×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(ח) וְנֹ֕חַ מָ֥צָא חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃
But Noach found favor in Hashem's eyes.
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)בראשית רבהמדרש אגדה (בובר)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתאבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםר״י בכור שוררד״קפענח רזא ב׳קיצור פענח רזארמב״ןר׳ בחייהדר זקניםמיוחס לרא״שטור הפירוש הארוךר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנושיעורי ספורנותולדות אהרןר׳ נ״ה וויזלהרכסים לבקעהר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהרש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןתורה תמימהעודהכל
[קב] 1ונח מצא חן. אר״ס שלש מציאות מצא הקב״ה אברהם כו׳ דוד כו׳ ישראל כו׳ אתיבון הבריה לר״ס והא כתיב ונח מצא חן, אמר להון הוא מצא הקב״ה לא מצא. (בראשית רבה כ״ט).
[קג] 2חן. ר׳ יוחנן אמר לאחד שהי׳ מהלך בדרך וראה אחד ודיבקו עד היכן עד שקשר עמו אהבה, כך נאמר כאן חן ונאמר להלן (לט ד) וימצא יוסף חן בעיניו, רשב״ל אמר לאחד שהיה מהלך בדרך וראה אחד ודיבקו עד היכן עד שהשליטו, כך נאמר כאן חן, ונאמר להלן (אסתר ב׳:ט״ו) ותהי אסתר נשאת חן, רבנן אמרי לאחד שהיה מהלך בדרך וראה אחד ודיבקו, עד היכן עד שנתן לו את בתו, כך נאמר כאן חן, ונאמר להלן (זכריה י״ב:י׳) ושפכתי על בית דוד ועל יושבי ירושלים רוח חן ותחנונים, עד היכן עד שהיה יודע להבחין איזה בהמה ניזונית בשתי שעות ביום ואיזו ניזונית בשלש שעות בלילה. (בראשית רבה כ״ט).
[קד] 3אר״ס מצינו שהקב״ה עושה חסד עם האחרונים בזכות הראשונים, ומנין שהקב״ה עושה עם הראשונים בזכות האחרונים, ונח מצא חן בעיני ה׳, באיזו זכות בזכות תולדותיו. (בראשית רבה כ״ט).
[קה] 4והאלהים יבקש את הנרדף (קהלת ג׳:ט״ו) כו׳ נח נרדף מפני דורו וכתיב ונח מצא חן בעיני ה׳. (תנחומא אמור א״ט).
[קו] 5מלך בשר ודם שמרדה עליו מדינה כו׳ והורג הטובים עם הרעים כו׳ הקב״ה אינו כן אלא בשעה שהדור מכעיס לפניו הוא ממלט את הצדיקים ומאבד את הרשעים, חטאו דור אנוש איבד אותם והציל את חנוך וכו׳, דור המבול, הכעיסוהו ואיבדן שנאמר (בראשית ז׳:כ״ג) וימח את כל היקום, והציל לנח שנאמר ונח מצא חן. (חומא ישן במדבר ל״ב).
[קז] 6שקר החן והבל היופי (משלי ל״א:ל׳), שקר היה חנו של נח, שנאמר ונח מצא חן בעיני ה׳. (מדרש משלי פל״א א״ל).
[קח] 7ונח מצא חן בעיני ה׳. נח בהפוך אתוון חן, כד״א ונח מצא חן, א״ר יוסי חן היינו נח, בצדיקייא שמיחון גרים לטב כו׳. (זח״א נח:).
1. לא מצא ס״ל כמ״ד לעיל מאמר ק. שאף על נח נחתך גזר דין.
2. עד שהיה יודע להבחין. ראה לקמן בראשית ח. יט.
3. בתנחומא נח א״ב אר״א מצינו שהקב״ה עושה לאחרונים בזכות הראשונים ומנין שאין [שאף] לראשונים בזכות האחרונים שנאמר ונח מצא חן בעיני ה׳ ובאיזה זכות בזכות תולדותיו שנאמר אלה תולדות נח נח.
4. ציינתי לעיל פרשה ד. מאמר לו. בבאור וצרף לכאן. ועי׳ ילק״ש חיא רמז תרמג.
5. תנחומא במדבר אכ״ו ולעיל פרשה ה. מאמר נד. ובמדב״ר פ״ה. א״ד.
6. פסקתא דר״כ פי״ב. ולפנינו בדפוס יש אחר מאמר זה אמר ר׳ לוי בדורו בלבד, ובהערות מהרש״ב הביא דבדפוס תוגרמה ובכת״י איתא איש צדיק אר״ל בדורו בלבד. ובפסקתא ליתא, והוא נובע מגמ׳ סנהדרין קח. דדורש בדורותיו ולא בדורות אחרים. ונראה דזה הוא הוספה, לפרש הא דמבואר בקרא זה ונח מצא חן בעיני ה׳ ואיך אמר ע״ז שקר החן, דהכוונה להדרש דהי׳ צדיק רק בדורותיו ולא בדורות אחרים, לכן דרשו ע״ז דשקר היה חן זה. ובכת״י מתימן מפרק לא. של מדרש משלי הנדפס באו״מ כת״י ח״ב ליתא לשון זה רק שקר החן וכו׳ ד״א זה נח שנאמר ונח מצא חן, ויראה לי דיש לפרשו ע״פ הדרש לעיל מאמר קב. הוא מצא הקב״ה לא מצא, וע״ז דרשו שקר החן.
7. עי׳ שערי ציון. א.
וְנֹחַ אַשְׁכַּח רַחֲמִין קֳדָם יְיָ.
But Noach found mercy before Hashem.

וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה׳
וְנֹחַ אַשְׁכַּח רַחֲמִין קֳדָם ה׳
מציאת חן – אהבה
א. למלה חֵן משמעות כפולה: יופי – ״שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי״ (משלי לא ל); חביבות, אהבה – ״אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן״ (משלי ה יט). הואיל ויופי חיצוני אינו דבר קבוע ומה עוד שאדם יראה לעיניים אבל ה׳ יראה ללבב, אונקלוס מתרגם כל ״מציאת חן״ כמציאת אהבה כבפסוקנו: ״וְנֹחַ מָצָא חֵן״ – ״וְנֹחַ אַשְׁכַּח רַחֲמִין״, שאינה מעניין רַחֲמִים דוגמת ״כרחם אב על בנים״ או ״רחום וחנון״, אלא כמו ״ויאהב יצחק את עשו״ (בראשית כה כח) ״וּרְחֵים יִצְחָק״.⁠1
סילוק אבר גוף
ב. לסילוק הגשמת ״בְּעֵינֵי ה׳⁠ ⁠⁠״ תרגם ״קֳדָם ה׳⁠ ⁠⁠״. ובהערת מסורה כאן נרשם: ״קדם – מטעין ביה״, אבל יא״ר כתב ״ולא הבנתי״; לא ברור מאיזו טעות באה המסורה להזהיר את הקורא.⁠2
1. ״מרפא לשון״, והוסיף שלכן לא תרגם ״מצא חן״ – ״אַשְׁכַּח חִנָא״, כי זה חֵן חיצוני. ולא דק: חִנָא אינו קיים בארמית של התרגומים אלא רק במדרשים מאוחרים ובזוהר כגון ״מארי חנא וחסדא״ (רעיא מהימנא, בהעלותך, קנג ע״א) שגם הוא לשון חביבות.
2. מציאת חן ״בעיני״ ה׳ מופיעה עשר פעמים בתורה ובכולם סולקה ההגשמה בהמרת ״עיני״ ב״קדם״ כמפורט בנספח ״תרגומי ההגשמה״ בפרק ד – ״עין״. הצעת ברלינר (מסורה, עמ׳ 4) דחוקה.
ונח על דלא הוה בדרה צדיק [ההוא]⁠א אשכח חן וחסד קדם י״י.
א. כך נוסף בין השיטין בכ״י ניאופיטי 1.
ונח דהוה צדיקא אשכח חינא קדם י״י.
But Noah, who was righteous, found favor before the Lord.
ונח על דהוה צדיק בדריה אשכח חינא וחסדא קדם יי.
But Noah, because he was righteous in his generation, found favour and mercy before the Lord.

פרשה כט

[א] וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה׳ – כְּתִיב: יְמַלֵּט אִי נָקִי וְנִמְלַט בְּבֹר כַּפֶּיךָ (איוב כ״ב:ל׳), אָמַר רַבִּי חֲנִינָא אִינוֹנִיתָא אוּנְקִיָא אַחַת הָיְתָה בְּיַד נֹחַ, אִם כֵּן לָמָּה נִמְלַט, אֶלָּא בְּבֹר כַּפֶּיךָ אַתְיָא כְּהַהִיא דְּאָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם וְנֹחַ, אֲפִלּוּ נֹחַ שֶׁנִּשְׁתַּיֵּיר מֵהֶן לֹא הָיָה כְּדַאי אֶלָּא שֶׁמָּצָא חֵן בְּעֵינֵי ה׳, שֶׁנֶּאֱמַר: וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה׳.
[ב] רַבִּי סִימוֹן פָּתַח: כֹּה אָמַר ה׳ כַּאֲשֶׁר יִמָּצֵא הַתִּירוֹשׁ בָּאֶשְׁכּוֹל וְאָמַר אַל תַּשְׁחִיתֵהוּ כִּי בְרָכָה בּוֹ (ישעיהו ס״ה:ח׳), מַעֲשֶׂה בְּחָסִיד אֶחָד שֶׁיָּצָא לְכַרְמוֹ בְּשַׁבָּת וְרָאָה עוֹלֵלָה אַחַת וּבֵרַךְ עָלֶיהָ, אָמַר כְּדַאי הִיא הָעוֹלֵלָה הַזּוֹ שֶׁנְּבָרֵךְ עָלֶיהָ, כָּךְ כֹּה אָמַר ה׳ כַּאֲשֶׁר יִמָּצֵא הַתִּירוֹשׁ בָּאֶשְׁכּוֹל וגו׳.
[ג] אָמַר רַבִּי סִימוֹן שָׁלשׁ מְצִיאוֹת מָצָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַבְרָהָם, דִּכְתִיב: וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ (נחמיה ט׳:ח׳). דָּוִד, דִּכְתִיב: מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי (תהלים פ״ט:כ״א). יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב: כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר מָצָאתִי יִשְׂרָאֵל (הושע ט׳:י׳). אֲתִיבוּן חַבְרַיָא לְרַבִּי סִימוֹן, וְהָא כְתִיב וְנֹחַ מָצָא חֵן, אֲמַר לְהוֹן הוּא מָצָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא מָצָא. וְהָא כְתִיב: מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר (ירמיהו ל״א:א׳), בִּזְכוּת דּוֹר הַמִּדְבָּר, וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ.
[ד] רַבִּי הוּנָא וְרַבִּי פִּינְחָס וְרַבִּי חָנִין וְרַבִּי הוֹשַׁעְיָא לָא מְפָרְשִׁין, רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וְרַבָּנָן מְפָרְשִׁין. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר לְאֶחָד שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְרָאָה אֶחָד וְדִבְּקוֹ, עַד הֵיכָן, עַד שֶׁקָּשַׁר עִמּוֹ אַהֲבָה. כָּךְ, נֶאֱמַר כָּאן חֵן, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן: וַיִּמְצָא יוֹסֵף חֵן בְּעֵינָיו (בראשית ל״ט:ד׳). רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר לְאֶחָד שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ וְרָאָה אֶחָד וְדִבְּקוֹ, עַד הֵיכָן עַד שֶׁהִשְׁלִיטוֹ. כָּךְ, נֶאֱמַר כָּאן חֵן, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן: וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן (אסתר ב׳:ט״ו). רַבָּנָן אַמְרֵי לְאֶחָד שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְרָאָה אֶחָד וְדִבְּקוֹ, עַד הֵיכָן, עַד שֶׁנָּתַן לוֹ אֶת בִּתּוֹ. כָּךְ, נֶאֱמַר כָּאן חֵן, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן: וְשָׁפַכְתִּי עַל בֵּית דָּוִיד וְעַל יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלָיִם רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים (זכריה י״ב:י׳), עַד הֵיכָן, עַד שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ לְהַבְחִין אֵיזוֹ בְּהֵמָה נִיזוֹנֵת בִּשְׁתֵּי שָׁעוֹת בַּיּוֹם וְאֵיזוֹ נִיזוֹנֵת בְּשָׁלשׁ שָׁעוֹת בַּלַּיְלָה.
[ה] אָמַר רַבִּי סִימוֹן מָצִינוּ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה חֶסֶד עִם הָאַחֲרוֹנִים בִּזְכוּת הָרִאשׁוֹנִים, וּמִנַּיִן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה עִם הָרִאשׁוֹנִים בִּזְכוּת הָאַחֲרוֹנִים, וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה׳, בְּאֵיזוֹ זְכוּת בִּזְכוּת תּוֹלְדוֹתָיו.
ונח מצא חן – גם הוא היה נאסף עמהם אילולי שמצא חן בעיני ה׳.
ונוח וג׳ד חט׳אא מןא ענד אללה.
א. ב-ד ליתא ״מן״
ונח מצא חן מאת1 ה׳.
1. ״מן ענד אללה״ – מאצל ה׳, מאת ה׳. וביאר רבינו בפירושו הארוך: ״ונח מצא חן – כלומר, לפי זכויותיו, לא יותר מזה, וכעין מה שכתוב: חן וכבוד יתן י״י לא ימנע טוב להולכים בתמים. ונאמר: ״שכל טוב יתן חן״. והמשמעות האמיתית של מציאת חן היא סיפוק הצרכים בשלמות (ולפ״ז יובן תרגומו של רבנו ״מאת״, לפי שעיקר הכוונה במציאת חן היא סיפוק צרכיו מאת ה׳), ככתוב: ויאמר י״י אל משה גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה כי מצאת חן בעיני ואדעך״.
ונח מצא חן – כלומר, לפי זכויותיו, לא יותר מזה, וכעין מה שכתוב: חן וכבוד יתן י״י לא ימנע טוב להולכים בתמים. ונאמר: שכל טוב יתן חן. והמשמעות האמיתית של מציאת חן היא סיפוק הצרכים בשלמות, ככתוב: ויאמר י״י אל משה גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה כי מצאת חן בעיני ואדעך.
ואמא ונח מצא חן פאן חן באסתחקאק לא גיר וד׳לך נט׳יר קו׳ חן וכבוד יתן יי לא ימנע טוב ל׳ ב׳ וקו׳ איצ׳א שכל טוב יתן חן וכ׳אלץ מציאת חן גאיה לקצא אלחואיג׳ כק׳ ויאמר ייי אל משה גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה כי מצאת חן בעיני ואדעך בשם. נשלם בעזרת הבורא וכאן אלפרוג מנה ליל שלישי ט״ו חדש מרחשון שנת א׳ תתנ״ח לשטרות וכתב ישעיה ביר׳ ניסים הרב ז״ל לנפשיה רחמ׳ ליזכיה למילף כל אוריתא הו וזרעיה וזרע זרעיה עד סוף כל דריא אמן נצח סלה.
[……] מן אול אלרפע לכן בעד מא ירתפע מנה אלת׳לת׳ אן מא: זא⁠[ד תכון אל]⁠זואיא קאימהֵ חין [יתא]⁠כ׳ד׳ פי אלתספיט. ואיג׳אב אן יג׳על [אלבאב] פי אול ג׳אנבהא ליס לדכ׳ול ג׳מיע אלחיואן אליהא בגיר תם [……] יתיב פכאנה יכון קריבא מן אלארץ׳.
חן – כמשקל: קץ, ושניהם מפועלי הכפל, וממנה: תחנה, והוא כטעם: רחמים.
וטעם מציאת חן כמו: לא חסה עליך עין (יחזקאל ט״ז:ה׳) בהפך.
GRACE. Chen (grace) means mercy. From it we get the word techinnah (supplication).⁠1 Chen follows the paradigm of ketz (end); both have roots whose second and third letters are the same.⁠2 The meaning of found grace (mercy or pity) in the eyes of the Lord is like No eye pitied thee (Ezek. 16:5).⁠3
1. The supplicant seeks mercy. Also, the word techinnah is used in the sense of mercy in Ezra 9:8. Grace usually implies beauty, hence Ibn Ezra's comment.
2. Ketz (end) comes from a three letter double root (kefulim), kaf, tzadi, tzadi. Chen (grace) similarly comes from a double root, chet, nun, nun. Both ketz and chen drop the final letter of the root.
3. Finding grace in God's eyes means that God took pity on a person (Filwarg). Ibn Ezra shows that the Bible connects mercy with the eye. The eye is said to take or not to take pity.
ונח – הטעם: הוא לבדו, והנה בניו והנשים בזכותו נמלטו, כאשר פירש יחזקאל: אם בן אם בת יצילו (יחזקאל י״ד:כ׳).
וחן – מגזרת: חנון (שמות כ״ב:כ״ו), כדרך: לא חסה עליך עין (יחזקאל ט״ז:ה׳).
חן – מפעלי הכפל.
ונח מצא חן – צחות לשון העברי,⁠א להפוך אותיות השם, על אדם טוב לטובה, ועל אדם רע לרעה, כמו: ויהי ער בכור יהודהב רע (בראשית ל״ח:ז׳), היפך האותיות של ער לרע, וכאן נח לחן.
א. בכ״י מינכן 52 נוסף: בעברי.
ב. בכ״י מינכן 52: יהודא.
ונח מצא חן NOAH FOUND FAVOR: It is considered elegant Hebrew style1 to reverse the [letters of the] a person’s Hebrew name [and create a new word,] a good one for a good person and a bad one for a bad person. [So our verse writes that Noah (נח) found favor (חן).] Similarly it is written (Gen 38:7) “Er (ער), Judah’s firstborn, was evil (רע).” The reversal of the letters of ער yields רע.⁠2 And here [the reversal of the letters of] נח yields חן.
1. R. Yosef Bekhor Shor describes this phenomenon as צחות לשון העברי. The term צחות is not common among R. Yosef Bekhor Shor’s Ashkenazic predecessors. Rashbam does not use it. Rashi does very rarely, and when he does, it generally means “style” as opposed to elegant style. (See e.g. Rashi to Taan. 14a, s.v. נקוט, or Rashi to Exod 15:8, s.v. נערמו.) However the word צחות commonly means “elegant style” or “stylistic flourish” in Ibn Ezra’s writings. (See e.g. his longer commentary to Ex. 22:5, or his commentary to Deut 32:7, s.v. זקניך.) We see here an example of the influence of Sephardic exegesis on R. Yosef Bekhor Shor, the Ashkenazi.
2. See similarly LT there.
ונח מצא חן בעיני י״י – עשה מעשים טובים שבהם מצא חן בעיני י״י, וכן נאמר למשה רבינו: כי מצאת חן בעיני (שמות ל״ג:י״ז).
ובבראשית רבה (בראשית רבה כ״ח): אמר ר׳ אבא בר כהנא, כי נחמתי כי עשיתים (בראשית ו׳:ז׳), ונח? אתמהא, אלא אפילו נח שנשתיר מהם לא היה כדי, אלא שמצא חן בעיני י״י.
'ונח מצא חן בעיני ה, he found favour due to good deeds performed by him. The Torah uses the same expression in Exodus 33,18 when God tells Moses that he had found favour in His eyes. His deeds had been pleasing to God. In Bereshit Rabbah 28,9, Rabbi Acha son of Kahana expresses surprise at the words ונח מצא חן בעיני ה', saying that the wording implies that Noach, in his own right, could not have claimed the right of survival, except for the circumstance that he “found favour in the eyes of the Lord, i.e. God had to search for a reason to let him survive.⁠1
1. He bases himself on the whole verse being superfluous, as Noach’s merits are discussed in the following verses. Rabbi Einhorn’s comment on that Midrash.
ונח מצא חן – בבראשית רבא (כט:א) אפי׳ נח שנשתייר. לא מפני שהיה כד⁠[א]⁠י. אלא מצא חן בעיני ה׳. נח להפך. חן. בת קול היתה יוצאת ואומ׳ צדיק אחד עולה. תנו לו חן כי מצא חן בעיני.
ונח מצא חן וסמיך לי׳ אלה תולדות לומר בזכות תולדותיו מצא חן.
וטעם ונח מצא חן – שהיו כל מעשיו לפניו נאים ונעימים, וכן: כי מצאת חן בעיני ואדעך בשם (שמות ל״ג:י״ז), כדרך: ויתן חנו בעיני שר בית הסֺהר (בראשית ל״ט:כ״א), ותהי אסתר נושאת חן (אסתר ב׳:ט״ו). והזכיר זה כנגד מה שאמר בדורו שהיו כל מעשיהם לעצבון לפניו יתברך, ואמר בו שהיה לחן בעיניו, ואחר כן סיפר מדוע היה טוב לפני האלהים,⁠1 כי היה צדיק תמים.
1. השוו ללשון הפסוק בקהלת ז׳:כ״ו.
BUT NOAH FOUND GRACE IN THE EYES OF THE ETERNAL. The meaning thereof is that all his deeds were pleasing and sweet before Him. Similarly: For thou hast found grace in My sight, and I know thee by name.⁠1 This is like the verses: And He gave him favor in the sight of the keeper of the prison;2 And Esther obtained favor in the sight of all of them that looked upon her.⁠3 Scripture mentions this in contrast to what it said concerning his [Noah's] generation, namely, that all their deeds brought grief before Him, blessed be He. But of Noah it says that he found grace in His eyes, and afterwards it tells4 why he was pleasing before G-d: because he was a perfectly righteous man.
1. Exodus 33:17.
2. Genesis 39:21.
3. Esther 2:15.
4. In the following Seder Noach.
ונח מצא חן בעיני ה׳ – כלומר אלו רשעים ראויים להמחות וזה הצדיק ראוי להנצל כי מצא חן בעיני ה׳. ונתבאר בכאן העונש והשכר מפורש, עונש לרשעים במי המבול ושכר לנח הצדיק בהצלה ובמציאות החן, וזהו שאמר שלמה ע״ה (משלי כ״ב:א׳) נבחר שם מעושר רב, מכסף ומזהב חן טוב.
ונח מצא חן בעיני ה', "and Noach had found favor in the eyes of the Lord.⁠" This means simply that the wicked deserved to be wiped out whereas righteous Noach deserved to be saved as he had found favour in the eyes of G-d All the Torah does here was to explain the principle of reward and punishment. This is also what Solomon had in mind when he said in Proverbs 22,1 נבחר שם מעושר רב מכסף ומזהב חן טוב, "A good name is to be chosen rather than riches, grace is better than silver or gold.⁠"
ונח מצא חן בעיני י״י.
ונח מצא חן – נח היה מן הצדיקים ואומר לאותם הנפילים הרשעים שובו מדרכיכם הרעים טרם ישטפו אתכם המים הזדונים ומשיבים אם מן העליונים הוא מביא אנחנו בעלי קומה ולא יגיעו עד צווארינו ואם מן התחתונים הוא מביא יש בנו כח לסתום התהומות בכפות רגלינו וכאשר בא המבול הלכו ופשטו רגליהם לסתום התהומות והקב״ה הרתיח התהומות ושולקים רגליהם ובשרם ופושטים עורם מעליהם שנא׳ בעת יזורבו נצמתו.
ונח מצא חן – דורש בב״ר לא שהיה כדאי לינצל אלא שמצא חן. נח אותיות חן:
ונח מצא חן, "but Noach had found favour, etc.⁠" Bereshit Rabbah 28,9 points out that even Noach, strictly speaking, had not deserved that God perform miracles for him to save him, but as he was fortunate in finding favour in God's eyes, [either because he had fathered Shem, and eventually an Avraham was born to that family, or that in accordance with the dictum that the attribute of justice is always tempered with the application of the attribute of mercy, he was the one to whom the attribute of mercy could be applied. The entire statement has as its basis the letter ו in the word ונח, which suggests that actually he too was included in the previous statement נחמתי כי עשיתם, "I am sorry that I have made them" Ed.]
אמנם אמרו ונח מצא חן בעיני י״י, ידוע.⁠1
בריך דיהב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה.⁠2
ובכאן נשלם פירוש מעשה בראשית לפי כונתינו בספר הזה.
1. כנראה כוונתו למה שכתב בפרושו למשלי א, ד: ״כי ידוע שהשגת הלחם קלה מהשגת העושר, והשגת העושר קלה מהשגת החן, כי החן ענינו, שיהיה קרוב למלכות, כטעם׃ ונח מצא חן בעיני י״י.⁠״
2. על פי דניאל ב, כא, ותרגומו: ׳ברוך שנתן חכמה לחכמים ודעת ליודעי בינה׳.
ועם היות שהגזרה כוללת הנה נח מצא חן לעשות עמו השם חסד ולהצילו ממי המבול וזה להיותו מרוחק מפשעי דורו והגיד עוד בזה שלא נצול נח במשפט כי לא היתה מדרגתו בחסידות כ״כ אלא בדרך חסד שמצא חן בעיני ה׳. וכן דרש בב״ר אמר רבי אבא בר כהנא כי נחמתי כי עשיתים ונח מצא חן אתמהא אלא אפילו נח שנשתייר מהם. לא היה כדאי אלא שמצא חן בעיני ה׳. ובזה נשלם מה שראיתי לפרש בפרשיות הסדר הזה הכולל מעשה בראשית הנפלא וענינו והתהלה לאל המהלל בתושבחות שהביאני עד כה בידיעת סודות תורתו והישיר לפני דרכו.
ונח מצא חן – להציל גם בניו ובני ביתו,⁠א לא מפני שהיה ראוי לכך, אבל על צד חנינה זכהו האל יתברך לזה, כאמרו (יחזקאל י״ד:י״ד-ט״ו) ״והיו שלשת האנשים האלה בתוכה, נח דניאל ואיוב וגו׳. חי אני, נאום ה׳ אלהים, אם בנים ואם בנות יצילו, המה לבדם ינצלו״. וזה כי לא למדו את דורם לדעת את ה׳, כאברהם משה ושמואל וזולתם, כאמרם זכרונם לברכה, אמר רבי יוחנן: זו עילם והם דניאל וחבריו זכתה ללמוד ולא זכתה ללמד (פסחים פ״ז.). וכן נח, אף על פי שהוכיח על המעשים המקלקלים ענין המדינות, לא הורה אותם לדעת האל יתברך וללכת בדרכיו, אף על פי שהוא היה ״צדיק תמים״ בעיון ובמעשה. כי אמנם הצדיק המשלים עצמו בלבד, הוא ראוי שימלט עצמו בלבד, אבל המשלים גם את זולתו, הוא ראוי שימלט גם את זולתו, כי בזה יש תקוה שיחזירם בתשובה, כאמרם זכרונם לברכה: אם ראית תלמיד חכם שסרח ביום, אל תהרהר אחריו בלילה, שודאי עשה תשובה.
פרשת נח
א. כן בכ״י ס״פ 169. בשאר עדי נוסח: ״בניו ובנותיו״.
ונח מצא חן, this is an explanation why also his sons and daughters (in law) were saved. Noach’s personal merits did not entitle him to demand from God that He also save them on the strength of his merits. They required special חנינה, clemency (based on Bereshit Rabbah 29,1. According to the verse in Ezekiel 14,14-19 God discusses with the prophet the three men Noach, Daniel, and Job as possessing sufficient merit to be saved themselves, but as not having sufficient merit to entitle their families to be saveda The reason why these individuals were not as effective in saving the people around them was that they were devout and pious for themselves without trying to use their influence to convert their contemporaries to adopt their lifestyles. This is what made them basically different from Avraham, Moses and Samuel and others like them, who went out to win converts. This is what the sages in Pesachim 87 had in mind when they described such people. The Talmud distinguishes between people who זכו ללמוד ולא זכו ללמד, “acquired the merit of studying Torah, but did not acquire the merit of disseminating Torah knowledge.”b A righteous person who keeps perfecting himself is entitled to being saved personally, but he is not entitled thereby to save others on his account. While Noach did rebuke the men of his time, he did not travel the extra mile to try and convert them to do good. Our sages in Berachot 19 comment that “if you see a Torah scholar who was guilty of something improper during the day, do not accuse him of anything in your mind during the following night for surely he has done teshuvah in the interval.”
a. the rider there is if these three men had lived in the (wicked) city described by God to Ezekiel, the men of the city would not have been saved by their presence.
b. Rashi in the Talmud contrasts Daniel’s activities in Eylam (the country of which Shushan was the capital) with those of Ezra in Babylon. The former, while learning Torah, did not teach it, the latter both learned and taught with very beneficial results.
ונח מצא חן בעיני ה׳. אמר הגאון, שגם נח אם היה צדיק, לא בכלל אותם הצדיקים שיגינו על בני דורו ואומר עליהם (איוב כב ל) ׳ימלט אי נקי׳1, ואם היה כדאי להציל את עצמו – לא היה כדאי להציל בני ביתו ממי המבול. וכן אמר ׳מצא חן׳, שאין ׳חן׳ אלא לשון מתנת חינם2, שברוב חסדיו [ורחמיו] הציל גם בני ביתו עמו להקים זרע, גם כי בצדקתו לא היה כדאי.
וכן אמר יחזקאל (יד יד) ׳והיו שלושת האנשים האלה בתוכה נח דניאל ואיוב המה בצדקתם ינצלו נפשם נאום ה׳ אלהים׳, והוסיף ואמר (שם פסוק טז) ׳חי אני נאום ה׳ אם בנים ואם בנות יצילו׳ וגו׳, ואמר עוד (שם פסוק כ) ׳ונח ודניאל ואיוב בתוכה חי אני נאום ה׳ אלהים אם בן אם בת יצילו המה בצדקתם יצילו נפשם׳. ולכן אמר כאן ׳ונח מצא חן בעיני ה׳⁠ ⁠׳:
1. ראה פירושו שם.
2. מצינו לשון ׳אין חנון בכל מקום אלא לשון מתנת חינם׳ (רש״י דברים ג כג), וראה רא״ם שם שאין להקשות מ׳נח מצא חן בעיני ה׳⁠ ⁠׳, שלדעת רש״י ׳חן׳ ו׳חינם׳ בעלי משמעות שונים, ולפירוש רבינו כאן א״ש גם אם ׳חנון׳ ו׳חן׳ אחד הם.
[א] ונח מצא חן בעיני ה׳
[1] סנהדרין שם (סנהדרין קח.)
ונח מצא חן בעיני ה׳ – החנינה היא הדעת, וזוהי מציאת חן בעיני זולתו. שבהיות האדם איש הדעת וְיֵרָאוּ בו ובמעשיו חכמה וְשֵׂכֶל טוב הרצויים לנפש זולתו, יאמר ש״מצא חן בעיניו״. וכמעט שהיא המלועזת הארמא״ניא1 שהיא בצורת האדם, שכשהיא על מכונה ימצא חן בעיני כל רואיו. על כן אמרו2 ״כל אדם שיש עליו חן, בידוע שהוא ירא שמים״. כי אי אפשר לחן מבלי יראת ה׳. ועל כן כל חוטא כשישוב מאולתו חננו ה׳, שתשוב נפשו על סדר מחשבות דעתה כבתחלה. וראש החסידים אמר ״חנני אלהים כחסדך״,⁠3 וזה בתורת חסד שיטהר נשמתו. יפה אמרה רות ״מדוע מצאתי חן בעיניך להכירני, ואנכי נכריה״4 מאומה אחרת, גם לא ראית ממני צדק וכשרון מעשים מתמול שלשום. וככה ״ונח מצא חן בעיני ה׳⁠ ⁠⁠״, שהיתה נפשו זַכָּה בעלת מחשבות-הדעת ומעשיו כשרים מאד, על כן מצא חן בעיני ה׳ האוהב דעת וצדק. וְלִמְדָנוּ הכתוב כי לא ניצול נח בעבור היותו הטוב שבבני דורו, והיה (צריך) [צורך בו] להשאר מכל מין זכר ונקבה [כדי] לתת פליטה לתבל, ועל כן נמלט הוא. [לא כן] אבל כאשר קצף ה׳ על כל הדור ההוא מצא ביניהם איש, נמצא חן בעיניו, אהוב אליו וכמו שיבאר בסדר הסמוך. וראב״ע ז״ל אמר ״חן״ מגזרת רחמים וטעם מציאת חן כמו ׳לא חסה עליך עין׳⁠ ⁠⁠״.⁠5 [עכ״ל]. ואין הדבר כן, ועל כן ״אל רחום וחנון״.⁠6 והכלל [הוא] ״רחמים״ על הכל כמו ״ורחמיו על כל מעשיו״,⁠7 וה״חנינה״ לאדם לבדו, ולא תמצאנו סמוך לאחד מבעלי-החיים. והעיקר כמו שפירשנוהו. ועוד ידובר בעז״ה על זה בכל מקום שהוא כתוב. ולמדנו עוד כמה גדלה מעלת האדם השלם, שגם בעת שהמין כלו מתועב לפניו, יאהב אחד מבין רבוא רבבות. ועל זה נאמר ״וצדיק יסוד עולם״.⁠8
1. Harmony.
3. תהלים נא, ג.
4. רות ב, י.
5. יחזקאל טז, ה. ומבאר אשר וייזר כי בא ראב״ע לקשר בין ״רחמים״ ל״עין״.
6. שמות לד, ו. כלומר הם שני ענינים שונים, ואין ״חן״ רחמים.
7. תהלים קמה, ט. גם על בעלי-חיים ולא רק המין האנושי.
8. משלי י, כה.
מצא חן בעיני וגו׳ – אין לפרש שהחן הוא בעיני החונן, והנחנן מוצאו בהן, שהרי נאמר ויתן את חנו בעיני שר וגו׳ (בראשית ל״ט:כ״א), וה׳ נתן את חן העם בעיני מצרים (שמות י״ב:ל״ו), הרי שהחן להנחנן, ולא לחונן. אבל עיקר משמעו, נח היה בעיני ה׳ אדם שזכה לחן. כמו: מצא טוב (משלי י״ח:כ״ב), ימצא צדקה, מצא חיים (משלי ח׳:ל״ה), שמשמען זכה לטוב, יזכה לצדקה, זכה לחיים, ודומיהן. והאומר אמצא חן בעיניך (שמות ל״ג:י״ג, רות ב׳:י״ג), פירושו אהיה בעיניך אדם שזכה לחן, וכן כלם.
ונח – שיעורו ואולם נח, כי בהיות הוא לבדו צדיק והולך בדרכי ה׳ זכה להנצל, ותבין מזה שעל כל פנים דבר ה׳ שאמר פרו ורבו לא ישוב ריקם, שאף אם יעבור כוס החימה על כל באי עולם, יהיה ביניהם איש צדיק שבזכותו יחיה המין האנושי לפליטה גדולה, והפסוק הזה הוא הקדמה למה שיספר בפרשה הבאה:
מצא חן – ההטבה בלי הגמול תקרא חנינה, והחן הוא ההכנה אל ההטבה ההיא, והשם הוא החונן האמיתי, כי אם נצדק מה נפעל לו, לכן בקשת הטובה מאתו תקרא תחינה, והוא לבדו חנון, כי החנינה בו בעצם, וזולתו לא יקרא חנון, כי אם חונן, שהחנינה אליו במקרה:
מצא חן – אין לומר שהחן הוא בעיני החונן והנחנן מוצאו בהן שהרי נאמר ויתן את חנו בעיני השר, וה׳ נתן את חן העם בעיני מצרים, הרי שהחן לנחנן ולא לחונן, אמנם עיקר משמעו נח היה בעיני פי׳ אדם שזכה לחן כמו מצא טוב, ימצא צדקה, מצא חיים שמשמען זכה לטוב יזכה לצדקה זכה לחיים, והאומר אמצא חן בעיניך פי׳ אהיה בעיניך אדם שזכה לחן וכן כולם. (רל״ש).
ונח מצא חן בעיני ה׳ – אין הכוונה שנח מצא חן ולכן ניצל מהכלייה. המבקש למצוא חן בעיני הזולת, אינו מבקש רק חנינה מעונש וכדומה, אלא שהאחר ישפיע עליו מטובו – ימלא אחר בקשתו או יגמול עמו טובה. כך מצאנו באברהם שהפציר במלאכים שיסעדו אצלו, אם מצא חן בעיניהם (להלן יח, ג). וכך גם נאמר על המצריים, שמכיון שעם ישראל מצא חן בעיניהם – נתנו להם מתנות (שמות יב, לו). המוצא חן בעיני ה׳ מגיע לשלמות העליונה שביד האדם להשיג לפני ה׳. כך אומר משה: ״למען אמצא חן בעיניך״ (שמות לג, יג), כלומר: למען אדע את המוטל עלי לעשות, כדי להמשיך ולהיות ראוי לחן שלך.
״חן״ נגזר מ״חנן״, הקרוב ל״ענן״. פריחת האדמה תלויה בעננים שממטירים עליה שפע ברכה. ״חנן״ קרוב גם ל״הנן״, שהוא המקור של ״הן״ – מילת אישור או הסכמה. המשיב ״הן״ נענה לבקשת הזולת. הווי אומר, שה״חונן״ גומל מטובו על זולתו, כדרך שהענן ממטיר ברכה על האדמה. ״חן״ אינו מציין את הטובה שהוענקה בפועל, אלא את היותו ראוי לקבל אותה.
והנה, הכתוב אינו אומר ״לפני ה׳⁠ ⁠⁠״, אלא ״בעיני ה׳⁠ ⁠⁠״, היינו: כפי ראות עיני ה׳ והבנתו. אם אדם ראוי שה׳ יחונן אותו, הרי שהוא מצא חן ב״עיני״ ה׳.
״מצא״, ברוב המקומות, אינו מציין דבר שנמצא במקרה, אלא השגת מטרה מתוך עמל ויגיעה. לכן נאמר לשון ״מצא״ על השגת מעלות רוחניות כגון חכמה ודעת, שאינם באים לאדם במקרה אלא נקנים רק בדרך עמל ויגיעה. כך גם נאמר ״מצא״ בהקשר לציוויי ההשגחה האלקית, שמבקשים את האדם ומוצאים אותו: ״את כל התלאה אשר מצאתם בדרך״ (שמות יח, ח); וכן גם: ״הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם״ (במדבר יא, כב), היינו: האם על ידי זה הם ישיגו את מבוקשם?
וגם כאן, ״מצא חן בעיני ה׳⁠ ⁠⁠״ אינו דבר שנזדמן במקרה. ״מצא חן״ נאמר רק על מי שה׳ חנן אותו בכחות ותכונות יוצאות מגדר הרגיל, למען מטרות נשגבות ומיוחדות. כך הוא אצל משה רבינו, וכך גם אצל ישראל (״מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר״ – ירמיהו לא, א). וכן גם כאן אצל נח. כל הדור השחית את דרכו ונידון לכלייה, אך נח נמצא ראוי בעיני ה׳, להעמיד עליו את הצלת העתיד. כל מה ש״לב״ ה׳ ביקש להשיג על ידי האנושות התרכז בנח. הוטלה עליו האחריות להציל את כל הגרעין של הטוב ולהעבירו אל העתיד.
זוהי מחשבה איומה ונוראה: שלאחר אלף ושש מאות שנות הסטוריה אנושית, עומדים איש אחד ומשפחתו לבדם – וה׳ ממשיך ובונה את עולמו על האיש האחד הזה.
הדורות המאוחרים עתידים להביט לאחור על שלב זה של ההשגחה האלקית. כאשר דוד שר (בתהלים כט) על גילויי כבוד ה׳ במורא ובשגב, בהוד ובהדר, בכח ובעוז, הוא מסיים: רבות הן התהפוכות בטבע ובהסטוריה, אך עצת ה׳ היא תקום. ה׳ ״ישב״ איתן על כסא מלכותו אף בזמן המבול; כאשר כלתה כל האנושות מחמת חטאה, נשאר ה׳ מלך, ומלכותו – עצתו לחינוך האדם – נותרה איתנה. וכדרך שמחשבת ה׳ גוברת על כל התהפוכות, כן יתן ה׳ תקומה ועוז לכל הדבקים בו להיות לו לעם. עוז זה לא יביא לידי מלחמה ולא יפריע לשלום, אלא הוא תנאי יחיד לשלום: ״ה׳ לַמַּבּוּל יָשָׁב וַיֵּשֶׁב ה׳ מֶלֶךְ לְעוֹלָם. ה׳ עז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה׳ יְבָרֵךְ אֶת⁠־עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם״ (תהלים כט, י⁠־יא).
ונח מצא חן – שאם נח לא היה מוצא חן לא היה שם לב להחריב את העולם שאז לא היה החורבן לצורך תקון, ואין דרך ה׳ לעשות רע רק כשהוא לתכלית טוב, שאז לא נקרא שמשחית וסותר רק שמטיב כי סותר כדי לבנות ומוחק ע״מ לתקן, רק אחר שנח מצא חן וראה שאם יניח את העולם כמו שהוא יתקלקל גם נח לכן השחית את הכל כדי שיעמוד נח בצדקו. וז״ש במדרש ר׳ סימון פתח כאשר ימצא התירוש באשכול, שר״ל אם נשחת כל הגפן ונשאר אשכול אחד שיש בו תירוש ואמר אל תשחיתהו כי ברכה בו, ר״ל שאז משתדל בעל הכרם שלא ישחת האשכול שלא נתקלקל וזומר וקוצץ כל האילן בל ישחית את האשכול, ומבואר בסוד חכמי חרשים שה׳ ערך הנהגת העולם שיתנהג כפי מעשה התחתונים אם לחסד אם לשבט, וזה רק כ״ז שיש עכ״פ אדם אחד בעולם שיחול עליו הנהגת ההשגחה לפי מעשיו, ואז ההנהגה תתנהג לפי הכנת הדור ומעשיהם. אבל כשאין שום אדם בארץ הראוי שתחול עליו ההשגחה אז לא יביט על הנהגת התחתונים רק אז תתעורר מדת החסד הבא מלמעלה מבלי השקף על הזכות והמעשה. וכמו שהיה בעת הבריאה שלא היה אדם בארץ כתיב כי אמרתי עולם חסד יבנה. ועז״א אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב, כי בדור שכולו חייב שאי אפשר שתחול ההנהגה לפי מעשה הדור אז יתנהג כמו בעת הבריאה שתתעורר מדת החסד מבלי השקף על זכות הדור, וכמ״ש ואביט ואין עוזר וכו׳ ותושע לי זרועי וכמ״ש בפירושי שם. ועז״א שמה שאמר ה׳ אמחה את האדם, היה ע״י שנח מצא חן בעיני ה׳, ועדיין היה איש אחד שהיה ראוי שתחול ההשגחה על העולם לדון לפי המעשה, שאם גם נח לא היה מוצא חן והיה מצטרך להשחית את הכל, היה מתעורר מדת החסד כמו בעת הבריאה ולא היה משחית בעבור עון הדור.
ונח וגו׳1: באשר לא חזר2 מעיקר הבריאה, על כן ׳מצא נח חן׳ שיהא הוא ראוי לבנות ממנו העולם, כמו שהיה, ובסדר אחר.
1. מה הקשר בין ״וינחם ה׳... אמחה את האדם״ לפסוקנו.
2. הקב״ה. כפי שביאר רבינו בפסוק הקודם שהמלכתו וחזרתו של הקב״ה לא היתה על עיקר הבריאה אלא על האופן שתיקן אותם.
ונח מצא חן – משום צדקתו, וכפי שמפורט בפסוק ט. יש בכך משום סיום מנחם של קטע זה, ויחד עם זאת משום מעבר לפרשה הבאה.
ונח מצא חן – תנא דבי ר׳ ישמעאל, אף על נח נחתם גזר דין אלא שמצא חן, שנאמר נחמתי כי עשיתים ונח מצא חן בעיני ה׳.⁠1 (שם שם)
1. סמיכות הענינים דריש, ור״ל שגם נח לא הי׳ ראוי להנצל אלא שמצא חן, ונפקא לי׳ כן מלשון חן שיונח על הנוחל דבר שאין ראוי לו מצד עצמו או מצד הדין והיושר אלא רק מצד החסד והחנינה מצד הנותן, וכמ״ש בברכות ז׳ א׳ וחנותי את אשר אחון – אע״פ שאינו ראוי, ובספרי פ׳ נשא דרשו ויחונך – שיתן לך מתנת חנם, ובנוסח ברכת המזון – הזן את העולם כולו בטובו בחן בחסד וברחמים. קבץ כל מדות הויתור, וע״ע מש״כ בענין דרשא זו לקמן ר״פ נח פ׳ י״ג אות ח׳. –
ודע דצ״ל דהדורש הזה ס״ל כמ״ד לקמן ריש פ׳ נח, צדיק תמים הי׳ בדורותיו – בדורותיו לגנאי, שאם הי׳ בדורו של אברהם לא היתה נחשבת צדקתו, ולפי״ז תכונן כלל דרשא זו. משא״כ למ״ד בדורותיו לשבח הרי לא היה חסר לו כל מאומה למעלת הצדק, א״כ למה זה נדרוש בגנותו שגם עליו נחתם גזר דין אלא שמצא חן.
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)בראשית רבהמדרש אגדה (בובר)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתאבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳אבן עזרא – דקדוק המליםר״י בכור שוררד״קפענח רזא ב׳קיצור פענח רזארמב״ןר׳ בחייהדר זקניםמיוחס לרא״שטור הפירוש הארוךר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנושיעורי ספורנותולדות אהרןר׳ נ״ה וויזלהרכסים לבקעהר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהרש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144