×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(ל) אֵיכָ֞ה יִרְדֹּ֤ף אֶחָד֙ אֶ֔לֶףוּשְׁנַ֖יִם יָנִ֣יסוּ רְבָבָ֑ה אִם⁠־לֹא֙ כִּֽי⁠־צוּרָ֣םא מְכָרָ֔םוַֽיהֹוָ֖הי⁠־⁠הֹוָ֖ה הִסְגִּירָֽם׃
How could one chase a thousand, and two put ten thousand to flight, unless their Rock had sold them, and Hashem had delivered them up?
א. כִּֽי⁠־צוּרָ֣ם =א (געיה)
• ל=כִּי⁠־צוּרָ֣ם (אין געיה)
ספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)אגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתליקוט מר׳ יונה אבן ג׳נאחר׳ יהודה אבן בלעםרש״ילקח טובאבן עזראר״י בכור שורחזקונידעת זקניםמושב זקניםר״י אבן כספירלב״גמזרחיר״ע ספורנומנחת שישפתי חכמיםאור החייםאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייומלבי״םנתווסף למלבי״ם תורה אורנצי״במשך חכמהעודהכל
איכה ירדוף אחד אלף – אם לא עשיתם את התורה היאך אני עושה הבטחתם שהייתם מבקשים שאחד מכם ירדף אלף מן האומות ושנים יניסו רבבה ועכשיו אחד מן האומות רודף אלף מכם ושנים מהם יניסו רבבה.
אם לא כי צורם מכרם וה׳ הסגירם – איני מסגיר אתכם על ידי עצמי אלא על ידי אחרים וכבר היה מעשה שהזבובים מסרו אותם ביהודה, רבי חנינה איש טיבעין אומר משל לאחד שאמר לחבירו עבד קירי אני מוכר לך אבל אני איני כן אלא מוכר אני ומסגיר אני מיד [דבר אחר וה׳ הסגירם אני מוסר] אתכם כטמאים ביד טהורים או [אינו] אלא כטהורים ביד טמאים הא אין מסגירים אלא טמא שנאמר (ויקרא י״ג:ד׳) והסגיר הכהן את הנגע שבעת ימים.
"How could one pursue a thousand": If you did not observe the Torah, how could I observe My assurance to you? I would desire that one of you pursue a thousand; and two, ten thousand. But now, one of them will pursue a thousand of you; and two, ten thousand.
"if their Rock had not sold them, and the Lord (had not) delivered them (into their hands)": I do not deliver you into their hands of Myself, but through others. (And it already happened that the flies delivered them in Yehudah [by revealing their whereabouts]). R. Yehudah of Tivim says: Not as one says to his neighbor: "I am selling you a slave to be delivered at a certain time.⁠" But I am not like that. I sell and deliver (at once), as the unclean into the hands of the clean. And whence is it derived that only the unclean are "delivered" ("masgirim")? From (Leviticus 13:4) "And the Cohein shall 'deliver' ('hisgir', lit., 'close off') the plague-spot.
איכה ירדף אחד אלף אמ׳ להן הקב״ה אלו קיימתם את התורה הייתי עושה לכם הבטחתי והייתם אומ׳ הרי אחד ממנו רודף מאומות העו׳ אלף ושנים מניסים רבבה אבל עכשו אינו כן אלא אחד מאומות העולם רודף מכם אלף ושנים מניסים רבבה ללמדך שהחטא גורם וה״א בדוד (שמואל ב כג ח עיי״ש) והוא עורר את חניתו על שמנה מאות חלל בפעם אחת והיה מתאנח על מאתים שנ׳ איכה יר׳ אחד אלף משיבה רוח הקדש בדבר אוריה החתי (מלכים א ט״ו:ה׳) ללמדך שהחט גורם:
אם לא כי צו׳ מכ׳ וה׳ הס׳ אמ׳ להן הקב״ה לא תהו סבורים שאני מוסר אתכם ביד שונאיכם ביד ערילים ביד טמאים אלא אני עצמי מוסר ומסגיר:
וכבר היה מעשה שהיו זבובים מוסרים ביהודה:
ר׳ חנינא בן גמליאל אומ׳ משל אדם אומ׳ לחברו עבד בעל קרי אני מוכר לך שלא תהו סבורים שאני מוסר אתכם כטהורים ביד טמאים אלא כטמאים ביד טהורים ומנין שאין מסגירין אלא טמא שנ׳ (ויקרא יג ד עיי״ש) והסגיר הכהן את הנגע טמא הוא:
מעשה בפולמוס ביהודה שהיה דיקריון אחד רודף אחר בן ישראל להרגו ייגעו ולא הגיעו בו יצא נחש ונכרך על עקיבו ירד מעל הסוס להרגו אמ׳ לו אל תהרגני עד שאומ׳ לך דבר אחד אמ׳ לו לא תהו סבורים שבשביל שאתם גבורים ממנו אנו מסורים בידכם אלא אם לא כי צו׳ מכ׳:
מעשה ברוביה אחת שנשבית היא ועשר שפחותיה נטלה יוני אחד והיה מגדלה בתוך ביתו ובא בעל החלום ואמ׳ לו הוציא רוביה זו מתוך ביתך אמרה לו אשתו אל תוציאה שוב בא בעל החלום ואמ׳ לו הוציא הרוביה מתוך ביתך אמ׳ לו אשתו אל תוציאה שוב בא בעל החלום ואמ׳ לו הוציאה מתוך ביתך ואם אתה מוציאה מוטב ואם לאו הריני הורגך עמד והוציאה מתוך ביתו והיה מהלך אחריה אמ׳ אלך ואראה מה יהיה בסופה של רוביה זו כשהיתה מהלכת בדרך הלכה וישבה לה על העין צמאה ירדה לשתות מים מן העין כיון שהניחה ידה על הכותל יצא עליה העכס ונשכה ומתה והיתה צפה על פני המים ירד ונטלה וקברה בא ואמ׳ לאשתו בתי לא כעס עליהם אלא אביהם שבשמים לקיים אם לא כי צו׳ מכ׳:
אֵיכְדֵין יִרְדּוֹף חַד לְאַלְפָא וּתְרֵין יְעָרְקוּן לְרִבּוֹתָא אֱלָהֵין תַּקִּיפְהוֹן מְסַרִנּוּן וַייָ אַשְׁלֵימִנּוּן.
How would one pursue a thousand, and two put ten thousand to flight, unless the Mighty One had delivered them up, and the Lord had requited them!
כד יהווןא ישראל לעיין באוריתה ונטרין פיקודיה הוה חד מנהון רדף אלף ותרין מנהון רבבה רבותה מערקין על דחטון וארגיזו קדמוי תקיפהב שבק יתהון ומימרה די״י מסר יתהון ביד בעלי דבביהון.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״יהוון״) גם נוסח חילופי: ״הו׳⁠ ⁠⁠״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״תקיפה״) גם נוסח חילופי: ״תקיפיהון״.
היכדין יהי סנאה חד רדיף אלף מנהון ותרין יעירקון לריבותא מנהון אלהין מטול דתקיפהון מסרינון וי״י אשלימינון.
How will one foe pursue a thousand of them, and two put ten thousand of them to flight, unless He who is their strength deliver them, and the Lord avenge them!
כד הוו ישראל לעיין באורייתא ונטרין פיקודיא הוה חד מנהון רדיף אלף ותרין מנהון ריבוותא מערקין על דחטון וארגזון קדמוי תקיף שבק יתהון ביד בעלי דבביהון.
When Israel was diligent in the law, and observed the commandments, one of them chased a thousand, and two of them put ten thousand to flight; but because they have sinned and vexed the Almighty to anger, He hath left them to the hand of their enemies.
אֵיכָ֞ה יִרְדֹּ֤ף אֶחָד֙ אֶ֔לֶף וּשְׁנַ֖יִם יָנִ֣יסוּ רְבָבָ֑ה אִם⁠־לֹא֙ כִּי⁠־צוּרָ֣ם מְכָרָ֔ם וַֽד׳ הִסְגִּירָֽם
טעם שתורה ניתנה באש וחשכה
אָמַר רַבִּי יִצְחָק, לָמָּה נִתְּנָה תוֹרָה בְּאֵשׁ וַחֲשֵׁכָה, שֶׁכָּתוּב וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם חֹשֶׁךְ עָנָן וַעֲרָפֶל. שֶׁכָּל מִי שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, יִנָּצֵל מֵאֵשׁ אַחֶרֶת שֶׁל הַגֵּיהִנָּם וּמֵהַחֹשֶׁךְ שֶׁמַּחְשִׁיכִים כָּל שְׁאָר הָעַמִּים לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁבִּזְכוּת אַבְרָהָם נִצְּלוּ יִשְׂרָאֵל מֵאֵשׁ הַגֵּיהִנָּם. שֶׁשָּׁנִינוּ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם, כָּל זְמַן שֶׁבָּנֶיךְ יִשְׁתַּדְּלוּ בַתּוֹרָה, הֵם יִנָּצְלוּ מֵאֵלֶּה, וְאִם לֹא - הֲרֵי אֵשׁ הַגֵּיהִנָּם תִּשְׁלֹט בָּהֶם וְיִשְׁתַּעְבְּדוּ בֵּין הָעַמִּים.
אם לא כי צורם מכרם – זה אברהם
אָמַר לוֹ, בִּשְׁנֵי קְשָׁרִים לֹא יָקוּמוּ הַדְּבָרִים, אֶלָּא אִם נוֹחַ לְפָנֶיךְ - שֶׁיִּנָּצְלוּ מֵאֵשׁ הַגֵּיהִנָּם, וְיִשְׁתַּעְבְּדוּ בֵּין הָעַמִּים עַד שֶׁיָּשׁוּבוּ אֵלֶיךְ. אָמַר לוֹ, יָפֶה זֶה וַדַּאי. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (דברים לב) אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָם. מִיהוּ צוּרָם? זֶהוּ אַבְרָהָם, שֶׁכָּתוּב (ירמיה ג) הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם. וַה׳ הִסְגִּירָםזֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהִסְכִּים עַל יָדוֹ.
(זהר שמות דף פג:)
אֵיכָ֞ה יִרְדֹּ֤ף אֶחָד֙ אֶ֔לֶף וּשְׁנַ֖יִם יָנִ֣יסוּ רְבָבָ֑ה אִם⁠־לֹא֙ כִּי⁠־צוּרָ֣ם מְכָרָ֔ם וַֽד׳ הִסְגִּירָֽם
אף שכל הברכות מדרום,
זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, (ישעיה מג) אֹמַר לַצָּפוֹן תֵּנִי וּלְתֵימָן אַל תִּכְלָאִי וְגוֹ׳. וְכִי דֶרֶךְ הַדָּרוֹם כָּךְ הוּא, לִמְנֹעַ בְּרָכוֹת? וַהֲרֵי כָּל הַבְּרָכוֹת מִצַּד דָּרוֹם, וְכָל טוֹבוֹת הָעוֹלָם מִדָּרוֹם יוֹצְאוֹת, וְהוּא אוֹמֵר לְתֵימָן אַל תִּכְלָאִי?!
באותה שעה יעורר הקב״ה לאברהם
אֶלָּא בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יְעוֹרֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אַבְרָהָם וְיֹאמַר לוֹ: קוּם, שֶׁהֲרֵי הִגִּיעַ זְמַן שֶׁאֲנִי גּוֹאֵל אֶת בָּנֶיךְ לָתֵת לָהֶם שָׂכָר טוֹב עַל כָּל מַה שֶּׁסָּבְלוּ בַגָּלוּת.
ויראה כמי שלא טוב בעיניו
וּמִתּוֹךְ שֶׁאַבְרָהָם הָיָה בִמְכִירָתָם, שֶׁכָּתוּב (דברים לב) אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָםזֶה אַבְרָהָם, הָיָה לוֹ כְּמִי שֶׁלֹּא טוֹב בְּעֵינָיו, וּמַרְאֶה עַצְמוֹ כְּמִי שֶׁרוֹצֶה שֶׁיִּלְקוּ עַל חֲטָאֵיהֶם יוֹתֵר וְיֹאמַר: גְּבוּ מֵעֲונוֹתֵיהֶם! גְּבוּ מֵחֲטָאֵיהֶם! אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם: יָדַעְתִּי כָּל מַה שֶּׁאָמַרְתָּ לְפָנִים. אֲנִי גַּם כֵּן לְפָנִים.
ולזה א״ל הקב״ה אל תכלאי
אַל תִּכְלָאִי. אֲנִי רוֹצֶה לְפַיֶּסְךְ עַל בָּנֶיךְ, אַל תִּמְנַע מֵהֶם טוֹבוֹת, אַל תִּמְנַע מֵהֶם שָׂכָר טוֹב, כַּמָּה וְכַמָּה סָבְלוּ עַל חֲטָאֵיהֶם. וּמִשּׁוּם כָּךְ - אֹמַר לַצָּפוֹן תֵּנִי. וְהַיְנוּ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ, וְזֶהוּ הַדָּבָר שֶׁל אוֹתָהּ מְבַשֶּׂרֶת
ועוד תבשר פעם שניה כשהשכינה תעלה לאותו הר עליון
וְעוֹד תְּבַשֵּׂר פַּעַם שְׁנִיָּה, בְּשָׁעָה שֶׁהַשְּׁכִינָה תַעֲלֶה עַל אוֹתוֹ הַר עֶלְיוֹן, וְתֵלֵךְ וּתְבַשֵּׂר לָאָבוֹת. מִיָּד תֵּלֵךְ לִירוּשָׁלַיִם וְתִרְאֶה אוֹתָהּ בְּחֻרְבָּנָהּ. תִּכָּנֵס לְצִיּוֹן, וְשָׁם תְּקַרְקֵר קִיר כְּמִקֹּדֶם עַל מְקוֹם בֵּית מוֹשָׁבָהּ וְעַל כְּבוֹדָהּ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם.
ומשם לא תצא עד שהקב״ה יגאל את בניה
וְשָׁם נִשְׁבַּעְתָּ שֶׁלֹּא תִקַּח מִשָּׁם וְלֹא תֵצֵא עַד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִגְאַל אֶת בָּנֶיהָ, וְחֶפְצִי בָהּ זוֹ תְּבַשֵּׂר כְּמִקֹּדֶם וְאוֹמֶרֶת: (ישעיה יב) צַהֲלִי וָרֹנִּי יוֹשֶׁבֶת צִיּוֹן כִּי גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ וְגוֹ׳. מַה זֶּה גָּדוֹל בְּקִרְבֵּךְ? זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁבָּא אֵלֶיהָ לַהֲקִימָהּ מִן הֶעָפָר, וְיֹאמַר לָהּ: (שם נב) הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְׁבִי יְרוּשָׁלם. יְרוּשָׁלַיִם הִיא, וִירוּשָׁלַיִם שְׁמָהּ בְּוַדַּאי.
(זהר במדבר דף קעז:)
והו אן יקולו כיף יכלב אלואחד אלפא ואת׳נין יהרבאן רבוה לולא אן מעתמדהם אסלמהם ואללה מכן מנהם
והוא שיאמרו איך ירדוף האחד אלף ושניים יניסו רבבה אם לא שמשענם מסר אותם והאל נתן כח עליהם.
מְכָרָם – רצונו לומר: הסגירם, וממנו: וימכֹּר אֹתם ביד סיסרא (שמואל א י״ב:ט׳), וקרוב לזה: התמכר לעשות הרע (מלכים א כ״א:כ״ה) פירושו: מסר עצמו לעשות הרע. (ספר השרשים ״מכר״)
ותיאר תיאורו בציטוט דברי האויב ומחשבותיו להכותם, והוא בכוחם וגבורתם יתקיף אותם, באמרו ״איכה ירדף אחד אלף״.
איכה ירדף אחד – ממנו אלף מישראל, אם לא כי צורם מכרם.
אהסגירם – מסרם בידינו, ליבריר בלעז.
א. בדפוס שונצינו, סביונטה נוסף כאן ״וה׳⁠ ⁠⁠״ כלשון הפסוק. המלה חסרה בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוס רומא.
איכה ירדף אחד HOW ONE MAN – of the nations COULD PURSUE אלף A THOUSAND of the Israelites.
אם לא כי צורם מכרם EXCEPT THAT THEIR ROCK HAD DELIVERED THEM – sold them and delivered them into our hands, 'delivrer' in old French.⁠1
1. English: deliver.
פס׳: איכה ירדף אחד אלף ושנים יניסו רבבה1אמר הקב״ה אלו קיימתם התורה הייתי עושה לכם הבטחה אחד רודף אלף.
אם לא כי צורם מכרם2זה אברהם אבינו מכר את ישראל בגלות שבחר לו הגלות כדי שינצלו ישראל מדינה של גיהנם.
וה׳ הסגירם – שהקב״ה הסכים על ידו שנאמר (בראשית טו) ביום ההוא כרת ה׳ את אברם ברית לאמר.
אם לא כי צורם מכרם וה׳ הסגירם – מלמד שהקב״ה מסרם ביד הכנענים לא מפני שהן גבורין אלא מרצון הקב״ה:
1. אמר הקב״ה לישראל כו׳. זהו דברי ר׳ יהודא שדורש כלפי ישראל וקאי איכה ירדוף א׳ קאי על ישראל בעת הברכה וע״ז מסיים בסוף מלמד שהקב״ה מסרן ביד הכנענים לא מפני שהם גבורים וכו׳:
2. זה אברהם וכו׳ שבחר לו הגליות בר״ר פ׳ מ״ה:
איכה ירדף – הטעם, לו חכמו, שישכילו איך ירדוף אחד מהצריםא אלף מישראל, ושנים יניסו רבבה, אין זה כי אם בעבור שעזבו צורם.
ויש אומרים: איך היו ישראל בתחלה רודף אחד מהם אלף, ועתה נחלשו.
כי צורם מכרם – כמו: נתנם, וכן: ימכור י״י את סיסראב (שופטים ד׳:ט׳). [והטעם: נתנם בשכר מעשיהם, והנה היא מכירה ממש.]⁠ג
הסגירם – כטעם: יסגר על איש (איוב י״ב:י״ד), או כמו: ולנוד הסגירו (שמואל א כ״ג:כ׳).
א. כן בכ״י פריס 176, פרנקפורט 150. בכ״י פריס 177: מהמצרים.
ב. כן בכ״י פריס 176, פרנקפורט 150, לוצקי 827. בכ״י פריס 177 רק: וכן בסיסרא.
ג. ההוספה בכ״י פריס 177, פרנקפורט 150. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176, ברסלאו 53, לוצקי 827, ועוד עדי נוסח.
ד. בכ״י פריס 177: ולא.
HOW SHOULD ONE CHASE. If Israel was wise1 they would understand how one of their enemies could pursue a thousand Israelites. This occurred only because their Rock has forsaken them. Others interpret our verse as how did Israel, who are now weak, at first pursue a thousand of their enemies.⁠2
EXCEPT THEIR ROCK HAD GIVEN THEM OVER. Mekharam means had given them over.⁠3 The same applies to yimkor (will give over) in for the Lord will give Sisera over (Jud. 4:9). Its meaning is that God, as it were, gave them over as in payment4 for their deeds. It is thus a literal sale.⁠5
HAD DELIVERED THEM UP. Hisgiram (had delivered them up) is similar to yisgor (shutteth up) in, He shutteth up a man (Job 12:14).⁠6 On the other hand, it might be similar to hasgiro (deliver him up) in and our part shall be to deliver him up (I Sam. 23:20).
1. This is either an alternative interpretation (Krinsky) or we should read: If the enemies of Israel were wise.
2. See first note on verse 28.
3. The word literally means sold them. Hence Ibn Ezra's comment.
4. Punishment.
5. Hence the use of the word mekharam in our verse.
6. In this case our verse reads, except their Rock has shut them up.
ועכשיו: אחד ממנו ירדוף מהם אלף ושנים יניסו רבבה, אם לא כי צורם מכרם – כמו: כי ביד אשה ימכור י״י את סיסרא (שופטים ד׳:ט׳), על אשר דבקו במעשינו ואלהות ופסילים שלנו, ואין עוזר להם, והסגירם בידינו.
But now: ONE of us COULD CHASE from them A THOUSAND AND TWO PUT TEN THOUSAND TO FLIGHT, IF NOT THAT THEIR ROCK HAD SOLD THEM – like: “for Hashem will sell Sisera into the hand of a woman” (Shofetim 4:9), since they clung to our deeds and our gods and idols, and there is no Helper for them, and HE DELIVERED THEM into our hands.
איכה ירדף וגו׳ – היאך נשתנה העניין שהיום אחד מן האומות רודף אלף ממנו ושנים – מהם יניסו רבבה – ממנו ואמש אחד ממנו רודף אלף מן האומות ושניים ממנו יניסו מהם רבבה ומפני מה אירע להם כך אם לא כי צורם מכרם – צורם של ישראל מכרם.
רבבה – עשרת אלפים וראיה לדבר ולקחנו עשרה למאה ומאה לאלף ואלף לרבבה (שופטים כ׳:י׳).
ושנים יניסו רבבה – הרי אחד רודף חמשת אלפים ובמדה טובה כתיב ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדופו (ויקרא כ״ו:ח׳) הרי אין אחד רודף לכל היותר רק מאה אם כן מצינו מדת פורעניות מרובה ממדה טובה אלא יש לומר דבמדה טובה כתיב בה ונפלו אויבכם לפניכם לחרב (ויקרא כ״ו:ח׳) ולכך אין צריך לרדוף לאחד רק מאה שהרי יפלו לפניו אבל במדת פורעניות לא כתיב נפילה ולא יהרוג הרודף רק ירדוף לכך אין מיחוש אם הוא רודף כל כך.
'איכה ירדוף וגו, "how could one chase a thousand? How could a situation have changed so radically that whereas previously one Israelite could put 1000 gentiles to flight, and two Israelites could put ten thousand adversaries to flight, whereas now one gentile can put one thousand Israelites to flight, whereas by now the situation is reversed? Not only must we marvel at this fact but we must ask ourselves why something like this could have happened? Is it not obvious that this could only have happened because our "Rock" has abandoned us? Our author sites as proof that Moses was not exaggerating (Judges 20,10).
רבבה, "ten thousand;⁠"
ושנים יניסו רבבה "and two men can put ten thousand of their adversaries to flight;⁠" in other words, one can even put five thousand of the enemy to flight. When the Israelites were loyal to the Torah, the Torah described Leviticus 26,8, five as putting one hundred of the enemy to flight. When they were disloyal to the Torah the ratio of their enemies putting them to flight is multiplied; in fact when the Israelites pursue their enemies they catch them so fast that no astronomical figures have to be mentioned. The enemies fall before them like flies, do not need to be pursued for any great distance. When the Torah speaks of us fleeing, it does not mention being killed, rather it mentions that we will be so nervous that even when no pursuer is in sight we will flee. (Leviticus 26,17)
אם לא כי צורם מכרם – לשון ימכור ה׳ את סיסרא.
וה׳ הסגירם – בידינו על כל הרעות שעשו.
אם לא כי צורם מכרם, "unless their "Rock" (their G–d) had sold them.⁠" The verb מכר appears in the sense in which it is used here, in Judges 4,9, when Deborah tells Barak that the glory of the victory over Siserah will not be his but that of a woman, כי ביד אשה ימכור ה' את סיסרא, "for the Lord will deliver Sisera (the enemy general) into the hands of a woman.⁠"
וה' הסגירם, "and the Lord had delivered them up?⁠" The Lord had delivered them into our hands when we performed such deeds of valour.
איכה ירדוף אחד אלף ושנים ינוסו רבבה – וגבי (פורענות) [ברכה] כתיב (ויקרא כ״ו ח׳) ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדופו, נמצא שמדת פורענות מרובה ממדה טובה, וזהו ק׳ בכל התורה אמרינן (סוטה י״א א׳) מדה טובה מרובה ממדת פורענות, וי״ל דהתם עדיף דכתיב ונפלו אויביכם לפניכם לחרב, אבל גבי פורענות לא כתיב אלא רדיפה בעלמא אבל [לא] נזוקים מהם.
איכה ירדף אחד – מהאויב אלף מישראל.
וזה שהם רואים שאחד מישראל ירדוף אלף מהאויבים ושנים יניסו רבבה והיה להם לחשוב שאין זה מעוצם ידם כי לא יתכן שימשך ממנו אבל הסבה בזה כי צור ישראל מכר אלו הגוים ביד ישראל והסגיר אותם בידם ומזה היה ראוי שישפטו שכמו שעשה זה י״י יתעלה כנגד הגוים ההם יוכל לעשות זה כנגד ישראל כמו שיעד להם שיקרה להם אם יסורו מאחריו.
איכה ירדוף אחד ממנו אלף מישראל. לא אחד מישראל אלף ממנו כי זה הפך ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדפו ששם ברכה ופה קללה ולכן אמר אחריו אם לא כי צורם מכרם וי״י הסגיר׳ ופי׳ הסגירם מסרם בידינו כדלקמיה:
איכה ירדף אחד אלף – היה להם להבין שאין זה בטבע שאחד ירדוף אלף.
אם לא כי צורם מכרם – הוא נלחם בם והסיר תקפם, ובכן: נשתה גבורתם והיו לנשים (ע״פ ירמיהו נ״א:ל׳).
איכה ירדוף אחד אלף, they should have realised that if they were able to pursue the Israelites, one against 1000, that this was not something natural.
אם לא כי צורם מכרם, He fought against them, neutralising their aggressiveness and turning them weak like women.
כִּי צורם: הכ״ף דגושה. [כִּי⁠־צוּרָם].
ממנו אלף מישראל. לא אחד מישראל אלף ממנו, דהא קללה תחשב כאן. יש מקשים, והא מדה טובה מרובה ממדת פורענות, והנה במדה טובה כתיב (ויקרא כ״ו:ח׳) ורדפו מכם חמשה מאה, ובפורענות ירדוף אחד מהם אלף מישראל. ויש לתרץ הפורענות שנאמר בשירה זו, יוצא משורת הדין. והוא שנאמר במגילת איכה (איכה א׳:ט׳) ותרד פלאים, שהיתה ירידתם בדרך פלא שלא כדין המדות:
One of us [pursue] a thousand of Yisroel. [It does] not [mean] one Jew chasing a thousand of them, because it is listing curses here. Some ask: It is a fact that the attribute of goodness is greater than the attribute of punishment! And with regard to the attribute of goodness it is written, "Five of you will pursue one hundred" (Vayikra 26:8). [Why then] in the attribute of punishment [it states,] that one of them will pursue a thousand of Yisroel? One can answer that the punishments listed in this song are an exception to the letter of the law of strict justice. And this is what is referred to in Megillas Eicha "she has descended astonishingly" (Eicha 1:9), that their downfall was amazing [i.e.], not according to the general law pertaining to attributes [where the attribute of goodness is far greater than the attribute of punishment].
איכה ירדוף – יש לפרשו הערה לגוי שאינו מתעורר בהערה נרגשת שהיא איכה ירדוף אחד וגו׳ פירוש אחד מהאומות אלף מישראל, פירוש כי בכל מלחמות הרגילים בין האומות לא ימצא דבר כזה שאין שונא משיג כח וגבורה כזו בין העמים.
איכה ירדוף אחד אלף – פירוש א׳ המיוחד מהאומות אלף מישראל וכו׳, ועיין מה שפירשתי בפרשת בחקתי בפסוק (ויקרא כ״ו ח׳) ורדפו מכם חמשה מאה וגו׳.
אם לא כי צורם – פירוש מדת הדין, וכמו שפירשתי בפסוק (ד׳) הצור תמים וגו׳, ואומרו וה׳ הסגירם פירוש מדת רחמים עם מדת הדין שזולת זה לא היה כל כך ירידה לישראל שיפלו אלף לפני אחד.
איכה ירדף אחד אלף, "How could one man pursue a thousand?⁠" This refers to the fact that one Gentile suddenly was able to put to flight one thousand Jews. During all the normal wars between the various nations such a thing was unheard of. Not a single enemy amongst the nations possesses such superiority over his opponents.
Another meaning: "How could one special nation amongst all the Gentile nations pursue one thousand Israelites? Please compare what I have written on Leviticus 26,8 on the verse: "five of you will pursue one hundred.⁠"
אם לא כי צורם מכרם, "unless their Rock had sold them.⁠" The reference is to the attribute of Justice, as I have explained in connection with verse 4. Moses added וה' הסגירם, "and even the attribute of Mercy had delivered them.⁠" Unless both the attribute of Justice and the attribute of Mercy cooperated it is impossible to explain a decline of such dimensions in the fortunes of the Jewish people.
איכה ירדף א׳ אלף וגו׳ – שמחמת מורך לבבם הם נסים מפני שנים וזה שלא כדרך הטבע.
אם לא כי צורם מכרם – לשר של הגוים וזהו ירדף א׳ אלף.
וה׳ הסגירם – נגד יניסו רבבה שזה אין תלוי בכח הגוים אלא במורך לבבם שהסגיר אותם ה׳ ביד שרי הגוים ומפני זה בא להם מורך לבב ואמר וה׳ הסגירם הוא וב״ד וזה ב״ד של מעלה וב״ד של מטה.
איכה ירדף אחד אלף – זאת היו משכילים בלבבם, אעפ״י שבדרך הטבע אימת גבורים על חלשים, מכל מקום רחוק מדרכי הטבע שתפול אימת איש אחד על אלף בני אדם ושיניסו שנים רבבה, ובפרט שמעט לפנים היו ישראל מצליחים וגבורי חיל ואימתם מוטלת על הגוים, ואיך נהפך הדבר, ומן ההשכלה הזאת היו באים לכלל בינה להבין האמת:
אם לא כי צורם מכרם – אין זה אלא שאלהיהם מסרם בידינו, לפי שחטאו לו:
[ל] והיה להם לאמר:
איכה אפשר שירדוף אחד אלף מישראל:
אם לא כי צורם מכרם וגם הסגירם (יל״פ ותחלה ושנים מישראל יניסו רבבה מן האומות):
איכה ירדף אחד אלף ושנים יניסו רבבה – שאינו בגדר הטבע:
אם לא כי צורם מכרם – צור יורה על חוזק הדבר כמ״ש (תהלים לא ג) היה לי לצור מעוז (שם סב ח) צור עוזי מחסי באלהים, ומכירה ענינו שנותן דבר ומקבל מחירו דבר אחר ואז ביד כל אחד לעשות במה שבידו כרצונו, והנה מה שבאו ישראל לידי הגוים, מצד ישראל היו בגדר מכירה שע״י הגלות יתכפר עונם, אבל מצד ה׳ שנתנם בגולה ולא קבל עבורם מאומה כמ״ש (ישעיהו נ׳:א׳) או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו אינו בגדר מכירה וכן מצד הגוים אחרי שלא נתנו בעדם מאומה ג״כ אינו בגדר קניה רק בדרך פקדון, וכה יתפרש, כי צורם. מצד שהוא מעוז ישראל ורוצה בטובתם:
מכרם – בעד תועלת כפרת עונם, אבל זה היה רק כל עוד שלא גלו מאדמתם שלא נתכפר עונם, אבל אחרי שבאו לארץ הגוים אז וה׳ הסגירם. (הוא עד״ה (בראשית ז טז) ויסגור ה׳ בעדו שתרגם ואגן במימריה עלוהי) שאף שמסרם ביד הגוים, אבל הסגירם כאדם המוסר דבר לחברו ויסגירנו שלא ישלח בו יד, ואחרי שמסר ה׳ לידם בתורת פקדון ורואים שעוד יגן עליהם. יש להם להבין שידרוש ה׳ מעמהם על שהתנהגו עמהם לרעה:
אם לא כי צורם1 מכרם:⁠2 לעשות בהם כמו שנפשינו חפצה, ולא עוד אלא ״וה׳ הסגירם״, כי המוכר את עבדיו אינו מחוייב להביא אותם לבית הקונה, אלא הקונה מוציא אותם מבית המוכר. אבל אותם3, לבד ש׳הצור מכר׳ לנו, עוד ׳הסגיר אותם׳, דבלא זה אפילו אם באמת ׳עשה את ישראל כדגי הים כרמש לא מושל בם׳ כמאמר חבקוק הנביא (א,יד), מ״מ איך אפשר דשנים יניסו מן הים רבבות דגים בפעם אחת, וגם זה לא אפשר לומר דהוא כח אלוה נכר לפי טעותם, דגם זה ידוע לכולי עלמא4 דניסא לא עבדי5, כדאיתא בברכות (נ,א) ׳כו״ע ידעי דמאן עביד ניסא – קוב״ה׳, וא״כ יש להבין דרק בהשגחת ה׳ אשר מסר בדרך שהיא למעלה מהטבע לידם, והוי ניסא לפורענות, דאיכא, כדאיתא בחולין (קכז,א)6.
1. של עם ישראל.
2. בידינו (ביד הבבלים).
3. את בני ישראל.
4. גם לאומות בעולם.
5. אלהי הנכר.
6. רש״י ד״ה נס בתוך נס לפורענות: כדי ליפרע מן הרשעים.
אם לא כי צורם מכרם – זה אברהם, ב״ר פ׳ לך, שברר המלכיות שלא יהיו בגיהנם שהמלכיות הוא בעוה״ז מעון עראי והגיהנם הוא בעולם הנצחי. אמנם בשעבוד בבל הקשה אי אפשר להיות אף עראי, כי הגזירות והרדיפות קשים ומכל מקרה קל עלול לכליון חרוץ, לכן מוכרח להיות ההשגחה בפרטיות למען לא יכלו בעמים, לכן אמרו וה׳ הסגירם שהוא יסגיר אותם שלא יכלו אותם הגוים אשר הם בתוכם. וע״ז אמרו גלו לבבל שכינה עמהם. ודו״ק.
ספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)אגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתליקוט מר׳ יונה אבן ג׳נאחר׳ יהודה אבן בלעםרש״ילקח טובאבן עזראר״י בכור שורחזקונידעת זקניםמושב זקניםר״י אבן כספירלב״גמזרחיר״ע ספורנומנחת שישפתי חכמיםאור החייםאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייומלבי״םנתווסף למלבי״ם תורה אורנצי״במשך חכמההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144