×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(ד) איָפָ֨ה אַ֤תְּ רַעְיָתִי֙ כְּתִרְצָ֔ה נָאוָ֖ה כִּירוּשָׁלָ֑͏ִם אֲיֻמָּ֖ה כַּנִּדְגָּלֽוֹת׃
You are beautiful, O my love, as Tirzah, lovely as Jerusalem, terrifying as an army with banners.
א. ‹סס›
• קמחי לא סימן כאן פרשה בכתר ארם צובה, אבל יש כאן פרשה בכתבי⁠־היד הטברנים האחרים (ל=סתומה, ק-מ=פתוחה). לכן על סמך ההנחה שקמחי השמיט כאן פרשה ברשימותיו, הביא כאן ברויאר פרשה סתומה ע״פ כתי״ל, ובעקבותיו במג״ה ובמהדורתנו. ואכן למרות שכתי״ק-מ בדרך כלל הקרוב ביותר לכתר ארם צובה בפרשותיו (ובו הפרשה פתוחה), הקירבה בולטת יותר בשאלת האם קיימת פרשה בכלל (ולא בצורת הפרשה). בפרשות רבות בשיר השירים יש בכתי״ק-מ פרשה פתוחה איפה שהיא סתומה ברשימת קמחי וכן בכתי״ל, ולכן גם אנחנו מסמנים כאן פרשה סתומה בדומה לברויאר.
תרגום כתוביםשיר השירים רבהמדרש זוטאילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרש״ילקח טובאבן עזרא א׳ מליםאבן עזרא א׳ פשטאבן עזרא א׳ מדרשאבן עזרא ב׳ מליםאבן עזרא ב׳ מדרשמיוחס לר״י קראפסאודו-רש״יפירוש מחכמי צרפתר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתרלב״גר׳ יוסף אבן שושןעקדת יצחקעקדת יצחק משלר׳ מאיר עראמהר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
אֲמַר יְיָ בְּמֵימְרֵיהּ כַּמָּה יָאֲיָא אַתְּ חַבִּיבְתִי בִּזְמָן דִּצְבוּתִיךְ לְמֶעֱבַד רְעוּתִי שַׁפִּיר בֵּית מַקְדְּשָׁא דִּבְנֵית לִי כְּמַקְדַּשׁ קַדְמַי דִּבְנָא לִי שְׁלֹמֹה מַלְכָּא בִּירוּשְׁלֵם וְאֵימְתִיךְ עַל כָּל עַמְמַיָּא כְּיוֹמָא דְּהַלִּיכוּ אַרְבְּעַת טִקְסַיִךְ בְּמַדְבְּרָא.
[א] יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה – רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן פָּתַר קְרָיָה בְּקָרְבָּנוֹת, יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה, אֵלּוּ הַקָּרְבָּנוֹת, שֶׁאַתֶּם מִתְרַצִּים בְּקָרְבָּנוֹת, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר: וְנִרְצָה לוֹ לְכַפֵּר עָלָיו (ויקרא א׳:ד׳). נָאוָה כִּירוּשָׁלָיִם, אֵלּוּ הַקֳּדָשִׁים שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם הָאֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר: כְּצֹאן קָדָשִׁים כְּצֹאן יְרוּשָׁלָיִם (יחזקאל ל״ו:ל״ח).
דָּבָר אַחֵר: יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה – אֵלּוּ נְשֵׁי תִּירְעָן, דְּאָמַר רַבִּי נְשֵׁי תִּירְעָן כְּשֵׁרוֹת הָיוּ, עָמְדוּ וּמִחוּ עַל עַצְמָן וְלֹא נָתְנוּ מִנִּזְמֵיהֶם לְמַעֲשֶׂה הָעֵגֶל, אָמְרוּ מַה לִּיסְטַטִירִין הַקָּשֶׁה שִׁבְּרוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לִיסְטַטִירִין הָרַךְ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. נָאוָה כִּירוּשָׁלָיִם, שֶׁכָּל מִי שֶׁהָיָה רוֹצֶה וּמְבַקֵּשׁ טִפּוּסִים שֶׁל פְּעוֹר, הָיָה הוֹלֵךְ וּמוֹצְאָהּ בִּירוּשָׁלַיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וּפְסִילֵיהֶם מִירוּשָׁלַיִם וּמִשֹּׁמְרוֹן (ישעיהו י׳:י׳).
[ב] דָּבָר אַחֵר: יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה – כְּשֶׁאַתְּ רוֹצָה, כַּד אַתְּ בָּעְיָיא לֵית אַתְּ צְרִיכָה בָּעְיָיה מִכְּלוּם מֵילַף מִכְּלוּם, מִי אָמַר לָהֶם לְהָבִיא עֲגָלוֹת וּבָקָר לִטְעוֹן הַמִּשְׁכָּן, לֹא מֵהֶן וּבָהֶן הֵבִיאוּ אוֹתָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיָּבִיאוּ אֶת קָרְבָּנָם לִפְנֵי ה׳ שֵׁשׁ עֶגְלֹת צָב (במדבר ז׳:ג׳), כְּנֶגֶד שִׁשָּׁה רְקִיעִים, וְלֹא שִׁבְעָה הֵם, אָמַר רַבִּי אָבוּן הָן דְּמַלְכָּא שָׁרֵי טָמִיקוֹן, שֵׁשׁ כְּנֶגֶד שֵׁשׁ אֲרָצוֹת, אֶרֶץ, אַרְקָא, אֲדָמָה, גֵּיא, צִיָּה, נְשִׁיָּה, תֵּבֵל, וּכְתִיב: וְהוּא יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק (תהלים צ״ח:ט׳). שֵׁשׁ כְּנֶגֶד שִׁשָּׁה עֶרְכֵי מִשְׁנָה. שֵׁשׁ כְּנֶגֶד שֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית. שֵׁשׁ כְּנֶגֶד שֵׁשׁ אִמָּהוֹת, שָׂרָה, רִבְקָה, רָחֵל, לֵאָה, זִלְפָּה, בִּלְהָה. צָב, דּוֹמוֹת לְקוֹלְיָינוֹן. צָב, מְצֻיָּנוֹת. צָב, מְטֻכָּסוֹת. צָב, שֶׁצְּבָא הַלְוִיִּם עוֹמְדִים עֲלֵיהֶם. תָּנֵי בְּשֵׁם נְחֶמְיָה כְּמִין קָמְרוֹטִין הָיוּ, שֶׁלֹא יִהְיוּ כְּלֵי שָׁרֵת מִתְבַּקְּעִין. וּשְׁנֵי עָשָׂר בָּקָר, כְּנֶגֶד שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִים, עֲגָלָה עַל שְׁנֵי הַנְּשִׂאִים וְשׁוֹר לְאֶחָד, מְלַמֵּד שֶׁלֹא לְקָחוּם בְּדָמִים, אֶלָּא זֶה הֵבִיא שׁוֹר וְזֶה הֵבִיא שׁוֹר, זֶה הֵבִיא עֲגָלָה וְזֶה הֵבִיא עֲגָלָה. וַיַּקְרִיבוּ אוֹתָם לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן, מְלַמֵּד שֶׁמְּסָרוּם לַצִּבּוּר. וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל משֶׁה לֵאמֹר (במדבר ז׳:ד׳), מַהוּ לֵאמֹר, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צֵא וֶאֱמֹר לָהֶם דִּבְרֵי שֶׁבַח וְנֶחָמוֹת.
אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם כְּאִלּוּ כְּבָר הָיִיתִי צָרִיךְ לִסְבֹּל בּוֹ אֶת עוֹלָמִי וַהֲבֵאתֶם לִי, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְיָרֵא משֶׁה, אָמַר בְּלִבּוֹ תֹּאמַר רוּחַ הַקֹּדֶשׁ נִסְתַּלְּקָה מִמֶּנִּי וְשָׁרַת עַל הַנְּשִׂיאִים, אוֹ שֶׁמָּא נָבִיא אַחֵר עָמַד וְחִדֵּשׁ אֶת הַהֲלָכָה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, משֶׁה, אִלּוּ לָהֶם הָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁיָּבִיאוּ, הָיִיתִי אוֹמֵר לְךָ שֶׁתֹּאמַר לָהֶם, אֶלָּא: קַח מֵאִתָּם וְהָיוּ (במדבר ז׳:ה׳), מַהוּ קַח מֵאִתָּם, מֵאִתָּם הָיוּ הַדְּבָרִים, וּמִי נָתַן לָהֶם אֶת הָעֵצָה, אָמַר רַבִּי סִימוֹן שִׁבְטוֹ שֶׁל יִשָּׂשכָר אָמַר לָהֶם הַמִּשְׁכָּן הַזֶּה שֶׁאַתֶּם עוֹשִׂים פּוֹרֵחַ הוּא בָּאֲוִיר, עֲשׂוּ לוֹ עֲגָלוֹת כְּדֵי שֶׁיְהֵא נִטְעַן בָּהֶם, הוּא שֶׁהַכָּתוּב מְשַׁבֵּחַ שֵׁבֶט יִשָּׂשכָר, שֶׁנֶּאֱמַר: וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לָעִתִּים (דברי הימים א י״ב:ל״ג), מַהוּ לָעִתִּים, רַבִּי תַּנְחוּמָא אָמַר לְקִירְסִין, רַבִּי יוֹסֵי בַּר קַסְרַיי אָמַר לְעִבּוּרִין. לָדַעַת מַה יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל (דברי הימים א י״ב:ל״ג), שֶׁהָיוּ יוֹדְעִים לְרַפְּאוֹת אֶת הַקִּירוֹס. רָאשֵׁיהֶם מָאתַיִם, אֵלּוּ מָאתַיִם רָאשֵׁי סַנְהֶדְרָאוֹת שֶׁהָיָה שִׁבְטוֹ שֶׁל יִשָּׂשכָר מַעֲמִיד. וְכָל אֲחֵיהֶם עַל פִּיהֶם, מְלַמֵּד שֶׁכָּל אֲחֵיהֶם הָיוּ מַסְכִּימִין הַהֲלָכָה עַל פִּיהֶם כַּהֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם שֶׁמָּא תָּמוּת אַחַת מִן הַפָּרוֹת וְיִשָּׁבֵר אֶחָד מִן הַגַּלְגַּלִּים, וְנִמְצָא קָרְבָּנָן שֶׁל נְשִׂיאִים פָּסוּל, וְנִמְצֵאת עֲבוֹדַת הַמִּשְׁכָּן בְּטֵלָה. מִיָּד: וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל משֶׁה לֵאמֹר. קַח מֵאִתָּם וְהָיוּ לַעֲבֹד וגו׳ (במדבר ז׳:ד׳-ה׳), וְהָיוּ נָתַן לָהֶם הֲוָיָה שֶׁיְּהוּ חַיּוֹת וְקַיָּמוֹת בָּעוֹלָם לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, עַד אֵיכָן הָיוּ קַיָּמוֹת, רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא עַד הַגִּלְגָּל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב בְּהוֹשֵׁעַ: בַּגִּלְגָּל שְׁוָרִים זִבֵּחוּ גַּם מִזְבְּחוֹתָם כְּגַלִּים עַל תַּלְמֵי שָׂדָי (הושע י״ב:י״ב). וְאֵיכָן הִקְרִיבוּ אוֹתָן, רַבִּי אָבוּן אָמַר בְּנוֹב הִקְרִיבוּ אוֹתָן, רַבִּי אַבָּא אָמַר בְּגִבְעוֹן הִקְרִיבוּ אוֹתָן, לֵוִי אָמַר בְּשִׁילֹה הִקְרִיבוּם, וְרַבָּנָן אָמְרִין בְּבֵית הָעוֹלָמִים הִקְרִיבוּם. רַבִּי חָמָא אָמַר טַעְמָא דְרַבָּנָן דִּכְתִיב: וַיִּזְבַּח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אֶת זֶבַח הַבָּקָר (דברי הימים ב ז׳:ה׳), זֶבַח בָּקָר לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא זֶבַח הַבָּקָר, אֵי זֶה בָּקָר, הֱוֵי אוֹמֵר: אֵת שְׁתֵּי הָעֲגָלוֹת וְאֵת אַרְבַּעַת הַבָּקָר (במדבר ז׳:ז׳), וּכְתִיב: וְאֵת אַרְבַּע הָעֲגָלֹת וְאֵת שְׁמֹנַת הַבָּקָר (במדבר ז׳:ח׳), רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר עַכְשָׁו הֵן קַיָּמוֹת וְלֹא הוּמְמוּ וְלֹא הִזְקִינוּ וְלֹא הִטְרִיפוּ, אֶלָּא הֵן חַיּוֹת וְקַיָּמוֹת, וַהֲרֵי דְבָרִים קַל וָחֹמֶר, וּמָה הַפָּרוֹת שֶׁנִּדְבְּקוּ עַל יְדֵי אָדָם בִּמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן נָתַן לָהֶם הֲוָיָה שֶׁיִּהְיוּ הֵן חַיּוֹת וְקַיָּמוֹת לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, יִשְׂרָאֵל שֶׁדְּבֵקִים בְּחַי הָעוֹלָמִים, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה׳ אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם (דברים ד׳:ד׳).
יפה את רעיתי כתרצה – כשאדם משבח את אשתו אומר לה נאה קומתך כתרצה.
יפה את רעיתי כתרצה – שאני מתרצה לכם.
דבר אחר: כשאתם מתרצים לי בקרבנות שנאמר ונרצה לו לכפר עליו, נאוה בירושלם כאותן מלאכי השרת שהם יראים ומושלמים לי, איומה כנדגלות במה איומה את כנדגלות בדגלים שנתתי לך שנאמר איש על דגלו באותות.
אנת גמילה יא צאחבתי מת׳ל צפוריהֵ חסינה מליחה כמדינת אלסלאם, מהיובה כאלמראכז.
חברתי! את יפה כמו צפורי (עיר בגליל), טובה ויאה מירושלים, מרהיבה (ביפיך) כמו המרכזים (דגל כמו מרכז).
כתרצה – שם עיר שהיתה מקום קיט.
איומה כנדגלות – בעלת אימה כמרכז צבאי.
ועתה החל בתיאור מעשה האומה בבית שני ואמר יפה את רעיתי.
תיאר כבוד האומה בשובה טובתה ורעתה וייחד לו מקום כדרכו וכאשר נהג, ואמר יפה את רעיתי כתרצה, לפי שהיתה תרצה במקום נהדר שהיו יוצאים מירושלם להטייל בו באסרו חג שהוא למחרת החג בשמחה ובששון רב, בפסח בשמחת הקרבנות שנתקבלו, ובעצרת וסוכות במשך הימים שבעה ושבעה, תחלה כל מי שהיה חייב קרבן מקריבו, ועוד כקרבן העצים והמעשרות.
ואמרו כתרצה נאוה כירושלם, כי שם הוכשרו העם במשך הזמן שהיו בירושלם ותיארם, ולמה כך (כירושלם) והרי הם בירושלם, אנו אומרים שהמעלה שהיתה להם בבבל מקבילה למעלה שהיתה להם בארץ כלומר ראשי ישיבות.
ורצה באמרו איומה כנדגלות, הערה לאומה להשכים ולהעריב לתפלה ולהתקבץ לקיום מצוה וכדומה לכך בלי עזות אלא מתוך כובד ראש ויראת הקדוש ב״ה כמאמר עזרא ברכו את ה׳ אלהיכם (נחמיה ט ה).
יפה את רעייתי כתרצה – והקדוש ברוך הוא מקלסם על זאת: יפה את רעייתי – כשאת רצוייה לי, כך הוא נדרש בסיפרי.
נאוה – את עתה כאשר בראשונה בירושלם.⁠א
אימה כנדגלות – חיילי מלאכים,⁠ב אימתך אטיל עליהם שלא להלחם ולהשביתכם מן המלאכה, כמו שנאמר בעזרא.
א. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 142. בכ״י לוצקי 778: ״בירושלים״.
ב. כן בכ״י לוצקי 778, לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, וכן ברש״י שיר השירים ו׳:י׳ בכ״י לוצקי 778, והשוו תנחומא במדבר י״ב. בכ״י אוקספורד 142: ״מלכים״.
You are beautiful, my beloved, as Tirtzah – And the Holy One, Blessed Is He, praises her for this [reply, and says], "You are beautiful, My beloved,⁠" when you are desirable1 to Me. So it is expounded in Sifrei.
Comely – Are you now as at first in Yerusholayim.⁠2
Awesome as the hosts [of angels] – Legions of angels. I will cast your awe upon them so that they should not wage war and stop you from the work, as it is stated in Ezra.⁠3
1. I.e., where you perform deeds that please me, interpreting כתרצה as כרצויה. Alternatively, תרצה is a city in Eretz Yisroel that was captured by Yehoshua [see Yehoshua 12:24]. It is renowned for its beauty.
2. Which is described as "perfect in beauty' in Tehillim 50:2.
3. 5:5.
יפה את רעייתי כתרצה – לא למדנו שבח תרצה בכל מקום ובכל המקרא שכתו׳ מדמה כאן לתרצה אלא למדרש הוא בא. אמ׳ הקב״ה בזמן שאתם נראין שלמים לפני בזמן שהייתם עולים ממצרים ברגלים ושלחתי לפניך מלאך וגרשתי את האמורי וגו׳ וגם את הצרעה ישלח י״י אלהיך בם.
כתרצה – שֵם מדינה ובדברי אחאב1 תִמָצֵא (מלכים א ט״ז:כ״ג).
איומה – מן איום ונורא (חבקוק א׳:ז׳).
כנדגלות – כמו המחנות שיש להן דגלים.
1. כנראה כוונתו לעמרי, אבי אחאב, שמלך בתרצה לשש שנים עד שהעביר את בירתו לשומרון.
ענה כאשר ראה אותה:⁠א יפה את כנדגלות – המחנות בעלות הדגלים.
א. כן בכ״י פריס 334. בכ״י לונדון 27298 חסר: ״אותה״.
He replies on seeing her, Thou art fair like bannered hosts.
אמרה שכינה אחר שחזרת בתשובה ובקשת אותי, עתה תשובי למלכותך כמו בראשונה, וזהא על זמן בני חשמונאי שמאותם הימים מלכו ישראל. עתה תהיי עוד יפה ויפחדו ממך אומות העולם.
א. כן בכ״י פריס 334. בכ״י לונדון 27298 חסר: ״וזה״.
The Shekhinah says, Since thou art become penitent and hast sought me, thou shalt now return to thy former reign. This refers to the time of the Hasmoneans, when Israel’s kingdom was restored. Now thou shalt be beautiful again, and the nations of the world shall be afraid of thee.
כתרצה – שם מדינה, תמצאנה בדברי אחאב (מלכים א ט״ז:כ״ג).
איומה – שיש אימה ממנה לכל רואיה, כמו איום ונורא (חבקוק א׳:ז׳).
כנדגלות – כמחנות בעלי הדגלים.
ענתה שכינה: יפה את – זה שחזרו בבית שני.
יפה את רעיתי כתרצה – מלך תרצה אחד (יהושע י״ב:כ״ד), והיא נאה בביניינה, ונאוה רעייתי כירושל‍ם – הוא גם הוא משבחה. איומה – מה איומה, כהמהא רבות ההולכים בדגל.
א. בכ״י: כחמה. וצ״ע.
יפה את רעייתי כתרצה. תרצה וירושליםא היו ראשי מטרפלין של מלכי ישראל ומלכי יהודה, כמו שכתוב במלכים, שהיו ממליכין בתרצה קודם שנבנית שומרון (ראו מלכים א ט״ז:כ״ג-כ״ד). ועתה כשחזרה לאהובהּ,⁠ב הוא מחבבה ומנשקה ומשבחה.
והדוגמה שהתחיל הק׳ לחבבם בצאתם מבבל, וחזרו לבנות ירושלים, כדכתיב בספר עזרא.
איומה כנדגלות. אשה חשובה, אימתה מוטלת על הבנות כאשה מלכה, שיש לה דגלי שרות ושרות.⁠ג
והדוגמה כתרגומו, שחזרוד לחשיבותם כדגלי מדבר.
א. בכתב היד: ורושלים.
ב. בכתב היד נראה כמו: לא הוכה.
ג. יכול להיות שצ״ל: שרים ושרות. אבל יכול להיות שהמלה השניה משלימת שורה בלבד, והנוסח הוא רק ״דגלי שרות״.
ד. בכתב היד: שחסרו.
יפה את רעיתי – לאתר ששב דודה ושמע אשר הוכתה ונפצעה בשבילו, נכמרו רחמיו עליה, והתחיל לנחמה ולדבר על לבה ולומר: אל תחשובי בלבך ששכחתיך מיום שנפרדתי ממך, כי איככה אוכל לשכוח אשה יפה כמותך. ומענין שקילסה אותו תחלה בפרט ושוב בכלל, קילס אותה בכלל ובפרט.
כתרצה – עיר שהיתה מטרפולין של מלכים, שנאמר: מלך תרצה אחד (יהושע י״ב:כ״ד), ובמלכים כת׳: מלך בעשא בתרצה (מלכים א ט״ו:ל״ג). ומאחר שהיתה מטרפולין של מלכים, מסתמא עיר יפה היתה.
נאוה כירושלם – שאמור עליה: כלילת יופי משוש לכל הארץא (איכה ב׳:ט״ו).
נאוה – אווננט.⁠1 ולפי שיש אשה יפה ואיננה נושאת חן, ויש אשה נושאת חן ואיננה יפה, לכן אמר שהיא יפה ונושאת חן בעיני כל ראיה.⁠2
איומה כנדגלות – אימתה מוטלת על הבריות. שלא תאמר מאחר שהיא יפה כל כך, ידי הכל ממשמשות בה. לכן אמר: שאימתה מוטלת על הבריות ונפחדים לגעת בה, כמו שיראים להושיט יד בעיירות שחיילותיה מקיפין אותה ודגליהם בידיהם. ולפי שאמרה: דגול מרבבה (שיר השירים ה׳:י׳), אמר הוא: איומה כנדגלות.
איומה – לשון: איום ונורא (חבקוק א׳:ז׳).
1. בלעז: avenant.
2. השוו ללשון הפסוק באסתר ב׳:ט״ו.
א. כן בפסוק. בכ״י: העמים.
יפה את רעיתי כתרצה הבטחה שיחזיר להם את מלכותם כפי שהייתה, שכן תרצה היא מקום מלוכתו של אחאב.
נאוה כירושלים מקום מלכי יהודה.
איומה כנדגלות האומות יפחדו ויראו מהם, וזה בימי בית שני כשהופיעו בני חשמונאי הכוהנים ומלכו והביזנטים [כלומר היוונים] ברחו מלפניהם, והמלכות נכונה ביד ישראל.
יפה את רעיתי כתרצה נאוה כירושלם איומה כנדגלות – אחר שהוסרו ממנו אלו המונעים והכינה לו חשוקתו מה שיצטרך אליו בדרוש אשר החקירה בו עתה החל לשבח אותה באלו העניינים. ואמר שהיא יפה מאד לפי שכבר התקשטו כחות הנפש בכללם קשוט שלם. והמשילה לתרצה שהיתה עיר יפה מאד עד שליפיה היתה עיר מלוכה כמו שנזכר במלכים וכן הענין בירושלים. ואולם אמר איומה כנדגלות הוא להורות כי מה שתשיגהו ואם הוא פרטי הוא רוחני מאד כבר הופשט ממנו הרבה מהמשיגים ההיולאנים ובפרט במה שנקחהו מהכח הזוכר ולזה אמר שהיא נוראה כמו הכחות השכליות אשר ישיגו הרבוי והקבוץ הבלתי בעל תכלית לא שהיא נדגלת על זה האופן אבל לה מדרגה נפלאה מהרוחניות כמו שהתבאר בספר החוש והמוחש. ואפשר שנאמר שהרצון באמרו איומה כנדגלות שהיא נוראה כמו החיילות הנדגלות ר״ל אשר להם נס ומנהיג כי הם יכוונו כלם לכונה אחת בהסכמה ולזה יהיה זה החיל נורא וכן הענין בה עם שאר כחות הנפש כי שאר הכחות כבר התקשטו הקשוט הראוי ונכנעו אל עבודת השכל ולזה הם כולם בהסכמה אחת בזה הפועל אשר תכוין אליו זאת החשוקה והנה זה הבאור האחרון נאות יותר מן הראשון לפי מה שאחשוב.
יפה את רעיתי כתרצה – אחר שהיא שבחה את הש״י, ג״כ הוא משבח אותה, והמשיל הדבר כמו שהיה במקום ששומע שבחותיה שהיתה אומרת ממנו לבנות ירושלים, והמשילה לתרצה, ר״ל לעיר בצורה בתכלית היופי, שיש לה מגדלות וחומות נאות, שהרואים אותה מחוץ, ישבחו אותה מטוב מושבה, ואופן חומותיה ומגדליה. ולכן אמר יפה את רעיתי כתרצה, ולא כתוב איזו תרצה, אלא את נאוה ויפה כתרצה, שהיא נאוה כירושלים, ומלבד היותה נאה ויפה, היא איומה כנדגלות, ר״ל מלבד שהיא נאוה למראה כירושלים, ג״כ היא איומה, והרואים אותה מתפחדים ממנה, כמו מן המבצרים והמגדלות שהן נדגלות, ר״ל שיש בהם דגלים תלויים, כמו המדינות הגדולות, וזה רמז שעתידה לכבוש את כל האומות:
והנה כאשר ראה דודה גודל צערה זה ושכבר הרצת עונה ברעות אשר מצאוה בהסתיר פניו ממנה ובשמוע טוב טעמה ועוצם שבחיה לעיני כל רואיה עד שפרסמה מעלותיו בפני הכל נתפייס ממנה ונתקררה דעתו עליה ונכמרו רחמיו על קורותיה והופיע עליה ברוח חן ודברי ריצוי ואמר יפה את – ירצה אע״פ שאת נעזבת כמה ימים ושנים ונרדפת מעיר לעיר לבקש אהבה עדיין את רעיתי עומדת ביופייך כתרצה ואת נאוה כירושלים לא שחורה ונאוה כמו שאמרת. ואף על פי שסר צלך מעליך עדיין את איומה כנדגלות.
יפה את רעיתי – אמר עם היות שהיית גולה וסורה זה כמה שנים הנה יש לך שכר טוב בעמלך וזה כי מתחילה שנכנסת באהבה עמי אמרת שאת שחורה כאהלי קדר ונאוה כיריעות שלמה. אמנם עכשיו ע״י היסורים והגליות את רעיתי כתרצה יפה ונאוה כירושלם. ולא עוד אלא שאת איומה כנדגלות עם שהייתה תחת המלכיות כי אפילו בעודך תחתם כלם יראים לנפשם לבלתי השחיתך לגמרי. ומה גם עתה בזמן הגאולה ההוא. וכבר רצה לקלסה כדוגמת קצת שבחיה אשר קלסה ראשונה והם אשר נשארו עמה מהם עם כל טלטולה וטרופה וזה לשני עניינים:
הא׳ לומר שאע״פ שחסרה מחציתם כי עוד ישובו אליה במה שיבא מן הזמן כפלים מהם כמו שיבא.
והשני להגיד שבחה ומהללה שעדיין נשארו כלי תפארה בידה והתחיל מן העינים ואמר הסבי עיניך מנגדי שהם הרהיבוני. וזה שאם לא היה ביניהם בגלות נביאים היו נמצאים ביניהם חכמים ומנהיגים שלמים כאותם ששיירו מאנשי כנסת הגדולה ותלמידיהם ותלמידי תלמידיהם עד חתימת התלמוד אשר שמו עיניהם על הנהגת האומה ותקנו לה כמה תקנות וסייגים כי זכותם היא נפלאה ועומדת לעד והם אשר הוסיפו כח וגבורה של מעלה לעשות חיל להושיעה.
{השגת התלמיד העצל אחרי התעוררותו}
יפה – פה גלה השגת האיש או התלמיד העצל אחר השבתו על לבבו על ידי היסורין הנזכרים כשם שקלס למעלה, והגדיל השגת כל אחד משני חביריו הזריזים ממנו ואמר כי זה השיג ביופי המדות והמעשים כתרצה, יראה כל מה שהיא רוצה, כי זה תלוי ברצונו ובבחירתו שלא יתנצל דצדיק ורשע לא אמר (נדה טז:), וזה לא יקרא צדיק עד סוף ימיו כי מאחר שהכל תלוי ברצונו (עיי׳ אבות פ״ב מ״ד), והרצון משתנה, על כן לא אמר רק כתרצה, זהו החלק המעשי אמר בשלמות האדם בעצמו.
{שלושת חלקי השלמות: מעשי, מדיני ועיוני}
אמר גם החלק השני ממעשיו המדיניות, אמר נאוה כירושלים, כי היא מדינה ׳צדק ילין בה׳ (ישעיה א, כא), וגם אוירה דארעא דישראל מחכים כנודע (בבא בתרא קנח, ב). ועל השכל העיוני אמר איומה כנדגלות, המה מלאכי מעלה שירדו דגולים בשלמות פועליי, ויש לה קצת ממושכלותיהם, ואם לא עלתה לנבואה ואל שלמות הראשונים.
{פירוש נוסף לשלושת חלקי השלמות}
או תרצה תרמוז אל שלמות ההנהגה הביתיית, שבת צלפחד כן שמה, והאשה עיקר הבית, וקראתי לאשתי ביתי (שבת קיח:) יעידך, ואין ספק שהיתה שלמה. נאוה כירושלם אל המדינית. איומה כנדגלות אל השכל העיוני כנזכר, כי עליו יפול שם נדגלות, כדבריהם במדרש (שהש״ר כאן), ׳כנדגלות׳ כדגלים של מעלה כגון מיכאל ודגלו גבריאל ודגלו, ומנין שיש להם אימה שנאמר ׳וגובה להם ויראה להם׳ (יחזקאל א, יח):
[אזהרת ה׳ לישראל בתחילת בית שני]:
יפה את רעיתי. אמר האל יתברך: עתה בבנין בית שני, אל תוסיפי לסלק שכינתי מתוכך1, כי אמנם אַתְּ עתה ׳יפה׳ בחכמת אנשי כנסת הגדולה2, נאוה כירושלים הראשונה3 שהיתה ׳עיר הצדק׳4, כי שמה ישבו כסאות למשפט5: איומה. כענין שמעון הצדיק שהשתחווה אלכסנדרוס לפניו (יומא סט.)6: כנדגלות. במערכות ישראל בנצחונם7:
1. בתוך ויכוח כנסת ישראל עם ה׳ בבקשתה להשרות שכינתו בתוכם, ותשובת ה׳ שכשהיו ראוים לכך השרה את שכינתו ביניהם, יביא את טענת ה׳ שבבית שני השיב את השראת השכינה במידה מסויימת וישראל הם שקלקלו וגרמו לסילוק שכינתו, ומספר זאת כאילו עומדים עתה בתחילת ימי בית שני, וה׳ מבקש מכנסת ישראל שלא יגרמו בעוונותיהם שיסלק את שכינתו מביניהם.
2. בחבקוק (ב יד) כתוב ׳כִּי תִּמָּלֵא הָאָרֶץ לָדַעַת אֶת כְּבוֹד ה׳ כַּמַּיִם יְכַסּוּ עַל יָם׳, ורבינו שם מפרשו על בית שני, שתימלא הארץ דעת ע״י עזרא וחביריו, והכוונה לאנשי כנסת הגדולה. וראה במאמר ׳מחזה האיש העומד בין ההדסים׳ שבסוף פירוש רבינו לזכריה, מה שביארנו בס״ד במשנת רבינו בעניין אנשי כנסת הגדולה ותקופתם.
3. כלומר בבית ראשון. וכן פירש רש״י ׳הקב״ה מקלסה על זאת [שלא נתנו לצרי יהודה להשתתף בבניין בית שני], ׳יפה את רעיתי׳ כשאת רצויה לי, כך הוא נדרש בספרי (ואתחנן לו), ׳נאוה׳ את עתה כאשר בראשונה בירושלים׳. וראה תרגום. ואבע״ז פירש ׳תרצה׳ שם מדינה.
4. לשה״כ בישעיה (א כו) ׳ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה אחרי כן יקרא לך עיר הצדק׳.
5. לשה״כ בתהלים (קכב ה) על ירושלים, ומפני ששם ישבו חכמי התורה, ׳כסאות למשפט׳, לכן נקראה ׳עיר הצדק׳, וזה היופי של ירושלים. וראה מש״כ רבינו בחבקוק (א ד) ׳ירושלים שהיתה קודם לכן ׳מלאתי משפט׳ (ישעיה א כא)׳, ומבואר שם שהיתה במעלה זו עד שהגלו משם את החרש והמסגר, בסוף ימי בית ראשון. ובבית שני שבה ירושלים להיות כך על ידי אנשי כנסת הגדולה שישבו בה.
6. ׳איומה׳ – שמטילה אימה על כל רואיה, כמו ׳איום ונורא׳ (אבע״ז). וכן איתא ביומא שם: ׳תניא, בעשרים וחמשה בטבת יום הר גרזים הוא דלא למספד, יום שביקשו כותיים את בית אלקינו מאלכסנדרוס מוקדון להחריבו ונתנו להם, באו והודיעו את שמעון הצדיק, מה עשה, לבש בגדי כהונה ונתעטף בבגדי כהונה, ומיקירי ישראל עמו ואבוקות של אור בידיהן, וכל הלילה הללו הולכים מצד זה והללו הולכים מצד זה עד שעלה עמוד השחר, כיון שעלה עמוד השחר אמר להם [אלכסנדר], מי הללו, אמרו לו, יהודים שמרדו בך, כיון שהגיע לאנטיפטרס זרחה חמה ופגעו זה בזה, כיון שראה לשמעון הצדיק, ירד ממרכבתו והשתחוה לפניו, אמרו לו, מלך גדול כמותך ישתחוה ליהודי זה, אמר להם, דמות דיוקנו של זה מנצחת לפני בבית מלחמתי׳. ובפירושו לויקרא (כח י) בברכות שלפני התוכחות, פירש רבינו שברכות אלה התקיימו בתחילת ימי בית שני עד מות שמעון הצדיק, כמבואר ביומא (לט.) על הניסים שנעשו בבית המקדש עד מותו, ובברכות שם כתוב ׳וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך ויראו ממך׳, ופירש רבינו שהכוונה להשתחוואת אלכסנדר לשמעון הצדיק. וראה בפירוש לזכריה (ט ו-ח) מש״כ עוד על שמעון הצדיק ותקופתו, וראה בסוף הספר שם במאמר ׳נבואת זכריה: אורות הגאולה השלימה בימי בית שני׳.
7. ׳כנדגלות׳ - כמחנות בעלות הדגלים (אבע״ז), כמו דגלים ממחנות רבות המטילים אימה על רואיהם (מצודות), וכמו שפירש רבינו לעיל (ה י) ׳דגול, נודע לבעל דגל נצחון ויכולת׳. והכוונה למערכות ומלחמות ישראל שלחמו בימי בית שני, שבהם ניצחו והטילו אימתם על האומות. ובתהלים (ס ו) כתב רבינו ׳נתתה ליראיך נס להתנוסס - שנצחו את האויבים ונשאו ׳נס׳ ודגל של תשועה׳. וראה גם מש״כ רבינו להלן (פסוק י).
כתרצה – שם עיר מלוכה למלכי ישראל.
נאוה – נאה ויפה.
איומה – מלשון אימה ופחד.
כנדגלות – מלשון דגל ורוצה לומר מחנות בעלי דגל.
יפה את רעיתי כתרצה – וכאשר נשמע אל החשוק נועם דבריה והפלגת תשוקתה אליו, שלח אמריו לקלסה, וכה אמר יפה את רעיתי כעיר תרצה, והיא היתה עיר יפה מאד בבנינים נפלאים (ועד שלא נבנית שומרון היתה עיר מלוכה למלכי ישראל).
נאוה כירושלים – שהיתה נאה מאד בהפלגת הסדור וההנהגה.
איומה כנדגלות – לפי רוב חשיבתך ומעלתך את מטלת אימה על רואך, כמו דגלים ממחנות רבות המטילים אימה על רואיהם והנמשל הוא לומר עם כי את גולה וסורה, עם כל זה יפה את במעשים הגונים ובמדות ישרות, וכל האומות אינם חפצים להשחיתך עד התכלית כאילו היית המון עם רב מלומדי מלחמה.
משל:
יפה – [מאמר הדוד] את רעייתי יפה כתרצה ר״ל ע״י שנתרצית אלי שנית ושב רצוני עליך ואת נאוה כירושלים כולו, ר״ל ככל בנותיה, ואת איומה כנדגלות, כמחנות רבות. שכן יראו עתה מקרוב אליך.
מליצה:
יפה – (הדוד העליון אומר אל נפש שלמה). את יפה ע״י שנרצו מעשיך ונתכפרו עונותיך. ואת נאוה כירושלים, ר״ל ככל הגויה והמון כחותיה, שהיא ירושלים המליציית ובנותיה, כי את שקולה כנגד כולם והעקרית בעיני. ואת איומה כנדגלות רבים והמון מחנות, כי מן התורה ומע״ט שעסקת ופעלת, עמדו צבא קדושים ומלאכי שלום העומדים סביבך לשמרך בכל דרכיך וזר לא יקרב אליך.
יפה וגו׳ – ובהיות דודי בגנו זאת בפיו תמיד.
תרצה – עיר המלוכה למלכי ישראל מירבעם עד עמרי.
אימה בנדגלות – נוראה כחילות ההולכות אחר דגלם, יפה ונאוה ועם כל זה מטלת מוראה על רואיה היראים לזלזל בה.
יפה את וגו׳ – רבי יהודה ב״ר סימון פתר קרא בקרבנות, יפה את רעיתי כתרצה אלו הקרבנות שאתם מתרצים בהם כמש״נ ונרצה לו לכפר עליו, נאוה כירושלים אלו הקדשים שבירושלים, כמש״נ (יחזקאל ל״ו) כצאן קדשים כצאן ירושלים.⁠1 (מ״ר)
יפה את וגו׳ – דבר אחר יפה את רעיתי כתרצה אלו נשי דור המדבר שלא נהנו מנזמיהן למעשה העגל. נאוה כירושלים – שכל מי שהיה רוצה ומבקש טיפוסים של פעור היה הולך ומוצאה בירושלים, הדא הוא דכתיב (ישעיהו י׳) ופסיליהם מירושלים ומשומרון.⁠2 (שם)
יפה את וגו׳ – דבר אחר יפה את רעיתי כתרצה – כשאת רוצה, כד את בעי אי את בעי למילף מכלום,⁠3 מי אמר להם להביא עגלות ובקר לטעון המשכן, אם לא מהן עצמן, כמש״נ ויביאו את קרבנם לפני ה׳ שש עגלות צב. (שם)
1. קרבנות סתם הם קדשי המקדש הנאכלים במקדש וקדשי ירושלים הם קדשים קלים הנאכלים בכל העיר, ופסוק זה נאמר בגלות, ואמר יפה לי את כתרצה – כזמן שנתרצית לי בקרבנות המקדש ובקרבנות ירושלים, כמבואר.
2. ר״ל וזהו בעת שלא היו עושין רצונו של מקום, אבל בעת שעשו רצונו של מקום השליכו כולם הפסילים לחוץ לבערם. ונראה דלכן נקט בלשון מהופך וחיובי, להורות רבותא דאע״פ שכל כך היו מצויים הטפוסים של עבודה זרה בירושלים, אפ״ה בשעה ששבו בתשובה התגברו על יצרם ובערום כליל מירושלים, ואיירי קודם שנתבטל יצרו של עבודה זרה כמבואר ביומא נ״ד א׳.
3. ר״ל כשאתה רוצה בעבודת ה׳ אין אתה צריך ללמוד ממי שהוא אופן העבודה ומעצמך יודע ומכוין יפה, כדמפרש, ודריש כתרצה נוטריקון כשאת רוצה ר״ל כשתרצה.
וכאשר נשמע אל החשוק נועם דבריה והפלגת תשוקתה אליו, שלח אמריו לקלסה, וכך אמר1 כשסיפר בשבח אהובתו2, יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּמו העיר3 תִרְצָה, נָאוָה – נאה ויפה4 את כִּירוּשָׁלִָם הנאה מאד בסדר והנהגה, ולפי רוב חשיבותך ומעלתך את5 אֲיֻמָּה – מטילה אימה על רוֹאַיִךְ6 כַּנִּדְגָּלוֹת – כמחנות בעלי הדגלים7, המטילים אימה על רואיהם8:
1. מצודת דוד.
2. רשב״ם.
3. והיא היתה עיר יפה מאד בבנינים נפלאים, ועד שלא נבנית שומרון היתה עיר מלוכה למלכי ישראל, מצודת דוד.
4. מצודת ציון.
5. מצודת דוד.
6. אבן עזרא, מצודת דוד.
7. אבן עזרא, מצודת ציון.
8. מצודת דוד. והנמשל, למרות שאת גולה וסורה, עם כל זה יפה את במעשים הגונים ובמדות ישרות, מצודת דוד. ורש״י ביאר שהקב״ה מקלס את כנסת ישראל באומרו, את יפה כשאת רצויה לי ומקיימת מצוותי, ונאוה את עכשיו כמו בראשונה בעת שהיית יושבת בירושלים, ואימה אטיל על הגויים שלא ילחמו נגדך להשביתך ממלאכת בניית הבית.
תרגום כתוביםשיר השירים רבהמדרש זוטאילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרש״ילקח טובאבן עזרא א׳ מליםאבן עזרא א׳ פשטאבן עזרא א׳ מדרשאבן עזרא ב׳ מליםאבן עזרא ב׳ מדרשמיוחס לר״י קראפסאודו-רש״יפירוש מחכמי צרפתר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתרלב״גר׳ יוסף אבן שושןעקדת יצחקעקדת יצחק משלר׳ מאיר עראמהר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144