Mikhah 7 – מיכה ז‏ – Mikraot Gedolot

(א) אַ֣לְלַי^א לִ֗י כִּ֤י הָיִ֙יתִי֙ כְּאׇסְפֵּי⁠־קַ֔יִץ כְּעֹלְלֹ֖ת^ב בָּצִ֑יר אֵין⁠־אֶשְׁכּ֣וֹל לֶאֱכ֔וֹל בִּכּוּרָ֖ה אִוְּתָ֥ה נַפְשִֽׁי׃

Woe is me! Indeed, I am like one who gathers the summer fruits, as gleanings of the vineyard. There is no cluster of grapes to eat. My soul desires to eat the early fig.

א. אַ֣לְלַי א=אַ֣לֲלַי (חטף)

ב. כְּעֹלְלֹ֖ת א=כְּעֹלֲלֹ֖ת (חטף)

תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אֲמַר נְבִיָא וַי לִי אֲרֵי הֲוֵיתִי כְּמֵיסַף טָבַיָא בְּעִדַן דַאֲבָדוּ חֲסִידַיָא מִן אַרְעָא הָא כִסְיוּפֵי קַיְטָא כְּעוֹלְלָן בָּתַר קְטוֹף לֵית גְבַר דְבֵיהּ עוֹבָדִין טָבִין לְטָבַיָא חֲמָדַת נַפְשִׁי.

אללי לי – הנביא מקונן על עצמו אוי לי שהועמדתי לנביא בעת הזאת שאין בנ״א צדיקים בדור.

כאספי קיץ – נקוד חטף קמץ שאינו לשון פועל כמו יושב אומר אלא לשון מפעל כמו אוסף החסיל (ישעיהו ל״ג:ד׳), כאסיפת קיץ והם סופי תאינים שהן רעות וכן תרגם יונתן כסיופי קייטא.

כעוללות בציר – ת״י כעוללן בתר קטוף.

אין אשכול לאכול – כתרגומו לית גבר דביה עובדין טבין.

בכורה – תאינה טובה המתבשלת בעתה כתרגומו לטביא חמדת נפשי.

Woe is to me – The prophet laments over himself, "Woe is to me that I was appointed a prophet at this time, when there are no righteous people in the generation.⁠"

as the last of the figs Heb. כְּאָסְפֵּי. This is vowelized with a "chataf kamatz" because it is not a verb in the present tense, like:, יוֹשֵב, sits, and אוֹמֵר, says; rather, it is a gerund, as in: "The gathering of (אֹסֶף) the locusts" (Yeshayahu 33:4); like the gathering of קַיִץ. These are the last figs, which are inferior. And so did Jonathan render: as the late figs of the summer.

as the gleanings of the vintage – As the gleanings after the vintage. [from Jonathan]

there is no cluster to eat – As the Targum renders: There is no man who has good deeds.

a first ripe fig my soul desires – A good fig, which ripens in its time, as the Targum renders: My soul desired the good ones.

כאוספי קיץ כעוללות בציר – שלאחר שאוספין קייצי תאינים לא נשאר שם כי אם תאינים סוערות והטובות נאספו. וכן כעוללות אם כלה בציר¹ שבצרו הטובים ובאושים נשארו שם.

1. השוו לשון הפסוק בישעיהו כ״ד:י״ג.

כאספי קיץ – כאסיפת קיץ שאין שם ביכורה לאכול.

כעוללות בציר – שאין שם אשכול לאכול.

אסיפת קיץ הן סופי תאינים שהן רעות, וכן תירגם יונתן: כסייפי קייטא, ופתרון מקרא זה כמו שתירגם יונתן.

כאספי קיץ – נקוד חטף קמץ, שאינו לשון פועל כמו: יושב, אומר, אלא לשון מפעל הוא, כמו: אוסף החסיל (ישעיהו ל״ג:ד׳).

אללי – דבר הנביא על לשון המשכיל בעת ההיא (עמוס ה׳:י״ג), והוא עמי (מיכה ו׳:ט״ז) הנזכר.

כאספי קיץ – כמו: קדשי, מה שיאספו הדלים מהפרי הנמשך. וזה דרך משל באין צדיק.

אללי לי – הנביא מקונן במקום העם. וכן שיטת^א הנביא לדבר דברי העם במקומם, כמו האזכה במאזני רשע (לעיל ו׳:י״א), ולמה חכמתי אני אז יותר (קהלת ב׳:ט״ו). גם אני יקריני (שם).

וענין זה כן יתחבר למעלה כי בשמע העם אשר בעיר דברי המלך הגדול שקורא אותם למשפט ליום מועד, התחילו בוכים ומקוננים מה יעשו ליום פקודה מי יעמוד להם ביום אף י״י.

אללי לי כי הייתי – בלא עומד בפרץ ובלא מגין

כאספי קיץ – הן הסייפות הגרועים שבפירות שלא נשאר בפרדס רק אוסף הקיץ שכל החשובים נלקטו,

א. בכ״י: שיחת.

אללי לי – מלעיל הטעם באל״ף אם רשעתי אללי לי (איוב י׳:ט״ו) מלרע הטעם בלמ״ד וענינו כמו אוי ורבי אחי רבי משה פי׳ לשון יללה האל״ף מקום יו״ד כמו ישי ואשי אמר הנביא אוי לי ברעות ישראל כי הם לא שמעו בתוכחתי והאל נפרע מהם ואוי לי מרעתם ואוי לי מצרתם.

כי הייתי כאספי קיץ – נשארתי בדבר מועט הנשאר אחר שלקטו ואספו פירות הקיץ או כעוללות שנשארו בגפן אחר שכלה הבציר.

אין אשכול לאכול – איני מוצא בגפן אשכל אחד לאכול כי כבר נבצר כלומר אין חסיד וישר שאלמוד מעשיו.

בכורה אותה נפשי – כלומר אם תמו החסידים והישרים אותה נפשי שיעמוד עתה אחד מבני הדור שילמד דרכי החסידים והישרים והוא הבכורה במשל.

כאספי – שם רבים מן אסף החסיל (ישעיהו ל״ג:ד׳).

אללי לי וגו׳ – גם זה דברי הנביא מתאונן על שברו ושבר העם, וזה משל.

אללי לי וגומר עד יום לבנות גדריך. לפי שאמר למעלה שמעו מטה ומי יעדה (מיכה ו׳:ט׳) שהוא כמו שפירשתי שישמעו המטה עצמו מדרך האמת וקול השם יתברך וכן ישמעו מי הוא אשר יעדה הנבואה התושיה לעצמו וביאר עד כה חלק שמעו מטה (מיכה ו׳:ט׳), בא הנביא בפרשה הזאת לבאר גם כן חלק ומי יעדה (מיכה ו׳:ט׳) ולהודיע שאפילו אחד לא היה בארץ שתושיה ומצות השם יעד לעצמו, וזהו אללי לי רוצה לומר אוי לי שעמדתי לנביא בעת הזאת שאין חסיד ואין צדיק בדור הזה כי נשארתי בדורי כדבר המועט הנשאר אחר שלקטו ואספו פירות הקיץ וזהו אומרו כי הייתי כאספי קיץ וכמו שכתב רש״י אינו לשון פעל אלא לשון מפעל כמו אוסף החסיל כאסיפות קיץ, וכן כעוללות בציר אין אשכול רוצה לומר שנשארו בגפן אחר שכלה הבציר עוללות לא אשכול שלם לאכול והוא דבור המשלי. והנמשל כי אין חסיד וישר בכל הארץ ולא נשאר בה כי אם הנביא הזה וצדיקים מספר יהיו ונער יכתבם כעוללות הכרם, ואמר בכורה אותה נפשי כלומר לא הייתי אני מתאוה כי אם בכורה והיא תאנה טובה המתבשלת בעתה אותה אותה נפשי כלומר להיות בזמן החסידים הראשונים שהיו שלמים וכן רבים.

אצלי לי – ב׳ דין בטעם לעיל וחד בטעם לרע אם רשעתי אצלי לי (איוב י׳).

לאכול בכורה – ספרים מדוייקים מלא וא״ו והוא חד מן י״ג לאכול מלא וסימן ביחזקאל ט״ו.

אללי – מלשון יללה וכן אם רשעתי אללי לי (איוב י׳:ט״ו).

קיץ – ר״ל פירות הקיץ.

כעוללות – הם הענבים הגרועים הנלקטים בסוף.

בציר – כן יקרא תלישת הענבים כמו כי תבצור כרמך (דברים כ״ד:כ״א).

אשכול – כן יקרא הענף שהענבים תלוים בו כמו ואשכול ענבים (במדבר י״ג:כ״ג).

בכורה – כן יקרא פרי שנגמר בשולה כמו כבכורה בתאנה בראשיתה (הושע ט׳:י׳).

אותה – מלשון תאוה וחשק.

אללי לי – הנביא מקונן ואומר אללי לי כי הייתי אני כבזמן אסיפת פירות הקיץ כאלו כבר נאספו כולם ולא נמצא עוד בשדה ר״ל הועמדתי לנביא בזמן שנאספו צדיקי הדור.

כעוללות בציר – כאלו כבר נאספו אף העוללות של הבציר הנלקט באחרונה ר״ל אף הבינוניים נאספו.

אין אשכול לאכול – אין אני מוצא אשכול של ענבים לאכול ר״ל אין אני מוצא איש צדיק בדור.

בכורה – נפשי מתאות תאנה בכורה אשר שנתבשלה בעתה הטובה למאכל וכאומר הנה נפשי אותה ואין לה והוא כפל ענין במ״ש.

אללי לי – הנביא מקונן על שפלת הדור, שכל החסידים והישרים ספו תמו מן הארץ ולא נשאר רק הוא לבדו אשר עודו רד עם אל, ומדמה את הדור שלפניו ככרם של גפנים או של תאנים, שכבר עבר זמנם, והוא דומה בין התאנים כאספי קיץ שכבר נלקחו התאנים הבכורות ונשאר הוא לבדו כתאנה שנשארה בסוף הקיץ, ודומה בין הענבים כעוללות שנשארו אחרי הבציר – ונגד עוללות בציר אמר אין אשכול לאכול – ונגד אספי קיץ אמר (אין) בכורה (לאכול) אשר אותה נפשי – לאכול אשכול או בכורה ואין.

אללי – הברה טבעית דומה ליללת איזו חית היער בלילות, וממנה יצא שם אלה, ובחלוף אותיות גם שרש ארר, שענינם קללה (וגם בשרש קלל תמצאנה שתי הלמדי״ן), והוא הפך אַשְרֵי, וכמו זה יקבל סימן הרבים; ומלת לי להעדפה.

כאספי – הנפרד שלו אֹסֶף (ישעיהו ל״ב:י׳); וכונתו אני כמו אדם בסוף ימי הקיץ (קיץ ממקור קֵץ לפי שעֵת זו היא קֵץ השנה לאכרים), והוראת הכ״ף כאן להוראתה לפני זמן מקור, פעל שכבר עבר, בעוד שהבי״ת לפניו תורה על פעל ההוה עתה.

כעללת – כמו בזמן שמלקטים האשכולות הקטנים ביותר שבימי הבציר לא חשו ללקטם, ועוללות לערך אשכולות הן כמו עולל ויונק לערך גבר.

בכורה – תאנה מבושלת כל צרכה, וקיץ סתם מורה תאנים הנלקטות ליבשן.

תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ב) אָבַ֤ד חָסִיד֙ מִן⁠־הָאָ֔רֶץ וְיָשָׁ֥ר בָּאָדָ֖ם אָ֑יִן כֻּלָּם֙ לְדָמִ֣ים יֶאֱרֹ֔בוּ אִ֥ישׁ אֶת⁠־אָחִ֖יהוּ יָצ֥וּדוּ חֵֽרֶם׃

The godly man has perished out of the earth, and there is no one upright among men. They all lie in wait for blood; every man hunts his brother with a net.

תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אָבָדוּ חֲסִידַיָא מִן אַרְעָא וּדְקָשִׁיט בֶּאֱנָשָׁא לֵית כּוּלְהוֹן לְמִשְׁפַּךְ דַם זַכַּאי כַּמְנִין גְבַר יַת אֲחוֹהִי מָסְרִין לִגְמִירָא.

וישר באדם אין – אדם ישר בבני אדם אין.

יצודו חרם – יצודו בחרמם ובמצודתם.

and there is no upright among men – There is no upright man among men.

each one hunts his brother with a net – They hunt with their net and with their trap.

אבד חסיד מן הארץ – כמו כן בישראל צדיקים נאבדו.

וישר באדם אין^א – והרוצחים והרשעים נשארו שם.

חרם – הוא רשת, כמו העליתיך בחרמי (יחזקאל ל״ב:ג׳).

א. כן בפסוק ובכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104: ״איין״.

איש את אחיהו יצודו חרם – יצודו ברשת, כמו: משטח חרמים (יחזקאל כ״ו:ה׳), וכן: מצודים וחרמים (קהלת ז׳:כ״ו).

אבד – חרם – כמו: רשת משטח חרמים (יחזקאל כ״ו:ה׳).

כך אבד חסיד מן הארץ – ואין עומד בפרץ להשיב חמתו מהשחית ולא נשאר בעם רק רעים וחטאים.

שכלם לדמ⁠{י}⁠ם יארבו – לדם האדם.

חרם – מלכודת.

אבד חסיד, חרם – רשת כמו משטח חרמים תהיה (יחזקאל כ״ו:ה׳) מצודים וחרמים אמר יצודו כל אחד אחיו להרגו כמו הצייד שצד העופות ברשת.

אבל הנמשל: אבד חסיד מן הארץ.

יצודו חרם – בחרם, כטעם: אשר היא מצודים וחרמים (קהלת ז׳:כ״ו).

לא עתה שאבד חסיד מן הארץ וישר באדם אין לפי שכולם לדמים יארובו איש להרוג את אחיו ולגזלו, וכן בפעל איש את אחיו יצודו חרם רוצה לומר יצודדו אותו בחרמו ובמכמרתו כי חרם הוא כמו רשת כמו משפט חרמים:

יצודו חרם – בס״א כ״י החי״ת בקמץ ובשאר ספרים בצירי ברוב הספרים אע״פ שיש איזה ספר בסגול וכן כתב רד״ק בשרשים יצודו חרם הוא בחמש נקודות ורב פעלים כתב יצודו חרם בב״נ ושארא בג״נ בכל לישן וי״ס מצאתי בהם כל חרם בב״נ.

יארבו – מלשון אורב.

יצודו – מלשון צדייה.

חרם – כמו בחרם והוא הרשת וכן משטח חרמים (יחזקאל כ״ו:ה׳,י״ד).

אבד חסיד – עתה יפרש המשל ויאמר הנה אבד חסיד מן הארץ ואין איש ישר בין בני אדם.

לדמים יארובו – מארבים לשפוך דם.

יצודו חרם – יצוד אותו ברשתו.

ישר באדם – היינו בדברים שבין אדם לחברו, כי סתם ישר כולל יותר והוא מעלה גדולה מאד כמ״ש בפי׳ משלי.

אבד מפרש נגד אין אשכול לאכול, אבד חסיד מן הארץ שהחסיד שעשה כל מעשהו יותר על החיוב בין במצות שבין אדם למקום בין במצות שבין אדם לחברו וזה נדמה כאשכול המלא ענבים כן היה מלא פרי צדקה ומשפט, וכמ״ש חז״ל אשכול איש שהכל בו, זה נאבד מן הארץ, ונגד בכורה אותה נפשי אמר וישר באדם אין שיהיה עכ״פ איש העושה עפ״י היושר במצות שבין אדם לחברו, ועל זה אמר באדם, ר״ל במצות הנוהגות מאדם לאדם ג״כ אין, כי בהפך כולם לדמים יארבו – לשפוך דם, ואיש יצוד את אחיהו בחרם ופח יקוש ללכוד אותו.

אבד וגו׳ – הולך ומפרש משלו.

לדמים יארבו – ישבו במארב לשפוך דמים נקיים.

יצודו חרם – ע״י חרם ומכמרות.

תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ג) עַל⁠־הָרַ֤ע כַּפַּ֙יִם֙ לְהֵיטִ֔יב הַשַּׂ֣ר שֹׁאֵ֔ל וְהַשֹּׁפֵ֖ט בַּשִּׁלּ֑וּם וְהַגָּד֗וֹל דֹּבֵ֨ר הַוַּ֥ת נַפְשׁ֛וֹ ה֖וּא וַֽיְעַבְּתֽוּהָ׃

Their hands are on that which is evil to do it diligently. The ruler and judge ask for a bribe; and the powerful man dictates the evil desire of his soul. Thus they weave together.

תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

מַבְאֲשִׁין בִּידֵיהוֹן וְלָא מוֹטִיבִין שִׁלְטוֹנָא שְׁאֵיל וְדַיָנָא אֲמַר עֱבֵיד לִי דְאֶשְׁלַם לָךְ וְרַבָּא מְמַלֵיל תַּחֲמוּדֵי נַפְשֵׁיהּ וַי עֲלֵיהוֹן עַל דְקַלְקְלוּתָא.

על הרע כפים להטיב – על שכר הרעת כפיכם אתם מקוים שיטיב לכם.

השר שואל – שוחד.

והשופט – הדן את הדין גם הוא בשילום אומר לשופט חבירו כשהוא גזלן ומחויב בדין שלם לי גמולי בזה ואני אזכה אותך בדין אחר.

והגדול דובר הות נפשו – המלך או הנשיא אומר בדין רצון נפשו הות נפשו דבר ההוה לרצונו ולנפשו כמו אין נפשי אל העם הזה (ירמיהו ט״ו:א׳) וכן ת״י תחמודי נפשיה.

ויעבתוה – עשאוה קליעה של חטא בין שלשתן כעבותות העגלה חטאה שהעבות משולשת היא כך מצאתי בתרגו׳ ירושלמי עבדנוה כקליעה דחובין.

[in return] for the evil of their hands, do they expect that He will benefit them? – Do you expect that He will benefit you as the reward for the evil of your hands?

the prince asks – for a bribe.

and the judge – who judges the case is also in the payment. When he is a robber and is liable according to law, he says to his fellow judge, "Do me a favor in this case, and I will vindicate you in another case.⁠"

and the great man speaks what is in his heart – The king or the prince states in the case what his heart desires. what is in his heart Heb. הַוַּת נַפְשׁוֹ. He speaks what is (הוֶֹה) to his will and to his desire. Cf. "I have no desire for this people.⁠"(Yirmeyahu 15:1). And so did Jonathan render: The desires of his heart.

and they weave the web – They made it into a rope of sin among the three of them. As the cart ropes, so is the sin, for a rope is braided of three strands. So have I found in the Jerusalem Talmud (Taanith 2:1): We made it like a web of sins.

על הרע כפיים להיטיב – חמס מרבים בכפיהן.

להיטיב – להרבות, כמו: הטיבו מצבות (הושע י׳:א׳) שפירושו: הרבו מצבות.⁠^א

השר שואל והשופט בשילום – כתרגומו תחמודי נפשיה.

ויעבתוה – הן משלשין חטא פשע^ב ועון בעבותי גדילה בשלשה.

א. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104 הושמט ע״י הדומות: ״שפירושו הרבו מצבות״.

ב. כן בכ״י לוצקי 777, פריס 162. בכ״י ברסלאו 104 רק: ״חט״.

על הרע כפים להטיב – פתר ר׳ מנחם דודי: על הרע כפים – להרבות, והביא ראייה מיהונתן: חי י״י כי ייטיב אבי את הרעה עליך ושלחתיך והלכת לשלו⁠{ם} (שמואל א כ׳:י״ג). ועוד הביא {ראיה מהוש}⁠ע: כרוב לפריו הרבה למזבחות כטוב לארצו הטיבו מצבות (הושע י׳:א׳) שפ׳ הרבו מצבות.⁠^א

השר שואל והשו⁠{פט בשלום} – פת׳: השר שואל לשופט. כיוצא^ב בו: כי יבא אלי העם שיהיה להם דבר בא אלי ושפטתי בין איש ובין רעהו (שמות י״ח:ט״ו-ט״ז), עזור אותי לקונסו ממון, שישלם לי קנס, וגם אני כשיבוא העם לפניך למשפט, אעזור אותך לעונשו ממון. וזהו: השר שואל לשופט בשלום – פת׳: שלם לי בדיני ואני אשלם לך בדינך.

והגדול הוא דובר הווה נפשו הוא ויעבתוה – תרג׳: ועבדו קליעת חובין. פשע ועון וחטאת. ועל זה יסד ר׳ שלמה הבבלי (סליחות ליום ב׳ של עשרת ימי תשובה): אם עוונינו רבו להגדיל בנו ענו עבות כגדיל, כמו: גדילים תעשה לך (דברים כ״ב:י״ב).

א. השוו ר״י קרא הושע י׳:א׳.

ב. בכ״י נכפלה בטעות מלת ״כיוצא״.

על הרע כפים להיטיב – פתרונו: להרבות, כמו: הטיבו מצבות^א (הושע י׳:א׳).

השר שואל שלום לחבירו השופט ואומר לו עזריני היום בדיני, ומחר אשלם לך בדינך, והוא נאות לו לשר מפני השילום שאומר לו לעשות.

והגדול דובר דבר שגורם לו הות נפשו.

ויעבתוהו – לשון עבותות וגדילים שמקלעין את הדין משלשה דברים הוא פשע וחטאת כקליעה זו שאין מקלעין אותה פחות משלשה, כך מנה לו הנביא שלשה עבירות בפסוק זה: השר שואל הרי אחת, והשופט בשילום הרי שתים, והגדול דובר הות נפשו הרי שלש.

א. במהדורת עפפנשטיין: ״מטבות״.

על – אמר ר׳ מרינוס: ותהי להם הלבנה לאבן (בראשית י״א:ג׳), תחת אבן. וככה: על הרע כפים, תחת היטיב.

מלת ויעבתוה – מגזרת עבותים.

והטעם: אם הגדול יחל לדבר הות מלבו.

הות – כמו: הוות בקרבה (תהלים נ״ה:י״ב).

יעבתוה – השומעים. והטעם: יוסיפו עליהם.

על הרע כפים להטיב – כשאדם מצפה להטיב ולתקן על הרע כפים שגזלו ועשקו אותם.

השר – שהיה לו להטיב ולתקן.

שואל – שוחד.

והשופט – גם הוא שותף

בשלום – שאינו רוצה לשפוט הנגזל מגוזלו אלא א״כ יחלוק עמו בשלום הגזל.

והגדול – ונשוא פנים שהיה לו לדבר צדק,

דובר הות נפשו – של נגזל הבא, ובין כלם מעבתים ומגדילים ומחזקים את הרעה.

ויעבתוה – כמו מעשה עבות (שמות כ״ח:י״ד). שכשהשר והשופט והגדול מחזיקים ידי הגזלן הרי הרעה גדולה ועבתה, והחוט המשולש לא במהרה ינתק.

על הרע כפים להיטיב – הרע מקור וכן הטיב אמר יתנו דעתם על הרע אשר בכפיהם להטיבו ולחזקו וזה דרך צחות לומר לשון על הפכו לענין אחד וכן כי ייטיב אל אבי את הרעה עליך (שמואל א כ׳:י״ג) וכן ההיטב חרה לך (יונה ד׳:ד׳,ט׳) זה הלשון לחזק הענין ואמר כי בזה יחזיקו הרע בכפיהם לקחת שוחד להטות דין.

השר שואל – כי לא ישאל המלך שוחד בפיו כי יתבייש מזה אלא השר שואל בעבורו.

והשופט בשלום – השופט ג״כ ידו עמהם ויש לו חלק בשוחד וזהו שלום שהוא גמול כמו באו ימי השלום (הושע ט׳:ז׳) וכן במשקל אחר ורודף שלמונים והנה השופט מטה הדין כדי שיגמול לו המלך טובה בממון שלוקח בהטיית הדין והגדול גם כן מי שהוא גדול בחצר המלך והוא תחת השר גם הוא דובר עם בעל הדין לתת שוחד ויפסקו הדין כרצונו וזהו הות נפשו כלומר שברון נפשו ואבדה מן העולם כמו יעז בהותו (תהלים נ״ב:ט׳) והות רשעים.

ויונתן תרגם: תחמודי נפשיה.

ויעבתוה – חזקוה בין כולם חזקו הטייה בשוחד שלוקחים ויעבתוה ענין חוזק כמו החבל החזק שנקרא עבות.

ואדוני אבי ז״ל פירשו כי כל עבות מג׳ חוטים וכן ועבות העגלה שהיא משלש רצועות והיא החזקה וכן פירשו רבותינו ז״ל עבות ג׳ עלין בקו אחד וכן אמר ויעבתוה לפי שהם שלשה מחזיקי העולה והטיית הדין השר והשופט והגדול.

על הרע כפים להיטיב – הליץ דרך צחות מליצה להיטיב עם הרע. וטעם כפים להיטיב – כמו ותיטב את ראשה (מלכים ב ט׳:ל׳), כלומר להחליק כפים ולמשחם בשמן השחד או בדבש, כטעם: והכהנים ירדו את ידיהם (ירמיהו ה׳:ל״א), כענין רדה הדבש (שופטים י״ד:ט׳). והנה זה הפסוק דבק עם הקודם, רוצה לומר מה שאמר: איש את אחיהו יצודו חרם (מיכה ז׳:ב׳), כלומר יצודו אותו ויאמר על הרע כפים וגו׳.

והפליג לזכור ענין המלשינים עם בני החצר, וזה כי המלשינים ילשינוהו כטעם ברך נבות אלהים ומלך (מלכים א כ״א:י״ג), עד שיתפש החסיד העניו בחצר, ותיכף ילכו הם לאשתו ובניו וקרוביו ויאמרו להם הנה על הרע הזה אין תקנה, רק להיטיב כפים לבני החצר כלם, לכן לכו עמנו אתם ונדבר באזניהם כי הם אהובינו, ולכן ילכו לדבר תחלה עם השר המושל משנה למלך. וזכר הפלגת ערמת בני החצר, אם שיהיו שלשתם במעמד אחד או לא, וזה כי השר שואל רב ממון לפדיון נפשם, והשופט – שהוא יודע הדינים אומר נעשה פשרה דרך שלום למתן הנשאל מפי השר, והגדול – כמו השוטר השופט אומר לא יקח ממון כל הון שבעולם, כי הות נפשו הוא – כלומר בן מות הוא זה התפוש.

וטעם ויעבתוה – מענין עץ עבת (ויקרא כ״ג:מ׳), כי הם שלשה, וכל אחד מעמיק, כמו שהוא ידוע גם אצלינו.

ואומרו על הרע כפים להטיב פירש רש״י בתמיהה כאומר על הרע אשר בכפיכם אתם מקוים שייטיב לכם השם יתברך, אבל לא נזכר בכתוב שם האל יתברך ואיך אם כן תפורש עליו מלת להטיב, והרב רבי אברהם בן עזרא פירש בשם רבי מרינוס שהוא על דרך ותהי להם הלבנה לאבן (בראשית יא, ג) רוצה לומר תחת אבן וכן על הרע כפים רוצה לומר וכל זה יבא לכם לפי שהרע כפים הוא לכם תחת היטיב ועם היות השמוש אשר זכר ללמד הנה אין ענין הכתוב להודיע זה, והרב רבי דוד קמחי פירש יתנו דעתם על הרע בכפיהם להיטיבו ולחזקו ושאמר להטיב על החזוק, וגם הוא כאן דרך צחות לאמר לשון על הפכו לענין אחר כמו כי ייטיב אל אבי את הרעה עליך (שמואל א כ, יג) וכן ההיטב חרה לך על הקקיון (יונה ד, ט) וכבר בארתי בנבואת יונה שהוא זר מאד שתאמר הטבה על בהפך מהות הלשון, ומאמר יונתן כי יטיב אל אבי אינו ראיה לפי שענינו כאשר יהיה טוב בעיני אבי להביא רעה עליך אגלה אזנך, וכן ההיטב חרה לך שנאמר ביונה כבר פירשתי במקומו שהוא מענין הטבה ממש, וכן טובם כחדק ישר ממסוכה פירשו רש״י על דרך התרגום טבא דאית בהון קשי למיפק מן ידיה כדמן חדקא ר״ל הטוב קשה לצאת מידי השופט האלה כמו מן הקוץ הנסבך בצמר ומסוכה כמו הסר מסוכתו יום מצפיך יום שאתה מצפים בו לטובה תבא פקודתכם, וקרוב לזה פירשו שאר המפרשים ואתה רואה כמה מהדוחקים יש בפירוש הפסוקים כפי דרכם.

ולכן נ״ל בפי׳ הכתובים האלה שבעבור שאמר שכולם לדמים יארובו איש את אחיהו יצודו, ביאר שכאשר העשוק והגזול או גואל הדם ילך לבקש משפט משפיכות הדמים או החמס והגזל שנעשה לו להטיב ולתקן על הרעה כפים אשר עשו לו אז בעלי המשפט הם יותר גוזלים וחומסים אותו, ולפי שבעלי המשפט הם אם שר העיר או המלך שהוא ראש המשפט ואם השופט שהוא תחת יד השר לדון הדינים ואם עורך הדיינים המליץ משפט כל אחד מהכתות זכר שלשתם, וזהו אומרו על הרע כפים להטיב כלומר וכאשר יבואו על הרעה כפים שנעשה להטיב ולתקנו במקום המשפט הנה השר שהוא אדון העיר או המלך שואל השוחד והשופט שהוא הפוסק את הדין בשלום ר״ל כל מאוייו שישלמו לו שכר משפטו אשר הוא עושה והגדול שהוא המליץ ועורך את הדין דובר הות נפשו הוא ר״ל הוא אומר שמליץ את הדין והוא אינו דובר אלא הות ועזות נפשו, ובזה האופן שלשתם השר והשופט והגדול המליץ יעבתוה כלומר שלשתם עושים קליעה של חטא כעבותות העגלה חטאה שהעבות משולשת היא משלשה חוטין, וכ״פ רש״י מלת ויעבתוה ומדברי חז״ל הוא ולא ידעתי למה זכרו הרד״ק בשם אביו:

השר שאל – מתחלפ׳ שואל מלא וא״ו.

להיטיב – ענין חוזק כמו ההיטיב חרה לך (יונה ד׳:ט׳).

הות – ענין שברון נפש וכן הות לאביו בן כסיל (משלי י״ט:י״ג).

ויעבתוה – ר״ל יחזקו כחבל עב.

על הרע כפים להיטיב – ר״ל יתנו דעתם על הרע אשר בכפיהם להטיבו ולחזקו.

השר שואל – ר״ל בזה יחזקו את הרע כי השר שביניהם שואל השוחד בפה מלא למען יטה המשפט.

והשופט בשלום – ר״ל אין כוונת השופט להוציא הדין לאמיתו אבל כל כוונתו בעבור תשלום שכרו.

והגדול – הוא אשר בידו לכוף על קיום המשפט.

דובר הות נפשו הוא – עוד הוא מבזה ומדבר שברון נפש אל מול זה שהטו את משפטו לחייבו שלא כדין.

ויעבתוה – השר והשופט והגדול שביניכם מחזקים את הרע כחבל עב.

הרע כפים – הרע שנעשה בכפים, ויל״פ רע כפים תואר לאיש רע כפים הפך מנקי כפים.

בשלום – נרדף עם שוחד, כמו ורודפי שלמונים לפי׳ המפרשים.

הות – מענין שבר.

ויעבתוה – יעשו עבות שהיא משלשה מיתרים כמ״ש חז״ל, ר״ל יחזקוה.

על הרע – סדר הכתוב, על הרע כפים השר שואל והשופט להיטיב בשלום – ר״ל הגם שתראה שהשר והשופט שואל על הרע כפים, דהיינו ששואל וחוקר ודורש על הרע שנעשה בכפים, בל תחשוב ששואל ע״ז כדי לעשות משפט ולהעניש את עושה הרע, רק שואל כדי להיטיב את הרע בשילום, ר״ל ע״י שישלם לו שוחד וע״י התשלומין שיקבל מאת עושה רע ייטיב עם עושה הרע ולא יענישהו, והנה השר היה ממונה ליסר עושה עול, והשופט היה ממונה לעיין בדינו כפי המשפט, ושניהם השר והשופט קבלו תשלומין, והיטיבו עם עושה הרעה, ועוד היה עליהם הגדול שהוא הראש על כולם והמופלא שבסנהדרין וכשלא מצאו משפט אצל השר והשופט הלכו אל הגדול והגדול דובר הות נפשו הוא (להיטיב בשלום) ר״ל שהגדול רוצה ג״כ לקחת שוחד, לכן הוא דובר שהרע הזה הוא הות נפשו של עושה הרע. ר״ל שראוי להמית אותו ושתבא הוות ושבר על נפשו, אבל רק דובר כן, ור״ל השר והשופט שואל, והגדול דובר הוות נפשו הוא, וכ״ז להיטיב בשלום, בין שאלת ודרישת השר והשופט ובין מה שהגדול דובר ומחליט שהרע כפים ראוי להוות ושבר, כ״ז רק כדי שישלמו להם שוחד שע״י ייטיבו את הרע, ובזה ויעבתוה – שאז יסכימו השלשה שהם השר והשופט והגדול להיטיב את הרע, ויעשו עבות שאין עבות פחות משלשה כמ״ש חז״ל, ר״ל אז יעשו פסק דין בכל תוקף בחוט המשולש אשר לא ינתק לאשר הדבר בחוזק שאין מגיע עונש לעושה הרע.

על הרע – ישימו כפיהם להסתירו מעין בני אדם, או גם כן להראותו כדבר טוב והגון (מהר״ר משה הלוי ערענרייך בתרגומו).

השר שואל – שכר כדי לעשות משפט.

והשופט – לא ישפוט חנם רק בְּשִלוּם.

והגדול – אדם חשוב הנמצא בבית דין דֹבֵר ״הות נפשו הוא!⁠״ מה שבעל דין זה אומר לפנינו מודיע תאותו (נפשו) להביא הֹוָה ונזק על רעהו.

ויעבתוה – כנוי נקבה לשימוש לשון סתמי כמו קטנה או גדולה.

ובין שלשתם, השר והשופט והגדול מעבתים וּמְעַוְתִים הדבר, שהוא כאן המשפט.

תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ד) טוֹבָ֣ם כְּחֵ֔דֶק יָשָׁ֖ר מִמְּסוּכָ֑ה י֤וֹם מְצַפֶּ֙יךָ֙ פְּקֻדָּתְךָ֣ בָ֔אָה עַתָּ֥ה תִהְיֶ֖ה מְבוּכָתָֽם׃

The best of them is like a brier. The most upright is worse than a thorn hedge. The day of your watchmen, even your punishement, has come; now is the time of their confusion.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

טָבָא דִבְהוֹן קָשֵׁי לְמִפַּק מִן יְדֵיהּ כַּד מִן חִדְקָא וּדְקָשֵׁיט בְּהוֹן מִסְיוּגַת סְיַג בִּישׁ יוֹם סִבּוּרָךְ לְטַב עִדַן סְעוּרַת בִּישְׁתָךְ מְטַת כְּעַן יְהֵי עֲרָבוּ לְהוֹן.

טובם כחדק ישר ממסוכה – אמר ליה ההוא מינאה לרבי יהושע בן חנניה חדקאה, דכתיב טובם כחדק, אמר ליה שטיא שפיל לסיפיה דקרא ישר ממסוכה, אלא מאי טובם כחדק כשם שחדקים הללו מגינים בפרצות של פרדס כך טובים שבנו מגינים עלינו, דבר אחר טובם כחדק שמחדקין עובדי אלילים לגיהנם שנאמר קומי ודושי בת ציון כי קרנך אשים ברזל ופרסותיך אשים נחושה והדיקות עמים.

טובם כחדק – טבא דאית בהון קשה למיפק מן ידיה כד מן חדקא קשה לצאת מידו כמו הקוצים הנסבכין בצמר.

ישר ממסוכה – ישר שבהם רע ממסוכת קוצים ומסוכה כמו הסר מסוכתו (ישעיהו ה׳:ה׳).

יום מצפיך – יום שאתה מצפה בו לטובה תבוא פקודתך.

מבוכתם – עירבוליהון כמו נבוכים הם (שמות י״ד:ג׳) מהומתם.

The best of them is like a brier – The best among them – it is as hard to extricate oneself from his hand as from a brier (Targum Jonathan). It is as hard to extricate oneself from their hand as [it is to extricate] the briers that are entangled in wool.

the most upright, [worse] than a thorn hedge – The most upright among them is worse than a thorn hedge. than a thorn hedge Heb. מִמְּסוּכָה. Cf. "Remove its hedge (מְשׂוּכָּתוֹ)" (Yeshayahu 5:5).

the day to which you look forward – On the day to which you look forward for good, your visitation shall come.

their perplexity Heb. מְבוּכָתָם. [Jonathan renders:] עֲרָבוּלָהוֹן. Cf. "They are entangled (נְבֻכִים)" (Shemot 14:3). Their confusion.

טובם^א כחדק ישר ממסוכה – איש טוב וישר שבהם פירש כקוץ ומסוכה.

יום מצפיך – כשאצפה לישועה יפקוד עליהם הקב״ה אז את עוונם ויביא להם יום מהומה ומבוכה.

מבוכתם – לשון עירבוב.

א. כן בפסוק ובכ״י לוצקי 777, פריס 162. בכ״י ברסלאו 104: ״טובים״.

טובם כחדק – פת׳: הטוב שבהם נמשל למסוכת חדק – גדר של קוצים, וישר שבהם רע ממסוכה,⁠^א וכפל מלה הוא.

א. בכ״י: ״ממסוכם״.

טובם כחדק – תרגום: טבא דאית בהון קושי למיפק מן ידיה כד^א מן חדקא. פתרונו: קשה לצאת מידו כמו קוצים הנסבכים בצמר.

ישר ממסוכה – איש הישר שבהם רע הוא ממסוכת קוצים.

מסוכה – כמו הסר מסוכתו (ישעיהו ה׳:ה׳).

יום מצפיך – יום שאתם מצפים בו תבוא פקודתכם.

מבוכתם^ב – עירבוליהון, מהומתם, כמו: נבוכים הם (שמות י״ד:ג׳).

א. כן בתרגום וברש״י. במהדורת עפפנשטיין: ״כיד״.

ב. כן בפסוק. במהדורת עפפנשטיין: ״מבוכתכם״.

טובם – תואר, כמו: מעל פני מתו (בראשית כ״ג:ג׳), שהוא סמוך, והוא פועל עומד.

ישר ממסוכה – קשה יותר ממשוכת חדק, והסמ״ך כשי״ן.

וטעם יום מצפיך – הנה בא היום, שמצפיך קוראים פקדתך באה עתה תהיה – מהרה.⁠^א

מבוכתם – מבוכה שלהם. והמ״ם שב אל השר והשופט והגדול.

א. כן בכ״י וטיקן 75. בכ״י לונדון 24896 הושמטה מלת: מהרה.

טובם – טוב שבשרים ושבשופטים ושבגדולים,

כחדק – כקוצים היוצאים

ממסוכה – שאדם מסתכסך ומסתבך בהם ונעקץ ונקרע עד שלא יצא מהם, וכן ישר שבהם.

וכך פתרונו: טובם כחדק, וכן ישר – כאיזה חדק, כחדק ממסוכה.

וכן יש לומר: טובם ישר כחדק ממסוכה, וכן הוא אומר: דרך עצל כמסוכת חדק ואורח ישרים סלולה (משלי ט״ו:י״ט) – עשה סלילת יושר חלוף על מסוכת חדק. אף כאן ישר וחדק. ויגיד עליו ריעו.

יום מצפיך – שאדם מצפה ליושר משפטם,

אז באה פקודתך – להתחייב.

עתה – כשתהיה סבור לזכות, אז תהיה מבוכתם לך.

טובם כחדק – הטוב שבהם הוא כמו החדק שהוא הקוץ שהוא מכאיב כל הנוגע בו.

ויונתן תרגם: טבא די בהון קשה למיפק מן ידיה כד מן חדקא.

וישר ממסוכה – והישר שבהם הוא קשה יותר מן המסוכה שהוא גדר הכרמים שעושים מקוצים.

ויונתן תרגם: ודקשיט בהון מסגיות סייג ביש.

ממסוכה – בסמ״ך כמו בשי״ן מן הלא אתה שכת בעדו הנני סך את דרכך בסירים (הושע ב׳:ח׳).

יום מצפיך – יום נביאי השקר שהם מצפיך ונביאיך שהיו מבטיחים אותך על שקר עתה תראה היום ההוא מה הוא אם הוא טוב ואם רע.

כי הנה פקדתך באה – כלומר פקודת עונך.

עתה תהיה מבוכתם – מבוכת נביאי השקר רוצה לומר ערבובם מן נבוכים הם בארץ (שמות י״ד:ג׳).

טובם – הטוב שבם הוא כחדק, שהוא קוץ מכאוב.

וטעם ישר – והוא ישר, וכן ממסוכה – גדר קוצים שהוא מסוכך, כטעם: הנני שך את דרכך (הושע ב׳:ח׳), וזה תכלית הצחות, וכן נאמר אנחנו דרך צחות על הדבר העקום שהוא ישר יותר מן המותרת.

מצפיך – חזוק הצופים, כי בשמרון וירושלים היו מעמידים מצפים לשמור היטב ממלכי אשור שלא יוכלו ללכדם. לכן אמר להם הנביא כי כל שיצפו יותר אז ילכדו.

ואומרו טובם כחדק ישר ממסוכה וגו׳ ענינו טובם של אלה השר והשופט והגדול ומשפטם אשר יעשו לא יגיע לאדם כי אם בהפסד גדול בצער וכאב רב, והוא כמו החדק שהוא הקוץ הישר שנכנס ביד הנוגע בו ממסוכה והוא גדר הכרם כי הקוץ הישר יותר מזיק לפי שיכנס ביד נוגעו מן הקוץ העקום שלא יכנס ביד מהרה, והענין בזה המשל שא״א לאדם להכנס לאכול את הענבים כי אם כשיכנס תחילה החדק הישר ההוא מהמסוכה בידו, וכן השר והשופט הגדול לא יצא הטוב והמשפט מהם כי אם בלקחם השוחד שהוא כקוץ מכאיב לבעל המשפט. ואפשר עוד לפרש טובם כחדק ישר ממסוכה שהטוב שבאלה הוא כמו החדק שהוא הקוץ הרע המכאיב והישר מאלה הוא רע ממסוכה שהיא גדר הכרם העשוי מן הקוצים שעליהם אמר טובם, וישר כלומר הטוב והישר מן האנשים האלה הוא רע ומזיק ומכאיב לנוגעים בו, ועליהם אמר יום מצפיך פקודתך באה ר״ל ביום שהם מצפים לך שתתן להם השוחד והמתנה באמת הם משתדלים להשלים רצונך ופקודתך במה שאתה שואל ודורש מהם מיד באה אבל אם כבר קבלו ואינם מצפים עוד למתנתך לא תבא פקודתך ולא יעשה משפטך, ועל זה באמת אמר מצפיך לא על נביאי ה׳ ולא על נביאי השקר כדברי הרד״ק כי אם על השר והשופט והגדול אשר זכר היושבים על מדין להטיב על הרע כפים, אבל עתה כשתשומם הארץ ותחרב תהיה מבוכתם כי אז לא יהיה להם לגזול בדבר המשפט ויהיו נבוכים בארץ והותרה עם זה השאלה הששית:

כחדק – הוא מין קוץ כמו כמשוכת חדק (משלי ט״ו:י״ט).

ממסוכה – הוא הגדר ועם הוא בסמ״ך וכן ויסך אלוה בעדו (איוב ג׳:כ״ג).

מצפיך – ענין תוחלת ותקוה כמו אערך לך ואצפה (תהלים ה׳:ד׳).

פקדתך – ענין זכרון.

מבוכתם – ענין בלבול הדעת כמו נבוכים הם בארץ (שמות י״ד:ג׳).

טובם – הטוב שבהם הוא כקוץ מכאיב והישר שבהם הוא קשה מן המסוכה הוא גדר העשוי ע״פ רוב מן הקוצים.

יום מצפיך – לכן יום שאתה מצפה בו לטובה באה זכרון עונותיך בקבלת הגמול והנה עתה בזמן קרוב תהי׳ מבוכתם ובלבול דעתם לבל ידעו מה לעשות.

מסוכה – גדר של קוצים, כמו הנני שך את דרכך בסירים (הושע ב׳).

יום מצפיך – יום הקבוע לפורעניות (עי׳ הושע ז׳ ה׳), ומצפה כמו לך העמד המצפה (ישעיהו כ״א עמש״ש).

טובם כחדק ישר ממסוכה – גם האיש הטוב הנמצא ביניהם אינו טוב בעצמו, רק הוא דומה במשלו כחדק שהוא ישר נגד המסוכה, שהמסוכה הוא הגדר והסכך שעושים מקוצים וחדק, והחדק בעצמו הוא מלא עקמומית, וכשעושים ממנו מסוכה מעקמים אותו יותר ויסתבך ויתפתל יותר עד שהחדק הוא ישר בערכו, וכן הטוב שבהם הוא ג״כ נפתל ועקש, רק שהוא ישר בערך בני דורו שהם עקומים כמסוכה, יום מצפיך פקודתך באה ביום פורעניות המוכן למצפיך, ר״ל על האומות שמצפים לראות ברעתך, ביום המוכן לפורעניותם, הלא ביום ההוא באה פקודתך, פקדו את עוניך ותקבל עליהם עונש, באופן שיום המוכן לפורעניות האומות שכני א״י נפקדו גם ישראל על עונם, עד שעתה תהיה מבוכתם – שהעם כולו שאמר עליהם כולם לדמים יארובו וכו׳ יהיו נבוכים ויהיה מבוכה ביניהם.

כחדק – כקוץ חד ודק (שזה הוא מקור שם זה, והמדפיס השמיט אותו מכל וכל בין נרדפיו באוצר הנרדפים שלי סימן קל״ב).

ישר ממסוכה – יְשָרָם מסוכה, הישר שבהם הוא משוכת חדק (משלי ט״ו:י״ט), סייג ארוג בקוצים (סוגה בשושנים, שיר השירים ז׳:ג׳; ואת המסכת, שופטים ט״ו:י״ד, את האריג).

יום מצפיך – יום ששונאיך היו מצפים ונכספים לו.

פקודתך באה – אלהיך פקד עליך את עוני.

עתה – בזמן קרוב תהיה מבוכתם של מצפיך אלה, כי ה׳ יריב ריבך מהם.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ה) אַל⁠־תַּאֲמִ֣ינֽוּ בְרֵ֔עַ אַֽל⁠־תִּבְטְח֖וּ בְּאַלּ֑וּף מִשֹּׁכֶ֣בֶת חֵיקֶ֔ךָ שְׁמֹ֖ר פִּתְחֵי⁠־פִֽיךָ׃

Don't trust in a neighbor. Don't put confidence in a friend. With the woman lying in your embrace, be careful of the words of your mouth!

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרא ב׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

לָא תְהֵימְנוּן בִּרְחֵים וְלָא תִתְרַחֲצוּן בְּקָרִיב מֵאִתַּת קְיָמָךְ טַר מְלֵי פוּמָךְ.

אל תאמינו ברע – דרש ר׳ יהודה בר נחמיה מתורגמניה דריש לקיש אם יאמר לך יצר הרע חטא והקב״ה מוחל לך אל תאמין בו שנאמר אל תאמינו ברע, ואין רע אלא יצר הרע שנאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו, ואין אלוף אלא הקב״ה שנאמר אלוף נעורי אתה, שמא יאמר אדם מי מעיד בי, אבני ביתו מעידים בו שנאמר אבן מקיר תזעק וכפים מעץ יעננה. רבי שילא אמר שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם מעידין בו שנאמר כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך, רבי חדקא אומר נשמתו של אדם מעידה בו שנאמר משוכבת חיקך שמור פתחי פיך איזה הוא דבר שהוא בחיקו של אדם הוי אומר זו נשמה, וחכ״א אבריו של אדם מעידים בו שנאמר ואתם עדי נאם ה׳ ואני אל.

אל תאמינו בריע – כמשמעו ורבותינו פירשו כלפי מעלה אל תחטאו ותאמרו הקב״ה אוהבינו והוא ימחול לנו.

משוכבת חיקך – נשמתך היא תעיד בך.

פתחי פיך – דברי פיך פתיחות פיך.

Believe not a friend [This is to be understood] according to its apparent meaning. But our Sages explained it as referring to the Most High. Do not sin and say that the Holy One, blessed be He, is our Friend, and He will forgive us. [from Hagiga 16a]

from her who lies in your bosom – Your soul will testify against you.

the openings of your mouth Heb. פִּתְחֵי. The words of your mouth, the openings of your mouth.

(ה-ח) אל תאמינו ברע ואל^א תבטחו באלוף משוכבת חיקך שמור פתחי פיך. בן מנבל אב וגו׳ – פתר: אם ראית דור שאיש ברעהו יהתלו ואמת לא ידברו (ירמיהו ט׳:ד׳), ובן מנבל אב בת קמה באמה, וכל מה האמור בעניין, צפה לרגליו של משיח ולרגליו של אליהו, שנ׳: ומי מכלכל את יום בואו ומי העומד בה⁠{ר}⁠אותו כי הוא כ⁠{א}⁠ש מצרף (מלאכי ג׳:ב׳). וכן הוא אומ׳: והבאתי את^ב השלישית באש וצרפתים^ג כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב (זכריה י״ג:ט׳), והשארית, הוא יקרא בשמי ואני אענה אותו (זכריה י״ג:ט׳). הוא שנ׳ בסוף הפרשה: ואני בי״י אצפה אוחילה לאלהי ישעי – מאותו יום ואילך אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי כי אשב בחשך י״י אור לי.

א. כן בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״אל״.

ב. המלה תוקנה בכ״י.

ג. כן בפסוק. בכ״י: ״ושרפתים״.

אל תאמינו ברע וגו׳.

אל – יזהיר הנביא, אנשי אותו הדור.

אמר יפת: אל תבטחו בגדול.

ולפי דעתי: כי לנשים ידבר, אל תבטחו באלוף נעוריה, כי יזהיר האלוף, משוכבת חיקך.

וא״ת כך הם השופטים והשרים אבל רעיך ואחיך ואנשי גאולתך לא יבגדו בך, לא כי, אל תאמינו ברע ואל תבטחו באלוף – הלומד ומגודל עמך מנעוריו.

ואף משכבת חיקך – היא אשתך,

שמר פתחי פיך – אל תגלה סודך ועצתך.

אל תאמינו ברע – בדור הזה אין אדם יכול להאמין ברעו.

באלוף – בגדול רוצה לומר באחיו הגדול.

משוכבת חיקך – גם מאשתך צריך אתה שתשמור פתחי פיך שאם תדבר רע על חבריך בפניה תגלהו.

פתחי – רבים, מן פתח דבריך יאיר (תהלים קי״ט:ק״ל).

אל תאמינו ברע וגו׳ – זה היה סבה פועלת למבוכתם כי כלם היו בוגדים זה לזה, ולכן סרה ההסכמה מביניהם ונלכדו.

ובכלל אמר הנביא שאין ראוי להאמין ברע רומז אל השופט ואין לבטוח באלוף שהוא השר, וגם אין ראוי לדבר מהם רע בין איש לאשתו כמ״ש (קהלת י, כ) גם במדעך מלך אל תקלל וגו׳, אבל אתה משוכבת חיקך שהיא אשתך שמור פתחי פיך מלקללם, והראב״ע פירש כי כנגד הנשים אמר אל תבטחו באלוף שהוא אלוף נעוריה וכן יזהיר האלוף שהוא הבעל משוכבת חיקך שמור פתחי פיך, וענינו להגיד שהיה הדור כ״כ מושחת שאין ראוי שיבטח האיש באשתו ולא האשה בבעלה עם היותם לבשר אחד ונכון הוא.

אל תאמינו ברע אל תבטחו באלוף – בחגיגה סף פ׳ אין דורשין ספרי מאי דכתי׳ אל תאמינו ברע ואל תבטחו באלוף אם יאמר לך יצה״ר חטא והקב״ה מוחל לך אל תאמן בו וכו׳ אל תבטחו באלוף וכו׳ וכן מתורגם לא תהמנון ברחים ולא תתרחצון בקריב. אמנם בכל הספרים כתוב אל תבטחו בלא וא״ו ופסוק זה הוא א׳ מן כ״ג פסוקים דרישיהון ומצעותהון אל אל וסי׳ נמסר בשמואל ב׳ סימן א׳.

חיקך – אין יו״ד בתר קו״ף.

באלוף – ענין שררה כמו אלופי אדום (שמות ט״ו:ט״ו).

פתחי פיך – על השפתים יאמר בדרך שאלה.

אל תאמינו ברע – הנה בזמן הזה אל תאמינו איש ברעהו ואל תבטחו בהבטחת שר עם כי מעולם דרך השר הוא לקיים הבטחתו הנה עתה אל תבטחו בו.

משוכבת חיקך – מאשתך השוכבת בחיקך שמור פתחי פיך לבל תדבר דבר שראוי להסתיר כי גם היא תגלה מצפוניך.

אל – ר״ל והמבוכה תהיה גדולה ביניהם כ״כ עד שיתחלק לבם איש מאחיו עד שלא יאמינו גם בריע שעד עתה האמין באהבתו, ולא יבטחו באלוף שהוא השר המלמד אותו ומורהו הדרך, וגם משוכבת חיקך שמור פתחי פיך – כי יחדל גם שלום הבית.

אל תאמינו – חוזר על הראשונות; ובאמת פסוק ה׳ וו׳ מושבם הנכון קודם פסוק ד׳.

באלוף – במי שאלופים ולמודים ורגילים אתם לשבת בחברתו (אלוף נְעֻרַי, ירמיה ג׳:ד׳).

פתחי פיך – שפתיך.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרא ב׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ו) כִּי⁠־בֵן֙ מְנַבֵּ֣ל אָ֔ב בַּ֚ת קָמָ֣ה בְאִמָּ֔הּ כַּלָּ֖ה בַּחֲמֹתָ֑הּ אֹיְבֵ֥י אִ֖ישׁ אַנְשֵׁ֥י בֵיתֽוֹ׃

For the son dishonors the father, the daughter rises up against her mother, the daughter-in-law against her mother-in-law; a man's enemies are the men of his own house.

תרגום יונתןר״י קרא ב׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אֲרֵי בְרָא מְנַבֵּל אַבָּא בְּרַתָּא מְנַצְיָא עִם אִמָהּ כַּלְתָא מְקִילָא בַּחֲמָתָהּ סָנְאוֹהִי דְגַבְרָא אֱנָשֵׁי בֵיתֵיהּ.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

בן מנבל אב בת קמה באמה כלה בחמותה ואויבי איש אנשי ביתו.

כי בן מנבל אב – פועל קודם, כמו פועל: ורב יעבד צעיר (בראשית כ״ה:כ״ג).

כי – אף בן מנבל אב – וכופה טובתו ומבזהו, כך הוא רע הדור הזה

כי בן מנבל אב – הבן היה לו לנשא האב ולכבדו ובדור הזה הוא משפילו ומבזהו וכן בת קמה באמה כלה בחמותה וגו׳, וכל זה הפך הנכונה והמנהג.

וזכר שלא די אלה הבעל ואשתו שהם שוים אבל ג״כ בן מנבל אב וגו׳ וכלה בחמותה אין לך שתאמר שכלה בחמותה כן דרכו של עולם בכל דור לפי שלא כיוון הנביא בתוכחתו זאת לאמר כי אם שבהיות כלה בחופתה שהיא אז אוהבת ומנשקת ידי חמותה כאילו היא בתה באמת ורשעת הדור גם בהיותה כלה היא מנבלת בחמותה, ואמר שלא די אלה כולם שיבטחו בקורבתם אבל גם מהמשרתים והעבדים ראוי שישמר לפי שאויבי איש אנשי ביתו. והכלל בכל זה שישר באדם אין ואבד חסיד מן הארץ ואין מי שיעד לעצמו התושיה ומצות הש״י.

ובמסכת חגיגה פ״ב (טז, ע״א) דרשו אל תבטחו ברע אין רע אלא יצר הרע שנאמר (בראשית ח, כא) כי יצר לב האדם רע מנעוריו ואין אלוף אלא הקב״ה שנאמר (ירמיה ג, ד) אלוף נעורי אתה יאמר אדם מי מעיד בי אבני ביתו מעידים עליו שנאמר (חבקוק ב, יא) כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה. ובפ״ק דתענית (יא, ע״א) אמרו נשמתו של אדם מעידה בו שנאמר משוכבת חיקך שמור פתחי פיך אי זהו דבר שהוא בחיקו של אדם זו נשמה: ובמכילתא אל תאמינו ברע זה הקב״ה שנאמר (משלי כז, י) רעך ורע אביך אל תעזוב.

וכפי דרכם בדרשה הזאת נוכל לפרש הפסוקים האלה באופן אחר שאמר בתחילה יום מצפיך פקודתך באה רוצה לומר היום אשר יעדו אליך הצופים שהוא בפקודתם ועונשך הנה באה אותה פקודה ואתה תהיה מבוכתם של השרים והשופטים והגדולים שזכר, ואמר כנגד ישראל אל תאמינו ברע רוצה לומר אל תתנצלו מרעתכם ואל תאמינו שיהיה לכם התנצלות ברע שהוא היצר הרע שהביא אתכם לחטוא, ולא תבטחו גם כן באל יתברך שהוא רע שלכם ואלוף נעורכם שלא יתן אתכם לגלות ולחרבן, ולא מענין הנשמה העליונה אשר בכם שבזכותה יהיה לכם שלום שמור פתחי פיך ולא תדבר דבר מהטענות האלה לפי שאתה מרדת באלהיך שהיית בנו והיה לך לכבדו כי בן יכבד אב ולא עשית כן אבל בן שהוא מישראל מנבל אביהם שבשמים וזה כנגד האלוף שזכר, ולענין הנשמה אמר בת קמה באמה וכלה בחמותה רוצה לומר שהנשמה עצמה אשר בהם גם היא חטאה כנגד התורה אשר עזבה שהיא אמה המגדלת אותה וכנסת ישראל שהיא כלת השם יתברך קמה כנגד תורתו שהיא חמותה, ולענין היצר הרע אמר אויבי איש אנשי ביתו והאיש הוא האדון הקב״ה כמו שאמר (שמות טו, ג) ה׳ איש מלחמה וכאילו אמר שכל איברי הגוף שהם אנשי ביתו הם אויבי השם ושורת הדין נותנת שאויבי ה׳ יכלו. ואולי אמר אנשי ביתו על בני יהודה שהם אנשי ביתו של הקדוש ברוך הוא השוכן במקדשו בירושלם והם שהיה ראוי שיאהבוהו ויעבדוהו להיותם אנשי ביתו הם אויביו יותר. ואמר הנביא שעם היות שהשכל הישר כן הוא אומר שאל תאמינו ברע ואל תבטחו באלוף האל יתברך כי לא יעבור על חטאתו עם כל זה

מנבל – ענין גנות וכעור כמו כי נבל נבלה ידבר (ישעיהו ל״ב:ו׳).

כלה – כן תקרא אשת הבן.

בחמתה – כן תקרא אם הבעל.

כי בן מנבל אב – הדור פרוץ כ״כ כי הבן מדבר באביו דברי נבלה וגנות והבת קמה באמה לחרפה ולגדפה וכן כלה קמה בחמותה.

אויבי איש אנשי ביתו – אף אנשי ביתו של האיש המה לו לאויבים.

קמה באמה – הקם על חברו נקשר במלת על, ואם אחריו ב׳ קם להעיד נגדו עדות שקר, כמו כי קמו בי עדי שקר, ויקם בי כחשי, כי יקום עד חמס באיש.

כי בן מנבל אב – עד שגם צאצאי בטן יקומו על הוריהם שזה מורה על תכלית הנבוכה והשחתת העם, עד שיופסק כל קשר אהבה ואחוה, וכ״ש שלא ימצא שלום המדיני ביניהם.

מנבל – דובר נבלה נגד אביו.

תרגום יונתןר״י קרא ב׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ז) וַֽאֲנִי֙ בַּיהֹוָ֣הי״י֣ אֲצַפֶּ֔ה אוֹחִ֖ילָה לֵאלֹהֵ֣י יִשְׁעִ֑י יִשְׁמָעֵ֖נִי אֱלֹהָֽי׃

But as for me, I will look to Hashem. I will wait for the God of my salvation. My God will hear me.

תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וַאֲנָא בְּמֵימְרָא דַייָ אֲבוּעַ אֲדוּץ לֶאֱלָהָא עָבֵיד פּוּרְקָנִי יְקַבֵּיל צְלוֹתִי אֱלָהִי.

ואני בי״י אצפה – הנביא אומר כן.

But I will hope in the Lord – The prophet is saying so.

ואני בי״י אצפה – אמר הנביא אע״פ שאתם עושין כל אילו הרעות אצפה לישועת הקב״ה שישמע תפלתינו.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

ואני בה׳ אצפה וגו׳ – פתרונו: ואפילו כשאני רואה דור שפניו כפני^א כלב, שכל אח עקוב יעקב וכל ריע רכיל יהלוך (ירמיהו ט׳:ג׳), ובן מנבל אב בת קמה באמה וכלה בחמותה ואויבי איש אנשי ביתו (מיכה ז׳:ו׳) – ואיש את רעהו יצודו חרם, וכל העבירות המנויין למעלה (מיכה ז׳:ו׳) מצויין בדור, אפילו כן: ואני בה׳ אצפה אוחילה לאלהי ישעי, ומובטח אני שישמעני אלהי.

א. בכ״י קירכהיים (לפי עדות עפפנשטיין): ״כגפי״.

ואני – דברי הנביא על לשון המשכיל. או: על לשון ישראל.

ולמי אני מצפה ואוחיל ליום פקודה ומי יעמד לי.

ואני – אחרי שאין לי מי יעמד לי בדין.

בי״י אצפה – אפלה נא ביד י״י כי רבו רחמיו וביד אדם לא אפלה.

ובטחוני כי ישמעני אלהי – ויהיה לי ארך אפים ורב חסד במשפט ולא כחטאי יעשה לי.

ואני בי״י אצפה – דברי הנביא על לשון ישראל כמו שאמר אחריו אל תשמחי אויבתי לי (מיכה ז׳:ח׳) ואחרי שאמר מיכה דברי הפורענות סיים נבואתו בדברי נחמה ואמר ואני בי״י אצפה, כלומר אף על פי שאני גולה מארצי על עונותי עוד אצפה בי״י שיוציאני מן הגלות וכפל הענין במילות שונות ואמר אוחילה לאלהי ישעי.

ישמעני אלהי – שבטחתי בו שישמעני בגלות.

ואני בי״י אצפה – זה דברי הנביא לסיים ביעוד טוב, כלומר בנין בית שני אחר חורבן שמרון ויהודה על יד מלכי אשור.

אני בה׳ אצפה שהוא רחמן ואוחילה ואקוה לאלהי ישעי שעם כל כובד פשעי לא יעשה בי כלייה אבל יאמר די לצרתי וישמעני אלהי בקראי אליו מצרתי.

אצפה – ענין תקוה.

אוחילה – מלשון תוחלת ותקוה כמו יחל ישראל (תהלים ק״ל:ז׳).

ואני בה׳ אצפה – ר״ל אבל עכ״ז אצפה בהבטחת ה׳ ואקוה לאלהי ישעי אשר ישמעני אלהי בקראי אליו מצרתי.

אצפה – צפה בפועל נקשר עם התקוה לזמן עתיד, וגדר פעל יחל התבאר למעלה ח׳ ו׳.

ואני – אומר הנביא עם שפלות הדור הזה והשחתתם ורוע מצבם ומעמדם המדיני והביתי אין תקוה עתה. רק אני בה׳ אצפה שהמצפה הוא לזמן רחוק, שאצפה על הבטחת ה׳ שעוד ישוב יגאלנו באחרית הימים, אוחילה ר״ל ובציפוי הזה שאני מצפה על הגאולה העתידה באחרית הימים, יש שני ענינים, או שייחל וימתין עד בוא העת המיועד וקץ הימין, שאז מוכרח שתבא הגאולה בכל אופן, וע״ז יפול לשון יחול, שהמיחל ממתין על דבר שיבא בברור, כמו שממתין על הבקר שיבא בודאי בכלות הלילה, ועל זה אמר אוחילה לאלהי ישעי שהוא על עת הישועה, או שיצוייר שתבא הגאולה גם לפני זמן המיועד אם ישובו בתשובה ויבקשו פניו ויהיה עת רצון, כמ״ש בעת רצון עניתיך וביום ישועה עזרתיך (ישעיהו מ״ט) וכמש״פ שם, ועל זה אמר ישמעני אלהי ר״ל שישמע תפלתי בעת רצון גם לפני זמן המיוחל.

ואני וגו׳ – שונאי מצפים פקודתי וענשי מיד ה׳, ואני (כנסת ישראל) מצפה ומיחלת ממנו שהוא שוֹעַ ישמע שַוְעִי ויושיעיני; ודוק שבשרש שמע יש שי״ן ועי״ן שבשרש שוע.

תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ח) אַֽל⁠־תִּשְׂמְחִ֤י אֹיַ֙בְתִּי֙ לִ֔י כִּ֥י נָפַ֖לְתִּי קָ֑מְתִּי כִּֽי⁠־אֵשֵׁ֣ב בַּחֹ֔שֶׁךְ יְהֹוָ֖הי״י֖ א֥וֹר לִֽי׃

Don't rejoice against me, my enemy. When I fall, I will arise. When I sit in darkness, Hashem will be a light to me.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרא ב׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

לָא תֶחְדוּן בְּעֵיל דְבָבוּתִי לִי דְנָפְלֵית אָקוּם אֲרֵי יְתִיבֵית כִדְבְקִבְלָא יְיָ יַנְהַר עֲלָי.

רמז תקנז

אל תשמחי אויבתי לי – כל זמן שהקב״ה מסתכל ומתהפך במעשיהם של רשעים אין בהם תקומה שנאמר הפוך רשעים ואינם. דור המבול וימח את כל היקום. אנשי סדום ויהפוך את הערים האל. מצרים לא נשאר בהם עד אחד. בבל והכרתי לבבל שם ושאר, ועל כלם אמר דוד שם נפלו פועלי און וגו׳. אבל ישראל אם נופלים עומדים שנאמר אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי, ואומר אני ה׳ לא שניתי ואתם בני ישראל לא כליתם. א״ר חנינא בר פפא אמר הקב״ה מעולם לא הכיתי אומה ושניתי בה, אבל אתם בני ישראל לא כליתם, שנאמר חצי אכלה בם חצי כלים והם אינם כלים, וכך אמרה כנסת ישראל דרך קשתו ויציבני כמטרא לחץ. למה הדבר דומה לגבור שהיה מעמיד הקוראה והיה מורה בה חצים החצים כלים והקורה עומדת, אף כן ישראל היסורין כלים והם קיימים, וכן הוא אומר אתם נצבים היום כלכם.

רמז תקנח

דבר אחר: אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי – שנו רבותינו מתוך כעס רצון, מתוך רוגז רחמים, מתוך צרה רוחה שנאמר עת צרה היא ליעקב וממנה יושע, מתוך ריחוק קירב, מתוך נפילה קימה, מתוך אפלה אורה. מתוך כעס רצון הרף ממני ואשמידם מיד וינחם ה׳. מתוך רוגז רחמים שנאמר ברוגז רחם תזכור, מתוך ריחוק קירוב שנאמר והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי וגו׳, מתוך נפילה קימה שנאמר כי נפלתי קמתי, מתוך אפלה אורה שנאמר כי אשב בחשך ה׳ אור לי (כתבו ברמז שי״א).

אל תשמחי אויבתי – בבל ועיר החייבת רומי.

Rejoice not... my enemy – Babylon and the wicked city of Rome.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

אל תשמחי אויבתי – זו רומי.

אם נפלתי^א – עכשיו בעווני, עתידה אני שאקום.

כי אשב בחשך – אשב דבר הווה הוא, ופתרונו: אם אני יושבת עתה בחשך.

ה׳ אור לי – פתרונו: עתיד הקב״ה להאיר לי.

א. כן בפסוק. בכ״י קירכהיים (לפי עדות עפפנשטיין): ״נפתלי״.

אל – אם ישראל הלכו בגלות, עוד יקומו מנפילתם. אך יש עליהם לסבול, בעבור כי חטאו ויודו.

אל תשמחי אויבתי לי – הם עמים רבים שנאספו {ו}⁠עלו עם סנחרב האומר⁠{ים} תחנף ותחז בציון עינינו (לעיל ד׳:י״א).

כי – אם

נפלתי – שסנחרב תפש כל ערי יהודה הבצורות וחלף ושטף.

קמתי – ששב בבושת פנים לארצו, וכל חילו נפלו פגרים מתים.

כמו שאשב בחושך – עתה י״י אור לי – לבסוף.

אל תשמחי אויבתי לי – אפשר שהיו״ד לכנוי אף על פי שהמלה מלעיל אמר אויבתי כנגד הרשעה שארך גלות ישראל ברשותה יותר מאלף שנה וחושבת כי אבדה תקות ישראל והיא שמחה לאידה ואמר כנגדה על תשמחי לי שאת אויבת לי וכן תרגם יונתן לא תחדין בעלת דבבותי.

כי נפלתי קמתי – אם נפלתי בגלות עוד אקום, ואמר קמתי עבר במקום עתיד כדרך הנבואות כי מה שאומר האל יתברך שיהיה הוא קיים כאלו היה.

כי אשב בחשך י״י אור לי – אם אשב בגלות בחשך כלומר בצרה גדולה שהיא נמשלת לחשך אני בוטח בי״י שיהיה עדיין אור לי ויוציאני מחשך לאור.

ולכן אל תשמחי אויבתי במפלתי, ואין ספק שלא אמר אויבתי בלשון נקבה יחידה כי אם כנגד רומי הרשעה שנתארך גלות ישראל ברשותה כמה וכמה מן השנים והיא היתה אויבת ישראל באמת לפי שנתראה לה בראשונה כאוהבת ואחרי שבטחה בה מלכות יהודה רומי המרשעת גברה עליה ונהפכה לה כאויבת והיא החריבה את ירושלם ושרפה בית ה׳ וגלה את עמו ולכן קראה בהחלט אויבת, גם כי בגלות עשתה מלכות אדום בבני יהודה כמה מהרעות והשמדות וגם באמונותיה נעשה לה אויבת ולכן אמר אל תשמחי אויבתי לי ר״ל אל תשמחי אתה האויבת שלי על מפלתי כי אף על פי שנפלתי בגלותי אקום ואצא ממנו, ואף על פי שעתה אשב בחשך ה׳ אור לי כשיגאלני וכמו שאמר ישעיה (ישעיה ס, ב) ועליך יזרח ה׳. ולפי זה הפירוש שהסכימו בו המפרשים יהיה נפלתי עבר וקמתי ישמש במקום עתיד כאלו אמר אקום. והיותר נכון בעיני ששניהם נפלתי וקמתי הם מן העבר ויאמר אל תשמחי אויבתי לי על הגלות אשר אני בו בחשבך שלא אצא ממנו עוד אחרי שכבר חרה אף השם בי כי הנה כבר נפלתי פעמים רבות בגלויות אם במצרים ואם בבבל וקמתי מאותה נפילה ויצאתי מהגליות ההם, וכן יהיה עתה שאף על פי שאשב בחשך ה׳ יהיה אור לי ואחר הלילה החשוכה יבא האור המאיר כמו שהיה בשאר הפעמים כי הנה לא היתה נפילתי מקרית אבל השגחיית עונש מעונותי ויש לו זמן וגבול ולכן בקומו יגאלני הם אמת שבגלותי זה

אל תשמחי איבתי – במקצת ספרים מלרע בפשט אחד לבד וכן ותרא איבתי שבסמוך ובספרים מדוייקים שניהם מלעיל בשני פשטין כמו שזכר רד״ק בפירוש ובמכלול דף ט״ו ובמסרה ב׳ וחסר ומעיל ובענין.

אל תשמחי – לכן אל תשמחי אויבתי עלי לחשוב שלא אוסיף לקום כי פעמים רבות נפלתי ואח״ז קמתי וכן עתה בגלות הזה עם כי אשב בחושך ה׳ יאיר לי.

אל – לכן אל תשמחי אויבתי לי על מה שאני בגלות, כי נפלתי קמתי מה שנפלתי לעמקי בור עי״ז אקום ואתעודד, כי עי״ז אושע, וגם כי אשב בחשך של הצרות ה׳ אור לי – אם אין לי אור הגשמי שהוא אור ההצלחה החומריית יש לי אור ה׳ שהוא אור הדת והאמונה, אור התקוה בישועת ה׳.

אל תשמחי אויבתי עלי, כי נפילתי היא קימתי, כי על ידה נרפאתי מוסת עבודת אלילים.

כי אשב בחשך הגלות, בטחוני בה׳ יאיר חשכי, ימתיק מרירותי.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרא ב׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ט) זַ֤עַף יְהֹוָה֙י״י֙ אֶשָּׂ֔א כִּ֥י חָטָ֖אתִי ל֑וֹ עַד֩ אֲשֶׁ֨ר יָרִ֤יב רִיבִי֙ וְעָשָׂ֣ה מִשְׁפָּטִ֔י יוֹצִיאֵ֣נִי לָא֔וֹר אֶרְאֶ֖ה בְּצִדְקָתֽוֹ׃

I will bear the indignation of Hashem, because I have sinned against Him, until He pleads my case, and executes judgment for me. He will bring me forth to the light. I will see His righteousness.

תרגום יונתןר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אֲמָרֵית יְרוּשְׁלֵם לְוָט מִן קֳדָם יְיָ קַבְּלֵית אֲרֵי חָבִית קֳדָמוֹהִי עַד דְיָדִין דִינִי וְיִתְפְּרַע עוּלְבָּנִי יַפְקִינַנִי לִנְהוֹר אֶחְזֵי בִּזְכוּתֵיהּ.

זעף י״י אשא – זעמו של הקב״ה שקצף עלי ונתנני ביד האומות כי חטאתי לו.

עד אשר יריב ריבי – הקב״ה מן האומות ועשה משפטי – בהם על אשר הריעו^א לי ויוציאני מחשך לאור בצדקתו אראה.

א. כן בכ״י פירנצה II.24. בכ״י ברסלאו 104, לוצקי 777, פריס 162, פרמא 2994: ״אירעו״.

זעף י״י אשא כי חטאתי לו – פת׳: אם אני נושא עכשיו זעף י״י לפי שחטאתי לו, ואני סובל אותו מאהבה עד יריב ריבי ועשה משפטי.

זעף ה׳ אשא כי חטאתי לו – אשא דבר הווה הוא, ופתרונו: אם אני סובלת עכשיו זעף ה׳, זהו בדין, לפי שחטאתי בכל העבירות שמנה הנביא למעלה, אבל מדותיו של הקב״ה לא יזנח לעולם, ולא לעולם יריב, ולא לנצח יקצוף (ישעיהו נ״ז:ט״ז), {כי} אם הוגה וריחם (איכה ג׳:ל״ב), והריני סובלת זעפו עד יריב ריבי ועשה משפטי יוציאני לאור אראה בצדקתו.

זעף – ויריב ריבי – מהגוים.

יוציאני לאור – הפך כי אשב בחשך (מיכה ז׳:ח׳).

וטעם אראה – כאשר יאור לבי, אז אבין כי צדיק השם על כל הבא עלי.⁠¹ אז אראה בצדקתו שיקח נקמתי מאויבתי.

1. השוו ללשון הפסוק בנחמיה ט׳:ל״ג.

זעף י״י אשא – ואסבול

כי חטאתי לו – שמירוק עון הוא ולא להשחית.

עד אשר יריב ריבי ועשה משפטי – מסנחרב.

זעף י״י אשא – בגלותי אני נושא וסובל זעף י״י ומצדיק עלי את הדין.

כי חטאתי לו – ואסבל עד אשר יריב ריבי עם הגוים שלחצוני.

ועשה משפטי – שיקח נקמתי מהם.

בצדקתו – שיעשה לי עוד צדקה, ותרגום יונתן אמרת ירושלם לווט מן קדם י״י קבלית.

זעף ה׳ אשא כי חטאתי לו, האמנם אין זה נצחיי אלא עד שיריב ריבי רוצה לומר עד שיריב בי הריב והעונש אשר הייתי חייב לסבול כפי עונותי וזהו גם כן ועשה משפטי כלומר המשפט הראוי לעשות בי, וכאשר ישלם מעשות זה אז יוציאני לאור מחשך גלותי והוא כנגד כי אשב בחשך ואז אראה בצדקתו שאראה הצדקות והחסדים שיעשה עמי. והמפרשים פירשו עד אשר יריב ריבי עם הגוים שהחריבוני ולחצוני ועשה משפטי שיקח נקמתי מהם ואז יוציאני לאור ואראה בצדקה אשר יעשה עמי עוד.

זעף – כעס וחימה.

אשא – אסבול.

זעף ה׳ אשא – הן עתה אני סובל זעף ה׳ כי חטאתי לו וכן אסבול עד אשר ישלים לריב עמדי הריב הראוי לי בגמול החטא ויכלה לעשות בי משפט הראוי לי ואח״ז יוציאני לאור ואראה בצדקתו שיעשה לי ולא לעולם יריב.

זעף – כי ע״י הנפילה הלזו זעף ה׳ אשא כי חטאתי לו ועי״כ ימרקו החטאים ויכופר עון, עד אשר יריב ריבי עד שבעת הגאולה אז יריב ריבי ועשה משפטי מן המעיקים לי והלוחצים אותי, ואז יוציאני לאור ואראה בצדקתו – כי עד הזמן ההוא האור מצדקת ה׳ נמצא רק שאני יושב בחשך ועיני עצומות מראות צדקות ה׳, ואז יוציאני לאור ואראה צדקת ה׳ ואורו וישועתו, ואז אבין למפרע הצדקה שעשה עמי ושהיה הכל צדקה וחסד לטובתי.

זעף – מקורו זָע⁠־פֶּה מחמת חרון אף, ויראה בפנים הזועפים; וזעם מקרו זע מים, והוא לשון מושאל מפני רקיע המכוסים בעבים ביום מטר סוחף.

משפטי – בגוים, שהוא קצף מעט, והמה עזרו לרעה (זכריה א׳:ט״ו).

תרגום יונתןר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(י) וְתֵרֶ֤א אֹיַ֙בְתִּי֙ וּתְכַסֶּ֣הָ בוּשָׁ֔ה הָאֹמְרָ֣ה אֵלַ֔י אַיּ֖וֹ יְהֹוָ֣הי״י֣ אֱלֹהָ֑יִךְ עֵינַי֙ תִּרְאֶ֣ינָּה בָּ֔הּ עַתָּ֛ה תִּהְיֶ֥ה לְמִרְמָ֖ס כְּטִ֥יט חוּצֽוֹת׃

Then my enemy will see it, and shame will cover her who said to me, 'Where is Hashem your God?' Then my enemy will see me and will cover her shame. Now she will be trodden down like the mire of the streets.

תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְתֶחֱזֵי בְּעֵיל דְבָבוּתִי וְתַחֲפִינָהּ בַּהֲתָא דַהֲוַת אָמְרָה לִי אָן דְאִתְפְּרֵיקְתָּא בְּמֵימְרָא דַייָ אֱלָהָךְ עֵינַי יֶחֶזְיָן בְּמַפַּלְתְּהוֹן כְּעַן תְּהֵי לְדָיִשׁ כְּטִין שׁוּקִין.

רמז תקנט

ותרא אויבתי ותכסה בושה – זה שאמר הכתוב קומי אורי כי בא אורך וגו׳ (כתוב בישעיה).

עיני תראינה בה – כמו שראתה בשברינו כן עתה תראינה עינינו בשברה, שתהיה למרמס כטיט חוצות.

(י-טו) ^אעתה תהיה למרמס. יום הוא ועדיך יבא. ע״א: יום הוא – יום נקם בשבועה ואליך יגיע ויבא להשמיד.

למן אשור ועד ערי מצור – מקומות הן אשר הציקו לישר׳.

על יושביה – בשביל יושביה.

כימי צאתך – כאשר שמע למצרים יחילו כשמוע צור (ישעיהו כ״ג:ה׳), שתהיה גאולה^ב אחרונה כגאולה ראשונה.

כל זה דילגו.⁠^ג

א. ביאורים אלו על פסוקים י׳-ט״ו מופיעים בכ״י בסוף הפירוש, ובסופם כתוב: ״כל זה דילגו״ להורות שמקומם לעיל.

ב. בכ״י יש סימני מחיקה כאן על המלה ״ראשונה״.

ג. כן בכ״י לסמן שביאורים אלו מקומם לעיל.

ותרא רומי אויבתי עיני^א תראינה בה – פתרונו: ואז תראינה עיני במפלתה של אויבתי, וכן תירגם יונתן.

א. כן בפסוק. בכ״י קירכהיים (לפי עדות עפפנשטיין): ״עוני״.

ותרא – איו – איה הוא.

תראינה – שתהיה למרמס.

ותרא איבתי... האומרה – בלבבה עתה

איו^א י״י אלהיך – את משפט אלהים ונקמתו שינקום לי, ותכסה בושה.

ממה שהיתה סבורה לראות בי, עיני תראנה בה – ולא כמו שהיא אומרת תחז בציון עיני (מיכה ד׳:י״א),

שעתה תהיה – לי למרמס כטיט חוצות – בימי חזקיהו. כדכתיב הוא הכה את פלשתים עד עזה ואת גבוליה ממגדל נצרים עד עיר מבצר (מלכים ב י״ח ח׳). וכתיב וינשא לעיני כל הגוים מאחרי כן (דברי הימים ב ל״ב:כ״ג).

א. בכ״י: איה.

ותרא אויבתי – כמו שפיר׳ למעלה. וכן תרגם יונתן.

ותרא – מלרע כמו ירא פרעה (בראשית מ״א:ל״ג) תרא אשקלון.

אויבתי – מלעיל בשני פשטין כמו הראשון אמר אויבתי שתראה שיוציאני האל יתברך לאור יהיה לה בשת ממה שהיתה אומרת לי בגלות איה י״י אלהיך.

עיני תראינה בה – הנו״ן דגושה שלא כמנהג אלא אם כן תהיה נו״ן ה״א הפעולה אמר עיני תראה באויבתי כחפצי ורצוני כי עתה בבא לי הגואל תהיה למרמס כטיט חצות וכן ובאויבי ראתה עיני (תהלים נ״ד:ט׳).

בה – על החיה הראשונה ובפרט בבל.

ותראה אויבתי רומי ומלכות אדום את תשועתי וגאולתי ואז תכסה בושה רוצה לומר ממה שהיתה אומרת אלי בגלותי איה אלהיך, וגם עיני תראינה בה ר״ל באותה אויבת ומה שתראינה בה הוא שעתה מלכות אדום למרמס כטיט חוצות:

ותרא – בכמה ספרי הדפוס וגם באיזה ספר כתובת יד מלעיל הטע׳ בתי״ו ושגו ברואה כי נמסר עליו לית ומלרע וגם בספרי׳ מדוייקי׳ כ״י ובדפוס קדמון הטעם ברי״ש וכן כתב רד״ק בפירוש והלוית חן פ׳ ט״ו מהשער הרביעי כמו ירא פרעה. ותרא אשקלון זכריה ט׳.

ותכסה בושה – הבי״ת רפה ואין כאן דין מפיק כמו שכתבתי בפרשת עקב על אבנים ברזל.

תראינה בם – נו״ן הרבות דגושה שלא כמנהג כי אין משפט נו״ן הנקבות להדגש לעולם אלא אם כן תהיה נו״ן הנקבה פעולה כגון ישפילנה יגיענה אבל נו״ן הרבות לעולם לית בדגש ובית בה דגושה כמ״ש במכלול דף ק״ו ועיין שופטים ה׳ על תענינה.

למרמס – ענין דריסת הרגל.

חוצות – שווקים.

ותרא – וכאשר תראה אויבתי במרבית הצדקה הנעשה לי תהיה מכוסה בבושה אשר אמרה אלי בזמן הגלות אין ה׳ מדוע לא יגאלך.

עיני תראינה בה וגו׳ – מה שחפצה לראות מן הנקם כי אז תהיה למרמס הרגל כטיט המושלך בחוצות.

תראינה בה – ראיה שאחריו ב׳ הוא לבזיון, המה יביטו יראו בי.

ריבי, משפטי – ריב הוא בדבר שיש בו טו״מ, ומשפט הוא בדבר מבואר (ישעיהו א׳ כ״ז, שם נ׳ ח׳, ירמיה י״ב א׳, ובכ״מ).

ותרא אויבתי וגם אויבתי תרא זאת אז, ואז תכסה בושה – כי היא האומרה אלי כל משך זמן הגלות איו ה׳ אלהיך – למה הסיר השגחתו מאתכם, ואז תרא שה׳ היה עמי כל ימי גלותי ולא הסתיר פניו ממני ושהכל היה בהשגחתו למען ייטיב לי באחרית הימים, אבל עיני תראינה בה – כשאני נושא עיני להביט בה תראינה עיני בה בדרך בזיון, שאני רואה גם עתה הגם שהיא עתה מצלחת ועושה חיל, אני רואה כי תהיה למרמס כטיט חוצות – שהצלחתה היא לרעתה למען תאבד באחרית, ולמען תהיה למרמס, וזאת אני רואה בה, גם עתה בימי שלותה.

תראינה בה – ע״ד ואני אראה בשנאי (תהלים קי״ח:ז׳).

תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יא) י֖וֹם לִבְנ֣וֹת גְּדֵרָ֑יִךְ י֥וֹם הַה֖וּא יִרְחַק⁠־חֹֽק׃

A day to build your walls, that day is far off.

בְּעִדָנָא הַהִיא יִתְבַּנְיָן כְּנִשְׁתָּא דְיִשְׂרָאֵל בְּעִדָנָא הַהִיא יִתְבַּטְלָן גְזֵירַת עַמְמַיָא.

יום לבנות גדריך – מוסב על האומרה אלי ועוד היא אומרת אלי יום לבנות גדריך שאת מצפה לו אותו היום ירחק חוקו זמנו יאריך ולא יבא לעולם.

"The day to build your walls" – This refers back to "who says to me": And she further says to me, "The day to build your walls, which you anticipate – that day...⁠" "its time is way off" Heb. יִרְחַק-חֹק. Its time will be extended, and it will never come.

יום לבנות גדיריך יום ההוא ירחק חוק – שהם מונים את ישראל בגלות ואומרים: מה שאתם אומרים ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת וגדרתי את פרציה⁠{ן} והרי⁠{סותיו} אקים ובניתיה כימי עולם (עמוס ט׳:י״א), עדיין יש רחוק לאותו יום, יום הוא עדיין יבוא, והקב״ה מבטיחן לישראל שאותו יום יבוא לישראל שהן מצפין.

יום לבנות^א גדריך יום ההוא ירחק חק – האומות מונים להם לישר׳ ואומרים להם: יום שנביאכם מבטיחים אתכם ואומרים לכם: ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת (עמוס ט׳:י״א), היום ההוא רחוק ולא קרוב.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

א. בכ״י נכפלה בטעות המלה ״לבנות״.

יום לבנות גדריך – שאת מצפה לו, אותו היום ירחיק חוקו – כלומר: זמנו יאריך ולא יבוא לעולם.

(יא-יב) ור׳ מנחם ב״ר חלבו פתר: יום לבנות גדריך – הם חומות ירושלים, ואותו היום ירחיק ממך חוק – המס שהיית נותן לאותו בגלות.

יום – כאשר יבא יום שהשם יבנה גדרך, אז ירחק חק המס, שהיית נותנת.

יום לבנות גדריך – שיבנה המקום גדריך הפרוצים.

יום ההוא ירחק חק – אויביך, שתפסוק מהם גדולה ומלכות.

יום לבנות גדריך – אמר כנגד האויבת יום שחשבת לבנות גדריך בבית ישראל כשתבוא עם גוג ומגוג בארץ ישראל יום ההוא ירחק חק היום ההוא יהיה לך להפוך וירחוק חקך שיהיה לך באומות ובישראל והיית מושלת עליהם והמפרשים פירשו הפסוק כנגד ישראל וכן תרגם יונתן בעדנא ההיא יתבנין כנשתא דישראל וגו׳.

יום לבנות גדריך – זה דברי הנביא לישראל, כלומר בקום החיה השנית.

וטעם חק – גזרת מלך אשור וחקיו ממסים.

יום לבנות גדריך וכו׳ עד סוף הנבואה והספר הזה. הפסוק הזה יום לבנות גדריך יום ההוא ירחק חוק פרש״י שמוסב על האומרה אלי כאילו אמר ועוד היא אומרת אלי יום לבנות גדריך שאת מצפה לו אותו היום חק זמן גאולתך ירחק ויארך ולא יבוא לעולם, והנביא השיב ע״ז המאמר יום הוא ר״ל אותו היום שאתם מלעיגים עליו לאמר בטל והלך לו יום הוא שמור ונצור ולא בטל ועדיך האויב יבא להחריבך. והרב רבי אברהם בן עזרא פירשו על ישראל יום לבנות גדריך כאשר יבא היום שהשם יתברך יבנה גדריך אז ירחק חק שלא תפרע עוד המס שהיית נותן בגלות חק לאויביך, וקרוב לזה תרגם יונתן בעידנא ההיא יתבטלון גזירת עממיא. ול״נ שרמז בזה למה שפירשתי פעמים שיעלו בני אדום כלל הנוצרים לכבוש את ירושלם אשר היתה מימי קדם אחרי שהחריב טיטוס את ירושלם בידיהם ולקחוה הישמעאלים מהם ומלכות אדום יעלה שמה לבנות בה גדריהם, ולא יהיה הדבר במחשבותיהם כי הנה היום ההוא ירחק חק רוצה לומר החק שהיה בידיהם לכבוש אותה שאר הפעמים שעלו עליה ירחק מהם אותו החק והמנהג שהיה להם לכבוש ירושלם ולמשול עליה.

גדריך – מלשון גדר וכותל.

חק – ענין דבר קבוע.

יום לבנות – ר״ל יבוא יום לבנות גדרי חרבותיך וביום ההוא ירחק ממך חוק העכו״ם אשר הטילו עליך מאז חוק המס והשעבוד.

חק – קצב של הזמן, כי שם חק כולל קצב כל דבר, חק חג על פני מים, מדוע לא כליתם חקכם.

(יא-יב) יום – מסב פניו אל כנ״י, והמאמרים מקבילים, יום לבנות גדריך יום הוא, יום ההוא ירחק חק ועדיך יבא – ר״ל היום המוכן לבנות את גדריך (שבגדרות צאן הנבנות יתקבצו צאן פזורה) יום הזה יום הוא ר״ל הוא יום קבוע ועומד לפני ה׳, וגם ר״ל שיום הזה הוא יום ואין לילה עמו, כי הימים שלפניו יהיה לילה ולא יום, ישוב ויאמר, הגם כי יום ההוא ירחק חק שבאמת חקו וזמנו ירחק לעתים רחוקות ובאחרית הימים, בכ״ז עדיך יבא כמ״ש אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא, למני אשור יבא אל הגליות השבים מני אשור וערי מצור אשר שם הגלו בימי סנחריב, ולמני מצור היינו הגלות אשר בארץ מצרים ועד נהר פרת, כמ״ש ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים, וכמ״ש והחרים ה׳ את לשון ים מצרים והניף ידו על הנהר, וים הגליות שגלו בצד מערב שהוא הגליות שנעשו ע״י הרומים הם יבאו מים – וגולי הצפון יבוא מהר ההר שהוא בצפון א״י.

יום וגו׳ – הם דברי אויבתי המלעיגה עלי ואומרת ״היום המעותד לבנין גדריך וחומותיך, היום ההוא הוא רחוק הרבה״.

ירחק חק – כפל האותיות להוראת ריחוק רב, ע״ד אדמדם ירקרק, וכמהו רבים, והוא לרעיו למשל ודוגמא.

(יב) י֥וֹם הוּא֙ וְעָדֶ֣יךָ יָב֔וֹא לְמִנִּ֥י אַשּׁ֖וּר וְעָרֵ֣י מָצ֑וֹר וּלְמִנִּ֤י מָצוֹר֙ וְעַד⁠־נָהָ֔ר וְיָ֥ם מִיָּ֖ם וְהַ֥ר הָהָֽר׃

On that day they will come to you from Assyria and the cities of Egypt, and from Egypt even to the river, and from sea to sea, and mountain to mountain.

תרגום יונתןרש״יר״י קרא ב׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

בְּעִדָנָא הַהִיא יִתְכַּנְשׁוּן גַלְוָתָא דְמִן אַתּוּר וְקִרְוֵי תוּקְפָא וּדְמִן חוּרְמִינִי רַבְּתָא וְקִרְוֵי צְיָרָא וְעַד פְּרָת וְיַמָא מַעֲרָבָא וְטוּרֵי טוּרָא.

יום הוא ועדיך יבא – הנביא אומר אותו היום שאתם מלעיגים עליו לאמר בטל והלך לו יום ההוא שמור ונצור ולא בטל עדיך יבא בבל להחריבך.

למני אשור – אשר הוא ראש למרענו.

וערי מצור – כלומר ועד ערי מצור ויונתן תרגם ודמן חורמיני רבתא.

וים מים – והיושבים על ים האחרון אשר הוא במערב.

והר ההר – כמו ויושבי ההר ויונתן לא כן תרגם.

יום לבנות גדריך – הנביא מבשרו לישראל שיש יום כמוס ומוכן לבנות גדרות חרבותיהן יום ההוא ירחק (מיכה ז׳:י״א) ויבטל מעליכם חק גזירות הבבליים ופרסיים.

יום הוא ועדיך יבא – בעידנא ההיא יתכנשון גלוותא דישראל דמן אתור וגו׳.

It is a day, and he shall come up to you – The prophet says: That day that you deride, saying that it has been nullified and gone away – that day is guarded and preserved, and has not become nullified. The enemy shall come up to you to destroy you.

from Assyria – which is the first of those who harmed us.

and the fortified cities – I.e., and until the fortified cities. And Jonathan renders [as follows]: the great dark mountains.

and the sea from the west – And those dwelling near the Mediterranean Sea, which is in the west.

and the dwellers of the mountain Heb. וְהַר הָהָר, like יושְׁבֵי הָהָר. But Jonathan did not translate in that manner.

[11] The day to build your walls – The prophet informs Israel that there is a day preserved and prepared [for them] to build the walls of their ruins. on that day the decree shall distance itself – And the statute of the decrees of the nations shall be nullified from upon you.

[12] It is a day, and shall come up to you – At that time, the exiles of Israel shall be gathered in from Assyria.

וישר׳ משיבים: יום הוא קרוב לבא.

יום הוא ועדיך יבא – פורענות, כעניין שנ׳: ונתן י״י אלהיך את האלות האלה על אויביך ועל שנאיך אשר רדפוך (דברים ל׳:ז׳).

למני אשור וערי מצור – שיחריב מלך המשיח כל שכיני ארץ ישר׳ היושבים מני אשור וערי מצור ולמני מצור ועד נהר פרת.

וים – פת׳: ומיצר מערב, מים פלשתים מדרום הים, עד הר ההר הוא טורי אמנוס, שהוא בצפון ים ים פלשתים.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

יום הוא ועדיך יבוא – הנביא אומר: אותו היום שאתם מלעיגים עליו לאמר: בטל והלך, אותו היום שמור ונצור ולא בטל. ועדיך האויב יבא להחריבך.

למני אשור – אשר היה ראש למריעינו.

וערי^א מצור – כלומר: ועד ערי מצור.

וים מים – והיושב על הים האחרון אשר הוא במערב.

והר ההר – כלומר: ויושב ההר ומעלת ההר. כך פתר ר׳ שלמה זצ״ל.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

א. כן בפסוק. במהדורת עפפנשטיין: ״מערי״.

יום – ועדיך יבא – אתה, כל^א גוי שוכן למני אשור ועד נהר פרת.

ור׳ ישועה אמר: וים מים – שמערב ארץ ישראל תחרב, מפאת הים והר פלוני שהיה כולו ישוב, שב כמו הר.

ולפי דעתי: כי מלת ועד נהר מושכת אחרת, ועד ים מים והר ועד ההר. והנה ים מים, כמו: הים הקדמוני (יחזקאל מ״ז:י״ח) והים האחרון (דברים י״א:כ״ד). וכן: הר דרומי אל צפוני.

א. כן בכ״י וטיקן 75. בכ״י לונדון 24896: את הכל.

יום הוא שעדיך יבא – הצר והאויב ויכנע לפניך.

ומי מהם שיכנעו לך, ויבאו עדיך, למני אשור – וכל ערי מצור שלו, כגון נינוה העיר הגדולה וחברותיה רסן וכלח ורחובות עיר.

ולמני – ערי מצור

ועד נהר – פרת.

וים – ועד ים.

מים – כלומר מים ועד ים. וכענין וירד מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ (תהלים ע״ב:ח׳). וכן הוא אומר ושתי גבולך מים סוף ועד פלשתים וממדבר ועד הנהר (שמות כ״ג:ל״א).

והר ההר – והרים הגבוהים שבהרים. כמו וקודש הקדשים (שמות כ״ז:ל״ג).

יום הוא ועדיך יבא – אותו יום תשועת ישראל יום הוא לי״י ועדיך יבא האויב להשחיתך.

למני אשור וערי מצור – זכר אשור שגלו שם ישראל תחילה.

למני – כמו למן כמו מני אפרים (שופטים ה׳:י״ד).

ערי מצור – כמו ערי מבצר כלומר שלא ימלטו מפני חזקה וכן ותבן צר מצור לה (זכריה ט׳:ג׳) והדומים לו רבים.

ולמני מצור – ומן ערי המצור ועד הנהר זהו נהר פרת כי פרת הוא גבול א״י ומשם ואילך ארץ העמים.

וים מים – ועד שזכר עומד במקום שנים רוצה לומר ועד ים שהוא מצד מערב.

והר ההר – ועד הר ההר והוא הר ההר שמת שם אהרן והוא אחד מגבולי א״י כמו שאמר מהר ההר תתאו לבא חמת (במדבר ל״ד:ח׳) וזכרו בתורה בחולם והנה בפתח ואחד הוא רוצה לומר יחריבו ארץ אויביהם שהוא סביבות גבול ארץ ישראל שהיו להם שכנים רעים והרעו לישראל בכל כחם.

ויש מפרשים: ולמני מצור – כמו מצרים וכן דללו וחרבו יאורי מצור (ישעיהו י״ט:ו׳) כל יאורי מצור (מלכים ב י״ט:כ״ד) כמו מצרים.

ויונתן תרגם: בעדנא ההיא יתכנשון גלוותא דמן אתור וגו׳ תרגם ולמני הורמני וכן תרגם מני אשכנז מני טורי הורמני.

והחוק יבוא עדיך – כי אתה תמשול בגוים רבים ותשם עליהם חקים ומסים.

וביאר איך ירחק מהם החק ההוא באומרו יום הוא ועדיך יבא רוצה לומר יום מיוחד ורשום הוא היום לה׳ ועדיך האויב יבא היום ההוא עד צואריך יגיע. וזכר שיבואו על מלכות רומי מלכיות אשור ובני המזרח וזהו למני אשור שהוא כמו מן אשור והוא על דרך מני מכיר מני אפרים (שופטים ה, יד), וערי המצור אחשוב שהם לחלח וחבור נהר גוזן וערי מדי וכבר זכר יוסף בן גוריון שהאומות אשר בערים ההם סגר עליהם אלכסנדרוס מוקדון בהרים שלא יצאו משם ועתה יעד הנביא שהם יצאו ויבואו על האויב׳ הזאת, ואומרו ולמני מצור ועד הנהר רצו שגם כן יבואו עליהם עשרת השבטים שהיו שם במצור ובגלות וכל שאר העמים אשר בצד הצפון והמזרח עד הנהר שהוא נהר פרת שבין ירושלם ובבל כולם יבואו עליהם, ולפי שהנוצרים יעמדו מהם על הים באניות סמוך לארץ ישראל ומהם שכבר יצאו ביבשה לכן זכר ראשונה העמים שיבואו עליהם בדרך היבשה מני אשור וערי מצור ולמני מצור, וכן ניבא שיבאו על אותם שיעמדו באניות על הים גם כן גוים עצומים בדרך הים וזה אומרו וים מים רוצה לומר ועל הים יבואו מהים ומהר ההר כלומר וגם מיושבי ההרים יבואו עליהם ויש מפרשים ולמני מצור שהוא מצרים

יום הוא ועדיך יבוא – חד מן י״ד דסבירין יבואו מסורת סוף פרשת שמיני ויונתן שתרגם יתכנשין גלותא דמן אתור פרושי קא מפרש כי אורחיה בכמה דוכתי לפום מאי דסבירין.

ועדיך – אליך כמו תגע עדיך (איוב ד׳:ה׳).

למני – כמו למן והיו״ד נוספת וכן מני אפרים (שופטים ה׳:י״ד).

מצור – ענין מבצר.

יום הוא – ר״ל אז יאיר לך הזמן כאור היום.

ועדיך יבוא – כל העכו״ם יבואו אליך ירושלים להיות סרים למשמעתך.

למני אשור – מן אשור ואף מערי המבצר שבה כי לא יתחזקו במשגב המבצר.

ולמני מצור – מן ערי המבצר ועד נהר הוא נהר פרת העומד בגבול א״י ומשם והלאה הוא ארץ העמים.

וים – מלת ועד משמשת בשתים כאילו אמר ועד ים מים ר״ל מקצה המערב ועד ים המערבי שהוא גבול א״י.

והר ההר – ר״ל מקצה העולם ועד הר ההר העומד בגבול א״י כמ״ש תתאו לכם הר ההר (במדבר ל״ד:ז׳).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

יום – מעותד הוא לפקודה ועונש עדיך ועליך.

מצור – מצרים, וכן כל יאורי מצור (ישעיהו ל״ז:כ״ה).

נהר – פרת בארץ אשור.

וים מים והר ההר – מליצה שלפי מקומה נראה בבירור שענינה מים עד ים ומהר עד הר, אבל תיבותיה אינן מדויקות; והמליצות נתהוות בהוה בפי המון העם ולא בפי יודעי ספר לשון, ואין לתמוה אם אינן מדויקות; ואולי נפלה איזו טעות בהעתק התיבות, ואם תרצה, קורא נעים, לפנות אל השערות, ומי יכלא ממך?

תרגום יונתןרש״יר״י קרא ב׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יג) וְהָיְתָ֥ה הָאָ֛רֶץ לִשְׁמָמָ֖ה עַל⁠־יֹשְׁבֶ֑יהָ מִפְּרִ֖י מַעַלְלֵיהֶֽם׃

Yet the land will be desolate because of those who dwell therein, for the fruit of their doings.

תרגום יונתןרש״יר״י קרא ב׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וּתְהֵי אַרְעָא לְצָדוּ עַל יַתְבָהָא מִפְּרִי עוֹבְדֵיהוֹן.

והיתה הארץ – ארץ הבבליים ופרסיים.

And the land shall become – The land of the nations.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

והיתה הארץ {ארץ} אויביכם לשממה על יושביה מפרי מעלליהם.

והיתה – ביום ההוא.

מפרי מעלליהם – שהרעו לישראל.

והיתה הארץ – שלהם לשממה על יושביה – אויביך.

מפרי מעלליהם – שעשו לך. ועל דבר זה מצא לו הנביא מקום להתפלל עליהם.

והיתה הארץ – ארץ העמים. על יושביה כמו עם יושביה וכן ויבואו האנשים על הנשים (שמות ל״ה:כ״ב) והדומים להם.

מפרי מעלליהם – שהרעו לישראל.

והיתה הארץ – ארץ אשור.

והכלל שארץ ישראל אשר בה תהיה המלחמה ושיתרבו בה העמים תשאר שממה על יושביה שהם האומות היושבות עליה מפאת מלחמתם אלו באלו ויהיה זה כולו בסבת פרי מעלליהם אשר הרעו לישראל, אמנם י״ת והיתה הארץ לשממה על ארץ האומות שתהיה שממה על הרג יושביה וחרבנם וגם נכון הוא:

על יושביה – עם יושביה.

והיתה הארץ – ארץ הכשדים תהפך לשממה עם יושב בה מגמול מעשיהם מה שהרעו לישראל.

על ישביה – בעבור יושביה.

והיתה ואז תהיה הארץ ר״ל כדור הארץ כולו, לשממה על יושביה כי יפקד עון יושב הארץ עליה, וז״ש מפרי מעלליהם.

על – לרעת יושביה.

תרגום יונתןרש״יר״י קרא ב׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יד) רְעֵ֧ה עַמְּךָ֣ בְשִׁבְטֶ֗ךָ צֹ֚אן נַחֲלָתֶ֔ךָ שֹׁכְנִ֣י לְבָדָ֔ד יַ֖עַר בְּת֣וֹךְ כַּרְמֶ֑ל יִרְע֥וּ בָשָׁ֛ן וְגִלְעָ֖ד כִּימֵ֥י עוֹלָֽם׃

Shepherd Your people with Your staff, the flock of your heritage, who dwell by themselves in a forest, in the midst of fertile pasture land, let them feed; in Bashan and Gilead, as in the days of old.

תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

פַּרְנֵס עַמָךְ בְּמֵימְרָךְ עַמָא דְאַחֲסַנְתָּךְ בְּעָלְמָא דְהוּא עָתִיד לְאִיתְחַדְתָּא יִשְׁרוֹן בִּלְחוֹדֵיהוֹן דַהֲווֹ צָדְיָן כְּחוּרְשָׁא יִתְיַתְבוּן כְּכַרְמָלָא וְיִתְפַּרְנְסוּן בְּאַרְעָא מַתְּנַן וְגִלְעָד כְּיוֹמֵי עַלְמִין.

שוכני לבדד – שיהא שוכן בטח בדד.

יער בתוך כרמל – ת״י דהוי צדין בחורשא יתיתבון ככרמלא אותן שהיו שוממים כיערות ישכנו לבדד בתוך כרמל שהוא מקום מיושב ויש לפרש שוכני לבדד ביערים לא יראו מחיות השדה כבתוך כרמל.

who dwell alone – That they should dwell alone, in security.

a forest in the midst of a fruitful field – Jonathan renders: Those who were desolate in a forest shall settle in the "karmel"; those who were desolate in the forests shall dwell alone in the midst of the "karmel,⁠" which is a settled place. It is also possible to explain: who dwell alone – In the forests will not fear the wild beasts as [they would not] in the midst of a fruitful field.

שוכני לבדד יער בתוך כרמל – שישכנו ישראל לבטח אפילו בתוך יער.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

רעה עמך בשבטך – ולא בשבט האומות. ודבר זה מתפלל הנביא.

שוכני לבדד יער בתוך כרמל – פתרונו: אז כשתמלוך עליהם לבדך, כשיהיו שוכנים יחידים, בתוך יער ובתוך כרמל יהיו שוכנים בטח, ולא יהיו יראים מכל בריה.

רעה – תפלת הנביא בהיות הארץ שממה, שירעה עמו בשבטו וישכנהו לבדד ביער בתוך כרמל.

וירעו בשן – מעבר לירדן מזרחה. והתשובה, כימי (מיכה ז׳:ט״ו),⁠^א אמר השם לנביא.

א. כן תוקן בגיליון בכ״י לונדון 24896.

רעה עמך בשבטך – תיסרם אתה והורם הדרך הטובה והישרה,

להיות שכני לבדד – לבטח, יער בתוך כרמל.

כימי עולם – כימי דוד ושלמה.

רעה עמך בשבטך – אמר הנביא כנגד האל ית׳ שיוציא ישראל מהגלות וירעם בשבטו כמו שהרועה ירעה צאנו וינחם לאטם בשבטו.

שכני לבדד – כמו שוכן. וכן היושבי בשמים (תהלים קכ״ג:א׳) והדומים לו לבדד שיהיה לבדו בארצו ואין עם אחר אתו.

יער בתוך כרמל – ישכנו ביער כמו בתוך הכרמל כי כרמל הוא מקום ישוב שדות וכרמים ואילנות ואמר כי אז ישכנו לבטח ביער שהוא מקום חיות ולא יפחדו מהם כמו שהאדם שוכן בתוך כרמל וכן אמר וישנו ביערים (יחזקאל ל״ד:כ״ה).

ירעו בשן וגלעד – שהוא מעבר לירדן והיא ארץ מקנה שמנה וטוב ירעוה כימי עולם.

רעה עמך – תפלת הנביא לשם על ענין בית שני הנזכר.

וכבר זכרו חכמים ז״ל בספרי שתמיד היה דרך הנביאים לחתום נבואותיהם בנחמות כמו שראינו במשה שמפני שהרבה בדברים קשים לישראל חתם בדברי נחומים וזאת הברכה (דברים לג, א), וכן זכרו משאר הנביאים אחד לאחד שלא היה נביא מהם שחתם נבואתו ברעת ישראל כי אם בנחמתם או במפלת אויביהם, וכן מיכה אחרי תוכחותיו וייעודיו הרעים הביא נחמותיו אלה ועשה תפלתו לשם יתברך רעה עמך בשבטך רוצה לומר ה׳ אלהינו רעה עמך ישראל בשבטך ומשענתך לא בשבטי האויבים כי הם צאן נחלתך ולכן שוכני לבדד יער בתוך כרמל רעה אותם באופן שהצאן הזה יזכה וישב לבטח בדד ולא ישב אחר אתו ביער שלו שהוא בתוך כרמל רומז לארץ ישראל וירושלם כי הכרמל מקום טוב שדות וכרמים, וכן תשוב ארץ ישראל טובה ורעננה ירעו בשן וגלעד שהם הארצות שמעבר לירדן כימי עולם שהיו בם ראובן וגד וחצי שבט המנשה.

רעה – ענין הנהגה.

שוכני – היו״ד יתירה.

לבדד – יחידי כמו לבדד לבטח תושיבני (תהלים ד׳:ט׳).

כרמל – כן יקרא מקום שדות וכרמים.

רעה עמך – חזר הנביא להתפלל לה׳ ואמר אתה ה׳ רעה והנהג את עמך בשבטך ולפי שהמשילו לרועה אמר לשון הנופל ברועה שמנהיג את הצאן ע״י השבט שבידו.

צאן נחלתך – ישראל שהם צאן נחלתך שהנחלתו לך לעם יהיה שוכן לבדד ר״ל בטח כי המתפחדים ישכנו יחד למען איש אחיו יעזורו ולא כן השוכן בטח.

יער בתוך כרמל – ר״ל ישכון בטח ביער שהוא מקום חיות רעות כמו בתוך הכרמל שהוא מקום מצוי שם מרבית אנשים ולא ילכו שם החיות וכענין שנאמר וישנו ביערים (יחזקאל ל״ד:כ״ה).

ירעו בשן וגלעד – יהיו רועים בבשן ובגלעד במרעה שמן כמו בימי עולם הוא ימי משה שנחלו אז הארץ ההיא ונתנה לנחלה לראובני ולגדי ולחצי שבט מנשה.

רעה עמך – כאשר ראה החוזה אריכות ימי הגלות התפלל אל ה׳ שירחם עליהם במשך העתים האלה, אומר אל ה׳ רעה עמך בשבטך – גם אם תצטרך להכות אותם במשך ימי גלותם, רעה עמך – בהשגחתך כרועה צאנו ירעה, ולא תכם במקל חובלים רק בשבטך תוכיחם בשבט אנשים, לא במטה ובמקל, צאן נחלתך שוכני לבדד יער, (רעה) בתוך כרמל – הנה הם שוכנים לבדד, ר״ל נפרדים מכל פועלי און ובכ״ז הם ביער מלא חיות רעות טורפות, אבקש רעה אותם בתוך כרמל שהוא מלא תבואה, (ר״ל שתשגיח עליהם שיהיה להם כל צרכיהם) עד יבא העת שירעו בשן וגלעד כימי עולם ר״ל שישובו לארץ ישראל.

רעה – מוסב אל ה׳.

שכני לבדד – כמו הן עם לבדד ישכן (פרשת בלק), עם שאינו מתערב ומתחרה בגוים.

יער וגו׳ – רעה אותו ביער במקום דשן כמו הכרמל; והיערים על ההרים, וההרים הם מקום מרעה, וכן הוא מזכיר בשן וגלעד, ארצות הרים.

תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(טו) כִּימֵ֥י צֵאתְךָ֖ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אַרְאֶ֖נּוּ נִפְלָאֽוֹת׃

As in the days of your coming forth out of the land of Egypt, I will show them marvelous things.

תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קרא ב׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

כְּיוֹמֵי מִפַקְהוֹן מֵאַרְעָא דְמִצְרָיִם אַחְזִינוּן פְּרִישָׁן.

כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות – הראיתי מה שלא הראיתי לאבות, כתיב נורא תהלות עושה פלא ונסים וגבורות שאני עתיד לעשות עם הבנים כתיב אראנו נפלאות, וכה״א לעושה נפלאות גדולות לבדו, ואומר ברוך ה׳ אלהי ישראל עושה נפלאות גדולות לבדו.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

כימי צאתך – והטעם: צאת אבותיך מארץ מצרים.

אראנו – הטעם: עמי, כאשר הזכיר עמך.

אראנו נפלאות – שתהיה להם מסילה בים ובנהר לעבור ברגליו. כמו שמפורש בישעיה (ישעיהו י״א:ט״ז).

כימי צאתך – עונה האל יתברך לנביא אמור להם כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות וטעם צאתך שיצאו אבותיהם כאלו יצאו הם.

וכן אמר הנביא בעד השם אראנו נפלאות.

והקדוש ברוך הוא משיבו כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות רוצה לומר שמעתי תפלתך וכן אעשה למען שמי נפלאות גדולות עמהם כאשר עשיתי בצאתם מארץ מצרים וכנוי אראנו חוזר לעם שזכר.

כימי צאתך וגו׳ – כאלו הקב״ה משיבו לאמר שמעתי את תפלתך וכן אעשה וכמו ימי צאתך מארץ מצרים כן אראנו נפלאות.

כימי – (תשובת ה׳) כימי צאתך מארץ מצרים שהיו ג״כ מעונים ולחוצים, והצאתים בכח גדול ובאותות ובמופתים כן אראנו נפלאות לעתיד לבוא.

אראנו – הראוי אראך; וכן ויאכילהו מחלב חטה ומצור דבש אשביעך (סוף מזמור פ״א), ורבים כמו כן.

תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קרא ב׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(טז) יִרְא֤וּ גוֹיִם֙ וְיֵבֹ֔שׁוּ מִכֹּ֖ל גְּבוּרָתָ֑ם יָשִׂ֤ימוּ יָד֙ עַל⁠־פֶּ֔ה אׇזְנֵיהֶ֖ם תֶּחֱרַֽשְׁנָה׃

The nations will see and be ashamed of all their might. They will lay their hand on their mouth. Their ears will be deaf.

תרגום יונתןילקוט שמעוניאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

יֶחֱזוּן עַמְמַיָא וְיִבְהֲתוּן מִכָּל גְבוּרְתְּהוּן יְשַׁווּן יְדֵיהוֹן עַל פּוּמְהוֹן וְאוּדְנֵיהוֹן יִתְחַרְשָׁן.

יראו גוים ויבשו מכל גבורתם ישימו יד על פה אזניהם תחרשנה – ילחכו עפר כנחש כזוחלי ארץ. אמר האלהים אם עשיתם רצוני כשם שביישתי לנחש ואררתי אותו שנאמר ארור אתה מכל הבהמה כך אני עתיד לאררן ולביישן שנאמר יראו גוים ויבושו וגו׳, וכשאין אתם עושים רצוני כשם שנתגרה הנחש באדם וחוה לאבדם מן העולם כך אני מגרה בכם עובדי אלילים שנמשלו כנחשים שנאמר קולה כנחש ילך, וכן הוא אומר אם ישוך הנחש בלוא לחש שלא אשמע תפלה שיתפללו עליהם כשם שאמר לירמיה ואתה אל תתפלל בעד העם הזה וכתיב כי הנני משלח בכם נחשים צפעונים וגו׳.

יראו – דברי השם, אז יהיה כן.

ישימו יד על פה – שלא להשיב {ל}⁠ישראל, וכאילו אזניהם תחרשנה לפניהם, שאינם שומעים, כענין ואני כחרש לא אשמע וגו׳ (תהלים ל״ח:י״ד).

יראו גוים – הגוים שיאספו על ירושלם עם גוג ומגוג יראו הנפלאות ויבושו מכל גבורתם שבטחו על גבורתם לבא על ירושלם.

ישימו יד על פה – שלא יהיה להם מענה.

אזנים תחרשנה – שיהיו מבוהלים ממה שישמעו מטוב ישראל הרחוקים מארצם.

ואז יראו גוים ויבושו מכל גבורתם רוצה לומר הגוים הנאספים על ירושלם יראו אותם הנפלאות יבושו ויבהלו מכל גבורתם אשר בטחו בה לבוא על ירושלם איך לא עמדה להם והיו לשמה כרגע, ולכן ישימו יד על פה שלא יהיה להם מענה ואזניהם של הרחוקים תחרשנה ממה שישמעו בטוב ישראל והצלחתם וחורבן אויביהם.

תחרשנה – מלשון חרש שאינו שומע.

מכל גבורתם – שלא עמדה להם להתחזק על ישראל.

ישימו יד וגו׳ – ר״ל לא יוכלו לדבר מרוב תמהון.

אזניהם תחרשנה – ר״ל לא יאבו לשמוע מרבית הצלחת ישראל שהיא להם לעגמת נפש וכאלו תחרשנה אזניהם לבל יוכלו לשמוע.

יראו עד שהגוים שיראו זאת בעיניהם יבשו מכל גבורתם – שיראו שגבורתם הבל וריק אחר שה׳ עושה נפלאות ולא בכח יגבר איש, ישימו יד על פה בל ידברו דבר, כי לא יוכלו לבטא בשפתים הנוראות האלה שיהיו למעלה משכל האנושי, אזניהם – ר״ל ולא ישימו יד על אזן כמו ביציאת מצרים שנאמר שמעו עמים ירגזון, כי אזניהם תחרשנה – והנמשל שלא למשמע אזן ישמעו רק בעיניהם יראו את מעשה ה׳ ונפלאותיו.

מכל גבורתם – כי נתגברו על עם נתון בידם אסור בזיקים.

ישימו וגו׳ – ולא יתפארו.

תחרשנה – תֵעָשֵינָה חרשות מחוזק קול שמועת גאולת ישראל.

תרגום יונתןילקוט שמעוניאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יז) יְלַחֲכ֤וּ עָפָר֙ כַּנָּחָ֔שׁ כְּזֹחֲלֵ֣י אֶ֔רֶץ יִרְגְּז֖וּ מִמִּסְגְּרֹֽתֵיהֶ֑ם אֶל⁠־יְהֹוָ֤הי״י֤ אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ יִפְחָ֔דוּ וְיִֽרְא֖וּ מִמֶּֽךָּ׃

They will lick the dust like a serpent. Like crawling things of the earth they shall come trembling out of their dens. They will come with fear to Hashem our God, and will be afraid because of You.

תרגום יונתןרש״יר״י קרא ב׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

יִשְׁתַּטְחוּן עַל אַפֵּיהוֹן עַל אַרְעָא כְּחִוְיָא כְּזַחֲלֵי עַפְרָא יְזוּעוּן מִבִּרְנְיָתֵיהוֹן מִן קֳדָם יְיָ אֱלָהָנָא יִתַּבְרוּן וְיִדַחֲלוּן מִן קֳדָמָךְ.

כזוחלי ארץ – הם נחשים הזוחלים על גחונם בעפר הארץ.

ירגזו ממסגרותיהם – יחרדו מרוב דוחק איסוריהם ומסגר כלאם.

as those who crawl on the earth – They are snakes, which crawl on their bellies on the dust of the earth.

They shall quake from their imprisonment – They shall quake because of the extreme narrowness of their imprisonment and the confinement of their captivity.

כזחלי ארץ ירגזו ממסגרותיהם – פת׳: מפלטין שלהם שהם נסגרין בו.

ממסגרותיהם – ממקום שהם נסגרים בפלטרין שלהם.

אל ה׳ אלהינו יפחדו ויראו ממך – תירג׳: מן קדם ה׳ אלהינו וידחלון מן קדמך, כלומר: ויראו מפני ישראל.

ילחכו – להשתחות לישראל.

כזוחלי – הרמשים, שיפחדו בני אדם מהם, כדרך האמים, מגזרת זחלתי^א ואירא (איוב ל״ב:ו׳).

ממסגרותיהם – הם ארמוניהם.

א. כן תוקן בגילין בכ״י לונדון 24896.

ילחכו עפר כנחש – להשתחוות לישראל. כענין אפים ארץ ישתחוו לך וגו׳ (ישעיהו מ״ט:כ״ג). וכן הוא אומר ואויביו עפר ילחכו (תהלים ע״ב:ט׳).

לפי שיפחדו ויסגרו ממסגרותיהם – וממבצריהם וממי יפחדו, אל י״י אלהינו יפחדו.

ילחכו עפר כנחש – עפר רגלי ישראל ילחכו כמו הנחש ההולך על גחונו שלוחך עפר שהוא מאכלו.

כזוחלי ארץ – כפל הענין במילות שונות כי הנחשים זוחלי ארץ הם שהולכים על בטנם.

או פירוש שאר המינים שהם זוחלי ארץ כתולעים וכיוצא בהם כן ישתטחו לפני ישראל.

ירגזו ממסגרותיהם – אותם שיסגרו בעריהם מפחד ישראל שם ירגזו.

אל י״י אלהינו יפחדו – כי ידעו כי אין זולתו.

ויראו ממך – כנגד ישראל יראו חסר יו״ד פ״א הפעל ויו״ד האיתן נמשכת בגעי״א.

ואמנם אומרו ילחכו עפר כנחש פירש הרב רבי אברהם בן עזרא להשתחוות לישראל כזוחלי הרמשים וגם אותם האומות שלא יבאו שמה יהיה כל כך פחדם שירגזו ממסגרותיהם ואולי אמר ילחכו עפר כנחש מספר מפלתם במלחמה שיפלו ארצה מדוקרים חללי חרב ויפרכסו שם וילחכו עפר כזוחלי ארץ שהם הרמשים והתולעים ההולכים על בטנם כן יקרה להם בנופלם חללים בשדה, ואז יכירו וידעו כי רע ומר היה להם מה שהרעו לישראל בגלותם לפי שהשם יתברך באותו עון יקח מהם נקמתו וזהו אומרו ירגזו ממסגרותיהם רוצה לומר ירגזו אותם החללים מסבת המסגרות והגליות שעשו לישראל, וכבר ידעת שהגלות נקרא מסגר כמו שנאמר (ישעיה כד, כב) וסוגרו על מסגר, ומרוב ימים יפקדו וידעו שכל זה הוא להם עונש אלהי ולכן אל ה׳ אלהינו יפחדו וגם ייראו ממך ר״ל ישראל כי יפול פחדם עליהם לדור ודור עד עולם.

ובמכילתא (בשלח שירתא פ״ח) דרשו כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות מה שלא הראתי לאבות נסים שעשיתי עם האבות כתיב (שמות טו, יא) נורא תהלות עושה פלא ונסים וגאולות שאני עתיד לעשות עם הבנים כתוב אראנו נפלאות, ועליהם דוד אומר (תהלים עב, יח) ברוך ה׳ אלהים אלהי ישראל עושה נפלאות לבדו. רצו בזה שעם היות שיהיו הנסים העתידין ממין נסי מצרים הנה יהיו יותר רבים מהם ולכן נסי מצרים כינה אותם הכתוב בשם פלא שהוא לשון יחיד ועל העתידים אמר נפלאות בלשון רבים, וכן דרשו בילמדנו (ילקו״ש ח״ב רמז רעט) ילחכו עפר כנחש אמר הקב״ה כשם שביישתי לנחש ואררתי אותו בעבור האדם שנאמר (בראשית ג, יד) ארור אתה מכל הבהמה כך אני עתיד לארר ולבייש את א״ה שנאמר יראו גוים ויבושו וכשאין ישראל עושין רצוני כשם שנתגרה הנחש באדם ובחוה ואבדם מן העולם כך אני אגרה בכם אומות העולם שנמשלו לנחשים שנאמר (ירמיה כו, כב) קולה כנחש ילך, וכן הוא אומר (קהלת י, יא) אם ישך הנחש בלא לחש שלא אשמע תפלה למי שיתפלל כשם שאמרתי אל ירמיהו (ירמיה יא, יד) ואתה אל תתפלל בעד העם הזה וכתיב (שם ח, יז) הנני שולח בכם את הנחשים צפעונים. ויהיה כפי הדרש הזה ענין הכתוב שיקרה ביום ה׳ העתיד לאותם האומות כמו שקרא לנחש בימי אדם הראשון שהוא היה סבה לכל רעתו ונתקלל עליו לאכול את עפר הארץ כן המה מפני מה שהרעו לישראל תהיה הכנעתם ושפלותם כל כך שילחכו עפר כנחש וכזוחלי ארץ.

ויראו ממך – חסר יו״ד פ״א הפעל ויו״ד האיתן נמשכת בגעיא רד״ק ובמסורה וייראו ה׳ ד׳ מלא וחד חסר נחש חסר וסימניהון בלשון תרגום מסרתי בישעיה סי׳ נ״ט.

ילחכו – ענין לקיקה בלשון כמו ועפר רגליך ילחכו (ישעיהו מ״ט:כ״ג).

כזוחלי – ענין נגירה והזלה בארץ ובדרז״ל כל הימים מטהרים בזוחלין (בבלי שבת ס״ט) ויקרא הנחש כן לפי שאין לו רגלים והלוכו נראה כזוחל ונגרר וכן חמת זוחלי עפר (דברים ל״ב:כ״ד).

ירגזו – ענין חרדה.

ממסגרותיהם – מלשון סגירה.

אל ה׳ – את ה׳.

ילחכו עפר כנחש – ר״ל אפים ארץ ישתחוו לישראל ויהיה נראה כאלו מלחכים עפר רגליהם כנחש הזה שמלחך את העפר כי זהו לחמו.

כזוחלי ארץ – הם הנחשים ההולכים על גחון ונראים כזוחלים וכפל הדבר במ״ש.

ירגזו ממסגרותיהם – יחרדו ממה שסגרו את ישראל בבתי כלאים עוד משלו בהם כי ידאגו מן הנקם.

אל ה׳ וגו׳ – יפחדו את ה׳ וגם יראו ממך אתה ישראל.

יפחדו ויראו – הפחד היא מעצם בלתי ידוע, והיראה הוא מדבר ידוע (ישעיהו נ״א י״ג, תהלות כ״ז א׳).

ילחכו עפר כנחש – ומוסיף כזוחלי ארץ – כי הנחש ירים ראשו לפעמים, ומוסיף ירגזו ממסגרותיהם – שלא יהיה כזוחל שיוכל לזחול לכל מקום שרוצה, כי הם יהיו סגורים בעריהם מפני הפחד שיפול עליהם, והפחד הזה לא יהיה מפני מלחמה והרג רב רק אל ה׳ אלהינו יפחדו מפני גדלו ורוממתו, ועי״כ ויראו ממך כי ה׳ אתך.

ילחכו – ילכו בקומה שוֹחָה עד עפר, תחת שלפנים התגאו והלכו בקומה זקופה.

ירגזו ממסגרותיהם – יסגרו במחלות עפר, וגם שם לבם ירגז ולא יבטח.

יפחדו ויראו – זה ואין צריך לומר זה; ואדם מתפחד ירגז לא בלבד מחמת הסכנה שעיניו רואות (ירא⁠־ראה), רק מוסיף בדעתו חלחלה על סכנה היכולה לאיים עליו והוא חוזה אותה בעיני שכלו (פחד, הפ״א בו נוספת, חד-חז).

תרגום יונתןרש״יר״י קרא ב׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יח) מִי⁠־אֵ֣ל כָּמ֗וֹךָ נֹשֵׂ֤א עָוֺן֙ וְעֹבֵ֣ר עַל⁠־פֶּ֔שַׁע לִשְׁאֵרִ֖ית נַחֲלָת֑וֹ לֹֽא⁠־הֶחֱזִ֤יק לָעַד֙ אַפּ֔וֹ כִּֽי⁠־חָפֵ֥ץ חֶ֖סֶד הֽוּא׃

Who is a God like You, who pardons iniquity, and passes over the disobedience of the remnant of His heritage? He doesn't retain His anger forever, because He delights in loving kindness.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

מדות הרחמים והדין – שמות כ׳:ד׳-ה׳, שמות ל״ד:ו׳-ז׳, במדבר י״ד:י״ח, דברים ה׳:ח׳-ט׳, דברים ז׳:ט׳-י׳, ירמיהו ל״ב:י״ח, יואל ב׳:י״ג, יונה ד׳:ב׳, נחום א׳:ב׳-ג׳, תהלים פ״ו:ט״ו, תהלים ק״ג:ח׳, תהלים קמ״ה:ח׳, דניאל ט׳:ד׳, נחמיה א׳:ה׳, נחמיה ט׳:י״ז

לֵית בַּר מִנָךְ אַתְּ הוּא אֱלָהָא שָׁבֵיק לְעַוְיָן וּמַעֲבַר עַל חוֹבִין לִשְׁאָרָא דְאַחֲסַנְתֵּיהּ לָא מוֹרִיךְ לְעַלְמִין רוּגְזֵיהּ אֲרֵי רָעַי לְאַיְטָבָא הוּא.

מי אל כמוך נושא עון – אמר רבא כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו, שנאמר נשא עון ועובר על פשע למי הוא נושא עון למי שעובר על פשע. רב הונא בריה דרבי יהושע חלש על רב פפא לשיולי ביה חזא דחלשא ליה עלמא אמר עבידו לי זודתא, לסוף אתפח כו׳, אמרו ליה מאי חזית, א״ל אין הכי הוה, אמר להו להקב״ה הואיל ולא מוקי במיליה לא תוקמון בהדיה שנאמר נושא עון ועובר על פשע כו׳.

לשארית נחלתו – א״ר אחא בר חנינא אליה וקוץ בה לשארית נחלתו ולא כל נחלתו למי שמשים עצמו כשירים. בית הלל אומרים בינונים רב חסד מטה כלפי חסד היכי עביד, רבי אליעזר אומר כובש שנאמר ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו, רבי יוסי בר חנינא אומר נושא שנאמר נושא עון ועובר על פשע, תאנא דבי רבי ישמעאל מעביר ראשון ראשון וכך היא המדה, אמר רבא ועון עצמו אינו נמחק דאי איכא רובא עונות מיחשב בהדייהו.

נושא עון – א״ר יוסי בר׳ חנינא נושא עונות אין כתיב כאן אלא נושא עון, הקב״ה חוטף שטר אחד מן העבירות והזכיות מכריעות. א״ר אלעזר ולך ה׳ חסד ואי לית ליה את יהיב מדילך, הא דעתיה דרבי אליעזר ורב חסד מטה כלפי חסד, רבי הונא בש״ר אבהו אמר הקב״ה אין לפניו שכחה ובשביל ישראל נעשה שכחן מה טעם נשא עון נשא כתיב, וכן דוד הוא אומר נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה.

רמז תקס

לפי שאמר משה לישראל דברים קשים מזי רעב ולחומי רשף, מחוץ תשכל חרב, ובחורב הקצפתם, ממרים הייתם, חזר ואמר להם דברים של נחומים וזאת הברכה, וכן אתה מוצא ביואל שאמר להם תחלה דברים קשים ההיתה זאת בימיכם, עליה לבניכם ספרו, יתר הגזם אבל הארבה, חזר ואמר להם דברים של נחומים ושלמתי לכם את השנים, וממנו למדו כל הנביאים, וכן הושע תחלת דבריו אמר תן להם ה׳ מה תתן תן להם רחם משכיל, חזר ואמר להם דברי נחומים ילכו יונקותיו, ישובו יושבי בצלו, ארפא משובתם, אהיה כטל לישראל, וכן עמוס אמר שמעו את הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שומרון העושקות דלים, חזר ואמר להם דברי נחומין הנה ימים באים נאם ה׳ ונגש חורש וגו׳, וכן מיכה [בתחלה א״ל דברים קשים בפשע יעקב כל זאת וגו׳ ולבסוף] אמר להם מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע וגו׳ ישוב ירחמנו וגו׳ תתן אמת ליעקב. וכן ירמיה אומר והשבתי מערי יהודה ומחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה, וחזר וא״ל דברי נחומים אז תשמח בתולה במחול. יכול משאמר להם דברי נחומים חזר ואמר להם דברי תוכחות ת״ל ככה תשקע בבל ולא תוסיף הרי משאמר להם דברי נחומים לא חזר ואמר להם דברי תוכחות.

ואז ישבחו ישראל הקב״ה, ויאמרו: מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע שלא החזיק לעד אפו – אלא אם כעס עלינו, שב וריחם אותנו, שהרי חפץ חסד הוא.

מי – אז ידברו הגוים.

או: ידבר על לשון אנשי הגלות המבקשים מהשם לסלוח להם, אין אל שיעשה טוב לנחלתו, טוב כמוך.

נשא עון – מסלק עון מנגד עיניו,

ועובר על פשע – כאילו אינו רואהו לפניו ואינו פוגע בו לשום אל לבו.

לשארית נחלתו – הנשארים מגלות סנחרב.

מי אל כמוך – דברי הנביא כנגד האל יתברך.

לשארית נחלתו – לאותם שישארו בבוא הגואל.

לא החזיק לעד אפו – אף על פי שהיו חייבים שלא יצאו מהגלות לרוע מעשיהם שעשו לא יפנה לעד אל מעשיהם.

כי חפץ חסד הוא – כמו שכתוב בתורה ורב חסד וחסדו יגבר על חטאיהם כשיגיע זמן הגאולה.

ושבח הנביא לש״י על זה באומרו מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע רוצה לומר שלא היו ישראל ראוים לצאת מהגלות מפאת עצמם וזכותם כי עמוסי עונות יהיו גם באותו זמן אבל הוא יתברך ישא עונם ויעבור על פשעם להיותם שארית נחלתו ובראותו שדי להם בגלות הארוך אשר סבלו לא יחזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא.

נושא – ענין מחילה כמו נשאת עון עמך (תהלים פ״ה:ג׳).

החזיק – ענין אחוזה.

מי אל כמוך – חזר הנביא לשבח לה׳ על ייעוד הטובה ואמר מי אל כמוך נושא עון וגומר כאומר הנה משורת הדין אין אנו ראויים לכל הטובה ההיא כי אנו מלאי עון אבל מי הוא אל כמוך המוחל את העון.

ועובר על פשע – ר״ל אינו עומד על הפשע להשגיח בו לשלם עליו גמול אלא עובר על הפשע והולך להלאה כאלו לא יראנה.

לשארית נחלתו – לאותם שנשארו מחבלי משיח.

לא החזיק וגו׳ – אף כשהוא כועס אינו אוחז אפו עד עולם כי הוא חפץ חסד ולכן יתרצה על הכעס.

אל – הוא שם הקריאה, אתה אל! מי כמוך.

נשא – משתתף עם נשיאת משא שסובל את העון, והכובש עון יכניע את העון בל יתרומם ולא יהיה למשא עליו, והעובר על פשע, בל ישגיח בו כלל.

מי אל כמוך – בסיום דבריו יתן הודיה להשם על סליחת העונות שישא ה׳ פשע עמו, אומר אתה אל! מי כמוך, נושא עון ר״ל הגם שתחלה יסרתם בעונם, אבל לשארית נחלתו להדור שישארו בקץ הימין להם הוא נושא עון ועובר על פשע – והנה בי״ג מדות אמר נושא עון ופשע וחטאה שהנשיאה הוא שישא ויסבול אותו ולא יעניש עליו ובכ״ז הוא שמור אצלו לעת מצוא, כמ״ש ונקה לא ינקה, ובזמן העתיד יהיה שינוי שאת הפשע שהוא המרד שאינו עון, ר״ל שלא נעשה ע״י מינות ועוות השכל יעביר לגמרי, ורק את העון לא יעביר מן המציאות וישאר כמו שהיה מקודם שהיה נושא וסובל אותו ולא העבירו, והנה מדת ארך אפים נסתבב ע״י שנושא עון ופשע ואינו מעבירו לגמרי רק שסובל אותו ומאריך אף שלא להעניש תיכף, ולעתיד שאת הפשע יעביר לגמרי לא ימצא מדת ארך אפים רק על העון שאותו לא יעביר רק ישא אותו ויאריך אף, ובזה הוסיף לא החזיק לעד אפו – שגם על העון שעליו מאריך אפים והעון שמור אצלו, לא יחזיק את האף לעד, וזה יהיה ע״י שני מדות אחרות שיתעוררו שהם מדת רחום ומדת רב חסד, ועל זה אמר כי חפץ חסד הוא וימחול מצד החסד, וגם.

נשא – ונוטל ממקומו העון, או סובלו בלי חרות אפו על המעוות.

ועבר על פשע – רומסו ברגליו כדבר אין בו ערך.

לא החזיק וגו׳ – מרפה ממנו ועוזבו.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יט) יָשׁ֣וּב יְרַחֲמֵ֔נוּ יִכְבֹּ֖שׁ עֲוֺנֹתֵ֑ינוּ וְתַשְׁלִ֛יךְ בִּמְצֻל֥וֹת יָ֖ם כׇּל⁠־חַטֹּאותָֽם׃

He will again have compassion on us. He will tread our iniquities under foot; and You will cast all their sins into the depths of the sea.

תרגום יונתןר״י קרא א׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

יְתוּב מֵימְרִי לְרָחֲמָא עֲלָנָא וְיִכְבּוֹשׁ עַל חוֹבָנָא בִּרְחִמְתֵּיהּ וְיִרְמֵי לְעוּמְקֵי יַמָא כָּל חֲטָאֵי יִשְׂרָאֵל.

יכבוש עונותינו – פתרונו: יעלים עונותינו.

ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו – פתרונו: מעלים כל עונותינו, וכאלו הוא משליך במצולות ים כל חטאותם – של ישראל.

ישוב – מלת הוא תשרת אחרת, והוא ישוב ירחמנו.

וטעם יכבוש, הפך דברי עוונות גברו מני, שלא ימשלו בנו עוד.

ומ״ם חטאתם שבה אל שארית נחלתו, והוא הזכיר עון ופשע וחטאת.

יכבוש – שלא יראו.

במצולות – כאילו במצולות שלא יעלו על לבו.

ישוב – אמר ישוב ירחמנו ואמר ותשליך כן דרך המקרא במקומות רבים לנכח ושלא לנכח בפסוק אחד וכן אמר עונותינו ואמר חטאתם יכבוש כאדם שכובש דבר תחת רגליו שלא יראה וזהו שאמר ותשליך במצולות ים.

נושא – כאדם שמסלק דבר ממקומו.

במצולות – בשורק הצד״י והמצולה הוא עומק הים.

וכן דרכו לעשות חסד בכל דור ודור ולכן ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו, ובעבור שהיה זה לעתים רחוקות ולא בימי הנביא לכן אמר בלשון נסתר ותשליך במצולות ים כל חטאתם רוצה לומר שלאותו דור שתהיה הגדולה בימיהם, וזכר אם כן שלשת הסוגים פשע ועון וחטאת שכולם יכפר.

יכבש – מתחלפת בין מלא לחסר בס׳ אחד כ״י מסור עליו לית וחסר.

במצולות ים – בסמוך בשור הצר״י ובמוכרת בחולם כמ״ש בפ׳ בשלח.

כל חטאתם – במקצת ספרים כתוב חטאותם מלא אל״ף וא״ו ואולם כפי המסורת שנמסרו בפ׳ קרח ובישעיה נ״ח במ״ג כתיב באל״ף לבד.

יכבוש – ענין תפישה בחזקה כמו ויכבשום לעבדים (ירמיהו ל״ד:י״א).

במצלות – ענין עומק כמו ואת רודפיהם השלכת במצולות (נחמיה ט׳:י״א).

ישוב ירחמנו – כאשר מאז.

יכבוש – יתפוש בחזקה את עונותינו למען לא יהיו נפרעין מאתנו גמול העונש.

ותשליך וגו׳ – ר״ל לא תזכור לענוש עליהם כאלו השלכתם בעומק הים שאינם נראים.

ישוב ירחמנו וימחול מצד הרחמים, וע״י המדות האלה יכבוש עונותינו – לא ישא את העון כמשא וסבל, רק יכבוש אותו שלא יגיע שום עונש עליו בעתיד, (וכבר ידעת בפלוגתא חד אמר כובש וחד אמר נושא, ועון עצמו אינו נמחק), ותשליך במצולות ים כל חטאתם אבל החטא שהוא הבא בשוגג או בסבת התאוה שלא מצד המרד או המינות תשליך אותו במצולות ים שלא ימצא כלל.

יכבוש – במקום שיסתרו שם (כבש בלשון ארמי סתר, הני כבשי דרחמנא, תלמוד בבלי ברכות י׳).

תרגום יונתןר״י קרא א׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(כ) תִּתֵּ֤ן אֱמֶת֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב חֶ֖סֶד לְאַבְרָהָ֑ם אֲשֶׁר⁠־נִשְׁבַּ֥עְתָּ לַאֲבֹתֵ֖ינוּ מִ֥ימֵי קֶֽדֶם׃

Be true to Yaakov,⁠¹ faithful to Avraham,⁠² as You swore to our fathers from days of old.

1. to Yaakov | לְיַעֲקֹב – It is possible that only Avraham and Yaakov are mentioned by name since they, more than Yitzchak, stand in for all of Israel (Avraham, being the first of the forefathers, and Yaakov since the nation emerges from him and is called by his name, Yisrael). Elsewhere, too, these two ancestors are paired together (see Yeshayahu 41:8, 63:16 and Tehillim 105:6). Alternatively, Yitzchak is omitted since he never received a direct promise of land and seed, but rather was told that Hashem would fulfill to him the oath made to Avraham (Bereshit 26:3). Cf. Radak that Yitzchak is included in the word "fathers".

2. Be true to Yaakov, faithful to Avraham | תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב, חֶֽסֶד לְאַבְרָהָם – More literally: "Give truth to Yaakov, faithfulness to Avraham", the connotation being that Hashem should keep His promises to the forefathers. Cf. Metzudat David that the prophet requests that Hashem be true to His promises to Yaakov due to the faithfulness of Avraham. Alternatively, "חֶֽסֶד" here takes the meaning "kindness", and see R"Y Kara that the prophet requests that Hashem be faithful to Yaakov by fulfilling the kindnesses He promised to Avraham.

תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

תִּתְיְהֵיב קוּשְׁטֵיהּ דְיַעֲקֹב לִבְנוֹהִי כְּמָא דְקַיֵמְתָּא לֵיהּ בְּבֵית אֵל טַבְוָת אַבְרָהָם לְזַרְעֵיהּ בַּתְרוֹהִי כְּמָא דְקַיֵמְתָּא לֵיהּ בֵּין בַּתְרַיָא תִּדְכַּר לָנָא עֲקֵידַת יִצְחָק דְאִתְעֲקֵד עַל גַבֵּי מַדְבְּחָא קֳדָמָךְ תַּעֲבֵיד עִמָנָא טַבְוָן דְקַיֵמְתָּא לְאַבְהָתָנָא מִיוֹמֵי קֶדֶם.

תתן אמת ליעקב – ת״י תתיהב קושטיה דיעקב לבנוהי כמה דקיימתא ליה בבית אל טבות אברהם לזרעיה בתרוהי כמה דקיימתא ליה בין בתריא תדכר לנא עקידת יצחק תתן לנו באמת אשר הבטחת ליעקב האמת לנו דבריך אשר הבטחת ליעקב כי לא אעזבך (בראשית כ״ח:ט״ו).

חסד לאברהם – שכר חסד אשר לאברהם אשר צוה לבניו לשמור דרך י״י לעשות צדקה ומשפט (בראשית י״ח:י״ט) ולכך לא נאמר וחסד אלא חסד האמת שתאמת לנו את הבטחת יעקב היא תהיה תשלום גמול חסדו של אברהם.

אשר נשבעת – בעקידתו של יצחק בי נשבעתי נאם י״י יען אשר עשית וגו׳ (בראשית כ״ב:ט״ז).

You shall give the truth of Jacob – Jonathan paraphrases: You shall give the truth of Jacob to his sons, as You swore to him in Bethel; the loving-kindness of Abraham to his seed after him, as you swore to him 'between the parts.' You shall remember for us the binding of Isaac, etc. Give us the truth that You promised Jacob. Cause to come true Your word that You promised Jacob: "For I will not forsake you" (Bereshit 28:15).

the loving-kindness of Abraham The reward for the loving-kindness of Abraham, [out of] which he commanded his sons to keep the way of the Lord: to perform righteousness and justice. Therefore, it does not say, "And the loving-kindness,⁠" but "the loving-kindness.⁠" The truth – that you will make come true the promise to Jacob – that will be the payment of the reward for Abraham's loving-kindness.

which you swore – at the binding of Isaac, "I swore by Myself, says the Lord, that because you did this thing, etc.⁠" (Bereshit 22:16).

תתן אמת ליעקב – שתאמת ותשמור לו את הברית ואת החסד אשר¹ נשבעת לאברהם. וכן הוא אומר: כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך י״י לעשות צדקה ומשפט למען הביא י״י על אברהם את אשר דבר עליו (בראשית י״ח:י״ט), שפתרונו למען הביא י״י על זרעו את אשר דיבר עליו.

1. השוו ללשון הפסוק בדברים ז׳:י״ב.

תתן אמת ליעקב חסד לאבר׳ – פת׳: הבטחתך לזרעו של יעקב כאשר נשבעת לאברהם: כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים וירש זרעך את שער אויביו (בראשית כ״ב:י״ז).

תתן אמת ליעקב חסד לאברהם – פתרונו: האמת חסד ליעקב – הם ישראל, שנקראו עם של יעקב. חסד שהבטחת לאברהם, אשר נשבעת לו בעקידתו של יצחק, דכתיב: בי נשבעתי נאום ה׳ (בראשית כ״ב:ט״ז).

תתן – יעקב הוא אבינו לכולנו לבדנו, כי לא יתערבו גוים אחרים עמנו. על כן כתוב: אלהי ישראל, אבינו לכולנו. ולא הזכיר יצחק, כי גם הוא אבי אדום. ובעבור כי אברהם החל לקרא בשם י״י^א (בראשית י״ב:ח׳) הפך אבותיו הקרובים אליו. והשם כרת עמו^ב ברית בתחלה, על כן הזכיר לאברהם ולא הוצרך להזכיר יצחק.

והטעם: תתן אמתך ליעקב. ומה היא, אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם.

א. כן בכ״י וטיקן 75. בכ״י לונדון 24896 הושמטו מלות: בשם י״י.

ב. כן בכ״י וטיקן 75. בכ״י לונדון 24896: עמנו.

תתן אמת – תקיים ליעקב חסד של אברהם

אשר נשבעת לאבותינו – אותו החסד ותקיימהו ליעקב.

תתן אמת ליעקב – החסד הוא לאברהם שנתן לו בחסדו הארץ ולבניו אחריו ובניו הם בני יעקב והאמת הוא ליעקב כי אחר שנתנה לאברהם ולבניו האמת הוא לקיים המתנה לבניו כי הוא אלהי האמתי ולא ישוב דבריו הטוב אחור.

אשר נשבעת לאבותינו – כלל שלשת האבות אברהם יצחק ויעקב כי לשלשתם נשבע.

וסיים: תתן אמת ליעקב חסד לאברהם. ובאור ענינים יש בזה, אשר אוצר י״י יבוא.

ואמנם אומרו תתן אמת ליעקב חסד לאברהם הוא מאמר צריך מאד אל פירוש אם למה זכר יעקב ואברהם ולא זכר יצחק, ואם למה בכתוב הזה זכר יעקב קודם אברהם, ואם למה ייחס האמת ליעקב והחסד לאברהם וידוע שלכולם עשה חסד וייעד ייעודים שיפול ויצטרך בקיומם האמת, ואם גם כן למה אמר בזה לשון תתן והיה לו לומר כמו שאמר משה זכור לעבדיך לאברהם ליצחק וליעקב אשר נשבעת להם בך. ויונתן תרגם תתן קושטא דיעקב לבנוהי כמא דקיימת ליה בבית אל טובא דאברהם לזרעוהי בתרוהי כמא דקיימת ליה בין בתריא תדכר לנא עקידת יצחק בר אברהם דאתעקד על גבי מדבחא קדמך כען תעביד עמנא טבוון וקשוט דקיימת מיומי קדם, הנה ביאר שזכר יצחק בא במאמר אשר נשבעת לאבותינו שהיא העקדה שמתיחד ליצחק הנעקד ולאברהם העוקד אבל לא נתן טעם לשאר הדברים אשר העירותי. ורש״י כתב האמת לנו דברך אשר הבטחת ליעקב, ותן שכר על החסד אשר עשה אברהם אשר צוה את בניו לשמור את דרך ה׳ לעשות צדקה ומשפט לכך לא נאמר וחסד אלא חסד לאברהם, האמת שתתאמת לנו הבטחת יעקב היא תהיה תשלום גמול חסדו של אברהם כאשר נשבעת בעקידתו של יצחק בי נשבעתי נאם ה׳ כי יען אשר עשית את הדבר הזה.

והרב רבי אברהם בן עזרא כתב תתן אמת ליעקב כי הוא אבינו לכולנו ולא הזכיר יצחק כי גם הוא אבי אדום ובעבור כי אברהם החל לקרא בשם ה׳ הפך אבותיו הקרובים אליו והשם יתברך כרת עמו ברית בתחילה על כן הזכיר לאברהם ולא הוצרך להזכיר יצחק והטעם תתן אמתך ליעקב ומהו אשר נשבע לאבותינו מימי קדם. והרב רבי דוד קמחי פירש החסד הוא לאברהם לפי שנתן לו בחסדו את הארץ ובניו הם בני יעקב והאמת הוא ליעקב כי אחרי שנתנה לאברהם ולבניו האמת הוא לקיים אותה מתנה לזרע יעקב שהם בניו.

והיותר נכון בעיני הוא שראה הנביא שבמראת הסולם גילה הקדוש ברוך הוא ליעקב גלות בניו וגאולתם כי באומרו (בראשית כח, יד) והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה רמז אל הגלות שבו יהיו שפלים כעפר הארץ ויהיו פזורים ופרוצים לכל הפאות, ובאומרו אחריו ונברכו בך כל משפחות האדמה רמז לגאולה, גם באומרו והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך רמז לו אל הגלות באומרו והשיבותיך אל האדמה הזאת רמז לו אל הגאולה, ולכן עשה הנביא הזה יסוד תפלתו במראת יעקב באומרו תתן אמת ליעקב כאלו אמר ואז יתאמת מה שאמרת ליעקב, ולפי שמאברהם יצא ישמעאל והאשורים והם עתידים להיות בשלום עם ישראל כמו שביאר זה הנביא למעלה לכן אמר שכאשר יתן אמת ליעקב בגאולת זרעו יעשה חסד לאברהם בשהאשורים בני קטורה שיצאו ממנו ובני ישמעאל יקבלו תורת ה׳ ויהיו נכנעים לישראל, אבל לא זכר יצחק לפי שעשו אשר יצא ממנו לא יהיה לו חלק ונחלה בתורת ה׳ ולא בשלום ישראל כי לא יהיה שריד לבית עשו, ובכלל אמר בכל מה שתעשה עמנו מהטובה כבר נשבעת עליו לאבותינו מימי קדם: הנה התבאר למה זכר מהאבות אברהם ויעקב ולא זכר יצחק, ולמה זכר יעקב ראשונה קודם אברהם, ולמה ייחס האמת ליעקב והחסד לאברהם, ומה ענין תתן, ועם זה נשלם פירוש הנבואה הזאת: נשלם ספר מיכה תהלה לאל יתברך:

חסד לאברהם – חד מן א״ב ב׳ ב׳ לא נסבין וא״ו בריש תיבותא ומטעין בהון וסימן במסרה רבתא את וא״ו. (א״ה אבל רש״י נתן טעם לשבח למה נאמר חסד בלא וא״ו בריש תיבותא).

(סיום)

ה׳ ירחמנו ויראה בעניינו לכלה הפשעים ולהתם חטאות ולכפר עונות ולהביא צדק עולמים במהרה בימינו אמן.

תתן וגו׳ – ר״ל האמת לנו דברך אשר הבטחת ליעקב כמ״ש ופרצת ימה וקדמה וגו׳ (בראשית כ״ח:י״ד).

חסד לאברהם – ר״ל היא תהיה תשלום גמול חסדו של אברהם וכאשר נשבעת לאבותינו מימי קדם בעקידתו של יצחק כמ״ש בי נשבעתי וגו׳ וירש זרעך את שער אויביו (בראשית כ״ב:י״ז).

תתן – אחר שחשב כל המדות בא אל מדת אמת ומדת נוצר חסד לאלפים, ואמר שמדת אמת הוא שתקיים הבטחתך, תתן האמת וההבטחה שהבטחת ליעקב שהבטיחו והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה, שר״ל אחרי הגלות שתדבק לעפר נפשם אז יקום לעזרה למו ויפרצו בנחלה בלי מצרים ותקיים הבטחה זו מצד מדת אמת שלך, וגם תתן החסד שהבטחת לאברהם (שאל אברהם לא נתחייב עדיין מצד הבטחה קודמת ונקרא חסד, ואל יעקב שכבר נתחייב לקיים השבועה שנשבע לאברהם ויצחק נקרא אמת) עד שתשמור אשר נשבעת לאבותינו הגם שהשבועה היא מימי קדם תצור חסד לאלפים.

אמת – צדקה מופרזת שכל שומעה יודה עליה ויאמר אמת! בלי שום זכות מצד מקבלו.

(סיום)

סוף דבר

הנביא הזה היה בימי ישעיה; ועיקר נבואותיו אל העם לא היו להוכיחם על עבדם האלילים, רק על סורם מדרכי צדקה ומשפט, כתוכחת ישעיה בפרשה הראשונה מספרו. סגנונו דומה לסגנון ישעיה (כי מבני דורו ואולי גם כן תלמידו היה), הן במליצות, הן בציורים, הן באהבת לשון נופל על לשון. ונראה שכל הספר נבואה אחת היא ונאמרה בפעם אחת בראשית ימי חזקיה, והוזכר מקרא ממנה (מיכה ג׳:י״ב) בספר ירמיה (ירמיהו כ״ו:י״ח), ויתר נבואותיו או לא נכתבו מעולם על ספר או אבדו. ויש בסוף הספר איזה מקרא שאינו נופל יפה מכל וכל על שלפניו, אולי נמצאו נכתבים בשולי הספר וחברום במקום הנכון יותר להכניסם; מ״מ גם מקראות אלה על מקומם יבואו בשלום, ורק להשתיק דברי המחפש חפש מחופש למצוא מום בספרי קדש ולהעדפה הנחנו שמופרדים הם ממה שלפניהם ולאחריהם בלי שיהיה הכרח גמור לזה כלל וכלל; ונוכל גם כן להניח ששני הסימנים האחרונים הם נבואה שנית כדברי רוב החוקרים, אבל אין מכריח.

וכמו מדברי ישעיה כן מדברי נביא זה נראה שהמלך חזקיה היה איש תם וישר, אבל לא כל בני משפחתו ולא כל פקידיו (ישעיהו כ״ב, מיכה ב׳) כן היו; ומלבד שלא נמנעו מכל חמס, גם שמרם חקי עבודת ה׳ היה לפנים ולמראה עינים לעשות רצון המלך או גם כן לניחוש פן רעה תבואם בהמנעם מהם, רק לבם רע ואוהב חמס. וידוע מאמרם ז״ל – ״בקש הקב״ה לעשות חזקיה משיח״ (תלמוד בבלי סנהדרין צ״ד., ע״ש) – כלומר ישעיה ומיכה לא לחנם דברו, בלי תקוה לעשות רושם בלב שומעיהם, שאם אלה היו נוטים אזן לדברי נביאיהם הצלחת האומה היתה גוברת שנית כל כך כמו בימי דוד; ושני נביאים אלה נבאו מה שיהיה בדור זכאי כולו כמו שהיה בדעת חזקיה שיהיה דורו, אבל דורו לא היה ראוי לכך; ועבודת האלילים, גם כי עתה סרו ממנה, השאירה בלבם שאור מבאיש שקלקל כל העיסה, ומנעם מחזור למוטב בכל לב ובכל נפש כמו שהיה רצון מלכם.

ורוב מקראות נביא זה הם קלי ההבנה, ובתוכם יבואו מקראות קשים מאד, וזה או מחמת שנפלה איזו טעות בהעתקתם (בפרט כשהתחילו בימי עזרא להעתיק ספרי קדש בכתב אשורי ועזבו כתב עברי הקדמון, תלמוד בבלי סנהדרין כ״ב, כמו שקרה לתיבת בַּעְיָם רוחו, ישעיה י״א:ט״ו, שהראוי בְּעצֶם רוחו, עיין בפירוש שד״ל עליו), או שלא הגיעו עדינו מאורעות שאליהם כיון הנביא, או נשתמש במליצות נהוגות אז בפי העם שעתה לא ידענו ענינן, או הנביא היה משמיט בכונה תיבות וממלא מקומן ע״י תנועות ידיו ומראה פניו, באופן שקשו מקראות אלה לנו. אבל כל אחד ואחד מבני ישראל, אם יש לו איזו תכונה לכך, חייב חיוב גמור להעמיק החקירה במקראות הקשים שבתנ״ך, אולי גם לו הונח מקום להתגדר בו ותעלומה יוציא אור, ולא לסמוך בעיניים עצומות על קדמוני המפרשים גם כי ענקים היו בדעת הלשון ובהשכל אמרותיה, וגמד על כתף ענק רואה להלאה מענק עצמו. ועל זה סמכתי גם אני בפירושי אלה; וגם אם בכתבי פירוש חדש לא קלעתי אל נכון, קורא נבון ידונני לכף זכות; והאל הטוב הבוחן לבות וכליות ויודע שלא להקל בכבוד ראשונים כתבתי ביאורי, כי שפל ערכי לנגד רום ערכם ידעתי וידעתי, הוא צרף כבר מחשבתי הטובה למעשה, בהמציאו לי בהגיון תורתו עונג מעין עולם הבא שבלעדו הייתי שח תחת כמה וכמה ענינים רעים שבפרט בימי זקנתי אלה היו בעוכרי, והייתי אומר כדברי קהלת שימי הזקנה הם ימים שאין בהם חפץ, לולי תלמוד תורת ה׳ ולימודה היו שעשועי ונחמוני וסעדוני ונהלוני. כן יהי רצון מלפני אלהי השמים שיהיה עוד כל שאר ימי חיי, ושעשועים אלה לא יחדלו ממני מחמת חולשה או מחלה, וינהלוני עד מות. כן יעשה ה׳!

תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳ר״י קרא ג׳אבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

מיכה ז – נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על⁠־התורה, מקבילות במקרא מיכה ז, תרגום יונתן מיכה ז, ילקוט שמעוני מיכה ז, רש"י מיכה ז, ר"י קרא א׳ מיכה ז, ר"י קרא ב׳ מיכה ז, ר"י קרא ג׳ מיכה ז, אבן עזרא א׳ מיכה ז, ר"א מבלגנצי מיכה ז, רד"ק מיכה ז, ר"י אבן כספי מיכה ז, אברבנאל מיכה ז, מנחת שי מיכה ז, מצודת ציון מיכה ז, מצודת דוד מיכה ז, מלבי"ם ביאור המילות מיכה ז, מלבי"ם ביאור הענין מיכה ז, הואיל משה מיכה ז

Mikhah 7, Biblical Parallels Mikhah 7, Targum Yonatan Mikhah 7, Yalkut Shimoni Mikhah 7, Rashi Mikhah 7 – The Judaica Press complete Tanach with Rashi, translated by Rabbi A.J. Rosenberg (CC BY 3.0), R. Yosef Kara First Commentary Mikhah 7, R. Yosef Kara Second Commentary Mikhah 7, R. Yosef Kara Third Commentary Mikhah 7, Ibn Ezra First Commentary Mikhah 7, R. Eliezer of Beaugency Mikhah 7, Radak Mikhah 7, R. Yosef ibn Kaspi Mikhah 7, Abarbanel Mikhah 7, Minchat Shai Mikhah 7, Metzudat Zion Mikhah 7, Metzudat David Mikhah 7, Malbim Beur HaMilot Mikhah 7, Malbim Beur HaInyan Mikhah 7, Hoil Moshe Mikhah 7

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון