Tehillim 110 – תהלים קי‏ – Mikraot Gedolot

עַל יַד דָוִד תּוּשְׁבְּחָא אֲמַר יְיָ בְּמֵימְרֵיהּ לְשַׁוָאָה יָתִי רִבּוֹן עַל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּרַם אֲמַר לִי תּוּב וְאוֹרֵךְ לְשָׁאוּל דְמִן שִׁבְטָא דְבִנְיָמִין עַד דִימוּת אֲרוּם לֵית מַלְכוּתָא מְקָרְבָא אֲחַבֶרְתָּהּ וּבָתַר כֵּן אֲשַׁוֵי בַּעֲלֵי דְבָבָךְ כְּבִישׁ לְרִגְלָךְ. (ת״א) אֲמַר יְיָ בְּמֵימְרֵיהּ לְמִתַּן לִי רַבָּנוּתָא חֲלַף דִיתֵבִית לְאוּלְפָן אוֹרַיְתָא דִימִינִי אוֹרֵךְ עַד דַאֲשַׁוֵי בְּעַל דְבָבָךְ כְּבִישׁ לְרִגְלָךְ.

Composed by David, a psalm. The LORD said in his decree to make me lord of all Israel, but he said to me, “Wait still for Saul of the tribe of Benjamin to die, for one reign must not encroach on another;⁠¹ and afterwards I will make your enemies a prop for your feet.”

[Another Targum: The LORD spoke by his decree to give me the dominion in exchange for sitting in study of Torah. “Wait at my right hand until I make your enemies a prop for your feet.”]

[Another Targum: The LORD said in his decree to appoint me ruler over Israel, but the LORD said to me, “Wait for Saul of the tribe of Benjamin to pass away from the world; and afterwards you will inherit the kingship, and I will make your enemies a prop for your feet.”]

1. One reign... another: see Deut. R. s.7 (Jastrow 422 s.v. rbx).

לדוד מזמור נאם ה׳ לאדוני שב לימיני – זה שאמר הכתוב (ישעיהו מ״א:ב׳) מי העיר ממזרח צדק. ישנים היו אומות העכו״ם מלבא תחת כנפי השכינה ומי העירן לבוא לחסות תחת כנפי השכינה אברהם שנאמר מי העיר ממזרח. ואל תאמר לזה בלבד אלא אף הצדקה היתה ישינה והעירה אברהם. וכיצד עשה אברהם עשה לו פונדק ופתח לו פתחים לכל רוח והיה מקבל העוברים והשבים שנאמר (בראשית כ״א:ל״ג) ויטע אשל בבאר שבע. א״ר עזריה מהו אש״ל אכילה שתייה לוייה. הוי צדק יקראהו לרגלו. דבר אחר צדיקו של עולם מלוה אותו ואימתי כשבא לעשות מלחמה עם אמרפל וחביריו שנאמר (ישעיהו מ״א:ב׳) יתן כעפר חרבו. מהו כעפר רבי יהודה ורבי נחמיה. רבי יהודה אומר אברהם היה נוטל עפר וזורק עליהם והיה נעשית חרבות ונוטל קש וזורק ונעשה קשת וחצים. אמר לו רבי נחמיה אם כן עקרת את המקרא אין כתיב עפר וקש. אלא (שם) כעפר כקש. מהו כקש שהיה זורק אמרפל חרבות ונעשים כעפר זרק חצים ונעשים כקש. (שם ג׳) ירדפם וגו׳. מהו אורח ברגליו לא יבוא כשבא לרדוף אחריהם נקפצה לו הארץ לפניו. ויש אומרים שלשה מלין היתה פסיעתו של אברהם ויש אומרים שנים אבל כשבא לא קפצה לפניו הארץ. הוי אורח ברגליו לא יבוא. רבי יהודה הכהן בר אבין בשם רבי ביבי תינוק הולך בביתו רגליו מתלכלכות בעפר אפילו כן לא נתלכלכו רגליו של אברהם. הוי אורח ברגליו לא יבוא. אמר ר׳ אלעזר בן פדת בשם רבי יוסי בן זימרא מהו ארח ברגליו כיון שהרג אברהם כל אותן האוכלוסין נקפו לבו ואמר אי אפשר שלא היה בהם צדיק. אמר לו הקב״ה אברהם לא יבוא ברגליך לכלוך עוון זה אורח ברגליו. ומי עשה כל המלחמות איפשר בשמנה עשר ושלש מאות נלחם כנגד כולם. אמר רבי יוחנן בנו של רבי יוסי והלא לא היה עמו אלא עבדו אליעזר שכן עולה חשבונו. ומי עשה כל המלחמות הקב״ה שאמר לו שב לימיני. שב ואני עושה לך מלחמה. ואף על פי שאינה כתובה כאן פירשה דוד שנאמר נאם ה׳ לאדוני שב לימיני. וכן הוא אומר למשיח (ישעיהו ט״ז:ה׳) והוכן בחסד כסא וישב עליו באמת. אמר הקב״ה הוא ישב ואני אעשה מלחמה לכך וישב עליו באמת. ומה עלינו לעשות לקרות ולשנות בתורה שנקראת אמת (משלי כ״ג:כ״ג) אמת קנה ואל תמכור. הוי וישב עליו באמת.

רמז תתסט

לדוד מזמור נאם י״י לאדוני שב לימיני. זש״ה מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו, א״ר ראובן ישנים היו עו״א מלבוא לתחת כנפיו של הקב״ה, ומי העירן לבא תחת כנפיו, אברהם, שנאמר מי העיר, ולא תאמר לעו״א בלבד אלא אף הצדקה היתה ישנה והעירה, כיצד אברהם פתח לה פונדק והיה מקבל העוברים והשבים שנאמר ויטע אשל בבאר שבע, א״ר אלעזר מהו אש״ל ״אכילה ״שתיה ״לויה.

דבר אחר צדק יקראוהו לרגלו צדיקו של עולם מלוה אותו אימת כשבא לעשות מלחמה עם אמרפל וחבריו. אמר ר׳ יודן בשם רבי אחא בר חנינא לעתיד לבוא מושיב הקב״ה למלך המשיח לימינו ואברהם לשמאלו ופני אברהם מתכרכמות ואומר בן בני יושב לימין ואני לשמאל והקב״ה מפייסו ואומר בן בנך על הימין שלך ואני לימינך הוי וענותך תרבני.

והד׳א מג׳ד לדאוד, קאל אללה לסידי אג׳לס פי נצרי, חתי אג׳על אעדאיך וטיא לרגליך.

וזה הלל לדוד. אמר ה׳ לאדוני (אדונו של דוד אברהם אבינו ע״ה) תשב בנצחון שלי עד שאני אשים את אויביך מרמס לרגליך.

וזה מזמור לדוד, אמר ה׳ לאדוני שב בנצחוני למען אשים אויביך מדרך לרגליך וכתב בספרו אמו״ד מאמר ב פ״י כי הכוונה במלת רגל על הכבישה השלטון וההכרח.

אדני האמור בפתיחת מזמור זה הוא אברהם אבינו, ועצם הענין הוא נצחון שהנחילו ה׳ על אמרפל ואריוך וכדרלעומר וחבריהם כאמור בכתוב, אמר לו ה׳ שב בנצחוני ועזי. כי ימיני יש שזהו ענינו, ומן המוכחש שהיושבים זה על יד זה שיהא כל אחד מהם לימין חברו לפי שאמר ה׳ על ימינך ואמר שב לימיני, והשכל מסב את התארים האלה אל הגבורה והנצחון ונתינת אויביו לו הדום תחת רגליו כמו שאמר ויחלק עליהם לילה¹.

1. בראשית יד טו.

אדני אלמצדר בה פי הד׳א אלמזמור הו אברהם אבינו, ונפס אלקצה הו מא נצרה אללה עלי אמרפל ואריוך וכדרלעומר ואצחאבהם כמא הו מנצוץ, פקאל לה אללה אג׳לס פי נצרי ועזי לאן ימיני קד יכון הד׳א מענאה, ומן אלמחאל אן יכון אלמתג׳אורין כל ואחד מנהמא ען ימין צאחבה אד׳ קאל ה׳ על ימינך וקאל שב לימיני, ואלעקל ירד הד׳ה אלצפאת אלי אלקדרה ואלנצר וג׳על אעדאה לה הדום תחת קדמיה כמא קאל ויחלק עליהם לילה.

נאם י״י לאדני – רבותינו דרשוהו באברהם אבינו, ואני אפרשנו כדבריהם נאם י״י לאברהם שקראוהו הכל אדני: שמעני אדוני (בראשית כ״ג:ו׳).

שב לימיני – התעכב לתשועתי והתחולל לה. אין ישיבה אלא עכבה, וכן הוא אומר ותשבו בקדש (דברים א׳:מ״ו).

לימיני – לתשועת ימיני.

עד אשית אויביך – אמרפל וחביריו.

The word of the Lord to my master Our Rabbis interpreted it as referring to Abraham our father, and I shall explain it according to their words (Midrash Tehillim 110:1): The word of the Lord to Abraham, whom the world called "my master,⁠" as it is written: "Hearken to us, my master" (Bereshit 23:6).

"Wait for My right hand" Wait for My salvation and hope for the Lord. [The root] ישיבה means only waiting, as Scripture states: "And you stayed (ותשבו) in Kadesh for many days" (Devarim 1:46).

for My right hand For the salvation of My right hand.

until I make your enemies Amraphel and his allies.

לדוד מזמור – דוד עשאו. וכשהיה במלכותו עשאו על תחילתו.

נאם י״י^א לאדני – כלומר: לאדוננו,⁠^ב כלומר: אמר י״י לעשותו אדון, אשוייור ירמוי.

וכן: שב לימיני – כי בימיני אשית אויביך הדום לרגליך, כמו שנאמר לפנינו: מחץ ביום אפו מלכים (תהלים ק״י:ה׳).

א. כך תוקן בגיליון. בטקסט: אדני.

ב. בכ״י ס״פ: לא חננו.

לדוד מזמור נאם י״י לאדני – נכון לפרש זה המזמור על אברהם על דברתי מלכי צדק (תהלים ק״י:ד׳) רק יקשה עלינו ציון שהיתה עיר דוד ונֻכל לתקנו בדרך רחוקה מעט.

והנכון בעיני: כי זה המזמור חברו אחד מהמשוררים על דוד, כמו: מזמור יענך י״י ביום צרה (תהלים כ׳:ב׳), י״י בעזך ישמח מלך (תהלים כ״א:ב׳), גם לשלמה אלהים משפטיך למלך תן (תהלים ע״ב:א׳). וחובר זה המזמור כאשר נשבעו אנשי דוד לאמר לא תצא עמנו למלחמה (שמואל ב כ״א:י״ז). וזאת תחלת^א דברי המשורר נאם י״י לאדני שהוא דוד.

שב לימיני – והטעם שב – בביתי ועבוד אותי.

וטעם לימיני – כי הימין עושה חיל. והנה הטעם לא תצא עמנו למלחמה כי ימין השם תלחם בעבורך.

והוא ישית אויביך הדום רגליך – שיובאו לפניך שתרמסם.

א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״תחלתו״.

UNTO MY LORD. One can correctly interpret this psalm as referring to Abraham,⁠¹ for the psalm goes on to say after the manner of Melchitzedek (verse 4).⁠²

However, the word Zion (verse 2) presents a problem to us, for it was David’s city.⁠³ Nevertheless, we are able to sustain this interpretation⁴ in a somewhat farfetched manner.

It appears to me that, in reality, one of the poets composed this psalm with regard to David, as in the case of The Lord answer thee in the day of trouble (Psalms 20:2); O Lord, in Thy strength the king rejoiceth (Psalms 21:2);⁠⁵ and also Of Solomon – give the king Thy judgments, O God (Ps 72:1).⁠⁶ The poet composed this poem when David’s men adjured him, saying, Thou shalt go no more out with us to battle (2 Sam. 21:17). The poet opened his composition with the words The Lord saith unto my lord.⁷

SIT THOU AT MY RIGHT HAND. The meaning of this is, “Sit in My house and serve Me.” The psalmist says at My right hand because the right hand is victorious. The meaning of our verse thus is, “Do not go out with us to war,⁠⁸ for the right hand of the Lord will wage war on your behalf and He will make your enemies your footstool. They will be brought before you and you will trample them.”

1. See Nedarim 32a. Also see Rashi and Radak.

2. Melchitzedek was both priest and king of Jerusalem in the days of Abraham. See Gen. 14:18.

3. The name Zion did not exist in the time of Abraham.

4. That the psalm speaks of Abraham.

5. Ps. 20 and Ps. 21 were not written by David; rather, they were written in regard to David.

6. A poet composed this psalm regarding Solomon. Solomon did not write it.

7. The word “lord” (adoni) refers to King David.

8. Ibn Ezra’s interpretation of sit thou.

לדוד מזמור נאום י״י לאדוני – זה המזמור פרשוהו רבותינו זכרונם לברכה על אברהם אבינו כשיצא להלחם על ארבעה המלכים. ופירשו: אתה כהן לאל עולם (תהלים ק״י:ד׳) – כי היתה כהונה ראויה לצאת משם שהוא מלכי צדק, שנאמר: והוא כהן לאל עליון (בראשית י״ד:י״ח), אלא לפי שהקדים בברכתו אברהם לאל עליון, סלק הקב״ה הכהונה ממנו ונתנה לאברהם אבינו, שנאמר: אתה כהן לעלם על דברתי מלכי צדק (תהלים ק״י:ד׳) – ר״ל על הדבר שדיבר מלכי צדק.

והנכון לפי דרך הפשט: לפרש המזמור על דוד, אמרו אחד מן המשוררים עליו. ולמ״ד לדוד – פירושו: בעבור דוד, כלמ״ד: אמרי לי אחי הוא (בראשית כ׳:י״ג). וכן: למנצח מזמור לדוד יענך י״י ביום צרה (תהלים כ׳:ב׳) כמו שפירשנו אותו.

והחכם ראב״ע ז״ל פירש כי חובר המזמור הזה כאשר נשבעו אנשי דוד לאמר: לא תצא עמנו למלחמה (שמואל ב כ״א:י״ז). ואמר זה בעבור שב לימיני – כלומר שב בביתי ועבוד אותי, ולא תצטרך לצאת למלחמה, כי אני אלחם בעבורך.

ואדוני אבי ז״ל פירש: כי חובר המזמור בתחלת מלכותו, כששמעו פלשתים כי נמשח דוד למלך, ויעלו כל פלשתים לבקש את דוד (שמואל ב ה׳:י״ז), והבטיחו האל ית׳ שיתנם בידו, ונתנם בידו בבעל פרצים ובעמק רפאים, ואז אמר המשורר זה המזמור. ואמר: נאם י״י לאדוני – כלומר, אמר האל יתברך לאדוני, לדוד: שב לימיני, כמו שכתוב שם: כי אז יצא י״י לפניך (שמואל ב ה׳:כ״ד). כלומר, שב והיה בהבטחה לימיני, כי תעזרך, ולא אשקוט עד אשית אויביך הדום רגליך.

נאום ה׳ לאדוני שב לימיני. לא תיגלה עדיין, אבל תשב ׳לימיני׳ ומלאכי השרת על שמאלי¹: עד אשית אויביך. גוג ומגוג: הדום לרגליך. כאמרו (זכריה יד טז) ׳והיה כל הנותר מכל הגוים הבאים על ירושלים ועלו מדי שנה בשנה להשחוות למלך ה׳ צבאות׳²:

1. שגדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת.

2. וראה רבינו שם ש׳למלך׳ היינו למלכו של ה׳, שהוא המשיח.

לְדָוִד מִזְמוֹר נְאֻם ה׳ לַאדֹנִי וגו׳. זה המזמור עשאו דוד על מלך המשיח.

ויש להניח הקדמות אמיתיות כפי דברי רבותינו ז״ל.

האחת, שמלך המשיח כבר יש לו מ⁠[ציאות], וכמו שאמר לו אותו החכם ׳למתי אתי מר׳¹ וכיוצא.

שנית, שהוא בן העולם הבא ואינו איש מת, רק קיים, וזאת שנית נמשכת לקודמת².

שלישית, שאינו בא להילחם, רק בסוף כל המלחמות, וזהו ׳עני ורוכב על חמור׳ (זכריה ט׳:ט׳), וכמו שפירשנו בפרשת ויחי (בראשית מ״ט:י׳) בפסוק ׳עד כי יבוא שילה׳³.

יאמר אם כן דוד לישראל, נְאֻם ה׳ לַאדֹנִי – שהוא מלך המשיח, וקראו ׳אדוני׳ – להיותו קדוש נצחי ומלאך ה׳ צבאות, ועוד קראו ׳אדוני׳ – ר״ל האדון שלי, לפי שהוא מזרע דוד והוא אדון, אם כן יפה אמר ׳אדוני׳, היינו האדון שהוא מזרעי.

אמר, ה׳ אמר לאדוני, שֵׁב לִימִינִי בעולם הבא עַד אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ, שתתמלא סאתם של אומות⁴, ומזה יתבאר שכבר יש לו מציאות בעולם הבא:

1. בסנהדרין (צח.) על רבי יהושע בן לוי שעלה בחייו לגן עדן ושאל ׳אימת אתי משיח׳, ונשלח לשאול את משיח בעצמו היושב בשערי רומי, הרי שמשיח כבר היה חי בעולם הזה.

2. כי מוכרח שאינו איש רגיל בן העולם הזה, אם חי מאז ועודנו חי. וראה דרך ארץ זוטא (סוף פ״א) שמונה משיח בין תשעה שנכנסו חיים בגן עדן. ובירושלמי (ברכות פ״ב ה״ד) הובא מעשה שהמשיח נולד ביום חורבן הבית ונעלם. וראה רש״י בדניאל (ח יד, יב יב, ע״פ מדרש רות).

3. וראה מש״כ לעיל (תהלים כא א-ב).

4. ׳באחרית הימים – לקץ הימין בבוא גואל, שיהיה אחרית ימי האומות אויבי ה׳ ומלכותם, שתתמלא סאתם עד סוף מלואה׳ (פירוש בראשית מ״ט:א׳).

הדום – הוא שרפרף הכסא הנתון תחת רגלי היושב כמו והשתחוו להדום רגליו (תהלים צ״ט:ה׳).

נאם ה׳ לאדוני – ארז״ל כאשר נצח אברהם את אמרפל והמלכים אשר אתו שאלו העובדי גלולים את אליעזר עבדו היאך במתי מספר נצח אברהם עם רב כזה והשיב להם ה׳ אמר לאדוני אברהם שב בבטחון לתשועת ימיני ולא אשקוט עד אשים אויביך מרמס לרגליך כהדום הזה.

לדוד מזמור הוסד על המלחמה שערך על רבת בני עמון, שדוד עצמו לא יצא אל המלחמה רק שלח את יואב ושרי הצבא, והיה שלא כפי הראוי בזה כמו שבארתי (שמואל ב י״א) ובעת ההיא קרה לו ענין בת שבע, שחשבו רבים שיענש דוד וידחה מן המלוכה ולא יצליח עוד, ושם מבואר שיואב לכד את עיר המים שנקראת ג״כ עיר המלוכה, כי נחל מים היה בחלק העיר הזאת שסבב את העיר והספיק לה מים, והיה קשה לכבשה, ושם ישבו מלכי בני עמון תמיד, ואז הודיע אל דוד והלך דוד עצמו לשם וכבש כלל העיר, ואת העם העביר בחריצי הברזל ובמלבן - נאום ה׳ לאדני – המשורר אומר בשביל דוד שא״צ שיצא מרושלים למלחמה, כי ה׳ אמר אליו שב לימיני – יצייר שכסא דוד הוא כסא ה׳ כמ״ש וישב שלמה על כסא ה׳ למלך, כאלו ה׳ יושב על כסא ההנהגה להנהיג את ישראל בהשגחה מיוחדת, כמלך המנהיג את עמו, ודוד יושב על כסא המלוכה לימינו, ובאשר היושב על הכסא צריך הדום לרגליו, א״ל ה׳ כי את אויביך אשית שיהיו הדום לרגליך והם יהיו.

לדוד – על דוד, משורר אחר חברו והריצו לידי דוד ביום שקדם למלחמה נגד בני עמון ועוזריהם (שמואל ב׳ סימן י׳).

לאדני – למלכי.

הדם – שתשים רגלך על צואריהם (יהושע י׳:כ״ד).

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון