Tehillim 32 – תהלים לב‏ – Mikraot Gedolot

לְדָוִד שִׂכְלָא טָבָא אֲמַר דָוִד טוּבוֹי דְמִן דְשַׁבְקִין לֵיהּ מְרוֹדוֹי חָפְיָן עַל חֶטְאוֹי.

Of David. Good counsel. David said, “ “How blessed is the one¹ whose impieties they forgive, whose sins they cover over.”

1. One: son of man.

לדוד משכיל אשרי נשוי פשע – זה שאמר הכתוב (משלי ט״ו:כ״ד) ארח חיים למעלה למשכיל. מי שהוא מסתכל למעלה מה כתיב עליו אורח חיים למעלה למשכיל. בניו של קרח שנסתכלו למעלה נמלטו. וכן הוא אומר (תהלים ל״ד:ו׳) הביטו אליו ונהרו. ואביהם שלא נסתכל למעלה ירד למטה. שנאמר (במדבר ט״ז:ל״ג) וירדו הם וכל אשר להם. וכן בדוד שנסתכל למעלה נמלט. שנאמר לדוד משכיל. וכן אתה מוצא בנבוכדנצר שנאמר (דניאל ד׳:ל״א) עיני לשמיא נטלית. מה אם הרשעים שהן חייבים להקב״ה כשמסתכלין למעלה הקב״ה מוחל להם. לישראל שהם בני אברהם יצחק ויעקב אם מסתכלין על אחת כמה וכמה. אמר דוד אני מסתכל למעלה. שנאמר לדוד משכיל. ומי שהוא מסתכל הוא כסוי חטאה. וכן הוא אומר (שמואל א י״ח:י״ד) ויהי דוד בכל דרכיו משכיל. ואומר (שם ט״ו) וירא שאול כי הוא משכיל מאד. ומפני שהיה משכיל היה כסוי חטאה. שהיה פורש ממעשיו והודה לפני הקב״ה. וכן הוא אומר חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי.

רמז תשיח

לדוד משכיל אשרי נשוי פשע כסוי חטאה – זה שאמר הכתוב אורח חיים למעלה למשכיל מי שמסתכל למעלה הוא בא לידי אורח חיים. וכן הוא אומר לבני קרח משכיל כיון שנסתכלו למעלה נמלטו, וכן אתה מוצא בנבוכדנאצר אנא נבוכדנאצר עיני לשמיא נטלית, ומה רשעים המסתכלים למעלה הקב״ה מוחל להם, בני אברהם יצחק ויעקב על אחת כמה וכמה. אמר דוד אף אני אשכיל למעלה.

לדוד משכיל אשרי נשוי פשע כסוי חטאה – וכתיב מכסה פשעיו לא יצליח, אמר רב יהודה א״ר לא קשיא כאן בעברות שבין אדם למקום כאן בעברות שבין אדם לחברו. שני פרנסים טובים עמדו להם לישראל משה ודוד, משה אמר יכתב סורחני שנאמר על אשר מעלתם בי וגו׳ (ואם אין מחני נא), ודוד אמר אל יכתב סורחני שנאמר אשרי נשוי פשע, משל של משה ודוד למה הדבר דומה לשתי נשים שלוקות אחת קלקלה ואחת אכלה פני שביעית, זו שאכלה פני שביעית אמרה להם בבקשה מכם הודיעו על מה אני לוקה, מיד הביאו פני שביעית ותלו לה בצוארה והכריזו עליה על זו היא לוקה. ד״א אשרי נשוי פשע אשריו לאדם שהוא גבורה מפשעו ולא פשעיו גבוהין ממנו. ד״א אשרי נשוי פשע אל תהי קורא ס׳ אלא ש׳, מהו נשוי אמר רבי ברכיה הכהן דהוא מנשי חובינו וסולח לעונינו בכל שנה ושנה שנאמר והיתה זאת לכם לחקת עולם לכפר על בני ישראל, אתה מוצא ביום הכפורים בא שטן לקטרג את ישראל והוא פוטר עונותיהם ואומר רבון העולמים גנבים הם ישראל והקב״ה פורט זכיותיהן של ישראל, מה עושה נוטל קנה של מאזנים והוא מעיין את העונות כנגד הזכיות והן שוקלין אלו כנגד אלו ושתי כפות של מאזנים והוא מעיין את העונות כנגד הזכיות והן שוקלין אלו כנגד אלו ושתי כפות של מאזנים שוות והשטן הולך להביא עונות וליתן בכף עונות ולהכריעה, מה הקב״ה עושה נוטל את העונות מתוך הכף ומטמינם תחת פורפירא שלו והשטן בא ואינו מוצא שם עון שנאמר יבוקש את עון ישראל ואיננו, כיון שהשטן רואה כן אמר לפניו רבון העולמים נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה. לכך דוד משבחם לישראל שנאמר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה. ד״א אשרי נשוי פשע שהא מסתכל למעלה והוא כסוי חטאה שהודה ופרט מעשיו, וכן הוא אומר חטאתי אודיעך.

קול לדאוד יפהם בה אלנאס ליעקלו, טובא אלמגפור ד׳נבה אלמצפוח כ׳טאה.

מאמר לדוד בו מסביר לבני אדם אם יתבוננו אשר איש שעונו התכפר לו וחטאו נסלח לו.

מאמר לדוד שבו הוא משכיל כדי שילמדו דעת. אשרי אשר מכופרים חטאיו וסלוחים חטאיו. והנה ״כסוי״ ענין סליחה ומחילה איני יודע לה גזרה, וראה ברכות לד ב, ויומא פו ב דמשמע ענין כיסוי כפשטה.

אמרו באמצע פרק זה אשכילך ואורך, הוא פירוש למה שעשה ציון לפרק והוא אמרו לדוד משכיל והנה פירש משכיל אשכילך, ללמדנו כי מטרתו בזה ללמד לבני אדם דעת.

קולה פי וסט הד׳א אלפצל אשכילך ואורך, הו תפסיר מא ג׳עלה ענואנא לה והו קולה לדוד משכיל פג׳על תפסיר משכיל אשכילך, אעלמנא אן גרצ׳ה פיה תפהים אלנאס אלעקל.

לדוד משכיל אשרי

נשוי פשע באליא מתצרף מן נשה באלהא ונשוא עון (ישעיהו לג:כד) מן דֺואת אלאלף.

וכסוי דאלﹼ עלי כסה אלכׄפיף אלמתעדי ואלפאעל מנה וכוסה קלון ערום (משלי יב:טז). ואמא אלכׄפיף אלגיר מתעדי פהו עבית כשית (דברים לב:טו) והו מנחרף ען הדֺא אלמעני קלילא אלי מעני אלעבל ואלסמן ואן כאן לא יכׄלו מנה כמא קאל פי מן סמן כתֺירא פי כסה פניו בחלבו (איוב טו:כז).

“he whose transgression is forgiven” with a Y (Yôḏ) is declined from N-Ś-H with a H (Hē), whilst “whose sin has been forgiven” (Is. 33:24) is with an ʾ (ʾālęp̄). (N- Ś -ʾ)

“covered over” proves that KiSûi is a light (Qāl) intransitive verb and its active participle, “But a clever man conceals (KôSęH) his humiliation” (Prov. 12:16). However, it is an intransitive light verb (Qāl) in “and gross and coarse (KāŚîṯā)” (Deut. 32:15). It has a slightly different meaning; plump and fat as it pertains to not lacking it, as it says excess fat - “His face is covered (KiSSâ) with fat” (Job 15:27).

משכיל לדוד^א – אמרו חכמים כל מקום^ב שנאמר בו: משכיל, על ידי תורגמן אמרו.

אשרי נשוי פשע – שהקב״ה נושא פשעו ומכסה לו עון.⁠^ג

[נשוי – אנפורדוניץ בלעז.]⁠^ד

א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204. בכ״י פריס 161, מוסקבה 104 ובדפוסים, וכן בפסוק: ״לדוד משכיל״.

ב. כן בכ״י לוצקי 778, פריס 154, אוקספורד 34. בכ״י אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, ברלין 122, פרמא 3204, פריס 161, מוסקבה 104 ובדפוסים: ״מזמור״.

ג. כן בכ״י לוצקי 778, פריס 154, אוקספורד 34. בכ״י אוקספורד 165, ברלין 122, פרמא 3204, פריס 161, מוסקבה 104 ובדפוסים: ״ומכסה חטאיו״. בכ״י קמברידג׳ A3: ״ומכסה לו חטא עון״.

ד. המלים בסוגריים המרובעים מופיעות בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים, אך אינן מופיעות בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161.

Of David, a maskil The Sages said (Pes. 117a): Every Psalm in which "maskil" is mentioned was said through an interpreter.

Praiseworthy is he whose transgression is forgiven Whose transgression the Holy One, Blessed Be He, forgives, and He conceals his sins.

(נשוי is anpardone in Old French, pardoned. The implication is forgiveness, because the forgiveness of iniquity represents [the sin] being lifted up and withdrawn from upon a person.)

לדוד משכיל אשרי נשוי פשע – יתכן היות זה המזמור על נועם פיוט תחלתו משכיל.

או בעבור שכתוב בו אשכילך.

ומלת נשוי פשע – מבעלי האל״ף בא על דרך בעלי הה״א או שניהם נמצאים. והעד: ונשו את כלימתם (יחזקאל ל״ט:כ״ו). וכיסוי פעול כי וכוסה קלון פועל יוצא. והטעם כי המוכה או הנגוע בעבור פשע שעשה בגלוי, על כן אמר: אודה עלי פשעי (תהלים ל״ב:ה׳).

ויש שאלה קשה הנה מצאנו דוד אומר: כי חסיד אני (תהלים פ״ו:ב׳), ולא תתן חסידך (תהלים ט״ז:י׳) אם כן איך מצאנו בכמה מזמורים שיש לו פשעים ועונות כי פשעיי אני אדע (תהלים נ״א:ה׳). והתשובה כי לבו היה שלם עם השם בלא פשע ובלא חטא רק כנגד בני אדם יש לו פשיעות בשגגה.

ואחרים אמרו: שהוא מדבר בעד אחרים שהם בגלות אם כן מה יעשה במלת כי פשעיי אני אדע (תהלים נ״א:ה׳) שהוא בדבר בת שבע. ועוד אפרשנו.

אשרי – הנה כסוי חטאה – הוא העושה תשובה וסר חרון השם ממנו ולא נראתה חטאתו שלא היה עליה עונש.

A PSALM OF DAVID. MASKIL. HAPPY IS HE WHOSE TRANSGRESSION IS FORGIVEN. It is possible that the word maskil indicates that this psalm is to be performed to the tune of a poem beginning with the word maskil.⁠¹ It is also possible that the word maskil is used because this psalm has the word askilekha (I will instruct thee) (v. 8) in it.⁠²

The word nesuy (forgiven) in nesuy pesha (whose transgression is forgiven) comes from a root ending in an alef.⁠³ However, it is treated as if it came from a root ending in a heh.⁠⁴ On the other hand it is possible that there are two roots for the word pardoned.⁠⁵ The word ve-nasu⁶ (and they shall bear) in And they shall bear their shame (Ezek. 39:26) is proof of this.⁠⁷

The word kesuy (pardoned) is passive,⁠⁸ for the word koseh (concealeth) in But a prudent man concealeth shame (Prov. 12:16) is a transitive verb.⁠⁹

Scripture uses the phrase kesuy chata’ah (whose sin is pardoned),⁠¹⁰ because one is beaten or smitten in public because of sins that he committed. The psalmist therefore states: I will make confession¹¹ concerning my transgression unto the Lord (v. 5).⁠¹²

We encounter a great difficulty in the book of Psalms. Note, we find David saying, for I am godly (Psalms 86:2) and Neither wilt Thou suffer Thy godly one to see the pit (Psalms 16:2). Now if this is so, then why do we find a number of psalms saying that David was guilty of trespasses and sins? [For Example, we find David saying,] For I know my transgressions (Psalms 51:5). The answer is:

David’s heart was whole with regard to God. He did not sin nor trespass. However, he unintentionally transgressed in the eyes of human beings.⁠¹³

Others say that David spoke on behalf of others, who were in exile.⁠¹⁴ However, if this is the case, what will they¹⁵ do with for I know my transgressions (Psalms 51:5)? The latter was said with regard to the incident of Bat Sheba. I will yet explain this.⁠¹⁶

1. See Ibn Ezra on Ps. 4:2 and the notes thereto.

2. In other words [A Psalm] Of David. Maskil means, a Psalm of Enlightenment written by David. See Ibn Ezra on Ps. 42:1.

3. Its root is nun, sin, alef. Compare, nose avon (forgiving iniquity) (Exodus 33:7).

4. If it followed the normal conjugation of a word ending in an alef then the word would have been spelled with an alef and without a yod and would have read nesu rather nesuy.

5. Or carry or bear. One nun, sin, alef, and one nun, sin, heh. The latter is used in this verse.

6. It should be noted that the mikra’ot gedolot edition of Ibn Ezra reads ve-nase’u. However, this is an error, for the text in Ezekiel reads ve-nasu. See Filwarg.

7. The usual word used for bear is nose. Nose comes from the root nun, sin, alef. However, the word ve-nasu in Ezek 39:26 comes from the root nun, sin, heh, for if it came from the root nun, sin, alef then Ezek. 39:26 would read: Ve-nase’u. We thus see that there are two roots for the word to bear (and thus also for forgive).

8. Heb., pa’ul.

9. In other words koseh is the active (po’el) form of the verb and kesuy the passive form (pa’ul).

10. Lit., “whose sin is covered. Hence Ibn Ezra’s comment.”

11. Before people.

12. There is thus no reason for public punishment. Fillwarg.

13. What David did appeared to people to be a sin. It thus entailed desecration of God’s name. However, David did not intentionally desecrate God’s name. Hence he confessed his “sin.” See Filwarg.

14. When David speaks of his sins, he refers to the sins of the Jews in exile.

15. Lit., “he.”

16. According to Ibn Ezra David did not actually commit adultery with Bat Sheba. It only appeared so to people. See Ibn Ezra on Psalm 51:2, 5.

לדוד משכיל – כבר כתבנו בפתיחה ובמזמור הרביעי טעם משכיל ושאר ראשי המזמורים.

אשרי נשוי פשע כסוי חטאה – אמר: אשרי מי שנשא האל על פשעו וכסה את חטאתו בתשובה שישוב אל האל, ובעונש שיענישהו בעולם הזה, כי אין סליחת העון בלתי עונש מעט או רב. ולפי תשובתו יקל ענשו. והנה אשריו, שיהיה נקי מעון לעולם הבא. ומלת נשוי באה כדרך בעלי הה״א. וכן: ונשו את כלמתם (יחזקאל ל״ט:כ״ו).

אשרי נשוי פשע. בתשובה¹: כסוי חטאה. גם שיכשל בחילול ה׳ שנקרא ׳חטאה׳², הנה כשהיה בסתר³ ושב בתשובה, ישיג סליחה:

1. ׳נשוי פשע - שהקב״ה נושא פשע ומכסה חטאיו׳ (רש״י), ובוודאי אין זה אלא במי שעשה תשובה. וכ״כ אבע״ז: ׳הנה כסוי חטאה הוא העושה תשובה וסר חרון השם ממנו ולא נראתה חטאתו שלא היה עליה עונש׳. ורד״ק: אשרי מי שנשא האל על פשעו וכסה את חטאתו בתשובה שישוב אל האל, ובעונש שיענישהו בעולם הזה, כי אין סליחת העון בלתי עונש מעט או רב, ולפי תשובתו יקל ענשו.

2. עי׳ והש׳ שיעורים. בשמות (לב כא) כתב רבינו ׳הבאת עליו חטאה גדולה. ששמחו בקלקול במחולות מפני שקבעת להם חג ליום המחרת, וזה הוא רע מן הפשע והמרד שעשו בעגל, ועל זה ביקש רחמים יותר, כאמרו (פסוק ל) אַתֶּם חֲטָאתֶם חֲטָאָה גְדֹלָה, וכן בתפילתו אמר (פסוק לא) אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה, וכן בסדר שלש עשרה מדות (לד ז) הזכיר עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה, וכן בתפילתו שם (שם פסוק ט) וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ׳. וכ״כ (שם לד ז) בשלוש עשרה מידות ׳וחטאה. הכעסה נוספת על המרד, כענין כִּי רָעָתֵכִי אָז תַּעֲלֹזִי (ירמיהו יא טו)׳. [כי אין לפרש ש׳חטאה׳ היינו שוגג, כי סידרם הכתוב מן הקל אל החמור, כי פשע חמור מעוון. אלא ׳חטאה׳ הוא השמחה ששמח החוטא בעוונו, ושמחה זו גרועה מן החטא עצמו, וכמו שכתב רבינו לעיל (לב יט-כא). [וראה ביומא (לו:) במחלוקת רבי מאיר וחכמים כיצד מתוודה, ובגבורת ארי שם תמה על סדר רבי מאיר שאינו לא מן החמור אל הקל ולא מן הקל אל החמור, ועיין שפת אמת שם].

3. ׳כסוי׳.

לְדָוִד מַשְׂכִּיל אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה. אמר הגאון, כי נושא המזמור הלז הוא על חטא בת שבע.

וראוי לידע, כמו שאמרו ז״ל (יומא לו:) ש׳עוונות׳ – אלו הזדונות, ו׳חטאים׳ לשון זכר – [אלו השגגות], ו׳פשעים׳ – אלו המרדים, אבל אין בהם חילול ה׳, ו׳חטאה׳ לשון נקבה היא גדולה מכולם, לפי שהוא מרד שנכלל בו חילול ה׳¹. וכן אמר משה רבינו ע״ה (שמות ל״ב:כ״א) ׳כי הבאת עליו חטאה גדולה׳², ׳אנא חטא העם הזה חטאה גדולה׳ (שם פסוק לא)⁠³.

וראוי עוד לידע, כי מה שאמרו ז״ל (ר״ה יז.) ׳מעביר ראשון ראשון וכך היא המידה׳, יאמר כי ה׳ יתברך אינו חושב העוון לאדם באופן שיהיה בכלל העוונות המורידים הא⁠[דם לגיהנם] רק כשעשאו שלוש פעמים, כי ׳הן כל אלה יפעל גבר פעמיים שלוש עם גבר׳ (איוב ל״ג:כ״ט)⁴, מכל מקום בפעם הראשונה והשנית נפרע ממנו בעולם הזה⁵. אמנם המצוה, אפילו בפעם ראשון מביאתו לחיי עולם הבא, ועל זה נחלקו ז״ל (ר״ה שם), חד אמר ׳נושא׳ וחד אמר ׳כובש׳, שהאחד אומר שמן הדין היה ראוי שהעון ההוא יַקְנהו⁶ ויורישהו עונש העולם הבא לולא חסד ה׳, וחבירו חולק עליו [ואומר] כי הראוי היה שהמצוה גם היא עד שלוש פעמים לא תקנהו חיי העולם הבא, רק בטוב ה׳⁷.

ועוד דע, כי מילת ׳נושא׳ אינה סליחה, רק נשיאת החטא להיפרע בדור אחר, [כמו שאמר] משה (שמות ל״ב:ל״ב) ׳ועתה אם תשא חטאתם׳, וענה אנכי אעשה כדברך ׳וביום פקדי ופקדתי׳ (שם פסוק לג)⁠⁸, שה׳ יתברך מאריך אפיה וגבי דיליה (ב״ר ס״ז:ד׳)⁹. ומה שנכללו בי״ג מידות ׳נושא עון ופשע וחטאה׳, [שעשאן] מידות נפרדות, לפי שיש הבדל בין נשיאות ׳עון׳ לנשיאות ׳פשע׳ וכיוצא¹⁰.

ודע, כי ה׳חטאה׳ אינה נישאת אפילו בתשובה ליחיד, כי אם בציבור, וכן אמרו ז״ל (משנה אבות ד׳:ד׳) ׳[כל המחלל שם שמים בסתר] נפרעין ממנו בגלוי, אחד שוגג ואחד מזיד בחילול ה׳⁠ ⁠׳. ואפילו בציבור כששנו בה אינה נישאת, וכן אמר (דברים א׳:מ״ה) ׳ותשובו ותבכו וגו׳ ולא האזין ה׳⁠ ⁠׳ וגו׳, לפי ששנו בחילול ה׳ עצמו, וכסבורים לעשות תשובת פה ולא בלב ושתועיל להם, כי תפילת רבים בפה לבד מועלת¹¹, כאמרו (תהלים ע״ח:ל״ו) ׳ויפתוהו בפיהם׳ וגו׳ ואפילו הכי ׳והוא רחום יכפר עוון׳ (שם פסוק לח)⁠¹², אבל לדור המדבר לא די בתפילה, כי אפילו בדמעה, ששערי דמעה לא ננעלו (ברכות לב:), לא עלתה מחשבתו, כי לא האזין ה׳ להם על ששנו שנית בחילול ה׳¹³.

הנה אם כן אמר דוד, אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע, שהוא סימן שעשה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד¹⁴: כְּסוּי חֲטָאָה. שאפילו אותה התשובה הגמורה ליחיד לא תועיל לשאת ׳חטאה׳ שיש בה חילול ה׳ נכלל, ודי לו אם יכסה ה׳ עונשו, שלא יפרע ממנו בגלוי, רק בסתר¹⁵. והנה בעון דוד היה נכלל חילול ה׳, כי הוא ׳עיני העדה׳, נמצא מחלל שם שמים בפרהסיא לעשות כזאת לעיני כל ישראל, ולהיות מאשרי העם מתעים¹⁶ – יש בו חילול ה׳. אם כן על עצמו אמר דוד שעשה תשובה גמורה¹⁷:

1. לדעת רבי מאיר שם סדר וידוי הוא ׳עויתי פשעתי וחטאתי׳, וחכמים חלקו עליו, כי ׳מאחר שהתוודה על הזדונות ועל המרדים, חוזר ומתוודה על השגגות [בתמיה], אלא כך היה מתוודה, חטאתי ועויתי ופשעתי׳, ע״ש. ומחדש כאן ש׳חטא׳ בלשון זכר משמש לחטא הקל שהוא שוגג, ו׳חטאה׳ בלשון נקבה הוא החמור ביותר – חילול ה׳. וא״כ ׳חטאנו׳ מתפרש בשני האופנים, ולרבי מאיר אין להתוודות על השוגג, אלא על המזיד, המרד וחילול ה׳. ולחכמים צריך להתוודות על שוגג, מזיד ומרד, ולא על חילול ה׳ [אולי כי אין יום הכיפורים מכפר עליו]. ובזה א״ש מקושיית הגבורת ארי ביומא שם שלר״מ אינו לא מן החמור אל הקל ולא מן הקל אל החמור. ופירוש זה הוא אליבא דר״מ, ובמפרשים שם מבואר שרבים פסקו כדעתו אף שיחיד הוא.

2. ראה מש״כ שם.

3. אך בשיעורים שם מפרש ש׳חטאים׳ – אלו המרדים, א״כ ר״מ חולק על חכמים ש׳פשעים אלו המרדים׳, וחטא העגל היתה ׳חטאה גדולה׳ בכך שהיה גם חילול ה׳, ולא כדבריו כאן וכנראה מפירוש הנדפס לתורה, ש׳חטאה׳ היא דרגת חטא נוספת וגם לר״מ ׳פשע׳ הוא מרד.

4. ראה שמות רבה (ז ב) ׳הה״ד הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר, שלוש פעמים ממתין לאדם שאם עשה תשובה מוטב, ואם לאו הוא מגלגל עליו את הראשונות׳.

5. נראה שמפרש ׳ועון עצמו אינו נמחק׳ (ר״ה יז.) – שנענש בעולם הזה.

6. יַקנה ויתן לאדם.

7. בר״ה (יז.): ׳בית הלל אומרים, ׳ורב חסד׳ [מהי מידה זו מתוך י״ג מידות של רחמים], מטה כלפי חסד. היכי עביד, רבי אליעזר אומר ׳כובשו׳ וכו׳, רבי יוסי בר חנינא אמר, ׳נושא׳ וכו׳. תנא דבי רבי ישמעאל, מעביר ראשון ראשון, וכן היא המדה [עוון שבראשונים הבאים לתתם לכף – מעבירו ושומטו, שאם היו מחצה על מחצה, כיון שחסר אחד מהן – יכרעו הזכיות (רש״י)]. אמר רבא, ועון עצמו אינו נמחק, דאי איכא רובא עוונות מחשיב בהדייהו׳. ופירש רש״י ש׳כובש׳ – היינו שה׳ כובש ומוריד את כף המאזניים של המצוות כדי שיכבידו יותר מן העבירות, ו׳נושא׳ – היינו שמנשא ומרים את כף העבירות שיקלו יותר מן המצוות. ולפירושו, נחלקו בדעת בית הלל מהו ׳מטה כלפי חסד׳, א׳ כובש, ב׳ נושא, ג׳ שמעביר את העוונות הראשונים מן המשקל. ולרבינו אין כאן אלא שני פירושים (וראה ערכין ח:, ובפירוש רגמ״ה שם), ולכולם ה׳ מעביר ראשון ראשון, כלומר שמוחק את העבירות עד שיצטרפו לשלושה, ורק אז הוא מעניש עליהם בעולם הבא. ונחלקו רק היכן ניכר בו מידת ה׳ ורוב חסדו, אם הוא ניכר בעוונות, בזה שהוא ׳כובש׳ את העוון הראשון והשני בעולם הבא עד שיצטרפו לשלושה, כלומר שמכסה ומעלים אותם, או שהוא ניכר במצוות, בזה שסופר ו׳נושא׳ גם אם אין לו לאדם אלא מצוה אחת, ו׳מעביר ראשון ראשון׳ היינו שמעלה אותם בתוך כף הזכויות. ופירוש זה נמצא בכתב יד של נכד רבינו רבי חננאל חיים ספורנו המעיד שהוא פירוש זקנו רבינו: ׳להיות האל ית׳ ׳חפץ חסד׳, כך היא מידתו, שכל העבירות שאדם ראוי ליענש עליהם בעולם הנשמות ליום הדין, לא יבוא העונש בעולם ההוא עליהם זולתי אם יחטא החוטא באותו חטא עצמו שלוש פעמים, ובשנים הראשונים ייענש בעולם הזה, אבל בפעם שלישית כל עוונותיו תזכרנה. שנית, כל מצוה שיעשה האדם, יקבל עליה שכרו ביום הדין בעולם הנצחי אף אם לא עשה זולתי פעם אחת, וכך היא מידתו. למאן דאמר ׳כובש׳ – ר״ל שהקב״ה כובש שתי עוונות הראשונים ואינו מענישו בעולם הזה עליהן, כי אין בם כח להכריע הכף לחובה. ולמאן דאמר ׳נושא׳ – ר״ל שהאל ית׳ נושא הזכות למעלה ראש אף אם לא שווה לו לטובה, וכך היא מידתו ית׳ כי הוא ידע יצרינו, והרבה עמו פדות׳. וראה מש״כ במבוא.

8. בשיעורים לשמות שם: ׳כי הנשיאות אינה סליחה גמורה, רק הקלת העונש׳. ויותר מבואר בשיעורים לויקרא (ה יז), ע״ש. אך בנדפס בכמה מקומות מבואר ש׳ונשא עוונו׳ נאמר כשיש מדריגות שונות בחטא, והכוונה שכל חוטא ייענש כפי דרגת חטאו.

9. ׳א״ר חנינא, כל מי שהוא אומר שהקב״ה וותרן הוא יתוותרון בני מעוהי, אלא מאריך אפיה וגבי דיליה׳. וראה ב״ק (נ.).

10. כ״כ רבינו שם: ׳נושא עון – מזיד, ופשע – מרד במלכות, וחטאה – הכעסה נוספת על המרד וכו׳, אבל אין נשיאות האחד כנשיאות האחר בלי ספק, ולכן יִמָּנּוּ למידות נפרדות׳.

11. מה ששבו ובכו בחטא המרגלים, עשו בפה ולא בלב, אך חשבו שתועיל תשובה זו, כי בציבור מועילה תשובה גם אם אינה בלב שלם.

12. ראה נדפס ושיעורים שם.

13. בחטא המרגלים, ושם כתב רבינו (במדבר י״ג:ב׳): ׳שלא קיבל האל יתברך תפילתם מפני חילול ה׳ שעשו שאינו מתכפר אלא במיתה, וכמו שהעיד בהם באמרו (שמות ל״ב:ל״ד) וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי וגו׳⁠ ⁠׳. ובשמות שם כתב: ׳וביום פקדי – שיוסיפו לחטוא כמו במרגלים וכו׳, כי מאחר ששנו באיוולתם הם מוחזקים להוסיף לאשמה בה׳. וראה בפירוש שיר השירים (ג יא), ובדברים (א מה). [ומבואר שאף שחילול ה׳ אין מתכפר לו עד שימות (יומא פו.), תשובה מאהבה מועילה, וכ״כ בספר חרדים (פרק סה אות ד), והחיד״א במדבר קדמות (מערכת ת אות יח), ובמנ״ח (מצוה שס״ד), ובנחל יצחק (להרי״א מקאוונא, בהקדמה אות כ-כא), וראה מאירי ביומא שם].

14. ׳נשוי פשע – בתשובה׳ (נדפס), ודוד העיד שהוא ׳נשוי פשע׳, כלומר שה׳ נשא לפשעו, ותשובת יחיד אינה כתשובת רבים המתקבלת גם אם אינה שלימה, ואם התקבלה – בהכרח שתשובתו שלימה ומגעת עד כסא הכבוד. וראה מש״כ בפירושו לי״ג מידות: ׳ונקה – אף על פי שהוא מנקה לשבים מאהבה, והיא תשובה המגעת עד כסא הכבוד, מכל מקום לא ינקה אפילו לשבים כאשר תהיה תשובתם מיראת עונש בלבד׳.

15. על חילול ה׳ הנקרא ׳חטאה׳, לא תועיל ליחיד תשובה שלימה להיות ׳נשוי חטאה׳, אך הועילה לדוד להיות ׳כסוי חטאה׳, שלא יפרסמה כדברי המשנה (משנה אבות ד׳:ד׳) ׳כל המחלל שם שמים בסתר – נפרעין ממנו בגלוי׳.

16. לשה״כ בישעיה (ט טו).

17. ובפירושו לאבות שם כתב: ׳הזהיר על כבוד האל יתברך שיצטרך האדם להזהר בו מאד, כי אמנם אפילו על השוגג ממנו נפרעים מן החוטא בגלוי, לא להגדיל ענשו יותר מהראוי לו, אבל להועיל לרבים להודיעם גודל עניינו, כמו שקרה לדוד שנאמר לו (שמואל ב׳ י״ב:י״ב) ׳כי אתה עשית בסתר, ואני אעשה נגד כל ישראל ונגד השמש׳, אף על פי שבענין חילול השם היה שוגג בלי ספק, כי חשב שלא יוודע ושלא יתחלל שם שמים על ידו כלל׳. ובנדפס קיצר: ׳כסוי חטאה – גם שיכשל בחילול ה׳ שנקרא ׳חטאה׳, הנה כשהיה בסתר ושב בתשובה, ישיג סליחה׳. ולא חילק שם בין לשון ׳נשוי׳ ל׳כסוי׳.

נשוי – בגעיא.

נשוי – ענין מחילה כמו כל תשא עון (הושע י״ד:ג׳).

משכיל – בזה ישכיל את העם ללמדם דעת.

נשוי פשע – אשרי למי שנמחה פשעו ונתכסה חטאו למען לא יזכר כי בודאי עשה תשובה הגונה.

פשע, חטאה – הבדלם ידוע בכ״מ, העון מציין עוות המחשבה, והחטא מציין המעשה, והפשע מציין המרד.

כסוי החטא והעלמתו הוא עצמו פשע ומרד גדול, עז״א פשע של כיסוי חטאה – (רצונו לומר המעלים חטאו, כמו מכסה פשעיו לא יצליח) ואומר אשרי אדם שלא יחשוב ה׳ לו גם עוות מחשביי, שלא חטא אפילו במחשבה, ועז״א ואין ברוחו רמיה, ועז״א חטאתי אודיעך וגם עוני לא כיסיתי – הגם שהעון נסתר יותר מן החטא, רצונו לומר שהתודיתי על המעשה והמחשבה, ושניהם יחד הם פשע נגד ה׳, לז״א עלי פשעי לה׳, ואתה לא לבד שנשאת החטא, נשאת גם עון של חטאתי גם עוות המחשבה.

לדוד משכיל – מזמור זה נתיסד על עצירת גשמים שהיה בעת ההיא וגזרו צום ותענית והתודו על עונותיהם (כמו שכן היה דרכם בעת הצום לפשפש במעשיהם) ונעתר ה׳ להם והוריד הגשם והגשם היה שוטף מאד ובכל זה היה לברכה, ונראה גם כן שבעת ההיא היה להם מלחמה עם אויביהם ושטף הגשם והמים עכב את האויבים מבוא בגבולם וי״ל שהיה זה בעת שהיה רעב בימי דוד שלש שנים, ששאלו אז באורים ותומים ונודע להם עונם ותקנו אותו וירד הגשם (כנז׳ בספר שמואל) וגם המזמור שאח״ז מחובר אל מזמור זה, כמו שיתבאר אשרי אחר שראה שע״י שהתודו את עונם נושעו, כאלו היה הצרה ע״י מה שכסו את עונם עד עתה, אמר אשרי נשוי פשע של כסוי חטאה – אשרי מי שמוחלים לו על הפשע שפשע במה שכסה חטאיו, כי מצד שהוא כסוי חטאה ואינו מתודה עליהם שב החטא לפשע ומרד כמחזיק בחטאותיו וענשו קשה, ואשרי מי שנושאים לו פשע זה הגדול.

נשוי פשע – ששב מפשעיו והאל נשאם לו, ויש לפתרו לשון נשיה שעונותיו נשכחו, ולשון נושא עון שהאל מרים ומסיר עונו ממנו, ולפנינו הוא בשי״ן שמאלית לשון משא.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון