ויצו שחקים ממעל – אמר רבי לוי שבעה רקיעין הן, ואלו הן, וילון, שחקים, רקיע, זבול, מעון, מכון, ערבות. שחקים שבו ריחים עומדות וטוחנות מן לצדיקים לעתיד לבא שנאמר ויצו שחקים וגו׳ וכו׳ (כתוב ביחזקאל ברמז של״ט). וכבר היו ר״י ור״ט והזקנים יושבים והיה ר״א המודעי יושב לפניהם א״ל ר״א המודעי ששים אמה היה גבהו של מן שהיה יורד לישראל, א״ל מודעי עד מתי אתה מתמיה עלינו, א״ל מקרא הוא וכי אי זה מדה מרובה מדה טוב או מדת פורענות הוי אומר מדה טובה, במדת פורענות מהו אומר ביום הזה נבקעו כל מעניות תהום רבה וארובות השמים נפתחו, וכתיב חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים, מה נפשך על גבי ההר חמש עשרה אמה בבקעה חמש עשרה אמה כו׳, במדה טובה הוא אומר ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח מיעוט דלתי שתים וכמה ארובות בדלת ארבע, צא וחשוב ששים אמה היה גבהו של מן שהיה יורד לישראל. מי דמי התם ארבעים יום הכא חדא שעתא, התם לכולי עלמא הכא לישראל [לחוד, א״כ נפיש להו טפי], אלא ר׳ אלעזר המודעי פתח פתח גמר. א״ר אבא בר כהנא בשם ר׳ לוי בן זבדי מזון אלפים שנה היה המן יורד לישראל בכל יום ויום, מנין אמר ר׳ יודן בשם ר׳ שמעון בן יוחאי כאן כתיב ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח ולהלן הוא אומר וארובות השמים נפתחו תרין כוין אתפתחו לדור המבול ושנו רבותינו משפט דור המבול שנים עשר חדש וכאן כתיב דלתי שמים פתח ארבע ארובות בדלת ושני דלתים הרי שמונה ארובות ומדה טובה מרובה על מדת פורענות חמש מאות כפלים הרי מזון שני אלפים שנה היה המן יורד להם בכל יום ויום.