The plans of the heart belong to man, but the answer of the tongue is from Hashem.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
לאדם מערכי לב, ומה׳ מענה לשון – להודיעך, שהכל מיד ה׳, לא מן האדם, לא מחשבת לב ולא דיבור לשון, שנאמר ״ומה׳ מענה לשון״.
דבר אחר: ומה׳ מענה לשון – כל אדם ששופך תחינתו לפני הקב״ה, הוא נותן לו מענה לשון.
לאדם מערכי לב ומי״י מענה לשון – היינו דכתיב אמר אויב ארדוף, נרדוף נשיג אין כתיב כאן אלא ארדוף אשיג אחלק שלל, מורדף אני להם, מותפס אני להם, מוחלק אני להם הא ממוני ושללי להם, תמלאם אינו אומר אלא תמלאמו, ממלאים הם נפשם ממני, תורישם ידי אין כתיב כאן אלא תורישמו ידי, אוריש אני עשרי וכבודי להם.
ללאנסאן מצאף קלבה, ומן ענד אללה נטק לסאנה.
לאדם, מסורים לאדם מערכי לבו, ומאת ה׳ דבור לשונו.
באמרו לאדם מערכי לב הרי בהדיא ענין הבחירה, שהרי יחס פעולת לב האדם לו. אבל מה׳ מענה לשון כאלו במשמעו סברת ההכרח, ואינו באמת כך, לפי שאינו מתכוון אלא על התכונה היסודית שה׳ יתהדר ויתרומם נתן באדם כח הדבור, כעין אמרו אזן שמעת ועין רואה1, לפיכך זירז בזה את האדם ואמר, כיון שהוא בחירי ראוי לו לחשוב כי ה׳ ברא אותו בעל דבור.
1. לקמן כ יב. וכן כתב רבנו בספרו הנבחר באמו״ד המאמר הרביעי פ״ו מהדורתי עמ׳ קסו ד״ה והששי.
אמא קולה לאדם מערכי לב פציח אלקול באלאכ׳תיאר אד׳ נסב פעל קלב אלאנסאן לה.
ולכן מה׳ מענה לשון הו יוהם אלקול באלג׳בר, וליס חקיקתה כד׳לך, לאנה אנמא אשאר אלי אלבניה אלאצליה אלי אן אללה עז וג׳ל אעטא אלאנסאן קוהֵ אלנטק, נט׳יר קולה אזן שמעת ועין רואה, פאהב בה אלאנסאן וקאל אד׳ הו מכ׳ייר פינבגי לה אן יפכר פי אן אללה כ׳לקה נאטקא.
לאדם מערכי לב – הוא סודר עצתו ודבריו בלבו.
ומי״י מענה לשון – כשבא להשיב הקב״ה מכשילוא בדבריו, או אם זכה, מזמן לו מענה הטוב לו.
The preparations of the heart are man's He arranges his counsel and his words in his heart.
but the answer of the tongue is from the Lord When he comes to answer, the Holy One, blessed be He, causes him to stumble with his words – or if he merits, He prepares a good reply for him.
לאדם מערכי לב – האדם מסדר את הדברים בלבו איך ידבר אותם לפני המלך או לפני העם, ואין ברשותו לדבר אלא מה שישים האל בפיו. אם זכה, האל מזמין בפיו לדבר דבר טוב, ואם הוא חייב, פיו יהיה מחתה לו.
לאדם מערכי לב מי״י וגו׳ – המקרא הזה נסמך לענין הענוה כי העניו ישים בלבו תמיד הענין הזה כאשר יחשוב המועצות לא יבטח בעצתו שיזדמן לו לשון מתוקן במחשבה שיהיה נשמע ומקובל לשומעים כי ידע שזה תלוי בשם ית׳ אף כי לא ישען אל בינתו שלא תקום ותהיה מחשבתו להגיע אל הפועל.
(א-ב)לאדם מערכי לב – הכונה כאמרו עוד על צד ביאור ותוכן רוחות י״י.
מענה לשון – אל תטעה בזה המאמר, כי כבר הודעתיך במקומות רבים מזה הספר, כי הלב והלשון אין הבדל ביניהם בכמו אלה הענינים, כי הלשון הוא חקוי הלב, וכבר קדם סמך לזה: שפתי חכמים וג׳ (משלי ט״ו:ז׳), גם יאמר עוד: לב חכם ישכיל פיהו (משלי ט״ז:כ״ג), וטעם זה הפסוק כטעם: לב אדם יחשב דרכו וג׳ (משלי ט״ז:ט׳).
ומי״י מענה לשון – פירוש, כי לפעמים יערוך האדם בלבו, וכאשר יכַוין להוציאו בדיבורו החיצוני, מה שערך בלבו, יחטא בשפתיו.
לאדם מערכי לב ומי״י – במה שיסדר מהדברים בלבו אך יצטרך עם זה עזר אלהי להוציא הדברים בפיו כי כמה דברים ימצא שיבלבלו הדברים בפיו אף על פי שנערכו בלב באופן שלם.
מערכי – ענין סדור.
מענה – ענין אמירה.
לאדם – ביד האדם לערוך הדברים בלבו בסדר נאות אבל מה׳ בא העזר לסדר אמריו בלשון לבל יכשל בהם.
לאדם מערכי לב – הלב עורך ומסדר את אשר ידבר. ובאשר הבחירה ביד האדם הוא מעריך מערכות הרבה ואופנים שונים מה יענה, ובכ״ז הגמר ומענה הלשון הוא מה׳ – וצריך עזר ממרומים שיענה מענה טוב, ר״ל גמר הפעולה, ובפרט דבור הלשון הוא מה׳, כמ״ש ואתפללה אל אלהי השמים ואומרה למלך שהתפלל על מענה לשון שיעלה בידו כראוי.
לאדם מערכי לב – לערוך עצמו להודיע מחשבות לבו, רק לה׳ היא היכולת להמציא לו הדברים הצודקים להכניס מחשבותיו באוזן שומעיו, וכמה ענינים נכונים לא יקובלו מפני שעורכם לא ידע להטעימם לשומעיו.
מענה – שהלשון כאילו עונה ללב הקורא אותה ואומר עָזְרִינִי.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
All the ways of a man are clean in his own eyes; but Hashem weighs the motives.
תרגום כתוביםמדרש משלירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
כל דרכי איש זך בעיניו, ותוכן רוחות ה׳ – זה השוטה, שמחכים עצמו בעיניו, והוא אינו יודע שתוכן רוחות ה׳.
ג׳מיע טרק אלמר יראהא ד׳כיה ענדה, ולכן אללה מהיי אלארואח.
כל, כל דרכי האדם רואה אותם זכים בעיניו. אבל ה׳ מתכן הרוחות.
תאר בזה מה שמצא בו בני אדם בחוסר הכרתם בחטאיהם, אלא רואים עצמם כנים, אבל ה׳ יודע מעשיהם ומצפוניהם.
חכי פי הד׳א מא וג׳ד אלנאס עליה מן קלהֵ אלאעתראף בכ׳טאיאהם בל ירון ד׳לך צואבא, ולכן אללה הו אלבציר באעמאלהם וצ׳מאירהם.
ותוכן רוחות – ומונה הלבבות מי טוב ומי רע.
but the Lord counts the spirits and counts the hearts; who is the good one, and who is the bad one.
כל דרכי איש – כל אחד מדרכי{ו} הוא זך לפניו. רוצה לומר: הנהגתו.
והקב״ה תוכן – כלומר מונה כל מחשבותיו מי טוב ומי רע, ומבחין בין הטוב ובין הרע, וישלם לאיש כפעלו.
כל דרכי איש זך בעיניו ותוכן וגו׳ – דרך טבעי האדם כי כל מעשיו אשר יגיעוהו מדרך מדתו זכים בעיניו אם טובות ואם רעות ולפיכך תקון המדות ענין קשה. אף גם זאת ותוכן רוחות י״י עוזר את האדם לתקן מדותיו להתבונן בעוותם ולחזק בתיקונם וגם כי לא יתכן לנצח את התולדת מבלי עזר שמים והשם בוחן לבות. וכאשר יבקש האדם להכין לב לעבודת השם וביראתו יעזרהו על תקון הלב ויישור המדות. תוכן כענין תכנתי עמודיה סלה (תהלים ע״ה:ד׳) ולו נתכנו עלילות (שמואל א ב׳:ג׳) וכן נמצא בענין תקון בקו״ף מן הקל ומן הדגוש: אזן וחקר תקן משלים הרבה (קהלת י״ב:ט׳), מעוות לא יוכל לתקן (קהלת א׳:ט״ו).
כל דרכי איש זך בעיניו – הנה כל אחד מדרכי איש הוא זך בעיניו והמשל כי הכח המתעורר השכלי יהיה הדרך הטוב זך בעיניו והנה המתעורר הדמיוני יהיה הדרך הרע זך בעיניו מצד היותו ערב או מועיל לפי מחשבתו ומי שיעזר לתכן הרוחות אל שישאר הרוח והרצון בדרך הטוב הוא הש״י הוא לתכלית ולתועלת כי על צד ההשגחה ישמר האיש הטוב מהתגאל בפעולות הרעות.
כל דרכי איש – בס״ס יש מאריך במלת כל ומכל מקום קריאתו בקמץ חטף כמו שכתבתי בסוף פרשת ראה.
ותוכן – ה׳ הוא בתוך רוחו של כל אדם ויודע הוא אם דרכיו זכאים אם לא.
זך בעיניו – מובדל ממ״ש דרך אויל ישר בעיניו, שהישר הוא בבינה, והזך הוא מבלי שמרים ופסולת, וכמ״ש איוב (ח׳ ז׳), ועמ״ש לקמן (כ״א ב׳).
ותכן – כמו ותוכן לבנים תתנו.
כל דרכי איש זך בעיניו ותוכן רוחות ה׳ – דרכי הנפש הם רבים מאד, וא״א להאדם לבחור הדרך הזך מבלי סיג, רק ה׳ שהוא תוכן ומודד את הרוח המעלה הציורים על הלב, ר״ל לפעמים ילך האדם בדרך הצדקה והרחמים והוא בא ע״י ציור הגאוה, שעושה צדקה כדי להתגאות, הולך בדרך ענוה ושפל רוח, ושרשו ברוחו מצד גאוה, שרוצה שיאמרו שהוא ענו וכדומה, וכן יש פלס לרוח, שהמלך והכהן גדול שרוחו גבוה ונשא צריך ללכת בדרך יותר מעולה ויגבה לבו בדרכי ה׳, וכ״ז לא ידע האדם רק ה׳ לבדו גבל כ״ז ע״פ חקי החכמה.
זך – לשון יחיד לזווגו אל איש שלפניו אע״פי שמוסב הוא אל תיבת דרכי שהיא לשון רבים, וכן קשת גבורים חתים (שמואל א׳ ב׳:ד׳), מהמון רשעים רבים (תהלים ל״ז:ט״ז); וענין הפסוק זהו – כל איש יתנצל בתואנה מה שהיא אם רוחו אומר לו חָטָאתָ וּמַהֲסֶה קול זה, רק ה׳ ידע תוך ותוכן רוחו ונפשו, וביום הדין יאמר לו אל תתנצל באמרך כי חשבת שפעלך זך היה כי זוכר אתה שרוחך העיד בך כי חטאת ואתה השתקת אותו.
תרגום כתוביםמדרש משלירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Commit your deeds to Hashem, and your plans shall succeed.
תרגום כתוביםמדרש משלירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהרלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אבל מי שמשליך מחשבות ליבו על הקב״ה, הוא מכין מחשבותיו, שנאמר: גול אל ה׳ מעשיך, ויכונו מחשבותיך.
ג׳ל אלי אללה אעמאלך, תת׳בת אפכארך.
גל, ״ג׳ל״ גלגל מסור והשלך עליו. ושמוש זה נדיר בערבית. ויתכן שענינו גלה. וכן תרגם באיוב יב כב מגלה עמקות.
הגלילה לו היא בשני אופנים, אם היה הדבר אשר רציתו מדברי הרשות, שאל רצונו בו ובקש ההצלחה כפי שהיו הראשונים עושים בזמן מציאות אורים וחומים שאלו בהם, כפי שידעת על יהושע ושמואל ושאול ודוד. ואם לאו שואלים בנביאים כמו שאמר יהושפט דרש נא כיום את דבר ה׳1. ואם לאו צמים ומתפללים כמו שנאמר בעזרא ונצומה ונבקשה מאלהינו על זאת ויעתר לנו2. ואם היה ממה שיש בו צווי ואזהרה דרוש בו את ספריו ודברי נביאיו, דבר הראוי עשה אותו ואם אינו מותר חדל ממנו.
1. דברי הימים ב יח ד.
2. עזרא ח כג.
אלתג׳ליה לה עלי צ׳רבין, אן כאן אלעמל אלד׳י קצדתה מן אלמבאח פאסתכ׳רה פיה ואסאלה אלנג׳אח כמא כאן אלאולין יפעלון אד׳א חצ׳רת אורים ותומים סאלו בהא כמא עלמת מן יהושע ושמואל ושאול ודוד. ואלא פיסאלון אלאנביא כקול יהושפט דרש נא כיום את דבר ה׳. ואלא צאמו ודעו כקולה פי עזרא ונצומה ונבקשה מאלהינו על זאת ויעתר לנו.
ואן כאן ממא פיה אמר ונהי פאערצ׳ה עלי כתאבה ואת׳אר אנביאה, פמא כאן יג׳ב פאפעלה ומא לם יחל פאתרכה.
גֹל אל י״י מעשיך – התפלל לפניו ופרש לו צרכיך.
דבר אחר: גל – גלגל והשלך עליו צרכיך.
ויכונו מחשבותיך – יתבססו ויתקיימו.
Commit your affairs to the Lord גל. Roll and cast your necessities upon Him, and your plans will be established. Another explanation: Commit your affairs to the Lord pray to Him for all your necessities.
will be established Will be founded and will endure.
גל אל י״י – שרשו גלל, כמו סב מן סבב. רוצה לומר: גלגל על י״י כל מעשיך, כמו השלך על י״י יהבך (תהלים נ״ה:כ״ג).
והוא יכין מחשבותיך – כשתבקש להעזר בו.
גול אל י״י מעשיך ויכונו מחשבותיך – בכל מחשבה שתחשוב על מעשיך ותקון עניניך שים לבך שאין בידך זולתי המחשבה ולא תוכל להגיעה לפועל וגול את הפועל לי״י כענין השלך על י״י יהבך (תהלים נ״ה:כ״ג) ובכן יכונו מחשבותיך שיגיעו אל הפועל וגם תצלח לחשוב הנכון להגיע אל הפועל.
גול אל י״י מעשיך – סבב כל מעשיך לעבודת הש״י ואז יכונו מחשבותיך כי הש״י יעזרך להשלימה.
גול – גלגל וסבב.
גול – סבב מעשיך אל ה׳ להיות מביא לעבודתו ואז יכונו ויתבססו מחשבותיך.
גל אל ה׳ מעשיך ויכונו מחשבותיך – באשר המחשבות רבים ושוטפים על פני הנפש, ואין להם מכון ובסיס, אם יעשה האדם כל מעשיו רק לה׳, להגדיל כבוד ה׳ ולעשות רצונו, עד שה׳ הוא תכלית מעשיו, אז יש למחשבותיו כן ובסיס, שלא יחשוב רק לעשות מה שהוא כבוד ה׳ ורצונו.
גל וגו׳ – אם רוצה אתה שמחשבותיך יכונו, כלומר יצאו לְפֹעַל נכון וקיים, גֹל ויחס לאל הצלחת מעשיך ולא לבינתך ועוצם ידך, וכן בתהלים (שם פסוק ה׳) גול אל ה׳ דרכך ובטח עליו והוא יעשה; ויש כאן זרות שכתב יכונו לשון זכר במקום תכוננה.
תרגום כתוביםמדרש משלירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהרלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Hashem has made everything for its own end--yes, even the wicked for the day of evil.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וגם רשע ליום רעה – שאם אינו עושה תשובה, מוכן הוא לדינה של גיהנם.
כל פעל י״י למענהו – לקלוסו שנאמר ענו לי״י בתודה.
דבר אחר לעדותו שנאמר לא תענה ברעך פעולתו וכל מעשיו מקלסין אותו, רבי ברכיה בש״ר שמעון בן לוי מי שאין לו ראש בפני הבריות וכו׳ (כתוב בתהלים במזמור השמים מספרים ברמז תרע״ב).
שנו רבותינו ארבעה עשר שחל להיות בשבת מפשיטין את הפסח עד החזה דברי ר׳ ישמעאל בנו של ר׳ יוחנן בן ברוקא וחכ״א מפשיטין את כלו, בשלמא רבי ישמעאל דהא איתעביד ליה צורך גבוה, אלא רבנן מאי טעמא. אמר רבה בר בר חנה א״ר יוחנן דאמר קרא כל פעל י״י למענהו, והכא מאי למענהו איכא, רב יוסף אמר שלא יסריח, רבה אמר שלא יהו קדשי שמים מוטלים כנבלה, ורבי ישמעאל האי כל פעל מאי עביד ליה, מיבעי ליה שלא יוציא את האמורין קודם הפשטת העור, מאי טעמא, א״ר הונא בריה דרבי נתן משום נימין.
דבר אחר: כל פעל י״י למענהו – רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום בשביל קונהו שנאמר כל פעל י״י למענהו וכו׳ (כתוב בתרי עשר בפסוק והיה כל אשר יקרא בשם י״י ימלט ברמז תקל״ז). תנו רבנן בית אבטינס היו בקיאין במעשה הקטרת ולא רצו ללמד, שלחו חכמים והביאו אומנים מאלכסנדריא של מצרים והיו יודעים לפטם כמותם ולא היו יודעין להעלות עשן כמותן אלא שהללו מתמר ועולה כמקל והללו מפציע לכאן ולכאן, וכששמעו חכמים בדבר אמרו כל מה שברא הקב״ה בעולמו למענהו ברא שנאמר כל פעל י״י למענהו, חזרו לומר יחזרו בית אבטינס למקומן שלחו להם ולא באו כפלו להם שכרן ובאו.
כל פעל י״י למענהו – אלו בעלי תורה, וגם רשע ליום רעה שאם אינו עושה תשובה מוכן לדינה של גיהנם.
כל פעל אללה לסבבה, ואלט׳אלם איצ׳א ליום סו.
למענהו, מוסב על פעל ה׳, כלומר שכל דבר נברא לצורך מסויים. וראה גם רמב״ם במו״נ ח״ג פי״ג.
רוצה לומר שאין דבר שאין לו ענין שחייבה אותו חכמת הבורא יתהדר ויתרומם ואפילו היום הרע והענשים הם לרשע, ויש בזה טובה לו למרק ממנו עונותיו, ולבני אדם לקחת מוסר בכך, וזה דבור הפוך ויום רעה לרשע.
יעני אן מא מן שי אלא ולה מעני אוג׳בתה חכמהֵ אלבארי עז וג׳ל חתי אליום אלסו ואלעקובאת פהי ללט׳אלם, ופי ד׳לך צלאח לה לימחץ מנה אלכ׳טא, וללעבאד ליעתברו בה. והד׳א קול מעכוס ויום רעה לרשע.
כל פעל י״י למענהו – את הכל עשה הקב״ה בשביל קילוסו, כמו ענו לי״י בתודה (תהלים קמ״ז:ז׳).
דבר אחר: להעיד עליו, פעלו מעיד על גבורותיו. שניהם באגדת תלים (מדרש תהלים י״ט:א׳-ב׳).
וגם רשע – עשה להניחו ליום רעה, וכל זה לקילוסו.
The Lord made everything for His praise Heb. למענהו. He made everything for His praise, as in: "Praise (ענו) the Lord with thanksgiving" (Tehillim 147:7). Another explanation: To testify concerning Him. That is to say that His work testifies concerning Him, about His mighty acts. Both are in the Aggadah of Tehillim (Midrash Tehillim 19:1).
even the wicked man He made, to leave him for the day of evil. All this is for His praise.
כל פעל י״י למענהו – כל העולם ברא השם בשביל הצדיקים שיקלסו על מעשיו וישבחוהו על חסדיו שגמל להם.
ופירוש למענהו – לשבחו, מן עלי באר ענו לה (במדבר כ״א:י״ז) שתרגומו: שבחו.
וגם רשע – וגם עשה הרשע להכינו ליום רעה – כדי שיהיה למופת ולתוכחה לבני אדם וכל אחד יכין דרכיו. כי אילמלא הרע לא היה ניכר הטוב. רוצה לומר: האל ברא הטוב לטובים והרע לרעים, כמו שנאמר: עושה שלום ובורא רע (ישעיהו מ״ה:ז׳). והכל הוא בבחירת האדם, כי הבוחר בדרך החיים ימצא חיים, וההפך, כמו שאמר: נתתי לפניך היום את החיים וגו׳ (דברים ל׳:ט״ו).
כל פעל י״י למענהו – 1בא בפתח במקום שבא. וכן זבח וצלמונע בקרקר (שפטים ח׳:י׳) והענין שברא את האדם לעבדו. את הכל ברא לכבודו וכמו שנאמר: כל הנקרא בשמי וגו׳ (ישעיהו מ״ג:ז׳).
וגם רשע ליום רעהא – גם הרשע שאינו עובד את השם ית׳ ומבקש להשבית הכוונה בבריאתו. הלא נכון הוא ליום רעה. נמצא שגם בבריאתו יגלה כבוד השם כמו שנאמר: ושבתם וראיתם בין צדיק וגו׳ (מלאכי ג׳:י״ח) ואמרו ז״ל: כשהקב״ה עושה דין ברשעים מתעלה ומתקדש שמו,2 שנאמר: והתגדלתי והתקדשתי וגו׳ (יחזקאל ל״ח:כ״ג), ונאמר: הנה עבדי יאכל וגו׳ (ישעיהו ס״ה:י״ג).
2. עיין ילקוט שמעוני שמות רמז ר״ל: כשיבוא הקב״ה לפרוע מן האומה שמו מתגדל בעולם.
א. כן בכ״י ס״פ. בדפוסים: ״רע״.
כל פעל י״י למענהו – פירוש המדקדק הגדול כל מה שפעל השם הוא בכונה לענין רצהו, לא במקרה, וכן הארכתו לרשע, איננו על דרך הנחה, אבל להגיע ליום רעה. ויפה אמר.
כל פעל י״י למענהו וג׳ – הנה כל פעל, אין הרכבתם הרכבת תנאי וקשור, רק הרכבת הגדה וספור, כי פרושו, הכל י״י פעלו למענהו, כלומר, לצרכו וחפצו, וגם רשע הנה י״י פעלו והמציאהו למענהו, והוא יום רעה, כלומר, ליום שייעד האל לעשות רעה למי ומי, ויהיה הרשע בידו כחרב וכחצים ביד גבור, כמו שאמר על נבוכדנצר, כי מפץ אתה לי וג׳ (ירמיהו נ״א:כ׳) ואחר פעל האל כורש ודריוש, ושחתו מלכות נבוכדנצר, וכל זה ידוע ענינו לחכמים, וזה הוא אחת מהסבות במציאות הרעים בעולם, וכבר האריך על זה רבינו משה בפתיחת פירוש המשנה.
כל פעל י״י למענהו – הנה כל אשר פעל הש״י הוא לתכלית ולתועלת וגם מה שתראה שיוזק הרשע ליום רעה הוא לתועלת כי בזה תועלת ללקיחת המוסר.
כל – הכל ברא ה׳ למען קלוסו וגם טובת הרשע וכח הזרוע שנתן בו הוא להיות מוכן לרצועת מרדות ביום בוא הרעה להיות שבט אפו ואם כן גם זה הוא למענהו.
למענהו – למענו ובעבורו.
כל פעל ה׳ למענהו – מפרש באיזה דרך יגול מעשיו אל ה׳, מפני שהכל פעל ה׳ למענהו, וכל הנברא - לכבודו ברא, ורוצה שכל מעשי האדם יהיו מכוונים לכבודו ושיתקדש שמו בברואיו.
וגם אם תראה הרשע, שמחלל כבוד ה׳ ועושה נגד רצונו, והוא מצליח ומתקיים, גם זה לכבוד ה׳, כי הוא מוכן ליום רעה, שיש יום מיועד שיקבל עונשו ואז יתקדש שמו, כמו שנאמר: כשעושה משפט ברשעים, שמו מתגדל בעולם.
למענהו – מַעַן הוא שם מַעֲנֶה בחסרון ה״א, ומזה כל למען שבתנ״ך, להפיק מענה ושכר לפֹעַל מה, וכן Corrispondenza בלשון איטלקי; ובאה כאן זרות דגש להוראת ה״א הידיעה בשם עם כנוי מחובר, ע״ד האהלי (יהושע ז׳:כ״א) והחציו (שם ח׳:ל״ג), ההרותיה (מלכים ב׳ ט״ו:ט״ז).
וגם רשע – האריך אפו עליו ולא המיתו בחטאותיו למען יהיה שבט מוסר ביד האל ביום רעה.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Everyone who is proud in heart is an abomination to Hashem: they shall certainly not be unpunished.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
תועבת י״י כל גבה לב – א״ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי כל אדם שיש בו גסות הרוח כאלו עובד עבודת אלילים, כתיב הכא תועבת י״י וכתיב התם ולא תביא תועבה אל ביתך, ורבי יוחנן דידיה אמר כאלו כופר בעיקר שנאמר ורם לבבך ושכחת את י״י אלהיך. רבי אחא בר חנינא אמר כאלו בא על העריות כלם, כתיב הכא תועבת י״י וכתיב התם כי את כל התועבות האל. עולא אמר כאלו בונה במה שנאמר חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא אל תקרי במה אלא במה. א״ר חייא בר אשי אמר רב תלמיד חכם צריך שיהא בו אחד משמונה בשמינית, א״ר הונא בר הושעיא ומעטרא ליה כסאסא לשבולתא. אמר רבא בשמתא מאן דאית ביה ובשמתא מאן דלית ביה, א״ר נחמן בר יצחק לא מינה ולא מקצתה מי זוטר מאי דכתיב תועבת י״י כל גבה לב. [ואת דכא וגו׳] מגיד הכתוב שכל מי שהוא עניו סופו להשרות שכינה עם האדם בארץ, וכן במשה רבינו נאמר ומשה נגש, מי גרם לו ענותנותו שנאמר והאיש משה ענו מאד, ואומר רוח י״י עלי יען משח י״י אותי וגו׳, ואומר כי כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו וגו׳ (כתוב בישעיה רמז תצ״א).
יכרה אללה כל שאמך׳ אלקלב, כתקלב יד ליד לא יברו.
יד, וכהתהפך יד ליד לא ינקה.
כלומר שהוא יאבד במהרה.
יעני אנה יביד בסרעה.
יד ליד לא ינקה – יד ליד בא עליו גמול גובה לבו.
hand to hand he will not go unpunished From hand to hand the punishment for his haughtiness will come to him.
תועבת י״י כל גבה לב – השם הוא שונא ומתעב גבוהי הלב, כי גובה הלב מביא אדם למרוד באל.
יד ליד – כלומר מיד יביא לו הקב״ה רעה על גובה לבבו ולא ינקה מעון. כלומר כי אף על פי שמשלם לו האל מדה כנגד מדה שהשפילו השם מפני גאותו, עדין נשאר לו עון על מריו ולא ינקה מענש.
תועבת י״י כל גבה לב יד ליד לא ינקה – 1יד ליד חלק לחלק2 והענין במדה למדה בעת שישלם השם ית׳ על מעשה בני אדם וידו תחלק להם בקו, לא ינקה בעל הגאוה.
תועבת י״י – הנה הגאוה היא מדה מגונה מאד ומתועבת לש״י כי היא סבה לרעו׳ גדולות בענינים המדיניים והיא ג״כ מהגדולות שבסבות למנוע השלימו׳ הנפשיי ולזה יהיה כרע זה האיש המתנהג בזאת המדה הפחותה ולא ינקה מהרעות הפתאומיות שלא יוזק בהם.
יד ליד – מידו של מקום יבוא הגמול ליד המחויב ולא ינקה ממנה כי לא תשוב ריקם.
יד ליד – וכן למעלה (י״א כ״א).
תועבת ה׳ כל גבה לב – אומר הגם שאין ה׳ מעניש על המחשבה ועל המדות הרעות, כל שלא הוציאו פרי לפעולת אדם, וכן גם על הפעולה לא יעניש תיכף ע״י השגחה מיוחדת, רק יסתיר פנים מהחוטא ויניחנו למקרה הזמן, לא כן מדת גבה לב – שחושב בלבו שהוא במדרגה עליונה מאד ועי״כ יפרץ פרץ בכל כחות נפשו לחשוב את לבו כלב אלהים, ועי״כ לא ישמע לדברי התורה והמורים, ויעבור גבולות המוסר, זה שורש פורה ראש ולענה ותועבה היא לה׳ עד שיענישנו יד ליד – ר״ל שלא ע״י אמצעי, ולא ינקה מעונש, כי העונש הבא ע״י הטבע לפעמים יש רשע מאריך ברעתו כי מקוה שישוב בתשובה, לא כן הגבה לב שאין תקוה שייטיב דרכו.
יד ליד – עיין מה שכתבתי למעלה משלי י״א:כ״א, לאט לאט יבא אידו ולא ינקה ממנו.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
By mercy and truth iniquity is atoned for. By the fear of Hashem men depart from evil.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
בחסד ואמת יכופר עון – תני תנא קמיה דרבי יוחנן כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים וקובר את בניו מוחלים לו על כל עונותיו, א״ל רבי יוחנן לתנא בשלמא תורה וגמילות חסדים שנאמר ובחסד ואמת יכופר עון, חסד זו גמילות חסדים שנאמר רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד, אמת זו תורה שנאמר אמת קנה ואל תמכור, אלא קובר את בניו מנא לן, תנא ליה ההוא סבא אתיא עון עון כתיב הכא בחסד ואמת יכופר עון וכתיב התם ומשלם עון אבות אל חיק בניהם.
באלבר ואלאחסאן יגפר אלד׳נוב, ובתקוי אללה אלזואל מן אלשר.
בחסד ואמת, ״כאלבר ואלאחסאן״ תרגם כאלו כתוב באמת ובחסד יכופרו העוונות, תחלה ״בר״ והוא טוהר המחשבה והמדות ונקיון כפים. והשניה ״אחסאן״ והוא גמילות החסדים. ובאמו״ד מאמר ה פ״ה כתב כי בעל תשובה חייב להרבות בתפלה ובצדקה ולהשתדל בהישרת בני אדם, התפלה והצדקה שנ׳ בחסד ואמת יכופר עון, והישרת בני אדם שנ׳ אלמדה פושעים דרכיך.
כוונתו שהצדיקים הם אחד משנים, בעל תשובה שנתכפר חטאו בחרטתו ותעניתו ותפלתו וצדקה שעושה, או ירא שלא חדל מלהיות סר מרע.
אראד אן אלצאלחין מא בין את׳נין, תאיב קד גפר ד׳נבה בנדמה וצומה וצלאתה וצדקתה, ותקי לם יזל זאילא מן אלשר.
וביראת י״י סור מרע – על ידי יראת י״י אדם סר מרע.
and through fear of the Lord turn away from evil Through the fear of the Lord turn away from evil.
בחסד ואמת יכפר עון – עתה מדבר על החוטא שישוב בתשובה לפני האל, כי יכפר עונו אם יעזוב דרכו הרעה ויעש חסד ואמת חלף עותתו.
ושיסור מעשות רע מיראתו את י״י – שאם יזדמן לו דבר חטא ולא יעשהו מיראתו את י״י.
א. כן בכ״י וטיקן 89.
בחסד ואמת יכפר עון וביראת י״י סור מרע – 1אין כפרת עון בלתי תשובה. והנה גם אחרי שובו מרעתו צריך לשית עצות בנפשו שיתכפר עונו כפרה שלמה. ואם אמנם כל תשובה מועלת להציל מאבדן הנפש אך לפי דרכי התשובה יתרצה הבורא ית׳ וית׳ לקרבו ולתת חלק לנפשו בנעימים בעולם הבא ולמחות פשעיו ונקה האיש מעון2 כאלו לא חטא מיום הולדו ונשארו צדקותיו בידו ושכר מדותיו אתו. ויש תשובה תעדיף שכר מלבד מה שתמחה העון.
עוד דרך שנית בענין העברת העונש בעולם הזה כי יש עון תשובה כפרתו ויסורין ממרקין אותו ויש אשר תשובה ויסורין תולין ומיתה ממרקת ולהעברת העונש בעולם הזה תועיל תועלת עצומה גמילות חסדים מלבד מה שהקרן קיימת לו לעולם הבא כמו שנאמר: מתן בסתר יכפה אף (משלי כ״א:י״ד) ודרשו ז״ל אם יתכפר עון בית עלי בזבח ומנחה (שמואל א ג׳:י״ד) בזבח ומנחה אינו מתכפר אלא בתשובה מתכפר ובמעשים טובים3(בבלי יבמות ק״ה.). וכאשר יעיד המקרא הזה: כי בחסד ואמת יכופר עון וגו׳ הוא יסוד כפרת עון שיוסיף בנפשו בשיעור יראת י״י כדי שאם יגיענו במעשים שקראוהו וחטא בהם ימשול ברוחו ביראת השם אשר בו.
סור מרע – 4כמו וסור מרע כי תחלה יקדים לו יראת י״י ובהגיע הזדמנות החטא במעשיו שחטא בהם יסור מן החטא כמו שאמרו ז״ל: באותו פרק ובאותו מקום ובאותה אשה (בבלי יומא פ״ו:). והנכון שאין שם חסרון ואבוד אחר ובושה, והטעם וביראת י״י לסור מרע שהוסיף בשיעור יראת י״י כדי לסור מן החטא אם נזדמן לידו. הנה יכופר עונו ביראת י״י אשר בלבבו וביאור ענין זה בשערים.
בחסד ואמת יכֻפר עון – דע בני, כי ענין התשובה הנרמז בזה, הוא עיקר גדול, וכבר הודעתיך, כי העדר הטוב מן האדם הוא חסרון, וזה אם במעשה אם בלב, ויותר חסרון לו בהמצא אצלו הרע, ומבואר אצלך כי הלב הוא העיקר כמאמרם ז״ל: רחמנא לבא בעי לכן החובל בחבירו או המזיק ממונו אינו מתכפר לו עד שישוב לו.
והנה כל זה ראוי, מצד שהגמול והעונש הוא לנפש, ובאמת השלם הוא הטוב בלב, בפועל לא בכח, ולא כאשר אמרנו לפנים שהסר מרע לבד, יש לו חלק, אבל לא בשיעור הקודם שהצטרף לו גם הטוב. והנה אמרו חכז״ל: כי אם עבר כל ימיו ועשה תשובה ביום מותו, עונותיו נמחלין (בבלי יומא פ״ו), וגדרו התשובה כמו שמפורש בספר רבינו משה נ״ע: בתנאי שיעזוב החוטא חטאו ויסירנו מלבו וממחשבותיו ויגמור בלבו שלא יעשה עוד. ויחזקאל אמר: ועשה משפט וצדקה (יחזקאל י״ח:ה׳) והוא הגמור וכן אמר שלמה בזה כי יהיה סורו מרע ביראת השם, והכונה בעבור יראתו, לא בסבת כשלון כח, או שאי אפשר לעשותו וזהו מגדר התשובה הגמורה, לכן גם אויביו ישלם אתי, ושמור כל זה.
בחסד ואמת יכופר עון וג׳ – אף על פי שיתכן שיכופר עון ישרת לכֺל, רצוני, שיכופר עון בחסד ואמת וביראת י״י וסור מרע, הנה הנכון אצלי, כי אין זה כונת שלמה, רק שהגזרה האחת הוא: בחסד ואמת יכופר עון, והגזרה האחרת הוא: וביראת י״י יהיה סור מרע, וכבר נאמר במליצה, כי מלות המציאות נכון השמטתם, כי הם לקשר, כמלות הטעם.
בחסד ואמת – הנה מי שיתנהג ביושר ובאמת בגמילו׳ חסדים יכופר לו העונש שהיה ראוי לבא עליו.
בחסד – בעבור החסד והאמת אשר יעשה האדם יכופר העון ובלבד כשהוא סר מרע בעבור יראת ה׳ לא מיראת הבריות.
בחסד ואמת יכופר עון – הגם שגם מי שהעוה בזדון י״ל תקנה ע״י שיאחז בחסד ואמת לעשות גמילת חסדים בין אדם לחברו שלא לתשלום גמול, שזה חסד של אמת, וכן לאחוז במדת האמת בעיון, כמ״ש רז״ל (ברכות ה׳) חסד זה ג״ח ואמת זה תורה, ובזה יכופר עון כמ״ש אם יתכפר עון בית עלי בזבח ומנחה בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר בתורה ובגמילת חסדים, בכ״ז טוב יותר מי שהולך ביראת ה׳ – שע״י היראה יסוור מרע – ולא יצטרך כפרה כלל, כמ״ש אשרי נשוי פשע אשרי אדם לא יחשב ה׳ לו עון.
עון – העשוי כבר יכופר במעשה חסד עם העניים (ואמת הוא גמילות חסדים גדולה שכל שומעה מודה עליה ואומר אמת! חסד היא!), רק לסור מרע מהיום ולהבא צריך יראת ה׳, והאומר אחטא ואשוב ואחשה חסד אין מספיקין בידו לעשות תשובה.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
When a man's ways please Hashem, He makes even his enemies to be at peace with him.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
ברצות י״י דרכי איש גם אויביו ישלים אתו – רבי יוחנן אמר אויביו זו אשתו שנאמר אויבי איש אנשי ביתו, מעשה באשה שקבלה לשלטון בבעלה והתיז את ראשו, ויש אומרים אף התיז את ראשה. רבי שמואל בר נחמני אמר זה הנחש, מעשה בנחש אחד שירד לבית ומצא קערה של שום ואכלה והקיא בתוכה, ונחש שבבית לא היה יכול לעמוד לו, כיון שיצא לו ירד ומלא אותו עפר. רבי יהושע בן לוי אמר זה יצר הרע בנוהג שבעולם אדם גדל עם חברו שתים או שלש שנים הוא קושר עמו אהבה וזה גדל עמו מנערותו ועד זקנותו ואם מצא להפילו בתוך שבעים הוא מפילו, בתוך שמונים הוא מפילו, הוא שדוד אמר כל עצמותי תאמרנה י״י מי כמוך מציל עני מחזק ממנו וגו׳, א״ר אבא וכי יש גזלן גדול מזה, ואמר שלמה אם רעב שונאך האכילהו לחם מלחמה של תורה, ואם צמא הוא השקהו מים ממימיה של תורה.
א״ר ברכיה אויביו גם אויביו – לרבות מזיקי ביתו כגון פרעושים יתושים וזבובים.
דבר אחר: ברצות י״י דרכי איש – זה אברהם, גם אויביו ישלים אתו זה אבימלך ויהי בעת ההיא ויאמר אבימלך.
דבר אחר: ברצות י״י דרכי איש – אלו ישראל, גם אויביו זה פרעה שנאמר אמר אויב, ישלים אתו ויהי בשלח פרעה וגו׳.
When the Lord accepts a person's ways, He will cause even his enemies to make peace with him He will appease [them] for him that they should make peace with him.
ברצות י״י דרכי איש – כשיעשה האדם דברים שהם רצוים לפני י״י, אז יהיה בשלום עמו וגם ישלים אתו כל אויביו.
ברצות י״י דרכי איש גם אויביו וגו׳ – כמו שאמרו ז״ל כל מי שיש לו אוהבים מלמטה בידוע שיש לו אוהבים למעלה1 ואמנם אוהבים מלמטה מחסרונו במדות הראויות כמו שאמרו ז״ל:2 החכם שיאהבוהו אנשי עירו לא ממעלתו רק מאשר יחדל להוכיחם. ויתכן שענין המקרא הזה כענין שמצאנו באברהם ויצחק ע״ה שבאו מלכי פלשתים לכרות עמהם ברית לפי שראו כי היה י״י עמהם, והמקרא הזה יתכן שנסמך לעליון כי בעל התשובה אשר הרע לפנים לרבים בהכלמות ובצער ובגאוה ובוז ולא יתכפר האדם בדברים שבינו לחברו בחסד ואמת עד שירצה את חברו. הנה ברצות את דרך תשובתו יתן בלבבם שיתרצו לו ונמצאו נזקיו כלא היו.
2. בבבלי כתובות ק״ח: הגירסא: אמר אביי האי צורבא מרבנן דמרחמין ליה. בג׳ מתא לאו משום דמעלי טפי אלא משום דלא מוכח להו במילי דשמיא.
ברצות י״י וג׳ – גם אויביו ישלים אתו. זה יותר הצלחה מנצחו אותם, במלחמות ובטרדות, וזה ייעד האל לשלמה: כי שלום ושקט יהיה בימיו.
ברצות י״י דרכי איש – כאשר ירצה השם יתברך דרכי האיש מפני תום דרכיו הנה השם יתברך יסיר ממנו הרעות הנכונות לבא עליו ולזה ישלים אתו כל אויביו וכל שכן שישמרהו משיעוררו לו מדינים אנשים לא היו שונאיו מקדם ואפש׳ שרמז בזה עוד אל העזר האלהי שילוה לו בדעות ואמר כי ברצות השם ית׳ דרכו ישמרהו מהטעו׳ בעיון עם שגם אויבי האמת בעיון ההוא ישלי׳ עם הדרוש והם הספקות הנופלות בו מצד המחשבות המקבילות הנמצאות לו והנה ההשלמה היא הסרת הספק ההוא בשיתבאר שהמחשב׳ ההיא תתאמת בנושא אחר זולת זה ואמנם המחשבה שאינ׳ צודק׳ בעצמה לא יצטרך בה להשלמה אבל שתוסר לגמרי.
ישלים – מלשון שלום.
ברצות – כאשר ירצה ה׳ דרכי האיש בהיותם ישרים אז גם אויביו ישלים עמו ומכל שכן שלא יתעוררו עליו אויבים חדשים.
ברצות ה׳ דרכי איש – כבר אמר כי רצונו תמימי דרך, שלהשיג רצון מה׳ צריך שיהיה תם דרך, היינו שלא ימהל ברוחו פניה חיצונית, ועי״ז יעמוד תמיד בתמימות, ואז ישלים ה׳ אויביו אתו – שהם אויביו הפנימים שהם ציורי התאוות שיהיו שלמים אתו אחרי שלא יעלה בלבו ציור רע כלל שזה גדר התמימות, וע״י שישלמו אויביו הפנימים ישלים ה׳ אתו גם אויביו החיצונים, מדה כנגד מדה, כשם שהוא השלים עם ה׳ אויבי הנפש האלהית, שזה רמז במ״ש גם אויביו ישלים שישלים אויבי ה׳ עם ה׳ והם ציורי היצר וכן ישלים ה׳ אויבי הגוף עמו.
אויביו – מבקשי רעתו יחיו עמו בשלום ולא יעפילו להרע לו.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
זה מדבר ביורש הלוקח חלקו וחלק חברו, ובשותף השולח יד בממון שותפו, ויתר השותפין והמתעסקים, לפיכך הצמיד לו משפט וצדקה.
הד׳א פי אלוארת׳ אלאכ׳ד׳ שיה ושי קסימה, ואלשריך אלמתעדי עלי מאל שריכה, וסאיר אלכ׳לטא ואלמעאמלין, לד׳לך קרן בה משפט וצדקה.
טוב מעט – פירשתיו למעלה.
טוב מעט בצדקה מרב תבואות בלא משפט – המקרא הזה והבא אחריו לב אדם יחשב דרכו (משלי ט״ז:ט׳) עיקר מה שנתחדש בהם הוא ענין סמיכותם זה לזה. כי יעיר בזה לב האדם לדעת ולראות כי רעתו רבה בכל חטא אשר יחטא.1 והנה הביא התוכחת על אוספי רב תבואות בלא משפט לפי שהגזל נפשו של אדם מתאוה לו ומחמדתו כמו שאמרו ז״ל. וראה נא עוצם התוכחת ומה נמלצת היא כי לא יוכל איש להגיע מחשבות לבבו לפועל עד אשר יכוין השם ית׳ את צעדיו ואיך תעלה כזאת על לבו לגזול ולחמוס ולחטוא לאלהיו. והנה זאת דומה למלך שעבר על פסח אחד ויחמול עליו וישאהו על זרועו לנחותו הדרך שיחפוץ ללכת התחיל הפסח ההוא לשלוח ידו מבין זרועות המלך הנושא אותו ולכרות כל עצי עדן אשר למלך ולירות בחצים לכל הנמצא מאוהבי המלך ולכל אשר הבטיחו המלך ויצו עליו לאמר אשר כל הנוגע בו כנוגע בבת עינו היש עזות מזה וטפשות ובגד בוגדים כזה. ויתכן כי מה שאמר: טוב מעט בצדקה בא הענין על בעל תשובה שדבר עליו במקרא שלמעלה ואמר כי בחסד ואמת יכופר עון (משלי ט״ז:ו׳) ובא עתה להזהירו שלא יחמול על כספו וזהבו להשיב את הגזלות אשר גזל כי טוב מעט אשר ישאר בידו בצדקה מרב תבואות בלא משפט.2
טוב מעט – מהממון שיקובץ בצדק וביושר ממי שיקבץ רב תבואות בלא משפט רוצה לומר בגזל ובחמס ובדרכים בלתי ישרים וכן העיר בזה בענינים העיוניים ואמר כי טוב שישיג האדם מעט מהדברים העיוניים וישלים בהם החקירה בצדק וביוש׳ מאשר ישיג מהם הרבה בזולת חקירה ישר׳ כי זה ממה שיביאהו לחשוב שהשיג האמת מזולת שיהיה כן וגם אם השיג האמ׳ הנה לא השיגהו בדרכיו ולא יכנס זה בגדר הידיעה.
טוב – יותר טוב הון מעט הבא בצדק וביושר מהרבה תבואות הנאספים בלא משפט כי אם בגזל ובעושק.
טוב מעט בצדקה מרב תבואות בלא משפט – הוא עצמו מ״ש בתהלות ל״ז טוב מעט לצדיק מהמון רשעים רבים. שמפרש הטעם כי זרועות רשעים תשברנה וסומך צדיקים ה׳, שמעט של הצדיק הוא מוסמך מה׳, והרב של הרשע ההשגחה עוסקת להשחיתו, וכן הוא בממון וקנינים שלו, המעט שהשיג בצדקה הוא תחת השגחת ה׳ וי״ל קיום, ורב תבואות שהשיג בלא משפט ה׳ יאבידהו, ובזה אין כפל עם מ״ש למעלה טוב מעט ביראת ה׳, ששם מדבר מן העונג עצמו, שמה שיאסף ביראת ה׳ ימצא בו עונג ונחת, והגם שימי עני רעים, בכל זה טוב לו המעט הזה, מהאוצר רב של הטוב לב משתה תמיד שימצא מהומה בו ואין שלום לרשעים.
טוב מעט – ריוח היוצא ממעשה צודק.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרד״קר׳ יונהרלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
A man's heart plans his course, but Hashem directs his steps.
תרגום כתוביםמדרש משלירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קרלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אמר רבי סימון: כל אדם שהוא שפל רוח, ומחשב בליבו להתהלך בדרכיו של הקב״ה, יהא מובטח שהוא מכין צעדו, שנאמר: לב אדם יחשב דרכו, וה׳ יכין צעדו.
קלב אלמר יפכר פי אמרה, ואללה יהיי כ׳טאה.
יחשב, יחשב בעניניו.
דבר זה מיוחד בעניני הפרנסה וההכנסה והבריאות והבנים וטובות העולם הזה אשר לא יועילו לאדם התהפוכות בהן, עד שילווהו בהן עזר ה׳, כמאמר ירמיהו ידעתי ה׳ כי לא לאדם דרכו1.
1. ירמיה י כג.
הד׳א קול כ׳אץ פי אמור אלרזק ואלפאידה ואלשפא ואלולד ואלנעמה אלדניאיה אלתי לא ינפע אלאנסאן אלתקלב פיהא, או ישארכה עון אללה פיהא לקול ירמיהו ידעתי ה׳ כי לא לאדם דרכו.
לב אדם יחשב דרכו – ללכת דרך ישר.
וי״י יכין צעדו – כמו ששנינו (בבלי שבת ק״ד): בא ליטהר מסייעין אותו.
A man's heart plans his way to walk on the straight way.
but the Lord prepares his step as we learned: He who comes to purify himself is granted assistance.
לב אדם יחשב דרכו – לפעמים חושב האדם לברוח למקום אחד להנצל מן הרע שעשה שלא יענש, והאל מסבב סבות שילך למקום שיכשל בו ויקבל ענשו.
והצדיק שירצה להמלט מרעה הבאה על בני אדם והשם מיישר צעדיו ומנהיגו למקום שיעמד שם בבטחה.
לב אדם – הנה לב האדם יתבונן איך ראוי שיתדרך בדרכו במה שירצה לעשותו אמנם בהוצאה לפועל יצטרך עזר אלהי שיכין צעדו ויישירהו אל מה שראוי לו בדרך ההוא כי לא לאד׳ דרכו.
יחשב דרכו – באיזה דרך יהלך.
יכין – מכין פסיעותיו ללכת במקום שירצה.
יחשב – בפועל, בא על מחשבות בלתי ראויות התו״ה צו (סי׳ קי״ח).
לב אדם יחשב דרכו וה׳ יכין צעדו – שורש חשב כשבא בפועל מורה על מחשבות היוצאות מן הרגילות או מחשבות בלתי ראויות, וכבר אמר ירמיה (י׳) ידעתי ה׳ כי לא לאדם דרכו לא לאיש הולך והכין את צעדו, הדרך הוא מה שבוחר באיזה דרך ילך, והצעד הוא מה שפוסע ברגליו והגם שהבחירה נתנה אל האדם, בכ״ז איברי התנועה שבם יגמר פעולתו, ה׳ מניע אותם בכחו, בין הלשון המוציא המחשבה בעניני הדבור, כמ״ש לאדם מערכי לב ומה׳ מענה לשון בין הרגלים שגומרים מחשבתו בעניני התנועה על הדרך אשר בחר, ואחר שלא לאיש הולך והכין את צעדו, כי איברי התנועה הם ביד ה׳, א״כ לא לאדם דרכו, כי יכול המניע לעכב תנועתו אם לא יחפוץ ה׳ דרכו, ואמר (תהלות ל״ז) מה׳ מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ כי יפול לא יוטל וכו׳, שאחר שהמצעדים גם של הגבר הגבור הם מה׳, וה׳ חפץ דרכו, הגם שבחירת הדרך הוא מהאדם, ה׳ מעכב תנועתו אם לא חפץ בדרך זה, וכשתראה הצדיק נופל כי רגליו לא יקומון על דרכו שבחר, דע שלא יוטל כי ה׳ סומך ידו, והוא מעכב תנועתו כדי שיקום ויתהלך על דרך הטוב בעיני ה׳, ואמר לקמן מה׳ מצעדי גבר ואדם מה יבין דרכו, ועז״א אם תראה שלב אדם יחשב – ר״ל שחושב עצות בלתי ראויות על דרכו, דע שלא יועיל, אחר שה׳ יכין צעדו – ולא יוכל לצעוד בלא רצון ה׳.
לב אדם וגו׳ – דומה לפסוק ג׳; מ״מ יש הפרש מה ביניהם, ששם האל הוא העושה, וכאן האדם הוא העושה והאל תומך בידו, ויש מקום לשניהם לפי המעשים.
תרגום כתוביםמדרש משלירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קרלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Inspired judgments are on the lips of the king. He shall not betray his mouth.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
קסם על שפתי מלך, במשפט לא ימעל פיו – אמר רבי אלכסנדראי: נאה חכמתו של שלמה, שלימד חכמה לאחרים מנפשו. כיצד, אמר שלמה: מעיד אני עליי שמיים וארץ, שכל חכמה שנתן לי הקב״ה, לא הוצאתי מפי דבר שקר, אלא הכל במשפט, לכך נאמר ״במשפט לא ימעל פיו״.
קסם על שפתי מלך – א״ר אלכסנדרי נאה היא חכמתו של שלמה שלמד חכמה לאחרים מנפשו, כיצד אמר שלמה מעיד אני עלי שמים וארץ שכל חכמה שנתן לי הקב״ה לא הוצאתי מפי דבר שקר אלא הכל במשפט, הדא הוא דכתיב במשפט לא ימעל פיו.
ינבגי אן יכון אלחתם עלי נטק אלמלך, ובאלחכם לא ינכת׳ בקולה.
קסם, צריך שיהא המשפט המחוכם והמוחלט על שפתי המלך, ובמשפט לא ימצא מעל בדבריו. תרגם קסם ״חתם״ והוא הדבר המחוכם והמוחלט שאין לזוז ממנו. גזרה חלוטה שאין לפקפק בה. ונראה שדומה לו כי חטאת קסם מרי, שמואל א טו כג, במקום שתקיים גזרת ה׳ המרית דבריו.
גם זה מיוחד אם צוך המלך בדבר המותר מאת ה׳ ואסר אותו או חייבו אל תמרה פיו, וכל שכן וקל וחומר מלך המלכים אלהי האלהים ואדוני האדונים שלא תמרהו, וכמו שהציבו החכם לדוגמא באמרו אני פי מלך שמר1.
1. קהלת ח ב.
הד׳א איצ׳א כאץ׳ אד׳א אמרך אלמלך בשי מבאח מן ענד אללה פחט׳רה או אוג׳בה פלא תכ׳אלפה, פאחרי ואוכד מלך אלמלוך ורב אלארבאב וסיד אלסאדה אלא תכ׳אלפה, וכמא ג׳עלה אלחכים אעתבארא אד׳ יקול אני פי מלך שמר.
על שפתי מלך – על שפתי חכם היושב בדין.
There is magic on a king's lips On the lips of a wise man sitting in judgment.
קסם על שפתי מלך – המלך המשכיל דבריו הם אמתיים כעין קסמים המדברים אמת ומשפט כנבואה.
דבר אחר: קסם – לשון חריפות כי יודע לקסום מה שבלב האדם מתוך דבריו.
ואז במשפט לא ימעל פיו – כשיבואו שנים לפניו לדין, הוא בדקות שכלו וטוב עיונו יבין למי הדין נוטה מתוך דבריהם, כענין שלמה במשפט הזונות (מלכים א ג׳:ט״ז-כ״ח).
קסם על שפתי מלך במשפט לא ימעל פיו – כאילו קסם על שפתי מלך להכיר את בעלי הדין אי זה יטעון אמת ואי זה יטעון שקר.
במשפט לא ימעל פיו – שלא יחתוך דין מרומה כי פעמים שאין לתובעים עדים והשופטים פוטרין את הנתבע לשקר. אך המלך החפץ לשפוט צדק אין דרכו להכשל בזאת כי מאימתו יירא הנתבע שלא יטעון שקר לפניו ואם שקר יטעון יבקש הדבר וימצא כי אוהבי המלך רבים וכענין שנאמר: גם במדעך מלך אל תקלל ובעל כנפים יגיד דבר (קהלת י׳:כ׳) וכאשר אמר אחימעץ ליואב או עשיתי בנפשי שקר וכל דבר לא יכחד מן המלך (שמואל ב י״ח:י״ג) ואם עד אלה לא יצאה הצדק לאור השם ית׳ אשר המליך את המלך נותן לו בלבבו להכיר את טענות הרמאי גם יכשילהו עליו לשונו ויבחן.
קסם על שפתי מלך – ידיעות העתידות.
קסם על שפתי מלך – הנה על שפתי מלך דבר ידמה לקסם להגיד האמת בדברים כי כל דבר לא יכחד מן המלך לסבות רבות יתקבצו בזה הא׳ כי עניניו במלכותו מסודרים מהש״י באמרו פלגי מים לב מלך ביד י״י והשנית כי בסבת רצון האנשים למצוא חן בעיניו ימצא בכל דבר מי שיגלה אזנו להגיד האמת ולזאת הסבה בעינה לא ימעל פי המלך במשפט כי יגיד האמת ויהיו משפטיו לפי המשפט המוגבל מהשם ית׳.
קסם – אמרי המלך ברורים כאלו היה קסם על שפתיו כי אין דבר נכחד מאת המלך לפי שכל האנשים יחזרו למצוא חן בעיניו ולזה ימצא בכל דבר מי מגלה אוזן המלך לזה לא ימעול פיו במשפטו לעות הדין מחמת טעות ושגגה.
שפתי, פיו – הבדלם למעלה (י׳ י״ג).
לא ימעל – כבר בארתי בספר התו״ה ויקרא (סי׳ שמ״ו) מטעם הראב״ע, שמעל משתתף עם מעיל, כמו שבגד משתתף לבגיד׳ ולביש׳, ובזה תבין מ״ש בבה״ע שכולל שתי הכוונות, מענין מעליה ובגידה ומענין מעיל, שמורה על פשיעה גלויה.
קסם על שפתי מלך במשפט לא ימעל פיו – השפתים הוא הדבור החיצוני והפה הוא הדבור הפנימי בחכמה, והנה המלך כל מה שיבטא בשפתים אף על פי מקרה הוא דומה כקסם שימהרו וינחשו ויחלטו הממנו, שכפי שיוציא בשפתיו ואיכות דבורו החיצוני שבו ילביש אמרי פיו הוא כקסם להחליט על זה ענינים גדולים, וע״כ במשפט לא יכסה את פיו במעיל, שכל דבור פיו שידבר בחכמה להחליט את המשפט ידבר בבירור שלא יהיה שום מקום לטעות, פן עי״כ יבא פיו לידי מעילה ובגד גלוי.
קסם – צריך שיהיה על שפתי מלך, שיחשוב שתים טרם ידבר אחת, שאם מתוך נמהרותו לדבר יטעה, יגרע מכבודו; וקסם הוא דבר המתאמת כמו שהיו מיחסים לקוסמים, ומלך מלשון וימלך לבי עלי (נחמיה ה׳:ז׳) לשון עצה, ומקור הוראתו אדם שבאים לשמוע ממנו עצה.
ימעל – כל מקום שבא בתנ״ך פעל זה לפ״ד הוראתו כמו הפכו עלם, ומעלה מעל בה׳ וכחש בעמיתו (פרשת ויקרא), עושה כאילו עין של מעלה אינה רואה ויעלם ממנה מה שהוא עושה; וכן כאן לא יעלם מפיו עצה הגונה; וגם אם נקבלנו כנרדף לשרש חטא יש גם לזה הוראת טעות כמו ולא יחטא (שופטים כ׳:ט״ז).
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Honest balances and scales are Hashem's; all the weights in the bag are His work.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
פלס ומאזני משפט לה׳, מעשהו כל אבני כיס – פלס – זה המקרא, ומאזני משפט – אלו הדינין, לה׳ – אלו ההלכות, מעשהו כל אבני כיס – זה התלמוד, וכל עושיהן עתידין ליטול שכרן לעתיד לבוא. אמר רבי יוסי הגלילי: משל למלך בשר ודם, שהיה לו פרדס גדול, ובנה בתוכו מגדל גבוה ומקירו שהיה גנתו בתוכו, והשכיר פועלין והפקידן שיהיו עוסקים במלאכתן. עמד המלך ועלה בראש המגדל, והיה רואה אותם והן לא היו רואים אותו. לפנות יום בא המלך ועמד עליהם בדין, אמר: המעדרים יבואו ויטלו שכרן, המנכשין יבואו ויטלו שכרן, מלקטי צרורות יבואו ויטלו שכרן, ונשתיירו בהן פועלים שלא עסקו במלאכתן. אמר המלך: אלו מה הן עושין? אמרו לו: הן מפנין בתים מלאים לתוך בתי ריקנין. אמר המלך: וכי מה הנאה יש לי מהם? אמר המלך: אלו שעוסקים במלאכתי יטלו שכרן, ואלו שלא עסקו במלאכתי יצאו להריגה, שמרדו בדברי. כך ברא הקב״ה עולמו, ונתן בתוכו בני אדם, ופקדן שיהיו עוסקים בתורה ובמצוות ובמעשים טובים, והשרה שכינתו ביניהם, הוא רואה אותם והם אינם רואין אותו, שנאמר: ״וה׳ בהיכל קדשו״ (תהלים י״א:ד׳). לעתיד לבוא, עתיד הקב״ה לישב עליהם בדין, ומניח ספר תורה על חיקו, ויאמר: כל מי שעסק בזה – יבוא וייטול שכרו, שנאמר: ״איה סופר, איה שוקל, איה סופר את המגדלים״ (ישעיהו ל״ג:י״ח). איה סופר – אלו מלמדי תינוקות לשם שמים, יבואו ויטלו שכרן. איה שוקל – אלו שוקלין קלים וחמורים, יבואו ויטלו שכרן. איה סופר את המגדלים – זה לומדי הלכות והגדות, יבואו ויטלו שכרן. רבי זעירא אומר: הרשעים, מה עתיד הקב״ה לעשות בהם? עתיד לומר להם: רשעים, לריק יגעתם כוחכם, הואיל ולא עסקתם בתורה ובמעשים טובים, אלא הייתם בעולמי ככלי ריק שאין בו חפץ, אין לי חפץ בכם. יכול ייפטרו וילכו להם חינם? לא, אלא בתחילה יראו בשמחתן של צדיקים, ואחר כך הם נידונים בגיהנם. משל למלך שעשה סעודה, והזמין את הכל, ולא קבע להם זמן, אלא אותם שהיו מקפידין על דבר המלך, הלכו ורחצו וסכו, וכיבסו את בגדיהם, והתקינו עצמם לסעודה, ואלו שלא היו מקפידין על דבר המלך, הלכו ועשו מלאכתן. כיוון שהגיע זמן הסעודה, אמר המלך ׳יבואו כולם בבת אחת׳, אלו באין בכבודן, ואלו באין בניוולן. אמר המלך: אלו שהתקינו עצמם לסעודה יאכלו מסעודתי, ואלו שלא התקינו עצמם לסעודה לא יאכלו מסעודתי. יכול ייפטרו וילכו להם? אמר המלך: לא, אלא אלו יהיו אוכלין ושותין ושמחין, ואלו עומדין על רגליהן ורואין ולוקין ומצטערין, שנאמר: ״לכן, כה אמר ה׳ אלהים: הנה עבדיי יאכלו ואתם תרעבו, הנה עבדיי ישתו ואתם תצמאו, הנה עבדיי ישמחו ואתם תבושו, הנה עבדיי ירונו מטוב לב ואתם תצעקו מכאב לב ומשבר רוח תילילו״ (ישעיהו ס״ה:י״ג). מי גרם להם? לפי שלא הקפידו על דבר המלך.
פלס ומאזני משפט לי״י – פלס זו המקרא, ומאזני משפט אלו הדינין, לי״י אלו הלכות, מעשהו זה הגמרא, וכל עושיהם עתידין ליטול שכרן לעתיד לבא.
פלס ומאזני משפט לי״י – אמר לו הקב״ה ליוסף אתה אמרת חשודים הם בני על אבר מן החי חייך שאפילו בשעת הקלקלה אינו אלא בשחיטה, הה״ד וישחטו שער עזים, אתה אמרת מזלזלים הם בבני השפחות וקורים אותם עבדים לפיכך לעבד נמכר יוסף, אתה אמרת תולים הם עיניהם בבנות הארץ חייך שאני מגרה בך את הדוב ותשא אשת אדוניו.
פלס, כי האזון ומאזני הצדק לה׳, ומעשהו כמו ששוקלים במשקולות. וכ״כ באמו״ד מאמר ט ספ״ח.
זה תוספת בלקיחת מוסר, אם חייב אתה להשמע למי שאפשר שיארעו במעשיו שבושים ואי צדק1, כל שכן מי שמעשיו במשקל ובפלס שחובה להשמע לו ולא להמרותו.
1. כלומר המלך.
הד׳א זיאדה פי אלאעתבאר, אד׳א וג׳ב אן תטיע מן יקע פי אעמאלה אלהג׳ם ואלג׳זאף, פכיף מן עמלה באלמיזאן ואלקסט יג׳ב אן יטאע ולא יעצא.
פלס ומאזני משפט לי״י – לשלם לאדם כפעלו.
משפט – יושטישא, פירעון עונות האדם בפלס ומאזנים.
מעשהו כל אבני כיס – כמו שיש באבני כיס משקלות גדולות וקטנות, כך בתשלומי מדותיו מדות ומשקלות גדולות וקטנות, הכל לפי פעלו של אדם.
The balance and scales of justice are the Lord's etc. to requite a person according to his deed. משפט is (justice in French, in German Gerechtigkeit, and so in Yeshayahu 7,) the retribution for a person's sins with a balance and scales.
all the weights in the bag Just as among the weights in the bag, there are large weights and small ones, so is everything according to a person's deeds.
פלס ומאזני משפט לי״י – שדן בהם את העולם, כי כל מעשיו הם שקולים ביושר, ולכך תקן המאזנים והמשפט כדי שיתנהגו הבריות בהם ביושר, ויבינו כי האל משלם לכל אחד כמעשהו במשקל ובמדה.
אבני כיס – הן המשקולות.
פלס ומאזני משפט לי״י וגו׳ – חמשה פסוקים חבר שלמה ע״ה במדות המלכים בזה ומה שהפסיק המקרא הזה ביניהם יען כי משפט השם הוא שיהיה לעולם ולא יחדל כי פעמים שלא יחפוץ מלך בשר ודם במשפט צדק והצדיק את הרשע. גם פעמים יעלם ממנו האמת אף על פי שלא ימעל פיו במשפט והיה בהנצל הרשע ממשפט המלך אכן ממשפט השם לא ינצל ולעולם כל משפטיו צדקו (תהלים קי״ט:ק״ס).
ועוד יש לפרש כי כל המקראות האלה המחוברים במדות המלך נכתבו להשיבא מהם אל לב כי אם השם נותן בלב המלכים להכיר העול ולחקור האמת ויעזרם שלא יכחד כל דבר ממחקרם במשפט, על אחת כמה וכמה כי עד צדק ישוב משפט1 לפני הדר כבוד מלכותו. והיה לעד על זה מה שהובא המקרא הזה בין המקראות האלה. ועוד כי2 נתחייבנו ללכת על דרך דברי רבותינו ז״ל והם יביאו לראיה בדברי מדותיו של הקב״ה מן הפסוקים הנכתבים במדות המלכים כמו שאמרו (בבלי ב״ב קט״ו.): מי שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים, שנאמר: חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה (משלי ט״ז:י״ד) ועוד הביאו בענין הצדקה מה שנאמר: מתן בסתר יכפה אף (משלי כ״א:י״ד) כי כל מקרא שימצא בספר הזה ולא יראה פשוטו בענין יראת השם ית׳ כעין משל נכתב למען תלמוד ליראה את י״י אלהיך3 מדרך דמיונו.
מעשהו כל אבני כיס – בחסרון בי״ת ומעשהו בכל אבני כיס. הכלי שמצניעין בו המשקולות וקטן וגדול שם הוא שלא יתקלקלו נקרא כיס וכן לא יהיה בכיסך (דברים כ״ה:י״ג) והענין שהשם ית׳ אינו מניח מענוש על הקלות ועל הדקות במעשים או במחשבות ובשיח שפתים ולו כל משקלי המשפט. ובזה המשל כאילו שוקל במשקלים המשקל הגדול כמו הככר וכגון הליטרא חציה ורביעיתה עד סוף כל משקל קטן גם לא יש אחד אף על פי ששוקל אליו על החמורות שוקל גם על הקלות כמו שנאמר: הנני שולח לדייגים רבים (ירמיהו ט״ז:ט״ז).
א. בכ״י לוצקי: להשיב מהם את לב האדם כי השם ית׳ נותן.
פלס ומאזני משפט – יבאר כי המלך שקדם זכרו הוא השם ית׳.
פלס – הנה המשקל בדברים העיוניים ומאזני צדק ומשפט לשקול בהם הישר והבטל הוא לי״י כי יצטרך עזר אלהי זה בצדק וביושר לרוב הטעיות שאפשר שיפלו בו ולזה ג״כ יהיה מעשה הש״י כל המשקלים שבכיס אשר ישקלו בהם דבר מהדברים העיוניים כי להם סדרים יתיישרו בהם להסיר הדרכים המטעים מהם ואלו הסדרים מתחלפים בהתחלף סוגי העיון והנה העיר בזה ג״כ אל דבר המשקלים והמאזנים כי ידיעת היותם בצדק הוא לי״י ולזה ראוי שיירא האד׳ מזה והנה הביאור הראשון הוא היותר נכון וידמה לפי הביאור הראשון שיהיה שב אומרו קסם על שפתי מלך אל החלק המושל באד׳ והוא השכל והנה קראו מלך כי בזה האופן יתיישר לו העיון כשימלוך על שאר כחות הגוף והנפש וישרתוהו כלם וירוע כי החטא לא יקרה בהשגתו המיוחסת לו ולזה לא יקרה טעות בציור כי הוא מהשכל לבד אך יקרה טעות באמת מפני היות ההשגה מורכבת מהשכל והחוש כמו שנתבאר בספר הנפש ולזאת הסבה לא ימעל פיו במשפט במה שישפטהו ממה שהוא מיוחס לו ולזה הביאור ימשך יפה מה שביארנו ראשונה במאמר פלס ומאזני משפט וגומר וזה הביאור הוא הנראה צודק בזה המקום.
פלס – ענין יושר כמו פלס מעגל רגליך (משלי ד׳:כ״ו) והושאל על מטה המאזנים כי הוא מיישר המשקל.
כיס – אמתחת ושק.
פלס – הנה יש ביד ה׳ פלס ומאזנים לשקול בהם משפט תשלומין ומעשהו בדבר התשלומין הוא כמו כל אבני כיס הם אבני המשקל הנתונים באמתחת ויש שם רבי המשקל וקטני המשקל וכן ישקול המקום תשלומין לכ״א לפי הגמול.
פלס ומאזני משפט – עי׳ הבדלם למעלה (ד׳ כ״ו), והאבנים של מאזנים מוכנים בכיס, לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן.
פלס ומאזני משפט לה׳ מעשהו כל אבני כיס – פלס הוא גדול ממאזנים ובא בעצם על מדידת המעגל שהוא הדרך הסבוביי למדוד מקום הקרוב אל מחוז החפץ, ובמאזנים מניחים דבר הנשקל בכף אחד ואבני משקל בכף השנית לראות אם מכוונים זה נגד זה, אמר כי יש לה׳ פלס לשקול דרכי איש ומנהגיו ומעגלותיו ולכוונם אל הישרה, וגם יש לו מאזני משפט לשקול מעשי בני אדם ולשלם לו גמול טוב או רע כפי מדותיו, ומה הן האבני כיס שמניח בתוך המאזנים? הם מעשהו – ר״ל שה׳ ערך את כל המעשה אשר עשה, לשקול בהם מעשי ב״א הבחיריים, שכפי המעשה שיעשה האדם ויניח מעשיו על כף המשקל כן יהיו מעשי ה׳ ודרכי הטבע והמערכה מכוונים כנגדה, כמ״ש אם שמוע תשמעו אל מצותי ונתתי מטר ארצכם בעתו, פן יפתה לבבכם ועצר את השמים, ויש במעשי ה׳ כל מיני אבני משקל גדולים וקטנים שכולם אבני צדק מכוונים במשקל על כף מעשי ה׳ בעולם הגדול, נגד הכף השני שבו יניח האדם הבוחר את מעשיו על כף הבחירה בעולמו הקטן, ושתי הכפות ישאו יחדיו תמיד הן לטוב הן לרע.
כל אבני כיס – המשקלות שדרך הסוחר לשאתם בכיסו, וכן לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן (פרשת תצא); וענין הפסוק כך הוא – ה׳ יודע באיזה משקל צריך לשקול מעשה כל אדם ואדם, ומה שהוא עון קל לזה הוא עון חמור לאדם אחר, והכאת הסלע נחשבה למשה ולאהרן כחטא משפט מות, והוא יתברך שמו ידע אימתי נכון להעניש או להאריך אפו.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
תועבת מלכים עשות רשע כי בצדקה וגו׳ – כי לא השם ית׳ יכין כסאם רק בצדקה ואם מלכי האדמה יתעבו עשות רשע אף כי מלך הצדקה ואדון האמת וכסא מלכי האדמה יכון בצדקה אף כי צדק ומשפט מכון כסאו (תהלים צ״ז:ב׳).
תועבת מלכים – הנה למלכים והם השכלים האנושיים הוא מתועב מאד ושנוא עשיית הרשע בדעות או במדות וזה כי עשיית הרשע במדות יהיה סבה שלא יכון כסא המלך אבל יסורו הכחות הנפשיות מלשרתו וימנע מפני זה ממנו השלימות אשר הוא כחיי עליו ועשיית הרשע בדעות שתהיה סבתו לקיחת המחשבות והצורות הדמיוניות לא על נכון הוא סבה שלא יגיע מהם השירות הראוי כי בצדק וביושר יכון הכסא והאדנות שיש לו עליהם אך בזולת זה אין לו תועלת.
תועבת – דבר תעוב הוא למלכים לעשות רשע כי בעבור מעשה הצדק יכון כסאו ולזה יתעב הרשע להעמיד הכסא על כנו.
תועבת מלכים – כבר בארתי (ישעיהו ט׳) שהעמדת המלכות הוא על המשפט בין אדם לחברו, אבל קיום הכסא והכננו הוא על הצדקה, כמ״ש להכין אותה במשפט מעתה ולסעדה בצדקה עד עולם (ישעיהו ט׳), ואחר שרק ע״י הצדקה שהם המע״ט יכון כסא שיהיה לו קיום, א״כ עשות רשע שהוא הפך הצדקה היא תועבת מלכים – כי זה יהרס מכון כסאם ומלכותם.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהרלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
Righteous lips are the delight of kings. They love one who speaks uprightly.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרד״קר׳ יונהרלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
רצון מלכים שפת{י} צדק – וגם ראוי להם לאהב דברי היושר ולקרב דובריהם אליו.
וכפל ואמר כי ראוי לאהב האנשים אשר אין בשפתיהם עולה.
רצון מלכים שפתי צדק – אף על פי שלא יתעבו כי עשות רשע אך החדל מן הרשע במעשה ובלשון לא יתעב אבל רצונו ואהבתו לדובר ישרים והוא בוחר הישר והחפץ שיגבר היושר והאמת בארץ על כן הוא דובר ישרים ולא ישתוק להחניף ושלא לתלות על שבר האמת.
רצון מלכים שפתי צדק – הנה רצון מלכים הוא שפתי צדק במה שיעידו בעדות בספורי הקודמים כמו שיצטרך זה בחכמות אשר לא תשלם העמידה על מה שיצטרך לעמוד עליו מן החוש בהם כי אם בזמן ארוך נפלא יעבר החיים האנושיים כמו הענין בחכמת הכוכבים ובהרבה מהדברים הטבעיי׳ ומי שהוא דובר ישרים יאהב כי היושר בדברים יישירוהו למצוא האמ׳ במה שיחקר בו.
ישרים יאהב – האל״ף בחטף סגול ברוב הספרים.
שפתי צדק – אמרי צדק.
יאהב – אל המלכים.
צדק. ישרים – עי׳ גדרם (ישעיהו י״א ג׳ תהלות ט׳ ט׳) וישרים גדולים מן צדיקים כמ״ש תהלות (ל״ב י״א) ובכ״מ, וישרים ר״ל דברי יושר, כמו בקרים מן בוקר.
רצון מלכים שפתי צדק – הצדק הוא בענין המשפט, שיהיה המשפט עפ״י הצדק לא משפט מעוקל כמ״ש ושפט בצדק דלים, וזה רצון מלכים, כי הן לצדק ימלוך מלך, והישרים הוא מדרגה יותר מן הצדק והוא מי שיעשה הישר לפנים משורת הדין, וגם כולל ישרת הדעות, יאהבנו המלך וזה יותר מן הרצון.
יאהב – כל אחד מהמלכים.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרד״קר׳ יונהרלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
The king's wrath is a messenger of death, but a wise man will pacify it.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהרלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
חמת מלך מלאכי מות – דרש רבי פנחס בר חמא מי שיש לו צער או חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים שנאמר חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה.
חמיהֵ אלמלך כרסל אלמות, ואלרג׳ל אלחכים יזילהא.
מלאכי, כמלאכי. יכפרנה, יסירנה.
זה בבני אדם כמו שפייב יהודה ליוסף שנאמר ויגש אליו יהודה1, ועבדי מלך ארם באחאב שנאמר ויחגרו שקים במתניהם וחבלים בראשיהם2. ובמלך המלכים יתהדר ויתרומם כמו שעשה משה רבנו ע״ה בהר סיני ובמדבר פארן, ופינחס בשטים, ודומיהם.
1. בראשית מד יח.
2. מלכים א כ לב.
ד׳לך פי אלאנסאן כמא לטף יהודה ביוסף אד׳ קאל ויגש אליו יהודה, וקואד מלך ארם באחאב אד׳ קאל ויחגרו שקים במתניהם וחבלים בראשיהם, ופי מלך אלמלוך עז וג׳ל כמא פעל סיידנא משה ע״ס פי הר סיני ופי מדבר פארן ופינחס בשטים ואמת׳אלהמא.
חמת מלך – הרי היא כמלאכי מות כשלוחי מיתה.
יכפרנה – יפייסנה.
The king's wrath is like messengers of death, like messengers of death [but not angels of death].
will pacify it Will placate it.
חמת מלך – כשהמלך כועס על שום אדם הוא כאילו מלאך המות כועס עליו.
ואיש חכם – יסיר אותה החמה בטוב שכלו כי ידבר לפניו המשככיםא חמתו.
יכפרנה – כמו אכפרה פניו (בראשית ל״ב:כ״א), שתרגומו: אניח רוגזיה.
א. כן צ״ל. בכ״י וטיקן 89: ״המשכבים״.
חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה – תלמוד מזה להתירא מחמת השם ית׳ כי גם את מלכי האדמה אתה ירא.
ואיש חכם יכפרנה – תלמוד מזה מעלת החכמה והצורך והתועלת בה ואם מלכי האדמה יאהבון החכמה ויתרצו אל החכם אף כי אדון החכמה הנותן חכמה ומפיו דעת ותבונה וכענין דבריהם ז״ל אשר כתבנו למעלה.
חמת מלך – הכעס שיכעס המלך הזה על מה שהפליג לחקור בו לפי העדות ושפט מפני זה בדבר מה נמצא אחר זה בחוש בלתי צודק מפני הכזב שיהיה בעדות הנה הוא כמו מלאכי מות להסיר האדם מדרך חיים אל דרך המות כי ידמה לו שהטורח בחכמה הוא לבטלה ואמנם איש חכם יסיר זאת החמה בשיפליג תחלה בדבר העדות להתבונן אם קצתו מסכים לקצתו אם ימצאוהו בלתי מסכים הנה יעמוד על מה שהיה מהם צודק מהדרכים רבים מהם שיתבונן באי זה מאלו הדרכים נכפל העדות יותר כי אשר נכפל בו העדות יותר ידמה היותו מסכים לאמת ומהם שיתבונן מצד המעידים ר״ל שכאשר יעיד בו איש יותר שלם ויותר חכם הוא יותר שיהיה צדק ומהם שיתבונן בו מצד הטעות שאפשר שיקרה בהרגש בו מהטעות יותר הוא יותר ראוי שיונח בלתי צודק והנה ג״כ אפשר שיסיר החכם זה הכעס והחמה בצד אחד והוא שאחר שהשיג בחוש הפך מה שיתחייב מהעדות ישוב להסיר מהעדות מה שחוייב ממנו זה הביטול ויחקר עם השאר ועם מה שהשיג בחוש כי בזה האופן יתיישר למצוא האמת והנה יסיר החכם זה הכעס בצד אחר יותר שלם והוא כי מדרכו שלא יעיר בדבר אם לא היה צודק ונקי מהטעות ואם היה אפשר שיהיה בהרגש טעות יגיד זה הענין בעדותו.
יכפרנה – ענין העברה וקנוח ועש״ז יקראו המזרקים כפורי זהב (עזרא א׳:י׳) כי הכהן מקנח ידו מן הדם בשפת המזרק.
מלאכי מות – החמה ההיא כאלו ישולח באדם מלאכי מות.
יכפרנה – יעביר את החמה במתק אמרי פיו.
חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה – החמה היא טמונה בלב, והתגלותה להנקם נקרא אף, והנה חמת אדם הדיוט אינה מסוכנת כי א״י להנקם תיכף, אבל המלך כשיתעורר חמתו הוא המלאכים ששולח המות, כי בחמתו ישחית רבים, וצריך לבקש איש חכם אשר בחכמתו ידע לכפר עון ולהשיב חמה, ויש לה מליצה על חמת המלך העליון שעוררה מלאכי מות, ואיש חכם יכפרנה כמו פינחס השיב את חמתי וכו׳ ויכפר על בני ישראל, ויאמר להשמידם לולא משה בחירו וכו׳ להשיב חמתו מהשחית.
מלאכי מות – הנה אנכי שלח מלאך לפניך (פרשת משפטים), שרש לאך לא מצאנוהו בתנ״ך אבל בלי ספק קרוב הוא להלך, ומלאך ר״ל מוליך ומנהיג.
יכפרנה – מגזרת וכפרת אתה (פרשת נח) ישים מכסה עליה, שהיא כאש בוערת וע״י מכסה תכבה.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהרלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
In the light of the king's face is life. His favor is like a cloud of the spring rain.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהרלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
באור פני מלך חיים – תנו רבנן את קרבני לחמי, וכי יש לפני אכילה ושתיה, ואם תאמר יש לפני אכילה ושתייה, למד ממשרתי דכתיב משרתיו אש לוהט מהיכן הם ניזונים מזיו שכינה שנאמר באור פני מלך חיים.
רבי חגי בש״ר יצחק ואתה מחיה את כלם אתה נותן מחיה לכלם, למוד ממשה שנאמר ויהי שם עם י״י ארבעים יום וארבעים לילה וכתיב לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי, והלא דברים ק״ו ומה משה שהלך בשליחותי לא אכל ולא שתה ולפני יש אכילה ושתיה, הוי אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל ומלואה.
בנור וג׳ה אלמלך אלחיוה, ורצ׳אה כגים אללקיס.
באור, ״כנור וג׳ה״ תרגום מלולי של באור פני. ובאמו״ד מאמר ב פ״י כתב כי פנים האמור כאן ענינו רצון, ע״ש.
גם זה מוחש במלכי בני אדם היאך מגדלים את מי שאהבו, ובאדון העולמים ידוע. ונתאר מזה שלשה אופני בחינה, אמר פרעה ליוסף אני פרעה ובלעדיך1 וכבר ידעת למה הגיע, קל וחומר מי שאמר לו ה׳ אני ה׳ אלהיך מלמדך להועיל2. והשני אמר דוד על ברזלי הגלעדי כי כן קרבו אלי3, וכבר ידעת היאך רוממם עד כדי שהתיחשו הכהנים אליהם שנאמר אשר לקח מבנות ברזלי הגלעדי4, קל וחומר מי שאמר ה׳ והקרבתיו ונגש אלי5. והשלישי דבר אחשורש על מרדכי אשר המלך חפץ ביקרו6, וכבר ראית עד היכן הגיע בו, כל שכן מי שאמר לו ה׳ מאשר יקרת בעיני נכבדת7.
1. בראשית מא מד.
2. ישעיה מח יח.
3. מלכים א ב ז.
4. עזרא ב סד.
5. ירמיה ל כא.
6. אסתר ו ו.
7. ישעיה מג ד.
ד׳לך איצ׳א פי מלוך אלנאס מחסוסא כיף ירפעון מן אחבוה, ופי רב אלעאלמין מעלומא, ונצף מנה ת׳לאת׳ה וג׳וה מן אלאעתבאר, אד׳ קאל פרעה ליוסף אני פרעה ובלעדיך וקד ראית אלי מא צאר, פכיף מן קאל אללה לה אני ה׳ אלהיך מלמדך להועיל.
ואלת׳אני קאל דוד פי ברזלי הגלעדי כי כן קרבו אלי, וקד עלמת כיף רפעהם חתי צאר אלכהנים ינסבון אליהם כקולה אשר לקח מבנות ברזלי הגלעדי, פכיף מן קאל אללה והקרבתיו ונגש אלי. ואלת׳אלת׳ קול אחשורש ען מרדכי אשר המלך חפץ ביקרו, וקד ראית כיף בלג פיה, פכיף מן קאל אללה לה מאשר יקרת בעיני נכבדת.
באור פני מלך חיים – מי שהקב״ה מאיר לו פנים, חיים הוא לו, לכך צריך אדם ליישר דרכו לפניו.
ורצונו כעב מלקוש – מי שהוא מרוצה לו, רצונו טוב לו, כעב המביא מטר לעולם.
In the light of the King's countenance is life The one to whom the Holy One, blessed be He, shows a bright countenance – it is life to him. Therefore, a person must straighten his way before Him.
and His delight is like a cloud of the late rain Whoever is accepted by Him–His delight is beneficial to him like the cloud that brings the rain.
באור פני מלך חיים – כשהמלך מראה פנים יפות לשום אדם וישמע דבריו בלי זעם, הוא דומה כאילו נותן לו חיים.
וכפל הענין במלות שונות ואמר: ורצונו כעב מלקוש – כלומר כשיעשה המלך רצון האדם השואל ממנו, הוא דומה לעב שממטיר על הארץ ורואהא אותה.
א. כן בכ״י וטיקן 89. ואולי צ״ל ״ומרוה״.
באור פני מלך חיים – 1בהסברת פניו חיים, ורצונו ברצותו אחד מעבדיו התועלת מחוברת אל הרצון אינה מסופקת ולא עתידה להמצא כי כבר נמצאת עם הרצון כאשר אם ימלאו העבים גשם שהתועלת נמצאת בהם כענין שנאמר: אם ימלאו העבים גשם על הארץ יריקו (קהלת י״א:ג׳) ואין התועלת מסופקת בהם כענין שנאמר: כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים וגו׳ (ישעיהו נ״ה:י׳) כי אם הרוה את הארץ, ואור פני מלך יותר מן הרצון כי הסברת פנים תורה על רוב האהבה כאשר יתמידנה אליו. וכל אלה ללמוד גודל מעלת דרישת רצון השם ית׳ ולהכניס הדבר בלב בשר ודם מאשר תראה כי גם רצון מלכי האדמה ענין נכבד ותטרח ותשתדל לקנות.
1. עיין ר׳ בחיי ריש פרשת וירא.
באור פני מלך חיים – הנה באור פני המלך הזה בהשגת המושכלות יושגו החיים הנצחיי׳ והרצוי שיהי׳ ממנו לשאר הכחות המשרתות אותו הוא במדת העב שיהיה ממנו המלקוש אשר יביא פרי הצמחי׳ ותכליתם וזה כי בזה האופן יתיישר לאדם השגת ההצלחה שהו׳ הפרי המכוון בו.
מלקוש – כן נקרא המטר המאוחר כמו יורה ומלקוש (דברים י״א:י״ד).
באור – כשהמלך מאיר פניו למי ומראה פנים צהובות ושוחקות היא לו לחיים כי הרבה טובה ביד המלך.
ורצונו – רצון המלך הוא כעב המביא מלקוש הוא המטר המאוחר היורד על הקשין ועל המלילות.
באור פני מלך חיים – מוסב למעלה ואחר שאיש חכם כפר חמה, סרו מלאכי מות, ואז בהאיר אור פני מלך שזה סימן שסרה החמה, ימצא חיים שהוא הפך המות, ואם יוסיף להפיק רצונו דומה כעב מלקוש. והנה לקמן (י״ט י״ב) נהם ככפיר זעף מלך וכטל על עשב רצונו, הזעף קטן מן החמה, כי הוא עצב פנימי שי״ל על איזה דבר, ואינו בחמה רק שאז מונע השפע והרצון, ואז אין לאדם לקרב אליו, כמו שאין לקרב אל הכפיר בעת נהמו, ובכ״ז אינו שולח מות חוץ מגבולו כי הכפיר לא יצא על טרפו חוץ למעונו, (שזה מעשה האריה לא הכפיר) רק במעונתו לא יקרב כל חי אליו, ואז אחר ששב רצונו ישוב להשפיע ולהאציל מטובו וכולם שבעים כטל הבא בתמידות על העשב ללחלחו, אבל חמת מלך תשלח מלאכי מות חוץ לגבולו וצריך איש חכם לכפר, ואם ישוב רצונו אחר שנעצר ימים רבים, והעשב היה צמא למטר טובו, דומה רצונו כעב מלקוש – כאילו נעצר הגשם ימים רבים, ושב להשביע העשב הכמוש והעיף מבלי מים, וכן כשירצה להם ישוב להשפיע טובו וברכתו אחרי נעצר וימנעו רביבים ומטר הטוב והחסד.
באור – כשפני המלך צהובות סימן חיים ורצון לעבדיו הוא.
מלקוש – בימי ניסן וטוב לאדמה יותר מיורה שהוא בימי תשרי.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהרלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Acquire wisdom for it is better than gold, and acquiring understanding is preferable to silver.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרד״קר׳ יונהרלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אקתנא אלחכמה מא אג׳ודה מן אלקראצ׳ה ואקתנא אלפהם כ׳יר מן אלורק.
קנה, קניית החכמה כמה טוכה היא מן החרוץ, וקניית הבינה טובה ממטבעות הכסף. חרוץ ״קראצה״ ממיני הזהב. כסף ״ורק״ מטבע של כסף.
כפי האופנים אשר תיארנו1, ואף ליותר מהם.
1. לעיל ג יד.
ללוג׳וה אלתי וצפנא, בל לאכת׳ר מנהא.
קנה חכמה – רוצה לומר: טוב לקנות החכמה מקנין הזהב. וכפל ואמר ולקנות בינה יותר ראוי לאדם לבחור קנינה מקנין הכסף, כי אלו קימים ואלו בלים.
קנה חכמה מה טוב מחרוץ – נסמך לענין של מעלה כי רצון מלך ואהבתו בלתי נקנים לבד בחכמה והחכם הוא שיכפר חמתו.
קנה חכמה – הנה קנין החכמה טוב מאד מקנין הזהב וקנין הבינה נבחר מקנין הכסף ורמז בזה כי אין לאלו הקנינים יחס וערך לקנין החכמ׳ והבינה והנה המשיל החכמ׳ בקנין יותר יקר מהבינ׳ כי השגת החכמה היא יותר שלימה מהשגת הבינה כמו שהתבאר מדברינו ואע״פ שכבר יקרה בבינ׳ שתחקו׳ בנושא יותר נכבד ועוד כי הבינ׳ תהי׳ ג״כ בדברי המוס׳ והוא הפילוסופי׳ המדיני׳ ואולי אל זאת הבינ׳ כיון בזה הפסו׳.
קנה חכמה – הקו״ף בגעיא.
מה טוב – מה מאוד הוא טוב יותר מחרוץ והוא מין זהב טוב.
וקנות בינה – קנין הבינה.
חכמה, בינה – הבדלם למעלה (א׳ ב׳) ובכל הספר, והבדל הכסף והחרוץ (למעלה ג׳ י״ד).
קנה חכמה מה טוב מחרוץ וקנות בינה נבחר מכסף – החכמה היא הלמודים המקובלים איך להתנהג בכל תכונת הנפש והמדות, והבינה הוא מה שמבין דבר מתוך דבר מעצמו, הן בעניני חכמה שמוציא דבר מדבר, הן בדברים שהשכל שופט עליהם ע״פ ההיקשים התבוניים בין אמת ושקר, ויש הבדל בין הכסף והחרוץ שכספת טבעא ודהבא פרי, הכסף ישתמשו בו להוצאה ולסחור בו דברים אחרים. הזהב יסגלוהו באוצרות ולא יוציאו אותו, כמ״ש כי טוב סחרה מסחר כסף ומחרוץ תבואתה, והנה החכמה היא סגולה יאסוף אותה באוצרות לבבו ולא יוציאנה לסחור בה, רק היא התבואה שאוכלים לשובע הנפש, ועז״א קנה חכמה מה טוב מחרוץ – שהוא קנין יקר מן החרוץ, כי הוא הטוב בעצמו מצד עצמו. אבל הבינה עושים בה מסחר שע״י ההיקשים מוציאים דבר מדבר ומבינים ומחליפים רעיון ברעיון מושכל במושכל ומרויחים כדבר שסוחרים בו, ועל זה מדמה הבינה כדמיון הכסף שאין טובו מצד עצמו רק מצד מחירו, שמקבלים בעדו סחורות אחרות, רק שקנות הבינה נבחר מכסף, כי בעדו יקחו דברים מושכלים יקרי הערך.
מחרוץ – זהב שע״י חריצות רבה נקיהו מסיגים.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרד״קר׳ יונהרלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
The highway of the upright is to depart from evil. He who keeps his way preserves his soul.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
מסלת ישרים סור מרע – 1כבר נאמר: ואורח ישרים סלולה (משלי ט״ו:י״ט) כי מי שהוא ישר בטבעו שנכסף אל היושר ומכיר המישרים יעזר בטבעו למשול ברוחו. ועתה יודיענו כי הישרים ישתדלו בראשונה לסור מרע ולהזהר מכל חטא לפי שהאדם חייב להתבונן בכל דרכיו ראשונה ולתקן מדותיו ולהרחיקם מן החטא ושלא תמצא בידו ובנפשו מדה מעוללת חטאים ומסבבת עון וגוררת מכשול. כי בתחלה ראוי על האדם להשמר שלא יתרחק מן הבורא ית׳ לא על ידי עונות ולא על ידי מדות המולידות עונות והשנואות לשם ית׳ ואחר כך יתן לבו לאסוף תבואת מעשים ולישר דרכי זולתו וללמוד וללמד וללמוד מעשים ולהתקרב לבורא ית׳ במעלת אהבתו ויראתו. ולשון מסילה דרך סלולה ישרה מסוקלת מאבני מכשול שמגיעין ממנה למחוז החפץ והיה שם מסלול ודרך (ישעיהו ל״ה:ח׳) והיתה מסילה (ישעיהו י״א:ט״ז) למסלה העולה (שופטים כ״א:י״ט) והנה על ידי סור מרע יגיעו הישרים למעלות יראת השם ית׳ ואהבתו וסגולת המעשים בעבודתו כל היום ויגיעו מן הזהירות לזריזות וביאור הדרכים האלה בשערים.2
שומר נפשו נוצר דרכו – הנך רואה כי יסוד מעלת הישרים לסור מרע והוא עיקר השתדלותם בתחלה ואף על פי שהישרים נעזרים בטבעם וקרוב להם לסור מרע ולכבוש יצרם. אמנם ביד כל אדם לנצור דרכו ולסור מרע וכל מי שיחפוץ לשמור נפשו ינצור דרכו ויכבוש את יצרו. ונסמך המקרא לענין החכמה כי הישרים מקדימים להשתדל ביראת החטא לפני השתדלותם בחכמה ויעשוהו מסלה לכל המעלות כמו שאמרו כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת (משנה אבות ג׳:י״א).
שומר נפשו נוצר דרכו – כי תקון הנפש בתקון המדות ובהפשיט לבוש תאות ההנאות מעליה עד שלאא תגבר להכשיל האדם בחטא. והנה בכך נשמרה הנפשב מהעונות והתרחק מהבורא ואחרי שתנצל מהתרחק יקרב בידה להתקרב במעשים הנכבדים ובעבודה הקדושה.
1. מה שהביא המחבר בזה הוא כלל ועיקר מסלת ישרים לרמ״ח לוצאטו. ונראה כי לרמח״ל היה נודע פירוש ר׳ יונה בכתובים.
א. כן בכ״י לוצקי. בכ״י אוקספורד (במקום ״עד שלא״): ״עד״.
ב. בכ״י לוצקי: ״הנפש מהתענוג ותרחק מהחטא ואחרי...״.
שומר נפשו נוצר דרכו – הוא ידיעת חכמת הכוכבים. והנה במה שקדם מאמרנו דיבר במזיקים אשר להאדם, ונחלה אשר בגופו מצד טבעו וגם מהשפלים החיצונים, והבטיח להדבק בהשם הנכבד שינצל מהם, באמרו: ברצות השם דרכי איש וג׳, ואחר דיבר במזיקים אשר לו מצד הכוכבים והם מלאכי מות, והבטיח כי גם מאלה ינצל הדבק בהשם הנכבד באמרו: באור פני מלך חיים וג׳ ולכן השלים: קנֹה חכמה מה טוב וג׳, שהוא ידיעת המציאות ותולדות הענינים, ואמר שהוא טוב מזהב, ואולם קנות בינה הוא טוב מכסף שהוא למטה מזהב, וכבר פרשנו בינה שהיא מלאכת ההגיון, ואחר אמר, נוצר דרכו, וכבר פירשנוהו, אבל החביב מכנס עם ראשון, וגם הוא ראוי שיקדים לכל אדם קדמת זמן לשאר הלמודים וזה באמרו: יראת י״י מוסר חכמה, והוא דתנו הקדושה כמו שארז״ל: כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו וכ׳ (משנה אבות ג׳:י״א).
מסלת ישרים סור מרע – דרך ישרי׳ היא סור מרע כי הם יתבוננו בדרכם וינהגו בו באופן שימלטו מהרע בדברי׳ המדיניים או בדברי׳ העיונים ומי שירצ׳ לשמו׳ נפשו מהרע ראוי שישמור דרכו בזה האופן הנזכר.
שמר נפשו – בספרים מדוייקים חסר וא״ו וכן ראוי כי לא נמנה במסורת בכלל המלאי׳ וסי׳ נמסר בהאי ספרא סי׳ יו״ד במ״ג: נצר דרכו.
מסלת – דרך הישרים הוא לסור מרע כי יתבוננו בדרכם שלא יבואו לידי נדנוד עון והרוצה לשמור נפשו ישמור דרכו לבלי לכת כפי ההזדמן.
ישרים – הישר הוא מי שדרכו ישר בטבע, והצדיק הוא כובש יצרו (כנ״ל ב׳ י״ז).
ומסלה – נבדל מן דרך שמורה על דרך כבושה, כמ״ש ישעיה (ל״ה ח׳).
והנוצר – הוא גדול מן השומר (כנ״ל ב׳ י״א).
מסלת ישרים סור מרע – הישר הוא מי שטבעו נוטה אל היושר ואין לו מלחמה פנימית ברוחו כמו הצדיק, וזה יש לו מסלה כבושה וסלולה לא נמצא בה מכשול ולא יעקש דרכו ובזה יסור מרע כי דרכו סלולה מתאוות ומיצרי הלב, כמ״ש וארח ישרים סלולה, אבל מי שאין לו מסילה כבושה וצריך לילך בדרך בלתי סלול, הוא מסוכן, כי רבים לוחמים לו להטותו מדרך ולהמיתו מיתת הנפש, ומי ששומר נפשו נוצר דרכו בשמירה יתירה, בל יפול באחת הפחתים ובל יטה אל אורחות עקלקלות ויהיה לטרף אל יצרי הלב ואל המדות הרעות ואורבי הנפש.
מסלת – דרך סלולה בלי מכשול.
נצר דרכו – שלא תאבד ותשחת.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Pride goes before destruction, and a haughty spirit before a fall.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
לפני, אחרית הגאון השבירה, ואחרית גבהות הרוח ההשפלה.
כפי שידעת על אברהם שאמר ואנכי עפר ואפר1, ומשה ואהרן אומרים ונחנו מה2, ודוד אומר ואנכי תולעת3, וגדעון אומר הנה אלפי הדל במנשה4, ושאול אומר הלא בן ימיני אנכי מקטני שבטי ישראל5, ודומיהם, וסופם העוז והכבוד. ופרעה הארור אמר מי ה׳6, וגלית הרשע אמר אני חרפתי7, וסנחריב אמר כי יציל ה׳ את ירושלם מידי8, ונבוכדנצר המקולל אמר מן אלה די ישיזבנכון מן ידי9, ודומיהם, ואחרי דבריהם השפלות והירידה.
1. בראשית יח כז.
2. שמות טז ז.
3. תהלים כב ז.
4. שופטים ו טו.
5. שמואל א ט כא.
6. שמות ה ב.
7. שמואל א יז י.
8. מלכים ב יח לה.
9. דניאל ג טו. והביא רבנו כל הפסוקים וההדגמות דלעיל מאברהם ומשה ואהרן ודוד וכו׳ כדי להביא ענין שלם, דבר והפכו, ולא כדברי התמהוניים האומרים שכאלו נתחלף לרבנו פסוק זה בפסוק דלקמן יח יב.
כמא עלמת מן אברהם אד׳ יקול ואנכי עפר ואפר, ומשה ואהרן יקולון ונחנו מה, ודוד יקול ואנכי תולעת, וגדעון יקול הנה אלפי הדל במנשה, ושאול יקול הלא בן ימיני אנכי מקטני שבטי ישראל, ואשבאההם, ואעקבהם אלעז ואלשרף. ופרעה אלמלעון יקול מי ה׳וגלית הרשע יקול אני חרפתי, וסנחריב אד׳ יקול כי יציל ה׳ את ירושלם מידי, ונבוכדנצר אלמלעון יקול מן אלה די ישיזבנכון מן ידי, ואמת׳אלהם, ואתבע אקואלהם אלד׳ל ואלחטיטה.
לפני שבר גאון – לפני גאות הרשע מצוי השבר, ולפני גובה הלב מצוי המכשול – מפני שהרשע מתגאה בלבו וכופר באל ועל כן הקב״ה מכין השברא אליו, והוא כפל ענין.
א. כן צ״ל. בכ״י וטיקן 89: ״השכר״.
לפני שבר גאון ולפני כשלון וגו׳ – 1נסמך לענין שומר נפשו שדרך הוא מדות הנפש ופרט באחת מן המדות השנואות והוא הגאון וגובה רוח כמו שנאמר: תועבת י״י כל גבה לב (משלי ט״ז:ה׳) והודיע כי גאון וגובה לב סבת שבר וכשלון.
לפני שבר – טרם יבוא שבר על הרשע בא לו מתחלה גאון וממשל רב כי בזה יכפל הצער.
גובה רוח – על רוב הטובה הבאה לו טרם הכשלון וכפל הדבר במ״ש.
(יח-יט)גאון, גאים – הגאוה היא תכונה שמתגאה ברוחו, והגאון הוא מי שהוא גדול באיזה מעלה כמו בעושר או בגבורה שע״י מתגאה, עד שהגאוה תהיה גם בלא מעלה, והגאון הוא בעבור מעלה, כמ״ש ישעיה (י״ג י״א) ובכ״מ, ויש הבדל בין גאה וגאון וגובה לב, ובין גובה רוח – שהרוח הוא המעלה ציורים על הלב, וגובה רוח יעלו ציורי גרוה מעומק נפשו, ועת ימשלו בו ויפעלו על הלב שהלב מציין הכח המושל בנפש, נקרא גובה לב, ואז ימצאו בו גאוה וגאון. ותמצא בכל מקום שהרוח פנימי מן הלב, ומורה תנועת הכח בעומק הנפש, והלב מורה מציאת הכח וממשלתו, והכשלון קודם אל הנפילה והשבר, כמ״ש המה כשלו ונפלו, וכשלו בם רבים ונפלו ונשברו, וע״כ מיחס גובה רוח לפני כשלון, וגאון לפני שבר, וההבדל בין ענוה לשפל רוח כבר בארו הקדמונים.
(יח-יט)לפני שבר גאון וכו׳, טוב שפל רוח וכו׳, הענוה והגאוה שניהם בבחירה, המתגאה מגביה א״ע למעלה ממדרגתו, והענו משפיל לכת ומכיר ערך האדם כי אין לו להתגאות כי הוא בשר ודם, ושפל רוח הוא הקצה האחרון נגד ענוה שהוא האמצעי בין גאוה לשפלות, הענו מרגיש בכבודי רק הוא ענו מפני בחירתו, והשפל רוח ציורי רוחו ישפילו אותו עד שלא ירגיש כלל כשיבזו אותו, ובכל המדות טוב הדרך המצוע, אבל בגאוה הזהירו מאד מאד הוי שפל רוח, שטוב ללכת בקצה האחרון, אבל אין טוב שיהיה שפל רוח טבעיי בלתי מרגיש, רק טוב שפל רוח את ענוים – שיהיה השפלות מסבת ענוה שהיא בחיריית שכליית ע״פ החכמה וחקיה, וגבה רוח הוא מי שציורי הרוח נגבהים אל הלב ומתנשאים להתגאות ובכ״ז עדיין לא יצאו אל הפועל, כי הלב מושל על ציורי הרוח ויכול להשפיל עם רוחו, אבל אם פועלים על הלב עד שהתפעל מהם ונעשה גבה לב, אז הוא תועבה (כמ״ש תועבת ה׳ כל גבה לב, ויקבל עונש, כמ״ש יד ליד לא ינקה), ואז יקנן בלבו מדת הגאוה, ונקרא גאה, ואם יצורף אליו שהוא ג״כ עשיר וגבור, אז יש בלבו גאה וגאון וקרוב הוא אל שישבר, כמ״ש לפני שבר יגבה לב איש, ואמר פה לפני שבר גאון, ומי שהוא רק גובה רוח, ועדיין לא גבה לבו ולא בא לכלל גאוה, קרוב אל הכשלון, אחר שהגאוה י״ל מלחמה עמו ובקל יכשל, וז״ש לפני כשלון גובה רוח – ועת יכשל, אחר המכשול הוא השבירה, ואז יוקדם הגאון, כמ״ש לפני שבר גאון כי גובה רוחו משל על הלב עד שבא לכלל גאון, וא״כ טוב שיהיה שפל רוח את ענוים – להיות שפל רוח בתכלית השפלות, שזה לא יכשל וכ״ש שלא ישבר, מחלק שלל את גאים הגם שידמה לו שמחלק עמהם שלל וריוח רב, כי פתע ישבר וישפל, אבל תכלית הענוה כבוד כמ״ש ולפני כבוד ענוה.
גאון – בהברת וֹן להוראת הגדלה כמו עליון תחתון ורבים כן, ור״ל גאוה רבה מאד, אם ראית אדם נשבר פתאם בודאי קודם שבירתו זחה דעתו בהצלחתו.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
It is better to be of a lowly spirit with the poor, than to divide the plunder with the proud.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אלתואצ׳ע מע אלכ׳אשעין, כ׳יר מן תקסם אלסלב מע אלמקתדרין.
טוב, להיות שפל רוח עם הענוים, טוב מלחלק שלל עם הגאים.
מחמת טוב אחרית הראשון, והפסד אחרית השני.
לצלאח עאקבהֵ אלאול ופסאד עאקבה אלת׳אני.
טוב שפל רוח את ענוים – טוב להתחבר את ענוים ולהיות אתם שפל רוח מהיות מחלק שלל את גאים.
It is better to be of humble spirit It is better to join the lowly and to be of humble spirit with them than to divide spoils with the haughty.
טוב שפל רוח את ענוים – אמר כי יותר טוב להיות שפל רוח עם הענוים, כי האל מרים הענוים.
מחלק שלל עם הגאים – כי השם עתיד להשפילם.
טוב שפל רוח את ענוים מחלק שלל וגו׳ – שפל שם דבר בשקל יתנו יקר לבעליהן (אסתר א׳:כ׳) וכמוהו בשפל קול הטחנה (קהלת י״ב:ד׳) והטעם טוב לקנות שפלות הרוח עם הענוים ולהתחבר להם ללמוד דרכי הענוה על ידי חברתם מלקנות ממון ולהרויח שלל ומציאות עם גאים.
טוב שפל רוח את ענוים – הטעם להיות שפל רוח עם ענוים ולהיותו פרנסתו עמהם או מהם ומעוטה, משיחלוק בחלק שוה שלל רב עם גאים.
טוב שפל רוח – הנה יותר טוב לאדם הוא שיהי׳ שפל רוח ויתחבר עם הענוים והשפלים משיהיה מתחבר עם גאים ויחלק שלל עמהם במה שנצחו במלחמה אשר היתה גאותם סבה לה וזה כי אם יקרה מזאת התכונה טוב בקצת העתים הנה יקרה ממנה רע בעתים רבים והנה חלקם השלל הוא ג״כ לנקמה מהם כי זה שירגלם בזאת התכונה הפחותה ויהיה זה סבה שיחולו עליהם רעות גדולות.
עניים – ענוים ק׳.
שלל – הון רב.
טוב – יותר טוב להיות שפל רוח להתחבר עם הענוים אף אם מעט ירויח עמהם מלהיות מחלק שלל רב מאשר ירויח עם הגאים כי פן ילמד ממעשיהם.
ענוים – יש אם למקרא ולמסורת, לפי שגאים שאחריו מורה גסי הרוח וגם רמי המצב, וגם על האל יתברך שמו נאמר כי גאה גאה (שירת הים).
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
משכיל על דבר ימצא טוב – הנותן לב להתבונן על דבריו לפלס את דרכיו ימצא טוב.
ובוטח בי״י – כשהוא מפלס דרכיו ורואה דבר מצוה שיש בה סכנה או חסרון כיס ובוטח בהקב״ה ועושה הטוב.
אשריו – הם אישורין שלו.
He who considers a matter One who sets his heart to consider his matters, to weigh his ways, will find good.
and he who trusts in the Lord is fortunate When he weighs his ways and sees that a commandment involves danger or monetary loss, but he trusts in the Holy One, blessed be He, and [still] does that good deed.
is fortunate They are his fortunes.
משכיל על דבר ימצא טוב – מי שיתבונן במעשיו בעין שכלו על קו היושר לעשותם ימצא טוב, כי האל מכין דרכיו ויצליח בהם. והבוטח באל אשריו וטוב לו.
משכיל על דבר ימצא טוב וגו׳ – 1מי שישכיל על כל דבר שיבקש לעשות ויתבונן בטרם יעשנו אם טוב ואם רע ועל איזה צד וענין יעלה על ידו ימצא טוב ותזדמן לו תועלת והצלחה פעמים רבות כי מחסרון ההשגה ועצה יקרה הפסד הרבה פעמים.
ובוטח בי״י אשריו – כשישכיל ויתבונן על מה שיבקש נפשו לעשות אם יסכיםא לעשות בדעתו שאין ביד שכלו להוציא הדבר לפועל אבל כפי שיחפוץ הבורא ית׳ יפול דבר ולא ישים השכילו על הדבר רק לצאת ידי חובהב והראוי בו כי כן יכשר על האדם שישכיל על כל דבר כי הבטחון בשם ית׳ מן השלמות במעלות וכענין המקרא הזה נאמר בטח אל י״י בכל לבבך (משלי ג׳:ה׳). אמנם הודיענו בזה כי עם הבטחון יתחייב האדם שיתבונן על מעשיו ותניח ידו אל המעשה שירחקנו השכל מעליו כי משכיל על דבר ימצא טוב וכשיאחז במה שתסכים הדעת עליו אם לא ישען על שכלו להתעתד על ההצלחה רק על רחמי שמים ישען גם כשיורה שכלו שלא תמצא לו דרך להצלחה על אודות הענין שיבקש בכל זאת לא ישתנה גבורת בטחונו בשם ית׳ הוא המאושר.
א. בכ״י לוצקי: לעשות ובדעתו ובשכלו שאין בידו להוציא הדבר לפועל אבל נתן לנו למה שיחפוץ השם ית׳ יפול דבר.
ב. בכ״י לוצקי: חובה אשריו כי הבטחון.
משכיל על דבר ימצא טוב – הנה מי שהוא מעיין ומסתכל איך ראוי שיתנהג בדבר דבר ולא יעשה מעשיו בזריזות ובבהלה הוא ימצא טוב בדברי׳ כי זה ממה שיתיישר בו להגיע אל התכלית הנרצה ומי ששם מבטחו עם זה בי״י לא במה שהכין מהסבות אשריו כי הש״י ימציא לו חפציו ואף אם שגג בהכנת הסבות.
משכיל – המתבונן וצופה לסוף הדבר ימצא טוב כי יצליח ואם אחר כל ההתבוננות יבטח בה׳ אשרי לו.
משכיל – עמ״ש (יהושע א׳) בהבדל בין מצליח ומשכיל, והבדל בין מאושר ומצליח בארתי בכ״מ, שהאושר הוא הנפשי, וההצלחה היא בעניני העולם.
משכיל על דבר ימצא טוב – ר״ל מי שעושה עניניו בלא השכלה ולא ישים לב לבחור האמצעים המובילים אל תכלית נרצה, לא ימצא טוב שהוא התכלית אחר שלא בקש אותו, אבל המשכיל על דבר ומבקש בשכלו איך ובאיזה אופן יעשה, ימצא טוב, ויש הבדל בין מצליח ובין משכיל, ההצלחה היא במקרה עפ״י המזל, והמשכיל יחשוב בשכלו למצוא האמצעיים הטובים, ואז ימצא טוב כמי שחפש ומצא את אשר בקש, אמנם יש דרך אחר שאינו משכיל על דבריו כלל רק בוטח בה׳ ומאמין שה׳ יעשה הכל כפי ההשגחה, אז אשריו – כי זה האושר וההצלחה הנפשיית ההשגחיית, שהמאושר הוא גדול מהמצליח, שזה אושר הנפש.
על דבר – על דבר ה׳ או על כל דבר שהוא עושה, על פי דעת ר׳ שמעון (אבות פרק ב׳ משנה ט׳) איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם? ר׳ שמעון אומר הרואה את הנולד; ואשריו מוסיף על ימצא טוב.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ירד״קר׳ יונהרלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
The wise in heart shall be called prudent. Pleasantness of the lips promotes instruction.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
The wise-hearted shall be called understanding He who learned wisdom from his teacher.
shall be called understanding. Ultimately, he will be understanding in matters and keen in his wisdom, and they will call him understanding.
and the sweetness of speech increases learning When a person explains his words to a pupil and makes his words sweet with reasons, he increases learning.
לחכם לב יקרא נבון – ראוי לחכם לב להקרא נבון כי יתנהג עם הבריות בענוה ובדברי חכמה.
לחכם לב יקרא נבון – פירוש: לנו כי המחדש בשכלו דברי חכמה ומבין דבר מתוך דבר יקרא נבון.
ומתק שפתים יוסיף לקח – יוסיף לחכם לב לקח. וביאור הענין כי כמו שמחדש הנבון דברי החכמה בעיון ובמחשבה כן יוסיף לקח כאשר יבטא דברי חכמה בשפתיו שלא יכילו שפתיו דברים מעורבבים או דברים נרפים וחלושים ויחזק הטענות וימריץ הטעמים במבטא שפתיו על ששמע והשכיל מכל מלמדיו.
ומתק שפתים – מה שממתיק ומסביר הדבר בשפתיו. ואמר בענין הרשעים אם תמתיק בפיו רעה (איוב כ׳:י״ב) וגם בסוף העניין הזה יזכיר מדת הרשעים במה שמוסיפין חזוק בשפתים על מחשבת הרשעים.
לחכם לב יקרא נבון – בסתם.
ומתק שפתים – בעל זה נקרא נבון לחש, והבא אחריו נמשך בענין זה.
לחכם לב יקרא נבון – הנה לחכם לב יקרא נבון ר״ל כי השגתו החכמה תישירהו להשגת הבינה גם בדברים המדיניים להתבונן בלקיחת התחבולות להעמידו בשלום עם כל אחד מהאנשים ואע״פ שכבר התבונן בזה בלבו באופן ראוי הנה במתיקות דבריו יוסיף קנין טוב על מה שחשב בלבו כי ערבות הדברים ומתיקות׳ ימשוך הנפשות ויקחם.
לחכם לב – למי שלמד חכמה מרבו סופו יקרא נבון כי יתחכם להבין דבר מתוך דבר.
ומתק – הממתיק אמרים לזולת למען יערב לו להיות מקובל על הלב הנה יועיל גם לעצמו כי בזה יוסיף ללמוד להבין תוכיות הדבר.
(כא-כג)חכם לב, וכן לב חכם – הוא מי שציורי החכמה מושלים בלבו (כנ״ל י׳ ה׳), וההבדל בין החכם והנבון למעלה (א׳ ב׳) ובכל הספר, והשכל, הוא כח חד שבו יבין בדברים שאין הבינה שלטת, כמו בענינים האלהיים ולהבין חקי החכמה, ומ״ש מקור חיים שכל בעליו, שיעורו שכל הוא בעליו של המקור חיים הלז, שהחכם לב הגם שלא השתמש בדרכי הבינה, ישיג חקי החכמה בכח השכל הטוב. ולקח בא על הקבלה כמ״ש (א׳ ה׳), וכבר הזכרתי (י׳ י״ג) שפה מרמז על החכמה ושפה מרמז על הדעת, השכל ישכיל פיו שהם חקי החכמה, עד יבא בם לידיעה ברורה שיוציאם בשפתים, וגדר אויל ואולת הם המספקים בחקי החכמה ע״י שאין עליה מופתי הדעת (כנ״ל א׳ ז׳), וחכם לב ישיג בם מופתי הדעת בכח השכל (מה שא״א להשיג בכח הבינה) וישיב אל האוילים ויסיר אולתם.
לחכם לב יקרא נבון – כבר בארנו ההבדל בין חכם ובין חכם לב, החכם קבל חקי החכמה ובכל זה עדיין יש בלבו מלחמה נגד ציורי התאוה והזדון, אבל החכם לב הוא מי שלבו שהוא הכח המושל שלו הוטבע בטבע על ציורי החכמה ואין לו מלחמה פנימית כלל, כי מתוך ההרגל והלימוד נעשה זה כטבע אצלו, והנה הנבון מבין דבר מתוך דבר, והוא מתעסק להבין חקי החכמה עד שלבסוף ישובו אצלו לדעת, שידעם ידיעה ברורה כהמוחשים, וגם הנבון בקל יכבוש ציורי התאוה אחר שמבין חקי החכמה וכמ״ש (י״ד ל״ב) בלב נבון תנוח חכמה, אבל בכ״ז י״ל עבודה רבה עד יבין הכל, כמ״ש (ט״ו י״ד) לב נבון יבקש דעת, ואמר פה שהחכם לב שציורי החכמה שבו אצלו לטבע יקרא נבון – שהגם שלא השיג טעמי החכמה ע״י דרכי התבונה, הבין אותם מצד טבע החכמה בעצמה, שאינה סותרת לטבע נפשו ותכונותיה, והנה הנבון יעתיק את החכמה לכלל דעת שמרומז בשפתיים (כמ״ש על בשפתי נבון תמצא חכמה) ואמר שגם החכם לב שהגיע למדרגת הנבון מצד טבעו והרגלו, ע״י מתק שפתים יוסיף לקח אם יעתיק החכמה בשפתיו כדבר ידוע בדעת, שמורגל בשפתים החיצונים, יוסיף לקח, יוסיף לקחת למודים חדשים בכללי החכמה, כמ״ש ישמע חכם ויוסף לקח, כי הוא אינו מבין עפ״י המצאת הבינה ודרכיה רק ע״פ ההרגל בחכמה שענינה נלקח בקבלה, לכן אמר לשון לקח שהיא הקבלה.
יקרא נבון – מבין תוך הדברים, כל אדם יודה בחכמתו ובינתו; רק מתק שפתים – אם להודיע חכמתו ישתמש במתיקות שפתים.
יוסיף לקח – יביא בני אדם הרבה לקבל דעתו; ועל שם לֶקַח כתבתי למעלה משלי א׳:ה׳.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Understanding is a fountain of life to one who has it, but the punishment of fools is their folly.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהרלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
Intelligence is a fountain of life to one who has it lit. a fountain of life is the intelligence of its possessor. And this is the interpretation of the verse: The intelligence of the one who has it is a fountain of life to him.
but the chastisement of the fools is folly But the chastisement of the fools comes to them because of folly. And this is the apparent meaning: Folly is chastisement to the fools.
מקור חיים – השכל הוא לבעליו כמקור מים חיים שלא יכזבו מימיו.
ומוסר האוילים הוא לעשות אולת ולהרגיל בה בני אדם, ועל כן האולת מביאה עליהם מוסר ומכאוב.
מקור חיים שכל בעליו – השכל הנתון באדם מקור חיים הוא לבעליו לפי שהוא ראוי לחקור ולהבין בשכלו הדרכים הרצויים לבורא ית׳ ולהתרצות אליו בהם.
ומוסר אוילים אולת – אף על פי שהשכל הטבעי הנתון באדם תולדתו להכיר הרע והטוב ולהבין הדרכים הרצויים כמו שאמר מקור חיים שכל בעליו אבל יכול האדם לעות שכלו הטבעי ולסלף ישרו על ידי ההרגל החמדה והבחירה ברע כי אחרי שיחמוד פועל העבירות ויבחר באהבת הרשעים או בחברתם יהפוך לבבו והוד שכלו יהפוך עליו למשחית כי התאוה תעור עיני השכל והחפץ והחמדה יחלפו ההכרה על דרך מה שנאמר: כי השוחד יעור וגו׳ (שמות כ״ג:ח׳) ואמרו ז״ל:1 לא יראה האדם חובה לעצמו והאוהב לא יראה חובה לאוהבו. ומפני זה מוסר אוילים כאשר יוכיחון את חבריהם ויתכונו להורות להם הדרך הנכונה ילמדו אותם לעשות הרע להתגאות ולהלוך בדרכי לבם ולעשוק ולחמוד ולהחליף עולם עומד בעולם חולף לפי שעצמו האוילים עיני בינתם וסתמו מקור שכלם הטבעי על ידי התאוות עד שיורם שכלם על הרע כי טוב הוא. ועל דרך הזה נאמר: חדל בני לשמוע מוסר לשגות מאמרי דעת (משלי י״ט:כ״ז), והרשעים גם כן דרכם להראות פנים למוסר אולתם כענין שנאמר: ועתה אנחנו מאשרים זדים גם נבנו עושי רשעה גם בחנו אלהים וימלטו (מלאכי ג׳:ט״ו), ויקרא מוסר על דעת האוילים כמו שנקראת עבודה זרה תפלצת ומוסר על דעת עובדיה: מוסר הבלים עץ הוא (ירמיהו י׳:ח׳), תפלצתך השיא אותך (ירמיהו מ״ט:ט״ז), אשר עשתה מפלצת לאשרה (מלכים א ט״ו:י״ג).
1. בכתובות ק״ה: הגירסא: אין אדם רואה חובה לעצמו... ורחים ליה לא חזי ליה חובה.
מקור חיים – הנה ההסתכלות וההתבוננות הוא בעליו של מקור חיים והמנהיג אותו וזה כי ממנו מבוע המיעדת החיים הגופיים והחיים הנצחיים אם החיים הגופיים מפני ההשתכלות בדברים המדיניים אשר בו יושלל הסרת הרע ממנו מהאנשים ושיגיע לו הטוב והעזר מהם ואם החיים הנצחיים כי זאת התכונה כלי להפליג החקירה בדברים העיוניים לפי מה שראוי אשר היא סבה למצוא האמת בהם ואולם האוילים לא יקנו מוסר כי אם מהאולת והמשל שכאשר קרה לאויל רע מה מפני שלא השגיח בסבות המביאות אותו להשגת מבוקשו אז יקחו מוסר מפני האולת ההיא להשגיח בפועל ההוא כשיקרה לו שנית בסבה אשר לא השגיח בה קודם זה שהיתה סבה אל שנבצר ממנו אשר יזם לעשות והנה התועלת שיקח בזה הוא מעט מאד וזה כי אולתו תסבב שלא יקח בזה מהתועלת רק בכמות הדבר ההוא ובסבה ההיא לבדה וכבר יהיו שם סבות אחרות יפקד המסובב בהפקדם והוא לא ישגיח בהם אם לא בשיפקחו עיניו במה שיראה בנסיון וזה רחוק מאד שיגיע בשלימות בזה האופן גם בפועל אחד מיוחד ואולם עם המשכיל מקור חיים ומבוע בכל הדברים וזהו ההבדל הנפלא שיש בזה בין המשכיל והאויל.
שכל – השכל הוא לבעליו כמעין הנובע חיים כי בעבורו בא לו חיים.
מקור חיים שכל בעליו עתה יפרש באיזה אופן יבין החכם לב חקי החכמה עד יגיע בם לכלל דעת, מפרש מקור חיים הזה ששואב החכם לב ממנו את הדעת, בעליו של המקור הוא השכל, שהגם שלא ישיג חקי החכמה בכח הבינה, ישיגם ע״י כח השכל, שהוא כח חד שיש באדם להשכיל אמתיות נעלמות, ולהשכיל גם חקי החכמה וענינים רוחנים נשגבים מבינת האדם, ויש גם שכל טוב שהוא הרוח הקדש אשר יחול על החכם לב, וכמ״ש למעלה (י״ד ט״ו) תורת חכם מקור חיים שכל טוב יתן חן, שפרשתי שגם השכל טוב הוא מקור חיים והוא יתן חן וחנינה מאת ה׳ להשכיל נשגבות, והוא יברר מוסר אוילים אולת – כי הגם שחכמה ומוסר אוילים בזו, כי הם מסתפקים ומטילים ספיקות פילוסופיות על חקי החכמה ועל שרשי המוסר הבנויים על יראת ה׳, השכל יברר האמתיות עפ״י מוסר השכל, שייסר את האוילים ויברר אולת שלהם וספיקותם ע״פ השכל, וזה בכח החכם לב כמ״ש כי תבוא חכמה בלבך ודעת לנפשך ינעם, להצילך מדרך רע מאיש מדבר תהפוכות, וכמ״ש ועבד אויל לחכם לב, כי ע״י חכמת לב ידע מוסר אוילים וביטול אולת וספיקות שלהם.
שכל – לבעליו הוא מקור חיים, בעוד שאולת היא מוסר ועונש לאוילים.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהרלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
The heart of the wise instructs his mouth, and adds learning to his lips.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהרלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
לב חכם ישכיל פיהו – מהו לבו של חכם מלא חכמה מי מחכים עליו ומי משכיל עליו פיהו, פומיה מחווה עליו פומיה מחכים עליו. משלו משל לחבית שהיא מלאה אבנים טובות ומרגליות ואין אדם יודע מה בתוכה, בא אחד ופנה וראו הכל מה בתוכה, כך היה לבו של שלמה מלא חכמה ולא היו יודעים חכמתו עד ששרתה עליו רוח הקדש וידעו הכל מה חכמתו.
ועל שפתיו יוסיף לקח – שהוסיף על דברי תורה, [שנאמר ונתתי את לבי לדרוש ולתור בחכמה, מהו] ולתור לעשות תייר לתורה, כמא דאת אמר ויתורו את ארץ כנען. לתור להותיר, הדין פייטנא כד הוא עביד אלפ״א בית״א זימנין דהוא מחסל לה זימנין דלא מחסל לה, ברם הכא שלמה כי הוה עביד אלפ״א בית״א הוה מתותרא ליה חמשה אתוון ויהי שירו חמשה ואלף, ויהי שיורו של אלף חמשה, ולא בדברי תורה בלבד היה שלמה תייר אלא על כל אשר נעשה תחת השמש כגון היאך מתקנין התורמוסין כו׳, אמר לו הקב״ה אחר דברי תורה איללת חייך איני מקפח שכרך ושרתה עליו רוח הקדש.
קלב אלחכים יחכם קולה, ופי נטקה יזדאד בת׳א.
לב, לב החכם יחכם את דבריו, ובדבורו יוסף לקח.
הוזקקנו לדבור זה כי ההשקפות והדעות הצפונות בלבות בני אדם נעלמות של זה מזה, והמגלה אותם ומסבירם הוא הדבור והמלים שנעשו להורות על מה שנכלל בלבבות, משמעת או מרי, חכמה או סכלות.
אחתג׳נא אלי הד׳א אלקול לאן אלארא ואלמעתקדאת אלמכנונה.
פי קלוב אלנאס מכ׳פיה ען בעצ׳הם בעץ׳, ואנמא אלמטהרהא ואלמעבר להא הו אלנטק ואלכלאם אלד׳אן ג׳עלא דלילאן עלי מטאוי אלאצ׳מאר, טאעה או מעציה, חכמה או ג׳הל.
לב חכם ישכיל פיהו – לבו מלמד את פיו לדבר צחות, ועל שפתיו יוסיף לבו לקח.
The heart of a wise man gives his mouth intelligence His heart teaches his mouth to speak lucidly.
ועל שפתיו יוסיף לקח – כי לפעמים יאמר בפיו יותר ממה שחשב בלבו לדבר.
או פירושו: יוסיף לקח – בדבריו כי מטעים הדברים לתלמידיו בטעם שנותן לדבריו.
לב חכם ישכיל פיהו ועל שפתיו וגו׳ – בטרם ידבר יחשוב ויתבונן ובעת שידבר יוסיף לבבו לקח במבטא שפתיו מלבד טוב טעם ודעת שיחשוב לפני מבטא שפתיו.
לב חכם ישכיל פיהו – הנה מה שהוא מצוייר בלב החכם יודיעהו פיו לאנשים כי דבריו יסכימו אל מה שהוא מצוייר בנפשו אם בדברים המדיניים לפי שלא יכבד בלב ולב ואם בדברים העיוניים כי הוא מצד חכמתו יודע לדבר באופן יסכים מה שיאמר למה שהוא מצוייר בנפשו והנה הוא ידבר באופן שעל שפתיו יוסיף קנין טוב על מה שהיה בלבו וזה כי בלב לא יתכן שיהיה למאמר כי אם כוונה אחת והוא יאמר אותו בדרך יכלול על כוונות מתחלפות כלם מועילות וכבר יהיה זה ג״כ ומצד אחר והוא בדברים המדיניים רב התועלת והוא שיוסיף על שפתיו ממתק הדברים וערבותם מה שיוסיף לקחת הנפשות ולמשכם אל כל מה שירצהו ובדברים העיונים ג״כ מצד מה שיעריב המאמר מן הדברים המיפים את המאמר ומקשטים אותו.
ישכיל פיהו – ילמד את פיו להמתיק אמרים וכאשר יהיו שגורים על שפתיו יוסיף עוד למוד להבין תוכיות הדבר א״כ באה ההשכלה מן הלב אל הפה וחוזרות לבוא מן הפה אל הלב עד אין תכלית.
לב חכם ישכיל פיהו – מפרש שלב הזה החכם ששבה החכמה קנין לו עד שהאדם נקרא ע״ש בשם חכם לב, לב זה ישכיל פיהו, הפה מרמז על דבור החכמה, כשידבר בחקי החכמה יחול עליו רוח השכל המשכיל באמתיות של חקי החכמה, ואז על שפתיו יוסיף לקח כשידברם בשפתיו לבררם במופתי הדעת שזה מרומז בהשפתים, יוסיף לקח, כמ״ש בפסוק כ״א ומתק שפתים יוסיף לקח.
לב חכם – לב שהוא חכם, ע״כ בא בצירי המורה שהשם נפרד ולא בסגול המורה כי סמוך הוא; והמאמר דומה לפסוק כ״א, והפרש מה ביניהם, שכאן מזהיר שישכיל על התיבות שמוציא מפיו שתהיינה נכונות להגיד מחשבתו, ולא ידבר כלום על מתיקות הקול בהוציאן מפיו.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהרלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Pleasant words are a honeycomb, sweet to the soul, and health to the bones.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהרלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
צוף, כמובחר שבדבש אמרי החכמה, מתוק לנפש ומרפא לגוף. והנה צוף המובחר. וכן תרגם בתהלים יט יא ונפת צופים, המובחר שבנופת. ונעם היא החכמה וכדלעיל טו כו. ובמלת עצם הכוונה כל הגוף וראה הנבחר באמו״ד המאמר הששי פ״ה מהדורתי עמ׳ רז והלאה.
ואף חשובים ממנו שנאמר ומתוקים מדבש1. והוא כי הרבוי מן הדבש מזיק, וההוספה בחכמה מועילה. והדבש מועיל לדבר ומזיק לדבר, והחכמה מועילה לכל. והדבש בדמים ואינו תמידי, והחכמה בהיפך זה2.
1. תהלים יט יא.
2. וכדלעיל ג יד.
בל אפצ׳ל מנה לקולה ומתוקים מדבש.
ודלך אן אלאכת׳אר מן אלעסל יצ׳ר, ואלאזדיאד מן אלחכמה ינפע. ואלעסל ינפע שי ויצ׳ר שי, ואלחכמה תנפע אלכל. ואלעסל בת׳מן והו לא ידום, ואלחכמה בכ׳לאף ד׳לך.
צוף דבש – מתק דבש.
צוף – ברישקא בלעז.
אמרי נועם – דברי תורה.
a honeycomb Heb. צוף דבש, sweet as honey (bresche in Old French).
Pleasant words Words of Torah.
צוף דבש אמרי נועם – הדברים הנעימים הנאמרים בחכמה הם יותר מתוקים מצוף. והם טובים לנפש כי לא יפעל בהם האדם אלא טוב וגם הנפש המשכלת נהנית בהם והם רפואה לגוף כי יקבל בהם תועלת.
צוף דבש אמרי נועם וגו׳ – כצוף דבש שמתוק לחיך הבריות כן אמרי נועם מתוקים לנפש החכם, גם הם מרפא לאבריו, מתוק כל אחד מאמרי נעם, או יהיה שם דבר וכן כדבש למתוק (יחזקאל ג׳:ג׳) למתיקות בשקל כבוד.
צוף דבש – הנה אמרי נועם שיצאו מפי החכם הם כמו צוף דבש שהוא מתוק לנפש המרגשת כשיזון האדם ממנו והוא עוד מרפא לאיברים הכתושי׳ כשיושם עליהם ולזולת זה מחלייהם וכן אמרי נועם החכמים יערבו לנפש המשכלת ובהם עוד הישרה לתקון הגוף ולברר ולהוציא ממנו חליי המדות הפחותות.
צוף דבש – הממתיק אמרים בנעימות רב המה ערבים לשומעיהם כחלות הדבש והמה מועילים לנפש ולגוף כי בזה ימשוך לבות בני אדם אחר דעתו הן בדבר המוסר הן בדבר הנצרך.
(כד-כו)מתוק לנפש, נפש עמל – כבר התבאר שלרוב יכוין במלת נפש על נפש הרוחני בהגבל נגד הגויה.
אכף – כמו כפף, ובא ג״כ יכפה אף.
צוף דבש אמרי נועם מתוק לנפש ומרפא לעצם – שייך למעלה ועל שפתיו יוסף לקח צוף דבש, כי בבוא הדעת על שפתיו, שאז ימתיק בדעת את חקי החכמה עד שימצא בם מתיקות, לא כדבר שאין בו טעם, רק מוצא בם צוף דבש והאמרים הם נועם שהיא הנעימות הרוחני הבא ממושכלים רוחניים, ומפרש שהצוף דבש אינו מתיקות גופני לחיך רק מתוק לנפש – וכן האמרי נועם אינם מיוחדים לנפש לבד המופשטה מן הגוף, רק גם מרפא לעצם – עד שישיג האמתיות בשכל הנקשר בגויה, ורוח אלהים ימלא כל חדריו הון יקר ונעים, וישיב גם את האוילים ע״י מוסרו מוסר השכל.
ומרפא לעצם – פיוס דברים מרחיק מן האדם קנאה שנאה ותחרות המשחיתות נפשו וגם מקלקלות בריאותו.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהרלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
There is a way which seems right to a man, but in the end it leads to death.
תרגום כתוביםמדרש משלירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
עליהם פירש שלמה בחכמתו ואמר: יש דרך ישר לפני איש, ואחריתה דרכי מוות – דרך ישר לפני איש – אלו שמקפידין על דבריו של הקב״ה; ואחריתה דרכי מוות – אלו שאין מקפידין על דבריו של הקב״ה.
כם מן טריק מסתקים ענד אלמר, ועאקבתהא טרק אלמות.
זה בעניני העולם הזה, והראשון1 בעניני הדת.
1. לעיל יד יב.
הד׳א פי אמור אלדניא, ואלאול פי אמור אלדין.
יש דרך שהוא ישר לפני איש – בעיני איש.
There is a way that is straight in a man's view.
יש דרך – כבר פירשתי אותו.
יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות – המקרא הזה נכתב למעלה (משלי י״ד:י״ב) לענין השחוק והשמחה שנראים דרך כשר ומותר.
ואחריתה דרכי מות – כמו שנתבאר אחריו גם בשחוק יכאב לב (משלי י״ד:י״ג). ועתה נכתב הנה על ענין המקרא הבא אחריו נפש עמל עמלה לו (משלי ט״ז:כ״ו) כמו שנבאר.
יש דרך ישר לפני איש – הצעה לבא אחריו.
יש דרך – הנה ימצא דרך שהוא ישר לפני האיש ולא ירגיש ברע הנמשך ממנו כי אחריתה היא דרכי מות והנה האיש החכם יישיר להתרחק מהדרך הזאת.
(כה-כו)יש דרך ישר לפני איש, נפש עמל עמלה לו – חוזר למעלה שיאמר לו צוף דבש אמרי נועם ויברר לו כי יש דרך ישר לפני איש – שבתחלתו נראה שהוא ישר למלאות תאוות הגוף ומשאלותיו, אבל אחריתה דרכי מות – כי סוף הגוף למות ולהבלות ואז תמות גם הנפש הרוחנית, ויאמר לו היתכן כי נפש עמל תעמול ע״י ההכרח שאכף עליו פיהו? שהפה הרוצה לאכול יכפה ויכריח את הנפש הרוחנית לעמול תמיד בלא הפסק (כמ״ש כל עמל אדם לפיהו וגם הנפש לא תמלא) ויברר לו האולת הזה, שהלא עיקר האדם הוא הנפש הנצחיית שבו, ועקר החיים הם החיים הנצחיים שהם חיי הנפש, והאדם נברא לחיות חיים הנפשיים, שזה בא ע״י שימית את הגוף ומשאלותיו, והגם שהוא דרך המלא קוצים בתחלתו הלא ימצא חיים בסופו, חיי עד אחרי ישוב אל עדן נצחי, והיש סכלות גדולה מזה שהנפש היקרה הזאת תעזוב רוחניותה ותעמול ע״י הכרח של הפה הרוצה לאכול ולשתות אכול ושתה כי מחר נמות ולא ישאר אל הנפש כלום מכל עמלה? זאת ידבר השכל המשכיל בחיי הנפש ועניני רוחניותה והשארותה אחר המות, וכבר אמר זה למעלה (י״ד ט׳) אוילים יליץ אשם, לב יודע מרת נפשו, יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות, שפרשתי שם שגם האוילים ידעו בלבם כי אשמו על הנפש, כי דרכם הישרה בעיניהם לבחור בחיי ההבל אחריתה מות הנפש הרוחנית, ולבבם יודע מרת נפשם ועצבה על זה, ולכן אמר גם פה שבדברים האלה ייסר החכם לב את האוילים בצוף דבש אמרי נועם וישיבם מדרך אולתם.
דרך ישר – דרך משמש גם לשון זכר (ובשבעה דרכים, פרשת כי תבא), ומצאנו במקומות אחרים שבפסוק אחד עשה שם זכר ונקבה, כמו המחנה האחת והכהו (פרשת וישלח), והנה רוח גדולה באה ויגע וכו׳ (איוב א׳:י״ט).
דרכי מות – דרך זה הנראה מתחלה ישר והגון בלי חשש סכנה לדורך עליו, בסופו יתראה כמזיק בכמה אופנים (דרכי לשון רבים).
תרגום כתוביםמדרש משלירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
The appetite of the laboring man labors for him; for his mouth urges him on.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
נפש עמל עמלה לו כי אכף עליו פיהו – תניא רבי יהושע בן חנניה אומר כל הלומד תורה ואינו חוזר עליה דומה לאדם שזורע ואינו קוצר וכו׳ (כתוב ביהושע ברמז ו׳).
נפס אלשקי תשקא לה, אד׳א תנכס עליה מקדארה.
נפש, נפש המיוסר תיסרהו אם נהפך עליו מעמדו. עמל ״שקי״ סובל, מיוסר, ביש גדא, בלתי מצליח. והנה אכף מן המלים המהופכות במקום אפך שהיא כמו הפך ובשמוש המשנה כלאים פ״ב מ״ג-מ״ד. ופיהו מעמד ערך ומצב כמו כפי שניו, ויקרא כה נב.
או בשפלות אחרי יקר, או רעב אחרי שובע, או נדוד אחרי שלוה1, לפיכך ראוי לדחות את הפגעים במעשים הטובים.
1. ״חצ׳ור״ המצאות במקום, אי נדוד, ותרגמתי שלוה כפי הענין. ועיין אמו״ד מאמר י פי״א כאחד משנויי מצבי האדם במשך ימי חייו בעברו מן הנערות אל הבחרות שאז רובץ עליו עול כלכלתו וכלכלת משפחתו.
אמא ד׳ל בעד עז, או ג׳וע בעד שבע, או ספר בעד חצ׳ור, פיג׳ב אן תדאפע אלאפאת באלעמל אלצאלח.
נפש עמל עמלה לו – לצורכו הוא עמל.
כי אכף עליו פיהו – כשפיהו אוכפו ותובע מאכל, אז עמלו עומד לו שאוכל מה שעמל כבר.
labors for him It labors for his needs.
when his mouth forces him When his mouth forces him and demands food, then his labor stands up for him, for he eats what he has already worked for.
נפש עמל עמלה לו – האדם טורח לקנות ממון לצורך מחייתו כשפיו כופהו לתבוע אכלו, ויאכל לפעמים כל מה שהרויח.
נפש עמל עמלה לו – פעמים שנפש העמל תעמול לעמל כלומר לגוף שהנפש עמלה לגוף ולא לה בהפך ממעשה החכם שהוא עמל לנפש כענין אמרי נועם (משלי ט״ז:כ״ד) שהם מתוקים לנפש.
כי אכף עליו פיהו – כי כבד עליו צורך פיהו לפי שהוא מבקש היתרונות והנאות המאכלים ובמעדנים ועל כן יכבד עליו צורך פיהו ויצטרך לרב העמל והוא דרך ישר לפני איש (משלי ט״ז:כ״ה) לפי שאיננו רואה בהנאות איסור ועבירה.
ואחריתה דרכי מות – שמכלה ימיו בהבל ובעבודת הגוף וישכח את עושהו ולא יתעסק בתקון נפשו.
אכף – כבד, וכן ואכפי עליך לא יכבד (איוב ל״ג:ז׳) – כבדותי ומשאי עליך לא יכבד.
נפש עמל – הטעם נפש העמל תיגענו, והוא הנפש המתאוה שמושבה בכבד, או הטעם על המשכלת, ויהיה לפי זה העמלה בודד, ולו. כמו בעבורו, רצונו ייגענה.
כי אכף עליו פיהו – כמו כפף וטעמו הכריח, כטעם כל עמל אדם. (קהלת ו׳:ז׳).
כי אכף עליו פיהו – כטעם: כל עמל אדם לפיהו (קהלת ו׳:ז׳) וזה הפסוק כלו נמשך לענין אחד, וכן פסוקים רבים בזאת הפרשה.
נפש עמל – הנה נפש האיש העמל עמלה לו ולתועלתו כאשר כפף פיהו והכניעו על העמל ההוא ר״ל כאשר כבש תאו׳ פיהו למזונות ולמשקים הערבים בדרך שלא יבטלהו רדיפת התאוות ההן מבקשת החכמה וההתעמלות בהגעתה הנה העמל ההוא יהיה לו לבדו מה שאינו כן בעמל אסיפת הקנינים כי יכין האדם ואחר יאכל ומי שעמל בו לא יהנה ממנו ולא יהיה לו יתרון כי אם ראות עיניו או ירצה בזה נפש האיש העמל תמיד להשגת טרפו עמלה בסבתו בעצמו כי פיו הכניעו וכפפו לזה העמל וכאילו יישיר בזה שאם היה האיש ההוא מונע ממנו יתרון המזון ולא יקח ממנו כי אם המצטרך לבד ויצמצם בהוצאתו לפי מה שאפשר או יהיה קובץ על יד מעט מעט עד שישיג מחייתו בזולת עמל.
אכף – מלשון כפיה ונגישה וכן ואכפי עליך לא יכבד (איוב ל״ג:ז׳).
עמלה לו – טורח המלאכה יעמוד לו לצורכו כאשר פיו יכוף אותו לתבוע המאכל אז יהיה לו למלא שאלתו.
עמל – הוא היגע יגיעה רבה לערך תועלת קטנה שיוציא ממנה, וכמה פעמים רואים אנו בעינינו מה טורַח טורֵחַ אדם לשבוע פת לחם ומתפלאים אנו איך יט שכמו לסבול משא כבד שהטילה עליו ההשגחה.
אכף – מצאנו שֵם אֶכֶף באיוב ל״ג:ז׳, ואכפי עליך לא יכבד, לשון כפית אחרים למען נעשה רצונם שלא בטובתנו, ואוכף בלשון משנה היא מרדעת החמור החובשת אותו כדי שאדוניו ירכב עליו לאטו; ושרש חבש גם הוא מורה, כפיה מבכי נהרות חבש (שם כ״ח:י״א).
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
A worthless man digs up mischief. His speech is like a scorching fire.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
ד׳ו אלפג׳ור יכרא אלשרור, תראהא עלי נטקה כנאר משוטה.
איש, בעל השחיתות כורה הרעות, ותמצאם על שפתו כאש צורבת. איש היא כמו איש שיבה - בעל שיבה, איש דמים - רוצח. אף כאן איש בליעל - בעל הבליעלות. כורה, חוצב וחופר.
כלומר שאין זה נעלם מן החכם, ובחינתו, אם היה טבע הבליעל הרגזנות והרי הוא בעת הנהגתו מוסיף רגזו, וכאשר יגיע לתכליתו יעבור להיות שקט. ואם היה טבעו שקט יוסיף בשקטותו, וכאשר יגיע לתכליתו יהפך אל הרוגז, והנה כאשר תראהו כך הזהר ממנו.
יעני אן ד׳לך לא יכ׳פי עלי אלחכים, ומחנתה, אן כאן טבע אלפאג׳ר אלחדה פהו פי חאל תדבירה תזדאד חדתה, פאן באלג צאר אנתקאלה אלי אלסכון. ואן כאן טבעה אלסכון זאד פי סכונה, פאן הו נאהי אנקלב אלי אלחדה, פאד׳א ראיתה בד׳לך פאחד׳רה.
כורה רעה – בלבו חורש הרעה.
ועל שפתיו כאש צרבת – הרעה כאש שורפת על שפתיו עד שמוציאה בפה וגומרה.
א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165. בכ״י אוקספורד 34, אוקספורד 142, וינה 220 נוסף כאן: ״שורפת״.
digs up evil In his heart, he plots evil.
and on his lips is a kind of searing fire The evil burns on his lips until he expresses it with his mouth and executes it.
a kind of searing fire Heb. צרבת burning, as in: "And all faces shall be scorched (ונצרבו) by it" (Yechezkel 21:3).
איש בליעל – האדם הבליעל הוא כורה רעה, כמו חושב רעה בלבו.
ולא עוד אלא שגם על שפתיו הם מחשבותיו ודבריו כאש צרבתא – מן ונצרבו בה כל פנים (יחזקאל כ״א:ג׳). רוצה לומר: כי מוציא מפיו דברים קשים ששורפים בני אדם.
א. כן בפסוק. בכ״י וטיקן 89: ״שורפת״.
איש בליעל כרה רעה ועל שפתיו וגו׳ – לפי שהזכיר כי החכם יחשוב על דבר החכמה עד שלא ידבר ויוסיף לקח על מחשבתו בעת שידבר בא עתה להודיע כי גם הרשע יעמיק תחלה במחשבת הרשע ויוסיף בה בעת שיגידנה למרעהו בחמימות החפץ.
כרה – חופר ומעמיק במחשבתו.
ועל שפתיו כאש צרבת – צרבת הרעה וחמה כאש והוא תואר, וצרבת השחין (ויקרא י״ג:כ״ג) שם דבר.
איש בליעל כֹרה – מענין כרה גדולה (מלכים ב ו׳:כ״ג) והטעם אוכל מה שיזוקהו.
ועל שפתיו – הטעם כי מאכלו שורף שפתיו ואף על פי כן הוא אוכל, כמנהג הזולל.
איש בליעל – הנה האיש הבליעל חורש הרעה בלבו ומה שיבא ממנו אל שפתיו יוכר בו רושם הרע שהוא בלבו ויהיה משחית כמו האש השורפת וכאילו אמר שיותר רע יבא מפיו ממה שהוא בלבו כי ישתדל להעמיק בדבריו בדרך שימשך מהם רע נפלא.
ועל שפתיו כאש – שפתו ק׳ בוא״ו והכתי׳ ביו״ד וא״ו ודין הוא חד מן ז׳ מילין דכתיבין י׳ במציעות תיבותא ולא קרין וסי׳ נמסר במ״ג אות י׳.
צרבת – ענין שריפה כמו ונצרבו בה כל פנים (יחזקאל כ״א:ג׳).
כורה רעה – דרכו לחפור ולחפש תחבולות לעשות רעה לבני אדם וגם ירבה לדבר דברי חדודים ומכעיסים כאלו על שפתיו אש שורפת.
איש בליעל כורה רעה – אחר שחשב דרך החכמה המלבשתו ענוה ובטחון ורוה״ק והשב תועים אל דרך בחן שפתיו, חושב דרך הכסילות שהיא הפך לה, יש איש בליעל – שפורק עול שמים מעליו לגמרי, והוא כורה רעה במעמקים ובסתר כורה בור על חברו להפילו, ועל שפתיו בוער כאש צרבת – כי ידבר בהתלהבות רשפי האהבה עד שצרבת המכוה נראה על שפתים, כמ״ש כסף סיגים מצופה על חרש שפתים דולקים ולב רע, שפתיו ידברו אהבה ובקרבו ישים ארבו.
כרה רעה – ככורה שוחה לאט לאט.
כאש צרבת – כל תיבה שמוציא מפיו הולכת ושורפת.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
A perverse man stirs up strife. A whisperer separates close friends.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
איש תהפוכות – זה הנחש שהפך דברים על בוראו ואמר מאילן זה אכל וברא את העולם. ונרגן שרגן דברים על בוראו לא מות תמותון.
מפריד אלוף – שהפריד אלופו של עולם ומיד נתקלל.
דבר אחר: איש תהפוכות – זה לבן שהיה מתהפך על יעקב שנאמר אם כה יאמר עקודים יהיה שכרך, ישלח מדון מה זאת עשית לי הלא ברחל עבדתיך, ונרגן מפריד אלוף אלו בניו של לבן שעל ידי שרגנו אחר יעקב שנאמר לקח יעקב את כל אשר לאבינו מתוך כך נפרד יעקב מהם.
ד׳ו אלתקלב ינשי אלצכ׳איב, ואלמחרץ׳ יפרק אלאלפא.
ונרגן, והמסכסך מפריד בין הידידים. תרגם נרגן ״מחרץ׳ ״ ענינה הגורם לשחיתות בגוף או במדות או ביחס בני אדם זה עם זה.
זה בעניני הדת והעולם הזה.
הד׳א פי אמר אלדין ואלדניא.
ונרגן מפריד אלוף – על ידי ריגונו ותרעומתו מפריד ממנו אלופו של עולם.
and a grumbler alienates the Lord And through his grumbling, he alienates the Lord of the world from himself.
איש תהפוכות – האיש שהוא בעל תהפוכות ישלח מדנים – כי אין שאר האנשים מתכונים לדעתו והם הפך ממנו.
ונרגן – ומי שהוא רגיל להתרעם מכל דבר מפריד אוהבו ממנו, כי אם ישחק חברו עמו אינו סובל אותו, והולך ומתרעם ממנו לאחרים, ומתוך {זה} יבא חברו להפרד ממנו.
איש תהפכות ישלח מדון – הוא הרגיל להראות פנים לדרך השקר ולהחזיק בעול במשאו ובמתנו עם הבריות ולא יכיר דרכי האמת.
ישלח מדון – תולדות בני אדם כי יתעסקו עמו שתעלה חמתם על דבריו שהם על דרך העול ויראה לעולם זכות לעצמו או בעסק ממון או בריב לשונות.
ונרגן מפריד – 1נרגן הוא ההופך הדברים גם המעשים מטוב לרע ודן את האדם לכף חובה ושטנה כי לא ינצלו דברי כל אוהב ורע מהמצא לעתים כמשמעם צד מתהפך והנרגן יחליף רצון המדבר בדבריו וימיר אותו טוב ברע2 ופעמים יטפל השקר באמת לאור וטח מראות עיני בשר ודם עד שיפריד חברה ואהבה.
אלוף – הרַעַ הנכבד כאמרו: אלופי ומיֻדעי (תהלים נ״ה:י״ד).
איש תהפוכות ישלח מדון – האיש הכזבן הנה מנהגו לשלח ריב ומדון בין האנשים ולא יספיק לו בה עד שיעורר דברי תלונה להפריד השר והגדול מעמו ר״ל שיסבב שימרדו בו.
ונרגן – חד מן ג׳ אריכין זעירין.
ונרגן – ענין תלונה כמו ותרגנו באהליכם (דברים א׳:כ״ז).
איש תהפוכות – המהפך אמרים ממה שנאמרו הוא מגרה מריבה בין הבריות.
ונרגן – המתלונן אחר מעשה בני אדם מפריד מן האנשים את השר אשר עליהם כי מורדים בו וגם הוא נהפך להם לאויב.
מדון ונרגן – עי׳ גדרם לקמן (כ״ו ב׳).
אלוף – בא גם על המורה מלמד, כמו פן תאלף ארחותיו, והמושל היה מורה להעם דרך ילכו בה, ונקרא אלוף, אלה אלופי אדום.
איש תהפוכות ישלח מדון – ויש איש תהפוכות שמהפך האמת ומהפך דרכי החכמה, ודרכו לשלח מדון כמ״ש (למעלה ו׳) תהפוכות בלבו חורש רע מדנים ישלח, ויש נרגן שהוא המתלונן תמיד לאמר שחברו שונאו ומריע לו, כמו ותרגנו באהליכם ותאמרו בשנאת ה׳ אותנו, וכמ״ש דברי נרגן כמתלהמים, והוא המקיים את המדנים, כמ״ש באין נרגן ישתק מדון (כ״ו), והוא מפריד גם האוהב וריע המאלף ומורה דרך טוב, באמרו כי רעתו הוא דורש.
תהפוכות – כתבתי עליו למעלה כ׳:י״ב, ועל מדון ו׳:י״ט.
אלוף – כמו מודע, שני בני אדם הבאים ויוצאים תמיד זה עם זה ויודעים זה לבו של זה ומאלפים ומלמדים איש לרעהו מה יסכון לו.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
איש חמס – מי שהוא בעל חמס בטבעו, יפתה רעהו – ויסיתנו להיות כמוהו.
יפתה – יתעה, כמו: פן יפתה לבבכם (דברים י״א:ט״ז) שתרגומו: יטעי. כי מסדר לפניו טענות ומיפה לו עשיית החמס כמו שעושה הסרסור להנאתו שמטעה הסוחרים בטענותיו.
איש חמס יפתה רעהו וגו׳ – בא להזהיר הבריות שלא יתחברו לאיש חמס פן יאמרו מה נזק לנו ברשעה, על כן הודיענו כי דרך איש חמס לפתות לרעהו ואל תאמן בעצמך לאמר לא אפת אליו ולא תטה אשורי בדבריו מני הדרך.
איש חמס – הנה האיש שהוא איש חמס יפתה בפיו רעהו להמשך למנהגו ובדבורו בהגרים לו להלך אותו בדרך לא טוב.
יפתה רעהו – לאחוז גם הוא בדרכי חמס ומוליכו בדרך לא טוב למצוא חבר לעצמו.
איש חמס יפתה רעהו – ויש המזיק לחברו ע״י פיתוי שיוליך אותו בדרך בלתי טוב – וכל אלה מזיקים ומשחיתים.
חמס – הפך הצדק, ואיש חמס קשה מרשע ובליעל, ושמח לאיד עמיתו.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרד״קר׳ יונהרלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
One who winks his eyes to plot perversities, one who compresses his lips, is bent on evil.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
כלה רעה – לשון: כי כלתה אליו הרעה (אסתר ז׳:ז׳), גומר וגורם לבא רעה לעולם.
He winks his eyes Heb. עצה, an expression of winking, and so: "I will wink (איעצה) to you my eye" (Tehillim 32:8).
bringing evil to pass כלה, as in "that the evil was determined (כלתה) against him by the king" (Esther 7:7). He causes evil to come to the world.
עוצה עיניו – סותם עיניו לחשב תהפוכות – כדי להיטיב במחשבתו עשיית החמס איך יביאנה אל הפועל.
קורץ שפתיו – כלומר עוצר אותם בשניו ואינו מדבר אבל משלים המחשבה הרעה בלבו ואחר כך עושה אותה.
עוצה עיניו לחשב תהפכות קורץ וגו׳ – כל כך דבק בעל החמדה והתאוה במדתו ותאותו עד שיפתה רעהו וימשוך אחריו כל אדם. ועד שיעביד איבריו לשמש תאותו ולא כעלות מחשבת החמס על לבו לבד יאחוז בה להגיעה אל הפועל אבל עוצה הוא את עיניו לחשוב תהפוכות וקורץ שפתיו כאשר גמר מחשבת הרעה ונסכם עליה.
עוצה עיניו – מי שהוא עוצה עיניו וסותם אותם או אחד מהם כדי שתשלם לו יותר מחשבת התהפכות והכזבים ואחר כך הוציא מה שבמחשבתו אל הפועל בשחתך שפתיו ופתח אותם לדבר הדברים בפיו הנה דבורו השלים הרע כי במה שחשב לא היה מגיע נזק לאנשים אם לא יוציאהו בפיו.
עוצה – ענין סתימה כמו ויעצם את עיניכם (ישעיהו כ״ט:י׳).
קורץ – ענין נדנוד לרמז כמו קורץ בעיניו (משלי ו׳:י״ג).
כלה – ענין גמר והשלמה.
עוצה – הסותם עיניו לחשוב להפך אמרים (כי דרך המעמיק לחשוב מה יסתום אז עיניו לבל יבלבלו אותו דברים הנראים).
קורץ – המנדנד בשפתיו לרמז לשון הרע.
כלה רעה – הנה זה גמר הרעה אשר חשב עליה כי רמזה ועשה מעשה.
עצה – כמו איעצה עליך עיני, שמרמז בעיניו כאלו מיעץ.
עוצה עיניו לחשוב תהפוכות – במה שמרמז בעיניו דרך עצה כבר חושב תהפוכות, כמ״ש קורץ בעיניו תהפוכות בלבו, ובעת שקורץ שפתיו ומדבר דרך רמז, אז כבר כלה רעה – כאילו ברמז העין יתחיל ובניב ובקריצת שפתים יכלה כל רעתו, כן מעשה הרע נקל בעיניו.
עצה וגו׳ – אם עוצה וסוגר עפעפיו, לא במקרה יעשה זאת, כי אם במחשבה רעה; והם מדביק שפתיו זו בזו סימן הוא שגמר בלבו לעשות רע, ועוצה כמו עוצם (ישעיה ל״ג:ט״ו), מתעצם לבלתי ראות, ועל קורץ עיין מה שכתבתי למעלה ו׳:י״ג.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Gray hair is a crown of glory. It is attained by a life of righteousness.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
עטרת תפארת שיבה, בדרך צדקה תמצא – אם ראית אדם שהוא מתעסק בתורה ובמעשים טובים ובגמילות חסדים, עתיד לזכות לעטרת שיבה, לכך נאמר ״בדרך צדקה תימצא״. בוא ולמד מאברהם: מתוך שחלק כבוד למלאכי השרת, זכה לעטרת שיבה, שנאמר: ״ואברהם זקן בא בימים וגו׳ ״ (בראשית כ״ד:א׳), וכל כך למה? ״בדרך צדקה תימצא״. והיכן מצינו שעשה צדקה? דכתיב: ״והאמין בה׳ ויחשבה לו צדקה״ (בראשית ט״ו:ו׳). בוא ולמד מיוסף הצדיק, שמתוך שעמד ונתחזק בכבוד אביו במצרים, זכה לעטרת שיבה, שנאמר: ״וירא יוסף לאפרים בני שילשים, גם בני מכיר בן מנשה יולדו על ברכי יוסף״ (בראשית נ׳:כ״ג). והיכן מצינו שעשה צדקה? שנאמר: ״ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו וגו׳ ״ (בראשית מ״ז:י״ב). וכן בדוד, ״ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו״ (שמואל ב ח׳:ט״ו), וכתיב: ״והמלך דוד זקן בא בימים״ (מלכים א א׳:א׳), למדנו שאין הזקנה מצויה אלא בדרך צדקה, שנאמר ״בדרך צדקה תימצא״.
עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא – רבי מאיר אזל לממלא ראה אותם שחורי ראש אמר להם תאמרו ממשפחת בני עלי אתם דכתיב בהו כל מרבית ביתך ימותו אנשים, אמרו לו רבי התפלל עלינו, אמר להם לכו והטפלו בצדקה ואתם זוכים לזקנה, מה טעם עטרת תפארת שיבה היכן הוא מצויה בדרך צדקה תמצא, ממי את למד מאברהם על ידי שכתוב בו ושמרו דרך י״י לעשות צדקה ומשפט זכה לזקנה שנאמר ואברהם זקן בא בימים. רבי שמעון בן מנסיא משום רבי שמעון בן יוחאי הנוי והכח והעושר והחכמה והשיבה נאה לצדיקים ונאה לעולם שנאמר עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא, ואומר עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם, ואומר תפארת בחורים כחם והדר זקנים שיבה, ואומר וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך י״י צבאות בחר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד.
עטרת תפארת שיבה וגו׳ – אם ראית אדם שמתחזק בתורה ובגמילות חסדים עתיד לזכות לעטרת שיבה לכך נאמר בדרך צדקה תמצא, צא ולמד מיוסף שמתוך שנתחזק בכבוד אחיו במצרים זכה לעטרת שיבה שנאמר וירא יוסף לאפרים בני שלשים וגו׳, למוד מאברהם מתוך שחלק כבוד למלאכי השרת זכה לעטרת שיבה שנאמר ואברהם זקן, וכל כך למה בדרך צדקה תמצא, והיכן מצינו שעשו צדקות, באברהם ויחשבה לו צדקה, ביוסף ויכלכל יוסף, בדוד ויהי דוד עושה משפט וצדקה, הא למדת שאין הזקנה מצויה אלא בדרך צדקה.
תאג׳ אלפכר אלשיבה, תוג׳ד פי טריק אלזכוה.
רצה בזה שהשיבה עטרה, והיא כך אם נצמד לה הצדק, ואם לאו אין טובה בה. וכבר ידעת כי זקננו כאשר ישבו במושב אבשלום החשיבו בעיניו את הזנות שנאמר וישר הדבר בעיני אבשלום ובעיני זקני ישראל1.
1. שמואל ב יז ד. וראה אמו״ד מאמר ד פ״ה.
אראד בה אן אלשיבה תאג׳, וד׳לך אד׳א קארנהא אלצלאח, ואלא פלא כיר פיהא. וקד עלמת אן משאיכ׳נא חית׳ חצ׳רו מג׳לס אבשלום וחסנו לה אלזנא כקולה וישר הדבר בעיני אבשלום ובעיני זקני ישראל.
בדרך צדקה תמצא – על ידי הצדקה מאריכים ימיהם.
it will be found in the way of righteousness Through righteousness, they live long.
עטרת תפארת שיבה – השיבה היא כעטרת תפארת לאדם שהאנשים מכבדין אותו שנאמר: מפני שיבה תקום (ויקרא י״ט:ל״ב).
בדרך צדקה תמצא – כי על יד{י} הצדקה יאריך האל שנותיו ויזכה לשיבה.
עטרת תפארת שיבה בדרך וגו׳ – בא לדבר במעלת הצדקה ופתח להעיר עליה בשבח השיבה ואמר כי השיבה מן העטרות הנכבדות לפי שתשלם דעת האיש בעת השיבה גם נחכם מן הנסיונות ויבין לאחריתו. ואחרי שיש לו לכסוף לעטרה הזאת יתעודד על ידי כן לתאות הצדקה כי השיבה בדרך צדקה תמצא כמו שכתוב: מי האיש החפץ חיים (תהלים ל״ד:י״ג), ונאמר: סור מרע ועשה טוב (תהלים ל״ד:ט״ו) וכתוב: רודף צדקה וחסד ימצא חיים וגו׳ (משלי כ״א:כ״א).
עטרת – סמוך, וכן תפארת.
שיבה – הטעם לבון השערות בעת הראוי, והוא אז בשלמות דעתו.
עטרת תפארת שיבה – הנה השיבה היא עטרה של תפארת כי האנשים כלם יכבדו איש שיבה ויגיעו האנשים לזה בדרך צדק ויושר במדות או בדעות כי בזולת זה יתכן שימות האדם בלא עתו או יהיה הרצון בזה כי השיבה אשר בדרך צדקה תמצא הוא עטרת תפארת כי מצד היושר בדעות ובמדות ומצד הישישות אשר יחובר עמהם נגדל מדרגת האיש ומעלתו בחכמה ובפלוסופיא המדינית כי בישישי׳ חכמה וארך ימים תבונה מצד רוב מה שעמד עליו מהחוש ומצד אורך הזמן אשר שקדו בבקשת החכמה ומצד השקט רתיחת הטבעי בעת השיבה.
עטרת וגו׳ – ההולך בדרך צדקה תמצא בו עטרת תפארת שיבה כי ירבה ימים בגדולה ותפארת.
עטרת תפארת שיבה – השיבה היא עטרת תפארת שמחויבים לתת כבוד לזקנים על שבחנו הימים ועשו רב טוב והשלימו תכליתם, אבל העטרת הזה לא תמצא רק בדרך צדקה – שאז כל שהוסיף ימים הוסיף מצות ומע״ט, אבל הרשע הוסיף לעשות רע ולא ילבש עטרת הימים. וגם יל״פ ע״ד מ״ש יראת ה׳ תוסיף ימים, וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים, ואחר שחשב מעשי אנשי רשע שכבר אמר עליהם למעלה (שם) אדם בליעל וכו׳ על כן פתאום יבא אידו אמר גם פה שבדרך הרשע הזה לא ימצא עטרת שיבה, כי פתע ישבר ואין מרפא.
עטרת תפארת שיבה – אין ראוי לאדם שיתפאר בא רך ימיו אם לא עשה בהם צדקה; וגם יש לומר כי לרוב הרשע מת בחצי ימיו ורק הצדיק מאריך ימים, א״כ אריכות ימיו מעידה על צדקתו ועטרת תפארת היא לו.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
טוב ארך אפים מגבור – בן זומא אומר אי זהו חכם הלומד מכל אדם שנאמר מכל מלמדי השכלתי, אי זהו גבור הכובש את יצרו שנאמר טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר, אי זהו עשיר השמח בחלקו שנאמר יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך אשריך בעוה״ז וטוב לך לעוה״ב, אי זהו מכובד המכבד את הבריות שנאמר כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו.
אלטויל אלמהל כ׳יר מן אלג׳באר, ואלמתסלט בראיה אצלח מן פאתח בלד.
טוב, טוב ארך האפים מן הגבור, והמושל ברוחו מלוכד מדינה. תרגם רוחו ״ראיה״ השולט במחשבו ושקול הכרעותיו. ותרגם עיר ״מדינה״ לפי הענין כיון שמדובר בכבוש, ולא עיר כמשמעה. וראה לקמן כא כב ובהערה. וכתב רבנו באמו״ד מאמר י פ״ב והעיקר בכל הענין הזה שהאדם ישלוט במדותיו וימשול על אהבותיו ושנאותיו, כי לכל אחת מקום שראוי להשתמש בה שם, ישחרר מהם מה שראוי ובמקום שראוי, ויעצור מה שראוי ובמקום שראוי שנ׳ טוב ארך אפים וכו׳ ע״ש.
כי הגבור ללא אריכת אפים יסכן את עצמו, כפי שידעת על שמשון שהיה גומל לפלשתים וזולתם במהירות. אבל הכובש עיר הרי הוא שולט על זולתו, ואם לא ימשול על עצמו לפני זולתו אם כן מה ערכו.
לאן אלג׳באר בלא טול מהל יתהור, כמא עלמת מן שמשון יכאפי פלשתים וגירהם עלי סרעה. ואמא פאתח בלד פהו תסלט עלי גירה, פאן לם ימלך נפסה קבל גירה פמא ד׳א יסוי.
מושל ברוחו – כובש יצרו.
and one who rules over his spirit He conquers his evil inclination.
טוב ארך אפים – האדם שיוכל לכבוש כעסו ולעבור על מדותיו הוא טוב מן הגבור שנוצח גבור אחר כמוהו.
ומושל ברוחו – כפל ענין במלות שונות.
טוב ארך אפים מגבור וגו׳ – 1שמושל להאריך אפו שלא להנקם נקמתו בעת שיחטאו לו עד שיתישב בשכלו ויסכים על הראוי וכדת מה לעשות במי שחטא לו כי בעת שחטאו וחמתו בערה בו2 לא יסכים על הראוי ולא ינצל מן הפשעים כי כעסו עוצם עיניו ושכלו כמו שנאמר: ובעל חמה רב פשע (משלי כ״ט:כ״ב) וגם תמצא לו תועלת בהאריך אפו כי ימתין עד עת היכולת להנקם ועד שעה העומדת לו והמושל בעצמו לנהוג כן טוב מגבור כי טובה גבורת הלב והדעת על התאוה מגבורת האיברים.
ומושל ברוחו מלוכד עיר – ברוחו בכעסו כמו כל רוחו יוציא כסיל (משלי כ״ט:י״א). מושל בכעסו להעבירו שלא לנקום כעסו והוא גדול מארך אפים על כן אמר ומושל ברוחו מלוכד עיר שהוא יותר מגבור. ובמקום אחר דבר על כיוצא בזה שכל אדם האריך אפו (משלי י״ט:י״א) כמו שיתבאר במקומו.
עוד יש לפרש: ומושל ברוחו – בתאותו שמושל על הנפש המתאוה לשמרה מכל חטא ומכל מדה פחותה וכן שמה הרוח ללכת (יחזקאל א׳:י״ב) הרצון.
(לב-לג)טוב ארך – הנה מי שימשול בכעסו שיוכל להאריך אפו הוא יותר טוב מגבור המנצח זולתו במלחמה ומי שימשול ברצונו ותאותו להניעם אל אשר יחפוץ הוא יותר משובח ממי שלכד עיר כי איך ימשול בזולתו מי שלא יוכל למשול ברצונו.
יש דברים יחשוב שיהי׳ חדושם קרי והזדמן ובהם באמת הגבלה וסדור מהש״י בחיק וזה כי הגורל יוטל בחיק ויחשוב שיהי׳ משפטו בדרך הקרי והנה תמצא כי מי״י כל משפטו וזה מפורסם מענין הגורל בספורי דברי הנבואה וכבר תעמוד על זה מהחוש כי למצליחים יבא על הרוב להם בגורל היותר טוב וההפך לאנשים הקשי יום. והנה אמר לפי מה שאחשוב כי הגבורה במלחמה ולכידת העיר הוא מי״י ולזה אין להתפאר בהם ואולם התכונות המדותיות אשר לאדם עם נפשם הם מפאת בחירתו ולזה יהיה ההתפאר בהם יותר ועוד כי הטוב שיגיע מאורך האף הוא יותר עצום ויותר מעט סכנה מהטוב שיגיע מהגבורה וכן הענין במושל ברוחו עם לוכד עיר עם שבזה יגיע לאדם הטוב וההמלט מזולת שירע לזולתו.
ברוחו – ענין כעס.
מגבור – כי הגבור לא יתגבר כ״א במעשה הגבורה והמאריך אף יתגבר על כל בשב ואל תעשה.
מושל ברוחו – מי שבידו לכבוש כעסו הוא טוב מגבור הלוכד עיר מבצר וכפל הדבר במ״ש.
ארך אפים, ומושל ברוחו – האף הוא התגלות הכעס לחוץ, כמ״ש בכ״מ בהבדל בין אף וחמה, והרוח הוא הפנימי, ויש ארך אפים וקצר רוח, כמ״ש בהבדל בין ארך אף לארך רוח, (למעלה י״ד כ״ט).
טוב ארך אפים מגבור – הגבור הבלתי מאריך אף ונוקם באויביו, מראה גבורתו במה שמתגבר על אויבו החיצון אבל אם ישמע לחקי החכמה לבל ינקום ומתגבר על יצרי הקנאה והנקמה אשר יצוו לאיבריו לפעול פעולת הנקמה, הוא טוב מגבור, כי התגבר על אויבו הפנימי הקשה יותר, ויש מי שמאריך אף והוא קצר רוח (כנ״ל י״ד י״ז) שהגם שלא יעשה פעולת הנקמה, בכ״ז הרוח מעלה ציורי הנקמה על הלב ונוטר איבה, כמ״ש וקצר רוח מרים אולת, אבל מי שהוא ג״כ מושל ברוחו – להכניע שונאיו בל יעלו ציורי הנקמה על הלב כלל, הוא טוב מלוכד עיר – כי הרוח דומה כעיר מבצר מלא חיל רב של היצר זקן וכסיל, שהם ציורי הרוח לכל המדות רעות, ואם מתגבר על הרוח כבש כל העיר הקטנה, והיא גבורה יותר מלוכד עיר חוצה לו בחיל וכח.
טוב ארך אפים וגו׳ – כי דבר קשה ביותר הוא לכבוש כעסנו.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהרלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
The lot is cast into the lap, but its every decision is from Hashem.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
סביל אלסהם אן ילקא פי אלחג׳ר, ומן ענד אללה ג׳מיע חכמה.
אראד בה אן ג׳מיע אלאשיא אלמופקה מא לם ירד פיהא אמר ולא נהי פהי מן ענד אלמופק ג׳ל ת׳נאה.
בחיק יוטל את הגורל – בינו לבין עצמו אדם מטילו.
ומי״י כל משפטו – לברור לכל אחד חלקו.
The lot is cast in the lap By himself, a person cast lots.
but all his judgment to choose for each one his share.
{עיינו בשרידים שהוציא לאור פרופ׳ שמחה עמנואל, מגנזי אירופה ב (ירושלים, תשע״ט): 161–205}
בחיק יוטל את הגורל – האנשים הרוצים לחלק דבר, עושים ממנו ומשליכין גורלות ומשימין אותן בחיק ומנענעים אותם, ואחר כך אדם אחד לוקח אותם ומשליך אחת לכל חלק.
ומי״י יבא למי שיבא גורלו בחלק הטוב.
בחיק יוטל את הגורל ומי״י כל משפטו – אלה הפסוקים סדורין על ענין בחירת שלום כי דבר תחלה על שבח המושל בכעסו שהוא מדה רודפת שלום ועתה משבח חלוקת הגורל שהיא משככת תלונה ומשקטת הריב, ואמר שאין לאחד מהם לחמוד בחלק חברו כי כל אחד יגיעהו חלק הראוי ואת אשר נגזר להנתן לו.
ומי״י כל משפטו – ולפי שיש אנשים שאין חפצים במחלוקת הגורל אף על פי שנחלקה הנחלה יש בה שנאה לפי שיפה בעיניהם המעט באויר זה מן המרובה בזה ומי שידו גוברת מאחיו רוצה לבחר החלק הטוב בעניו בחזקה על כן הוצרך לשבח ענין הגורל ולהורות על דרך האמונה כי הנגזר להנתן לאדם הוא שיעלה לחלקו כדברי חז״ל הראוי לנו לא יאבד ממנו,1 ועוד אח׳.
1. לא נודע לי מקום מוצאו.
בחיק יוטל את הגורל – ידוע כי ענין הגורלות צודק על הרוב, ואולי נאמר זה על דרך משל, בעבור מה שזכר ממקרי הנפש כאלו אמר, כי אלו המדות ודומיהם, רובם בתחלת היצירה הטבעי כטעם: בטרם אצרך (ירמיהו א׳:ה׳).
בחיק יוטל את הגורל – אינו מדבר על גורלות הנשים, ועמי הארץ בזמנינו זה, רק על חכמת הגורלות.
בחיק – דרך מטילי הגורל להניח פתקין בחיק או לזולתו במקום נסתר ומשם יקחום להניחם על המנות לדעת מה למי ואמר בזה אל תהרהרו על הגורל לומר שבא בקרי והזדמן כי בעוד הטילו פתקי הגורל אל החיק עד לא הוציאום כבר נגזר משפט הדבר מה׳ וזכה כל א׳ בחלקו אשר חלק לו אלוה ממעל.
בחיק יוטל את הגורל ומה׳ כל משפטו – יש דברים שנראה שנתונים תחת המקרה והם מושגחים מה׳, ובמקום שתופסק כח הבחירה וההשתדלות האנושי תופיע עין ההשגחה, כמו בדבר המסופק בין אנשים ויפילו גורל לדעת ע״י הגורל אל מי מגיע החלק שנדונים עליו, הגם שהגורל הוטל בחיק צפון מעין אדם ונתון אל המקרה, בכל זאת תופיע עליו עין השגחת ה׳, והמשפט שיוציא הגורל אינו מקרה רק הוא מה׳ – כמו בחילוק הארץ וכדומה שהיה הגורל בהשגחת ה׳:
בחיק – בתיק, במקום שיש לו בית קיבול כמו החיק; ור״ל כל אבני הגורל מוטלות יחד בתיק, וה׳ יעשה באופן שיצא מן התיק אותו גורל שהוא חפץ כדי שיתקיים מה שהוא יתברך שמו גזר, ואין לך דבר בעולם שיבא בדרך מקרה.
משפטו – השופט נותן שבטו (שבט־שפט) בין המתעצמים וחותך הדין, וכאן הגורל חותך למי ואיך יפול דבר.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל