Tehillim 75 – תהלים עה‏ – Mikraot Gedolot

(א) לַמְנַצֵּ֥חַ אַל⁠־תַּשְׁחֵ֑ת מִזְמ֖וֹר לְאָסָ֣ף שִֽׁיר׃ ^א

For the leader, Al-tashheth. A Psalm of Asaph, a Song.

א. ‹ר4› פרשה פתוחה

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

לְשַׁבָּחָא בִזְמַן דִי אֲמַר דָוִד לָא תְחַבֵּל עַמָךְ תּוּשְׁבַּחְתָּא עַל יְדוֹי דְאָסָף שִׁירָא.

For praise; in the time that David said, “Do not harm your people.” A psalm composed by Asaph, and a song.

למנצח אל תשחת מזמור לאסף – זה שאמר הכתוב (דברים ד׳:ל״א) כי אל רחום ה׳ וגו׳ (שם ט׳:כ״ו) ואתפלל אל ה׳ ואומר ה׳ אלהים אל תשחת עמך. אמר לו הקב״ה איני משחיתם שנאמר (שם י׳:י׳) וישמע ה׳ אלי גם בפעם ההוא לא אבה ה׳ השחיתך. אמר אסף לפני הקב״ה כשם שעשית למשה כך עשה לנו למנצח אל תשחת אמר לפניו רבונו של עולם יסרני כאדם המיסר את בנו שנאמר (שם ח׳:ה׳) כי כאשר ייסר איש את בנו ה׳ אלהיך מיסרך. אמר לפניו ולא עשית לנו נסים והודינו לך עשה לנו ושוב נודה לך ושמך קרוב בפינו. ספרו נפלאותיך. אימתי אנו מספרים כי אקח מועד לכשיבא אותו מועד שנאמר (דניאל י״ב:ז׳) כי למועד מועדים וגו׳ אותה שעה אני מישרים אשפוט. נמוגים ארץ וכל יושביה אנכי תכנתי עמודיה סלה אני העמדתי העולם במה שאמרתם (שמות כ״ד:ז׳) נעשה ונשמע. וכן הקב״ה אומר לישעיה (ישעיהו נ״א:ט״ז) ואשים דברי בפיך. למה לנטוע שמים וליסוד ארץ. הוי אנכי תכנתי עמודיה.

למנצח אל תשחת מזמור לאסף שיר – זה שאמר הכתוב כי אל רחום ה׳ אלהיך לא ירפך ולא ישחיתך ואתפלל אל ה׳ ואומר אל תשחת עמך ונחלתך, א״ל הקב״ה איני משחית שנאמר וישמע ה׳ אלי גם בפעם ההיא ולא אבה ה׳ השחיתך, אמר אסף לפני הקב״ה כשם שעשית למשה כך עשה לי למנצח על תשחת. א״ר אושעיא אמר אסף לא עשית לנו נסים והודינו לך, עשה לנו נסים ושוב אנו מודים לך, הודינו לך בעולם הזה שוב אנו מודים לך לעולם הבא, הודינו לך אלהים הודינו וקרוב שמך בין מכה בין מטיב הרי אנו מודים לך ושמך קרוב בפינו.

מג׳ד יסבח בה אל אסף אלמואט׳בין, תשפע יקולון לא תהלך.

הלל לדוד שבו משבח את המתמידים מבית [משפחת) אסף בקשת רחמים כשהם אומרים אל תשחית.

מזמור ישירו בו בני אסף המתמידים במשמרותם, תחנון, אומרם אל תשחת.

למנצח אל תשחת

אל תשחת – את ישראל.

al tashcheth [lit. do not destroy] Israel.

אל תשחת – תוכחת הרשעים לבל ידברו גבוהות, כמו שמדבר והולך. וכן ראש המזמור מוכיח עליו לכל, לבל תשחת את דרכך.

למנצח אל תשחת – על נועם פיוט תחלתו: אל תשחת.

FOR THE LEADER; AL-TASHCHETH. A psalm that is to be chanted according to a tune starting with the words al-tashcheth.⁠¹

1. See Ibn Ezra on Ps.4:1.

למנצח אל תשחת מזמור לאסף שיר – זה המזמור נאמר על קיבוץ גליות.

זה המזמור מצדיק עלינו את הדין על אודות הגלות וארכו. ואמר:

לַמְנַצֵּחַ אַל תַּשְׁחֵת וגו׳. זה המזמור עשאו על הגלות ואריכות הגלות. [והתחיל ׳אל] תשחת׳¹:

1. לעיל סוף פרק ס׳ כתב: ׳באלה הג׳ מזמורים כתב בראשם ׳אל תשחת׳, לפי שנעשו על מה שאירע לו בזמנים שונים שהיה קרוב ליפול ביד אויביו לולא ה׳ עזרו׳. ובמצודות: ׳אל תשחת – ר״ל בזה המזמור יתרצה לה׳ לבל ישחית את ישראל בהיותם בגולה׳.

אל תשחת – ר״ל בזה המזמור יתרצה לה׳ לבל ישחית את ישראל בהיותם בגולה.

למנצח אל תשחת – השיר הזה יסדו אסף בשם היושר והמישרים, בו חשפה המליצה את זרוע קדשה ותדבר נשגבות, בו יתיצב היושר והמישור והמישרים כעצם מופשט חי, וישיר שיר נשגב לספר כח המישרים, עד שמישרים הוא המחבר ומדבר זה השיר, הוא עשו ויכוננהו, להגיד בו גודל כח המישרים ותעצומו וגבורתו, וכפי הנראה חברו את השיר הזה בימי יהושפט, שאז היה בצרה מן האויבים שבאו עליהם, וע״י זכות המשפט והמישרים שהעמיד יהושפט שופטים בכל עיר ועיר, נצולו, וזה רמז במלת אל תשחת – אז ראו מה גדול כח המישרים והיושר, וידבר דבריו בשיר משכיל ושכל טוב ודעת.

למנצח וגו׳ – כונת מזמור זה להשקיט המית לב הרואים צדיק ורע לו רשע וטוב לו, באמרו שלכל איש ואיש בימי חלדו תקרינה טובות ורעות בשיעור ממוצע וצודק, רק אין שיעור זה בידינו, וכמדומה לנו לפעמים ששופט כל הארץ לא יעשה משפט, ולא נשים על לב כי מחכמתו היא לנסות הצדיק אם עומד בצדקו ולהאריך אפו לרשע אולי ישוב מעונו, רק בלי ספק יבא יום מפלת הרשעים ותקומת הצדיקים ואין רע יורד מן השמים בהחלט כי גם רעות הבאות על הרשע הן עקב רשעו והוא מביאן על עצמו, א״כ מזמור זה הוא כתשובה לשאלות הנמצאות במזמור הקודם ״למה אלהים זנחת לנצח, עד מתי אלהים יחרף צר, למה תשיב ידך וימינך וגו׳⁠ ⁠⁠״.

(ב) ה֘וֹדִ֤ינוּ לְּךָ֨׀ אֱֽלֹהִ֗ים⁠ ה֭וֹדִינוּ וְקָר֣וֹב שְׁמֶ֑ךָ סִ֝פְּר֗וּ נִפְלְאוֹתֶֽיךָ׃

We give thanks to You, O God. We give thanks, and Your name is near; men tell of Your wondrous works.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אוֹדֵינָא לָךְ יְיָ אוֹדֵינָא וְקָרֵיב שְׁמָךְ אִשְׁתְּעִיוּ פְרִישְׁוָתָךְ.

We have praised you, O LORD, we have praised you, and your name is near, your wonders have declared it.

ספרו נפלאותיך – אימתי אנו מספרים כי אקח מועד כשיבא אותו מועד כי למועד מועדים אותה שעה אני מישרים אשפוט.

חמדנאך יא רב לאסתחקאקך, ושכראנך למא כאן אסמך קריב מנא, וקד קצוא מן אעג׳ובאתך קום קאל חאכמהם.

אנחנו נתנו תודה לך ה׳! לפי שזה ראוי לך. והודינו לך על אשר היה השם שלך קרוב אלינו. ויתכן שיספרו [חלק] מהנפלאות שלך עם שהשופט שלהם אמר.

הודינו, הודינו לך אלהים מפני שראוי אתה לכך, והודינו לך מפני שהיה שמך קרוב אלינו, וכבר ספרו מנפלאותיך עם אשר אמרו שופטיהם.

הודינו הראשון שהוא בהחלט לה׳ נקרא ׳חמדא׳ לפי שנותנים תודה לגבור וחכם אע״פ שלא הטיבו לאותו שמודה להם. והודינו השני נקרא ׳שכרא׳ לפי שאינו ניתן אלא למי שעשה חסד והטיב.

הודינו אלאול אלד׳י הו מחץ׳ ללה יסמא חמדא, לאן אלחמד קד יכון לאלג׳באר ואלעאלם, ועלי אנהמא לם יחסנא אלי אלחאמד להמא. והודינו אלת׳אני יסמא שכרא לאן אלשכר אנמא יכון עלי אפצ׳אל ואחסאן.

הודינו לך אלהים. וקו׳ וקרוב שמך. אן תודה יתעדי ברבאט אללאם ודונה פיעני הודינו שמך וקרוב שמך יעני אן חמדנא איאך סהל עלינא וקד יגוז אן יוצֺע אלאסם מוצֺע אלמסמי יענ⁠[י] קריב אלאגאבה.

וקו׳ ספרו נפלאתיך [יח]⁠תמל¹ [95 א] אן יריד וצף ואלואצפון מעגזאתך פא⁠[כׄתצר]⁠² דֺכר אלמספרים. ויגוז אן יריד וצפת מ⁠[ע]⁠גזאתך וא⁠[..ג]⁠בך³ מא וגב מן אלאקראר לך אלחמד לאסמך.

1. MSS JTS 2464, ii 45

2. MSS JTS 2464, ii 45

3. MSS JTS 2464, ii 45

“We praise You, O God” and “Your presence is near.” It (tôdhāh) is a transitive (verb) connected with a Lāmęḏ or without it. It means; ‘we praise Your Name and Your presence is near.’ We praised You for making it easy for us. It is possible to replace the noun (Your name) with the adjective, meaning in the near future the response.

“men tell of Your wondrous deeds” means, that is to say, a description of Your miracles, but it omits the narrator. It is possible, that is to say, the description of Your miracles and [wonders] are necessary for praising Your name. From the decision “You.”

הודינו לך אלהים – על הטובה הודינו אף על הרעה וקרוב בפינו שמך תמיד.

ספרו – דורותינו נפלאותיך תמיד.

We have thanked You, O God for the good; we have thanked also for the evil. and...is near Your name is always near in our mouth.

they have told Our generations [have] constantly [told] Your wonders.

הודינו וקרוב שמך – כל עת אנו מודינו לך, ואתה כמו כן^א קרוב אלינו, ושמך אלינו נקרא¹ להושיענו, דכתיב: כי מי גוי גדול {וגו׳} (דברים ד׳:ז׳).⁠²

ולמי קרוב שמך – לעם ספרו נפלאותיך.

1. לשון ירמיהו י״ד:ט׳.

2. ההוכחה היא מהמשך הפסוק.

א. בכ״י ס״פ במלה אחת: כמוכן.

הודינו – בדיבוק למ״ד וגם בחסרונו נכון הוא, כמלת זמרה, אזמרך, ויזמרו לך. וטעם פעמים – להזכיר כי נודה לך פעם אחרי פעם, או בכל זמן.

וקרוב שמך – לענות כי כן ספרו לנו אבותינו ולא הזכיר המספרים, כמו: אשר ילדה אותה (במדבר כ״ו:נ״ט).

והנכון: שאלה המספרים הם נביאים שספרו לנו על שמך.

WE GIVE THANKS. It is proper to write the word hodinu (we give thanks) with or without a lamed following it.⁠¹ It is similar to the word zammerah (sing praises) (Psalms 147:1), which can be written azammerkha (I will sing praises unto Thee) (Psalms 57:10)² and vi-yezammru lakh³ (and shall sing praises unto Thee) (Psalms 66:4).

The word hodinu (we give thanks) is repeated to indicate “time after time,” or “always.”

AND THY NAME IS NEAR. To respond.⁠⁴ Our⁵ fathers told us this.⁠⁶ Scripture does not identify those who tell [of God’s wondrous works].⁠⁷ It is similar to whom she bore⁸ (Num. 26:59).⁠⁹ In reality they tell refers to the prophets who told us about Your name.

1. The first time the word hodinu is found in our verse it is followed by lekha (unto Thee). The second time it is not. Ibn Ezra notes that both times the word is used, it has the same import – i.e., we give thanks to You.

2. Without a lamed following azamer (I will sing).

3. With a lamed following zammerah (sing praises).

4. You (God) are quick to respond.

5. Literally, “For our fathers told us this.”

6. Ibn Ezra’s interpretation of “they tell of Thy wondrous works.”

7. Scripture does not identify the men who tell of God’s wondrous works.

8. Translated literally.

9. Scripture does not identify who did the bearing.

ואמר: הודינו לך אלהים הודינו – יאמרו ישראל אז בקבוץ הגלות: הודינו לך, והכפל לחזק ההודאה.

וקרוב שמך – ויאמרו כי קרוב שמך לקוראיך.

ספרו נפלאותיך – ואז יספרו ישראל והאמות הרואים הגאולה יספרו הנפלאות שעשה האל עם ישראל, ויספרו מה שאמרת כבר על ידי נביאיך: כי אקח מועד (תהלים ע״ה:ג׳).

(ב-ג) הודינו לך אלקים. בגלות, ׳כי אמת עשית ואנחנו הרשענו׳ (נחמיה ט לג)¹: הודינו. נתננו תודה לשמך על נִסֶּיךָ עמנו בגלות²: וקרוב שמך. וזה כי ׳קרוב שמך׳ ׳בכל קראנו אליך׳³: ובכן ספרו נפלאותיך - נפלאותיך הם הגידו לנו שאתה אומר כי אקח מועד - שאמרתי (דניאל יב ז) ׳כי למועד מועדים וחצי מועד [וגו׳] תכלינה כל אלה׳ - לא היה זה מפני שאצטרך שום הכנת זמן לפעול פעולותי, אבל אני מישרים אשפוט, אבל אני עושה זה במידת ׳מישרים׳ שלי, להמתין תשובת ישראל, ולהאריך אף לאומות העולם עד שתתמלא סאתם, כי לא אחפוץ במות המת⁴:

1. כלומר, אך שאתה מתנהג אתנו במידת הדין בגלות, שעל זה מורה שם ׳אלקים׳, אנחנו מודים לך ומתוודים שחטאינו גרמו לנו, ׳ואתה צדיק על כל הבא עלינו׳.

2. ׳הודינו׳ הראשון לשון וידוי והודאה על חטא, ו׳הודינו׳ השני לשון הודאה על הטוב שגמלנו. ובשיעורים מבואר שהודאה הסמוך ללמ״ד הוא לשון הודאת אשמות, ואילו כשבא עם ׳את׳ הוא לשון הודאה ושבח, וכנראה שללא כלום גם הוא לשון הודאה. ורש״י פירש שהודינו על הטובה וגם על הרעה.

3. לשה״כ בדברים (ד ז) ׳ומי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כה׳ אלקינו בכל קראינו אליו׳. וכ״כ הרד״ק: ׳וקרוב שמך, ויאמרו כי קרוב שמך לקוראיך׳.

4. לשה״כ ביחזקאל (יח לב). כלומר, הנפלאות שה׳ עושה להציל את ישראל בגלות מוכיחים שהוא כל יכול, וכאילו מעידים ומגידים שמה שהגלות מתארך והגאולה מתאחר כפי שהודיע לדניאל את מועד הקץ שהוא לזמן מופלג, אינו מבלתי יכולת ה׳ ח״ו, אלא כי דרכו לשפוט מישרים, והוא לטובת האדם.

(ב-ג) הוֹדִינוּ לְּךָ אֱלֹהִים הוֹדִינוּ [... ... ... ...]⁠ן כן¹: וְקָרוֹב שְׁמֶךָ. שאתה היית קרוב לכל קוראיך². כשבאה מילת ההודייה עם הלמ״ד, תּוֹרֶה הודאת אשמות, וכשבאה עם ׳את׳ הפעול או בלי למ״ד, תּוֹרֶה [תודה ...]: יאמר אחר כך, נִפְלְאוֹתֶיךָ הם בעצמם סִפְּרוּ ואמרו מצדך כִּי אֶקַּח מוֹעֵד, היינו, אם לקחתי ׳מועד׳ שמור לגאולה ואמרתי שתבוא ׳למועד [מועד]⁠ים׳ (דניאל י״ב:ז׳), אֲנִי לקחתיו לפי שמֵישָׁרִים אֶשְׁפֹּט, ואני יכול לקיים הצדק והמשפט עד הזמן ההוא, בחשבי שאז יהיה שלם עון האמורי³, ועוד בזמן הזה [יהיו] צדיקים בכל דור ודור עד שבכולם יזכו לגאולה:

1. בנדפס: ׳הודינו לך אלקים – בגלות, כי אמת עשית ואנחנו הרשענו׳. כלומר, מתוודים אנחנו שבצדק נוהג בנו במידת ׳אלקים׳ – דין. ואילו את ׳הודינו׳ השני פירש שם לשון הודאה: ׳הודינו – נתננו תודה לשמך על נִסֶּיךָ עמנו בגלות׳. וא״ש מה שמחלק בהמשך בין הודאה ׳לך׳ והודאה בסתם בלי למ״ד.

2. ע״פ לשה״כ להלן (תהלים קמ״ה:י״ח) ׳קרוב ה׳ לכל קוראיו׳.

3. על דרך לשה״כ (בראשית ט״ו:ט״ז) ׳כי לא שלם עון האמורי׳, וכתב רש״י שם: ׳שאין הקב״ה נפרע מאומה עד שתתמלא סאתה׳. וכלשון זה כתב רבינו בישעיה (כד כ), וראה בביאור שם. ובנדפס: ׳לא היה זה מפני שאצטרך שום הכנת זמן לפעול פעולותי, אבל אני מישרים אשפוט, אבל אני עושה זה במידת ׳מישרים׳ שלי, להמתין תשובת ישראל, ולהאריך אף לאומות העולם עד שתתמלא סאתם, כי לא אחפוץ במות המת׳.

הודינו לך אלהים – האל״ף בגעיא בספרי ספרד.

הודינו – בכל עת אנו מודים לה׳.

וקרוב שמך – וכן בכל עת קרוב לנו שמך להציל ולהושיע.

ספרו – ר״ל כאשר אבותינו ספרו נפלאותיך.

ספרו – לדעת המפ׳ היל״ל ספרנו.

הודינו – הפסוק הראשון הוא כעין הצעה, יאמר אנחנו מודים לך אלהים על התשועה שעשית לנו,

וקרוב שמך ספרו נפלאותיך – ר״ל הגם שאם נראה ההנהגה בדרך הטבע נדמה לנו ששמך רחוק מזה העולם, כי ידומה שהעולם כמנהגו נוהג, אבל אם נראה נפלאותיך, עת שתפליא פלאות ותשדד את הטבע, אז נראה ששמך קרוב ומשגיח על העולם השפל, ושעור הכתוב נפלאותיך ספרו כי קרוב שמך – הנפלאות שלך הם יספרו ויודיעו לנו כי שמך הוא קרוב אל בריותיך ושאתה קרוב לכל קוראיך.

הורינו – חצי הפסוק נראה שהוא אחר הודינו השני, ונגד הטעמים, והחצי האחר פירושו, ונפלאותיך ספרו כי קרוב שמך, כי ראוי אתה ליקרא בשם קרוב לכל קוראיו (ע״ד ומי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו, פרשת ואתחנן) ולא בשם אוטם אזנו מזעקת דל.

(ג) כִּ֭י אֶקַּ֣ח מוֹעֵ֑ד⁠ אֲ֝נִ֗י מֵישָׁרִ֥ים אֶשְׁפֹּֽט׃

When I take the appointed time, I Myself will judge with equity.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אֲרוּם אֵידָע זִמְנָא אֲנָא תְּרִיצָן אֲדוּן.

Because of the meeting of the festival, I will judge uprightly.⁠¹

1. Because... uprightly: Translation uncertain.

אד׳א מלכת ג׳מעא, פאנא בלמסתקים אחכם פיהם.

אם קבוצה תשלוט אם כך אני אשפוט אותם לפי היושר.

כי, אם משלתי על עדה הרי אני במישרים אשפוט ביניהם. ומועד האמורה כאן ועדה, קבוצה קהלה, ואינה כמו מועד שבמזמור הקודם פסוקים ד ח.

וקו׳ כי אקח מועד אני מישרים אשפוט. מתֺל קול צופר מוסר כלמתי אשמע ורוח מבינתי יענני (איוב כ:ג). ועלי מא פסרנה פי מוצֺעה ומעאנה אדֺא קבלת ועד אללה אקסטת פי אלחכם וחכמת באלעדל ועלמתﹸ אן אלארץׄ ואהלהא מתמגין מתﹶחירון גיר אן אללה ימסכהא ויתֺבתהא.

It states, “At the time I choose, I will give judgment equitably,” as in “When I hear reproof that insults me, A spirit out of my understanding makes me reply” (Job 20:3). According to what we explained over there (as in his commentary to Job). It means that he receives a promise from God to act fairly uprightly in judgment. I know that the lands and its inhabitants are perplexed and confused that God does not take hold of them and set them up.

כי אקח מועד – כשיש לנו יום טוב אין אנו עסוקין בנבול הפה ובקלות ראש ככל הגוים.

אני מישרים אשפוט – אנו נותנים אל לבנו להללך ולשבחך מעין המאורע ליום.

When I take a festive day When we have a festival, we do not engage in obscenity and levity, as [do] all the nations.

I shall judge with fairness We take it to our heart to praise You and laud You according to the incident of that day.

כי אקח מועד – שאני קובע מועד למשפט, לשפט העם במישרים אדין.

כי – כדרך כי אביא הקץ אשפוט מישרים.

WHEN. The meaning of this is, “When I will bring about the appointed time,⁠¹ I Myself will judge with equity.”

1. For Israel to leave the exile (according to Radak), or for God to judge the world.

כי אקח מועד – דברי האל יתברך, אמר כי אקח ברצוני מועד לישראל שיצאו מהגלות.

אני משרים אשפט – כלומר במישרים אשפט אויביהם.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

(ג) אמנם¹ כי נמוגים ארץ - האומות ברשעם, ונטו אל ההפסד, וכל יושביה - וכמו כן ישראל הגולים בתוכם למדים ממעשיהם, אנכי תכנתי עמודיה - הנה תקנתי ושתלתי צדיקי הדורות בכל דור ודור להיות ׳עמודי ארץ׳², לבלתי השחית הכל³:

1. ׳לא עלה בידי׳ (שיעורים).

2. ׳תיכנתי׳ לשון בסיס וכן (רש״י). והוא ע״פ יומא (לח:) ׳ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן, ראה הקדוש ברוך הוא שצדיקים מועטין, עמד ושתלן בכל דור ודור, שנאמר כי לה׳ מצקי ארץ וישת עליהם תבל׳. ולדברי רבינו מתפרש שכיון שהם מועטים, דורות רבים יתחייבו כלייה, והקב״ה שתל צדיקים בכל דור כדי להציל על ידם את העולם. ולפי זה מובן מה שהסמיכה הגמרא שם ׳ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן, אפילו בשביל צדיק אחד העולם מתקיים, שנאמר וצדיק יסוד עולם׳, שזו הסיבה ששתלן הקב״ה בכל דור, והוא המשך למאמר שקדם שם ׳אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן, אין צדיק נפטר מן העולם עד שנברא צדיק כמותו׳. והדבר בולט בפירוש רבינו חננאל שם ׳אין צדיק נפטר עד שנברא צדיק כמותו שנאמר וזרח השמש וגו׳ ראה הקדוש ברוך הוא כי הצדיקים מועטין ושתלן בכל דור ודור שנאמר כי לה׳ מצוקי ארץ וישת עליהם תבל ואפילו בשביל צדיק אחד העולם מתקיים שנאמר וצדיק יסוד עולם׳.

3. בשיעורים מבואר שה׳ רצה שכולם יזכו לגאולה, ׳ולא עלה בידי, כי נְמֹגִים אֶרֶץ וְכָל יֹשְׁבֶיהָ, שבכל דור ודור חייבים כלייה, אפילו הכי אָנֹכִי תִכַּנְתִּי עַמּוּדֶיהָ סֶּלָה׳, ולפי פירושו כאן היינו ששתל צדיקים בכל דור ודור כדי שלא יגזר כלייה על הארץ. אך שם פירש ׳אנכי תיכנתי׳ באופן אחר.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

מועד – זמן.

כי אקח מועד – ר״ל לא אשפוט מישרים באקראי לבד כ״א אקח זמן קבוע על הדבר.

מועד – מלשון ולא מעדו קרסולי, התמוטטות, וכן פרשתי מ״ש (צפניה ג׳) נוגי ממועד, ואמר אקח מועד, כי היושר לא ימעד מעצמו רק ע״י המעדה של האנשים אשר את הישרה יעקשו.

אני מישרים – מישרים הוא שם המופשט של היושר, היושר אומר על עצמו אני מישרים כי אמעד.

אשפט – בא גם על שפיטת הרעיון והמחשבה, כמו הנה נא ערכתי משפט (איוב י״ג).

(ג-ד) כי אקח מועד – ימליץ שהמישרים והיושר הוא היסוד שעליו העולם עומד, ויצייר כאלו הארץ עומדת על עמודים, ועמודי הארץ מכוננים על בסיס אחד שהיא המישרים והיושר, כמו שהמליצו חז״ל על עמוד אחד העולם עומד וצדיק שמו, ועפ״ז אם נצייר כי יתמוטט וימעד ממקומו המכון והבסיס שעליו תתכונן הארץ, והוא אם המישרים והיושר ימעד ויתמוטט ממקומו, ממילא תתמוגג הארץ ממקומה ויכלו כל יושביה, עפ״ז שם המשורר בפי המישרים, לאמר ״אני מישרים כי אקח מועד״ היושר אומר, אם אנכי מישרים ויושר, אקבל המעדה והתמוטטות, אם אני מישרים אמעד ממקומי, אז אשפט ואחליט בדעתי, כי נמוגים ארץ כל יושביה – שבודאי נמוגו והתמוטטו הארץ ויושביה, כי אנכי (מישרים) תכנתי עמודיה – אחר שאני מישרים אני הוא הכן והבסס שעלי מכוננים עמודי הארץ, א״כ אם אני מישרים אמעד ממקומי בהכרח שתפול ותמוג הארץ שהיא מכוננת ונסמכת עלי סלה נשלם הדבור הראשון, של מישרים.

כי אקח מועד – אלה דברי האל, כאשר אגיע למועד שקבעתי אראה לכל כי משפטי מישרים ולא עול.

(ד) נְֽמֹגִ֗ים אֶ֥רֶץ^א וְכׇל⁠־יֹשְׁבֶ֑יהָ אָנֹכִ֨י תִכַּ֖נְתִּי עַמּוּדֶ֣יהָ סֶּֽלָה׃

When the earth and all its inhabitants are dissolved, I Myself establish its pillars.⁠" Selah.

א. נְֽמֹגִ֗ים אֶ֥רֶץ =ל
• א!=נְֽמֹגִ֗ים⁠־אֶ֥רֶץ (מקף בתיבת רביע); גם המקף וגם נקודת הרביע ברורים לגמרי בכתב⁠־היד. ברויאר ומג״ה הכריעו על השמטת המקף.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קשיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

מִתְמַסְסִין דַיָרֵי אַרְעָא וְכָל יָתְבָהָא אֲנָא אַתְקֵנִית עַמוּדָהָא לְעַלְמִין.

The inhabitants of the earth melt away, and all who dwell in it; I have made its pillars firm forever.

רמז תתיא

נמוגים ארץ וכל יושביה – ר׳ הונא בשם ר׳ אחא נמוגים ארץ כמד״א נמוגו כל יושבי כנען. אנכי תכנתי עמודיה סלה, כיון שקבלו עליהם אנכי ה׳ אלהיך תכנתי עמודיה סלה נתבסם העולם. והיינו דאמר רשב״ל מאי דכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום הששי מלמד שהתנה הקב״ה עם עולמו אם מקבלים ישראל את התורה מוטב ואם לאו אני מחזיר אתכם לתהו ובהו והיינו דכתיב ארץ יראה ושקטה אם יראה למה שקטה למה יראה, אלא בתחלה יראה ולבסוף שקטה.

לו חתי כאדת אלארץ׳ אן תמוג׳ בג׳מיע אהלהא, לכנת אנא את׳בת עמדהא סרמדא.

ואפילו שהארץ כמעט שמתרופפת על כל אנשיה. הייתי אני יכול לקיים את יסודותיה [כך אומר אותו שופט].

נמוגים, עד שאם אפילו עמדה הארץ למוג בכל יושביה כי אז הייתי אני מיצב עמודיה סלה בשל עשותי משפט צדק וכלשון חז״ל באבות פ״א מי״ז העולם קיים על הדין. ולתרגום נמוגים ראה לקמן קז כז.

פרמדא פאערב בקו׳ אנכי תכנתי עמודיה סלה ען קול אללה אלא תרי אלי קול משה עלאס׳ מפני רוע [מעלליך] אשר עזבתני (דברים כח:כ) חאכיא ען אללה וכדֺלך למען תדעו כי אני ייי אלהיכם (דברים כט:ה) פמן הדֺא אלקול אלי קו׳ ואני א[גיד] לעולם (תהלים עה:י) כדֺלך.

“it is I who keep it pillars firms. Selah.” is the voice of God, since it is Moses’s voice, Peace be upon him, “You shall soon be utterly wiped out” (Deut. 28:20) spoke for God (i.e., direct speech as reported speech). Also, “thank you might know that I the Lord am your God,” (Deut. 29:5) and from this voice to “As for Me, I will declare, forever,” like that

נמוגים ארץ וכל יושביה וגו׳ – ביום מתן תורה כשהיו נמוגים הארץ וכל יושביה מתנאי שהתנית עם מעשה בראשית אם לא יקבלו ישראל את התורה יחזרו לתוהו ובוהו.

אנכי – עמך ישראל, תכנתי עמודיה – כשאמרתי נעשה ונשמע.

When the earth and all its inhabitants were melting away, etc. On the day of the giving of the Torah, when the earth and all its inhabitants were melting away because of the condition You made with the Creation: that if Israel did not accept the Torah, you would return it [the earth] to void and chaos.

I Your people, Israel. established its pillars when I said, "We will do and we will hear.⁠"

ויושביה נמוג – מפני שאין בהם עושה משפט.

ואנכי תכנתי עמודיה – מפני שאני מנחם בדרך ישרה.

נמוגים – אז תמוג הארץ וכל יושביה.

וטעם אנכי תכנתי – אז ידעו שאנכי הוא שתכנתי עמודיה לפנים באמת.

ועמודיה – הם הריה, שלא תמוט. ועתה בהתמוטטה ידעו כי לי הארץ אעשה חפצי.

DISSOLVED. Then the earth and all its inhabitants will dissolve.

The meaning of I myself establish the pillars of it is: “Then the inhabitants will know the truth, namely that I Myself long ago established the earth’s pillars.”¹ The pillars refer to the mountains. The pillars ensure that the earth does not fall.⁠² Now that it falls, its inhabitants know that the earth is Mine. I do as I please.

1. Literally, her pillars.

2. The pillars ensured that the earth did not fall until now.

נמגים ארץ וכל יושביה – ואז יהיו נמוגים ארץ וכל יושביה, ירעשו כלם וירעדו כי יראו נקמת ישראל שאעשה באמות.

אנכי תכנתי עמודיה סלה – ואז יכירו כי אנכי תכנתי עמודיה, כי ברצוני תעמד וברצוני תמוג.

ועמודיה – הם ההרים.

ורעש הארץ על דרך משל, כמו פור^א התפוררה ארץ.

א. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239, וכן בפסוק. בכ״י פריס 207: ״פר״.

ולא עלה בידי, כי נְמֹגִים אֶרֶץ וְכָל יֹשְׁבֶיהָ, שבכל דור ודור חייבים כלייה. אפילו הכי, אָנֹכִי תִכַּנְתִּי עַמּוּדֶיהָ סֶּלָה, ויסדתי עת קצוב שיהיו נגאלים יהי מה, שיהיה ׳בעתה׳¹:

1. בסנהדרין (צח.) ׳כתיב בעתה וכתיב אחישנה, זכו אחישנה, לא זכו בעתה׳. וראה בפירוש רבינו לישעיה (כד כ-כב) שאם תהיה הגאולה רק בגלל שנתמלאה סאתם של הגויים, ולא בזכות ישראל, זהו זמן של ׳בעתה׳, וזה יקרה ׳מרוב ימים׳, שייפקדו ישראל רק אז. ומכאן עולה שהיתה אף אפשרות שתהיה הגאולה של ׳אחישנה׳ בלי ש׳זכו׳, אם רוב גזירות יגרמו לישראל להתפלל, ואז יזכו לגאולה על ידי תפילתם למרות שאינם ראויים, או שסבלם של ישראל תביא את ה׳ לרחם אף שישראל לא יתפללו.

נמגים – בגעיא.

נמוגים – מלשון המגה והמסה.

תכנתי – מלשון כן ובסיס.

נמוגים – כשלא רצו העובדי כוכבים לקבל התורה והיו נמוגים מוסדי הארץ וכל יושביה כי היו קרובים לחזור לתוהו ובוהו.

אנכי – הנה אנכי תכנתי עמודי הארץ להשאר על עומדם עד עולם כי אני קבלתי התורה.

תכנתי – כמו ויעמידו בית האלהים על מתכונתו, העמדתי עמודים על מכונם, אולם לדעתי שרשו כון, כמו וכנו נחשת, וכנה אשר נטעה ימינך, והתי״ו בא להוראת הבנין, כמו תרגלתי (הושע י״א ג׳) כמש״ש שיש עוד בנין תפעל וסימנו תי״ו בראש, אנכי הכן והבסיס של העמודים שלה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

נמגים וגו׳ – ובעוד שנראה כי הארץ וכל יושביה קרובים ליאבד מפני שאין דין ואין דיין שיעמיד ארץ במשפט, אני הייתי מתקן הארץ למען תעמוד על עמודיה לעולם, ומה שיחשבו בני אדם כעול היה דין אמת לאמתו.

(ה) אָמַ֣רְתִּי לַ֭הוֹלְלִים^א אַל⁠־תָּהֹ֑לּוּ וְ֝לָרְשָׁעִ֗ים אַל⁠־תָּרִ֥ימוּ קָֽרֶן׃

I say to the arrogant "Do not deal arrogantly", and to the wicked, "Do not lift up the horn.⁠"

א. לַ֭הוֹלְלִים א=לַ֭הוֹלֲלִים (חטף)

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אֲמַרֵית לִמְתַלְעֲבוּן לָא תִתְלַעֲבוּן וְרַשִׁיעַיָא לָא תְרִימוּן אַיְקָר.

I said to the mockers, “Do not mock,” and to the wicked, “Do not exalt [your] honor.”¹

1. And [to]... honor: and [to] the scornful, “Do not raise up [your] honor.”

אמרתי להוללים אל תהולו – אמר ר׳ ברכיה בשם רבי לוי כתיב (תהלים ק״ד:ל״א) יהי כבוד ה׳ לעולם. בשעה שברא הקב״ה את עולמו מה כתיב (בראשית א׳:ל״א) וירא אלהים את כל אשר עשה אין לשון וירא אלא לשון שמחה שנאמר (שמות ד׳:י״ד) וראך ושמח בלבו. כיון שחטאתם סלקתי שכינתי למרום ואני הוא אלוהו של עולם ואני לא שמחתי בעולמי והרשעים שמחים. (תהלים ק״ד:ל״א) ישמח ה׳ במעשיו שמח אין כתיב כאן אלא ישמח לעתיד לבוא והרשעים שמחים. הוי אמרתי להוללים אל תהולו. ורבנן אמרי זו אלישבע בת עמינדב שהיו בידיה ארבע שמחות. משה יבמה מלך בעלה כהן גדול אחיה נחשון נשיא ושני בניה סגני כהונה ונכנסו להקריב ונשרפו שנאמר (ויקרא י׳:ב׳) ותצא אש מלפני ה׳ וכתיב (שם ט״ז:א׳) אחרי מות שני בני אהרן. הצדיקים אינן שמחים בעולמי והרשעים שמחים הוי אמרתי להוללים אל תהולו.

אמרתי להוללים אל תהולו – אלו שלבם מלא עליהם חולחליות רעות, רבי לוי קרי להו זהונאי אלו שמביאין יללה לעולם. ולרשעים אל תרימו קרן, הצדיקים לא שמחו בעולמי ואתם רוצים לשמוח בעולמי, אדם הראשון לא שמח בעולמי ואתם וכו׳, רבי לוי בשם ר׳ שמעון בן מנסיא תפוח עקב של אדם הראשון היה מכהה גלגל חמה קלסתר פניו על אחת כמה וכמה, רבי לוי בשם רבי אחא בר חנינא שלש עשרה חופות קשר הקב״ה בגן עדן שנאמר בעדן גן אלהים היית וגו׳, ואחר כל הכבוד הזה כי עפר אתה ואל עפר תשוב, אברהם לא שמח בעולמי אברהם נולד לו בן למאה שנה וא״ל הקב״ה קח נא את בנך והיה מהלך שלשה ימים וכתיב (ויהי) ביום השלישי וישא אברהם את עיניו ועלה לראש ההר ובנה את המזבח וסדר את המערכה וערך את העצים ונטל את יצחק בנו ועקדו על גבי המזבח ונטל את הסכין אלולא שא״ל אל תשלח כבר היה שחוט, כשחזר ספר לשרה כל המאורע א״ל ווי לך ברא דעלובתא אלולא שא״ל אל תשלח ידך כבר היית שחוט לא הספיקה לגמור את הדבר עד שיצאה נשמתה שנאמר ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה מהיכן בא מהר המוריה בא. אתה מוצא אלישבע בת עמינדב ראתה ארבע שמחות ביום אחד, יבמה מלך, אחיה נשיא, בעלה כהן גדול, בניה סגני כהונה ונכנסו בניה להקריב ומתו שנאמר ותצא אש מלפני ה׳. כביכול הקב״ה לא שמח בעולמו שמח ה׳ במעשיו אין כתיב אלא ישמח ואימתי ישמח במעשים של צדיקים לעתיד לבא, ישראל לא שמחו בעולמי שמח ישראל בעושו אין כתיב כאן אלא ישמח שעתידין ישראל לשמוח בהקב״ה, לכך נאמר אמרתי להוללים אל תהולו וגו׳ אל תרימו למרום קרנכם.

באן אקול ללמהג׳נין לא תמתדחוא, וללט׳אלמין לא תרפעוא שאנכם.

[איך אני עושה זאת (המשך מהפסוק הקודם)] בכך שאני אומר לרשעים אל תשתבחו. ולרשעים אני אומר אל תרימו את המעמד שלכם.

אמרתי, באמרי לעושי הרע אל תתפארו ולרשעים אל תרוממו קרנכם. תרגם קרן ״שאן״ כבוד, יוקרה, מעמד. וכן לקמן פט יח.

להוללים – לרשעים המערבבים את ישראל.

to the perverse To the wicked, who confuse Israel.

אמרתי להללים – אני מוכיחם כן לבל יוסיפו לחטא.

ואסף זה מצינו בדברי הימים שהיה נביא, כדכתיב: ואסף החוזה (דברי הימים ב כ״ט:ל׳), היה מוכיחם כשאר נביאים.

אמרתי – דברי המשורר.

אל תרימו קרן – על מי שהוא כגילכם והם בני אדם כמוכם.⁠^א

א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״כמו כן״.

I SAY. These are the words of the poet.

LIFT NOT UP THE HORN. Against your contemporaries; that is, against people who are your equals.

אמרתי – דברי המשורר.

והוללים – הם המתענגים בטובת העולם הזה ולא יראו את אלהים כי חשבו כי כחם עשה להם החיל הזה.

אל תהלו – אל תתעסקו בדברי הוללות.

ולרשעים – גם כן אומר אל תרימו קרן – אל תרימו ראש כלפי מעלה כמו שאתם עושים, כי אינכם יראים ולא נכנעים מפני אלהים, ולא תחשבו כי הוא המטיב לכם ולא כחכם.

אמרתי להוללים. המניחים חיי עולם ועוסקים כל ימיהם בחיי שעה¹: אל תהולו. להיות עמלים לבאר שחת²: ולרשעים. החושבים שהגלות מצד המערכת³, ולא ה׳ פעל כל זאת⁴: אל תרימו קרן. להתפאר בידיעת עתידות בזה⁵:

1. ע״פ לשון הגמרא בתענית (כא.) ׳אתו תרי מלאכי השרת וכו׳, אמר חד לחבריה, נישדי עלייהו האי גודא ונקטלינהו שמניחין חיי עולם הבא ועוסקין בחיי שעה׳. וראה פירוש רבינו לקהלת (ז כה) שפירש מש״כ שם ׳הוללות׳ על אכילת עץ הדעת, שהוא שורש נטיית האדם להניח חיי עולם ולעסוק בחיי שעה. וכ״כ לעיל (עג ג).

2. ע״פ תפילת רבי נחוניא בן הקנה בברכות (כח:) ׳אני עמל והם עמלים - אני עמל ומקבל שכר והם עמלים ואינם מקבלים שכר, אני רץ והם רצים - אני רץ לחיי העולם הבא והם רצים לבאר שחת׳. וכפירוש רבינו כתב הרד״ק: ׳הוללים, על אותם המתענגים בטובות העולם הזה ולא יראו אלהים, כי יחשבו כי כחם עשה להם את החיל הזה׳.

3. שישראל נתונים תחת המזלות ככל הגויים, ועכשיו מזלם למטה ולכן הם משועבדים לאומות.

4. לשה״כ בדברים (לב כז), ושם נאמר על נפילת ישראל בגלות.

5. אל תתפארו בכך שאתם מבינים סימני מערכת הכוכבים, ומתוך כך אתם חושבים לדעת מה יבוא עליכם, כי אין זה אמת.

אמר עוד ה׳ יתברך, אָמַרְתִּי לַהוֹלְלִים – שהם החיים בחיי התאוות והמדינות¹ – אַל תָּהֹלּוּ, וְלָרְשָׁעִים – שהם הפילוסופים החוקרים מה למטה ומה למעלה², הנפסדים בדיעות נפסדות, אַל תָּרִימוּ קָרֶן, היינו ׳אל תרימו׳ שכלכם לדעת בדברים נעלמים מכל:

1. ראה מש״כ לעיל (תהלים עג ג-ד).

2. ראה שם.

להוללים אל תהולו – ענין סכלות ורשע כמו קנאתי בהוללים (תהלים ע״ג:ג׳).

קרן – ענין ממשלה והתחזקות שהקרן הוא לחוזק לבעלי הקרן.

אמרתי – לזה אמרתי לרשעי עובדי כוכבים אל תרשיעו את ישראל להעבירם מה׳ ומתורתו כי פן יוחזר העולם לתוהו.

אל תרימו קרן – על ישראל להחטיאם.

אל תהולו – אל תתעסקו בדברי הוללות.

(ה-ו) אמרתי – גם זה דברי היושר ומישרים, הנה היושר הוא נטוע בטבע כל אדם ובנפשו, שנפש כל אדם נבראת באופן שנטוע בלבה אהבת היושר והצדק, והרשע הנוטה מן המישרים הוא דבר שהוא נגד טבע נפשו, ונפשו תיסרהו ותאלצהו בכח היושר הנטוע בה להשיבו אל הטוב, וע״כ הרשעים מלאים חרטה, עפ״ז יאמר מישרים במליצתו,

אני מישרים אמרתי להוללים אל תהולו – אני מישרים מיסר את ההוללים מוכיח אותם בל יהולו, ואני האומר לרשעים אל תרימו קרן ואל תרימו למרום קרנכם ואל תדברו בצואר עתק – אם תראה שהרשעים נותנים אל לבם ומתחרטים על מעשיהם, ונפשם תיסרם בל יהולו, ובל ירימו קרנם נגד המרום ובל ימרו בה׳, מי הוא המיסר אותם והאומר להם כן? אני מישרים, אני אני הוא האומר כן לרשעים, ר״ל טבע היושר הנטוע בנפשם הוא האומר להם ומיסרם לבל יהולו ובל ירימו קרנם, כי היושר שבטבע האדם ייסרהו וישים בלבו שישוב אל היושר והטוב ולא ירים קרן נגד ה׳.

להוללים – שוטים היושבים להם כל היום ומזמרים היללה ואין דואגים למחרתם, כן הרשעים השאננים שלא ישיבו אל לבם לאמר מה עשינו.

(ו) אַל⁠־תָּרִ֣ימוּ לַמָּר֣וֹם קַרְנְכֶ֑ם⁠ תְּדַבְּר֖וּ בְצַוָּ֣אר עָתָֽק׃

Do not lift up your horn on high; do not speak insolence with a haughty neck.

תרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

לָא תְרִימוּן לִמְרוֹמָא אַיְקָרְכוֹן אַתּוּן דִי מְמַלְלִין בְּתוּקְפָא וּבְגִדוּפִין.

Do not exalt your honor to the height, you who speak in harshness and blasphemy.

אל תרימו קרנכם למרום תדברו בצואר עתק – כי לא ממוצא וממערב. בשעה שראה בלשצר (דניאל ה׳:ה׳) פס ידא די כתבא. אמר תמה אני שמא מלכות מרדה בי והוא משליח לכל אפרכיא ולא מצא שמרדה בו מלכות. הוי כי לא ממוצא וממערב. אמר לו הקב״ה לכל אפרכות שלחת שמא אצלי שלחת אני הוא משפיל ומרים שנאמר אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים. דבר אחר זה ישפיל מדבר בישראל בשעה שעשו אותו מעשה ואמרו (שמות ל״ב:א׳) כי זה משה בזה הושפלו. ובשעה שאמר להם הקב״ה (שם ל׳:י״ג) זה יתנו כל העובר על הפקודים נתרוממו בזה. הוי זה ישפיל וזה ירים.

רפעה תומוא בהא אלי אלסמא, ולא תתכלמוא באלכ׳נא בענק קוי.

אתם מרימים את המעמד שלכם עד השמים. ואל תדברו כנויים בצואר קשה (בהתעקשות ובמרד).

אל, רוממות שאתם רומזים בה כלפי שמים ואל תדברו עתק בקשיות ערף. תרגם עתק ״כ׳נא״ והם דברי הפשע והלעג האמורים בגאוה, וכך תרגם לעיל לא יט.

ואמרו תדברו בצואר עתק, הוא הפוך תדברו עתק בצואר, כמו ירח אליו בצואר¹.

1. איוב טו כו.

וקולה תדברו בצואר עתק, הו מקלוב תדברו עתק בצואר, מת׳ל ירוץ אליו בצואר.

וקו׳ תדברו בצואר עתק יריד כׄבתֺא וגלטֺ ומתֺלה ירוץ אליו בצואר (איוב טו:כו).

בקו׳ אל תרימו למרום פיקול לא [תטֺ]⁠¹נוא מא צֺרתם אליה ונלתֺמוה² באידיכם [95 ב] ואן פי אלשרק ואלגרב וברארי אלגבאל גיר חכם אללה אלדֺי אצֺע קומא וירפע אכׄרין ואנכם קד אעד ל⁠[כם]⁠³ כאסא ממלוה סמום עקאב תפיץׄ מן גאנביהא תסתפון עברהא ותמתצון דראדיהא ואנא וגמיע אלצאלחין יצפון דֺלך ויחמדון אללה עליה.

1. MSS JTS ENA 2464, ii 45

2. MSS JTS ENA 2464, ii 45

3. MSS JTS ENA 2464, ii 45

It states, “with defiance [lit. arrogant neck] you speak,” that is to say, malice and boorishness, as in “He runs at Him definitely [lit. with neck]” (Job 15:26).

It states, “Do not lift your horns up high.” It means, do not suppose that you can harm Him (God), or strike (נלתֺמוה?) him with your hands. There is no other besides God’s judgment in the east, west and wilderness of the mountain, Who humbles nations and raises others up. For the wicked, You (God) prepared for them a glass which was filled with a poisonous punishment, which overflows from its sides. They receive in full their admonition and lap up its dregs, whilst I and all the righteous are purified of that and praise God for it

(ו-ח) עתק – לשון גבהות ועליה, כמו: עתקה בכל צררי (תהלים ו׳:ח׳).

כי לא ממוצא – מוצא שכנגד מערב, והוא מזרח. וכן: אור נכון מוצאו (הושע ו׳:ג׳)¹ שמשם יוציא האור.

לא תרימו קרנכם – שלא מארבע רוח⁠{ו}⁠ת העולם באים הרמה ועושר והשררה לארץ.

אלא: אלהים שופט – בני אדם, זה יעשיר זה יעני מפ⁠{נ}⁠י^א שהוא רוצה לטרדו מן העולם לזה שהרים.

{ממדבר – } וזהו דרום,⁠² וכן לצפון.⁠³

והרים – לשון הרמה.⁠⁴

1. בפסוק בהושע ו׳:ג׳: ״כשחר נכון מצאו״, ונראה שיש בפירוש שילוב בינו ולבין הפסוק בהמשך בהושע ו׳:ה׳ ״ומשפטיך אור יצא״.

2. השוו בראשית רבה נ״ב:ד׳.

3. צ״ע בנוסח ובהבנת הדברים.

4. כן דעת ר׳ אבא בתנחומא מטות ו׳.

א. בכ״י ס״פ: מפי.

אל – הטעם לא די לכם שתרימו קרניכם – על חביריכם^א עד שגאוה לבכם להרימו על רמים עליכם.

ועתה תדברו בצואר עתק – כמו ירוץ אליו בצואר (איוב ט״ו:כ״ו).

ועתק – תאר, כמו: יצא עתק מפיכם (שמואל א ב׳:ג׳).

או יהיה תואר הצואר.

א. כן בכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13: ״חבירכם״.

LIFT NOT¹ UP YOUR HORN ON HIGH. The meaning of this is: “Not only do you lift up your horn against your comrades, but the insolence of your hearts causes you to lift up your horn against those who are your superiors. You now speak with a haughty neck.”² Compare this to He runneth upon him with a stiff neck [with the thick bosses of his bucklers](Job 15:26).⁠³ The word atak (haughty) is an adjective.⁠⁴ Compare this to Let not arrogance (atak) come out of your mouth (Samuel I 2:3). On the other hand, atak might describe neck.⁠⁵

1. The word not is not in the Hebrew text. Ibn Ezra reads our verse as “Lift not up your horn on high; you speak insolent words with a haughty neck.”

2. See note 14.

3. This verse indicates that scripture often uses “neck” as a symbol of arrogance. Our verse literally reads, you speak with a neck. Ibn Ezra points out that “neck” is to understood as “with a haughty neck.”

4. Describing deavar (word). The word devar is not in the text. Ibn Ezra believes that atak (insolent) is short for davar atak. (Filwarg). According to this interpretation, our verse reads: tedabberu davar attak be-tzavar (you speak haughty words with a haughty neck).

5. According to the second interpretation, tedabberu be-tzavar attak (speak not insolence with a haughty neck) is to be rendered as, “you speak with a haughty neck.”

אל תרימו – כפל הענין לחזק.

תדברו בצואר עתק – תדברו עתק ודברים חזקים כנגד האל.

בצואר – כלומר תדברו בפיכם^א עם צואריכם שהוא עבה ושמן.

וטעם עתק – לשנים, לדבר מצואר, וכן ירוץ אליו בצואר בעבי גבי מגיניו (איוב ט״ו:כ״ו) כי ברב טובם יכחשו באל. כמו שאמר: שמנת עבית כשית וגו׳ (דברים ל״ב:ט״ו).

א. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239. בכ״י פריס 207: ״בפיהם״.

אל תרימו למרום קרנכם. ׳קרנכם׳ וחכמתכם במשפטי המערכות¹, ׳אל תרימו׳ אותה ׳למרום׳ בדבר שהוא אצל האל לבדו, כאמרו (דברים לב לד) ׳הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותי׳²: תדברו בצוואר עתק. וכמו כן ׳אל תדברו בצוואר עתק׳, להטיח דברים כלפי מעלה³:

1. הבנתכם בדרכי מערכת הכוכבים והמזלות, שמהם ניתן לדעת עתידות. והרד״ק כתב: ׳אל תרימו קרן, אל תרימו ראש כלפי מעלה כמו שאתם עושים, כי אינכם יראים ולא נכנעים מפני אלהים, לא תחשבו כי הוא המטיב לכם ולא כֹּחֲכֶם׳.

2. כמו שכתב רבינו בחיי שם: ׳ויתכן לפרש הלא הוא כמוס עמדי שיחזור למלת לאחריתם שהזכיר, יאמר כי אחרית הרשעים המשעבדים אותנו כמוס עם ה׳ יתברך וחתום באוצרותיו, וכן מצינו בדניאל ששאל מה אחרית אלה (דניאל יב ח), ואמר לו ה׳ יתברך כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ, והוא העת שתמוט רגלם. כי קרוב יום אידם, בזמן שיחשבו שהוא רחוק יתקרב להם וחש כל אחת מהעתידות לבוא להם׳. וכ״כ שם רבינו בקיצור: ׳הלא הוא כמוס עמדי – כאמרו כי יום נקם בלבי, חתום באוצרותי - כאמרו כי סתומים וחתומים הדברים׳. הרי שמפלת האומות נודע רק לה׳, ואין לדעת אותו מתוך הבנה במערכת הכוכבים והמזלות.

3. להתלונן על אריכות וקושי הגלות. ׳תדברו בצואר עתק - תדברו עתק ודברים חזקים כנגד האל בצואר, כלומר, תדברו בפיכם, עם צוארכם שהוא עב ושָׁמֵן׳ (רד״ק).

אַל תָּרִימוּ לַמָּרוֹם קַרְנְכֶם. ׳אל תרימו׳ שכלכם בדבר ׳מרום׳ – בגאות, באופן שתְּדַבְּרוּ בְצַוָּאר עָתָק נטויי גרון בגאווה ובגודל לבב, על דרך ׳ויחפאו בני ישראל דברים אשר לא כן׳ וגו׳ (מלכים ב׳ י״ז:ט׳)¹:

1. בשיעורים לעיל (תהלים כ״ח:ג׳) על הרבנים שאין תוכם כברם: ׳כי קרוב ה׳ בפיהם ורחוק מכליותיהם, ואם תשאל מהם מי ה׳ אשר נשמע בקולו, חתו לא ענו עוד וחושבים על ה׳ תועה, ויחפאו דברים אשר לא כן על ה׳ אלוקיהם׳, ובזכריה (יא ח) ׳נפשם בחלה בי – כי לא שימשו כל צרכן, וַיְחַפְּאוּ דְּבָרִים אֲשֶׁר לֹא כֵן׳.

עתק – ענין חוזק כמו ידברו עתק (תהלים צ״ד:ד׳).

אל תרימו – אל תתגאו עם התרוממות ואל תדברו כלפי מעלה בחוזק הצואר ר״ל בגאוה רבה.

אל – נמשך לשתים, אל תרימו, אל תדברו.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

תדברו – אל תדברו בצואר נטוי המורה רום לבבכם.

עתק – בחילוף אותיות (פתר⁠־פשר) עשק, דברי מעשקות, ומזכיר דברי חנה (שמואל א׳ ב׳:ג׳) אל תרבו תדברו גבהה גבהה יצא עתק מפיכם, וגם שם הושמט אַל שני.

(ז) כִּ֤י לֹ֣א מִ֭מּוֹצָא וּמִֽמַּעֲרָ֑ב⁠ וְ֝לֹ֗א מִמִּדְבַּ֥ר הָרִֽים׃

For not from the east, or from the west, or from the wilderness, comes lifting up.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אֲרוּם לֵית בַּר מִנִי מִמַדִנְחָא וְעַד מַעַרְבָא וְלָא מִן צִפּוּנָא דְמַדְבְּרַיָא וּמִן דְרוֹמָא אֲתַר טוּרַיָא.

For there is none beside me from east to west, nor from the north, the area of deserts, to the south, the site of mountains.

רמז תתיב

כי לא ממוצא וממערב – א״ר שמואל בר נחמני אמר ר׳ יונתן בשעה שראה בלשצר פם ידא די כתבא תמה אמר שמא מלכות מרדה בי, הוא משלח לכל איפרכיא ואיפרכיא ולא מצא שמרדה בו מלכות א״ל הקב״ה שלחת אצל כל האפרכיות שמא אצלי שלחת אני הוא משפיל ומרים שנאמר כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים, אמר ר׳ לוי מלכות משפילו ומלכות מרים מלכות יוצאת ומלכות נכנסת. ד״א כי לא ממוצא וממערב לא ממה שאדם עמל ויוצא לסחורה והולך ממזרח למערב וחוזר על המדברות ועל ההרים נעשה עשיר כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים, א״ר אבא כל הרים שבמקרא הרים חוץ מזה שהוא רוממות לומר שאין אדם מתרומם מן הדברים הללו, מה הקב״ה עושה נוטל מזה ונותן לזה. למה נקרא שמם נכסים שהם נגלין לזה ונכסין מזה, וכן חנה אומרת ה׳ מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם באף שהוא מביא על זה הוא מרומם לזה, תדע לך כשבקש שיתעשרו בני ראובן ובני גד הפיל את מדינים בידם מה כתיב וישבו בני ישראל את נשי מדין ואח״כ ומקנה רב היה לבני ראובן. מטרונא שאלה את רבי יוסי בכמה ימים ברא הקב״ה את עולמו וכו׳ אמרה ליה מאותה שעה מהו עושה אמר לה יושב ומזווג זווגים וגו׳ (כתוב ברמז תשצ״ד). רבי ברכיה אמר בלשון הזה השיבה יושב ועושה סולמות מעלה לזה ומוריד לזה הדא הוא דכתיב כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים. רבי יונה בן צרויה ורבנן פתרין קריא באהרן בשלום הזה הושפל כי זה משה האיש ובלשון הזה הוגבה זה קרבן אהרן ובניו, רבי יונה בן צרויה פתר קריא בישראל בלשון הזה הושפלו כי זה משה האיש ובלשון הזה הוגבהו זה יתנו כל העובר על הפקודים.

פאן ד׳לך ליס מן אלמשרק ואלמגרב, ולא מן אלברארי ואלג׳באל חצל לכם.

כי אין זה לא ממזרח (מוצא = הכוונה מקום יציאת השמש שהוא המזרח) לולא ממערב וגם לא מהמדבר ולא ממהרים הגיע לכם כל זה (המעמד הזה) [אלא מאת ה׳].

כי, כי דבר זה לא ממזרח וממערב ולא מן המדברות וההרים הושג לכם כלומר ההצלחה והמעמד הרם. ופירוש מוצא -מוצא השמש.

וקו׳ כי לא ממוצא וממערב למא נחאהם ען אלתכבר ומנעהם מן אלתגבר.

It states, “For what lifts a man comes not from the east or the west,” their nature is to act haughtily so He restrains them from mightily.

כי לא ממוצא – השמש וממערבו ולא מן המדברות שאתם מפרשים בשיירא להרבות ממון לא בכל אלה להרים קרן.

For it is not from the east of the sun or from its setting, and not from the deserts where you embark on a journey by caravan to increase [your] property; there is no power in any of these to raise [your] horn.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

כי – אל תחשבו כי בשבת השם לשפוט כי יש במזרח או מערב או במדבר הרים שהוא נגד ארץ ישראל מי שיושיעכם.

ור׳ משה אמר: כי כל מה שיש במזרח או במערב הכל ברשות השם.

ויש אומרים: כי זה רמז לחכמת המזלות, החושבים כי הטוב והרע והכבוד והקלון הבא לאדם הכל במערכת הכוכבים, והיתד הראשון הוא המזרחי גם המערבי גם הדרומי שהוא כנגד מדבר הרים, הם המושלים על כל האדם. ולא הזכיר היתד הרביעי כי אין כח לו בעבור היותו תחת הארץ.

FOR. Do not think that when God sits to judge Israel there is anyone to save you in the east, west, or in the mountains of the wilderness that face the Land of Israel.

Rabbi Moses says that the meaning of our verse is that all that is in the east or west is under the power of God.⁠¹

Others say that our verse alludes to the science of the stars.⁠² The masters of this science believe that good and evil, honor and shame, all come to man from the arrangement of the stars.⁠³ [According to them,] the eastern pin⁴ which is first, and also the western pin, and similarly the southern pin that faces the wilderness of the mountains, rule over all of mankind. Scripture does not mention the fourth pin because it has no power, for it is located beneath the earth.

1. Rabbi Moses interprets our verse as follows: “For neither from the east, nor from the west, nor yet from the mountains of the wilderness is there any power aside from that of God.”

2. It speaks of the influence of the stars.

3. They read this verse as follows: “For your fate will not be determined from the east, nor from the west, nor yet from the mountains in the wilderness.”

4. The sphere of the constellations was believed to have four points on it. Each point is here referred to as a yated (tent pin).

(ז-ח) כי לא ממוצא וממערב – הרים – הוא לשון הרמה והגבהה. אמר: הגדולה וההרמה לא תבא לו לאדם לא ממוצא השמש ולא ממערבו ולא ממדבר, כלומר מרב השתדלו לכאן ולכאן לא תבא לו הגדלה כי אם על ידי האל, כמו שאומר: כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים. ומה שיעזור הפרוש הזה כי הרים לשון הרמה כי ממדבר קמוץ ואיננו סמוך.

ובמדרש: מהו ולא ממדבר הרים? אמר ר׳ אבא: כל ההרים שבמקרא הרים הם חוץ מזה שהוא רוממות שאין אדם מתרומם מן הדרכים הללו. מה הקב״ה עושה? נוטל נכסים מזה ונותן לזה, שנאמר: כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים. מה שמשפיל מזה ומרים זה הכל הוא במשפט וביושר מאתו.

ואדני אבי ז״ל כתב: מערב סחורה כמו לערב מערבך (יחזקאל כ״ז:ט׳). ומוצא – פרושו מוצא המלכים. ומדבר – כמו ומדברך נאוה (שיר השירים ד׳:ג׳). ואמר: כי באחד מאלה שלשה יעלה אדם לגדלה שיהיה ממונה על מוצא המלכים שהוא מנדה בלו והלך (עזרא ד׳:י״ג, ז׳:כ״ד), או מסחורה שיתעסק בסחורה ויעלה לנכסים רבים בה. ומחכמת בצחות הדבר יעלה לגדלה לפני המלכים.

כי אלהים – פרשנוהו.

כי לא ממוצא וממערב ולא ממדבר הרים. כי אמנם פעולת ׳הרים קרן ישראל׳¹ לא תהיה מכח ׳מוצא׳ וזריחת הכוכבים, ולא ׳ממערב׳ שלהם ושקיעתם, ולא מתנועת הגלגל היומי, שהוא כ׳מדבר׳ שאין בו שום כוכב²:

1. רש״י: ׳לא בכל אלה להרים קרן׳, וכתב הרד״ק: ׳ולא ממדבר הרים, הוא לשון הרמה והגבהה. אמר: הגדוּלה וההגבהה וההרמה לא תבוא לו לאדם לא ממוצא השמש ולא ממערבו ולא ממדבר. כלומר, מרוב השתדלו לכאן ולכאן לא תבוא לו הגדולה כי אם על ידי האל יתברך, כמו שאמר: כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים. ומה שיעזור הפירוש הזה כי הרים לשון הרמה כי ממדבָּר קמוץ ואינו סמוך. ובמדרש (תנחומא מטות ו): מהו ולא ממדבר הרים, אמר רבי אבא: כל הרים שבמקרא הרים, חוץ מזה שהוא לשון הרמה ורוממות׳.

2. בדברים (לג כה-כו) פירש רבינו: ׳ובגאוותו שחקים מעונה - ובמעלתו הוא רוכב שחקים, שהוא הגלגל היומי אשר אין בו כוכב ולא צורה, והמניע שלו הוא כח בלתי נראה׳. והרמב״ם (פ״ג מהל׳ יסוה״ת ה״א-ז) מנה את שמונת הגלגלים התחתונים ואת הכוכבים שבהם, ושוב כתב ׳וגלגל תשיעי הוא גלגל החוזר בכל יום מן המזרח למערב והוא המקיף ומסבב את הכל..., גלגל התשיעי עצמו אין בו לא חלוקה ולא צורה מכל הצורות האלו ולא כוכב׳. וגלגל היומי הוא מניע את כל הגלגלים כולם (עיין רד״ק בתהלים סח ה, ובמו״נ מ״ב פ״ד), והוא שנקרא ׳מעונה׳, שהוא ׳מעונו של ה׳⁠ ⁠׳, והוא ׳היכל קדשו׳ של ה׳, שם נמצא הוא לבדו, ומניע את כל הכוכבים והמזלות, הרי שכולם מונעים רק מכוחו, ואין להם שום כח עצמי. ובדברים (ו ד) כתב רבינו: ׳ה׳ אחד - ובהיותו נותן המציאות אחר אפיסות מוחלט, התבאר שאין נמצא זולתו ממין מציאותו, ושהוא נבדל במין ממציאות עולם הנפסדים וממציאות עולם הגלגלים וממציאות עולם המלאכים, באופן שהוא יחיד בעולמו הרביעי׳]. וראה לעיל סח ה. ובשיעורים: ׳מדבר - שהוא הרקיע העליון, החלק שהוא בלי כוכבים כ׳מדבר׳, אשר בעבור זה נקרא ׳ערבות׳, שהוא כמו ארץ ערבה ומדבר׳. וראה אבע״ז: ׳ויש אומרים כי זה רמז לחכמת המזלות החושבים כי הטוב והרע והכבוד והקלון הבא לאדם הכל במערכת הככבים והיתד הראשון הוא המזרחי גם המערבי גם הדרומי שהוא כנגד מדב׳ הרים הם המושלים על כל האדם ולא הזכיר היתד הרביעי כי אין כח לו בעבור היותו תחת הארץ׳.

(ז-ח) כִּי לֹא מִמּוֹצָא. שהוא מזרח, מוצא השמש, וּמִמַּעֲרָב, וְלֹא מִמִּדְבַּר – שהוא הרקיע העליון, החלק שהוא בלי כוכבים כ׳מדבר׳¹, אשר בעבור זה נקרא ׳ערבות׳, שהוא כמו ארץ ׳ערבה׳ ומדבר. הָרִים – הוא מקור, מלשון הרמה². יאמר לאלה הפילוסופים, [הרמה] ומציאות האל לא תאתה³ בעיון מזרח ומערב וגלגל העליון, שזה [יביאם] למציאות סיבה ראשונה טבעית לבד, שלא תאריך רגל תולעת ברצון, אך חקרו רק עיון [] כִּי אֱלֹהִים שֹׁפֵט זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים, שהיה מן ה⁠[מנהג] הטבעי שיהיה השמש, שהוא היותר נכבד שבגלגלים, במקום היותר נכבד⁴, ואפילו הכי הוא למטה, כמו שביארנו פעמים רבות ומבואר מהגאון בספר ׳אור עמים׳ שלו, חקירת ׳השמים׳⁵. נמצא שבתת לב לדבר הזה תמצאו שיש פועל רצוני המסדר הכוכבים במשמרותיהם ברקיע כרצונו ו׳זה ישפיל וזה ירים׳, ובאופן הזה תרימו קרנכם ותמצאו ׳אלקי האלקים ואדוני האדונים׳⁶, פועל בכוונה ורצון:

1. בדברים (לג כה-כו) כתב: ׳שחקים – הוא הגלגל היומי אשר אין בו כוכב ולא צורה, והמניע שלו הוא כח בלתי נראה׳. וראה רמב״ם (פ״ג מהל׳ יסוה״ת ה״א-ז).

2. ראה רד״ק.

3. – תבוא, ע״פ מיכה (ד ח).

4. שהטבע יפעל בנכבד (שיעורים לפרשת שמיני ותזריע).

5. ראה מש״כ לעיל (תהלים יט א-ב) והמצויין שם. והשוה רש״י: ׳זה ישפיל וזה ירים – הגבוהים ישפיל והנמוכים ירים׳.

6. דברים (י יז), וראה מש״כ רבינו שם.

ממדבר הרים – בקצת הספרים הבי״ת קמוצה וכן פי׳ רד״ק בפי׳ תילים ובשרשים הוסיף שבמקצת הספרים ממדבר פתח ואם כן יהיה הרים מגזרת הר לפי שהוא סמוך והנכון בקמץ ואיננו סמוך וא״כ יהיה הרים מענין רוממות וכן במדרש תנחומא ובבמדבר רבה פרשת כ״ב אמר ר׳ אבא כל הרים שבמקרא הרים חוץ מזה שהוא רוממות לומר שאין אדם מתרומם מדרכים הללו מה הקב״ה עושה נוטל מזה ונותן לזה וכו׳.

הרים – מלשון הרמה.

כי לא – וכו׳ הרים ר״ל ההרמה לא באה לכם מרוח מוצא השמש ולא ממערב ולא ממדבר כי איננה באה מאליה.

(ז-ח) כי לא – גם זה דברי היושר והמישרים, אני אמרתי להרשעים בל ירימו קרן, כי ההגבהה וההתרוממות אינה ביד האדם רק הוא מה׳ שהוא ישפיל והוא ירים את מי שירצה והאדם לא יוכל להרים קרנו בכחו כי המגביה א״ע הקב״ה משפילו, כן ידבר המישרים אל לב הרשע, ר״ל שהיושר הנטוע בלבו ייסרהו כן ויתן בלבו שלא ירים קרן נגד ה׳, ואמר כי לא ממוצא וממערב (הרים) ולא ממדבר הרים – ר״ל כי בסבת מה שנמצא בכדור הארץ מקומות מלאים הרים גבנונים רמים ונשאים, ומקומות מלאים עמקים ובקעות, נחלקו חכמי הטבע, שהקדמונים היו אומרים שרוב ההרים הם אצל הצירים, אצל ציר הצפונים והדרומי ששם הוא מדבר ואין בו ישוב מצד הקור ושם ישתרעו רוב ההרים, עד שאמרו כי ממדבר הרים, ר״ל שהמדבר וחסרון הישוב אשר שם הוא סבת ההרים, והאחרונים (אשר דעתם שהארץ תסובב בכל יום ממערב למזרח סביב קוטרה כדעת קופערניקוס) יאמרו שרוב ההרים נמצאו במוצא ובמערב, ר״ל על קו המשוה, ששם תזרח השמש ותערב, (כי יראו שאם יסובב כדור סביב קוטרו יפלו כל חלקיו אל אמצעו, באשר מהירות הסיבוב תגדל יותר באמצע הכדור ממה שהוא בשני ציריו, וע״כ יאמרו שע״י סיבוב הארץ התנענע ראש עפרות תבל אל האמצע סביב קו המשוה) כי ידוע שהארץ הוגבהה סביב המשוה כמה פרסה, ולפי דעתם יאמרו כי ממוצא וממערב הרים, אולם האמת כשנשקיף על מפת הארץ נראה שאין להחליט בזה שום סבה, כי ההרים ישתרעו בלי סדרים, ואינם מיוחדים לא לצד המשוה לבד, ולא לצד הצירים לבד, עד שאין בידינו שום סבה למה במקום זה יש הר ובמקום זה יש עמק ושפלה, רק שכן גזר ה׳, ועז״א שהאמת הוא כי לא ממוצא וממערב סבת ההרים כדעת האחרונים, ולא ממדבר סבת ההרים כדעת הקדמונים, רק כי אלהים שופט – והוא גזר על כל מקום ומקום ואמר, מקום זה ישפיל – ומקום זה ירים – ומזה ילמדו תוכחת מוסר שההשפלה וההתרוממות אינו דבר תלוי ביד הטבע רק בגזרת ה׳, הוא ירים והוא ישפיל את אשר ירצה.

כי לא וגו׳ – הרים לשון הרמה, כמו זה ירים שאחריו, גדולתכם איננה ע״י חריצותכם המביאה לכם נכסים ממזרח (מוצא השמש) וממערב וממדבר ששם הולכות שיירותכם להביא לכם כסף וזהב.

ויש לפרש הרים לשון הר, וכונתו על הרי הלבנון, ואז יהיו כל ד׳ הקצות נזכרים, כי המדבר הוא לצד דרום והרי הלבנון לצד צפון, ומעצמו נשמע מה הוא הדבר שלא יבא מקצוי ארץ אחר שהזכיר פעמים בפסוקים הקודמים לשון הרמת קרן.

(ח) כִּֽי⁠־אֱלֹהִ֥ים שֹׁפֵ֑ט⁠ זֶ֥ה יַ֝שְׁפִּ֗יל וְזֶ֣ה יָרִֽים׃

For God is judge. He puts down one, and lifts up another.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

אֲרוּם אֱלָהָא דַיָן זַכַּי דְנָן יַמְאֵיךְ וּדְנָן יְרוֹמֵם.

For God is a righteous judge; this one he will humble, and this one he will exalt.

ואנמא אללה הו אלחאכם ירפע הד׳א ויצ׳ע הד׳א.

ואלא בודאי ה׳ הוא השופט [והוא מחליט] אתה הוא מרומם ואת זה הוא משפיל.

כי, אלא ה׳ הוא השופט ירים את זה וישפיל את זה.

כי אלהים שופט – על כל הרעה שעשיתם.

זה ישפיל וזה ירים – הגבוהים ישפיל והנמוכים ירים.

But God judges [you] for all the evil that you have done.

He humbles this one and elevated that one The elevated one He lowers, and the lowly He elevates.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

כי – הנה השם הוא השופט, על כן אין ראוי לכם להרים קרן בחכמתכם או בגבורתכם או בעשרכם.

FOR. Look, God is judge. It is therefore unfit for you to exalt yourself¹ in your wisdom, or your might, or your wealth.

1. Literally, “to raise up your horn.”

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

כי אלהים שופט. ׳כי׳ אמנם ׳אלקים׳ לבדו ׳שופט׳, שכאשר ישפוט האומות ושארית עמנו, זה ישפיל וזה ירים, בלתי שום מערכת מכינה לזה¹:

1. ולכן לא ניתן לדעת מתי יבוא יום אידם מתוך המערכת, כי מפלתם תהיה לא לפי המערכת.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

כי אלהים שפט – חסר וא״ו ועיין מה שאכתוב בד״ה ב׳ כ״ז.

שופט – הכל בא במשפט לפי הדין ישפיל את זה וירים את זה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ט) כִּ֤י כ֪וֹס בְּֽיַד⁠־יְהֹוָ֡היְ⁠־⁠הֹוָ֡ה⁠ וְיַ֤יִן חָמַ֨ר׀ מָ֥לֵא מֶסֶךְ֮ וַיַּגֵּ֢ר מִ֫זֶּ֥ה⁠ אַךְ⁠־שְׁ֭מָרֶיהָ יִמְצ֣וּ יִשְׁתּ֑וּ כֹּ֝֗ל^א רִשְׁעֵי⁠־אָֽרֶץ׃

For in the hand of Hashem there is a cup, with foaming wine, full of mixture, and He pours out of it, Surely all the wicked of the earth shall drain them, and drink to its very dregs.

א. כֹּ֝֗ל א=כֹּ֝ל (השמטת נקודת הרביע)

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קשיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אֲרוּם כָּס דִלְוָט בְּיַד יְיָ וַחֲמַר עֲשִׁין מְלֵי מְזִיגַת מְרֵרְתָּא לְטַלְטְלָא מֵעֲרַת דִי רַשִׁיעַיָא וּמָה דִשְׁרֵי מִנֵיהּ קָשֵׁי מִן דֵין קַדְמָאִין בְּרַם דוּרְדְיָהָא וּפִקָטְיָהָא יְמַצְצוּן יִשְׁתּוּן כֹּל רַשִׁיעֵי אַרְעָא.

For the cup of cursing is in the hand of the LORD, and a harsh wine, full of a bitter mixture, to confuse the wits of the wicked by what is poured out from it, and more severe than the judgment of the ancients; yet its dregs and its foam all the wicked of the earth will press out and drink.

כי כוס ביד ה׳ – יכול ריקן תלמוד לומר ויין חמר מלא מסך. יכול קיוהא תלמוד לומר חמר עתיק. רבי יודן ור׳ נחמיה בר חנינא ור׳ יצחק בר חייא אמרי לעתיד לבוא אומר לפרעה שתה כוסך והוא אומר לו רבונו של עולם ולא שתיתי כוסי בעולם הזה והוא אומר לו מה ששתית כמין אגורה אחת היתה שנאמר ויגר מזה. אבל עכשיו אך שמריה ימצו ישתו כל רשעי ארץ. שתית אותו ולא מצית. (ישעיהו כ״ט:ט׳) שכרו ולא מיין נעו ולא שכר. ר׳ אלעזר בר׳ יוסי הגלילי אומר (דברים ל״ב:ל״ד) הלא הוא כמוס עמדי כמוס למאוסים. אמר רבי אחא באיזה כוס בכוס תיברי לא שכולו אחד אלא דהוא שפיך כוליה כהדא קלקילתא שהיא רחבה מלמטה וצרה מלמעלה שנאמר (יחזקאל כ״ג:ל״ב) כוס אחותך תשתי העמוקה והרחבה. את מוצא ארבע כוסות לטובה וארבע לרעה. לטובה (תהלים כ״ג:ה׳) דשנת בשמן ראשי כוסי רויה. (שם ט״ז:ה׳) ה׳ מנת חלקי וכוסי. (שם קט״ז:י״ג) וכוס ישועות אשא ובשם ה׳ אקרא שנים. הרי ארבעה לטובה. וכנגדן ארבע כוסות של פורענות לעכו״ם לעתיד לבוא ואחרי כן כל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק. עשר קרנות הן שנתן הקב״ה לישראל. קרן אברהם שנאמר (ישעיהו ה׳:א׳) אשירה נא לידידי וגו׳ בקרן בן שמן. קרן יצחק (בראשית כ״ב:י״ג) הנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו. וקרנו של משה שנאמר (שמות ל״ד:ל״ה) כי קרן עור פני משה. קרן של נבואה שנאמר (שמואל א ב׳:א׳) ותתפלל חנה ותאמר וגו׳ רמה קרני. וקרנה של תורה שנאמר (חבקוק ג׳:ד׳) וקרנים מידו לו. וקרנה של כהונה שנאמר (תהלים קי״ב:ט׳) קרנו תרום בכבוד. וקרן לויה שנאמר (דברי הימים א כ״ה:ה׳) כל אלה בנים להימן וגו׳ להרים קרן. וקרן ירושלים שנאמר (תהלים כ״ב:כ״ב) מקרני ראמים עניתני. וקרנו של מלך המשיח שנאמר (שמואל א ב׳:י׳) ויתן עוז למלכו וירם קרן משיחו. וכן הוא אומר (תהלים קל״ב:י״ז) שם אצמיח קרן לדוד. כיון שחטאו ישראל ניטלו מהן וניתנו לעכו״ם שנאמר (דניאל ז׳:כ״ד) וקרניא עשר מנה. שנמשלו העכו״ם כחיות הללו וכל זמן שקרני העכו״ם קיימות קרני ישראל גדועים שנאמר (איכה ב׳:ג׳) גדע בחרי אף כל קרן ישראל. ולכשירום קרנם של ישראל לעתיד לבוא במהרה בימינו קרנותם של אומות עכו״ם גדועות ומרוממות קרנותם של ישראל שנאמר וכל קרני רשעים אגדע מיד תרוממנה קרנות צדיק קרנות שגידע צדיקו של עולם.

רמז תתיג

כי כוס ביד ה׳ ויין חמר – רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר כוס שהיה כמוס ומחוסר וכן הוא אומר הלא הוא כמוס עמדי יכול דוהה תלמוד לומר חמר, יכול שאין בו אלא חציו, תלמוד לומר מלא מסך, יכול שאינו חסר אפילו טפה אחת, תלמוד לומר ויגר מזה, מאותה טפה שתו אנשי דור המבול ואנשי דור הפלגה ואנשי סדום ועמורה ופרעה וכל חילו סיסרא וכל המונו סנחריב וכל אגפיו נבוכדנאצר וכל חילו, ומאותה טפה עתידין לשתות כל באי עולם עד סוף כל הדורות, וכן הוא אומר ועשה ה׳ לכל העמים בהר ההוא משתה שמנים משתה שמרים, יכול שמרים (שאין) [שיש] בהן צורך, ת״ל שמנים ממוחיים שמרים מזוקקים, וכן הוא אומר כוס זהב בבל ביד ה׳ מה דרכו של זהב לאחר שנשבר יש לו תקנה כך כשתפסוק הפורענות מן העו״א עתידה לחזור להם, וכשמגעת אצל ישראל מהו אומר ואת חרשיה תגרמי, מה דרכו של חרש לאחר שנשבר אין לו רפואה כך כשתפסוק הפורענות מישראל אין עתידה לחזור להם (כתבו ברמז ש״ז). אמר רבי יהושע בן לוי מהיכן קבעו חכמים ארבע כוסות בליל פסח כנגד ארבע כוסות של כוס התרעלה שהקב״ה משקה לעו״א. הדא הוא דכתיב כי כוס ביד י״י. כה אמר ה׳ קח את כוס היין החמה מידי. כוס זהב בבל ביד ה׳. ימטר על רשעים פחים אש וגפרית ורוח זלעפות מנת כוסם, וכנגדן משקה הקב״ה לישראל ארבע כוסות של ישועה לעתיד לבא שנאמר ה׳ מנת חלקי וכוסי, דשנת בשמן ראשי כוסי רויה, כוס ישועות אשא, כוס ישועה אשא אין כתיב כאן אלא ישועות שתי ישועות אחת לימות המשיח ואחת לימות גוג ומגוג, רבי יודן ורבי חמא בר חנינא ורבי יצחק אמרו לעתיד לבא הקב״ה אומר לפרעה שתה כוסך, והוא אומר לו רבש״ע כבר שתיתי כוסי בעוה״ז, והוא אומר לו מה ששתית כמו אגרא אחת היתה שנאמר ויגר מזה, אבל עכשו אך שמריה ימצו ישתו כל רשעי ארץ.

ועקאבה שביה בכאס כ׳מר כ׳את׳ר ממלו מזאג׳א מנג׳ר נצ׳חהא, ויקינא ג׳מיע טלחא אלארץ׳ ישרבון מן דראדיהא חתי ימצונהא.

והעונש שלו דומה לכוס יין משכר שבה גומל לרשעים ובאמת שכל רשעי העולם ישתו מהשמרים של כוס ההיא עד שגם ימצצו את השמרים האלה [כלומר עד הסוף].

כי, ונקמתו דומה לכוס יין עבה מלא מזג אשר ניגר הניזה ממנו, ואמת הדבר שכל רשעי הארץ ישתו משמריה עד שימוצו אותה. תרגם חמר ״כ׳את׳ר״ עבה באיכותו, ושמא כמו בארות חמר.

ופירשתי ויגר מזה, ניגרת הזאתם כמו כמים מוגרים במורד¹, וכמים הנגרים ארצה².

1. מיכה א ד.

2. שמואל ב יד יד.

ופסרת ויגר מזה, מנג׳ר נצ׳חהא מת׳ל כמים מוגרים במורד, וכמים הנגרים ארצה.

כי כוס – תרעלה בידו.

ויין חמר – חזק ווינוש בלעז.

מלא מסך – הכוס מלא מזג למזוג ולהשקות את כל הגוים.

ויגר מזה – מזה הכוס יפיץ ויקלח את משתיהם לשון מים המוגרים (מיכה א׳:ד׳).

For a cup of weakness is in His hand.

and strong wine Heb. חמר, strong. Vinos, or vinose, in Old French.

a full mixture The cup is full of a mixture, to mix and give all the nations to drink.

and He pours out of this Out of this cup, He will pour and cause to gush forth their drinks, an expression of: "as water poured (מגרים) down a steep place" (Mikhah 1:4).

ויין חמר – חזק. וינוש.⁠¹

ויגר – כמו: מים המוגרים (מיכה א׳:ד׳), ופתרונו: הריקו מן הכוס ומשקהו לרשעים עד שמגיע לשמרים.

ואף שמריה שלה מזג מסך,

ימצו ישתו – עד התמצית.

1. בדומה ברש״י.

כי – חמר – פועל עבר, מגזרת חומר מים רבים (חבקוק ג׳:ט״ו), כמו: עכור.

ויגר מזה – ומזה, כל כך הוא הכוס מלא.

ואמר על הכוס: מלא גם שמריה, כדרך: רוח גדולה וחזק (מלכים א י״ט:י״א).

והנה היין העליון ישתו הרשעים שאינם גמורים, והשמרים כפי מעלתם.

FOR. Chamar (foaming) is a verb in the perfect.⁠¹ It is related to the word chomer (foaming) in The foaming of mighty waters (Hab. 3:15). It means “muddled.”

AND HE POURETH OUT OF THE SAME. The cup shall be filled with all of this.⁠² The psalmist employs the terms male (full) and shemareha (the dregs thereof) when speaking of the cup.⁠³ Compare this to and a great⁴ and strong⁵ wind⁶ (Kings I 19:11).⁠⁷ Look, the wine in the upper part of the cup will be imbibed by those who are not totally wicked. The dregs will be downed [by the wicked] in accordance with their wickedness.

1. Ibn Ezra renders yayin chamar (foaming wine) as “wine that produced foam.”

2. All the things mentioned in our verse.

3. Male (full) is masculine. Shemareha has a feminine pronominal suffix. Thus scripture treats the word kos (cup) both as a masculine and as a feminine in one verse.

4. Hebrew, gedolah. The latter is feminine.

5. Hebrew, chazak. The latter is masculine.

6. Hebrew, ru’ach. Ru’ach is feminine.

7. We thus see that some nouns are treated as both masculine and feminine in the same sentence. The same is the case in our verse.

כי כוס ביד י״י – להשקות העמים בקבוץ הגלות ואז ישפיל האמות וירים ישראל כי בידו הוא הכל. והכוס הזה^א כבר שתו ישראל בגלות, כמו שכתוב: את קבעת כוס התרעלה שתית מצית (ישעיהו נ״א:י״ז), מלא מסך. ובקבוץ שלש גליות ישתו אותה הגוים הרשעים שבהם.⁠^ב ואמר: ויין חמר מלא מסך – אמר: כי יין הכוס הזה חמר, ופרושו אדום, כי עלת היין הוא האדמימות, כמו שאמר: אל תרא יין כי יתאדם (משלי כ״ג:ל״א).

וחמר – הוא פעל עבר, ואדום הוא אחמר בלשון ערבי. ואמר כי הכוס ההוא מלא מסך – ופרושו מזג, מן מסכה יינה.

ואמר: ויגר מזה – כי כל כך יהיה מלא הכוס עד שיגיר היין שבתוכו מזה ומזה. וזכר הכוס בלשון זכר באמרו מלא ויגר, והוא בלשון נקבה ברוב.

אך שמריה – שמרי הכוס, כי נזכר בלשון נקבה ברוב.

א. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239. בכ״י פריס 207: ״זה״.

ב. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239. בכ״י פריס 207 חסר: ״ובקיבוץ שלש... הרשעים שבהם״.

ועוד, תנו לב כִּי כוֹס בְּיַד ה׳ וְיַיִן חָמַר – היינו אָדום, ואמנם אותו היין מָלֵא מֶסֶךְ ותערובת, וזהו רמז אל נשמת שדי ואור עליוני הנקרא מהפילוסופים ׳השכל הפועל׳ המאיר שכלנו¹, ולפי שאותו השפע משפיע על השכל המתפעל ועל הדמיוני גם כן, אמר שזה הכוס הוא מלא יין, שהוא האור השופע, אמנם זה היין ׳מלא מסך׳, והוא החלק השופע על הדמיוני², וה׳ יתברך יַּגֵּר וישפוך השפע מִזֶּה הכוס, ואַךְ שְׁמָרֶיהָ יִמְצוּ יִשְׁתּוּ כֹּל רִשְׁעֵי אָרֶץ, שלא יקבלו רק השפע השופע על הדמיון:

1. ראה לעיל (תהלים נא יד-טו) ובמצויין שם.

2. בישעיה (כה ז) ׳ובלע בהר הזה פני הלוט הלוט על כל העמים והמסכה הנסוכה על כל הגוים׳, ובפירוש רבינו שם מבואר שהכוונה ליצר הרע שהוא עטיו של נחש, והוא כח הדמיון, כמבואר בשיעורים לפרשת עץ הדעת. הרי ש׳מסכה׳ שהוא הדמיון והוא היצר.

ביד ה׳ – הבי״ת בגעיא.

חמר – משובח בטעם כמו תשתה חמר (דברים ל״ב:י״ד).

מסך – ענין מזיגה כמו מסכה יינה (משלי ט׳:ב׳).

ויגר – ענין הזלה ושפיכה כמו מוגרים במורד (מיכה א׳:ד׳).

שמריה – הוא הנופל בקרקעית הכוס אשר בו המשקה.

ימצו – מלשון מציצה.

כי כוס – אל תחשבו שעד עולם תהיו בהרמה לא כן הוא כי מוכן הוא ביד ה׳ כוס עם יין משובח ממולא במזיגה לפי הראוי (המשיל הפורעניות לשתיית היין המבלבל דעת האדם).

ויגר מזה – מהכוס הזה יזיל וישפוך לפי הרשעים.

אך שמריה – סרס המקרא לומר אך כל רשעי ארץ ימצו וישתו כל הכוס עם השמרים אבל לא הצדיקים.

חמר – היין הטוב המעלה רתיחות.

מסך – כמו מסכה יינה.

ויגר – יציקה והתכה.

כי כוס – גם זה דברי היושר ומישרים, מצייר שה׳ הוא משפיע בתמידות אך טוב וברכה וחסד בלי הפסק רגע, ומה שלפעמים יקבל אדם את הרע, לא מה׳ יצא זאת רק מפני שהוא לא רצה לקבל את השפע הטוב היורד מאת ה׳ והוא מקבל את השמרים והרע, עפ״ז ידמה במליצה שה׳ יש בידו כוס ההשפעה, ובו נמצא יין חמר – היין היותר מובחר, והכוס הזה מלא מסך ויגר מזה – הגם שה׳ יגר וישפך וישקה בתמידות מן הכוס ומתמיד להשפיע בלי הפסק, בכל זאת נשאר המסך של הכוס מלא ואל יחסר המזג, והמקור מלא טוב וברכה, ומה שתראה שבני אדם מקבלים שמרים ופסולת לא יין חמר, דהיינו שמקבלים רעות, הוא מפני שאך שמריה ימצו ישתו כל רשעי ארץ – מפני שהרשעים אינם רוצים לשתות את היין הטוב רק את השמרים, ר״ל שאין מכינים מעשיהם לקבל ברכת ה׳ הטובה ויין המשומר והטוב, ושותים דברים המזיקים כשמרים.

כי כוס – שד״ל בפירושו על ישעיה (נ״א:י״ז) כתב שכוס גדול מגביע, וכוס היה עובר סביב סביב על כל המסובים (גם עליך תעבר כוס, איכה ד׳:כ״א) וממנו היו נותנים בגביעים.

וכאן פירוש המלות הוא, ביד ה׳ כוס גדול ובו יין טוב (חמר בלשון ארמי יין והוא מגזרת חם ובא כאן להוראת יין משכר) רק כוס זה מלא מסך, יין מזוג במים, וממנו יגיר ויריק האל בגביע כל איש, רק לרשעים אין להם כי אם שמרים שיוכרחו לִמְצוֹתם עד סופם, והכונה לכל איש יתן ה׳ חלקו ממוצע בטובה בארץ הלזו (יין ומים) ואם יהיה איש שחלקו אך רע (שמרים) בלי ספק הוא גרם לעצמו ברשעו.

(י) וַ֭אֲנִי אַגִּ֣יד לְעֹלָ֑ם⁠ אֲ֝זַמְּרָ֗ה לֵאלֹהֵ֥י יַעֲקֹֽב׃

But as for me, I will declare forever; I will sing praises to the God of Jacob.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וַאֲנָא אֲתַנֵי לַעֲלָם נִסַיָא אֲשַׁבַּח לֵאלָהָא דְיַעֲקֹב.

But I will tell forever the miracles; I will praise the God of Jacob.

ואנא אכ׳בר בד׳לך אלי אלדהר, ואמג׳ד עליה אלאה יעקב.

ואני לעולם אגיד זאת. ואהלל על [ענישת הרשעים] את אלוהי יעקוב.

ואני, ואני אגיד את זאת לעולם ואזמרה על כך לאלהי יעקב.

ואני אגיד לעולם – מאז והלאה את נקמתו וגבורתו.

And I shall recite forever From then on, [I will recite] His vengeance and His might.

ואני – דברי המשורר.

לעולם – כל ימי אגיד זאת הנבואה לבני אדם אולי יוכחו וזה הוא מדת השם הנכבד.

BUT AS FOR ME. These are the words of the poet.

FOREVER. I will relate this prophecy¹ to people all the days of my life.

They might change their ways [upon hearing my words]. This is the way of God the revered.⁠²

1. The message of this psalm.

2. He wants the sinners to repent.

ואני אגיד – אומר ישראל ואני אגיד לעולם – נקמת האויבים שאראה.

ואזמרה לאלהי יעקב – על זה שלא נטשו בגלות ונקם נקמתו.

ואני אגיד זה לעולם בבתי מדרשות¹, אזמרה לאלקי יעקב. בקהל עם, כי ידעתי שיעשה זה באחרית הימים בלי ספק²:

1. אולי הכוונה שהוא מקום של ׳חיי עולם׳.

2. ׳יעקב׳ – שיישאר בעקב ובסוף.

וַאֲנִי אַגִּיד לְעֹלָם אֲזַמְּרָה לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב. לדרוש בשמו ברבים בהַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ:

ואני אגיד לעלם – במקרא גדולה נמסר במסורת לעלם י״ח חסרים וסימן במסרה רבתא בערך ע״ו. ובמסרא רבתא לעלם ח״י חסרים וסימנם נמסר בתילים ע״ה ונמצאינו קרחים מכאן ומכאן ועברתי עליהם עד שמצאתי כל הענין ואלו הן וחי לעלם. באדם לעלם. זה שמי לעלם. ימלך לעלם ועד. ועבדו לעלם. אות הוא לעלם. אתן לזרעכם ונחלו לעלם. לעלם בהם תעבודו. למען ייטיב להם ולבניהם לעלם. ואמרתי חי אנכי לעלם. יחי אדני המלך דוד לעלם. (מלכים א סוף סימן אל״ף) ושבו דמיהם בראש יואב ובראש זרעו לעלם (מלכים א ב׳) ממלכתך על ישראל לעלם (מלכים א ט׳) באהבת ה׳ את ישראל לעלם (מלכים א י׳) עמים יהודוך לעלם ועד (תהלים מ״ה). ואני אגיד לעלם (תהלים ע״ה) ואתה מרום לעלם ה׳ (תהלים צ״ב). מאסתי לא לעלם אחיה (איוב ז׳). וכן במסרה כ״י בלשון קצר ועיין מ״ש בפ׳ כי תשא סימנן ל״א.

ואני – אבל אני אגיד לעולם צדקתו אשר יעשה עמנו.

ואני – מוסב על שם מישרים, כמ״ש אני מישרים, שמישרים והיושר עומד כעצם המופשט, ומשיר כל דברי השיר הזה מן פסוק ג׳ עד סופו, והמפרשים נלאו ולא מצאו סודו מי המדבר פה ונטו כולם אל הדרוש ושם המדבר מפורש יונח בפסוק ג׳ אני מישרים, אני המדבר.

ואני (מישרים) אגיד לעולם – המליצה תמליץ תמיד שאומרים שירים וזמירות על הכוס, כמ״ש כוס ישועות אשא ובשם ה׳ אקרא, וכמ״ש חז״ל אין אומרים שירה אלא על היין, עפ״ז יצייר שה׳ אוחז בידו כוס של ברכה, ומי הוא המשורר והמברך את ה׳ על הכוס, אומר היושר והמישרים כי כוס ביד ה׳, ואני מישרים אגיד לעולם – ואני הוא המשורר על הכוס הזה, ומגיד לעולם גבורות ה׳,

ואזמרה לאלהי יעקב – והמליצה שהיושר והמישרים יודיעו לבני האדם גבורותיו וכבוד הדר מלכותו.

אגיד לעולם – דבר זה בפומבי ע״י מזמורי זה שיזמרוהו ברבים לכבוד אלהי יעקב.

(יא) וְכׇל⁠־קַרְנֵ֣י רְשָׁעִ֣ים אֲגַדֵּ֑עַ תְּ֝רוֹמַ֗מְנָה קַֽרְנ֥וֹת צַדִּֽיק׃

All the horns of the wicked also I will cut off; but the horns of the righteous shall be lifted up.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְכָל תְּקוֹף רוּם רַשִׁיעַיָא אַמְאֵיךְ אֶתְּלְשִׁינוּן מִתּוּקְפֵיהוֹן יִתְרוֹמֵם תְּקוֹף רוּמְהוֹן דְצַדִיקַיָא.

But all¹ the mighty loftiness of the wicked I will humble; I will uproot them² from their strongholds; the mighty loftiness of the righteous will be magnified.⁠³

1. All: +the kingdoms of.

2. I will uproot them: they will be plucked up.

3. Magnified: made erect.

וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק – עשר קרנות הן וכו׳ (כתוב בשמואל ברמז פ״א). כיון שחטאו ישראל נטלן מהם ונתנן לעו״א שנאמר וקרנין עשר לה, וכל זמן שקרני רשעים קיימין קרנותיהן של שונאי ישראל מגודעות שנאמר גדע בחרי אף כל קרן ישראל, ולעתיד לבא הוא מגדע קרנות של רשעים ומרומם קרנות צדיקים שנאמר תרוממנה קרנות צדיק תרוממנה קרנות שגדע צדיקו של עולם.

ואד׳א ג׳דע שאון אלטאלחין בקולי הד׳א, ארתפעת שאון אלצאלחין.

ואם נגדעה קרן הרשעים במאמרי זה. התרומם מעמד הצדיקים.

וכל, וכאשר תתגדע יוקרת הרשעים בדברי אלה יתרומם כבוד ומעמד הצדיקים.

וקו׳ וכל קרני רשעים אגדע יגוז צרפה אלי אלמקול ענה אנכי תכנתי עמודיה סלה (תהלים עה:ד) ורדה אלי אלקאיל ואני אגיד לעולם (תהלים עה:י) עלי אן יטֺפר אללה מעשר אלפ׳צלא בכם פיעבר בנפסה ען גמיעהם ועלי מא דֺכרנא פי זיאדתנא הדֺא אלמעני פי אלנץ ועלי אן יכון צנע אללה הו ממוא סבבה לה ופצֺלה וכׄירה פנסב אלפעל אלי נפסה וכדֺלך אעתקד פי את שני בני תמית (בראשית מב:לז) יעני אדֺא אעקתך פי צ⁠[ר]⁠פה פקד אסתוגבת תכׄל בני פכאנך אלקאתל להמא ואן שית איצֺא קלתה עלי סביל אלדעא אי תכׄלת אבני מן אגל עקוקך פאנך תקתלהמא מתי לם אסקה.

ומתֺלה איצֺא לא תהיה משכלה ועקרה בארצך (שמות כג:כו) לאנהא משכלה באלחקיקה מתֺל מעשקה (ישעיה כג:יב) [96 א] מתֺל מלמדה (ישעיהו כט:יג, הושע י:יא) כמא קאל כאשר שכלה נשים חרבך (שמואל א טו:לג) ואנמא גא הכדֺי למא קד קאלה קבל ועבדתם את ייי אלהי וברך את לחמך ואת מימיך וג׳ (שמות כג:כה) פיקול אדֺא כנתם עלי טאעה ותגנבתם אלמעציה וקיתם אלאמראץׄ ולם יוגב נסאכם אלתֺכל עלי אנפאסהם בדֺנובהן פתכון משכלה לנפסהא מבדע בהא ועלי אן אלחקיקה משוכלה. ואלמזמור אלתי אתֺר הדֺא והו נודע ביהודה אלהים (תהלים עו:ב).

It states, “All the horns of the wicked I will cut.” It is possible it is connected to “it is I who keep its pillars firm. Selah.” And the response is ‘As for Me, I will declare, forever.’ God is victorious over the remnants of them. He (David) expresses to Him, on behalf of all of them. Following what we stated we add this meaning to this text. It is the work of God. He placed His grace and blessing on him (David). The verbal action is attributed to him. So, He also thought “You may kill my two sons” (Gen. 42:37). It means there he (Reuben) behaved disobediently toward you through his barter; I would deserve it, should you choose to harm my sons, as in you may slay them. But also, if you wish, I could say it is in the form of a prayer; You shall harm my sons. On account of your disobedience; so You may slay them when I do not … .

Similarly, “No, woman in your land shall miscarry or be barren” (Ex. 23:26) for, Məshakkēlāh’s true form is like meʿūshshāqāh “plundered one” (Is. 23:12), and melummādhāh “learned by rote” (Is. 29:13, Hos. 10:11) as stated; “As your sword has bereaved women” (1 Sam. 15:33). Now these happen when he says to them; “You shall serve the Lord your God, and He will bless your bread and your water.” (Ex. 23:25). For if you are obedient and keep away from disobedience, then God will protect you from disease and your women will not lose their children on account of their sins. Məshshakēlāh is created from it, as its true form is Məshshūkēlāh’s. The Psalm which follows this one is “God has made Himself known in Judah” (Ps. 76:2).

וכל קרני רשעים – של עשו.

אגדע – כעניין שנאמר: ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל (יחזקאל כ״ה:י״ד) ישראל יגדעון קרן עשו.

ואז תרוממנה קרנות צדיקו של עולם, ישראל שהם שבחו של הקב״ה.

And all the horns of the wicked of Esau.

I shall cut off As the matter that is stated: "And I shall lay My vengeance against Edom by the hand of My people, Israel" (Yechezkel 29:14). They will cut off the horn of Esau (the enemy), and then the horns of the Righteous One of the world – Israel, who are the praise of the Holy One, blessed be He will be upraised.

וכל – אגדע – בדיבור, כמו: וילחם בישראל, על בלק, גם תנו עז לאלהים (תהלים ס״ח:ל״ה).

תרוממנה קרנות צדיק – הפך אגדע.

ALL THE HORNS OF THE WICKED ALSO WILL I CUT OFF. Verbally.⁠¹ Compare this to and fought against Israel (Joshua 24:9), which was said regarding Balak.⁠² Similarly, Give³ ye strength unto God (Psalms 68:35).

BUT THE HORNS OF THE RIGHTEOUS SHALL BE LIFTED UP. This is in contrast to will I cut off.

1. This verse reverts to God. God will command that it come about – R. Sherem.

2. Balak did not wage physical war against Israel: he hired Balaam to curse Israel. Thus he waged verbal war against Israel.

3. Translated literally. “Give ye strength unto the Lord” means “give” verbally strength unto the Lord – that is, ascribe strength unto the Lord.

וכל קרני רשעים אגדע – כשתרוממנה קרנות צדיק בצאת ישראל מהגלות שהוא צדיק באמות, אגדע כל קרני רשעים שלא תשאר מלכות כי אם לישראל כמו שאומר בחלום נבוכדנצר: מלכו די לעלמין לא תתחבל (דניאל ב׳:מ״ד), ואמר: תדק ותסף כל אילין מלכוותא והיא תקום לעלמיא (דניאל ב׳:מ״ד).

ואמר אגדע – כי ישראל גדעו אותם במלחמת גוג מגוג.

וכל קרני רשעים. דעותיהם שהם מתפארים בהם¹: אגדע. במופתים שכליים על סותרם: תרוממנה קרנות צדיק. יהי רצון ש׳תרוממנה קרנות׳ משיח צדקנו להבין ולהורות לכל המין האנושי, ולשלוט בכולם ולהכריחם לעבודת האל יתברך²:

1. כמו שפירש בפסוק ו׳ ׳קרנכם׳ – חכמתכם׳.

2. ׳קרנות׳ לשון רבים, קרן אחת היא חכמתו, שתתרומם כאשר ילמד ויחכים את כל יושבי תבל, וקרן המלכות, שישלוט בכל האומות ויכריח אותם לעבוד את ה׳.

וְכָל קַרְנֵי רְשָׁעִים אֲגַדֵּעַ. שאני ניצב לשטן נגד דיעותיהם הנפסדות¹, ותְּרוֹמַמְנָה קַרְנוֹת צַדִּיק, שהדיעות האמיתיות² תשארנה קיימות לעד לעולם:

1. ׳קרני׳ – דיעות, כמו שפירש (פסוק ו) ׳קרנכם׳.

2. ׳קרנות׳.

אגדע – ענין כריתה וחתוך כמו שקמים גדעו (ישעיהו ט׳:ט׳).

וכל קרני – אז יתן הכח בידי ואכרית כל ממשלות הרשעים ולא תרומם עוד כי מעתה תרוממנה קרנות הצדיק וממשלתו.

וכל קרני – גם זה מדברי יושר ומישרים,

ואני מישרים אגדע קרנות רשעים ועל ידי תרוממנה קרנות צדיק – שעל ידי היושר הנטוע בטבע האנשים יכירו כבוד ה׳ וגדולתו, וילמדו לעשות צדק ומישרים, ויגדעו קרן רשעים הנושאים קרן אל היושר והצדק לזרותם, ויכניע את הרשעים וירוממו את הצדיקים, כ״ז מיוחס אל המישרים השתולים בטבע הנפשות, בכח זה צדק למדו יושבי תבל להרחיק עול ולפעול צדק ויושר, ולהגדיל כבוד הצדיקים ומעלתם.

אגדע – אעשה מה שביכלתי לגדעם ולהשפיל גאון הרשעים, ובהשפלת הרשעים קרנות צדיק תרוממנה (בנין פֻעַל) מעצמן.

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון