×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(כט) כִּ֤י כׇל⁠־הַנֶּ֙פֶשׁ֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא⁠־תְעֻנֶּ֔ה בְּעֶ֖צֶם הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וְנִכְרְתָ֖ה מֵֽעַמֶּֽיהָ׃
For whoever it is who shall not afflict himself on that same day; shall be cut off from his people.
מקבילות במקראמוני המצוותתורה שלמהספראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתתרגום ירושלמי (קטעים)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתלקח טובאבן עזראחזקוניטור הפירוש הארוךרלב״גאברבנאלשיעורי ספורנותולדות אהרןמלאכת מחשבתאדרת אליהו לגר״אר' נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייורש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןמשך חכמהתורה תמימהעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כז]

[רכא] 1אשר לא תענה, מתני׳: האוכל ככותבת הגסה, כמוה וכגרעינתה והשותה מלא לוגמיו חייב. גמ׳: אמר רב יהודה כותבת הגסה שאמרו יותר מכביצה, וקים להו לרבנן דבהכי מיתבא דעתיה, בציר מהכי לא מיתבא דעתיה (ואע״ג דכל שיעור אכילת איסור בכזית היא, הני מילי היכא דכתיבא אכילה, אכל הכא אשר לא תעונה כתיב, וכל כמה דלא מיתבא דעתיה ענוי הוא. רש״י). (יומא עג: עט.)
[רכב] אשר לא תענה, תניא רבי אומר כל השיעורין (האמורין באוכלין) כולן בכזית, חוץ מטומאת אוכלין, ששינה הכתוב במשמען, ושינו חכמים בשיעורן, וראיה לדבר (שלפי ששינה הכתוב במשמען שינו חכמים בשיעורן), יום הכיפורים, מאי שינה הכתוב במשמעו, מלא תעונה (ולא כתיב אשר תאכל) ומאי שינו חכמים בשיעוריה, ככותבת. (יומא פ.)
[רכג] 2אשר לא תענה, העור והרוטב וכו׳ מצטרפין (עם הבשר להשלים לכביצה) לטמא טומאת אוכלין וכו׳, מאי רוטב וכו׳ חלא (ליחה היוצאה מן הבשר) דקריש. מאי איריא קריש, כי לא קריש נמי, דאמר ריש לקיש ציר שעל גבי ירק (משקה היוצא מן הירק) מצטרף לככותבת ביום הכפורים (ואע״ג דלא קריש), התם משום יתובי דעתא הוא, בכל דהו מיתבא דעתיה (טעמא דיוהכ״פ לאו משום אוכלא הוא דאי נמי לאו אוכלא, כיון דמיתבא דעתיה מחייב דהא לא תעונה כתיב וזה לא התענה. רש״י), הכא משום איצטרופי הוא, אי קריש מצטרף, אי לא קריש לא מצטרף (אוכל ומשקה אין מצטרפין דהא לא שוו שיעורייהו). (חולין קכ.)
[רכד] 3אשר לא תענה, אמר ריש לקיש האוכל אכילה גסה ביום הכיפורים (שאכל לילי יום הכפורים על השובע שהיה שבע מסעודה שהפסיק בה וכל מה שאכל משחשיכה, אכילה גסה היתה ושלא להנאה) פטור, מ״ט אשר לא תעונה כתיב, פרט למזיק. (לזה שאינו מבטל ממנו שום עינוי על ידי אכילה זו אלא מזיק הוא את האוכלין ואת עצמו). (יומא פ:)
[רכה] 4כי כל הנפש אשר לא תענה, זכאין אינון ישראל דקב״ה גזר עליהון תעניתא ביומא דין, דכתיב כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה מעמיה, בגין דיתכפר להון כל חוביהון דכתיב (ויקרא טז, ל) כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה׳ תטהרו. (זהר חדש נט.)
[רכו] 5כי כל הנפש אשר לא תענה... ונכרתה, אזהרה לענוי היום, כי כל הנפש אשר לא תעונה, עונש, ונכרתה. (ירושלמי יומא פ״ח ה״ג)
[רכז] 6כי כל הנפש אשר לא תענה בעצם היום הזה ונכרתה, יכול לא יהא ענוש כרת על תוספת מלאכה (להלן אות רכט) אבל יהא ענוש כרת על תוספת עינוי, ת״ל כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה, על עיצומו של יום ענוש כרת, ואינו ענוש כרת על תוספת עינוי וכו׳, אבל אזהרה לעינוי של יום עצמו לא למדנו מנין, לא יאמר עונש במלאכה דגמר מעינוי, ומה עינוי שאינו נוהג בשבתות ויו״ט ענוש כרת, מלאכה שנוהגת בשבתות וימים טובים לא כל שכן, למה נאמר, מופנה להקיש ולדון ממנו גזירה שוה, נאמר עונש בעינוי, ונאמר עונש במלאכה, מה מלאכה לא ענש אלא א״כ הזהיר, אף עינוי לא ענש אא״כ הזהיר, איכא למפרך, מה לעינוי שלא הותר מכללו, תאמר במלאכה שהותרה מכללה (כלומר עונש דמלאכה לאו מופנה הוא שאם באת ללמדנו מעינוי יש להשיב, מלאכה הותרה מקצתה אצל גבוה), אלא לא יאמר עונש בעינוי, דגמר ממלאכה, מה מלאכה שהותרה מכללה ענוש כרת, עינוי שלא הותר מכללו לא כ״ש, למה נאמר, מופנה להקיש ולדון ממנה גזירה שוה, נאמר עונש בעינוי ונאמר עונש במלאכה, מה מלאכה ענש והזהיר, אף עינוי ענש והזהיר, איכא למיפרך, מה מלאכה שכן נוהגת בשבתות וי״ט, תאמר בעינוי שאינו נוהג כשבתות וי״ט, אמר רבינא האי תנא עצם עצם גמר, מופנה, דאי לא מופנה איכא למפרך כדפרכינן, לאיי (באמת) אפנוי מופנה, מכדי חמשה קראי כתיבי במלאכה (ד׳ לאוין וכרת אחד באחרי מות ובפר׳ אך בעשור שבפר׳ אמור, ובעשור שבחומש הפקודים) חד לאזהרה דיממא, וחד לאזהרה דליליא, וחד לעונש דיממא, וחד לעונש דליליא, וחד לאפנוי למגמר עינוי ממלאכה בין דיממא בין דליליא. (יומא פא.)
[רכח] 7[כי כל הנפש אשר לא תענה... ונכרתה], (המשך ממאמר הקודם), דבי ר׳ ישמעאל תנא, נאמר כאן עינוי ונאמר להלן עינוי (על דבר אשר עינה את אשת רעהו. דברים כב, כד), מה להלן לא ענש אלא א״כ הזהיר, אף כאן לא ענש אא״כ הזהיר. (יומא פא.)
(כט-ל) [רכט] 8וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה... אשר תעשה מלאכה בעצם היום הזה והאבדתי, וכל מלאכה לא תעשו, יכול יהא ענוש כרת על תוספת מלאכה (אם לא הוסיף מחול אל הקודש להפסיק מן המלאכה מבעוד יום יהא מוזהר בלאו), ת״ל וכל הנפש אשר תעשה כל מלאכה בעצם היום הזה, על עיצומו של יום ענוש כרת ואינו ענוש כרת על תוספת מלאכה וכו׳. יכול לא יהא בכלל עונש, אבל יהא מוזהר על תוספת מלאכה, ת״ל וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה, על עיצומו של יום הוא מוזהר ואינו מוזהר על תוספת מלאכה. (יומא פא.)
1. ראה יומא פ: ורש״י ד״ה בטפי מהכי, וסוכה ו. ורש״י ד״ה ליום הכפורים. ולהלן אות רכג.
רמב״ם הל׳ שביתת עשור פ״ב ה״א: האוכל ביום הכפורים מאכלין הראוין לאכול לאדם, ככותבת הגסה שהיא פחות מכביצה כמעט, הרי זה חייב.
2. ראה יומא פ:, ולעיל אות רכא.
3. יבמות מ.
רמב״ם הל׳ שביתת עשור פ״ב ה״ז: היה שבע מאכילה גסה שאכל עד שקץ במזונו ואכל יתר על שובעו, פטור כמי שאכל אוכלין שאינם ראויין לאכילה, שאע״פ שזה המאכל היתה ראוי לרעב, אינו ראוי לכל מי ששבע כזה.
4. ראה לעיל אות רכ.
5. ראה תו״כ ולק״ט כאן ובמאמר הבא.
6. ראה תו״כ כאן.
רמב״ם הל׳ שביתת עשור פ״א ה״ד: כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה, מאחר שענש הכתוב כרת למי שלא נתענה למדנו שמוזהרין אנו בו על אכילה ושתיה וכל האוכל או השותה בו בשוגג חייב קרבן חטאת קבועה.
7. ראה להלן אות רלט.
8. ראה תו״כ, לק״ט, ילקו״ש ומדרה״ג כאן. וסוכה כח: ורש״י שם ד״ה הואיל.
(כט-ל) [ג]
״וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה״ – הֲרֵי זוֹ אַזְהָרָה לַמְּלָאכָה.
״כִּי כָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא תְעֻנֶּה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, וְנִכְרְתָה״, הֲרֵי זֶה עֹנֶשׁ עִנּוּי.
[ד]
״וְכָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה כָּל מְלָאכָה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְהַאֲבַדְתִּי״ – הֲרֵי זֶה עֹנֶשׁ מְלָאכָה.
״וְהַאֲבַדְתִּי״ – מַה תַּלְמוּד?
לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר כָּרֵת בְּכָל מָקוֹם, וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה הוּא, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״וְהַאֲבַדְתִּי״, לִמֵּד עַל הִכָּרֵת שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא אָבְדָן.
אֲרֵי כָל אֱנָשׁ דְּלָא יִתְעַנֵּי בִּכְרַן יוֹמָא הָדֵין וְיִשְׁתֵּיצֵי מֵעַמֵּיהּ.
For every man who will not humble himselfa on that same day, shall be cut off from his people.
a. Samaritan Version, "will not fast.⁠"
ארום כל אפש בדי תאכלג למצום ולא [ציימה] כזמן יום צומה דכיפורייהד ותשתיצא מן גו עמא.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום: ״נפש ... ולא ציימה״) נוסח אחר: ״בר נש דלא תצום״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום: ״די תאכל למצום״) נוסח אחר: ״{די} כמסת למ׳⁠ ⁠⁠״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״די תאכל״) גם נוסח חילופי: ״דתיכ׳⁠ ⁠⁠״.
ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״כזמן יום צומה דכיפורייה״) גם נוסח חילופי: ״ביום צום כפו׳⁠ ⁠⁠״.
ארום כל בר נש די יכול לציימא ולא יצום בכרן יומא הדין וישתיצי במותנא מגו עמיה.
For every man who eateth in the fast, and will not fast that same day, shall be cut off by death from among his people.
כי כל בן אדם שיכול להתענות ולא יתענה בעצם היום הזה ויכרת במות מתוך עמו.
ארום כל נפש דכמיסת למצום ולא ציימא ביום צום כפוריה.
For every soul who hideth himself from fasting, and fasteth not on the day of the fast of his atonement.
כָּל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא תְעֻנֶּה – אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: הָאוֹכֵל אֲכִילָה גַּסָּה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״נֶפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא תְעֻנֶּה״ פְּרָט לַמַּזִּיק. (בָּעֵי) [אָמַר] רַבִּי יוֹחָנָן: יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת (בְּחוֹל) [בְּשַׁבָּת], מֻתָּר בִּקְנִיבַת יָרָק.
וַכֻּלֻּ אִנסַאןֵ בַּאלִגֵ׳ לַם יַצֻם פִי דַ׳אתִ הַדַ׳א אַלּיַוְם יַנקַטִעֻ מִן קַוְמִהִ
וכל אדם שיש בו דעת, אשר לא יצום בעצם זה היום, יקטע מן עמו.
פס׳: כי כל הנפש אשר לא תעונה – זה עונש עינוי:
כי כל הנפש אשר לא תענה – וזה מהבנין שלא נקרא שם פועלו.
וזה אות כי מי שנדע שאיננו שומר זה המצוה, כאשרא נשמרנו ונכריחנו להתענות.
א. כן בכ״י פריס 176, פרנקפורט 150. בכ״י פריס 177: בחשד.
FOR WHATSOEVER SOUL IT SHALL BE THAT SHALL NOT BE AFFLICTED. Te'unneh (be afflicted) is a pu'al. This1 is a sign that if we know of a person who does not observe this precept as we observe it, then we shall force that individual to fast.⁠2 The reason Scripture says that no manner of work is to be done on Yom Kippur is so that people will not be engaged in anything but seeking atonement for sins.
1. The use of the pu'al te'unneh (be afflicted).
2. Be afflicted implies that one is forced to fast.
כי כל הנפש אשר לא תענה – אזהרה שמענו עונש מניין תלמוד לומר: ונכרתה.⁠1
1. שאוב מהספרא.
כי כל הנפש אשר לא תעונה, "for every person (soul) that does not afflict itself;⁠" we have heard the warning previously; now we hear the penalty for disobedience, what is it? ונכרתה, "it will be cut off from the future of its people.⁠" (Sifra)
בעצם היום הזה – כתב הרמב״ן פי׳ המפרשים בגוף היום הזה וכן לחם וקלי וגו׳ עד עצם היום הזה שפירושו עד גוף היום הזה. ולא הזכיר עצם לא בשבת ולא בשאר המועדים רק ביום הכפורים ובשבועות ובאיסור החדש והטעם בעבור שאמר בשבועות מיום הביאכם את עומר התנופה תספרו חמשים יום והקרבתם מנחה חדשה וגמר הענין והאריך לצוות בקרבנות הוצרך לומר וקראתם בעצם היום הזה מקרא קדש כי גוף היום קדוש ואסור בעשיית מלאכה ואינו תלוי לא בעומר ולא בקרבנות. וכן ביום הכפורים מפני שאמר ועניתם את נפשותיכם והקרבתם אשה ובפרשת אחרי מות תלה הכפרה בקרבנות ובשעיר המשתלח הוצרך לומר וכל מלאכה לא תעשו בגוף היום כי יום כפורים הוא בגופו של יום לכפר עליכם מלבד כפרת הקרבנות. וכן עד עצם היום בחדש עד גוף היום הזה שהוא יום הביאכם את קרבן אלהיכם כי אפילו לא יובא הקרבן המצות נוהגות בגוף היום להיות החדש אסור לפניו ומותר לאחריו. וכתב עוד כי עצם כל דבר וכחו ותקפו נגזר מלשון כחי ועוצם ידי. עוז ותעצומות לעם. ובעבור שהעצמות מוסדות הגוף ותקפו נקראו עצמות ולכן אמר בימים הנזכרים עצם היום הזה כי הענין בהם בעצמם לא בדבר אחר נוסף שהם הקרבנות שמקריבים כדפרישית לעיל:
בעצם היום הזה, "on this very day.⁠" Nachmanides writes that the commentators generally understand the word בעצם as meaning "the substance of this day.⁠" It would have that same meaning in verse 14 of our chapter ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה, "you must not eat either bread, parched kernels or roasted kernels (from the new harvest) until this very day.⁠" The word עצם does not appear in connection with the Sabbath day, or in connection with any of the festivals. It is only featured in connection with the festival of Shavuot and the Day of Atonement. The reason may be that just as the prohibition of eating from the new barley crop before the omer offering had been presented on the day itself, not the previous evening, it is parallel to the count which is to conclude 50 days after the time when the omer offering has been presented, when the new wheat harvest may be used for an offering. We might have thought that the various commandments attached to either the Day of Atonement or the festival of Shavuot are inextricably linked to the offering of the sacrifices the Torah tells us to offer on those days. By adding the rider בעצם היום הזה, the Torah teaches that each commandment in connection with these special days is standing on its own and has to be observed because of the date on which this day occurs, not because some other auxiliary commandments connected with these days. The word בעצם היום also implies that the night of the day in question is included in the special regulations pertaining to this day, unless of course, specifically excluded. Nachmanides adds that the word עצם is closely related to expressions denoting strength, toughness, etc., as in כחי ועוצם ידי, "my own power and the strength of my hand, [as opposed to God's] Deut. 8,17). Another example is עוז ותעצומות לעם, Psalms Seeing that what supports the body is a certain toughness of character, attitude, etc., the Torah uses the expression עצם היום as in the "skeleton" of the day, the essence of it, when the occasion warrants it.
(כט-ל) והנה ביאר בזה המקום שכבר יתחייבו על עשיית כל מלאכה בעצם היום הזה כרת. וכן אם לא יתענו בעצם היום הזה. ואמר: והאבדתי את הנפש ההיא מקרב עמה – תמורת הכרת, להעיר על מה שכוון בכרת; וכבר ביארנו ענינו במה שקדם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כד]

ולפי שצוה על הענוי עם הצום ועל איסור המלאכה ביאר העונש הנחתך לעובר על אחד מהם באמרו כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה. והתבונן מהעונשים יש מהם נמשכים מטבע החטא מעצמותו ויש מהם מוגבלים כפי רצון וסדר הנותן אותם. הנה ענוי הנפש כמו שפירשתי הוא התשובה והחרטה שתעונה הנפש ותבטל מתאוותיה ולכן אמר שהנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ר״ל שלא תעשה תשובה וחרטה כראוי ולא תדבק באלהית תכרת הנפש ההיא מעמיה כי לא תזכה לכפרה אבל תכרת ממדרגת קדושי עמיה שזכו בה בדבקות ושמירת ההשגחה הפרטית ומפני שזה העונש היה מטבע החטא בעבור שלא קבלה נפשו ענוי וחרטה ולא עשתה תשובה תכרת ולכן אמר בו ונכרתה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כו]

[א] כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה
[1] שם
[ב] לא תעונה
[1] שם ע״א וע״ב1 [2] יבמות פרק רביעי דף מ ע״א (יבמות מ.)2
1. הציטוט ׳לא תעונה׳ לא כתוב ביומא פ״א ע״ב. ומאחר שציטוט זה כתוב ביומא פ ע״א וע״ב, ורבנו לא ציין זאת, אפשר לומר שזו היא טעות המעתיק. וצ״ל ששתי תיבות אלו כתובות ביומא פ ע״א וע״ב, ובדף פא ע״א.
2. לא מובן מדוע ה׳תורה אור׳ ביבמות שם לא הפנה לפסוק זה. גם מדפיסי ׳תולדות אהרן׳ כיום לא הפנו פסוק זה ליבמות.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כז]

כי כל הנפש כו׳ ונכרת׳ כו׳ – הרי זו עונש עינוי.
תְעֻנֶה – מבנין פּוּעַל, אשר לא תְעֻנֶה ע״י מניעת המאכל והמשקה.
ונכרתה – פירשתיו (ויקרא כ, ג).
תענה – מבנין פועל, אשר לא תעונה ע״י מניעת המאכל והמשקה:
(כט-ל) כי כל הנפש אשר לא תענה וגו׳ ונכרתה וגו׳ וכל הנפש אשר תעשה כל מלאכה וגו׳ והאבדתי וגו׳ – העובר על מצוות עינוי חייב ״כרת״, והעובר על איסור מלאכה חייב ״אבדון״. ״כרת״ – הפסקת קיום, ו״אבדון״ – השמדה על ידי כוחות הטבע והחברה – צפויים לכל החוטא על ידי הנאה גופנית או פעולת יצירה. ״כרת״ הוא העונש על חטא ההנאה, ו״אבדון״ – על חטא הפעולה. עינוי נפש מסמל שחטא ההנאה שולל מהאדם את זכות הקיום; ואילו איסור מלאכה מסמל שחטא הפעולה שולל מהאדם את הזכות לפעול – הווי אומר, את הזכות לשלוט ולמשול בטבע. עינוי נפש הוא ההודאה שמגיע לאדם ״כרת״, ואיסור מלאכה הוא ההודאה שמגיע לאדם ״אבדון״.
מי שאינו צם ביום הכיפורים הריהו כופר על ידי כך במחויבותו לה׳ על הנאתו הגופנית, או על קיומו הנמשך ממנה. הוא חפץ להמשיך את קיומו – ללא שיהיה זקוק לה׳. לפיכך עונשו: ״ונכרתה מעמיה״.
העושה מלאכה ביום הכיפורים כופר במחויבותו לה׳ על חיי היצירה שלו. הוא מבסס את מעמדו בטבע ובדברי ימי העולם אך ורק על כוח היצירה שלו, וחפץ להחזיק בעמדת הכוח שלו – ללא שיהיה זקוק לה׳. לפיכך עונשו: ״והאבדתי את הנפש ההוא מקרב עמה״.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כז]

כי כל הנפש וגו׳ – הוא טעם על איסור מלאכת א״נ משום שאסור לאכול. מבואר הא אי היה מצוה לאכול ביוה״כ כמו בשאר מועדות היו רשאין אע״ג שעונש מלאכה בכרת. וכמש״כ לעיל ג׳ דראוי היה שידחה מצוה די״ט את איסור שבת דבכרת לולי דשבת קביעא ויו״ט אינו קבוע יומו כ״כ בכל ישראל.
(כט-ל) אחרי האזהרות באים העונשים; בראשונה על מי שאינו מתענה ואחר-כך על מי שעושה מלאכה. העונש הוא ״כרת״; השוה לעיל עמוד נ.
תעֻנה – בסביל, משום שהמלה ״נפש״ צריכה לשמש נושא גם ל״ונכרתה״.
והאבדתי – לדעת חכמינו פירוש ל״ונכרתה״. ספרא: ״לפי שהוא אומר כרת בכל מקום ואיני יודע מהו, לימד על הכרת שאינו אלא אבדן״.
(29-30) _
כי כל הנפש אשר לא תעונה כו׳ וכל הנפש אשר תעשה כו׳ – יתכן לפי שאמר מערב עד בקר תשבתו שבתכם, סד״א אם הגדיל קטן או נתגייר בעצם יום הכפורים, תו אינו חייב אם אכל או עשה מלאכה ביום הכפורים, לכן כי כל אשר לא תעונה, אשר תעשה מלאכה בעצם היום ונכרתה. וכן דריש בסוכה דף כ״ז ע״ב על קרא דכל ישראל ישבו בסוכות. יעוי״ש.
אשר לא תענה – תניא, יום הכפורים שינה הכתוב במשמעו שכתב אשר לא תעונה, לפיכך שינו חכמים בשיעורו – בכותבת.⁠1 (יומא פ׳.)
אשר לא תענה – אמר ריש לקיש, האוכל אכילה גסה ביוהכ״פ פטור, מאי טעמא, דכתיב אשר לא תעונה, פרט למזיק.⁠2 (יומא פ׳:)
בעצם היום הזה – מלמד שעל עצומו של יום ענוש כרת ואינו ענוש כרת על תוספת ענוי.⁠3 (יומא פ״א.)
1. ר״ל מדלא כתב בלשון חיוב כל הנפש אשר תאכל וגו׳ אלא בלשון שלילה אשר לא תעונה לכן שינו חכמים משיעורי אכילה בעלמא שהם בכזית והוסיפו על ככותבת שהוא שיעור שני זיתים [ע׳ מג״א ר״ס תפ״ו]. וטעם הדבר, דכיון דכתיב אשר לא תעונה וגמירי דבציר מככותבת לא מייתבא דעתיה והוי מעונה. ואמנם זה הוא רק לענין מלקות וכרת אבל איסור יש גם בחצי שיעור, וע׳ בפוסקים.
2. כגון שאכל בתחלת הלילה על השובע מערב יוהכ״פ שאז אכילתו מזקת לו, וכן אם אכל אוכלים שחינם ראוים לאכילה כגון כס פלפלין אז זנגבילא וכדומה. והנה מה ששייך עוד לדרשות שבפסוק זה מבואר לפנינו בפ׳ אחרי.
3. כמש״כ לעיל אות פ״ט. ונ״מ בזה דנשים שאינן יודעות ענין תוספת יוהכ״פ ואוכלות בערב יוהכ״פ עד שתחשך לא מחינן בהו, ולקמן פ׳ ל״ב אות צ״ז נבאר ענין זה.
מקבילות במקראמוני המצוותתורה שלמהספראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתתרגום ירושלמי (קטעים)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתלקח טובאבן עזראחזקוניטור הפירוש הארוךרלב״גאברבנאלשיעורי ספורנותולדות אהרןמלאכת מחשבתאדרת אליהו לגר״אר' נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייורש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןמשך חכמהתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×