Iyyov 12 – איוב יב‏ – Mikraot Gedolot

חוֹכָא לְחַבְרֵיהּ אֱהֵי דְקָרֵי לֶאֱלָהָא וְעָנֵי יָתֵיהּ חַיִךְ לְזַכָּאָה שְׁלִימָא.

אן יכון צ׳חכה לאצחאבה, מן הו מוהל אן ידעו אלי אללה פיג׳יבה, ואן יציר לעבא אלצאלח אלצחיח.

שחק, שיהיה שחק לרעיו מי שהיה ראוי שיקרא אל ה׳ ויענהו. וכאשר יהיה, יהיה לשחוק הצדיק התמים.

אהיה קורא – להקב״ה ויענהו מצער הקנטתכם ומה יענהו לתת לו שחוק לצדיק ותמים שלם.

שחוק צדיק תמים – היא הענייה אשר יענהו ידעתי אני כאשר אמרתם, כי.

a laughingstock to his friend He calls to the Holy One, blessed be He, and He answers him concerning the pain of their provocation. Now what does He answer him? To give the righteous laughter. completely Heb. תָּמִים, perfectly.

that the completely righteous will have laughter That is the answer that He will reply with, and I know that it is as you said (8:21), ("He will yet fill your mouth with laughter,⁠") for...

שחוק לרעהו אהיה קורא לאלוה ויענהו – בדבר זה שאני הווה לריעיי לשחוק, שהם משחקים עלי אני קורא לאלוה שיריב את ריבי מהם והוא יעניני על שמשחקים^א על צדיק תמים כמוני.

צדיק תמים – פתרונו: צדיק שלם.

תמים – אינטיר בלעז.⁠^ב

א. כן בכ״י פריס 162. בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו הושמט ע״י הדומות: ״עלי אני קורא... שמשחקים״.

ב. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 הלעז חסר.

לרעהו – כולם אתם משחקים עלי איש אל רעהו.

אהיה – שוּיְי בלעז.

קורא לאלוה – אני הוא הקורא אל אלוה, ויענהו על שחוק שאתם משחקים על צדיק תמים כמוני. זו היא הענייה כשממלא לאדם שאילתו וממציא לו תפילתו.

שחוק לרעהו – שבתי כאדם שהיה שחוק לרעהו, והוא כשחוק לרעהו.

והתימה: שהיה זה ששב לשחוק קורא לאלוה ויענהו.

שחוק לרעהו אהיה – אני שחוק מאיש על רעהו, ואותו שעושים עם שחוק ממנו כשיקרא אלוה יענהו והם עושים שחוק מאיש צדיק תמים.

שחוק – שתשחקו איש לרעהו אני הוא ותאמרו איוב היה קורא לאלוה והיה השם עונהו וזה השחוק של צדיק תמים.

שחוק לרעהו אהיה – שחוק איש לרעהו מכם אהיה עתה.

קורא לאלוה ויענהו – הוא השלם אשר באו כל משאלותיו, יאמר אני שחוק לכם.

וקורא לאלוה ויענהו, וצדיק תמים – שחוק לכם, ר״ל שהם משחקים על מי שהיה שלם ואהוב לאלהיו, וגם הוא צדיק כי לא חטא, כן נראה לי.

או יאמר שחוק לרעהו אהיה אני הקורא לאלוה ויענהו ושחוק צדיק תמים הוא השחוק הזה שתשחקו עלי.

ויתכן לפרש כי אל״ף אהיה במקום יו״ד, וכן אהי דבריך מות, אהי קטבך שאול (הושע י״ג:י״ד), והפסוק נקשר עם השני הבא אחריו, יאמר שחוק לרעהו יהיה השלם והשקט אשר הוא קורא לאלוה, לשחוק הוא הצדיק התמים,

שחוק – לעג.

שְׂחֹק לְרֵעֵהוּ אֶהְיֶה. הנה אם הייתי כופר זה, הייתי ׳שחוק׳ לכל אוהבי ורעי¹: קֹרֵא לֶאֱלוֹהַּ וַיַּעֲנֵהוּ. שידע זה בנסיון²: שְׂחוֹק צַדִּיק תָּמִים. והייתי כמו כן שחוק לכל ׳צדיק תמים׳ שידע זה במופת³:

1. ק׳: אוהב ורע.

2. הייתי שחוק לכל מי שראה בנסיונו שיש אלקים, שקרא לו ונענה.

3. ראה בראשית ו ט ׳נח צדיק תמים׳ ולעיל שאיוב ׳תם׳ אינו תמים, שאינו יודע במושכלות.

שחק לרעהו – חק קדמאה דפ׳ חסר ותניינא מלא וכן במסורת ירמיה סימן כ׳ והארכתי בזה בירמיה סימן מ״ח.

לאלוה – הלמ״ד בסגול.

לרעהו – מלשון רעיון ומחשבה כמו בנת לרעי מרחוק (תהלים קל״ט:ב׳).

שחוק לרעהו – על כן הרבה צופר לבזותו אמר הנה אני אהיה לשחוק וללעג למחשבתו אשר בעבור גודל הצלחתו אשר ישיג כל תאותו כאלו בכל אשר יקרא לשאול מאלוה יענה וישיב לו למלאות שאלתו לזה גבה לבו עד כי ישחוק עלי אשר אני באמת צדיק תמים.

לרעהו – לרעיוניו, כמו בנת לרעי מרחוק, ולי מה יקרו רעיך אל.

שחוק – נגד מ״ש מי יתן אלוה דבר ויגד לך תעלומות חכמה וכו׳, שאמר לו שאם יקרא אל ה׳ והוא יענה אותו אז יודיעהו שהאדם המוחשי אינו האדם העצמי, והגם שהוא צדיק לפי המוחש והנגלה י״ל שהוא רשע לפי ענין נפשו, ולפי עצמותו הפנימי, והוא אינו יודע את עון נפשו אשר עבורו חייב עונש, משיב לו וכי אהיה קורא לאלוה ויענהו שחוק לרעהו, אתה אומר שיענני ה׳ על קריאתי דבר שהוא שחוק אל הרעיונים, כי אם יעלה דבר כזה על רעיוני אדם הלא ישחק וילעג לרעיון כזה, שמי שיודע בבירור שהוא צדיק יאמרו לו שיחשוב ברעיוניו שהוא רשע כי אינו יודע את עצמותו הפנימי, הלא הרעיון יצחק ע״ז, כי כל הדברים שאמרת לחלק את הנמצא לשני ענינים עניני המוחשי ועניני העצמי, ויצוייר שיחטא האדם מצד ענינו הפנימי העצמי, ולא ידע חטאיו מצד שאינו יודע רק ענינו המוחשי, וכן מה שאמרת שיצוייר הידיעה והבחירה יחדו (הגם שאצל שכל האדם הם דברים סותרים) כי ידיעת האדם אינה ידיעה אמתית. כ״ז הוא שחוק לרעיון. וכן הוא שחוק (לריע ורעיון של) צדיק תמים, והוא.

Zophar had expressed the wish that God might reveal to Job 'how reality is folded double': that human perceptions are only superficial and do not rethe true essence of things. Making short shrift of this, Job totally rejects the notion of a duality in the nature of either knowledge or morality. Knowledge in God's hands is not inherently different from human knowledge. Nor can a person be righteous in man's eyes but wicked in God's. To suggest otherwise is to make a mockery of man.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון