Tehillim 19 – תהלים יט‏ – Mikraot Gedolot

בְּרַם עַבְדָךְ אִזְדְהַר בְּהוֹן בִּדְנְטִירִין חִלוּפֵי הֵיכְנָא אִתְעֲבֵיד טָבְהוֹן דְיִשְׂרָאֵל.

Truly your servant has been careful for them, to observe them; because of this, he was made ruler of Israel.

בשמרם עקב רב – כל המשמר אותם אין סוף למתן שכרם מה רב טובך וסוף נעשה רב. ד״א כל מי שמשמר את התורה עד עקב הוא רב ופותחין לו פתח.

בוא וראה היאך דוד משבח את התורה הנחמדים מזהב ומפז רב ולא עוד אלא בכל מיני תבואה אין חביב מסלת נקיה שהוא נפה בנפה ודברי תורה חביבין ממנה שנאמר ונפת צופים, א״ר חנינא אם תאמר שאין בכל המשקין מתוק מדבש דברי תורה מתוק מדבש, אמר דוד לפני הקב״ה רבש״ע את תאמר מאחר שהן מתוקין כפרתי בהם חס ושלום אלא גם עבדך נזהר בהם, בשמרם עקב רב אפילו מצות שאדם דש בעקביו ולפיכך מה רב טובך.

ת׳ם אן וליך מנתד׳ר בהא, ומתחפט׳ באעתקאד ג׳זאהא אלכת׳יר.

שגם עבדך נזהר בהם וגם נשמר לפי שאני מאמין שאני אקבל את שכרם המרובה (על שמירת המצוות).

גם, וגם שעבדך שומר כל מה שהוזהר בהם ונזהר באמונת גמולם הרב. כלומר מאמין בכל לב שה׳ ישלם גמול לשומרי תורתו. ותרגם עקב ״ג׳זא״ גמול, וכן תרגם בבראשית כב יח עקב אשר שמעת בקולי. ושם כו ה עקב אשר שמע אברהם בקולי, וכן דברים ז יד. ועוד. ולא כן לקמן מ טז, ע, ד, קיט לג. עיין שם.

[24 א] בשמרם בדל מן קו׳ בהם בדל אשתמל אל⁠[מ]⁠צדר עלי אסם כאנה קאל נזהר בשמרם עקב פי מוצֺע בא בשמרם לאנה לו קאל עקב שמרם לכפٓי או לו קאל בשמרם דון עקב לגאז.

וקו׳ רב מצדר פי מוצֺע אלחאל.

“obeying them (bəšŏmrām)” is in place of “them (bāhęm).” It replaces the verbal noun with the noun as if it said ‘pay heed to observing (nizhar bəšŏmrām) them there is reward’ in place of ‘come from obeying (bā bəšŏmrām) them.’ If it had said ‘their reward in obeying’ then it would have been sufficient or if it said ‘obeying them’ without ‘reward’ it would be acceptable.

It says “much” a verbal noun in place of the circumstantial.

בשמרם עקב רב – נזהרתי בשמירתם בשביל רב טובך אשר צפנת (תהלים ל״א:כ׳). [וללשון הזה עקב, כמו: עקב אשר שמע אברהם בקולי (בראשית כ״ו:ה׳).]⁠^א

[דבר אחר: עקב רב – סופן של תלמידי חכמים לבא לידי גדולה. עקב – לשון סוף, ויש לו חבר בלשון משנה: עקבות המשיח.]⁠^ב

א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161.

ב. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, ברלין 122, פרמא 3204, פריס 161, מוסקבה 104 ובדפוסים. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 34, פריס 154.

for in observing them there is great reward I was careful in its observance because of Your great good that You have hidden away, and according to this usage, עקב is like: "because (עקב) Abraham hearkened to My voice" (Bereshit 26:5). Another explanation of עקב רב: The end of the Torah scholars is that they will come to greatness. עקב is an expression of the end, and there is a similar expression in the language of the Mishnah (Mishna Sotah 9:15): "At the end (בעקבות) of the exile, prior to the coming of the Messiah.⁠"

וטעם בשמרם עקב רב – ידעתי כי בשמירתם שכר רב יקבל השומר. והנה יועילו^א בעולם הזה ובבא.

א. כן בכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896: ״יועיל״.

In keeping them is much reward (ekev rav) means; I know that only the one who keeps Your Laws¹ will receive great reward.⁠² God’s commandments³ are thus beneficial in this world and in the world to come.

1. Lit., “them.”

2. The word ekev refers to the reward, which is ultimately given. See Ibn Ezra on Deut. 7:12.

3. Unlike the pleasures of this world.

לפיכך אמר: גם עבדך נזהר בהם כלומר: גם אני מהם. אף על פי שאינני מן החכמים עבדך אני, וחרד למצותיך ונזהר בהם, והם נחמדים ומתוקים לי.

גם ידעתי כי בשמרם עקב רב – מלבד המתיקות והחמדה שימצא המשכיל בהם, תשתוקק הנפש המשכלת ותכסוף אל החכמה, אף על פי שלא יהיה לה זה גמול. כי טבע הנפש המשכלת שתתאוה אל החכמה כמו שהיה טבע הנפש המתאוה אל המאכל הערב. אם כן החכמים עוסקים בתורה ובחכמה מטבע, אף על פי שלא יקוו גמול כזה. ואמר דוד: בשמרם עקב רב עוד יותר על התאוה. כי אני והמשכילים שמתאוים אליהם עוד יש לנו בשמירתם שכר רב שאתה מטיב לשומרי המצות בעולם הזה ובעולם הבא, אלא שעקר השכר הוא לעולם הבא. לפיכך נקרא השכר עקב רב כמו שהעקב הוא סוף הגוף, כן השכר סוף המעשה, והמעשה לא יגמר לאדם עד יום מותו.

Moreover, by them is Thy servant warned – meaning, I also am of them; although I am not among the wise, I am Thy servant and tremble at Thy commandments and am warned by them, and they are desired by and are sweet to me. Also I know that

In keeping them there is great gain – Apart from the sweetness and the pleasure the wise man finds in them, the wise soul would pine and be eager for wisdom, even though it had not this recompense, for it is the nature of the wise soul to long, for wisdom, just as it is natural for the soul to long for sweet food. Such being the case, the wise busy themselves in Torah–study and in wisdom by nature, although they do not look for recompense in it. And David says: In keeping them there is great gain – more even than the desire. For to me and to the wise who desire them there is still further in the observance of them great reward, because Thou dost deal bountifully with those who observe the commandments both in this world and in the world to come; but the real reward is for the world to come. Therefore the reward is called עקב רב for as the heel (עקב) is the end of the body, so the reward is the end of work, and man's work is not finished until the day of his death.

גם עבדך נזהר בהם, כלומר, אע״פ שאיני מן השלמים נזהר אני בכולם, כי ידעתי כי יש לאדם בשמרם, ר״ל בהיותו שומר אותם הדברים שהזכרנו, עקב רב, ר״ל שכר גדול וטוב צפון.

גם עבדך נזהר מהכשל בחטא – בהם - באמצעותם¹: בשמרם - עקב רב. ואין ספק כי אמנם בשמירתם יושג תכלית ׳רב׳², שהם חיי עולם³:

1. ע״י לימוד התורה הוא נשמר מלחטוא.

2. רש״י פירש ׳ נזהרתי בשמירת׳ בשביל רב טובך אשר צפנ׳ וללשון הזה עקב כמו (בראשי׳ כ״ו) עקב אשר שמע אברהם בקולי ד״א עקב רב סופן של תלמידי חכמים לבא לידי גדולה עקב לשון סוף ויש לו חבר בלשון משנה עקבות משיחא׳.

3. ׳עקב׳ הוא השכר. רד״ק: ׳ידעתי כי בשמרם עקב רב, מלבד המתיקות והחמדה שימצא המשכיל בהם, תשתוקק הנפש המשכלת ותכסוף אל החכמה, אף על פי שלא יהיה לה בזה גמול, כי טבע הנפש המשכלת שתתאוה אל החכמה כמו שהיה טבע הנפש הַמִּתְאַוָּה אל המאכל העָרֵב, אם כן החכמים עוסקים בתורה ובחכמה מִטֶּבַע, אף על פי שלא יְקַוּוּ גמול בזה. ואמר דוד: בשמרם עקב רב, עוד יותר על התאוה, כי אני והמשכילים המתאוים אליהם עוד יש לנו בשמירתם שכר רב שאתה מטיב לשומרי המצות בעולם הזה ובעולם הבא, אלא שֶׁעִקַּר השכר הוא לעולם הבא. לפיכך נקרא השכר עקב רב, כמו שהעקב הוא סוף הגוף, כן השכר הוא סוף המעשה, והמעשה לא יגמר לאדם עד יום מותו׳.

גַּם עַבְדְּךָ נִזְהָר בָּהֶם בְּשָׁמְרָם. כלומר, אני ׳עבדך׳, גם כי אני מלך ואוהב וחומד חיי הקניינים, אפילו הכי אני ׳עבדך גם נזהר בהם בשמרם׳: עֵקֶב רָב. וזה אני עושה ׳עקב׳ התכלית ה׳רב׳ והטוב הצפון היוצא מהם¹:

1. בנדפס נראה שמפרש ׳בשמרם – עקב רב׳ – שבשמירתם יושג עקב ותכלית ׳רב׳, וראה שני פירושי רש״י לתיבת ׳עקב׳, ע״ש.

עקב – ענין שכר וגמול שהוא סוף המעשה כהעקב הזה שהוא סוף הגוף וכן עקב תשמעון (דברים ז׳:י״ב).

גם עבדך – רצה לומר גם אני מן החומדים בהם ואני נזהר בקיומם.

בשמרם עקב רב – כי יש בשמירתן גמול שכר הרבה.

עקב – מציין השכר הבא באחרית המעשה, והיה עקב תשמעון.

גם – ובכ״ז גם עבדך שאינו רודף אחר דברים המדומים והמועיל והערב, בכ״ז אני נזהר בהם – מצד כי בשמרם עקב רב – שנמצא תכלית גדול בשמירתם בעצמם, שהוא אהבת הטוב שרצוף בהם עצמם.

עקב רב – לא כתב שכר המורה מתנת חסד רק עקב כלומר ענג טבעי הנאצל מעצמו.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון