Shemuel II 4 – שמואל ב ד‏ – Mikraot Gedolot

(א) וַיִּשְׁמַ֣ע בֶּן⁠־שָׁא֗וּל כִּ֣י מֵ֤ת אַבְנֵר֙ בְּחֶבְר֔וֹן וַיִּרְפּ֖וּ יָדָ֑יו וְכׇל⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל נִבְהָֽלוּ׃

And when Saul's son heard that Abner had died in Hebron, his hands became feeble and all the Israelites were dismayed.

תרגום יונתןר״י קראאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וּשְׁמַע בַּר שָׁאוּל אֲרֵי מִית אַבְנֵר בְּחֶבְרוֹן וְאִתְרַשְׁלוּ יְדוֹהִי וְכָל יִשְׂרָאֵל אִתְבְּהִילוּ.

וישמע בן שאול כי מת אבנר בחברון – כי אבנר שהמליכו מת בחברון.

וירפו ידיו וכל ישראל נבהלו – כל ישראל שהיה איש בשת מלך עליהם נבהלו כשמעם כי מת אבנר שר צבא אשר לשאול שהיה מחזק המלוכה ביד איש בושת, עכשיו הולך ומספר איך כלו כל בית שאול וזרעו וגואלו ורעהו.

וישמע בן שאול וגומר. אמר שאיש - בשת רפו ידיו וכל ישראל נבהלו בשמעם שמת אבנר, אבל היה זה לאישבשת להיותו בן שאול ורוע מערכת אביו היה אחריו, ולזה לא קראו בשמו ואמר לבד וישמע בן שאול. והנה נבהלו כל ישראל, כי מהם אמרו שדוד צוה להרגו אחרי שלא הרג את יואב ואבישי, והוקשה להם למה עשה כן אחרי שהיה כבר אבנר אחריו? ומהם היו אומרים שדוד היה נקי כפים ובר לבב בזה, והוקשה להם אם כן למה לא הרג את הרוצחים? ולכן נבהלו כלם כאנשים שאינם יודעים האמת וקשה להם הדבר מכל הצדדים:

וירפו – מלשון רפיון, והוא ענין יאוש.

בן שאול – לפי כשמת אבנר, לא נשאר מי להתחזק עמו במלכותו, ועוד לא נשאר בו כח מלכות רק מצד היותו בן שאול המלך, לזה לא הזכירו בשמו.

נבהלו – היות ידעו שלבב אבנר היתה שלם עם דוד, וחששו שעם כל זה נהרג בעצתו, ופחדו לנפשם שלא ינקום בכולם, ובעבור זה לא המליכוהו עד שנהרג איש בושת ועשה דוד שפטים בההורגים, ובזה ידעו למפרע שהיה דוד נקי מדמי אבנר, ואז באו כולם להמליכו.

וישמע סיפר הרושם שנעשה במיתת אבנר, שלא נשאר עוד איש יתחזק במלכות שאול, כי בן שאול עצמו רפו ידיו – וכן ההמון בכלל נבהלו – וכן לא נשאר איש יעמוד במקום אבנר להצביא את העם, כי,

וירפו ידיו – אף על פי שחרה אף אבנר בו ונשבע להעביר המלוכה ממנו היה מקוה שישוב מחרון אפו, או שדוד לא ירצה לכרות עמו ברית ובכן יהיה מוכרח לשוב אליו.

וַיִּשְׁמַע איש-בשת¹ בֶּן שָׁאוּל כִּי מֵת אַבְנֵר שהמליכו², בְּחֶבְרוֹן, וַיִּרְפּוּ יָדָיו – והתייאש³, לפי שלא נשאר מי שיסייע לו להתחזק במלכותו⁴, וְגם כָל יִשְׂרָאֵל נִבְהָלוּ היות וידעו שלבב אבנר היה שלם עם דוד, וחששו שעם כל זה נהרג בעצת דוד, ופחדו לנפשם שלא ינקום דוד בכולם⁵:

1. המקרא לא ציין את שמו, כי לא נשאר בו כח מלכות רק מצד היותו בן שאול המלך. ואברבנאל מבאר כי נכתב בן שאול לומר שרוע מזלו של אביו היה אחריו.

2. ר״י קרא.

3. מצודת דוד.

4. מצודת דוד, מלבי״ם.

5. ואף שידעו שאבנר לא נהרג בעצת דוד (כמו שמפורש בפרק הקודם פס׳ ל״ו), עם כל זאת חששו מנקמתו, ובעבור זה לא המליכו את דוד עד שנהרג איש בושת ועשה דוד שפטים בהורגים, ובזה ידעו למפרע שהיה דוד נקי מדמי אבנר, ואז באו כולם להמליך את דוד, מצודת דוד. ואברנאל מבאר שהם לא ידעו את האמת האם נהרג אבנר בעצת דוד או לא, ולכן נבהלו כולם כאנשים שאינם יודעים האמת וקשה להם הדבר מכל הצדדים.

תרגום יונתןר״י קראאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ב) וּשְׁנֵ֣י אֲנָשִׁ֣ים שָׂרֵֽי⁠־גְדוּדִ֣ים הָי֪וּ בֶן⁠־שָׁא֟וּל שֵׁם֩ הָאֶחָ֨ד בַּעֲנָ֜ה וְשֵׁ֧ם הַשֵּׁנִ֣י רֵכָ֗ב בְּנֵ֛י רִמּ֥וֹן הַבְּאֵרֹתִ֖י מִבְּנֵ֣י בִנְיָמִ֑ן כִּ֚י גַּם⁠־בְּאֵר֔וֹת תֵּחָשֵׁ֖ב עַל⁠־בִּנְיָמִֽן׃

And Saul's son had two men who were captains of bands. The name of one was Baanah, and the name of the other Rechab, the sons of Rimmon the Beerothite, of the children of Benjamin. For Beeroth also is reckoned to Benjamin,

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וּתְרֵין גַבְרִין רַבָּנֵי רֵישֵׁי מַשִׁרְיָן הֲווֹ עִם בַּר שָׁאוּל שׁוּם חַד בַּעֲנָא וְשׁוּם תִּנְיָנָא רֶכֶב בְּנֵי רִמוֹן דְמִבְּאֵרוֹת בְּנֵי בִנְיָמִין אֲרֵי אַף בְּאֵרוֹת מִתְחַשְׁבָא עַל דְבֵית בִּנְיָמִין.

^אושני אנשים שרי גדודים היו בן שאול – הכוונה היא ׳לבן שאול׳.

א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר״י אבן בלעם בכ״י אוקספורד בודליאנה Heb 44.

היו בן שאול – היו לבן שאול, כמו: למועד אשר שמואל (שמואל א י״ג:ח׳) – אשר לשמואל.

Were for the son of Shaul Were for the son of Shaul similar to "until the time of Shemuel" (Shemuel I, 13, 8) – of Shemuel.

ושני אנשים שרי גדודים היו בן שאול – פתרונו: היו עם בית שאול הוא איש בשת.

שם האחד בענה... בני רימון הבארותי מבני בנימין כי גם בארות תחשב על בנימין – אך הם בשמעם כי מת אבנר בחברון (שמואל ב ד׳:א׳) רפו ידם וברחו להם.

היו בן שאול – עם בן שאול, וכשנהרג שאול הלכו למקומן והרגו את בן שאול אדוניהם כסבורים למצוא חן בעיני דוד.

היו בן שאול – כמו: לבן שאול, או: עם בן שאול, כתרגום. או שרי שזכר עומד במקום שנים, כאילו אמר: שרי בן שאול.

ומנחם פירשו: היו – כמו: שברו, וכן: נהייתי ונחליתי (דניאל ח׳:כ״ז), ור״ל המיתו אותו.

וספר ענין זה הנה להודיע כי אלה שהרגו בן שאול כבר היו עמו, ושריו היו, לפיכך לא נשמרו מהם בני הבית בבואם תוך הבית ובחדר משכבו, וחשבו שכדי לדבר עמו נכנסו. ומה שאמר: ויברחו הבארותים (שמואל ב ד׳:ג׳) לא ספר על מה ברחו, אולי היו להם דברי מריבה עם שאול או עם בנו ועתה שבו אליו, אולי השלימו עמו טרם בואם ובאו עד לביתו ולא נשמרו מהם. ויהיה פירוש לוקחי חטים (שמואל ב ד׳:ו׳) לזה הפירוש שבאו עם לוקחי חטים לדבר עם בן שאול.

ולפירוש שפירש מנחם: המיתו, יהיה פירוש הענין כן כי אלה השרים הרגו בן שאול, ולא אמר זה על איש בשת אלא על בן אחר שהיה לשאול, והרגו אותו או בחיי שאול או אחרי מותו, לפיכך ברחו גתימה והיו שם גרים עד היום הזה (שמואל ב ד׳:ג׳), שבאו להרוג איש בשת למצוא חן בעיני דוד ולשוב לנחלתם בארות. וכשבאו לבית איש בשת התנכרו ועשו עצמם כלוקחי חטים. וכן תרגם יונתן: כזבני חטין. ונכנסו לביתו לחדר משכבו והרגוהו, ובני הבית לא נשמרו מהם כי אמרו שידברו עמו לקחת חטים ממנו.

כי גם בארות תחשב על בנימן – כמו: אל בנימן, וכן: ותתפלל על י״י (שמואל א א׳:י׳) – כמו: אל י״י, על שפן הסופר (מלכים ב כ״ב:ח׳) – כמו: אל.

ומה שאמר: כי גם בארות – והנה בארות נחשבת בתוך ערי בנימן, אם כן מה הוא: גם, אולי היתה על הגבול והיו חושבים בני אדם כי אינה לבנימן הודיע כי גם היא תחשב לבנימן. וכל זה להודיע כי משבט בנימן היה, שהיה משבט שאול יצאו לו מכלים ביתו וממלכתו. ומה שספר גם כן הנה ענין מפיבושת בן יהונתן להודיע כי במות איש בשת לא נשאר לבית שאול יורש עצר וראוי למלכות כי מפיבשת בן יהונתן נפל ונעשה נכה רגלים, ולשאול לא נשאר כי אם בני רצפה הפלגש.

ושני שרי גדודים היו בן שאול – פירוש: לבן שאול, וחסר הלמ״ד.

היו בן שאול – כמו לבן שאול.

ובהיות אישבשת רפה ידים, מלאם ידם לשני אנשים שרי גדודים שהיו עם אותו בן שאול שזכר והיו מבני בנימין קרוביו ושרי גדודיו.

שרי גדודים – במקצת ספרים המאריך ברי״ש לא בשי״ן וי״ס בגלגל ויש גם כן בלא שום טעם הצד השוה שבהם שאין שום טעם בשי״ן.

בן שאול – כמו לבן שאול, ותחסר הלמ״ד.

שרי גדודים – שרים על אנשי החיל היו לבן שאול.

כי גם בארות וגו׳ – אולי עמדה מחוץ לגבולם, ולא היה ידוע לכל אשר היא מבנימין.

שני אנשים שרי גדודים היו (תחלה) לבן שאול והם היו מבני בנימין שהוא משבטו של שאול וגם עליהם לא יכול להשען עתה, כי,

שרי גדודים – שרי מחלקה אחת מן הצבא ופקודתם לבז בז בארץ האויב.

תחשב על בנימין – בארות לא רחוקה מן הגבול ואחר התמעט בני בנימין אולי נתישבו שם מבני יהודה המרובים באוכלוסין, ע״כ אמר שאף על פי שנראה שהיא נחלת יהודה תחשב על בנימין.

וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים שָׂרֵי גְדוּדִים על אנשי החיל¹ הָיוּ בתחילה² לאיש-בשת בֶן שָׁאוּל, שֵׁם הָאֶחָד בַּעֲנָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִי רֵכָב והם היו בְּנֵי רִמּוֹן הַבְּאֶרֹתִי והיו³ מִבְּנֵי בִנְיָמִן שהוא משבטו של שאול⁴, כִּי גַּם בְּאֵרוֹת תֵּחָשֵׁב – נחשבה עַל נחלת⁵ בִּנְיָמִן, אולם גם עליהם לא יכול היה איש-בשת להישען עתה⁶, כי בשומעם שמת אבנר בחברון רפו ידם וברחו להם⁷:

1. מצודת דוד.

2. מלבי״ם.

3. מלבי״ם.

4. מלבי״ם.

5. ואולי בגלל שהיתה בגבול לא ידעו כי היתה שייכת לבנימין, ולכן המקרא ציין זאת, רד״ק, מצודת דוד.

6. מלבי״ם.

7. ר״י קרא.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ג) וַיִּבְרְח֥וּ הַבְּאֵרֹתִ֖ים גִּתָּ֑יְמָה וַיִּהְיוּ⁠־שָׁ֣ם גָּרִ֔ים עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃

and the Beerothites fled to Gittaim and have been sojourners there until this day.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארי״דר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַעֲרַקוּ אֱנַשׁ בְּאֵרוֹת לְגִתָּיִם וַהֲווֹ תַמָן דַיָרִין עַד יוֹמָא הָדֵין.

ויברחו הבארתים – כשמת שאול, שעזבו בני ישראל הערים שסביבות פלשתים, כמו שאמור למעלה, אז ברחו הבארותים.

And the Be'erosites fled When Shaul died, the people of Yisroel abandoned the cities that surround the Peleshtim as is mentioned above.⁠¹ It was then that the Be'erosites fled.

1. Shemuel I, 31,7.

(ג-ה) הה״ד: ויברחו הבארותים גתימה ויהיו שם גרים עד היום הזה, ולאחר זמן חזרו להם ובאו להם אל בית אדוניהם איש בשת ומצאוהו שוכב את משכב הצהרים.

ויברחו הבארתים^א גתימה – פירוש: כשמת שאול ועזבו ישראל הערים אשר סמוכות לפלשתים ברחו הבארתים ויצאו מבארות.

א. כן בכ״י לונדון 24896, פריס 218, וכן בפסוק. בכ״י לייפציג 41, פריס 217: ״הבראתים״.

ויברחו הבארתים – לא זכר למה כי אין זה חובה.

ויברחו מאישבשת קודם לזה (לסבה מה שלא זכרה הכתוב) אותם השני אנשים הבארותים, ר״ל בני רמון הבארותי והלכו גתימה. ויהיו שם גרים עד היום הזה, ר״ל עד היום ההוא שבאו להמית אישבשת, כי בשמעם שמת אבנר ורפו ידיו יתעוררו לזה הפועל המגונה. ויהיה לפי זה אמרו היו בן שאול חסר למ״ד כמו היו לבן שאול, כמו (שמואל א י״ג ח׳) למועד אשר שמואל. ומנחם פירש ששני האנשים האלה הרגו קודם לזה ימים רבים בן שאול אחר, לא אישבשת כי אם לבן שאול אחר, ולכן ברחו גתימה והיו שם גרים עד היום הזה שבאו להרוג את אישבשת.

ויברחו – ברחו מאז, ולא הוזכר למה.

עד היום הזה – אשר הרגו לאיש בושת, כי אז נהרגו גם הם בידי דוד, כמה שכתוב בענין.

ויברחו הבארותים גתימה שעל ידי מעשה (שיסופר בפסוק ו) ברחו מארץ ישראל ושם נשארו עד היום הזה (שהרגו את איש בושת), וכן לא נשאר איש מבני שאול ויוצאי חלציו יתמוך שבט ויחזיק את המלכות כי.

ויברחו הבארתים – רש״י פירש שברחו אחר מלחמת גלבע שבני ישראל עזבו הערים ובאו פלשתים ונתישבו בהן (סוף שמואל א׳) ולא נראה, לפי ששם מספר שעזבו הערים שבעבר העמק ושבעבר הירדן ובארות לא היתה שם ורחוקה היא ממקום המלחמה, ועוד היל״ל וינוסו, על כן נ״ל שברחו מפני איזה ענין שעשו ויראו שאיש בושת ימיתם, או הרגו איש מבארות ויראו מגואל דמו.

וַיִּבְרְחוּ הַבְּאֵרֹתִים גִּתָּיְמָה – לגת¹ וַיִּהְיוּ שָׁם גָּרִים עַד הַיּוֹם הַזֶּה בו הרגו את איש בושת²: ס

1. יש מרבותינו שדרשו כי ברחו על כי הרגו בן אחר של שאול, מובא ברד״ק ואברבנאל. ויש מרבותינו שביארו כי ברחו לאחר שהרגו את איש בשת, מלבי״ם. ורש״י מבאר כי כשמת שאול, ועזבו בני ישראל הערים שסביבות פלשתים, כמו שאמור למעלה, אז ברחו הבארותים.

2. מצודת דוד.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארי״דר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ד) וְלִיהֽוֹנָתָן֙ בֶּן⁠־שָׁא֔וּל בֵּ֖ן נְכֵ֣ה רַגְלָ֑יִם בֶּן⁠־חָמֵ֣שׁ שָׁנִ֣ים הָיָ֡ה בְּבֹ֣א שְׁמֻעַת֩ שָׁא֨וּל וִיהוֹנָתָ֜ן מִֽיִּזְרְעֶ֗אל וַתִּשָּׂאֵ֤הוּ אֹֽמַנְתּוֹ֙ וַתָּנֹ֔ס וַיְהִ֞י בְּחׇפְזָ֥הּ לָנ֛וּס וַיִּפֹּ֥ל וַיִּפָּסֵ֖חַ וּשְׁמ֥וֹ מְפִיבֹֽשֶׁת׃

Now Jonathan, Saul's son, had a son that was lame of his feet. He was five years old when the news came about Saul and Jonathan out of Jezreel, and his nurse took him up and fled. And it came to pass, as she made haste to flee, that he fell and became lame. And his name was Mephibosheth.

תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארי״דר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וְלִיהוֹנָתָן בַּר שָׁאוּל בְּרָא לָקֵי בִּתְרֵין רִגְלוֹהִי בַּר חָמֵשׁ שְׁנִין הֲוָה כַּד אָתַת בְּשׂוּרַת שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן מִיִזְרְעֶאל וּנְטַלְתֵּיהּ תּוּרְבַנְתֵּיהּ וְאַפֵּיכַת וַהֲוָה בְּאִתְבָּעֲיוּתָה לְמֶעֶרַק וּנְפַל וַחֲגָר וּשְׁמֵיהּ מְפִיבֹשֶׁת.

ושמו מפיבושת – תאנא לא מפיבושת שמו אלא איש בושת שמו ולמה נקרא שמו מפיבושת שהיה מבייש פני דוד בהלכה, לפיכך זכה דוד ויצא ממנו כלאב שהיה מכלים פני מפיבושת בהלכה.

^אבן נכה רגלים – ׳נְכֵה׳ הוא שם תואר, וכאשר איננו משמש כנסמך צורתו ׳נׇכה׳, על משקל ׳היה דׇוה לבנו׳ (איכה ה, יז), ׳כגן רׇוה׳ (ישעיהו נח, יא). משמעות המילה היא: צליעה.⁠¹ צורת הרבים היא ׳נאספו עלי נכים׳ (תהלים לה, טו).

1. מופיע בפירוש ריב״ש [20א].

א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר״י אבן בלעם בכ״י אוקספורד בודליאנה Heb 44.

וליהונתן בן שאול – מונה והולך איך נשבת מלכות מבית שאול: הוא ובניו נהרגו, וזה הנשאר, הרגוהו על משכבו, ובנו של יהונתן נפל ויפסח.

נכה רגלים – שבור רגלים.

Yohanoson, the son of Shaul had. [The verses] continue to recount how the monarchy was stripped from the house of Shaul. He and his sons were killed and this one [Ish Boshes] was killed on his bed and the son of Yohanoson fell and became lame.

Broken feet Broken feet.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

(ד-ז) ומלמדך הכתוב האיך כילה בית שאול שלא נותר מהם איש ראוי למלוכה, כי איש בושת שמלך נהרג ומפיבושת בן יהונתן לא היה ראוי כי היה נכה רגלים.

וליהונתן בן שאול – פירוש: מפני שהזכיר בריחת הבארתים הסמיך לו שגם בן^א יהונתן נפסח כשברחה אומנתו^ב כששמעה מיתת שאול ויהונתן.

נכה רגלים – פירוש: לשון הכאה ששרשו נכה, וזהו שם התואר מן הקל על משקל יפה תאר.

א. כן בכ״י לונדון 24896, פריס 218. בכ״י לייפציג 41, פריס 217: ״כן״.

ב. כן בכ״י פריס 217, לונדון 24896. בכ״י לייפציג 41: ״אמונתו״.

וליהונתן בן שאול – נכנס זה הפסוק בנתים לרמוז כי לא היה לאיש בשת עוזר מבני בית אביו כי לא נשאר עמו רק זה הנער עם היותו נכה רגלים, וגם זה ישרת עוד להצעה למה שיזכר עוד בדבריו עם דוד.

והנה הכניס בתוך זה הספור ענין מפיבשת, להגיד כי במות אישבשת לא נשאר לבית שאול יורש עצר וראוי למלכות, כי מפיבושת נעשה נכה רגלים, ולא היו לו בנים אחרים כ״א בני רצפה שהיתה פלגש. ונכון אצלי עוד שיכוון הכתוב בזה שהבארותים בהיותם גרים בגתימה, עם היות שהיה ליהונתן בן והוא נכה רגלים, הנה לא התעוררו להמית אותו לפי שחשבו שלא היה ראוי לאדנות, ובאו אל אישבושת שהיה נשוא פנים ומלך ישראל, וזה מודיע רוע לבבם ושכוונו להשחית כל זרע המלוכה מבית שאול עם היותם ממשפחתו ומבית אביו, ולכן נכנס ענין מפיבשת בזה המקום והותרה השאלה הששית:

נכה רגלים – שבור רגלים, כמו: פרעה נכה (מלכים ב כ״ג:כ״ט).

אמנתו – המגדלת אותו, כמו: ויהי אומן את הדסה (אסתר ב׳:ז׳).

ותנוס – וברחה.

בחפזה – ענין מהירות, כמו: ויהי דוד נחפז ללכת (שמואל א כ״ג:כ״ו).

ויפסח – נעשה חגר.

מיזרעאל – אשר נהרגו בהמלחמה ההוא.

ותנס – מפחד פלשתים שלא יבואו אל בית המלך לשלול שלל.

ויפל – הבן ההוא נפל מידה, ונעשה אז פסח (וכתבו כאן, לומר שכוונת הבארתים היה בהריגת איש בושת, בכדי להמליך את דוד, היות כי לא נשאר מי מזרע שאול להמליכו אחריו, כי חשבו שמפיבשת לא הגון למלוכה, על כי הוא פסח ברגליו).

ליהונתן בן שאול בן נכה רגלים וכו׳, שזה האחד נשאר והיה פסח עד שלא יכול להיות מעוז ומחסה למלכות שאול, ובהיות עתה בית שאול על האופן הזה מהחולשה באפס עצור ועזוב.

וליהונתן – בא הספור כאן להודיענו שמפני מומו לא היה ראוי מפיבשת למלוכה א״כ אחרי מות איש בשת אין יורש לשאול, ובני רצפה בת איה היו בני פלגש ולא ראוים למלוכה.

נכה – משרש נכה שרגליו הוכו, ופסח יכול להיות ג״כ בלא מכה כגון שנולד ברגל ארוכה או קצרה.

מפיבשת – ואיש בושת ענוים ובישנים היו כנראה מהמסופר מהם ומזה שמם, מפיבשת, מִפִי בושת, מדבורי ניכר שבישן אני.

והכתוב מספר כיצד הסתיימה המלוכה מבית שאול¹, וְלִיהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל בֵּן נְכֵה – שבור² רַגְלָיִם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים הָיָה בְּבֹא – כשהגיעה שְׁמֻעַת שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן מִיִּזְרְעֶאל אשר נהרגו במלחמה ההיא³, וַתִּשָּׂאֵהוּ אֹמַנְתּוֹ המגדלת אותו⁴ וַתָּנֹס – וברחה⁵ מפחד הפלשתים שלא יבואו אל בית המלך לשלול שלל⁶, וַיְהִי בְּחָפְזָהּ – כשמיהרה⁷ לָנוּס וַיִּפֹּל מִיָּדָהּ⁸ וַיִּפָּסֵחַ – ונעשה אז פסח⁹, וּשְׁמוֹ היה מְפִיבֹשֶׁת:

1. הוא (שאול) ובניו נהרגו, וזה הנשאר (איש-בשת), הרגוהו על משכבו, ובנו של יהונתן (מפיבשת) נפל ויפסח, רש״י. כתב את הסיפור כאן, לומר שכוונת הבארתים בהריגת איש בושת היתה בכדי להמליך את דוד, היות ולא ישאר מישהו מזרע שאול להמליכו אחריו, כי חשבו שמפיבשת לא הגון למלוכה, על כי הוא פסח ברגליו, מצודת דוד.

2. רש״י.

3. מצודת דוד.

4. מצודת ציון.

5. מצודת ציון.

6. מצודת דוד.

7. מצודת ציון.

8. מצודת דוד.

9. מצודת דוד.

תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארי״דר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ה) וַיֵּ֨לְכ֜וּ בְּנֵֽי⁠־רִמּ֤וֹן הַבְּאֵֽרֹתִי֙ רֵכָ֣ב וּבַעֲנָ֔ה וַיָּבֹ֙אוּ֙ כְּחֹ֣ם הַיּ֔וֹם אֶל⁠־בֵּ֖ית אִ֣ישׁ בֹּ֑שֶׁת וְה֣וּא שֹׁכֵ֔ב אֵ֖ת מִשְׁכַּ֥ב הַֽצׇּהֳרָֽיִם׃

And the sons of Rimmon the Beerothite, Rechab and Baanah, went, and came about the heat of the day to the house of Ish-bosheth, as he took his rest at noon.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַאֲזַלוּ בְּנֵי רִמוֹן דְמִבְּאֵרוֹת רֵכָב וּבַעֲנָה וַאֲתוֹ כְּמֵיחַם יוֹמָא לְבֵית אִישׁ בֹּשֶׁת וְהוּא שָׁכִיב יַת שִׁנַת מַלְכַיָא.

^אאת משכב הצהרים – כלומר שנת הצהרים, והמילה משמשת כשם מקום בדברי הכתוב ׳במשכב אשר מלא בשמים׳ (דברי הימים ב׳ טז, י), ומשמשת כשם הכלי שעליו שוכבים בדברי הכתוב ׳משכב וספות׳ (שמואל ב׳ יז, כח).⁠¹

1. על תולדות הפרשנות של הביטוי ״משכב וספות״ ראו: Simon Hopkins, 'II Sam. 17:28 - Beds, Sofas, and Hebrew Lexicography', Scripta Classica Israelica 17 (1998), pp. 2-6.

א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר״י אבן בלעם בכ״י אוקספורד בודליאנה Heb 44.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

כחם היום – בכ״ף.

את משכב הצהרים – תרגם יונתן: שנת מלכיא, כלומר כי מנהג המלכים לישן בצהרים.

והנה אחר זה קשרו שני שרי גדודים אשר לבן שאול על איש בשת והרגוהו בביתו על משכבו בהיותו שוכב משכב הצהרים ונכנסו עם אנשים לוקחי חטים שבאו בתוך הבית, ונשאו את ראשו לדוד למצוא חן בעיניו והוא נקם את נקמת איש בשת מהם וצוה להרגם ולקצץ ידיהם ורגליהם ותלו אותם על הברכה בחברון ויקבור את ראש איש בשת בקבר אבנר בחברון.

(ה-ו) והתנכרו ועשו עצמם כלוקחי חטים, ולא נשמרו אנשי הבית מהם, שהיו מדברים עמו על קנין החטים, ובזה האופן הרגו אותו והלכו להם כדי למצוא חן בעיני דוד:

ולפי הפירוש הראשון יאמר שבאו האנשים הרשעים האלה עד תוך בית אישבשת ונכנסו שם עם אנשים לוקחי חטים שבאו שמה ואז הכוהו אל החומש ונמלטו:

כחם היום – כאשר נתחמם השמש, והוא בחצות היום.

הצהרים – עת התחזק מאור היום, והוא מלשון: צוהר תעשה לתיבה (בראשית ו׳:ט״ז).

וילכו – שבו מגת, והתנכרו והלכו לבית איש בושת.

וילכו בני רמון הבארותי ויבואו כחם היום אל בית איש בושת – לא נשמרו כלל ולא הלכו בלילה רק בעצם היום, בידעם הזמן שאז שוכב משכב הצהרים כי היו לפנים מבני ביתו.

אל בית איש בשת – במחנים.

וַיֵּלְכוּ וישובו מגת¹ בְּנֵי רִמּוֹן הַבְּאֵרֹתִי רֵכָב וּבַעֲנָה וקשרו קשר נגד איש-בשת², וַיָּבֹאוּ כְּחֹם הַיּוֹם בחצות³ אֶל בֵּית – ביתו של אִישׁ בֹּשֶׁת ביודעם שאז הוא נח את מנוחת הצהריים⁴, וְאכן כשבאו הוּא היה שֹׁכֵב אֵת מִשְׁכַּב הַצָּהֳרָיִם כמנהג בני המלכים⁵:

1. מצודת דוד.

2. רלב״ג.

3. מצודת ציון.

4. מלבי״ם.

5. תרגום יונתן, רד״ק.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ו) וְ֠הֵנָּ֠ה בָּ֜אוּ עַד⁠־תּ֤וֹךְ הַבַּ֙יִת֙ לֹקְחֵ֣י חִטִּ֔ים וַיַּכֻּ֖הוּ אֶל⁠־הַחֹ֑מֶשׁ וְרֵכָ֛ב וּבַעֲנָ֥ה אָחִ֖יו נִמְלָֽטוּ׃

And they came there into the middle of the house, as though they would have fetched wheat; and they smote him in the stomach; and Rechab and Baanah his brother escaped.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארי״דר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וְאִינוּן אֲתוֹ עַד גוֹ בֵיתָא כְּזַבְּנֵי חִטִין וּמְחוֹהִי בִּסְטַר יַרְכֵיהּ וְרֵכַב וּבַעֲנָה אֲחוֹהִי אִשְׁתֵּיזָבוּ.

^אוהנה באו עד תוך הבית לוקחי חטים – כבר ביארנו זאת קודם לכן, וה-נ׳ [במילה ׳הנה׳] היא במקום מ׳, ומשמעות הביטוי ׳לקחי חטים׳ היא שהם העמידו פנים שהם מתכוונים לקחת כמות כלשהי של חיטה, אך בליבם התכוונו למשהו אחר.

א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר״י אבן בלעם בכ״י אוקספורד בודליאנה Heb 44.

והנה באו עד תוך הבית – עם תגרים לוקחי חטים.

They came into the interior of the house. Together with the traders, the wheat buyers.

(ו-ח) והנה באו עד תוך הבית – כאילו לוקחי חטים.

ויכוהו אל החומש – כסבורים למצוא הן בעיני דוד.

ויביאו את ראש איש בשת אל דוד בחברון – נמצא איש בשת שהומלך על כל ישראל הרוג ולא נותר לבית שאול שיעשה מלוכה על ישראל¹ כי אם בן אחד שנותר ליהונתן בן שאול והוא נכה רגלים, פסח משתי רגליו (שמואל ב ט׳:ג׳,י״ג), ולא היה ראוי להמליכו תחת איש בשת. נמצאת למד שלא נותר לבית שאול שיצלח למלוכה, לכן נתגלגל הדבר שהוסבה המלוכה לדוד שכיון שמתו כל בית שאול מיד ויבאו כל זקני ישראל אל דוד חברונה וימשחו את דוד למלך על ישראל (שמואל ב ה׳:ג׳).

לקחי חטים – עשו עצמם כסוחרים המבקשים לקנות חטים, וכן תירגם יונתן כזבני חיטין.

1. השוו ללשון הפסוק במלכים א כ״א:ז׳.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

(ו) והנה באו עד תוך הבית לוקחי חטים – כאילו באו לקנות חטים.

והנה באו עד תוך הבית לוקחי חטים ויכוהו אל החומש – כמו עד הנה עזרנו י״י. ובאו שם אנשים שהם לוקחי חטים, והיו בעיצה אחת עם רכב ובענה להרגו, ונמלטו רכב ובענה אחר שהרגוהו ובאו אל דוד.

והנה – לזכרים נכון כמו והמה מצד העברי וההגיון.

לקחי חטים – עשו זה לתחבולה כדי שישקדו בבית.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

והנה באו – בשני ספרים ישנים אחד מהם כ״י ואחד מהם מהדפוס מצאתי כתוב וְהִנֶה וטועים כל האומרים כן כי במסורת נמסר וְהֵנָה ג׳ בקריאה וסימן וְהֵנָה באו עד תוך הבית והנה אמרת הסיתוך (ירמיהו ל״ח). והנה בשבי תלכנה (יחזקאל ל׳).

והנה – כמו והמה.

והנה באו – חזר לספר איך באו ולא הרגישו בהם, ואמר: שבאו תוך הבית ועשו עצמם כלוקחי חטים מאת איש בושת, ואמר שהכוהו בדופן החמישית מול הכבד והמרה, ונמלטו משם.

והנה באו פסוק זה הוא מאמר מוסגר, רצה לומר והם כבר עשו רצח כזה שבעבורו ברחו אז מן הארץ לגת, כי עוד בהיותם שרי גדודים באו עד תוך הבית של לקחי חטים (בית המיוחד לסוחרי חטים) ויכוהו (את בעל הבית) אל החומש – וזה היה הסבה שרכב ובענה נמלטו לגת (כמו שנזכר בפסוק ג).

לקחי חטים – כבר העירותי שבני בנימין היו עשירים בנחלה, שירשו כל שדי אחיהם ההרוגים במעשה פלגש בגבעה, ועושים סחורה בתבואת שדותיהם, ותיבת והנה לשון נקבה זרה היא, וגם חסרה הכ״ף לפני תיבת לקחי, ותיבות רכב ובענה שהן הנושא באות בסוף הפסוק, ואולי ראוי לנקד וְהִנֵה, כלו׳ בבא אל הבית לקחי חטים באו גם רכב ובענה עמהם, ולא הלכו לבית האוצר לקנות עם הסוחרים שעמהם באו רק נכנסו לבית איש בושת והרגוהו, ואח״כ התחברו שנית אל לוקחי החטים וע״י כן נמלטו.

וְהֵנָּה¹ רֵכָב וּבַעֲנׇה הרשעים² בָּאוּ עַד לְתּוֹךְ הַבַּיִת של איש-בשת³, עִם⁴ לֹקְחֵי – סוחרי⁵ חִטִּים ולא הרגישו בהם, שעשו עצמם כאילו באו לקנות חטים מאת איש בושת⁶, וַיַּכֻּהוּ את איש-בשת אֶל הַחֹמֶשׁ – הצלע החמישית מול הכבד והמרה,⁠⁷ וְלאחר מכן רֵכָב וּבַעֲנָה אָחִיו נִמְלָטוּ משם:

1. לדעת מלבי״ם, פסוק זה הינו מאמר מוסגר המספר כיצד רכב ובענה הרגו בעבר באופן כזה ולכך ברחו לגת, והוא מבאר כי עוד בהיותם שרי גדודים באו עד תוך הבית של לוקחי חטים (בית המיוחד לסוחרי חטים) ויכוהו (את בעל הבית) אל החומש, וזה היה הסיבה שרכב ובענה נמלטו לגת (כמו שנזכר בפסוק ג).

2. אברבנאל.

3. אברבנאל.

4. רש״י, אברבנאל. ויש מרבותינו שביארו שבאו כאילו הם עצמם היו סוחרי חיטים, ר״י קרא.

5. רש״י.

6. מצודת דוד.

7. מצודת דוד.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארי״דר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ז) וַיָּבֹ֣אוּ הַבַּ֗יִת וְהֽוּא⁠־שֹׁכֵ֤ב עַל⁠־מִטָּתוֹ֙ בַּחֲדַ֣ר מִשְׁכָּב֔וֹ וַיַּכֻּ֙הוּ֙ וַיְמִתֻ֔הוּ וַיָּסִ֖ירוּ אֶת⁠־רֹאשׁ֑וֹ וַיִּקְחוּ֙ אֶת⁠־רֹאשׁ֔וֹ וַיֵּ֥לְכ֛וּ דֶּ֥רֶךְ הָעֲרָבָ֖ה כׇּל⁠־הַלָּֽיְלָה׃

Now when they came into the house, as he lay on his bed in his bedroom, they smote him, and slew him, and beheaded him, and took his head, and went by the way of the Arabah all night.

תרגום יונתןר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַאֲתוֹ לְבֵיתָא וְהוּא שָׁכִיב עַל עַרְסֵיהּ בְּאִדְרוֹן בֵּית מִשְׁכְּבֵיהּ וּמְחוֹהִי וְקַטְלוֹהִי וְאַעְדִיאוּ יַת רֵישֵׁיהּ וּנְסִיבוּ יַת רֵישֵׁיהּ וַאֲזַלוּ בְּאוֹרַח מֵישְׁרָא כָּל לַיְלְיָא.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

ויבאו הבית – נראה כי אחר שהכוהו ויצאו להם חזרו לבית להסיר את ראשו להביאו לדוד, כי הם הרגוהו כי חשבו למצוא חן בעיני דוד בזה הדבר.

ויבאו הבית – שב להאריך אחר שזכר המכוון בקצור ורבים כן לאין מספר.

(ז-ח) ואמנם אמר פעם שנית ויבאו הבית וגו׳ ויכוהו וימיתוהו, אם לפרש איך היתה המיתה וההכאה שזכר בכלל בראשונה, או להגיד שאחרי שבראשונה באו אל הבית ויכוהו אל החומש וימלטו שניהם, חשבו שלא נשאר מת ושאולי ינצל עדין, ושבו פעם אחרת ויבואו הבית והוא היה שוכב על מטתו, ר״ל מוכה מהם, ואז הכוהו הכאה אחרת וימיתוהו ויסירו את ראשו ויביאוהו לדוד:

ויסרו את ראשו – בס״ס ודפוס ישן חסר יו״ד.

ויבאו הבית – עתה חזר לספר אופן ההכאה, ואמר: בתחלה המיתו אותו, ואחר זה כרתו ראשו.

ויבואו רצה לומר שני הרוצחים האלה שכבר עשו רצח כזה מקדם הן המה שהרגו את המלך גם כן באופן זה שבאו הבית והוא שוכב על מטתו (שכאשר חשבו שבעת הצהרים ישכב כן היה) ויכהו וימיתהו והנה כל זה מורה שהיה איש בושת בטוח לא פחד שיקום איש עליו דאם לא כן היה מעמיד שומרים ולא היו מניחים לאלה ליכנס עד חדר משכבו.

הערבה – מחנים לא רחוקה מן הירדן בנחלת גד, ועברו את הירדן והלכו בסביבות ים המלח אשר לא יעבד שם ולא יזרע ומשם הפכו פניהם למערב ובאו עד חברון.

ואופן ההכאה היה כזה¹ וַיָּבֹאוּ – שבאו² אל הַבַּיִת של איש-בשת וְהוּא היה שֹׁכֵב עַל מִטָּתוֹ בַּחֲדַר מִשְׁכָּבוֹ בביטחה שאף אחד לא יפגע בו³, וַיַּכֻּהוּ מכת מוות וַיְמִתֻהוּ – והרגו אותו וַיָּסִירוּ – וערפו אֶת רֹאשׁוֹ מעליו וַיִּקְחוּ אֶת רֹאשׁוֹ להביאו לדוד, כי חשבו למצוא חן בעיני דוד בדבר הזה⁴, וַיֵּלְכוּ עם ראש איש-בשת דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה כָּל הַלָּיְלָה:

1. מצודת דוד.

2. יש מרבותינו שפירשו כי יתכן ולאחר שהרגו אותו, חזרו שוב לבית לוודא את מותו ולערוף את ראשו לתת אותו לדוד המלך למצוא חן בעיניו, רד״ק, אברבנאל. וכאמור לעיל לדעת מלבי״ם (ראה בפס׳ ו) פסוק זה הוא הפסוק היחיד המתאר את הריגת איש-בשת.

3. מלבי״ם.

4. רד״ק.

תרגום יונתןר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ח) וַ֠יָּבִ֠אוּ אֶת⁠־רֹ֨אשׁ אִֽישׁ⁠־בֹּ֥שֶׁת אֶל⁠־דָּוִד֮ חֶבְרוֹן֒ וַיֹּֽאמְרוּ֙ אֶל⁠־הַמֶּ֔לֶךְ הִנֵּה⁠־רֹ֣אשׁ אִֽישׁ⁠־בֹּ֗שֶׁת בֶּן⁠־שָׁאוּל֙ אֹֽיִבְךָ֔ אֲשֶׁ֥ר בִּקֵּ֖שׁ אֶת⁠־נַפְשֶׁ֑ךָ וַיִּתֵּ֣ן יְ֠הֹוָ֠היְ֠⁠־⁠הֹוָ֠ה לַאדֹנִ֨י הַמֶּ֤לֶךְ נְקָמוֹת֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה מִשָּׁא֖וּל וּמִזַּרְעֽוֹ׃

And they brought the head of Ish-bosheth to David to Hebron, and said to the king, "Behold the head of Ish-bosheth the son of Saul your enemy, who sought your life; and Hashem has avenged my lord the king this day of Saul and of his seed.⁠"

תרגום יונתןר״י קראר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותעודהכל

וְאַיְתִיאוּ יַת רֵישׁ אִישׁ בּוֹשֶׁת לְוַת דָוִד לְחֶבְרוֹן וַאֲמַרוּ לְמַלְכָּא הָא רֵישׁ אִישׁ בֹּשֶׁת בַּר שָׁאוּל בְּעֵיל דְבָבָךְ דִבְעָא לְמִקְטְלָךְ וַעֲבַד יְיָ לְרִבּוֹנִי מַלְכָּא פּוּרְעֲנוּתָא יוֹמָא הָדֵין מִשָׁאוּל וּמִזַרְעֵיהּ.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

איבך – היותר נאות שירמז אל שאול בפרט ואם יצדק על שניהם.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

ויתן ה׳ – רוצה לומר: והנה נתן ה׳ וכו׳.

וַיָּבִאוּ אֶת רֹאשׁ אִישׁ בֹּשֶׁת אֶל דָּוִד בְּחֶבְרוֹן וַיֹּאמְרוּ אֶל דוד הַמֶּלֶךְ הִנֵּה רֹאשׁ אִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל אֹיִבְךָ אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ אֶת נַפְשֶׁךָ וַיִּתֵּן – והנה נתן¹ יְהוָה לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ נְקָמוֹת הַיּוֹם הַזֶּה מִשָּׁאוּל וּמִזַּרְעו,ֹ והכתוב מודיע לנו את רוע לבבם שכוונו להשחית כל זרע המלוכה מבית שאול למרות היותם ממשפחתו ומבית אביו²: ס

1. מצודת דוד.

2. אברבנאל.

תרגום יונתןר״י קראר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותהכל

(ט) וַיַּ֨עַן דָּוִ֜ד אֶת⁠־רֵכָ֣ב׀ וְאֶת⁠־בַּעֲנָ֣ה אָחִ֗יו בְּנֵ֛י רִמּ֥וֹן הַבְּאֵרֹתִ֖י וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֑ם חַי⁠־יְהֹוָ֕היְ⁠־⁠הֹוָ֕ה אֲשֶׁר⁠־פָּדָ֥ה אֶת⁠־נַפְשִׁ֖י מִכׇּל⁠־צָרָֽה׃

And David answered Rechab and Baanah his brother, the sons of Rimmon the Beerothite, and said to them, "As Hashem lives, who has redeemed my soul out of all adversity,

תרגום יונתןאברבנאלהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַאֲתֵיב דָוִד יַת רֵכָב וְיַת בַּעֲנָה אֲחוּהִי בְּנֵי רִמוֹן דְמִבְּאֵרוֹת וַאֲמַר לְהוֹן קַיָם הוּא יְיָ דִי פְרַק יַת נַפְשִׁי מִכָּל עָקָא.

(ט-י) וזכר שדוד חרה אפו בראותו המרי והקשר ההוא, ונשבע בה׳ שהוא הרג בצקלג את הנער הכנעני אשר אמר שהרג את שאול להיותו מבשר בעיניו. ומדברי דוד בזה יראה שלא הרג העמלקי את שאול, ושלא המיתו דוד כי אם להגידו זה כמבשר בעיניו, וכחושב שיתן לו עליו בשורה, ומה שאמר שמה (בסי׳ א׳ י״ד) איך לא יראת לשלוח ידך לשחת את משיח השם, יורה שהנער העמלקי המית שאול, אבל המיתה ההיא היה בבקשת שאול ולפי שידע שלא יחיה אחרי נפלו, ומה שאמר כאן כמבשר הוא לפי שהעמלקי היה נראה שמח ונעלז במה שהרג את שאול ולכן נהרג.

אשר פדה וגו׳ – אני מודה שפדה אותי מצרה, ואינני חפץ בנקמה.

ודוד המלך חרה אפו בראותו המרי והקשר ההוא שעשו¹ וַיַּעַן דָּוִד אֶת רֵכָב | וְאֶת בַּעֲנָה אָחִיו בְּנֵי רִמּוֹן הַבְּאֵרֹתִי וַיֹּאמֶר לָהֶם בשבועה² חַי יְהוָה אֲשֶׁר פָּדָה אֶת נַפְשִׁי מִכָּל צָרָה:

1. אברבנאל.

2. אברבנאל.

תרגום יונתןאברבנאלהואיל משהמקראות שלובותהכל

(י) כִּ֣י הַמַּגִּיד֩ לִ֨י לֵאמֹ֜ר הִנֵּה⁠־מֵ֣ת שָׁא֗וּל וְהֽוּא⁠־הָיָ֤ה כִמְבַשֵּׂר֙ בְּעֵינָ֔יו וָאֹחֲזָ֣ה ב֔וֹ וָאֶהְרְגֵ֖הוּ בְּצִֽקְלָ֑ג אֲשֶׁ֥ר לְתִתִּי⁠־ל֖וֹ בְּשֹׂרָֽה׃

when one told me, saying, 'Behold, Saul is dead', and he was in his own eyes as though he brought good news, I took hold of him, and slew him in Ziklag, instead of giving a reward for his news.

תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

אֲרֵי דְחַוֵי לִי לְמֵימַר הָא מִית שָׁאוּל וְהוּא הֲוָה כִּמְבַשֵׂר בְּעֵינֵי נַפְשֵׁיהּ וַאֲחָדִית בֵּיהּ וּקְטַלְתֵּיהּ בְּצִקְלָג דַהֲוָה מְדַמִי לְמִתַּן לֵיהּ מַתְּנַת בְּסוֹרָתֵיהּ.

לתתי לו בשורה – אשר דימה לשמחני, למען תתי לו שכר בשורתו.

He thought I would reward him for his good tidings. He thought he was making me happy in order that I should reward him for his good tidings.

אשר לתתי לו בשורה – כסבור לתת אני לו שכר בשורתו שהביא לי ולמצא חן בעיני, ויש לומר אשר לתתי לו בשורה כלו׳ כפי בשורה שהביא נתתי לו שכרו.

והוא היה כמבשר – בשורה טובה לי בעיניו אשר לתתי לו בשורה – פירושו הוא לא הרג את שאול אלא למען שאתן לו בשורתו, שכיחש לי ואמר לי אני הרגתיו, אף על פי כן ציויתי להורגו דכתיב ויקרא דוד לאחד מן הנערים ויאמר פגע בו ויכהו וימת (שמואל ב א׳:ט״ו). ואף כי רשעים – כמותכם שעשיתם מעשה שהרגתם איש צדיק בביתו על משכבו – כל שכן שאבקש דמו מידכם ובערתי אתכם מן הארץ.

ואהרגהו – והוא לא הרגו, אלא כיון שצוה לאחד מהנערים להרגו כאילו הוא הרגו, ומה שאמר: ואוחזה בו – אפשר שדוד אחז בו והנער הכהו.

אשר לתתי לו בשורה – אשר חשב שאתן לו שכר בשורה. וכן תרגם יונתן: דהוה מדמי למיתן ליה מתנת בשורתיה.

אשר לתתי לו בשורה – פירוש: אשר היה בא לבשרני כדי שאתן לו שכר בשורתו, ותרג׳ דהוה מדמי למתן ליה אגר בשורתא.

בעיניו – לפי דעתו כטעם דרך אויל ישר בעיניו (משלי י״ב:ט״ו), הוי חכמים בעיניהם (ישעיהו ה׳:כ״א).

אשר לתת לו בשרה – הטעם הרגתיו בעבור לתת לו בשורה, כלומר שכר וגמול בשורתו כטעם לא תלין פעלת שכיר (ויקרא י״ט:י״ג).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

ואהרגהו בצקלג – בס״א כ״י הה״א בסגול ובספרים אחרים בשוא וחברו על פי המסורת קשרתי אל אדוני ואהרגהו (מלכים ב י׳) וגם הוא בשני שוואין וכן כתב במכלול דף מ״ה.

בצקלג – הספרים מתחלפים כמ״ש בשמואל א׳ כ״ז.

כי המגיד – מוסב על המקרא שלפניו שאמר חי ה׳ וגו׳, אשר אמת הדבר כי המגיד לי לאמר שמת שאול על ידו.

כמבשר בעיניו – בעיני עצמו היה כמבשר לי טוב.

ואחזה בו – כי מה שצוה לנערו להרגו, הרי הוא כאלו בעצמו הרגו.

אשר לתתי – אשר חשב שאתן לו מתן בשורה.

כי המגיד יש הבדל בין מגיד ובין מבשר, שהמגיד יגיד דבר שאין לחברו בו תועלת בידיעתו, ולפעמים דבר ששמע במקרה מפי אחרים, והמבשר יכוין להודיע דבר שיש לחברו בו תועלת ובא ברוב על בשורה טובה, ועל דבר שראה בעיניו, והנה מיתת שאול היה אצל דוד רק הגדה כי לא חשב להשיג מזה שום תועלת וכ״ש שלא היה אצלו בשורה טובה, אבל בעיניו היה כמבשר לו בשורה טובה, והנה לא אמר שהוא אמר שהמיתו כי באמת לא היה מאמין לו בזה כי חשב שאמר זה כדי שיתן לו שכר בשורה, וזה שכתוב אשר לתתי לו בשורה – ובזה לא האמין כי הוא גמר מיתתו, בשגם שאף לפי דבריו כבר היה שאול בן מות, ובכ״ז הרגתיו יען היה כמבשר בעיניו – ושמח על מיתתו.

כמבשר – לשון בשורה הוא תמיד לטובה, ואם מצאנו בשורה טובה, טוב תבשר ודומיהם, הוא לחיזוק, וכן בשורה בפיו (למטה י״ח:כ״ה) ר״ל בשורה טובה, ואמר כן לפתות פיו לטוב.

לתתי לי בשרה – שכר בשורה, כמו לא תלין פעלת שכיר (קדושים) שכר פעולת שכיר.

כִּי העמלקי הַמַּגִּיד – אשר הגיד לִי לֵאמֹר הִנֵּה מֵת שָׁאוּל וְהוּא הָיָה כִמְבַשֵּׂר לי טוב¹ בְּעֵינָיו, וחשב לשמחני² וָאֹחֲזָה בוֹ וָאֶהְרְגֵהוּ – וציוותי להורגו³ בְּצִקְלָג כעונש על אֲשֶׁר שמח בחושבו⁴ לְתִתִּי לוֹ – שאתן לו מתן⁵ בְּשֹׂרָה:

1. מצודת דוד.

2. רש״י.

3. רד״ק, מצודת דוד.

4. מלבי״ם.

5. מלבי״ם, מצודת דוד.

תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יא) אַ֞ף כִּֽי⁠־אֲנָשִׁ֣ים רְשָׁעִ֗ים הָרְג֧וּ אֶת⁠־אִישׁ⁠־צַדִּ֛יק בְּבֵית֖וֹ עַל⁠־מִשְׁכָּב֑וֹ וְעַתָּ֗ה הֲל֨וֹא אֲבַקֵּ֤שׁ אֶת⁠־דָּמוֹ֙ מִיֶּדְכֶ֔ם וּבִעַרְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם מִן⁠־הָאָֽרֶץ׃

How much more, when wicked men have slain a righteous person in his own house upon his bed, shall I not now require his blood of your hand, and take you away from the earth?⁠"

מקבילות במקראתרגום יונתןר״י קראאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

קל וחומר – בראשית מ״ד:ח׳, שמות ו׳:י״ב, במדבר י״ב:י״ד, דברים ל״א:כ״ז, שופטים י״ד:ט״ז, שמואל א י״ד:ל׳, שמואל א כ״ג:ג׳, שמואל ב י״ב:י״ח, שמואל ב ט״ז:י״א, מלכים א ח׳:כ״ז, מלכים ב י׳:ד׳, ירמיהו י״ב:ה׳, יונה ד׳:י׳-י״א

אַף אֲרֵי גַבְרִין רַשִׁיעַיָא קְטַלוּ יַת גְבַר זַכַּאי בְּבֵיתֵיהּ עַל שִׁווּיֵה וּכְעַן הֲלָא אִתְבַּע יַת דְמֵיהּ מִיֶדְכוֹן וַאֲפַלֵי יַתְכוֹן מִן אַרְעָא.

אף כי אנשים רשעים הרגו את איש צדיק – הרי דברים קל וחומר המגיד לי לאמר הנה מת שאול (שמואל ב ד׳:י׳) שהוא לא הרגו שבלאו הכי יהרג שכן הוא אומר כי ידעתי כי לא יחיה אחרי נפלו (שמואל ב א׳:י׳), אפילו כן אחזתי בו ואהרגהו, כל שכן אנשים רשעים כמות אילו שהרגו את שהן חייבים הריגה ואני חייב לבקש את דמו מידם ולבערם מן הארץ.

ועשה דוד קל וחומר, שאם על זה לבד הרגו, כל שכן שהיה ראוי לעשות לאנשים רשעים שהרגו את איש צדיק בביתו.

ובערתי – ענין הפנוי והסרה, כמו: בערתי הקדש (דברים כ״ו:י״ג).

אף כי – רצה לומר: וכל שכן שאהרוג אתכם, כי הרעותם לעשות יותר ממנו, כי ההורג את שאול, הנה במלחמה הרגו על פי שאלתו, וידע כי לא יחיה עוד אחר אשר היה כבר מוכה בחרב, ואף הפרשים הדביקוהו כמו שכתוב למעלה (א ט׳:י׳) אבל אתם, הלא הרגתם אותו בביתו על משכבו, ומכל שכן שאבקש דמו וכו׳.

אף כי רצה לומר שם לא הרג את שאול וגם אם גמר מיתתו לא היה בבית רק במלחמה שכבר היה בן מות, ואף כי פה שהרגוהו ממש לא במלחמה רק בביתו על משכבו זאת שנית ששאול כבר היה מחוייב מיתה על פי נביא שא״ל מחר אתה ובניך עמי על ידי עונותיו, והם הרגו איש צדיק שלא חטא חטא משפט מות ועתה הלא אבקש רצה לומר,

א. אבקש את דמו,

ב. שחוץ מזה אבער אתכם כי אתם רוצחים שופכי דם נקיים.

צדיק – ראיה למה שכתבתי למעלה ד׳ על שם איש בשת.

אַף כִּי – וכל שכן שאהרוג אתכם, כי הרעותם לעשות יותר ממנו, כי ההורג את שאול, הנה במלחמה הרגו על פי בקשתו, וידע כי לא יחיה עוד שהיה כבר מוכה בחרב, ואף הפרשים הדביקוהו, אבל במקרה זה¹ אֲנָשִׁים רְשָׁעִים הָרְגוּ אֶת איש-בשת אִישׁ צַדִּיק שלא חָטָא חֵטְא שמחייבו מיתה², ועוד שלא הרגו אותו במלחמה³ אלא בְּבֵיתוֹ ועוד עַל מִשְׁכָּבוֹ, וְעַתָּה הֲלוֹא קל וחומר⁴ שֶׁאֲבַקֵּשׁ אֶת דָּמוֹ מִיֶּדְכֶם וּבִעַרְתִּי – והסרתי⁵ אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ:

1. מצודת דוד.

2. מלבי״ם.

3. להבדיל משאול שנגזר עליו למות ע״פ דברי הנביא שמואל שאמר לו ״מחר אתה ובניך עימי״, מלבי״ם.

4. ר״י קרא.

5. מצודת ציון.

מקבילות במקראתרגום יונתןר״י קראאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יב) וַיְצַו֩ דָּוִ֨ד אֶת⁠־הַנְּעָרִ֜ים וַיַּהַרְג֗וּם וַֽיְקַצְּצ֤וּ אֶת⁠־יְדֵיהֶם֙ וְאֶת⁠־רַגְלֵיהֶ֔ם וַיִּתְל֥וּ עַל⁠־הַבְּרֵכָ֖ה בְּחֶבְר֑וֹן וְאֵ֨ת רֹ֤אשׁ אִֽישׁ⁠־בֹּ֙שֶׁת֙ לָקָ֔חוּ וַיִּקְבְּר֥וּ בְקֶבֶר⁠־אַבְנֵ֖ר בְּחֶבְרֽוֹן׃

And David commanded his young men, and they slew them, and cut off their hands and their feet, and hanged them beside the pool in Hebron. But they took the head of Ish-bosheth and buried it in the grave of Abner in Hebron.

תרגום יונתןמיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וּפַקֵיד דָוִד יַת עוּלֵמַיָא וְקַטְלִינוּן וּקְצִיצוּ יַת יְדֵיהוֹן וְיַת רַגְלֵיהוֹן וּצְלָבוּ עַל בְּרֵכָתָא בְּחֶבְרוֹן וְיַת רֵישׁ אִישׁ בּוֹשֶׁת נְסִיבוּ וּקְבָרוּ בְּקִבְרָא דְאַבְנֵר בְּחֶבְרוֹן.

ויקצצו את ידיהם ואת רגליהם – לקיים הלא אבקש את דמו מידכם (שמואל ב ד׳:י״א).

ויתלו על הברכה – כדי שיראום בני אדם וידעו כי דוד ביושר לבבו נקם נקמת בית שאול, ואף על פי שהיו אויביו.

ולכן צוה להרגם ולקצץ את ידיהם ורגליהם ולתלותם. והנה היה מכת המות מדה כנגד מדה, (שמות כ״א כ״ג) נפש תחת נפש, וקצץ ידיהם לפי ששלחו יד במלכ׳, וקצץ רגליהם לפי שהלכו לביתו לעשות כן ושבאו לפניו כמבשרים, וצוה לתלותם על אשר כרתו ראש אישבשת והביאו אותו והיה זה דמות תליה, גם צוה לתלותם כדי לפרסם המעשה הזה אשר עשה להודיע שלמות מדותיו, ושלא ישלח אדם עוד ידו במלך משיח ה׳. ואמנם את ראש אישבשת לקח דוד ושלח לקברו שם בחברון בקבר אבנר לקורבתם:

ויקצצו – כרתו, כמו: וקצץ חנית (תהלים מ״ו:י׳).

על הברכה – אצל מקום כניסת המים, כמו: ברכת גבעון (שמואל ב ב׳:י״ג).

ויקצצו את ידיהם שעשו המעשה, ואת רגליהם שהלכו לבשר את דוד,

ויתלו כדי שלא יזיד עוד איש לשלוח יד במלך, וזה עשה מדין מלך לא מדין התורה.

ויקצצו – כמו שעשו לאדוני בזק לשלם לו מדה במדה, גם אלו הלכו ברגליהם בחשאי ובידיהם כרתו את ראש איש בשת, ולאדוני בזק קצצו בהונותיו קודם מיתתו, ולאלו הרגום ואח״כ עשו בהם שפטים לאיים על עם הארץ ולהודיע שהורג מלך חוטא כפלים.

וַיְצַו דָּוִד אֶת הַנְּעָרִים וַיַּהַרְגוּם וַיְקַצְּצוּ אֶת יְדֵיהֶם שעשו המעשה¹ וְאֶת רַגְלֵיהֶם שהלכו לבשר לדוד², וכנגד עריפת הראש של איש בשת³ וַיִּתְלוּ אותם בראשם עַל הַבְּרֵכָה בְּחֶבְרוֹן כדי שלא יזיד עוד איש לשלוח יד במלך⁴, וכדי שיראו אותם האנשים וידעו כי דוד ביושר לבבו נקם את נקמת בית שאול, וזאת אף על פי שהיו אויביו⁵, וְאֵת רֹאשׁ אִישׁ בֹּשֶׁת לָקָחוּ אנשי דוד וַיִּקְבְּרוּ אותו בְקֶבֶר אַבְנֵר בְּחֶבְרוֹן בשל הקירבה אשר היתה ביניהם⁶: פ

1. מלבי״ם.

2. מלבי״ם.

3. אברבנאל.

4. וזה עשה מדין מלך לא מדין התורה, מלבי״ם.

5. רד״ק.

6. אברבנאל.

תרגום יונתןמיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון