שיר השירים אשר לשלמה – ידוע ששלמה ע״ה תיקן משלים הרבה ושירים רבים למצוא דברי חפץ כאמרו וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף ולזה אמר בזה הפסוק לפי הנגלה בו שזה השיר הוא הנבחר שבשירים אשר תקנם שלמה. ואין ספק שכלם היו מיישירים אל השלמות המכוון באדם אם אל השלמות הראשון אם אל השלמות האחרון אם אל שניהם יחד. כי אין מחק המדברים ברוח הקדש לדבר בשירים אשר יתוקנו להמשיך האדם אל הפעולות המגונות או בשירי ההבלים והכזבים אשר לא ימשיכו האדם אל הדברים שראוי שיאהבו או אל הרחקת הדברים אשר ראוי שיורחקו. ולזה אמרו רז״ל שכל השירים קדש ושיר השירים קדש קדשים. ירצו בזה שכל השירים אשר לשלמה קדש כי מאלו השירים דבר בזה הפסוק. ולפי זאת הכוונה העיר לפי הרמז באמרו לשלמה על שם המחבר. ואולם לפי החקוי אשר ינהג בו בזה הספר היה אמרו לשלמה מעיר על השכל ההיולאני וכאלו יאמר שזה השיר הוא הנבחר שבשירים אשר יישירו אל מה שיאות אל השכל והצלחתו ויהיה אמרו לשלמה מעיר על הנושא אשר יחקור בו בזה הספר והוא השכל ההיולאני ויעיר על זה על ההצלחה אשר היא השלמות האחרון לשכל ההיולאני כי השכל הנקנה יכונה ג״כ בזה המשל בשלמה אבל הוא בזה השם יותר ראוי מצד שלמותו וזה כי שלמה יאמר על השכל ההיולאני מצד ההכנה אשר לו לקבל השלמות ויהיה מפני זה אמרו לשלמה מעיר על נושא זה הספר ותועלתו כי אות הלמ״ד כבר ישתמשו בה בלשוננו בשתי אלו הכוונות וזה מבואר בנפשו. ובהיות הענין כן הנה בזה הפסוק העיר זה החכם על שם זה הספר והוא שיר השירים ועל מעלתו והוא אמרו שהוא היותר נכבד שבשירים אשר תכליתם ההישרה אל השלמות. ועל נושא זה הספר והוא השכל ההיולאני. ותועלתו והוא הגעת ההצלחה אשר הוא השכל הנקנה הנאצל. ועל אופן המאמר בו רצוני שהוא אמנם ידבר בו בדרך השיר לא דרך הגדה וספור במלות מבוארות ובמאמר מבואר. והעירנו ג״כ לפי דרכו על שם המחבר. ואלו הענינים אשר העיר עליהם בזה הפסוק הם הענינים שראוי לכל מחבר שיקדימם קודם שידבר בעניני הספר. ואולם אמרו שזה השיר הוא הנבחר שבשירים אשר לשלמה הוא מבואר מאד וזה כי הנכבדים אשר הם בסוגי השיר הם שני מינים. המין האחד השיר אשר יתן הציור בענינים העמוקים קשי הצייור על צד החקוי וההמשל. והמין השני השיר אשר יתוקן להמשיך האדם לאהוב מה שראוי ולהתרחק ממה שראוי. והוא מבואר שכל אשר יתן השיר הציור בענינים נכבדים יותר ויותר מועילים בהצלחה הוא יותר נכבד וכן הענין במין השני רצוני שכל אשר יתוקן השיר להמשיך האדם לאהוב דבר יותר נכבד ויותר מועיל בהצלחה הוא יותר נכבד. והנה התקבצו בזה הספר שני אלו המינים מהשיר ביותר נכבד שבענייניהם כי הוא יתן הציור בענין ההצלחה התכליתית וימשיך האדם אל שיקרב אליה וישתדל בה בכל אופני ההשתדלות האפשרי.

(ב-ג) ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין. לריח שמניך טובים שמן תורק שמך על כן עלמות אהבוך – בעבור מה שבהגעת זה השלמות מהרוחק עד שכבר יחשוב לסבות רבות המנע הגעתו הקדים זה החכם לבאר אפשרות הגעתו להיותו מה שבו הדרישה בזה הספר רצוני איך יתכן שיגיע זה השלמות ולא יתכן לחקור בדרך אשר יובילנו אליו אם לא ידענו תחלה שהוא אפשר שיגיע. ואולם הסבות אשר יביאו לחשוב המנע הגעת זה השלמות לנו הנה האחת מהם כי הוא כבר יחשב שלא יתכן שיעשה האדם שום פועל אלא אם צייר ענין הפעולה ההיא והשתוקק אליה והמשל שמי שלא צייר פועל הבנייה לא ישתדל לבנות לו בית ולא ישתוקק אליה בשום פנים ואע״פ שיצייר ענין הבנין לא ישתדל לבנות לו בית אלא א״כ קדמה לו תשוקה על הבנין. ובהיות הענין כן הוא מבואר לפי זאת ההנחה שלא יתכן שיוציא האדם ההכנה אשר בשכלו אל הפועל כי הוא מפני שאי אפשר לו שיצייר בתחלת הענין שלמותו האחרון הנה לא ישתוקק אליו ואם לא ישתוקק אליו הנה לא יתכן שישתדל בעשיית זה הפועל. והשנית כי לאדם בתחלת עניינו תשוקה אל מה שימנע ממנו השלמות האחרון ר״ל שתשוקתו היא אל התאוות הגופייות וכל מה שיחזיק בהם ימשכוהו אליהם ותתוסף תשוקתו אליהם תמיד כאמור הוי משכימי בבקר שכר ירדופו מאחרי בנשף יין ידליקם ירצה בזה שהם יבקשו בבקר היין וכאשר יחזיקו בפעולה ההיא יבקשם היין וירדוף אחריהם או יסבב היין שירדפוהו ויהיה אמרו ידליקם יוצא לשלישי. ובדמיון זה אמרו ז״ל כך דרכו של יצר הרע היום אומר לאדם עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עבוד ע״ז. ובהיות הענין כן הנה הוא רחוק שתהיה תשוקת האדם אל המכוון בו. והשלישית כי הוא ואם היה שנודה שהוא אפשר שיהיה מצוייר לאדם שלמותו האחרון מתחלת הענין הנה הוא רחוק שיגיע אליו. וזה כי הדרך אשר תגיעהו אליו מוסכלת ממנו. ובאמת כי בה מההעלם החזק. עד שאם היה אפשר שידע האדם מהות ההצלחה בתחלת הענין כאלו תאר ידעת טוב הסדר והיושר אשר בנמצאות. הנה יהיה הגעתו אל השלמות בקושי גדול להעלם ממנו בתחלת הענין הדרך אשר יובילהו אליו. והוא שידרוך בחקירתו בידיעת ענייני הנמצאות הדרך הראוי. וזה בשיקדים מה שראוי להקדים. וידרוך גם כן בחקירתו בדבר דבר מהם בדרך המיוחדת באותה החקירה. כאלו תאמר שיעתק אליה מהעניינים העצמיים המיוחסים לאותו הדרוש וישמר מהטעאת הדמיון והמחשבה ומלקיחת העניינים המקריים על שהם עצמיים וזולת זה ממה שראוי שיהיה נזהר בו בחקירתו בדבר דבר מענייני הנמצאות. ובזה כלו מהקושי החזק. ועוד כי קצת ההתחלות בחקירה הם לקוחות מהחוש בקושי גדול ואם לא יושג בחוש כל מה שראוי שיושג באותה החקירה נטעה ונחשוב במה שהוא מקרי שהוא עצמי כמו שיחשוב חושב שכל בעל חיים יש לו ראש מפני שכל בעל חיים אשר הרגיש בהם הם בעלי ראש. ועוד שקצת אלו ההתחלות הלקוחות מהחוש לא יתכן שיושגו בחוש כי אם בזמן ארוך יעבור החיים האנושיים. הנה זה כלו הוא ממה שיביא לחשוב שיהיה הגעת האדם אל שלמותו בגבול הנמנע. ולזה הקדים החכם הזה וביאר שעור מה שהשיגה החכמה האלהית בזה הענין והכלים אשר הוכנו לאדם להגיע אל שלמותו ומה שיוסרו בו אלו הסבות אשר יחשב בעבורם המנע הגעת ההצלחות לנו. וזה אמנם היה ממנו מזה הפסוק עד אמרו לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי. ובאר תחלה שהש״י שם בטבע בנו עדת האנשים תשוקה לדעת ענייני הנמצאות יותר חזקה מתשוקתינו אל ההנאות הגופייות. וזאת הקדמה אמתית אין ספק באמתתה כבר באר אותה הפלוסוף בראשון ממה שאחר הטבע מההעתקה החדשה. והנה שלמה נתן בזה סבה חזקה והיא הראות חכמת הש״י וגדולתו בנבראות לכל אדם בתחלת הענין מצד השלמות הנמצא בבריאתם. ומזה הצד יהיה חשק כל אדם נפלא לדעת טוב הסדור והיושר אשר בנמצאות אשר יורה הוראה נפלאה על שלמות הפועל כמו שקדם. וזאת הסבה אשר נתן בכאן שלמה היא שלמה מאד וכמעט שהיא מהסבות הנותנות המציאות והם היותר שלמות. והנה הפלוסוף נתן הראיה בזה מפני שאנחנו חושקים אל מוחשי הראות והשמע ממוחשי הריח והטעם והמשוש עם היות אלו המוחשים יותר מיוחסים אל הנאת גופתינו וזה מבואר מעניינם. ולזה יראה שאמנם שם הטבע תשוקתינו אל מוחשי הראות והשמע יותר חזקה עם היות יחסם אל הנאותינו הגופייות יותר מעט להתיחסם יותר אל מה שנקנה בו הידיעה. ולזה נזכרו שני אלו החושים בלבד בזה הספר באמרו הראיני את מראיך השמיעני את קולך. וכבר נתנו קצת האחרונים בזה ראיה אחרת. ואמרו שכל דבר ראוי שיהיה חושק אל שלמותו ואולם ידיעת האמתות הוא שלמותינו ויולידו שאנחנו חושקים אל ידיעת האמתות. והנה זאת הראיה חלושה אצלי. וזה כי זה אמנם היה צודק אלו הודינו ששלמותינו הוא ידוע לנו מתחלת הענין כי אז היה אפשר שנאמר שהוא מחוייב שתהיה תשוקתינו אליו אם היה שתהיה תשוקתינו תמיד אל הטוב. אבל הוא נעלם ממנו בתחלת הענין אם לנו שלמות אחר זולתי אלו השלמיות הגופיים. ואם היה שנוד׳ שאנחנו נדע תכלית הענין שלמות אחר יותר טוב הנה לא ידענו בתחלת הענין מה הוא זה השלמות ותשוקתינו גם כן אינם תמיד אל הטוב. והנראה בעיני שזאת התשוקה אשר נראה אותה מתפשטת בטבע בכל אישי המין ר״ל שכל אחד מהם משתוקק בטבע אל שלמותו אלא שקצתם או רובם הוא קץ בהצעות ומפני זה יניח הענין וישאר עם התשוקה ההיא כאמור תאוות עצל תמיתנו כי מאנו ידיו לעשות.

הנה הסבה בחיוב זאת התשוקה בנו היא שהטבע בעבור ששם בנו זאת ההכנה חוייב שישים בנו כלים ישלם להם צאת זאת ההכנה לפועל. ואם לא, תהיה ההכנה בנו לבטלה. והנה הטבע לא יעשה דבר לבטלה. ובהיות הענין כן והיה בלתי אפשר שנגיע אל השלמות אשר היתה הכנתינו אליו בזולת תשוקה. הנה מן ההכרח היה שישים הטבע בנו זאת התשוקה. ואיך לא יהיה זה והנה תראה שהכח אשר בו יוליד החי שם בו הטבע תשוקה אל זה הפועל למען יגיע ממנו הפועל המכוון להעמיד מציאות המין. וכן שם הטבע תשוקה אל המזון בכל בעל חיים בעת אשר יצטרך אליו כדי שיתנועע אל המזון וזה בשלחו הליחה השחורה אשר תנדנד בפי האצטומכא. וכן הענין בהוצאת השמרים באמצעית המרה האדומה המביאה לזה תשוקה אל הבעל חיים בעת הצטרכו לנקביו. כמו שנזכר בספר בעלי חיים ובמלאכת הרפואה. ואם שם הטבע תשוקה בכמו אלו ההכנות הפחותות ביחס אל השכל האנושי כדי שיצאו אל הפעל המכוון בהם עם הגלות פעולותיהם בתחלת הענין כל שכן שהיה ראוי שישים תשוקה בזאת ההכנה הנכבדת אשר בה האדם אדם עם העלם ממנו אופן פעולתה בתחלת הענין. ובכלל הנה זאת התשוקה היא אחד מהכלים אשר המציא בנו הש״י להגיענו אל שלמותינו האחרון. והנה זכר עוד שלמה בכאן כלי אחר נתן לנו הש״י להיישירנו אל הצלחתנו והם השלמים אשר ימצאו בכל דור ודור המיישרים זולתם אל השלמות אם מפיהם אם מפי כתבם בחשק הטבעי אשר להם בזה כאלו היה זה מן הטבע להדמות אל הש״י כפי היכולת אשר שפע ממנו זה המציאות השלם לא להגיע לו שום תועלת. והנה בזה האופן תשלם הסבה בסור כל המונעים אשר נזכרו. אולם המונע הראשון והוא העלם ממנו מהות ההצלחה יסור בזה האופן. אם לפי שאלו השלמים כבר יודיעוה לנו כפי היכולת. אם מפני היישירם אותנו אליה. וזה שעם היישירם אותנו אליה לא נמנע הגעת ההצלחה לנו מפני העלם ממנו ציורה. כי מי שיעשה מעשה מה מעצמו יחוייב בו שיהיה ידוע התכלית מעת התחילו בפועל אם לא יגיע אליו כי אם במקרה. ואולם מי שיישיר זולתו לעשות מעשה מה לא יחוייב בפועל שיצייר התכלית אשר בעבורו נעשה המעשה ההוא ואולם יחוייב זה במי שיישירהו לעשות זה המעשה וזה מבואר בנפשו. ולזה תמצא בכל מלאכה נראה לנו הפלגת הש״י הראות חזק. ולזה אהבוהו העלמות והם הנערות הקטנות אשר לא היו לאיש ר״ל הנפשות המדברות טרם צאת הכנתם לפועל. כי החשק הטבעי הוא לנכבד וכל שיהיה החשוק יותר נכבד יהיה החשק יותר חזק. ואולם אמרו לריח שמניך טובים הנה כבר ידעת איך המשילו החכמים והנביאים הידיעות במשקים כאמרו הוי כל צמא לכו למים. ושתו ביין מסכתי. ושמן על ראשך אל יחסר. וכבר נתנו רז״ל הסבה בזה החקוי והמשל. ובכלל הנה בעבור שהושאלה האכילה והשתייה לענין הלמוד כמו שביאר הר״מ ז״ל ונתן הסבה בזה בספרו הנכבד מורה הנבוכים למה הושאלו המזונות והמשקים לענייני החכמות. והנה המשיל הנכבדת שבהשגות אל השמן להיותו נכבד שבמשקים והעולה על כלם. וכבר ידעת שהנכבד שבמיני ההשגות הם המושכלות. והנה ליתרון חכמת הש״י הנראה בדברים הנמצאים בתחלת הענין למה שבהם מטוב הסדר והיושר והשלמות האפשרי בהם ולהיותם מעירים האדם לעיין בהם עד שידע אופן החכמה במציאותם על מה שהם עליו קראם שמנים טובים ר״ל רוקחים כי השמן הרוקח יקרא שמן הטוב כאמרו כשמן הטוב שיורד על הזקן זקן אהרן. והנה קראם שמנים טובים לשתי הסבות האלו רצוני מצד מעלתם בעצמם ומצד היותם מעירות האדם לעיין בהם עד שידעם בשלמות עד כמו שישתוקק האדם שישיג המורח כאשר הרגיש בטוב ריחו. ואמר כי למה שנריח תחלה מאלו המושכלות הנפלאות קודם שנשיגם ידענו כי שמך הנכבד הוא כמו השמן הטוב שיורק מכלי אל כלי שיורגש בריחו הרגש חזק כן שמך הנכבד נראה הראות חזק לריח אלו השמנים הטובים. כי השלמות המתמיד הנמצא בהם הוא ממה שיורה הוראה חזקה על מציאותך ושלמותך כי אי אפשר היות מציאותם מעצמם או בקרי עם היותם בזה השלמות אשר הם עליו וזה הסדור המתמיד. ויסבול שתהיה הכונה באמרו שמן תורק שמך מה שיורה על ההשפעה כאלו אמר שלריח שמניך טובים והוא מה שנריח בתחלת הענין מאלו הסדורים אשר בנמצאות ידענו ששמך הוא סדור ישפעו ממנו כל אלו הסדורים. וזה שכבר יראה באלו הנמצאות למה שבהם מטוב החכמה והסדור שמציאותם הוא נשפע ממך. ולזה יעירנו ריח השמנים אל שנודה שבכאן נמצא אחד ישפעו ממנו אלו הנמצאים ושזה הנמצא הוא בתכלית המעלה והשלמות להיות מה שישפע ממנו בזה האופן מהשלמות. ולזה אהבוהו העלמות והם הנערות הקטנות אשר לא היו לאיש ר״ל שנפשות המדברות טרם צאת הכנתם לפועל יחשקו להשיג אותך ולהשיג מה שבמציאות אלו הנמצאים על מה שהם עליו מטוב הסדור והיושר וזה החשק הוא הסבה אל שנשתדל להגיע אל שלמותינו.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך נזכירה דודיך מיין מישרים אהבוך – אמר אל הש״י מורה על חוזק החשק ורוב המונעים שיישירהו אליו וימשכהו עד שירוצו אחריו הוא ושאר הכחות הנפשיות. וזה יהיה כשיכנעו שאר הכחות הנפשיות לעבודת השכל. או ירצה בזה באמרו נרוצה הוא והדומים לו ר״ל שאר בעלי השכל להיות זה החשק בכל שאר האנשים בטבע והוא נראה יותר. ואולם יחס הפועל בזה לש״י לפי שהאדם לא יוכל להגיע אל שלמותו אם לא במה שישפע עליו מהש״י. ועוד שלרבוי המונעים צריך עזר אלהי למשכו אליו. ואמר על צד התשוקה שאם נגיע אל זה התכלית ר״ל שיביאנו הש״י חדריו זה יהיה תכלית הגיל והשמחה. ובאמת כי זה הגיל והשמחה מה שאין לשמחות הגופיות יחס אליו. כי התענוג השלם והשמחה השלמה הוא כשיושג הנכבד בהשגה שלמה אמתית כמו שהתבאר במקומותיו. ולזה אמר דוד ע״ה שובע שמחות את פניך. ואמרו רז״ל שהשמחה במעונו ירצו שתכלית השמחה היא במדרגת הש״י. והנה רצה בזה שהתכלית המכוון בנו הוא אשר נחשוק אליו ראשונה חשק נפלא וזה ממה שיישירנו אל שנגיע אל התכלית כמו שקדם. ואמר שכבר יראה היות חוזק הגיל והשמחה למי שיגיע אל זה התכלית וזה ממה שנריח בתהלת הענין מדודיך ר״ל מהדברים אשר יביאונו לחשוק בך הוא יותר נבחר אצלנו מיין רצוני מתאוות הגופיות. ויהיה אמרו מישרים אהבוך שם תחת שם התאר כי כבר ימצאו מזה המין רבים בלשוננו. וירצה בזה שבעלי המישרים אשר אהבו הש״י ר״ל אשר התעוררו לראות יושר הנמצאות ואופן החכמה בהם יבחרו מה שיריחו מדודיך יותר מיין. והנה פירשנו נזכירה. נריח. על דרך אזכרתה. ועל דרך בכל מקום אשר אזכיר את שמי לפי הפירוש הנכון.

שחורה אני ונאוה בנות ירושלים כאהלי קדר כיריעות שלמה – אמר השכל ההיולאני לשאר כחות הנפש שהיא שחורה בתחלת הענין לפי שהיא משוללת מכל מושכל והיא עם זה נאה מצד ההכנה אשר לה לקבל כל מושכל כאשר יהיה לה מי שיעירה על זה. ואמרה שעם השחרות אשר לה בעצמותה מצד הסכלות אשר יהיה לה בדברים ראשונים הנה יש לה ידיעות יבדילוה מהביט אל מה שראוי שתביט אליו ותעיין בו. ואלו הידיעות הם המונעים אשר לה מצד החומר אשר יוסיפו על שחרותה שחרות. והמשיל השחרות אשר לה מצד החומר לאהלי קדר שהם חשוכים מאד מצד יתרון החום עם ששם קדר מורה על השחרות. וכאלו אמר כאהלי קדר שהם חשוכים מאד כן יריעות שלמה. כי לפעמים ידמו בלשון הקדש בשני כפי״ן כעמי כעמך כשפחה כגברתה והדומים להם.

אל תראוני שאני שחרחרת ששזפתני השמש בני אמי נחרו בי שמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי – אמרה לשאר כחות הנפש מבארת מה הם לו הידיעות שזכרה בפסוק הקודם שלא יבוזו אותה מצד הכפל שחרותה לפי שהשחרות ההוא אינו לה מעצמה אבל מחוץ כמו שחרות מי ששזפתהו השמש. וזה לפי המשל. ואולם לפי הנמשל ירצה שהשחירוה הדברים הגופיים אשר הם תחת השמש והם הדברים ההוים הנפסדים אשר החשק להמשך אליהם מונע אותה מהשלמות. ויחס אותם אל השמש להגלות פעולותיו בהם. וכמו זה אמר בספר קהלת שיעמול תחת השמש המהלכים תחת השמש. וביארה מי הם אשר ימשיכוה לאלו העניינים הגופיים ואמרה ששאר כחות הנפש יסבבו שלא תטור כרמה כשתעשה הפעולה המיוחסת אליה אשר בה תתן כרמה פריה ושמוה משתדלת בפעולות הגופייות המיוחסו׳ אליהם. וקראה אלו הכחות המושכים אותה אל התאוות הגופיות בני אמה לפי שהנפש מצד שהיא אחת היא אם לכל אלו הכחות אשר יסתעפו ממנה. וקראה אותה בנים לפי שהם כחות פעולות. והנה הכחות המתפעלו׳ מהם ר״ל הנשמעים אליהם הם בנות ירושלים. והנה מבואר למי שידע הנפש וכחותיה כי מהכחות הנפשיות ימצא מה שהוא במדרגת המניע והפועל ומהם מה שהוא במדרגת המתנועע והמתפעל. ואולם אמרנו שהרצון באמרו שחרחרת הכפל השחרות הוא מבואר וזה כי פעמים יהיה ההכפל לחזוק כאמרו יפיפית מבני אדם.