה׳ נביאים בבבל שהם משקרים:
הקים – העמיד.
כי אמרתם – אם תאמרו הנה ה׳ העמיד לנו נביאים בבבל והמה מתנבאים שמהר נשוב וקצר בדבר המובן מעצמו.
כי אמרתם וגו׳ – כל זה אני אומר לכם, מפני שידעתי שאתם בוטחים בנביאי שקר שלכם, שמבטיחים אתכם כי עוד מעט תשובו אל ארצכם. לפיכך אני אומר לכם: בנו בתים ושבו וגו׳ {ירמיהו כ״ט:ה׳-ז׳}.
כי אמרתם – פסוק זה אין לו שייכות לא למעלה ולא למטה, ומלת בבלה תחת בבבל אינו כפי הדקדוק, שהה״א בסוף יבא רק במקום למ״ד שבתחלה, לא במקום ב׳, ולכן פרשתי שמלת בבלה נמשך למעלה, ולא תפלא על שהפסיק בסוף פסוק, שכן יבא הפסק לפני מאמר המוסגר כמ״ש בכ״מ.
(כי אמרתם הקים לנו ה׳ נביאים הוא מאמר מוסגר) ומלת בבלה שב למעלה, ושעורו והשבותי אתכם אל המקום אשר הגליתי אתכם משם בבלה – (כי אמרתם הקים לנו ה׳ נביאים) שבעבור זה הגליתי אתכם, יען שאמרתם שה׳ הקים לכם נביאים, היינו יען שהאמנתם לנביאי השקר, וסדר הכתובים,
אל ישיאו לכם נביאיכם כי הגאולה תלויה רק בזמן בתפלה, שאז תהיה גאולה שלימה מן הגלות שהגלה אתכם בסבת שהאמנתם לנביאי השקר שהתעו אתכם מני דרך.
כי אמרתם – באמונתכם בנביאי השקר שבקרבכם, אמרתם שתשובו במהרה, ואני מנבא לכם שלא תשובו כי אם לאחר שבעים שנה.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
thus says Hashem concerning the king who sits on the throne of David, and concerning all the people who dwell in this city, your brothers who haven't gone forth with you into captivity,
concerning the king Zedekiah, who has not been exiled.
(טז-יז)כי כה אמר י״י אל המלך היושב עלאכסא דוד – עכשיו.
ואל כל העם – כלומר לא תאמרו אתם תשבו הנה אלא אפילו אתם הנשארים הנני משלח בם את החרב.
א. כן בכ״י פריס 163, מינכן 5. בנוסח שלנו: ״אל״.
היושב אל כסא – כמו על כסא.
כי כה אמר ה׳ אל המלך היושב על כסא דוד וגומר עד סוף הנבואה. בעבור שהנביא ניבא על המוסרות וסיפר מה שקרהו עם חנניה בן עזור עליהם ונשתלשלו הדברים כמו שנזכר, לכן חזר לדבר בענין עול מלך בבל שהיה הנמשל במוסרות והמוטות ההמה, ואמר שהש״י גזר על המלך המולך מבית דוד והוא היה אז צדקיהו ואל כל עם ירושלם שלא הלכו בגלות יהויכין שלא יתפארו בשנשארו בירושלם ואחיהם הלכו בגולה.
כי כה אמר ה׳ – רצה לומר לא אמת ידברו כי כה אמר ה׳ על המלך היושב על כסא המלוכה ועל כל העם וכו׳.
(טז-יז)כי כה אמר ה׳ שלא לבד שלא ישובו בני הגולה כי גם אלה שלא הגלו עדיין יגלו וילקטו כתאנים השוערים כמשל הנ״ל סי׳ כ״ד.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
thus says Hashem of Hosts; 'Behold, I will send on them the sword, the famine, and the pestilence, and will make them like vile figs, that can't be eaten, they are so bad.
א. ‹סס› ל=אין פרשה
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
השערים – ממקומו מובן שר״ל תאנים רעים, אבל מקור התיבה לא נודע, וכל ההשערות שבאו עליה רחוקות, גם המוציאים התיבה משם שערורה, שנמאסים כל כך שבראות איש אותם תסמר שערת ראשו.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
I will pursue after them with the sword, with the famine, and with the pestilence, and will deliver them to be tossed back and forth among all the kingdoms of the earth, to be an object of horror, and an astonishment, and a hissing, and a reproach, among all the nations where I have driven them;
א. [לְזַעֲוָ֜ה] (לזועה) =דפוסים • ל-כתיב=לְזַועֲהָ לפי ברויאר, אבל יותר נראה לקרוא בו לְזַוֲעָה, וכן דעתם של דותן ושל המקליד.
תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
ולחרפה – שיחרפו אותם דשטרוויר בלעז וכן כל חרפה שבמקרא.
and for a reproach That they will reproach them, and so is every expression of ירפה in Scripture.
אשר הדחתים שם – עבר במקום עתיד כמו אדיחם כי עדין לא גלו שארית ירושלם.
ולא לבד יהיה זה בהם בהיותם בירושלם במצור ובמצוק אבל גם כשילכו בגלות ירדוף אותם שמה הדבר הרעב והחרב וז״ש ורדפתי אחריהם בחרב ברעב ובדבר וגומר בכל הגוים אשר הדחתים שמה, כי מפני שנדבקו בהם במצור נשארו דבקים עמהם ועם זרעם בכל המקומות אשר ילכו שמה, ומה קשה הייעוד הזה וכמה אימת אותו הנסיון, כי הנה החרב מבואר הוא שנדבק בהם בגלותם בכמה גזרות ושמדות שבאו עליהם נתנו את נבלתם מאכל לעוף השמים וחיתו ארץ, ואמנם הדבר מצאנו ראינו בנסיון פעמים רבות שבבוא דבר בארץ על הרוב יתחיל ביהודי׳ ומהם יתדבק בגוים עד שמפני זה אמר מרע״ה בקללתו (דברים כח, כא) ידבק ה׳ בך את הדבר וגו׳ לא אמר ידבק בחירק היו״ד ובקמץ הבי״ת אלא ידבק בפתח היו״ד ובסגול הבי״ת להודיע שבעמו ובאמצעתו יתדבק הדבר בארץ, ומה גם עתה בזמן הגרושים האלה שהארצות אשר יצאו מהם היהודים היו בריאות וטובות ואשר הלכו שמה היו ככה ובבואם שמה יד ה׳ היתה בם להומם בדבר מופלג וחזק מאד נמצא זה באותם שהלכו ממלכות ספרד אל פורטוגאל ואל איטליא ואל ארץ הישמעאלים ובכל המקומות אשר הלכו שם, וסבת זה בגולים מבוארת שמפני הליכתם רבים אל ארץ ואויר אחד ודבוקם אלו באלו ידבק בהם הדבר, ואמנם הרעב הנה זאת חקרנוה כן היא שבארץ אדום ובארץ ישמעאל בבוא שנת הבצורת שימעט הלחם בשוק ימכרו לגויי הארץ ולא ירצו למכור ליהודי עד שמפני זה מה שיקנה הגוי באחד יצטרך היהודי לקנות אותו בשנים, וגם מפני עניותם והיותם גזולים ועשוקים כל הימים ירדפם הרעב תמיד, ומלבד שלשת הרעות האלה הנוגעים עד נפש הנה יהיו לזועה לכל ממלכות הארץ לאלה ולשרקה שיהיו לועגים עליהם ולחרפה שיהיו בעיניהם נבזים ושפלים בחרפה וקלון.
לזועה – לזעוה קרי.
לזעוה – ענין רעד ורתת.
לאלה – ענין שבועה.
ולשמה – ענין תמהון.
ולשרקה – ענין השמעת קול בקבוץ השפתים ודרכו לעשותו כשרואים דבר חשוב שנחרב.
ורדפתי – אפרע מהם בחרב האויב וברעב ובדבר.
ונתתים לזעוה – ר״ל אמסרם לכל ממלכות הארץ להיותם לזעוה כי כולם יחרידום.
לאלה – ישבעו לומר בשבועתם אהיה כהיהודים האומללים.
ולשמה – כולם יתמהו על גודל חורבנה.
ולשרקה – ישרקו על גודל האבדון.
ולחרפה – יחרפו אותם.
הדחתים – כמו אדיחם עבר במקום עתיד.
לאלה – שיהיה המקלל אומר: תהיה כפלוני.
ורדפתי אחריהם אח״כ בצאתם למצרים,
ונתתים לזעוה כנ״ל כ״ד ט׳.
לאלה – לצרה גדולה שאדם הנשבע אומר ״אל״ תבוא עלי, וכוונתו ״תבוא״ אם שקר נשבעתי.
תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
because they have not listened to My words,' says Hashem, 'with which I sent to them My servants the prophets, rising up early and sending them; but you would not hear,' says Hashem.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
ויהיה כל זה תחת אשר לא שמעו את דברי רוצה לומר אבותיכם ולא שמעתם אתם גם כן, ואחרי שניבא על חנניה בן עזור שימות השנה וניבא ג״כ לעם הנשאר בירושלם שלא הלכו לבבל.
את עבדי הנבאים – חסר יו״ד קדמאה על פי המסורת דסימן כ״ו וכן הוא בספרים מדוייקים.
תחת – בעבור אשר לא שמעו את דברי.
השכם ושלוח – עם כי הייתי משכים ומשלח בזריזות רב עכ״ז לא שמעתם וכאלו ידבר אל מול יושבי ירושלים.
ולא שמעתם – לא הם, ולא אתם (רד״ק).
אשר לא שמעו וכו׳ ולא שמעתם – ר״ל לא הם ולא אתם גולי בבל, ולכן
ולא שמעתם – גם אתם כמוהם.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Thus says Hashem of Hosts, the God of Israel, concerning Ahab the son of Kolaiah, and concerning Zedekiah the son of Maaseiah, who prophesy a lie to you in My name, 'Behold, I will deliver them into the hand of Nebuchadnezzar king of Babylon; and he shall kill them before your eyes.
א. הַֽנִּבְּאִ֥ים ל=הַֽנִבְּאִ֥ים (חסר דגש) לפי ברויאר (לא ברור לגמרי אבל כנראה נכון).
ואמר שהקדוש ברוך הוא אמר וגזר בהשגחתו אל אחאב בן קוליה ועל צדקיהו בן מעשיה בעבור שהיו נביאי השקר שיענישם על ידי נבוכד נצר מלך בבל.
אל אחאב וכו׳ – על אחאב ועל צדקיה.
שקר – דבר אשר לא צויתי.
והכם – ר״ל ימיתם.
אחאב בן קוליה וצדקיה בן מעשיה – לא נזכרו אלא כאן.א ועיין סנהדרין צ״ג. אמנם מעשה שושנה כבר העיד היירונימוס בהקדמתו לדניאל שהיו חכמי ישראל מלעיגים עליו, ואומרים כי איש יוני בדה אותו, שהרי נמצא בו לשון הנופל על הלשון שאינו נופל אלא בלשון יון. עיין שם.1
1. השוו גם אוריגנס (במכתבו לאפריקנוס) שהביא בשם מלומד יהודי שצדקיה ואחאב הם הם הזקנים המופיעים בסיפור שושנה.
א. כן בדפוס ראשון. בכ״י: ״לא ידענו מה טיבם אלא מן המקרא הזה ושנים שאחריו.״
And of them shall be taken up a curse by all the captives of Judah who are in Babylon, saying, 'Hashem make you like Zedekiah and like Ahab, whom the king of Babylon roasted in the fire',
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״ירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״להואיל משהעודהכל
אשר קלם מלך בבל – אשר שרפם לא נאמר אלא אשר קלם א״ר יוחנן משום רשב״י מלמד שעשאם כקליות.
אשר קלם מלך בבל באש – במקום ״שרפם״,1 וייתכן שהוא שרף את שניהם באמצעות <אמצעי-עזר> בין שניהם ובין האש, ולכן קרא לזה קלייה,2 וזהו <הביאור> הסביר ביותר, כמו שנאמר בכגון זה: ״אביב קלוי באש״ (ויקרא ב׳:י״ד), משום שהוא היה נקלה בכלי נחושת מנוקב, כפי שמסרה הקבלה <שבעל-פה>.3
1. לא מצאתי מקור לדעה הזאת, ו״חילוף״ מילים יש כאן. על הנושא הזה, ראה: פרץ, ״חילוף״, עמ׳ 7 ואילך.
2. כך סברו חז״ל בסנהדרין צג ע״א (השווה: יל״ש, ח״ב, רמז שט), וכך, כנראה, סברו גם אלפסי, ערך ׳קל׳; מנחם, ערך ׳קל׳; חיוג׳, ערך ׳קלה׳, ובכתאב אלנתף על אתר; ריב״ג, אצול, ערך ׳קלה׳.
וכאחאב – כן כתיב ובחילופים שלנו בין מערבאי ומדנחאי נפל הטעות וצריכין תיקון.
וכאחב – הוא אחאב.
קלם – ענין חרוך ושריפה כמו קלוי באש (ויקרא ב׳:י״ד).
לכל גלות – לכל בני הגולה.
לאמר – שיאמרו בקללתם ישימך ה׳ כצדקיה וכו׳.
וכאחב – מפני שחסרה האל״ף מהמכתב, והוטלה תנועתה על החי״ת (כמשפט אותיות יהו״א, אף בלי השמטת האות מן המכתב, כמו: ישמָעֵאל במקום ישמַעְאֵל), לפיכך פתח האל״ף הראשונה הוצרך להתחלף בסגול, בעבור היות אחריו חי״ת קמוצה, כמו: הֶחָכָם (המדקדק ר׳ שלמה זלמן הענא).
קלם – מלשון קלי; ודבר נשרף יקל ממשקלו בהיותו לאפר.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״ירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״להואיל משההכל
because they have worked folly in Israel, and have committed adultery with their neighbors' wives, and have spoken words in My name falsely, which I didn't command them; and I am He who knows, and am witness,'" says Hashem.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
יען אשר עשו נבלה בישראל וינאפו את נשי רעיהם – מה היו עושים היו נביאי השקר והיו מסרסרין זה לזה, והיה אחאב נכנס אצל גדול מלכות בבבל והיה אומר לאחד מהם אני פלוני הנביא הקב״ה שלחני לומר דבר לאשתך אומר לו הרי היא לפניך הכנס, היה מתיחד עמה ואומר לה הקב״ה מבקש להעמיד ממך נביאים לכי ושמשי עם צדקיה והיתה שומעת לו, וכן צדקיה היה מסרסר לאחאב. היתה אשה מעוברת והיתה רואה אחד מהם אומרת לו נביא מה בבטני זכר או נקבה והוא אומר זכר והיה הולך לשכנותיה ואומר נקבה תלד פלונית אם ילדה זכר היתה אומרת פלוני הנביא אמר לי ואם ילדה נקבה היו אומרות השכנות כך אמר לנו הנביא אלא לא רצה להצר לך, והיו עושים כך עד שהגיעו לשמירה אשתו של נ״נ, וי״א לבתו של נ״נ, אמר ליה לנ״נ אמר אלהיהם של אלו שונא זמה הוא כי אתו לגביך שדרינהו לגבי, כי אתו לגבה שדרתינהו לגביה, אמר להו מאן אמר לכו אמרו ליה הקב״ה, אמר להו והא לחנניה מישאל ועזריה שאלתינהו ואמרו לי אסור, אמרו ליה אף אנן נביאי כוותיהו לדידהו לא אמר להו לדידן אמר לן. א״ל בעינא למבדק יתכון כי היכי דבדקית להו אמרי ליה אינון תלתא ואנן תרי, אמר להו בחרו לכון מאן דבעיתו בהדייכו, אמרי בעינן יהושע הכהן הגדול סברי ליתי יהושע הכהן הגדול דנפישי זכותיה דמגנא עלן, אחתינהו ושדינהו אינהו איקלו יהושע אחרך איחרוכי מאניה שנאמר הלא זה אוד מוצל מאש, א״ל ידענא דצדיקא את מ״ט אהניא בך נורא פורתא ולחנניה מישאל ועזריה לא אהניא בהו כלל, א״ל התם תלתא הוו ואנא חד, א״ל והא אברהם חד הוה, התם לא הוו רשעים בהדיה ולא אתיהיב רשותא לנורא והכא אתיהיב רשותא לנורא, והיינו דאמרי אינשי תרי יבשי חד רטיבא אוקידו יבשי לרטיבא, ומ״ט איענש א״ר פפא שהיו בניו נושאים נשים שאינן הגונות לכהונה ולא מיחה בהם שנאמר ויהושע היה לבוש בגדים צואים, מאי צואים אילימא צואים ממש וכי דרכו של כ״ג ללבוש בגדים צואים, אלא שהיו בניו נשואים נשים שאינן הגונות לכהונה ולא מיחה בהם.
וינאפו את נשי רעיהם – כמו שמפורש בסנהדרין כה אמר הקדוש ברוך הוא שכבי עם חבירי.
ועד – לשון עדות.
and they committed adultery with the wives of their neighbors As is explained in Sanhedrin (93a), "So said the Holy One, blessed be He, 'Lie with my friend.'"
and a witness an expression of testimony (עֵדוּת).
ואנכי היודע ועד – יודע שהם מדברים שקר בשמי ועוד שנאפו את נשי רעיהם.
ושיהיה זה תחת אשר עשו נבלה בישראל וינאפו את נשי רעיהם ועוד שנית שדברו בשמי שקר מה שלא צויתים ואנכי היודע ועד רוצה לומר אנכי היודע שדברו שקר כי לא צויתי אותם ככה ואנכי היודע והעד שראיתי ניאופם בנשי רעיהם.
שקר אשר לוא – בכמה ספרים מדוייקים מלא וא״ו ואל״ף וזה אחד מן ל״ה מלאים שנמסר סימנם בפרשת ויקרא ונסמן במלת וינאפו בפסוק זה.
צויתם – ברוב ספרים מדוייקים חסר יו״ד תניינא.
הוידע – היודע קרי.
ועד – כל ועד בסגול חוץ מזה שהוא בצירי ונ״ל הטעם שלעולם ועד שהם סגול לפי שפתרונם עדי עד אבל היודע ועד פתרונו לשון עדות לכך הוא בצירי.
נבלה – דבר כעור ומגונה וכן כי נבלה עשה בישראל (בראשית ל״ד:ז׳).
ועד – מלשון עדות.
יען – בעבור שעשו נבלה וזנו עם נשי רעיהם ועוד שנית שדברו בשמי שקר.
הידוע – אשר דברו שקר כי לא צויתים.
ועד – כי ראיתי את אשר נאפו.
ואנכי היודע ועד היודע שהם נביאי שקר,
ועד על הניאוף.
וינאפו – ואמרו שכוונתם לעבוד הבעל והאשרה בזה.
ועד – והעד המעיד נגדם.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
"Thus speaks Hashem of Hosts, the God of Israel, saying, 'Because you have sent letters in your own name to all the people who are at Jerusalem, and to Zephaniah the son of Maaseiah, the priest, and to all the priests, saying,
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״להואיל משהעודהכל
בשמכה – כתוב בה״א כמו אשר צויתי אתכה (שמות כ״ט:ל״ה), וחסידך יברכוכה, והדומים להם.
וצוה השם לנביא שיאמר עליו יען אשר אמרת בשמכה רוצה לומר בשמך ובאה הה״א נוספת כמו אותכה שהוא כמו אותך, והענין שנעשה נביא אמת שר וגדול וכתב ספרים מבבל בשמו אל העם אשר היו בירושלם אל צפניה הכהן לאמר
בשמכה – לית ומלא ה״א.
בשמכה – כמו בשמך והה״א נוספת כמו אשר צויתי אותכה (שמות כ״ט:ל״ה) והדומים.
יען – בעבור ששלחת הנה אגרות משמך לבד לא בשם כל בני הגולה וכאלו הכל תלוי בך לבד.
'Hashem has made you priest in the place of Jehoiada the priest, that there may be officers in the house of Hashem, for every man who is mad, and makes himself a prophet, that you should put him in the stocks and in shackles.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותהואיל משהעודהכל
ה׳ נתנך כהן תחת יהוידע הכהן להיות פקדים בית ה׳ לכל איש משגע ומתנבא – זירוז למינוי פקידים שיגערו בכל מי שמנבא מה שהם שונאים, ויכלאו אותו בצינוק ובכלא; כלומר: ה׳ אכן שָׂמְךָ במקום המכובד הזה, [ולפיכך עֲשֵׂה זאת,1 ו]כך היה אפוא גוער בירמיהו על מה שהוא כתב אותו אלינו.
1. כלומר: כוונת שמעיהו הנחלמי במכתבו אל צפניה בן מעשיה הכהן היא: אני מצווך למנות פקידים שיגערו בכל מתנבא. לפי זה, המילים: ״ה׳ נתנך כהן תחת יהוידע הכהן״ הן פנייה לצפניה עם פירוט תוארו, והציווי מתחיל במילים: ״להיות פקידים״. פירוש זה בא להוציא מכלל אפשרות את הבנת שמעיה במשמעות: ה׳ מינה אותך לכהן כדי למנות פקידים. אפשרות אחרונה זו נרמזת בדברי ת״י על אתר. הפירוש המצוי אצל אבן בלעם מקורו אצל ריב״ג, אללמע, עמ׳ 40 (רקמה, עמ׳ נב), אשר דוחה את האפשרות האחרת שצויינה קודם.
נתנך כהן – אל צפניה כתב כן.
פקידים – ממונים.
מהפכת – כיפה.
הצינוק – סדן ציפש בלעז.
made you a priest He wrote this to Zephanyah.
officers appointees.
the prison כִּפָה
the stocks a tree trunk (ceps in French).
י״י נתנך כהן תחת יהוידע {הכהן} להיות פקידים – נתמנית לתת ממונים פקידים בבית י״י שאם תראה שום
איש משוגע ומתנבא – לרעה.
שתתן אותו אל המהפכת ואל הצינוק – הם מיני בתי הסוהר.
י״י נתנך – אף על פי שהיו כופרין בדברי נביא האמת מודים היו כי י״י הסבה הראשונה וזכר יהוידע לפי שהיה כהן גדול והיה ראש וגדול בדורו וכן צפניה היה כהן גדול כי אמר תחת יהוידע להיות פקידים אתה ושאר הכהנים.
בית י״י – כמו בבית י״י וכן הנמצא בית י״י (מלכים ב י״ב:י״א) והדומים להם.
לכל איש משגע – בעבור כל איש ולנביא היו קוראים לגנאי משגע וכן מדוע בא המשגע הזה (מלכים ב ט׳:י״א).
אל המהפכת ואל הצינוק – המהפכת הוא בית הסהר וכן תרגם יונתן כיפתא.
ובדברי רז״ל כונסין אותם לכיפה.
הצינק – כלי מסגר לידים.
אתה צפניה השם נתנך כהן תחת יהוידע רוצה לומר שהיה כהן גדול ממלא תחת יהוידע הכהן במעלה וכבוד, והיה ממנויו להיות פקיד ונגיד בית ה׳ רוצה לומר בבית ה׳, והפקידה היא לכל איש משוגע ומנבא שתתן אותו אל המהפכת שהוא בית הסהר ואל הצינוק שהוא כלי שמכניסין וסוגרין הידים.
כי על כן שלח – כי יש לך לגעור בו על אשר שלח אלינו בבל לאמר ארוכה היא גלותכם שם.
על כן – כמו על אשר.
Forasmuch as For you should rebuke him since he sent to us to Babylon saying, "Your exile there is long."
Forasmuch as like עַל-אֲֹשֶר because of which.
ארוכה היא – גלות בבל ולא מהרה אתם נגאלים שאינכם נגאלין עד מלאת לבבל שבעים שנה (ירמיהו כ״ט:י׳).
ארכה – היא הגלות.
את פריהן – הראשון פרין וזה פריהן.
על אשר שלח אלינו לבבל לאמר ארוכה היא רוצה לומר שישיבתנו כאן תהיה ארוכה ורבה מאד ולא נשוב במהרה מכאן כמו שאני נבאתי.
ארכה הוא – חד מן ג׳ דגושים וחסר על פי המסורת וסימן באיוב י״א.
כי על כן – כי על אשר וכן כי על כן ראיתי פניך (בראשית ל״ג:י׳).
כי על כן – ר״ל כי נראה בו שמדבר שגעון מלבו על אשר שלח וכו׳.
ארוכה היא – הגלות הזה שאתם בה תהיה לזמן ארוך לכן בנו שם בתים ותשבו בהם כי לא תצאו משם בזמן קרוב וכאומר הלא הדברים האלה לשגעון יחשבו כי לא כן דבר ה׳ עמדי (ויתכן שעד לא שלח ירמיה הספר ביד אלעשה שלח ירמיה מקודם הדברים האלה בע״פ או במכתב).
ארֻכה היא – הגלות (רש״י ורד״ק).
או הוא כמו: קטנה או גדולה {במדבר כ״ב:י״ח}, שענינו דבר קטון או דבר גדול, כי אומרים לשון נקבה על מה שבלשון רומי אומרים לשון neutrum, והלשון נופל על מִלְתָא שהוא תרגום דָבָר. וכן כאן הכוונה: ארוך הוא העניין.
ארוכה – מענין אורך הזמן, או מענין רפואה, ר״ל הגלות רפואה לחולי הנפש וצריך לשמור זמן הרפואה הקצוב על ע׳ שנה.
ארכה – על דרך קטנה או גדולה (פרשת בלק), דבר ארוך; יארכו הימים טרם תגאלו.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותהואיל משההכל
ויקרא צפניה וכו׳ – גם זה מדברי הספר שכתב אליהם שצפניה קרא הספר לפניו וראה כי כן כתב (ואף שירמיה עצמו כתב הדבר לא אמר באזני כמדבר בעדו כי אם כאחר המדבר וכן דרך המקרא כמ״ש וישלח ה׳ וכו׳ ואת שמואל (שמואל א י״ב:י״א) ולא אמר ואותי עם כי שמואל עצמו היה המדבר).
(כט-לא)ויקרא צפניה הוא כמאמר מוסגר שבעת קרא צפניה את האגרת באזני ירמיה אז נאמרה לו נבואה זו מן פסוק כ״ה יען אשר אתה שלחת בשמך ספרים ואמר לו ה׳ יען ששלח ספרים והם עשו פרי עזות עד שקרא את הספרים באזני ירמיה לכן כה אמר ה׳ אל שמעיה, יען אשר נבא לכם שמעיה. כי ממה שנקראו הספרים בפרהסיא נראה שהיו מחזיקים דבריו בנבואה בשם ה׳ ולכן יקבל ענשו, אם על העזות נגד ירמיה, אם על נבואת שקר.
"Send to all them of the captivity, saying, 'Thus says Hashem concerning Shemaiah the Nehelamite. Because Shemaiah has prophesied to you, and I didn't send him, and he has caused you to trust in a lie;
תרגום יונתןר״י קראאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אבל סיפר ראשונה הענין שעליו בא הדבור ואחריו יזכור גזירתו, והוא שישלח לומר אל כל הגולה שהקדוש ברוך הוא אמר וגזר על שמעיה הנחלמי יען אשר נבא בשמי בשקר ולא שלחתיו
כה אמר ה׳ אל שמעיה הנחלתי – בספר אחד ישן כתיב יד זה וחברו שבסמוך בשוא לבדו וכן במקצת דפוסים אחרונים אבל בספרים אחרים כתובי יד ודפוסים ישנים כולם שבפרשה בחטף סגול.
therefore thus says Hashem, 'Behold, I will punish Shemaiah the Nehelamite, and his seed; he shall not have a man to dwell among this people, neither shall he see the good that I will do to My people,' says Hashem,' because he has spoken rebellion against Hashem.'"
תרגום יונתןר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״להואיל משהעודהכל
ולא יראה בטוב אשר אני עשה לעמי – וזה יהיה אחר שבעים שנה, ולא פרש בכאן מתי מת כמו שעשה על חנניה (ירמיהו כ״ח:י״ז).
לכן הנני פוקד עליו ועל זרעו שלא יהיה לו איש יושב בתוך העם הזה ולא יראה בטוב שהיא הפקידה שזכר למעלה לפי שדיבר סרה על השם לדבר שקר בשמו אשר לא צוהו:
איש יושב – במקצת מדוייקים מלא וא״ו וכן נכון ע״פ המסורת שנמסר בהאי סיפרא סימן ב׳.
פוקד – ענין זכרון.
הנני פוקד – העון הזה אזכור להשיב גמול על שמעיה ועל זרעו.
לא יהיה לו – ר״ל לא יהיה מזרעו איש יושב במושב השרים והזקנים.
ולא יראה בטוב וכו׳ – הוא ההשבה מן הגולה.
על ה׳ – בעבור ה׳ דבר דבר המוסר ממנו מה שלא אמרה.
איש יושב בתוך העם הזה – שישוב עם עולי הגולה לשבת בארץ ישראל.
ועל ידי כך, לא יראה שמעיה בטוב אשר אני עושה לעמי – וזה לאחר מותו, כי מסתמא ימות בשבעים שנה של גלות, אבל לא יראה בטוב על ידי זרעו, כי ימחה שמו מישראל. וזה היה אצלם רעה גדולה.
בתוך – השבים מן הגולה.
ולא יראה בטוב – הוא עצמו שלא יאריך ימים כל כך, ולא יראה גם כן על ידי אחד מבניו או בני בניו, שכולם ימותו קודם הגאולה.
סרה – עיין מה שכתבתי למעלה כ״ח:ט״ז.
תרגום יונתןר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״להואיל משההכל