(הקדמה) ויהי בשלשים שנה וגומר עד ויאמר אלי בן אדם עמוד על רגליך והיא פרשה א׳ בלבד, וכמה מהשאלות הייתי מעיר בפסוק המראה הזאת אבל אין ראוי לנטות ימין ושמאל מהנהוג והרגיל בשאר הנבואו׳, ולכן אעיר כאן בלבד ו׳ שאלות כפעם בפעם בשאר הנבואות, אח״כ בפי׳ הפסוקים אעיר על הדברים שראוי בהם ההתעוררות ואשיב על כל דבר ודבר כיד אלהי הטובה:

השאלה הראשונה למה זה תלה הנביא יחזקאל וקשר המראה הזאת בשנה ובחדש וביום החמישי ובמקום שהיה בארץ כשדים על נהר כבר, ולא מצינו בשאר הנביאים כזה אלא שהיו תולין נבואותיהם בשנות המלכים שנבאו בזמניהם לא ליובל ולחדש וליום ולמקום כי אין צורך לנבואה בדברים האלה:

השאלה השנית מהכפל הדברים שבאו בפסוקים הראשונים האלה כי הנה בפסוק הראשון אמר שניבא בשלשים שנה ברביעי בחמשה לחדש ובתוך הגולה על נהר כבר וששם נפתחו השמים וראה מראות אלהים, ומיד אחריו חזר ושנה רוב ההודעו׳ האלה בעצמם באומרו בחמשה לחדש וזה כבר נאמר בפסו׳ הראשון באר׳ כשדי׳ על נהר כבר, וכבר נאמר בפסוק הראשון שהיה על נהר כבר ותהי עליו שם יד ה׳, וזה עצמו מה שנאמר בפסוק הראשון ואראה מראות אלהים ומה צורך בהכפל הזה, ועוד כי הנה הפסוק הראשון בא בו הנביא מדבר בעדו ואני בתוך הגולה ואראה מראות אלהים, אמנם שני פסוקים שאחריו באו בלשון נסתר כשלישי המדבר היה היה דבר ה׳ אל יחזקאל וגומר ותהי עליו שם יד ה׳ ואחר כך חזר הנביא לדבר בלשון עצמו וארא בכל המראה וכן כל שאר הספר עד סופו, ולמה אם כן נכנסו שני הפסוקים ההם בלשון נסתר בשלישי המדבר, ורש״י כתב שהפסיק רוח הקדש ב׳ מקראות הללו ללמד מי היה הנביא ולמנין מי מנה כאלו אחר מדבר עליו, ועדיין הקושיה עומדת למה לא פירשו בעצמו באותו הלשון שהתחיל לדבר בו:

השאלה השלישית באמרו וארא והנה רוח סערה וגומר ומתוכה כעין החשמל מתוך האש, והיא שהנה השגת החשמל היה תכלית המראו׳ וההשגו׳ כולם ולכן נזכרה בסוף המראה הזאת שנא׳ וארא כעין חשמל, וכן אמרו חז״ל שהשגת החשמל היה בוארא בתרא והוא ג״כ דעת הרב המורה, ואיך א״כ נזכרה בתחלת המראה בוארא הראשונה והיתה אם כן השגת החשמל בתחילה ובסוף:

השאלה הרביעית במה שזכר הנביא בענין החיות, אם במה שקרא אותם חיות והנה אין האדם חיה ואין הנשר חיה וגם השור אינו חיה כי בהמה הוא ולמה אם כן קרא את כולם חיות, ואם במה שאמר דמות אדם להנה ודמות פניהם פני אדם שהרי אף דמות שור ואריה ונשר להנה וכבר הקשה זה רש״י, וכתב שנראה בעיניו שלפי שהיה זה אב לכולם קילס הנביא את המרכבה בו והוא רמז פרצופו של יעקב אבינו, והנה גם בזה לא נמלט הרב מהספק, ויקשה גם כן מה שזכר ארבע כנפים בחיות וישעיהו הנביא זכר שראה שש כנפים לאחת בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף הרי שהיו ד׳ כנפים לכסות ויחזקאל אמר ששתים מהם היו מכסות את גויותיהן:

השאלה החמישית במה שזכר הנביא באופנים אם מה שאמר ודמות אחת לארבעתן ולא זכר מהו הדמות ההוא, ויקשה גם כן הכפל שבא בספור ענינם שאמרו ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם ובהנשא החיות מעל הארץ ינשאו האופנים על אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו שמה הרוח ללכת והאופנים ינשאו לעומתם כי רוח החיה באופנים, ומיד אח״ז חזר לומר בלכתם ילכו ובעמדם יעמדו ובהנשאם מעל הארץ ינשאו האופנים לעומתם כי רוח החיה באופנים והוא כפל מבואר, והמפ׳ לא נתנו בו צורך כלל:

השאלה השישית במה שהכניס ענין הרקיע בתוך עניני החיות, כי הנה בתחילת המראה זכר ענין החיות ונעתק לדבר באופנים ואחריהם דיבר ברקיע אשר על ראשי החיות ואחריו חזר לדבר מענין החיות שנאמר ותחת הרקיע כנפיהם ישרות וגומר ואשמע את קול כנפיהם וגומר, ויקשה למה לא זכר כל עניני החיות יחד ואחריהם האופנים ואחריהם הרקיע ומה צורך בדילוג הזה, והנני מפרש פסוקי הנבואה הזאת באופן יותרו השאלות האלה כולם:

הכוונה הכוללת בנבואה הראשונה הזאת היא להודיע שבשנת שלשים ליובל ולהמצא ספר התורה בבית ה׳ בימי יאשיהו מלך יהודה בחדש הרביעי שבו הבקעה העיר בחמשה ימים בו שאז נשלמו חמשה שנים מגלות יהויכין שהגלה נבוכדנצר לבבל, והלך עמו יחזקאל הנביא אז שם בבבל הראה הב״ה ליחזקאל שכבודו ושכינתו היה נוסע ומסלק מבית המקדש, ושהשגחתו ושמירתו ומלאכיו משרתיו עושי רצונו וגלגליו ושמיו גבורי כח עושי דברו שהיו כולם בזמן ההצלחה חונים סביב לישראל לחלצם וכולם מליצים ומורים טובות עליהם, עתה היו כולם נוסעים ועוזבים שמירתו ומתנשאים מעל הארץ רוצה לומר מהשגיח בהם כי כאשר דבר מלך שלטון וכפי רצונו יעשו מלאכיו וכפי גזרתו יתנועעו יחייבו ויורו שמיו והכל מאתו ובידו, והראהו עם זה האויבים באים מארץ הצפון והאש אשר ישרפו בו בית ה׳ ובית המלך וכל בתי השרים בירושלם, והראהו איך תגיע הנבואה לנביאים שהיא במצותו ורצונו ולכן באה עליו בהיותו בארץ ישראל ונסתלקה ממנו וחזרה לו עתה בארץ כשדים על נהר כבר, כי כל זה לעומת זה עשה האלהים וכמו שיתבאר כל זה בפסוקים:

(א) ויהי בשלשים שנה עד וארא והנה רוח סערה, הרב המורה כתב בתחילת פ״ז ח״ג מכלל מה שצריך לחקור עליו חברו השגת המרכבה בשנה ובחדש וביום וקושרה במקום וכו׳ אבל לא נתן בו הרב טעם כלל, ומפרשי ספרו מהם אמרו שהיה זה להורות שההשגה הזאת השיגה יחזקאל בעצמו ולא גנבה מזולתו, ומהם אמרו שהגרמים השמימיים עזרו לו להשיגה ושלכן זכר השנה שהיא מהשמש והחדש שהוא מהירח והיום מהגלגל היומי, והנרבוני כתב עליו שהיה זה כדי שלא נחשוב שהחיות והאופנים והחשמל שראה הנביא היו דברים שנתחדשו אז במציאות מוחשים חוץ לנפש כי הנה אילו היה כן היו רואים אותה אנשים רבים לא יחזקאל בלבד, ושלכן קשר אותה על נהר כבר שהוא שם נהר שאינו במציאות ולא נראה בעולם וכבר בהיפוך האותיות הוא רכב שענינו שהשיג המרכבה לא שהיה דבר חוץ לנפש:

והטעמים האלה כולם הבל המה מעשה תעתועים כי מה האות והמופת שלא היה יחזקאל בזה מגנבי דברים בעבור שהוא עצמו אמר ויהי בשלשים שנה ברביעי וגומר, ואולי שאז גנבם ואיך יורה זכרון השנ׳ והחדש והיום שהיו הגרמים השמימיים עוזרים בנבואתו כי הנה לכל זמן בין להויה בין להפסד, גם איך יורו הדברים האלה שאמר שלא היו הדברים ההם שראה חוץ לנפש כי הנה הגבלת הזמן מורה הפך זה שכך היה במציאות ולא נאמר בכתוב שראה זה יחזקאל בלבד ושלא ראו שאר אנשים, כל שכן שכבר ביאר הנביא שהיה כ״ז מראות אלהים לא דבר מוחש ואם בא הנרבוני להפך מלת כבר היה לו להפך גם כן מאמר בארץ כשדים ויתקיים בו והפכתם דברי אלהים חיים, אלא שכל אלה הם דברים בטלים אשר אין להם שחר:

ויש מפרשים ויהי בל׳ שנה שהודיע הנביא שראה המראה הזאת בבחרותו בהיותו בן שלשים שנה לימי חייו שהיה גבור כארי, ושהיה זה בחדש הד׳ תמוז להיותו תחילת הקיץ וביום הה׳ מהיות בה חית הלבנה בעלייה שהיו כולם דברים עוזרים אל השגת נבואתו, וגם זה הבל ורעות רוח שאין הדברים ההם עוזרים בנבואה כלל, והרב ר׳ דוד קמחי בשם אביו כתב ויהי בל׳ שנה שהיה אותו מנין ליובל ומדברי רש״י הוא, האמנם למה תלה נבואתו ביובל מה שלא עשו שאר הנביאי׳ בנבואותיהם, הנה הוא באמת כמו שנזכר בסדר עולם שכאשר מצא חלקיהו הכהן הגדול את ספר התורה בבית ה׳ היה בתחילת שנת היובל והיה זה אחרי עבור י״ז שנה למלך יאשיהו והוא מלך ל״א שנה נשארו אם כן י״ד שנה ממלכותו וי״א שנה שמלך יהויקים אחריו ויהויכין לא מלך אלא שלשה חדשים והשנה שראה יחזקאל זאת המראה היתה שנה חמשית לגלות יהויכין, הרי לך מבואר שהיתה נבואה זאת בשנת ל׳ ליובל, ולפי שנעשתה הרעשה רבה והתפעלות גדול בירושלם כשנמצא ספר התורה ההוא מפני שמצאוהו נגלל ביולך ה׳ אותך ואת מלכך כמו שכתבו חכמינו ז״ל, והמלך יאשיהו קרע את בגדיו וכל השרים אשר אתו ושלח את שריו לשאול לחולדה הנביאה עליו והיא השיבתו מהחרבן והגלות שהיה עתיד להיות מהרה, לכן היה השנה ההיא שנת היובל שנה רשומה מפורסמת ונודעה בין בני יהודה וירושלם, ולכן מנה יחזקאל הנביא המראה הזאת שראה בנסיעת השכינה מבית ה׳ לאותו מנין שלשים שנה מהיובל שנמצא אז ספר התורה בבית ה׳ ונתפרסם ייעוד חרבן ירושלם, וכן ת״י בתלתין שנין לזמן דאשכח חלקיה כהנא רבא ספרא דאורייתא:

ומה שנראה לי בזה הוא מיוסד על מה שזכרו חז״ל (מכילתא בא בפתיח׳) שיחזקאל ניבא קודם שיצא מירושלם זמן רב וכמו שדרשו על היה היה דבר ה׳ אל יחזקאל (לקמן פסוק ג) היה מה שכבר היה שאין שכינה שורה חוצה לארץ אלא על מי ששרתה עליו תחילה בארץ, וכן ת״י הוה פתגם נבואה מן קדם ה׳ ליחזקאל בר בוזי כהנא בארעא דישראל ותב תנינות ותמליל עמיה בארעא דכשדאי, וכן כתב רש״י שבן אדם עמוד על רגלך היא נבואה נאמרה לו קודם שגלו, ונראים הדברים שבאותה שנה שלשים ליובל ולהמצא ספר התורה בבית ה׳ באותה שנה ניבא יחזקאל ואולי ניבא מסכים לנבואת חולדה ונסתלקה ממנו הנבואה וחזרה לו עתה כשראה המראה הזאת, ולכן הנביא בתחילתה רשם שלשה דברים שהיו זרים אצלו הא׳ שאחרי שעברו שלשים שנה שנסתלקה ממנו הנבואה בהיותו אז בארץ קדושה חזרה עתה אליו וזהו אומרו ויהי בשלשים שנה. והב׳ שבאה אליו המראה הזאת ברביעי בחמשה לחדש שאז נשלמה השנה החמישית לגלות המלך יהויכין, והוקשה לו זה כי עת רע׳ ולא עת שרות הנבואה על הנביא. והשלישית, שהיה הוא בלתי מוכן לה להיותו כהן ועם החרבן היו כהניה נאנחים והוא היה בגלות מגורש מבית ה׳ ומעבודתו לא יאכל בקדשים. והרביעית כפי המקום שהיה בארץ כשדים על נהר כבר שהוא פרת העובר בתוך מדינת בבל ולהיותה חוצה לארץ לא תחול בה הניצוץ הנבואיי וכמו שאמר גם נביאיה לא מצאו חזון מה׳, הנה אם כן זכר הנביא ארבע זריות שראה בענין נבואתו זאת אם לפי שהיו לו שלשים שנה שנסתלקה ממנו הנבואה ואם כפי הזמן כי עת רעה היא בזמן שגלה יהויכין ואם מפאת עצמו שהיה כהן מגורש מבית ה׳ ואם מפאת המקום והארץ שהיה מלא גלולים, ולרמוז לראשונה אמר ויהי בשלשים שנה ולרמוז לשנית אמר ברביעי בחמשה לחדש ולרמוז לשלישית אמר ואני בתוך הגולה ולרמוז לרביעית אמר על נהר כבר, ואף על פי שנתחברו בזה כל המניעות האלה נפתחו השמים ואראה מראות אלהים רוצה לומר שלא היתה נבואתו באספקלריא המאירה מבלי השתמשות הכח המדמה כמרע״ה, אבל היה כמי שאינו רואה הדבר בעצמותו אלא רואה רישומו במראה המלוטשת העומדת לנגדו להיותה באמצעות הכח המדמה.

ובעבור שזכר חמשת המניעיו׳ האלה בראשי דברים הוצרך לבארם אחת אל אחת והתחיל מהשנית שהוא הנוגע למלך יהויכין והשחתתו ועל זה אמר

בחמשה לחדש וגומר רוצה לומר הנה אמרתי שנבאתי בחדש הנזכר הרביעי לפי שהיא השנה החמישית לגלות המלך יהויכין ויום צרה ותוכחה ונאצה היום ההוא לא תבא רננה ולא נבואה בו.

ואמנם כנגד מה שאמר ויהי בשלשים שנה ביאר ואמר היה היה דבר ה׳ רוצה לומר שזה שלשים שנה לו שהיה היה לו דבר ה׳ ולזה אמר היה בלשון עבר להגיד שעברה ונסתלקה ממנו, ואמנם כנגד השלישי שאמר ואני בתוך הגולה מהיותו בעצמו עצב ועצל בלתי מוכן ביאר ואמר אל יחזקאל בן בוזי הכהן כי להיותו כהן מגורש מהמקדש ומהמתנות אשר נתן לו האלהים לבו יחיל בקרבו, ועל המניעה הרביעית מפאת המקום שאמר על נהר כבר ביאר ואמר בארץ כשדים על נהר כבר כי להיותה ארץ כשדים אויבי ה׳ לא היה ראוי שתחול בה הנבואה. ונמצא מחלוקת בדברי חכמים ז״ל (בר״ר טז, ו) על נהר כבר רבי יודן אומר הוא פרת הוא כבר פרת שהוא פרה ורבה כבר שפירותיו גסים ואינם יוצאים בכברה, רבי הונא אומר פרת בפני עצמו כבר בפני עצמו וזה הוא האמת כמו שנזכר בהקדמה הראשונה. ועל ביאור ארבעה המניעיות האלה אמר ותהי עליו שם יד ה׳ רוצה לומר עם כל המניעיות האלה חל עליו שם יד ה׳ באותו המקום בלתי מוכן. הנה התבאר שהפסוק השני והשלישי הנביא אמרם בדרך ביאור ופירוש לפסוק הראשון שזכר. והותרו בזה השאלה האחד והב׳: ויש בדברי חכמים ז״ל שיחזקאל היה בנו של ירמיהו ושנקרא בן בוזי לפי שהיו מבזים אותו, והוא רחוק אצלי כי הנה הש״י צוה לו שלא יקח לו אשה ולא יוליד בנים ואיך יעבור על מצות השם, גם לא נזכר בגלות דבר מאשתו ובנו כמו שנזכר מעצמו:

וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון ענן גדול ואש מתלקחת ונוגה לו סביב ומתוכה כעין החשמל מתוך האש סיפר הנביא בפסוק הזה שראה בתחילת המראה חמשה דברים. הראשונה, רוח סערה באה מן הצפון. השנית, ענן גדול. השלישית, אש מתלקחת. הרביעית, ונוגה לו סביב. החמישית, ומתוכה כעין החשמל מתוך האש: וראוי לעיין על מה יורו כל הדברים האלה ולמה ברוח סערה אמר בא מן הצפון ולא אמר כן בענן ובאש ובנוגה ובחשמל בהיות המראה כולה מתאחדת, והרב המורה לא דיבר כלל על הפסוק הזה, ונ״ל לפרש הפסוק הזה על עצמות הנבואה וג״כ על מה שתורה בענין האומה, כי הנה הרוח סערה היא מליצה על התפעלות הנביא כשתשרה עליו הנבואה שיתפעלו כוחותיו התפעלות גדול עד שיקרה בו הרתת החזק כאילו רוח גדול נושב בו וסערה תפיץ אותו, וכמאמר דניאל (דניאל י, ח) והודי נהפך עלי למשחית ולא עצרתי כח, וכן אמר אליפז ע״ז ורוח על פני יחלף תסמר שערת בשרי (איוב ד, טו) והנביא יחזקאל עצמו בחול הנבואה עליו אומר ותשאני רוח ואשמע אחרי קול רעש גדול וזה ענין אומרו כאן והנה רוח סערה, ומפני שהיה הרוח הצפוני חזק מאד וכמ״ש רוח צפון תחולל גשם (משלי כה, כג) לכן להורות על חוזק רוח הסערה ההיא אמר באה מן הצפון, ואמנם הענן גדול שראה הוא רמז למה שהיה בלתי ידוע אצלו ממה שיהיה בעתיד ולכן ראה כאילו אימה חשכה נופלת עליו תשכון עליו עננה בהיותו בלתי יודע מה יהיה אחרית אלה, ואמנם האש המתלקחת הוא רמז אל השפע הנבואיי המגיע לשכל הנביא שהוא כאש מצרף בחוזקו וזוהרו וכמ״ש יתברך לירמיהו הלא כה דברי כאש (ירמיה כג, כט) וירמיהו עצמו אמר עליו (שם כ, ט) ותהי בלבי כאש בוערת, ואמנם הנוגה הוא רמז לשכל הנבדל המשפיע בנביא כי הנה הכתוב אומר ונוגה כאור תהיה (חבקוק ג, ד) והאור נאמר על המלאכים הרוחניים, וכן פירשו רבותינו זכרונם לברכה יהי אור (בראשית א, ג) על הויית השכלים הנבדלים ועליהם נאמר כאן ונוגה לו סביב שמלת לו חוזר לאש כלומר שסביב האש שהוא השפע הנבואיי היה הנוגה ר״ל השכל הנבדל המשפיע אותו, האמנם אומרו בסוף הדברים ומתוכה כעין החשמל הוא להודיע שמתוך הנוגה הנזכר הכיר וידע מציאות הסבה הראשונה יתברך שהוא כעין החשמל, והנה החשמל הוא הזך אשר באש המנוקה מן העשן שלא יוכל העין להשיגו כמו שהוא ולכן אמר כאן כעין החשמל מתוך האש ובמראה השנית נאמר כמראה זוהר כעין החשמל, הנה אם כן שלשת הדברים הראשוני׳ רוח וסערה וענן גדול הם התפעליות וחסרונות נמשכי׳ מגוף הנביא וכחותיו, אבל השלשה הנשארים שהם האש והנוגה ועין החשמל הם דברים רוחניים שכליים מדרגה אחר מדרגה כי האש הוא רמז לשפע המגיע לנביא והנוגה הוא רמז לנבדל המשפיע בו ועין החשמל הוא כנוי לאל יתברך המשפיע על הנבדל. והנה כינה האל ית׳ בחשמל להיותה מלה מורכבת חש ומל שהוא השתיקה והדיבור ר״ל שראוי שיפסוק וימנע בו יתברך הדבור והמלול, ומזה ידע הנביא שנבואתו היתה שפע עליון מושפע מהשכל הנבדל הוא המלאך הדובר בו ושאותו מלאך היה מושפע מהחשמל כלומר ממי שאין ראוי לדבר בו סבת הסבות יתברך וראויה היתה ההקדמה הזאת להתחלת הספר הזה.

וראוי שתדע שאומרו וארא והנ׳ רוח סערה וגומר אין הכונה שאז ראה האש והנוגה והחשמל הכל יחד בבת אחת כי הם הדברים שיפרש במראה בפרט, אבל זכר הכתוב כאן בכלל ענין המראה שראה בה האש שהוא רמז אל השפע והוא אשר יזכור אחר זה במשל הרקיע והנוגה שהוא מציאות השכלים הנבדלים שאור נגה עליהם והם החיות שיזכור אחר זה כמו שיתבאר, וגם כן עין החשמל שהוא כנוי אליו יתברך ועליו בא אח״ז משל האדם אשר על הכסא, הנה זה כולו א״כ הוא כללות המראה ולזה לא נאמר כאן במדרגת החשמל וארא כעין חשמל כמו שאמרו בסוף המראה ולא נאמר כאן ממראה מתניו ולמעלה וממראה מתניו ולמטה כמו שנאמר שם, לפי שאין זה אלא זכרון כללות המראה ואח״כ נזכרו פרטיה לבסוף כמו שהוא סוף הלימוד והההשגה נזכר עין החשמל, הנה מה שנזכר כאן מהחשמל הוא מה שנזכר בסוף בלא בבחינות שונות. והותרה בזה השאלה הג׳:

ותדע מזה שאין הדבר כמו שכתב הרב המורה שבאו במראה הזאת ג׳ השגות חלוקות, הא׳ השגת החיות ושעליה אמר וארא והנה רוח סערה וגומר, והב׳ השגת האופנים ושעליה אמר וארא החיות והנה אופן א׳ בארץ, והג׳ השגת החשמל ועליה אמר וארא כעין חשמל, ואין דעתו זה נכון כי הנה הראשון שהוא וארא והנה רוח סערה לא נאמר בלבד על השגת החיות כי הוא כולל לכל השגות המראה וגם על החשמל והחיות מכללה, ואמנם וארא השני לא נאמר על האופנים בלבד כי הוא על השגת עניני החיות נאמר וכמו שיתבאר, ולזה אמר בו וארא החיות, ואמנם וארא הג׳ הוא חוזר לאדם אשר על הכסא והרב עצמו מודה לזה וכמו שיתבאר, הנה א״כ אין ג׳ הפעמים שבאו במראה לשון וארא מורה על ג׳ השגות חלוקות, ואמנם על מה תורה הראייה הזאת בענין האומ׳ הוא שגם הראה הש״י לנביא רוח סערה וגומר להודיעו כי עת רעה ליעקב כי הנה רוח סערה מפרק הרים ומשבר סלעים והוא רמז למלך בבל וחיל הכשדיים באה מן הצפון מן בבל שהיה צפונית לירושלם וכמ״ש (ירמיה א, יד) מצפון תפתח הרעה, ולכן אמר בלבד על הרוח סערה שהיתה באה מן הצפון כי משם באה והענן הגדול שהוא רמז לגלות בני יהודה תשכון עליהם הענן החשוך, וכן האש מתלקחת שהוא רמז לשרפת בית ה׳ ובית המלך ובתי השרים שבירושלי׳ לא אמר ע״ז באה מן הצפון לפי שמשמים בא עליהם הגלות החרבן והשריפה על עונותיהם, ואמנם הנוגה שראה לו סביב הנה הוא להודיעו שעם כל הענן החשך והשריפה לא עזב אותם האל יתברך לא מאסם ולא געלת׳ לכלותם כי הנה סביב הענן והחשמל והאש ההוא היה נוגה ההשגחה והשמירה האלהית חונה סביב אליהם לשומרם ולהצילם, וכ״כ רש״י ונוגה לו רמז שעתידין ישראל להגאל משם ואמנם אומרו ומתוכם כחשמל הוא להגיד שכל הדברים שקרו ושיקרו לאומ׳ אם מהרעות שכינה בשם ענן גדול ואש מתלקחת ואם ההשגחה בשמירת׳ וגאולת׳ שכינה בשם נוגה לא היה דבר מכל זה במקרה ולא כפי המנהג הטבעי אלא כפי ההשגחה והמשפט האלוהי, שמתוכה של הסערה ומתוכ׳ של הענן ושל האש הדבר שבתוכו המסבב אותו הוא כעין חשמל הנקי והזך שבאש השכלי שלא ישלוט בו עין, ואין ראוי לדבר בו סבת הסבות יתברך ממנו הכל מהרעות והצרות ומהגאולה באחרונה:

ומתוכה דמות ארבע חיות וזה מראיהן דמות אדם להנה זה אחד מן הפסוקים שימאנו ויכחישו דעת הרב המורה במרכבה כי הוא יחשוב שהיו החיות משל לגרמים השמימיים ושכל הפנים שזכר הנביא בחיות מאריה ושור ונשר כולם היו פני אדם אלא שהיו פנים אנושיים דומים אל פני אותם הבעלי חיים, והביא ע״ז שתי ראוית האחת מאומרו כאן וזה מראיהן דמות אדם להנה, והב׳ ממ״ש במראה השנית במקום פני שור פני הכרוב שהוא הצעיר לימים מבני אדם וכמו שהביא בפרק ראשון חלק שלישי, והנה הראיי׳ שהביא מהמראה השנית כשנגיע שם בעזרת השם אשיב עליה ואוכיח שאינה כן, ועתה אומר שהפסוקים מכחישי׳ דעתו בהחלט שנאמר וארבעה פנים לאחת ואמר ודמות פניהם פני אדם ופני אריה מן הימין לארבעתן ופני שור מהשמאל לארבעתן, וזה עדות ברורה שהיו לכל אחת מהחיות פני אדם גמור ופני אריה גמור ופני שור גמור ופני נשר גמור ואם כולם היו בצורת אדם גם כן היו בצורת אריה שור ונשר, אבל לפי דעתי היו ארבעת החיות כפי המשל כדרך ארבעת הבהמות נושאות את המרכבה, וכפי הנמשל היו החיות רמז לארבעת מחנות המלאכים והרוחנים הסובבים את כסא הכבוד וכדברי חז״ל, וכבר זכרתי בהקדמת הספר הזה למה ראה אותם במספר ארבעה ולמה כינה אותם בשם חיות, וגם אומר שמפני שראה אותן בתכלית הגבורה והתוקף קראן חיות כי כן קרא דניאל האומות השולטות בעת תקפן חיות שנאמר (דניאל ז, ג) ארבע חיון רברבן, ובעת החולשה אמר ולבב אינש יהיב ליה (שם ד), ולפי שהיו שכלים נבדלים במדרגותיהם אמר ומתוכה דמות ארבע חיות שמלת מתוכה חוזר לנוגה שזכר רוצה לומר ומתוכה של אותה נוגה ראה כעין חשמל ומתוכה גם כן ראה דמות ארבע חיות שהיו נמשכות נאצלות ומושפעות מאותו חשמל, ואמר בהם לשון דמות ולא אמר כן בחשמל לפי שבשכלים הנבדלים אפשר שיפול הדמוי בצד מן הצדדים, אמנם בסבה הראשונה יתברך לא יפול דמיון בשום צד וכמ״ש (ישעיה מ, יח) ואל מי תדמיון אל.

וכאשר אמר הנביא שראה כדמות ארבע חיות הוצרך לומר וזה מראיהן ואין פירושו שהיה מראיהן מ״ש אחריו דמות אדם להנה ושהיה דמות אדם מראה כולם בלבד כמו שחשב הרב, אבל אומרו וזה מראיהן חוזר למ״ש למעלה דמות ארבע חיות כלומר שהיה מראיהן דמות החיות וג״כ היה דמות אדם להנה, ואמר זה על פני אדם שהיה אחד מארבעת הפנים של כל א׳ מהחיות כמו שיזכור אח״ז, כי בעבור שאמר ומתוכה דמות ארבע חיות וזה מראיהן רוצה לומר מראה החיות הוצרך להודיע שאע״פ שקראם חיות היו פני אדם להם לאחד מן הצדדין, הנה אם כן במה שהיה לכל אחד מהחיות פני אריה מצד אחד ופני שור מצד אחד ופני נשר מצד אחר היה מראיהן דמות ארבע חיות כי כולם נראו לו חיות מפני אותם הפנים שלהם לשלש׳ הצדדים, אבל בבחינת הפנים הרביעיים שהיו להם פני אדם צדק אומרו דמות אדם להנה לא שיאמר הכתוב שכל הפנים היו דמות אדם והנה היו פני אדם להורות שהם בעלי שכל עיוני משיגים צד תנועותיהם להשלים רצון שולחם וגם שכל מעשיי שהרי ראה להם ידי אדם והידים מורות על המעשה, ופני אריה היו אל הימין להורות על גבורתם כי תנועת הימין יותר חזקה והגבור שבחיות הוא האריה על כן היו רגליהם נוצצים כעין נחשת קלל, כי גבורת האריה היא ברגליו שבהן הוא דורס וכשכרע רבץ כל חיות שבעולם אינם יכולים להקימו ונראה רגליו כאילו הן נחשת קלל בחוזק ובהתלהבות, ועצמות האריה המכה אותם זה בזה יוציא מהם אש ואין מוח בעצמותיו כי הם מקשיים, ופני שור היו מהשמאל להורות על המשיכה לאופנים ממקום למקום כמו שבני הבקר מושכים העגלות ואין בכל הבהמות ראויים לזה כשור, ואמר ככף רגל עגל לפי שהעיגול הוא הנאות לתנועה, וראה מצד אחור פני נשר כי היו להן כנפים לעוף ואין במעופפים קל ממנו, ולפי שהכנפים הם מצד אחור לכן ראה פני נשר לצד אחור, נמצא שראה ארבעה פנים להורות על ארבעה ענינים פני אדם בשכל ופני אריה בגבורה והתנוצצות כנחשת קלל ופני שור למשוך האופנים בכף רגליהם ופני נשר לעופף בכנפיהם, כי שתי תנועות היו להם הליכה והעופפות שנאמר ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם ובהנשאם החיות מעל הארץ ינשאו האופנים:

וארבעה פנים לאחת וארבעה כנפיים לאחת להם ורגליהם רגל ישרה וכף רגליהם ככף רגל עגל ונוצצים כעין נחשת קלל וידי אדם מתחת כנפיהם לארבעת רבעיהם ופניהם וכנפיהם לארבעתם והפסוקים האלה גם כן יכחישו דעת הרב המורה במרכבה מצד הפנים ומצד הכנפים ומצד הרגלים ומצד הידים, לפי שהרב יפרש ארבע הפנים על הדברים המתהוים בעולם השפל מתנועת הגלגל שהם ארבעה היסודות הפשוטים וארבעת כוחות המורכבים דומם וצומח חי ומדבר, ופירש ארבעת הכנפים על ארבעה סבות התנועה בגלגל שהם כדוריותו ונפשו ושכלו וחשוקו.

ואמנם הרגלים לא פירש הרב דעתו בהם אבל אמר בפרק שני חלק שלישי ואח״כ זכר שרגליהם ישרים הוא ענין אומרו רגל ישרה רוצה לומר שאין בהם פרקים כפשוטו של דבר, ואמרו חכמים ז״ל (בר״ר סה, יז) רגל ישרה מלמד שאין ישיבה למעלה והבן גם זה, ואמר עוד וז״ל ואחר כך זכר שכפות רגליהם אשר הם כלי ההליכה אינם כרגלי אדם כי אם עגולות ככף רגל עגל עד כאן. וכתבו מפרשי ספרו שעל הגלגלים עצמם אמר כל זה ומהם אמרו שהיו הרגלים משל לדברים המסובבים מהגלגל שהם הארבע יסודו׳ והמורכבים המתהוים מהם, וכמו שפירש שתוף רגל על הדבר המסובב בפרק שמונה ועשרים חלק ראשון:

ואמנם הידים כתב הרב שהיו שתים בלבד ושהם משל להתהוו׳ המתהוה ולשמירתו הזמן הקצוב כפי טבעו. ועתה לכו נא ונוכחה עם הרב אם דעותיו הם ישרים כפי הכתובים, ואין ספק בענין הפנים שהם יורו ויאמרו על עצמות הדבר ומציאותו, וכן זכרו הרב עצמו בפרק שלשים וששה חלק ראשון בשתוף פנים והביא מזה לא תוכל לראות את פני ופני לא יראו, ואיך אם כן יפרש הרב ארבעת הפנים על היסודות והמורכבים, גם כי אם היה הדבר כן במשל הפנים לא היה הכתוב בכל מקום מקדים הפנים לכנפים שהם לדעתו כדוריות הגלגל נפשו ושכלו וחשוקו כמ״ש וארבעה פנים לאחת וארבעה כנפים, ואמר ופניהם וכנפיהם לפי שפני הדבר בעצמותו קודם לפעולותיו ומעשהו אבל הדברים הנמשכין אין ראוי שיוקדמו לזכרון עצמות הדבר ומציאותו.

ואמנם בכנפים הנה הרב אומר בפרק ששי חלק שלישי שהשגת ישעיהו והשגת יחזקאל שתיהן היו אחת ושכל מה שראה יחזקאל ראה ישעיהו כדברי חז״ל אלא שהאחד היה כבן כרך והאחר כבן כפר, והנה ישעיהו ראה לשרפים שש כנפים האם נאמר שיש שש סבות לתנועת הגלגל כדרך הרב, גם שהוא עצמו כתב בפרק ארבעים ושלשה חלק ראשון בשתוף כנף על בשתים יכסה פניו שהיו שתי סבות מונעות להשגת מהות הנבדל הנרמז בפנים והם קוצר המשיג ועומק המושג, ובשתים יכסה רגליו ששתי הסבות ההם יעלימו ויסתירו איך ימצאו המסובבים ממנו שהם רגליו, ויתחייב מזה שפניו נאמר על העצמות והמהות לא על הדברים הנמשכים ממנו כי הוא אשר כינה במכסה רגליו ושלא היו הארבעה כנפים רמז לארבעה סבות התנועה כי בשתים יעופף לא בארבעה, וכן הוא כפי העיון הטוב והישר ששתי סבות ישוערו בתנועת הגלגל והם כדוריותו וציורו לא ארבעה, וכן בדברי יחזקאל שמאותם הארבעה כנפים אמר ששתים היו מכסות את גויותיהנה וישארו אם כן שתים לענין התנועה, וכל זה ממה שיורה שאין הארבעת כנפים משל לארבע סבות תנועת הגלגל, ואין לרב שישיב על זה ששני הנביאים דברו בנושאים מתחלפים כי ישעיהו דיבר מהשרפים שהם השכלים הנבדלים ויחזקאל מהחיות שהם הגלגלים ולכן זכר ישעיהו שש כנפים ויחזקאל ארבעה כנפים כי הוא עצמו בדברו במרכבה ביאר שהיו שני הנביאים מדברים בנושא אחד וששתי ההשגות היו אחת ושכל מה שהשיג יחזקאל השיג ישעיהו, וגם דעת חז״ל כן הוא שהשרפים הם החיות וקראום בדבריהם חיות הקדש, ולכן במס׳ חגיגה (יג, ב) הקשו כתוב אחד אומר שש כנפים לאחת וכתוב אחד אומר וארבעה כנפים לאחת להם לא קשיא כאן בזמן שב״ה קיים וכאן בזמן שאין ב״ה קיים וכו׳, ואם היו הנושאים מתחלפים לא היה מקום לקושיית התלמוד מתחלפות המנינים ולא לתשובה שהשיבו מפאת התחלפות הזמנים אלא שהיה דעתם שהחיות והשרפים היו דבר אחד:

ואמנם בענין הרגלים אם הרב מפרש אותם על גופות החיות עצמן שהיו כדוריים עגולים, אין ספק שלא היה צורך במשל הזה כי כדוריות הגלגל כבר נמשל בכנפים להיותה אחת מסבות תנועתו ואיך יהיו הכנפים והרגלים שניהם משל לענין אחד בהיותם משלים מתחלפים חילוף גדול, ואם יפרש הרב הרגלים שזכר הנביא על הדברים המסובבים מהגלגל שהם היסודות והמורכבים מהם, הנה זה כבר נכלל בארבעה פנים שלפי דעת הרב יורו על זה עצמו ואיך יתכן שהפנים והרגלים שהם קצוות הגוף כפי המעלה והמטה יורו שניהם על דבר אחד, כ״ש שהרב יפרש וכף רגליהם ככף רגל עגל על הגלגל שהוא כדורי, וכן פירש ונוצצים כעין נחשת קלל על ספיריות הגלגל, ולפי זה פעמים יפרש הרגלים על היסודות ועל המורכבים מהם ופעמים יפרש אותם על הגלגלים עצמם וזה לא יתכן, ואמנם בענין הידים שכתב הרב שהיו שנים בלבד ושהיו משל להתהוות המתהוה ולשמירתו, הנה יקשה לו שזה עצמו נמשל בפנים לדעתו ר״ל ההתהוות והשמירה ומה יהיה אם כן ענין הידים במקום הזה, אלא שהפנים והכנפים הידים והרגלים שנזכר במרכבה יעידון יגידון שדעת הרב בה אינו נכון ולא אמתי. ולפי דעתי במראה הזאת למה שהי׳ משלו במרכבה אשר רכב בה המלך ה׳ צבאות לנסוע כבודו ושכינתו מב״ה, זכר ארבעת החיות שהיו מוליכו׳ את המרכבה, ולפי שראה הנביא אותם מן הסערה ענן וערפל הביט בחיות ההמה בפניהם ובכנפיהם וידיהם ורגליהם שהם הדברים הנמצאים בחי, ולפי הנמשל שהיו החיות הם השכלים הנבדלים בארבעת מחנותיהם ראה בהם ארבעה פנים לרמוז לארבעה פניות והשגות ששיער הנביא במלאכים ההם. הראשונה, ציורם ופנייתם לסבתם. והשנית, פנייתם וציורם עצמם. והשלישית, פנייתם והנעתם לגלגלים. וד׳, פנייתם ומעשיהם בעולם השפל. ויתבאר עוד זה בפסוק ודמות פניהם פני אדם:

ואמנם הארבעת כנפים הנה הנביא פירש ששתים מהם היו לענין התנועה כמ״ש ושתים חוברו׳ איש ושתים מכסות את גויותיהנה, כי מפני שהעוף כשיעוף יפרוש כנפיו ויראה גופו כולו ערום ומגולה לכן בדרך המשל אמר בשלימות החיות שראה להם ארבעה כנפים שתים לענין ההתעופפות וב׳ מכסו׳ את גויותיה׳, ולענין הנמשל כנגד ב׳ הפניות של נבדלים ציור סבתם וציור עצמם ראה לו ב׳ כנפים מכסות את גויותיהם ר״ל שתעלה ממנו מדרגת השגת הנבדלים וציורם לסבתם ולעצמם כי כנף הוא שם ההסתר וההעלם כמו ולא יגלה כנף אביו (דברים כג, א), מכנף הארץ זמירות שמענו (ישעיה כד, טז), וכמו שכתב הרב בשתוף כנף, הנה אם כן שתים מהכנפים המכסות את הגויות הם משל להעלם וההסתר שתי פניות הראשונות מציורי הנבדלים, ואמנם כנגד הפנייה השלישית מהנעת הגלגלים היו שתי כנפים האחרות שבשתי׳ יעופף לא שיתנועעו ויעופו או יהלכו השכלים הנבדלים כי אין בהם דבר מעניני הגשם אבל מפני שהם סבות התנועה והם המניעי׳ אותה יוחסה התנועה והכנפים אליהם, הרי לך א״כ נמשל הכנפים בשתי החלוקות שתי כנפים המכסות ושתי כנפים המעופפות, והנה ראה ישעיהו שש כנפים לפי שעשה הבדל בהסתרה ובכסוי שאמר בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו, ויחזקאל כאשר עשה הכסוי כולו יחד בפנים וברגלים אמר ושתים מכסות את גויותיהנה והספיק לו בעבור זה זכרון הארבע כנפים. ובזה הותרה השאלה הרביעית.

ואחרי שנתן הנביא גזירותיו בשלש׳ הפניות מהארבעה שזכר בנבדלים מציוריהם ומהנעתם דבר מהפנייה ד׳ שהיא מעניני העולם השפל ועל זה אמר שראה רגליהם רגל ישרה, ואין ספק שהיו הרגלים שנים שאם היו ד׳ כפנים וככנפים היה הכתוב מפרש אותו כמו שפירש בהן וראה אותם רגל ישרה רוצה לומר שהיו השכלים ההם הולכי׳ בשליחות האל ובמצותו כי הרגל הוא כלי ההליכה, ואמר שהיו רגליהם רגל ישרה להגיד שבצדק ומשפט ומישרי׳ רגליהם תמיד ירוצו ולא יעותו את דרכם ממצות אלהיה׳, ולזה כיוון יונתן כשתרגם ורגליהון רגלין כיוונן ופרסת רגליהון כפרסת רגלין סגלגלון ומזיען עלמא במהלכון, שפירש הכתוב הזה על הליכת החיות בעולם ושהיו הליכותיהם מכוונין זה כנגד זה במצות בוראם, ולפי שכפות הרגלים הם הדורכים ועוברים המהלך דמה תנועת המלאכים אליו, ורבותינו דרשו זה לענין המהירות כי רגליהם ישרים ענינו שאין להם פרקים וארכובות לכוף את שוקיהם לפי שאין להם לא שכיבה ולא ישיבה, ולא אמרו זה על הגלגלים אלא על השכלים הנבדלים שמבלי עיכוב ובזולת זמן ילכו מרחק רב. ואומרו ונוצצים כעין נחשת קלל כפי המשל אפשר לפרשו על הרגלים כי כן תחתוני המרכבה ורגליה מפני התנועה נוצצים כעין נחשת קלל רוצה לאמר שזוהרם הוא כל כך כאלו יוצא משם ניצוצות, וכפי הנמשל הוא משל לשפע שישפיעו המלאכים במה שילכו במצות אלהיהם, וכפי המדרש היה זה משל לשריפה ולחרב שיבוא על ירושלים ולכן אמר נוצצים לרמוז לניצוצי האש, ונחשת קלל רומז ללהט החרב המתהפכת שמה, וכן תרגם יונתן וידי אדם מתחת כנפיהם למחתי בהו גומרין דאשא וכמו שכתוב בזה הספר וישלח הכרוב את ידו אל האש אשר בינות הכרובים:

ואמנם הידים כבר חשבו מהאחרונים שהיו ד׳ לכל הרוחות והוא דעת הרד״ק, והביאם לזה אומרו וידי אדם מתחת כנפיהם על ארבעת רבעיהם, ואין כן דעתי אלא שהיו הידים שתים כדברי הרב המורה אבל לאו מטעמיה אלא מפני שהכנפים היו ארבעה ושתים מהם היו מכסו׳ את גויותיהם ובשתים יעופף, וכנגדן אמר וידי אדם מתחת כנפיהם אם כן היו הידים שתים כמו הכנפים הפועלות העופפות כי השתים מכסות לא היה צורך תחתיהם אל הידים, והענין הנמשל בזה שהיו שתי כנפים בהנעת הנבדלים לשמים אחת מהגלגלי׳ המתנועעי׳ ממזרח למערב וא׳ מהנעת המתנועעים ממערב למזרח, ומתחת אותם התנועות שהמשיל בכנפים יתחייבו הפעולות מהגלגלים המניעים אותם כי כמו שהיו הרגלים כלי ההליכה כן היו הידים ידי הפעולות כמ״ש ידיו רב לו (דברים לג, ז), ומפני זה זכר הידים אחר הרגלים להגיד שהם ילכו במלאכות השם אל אשר יהיה שמה הרוח והרצון האלהי ואחרי הליכתם יעשו כמצותו, ואמר על ד׳ רבעיהם להגיד שאותם השתי ידות ישמשו לכל הד׳ רוחות החיה, ואמנם אומרו ופניהם וכנפיהם לארבעתם לא בא להודיע שהיו לחיות פנים וכנפים כי זה כבר נאמר למעלה, אבל יאמר שעם היות פניהם וכנפיהם לארבעתם רוצה לומר לארבעה רוחות ד׳ פנים וד׳ כנפים לכל חיה הנה הידים לא היו אלא ידי אדם שהם שתים בלבד:

חוברות אשה אל אחותה כנפיהם לא יסבו בלכתן איש אל עבר פניו ילכו ודמות פניהם פני אדם ופני אריה אל הימין לארבעתם ופני שור מהשמאל לארבעתן ופני נשר לארבעתן גם שני הפסוקים האלה אינן מסכימים לדעת הרב, לפי שהוא פירש חוברות אשה אל אחותה שאלה החיות אין ביניהם הפרש ולא מקום פנוי אלא כל אחת מחוברת בחברתה, וענין זה שאין ריקות בתוך הגלגלי׳ כי הם מחוברות זה בזה כגלדי הבצלים, ומה שיבטל פירושו זה הוא מלת כנפיהם שאמר חוברות אשה אל אחותה כנפיהם, וזה שאם היו החיות הם הגלגלים כדעתו לא היו מחוברין הגלגלים בכנפים כי אם בגויותיהם כיון שהכנפים לדעתו סבות תנועת הגלגל כדוריותו ונפשו ושכלו וחשוקו והם דברים לא יתחברו זה בזה, כי אם היו נפשות הגלגלים ושכליהם וחשוקיהם מחברים זה לזה היו תנועותיהם שוות לצד אחד ובמהירות אחד, אבל בראותנו שגלגל זה מתנועע ממזרח למערב וגלגל אחר ממערב למזרח זה בתנועה ממהרת וזה בתנועה מאוחרת איחור רב ומופלג יתחייב שיהיו חשוקיהם מניעיהם מרוחקים זה מזה לא מחוברים, ואיך אמר אם כן חוברות אשה אל אחותה כנפיהם כאילו לא היה חיבורם אלא בכנפים, והרב עצמו כתב שמה כי הגופות היו מחוברות אמנם פניהם וכנפיהם היו פרודות מלמעלה, ואיך יפרש אם כן על זה חוברות אשה אל אחותה כנפיהם וכן אומרו לא יסבו בלכתן, ותרגם יונתם לא מתחזרן במיזלהון אי אפשר לפרשו על הגלגלים כי תנועתם חוזרת חלילה בשוב כל חלק מהם אל המקום שהתנועע משם, גם אומרו איש אל עבר פניו ילכו יסתור דעת הרב לפי שהיא יפרש על זה שכל אחד מהגרמים השמימיים יתנועע אל עבר פניו שהוא חשוקו ומניעו ולכן היה זה מתנועע ממזרח וזה ממערב, ולפי זה לא יוכל הרב לפרש וארבעה פנים לאחת על ד׳ היסודות ומורכביהם כמו שהניחו, אבל יפרש בהכרח פנים על הציור והמניע שהם סבות התנועה באמת ולא צדק אם כן מה שפירש הרב בכנפים ולא בפנים, הרי לך מבואר שפסוק חוברות אשה אל אחותה בכל חלקיו מכחיש וסותר הנחות הרב ודעתו בזה.

ואמנם הפסוק השני ודמות פניהם פני אדם שהוציא הרב ממנו שכל הפנים היו פני אדם אם לא שמהם היו נוטים לפני אריה ומהם לפני שור ומהם לפני נשר, כבר זכרתי למעלה שאין הדבר כן כי הפסוק הזה מעיד שפני אריה היו פנים גמורים וכן שאר הפנים, גם לא פירש הרב על מה יורו הצורות האלה ואיך יוחסו לכדורים אשר זכר שנמשלו בחיות או על היסודות והמורכבים שחשב שהיו הפנים משל אליהם וכל זה ממה שיוכיח שלא כיוון הנביא מעולם לדבר מזה:

ולפי דעתי בפירוש המראה הזאת אין בפסוקים האלה נפתל ועקש, כי הכתוב הראשון אומר שהחיות שהם משל לשכלים הנבדלים היו חוברות אשה אל אחותה כלומר שלא היה ביניהם חלוף דעות לא איבה ולא שנאה ולא מחלוקת כי חוברות היו אשה אל אחותה, וכמו שאומר בתפלת יוצר עליהם כלם אהובים כלם ברורים, וגם פעולותיהם אינם חלוקות בעולם שהמלאך הזה יפעל במקצתו ומלאך אחר בקצתו האחר כי היו החיות חוברות אשה אל אחותה בפעולותיה׳ כפי רצון יוצרם, ואמנם מלת כנפיהם שנאמרה כאן אינה סמוכה לחוברות אבל היא סמוכה למה שאחריה יאמר כנפיהם לא יסבו בלכתם, כי עם היות שהמעופפים כשירצו לשנות את דרכם ותנועתם מצד אל צד יסבו כנפיהם ויחזרום אל הצד שירצו להתנועע אליו שלא היו החיות ההם כן כי כנפיהם לא יסבו בלכתם ולא יחזרו אותם מפה אל פה, לפי שאיש וכל אחד מהם אל עבר פניו ילכו רוצה לומר שיש להם פנים לכל רוח ולכן לא יצטרך בסבוב הכנפים לענין התנועות, והנמשל בזה שכאשר ילכו המלאכים בשליחות האל ויתראו לבני אדם לא מפני זה יכירו וידעו טבעם ומהותם והשגתם הנעלמות והנסתרות, כי הנה כנפיהם המכסות והמסתירות לא יסבו ולא יסורו מהם בלכתם כלומר בעבור ההליכה כי תמיד יהיו במדרגת ההעלם וההסתר, ואמנם הליכתם היא איש אל עבר פניו רוצה לומר שאין להם פעולה מיוחדת אלא אותה כשישלחם האל לעשות לפי שיש לכל אחד מהם פנים לכל הדברים. ואם נפרש הפסוק הזה על הכנפים אשר בהם יעופו יהיה פירושו שהחיות שהם הנבדלים מניעי השמים הם מתמידים בהנעתם, ושעם היות אחת מהם מניעה ממזרח למערב והאחרת ממערב למזרח אין ביניהם הפכיות ולא חילוק כי הם חוברות אשה אל אחותה וכנפי הנעותיהם לגלגלים לא יסבו בלכתן כי הם מתמידים בהנעתם אותם, ואמנם יתחלפו בהנעה לפי שאיש אל עבר פניו ילכו והוא ציורו ומדרגתו, ובעבור שאמר איש אל עבר פניו ילכו הוצרך הנביא לבאר תמונת הפנים ההמה לפי שלא נזכר למעלה ועל זה אמר ודמות פניהם פני אדם ואין הכוונה שדמות כל הצורות היה פני אדם, אבל ענינו שהוא אמר ראשונה ודמות פניהם כאומר ואמנם דמות פניהם כך הוא ראשונה פני אדם ולימינו פני אריה ולשמאלו פני שור ופני נשר באחרונה, וכיון שהיו פני אריה לימין ופני שור לשמאל והנשר באחרונה ידענו שהיו פני אדם לצד המזרח כי היא הפאה היותר נכבדת והנשר היה לצד המערב, ובזה הסדר היו הצורות לארבעתן רוצה לומר לכל אחת מהד׳ חיות.

ואמנם על מה היו רומזות הצורות האלה נראה לי בו אחד מב׳ ענינים או שניהם יחד מלבד מה שכבר זכרתי בו, הראשון הוא שכבר זכרתי למעלה שהד׳ פנים במלאכים היו רמז אל ארבעה פניות שימצאו בהם הם פנייתם וציורם בעלתם ית׳, ולרמוז לזאת רא׳ פני אדם שהאדם הנזכר כאן הוא רמז אל האדם אשר על הכסא סבה ראשונה יתברך, והפנייה השנית היא ציורם בעצמם ובעלוליהם וכנגד זה ראה פני אריה כי האריה הוא בעל הגבורה וכן הם מלאכי עליון כלם גבורים גבורי כח עושי דברו, והפנייה השלישית היא בהנעתם לגרמים השמימיים המתנועעים מהם והם פועלים ההויות בעולם השפל ממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים, וכנגד זה ראה פני שור כי הוא בעל התבואות ומרבה אותם וכמו שאמר ורב תבואות בכח שור (משלי יד, ד), ומפני מעלת השכלים הנבדלים על הגרמים השמימיים ראה פני אריה אל הימין ופני שור אל השמאל, והפנייה הד׳ היא פנייתם והנהגתם בעולם השפל שהוא היותר רחוק מהם במדרגת המציאות ובמקום וכנגד זה ראה פני נשר המעופף מרחק רב בזמן מועט ולזה ראה אותם במערב שהוא המרחק היותר גדול שבעולם מן המזרח וכמו שאמר כרחוק מזרח ממערב, זהו הדרך הראשון מרמז הצורות האלה.

ואמנם הדרך הב׳ הוא שהצורות האלה שייחס למלאכים הם כולם כפי פניותיהם ופעולותיהם אשר יפנו ויעשו לעבוד את יוצרם בעולם השפל כשישלחם לעבוד עבודתו, כי הנה פעמים ישלח מלאכו להשפיע על הנביאים ולשום דברו בפיהם ובחכמים רוח חכמה ובינה, וכנגד התכלית והפנייה הזאת ראה פני אדם שהוא המשכיל והמנבא מכל מיני החי, ופעמים ישלח מלאכיו לעשות גבורות ומשפט באויביו כמלאכים שהלכו להפוך את סדום ומלאך השם שיצא והכה במחנה מלך אשור בלילה אחת קפ״ה אלף איש וכנגד התכלית והפנייה הזאת ראה פני אריה שהוא המשחית הגדול בעדרי צאן ומי יאמר לו מה תעשה, ופעמים ישלח השם מלאכיו להטיב ולהצליח ולברך את עבדיו בכל משלח ידיו וכמו שאמר אברהם לעבדו הוא ישלח מלאכו לפניך (בראשית כד, ז) ולרמוז לזה התכלית והפנייה ראה פני שור כי הוא מברך הבית ומצליח התבואות כמו שזכרתי, ופעמים ישלח השם מלאכיו להציל את עבדיו מכל צרה ולהוליכם בדרך לא יכשלו בה וכמו שאמר למשה הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך (שמות כג, כ) והמשורר אמר כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך (תהלים צא, יא) ולרמוז לפנייה ולתכלית הזה ראה בהם פני נשר כי יהיה המלאך במצות בוראו כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף יפרוש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו:

ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה לאיש שתים חוברות איש ושתים מכסות את גויותיהנה ואיש אל עבר פניו ילכו אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו לא יסבו בלכתן כתב רש״י אלמלא שראיתי טעם זקף נקוד על ופניהם לא הייתי יודע לפרשו אבל הנקוד למדני להבדילם זו מזו ולהעמיד תיבת ופניהם בפני עצמה וכן פירושו ופניהם להם וכנפיה׳ היו פרודות מלמעלה מפניהם ומכסות אותן כיצד לאיש שתים חוברות איש לכל פנים ופנים שתים כנפים חוברו׳ לכל אח׳ כנף חיה זו פרוש׳ לכל כנף חיה זו ושל זו לצד זו והפנים שבנתים מכוסים להן עד כאן. והרד״ק בקונטרס שעשה בפירוש זאת המראה כתב גם כן שמלת פניהם נפרדת מפני הטעם שעליה, ופירושו ופניהם היו כמו שזכרנו אבל כנפיהם היו פרודות מלמעלה רוצה לומר פרודות מהגוף ופרושות כלפי מעלה לעופף כי העוף בעופו מגביה כנפיו כלפי מעלה וזה שאמר לאיש שתים חוברות איש כלומר לכל אחת מהחיות היו שתי כנפים חוברות עם כנפי האחרת ואותן החוברו׳ היו לעופף ושתי הכנפים האחרות היו מכסות את גויותיהנה, הנך רואה בעיניך שהמפרשים הקדושים האלה הבדילו מלת ופניהם ממלת וכנפיהם אבל לא נתנו טעם נכון מה יהיה ענין הכתוב באומרו בלבד ופניהם כי רש״י פירשו ופניהם להם והר׳ רבי דוד קמחי פירשו ופניהם כמו שזכרנו, ואין בכתוב דבר מזה לא מלת להם ולא כמו שזכרנו, גם כי על כל פנים כפי כל אחד מהפירושים יהיה אומרו ופניהם מותר ודבר בטל כי מהצורך שיאמר ופניהם היו להם או היו כמו שזכרנו כי אין בזה חידוש וידיעה כלל, וגם ראיתי חלוף המפרשים האלה בפירוש פרודות מלמעלה שרש״י פירשו שהיו הכנפים פרודות למעלה מהפנים ורד״ק פירשו שהיו פרודות ונבדלות מהגוף ופרושות כלפי מעלה לעופף בהן, והוא אם כן פוסח על שתי הסעיפים בפירוש פרודות פעם יפרשהו פרודות מהגוף ופעם פרושות למעלה לעופף וגם יקשה לשני הרבנים יחד אומרו מלמעלה כי לפי דבריהם היה לו לומר פרודות למעלה לא מלמעלה, אמנם הרב המורה לא חשש אל טעם הזקף אשר במלת ופניהם וכתב בפ״ב ח״ג הנזכר, וז״ל ואח״כ זכר שעם היותם מחוברות היו פניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה והסתכל אמרו מלמעלה כי הגופות היו מחוברות אמנם פניהם וכנפיהם היו פרודות אבל מלמעלה ע״כ. רצה בזה שאין הכנפים שהם לדעתו סבות תנועת הגלגל האחד כסבות תנועת הגלגל האחר ולזה היו תנועותיהם מתחלפות מהצדדים ובמהירות ואיחור, וכמו כן הענין בפנים שהם לדעתו רמז ליסודות ומורכביהם שכל אחד מהם סבה באופן מיוחד, הנה היו פניהם וכנפיהם של הגלגלים פרודות ר״ל נבדלות בכל חיה וחיה אבל היה זה מלמעלה כלומר מצד המניע שהוא הנמצא היותר מעולה אצלה, ופירוש הרב זה אין ספק שהוא מתישב על מלות הכתוב אבל יקשה לו הענין בעצמו לפי שעם היות שיצדק אמרו שהכנפים היו פרודות מלמעלה שהוא המניע איך יצוייר זה בפנים כי הכוחות הבאות מהגלגל שהמשיל בפנים כפי דעתו אינם כפי המניע כי התחלפות היסודות והמורכבים הוא מלמטה מטבע הפשוטים והמקומות, ואיך יאמר שהיו גם כן הפנים פרודות מלמעלה וגם בכנפים שלדעתו הם סבות תנועת הגלגל אין כלם מלמעלה, כי הנה כדוריות הגלגל ונפשו אינם מלמעלה כפי המניע, ועם היות שהשכל והחשוק הם פרודות מלמעלה שתי הסבות האחרות אינם מלמעלה מצד המניע ויקשה על הרב עוד סוף הפסוק שאמר לאיש שתים חוברות איש ושתים מכסות את גויותיהנה כי זה באמת לא יסכים עם מה שאמר פרודות מלמעלה כפי פירוש הרב והוא לא דבר מזה כלל.

ולפי דעתי בפירוש המראה נראה לפרש שטעם הזקף הנקוד על מלת ופניהם אינו להבדיל הפנים מהכנפים לענין פרודות מלמעלה להודיע שלא אמר פרודות אלא על הכנפים בלבד, אבל הושם הטעם במלת ופניהם כדי שלא נחשוב שכיוון הכתוב לומר שפניהם וכנפיהם היו פרודות ונבדלות אלו מאלו רוצה לומר הפנים מהכנפים, לכן הושם הטעם על ופניהם להודיע שהפנים הוא ענין בפני עצמו והכנפים ענין בפני עצמו ושעל כל אחד ואחד מהם אמר פרודות מלמעלה כלומר שהיו הפנים פרודות מלמע׳ וכן הכנפים היו פרודות מלמעלה גם כן, ויהיה ענין זה המאמר בפנים כפי הנמשל שהשכלים הנבדלים עם היותם נפרדים מכל גשמות לא היתה פנייתם והשכלתם כהשכלת הסבה הראשונה ית׳ ופנייתו והשגתו, כי הנה היו פניהם והשגותיהם של השכלים פרודות ונבדלות מהראשון ית׳ שהוא למעלה מכולם הבדל עצום לאין שיעור, וככה הכנפים אם אותם המכסות שמורות על ההסתר וההעלם ואם אותם המניעות לגלגלים היו גם כן פרודות ונבדלות באותם השכלים העלולים ממה שהיו בעלתם יתברך שהוא למעלה מכולם, כי ההסתר וההעלם ומניעת ההשגה הוא יותר מופלג לאין שיעור בעצמות הסבה הראשונה ממה שהוא בשכלים הנבדלים העלולים ממנו, וכן בענין ההנעה שהנעת השכלים הנבדלי׳ לגלגלים אינה כהנעת הסבה הראשונה יתברך לגלגל הראשון העליון המקיף בכל אם היה הוא יתברך המניע אותו.

ובעבור שנתן הכתוב גזרה בכנפים בכלל שהיו פרודות מלמעלה הוצרך לעשות בהם החלוק אשר כבר הודעתיך רוצה לומר שהיו שתים מהכנפים במשל לענין העופפות שהם בנמשל להנעת הגרמים השמימיים, ושתים מהם לכסות גופם שהוא בנמשל מניעת השגת עצמם וציורם כמו שהוא וע״ז אמר לאיש שתים חוברות איש רוצה לומר לכל אחת מהחיות היו שתים כנפים לעופפות והם חוברות איש, והשתי כנפות האחרים היו מכסות את גויותיהנה שהוא רמז שעצמותם וציורם וסבתם ובעצמם ועלוליהם שהם הנרמזי׳ בגויותיהנה הם מכוסו׳ ונעלמות ממנו.

ואמנם אומרו איש אל עבר פניו ילכו יראה דבור כפול כי כבר נזכר זה למעלה, וכן אומרו לא יסבו בלכתם כבר נאמר גם כן, ודעת הרב המורה בזה ידוע שכל גלגל יתנועע בתנועה מיוחדת אליו זולת תנועת הגלגל האחר ושתמיד יתנועע בה מבלי חלוף, אבל אין מקום לפירושו כיון שאין החיות משל לגלגלים כמו שחשב, ועוד יקש׳ לו אומרו איש אל עבר פניו ילכו כי בהיות להם ארבעה פנים לא נודע לאי זה עבר ילכו, וגם אומרו אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו שהרב מפרש אותו על הגלגל שיתנועע לצד מניעו יקשה לו מאד שהנבדל אין לו מקום מיוחד ויחסו לכל המקומות הוא אחד ולמה א״כ התחלפו תנועות הגלגלים, וכבר העיר הרב בדבריו על הספק הזה ועבר עליו העברה ולא השיבו, ועוד שהיות הגלגל מתנועע כלפי מניעו כבר נרמז לדעתו בארבעת הכנפים, וג״כ באמרו למעלה איש אל עבר פניו ילכו וג״כ באומרו ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה כפי פירושו, ולמה זה יעשה עליו רמז רביעי בפסוק הזה אמנם כפי דרכי הנה הכתוב אמר למעלה איש אל עבר פניו ילכו להודיע שהמלאכים הרוחניים כפי טבעיהם היו מזומנים תמיד ומוכנים ללכת בשליחות הש״י ולעשות מצוותו בעולמו הן לטוב הן לרע, וכמו שנרמז בצורות הפנים ושלכן אמר איש אל עבר פניו ילכו להגיד שלא יצום השם דבר שלא ימצא להם פנים לעשותו ולקיימו, האמנם מפני שלא יחשוב חושב שאיש אל עבר פניו ילכו כמו שירצה לכן בא הפסוק הזה כדי לבאר בו שעם היות המלאכים בוחרים ורוצים במה שיעשו הנה לא ילכו ולא יעשו דבר כי אם כפי המצוה והרצון האלהי והוא אומרו איש אל עבר פניו ילכו רוצה לומר עם היות שאמרתי לך שאיש אל עבר פניו ילכו ראוי שתדע שאל אשר יהי שמה הרוח ללכת ילכו שהרוח הוא רמז לרצון האלהי שעל פיו ילכו ויעשו כי הם משרתיו עושי רצונו, ולא יסבו בלכתם רוצה לומר שלא יסורו כלל ממה שיגזור הרצון האלהי, וכמו שתקנו לומר עליהם בתפלת יוצר כולם גבורים כולם עושים באימה וביראה רצון קוניהם. הנה התבאר שמה שחזר לומר כאן איש אל עבר פניו ילכו ולא יסבו בלכתם בא לבאר שלא ילך איש מהשכלים ההם אל עבר פניו ולא יפעל בפנים זולת פנים אלא כפי הרצון האלהי המצוה אותם:

ודמות החיות מראיהן כגחלי אש בוערות כמראה הלפידים היא מתהלכת בין החיות ונוגה לאש ומן האש יוצא ברק והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק חשב הרב המורה שהפסוקים האלה מוכיחים שהיו החיות משל לגרמים השמימיים, ובעבור שלמעלה אמר שהיו כעין נחשת קלל וכאן אמר שהיו כגחלי אש בוערות אמר הרב ברמיזותיו שהגלגלים הם מעצמם ספיריים כעין נחשת קלל ושמפני הכוכבים אשר בהם ראה מראיהן כגחלי אש, וכן פירש והחיות רצוא ושוב על תנועת הגלגלים שהיא במרוצה וחוזרות חלילה בתנועתם. והנה לדעתי גם הפסוקים האלה מכחישים דעת הרב ופירושו במרכבה וזה מפנים. הראשון, לפי שאמרו ודמות החיות מראיהם כגחלי אש מורה שזה היה תואר עצמי לגלגלים מפאת עצמם ר״ל האהרה לא מפאת הכוכבים. והשני, אומרו כמראה הלפידים כי הנה הרב לא ימצא דמוי מהדמויים להמשיל הגלגלים בלפידים. והשלישי, ממה שאמר היא מתהלכת בין החיות ר״ל שהאש שזכר היתה מתהלכת בין חיה לחיה וזה אין ענין בגלגלים ולא בכוכבים, והנה למעלה בתחילת המראה נאמר וארא והנה רוח סערה וגומר ואש מתלקחת וגומר ומתוכה דמות ארבע חיות וגומר הנה ביאר שם שהחיות היו בתוך האש וכאן אמר שהאש היא מתהלכת בין החיות וזה חלוף לא יתכן, גם כי אין ענין לו בנמשל שחשב הרב. והרביעי מאומרו ונוגה לאש והסתכל שתמיד יאמר הנביא בפרש׳ לשון נוגה סביב האש כי בתחילה אמר ואש מתלקחת ונוגה לו סביב וכאן אמר ונוגה לאש ומן האש יוצא ברק ואחר זה יאמר בחשמל כמראה אש ונוגה לו סביב, ומבואר הוא שלא יצדק זה על הגלגל כי הוא אינו כאש וסביבו לא ימצא נוגה כי אור הכוכבים הוא ועצמם לא מחוצה להם סביביו, ואם היה כל זה מיוחס לגלגל או לכוכב איך יצדק בחשמל שנאמר בו גם כן כיון שהוא רמז אל השכל הנבדל לדעת הרב, וכל זה מורה שלא כוון הנביא בזה לדבר מהגלגלי׳.

והחמישי מאומרו והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק והרב בפרק הנזכר אמר שבזק הוא ברק ושהמשילו בו להיות תנועתו ממהרת, ולדעתו יקשה למה הביא הברק בפני עצמו והבזק בפני עצמו והיה די בא׳ מהם, ולמה בבזק אמר כמראה הבזק שמורה על הגוון לא על התנועה אבל בברק לא זכר מראה, והתמיה מהרב שחשב להסתייע עם תרגום יונתן שתרגם החיות רצוא ושוב חזרן ומקיפן ית עלמא ותייבן בריאה חדא וקליל׳ כחיזו ברקא, ולא כיוון יונתן למה שחשב הרב שהגלגלי׳ היו מתנועעים ומקיפים תמיד.

אבל פירושו הוא כמו שאזכור בפירוש זה הפסוק וכפי דרכי בפי׳ המראה אמר הנביא שהחיות שזכר שהם המלאכים הרוחניים היו דמותם כפי פעולותיהם כי להיותם נבדלים מכל חומר לא יפול בהם הדמות אלא מצד פעולתם, ולזה אמר שפעמים היה מראיהם כגחלי אש בוערות כשיהיו שלוחים לעשות משפט באויבי השם, ואין ספק שהראה לו זה להודיעו שכן ילכו וישרפו את ירושלם בגחלי אש בוערות, ופעמים יראו כמראה הלפידים כשירעם אל בקולו נפלאות על ידיהם יראו כמראה הלפידים ברעש וקול גדול, ונתן הטעם למה המשילם לגחלי אש וללפידים ואמר שלא היה זה להיותם חומריים ומטבע היסוד ההוא אלא מפני שהאש שזכר היא מתהלכת בין החיות רוצה לומר מתיחסת אליהם והם מכונים באש וכמו שאמרה תורה כי השם אלהיך אש אוכלה הוא (דברים ד, כד), והמשורר אמר על המלאכים משרתיו אש לוהט (תהלים קד, ד), אם כן היה האש מתהלכת בין החיות רוצה לומר שהיו מכוונו׳ בה, והיה זה מפני שנוגה לאש ולהיות האש מאירה וזוהרת לכן יוחס למלאכים שם אור מבלי חשך, ואומרו ומן האש יוצא ברק רמז למה שכתב הרב המורה בהקדמת ספרו שהאור השכלי המגיע לנביאים היה כברק שיציץ פעם ויעלם פעם ועל זה אמר ומן האש יוצא ברק שמאותם המלאכים שכינה באש והנוגה יצא ברק הנבואה, וכבר אמרו חכמים זכרם לברכה שראה יחזקאל האש מתהלכת בין החיות לרמוז אל שרפת בית המקדש שהיו שם כרובים בצורות החיות וכן בית המלך וכל בית גדול שורף באש, וכן דרשו ונגה לאש כי אותה האש לא תהיה לעולם לכלות את ישראל כי עוד יהיה לה נוגה להאיר להם בזמן הגאולה, ומן האש יוצא ברק שיצא מהאש ההוא ברק באומות העולם כמ״ש ברוק ברק ותפיצם שלח חציך ותהומם (תהלים קמד, ו) ועם היותו דרך דרש נכון הוא הנה התבאר שבא הכתוב הזה לספר צורו׳ המלאכים שלוחי ההשגחה כפי פעולותיהם כי פעמים יראו כאילו הם גחלי אש בוערות ופעמים כלפידים ופעמים כברקים, וכבר הסכימו על זה חכמים ז״ל במדרש איוב (ילקו״ש שם רמז תתקכה) בפסוק התשלח ברקים וילכו (איוב לח, לה) אמרו פעמים שהוא עושה מלאכיו אש שנאמר (תהלים קד, ד) משרתיו אש לוהט ופעמים שהוא עושה אותם לפידים שנאמר כמראה הלפידים ופעמים שהוא עושה אותם ברקים שנאמר התשלח ברקים וילכו ופעמים שהוא עושה אותם שרפים שנאמר (ישעיה ו, ו) ויעף אלי אחד מן השרפים ופעמים שהוא עושה אותם רוחות שנאמר (תהלים קד, ד) עושה מלאכיו רוחות, וכן אתה מוצא ויאמר מנוח אל מלאך ה׳ מה שמך (שופטים יג, יז) אמר לו המלאך איני יודע בדמות מי עשוי עתה בכל שעה הוא מחליפני למה זה תשאל לשמי והוא פלא (שם יח) פלאים הוא עושה בי, וכן אתה מוצא באברהם מלאכים נדמו לו כאנשים שנאמר (בראשית יח, ב) והנה שלש אנשים נצבים עליו ובסדום נראו מלאכים שנאמר (שם יט, א) ויבאו שני המלאכים סדומה. הנה ביארו במאמר הזה אמתת מה שפירשתי בחיות בלפידים ובברקים.

ואמנם אומרו והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק בא להודיע שהחיות שהם המלאכים הרוחנים יעשו פעולתם בזולת זמן כאילו הם במרוצה חזקה, וכן ישובו מבלי איחור ועיכוב כעבדים אל יד אדוניהם לשמוע מה שיצום עוד, ולהפליג במהירותם אמר כמראה הבזק שהוא האור הנראה בקרב החושך ומיד יעלם על שלא יוכל אדם לשלוט בו עיניו, ועם היות שזה משל חומרי דיבר הנביא כן בשכלים הנבדלים כלשון בני אדם, ולזה באמת כיוון יונתן שהוא לא תרגם רצוא ושוב חזרן ומקיפן אבל תרגם הפסוק כן וברייתא באשתלוחיהון למעבד רעוות רבונהון דאשרי שכנתיה במדורא עילאה מנהון באופא עינא למחזי חזרן ומקיפן ית עלמא ותובן ברייא חדא וקלילא כחיזו ברקא, הנה מלת רצוא בלבד תרגם חזרן ומקיפן ית עלמא ולא אמר זה על הגלגלים כי אם על המלאכים הרוחניים שלוחי ההשגחה, וכמו שאמר התהלכנו בארץ (זכריה א, יא) משוט בארץ ומהתהלך בה (איוב א, ז), ואמנם מלת ושוב תרגם ותובן ברייא חדא, וכל זה סותר דעת הרב ומחשבתו ומסכים לדעתי. וכתב בעל ספר יצירה עשר ספירות בלי מה צפויין כמראה בזק ותכליתן אין להן קץ ודברו בהן ורצוא ושוב, ולמאמרו כסופה ירדופו וגם זה כשיובן אינו רחק ממה שבארתי:

וארא החיות והנה אופן אחד בארץ אצל החיות לד׳ פניו מראה האופנים ומעשיהם כעין תרשיש ודמות אחד לארבעתן ומראיהם ומעשיהם כאשר יהיה האופן בתוך האופן גם הפסוקים האלה מכחישים דעת הרב המורה ופירושו במרכבה, לפי שהוא פירש אופן א׳ בארץ על החומר הראשון ושהיה בעל ד׳ פנים והם ד׳ האופנים שהם ד׳ היסודות ושלכן לא זכר בהם צורות.

ושהיה דמות אחד לארבעתם והוא בהיותם משותפי׳ בחומר ושהיה מראיהם ומעשיה׳ כאשר יהיה האופן בתוך האופן, ולא אמר כן בחיות להגיד שהיסודות היו מתרכבים קצתם בקצתם כאשר יהיה האופן בתוך האופן, ובפרק ד׳ חלק ג׳ כתב שתרגם יונתן כעין תרשיש כעובדא דאבן טבא באותו הלשון שתרגם אונקלוס כמעשה לבנת הספיר (שמות כד, י), וחתם הרב דבריו באומרו והבן זה וכפי מה שגלה במקומות מספרו רמז הרב בזה לחומר הראשון שהוא אשר השיגו אצילי בני ישראל לדעתו והוא חומר האופנים גם כן:

ודברי הרב בזה אינם נכונים מפנים. ראשונה, שאמר הכתוב באופנים ודמות אחד לארבעתם והנה אין לארבעת היסודות דמות אחד לא באכיותיהם לא בצורותיהם לא במקומותיהם ולא בתנועותיהם אבל הם הפכיים, ואין לרב שיאמר שהיה הדמות בחומר כי זה כבר נרמז לדעתו באופן אחת בארץ ולמה יאמר עליו ג״כ ודמות אחד לארבעת׳. והשנית, שאומרו כאשר יהיה האופן בתוך האופן אין ראוי שיפורש על הרכבת היסודות כדברי הרב אלא על הנחת האופנים זה בתוך זה. והשלישית, כי הנה כעין תרשיש לא נאמר על החומר כי אם על הצורה והפעולה וכמ״ש מראיהם ומעשיהם ות״י חזויהון ועובדיהם, ועוד שאם היה כעין תרשיש נאמר על החומר הראשון היה לו לזוכרו בפסוק הראשון יאמר והנה אופן אחד בארץ כעין תרשיש אבל החיות ואותו האופן האחד הוא החומר הראשון לדעתו. והרביעית, כי הנה הרב מודה בפיו באותו פרק רביעי הנזכר שיונתן תרגם האופנים גלגליא ושהיה דעתו שהם השמים ואם הדבר כן איך יאמר שמה שתרגם בהם אבן טבא כיוון בו אל החומר הראשון כי הוא אינו בשמים, הנה אם כן הרב עצמו מודה בביטול טענתו וכבר הרגיש הנרבוני מפרש ספרו בספק העצום הזה, וכתב באותו מקום ואיך שיהיה הנה חזרן ומקיפן ית עלמא אשר הביא הרב יורה שהחיות גם אצל יונתן נאמרו על השמים ויהיו האופנים אם כן הם היסודות עד כאן. ואין בפיהו נכונה לפי שיונתן לא תרגם חזרן ומקיפן ית עלמא על השמים כ״א על השכלים הנבדלים כמו שבארתי ובביאור אמר שהאופנים הם הגלגלים ואין לרב אם כן טענה. והחמשית, שאיך יאמר הרב שכעין תרשיש הוא החומר הראשון מכח גזרה שוה שעושה מתרגום אונקלוס לתרגום יונתן, כי הנה יאמר אומר שאונקלוס לא כיון בעובדא דאבן טבא על החומר הראשון ולא ראו אותו אצילי בני ישראל כמו שחשב הרב וכן יונתן לא כיוון אליו, ושיותר נכון הוא שנעשה גזרה שוה מהפסוק לפסוק משנעשה אותה מהתרגום שהנה נאמר כאן וממעל לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר דמות כסא ונאמר שם ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכמו שכאן בדברי יחזקאל נאמר אבן ספיר על השכל הנבדל גם לדעת הרב ככה לבנת הספיר שראו אצילי בני ישראל היה השכל הנבדל שהשיגו, ואונקלוס לזה כיוון באומרו כעובדא דאבן טבא וכן יונתן בתרגומו, וזה כולו ממה שיוכיח שאין החיות משל לגלגלים ולא האופנים משל ליסודות:

ולפי דעתי במראה הזאת היו האופנים כמו שזכרתי בהקדמה הם הגרמים השמימיים, כי כמו שבמרכבה החמרית הבהמות או החיות הם המנהיגות והמניעות את האופנים המתגלגלים תחת המרכבה, ככה כפי הנמשל היו השכלים הנבדלים מנהיגים ומניעים את הגלגלים השמימיים אשר תחת מרכבת המלך האלהי ולא אמר הכתוב כאן וארא בבחינת השגת האופנים בלבד כמו שחשב הרב שאם היה הדבר כן לא היה ראוי שיאמר וארא החיות אם כבר נעתק מדרוש החיות ובא לדבר מהאופנים, אבל גם זה אשר יאמר הכתוב מהאופנים הוא גם כן ספור החיות שראה הנעתם לאופנים ושהם ילכו לעומתם, וזהו וארא החיות והנה אופן אחד בארץ רוצה לומר שראה עוד מעניני החיות שהם השכלים הנבדלים שהיה אופן אחד בארץ כלומר למטה מן החיות וכמו שתרגם יונתן בזה מלרע לרום שמיא, והאופן האחד ההוא הוא רמז לכדור השמימיי הכולל שהיה אצל החיות מתנועע מרוחם וכחם, גם אפשר לומר שראה אופן אחד אצל כל אחת מהחיות ויהיו האופנים אם כן ארבעה כמו החיות, וכן אמר במראה השנית וארא והנה ארבע אופנים ואומרו אופן אחד אצל הכרוב האחד, כן מה שאמר כאן והנה אופן אחד בארץ רוצה לומר לכל חיה, ומה שאמר לארבעת פניו הוא להודיע שהאופן שהיה אצל החיה לא היה נוטה לצד אחד מהפנים יותר מלצד האחר אבל ארבעת פניו היה בשוה ופניו חוזר לחיה שזכר.

והנה נזכרו החיות פעם בלשון זכר פעם בלשון נקבה כמו שאמר לאיש שתים חוברות איש אשה אל אחותה, וכן פניו בלשון זכר לפי שהחיה כפי המשל הוא תואר לנקבה וכפי הנמשל שהוא השכל הנבדל תאר אותו בלשון זכר, והיה תכלית ההראות הזה להודיע שהנהגת החיות לעולם הוא באמצעות האופנים שהם מניעות אותם, ומזאת הבחינה היה כל מה שדיבר מהאופנים מדרוש החיות עצמם, ולכן אמר בתחילתם וארא החיות והנה אופן אחד בארץ שגם מה שראה מהאופני׳ היה ממרא׳ החיות כמו שזכרתי, והנה לא אמר באופנים לשון דמות כמו שאמר בחיות לפי שהחיות להיותם שכלים נבדלים מכל גשמות היו התארים שכינה להם בלתי אמתיים להיותם תארי הגוף ולכן אמר בהם דמות ארבע חיות כי לא היו חיות באמת אלא דמותם, אבל הגרמים השמימיים להיות׳ גופות לא אמר בהם לשון דמות אבל אמר בהם לשון אופנים שרוצה לומר גלגלים כמו שתרגם יונתן כי כן היו בעצם ואמת לא בדרך דמיון.

וביאר ואמר מראה האופנים ומעשיהם כעין תרשיש להגיד שהיו הגרמים השמימיים ספיריים בטבעם וזהו מראה האופנים, וגם היה מעשיהם היותם ספיריים לפי שהמאורות אשר על האופן העליון נראין מתחת האופן התחתון לרב זכותן כי הם כעין תרשיש והיא אבן טובה נזכרה באבני החשן תרשיש ושהם וישפה ועינה כתכלת והוא המראה המיוחס לשמים, וביאר עוד שלא היה המראה הזה הספיריי בלבד באחד מהגלגלים כי דמות אחד היה לארבעתם והדמות הוא שהיו כולם ספיריים, וגם היה דמות אחד לארבעתם לפי שהגרם השמימיי הוא גשם ממין אחד בכל הגלגלים, וכפל אומרו מראיהם ומעשיהם להגיד שעוד יבחן מראיהם ומעשיהם של אותם האופנים במה שהיו סובבים ומקיפים זה על זה וזהו אומרו כאשר יהיה האופן בתוך האופן שראה הגרמים השמימיים בהנחתם האמתית אלו על אלו העליונים מקיפים בתחתונים והתחתונים מוקפים מהם, והנה זכר הגרמים השמימיים ההם במספר ארבעה מהסבה שזכרתי בהקדמת הספר הזה והיא כי מפני היות השכלים הנבדלים בארבע מחנות היה בבחינתם הכדור השמימיי מתחלק לארבע רביעיות כפי כוחותיו ותבואות השמש והירח לא שיהיו הגלגלים נמנים בארבעה כדורים כמו שחשב הרב המורה:

על ארבעת רבעיהן בלכתם ילכו לא יסבו בלכתן וגביהן וגובה להם ויראה להם וגבותם מלאות עינים סביב לארבעתן גם הפסוקים האלה מכחישים פירוש הרב באופנים, לפי שהוא כתב וזה לשונו ואמנם האופנים אמר שאין בתנועתם לא עקמימות ולא עקלתון אבל תנועות ישרות שלא יתחלפו עד כאן, ואם היו האופנים משל ליסודות שאין להם תנועה מעצמם כי אם בהניע אותם הגלגל איך יאמר בהם לא יסבו בלכתם, והמאמר הזה נאמר בחיות מפני שהיה תנועתם בבחירה ורצון סבובית תדירה להיותם חיים משכילים כמו שזכר הרב, אבל היסודות שהם גשמים מתים לא יפול בהם זה המאמר, ולא גם כן כי רוח החיה באופנים כיון שהיסודות אין בהם לא רוח ולא נפש ולא יתנועעו מציור דבר מה ואיך יאמר עליהם שינשאו מעל הארץ כי הם נחים במקומם הטבעי ולא יתנועעו מעצמם.

גם אי אפשר לפרש על היסודות וגביהן וגובה להם ויראה להן וגבותם מלאות עינים לפי שהיסודות הם במרכז העולם ובשפל שבו וכל שכן המים והארץ הכבדים שמקומם הוא המטה, ואיך אמר אם כן עליהם וגובה להם, גם אם אין להם נפש ולא ציור איך יאמר עליהם ויראה להן כי היראה היא נמשכת אחר ציור האויר, והרב לא דבר מהפסוק הזה כלל והסתיר פנים ממנו, לבד פירש על וגבותם מלאות עינים שאפשר לפרשו עינים ממש רוצה לומר שהיו הרבה מהמורכבים מהיסודות בעלי חיים שעינים להם, ושגם כן אפשר לפרש עינים על הגוונים מלשון ועינו כעין הבדולח (במדבר יא, ז) ירמוז לגוונים שיתחדשו במורכבים, או יהיה עינים לשון דמיון כמו שנהגו חכמים זכרונם לברכה לומר כעין שגנב כעין שגזל (ב״ק סה, א), והפירושים האלה על עיני׳ עינים להם ולא יראו, כי איך יאמר כפי הפירוש הראשון על היסודות וגבותם מלאות עינים בעבור עיני הבעלי חיים והנה לא זכר אזנים ולא נחירים ושאר האיברים שבהם, וכפי הפירוש השני למה יזכור הגוונים שיתחדשו בהרכבה ולא הכוחות ולא המזל הקודם אליהם, והפירוש האחרון מהדמיון דמיון הוא באמת, ועוד כי למה יחס העינים יהיו מה שיהו לגבותם והיה ראוי לומר והם מלאות עינים.

אלא שזה כולו רומז לדבר אחר רחוק ממה שחשב הרב וכפי דרכי יאמר הכתוב כפי המשל שהיה גב גבוה על האפנים כמו שהוא על העגלות שעל הגב הגבוה ההוא טוענים המשא, ולכן בא וגביהן בזקף כלומר ולהם גבות וגובה גדול היה לגביהן לרוממות הכבוד היושב על הכסא, ומתוך גביהן היה יראה להם כי הדבר הגבוה מטיל אימה בעיני רואו, אמנם כפי הנמשל יאמר הכתוב שהאופנים שהם הגרמים השמימיים על ארבע רבעיהם בלכתם ילכו, ואפשר שאמר רבעיהן בלשון נקבה על החיות שהאופנים ילכו על ארבעת רבעיהן של החיות רוצה לומר לכל פאה ופנים מפני החיות לא יסבו בלכתם כי כמו שהחיות לא יסבו מצד אל צד כן האופנים בתנועותיהם:

ואמנם בפסוק וגביהן תמצא טעם זקף על מלת וגביהן כמו שבא למעלה על ופניהם וכנפיהם והיה זה לפי שהנביא ראה בגלגלים הגלגל העליון שאין כוכב בו שהיה עולה על גביהן ומקיף אותם, ועליו אמר וגביהן ובא הטעם עליו לפי שהוא חוזר למה שאמר למעלה לא יסבו בלכתן רוצה לומר וכן גביהן שהוא הגלגל העליון המקיף בכל שלא יסב בלכתו, עוד ראה בגלגלים הגלגל השמיני ועליו אמר וגובה להן כי הוא הגובה על גלגלי הנבוכה כולם ואמר ויראה להן להגיד שעם כל גבהותם של הגלגל התשיעי והשמיני והגלגלים אשר תחתיו הנה ראה בהם יראה רבה מיוצרם ית׳ וכמו שאמר המשורר אל נערץ בסוד קדושים רבה ונורא על כל סביביו (תהלים פט, ח), ועל זה אמר ויראה להם שכולל בזה האופנים כולם, עוד אמר וגבותם מלאות עינים שהוא רמז לכוכבים התקועים בגלגל השמיני ובגלגלי הנבוכה כי הככבים בגלגלים הם כעינים בפני האדם, ואמר סביב לארבעתם בעבור שהיו מתנועעים האופנים כפי ארבעת החיות ומחנותיהם כמו שבארתי כך נראה לי לפרש הפסוק הזה:

אמנם יונתן תרגם וגביהון שוון לקביל רקיעא ורומא מליהון ודחילין אינון וגביהון מליין עינין סחור סחור לארבעת רבעיהון, הנה במה שפירש על וגביהן שוון לקביל רקיעא רמז אל הרקיע שעל ראשי החיות שיזכור אחר זה, ונראה לי שנטה בזה למה שפירשתי שמלת וגביהן חוזר למעלה אל לא יסבו בלכתם שהגלגל שעליהם לא יסוב בלכתו כי תמיד יהיו הליכותיו שוות לקביל רקיעא, אמנם וגובה להן לא פירשו מלשון וגביהן כי הנה וגביהן פירשו מלשון גב אבל וגובה להן פירשו מלשון רוממות ורומא להון, ונראה שהבין וגובה להן שנאמר על הגלגל העליון המקיף בכל כי הוא הגבוה שבכולם ואין בו כוכבים, אבל שאר הגלגלים המצויירים ראה מלאות עינים שהוא רמז לכוכבים, והנה אמר לגביהם בלשון זכרים וגבותם בלשון נקבות כי כן הוא דרך הלשון:

ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם ובהנשא החיות מעל הארץ ינשאו האופנים על אשר יהיה שם הרוח ללכת ילכו שמה הרוח ללכת והאופנים ינשאו לעומתם כי רוח החיה באופנים בלכתם ילכו ובעמדם יעמודו ובהנשאם מעל הארץ ינשאו האופנים לעומתם כי רוח החיה באופנים גם הפסוקים האלה יקשו מאד לדעת הרב המורה במרכבה וזה מפנים. הראשונה, שאם היו האופנים הם היסודות איך אמר עליהם בלכתם ילכו ינשאו האופנים לעומתם כאילו הם מתנועעים מעצמם כחיות ואינו כן כי הם גשמים מתים ואין להם תנועה מעצמם. השנית, מאומרו ובעמדם יעמודו ואם היו החיות משל לגלגלים כדעתו איך אמר בהם לשון עמידה המורה על המנוחה שהיא נמנעתו בהן. הג׳ מאומרו ובהנשאם מעל הארץ כי הנה הגלגלים הם מתנועעים תמיד סביב למרכז שהוא הארץ ולא ינשאו ולא יושפלו ממנה. והד׳, מאומרו ינשאו האופנים לעומתם כאילו היתה תנועת האופנים ממין תנועת החיות ואין הדבר כן כ״א היו החיות משל לגרמים השמימיים והאופנים ליסודות הפשוטים כדברי הרב היתה תנועת החיות סבובית ותנועת האופנים ישרה ואיך אמר אם כן ינשאו לעומתם וכל זה ממה שהכחיש דעת הרב:

אבל כפי דרכי ראוי לעיין בפסוקים האלה דברים ארבעה. ראשונה, למה זכר בחיות ובאופנים לשון הליכה והתנשאות ועמידה ולא זכר בהן שפלות ולא לשון ירידה. ושנית, אם היו החיות משל לשכלים הנבדלים כמו שביארתי איך אמר בהם הליכה ונשיאות מעל הארץ ואין להם תלייה בחומר ואינם בארץ. ושלישית, אם הרוח הנזכר בפסוקים האלה ענינו ומובנו אחד רוצה לומר על אשר יהיה שם הרוח ללכת ילכו שמה הרוח ללכת וכן כי רוח החיה באופנים האם הכונה בכולם אחת ורוח אחד להם. והרביעית, כפל הדברים שנאמרו בזה אם בענין ההליכה שאמר ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם וחזר לומר שנית בלכתם ילכו, ואם בענין ההתנשאות שאמר ובהנשא החיות מעל הארץ ינשאו האופנים וחזר לומר שנית ובהנשאם מעל הארץ ינשאו האופנים לעומתם, ואם בענין הרוח שאמר על אשר יהיה שם הרוח ללכת ילכו וחזר לומר שמה הרוח ללכת, ואם במה שאמר כי רוח החיה באופנים וחזר לומר שנית כי רוח החיה באופנים והוא כולו כפל ומותר מבואר והרב לא דיבר מזה כלל וגם המפרשים לא התעוררו עליו:

ואומר בתשובת כל זה ופירוש הפסוקים שלא בא הכתוב הזה להגיד שילכו האופנים אחרי מהלך החיות כי זה כבר נזכר למעלה באומרו והנה אופן אחד בארץ אצל החיות ואמר על ארבעת רבעיהן בלכתם ילכו, אבל בא להודיע שמה שיפעלו ויעשו האופנים שהם הגרמים השמימיים בעולם השפל הן לטוב הן לרע אינו מפאת עצמם אלא כפי מה שיסודר להם מהחיות שהם השכלים המניעים אותם כי הגלגלים יתנועעו ויפעלו בתנועותיהם כפי ההנעה והרוח שיבוא אליהם מהנבדל המניע אותם, וגם אותם המניעים אין זה אליהם מעצמם אלא מהסבה הראשונה יתברך כי כפי רצונו וחפצו יעשו השכלים עושי רצונו כאשר יצום, וכפי רוח הנבדלים יתנועעו הגלגלים וכפי תנועתם יהיה באנשי הארץ העלייה והכבוד או השפלות וההשחתה ועל זה אמר ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם כי ההליכה בכאן אינה רמז לתנועה אבל היא השמירה וההטבה לאנשי הארץ וכמו שאמר והתהלכתי בתוככם (ויקרא כו, יב) כי ה׳ אלהיך מתהלך בקרב מחניך (דברים כג, טו) יאמר כי בלכת החיות רוצה לומר בהשגחתם ושמירתם על הארץ ילכו האופנים שהם הגרמים השמימיים, והענין שיחייבו בתנועותיהם טובה והצלחה מפאתם והוא אומרו אצלם ובהנשא החיות מעל הארץ רוצה לומר שלא ישגיחו בה ולא ישמרוה ולא יתהלכו בקרבה אבל ינשאו ויתרחקו ממנה ויעזבוה למקרים, ינשאו האופנים רוצה לומר שגם הם לא ישגיחו ולא ישפיעו טובה בתנועותיהם, הנה אם כן ההליכה היא תואר להצלחה והטוב והשמירה והנשיאות מעל הארץ הוא תואר לעזיבה והיא הירידה והשפלות, ויצא מזה שלא נאמרו הליכה והתנשאות לחיות להיות בהם תנוע׳ גשמיות כי אם כפי הפעולות שיפעלו בארץ.

וראה הנביא עוד שגם זה לא היה לחיות מפאת עצמם רוצה לומר פעם להלוך בארץ ופעם להנשא ממנה אבל היו נמשכים בזה כפי הרצון האלהי ומצותו המגיע אליהם ועל זה אמר

על אשר יהיה שם הרוח ללכת ילכו והרוח הזה הוא רוח האל יתברך כלומר רצונו וחפצו המעורר והמצוה עליו, ומלת ילכו חוזר לחיות אשר זכר שעל אשר יהיה שמה הרוח והרצון האלהי ללכת החיות ילכו החיות ובהסתלק הרצון האלהי מהליכתם שמה ינשאו משם, ואומרו עוד שמה הרוח ללכת הוא ענין אחר רוצה לומר שם רוח החיות לשילכו שמה האופנים כי הם ילכו כפי מה שיניעם רוח שכל המניע אותם וככה בהתנשאות ינשאו האופנים לעומתם, הנה א״כ הרוח שנזכר ראשונה בזה הפסוק הוא רמז אל רצון האל יתברך ולכן ת״י בו רעוא, אמנם הרוח השני שנזכר כאן הוא רוח החיות המגיע לאופנים וכן הוא מה שאמר כי רוח החיה באופנים ולזה לא תרגם בו יונתן רעוא כי אם לשון רוח ארי רוח ברייתא בגלגליא.

ואמנם אומרו בלכתו ילכו ובעמדם יעמודו נראה לי לפרשו להמלט מהכפל והמותר באחד משני פנים: הראשונה שבעבור שזכר למעלה בחיות ובאופנים הליכה והתנשאות שהוא רמז לעלייה בטובה ולירידה בשפלות, הוצרך להודיע שפעמים לא יהיה הליכה ולא התנשאות שהם שתי הקצוות בעלייה ובירידה כי כבר אפשר שיהיה ביניהם אמצעי והיא העמידה מבלי שיעלה ולא שירד וכדי לחדש זה חזר לזכור ההליכה וההתנשאות כדי להכניס ביניהם העמידה, וכבר זכרתי שאין זה ענין מנוחה בגרמים השמימיים ולא השכלים אבל הוא כולו דבור המשליי כפי פעולתם בארץ הן לטוב הן לרע, והנה הראה הקדוש ברוך הוא כל זה לנביא להודיעו שגלות יהודה וחרבן ירושלם לא יהיה מהמערכה בלבד וגם לא מרצון המלאכים המניעים אותה אבל ממנו יתברך יצאו הדברים כולם כפי משפטו והותרה בזה השאלה החמישית משאלות הנבוא׳ הזאת.

והאופן השני מהפירוש הוא שבא הפסוק הזה להודיע שאין ההליכה הנאמרת באופנים כהליכה הנאמרת בחיות, כי היא נאמרה עליהן בדרך השאלה ומשל להיותם שכלים נבדלים מחומר אבל בגלגלים שהם האופנים אינה כן כי הם ילכו רוצה לומר יתנועעו בעצם ואמת להיותם גשמים, ומפני שאמר שהיו הגלגלים מתנועעים והולכים ביאר שלא נחשוב שיעתקו ממקום אל מקום כי אין חוץ מהם מקום שיקיף על כללותם ועל זה אמר ובעמדם יעמודו רוצה לומר במקום שהם עומדים בו והוא סביב המרכז שם יעמודו תמיד, וכן בענין ההתנשאות שזכר כי החיות אינם גופות לשיתנשאו ונאמר עליהן לשון התנשאות בהשאלה והמשל אבל ינשאו האופנים לעומתם התנשאות אמתי במהלכם, וזה לפי שהחיות הם רוחות מבלי גשם והאופנים הם גשמים והיה רוח החיה באופנים שאינם רוחות אלא גופים, והענין כולו שהוראת הגרמים השמימיים על השפלים ועל ישראל לטוב או לרע הוא תמיד בגזרת עירין ובמימר קדישין והם גם כן מסודרים בזה מכח הראשון יתברך ורצונו, ולפיכך היה עמידת השכינה בקרב ישראל או הסתלקה מהם מאת השם, וכן היו בדוגמה זו באהל מועד כי הענן המורה על הרצון האלהי היה נוסע תחילה והדגלים שהיו כדמות החיות נוסעים אחריו ונושאי הארון שהם כדמות האופנים היו נוסעים אחריהם. והיותר נכון אצלי בזה הוא שאמר בחיות הליכה והתנשאות כפי פני החיות כי הנה הוא ראה בהם פני אדם המורים על העמידה וכמו שאמר כתפארת אדם לשבת בית, ופני שור המורים על ההליכה וההמשכה ממקום למקום כמרחק שוה וראה פני נשר לענין העופפות כלפי מעלה לרמוז בזה שנסיעת מרכבת השכינה אפשר שתהיה בארץ מעם אל עם ומממלכה לממלכה אחרת והוא הנקראת הליכה, ואפשר שתהיה הנסיעה לא מארץ אל ארץ ומעם אל עם אלא למעלה שתשוב השכינה למעלה ולא תחול בארץ ועם אחר וזה הוא מה שאמר ובהנשאם מעל הארץ שהוא כלפי מעלה, ואמנם העמידה הוא שתעמוד ותתקיים השכינה בבית המקדש. הנה התבארו הפסוקים האלה מבלי כפל ומותר והותרו ההערות אשר העירותי בהם כולם:

ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא נטוי על ראשיהם מלמעלה ותחת הרקיע כנפיהם ישרות אשה אל אחותה לאיש שתים מכסות להנה ולאיש שתים מכסות להנה את גויותיהם גם הפסוקים האלה יקשו מאד לדעת הרב מצדדים. הראשון, אם היה הרקיע הוא הכדור העליון המקיף בכל כדעת הרב למה לא הביא הכתוב זכרונו סמוך לחיות אשר זכר למעלה כיון שהיו כולם כדורים והפסיק ביניהם בענין האופנים. השני, למה לא קרא הכדור הזה העליון חיה כמו שקרא שאר הכדורים אשר זכר בהיות כולם חיים משכילים וקרא את הארבעה כדורים המצויירים חיות והכדור העליון המקיף קרא רקיע, ובחיות זכר צורות פנים וכנפים אמנם ברקיע לא זכר דבר מזה אלא שהיה כעין הקרח הנורא. השלישית, למה ייחס הרקיע לראשי החיות כמ״ש ודמות על ראשי החיה רקיע ואמר נטוי על ראשיהם, והנה הגלגלים הם גשמים מתדמי׳ החלקים ואין בהם לא ראש ולא רגל לא מעלה ולא מטה והיה ראוי שיאמר ודמות על החיה רקיע נטוי עליהם מלמעלה, והנה הרב לא דבר מזה הפסוק כלל.

הרביעי, במ״ש ותחת הרקיע כנפיהם ישרות שיראה שאין ענין לפסוק הזה כלל כי אם בא להודיע שמתחת הרקיע היו החיות שהיו להם כנפים כבר נזכר זה למעלה שראה לחיות ארבע כנפים ושממעל להם היה הרקיע ושבכנפים היו מכסים את גויותיהם ויהיה אם כן הפסוק הזה כולו כפל ומותר. החמישי, למה לא אמר הכתוב ותחת הרקיע חיות שכנפיהם ישרות וזכר הכנפים בלבד ולא החיות בעלות הכנפים ואין לנו שנאמר שהיו הכנפים האלה שנזכרו כאן לרקיע כיון שהכתוב מבאר ותחת הרקיע ולא אמר ולרקיע כנפיהם ישרות, גם כי ברקיע לא יפול אומרו לאיש שתים מכסות כי הכדור העליון הוא אחד בלבד ואיך יאמר בו לאיש לאיש, ואיך יאמר גם כן עליו להנה את גויותיהנה הכל בלשון רבים. השישי, באומרו לאיש שתים מכסות להנה ולאיש שתים מכסות את גויותיהם כי הנה למעלה בחיות לא ייחס מארבעת הכנפים אלא שתים לכסות את הגויות כמ״ש שתים חוברות ושתים מכסות את גויותיהנה (לעיל יא) והחוברות הם לעופפות כמו שביארתי, ולמה א״כ ייחס בכאן כל הכנפים לכסוי ולא ייחס מהם כלום לעופפות. השביעי, מהו שאמר כאן בכנפים שהם ישרות ולא נזכר זה למעלה כי אם ברגלים שאמר ורגליהם רגל ישרה אבל בכנפים לא זכר לשון יושר כ״ש שאם היו הכנפים משל לסבות תנועת הגלגל כדברי הרב איך יפול בהם לשון ישרות, והנה הרב לא דיבר כלל בפסוק הזה ולא גם כן מפרשי ספרו:

וכפי דרכי בפי׳ המראה הזאת ראוי לפרש הפסוקים האלה באופן שלא יתחייבו לנו שבעת הספקות האלה אשר זכרתי, ואומר שהרקיע שראה על ראשי החיות אינו דבר גשמי כמו שחשב הרב לא הגלגל התשיעי ולא השמיני כדעת מפרשי ספרו, אבל הוא כפי משל המרכבה המושב הנטוי והמונח על האופנים והחיות כדמות עלייה ושם כסא הכבוד אשר ישב עליו המלך כדרכו דוגמא למרכבת המלכים שפורשים על העגלה בגד נאה ואחר כך מניחים עליו את הכסא, וכפי הנמשל כמו שראה ארבע חיות נושאות המרכבה שהם רמז לארבע׳ מחנות של מלאכים רוחניים הסובבים כסא הכבוד וראה ג״כ ארבעת האופנים שהמרכבה מתגלגלת עליהם שהם רמז לגרמים השמימיים, כן ראה אחר זה הרקיע שהוא רמז לשפע האלהי המגיע על השכלים הנבדלים ההם מלמעלה כאילו דבר מרוקע ונטוי על החיות, ולהיות רמז לשפע האלהי המגיע למלאכים אמר בו לשון דמות ודמות על ראשי החיה רקיע מה שלא נאמר באופנים לפי שהם היו גשמים עגולים והיה צודק בהם שם אופנים באמת, אבל השפע העליון השכלי כשתאר אותו ברקיע שהוא דרך גשמי אמר שהיה על דרך ולא הדמיון ולא באמת והנה לא ראה הרקיע על האופנים כי אם על החיות לפי שהשפע האלהי על החיות כי שהם המלאכים יושפע ראשונה והם ישפיעו באופנים. הנה התבאר למה לא זכר הרקיע למעלה סמוך לחיות לפי שאינו כדור כמו שחשב הרב כ״א שפע שכלי אלהי. ואחרי שראה החיות והשפעתם באופנים הראהו השם השפע המגיע על החיות ולזה גם כן לא קרא את הרקיע חיה להבדל ענינו מענין החיות והותרו בזה שני הספקות הראשונים.

והנה ייחס נטיית הרקיע על ראשי החיות להודיע שהשפע האלהי ההוא מגיע בעצם ומבלי אמצעי לראשי החיות שהם ראשי מחנות המלאכים העלולים ממנו יתברך מבלי אמצעי ומהראשים ההם ישתלשל לשכלים שהם למטה מהם ועלולים מהם והותר בזה הספק השלישי:

והנה אמר על ראשי החיה בלשון יחיד לפי שהוא שם הכלל והרצון בו על כל החיות, וסוף הכתוב מורה עליו שאמר נטוי על ראשיהם מלמעלה כי הכלל הוא קבוץ הפרטים וכמו שאמר כי רוח החיה באופנים, ולהיות השפע האלהי מגיע לכל השכלים כפי מדרגותיהם קראו רקיע ונטוי על ראשיהם כי כל דבר נטוי וכולל מקבלים רבים יקרא רקיע כמו שאמר וירקעו את פחי הזהב (שמות לט, ג) רוקע הארץ וצאצאיה (ישעיה מב, ה), ואמר שהיה כעין הקרח הנורא לפי שהקרח הוא יורד מלמעלה למטה ובהיותו רב בהפלגה הוא נורא על בני אדם כן השפע האלהי יושפע על השכלים הנבדלים מלמעלה והוא נורא עליהם כמו שאמר נורא על כל סביביו (תהלים פט, ח), והמפרשים פירשו קרח נורא בלבנותו וזהרו, ובפרקי רבי אליעזר דרשו מהו כעין הקרח הנורא באבנים טובות ומרגליות והוא כולו משל למעלת השפע, וכבר יורה שנאמר רקיע על השפע האלהי מה שאמרו שם ברוך כבוד השם ממקומו במקומו לא נאמר אלא ממקומו שאפילו החיות שנושאות את הכסא אינם רואים אותו שנתן הקדוש ברוך הוא בינו ובינם רקיע שנאמר ודמות על ראשי החיה רקיע, הנה גילו בזה אמתת מה שפירשתי, וכן אמרו המקובלים שזה הרקיע הוא אור השכל הבהיר החפוף על הכל ששמו כשם רבו הנטוי על ראשי חיות הקדש והותר בזה עוד הספק הנזכר.

ואמנם אומרו ותחת הרקיע כנפיהם ישרות בא להודיע בענין המשל שלא היה הרקיע מונע את החיות מלפרוש כנפיהם בהיותו נטוי עליהם, כי הנה תחת הרקיע היו כנפיהם של חיות הנזכרות למעלה ישרות והוא עצמו מה שאמר למעלה שתים חוברות איש כי בהיות הכנפים פרושות הם ישרות ובהתחברם יהיו ישרות ומכוונת אשה אל אחותה, ומפני שכנפיהם ישרות היה לענין העופפות מסכים עם מ״ש למעלה שתים חוברות איש, לכן אמר שמלבד אותם הכנפים הישרות עוד היו לכל איש מהחיות אחרות מכסות להנה ועל זה אמר לאיש שתים מכסות להנה ולאיש שתים מכסות להנה וביאר מה היו מכסים באומרו את גויותיהם, ואין הכוונה שהיו ארבעה כנפים כולם מכסות אלא שתים בלבד, וכדי לבאר שלכל אחת ואחת היה כן אמר לאיש שתים מכסות ולאיש שתים מכסות והענין אחד, ולענין הנמשל הוצרך להגיד בו כל זה עם היות שכבר זכר למעלה כנפי החיות ושהיו מכסות כדי להודיע שבסבת הרקיע שהוא השפע הנשפע על החיות היו כנפיהם ישרות והיו שתים מכסות, ואפשר שראה אותם ישרות בעת העמידה כמו שראה אותם פרודות מלמעלה בעת נסיעת הכבוד כי כנפי ההתעופפות פעמים ישרות פעמים פרודות כי השיב להם עמידת הכבוד בבית ואחר כך נסיעתו משם והותר בזה הספק הרביעי.

ולפי שמה שחדש בזה הוא בענין הפרישה והכסות אשר זכר בכנפיהם שהיה הכל מסבת הרקיע, לכן לא אמר ותחת הרקיע חיות כי לא בא הנביא להגיד שהיו שם חיות כי זה כבר נודע אלא שפרישת כנפיהם וכסותם היה בסבת הרקיע והותר בזה הספק החמישי:

וכן הותר הספק השישי ממה שפירשתי שהמכסות היו שתים בלבד, ושאמר לאיש שתים ולאיש שתים להודיע שכל אחד מהם היה כן ושהעופפות נכלל באומרו כנפיהם ישרות.

וכן הותר הספק הז׳ שמה שנאמר כאן רגליהם ישרות ולא נאמר למעלה הוא לפי ששם נאמר שתים חוברות איש וכאן נאמר במקומו כנפיהם ישרות כי הנה חוברות וישרות הכל אחד. וממה שפי׳ בפסוקים האלה הותרה השאלה הששית האחרונה ששאלתי בזאת הנבואה:

ואשמע את קול כנפיהם כקול מים רבים כקול שדי בלכתם קול המולה כקול מחנה בעמדם תרפינה כנפיהם ויהי קול מעל לרקיע אשר על ראשם בעמדם תרפינה כנפיהן והפסוקים האלה גם כן בלתי סובלים דעת הרב מצדדים. הא׳, איך ייחס קול לחיות אם הם הגלגלים כדעתו והרב עצמו זכר שהיות הגלגלים מחדשים קול בתנועותיהם הוא דעת נפסד וכוזב כמו שביארתי בהקדמה. הב׳, למה ייחס הקול ההוא לכנפים והיה ראוי ליחסו לחיות בכלל או לתנועותיהם לא לכנפים שהם לדעתו סבות התנועה כי הנה הסבות ההם לא יחדשו קול. הג׳, מה ראה לתאר אותו קול בארבעה תוארים או משלים והם קול מים רבים קול שדי קול המולה וקול מחנה והיה די באחת מהן אם לכל המוחש כיוון הנביא לדעת הרב. הד׳, למה אמר מלת בלכתם אחר אומרו כקול מים רבים כקול שדי ולא אמר בלכתם אחר קול המולה כקול מחנה והיה ראוי שיאמר בלכתם או בתחילתם או בסופם לכלול את כולם אם היה הענין שוה בהם. הה׳, למה לא זכר הקול הזה שהיו עושות החיות בתנועתם למעלה כשדיבר מהחיות כי הוא היה המקום הראוי אליו ולא שיזכרה אחר שדיבר בחיות ובאופנים וברקיע.

הו׳, במה שכפל ושנה ענין הקול וכפל גם כן מאמר בעמדם תרפינה כנפיהם שנאמר ויהי קול מעל לרקיע אשר על ראשם בעמדם תרפינה כנפיהם שהפסוק הזה כולו הוא כפל מבואר. השביעי, אם היה הקול הזה מתחדש מתנועת הגלגלים במחשבת הנביא כמו שפירש הרב איך אמר ויהי קול מעל לרקיע כי הנה החיות למטה מהרקיע היו לא למעלה ממנו ואיך יהיו החיות למטה ושמע את קולם מתחדש למעלה. השמיני, אם היה הקול מתחדש מתנועת החיות כפי אותו דעת קדום מקולות הגלגלים בתנועתם למה ייחס הקול לחיות ולא יחסו גם כן לרקיע בהיותו הכדור העליון לדעתו, כי הנה מי שיחשוב שכל גלגל יחדש קול בתנועתו יחשוב שהכדור העליון גם כן יחדש קול יותר עצום משאר הכדורים אשר תחתיו, והפסוקים האלה לא יחסו קול לרקיע אלא לחיות וכל זה ממה שיוכיח שאין הרקיע ולא הקול מה שפירש הרב עליהם:

וכפי דרכי אפרש הפסוקים האלה באופן לא ישיגוהו הספיקות אשר זכרתי, ואומר שאין השמיעה שנזכרה בפסוק הזה חושיית מוגשמת כי הנה הנביאים בעת נבואתם עינים להם ולא יראו אזנים להם ולא ישמעו ואין הקול הנזכר כאן קול גשמי מוחש, אבל השמיעה הזאת ענינה ההבנה והידיעה והקול הזה הוא מושכל וענינו ההשג׳ ההנהגה והצווי, כי בעבור שהיה דבור האדם והנהגתו לזולתו בקול ודבור הושאל לשון קול לנבדלים בהשגתם והנעתם למתנועעים מהם, וכמוהו בכתוב קול ה׳ על המים קול ה׳ בכח קול ה׳ בהדר (תהלים כט, ג - ד) ושאר הקולות שבאותו מזמור, וכן וה׳ נתן קולו לפני חילו (יואל ב, יא), ואמנם הכנפים כבר ביארתי ששתים מהם היו במשל המרכבה לענין העופפות לא שהחיות יעופו ויתנועעו כי הם שכלים נבדלין מחומר אבל הוא רמז להנעה שהחיות היו מניעות לגלגלים, ושתי הכנפים האחרות שהיו לכסות את גויותיהם במשל כסוי הפנים וכסוי הרגלים שהכל נכלל בגויותיה׳, אילו היו רמז לנמשל אל ההסתר וההעלם אשר לנו במה שהנבדל יצייר את סבתו שהוא פניו ובמה שיצייר את עלוליו שהם רגליו. והנה בפסוק שלמעלה זכר שתחת הרקיע היו כנפיהם ישרות לענין ההנעה ומכסות לענין הציורים ולא ידענו באי זה אופן יניעו החיות את הגלגלים האם במישוש ודחייה או בפגישה והמשכה או בקול וצווי מוחש או שכלי, לכן בא הפסוק שאחריו לבארו ואמר ואשמע את קול וגומר ועשה חלוק בין כנפי העופפות ובין כנפי הכסוי כאילו אמר ושמעתי והבנתי שכנפי החיות לא היו מניעות את הגלגלים במישוש כי אינם גופות אלא בקול, ואותו הקול לא היה קול מוחש יוצא מכלים גשמיים אבל היה כקול מים רבים כקול שדי רוצה לומר כאותו קול שנתן הקב״ה על מים רבים שהוא רמז לגזרתו להביא מבול על הארץ, וכקול שדי אותו קול היוצא ממנו יתברך למשה וכמו שאמר כקול שדי בדברו (להלן י, ה), כי הנה קול כנפי החיות שהוא הנעתם לשמים הוא קול שכלי וצווי רוחני כקול השם יתברך שגוזר בעניני העולם ושמדבר לנביאיו, ובעבור שאמר כל זה על שתי כנפי העופפות לכן אמר עליהם בלכתם רוצה לומר שקול הנעת החיות את האופנים בלכתם היה קול שכלי כקול האלהים, ואמנם כנגד שתי כנפיהם האחרות המכסות שהם רמז להעלם ולכסוי אשר אתנו בציורי השכלים הנבדלים עשה חלוק אחר, כי הנה על הציור התחתון שהו׳ בציור׳ עצמם ועלוליהם אמר קול המולה כקול מחנה וגומר והמולה הוא מלשון מלה וכן תרגמו יונתן קול מלוליהון רוצה לומר שהציור אשר להם בעצמם ועלוליהם הוא קול שכלי שיודו ויברכו לאלהיהם על שבראם וכן תרגם יונתן קול מלוליהון כד מודן ומברכין ית רבונהון קיימ׳ מלך עלמא ולפי שהיו החיות מתחלקות לארבע מחנות אמר כקול מחנה כלומר קול מחנה ומחנה מהם, ולפי שאופן הציו׳ הזה הוא נסת׳ ונעל׳ ממנו אמ׳ עליו בעמדם תרפינ׳ כנפיהן כי בעמדם הוא כמו מעמדם ומדרגתם וכן ת״י כקול מחנה בעמדם כקל משריית מלאכי מרומא במקומיהון ותרפינה כנפיהם רוצה בו הכסוי כי הכנפים בהיותם ישרות פרושות לעופפת תגלה גוית העוף כולה וכאשר תרפינה כנפיהם אז יהיו מכסות את גויותיהם, הנה אם כן כח המאמר הזה הוא כאילו אמר אמנם פניית החיות שהוא ציור השכלים הנבדלים בעצמם ועלוליהם הוא קול המולה כקול מחנה במעמדם ומדרגותיהם, זה מכלל הכסוי שהיו נרפים הכנפים ההם והיו מכסות ומעלימות ענין הציור ההוא: וכבר מצינו בנבדלים לשון עמידה מהדרך הזה שביארתי וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו שרפים עומדים ממעל לו:

ואחרי שזכר כל זה בציור התחתון אמר על הציור העליון שמציירות החיות סבתם יתברך שגם כן היה זה במדרגתם ומעמדם בכלל תרפינה כנפיהם שענינו הכסוי ההעלם וההסתר מדעתנו, וע״ז אמר ויהי קול מעל לרקיע אשר על ראשם רוצה לומר ואמנם הקול של החיות הנזכרות והוא ציורם במה שעל לרקיע אשר על ראשם גם זה בעמדם רוצה לומר במעמדם ומדרגתם היה מכלל ההסתר כי גם בזה תרפינה כנפיהם ויהיה ההסתר וההעלם, וזה ענין ההכפל בפסוק הזה שהראשון הוא כפי הציור התחתון והשני הוא כפי הציור העליון:

ועם מה שפירשתי בזה יותרו שמונת הספיקות אשר הערותי בפסוקים האלה. אם הראשונה, שלא ייחס הנביא קול לגלגלים ולא היה הקול ההוא חומרי מוחש מתחדש מתנועותיהם אבל ייחס הקול לחיות שהם השכלים הנבדלים והוא קול מושכל שענינו ההנעה והציור. ואם השנית, שהנה ייחס הקול ההוא לכנפי׳ אם לשתים מהם שהם משל להנעת הגלגלים ואם לשתים האחרות שהם רמז להסתר והעלם אשר לנו בציוריהם. ואם השלישית, שתיאר אותו בקול מים כקול שדי קול המולה וקול מחנה להודיע שהיה קול שכלי ולא קול מוחש כקול ה׳ על המים וקול שדי בדברו וזה בענין ההנעה וקול המולה וקול מחנה הוא כנגד ציור הנבדלים בעצמם ועלוליהם כמו שביארתי. ואם הרביעית, שאמר מלת בלכתם על קול מים רבים וקול שדי לפי שהם בענין הגלגלים והליכתם ואין כן קול המולה וקול מחנה שהוא כנגד ציורם בעצמם. ואם החמישית, שלא זכר קול החיות הזה למעלה כשדיבר בחיות לפי שזה היה מקומו אחר שאמר שתחת הרקיע היו כנפיהם ישרות שהם לעופפות והשאר לכסוי.

ואם השישית, שחזר לומר ויהי קול מעל לרקיע ושנה לומר בעמדם תרפינה כנפיהם לפי שאמר זה באחרונה על ציור החיות בסבתם שהוא גם כן מכוסה ונסתר ממנו ומה שנאמר בראשונה היה על ציורם עצמם ועלוליהם ואין כאן אם כן כפל ומותר. ואם השביעית, שמאמר ויהי קול מעל לרקיע לא נאמר על הקול הראשון שבפסוק ואשמע את קול כנפיהם כי הנה הקול ההוא היה רמז להנעת הגלגלים ואומרו ויהי קול מעל לרקיע הוא רמז לציור החיות בסבתם שהוא מעל לרקיע כמו שביארתי. ואם הח׳, שלא זכר קול לרקיע לפי שהוא אינו רמז לכדור העליון כמו שחשב הרב ואין הקול גשמי מתחייב מתנועת הגלגלים כפי אותו דעת קדום מוטעה בעיני הרב אבל הוא כולו מליצה מהשכלים הנבדלים בהנעותיהם וציוריהם:

ואפשר לפרש ואשמע את קול כנפיהם שסיפר הנביא ששמע קול כנפי הכרובי׳ השכינה והכבוד בנסעם מבית המקדש ושהיה בעיניו כקול מים רבים רוצה לומר כאילו מבול בא לעולם וכקול שדי שהיא הגזירה החרוצה וכמו שאמר וכשוד משדי יבוא (יואל א, טו) ושעל זה אמר בלכתם שבלכת הכרובים מבית המקדש הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון, ושאמר קול המולה כקול מחנה כנגד המולת הכשדיים ומחנה מלך בבל אשר באו במקדש ונכנסו בקדש הקדשים שהוא מעמד הכרובים ולא הגינו הכרובי׳ על בית ה׳ לפי שתרפינה כנפיהם ולא היה בהם כח, והיה זה לפי שה׳ הגה על רוב פשעיה והוא אומרו ויהי קול מעל לרקיע אשר על ראשם רוצה לומר שקול ה׳ יחולל אילות ויחשוף יערות והוא אשר צוה לכרובים בעמדם ובמעמד׳ שתרפינה כנפיה׳ ולא יגינו על המקדש:

ויונתן תרגם הפסוק הזה באופן אחר אמר ובזמן דהוי רעוא קדמוהי לאשמעא דבורא לעבדוהי נביאי דישראל הוה קלא ומשתמע מעלוי רקיע דעל רישהון במקומהון משתקן גפיהון מן קדם דבורא, וכפי דרכו פירש רש״י ויהי קול מעל לרקיע שהוא היה הקול הנבואיי היוצא משם לנביאים בענין שליחותם. ויותר נכון אצלי לפרש על פי דרכו שכאשר זכר ששמע אל קול כנפי הכרובים בלכתם זכר שעזבה השכינה קדש הקדשים ונסעה מעל הכפרת מבין שני הכרובים, בהפך ממה שאמר בימי משה רבינו עליו השלום שבזמן ההוא היה מגיע הקול האלהי למשה רבינו עליו השלום לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף אלא מעל לרקיע אשר על ראש הכרובים מהסבה הראשונה יתברך בלי אמצעי כמו שאמר וישמע את הקול מדבר אליו (במדבר ז, פט), אשר ידעו ה׳ פנים אל פנים (דברים לד, י), כי היה אז הקול המגיע אליו יוצא מעל לרקיע מה שלא היה כן בשאר הנביאים שהיה קול נבואותיהם מגיע אליהם מתחת הרקיע מהשכל הנבדל, וכאילו עשה הנביא קינה ותרעומת על שנוי הזמנים באומרו חבל על דאבדין ולא משתכחין שבימים הראשונים היה מגיע למשה הקול מעל לרקיע אשר על ראשם והיה מנבא שמה בתוך הכרובים, והוא אומרו בעמדם ומעמדם תרפינה כנפיהם שלא היו הכרובים משפיעים עליו אמנם עתה עשרה מסעות נסעה שכינה והנביא שמע את קול כנפיהם בלכתם, הנה התבארו הפסוקים האלה מבלי דוחק וכפל כלל:

וממעל לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר דמות כסא ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה גם הפסוק הזה מכחיש וסותר דעת הרב במרכבה והרב זכרו בפ״ב ח״ג אבל לא ביאר ולא העיר עליו כלל והקושי על דעתו. ומזה מבואר לפי שהפסוק הזה מורה שממעל לרקי׳ שהוא הגלגל העליון המקיף בכל לדעת הרב נמצא גלגל אחר שקרא כסא כמ״ש השמים כסאי ושהוא כמראה לבנת הספיר, והנרבוני בפירושו לאותו פרק כתב שהכסא הוא גלגל אחר נקרא אצל קצת החכמים הראשונים שמי ההצלחה ע״כ, והאפו״ד כתב עליו שהוא טעות מבואר כי הנה ביאר הרב בפרק ד׳ ובפ״ט ח״ב מספר הגלגלים והשכלים שהם גלגלי שבעת כוכבי הנבוכה והגלגל הח׳ מהכוכבים הקיימים והט׳ החלק שאין כוכב בו הוא המקיף בכל שקרא הנביא רקיע לדעת הרב, והשמים החדשים שמי ההצלחה אין להם זכר בדברי הרב, והיה דעת החכם ההוא כדעת הרב ר׳ שמואל בן תבון ז״ל שהרקיע לדעת הרב הוא סיבוב הגלגל העליון גלגל ערבות המקיף בכל ושהכסא הוא גבנונית אותו הגלגל עצמו, כי מפני שבגבנוניתו עיקר הכח ומרוצת הגלגל נקרא כסא, הנך רואה שתלמידי הרב לחצתם הקושיא הזאת ושהנרבוני בחר הסתופף בבית אלהי בדעות המקובלים שהם רחוקים ממנו והשב״ת והאפו״ד עשו הרקיע והכסא כדור אחד, ומבואר הוא מאופן הפסוקים שאין הדבר כן כי הנה אומרו וממעל לרקיע א״א שיובן על הגבנינות אלא על דבר אחר נבדל ממנו, כי כמו שאומרו על ראשי החיה רקיע הוא לדעתו כדור אחר נבדל מהחיות כן אומרו וממעל לרקיע דמות כסא ראוי שיפורש בכדור אחר נבדל מהעליון, ואם לא היה ביניהם הבדל אלא בשהאחד היה קערורית הגלגל והאחר היה גבנינותו בהיותו גלגל א׳ מתדמה מי יתן ואדע למה קרא הקערורית רקיע כעין הקרח הנורא והגבנינות קרא דמות כסא וכמראה דמות אבן ספיר, והנה שניהם הקערורית והגבנונית הם מכדור א׳ ומראה אבן ספיר הוא תואר מעלתו עצמותו ומהותו לא דבר אחר ואיך לא יהיה התואר כולל לגלגל מלמעלה ולמטה, וזה ממה שיורה שלא היו האופנים רמז ליסודות ולא החיות רמז לגלגלים ולא הרקיע הכדור העליון המקיף בכל ולא הכסא מה שאמרו בו, והיה הפסוק הזה מכחיש הכל ואין התנצלות ובריחה לרב ממנו.

וכפי דרכי בפירוש המראה אחרי שזכר שראה החיות שהם רמז לשכלים הנבדלים והם המניעים את האופנים שהם הגרמים השמימיים וראה את הרקיע הנטוי על ראשי החיות שהוא רמז לשפע האלהי המשופע עליהם, וזכר הנביא שממעל לרקיע ראה דמות כסא שהוא רמז למעלת היושב עליו רוכב המרכבה והכסא אינו דבר יוצא מעצמו אבל הוא מורה עצמותו וגדולתו, וכבר פירש הרב המורה כזה בפסוק כי יד על כס יה (שמות יז, טז), ולהמשיל מעלתו אמר שהיה כמראה אבן ספיר ודמות כסא כי הנה הכסא הוא המושב המיוחד למלך שלא ישב עליו אדם אחר, ואמר דמות כסא להודיע שהיה מדבר בדרך המשל לדמותו למלך היושב על כסא ממלכתו נגיד ומצוה לכל עבדיו, ולפי שהצורה הנכבדת בצורות המוחשות היא צורת האדם לכן זכר שראה דמות כמראה אדם עליו מלמעלה שהיה מעלתו על כל שאר השכלים דומה בדמוי מה וע״ד העברה כמעלת האדם על שאר מיני בעלי חיים. ולפי שע״ד האמת אין לרוכב יתברך דמות באו ד׳ דמויים בפסוק הזה הא׳ כמראה אבן ספיר והב׳ דמות כסא והג׳ ועל דמות הכסא דמות והד׳ כמראה אדם עליו מלמעלה. אבל יונתן כדי שלא יעלה על לב איש שיהיה לו יתברך דמות מראה לא תרגם דמות כמראה אדם בשום צד וכלל הענין שהנביא זכר הנהגת הש״י לעולמו באמצעות השכלים הנבדלים שהמשיל בחיות והנהגת החיות ההם לעולם האמצעי שהם הגרמים השמימיים הוא בהנעת החיות שהם השכלים הנבדלים ובאמצעותם ינהיגו וישגיחו בעולם השפל, ושהשכלים הנבדלים ההם אין כחם והנהגתם כ״א מלמעלה והוא הרקיע אשר הוא רמז לשפע הנשפע אליהם מהראשון יתברך שהוא המשפיע האמתי, ונמשל ונרמז מעלתו ורוממותו במלך יושב על כסא יודע וחכם מכל השכלים לאין שיעור, ומזה תבין שאין הדבר כמו שחשב הרב המורה שהאדם אשר על הכסא היה רמז ומשל אל כלל השכלים הנבדלים, כי הנה מציאות הנבדלים השכלתם ופנייתם כבר בא במשל החיות אבל האדם אשר על הכסא הוא רמז אל הסבה הראשונה יתברך ויתעלה שמו:

והתבונן בהפלגת אלו הענינים העמוקים, כי הנה בד׳ ההשגות אשר זכר רשם בכל אחת מהן מראה בפני עצמה כי הנה החיות ראה מראיהן כגחלי אש שהוא מראה אדם וזך, ואח״כ האופנים ראה כעין תרשיש והוא התכלת שהוא נוטה לשחרות ולכן נקרא תכלת שהוא תכלית הצבעים, ואח״ז ראה את הרקיע אשר על ראשי החיות בתכלית הזוהר כעין הקרח הנורא אשר הוא בתכלית הלטישות, ואחר זה ראה דמות כסא כמראה אבן ספיר שהוא נעדר המראים לרמוז שלא ישיגנו העינים כי אין לו מראה כלל וכל זה מסכים למה שפירשתי בהם:

וארא כעין חשמל כמראה אש בית לה סביב ממראה מתניו ולמעלה וממראה מתניו ולמטה ראיתי כמראה אש ונוגה לו סביב. וגם הפסוק הזה יקשה מאד לדעת הרב, לפי שהוא כתב שהיו בכללות המראה הזאת שלש השגות חלוקות ושלכן נאמר וארא שלש פעמים אחת בתחלת כל השגה והשגה מהן, כי הנה אמר וארא הראשון בתחלת השגת החיות שהם לדעתו הגלגלים, ואמר וארא שני בתחלת השגת האופנים שהם אצלו היסודות, ואמר וארא השלישי בחשמל שנא׳ וארא כעין חשמל שהיא לדעתו השגת מציאות השכלים הנבדלים, ובסוף פרק שביעי חלק שלישי כתב וזה לשונו וממה שצריך שתתעורר עליו חלקו דמות אדם שעל הכסא והעליון שבו כעין חשמל והתחתון כמראה אש עד כאן. וכתב שם עוד וזה לשונו וזאת מלת חשמל ביארו שהיא מורכבת משני ענינים חש מל כלומ׳ המהירות המורה עליו חש וההפסק המורה עליו מל, הכוונה התחבר שני ענינים חלוקים בבחינות שני צדדים עליון ותחתון על צד הדמוי, וכבר העירונו הערה שנית שהיא מורכבת מן הדבור והשתיקה וכו׳.

ואמר עוד וזה לשונו ואין ספק שאמרו פעמים חשות ופעמים ממללות אמנם הוא על דבר נברא וראה איך ביארו לנו שזה דמות אדם שעל הכסא החלוק ואינו משל עליו יתברך אבל הוא משל לדבר נברא, וכן אמר הנביא הוא מראה דמות כבוד ה׳ וכבוד ה׳ אינו ה׳ כמו שבארנו פעמים וכל מה שהמשיל באלו ההשגות כלם הם כבוד ה׳ רוצה לומר המרכב׳ לא הרוכב כי לא ימשילוהו יתברך ע״כ לשונו:

והנה במה שכתב הרב שעל דמות האדם שעל הכסא אמר בפסוק הזה וארא כעין חשמל ממראה מתניו ולמעלה וגומר, צדק באמת אבל הוא סותר לשרשיו שכתב שהיו במראה הזאת ג׳ השגות חלוקות ושעל כל אחת מהן אמר בתחלתה וארא ושוארא כעין חשמל היא ההשגה השלישית מהנבדלים, וכפי מה שביאר בזה יודה הרב שההשגה השלישית תתחיל מדמות הכסא אשר ממעל לרקיע ודמות האדם אשר עליו, וכפי דרכו היה ראוי שיאמר הכתוב וארא על דמות הכסא דמות כמראה אדם והוא כעין חשמל וגומר, ואחרי שלא נאמר שמה וארא מורה שאין ההשגות חלוקות כדברי הרב, וכבר בארתי למעל׳ שוארא הראשון לא בא על השגת החיות בלבד כי הוא נאמר על כללות המראה כולה וגם על האש ועל החשמל שבה נאמרה, ואמנם וארא השני ביארתי שלא נאמר על השגת האופנים בלבד כי הוא היה ג״כ מכלל השגת החיות וכמ״ש וארא החיות והנה אופן אחד בארץ, וכן וארא האחרון הזה אינו מיוחד להשגת החשמל אבל הוא חוזר אל האדם שעל הכסא ולכן נאמר בו ממראה מתניו ולמעלה וממראה מתניו ולמטה כי באש ובחשמל לא יפול מתנים ולא ירכים, ואמנם במה שחילק דמות האדם אל חלק עליון וחלק תחתון ראוי לדעת דעת הרב בו, ויש מי שפירש עליו שרצה בעליון ובתחתון עילה ועלול ושביאר זה באמרו שהעליון שבו היה כעין חשמל והתחתון שבו כמראה אש כי החשמל מצד הוראתו המיוחדת שמורה על העליון בייחוד ירמוז לסבה הראשונה והתחתון שבו ירמוז לעלולים, והנרבוני פירש שהחלק העליון שתיאר בחשמל יתחלק לשני חלקים כפי הבחינות כי בבחינה אחת יאמר עליו מל ובבחינה אחרת יאמר עליו חש ואמר שזהו העלול הראשון כי הוא מורכב משני ציורים הראשון והוא העליון ציור עלתו, והשני והוא התחתון ציור עצמו:

וכאשר נעיין בזה נמצא בלי ספק שדברי הכתוב הזה לא יסבלו דעת הרב כפי כל א׳ מהפירושים שפירשו עליו, כ״א כיוון שממראה מתניו ולמעלה שנראה לו כעין חשמל נאמר על הסבה הראשונה יתברך יקשה מאד מה שחילק הרב מלת חשמל אל המהירות וההפסק או אל הדבור והשתיקה, ואמר שיורה התחברות שני ענינים בבחינות צדדים שונים כי כאין באל יתברך הרכבה ולא התחברות ענינים ולא יאמר עליו מהירות והפסק ולא דבור ושתיקה ולא בחינות שונות, ויקשה ג״כ מ״ש שאין זה משל עליו יתברך אלא לדבר נברא. ואם אמרנו כפי הפירוש השני שהחלק העליון שתיאר בחשמל הוא העלול הראשון ולכן היו בו בחינות שונות יען יתחברו בו ב׳ ציורים ציור עלתו וציור עצמו, מי יתן ואדע א״כ מה יהיה החלק התחתון שראה ממראה מתניו ולמטה כמראה כאש כי מה מבואר הוא שאינו דבר מהחמרים השפלים ואינו ג״כ מהגרמים השמימיים אחרי שהוא מהאדם אשר על הכסא ואינו ג״כ מהחיות ולא מהרקיע, ואם היה החלק העליון שתיאר בחשמל רמז אל העלול הראשון והחלק התחתון שתיאר באש רמז לשאר העלולים, יקשה מאד מאמר הרב שיתחברו בחלק העליון ב׳ ענינים שהם כפי מה שפירשו ב׳ ציורים כי הנה גם בכל שאר העלולים עד האחרון מהם ימצאו אותם השני ציורים שכל אחד יצייר עצמו ויצייר עלתו ויהיו א״כ החלק העליון והתחתון שניהם חשמל לא החלק העליון בלבד, וכל זה מוכיח שלא כיוון הנביא לדבר ממה שחשב הרב המורה:

גם מ״ש הרב שכל מה שהמשיל באלו ההשגות כולם הם כבוד ה׳ רוצה לומר המרכבה לא הרוכב כי לא ימשילוהו יתברך, אין הדבר כן כי הנה האדם אשר על הכסא והחשמל ירמזו לסבה הראשונה כמו שאבאר בפירוש הפסוק, ומ״ש הנביא הוא מראה דמות כבוד ה׳ על הנוגה בלבד אמרו כמו שיתבאר לא על החשמל והכסא, וכמה פעמים המשיל הכתוב הראשונה פעם בעתיק יומין ופעם בגבור איש מלחמה ושאר ההמשלים כפי הפעולות:

ולפי דעתי יש לעיין בפסוק הזה ה׳ דברים להישרת הבנתו. הראשונה, אומרו וארא כעין חשמל כמראה אש בית לה סביב ופירשו המפרשים כלם שבית לה פירושו בתוכה כאילו אמר שראה החשמל שתוכו היה כמראה אש, וזה לא יתכן כי הנה בתחלת המראה אמר שראה אש מתלקחת ונוגה לו סביב ומתוכה כעין החשמל מורה שהחשמל היה בתוך האש ואיך אם כן יאמר כאן שהיה האש בתוך החשמל. והב׳, אומרו בית לה סביב כי הוא מאמר סותר נפשו לפי שבית לה מורה שהיה האש בתוך החשמל ומלת סביב מורה שהיה האש סביב החשמל והיה א״כ סביבותיו לא בפנימיותו ותוכו.

והשלישית, מה היה ההבדל שבין ממראה מתניו ולמעלה לממראה מתניו ולמטה כיון שזה וזה ראה כמראה אש ולמה תלה החילוק הזה במתנים. והד׳, למה זה ממראה מתניו ולמטה זכר שראה האש ושראה ג״כ הנוגה כמ״ש ונוגה לו סביב אמנם בממראה מתניו ולמעלה זכר האש ולא זכר הנוגה. החמישית, למה זה בחלק העליון ממראה מתניו ולמעלה כשזכר האש אמר בית לה סביב אמנם ממראה מתניו ולמטה זכר האש ולא אמר בית לה סביב:

וראוי לומר בסבת כל זה שהמראה הזאת ליחזקאל היתה על דרך מה שבקש משה רבינו עליו השלום אם לא שהמראה הזאת היתה במראה הנבואה וכמו שאמר הוא מראה דמות כבוד השם, ומה שבקש משה היה בראייה מוחשת וכמו שאמר הראני נא את כבודך (שמות לג, יח) כפי אחד מהדעות שזכרתי שם, וכמו שהותרה למשה רבינו עליו השלו׳ ראיית האחורים ולא ראיית הפנים ככה יחזקאל הותרה לו ממראה מתניו ולמטה ולא ממראה מתניו ולמעלה, האמנם הנבואה הזאת באה כולה מדובקת ומתאחדת כשלהבת קשורה בגחלת, כי הנה ראה הנביא ראשונה החיות שהם רמז לשכלים הנבדלים ופניותיהם כפי ארבעת מחנותיהם וסופר מענינם בעצמם מה שסיפר, ואחר כן סיפר הנהגתם והנעתם לאופנים הם הגרמים השמימיים וסיפר מיד שהיה כל זה לחיות מפאת לרקיע שהוא רמז לשפע העליון המושפע עליהם, וביאר שאותו השפע היה מהסבה הראשונה יתברך אשר תיאר מעלתו בכסא שעל הרקיע והאדם היושב עליו, ולהגדיל ענינו ולבאר שא״א שיושג עצמותו ומהותו אלא פעולותיו אמר וארא כעין חשמל שחוזר לאדם שעל הכסא כי מפני שלמעלה תיאר הכסא שהיה כמראה לבנת הספיר ולא ביאר דבר מתואר האדם אשר עליו ומראהו, לכן הוצרך לומר וארא כעין חשמל רוצה לומר וכאשר הסתכלתי לראות מראה האדם היושב על הכסא תוארו והדרת פניו ראיתי כעין חשמל, וכבר ביארתי למעלה שהחשמל הוא הזך והנקי שבאש שלא יוכל העין לראותו כפי מה שהוא מפני דקותו, ואמר עליו ית׳ שהיה כעין החשמל לא מאותה בחינה שאמרו חז״ל חיות אש פעם חשות פעם ממללות כי אותו הדעת היה כדעת הרב המורה שהיתה השגת החשמל מהשכלים הנבדלים, אבל על הסבה הראשונה יתברך אמר חשמל מפני שהיא מלה מורכבת מהשתיקה והדבור ויהיה ענינו חשמל רוצה לומר שתוק מלמלל כי בעבור שהיתה השגת עצמות האל יתברך ומהותו נמנעת בעצמה קראה חשמל כלומר שתוק ובלום פיך מלדבר בו, וכן ת״י וחזית כעין חשמלה כחיזו אישתא מגו ולה סחור סחור חיזו יקר דלא ידלא עיני למחזי ולא אפשר לאסתכלא ביה. ואומרו כמראה אש בית לה סביב אין פירושו מלשון תוך אלא מלשון בית והון בית השם יאמר הכתוב שראה כעין חשמל ושהיה כמראה אש סביב שהוא כמו בית לחשמל ולזה אמר בו סביב כי היה האש מקיף וסובב החשמל כבית שהיא סובבת ומקפת האדם אשר בתוכה, וכבר בארתי בתחילת המראה שהאש שזכר תמיד הנביא סמוך החשמל וסביבו הוא רמז אל השפע האלהי שהוא יוצא ממנו מכל צד בשכלים הנבדלים ראשונה ובאמצעותם בגלגלים ובעולם השפל באמצעותם, ובעבור שהשפע תמיד יוצא ממנו זכר הנביא בכל מקום האש סביב החשמל, ואין א״כ סתירה ממה שנאמר כאן למה שאמר בתחילת המראה מזכרון האש סביב החשמל כי שניהם לענין אחד יכוונו, והוא שהיה החשמל בפנימיות האש והאש סובב אותו והותרו בזה שתי ההערות הראשונות.

ויהיה ענין הפסוק שראה שהיה האדם אשר על הכסא כעין החשמל שהוא נמנע מלהשיגו מפני רוב זוהרו ובהירותו וכמו שאמר חבקוק הנביא (חבקוק ג, ד) קרנים מידו לו ושם חביון עוזו כי קרנים הוא לשון זוהר ואור מופלג מלשון כי קרן עור פניו (שמות לד, כט), ואמר שהיה הקירון והזוהר לאל יתברך מעצמו ושלהיותו קירון מופלג היה שם חביון עוזו והמנעות השגתו, והנה חלק האדם אשר ראה לשני חלקים חלק עליון והוא היותר נכבד ולכן תארו ממראה מתניו ולמעל׳, לפי שאותו חלק הוא מקום השלימות באדם כי בו ימצאו הכוחות הנפשיות החושים החיצוניים והפנימיים והכחות החיוניים כלי הנשימה והדבור שהם לאדם במה שהוא אדם, גם שהמתנים הם התחלת הכח והאומץ בפעולות ולכן נאמר מתניכם חגורים (שם יב, יא) מחץ מתנים קמיו (דברים לג, יא), ורחבעם אמר קטני עבה ממתני אבי (מלכים א יב, י), ואיוב אמר הנה נא כחו במתניו (איוב מ, טז), והחלק הזה ראה כעין חשמל לפי שלא יושג ואין ראוי לדבר בו, ועם היות שראה האש סביבו שהוא רמז לשפע היוצא ממנו יתברך לכל הנמצאים אבל החשמל שבתוכו שהוא סבת האש ההוא לא ראה אמתתו כי הוא חשמל שאין ראוי לדבר בו ומי שיכנס לפנים למלל ולראות מהות החשמל תאכלהו אש לא נופח:

אמנם מראה מתניו ולמטה שהוא החלק התחתון הידים והרגלים אשר הוא רמז לפעולות הסבה הראשונה לא ראה שם חשמל, כי הפעולות האלהיות אינם נמנעות מהשגתנו ולכן ראה האש שהוא רמז לשפע המגיע ממנו יתברך וראה סביבו נוגה שהוא רמז לשכלים הנבדלים שהם הנשפעים ראשונה כמו שזכרתי למעלה שענינם ופעולותיהם מורים על מציאות הסבה הראשונה שהמציאם ובראם. והנה לא אמר באש הזה בית לה סביב לפי שלא ראה החשמל בתוכו, כי הנה כאשר ראה החשמל הוצרך לומר שראה האש שהיה כבית סביבו אבל כאשר לא ראה החשמל אם היות שראה האש שהוא רמז לשפע האלהי והנוגה שהיה עם האש רוצה לומר השכלים הנבדלים המקבלים השפע ההוא לא אמר באותו אש שהיה בית לה. ויצא לנו מזה שכוונת הפסוק הזה הוא ע״ד וראית את אחורי ופני לא יראו שעצמות האל יתברך לא יושג כי הוא חשמל שראוי לשתוק מלדבר בו אבל יושגו פעולותיו ויושגו מציאות הנבדלים, לפי שהתנועות השמימיות מורות עליהם. הנה התבאר מזה מה היה ההבדל שבין ממראה מתניו ולמעלה לממראה מתניו ולמטה ולמה תלה חילוק במתנים לפי שמהם למעלה הוא מקום הפנים וההשגות כולם והוא מקום הכח והאומץ באדם:

וי״מ ממראה מתניו ולמעלה על השגת השכלים הנבדלים שכפי אונקלוס נאמר עליה׳ ופני לא יראו, אמנם ממראה מתניו ולמטה נאמר על השמימיים והשפלים, ומה שכתבתי ראשונה הוא היותר נכון והותר בזה הספק השלישי, וכן הותר הספק הרביעי למה זכר בחלק התחתון ממראה מתניו ולמטה הנוגה ולא זכר אותה בחלק העליון שהיה זה לפי שהחלק העליון יוחס להשג׳ העליון שהיא נמנעת והחלק התחתון יוחס להשגת הפעולות שהיא אפשרית ומותרת והנוגה הוא מכלל הפעולות ואינם מעצמות האל:

והותר ג״כ הספק החמישי שאמר באש בחלק העליון בית לה סביב ולא אמר כן באש שבחלק התחתון לפי שלא אמר בית לה סביב אלא בערך החשמל שהיה בתוכו ולכן במקום שזכר חשמל אמר באש בית לה סביב ובמקום שלא זכר החשמל לא היה צריך לאומרו. ואפשר לפרש שהאש שראה סביב החשמל בקרוב לנוגה היה רמז לסכנה הנמצאת בעיון האדם בחשמל כי היא סכנה כוללת ולכן אמר באותו אש בית לה סביב, אמנם בחלק התחתון מפני הסכנה והקושי שיש בהשגת הנבדלים ראה שם האש ג״כ אבל לא ראה אותו בית לה סביב כי אינה סכנה כוללת ולא כ״כ עצומה כראשונה כי שם ראה הנוגה והוא אור הנבדלים סביב מה שלא אמר בראשונה, ואין רחוק אצלי שראה הנביא בהשגת הבורא ית׳ אש לפי שאש אוכלה הוא ובאש השם נשפט כי הוא רמז לעונשיו: