Melakhim II 2 – מלכים ב ב‏ – Mikraot Gedolot

וּנְסִיב אֵלִיָהוּ יַת שׁוֹשִׁיפֵיהּ וְאַחְזַר וּמְחָא יַת מַיָא וְאִתְפְּלִיגוּ לְכָא וּלְכָא וַעֲבָרוּ תַרְוֵיהוֹן בְּיַבֶּשְׁתָּא.

ויגלום – כרכה כדי שתהא נוחה להכות בה.

ויגלום – ולא כריכה ממש, אלא קולט, שקורין פייגדו בלעז.

And [he] rolled it up. He rolled it up in order that it would be easy to strike with it.

And [he] rolled it up. Not exactly rolling, but gathering together,⁠¹ which is called cueilir, in Old French.

1. I.e., he did not fold it neatly on its creases, but he bunched it up together.

ויגלם – כרכה כדי שתהא נוחה להכות בה.

ויגלום – לא כריכה ממש אלא קולט שקורין קוייליר בלעז.

הקשית לשאול – אי אפשר לי לתת לך יותר ממה שיש בידי.

אם תראה אותי לוקח מעמך^א – אז אוכל לעשות יותר ויותר.

יהי לך כן ואם אין לא יהיה – שאין היכולת בידי.

א. כן בפסוק. במהדורת עפנשטיין: ״מעמדי״.

ויגלם – כרכה והכה בה את המים. וכן: בגלומי תכלת (יחזקאל כ״ז:כ״ד) – פירוש: כרכי בגדים.

וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ אֶת אַדַּרְתּוֹ וַיִּגְלֹם – לקח את מעילו וקיפלו, מן ״בִּגְלוֹמֵי תְּכֵלֶת (וְאַרְגָּמָן) [וְרִקְמָה]״ (יח׳ כז, כד).⁠¹ כלומר: כרכים וקשרים של בגדים.⁠² וכך נאמר לגבי ״גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ״ (תה׳ קלט, טז): סיום ימיי ואבדן חיי.⁠³ ויש אומרים לגביו: גופי,⁠⁴ מן ״גולם״ (אבות ה, ז), כפי שנבאר במקומו.

וַיַּכֶּה אֶת הַמַּיִם וַיֵּחָצוּ – חבט במים באדרת המקופלת ההיא, ו⁠[הם] התפלגו מימינו ומשמאלו. ושימוש הלשון⁵ ״חצה״ יכול להיות [במשמעות] חלוקה למספר כלשהו, כמו זה [שבפסוקנו] וכמו: ״וַיַּחַץ אֶת הַיְלָדִים״ (בר׳ לג, א), ״וְתֵחָץ לְאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמָיִם״ (דנ׳ יא, ד), ״אֲשֶׁר חָצָה מֹשֶׁה״ (במ׳ לא, מב). ועשוי להיות [גם במשמעות] חצי ממש, כמו: ״חֲצִי הַיְרִיעָה״ (שמ׳ כו, יב), ״כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה״ (שמ׳ יא, ד), ״מִמַּחֲצִיתָם תִּקָּחוּ״ (במ׳ לא, כט), ״אַל תַּעֲלֵנִי בַּחֲצִי יָמָי״ (תה׳ קב, כה) – אל תמיתני בחצי חיי, כפי שנבאר במקומו.⁠⁶

1. השווה אלפאסי, ׳גלם׳, א, עמ׳ 327, שו׳ 146; ריב״ג, אלאצול, ׳גלם׳, עמ׳ 137, שו׳ 16 (השורשים, עמ׳ 94): ושדّה וטואה (= ״קשרו וקיפלו״); אבן בלעם, יחזקאל, עמ׳ 103: אלמטוי מן אלת׳יאב (= ״הבגדים המקופלים״); פרחון, ׳גלם׳: ״לשון תכריך״; רד״ק על אתר ובשורשים, ׳גלם׳, עמ׳ קכב.

2. עד כאן השווה ריב״ג, אלאצול, ׳גלם׳, עמ׳ 137, שו׳ 17 (השורשים, עמ׳ 94; כך תרגם ר׳ יהודה בן תיבון).

3. ראה אלפאסי, ׳גלם׳, א, עמ׳ 327: אנדראג׳י ואנטואי (= היכנסי והתקפלותי); ריב״ג, שם, שו׳ 22 (בשם ״יש מפרשים״): וקד פסר פיה אנטואי ואנדראג׳י פי אלסן (= ״וכבר פרשו בו: ׳הכפלי והכנסי בימים׳⁠ ⁠⁠״).

4. כך ת״י: ״גשמי״; רס״ג, תהלים, עמ׳ רעה: עמר ג׳סמי; רס״ג, סבעין, ערך 64, עמ׳ 60; האגרון, ׳גלם׳, עמ׳ 209-208; ריב״ג, אלאצול, ׳גלם׳, עמ׳ 137, שו׳ 18 (בשם ״יש אומרים״); ראב״ע על תה׳ קלט, טז: ״הוא הגוף הראשון [...] והוא מגזרת ׳ויגלום׳ וכמוהו וחילופיהן בגולם שאין לו לב״; רד״ק, השורשים, ׳גלם׳, עמ׳ קכב-קכג.

5. ״ושימוש הלשון״ = ולגה. תרגמתי כהצעתו של בסל (חיוג׳, אלנתף, עמ׳ 60, הע׳ 201).

6. השווה ריב״ג, אלאצול, ׳חצה׳, עמ׳ 243, שו׳ 17 (השורשים, עמ׳ 166); פרחון, ׳חצה׳; רד״ק, השורשים, ׳חצה׳, עמ׳ רכח-רכט.

ויקח אליהו את אדרתו ויגלום אכד שמלתה וטואהא מן בגלומי תכלת וארגמן^א אי שדאדאת^ב אמתעה הדה צפתהא וכדלך קיל^ג פי גָלְמִי ראו עיניך אנטוי איאמי ודהאב עמרי וקיל פיה ג׳סמי מן גולם עלי מא נבין פי מוצ׳עה

ויכה את המים ויחצו ט׳רב^ד אלמא בתלך אלשמלה אלמטויה פאנקס^ה ימנה ויסרה ולגה חצה קד תכון^ו קסמה עלי אי ג׳ז^ז (אן)⁠^ח כאן מתל הדא ומתל ויחץ את הילדים ותחץ לארבע רוחות השמים אשר חצה משה וקד תכון נצף מחקק מתל חצי היריעה בחצות^ט הלילה ממחציתם תקחו אל תעלני בחצי ימי לא תתופני פי נצף עמרי עלי מא נבין פי מוצ׳עה

א. בגלומי תכלת וארגמן ] צירוף זה נזכר אצל ריב״ג, אלאצול, ׳גלם׳, עמ׳ 137, שו׳ 17: ״בגלומי תכלת וארגמן ורקמה״. לעומת נוסח המקרא: ״בִּגְלוֹמֵי תְּכֵלֶת וְרִקְמָה״ (יח׳ כז, כד). באכר (ריב״ג, השורשים, עמ׳ 94) מצביע על הסיבה להוספה: הצמד ״אַרְגָּמָן וְרִקְמָה״ שבפסוק קודם (יח׳ כז, טז).

ב. שדאדאת ] אצל ריב״ג, שם: שאדאת, ובגלוסה של כ״י רואין (שם, הע׳ 44): תשדאדאת.

ג. קיל ] ב: ליתא.

ד. ט׳רב ] ב: צ׳רב. על כתיבת ט׳ כמייצגת ض, ראה בלאו, עמ׳ 39, §23.

ה. פאנקס ] צ״ל פאנקסם כפי שגורס כ״י ב.

ו. על הצירוף קד תכון במובן ״ייתכן״, ״לפעמים״, ראה בלאו, עמ׳ 185, §284.

ז. על השמטת המזה׳ אחרי עיצור שוואי, ראה בלאו, עמ׳ 31, §11גa.

ח. (אן) ] מחוק על ידי נקודה מעל כל אות.

ט. בחצות הלילה ] נוסח המקרא: ״כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה״ (שמ׳ יא, ד). אפשר שעירב את ״בַּחֲצִי הַלַּיְלָה״ (שם יב, כט), ואפשר שהושפע ממדרש חז״ל הידוע הדן בדיוק הלשון ״כחצֹת״ לעומת ״בחצֹת״. ראה למשל בבלי ברכות ד ע״א ורש״י לשמ׳ יא, ד.

אדרתו ויגלום – פי׳ אבן ג׳אנח ויעטוף, ור׳ דוד קמחי פי׳ כפל אותה וכרכה ובה הכה את המים.

ויגלם – רוצה לומר: שכבר כרך אדרתו והכה בה במי׳.

והלכו אליהו ואלישע אל הירדן ויקח אליהו את אדרתו ויגלום, רצה לומר שכרך אדרתו והכה בה את המים ויחצו המים ויעברו שניהם בחרבה.

אדרתו – מלבוש יקר המיוחד לנביאים, וכן: וישלך אדרתו (מלכים א י״ט:י״ט).

ויגלום – כרכו כאחת, וכן: בגלומי תכלת (יחזקאל כ״ז:כ״ד), ופירושו בכריכת בגדי תכלת.

בחרבה – ביבשה.

ויגלום – כרך אדרתו, שתהא נוחה להכות בה את המים.

ויחצו הנה והנה – נבקעו המים, ומזה הלכו להם, ומזה נשארו במקומם ולא ירדו למטה.

ויקח על דרך הרמז, הנה כבר בארו החכמים כי אליהו נזדכך גופו ונפרדו ממנו שני יסודות הכבדים מים ועפר, ונשאר גוף מורכב מאש ורוח שיכול לעלות למעלה, כמ״ש והנה רכב אש, ויעל בסערה, ונשאר גופו בעליונים, וכבר כתבתי כי בעת שהאכילו המלאך עוגות רצפים וצפחת מים נפרד יסוד העפר מגופו, ועתה רצה להפריד גם יסוד המים היורד הוא למטה ומבואר אצלי, כי הנס אשר יעשה האדם בעולמו הקטן, יגדל עוז לעשותו גם בעולם הגדול, שאם יכניע את טבע גופו לענינים אלהיים נגד טבעו, כן גם הטבע הכוללת תמשך אחריו, וברצות אליהו לבטל יסוד המים מעולמו הקטן שהוא גופו,

לקח אדרתו שהוא משל אל לבושו החומרי ויגלום עשהו גולם, כמ״ש גלמי ראו עיניך, שהוא החומר המוכן להשתנות ולהעשות כלי כאשר יושר בעיני היוצר לעשות, ובזה הכה את המים ובטל יסוד המים שבגופו, וכן גם הטבע הכוללת נמשכה אחריו,

ויחצו הנה והנה – שביטול הטבע בעולמו הקטן יחייב ביטול הטבע בעולם הגדול כשני כלי זמר הנערכים זה מול זה כנודע.

ויגלם – לשון גלמי יראו עיניך (תהלים קל״ט) גוף בלי חיתוך איברים, ובתלמוד בבלי מסכת שבת (ע״ז:) גלימא שנעשה בו כגולם.

וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ אֶת אַדַּרְתּוֹ – מלבושו היקר המיוחד לנביאים¹, וַיִּגְלֹם² – וְכָּרַךְ אותה שתהא נוחה להכות בה את המים³, וַיַּכֶּה בה אֶת הַמַּיִם וַיֵּחָצוּ – ונבקעו⁴ מי הירדן הֵנָּה כאשר מצד הנמוך הלכו המים⁵ וָהֵנָּה והמים שמהצד הגבוה נעצרו ולא ירדו למטה⁶, וַיַּעַבְרוּ שְׁנֵיהֶם אליהו ואלישע את נהר הירדן בֶּחָרָבָה – ביבשה⁷:

1. מצודת ציון.

2. ראה את פירושו של המלבי״ם המבאר מלשון גולם, שהוא חומר המוכן להשתנות לפי רצון היוצר.

3. רש״י, רד״ק, רלב״ג, מצודת דוד.

4. מצודת דוד.

5. מצודת דוד.

6. מצודת דוד.

7. מצודת ציון.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון