×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
ר״א מבלגנציר׳ אברהם בר שלמהעודהכל
ובגמר חזון עמוס, ישועות אל יעמוס,
ומי יתן והיה, כחזון עובדיה.
{הקדמת המהדיר}
פירושו של ר׳ אברהם בן שלמה התימני לספר עובדיה (מהדורה מוערת ומתוקנת)
בשנת תשס״ז פרסמתי בספר לכבודו של מר עמוס חכם את פירושו של ר׳ אברהם בן שלמה [להלן: ראב״ש] על ספר עובדיה.⁠1 פירוש זה לקוח מתוך פירושו רחב הממדים על נביאים ראשונים ואחרונים, הידוע בפי חלק מיהודי תימן גם בשם ׳מדרש אלציאני׳.⁠2 פירוש זה הוא אחד הארוכים והמקיפים ביותר על ספרים אלה. כתב יד Oxford-Bod. Ms. 2488, הכולל את הפירוש במלואו, משתרע על פני 653 דפים, המכונסים בשלושה כרכים גדולים. הפירוש לספרי תרי⁠־עשר בלבד, שממנו לקוח הפירוש שלפנינו, כולל 183 דפים. אולם אף שהפירוש היה מוכר לחוקרים רבים, לא זכה לראות אור בשלמותו ורק חלקים ממנו נדפסו באכסניות שונות.⁠3 כאמור, ההדרתי את הפירוש לס׳ עובדיה ופרסמתיו, אך למרבה הצער, שני כתבי היד שהיו אז תחת ידי היו חסרים או קשים לפענוח. והנה, במהלך עיסוקי בכתב יד הכולל את פירוש ראב״ש על ההפטרות, נגלה לעינַי שוב פירושו לס׳ עובדיה, והפעם כהפטרה לפרשת ׳וישלח׳. בכתב יד זה הפירוש על ס׳ עובדיה מצוי בשלמותו, ובכלל כך הקטעים החסרים או המשובשים בַּפירוש על הנביאים.
א. זמנו ומקומו של ראב״ש
אין בידינו פרטים על תולדות חייו, זמנו ומקומו של ראב״ש. חלק מן החוקרים שעסקו בסוגיות אלה לא ראו כלל את כתבי היד של חיבוריו, והסיקו את מסקנותיהם באשר לזמנו ולמקומו בהסתמכם על מובאות מדבריו שהובאו בחיבורי אחרים. החכם הראשון שהזכיר את פירוש ראב״ש לנביאים ראשונים היה אלפרד נויבאואר, אולם הוא לא היה בטוח שהמחבר מתימן, אף שמוצא כתב היד שהיה לפניו מארץ זו.⁠4 ב״ז באכר, אגב עיסוקו בחיבוריו של ר׳ תנחום ירושלמי ובהשפעתו על הבאים אחריו, הזכיר את ראב״ש כחכם תימני בן המאה הי״ד.⁠5 דעתו זו של באכר הובאה על ידי הדסה שי, ונראה שהיא מקבלת אותה.⁠6 בועז כהן, הראשון שהדפיס קטעים מתוך פירוש ראב״ש לנביאים ראשונים ואחרונים, הגביל את זמנו למחצית השנייה של המאה הי״ד,⁠7 וכמוהו סבר גם יצחק אבישור.⁠8 יהודה רצהבי, לעומת זאת, שכלל לא היה משוכנע שראב״ש הוא חכם תימני, מאחר את זמנו לבראשית המאה הט״ו,⁠9 ואילו יוסף טובי סבר כי ראב״ש חי בשלהי המאה הי״ד או בראשית המאה הט״ו.⁠10
בקולופון שבסוף אחד מכתבי היד של הפירוש לנביאים ראשונים11 כתוב: ״נשלם פירוש [...] אני קטן התלמידים אברהם בן שלמה יש״ל12 [...] שנת א׳ תשל״ג״. כנהוג בתימן, התִארוך למניין השטרות, ושנת א׳ תשל״ג היא שנת 1422. אחריו בא קולופון של אחד המעתיקים: ״קטן הסופרים [...] שלמה בן שלום בן יוסף [...] נכתב בעיר מדינה׳ בני קיס13[...] ונשלם שנת א׳ת׳ת׳ו׳ שנין לשטרות״ [1495].
תאריך פטירתו של ראב״ש אינו ידוע, אך בהסתמך על מועד כתיבתם של פירושיו לספרי הנביאים ניתן לשער, שנפטר לקראת אמצע המאה הט״ו. וכיוון שכתיבת הפירוש לנביאים ראשונים נשלמה ברבע הראשון של המאה הט״ו, כתיבת הפירוש לנביאים אחרונים, ובכלל כך הפירוש לספרי תרי⁠־עשר נשלמה מן הסתם שנים ספורות אחר כך.⁠14 מסקנה זו עולה בקנה אחד עם האווירה הכללית של הפירוש, המתאימה למאות הי״ד והט״ו, שבהן היה מעמד היהודים בתימן נוח למדי ופעילותם האינטלקטואלית ויצירתם הספרותית הגיעו לשיאן.⁠15
עם זאת, וכנראה בשל אופייה של נבואת עובדיה, המכוונת אליבא דראב״ש נגד בני עֵשָׂו, יש בפירוש שלפנינו פולמוס נגד הנצרות. בראשית פירושו לפסוק ג תוקף ראב״ש – אם כי לא במפורש – את הנוצרים, אשר בזדון ״כפרו בהק׳ב׳ה׳ ובנו מזבחותם בזדון, חלף [=בניגוד] מה שצוה הק׳ב׳ה׳, וחילפו השבת ועשו אותה ביום הראשון ואכלו מאכלות אסורות״. הם גם אלה שייענשו כאשר ה׳מושיעים׳ – אליהו והמשיח, יעלו בהר עשו ויירשו את מקומם. אולם בביאורו לראשית פסוק ב מזהה ראב״ש את ׳אדום׳ עם ׳מלכות רומי׳ ועם הנוצרים. בעקבות חז״ל,⁠16 הוא סבור שהתואר ׳קָטֹן׳ נאמר עליהם משום שכתבם ולשונם אינם מקוריים אלא לקוחים מעמים אחרים:
הִנֵּה קָטֹן נְתַתִּיךָ בַּגּוֹיִם. זו מלכות רומי, שאין לה לא כתב ולא לשון. ואמרו בדרש פיסוק זה: הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ (בראשית כז,לט) – אמרו חכמ׳ אמ׳ עולא: זו איטליא שלהן, זה כרך גדול שלרומי, והיה שלש מאות פרסה על שלש מאות פרסה, ואין לה לא כתב ולא לשון מיוחד לה, אלא כתב עמים אחרים ולשון עמים אחרים, שאין הכתב והלשון אלא לשבעים אומות וזה אינו מהם.
אכן, צורת אותיות הא״ב בלטינית לקוחה בבסיסהּ מן הא״ב היווני, שהוא גופו מבוסס על הא״ב הכנעני והפיניקי. גם השפה הלטינית התפתחה על בסיס של שבט קדום, שככל הנראה ישב באזור לפני שהגיעו אליו מייסדי רומא. אולם, כיוון שהנידון באומה שהיא מיזוג של שבטים, ובעם שמבחינה תרבותית קלט וספג במהלך כל ההיסטוריה שלו השפעות תרבותיות מכל עבר, הרי התוצאה היא תוצר ייחודי, למרות שהוא מבוסס על רבים אחרים. הערכת חז״ל – ובעקבותיהם גם ראב״ש – ביחס לרומי, כאומה ״שאין לה לא כתב ולא לשון״, היא חלק מן התפיסה של רומא כאומה שמבחינה פוליטית היא אימפריה עצומה, אך מבחינה תרבותית מאמצת סממנים מכל הסובב אותה.⁠17
סיבה אחרת לתואר הגנאי ׳קָטֹן׳ היא ש׳אדום׳ קבעו את יום ראשון כיום המנוחה והתפילה במקום יום השבת. בהקשר זה הוא מזכיר את הנוצרים במפורש, שהרי הם בני הדת היחידה שנהגו כך באופן רשמי,⁠18 החל בשנת 321, בעקבות צו רשמי של קונסטנטינוס, הקיסר הנוצרי הראשון:⁠19
אמר על אדום שחילפו השבת ועשו אותה ביום הראשון, הלא עושים כן אלא הנצרים שציוה אותם ישו, ואם הנצרים הם מאדום. מנין זה ידוע שאדום כולם דתיהם ונִמוסיהם על נימוסי הנצרים, שישו, שֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב, נתקבצו עמו אנשים רבים מלשונות רבים ורובם מאדום. ואמרו שמלכות רומי הרשעה והיא אדום כשנתפרסמה בעולם נתערבה במלכות יון וחזרו מלכות אחת, לפי כך חזרה ונקראת איטליא שליון על שמה, ובידוע שזו המלכות איננה משבעים אומות. ופיר׳ איטליא – שם מדינה בארץ יון.
עוד מזכיר ראב״ש סיבה שלישית לשם התואר ׳קָטֹן׳: ״שאין מעמידין מלך בן מלך״.
יש להדגיש, שהתקפה זו של ראב״ש על רומי ועל הנוצרים אינה לקוחה מפירושי רש״י, ראב״ע, רד״ק או ר׳ תנחום, ששימשו מקורותיו העיקריים,⁠20 אם כי היא מבוססת בחלקה על מדרשי חז״ל. נראה שאופייה המיוחד של נבואת עובדיה, המכוונת כלפי ׳אדום׳ שזוהו עם הנוצרים, היא שהביאה אותו לתקוף אותם בצורה גלויה ומפורשת.
עד היום ראו אור בדפוס כל פירושי ראב״ש על נביאים ראשונים (למעט הפירוש על ספר מלכים ב),⁠21 על ספר ישעיהו במלואו,⁠22 על כמה מספרי תרי⁠־עשר,⁠23 וכן קטע מתחילת פירושו לספר יחזקאל.⁠24 בועז כהן, יהודה רצהבי ואחרים פרסמו קטעים מתוך פירושי ראב״ש, בעיקר אלה הכוללים מובאות מרב סעדיה גאון.
ב. אופי הפירוש ומקורותיו
על אופי פירושו לספרי הנביאים מעיד משפט הפתיחה שהקדים ראב״ש לפירושו על נביאי תרי עשר: ״אתחיל לכתוב פירוש תרי עשר מקובץ מהרבה פירושים״ (דף 159ב). יותר מפורט ואינפורמטיבי הוא הקולופון בסוף כתב היד:⁠25
כמל26 פירוש (?)⁠27 תרי עשר בעזרת שדי ב׳ה׳ [...] אברהם בן שלמה ז׳ל׳ ג׳מע⁠[ה] מן ג׳מלה׳ פירושים ואלפירושים מנהא (?) לר׳ דויד בן יוסף קמחי ז׳ל׳ ומנהא לרבינו תנחום הירושלמי ז׳ל׳ [...] ז׳ל׳ [...] מנהא (?) לאנהא מג׳הולין ומנהא לרבותינו ז׳ל׳ אודה⁠(?) ל⁠(?)⁠מי שעזרני עד שה⁠[ש]⁠למתי אותו והוא ברחמיו יסייעיני על מעשה רצונו אמן.
[תרגום]
נשלם פירוש (?) תרי עשר בעזרת שדי ב״ה [...] אברהם בן שלמה ז״ל, שליקט אותו מהרבה פירושים, והפירושים, מהם (?) לר׳ דויד בן יוסף קמחי ז״ל, מהם לרבינו תנחום הירושלמי ז״ל [...] ז״ל [...] מהם (?) לפי שהם עלומים, ומהם לרבותינו ז״ל, אודה⁠(?) ל (?) מי שעזרני עד שהשלמתי אותו, והוא ברחמיו יסייעני על מעשה רצונו אמן
אופיו הלקטני של הפירוש ניכר הן מן המובאות הגלויות שבו והן מן הסמויות, והוא חוזר כחוט השני לאורך כולו. כך, למשל, בפירושו ליהושע, לאחר שהשלים את פירושו, הוסיף: ״והד׳ה מעאני מלחקה ליהושוע מג׳מועה מן מואצ׳ע כת׳ירה״28 [=אלה ביאורים נספחים ליהושע שנלקטו ממקומות רבים]. רוצה לומר, הביאורים המובאים בחיבור זה אינם בהכרח מקוריים, אלא נלקחו ממספר מקורות.
בפירושו על דברי עמוס (ד,ו): ״כה אמר ייי על שלשה פשעי ישראל״, מבחין ראב״ש באופן ברור בין פרשנות פשטית לבין פרשנות מדרשית:
וכבר ידעת שאין דעתינו בזה הפירוש אלא לישב המקרא על אפניו, ואחר שנישב אותו על אופניו לא נמנע מלפרשו בפנים אחרים על דרך דרש, כמו שאמרו שרומז בזה הדבר למכירת יוסף והוא דבר נכון. אבל על פישוט הדברים שהוא אינו מדבר אלא על מי שהיו בימיו וזוכר להם העונות שעושים ברצונם, ועליה נפרע מהן אלא שנפרע מהם על מה שעשו אבותיהם.⁠29
אולם על אף הדיבור בגוף ראשון (׳דעתינו׳, ׳נישב׳, ׳נמנע׳), ההבחנה הפרשנית הנאה בין פשט לדרש אינה חידושו של ראב״ש, לפי שהיא לקוחה (בשינויים קלים) מפירוש ר׳ תנחום ירושלמי על אתר. אכן, מרבה ראב״ש להביא מביאורי קודמיו, בדרך כלל בציון שמם. בנוסף למדרשי חז״ל ולתרגומים הארמיים, שבהם הוא מרבה להיעזר, הוא נוקב בפירושו – בין היתר – בשמות הגאונים: רס״ג,⁠30 רב שמואל בן חפני,⁠31 רב שרירא, רב האי, ובאורח סתמי – ׳תשובות גאונים׳;⁠32 בשמות פרשני המקרא: רש״י, ראב״ע,⁠33 ר׳ דוד קמחי,⁠34 ר׳ יהודה אבן בלעם ור׳ תנחום ירושלמי;⁠35 שמות המדקדקים: ר׳ יונה אבן ג׳נאח ומנחם בן סרוק; שמות המשוררים: ר׳ שמואל הנגיד, ר׳ יהודה הלוי36 ור׳ משה אבן עזרא;⁠37 ושמות חכמים כגון: הרמב״ם,⁠38 ר׳ פרחיה39 ור׳ יעקב בן אלעזר.⁠40
מבין המקורות העיקריים שמהם שואב ראב״ש את ביאוריו, ראוי להתעכב במיוחד על יחסו לר׳ תנחום הירושלמי, הפרשן והמדקדק שפעל במחצית השנייה של המאה הי״ג, בעל הפירוש המקיף בערבית⁠־יהודית על התורה ועל נביאים ראשונים ואחרונים.⁠41 במבוא לפירוש ר׳ תנחום לתרי⁠־עשר כותבת ה׳ שי בשם ב״ז באכר את הדברים הקצרים הבאים: ״אברהם בן שלמה מתימן, מן המאה הי״ד, שחיבר אוסף פירושים למקרא, השתמש בכתביו של תנחום וציטט מתוכם, בלא שהזכיר תמיד את מקורו״.⁠42 ואכן ראב״ש מרבה להביא מר׳ תנחום בשמו, בעיקר מפירושיו למקרא, אך גם ממילונו למשנה תורה לרמב״ם, ׳אלמרשד אלכאפי׳,⁠43 ועוד הרבה יותר שלא בשמו. למעשה הוא מעתיק דפים רצופים מפירוש ר׳ תנחום, עד שפירושו נראה לעִתים כתרגום לעברית וכעיבוד של ר׳ תנחום. בנוסף לכך הוא מצטט גם מקצת מהכרעותיו בין פירושי קודמיו.⁠44
על אף תלותו הרבה של ראב״ש בר׳ תנחום, אפשר לעמוד על ההבדלים בדרכי פרשנותם: ראב״ש מרבה להביא מדרשי חז״ל, ואלו ר׳ תנחום מקצר בהם או אינו מביאם כלל; ראב״ש מרבה לצטט את התרגום הארמי יותר מר׳ תנחום ומאריך בלשונו יותר מקודמו, הנוקט בדרך כלל לשון קצרה. מצד אחר, ראב״ש אינו מפליג בביאורים הסובבים על ענייני לשון. דוגמה אופיינית לדרך פרשנותו היא ביאורו הקצר למלה ׳וְהִתַּמְהוּ׳ בצֶרֶף ׳והַבִּיטוּ וְהִתַּמְהוּ תְּמָהוּ׳ (חבקוק א,ה): ״משפטו ׳התתמהו׳⁠ ⁠⁠״ (דף 260א/3–4). לעומת זאת, ר׳ תנחום שממנו לקוח פירוש זה מאריך מעט יותר בהסבר התופעה הלשונית: ״והמילה ׳התמהו׳ התפעל והתי״ו ההתפעל נבלעה בפ״א הפועל״ (עמ׳ 206). ראב״ש משמיט דיון לשוני ונמנע מהזכרת מונחים דקדוקיים. כך, גם בביאורו על מיכה ד,ז: ״והַנַּהֲלָאָה לגוי עצום״, מסתפק ראב״ש בפירוש קצר בן פחות משורה (דף 240א/5), ולעומתו מביא ר׳ תנחום באותו מקום כמה פירושים, ובהם דברי רס״ג (בלא לנקוב בשמו) ור׳ יונה אבן ג׳נאח. ככל הנראה, יש לתלות זאת בכך שקהל היעד של שני הפרשנים ומטרותיהם היו שונות: ר׳ תנחום חוקר באריכות מהן אותיות השורש, הבניין, דרכי הגזירה הלשונית ועוד, ואלו ראב״ש נמנע מכך ומסתפק בהבהרת הקושי הלשוני מבלי לעסוק בפרטיו.
דוגמה מאלפת אחרת להבדלים בין ראב״ש לר׳ תנחום מצויה בסוף הפירוש לספר יונה. לאחר שביאר את הספר כולו כדרכו, מוסיף ר׳ תנחום פירוש פילוסופי ארוך, שבו הוא מבאר את ס׳ יונה כסיפור אלגורי למצב הנפש היורדת לחיי העולם הזה על מנת להנהיג את האדם בחיים הסוערים ובמשבריהם.⁠45 לעומת זאת, ראב״ש אינו מביא דבר מכל זה, לפי שהוא מגביל את עצמו לפרשנות הפשט ולמדרשי חז״ל, והעיסוק בפילוסופיה זר לו כמעט לחלוטין.⁠46
ג. למקוריותו ולחשיבותו של פירוש ראב״ש
למרות האמור לעיל בדבר אופיו הלקטני של פירוש ראב״ש, יש להדגיש שמצויים בו גם ביאורים מקוריים, שלא מצאם בכתבי קודמיו. מקוריותו ניכרת בכמה תחומים:
א. הוספת ביאורים שאינם מצויים בפירושי ר׳ תנחום, רד״ק וקודמיהם; בעיקר מדרשי חז״ל ותרגומים ארמיים, אך גם פירושים בערבית, שאינם פרי קולמוסו של ר׳ תנחום.⁠47
ב. בדומה למדרשי תימן האחרים, מביא ראב״ש מקורות, ובכלל זה מדרשי חז״ל, שאינם ידועים ממקום אחר.⁠48
ג. הכרעה בין פירושים שונים שהוא מביאם. אמנם במקרים לא מעטים הכרעותיו לקוחות מר׳ תנחום, אולם יש שהכרעותיו מקוריות ועצמאיות.⁠49
פירוש ראב״ש תורם גם לחקר התפתחות הקַבלה בתימן. פירוש זה משתייך לתקופת המעבר בין המדרש התימני ׳הקלַסי׳ – המתאפיין בכך שלשונו עברית וערבית⁠־יהודית ושמקורותיו העיקריים הם התלמודים, מדרשי חז״ל, התרגומים הארמיים וחיבורי הראשונים, לבין המדרש התימני המאוחר׳ – הכתוב בעיקר בעברית והנוטה לדרש, לרמז ולסוד.⁠50 כך, למשל, העדות הראשונה למציאות ספר ׳הזוהר׳ בתימן היא המובאות בשם ׳מדרש ר׳ שמעון׳, הכלולות בפירוש ר׳ אברהם בן שלמה על ספרי נביאים.⁠51
ד. כתבי היד של הפירוש
הפירוש לנביאים אחרונים, ובכלל זה לנביאי תרי⁠־עשר, נשתמר בשני כתבי יד בלבד:
כתב יד ב: אוק׳ בוד׳ (Ms.2488 Opp. Add Fol. 63c). הפירוש משתרע על פני 183 דף, הכתובים בכתב תימני נאה. בכל עמוד 24 שורות, ובכל שורה 12 מלים בממוצע.⁠52 הפירוש לס׳ עובדיה מצוי בדפים 219ב–223א. פרטים על מעתיק כתב היד, מקום כתיבתו וזמנו מצויים בקולופון השני שבסוף הפירוש:
ספרא קלא ומסכינא53 אביגד בן דויד54 ת׳נ׳צ׳ב׳ה׳55 בן סעדיה ר׳י׳ת׳56 הידוע בן מרג׳ז57 אלה׳ ימח⁠[ל לי על] מה ששגיתי וטעיתי ונסתר מעיני כדכ׳ שגיאות מי יבין מנסתרות נקיני אמן כן י⁠[הי] רצון ונבצע58 בחדש טבת שלשנת אתתמג59 לשטרי במדינת צנעא ושלמא לרב⁠[נ]⁠ן ולכל ישראל אמן.
כתב יד ל. בית המדרש לרבנים באמריקה, 1012 L.⁠60 הפירוש כולל ביאורים על הספרים יחזקאל, ישעיהו ותרי⁠־עשר. לאחר הפירוש על ישעיהו (דף 35א) מובא פירוש נוסף, עליו נאמר שהוא ״לא מפירוש רבינו שלמה ז״ל״, דהיינו, אין הוא פירוש רש״י. על ס׳ ישעיהו נאמר בכתב היד: ״פירוש ספר ישעיהו למאור הגדול רבינו שלמה הצרפתי זצ״ל״ (דף 36א). אולם גם בתוך פירוש זה, האמור להיות מועתק מפירוש רש״י בלבד, משולבים פירושים נוספים, בעיקר מפירושי ר׳ תנחום הירושלמי בערבית⁠־יהודית. הפירוש לתרי⁠־ עשר מתחיל בדף 115ב בס׳ הושע, ונקטע באמצע הפירוש לס׳ צפניה. הפירוש לס׳ עובדיה מצוי בדפים 163ב–168א. מצבם של חלק מן הדפים לקוי, ומקצתם מטושטשים ואינם ניתנים לקריאה. בכל עמוד 26 שורות, 12 מלים בממוצע בשורה.
כ״י אוק׳-בוד׳ 2488 עדיף על רעהו, משום שהוא נוח יותר לקריאה בשל מצבו הפיסי. מסיבה זו קבעתי אותו כיסוד למחקרַי על פירושי ראב״ש לנביאים אחרונים, ואלו בכ״י ביהמ״ל השתמשתי להצגת חילופי גרסאות.
כדרכם של חכמים אחרים בימי הביניים בארצות האסלאם (ובמיוחד בתימן), כתב ראב״ש את פירושו בעברית בלולה בערבית⁠־יהודית. חלקה של הערבית בפירוש לספרים הראשונים מצומצם יחסית, אך הוא הולך וגדל בפירוש לספרים האחרונים: זכריה ומלאכי. בפירוש לס׳ עובדיה חלקה של הערבית קטן במיוחד. רובם המכריע של הקטעים בערבית לקוחים מפירוש ר׳ תנחום ירושלמי, אך יש שהוא מביא מקור ערבי אחר.
כאמור בפתיחת המאמר, הפירוש לס׳ עובדיה בשני כתבי היד הנ״ל חסר במידה זו או אחרת. במאמר זה אני מבקש להשלים את המהדורה שפרסמתי בעבר. ההשלמה תיעשה באמצעות כתב יד שלם אחר, הכולל פירוש על ההפטרות לשבתות השנה והמועדים, ובכללן פירוש על ההפטרה לפרשת ׳וישלח׳, שהוא למעשה הפירוש על ס׳ עובדיה.⁠61 כתב יד זה הוא מן הפירושים הארוכים ביותר שבידינו על ההפטריות שמוצאם מתימן. הוא מצוי בכתב יד ביהמ״ל 1012a,⁠62 המשתרע על פני 314 דפים. כתב היד השתמר בדרך כלל במצב טוב והכתב ברובו ברור וקריא. חלקו הארי הוא פירוש על ההפטרות, אולם בתחילתו ובסופו יש כמה הוספות: בתחילתו – ארבעה דפים בכתיבות שונות, ובהם קטע ממחברת התיג׳אן בערבית63 וליקוטים מחיבורים נוספים; ובסופו – ׳מעשה בעשרה זקנים׳. בראש פירוש ההפטרות נכתב באותיות גדולות ומודגשות: ״בשם האל הגדול, הגבור והנורא, אתחיל לכתוב מדרש העניינות שמפטיר64 לכל התורה״. נראה שעל שם פתיחה זו נקרא החיבור בשם ״מדרש העניינות על התורה״,⁠65 זאת בשונה מרוב פירושי ההפטרות שנכתבו בתימן ושנקראו ׳פירוש (או מדרש) הפטריות׳. במאמר על חיבור זה הוכחתי, שמחבר הפירוש על ההפטרות הוא ראב״ש. כמו כן הוכחתי שם שפירוש ההפטרות נכתב לפני הפירוש על הנביאים, וכי אפשר להסתייע באחד כדי לפענח ולהשלים מקומות קשים באחר.⁠66 לענייננו חשובה העובדה שהפירוש על הפטרת ׳וישלח׳, שהוא למעשה גם הפירוש על ס׳ עובדיה, מצוי בפירוש על ההפטרות בשלמותו.
אולם שומה עלינו להדגיש, שאין זה כתב יד אחר של אותו חיבור, אלא מהדורה קודמת שלו. לכן, במקרה של חילופי לשון בין הפירוש על הפטרת ׳וישלח׳ (או על הפטרות אחרות) לבין הפירוש על ס׳ עובדיה (או על נביאים ראשונים ואחרונים אחרים), אין אלה בהכרח חילופי גרסאות, אלא אולי תוצאה של שיקול דעת מחודש מצד ראב״ש עצמו, או עריכה שונה שהוא ערך על פי מה שהתחדש לו בלימודו ובעיונו.
להלן פירושו השלם של ראב״ש לס׳ עובדיה בליווי חילופי גרסאות והערות. ניקוד המִלים מובא כפי שהוא בַּפירוש על ההפטרות. בהערות השוליים הערתי על שינויים בין כתבי יד ב ו⁠־ל לבין כתב יד זה, אך לא ציינתי חילופי גרסאות חסרי משמעות פרשנית, כגון: אמר/אמ׳; כלומר/כלומ׳; שאומרין/שאומ׳; פירוש/פיר׳; ואילו/ואלו; כנחושת/כנחשת; צורכא/צרכא; הד׳א/הד׳י.⁠67 כדי להקל על הקורא והמעיין חילקתי את הפירוש לפסקאות על פי הפסוקים והוספתי את מספריהם. כמו כן הוספתי סימני פיסוק ומראי מקומות לשם הקלת הקריאה וההבנה.
ביבליוגרפיה
אבישור תשנ״ח יצחק אבישור, התרגום הקדום לנביאים ראשונים בערבית⁠־יהודית. ירושלים
אבן ג׳נאח תרנ״ו יונה אבן ג׳נאח, ספר השרשים. מהדורת בנימין זאב באכר. ברלין [ד״צ ירושלים תשכ״ו]
אבן ג׳נאח תשס״ו --, ספר ההשגה. מהדורת דוד טנא ואהרן ממן. ירושלים
איזנשטיין תרע״ה יהודה דוד איזנשטיין, אוצר המדרשים. ניו יורק
איש שלום תרס״א אליהו רבה. מהדורת מאיר איש שלום. וינה [ד״צ ירושלים תשכ״ט]
אלדר תשמ״ו אילן אלדר, טיבן של מחברות התיג׳אן מתימן ומקורותיה של המחברת העברית. מסורות ב, עמ׳ 19–29
באכר 1903 Wilhelm Bacher, Aus dem Wörterbuche Tanchum Jeruschalmi’s. Strassburg
בובר תרס״ג שלמה בובר (מהדיר), אגדת בראשית. קראקא [ד״צ ירושלים תשל״ג]
בן⁠־שמאי תשמ״ז חגי בן⁠־שמאי, ישועה בן יהודה: לדמותו של חכם קראי ירושלמי במאה היא. פעמים 32, עמ׳ 3–20
גלוסקא תשמ״ו יצחק גלוסקא, הצירוף ׳חס ושלום׳ בלשון חז״ל וגלגוליו בעברית. סיני צט, עמ׳ עה–פה
ד׳מארי תשנ״ח סעדיה דוד אלד׳מארי, מדרש הבאור. מהדורת הרב יוסף קאפח. קרית אונו
דסקלו 2019 Raphael Dascalu, A Philosopher of Scripture: The Exegesis and Thought of Tanḥum ha-Yerushalmi. Brill
חבצלת תשנ״א מאיר חבצלת (מהדיר), זכריה הרופא, מדרש החפץ על חמשה חומשי תורה, חלק א – בראשית ושמות. ירושלים
טובי תש״ן יוסף טובי, התאסלמות בקרב יהודי תימן תחת השלטון הזיידי. פעמים 42, עמ׳ 105–126
טובי תשנ״ה/ו --, ידיעות על יהודי תימן בחיבורים ערביים מתימן, (א) פעמים 64, עמ׳ 68–102; (ב) פעמים 65, עמ׳ 18–56
טובי תשנ״ז --, רבי יצחק ונה והתחזקות העיסוק בקבלה בתימן. דעת 38, עמ׳ 17–31
כהן 1943 Boaz Cohen, Quotataions from Saadia’s Arabic Commentary on The Bible from Two Manuscripts of Abraham Ben Solomon. In: Boaz Cohen (ed.), Saadia Anniversary Volume, pp. 75–139. New York
לנגרמן 1995 Y. Tzvi Langermann, Yemenite Philosophical Midrash as a Source for the Intellectual History of the Jews of Yemen. In: Daniel Frank (ed.), The Jews of Medieval Islam: Community, Society and Identity, pp. 335-347. Leiden-New-York-Köln
נויבאואר 1891 Adolf Neubauer, The Literature of the Jews in Yemen. JQR o.s. 3, pp. 604–622
סעדיה תש״ל סעדיה גאון, הנבחר באמונות ובדעות. מהדורת יוסף קאפח. ירושלים
ספיר תש״ה יעקב ספיר, מסע תימן. מהדורת אברהם יערי. ירושלים
סקוס 1945 Solomon L. Skoss (ed.), Kitāb Jāmi‘ al-Alfāẓ of David Ben Abraham al-Fāsī. New Haven,
עדני תשל״ה דוד בן עמרם עדני, מדרש הגדול, בראשית. מהדורת מרדכי מרגליות. ירושלים
פוזננסקי 1924/5 Samuel Poznanski, The Arabic Commentary of Abu Zakariya Yahya [Judah Ben Samuel] Ibn Bal‘am on the Twelve Minor Prophets. JQR 15, pp. 14–25
פוליאק ושלוסברג תשס״ב מאירה פוליאק ואליעזר שלוסברג (מהדירים), תרגומו של יפת בן עֵלי הקראי לספר עובדיה. פעמים 89, עמ׳ 61–82
פינקלשטיין תשכ״ט אליעזר אריה פינקלשטיין (מהדיר), ספרי דברים. ניו יורק
קאפח תשנ״ט–תשס״ו יוסף קאפח (מהדיר), אברהם בן שלמה, פירוש נביאים ראשונים: חלק א – יהושע ושופטים; חלק ב – שמואל א; חלק ג – שמואל ב; חלק ד – מלכים א. קרית אונו
קומיסי תשי״ח דניאל אלקומסי, פתרון שנים עשר. מהדורת יצחק דב מרקון. ירושלים
קרח תשי״ד עמרם קרח, סערת תימן. ערך: שמעון גרידי. ירושלים
ריגלר תשנ״א מיכאל ריגלר, קולופונים של כתבי⁠־יד כמקור לתולדות הספר והסופרים מתימן. בתוך: יהודית דישון ואפרים חזן (עורכים), מחקרים בספרות עם ישראל ובתרבות תימן: ספר היובל לפרופ׳ יהודה רצהבי, עמ׳ 161–179. רמת גן
רמב״ן תשי״ט פירוש הרמב״ן על התורה, מהדורת חיים דוד שעוועל. ירושלים
רצהבי תשל״ח יהודה רצהבי, אוצר לשון הקודש שלבני תימן. תל אביב
רצהבי תשמ״ו --, מובאות חדשות מפירוש ר׳ סעדיה למקרא (מתוך פירוש ר׳ אברהם בן שלמה למקרא). סיני צח, עמ׳ צז–צח.
שאף 1902 Philip Schaff, History of the Christian Church, vol. 3, New York 5
שוסמן תשנ״ד אביבה שוסמן, קווים אלגוריים תיאולוגיים ופולמוסיים בפירוש לספר יונה מאת ר׳ תנחום הירושלמי. פעמים 59, עמ׳ 85–104
שטובר תש״ס שמעון שטובר, הקִבְּלה בין אסלאם ליהדות: מפולמוס לקליטה והטמעה. בתוך: יהושע בלאו ודוד דורון (עורכים), מסורת ושינוי בתרבות הערבית⁠־היהודית של ימי⁠־הביניים, עמ׳ 227–242. רמת⁠־גן
שי תשנ״ב הדסה שי (מהדירה), תנחום בן יוסף הירושלמי, פירוש לתרי⁠־עשר. ירושלים
שלוסברג תשנ״ג אליעזר שלוסברג, הפולמוס עם האסלאם במדרש ׳מאור האפילה׳. תימא ג, עמ׳ 57–66
שלוסברג תשנ״ט --, ׳מדרש אלציאני׳ לר׳ אברהם בן שלמה על תרי⁠־עשר. דברי הקונגרס העולמי ה⁠־12 למדעי היהדות, חטיבה א: המקרא ועולמו, עמ׳ 53–63. ירושלים
שלוסברג תשס״א -- (מהדיר), פירושו של ר׳ אברהם בן שלמה לספר יואל. בתוך: יצחק גלוסקא ואהרן בן⁠־דוד (עורכים), מחקרים בלשון העברית ובמדעי היהדות, עמ׳ 209–230. ירושלים
שלוסברג תשס״ז -- (מהדיר), פירושו של ר׳ אברהם בן שלמה התימני לספר עובדיה: מהדורה מוערת ומבוארת״, בתוך: משה בר⁠־אשר, נח חכם, יוסף עופר (עורכים), תשורה לעמוס: אסופת מאמרים בפרשנות המקרא מוגשת לעמוס חכם, עמ׳ 235–256. אלון שבות
שלוסברג תשע״ה -- (מהדיר), פירושו של ר׳ אברהם בן שלמה התימני לספר ישעיהו. רמת גן
שלוסברג תשע״ז --, פירושו של ר׳ אברהם בן שלמה התימני לספר יחזקאל: פרסום ראשון. עלי ספר כו/כז [=בנתיבי הספר העברי: מספר יצירה ועד לכתבי הרב יוסף דב סולובייצ׳יק], עמ׳ 149–175
שלוסברג תש״פ --, מדרשי תימן: בין ישן לחדש. מדעי היהדות 54, עמ׳ 244-215.
שלוסברג תש״פ -- (מהדיר), פירושו של ר׳ אברהם בן שלמה התימני לספר צפניה: מהדורה מוערת. קבץ על יד כז.
שלוסברג וגרנר תשע״ט אליעזר שלוסברג ומרדכי גרנר, ׳מדרש העניינות שמפטיר לכל התורה׳: פירושו של ר׳ אברהם בן שלמה התימני על ההפטריות. תימא טז, עמ׳ 1–59
שפרבר 1962 אלכסנדר שפרבר (מהדיר), כתבי הקדש בארמית, כרך ג. ליידן
1. שלוסברג תשס״ז.
2. שם זה לא היה כנראה נפוץ במיוחד, והראיה – שהרב יוסף קאפח ע״ה, שההדיר את מרבית פירושיו של ראב״ש לנביאים ראשונים הודיעני, כי לא הכיר בתימן שם זה, המיוחס למדרש במקצת מקומות.
3. על חלקי פירוש שנדפסו ראו להלן.
4. נויבאואר 1891.
5. באכר 1903, עמ׳ 43.
6. שי תשנ״ב, עמ׳ נז.
7. כהן 1943, עמ׳ 75.
8. אבישור תשנ״ח, עמ׳ 13.
9. רצהבי תשמ״ו.
10. טובי תשנ״ז, עמ׳ 18, והערה 3.
11. כת״י ירושלים, ספריית קאפח 100, סימנו במכון לתצלומי כתבי היד העבריים (להלן: מתכ״י) ס׳ 32327.
12. יכון שמו לעד (או, לנצח); ראו רצהבי תשל״ח, עמ׳ 123.
13. בעיר זו נכתב גם ׳מדרש החפץ׳, פירושו של ר׳ זכריה בן שלמה הרופא על התורה (חבצלת תשנ״א, מבוא, עמ׳ 11).
14. לדיון נרחב על זמנו ומקומו של ראב״ש ראו שלוסברג תשע״ה, המבוא, עמ׳ 11–21.
15. למסקנה זו השוו טובי תש״ן; טובי תשנ״ה/ו, עמ׳ 99; שלוסברג תשנ״ג, עמ׳ 60, 66.
16. ראו ההערות בגוף המהדורה.
17. תודתי לפרופ׳ דניאלה דויק על המידע שבפיסקה זו.
18. השוו דברי הרמב״ם בעניין זה: ״הנוצריים עובדי עבודה זרה הן, ויום ראשון יום אידם הוא. לפיכך אסור לשאת ולתת עימהן בארץ ישראל, יום חמישי ויום שישי שבכל שבת ושבת; ואין צריך לומר יום ראשון עצמו, שהוא אסור בכל מקום. וכן נוהגין עימהן, בכל אידיהן״ (הלכות עבודה זרה ט׳:ד׳).
19. Codex Justinianus, lib. 3, tit. 12, 3; השוו: שאף 1902, עמ׳ 380, הערה 1.
20. ראו להלן.
21. קאפח תשנ״ט–תשס״ו.
22. שלוסברג תשע״ה.
23. שלוסברג תשס״א; תשס״ז; תשנ״ט; תש״פ; השוו שלוסברג תשנ״ט.
24. שלוסברג תשע״ז.
25. תודתי למו״ר פרופ׳ יהודה רצהבי ע״ה, שסייע בידי בפענוח הקולופון.
26. השימוש בלשון הערבית (והארמית) בקולופון אופייני לקולופונים שמוצאם מתימן (ריגלר תשנ״א, עמ׳ 174).
27. המלה אינה ברורה בכתב היד. בראשית הפירוש לתרי⁠־עשר כתב ראב״ש: ״אתחיל לכתוב פירוש תרי עשר״ (דף 159,ב/8). לכאורה יש להניח, שאף בסוף הביאור ינקוט לשון דומה. אמנם בסוף הפירוש לישעיהו, הקודם לפירוש לתרי⁠־עשר, כתב: ״נשלם ביאור ספר ישעיהו״ (דף 159,ב/5), אולם השרידים המטושטשים שלפנינו אינם תומכים באפשרות זו. הקושי בקריאה המלה ׳פירוש׳ נובע בעיקר מכך שבראשית הפירוש נקט ראב״ש לשון עברית: ״אתחיל לכתוב״, ואלו בקולופון לשונו ערבית: ״כמל״. ניתן היה, אפוא, לצפות למלה ערבית דוגמת ׳שרח׳ (כפי שאכן נכתב בראשית הקולופון השלישי בסוף הפירוש שכתב הרוכש: ״אשתרא הד׳א אלשרח אלד׳י הו שרח נביאים״ [=רכש פירוש זה אשר הוא פירוש נביאים] וכו׳), או ׳תפסיר׳. אולם מן המעט שניתן לפענח בכתב היד נראה שהוא יותר קרוב למלה העברית ׳פירוש׳. אפשר אפוא ש׳פירוש׳ הוא השם שנתן ראב״ש לחיבורו והוא משתמש בו גם בסביבה הכתובה ערבית.
28. Oxford-Bod. Ms.2488 Opp. Add Fol. 63a, דף 13א/25–26.
29. דף 202א 17–22.
30. לפירושי רס״ג ראו כהן 1943 ורצהבי תשמ״ו.
31. כגון יונה, דף 229א/17–18.
32. שם/21–22.
33. כגון עמוס, דף 208א/7; יונה, דף 227א/2.
34. כגון עמוס, דף 217ב/24; מיכה, דף 231א/12; מיכה, דף 233א/9–10; חבקוק, דף 264א/ 19.
35. וכן בלשון סתמי, ללא אזכור פרשן כלשהו: ״וקאלו אלמפסרין״ (עמוס, דף 218א/16).
36. כגון יונה, דף 224 ע״ב, שו׳ 5.
37. כגון 167א/16–17.
38. כגון 167ב/ 5.
39. לדעת רצהבי הוא ר׳ פרחיה בן נסים, מחכמי מצרים בדור שאחרי הרמב״ן.
40. 167א/14. פירוש ר׳ יעקב בן אלעזר מובא מתוך ׳ספר השרשים׳ לרד״ק, ואינו מוזכר על ידי ר׳ תנחום הירושלמי.
41. למחקר העדכני ביותר על ר׳ תנחום ראו דסקלו 2019.
42. עמ׳ נז.
43. ראו למשל, דף 264ב/1, שם ראב״ש מזכיר במפורש את ׳כתאב אלארשאד׳ הוא ׳כתאב אלמרשד אלכאפי׳.
44. ראו, למשל, יונה, דף 229ב/17–22; דף 230א/13–16.
45. לדיון נרחב בפירוש אלגורי זה ראו שוסמן תשנ״ד.
46. בכך שונה מדרשנו גם מכמה מדרשי תימניים אחרים, המקדישים מקום נרחב לדיונים פילוסופיים; על עניין זה ראו, למשל, לנגרמן 1995.
47. דוגמת הפירוש להושע ב,י (דף 161א/22–162ב/1).
48. למשל הפירוש להושע ה,יא (170א/23–24); השוו להלן פירושו לפסוק ״ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו״. לשינויי גרסאות בדרשות חז״ל ראו, למשל, דף 169ב/8–15; 171א/21–171ב/1.
49. כך, למשל, לאחר שהוא מביא את התרגום הארמי לחבקוק ב,י הוא מוסיף: ״ויפה פירש המתרגם״ (דף 264א/12).
50. ראו בהרחבה שלוסברג תש״פ.
51. ראו טובי תשנ״ז, עמ׳ 18.
52. יוצא דופן הוא דף 243, 23 שורות בלבד בכל עמוד.
53. על הביטוי ״ספרא קלא ומסכינא״ ודומיו ראו ריגלר תשנ״א, עמ׳ 175.
54. אביגד בן דוד היה סופר מוכר. שמו נזכר, למשל, כמעתיקו של תאג׳ ״שנכתב בכרך אחד ונשלם ביום ה יט אלול התתמ״ו לשטרי [1535] בכתב יד הסופר אביגד בן דוד בירב סעדיה רי״ת בירב זכריה״ (קרח תשי״ד, עמ׳ רמב). כמו כן הוא מזכירו הרב קרח כאחד משני העדים שחתמו בצנעא בשנת הרצ״ו [=1536] על שני שטרי מכר של תאג׳ (שם, עמ׳ קלח–קלט).
55. מלה זו כתובה מעט מעל השורה.
56. רוח ה׳ תניחנו. לדברי יעקב ספיר (תש״ה, ב, עמ׳ י), כך כותבים ואומרים בשנה הראשונה לפטירת אדם.
57. ר״ל בן שושלת ׳מרגז׳, שכונתה בשם זה על שם מוצאה ביישוב ׳בית מרג׳ז׳ הסמוך לצנעא מדרום לה (ריגלר תשנ״א, עמ׳ 171 והערה 38). על הביטוי ׳הידוע׳ (המקביל לכינוי ׳המכונה׳, המקובל הארצות המערב), ראו שם, עמ׳ 175.
58. לדעת רצהבי (תשל״ח, עמ׳ 36) הוראתה של מלה זו בקולופונים תימניים היא ׳הועתק׳, ואלו לדעת ריגלר (תשנ״א, עמ׳ 68, הערה 68), הוראתה ׳נשלם׳. מכל מקום, מלה זו מצויה רק בקולופונים תימניים.
59. היא שנת 1532.
60. סימנו במתכ״י ס׳ 24210.
61. עובדה זו אף צוינה בכתב יד ל, בתחילת הפירוש על ספר עובדיה.
62. סימנו במתכ״י ס׳ 24211.
63. ׳מחברת התיג׳אן׳ – מחיבורי הדקדוק העיקריים של יהודי תימן. במשך הדורות נהגו להעתיקה בראש כתבי יד מנוקדים ומוטעמים של התורה, המכונים בתימן ׳תיג׳אן׳ (י׳ ׳תאג׳⁠ ⁠׳). על חיבור זה ראו אלדר תשמ״ו.
64. אותיות המלה ׳שמפטיר׳ ברורות לחלוטין וקריאתן אינה מוטלת בספק. עם זאת השוליים השמאליים של העמוד מטושטשים מעט, ואין זה מן הנמנע שבמקור היה כתוב ׳שמפטירין׳.
65. כהן 1943, עמ׳ 76.
66. שלוסברג וגרנר תשע״ט.
67. יצוין, כי בַּפירוש על ההפטרות רווחת מאוד הצורה ״הד׳י״, אך גם הצורה ״הד׳א״ קיימת. לדיון נרחב יותר על חילופי הגרסאות שבכ״י זה ראו המקור הנזכר בהערה הקודמת.
ר״א מבלגנציר׳ אברהם בר שלמההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144