Tehillim 114 – תהלים קיד‏ – Mikraot Gedolot

הֲוָת כְּנִשְׁתָּא דְבֵית יְהוּדָה אֲחִידָא לְקוּדְשֵׁיהּ יִשְׂרָאֵל לְשַׁלִיטוֹי.

The company of the house of Judah became property of his Holy One,⁠¹ Israel of his rulers.

1. Holy One: sanctuary.

היתה יהודה לקדשו – כשהגיעו ישראל לים היו עושין מלחמה זה עם זה אי זה שבט ירד לים ראשון ולא משנתייבש הים אלא בתוך הים ירדו והיו יורדים עד שהגיעו לאפסי ים שנאמר (תהלים ס״ט:ב׳) הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש. וכתיב (שמות י״ד:כ״ב) ויבואו בני ישראל בתוך הים. היה בנימין הצדיק נכנס תחלה לים שנאמר (תהלים ס״ח:כ״ח) שם בנימין צעיר רודם. אל תיקרי רודם אלא רד ים. ומה עשה נחשון בן עמינדב קפץ לתוך גלי הים וקידש שמו של הקב״ה לעיני הכל ומרגם לבנימין שנאמר (שם) שרי יהודה רגמתם. ועל ממשלת יד נחשון בן יהודה עברו ישראל. ומפני שרגם לאחיו זכה לארגמן הדא הוא דכתיב (דניאל ה׳:כ״ט) והלבש לדניאל ארגונא. אמר לו הקב״ה היית מרגם את אחיך בשביל לקדש את שמי. הוי את מושל על אחיך. הוי היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו של יהודה. ראה הים ישראל עושין מלחמה זה עם זה על קדושת שמו. אמר הים מה אני עומד מיד ברח שנאמר הים ראה וינס. דבר אחר ראה ארונו של יוסף יורד לים. אמר הקב״ה ינוס מפני הנס שנאמר (בראשית ל״ט:י״ב) וינס ויצא החוצה. אף הים יהיה נס מפניו. הוי הים ראה וינס. דבר אחר לא היה רוצה הים ליקרע למה שהיו ממרים. אמר הם ממרים ואני אקרע לפניהם הדא הוא דכתיב (תהלים ק״ו:ז׳) וימרו על ים בים סוף. ומהו בים סוף שאף בים היו ממרים והתחילו המים לטבען שנאמר (שם ס״ט:ב׳) הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש. מיד גער בו הקב״ה שנאמר (שם ק״ו:ט׳) ויגער בים סוף. כיון שראה כן ברח שנאמר (ישעיהו כ״ג:ד׳) בושי צידון כי אמר ים. אמר הים אני שאין לי אלא מעוז הים פוחדני מפניו שלא גדלתי בחורים ולא רוממתי בתולות אתה על אחת כמה וכמה.

היתה יהודה לקדשו – היה ר׳ מאיר אומר בשעה שעמדו ישראל על הים היו מנצחין זה עם זה (כתוב ברמז ת״ת).

וכאן אל יהודה מקדסך, וסאיר בני אסראיל ד׳וי סלטאנך.

ושהיו בית יהודה הקדושים שלו (של בית יעקוב) וגם שאר בני ישראל היו תחת שלטונך (ביראה שלך).

היתה, והיו בית יהודה מקודשיך, ויתר בני ישראל אנשי ממשלתך. הוסיף ״ויתר״ כי גם יהודה ישראל הוא.

היתה יהודה לקדשו – לקח יהודה לגורל חבלו וקדושתו ואף הם קדשו שמו בירידת הים, כעניין שנאמר: שרי יהודה רגמתם (תהלים ס״ח:כ״ח).

[וכמו כן נדרש באגדה (פרקי דרבי אליעזר מ״ב) מקרא זה היתה יהודה לקדשו שקפץ נחשון לתוך הים ואמר אני ארד תחלה וזהו שאמר היתה יהודה לקדשו.]

Judah became His holy nation He took Judah as the lot of His portion and His sanctity, and even they sanctified His name when they descended into the sea, as the matter that is stated: "the princes of Judah pelt them with stones" (Tehillim 68:28). Similarly, this verse is explained in the Aggadah (Midrash Tehillim 114:8): Judah became His holy people, for Nahshon sprang into the sea and said, "I shall descend first,⁠" and that is what [the Psalmist] says: Judah became His holy people.

ישראל ממשלותיו – שנכנסו לארץ ישראל.

היתה יהודה – לשון נקבה, כמו: ותרא בגדה אחותה יהודה (ירמיהו ג׳:י׳).

והזכיר יהודה – כי הוא גבר באחיו.

ישראל ממשלותיו – ממשלת כהנים, ועדת יהודה לקדשו, כמו: וגוי קדוש (שמות י״ט:ו׳).

JUDAH BECAME.⁠¹ Scripture employs the feminine hayetah (became).⁠² Compare this to And her treacherous sister Judah saw it (Jer. 3:7).⁠³ The psalmist mentions Judah,⁠⁴ For Judah prevailed above his brethren (1 Chron. 5:2).⁠⁵ ISRAEL HIS DOMINION. A dominion of priests.⁠⁶

[JUDAH BECAME HIS SANCTUARY.] The congregation of Judah became His sanctuary. Compare this to and a holy nation (Exodus 19:6).⁠⁷

1. Hebrew, hayetah yehudah.

2. Judah is masculine. We would thus expect hayah yehudah.

3. Scripture refers to the tribe of Judah as Israel’s “sister.” We thus see that the tribe of Judah may be referred to in the feminine.

4. Out of all the tribes of Israel, only Judah is explicitly mentioned in our chapter. The question becomes, why?

5. Judah was the chief tribe.

6. Exodus 19:6 reads, and ye shall be unto Me a kingdom of priests and a holy nation. Hence Ibn Ezra’s comment.

7. See note 8.

היתה יהודה לקדשו וישראל ממשלותיו – המ״ם בפתח. אמר: כי כשיצאו ישראל ממצרים לקחם האל ית׳ לחלקו, והיתה יהודה לקדשו – שלקחם מעם טמא, והיה גוי קדוש.

ישראל ממשלותיו – שלא היו בממשלת מצרים אלא בממשלתו, ממשלה וממלכה בפני עצמה, לא ברשות אחר, אלא ברשות האל יתברך. וכן אמר להם כשיצא ממצרים: ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש (שמות י״ט:ו׳) – כלומר תהיו ממלכה בפני עצמכם, ותהיו לי כהנים ומשרתים, לא לעם אחר, ותהיו לי גוי קדוש, נבדלים מטומאת העמים.

ומה שאמר: יהודה וישראל – כי מעת צאתם ממצרים היה יהודה לראש ונוסע ראשונה כברכת יעקב אביהם שברכו: יהודה אתה יודוך אחיך (בראשית מ״ט:ח׳). גם אמרו: כי יהודה נכנס בים בראשונה. כי היו ישראל יראים להכנס בים, ועמד נחשון נשיא שבט יהודה וקפץ בים תחלה ואחריו שבטו, ואחריו כל ישראל. לפיכך אמר: יהודה לקדשו – כי הוא קדש שם האל בקרב ישראל.

היתה יהודה לקדשו ר״ל לחלקו להיותו לראש על שאר השבטים. כי מעת צאתם ממצרים ניתנה המעלה ליהודה, כמו שתראה בדגלים נוסע בראשונה, וגם בים נכנס שבט יהודה תחילה, כמו שאמרו חז״ל (סוטה לז, א) קפץ נחשון, וכן במלחמות, יהודה יעלה בתחילה (שופטים א, ב). וכן בנבואת יעקב נתיעדה לו המלוכה לא יסור שבט מיהודה (בראשית מט, י). וישראל היה ממשלותיו ר״ל היה כממשלת האל כשיצאו משעבוד מצרים. ומ״ם הראשונה שבממשלותיו בפתח במקום סגול, שלא כמנהג.

ואמר שכאשר יצאו משם היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו – ר״ל שהפריש והבדיל הקדוש ברוך הוא לעם יהודה להיות לו עם קדוש ולקח את ישראל תחת ממשלתו.

והנה אמר יהודה וישראל לפי שתמיד היו בישראל שתי כתות שבט יהודה בפני עצמו ושאר השבטים שנקראו יעקב ובית ישראל כת בפני עצמה ולא היה זה לבד כאשר נחלקו המלכיות בימי רחבעם וירבעם כי גם מעת שיצאו ממצרים היה יהודה לראש ונוסע ראשונה כברכת יעקב אבינו וגם בימי שאול תמצא כשמנה את העם שאמר ויפקדם בבזק נאמר ויהיו בני ישראל שלש מאות אלף ואיש יהודה שלשים אלף (שמואל א י״א:ח׳) וכן בימי דוד נזכר שמלך בחברון על איש יהודה שבע שנים (שמואל ב ה׳:ה׳) ואחר כך מלך על ישראל שלשים ושלש שנים (מלכים א ב׳:י״א). וכאשר צוה את יואב לפקוד את העם אמר לך מנה את ישראל ואת יהודה (שמואל ב כ״ד:א׳) ובמנין נאמר ותהי ישראל שמונה מאות איש חיל שולף חרב ואיש יהודה חמש מאות אלף איש (שמואל ב כ״ד:ט׳) הרי לך שתמיד עם היות לשבטים כלם ראש אחד ומלך אחד היה שבט יהודה כת בפני עצמו ושאר השבטים כלם כת אחרת ועל זה הדרך נאמר כאן היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו.

האמנם אמרו חז״ל במדרש כי שבט יהודה נכנס בים סוף ראשונה לפי שהיו ישראל יראים להכנס בים ועמד נחשון נשיא יהודה וקפץ בים תחלה ועמו כל שבט יהודה ואחריו כל ישראל על כן נאמר היתה יהודה לקדשו לפי שיהודה קדש את השם בקרב ישראל.

הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ. שה׳ יתברך קידש זרע יהודה ובחר בהם ל⁠[תת להם] את התורה, כאמרו (שמות ג׳:י״ב) ׳תעבדון את האלקים על ההר הזה׳¹, ויִשְׂרָאֵל היו מַמְשְׁלוֹתָיו:

1. ׳אף על פי שאינם ראויים, הם מוכנים לעבוד את האלהים על ההר הזה, בהוציאך אותם מבין הפושעים׳ (רבינו שם).

וע״ז יאות מאד מה שנא׳ היתה יהודה לקדשו, כלומר שהלעז היה שקר ויהודה היה כלו זרע קודש, ולכך ג״כ העיד היותם בית יעקב, ואמר בפרט על יהודה להיות דוד משבט יהודה ואח״כ אמר ישראל ממשלותיו לשון רבים על כל שאר השבטים.

ממשלותיו – המ״ם בפתח.

היתה – בעת ההיא נהיה יהודה עם קדושו וישראל בכללם עם ממשלתו.

היתה – ר״ל היתה הדבר הזה, יהודה היה הסבה לקדשו, והקדושה אצל ה׳ מורה על התרוממות על הטבע, וכן הממשלה מציין זה (ע״ל קמ״ה י״ג).

היתה – ר״ל אז נהיתה הדבר הזה,

יהודה לקדשו – מה שהתנהג ה׳ בקדשו זה גרם יהודה, שהקדושה אצל ה׳ מורה שמתרומם על ההנהגה הטבעיית להנהיג בדרך הקדוש כפי המעשים, זה גרם יהודה שמסר נפשו על קדושת השם, וכן התנהג ה׳ עמהם,

וישראל גרם ממשלותיו – מה שהראה ה׳ ממשלותיו למשול על הטבע ולעשות נסים ונפלאות, זה נהיה ע״י ישראל, כי על ידי מעשיהם

ואמר, דמכל מקום ״בצאת ישראל ממצרים... היתה יהודה לקדשו״ – השיגו הראויים לרוח הקודש¹ את קדושתם. ״ישראל ממשלותיו״. הנהגת הממשלה היתה על ידי ׳ישראל׳² ולא על ידי ׳כוכב מיעקב׳³ כמו שהיה דוד המלך מתנהג בהליכות הטבע⁴.

1. אף אלו שהיו משבט יהודה.

2. רבינו כאן לשיטתו [בכמה מקומות – ראה בעיקר ׳העמק דבר׳ בראשית לד,א. ׳הרחב דבר׳ שמות א,א] ש׳ישראל׳ מורה על הנהגה למעלה מן הטבע, והרי כל יציאת מצרים היתה בהנהגה למעלה מן הטבע, ועל כן נופל כאן שם ׳ישראל׳.

3. על פי במדבר כד,יז.

4. וכפי שכותב רבינו ב׳הרחב דבר׳ שם בביאור המקרא ״דרך כוכב מיעקב״, וז״ל: ״דרך כוכב מיעקב״ – זה דוד, ופירוש ״דרך״ – עשה לו דרך בפני עצמו. והענין, דבמה שלקח בועז את רות המואביה ואז החלה להתנוצץ גדולת המשפחה, כמו שכתבתי בספר בראשית (מט,י) מקראי דמיכה המורשתי, וכך עלה במחשבה שיהא דוד ומשיח יוצאים מרות, כדאיתא ביבמות פרק ׳הערל׳ (עז,א). והנה, בועז היה ״כוכב״ מזהיר בדורו, שהרי היה שופט וגדול בדורו, מכל מקום נשיאת רות לא היתה ברוח הקודש ובדרך הנהגת ׳ישראל׳, כי אם כמו עדת ׳יעקב׳ בהיותו נצרך לאשה, והיא אשת חיל, על כן נשאה. ואם כן היה מצד הסברא והליכות טבע רוחנית בקרב ישראל אשר הנושא אשה שאינה מיוחסת אינו יוצא ממנה זרע הגון, אבל באשר כמו בהליכות טבע הגשמית מלך פורץ לעשות לו ״דרך״ (בבא-בתרא ק,ב), כך בהליכות טבע הרוחנית, וכמו שכתבתי עוד בספר בראשית (לח,א) במעשה יהודה ותמר. והיינו מליצת ״דרך כוכב מיעקב״ – ״כוכב״ מעדת ״יעקב״ עשה לו ״דרך״ חדשה ויצא דוד. וכן במלחמת דוד היה הכל שלא בדרך נס כי אם בקיבוץ גיבורים ובעזר ה׳, והיינו ״דרך כוכב מיעקב״.

לקדשו – לדבר קדוש לעבודתו.

ממשלותיו – שרש משל מורה פקודה על הדבר, ופרעה מלך ויוסף מושל, והמאורות הם לממשלת היום והלילה, והאל פוקד ומשגיח על ישראל.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון