×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) וַיִּקְרָ֥א יִצְחָ֛ק אֶֽל⁠־יַעֲקֹ֖ב וַיְבָ֣רֶךְ אֹת֑וֹ וַיְצַוֵּ֙הוּ֙ וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ לֹֽא⁠־תִקַּ֥ח אִשָּׁ֖ה מִבְּנ֥וֹת כְּנָֽעַן׃
Yitzchak called Yaakov and blessed him. He commanded him and said to him, "Do not take a wife from the women of Canaan.
תורה שלמהתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)בראשית רבהבראשית רבתימדרש אגדה (בובר)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ יהודה אבן בלעםלקח טובשכל טובר״י בכור שוררד״קר׳ אברהם בן הרמב״םרלב״ג ביאור הפרשהרלב״ג תועלותעקדת יצחק פירושאברבנאלצרור המורר׳ נ״ה וויזלהרכסים לבקעהר׳ י״ש ריגייורש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןעודהכל
[א] 1ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אתו, ר׳ אבהו אמר לפי שהיו הברכות מפוקפקות בידו והיכן נתאששו בידו כאן, ויקרא יצחק אל יעקב, אמר ר״א אין קיום הגט אלא בחותמיו, שלא תאמר אלולי שרימה יעקב באביו לא נטל ברכותיו ת״ל ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו, א״ר ברכיה משל לבן מלכים שהיה חותר לאביו ליטול ליטרא אחת של זהב אמר לו למה במטמוניות בא וטול לך בפרהסיא. (בראשית רבה סז)
[ב] 2ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אתו, וכי מאחר שברכו הקב״ה, אביו ואמו למה חזרו וברכוהו שנאמר ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו, אלא שראה יצחק ברוח הקדש שעתידין בניו להגלות לבין האומות, אמר לו בא ואברכך ברכות של גליות שיחזור עליך הקב״ה ויקבצך מבין הגליות ומה בירכו בשש צרות יצילך (איוב ה׳:י״ט) לכך נאמר ברכות לראש צדיק (משלי י׳:ו׳). (בראשית רבה עה)
[ג] 3ויקרא יצחק אל יעקב, עמד יצחק ובירך את יעקב בנתינה שנאמר ויתן לך האלהים מטל השמים (בראשית כ״ז:כ״ח) וחתם בקריאה, ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו. (מדרש תהלים מזמור ד.)
[ד] 4ויצוהו, אמר ר׳ שמעון אשריהם לצדיקים שאין נפטרין מן העולם עד שהן מצווין את בניהם אחריהם על דברי תורה כו׳ וכן יצחק צוה את יעקב שנאמר ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו ויצוהו. (מדרש תנאים דברים א׳:א׳)
[ה] 5ויצוהו, שנה לו המסורת (אור האפלה כת״י)
[ו] 6ויצוהו, הזהירו על בנות ענר אשכול וממרא (בראשית רבה סז)
1. מפוקפקות מתמוטטות רפויות בידו שנתברך תחלה שלא מדעת אביו והיכן נתאששו נתחזקו בידו כאן ויברך אותו שבירכו ברצונו וקיים את הברכות וכדאמר ר״א אין קיום הגט וכו׳ (פי׳ ב״ר) ראה לעיל פכ״ז מאמר קנז. ולקמן בב״ר פע״ח. ועי׳ בערוך עי׳ פק. משל, ראה לעיל פכ״ה מאמר ע. ובספר יחוסי הצדיקים לעיל פכ״ז מאמר קיט. מביא כל דרש הנ״ל וכ׳ ע״ז קבלה ביד חכמי הדור כי זה הדרש מהני קראי משבואל בן גרשם קיבלום.
2. בילק״ש הגי׳ וכי מאחר שברכו הקב״ה ואמו, אביו למה חזר וברכו ויש ספרים שאין גורסים אמו. ובמדרש הגדול וכי מאחר שברכו הקב״ה ואביו ואמו מפני מה חזר אביו ובירכו שנייה כו׳ ומה הן ברכות של גליות כו׳ ועליו נאמר וברכה לראש משביר זה יעקב אבינו ופי רשעים יכסה חמס זה עשו הרשע.
3. ראה לעיל פכ״ז מאמר קיד. – קטו. תנחומא ויחי טז. תנ״י ויחי יז. דב״ר יא. מדרש תהלים פ״א.
4. לקמן מאמר ו. וראה לעיל פי״ח מאמר קצה.
5. ראה לעיל פכ״ה מאמר מג. פכ״ד מאמר קנא.
6. בלקח טוב ויקרא יצחק אל יעקב ויצוהו ויאמר לו לא תקח אשה מבנות כנען. כדרך שאמר אברהם לאליעזר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני. ובשכ״ט אפילו מבנות ענר אשכול וממרא שהן צדקניות. ראה לעיל פכ״ד מאמר מו.
וּקְרָא יִצְחָק לְיַעֲקֹב וּבָרֵיךְ יָתֵיהּ וּפַקְּדֵיהּ וַאֲמַר לֵיהּ לָא תִּסַּב אִתְּתָא מִבְּנָת כְּנָעַן.
Yitzchak called Yaakov and blessed him. He commanded him and said to him, “Do not marry a woman of the daughters of Canaan.
וקרא יצחק ליעקב וברך יתה ופקד יתיה ואמר ליה לא תסב אתה מן בנתהון דכנענעאי.
וקרא יצחק ליעקב ובריך יתיה ופקדיה ואמר ליה לא תיסב איתא מבנתהום דכנענאי.
And Izhak called Jacob, and blessed him, and commanded him, and said to him, You shalt not take a wife from the daughters of the Kenaanaee.
[יב] וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ – רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר לְפִי שֶׁהָיוּ הַבְּרָכוֹת מְפֻקְפָּקוֹת בְּיָדוֹ, וְהֵיכָן נִתְאוֹשְׁשׁוּ בְּיָדוֹ, כָּאן, וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אֵין קִיּוּם הַגֵּט אֶלָּא בְּחוֹתְמָיו, שֶׁלֹא תֹאמַר אִלּוּלֵי שֶׁרִמָּה יַעֲקֹב בְּאָבִיו לֹא נָטַל בִּרְכוֹתָיו, תַּלְמוּד לוֹמַר: וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה מָשָׁל לְבֶן מְלָכִים שֶׁהָיָה חוֹתֵר לְאָבִיו לִטֹּל לִטְרָא אַחַת שֶׁל זָהָב, אָמַר לוֹ לָמָּה בְּמַטְמוֹנִיּוֹת בּוֹא וְטֹל לְךָ בְּפַרְהֶסְיָא, וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ. וַיְצַוֵּהוּ, הִזְהִירוֹ עַל בְּנוֹת עָנֵר אֶשְׁכּוֹל וּמַמְרֵא.
ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו – הה״ד ברכות לראש צדיק (משלי י׳ ו׳), בשעה שנתברך יעקב מאביו בתחלה אמר שיר של פגעים עליו ואמר יושב בסתר עליון, אמר לה׳ מחסי, כי הוא יצילך גו׳ לא תירא גו׳ עד רק בעיניך תביט (תהלים צ״א א׳ - ח׳) ברכו אביו. ואף רבקה אמרה ברכתה כנגדן ואמרה כי אתה ה׳ מחסי וגו׳, לא תאנה וגו׳ עד על שחל וגו׳ (שם ט׳ - י״ג) ברכתו... לעשות חזקה בזה המקום התחילו לעשות עמו מריבה.
[פרק כח]
פרשת ויצא
ויקרא יצחק אל יעקב וגו׳ – 1אמר ר׳ אלעזר אין השטר מתקיים אלא בחותמיו, שלא יאמרו במרמה לקח יעקב מעשו את הברכות, והנה ברכו באחרונה ברצונו.
1. אמר ר׳ אלעזר. ב״ר פס״ז אות ב׳ וילקוט ולק״ט.
וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וְגוֹ׳ – לְפִי שֶׁהָיוּ הַבְּרָכוֹת מְפוּקְפָּקוֹת בְּיָדוֹ, וְהֵיכָן נִתְאוֹשְׁשׁוּ בְּיָדוֹ, כָּאן וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אֵין קִיּוּם הַגֵּט אֶלָּא בְּחוֹתָמָיו וְגוֹ׳ כְּדִלְעֵיל. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה, לְבֶן מְלָכִים שֶׁהָיָה חוֹתֵר לְאָבִיו לִטֹּל לִיטְרָא שֶׁל זָהָב. אָמַר לוֹ לָמָּה בְּמַטְמוֹנִיּוֹת, בּוֹא וְטוֹל בְּפַרְהֶסְיָא, כָּךְ וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֵךְ אֹתוֹ.
וַיְצַוֵּהוּ – הִזְהִירוֹ עַל בְּנוֹת עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא.
פדעי יצחק ביעקוב ובארכה ואוצאה וקאל לה לא תתכ׳ד׳ זוג׳ה מן בנאת כנעאן.
קרא יצחק ליעקב וברך אותו וציווה אותו ואמר לו: אל תיקח אישה מבנות כנען.
ויצא יעקב מבאר
ויקרא יצחק אל יעקב ויצוהו ויאמר לו לא תקח אשה מבנות כנען – כדרך שאמר אברהם לאליעזר. לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני (שם כ״ד:ג׳).
ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו – א״ר אבהו לפי שהיו הברכות מפוקפקות בידו היכן נתאוששו בידו כאן ויברך אותו כדאמר ר׳ אליעזר אין קיום הגט אלא בחותמיו:
ויצוהו ויאמר לו לא תקח אשה מבנות כנען – ואפי׳ מבנות ענר אשכול וממרא שהן צדקניות:
(א-ד) וברכו ונתן לו ברכת אברהם – מאחר שהוא גדול, לו ראוייה הברכה.
(1-4) And he blessed him and gave him THE BLESSING OF AVRAHAM – since he was great, the blessing was appropriate to him.
ויקראויברך אתו – והברכה הוא מה שאמר: ואל שדי יברך אותך (בראשית כ״ח:ג׳).
ויקרא ..ויברך אתו, the text of the blessing commences with the words: וא-ל שדי יברך אותך (verse 3).
ויקרא יצחק וג׳ ויברך אתו – אין זה – לפי הנראה לי – רמז לברכה שלא נכתבה, אלא רמז לברכה שיבאר אחר זה, והיא [ו]אל שדי וג׳1.
1. רט. וכ״פ הרד״ק ׳והברכה היה מה שאמר ואל שדי יברך אתך׳.
(א-ב) ואז קרא יצחק ליעקב וברך אותו, להתפרסם לו שממנו יהיה הזרע השלם אשר יירש הארץ, כי עשו לא היה ראוי לזה לא מצד עצמו ולא מצד נשיו; ואמר אליו: לא תקח אשה מבנות חת, קום לך פדנה ארם ביתה בתואל אבי אמך, וקח לך משם אשה מבנות לבן.
(א-ד) התועלת השמיני הוא במידות, והוא שראוי לאדם שיקח אשה ממשפחה נבחרת, כדי שיהיה זרעו נבחר. ולזה תמצא שציוה יצחק את יעקב שיקח אשה ממשפחתו, כדי שיהיה ממנו הזרע הנבחר שיירש הארץ שייעד ה׳ יתעלה לאברהם.
וכבר למדנו מזה המקום גם כן כי הברכה אינה כי אם לפי הכנת המתברך. וזה, שאם היה אפשר לנביא לברך המתברך לפי רצונו, למה היה נבוך יצחק בברכת עשו במה יברכהו? הנה היה אפשר שיברכהו שתהיה לו ברכת אברהם, כמו שברך בזה יעקב! ואמנם לא ברכהו בזאת הברכה, לפי שהברכה ההיא לא יתכן שתבוא כי אם לדבקים בה׳ יתעלה, כמו שהתבאר מדברינו אצל כריתת ברית בין הבתרים. ולפי שלא היה עשו ראוי לזאת ההשגחה לא יכול יצחק לברכו בה.
ומזה המקום למדנו גם כן כי לא היה יצחק אוהב עשו יותר מיעקב כי אם קודם התפרסם לו שלמוּת יעקב. אמנם אחר זה היה אוהב יעקב יותר, מצד מעלתו, ולזה דקדק בעניניו וציוהו שלא יקח אשה מבנות כנען, וברכהו בזאת הברכה השנית (כח, ג-ד) שהיא נפלאה מאד.

והתועלות המגיעים ממנו הם אחד עשר:

(א-ה) ולזה דברה אל יצחק שידבר אתו ויצוה עליו על זה כדי שיראה שמצות אביו תכריחהו והוא שנאמר בסוף וישלח יצחק את יעקב וילך פדנה ארם אל לבן בן בתואל הארמי אחי רבקה אם יעקב ועשו – [י] יאמר שהלך במצות אביו וגם שהמקום אשר הלך שם היה שוה לשניהם כי הוא בית אחי אמם ומזה לא ניכר שהוא בורח כמו ההולך למקום שאין יד שניהם שוה בו והוא מה ששלח לו בפתחו לו בדברי שלום עם לבן גרתי ואחר עתה (בראשית ל״ב:ה׳).
(1) Esau's reaction is proof that Rebecca's plan worked. "Esau saw that Isaac had blessed Jacob and sent him to Padan Aram to get himself a wife.⁠" Esau then proceeded to look for another wife, someone more pleasing to his parents. This shows that the matter of the blessing was no longer uppermost in his mind. The explicit instructions to go to Laban "who was such and such" all served to underline the purposeful, constructive nature of this journey. Laban, after all, was the uncle of Esau as well as of Jacob, and could hardly be expected to side with Jacob in the latter's dispute with his brother. When, many years later, Jacob says to Esau, "I have remained a stranger with Laban throughout all these years,⁠" he may well have referred to the fact that Laban could never have been viewed as a haven from Esau's anger, as a place of refuge.
(א-ב) והנה רבקה לא רצתה לגלות ליצחק אמתת הדבר ממשטמת עשו והיותו מתנחם להרוג את יעקב מפחדה שיצעק נגדה ויתרעם ממנה שהיא סבבה כל הרעה הזאת ובשלה הצער הגדול הזה בשלחה מדנים בין אחים אבל שנתה מפני השלום ואמרה לו ענין הנשואין שלא יקח יעקב מבנות כנען ויצחק בחשבו שהיה הדבר כן קרא ליעקב וצוהו שלא יקח אשה מבנות הכנעני ושילך ביתה בתואל אבי אמו והנה הדריכו ללכת אל בתואל לפי שהיה זקן ובעצתו יקח אשה הראויה לפי כבודו אמנם רבקה שהית׳ כונתה בהליכת יעקב כדי לברוח ממשטמת עשו צוהו שילך אל לבן שהיה בחור וגבור לא אל בתואל ואל אביה שהיה זקן וכן עשה בפועל.
והנה בכאן הזכיר קריאה וברכה וצואה ואמירה. סימן שיקבלו בניו התורה בקריאה ואמירה וצואה וברכה. כי כולם נזכרו בתורה. וכולם רמוזים בכאן בדבריו. קריאה לשון חבה שחבבו בדבריו ובברכותיו. אמירה ויאמר לו לא תקח אשה מבנות כנען לכלול כולם. צואה שהוא לשון זירוז הוא מה שאמר קום לך פדנה ארם בזריזות וקח לך משם אשה מבנות לבן הכשרות הראויות לך. וזהו וקח לך משם אשה יראת ה׳ ברוכה ואל שדי יברך אותך. ואולי הברכה והצואה הוא דבר אחד כי אחר שציוהו שלא יקח אשה מבנות כנען אין לך ברכה גדולה מזאת. וזהו ויברך אותו ויצוהו לא תקח אשה. אבל ואל שדי יברך אותך ויתן לך את ברכת אברהם אינה ברכת יצחק. אלא ברכת השם שיברך אותו לעתיד בברכת אברהם. ואולי שבירך אותו באל שדי שהוא שם חזק לשדד המערכות והמזיקים. לפי שהיה הולך לפדן ארם אצל לבן הארמי שהיה מכשף וקוסם. והיה צריך זה השם לשדד ולשבר ולבטל כישופיו וקסמיו. וזהו ואל שדי יברך אותך ויפרך וירבך בבנים ובבנות ולא תשאר בארץ טמאה. אלא מיד תבא לארצך שהיא ארץ קדושה. וזהו ויתן לך את ברכת אברהם לרשתך את ארץ מגוריך:
ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו – לדעתי קרא אותו לבוא לפניו, ועשו אחיו עומד שם. כי רבקה בחכמתה עשתה זאת שלא ירגיש עשו שיעקב בורח מפניו, אבל יִרְאֶה מעשה יצחק שמצוה עליו ללכת אל ארץ ארם לקחת לו אשה, והוא צריך ללכת במצות אביו. ואחר הנשואין ישוב לביתו. ואילו הבין עשו שהוא בורח ושלא ישוב אל ארץ מולדתו מפחד אחיו היה רודף אחריו ונוקם ממנו {וגם יצחק חשב כן שהולך הוא לקחת אשה ושישוב אחר הנשואין} והכתובים יעידו על זה כמו שיבא לפנינו.
ויברך אותו – זוהי שאילת שלום, כמו ״ויברכהו״1 ושם פירשנוהו על כן לא נזכר בכתוב במה ברכו ואין זאת הברכה האמורה בענין.
ויצוהו – צוהו על דברים שלא נזכרו בכתוב, וכן ״וצויתה אותו לעיניהם״.⁠2 ונאמר ״ויסמוך ידיו עליו ויצוהו״.⁠3 כי צוהו על הנהגת הנגיד בעם. וכן כאן צוהו בדרכי ההנהגה, ובתוך הדברים שצוהו ואמר לו ״לא תקח אשה מבנות כנען״, אסר עליו להתחתן עם בנות כנען כמו שאסר אותן אברהם על יצחק. ולא שישא אשה ממשפחתו ויקח עליה אחר כן מבנות הכנענים, אלא חייבו לקחת אשה מבנות לבן, והרשות בידו להוסיף עליה מבנות עמי הארצות, זולתי מבנות כנען, והיה זה ברוח הקודש שנאסר לאבות הקדושים להתחתן בם.
1. מל״ב י, טו. הרב פירש בבראשית (יד, יט).
2. במדבר כז, יט.
3. שם כז, כג.
פרשת ויצא
ויברך אתו – אמר בדרך כלל שברכהו, ואח״כ מפרט ואומר ואל שדי יברך אותך וכו׳, והיא הברכה עצמה שאמר כאן:
לא תקח אשה מבנות כנען – כי זכר מה שצוה אביו לאליעזר בעבורו, ולפי שיעקב יירש את ברכת אברהם, ראוי שיתרחק גם הוא מבנות כנען:
ויברך אתו, הפעם, בכוונה גמורה ובהכרה מלאה. תחבולתה של רבקה פקחה את עיניו לחלוטין.
(א-ב) ויברך אתו – היו בכאן שתי ברכות ושני צוויים, א] ברך אותו בברכת עוה״ב והתנה תנאי שלא יקח אשה מבנות כנען, וזה מצות ל״ת, ב] צוהו מ״ע שילך פדנה ארם ויקח אשה מבנות לבן, וע״ז ברכו שנית.
(1-2) SO YIZHAQ CALLED YAOOV AND BLESSED HIM. There are mentioned here two blessings and two commands. 1. He blessed him with the blessings of the world to come, on the condition that you Do not take a wife from the daughters of Canaan, and this was the first negative command. 2. He commanded him positively to go to Padan-aram and take Lavan’s daughter as his wife. In return for this he blessed him a second time:
ויברך אותו1: באשר היה יעקב בוש לבוא לאביו, שרימהו, ומשום הכי לעיל (כז,מב) כתיב ״ותשלח ותקרא ליעקב״ הרי שלא היה בבית אביו, על כן כאשר קרא לו יצחק, מתחילה אישר חילו2 על התחבולה שעשה, וכי טוב עשה, ואין בלבו עליו כלום. {ומשום הכי כתיב כאן ״אל יעקב״, ולא כמו לעיל (שם) כתיב ״ליעקב״. משום ד״אל״ משמע שקראו בעמדו אצלו בשמו משום חביבות, כמו שכתבתי בספר שמות (ח,כא)3, עיי״ש, ורבקה לא הוצרכה לכך.}
ויצוהו ויאמר לו4: גם הזהירו גם אמר לו בעצה. היינו, ״לא תקח אשה מבנות כנען״ הוא אזהרה, ״וקום לך וגו׳⁠ ⁠⁠״ הוא עצה. וכמבואר ברבה (סז,יב) על זה: ״ושומע לעצה חכם״ (משלי יב,טו) זה יעקב. ועיין בסמוך פסוקים ו,ז.
1. מה מקום לברכה נוספת על כל שבירכו לעיל, ועוד, בפסוקים ג-ד מוזכרת ברכה נוספת.
2. זהו ״ויברך אותו״. כפי שפירש רבינו לעיל כז,כג. כז,כז. אך ברד״ק כתב: והברכה היא מה שאמר ״ואל שדי יברך אותך״ (פסוק ג׳).
3. עה״פ ״ויקרא פרעה אל משה ולאהרן״. ועיין גם בקדמת העמק אות ט׳. ולהלן מט,א.
4. ולא ׳ויצוהו לאמר׳. ועיין בב״ר סז,יב: ר׳ אבהו אמר, לפי שהיו הברכות מפוקפקות בידו, והיכן נתאוששו בידו, כאן, שלא תאמר אילולי רימה יעקב...
ויברך וגו׳ – בשעת הפרידה שב יצחק ומברך את יעקב, ובמיוחד הוא מברכהו ברוב בנים; השווה כ״ד:ס׳.
תורה שלמהתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)בראשית רבהבראשית רבתימדרש אגדה (בובר)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ יהודה אבן בלעםלקח טובשכל טובר״י בכור שוררד״קר׳ אברהם בן הרמב״םרלב״ג ביאור הפרשהרלב״ג תועלותעקדת יצחק פירושאברבנאלצרור המורר׳ נ״ה וויזלהרכסים לבקעהר׳ י״ש ריגייורש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןהכל
 
(ב) ק֥וּם לֵךְ֙ פַּדֶּ֣נָֽהא אֲרָ֔ם בֵּ֥יתָה בְתוּאֵ֖ל אֲבִ֣י אִמֶּ֑ךָ וְקַח⁠־לְךָ֤ מִשָּׁם֙ אִשָּׁ֔ה מִבְּנ֥וֹת לָבָ֖ן אֲחִ֥י אִמֶּֽךָ׃
Rise and go1 to Paddan Aram, to the house of Betuel, your mother's father, and take from there a wife for yourself2 from the daughters of Lavan, your mother's brother.
1. Rise and go | קוּם לֵךְ – Cf. Radak who suggests that the word "rise" is not meant to be understood literally, but rather expresses an urging of the other to be diligent in a task.
2. Take... for yourself | וְקַח לְךָ – It is also possible that the word "לְךָ" is insignificant and the verse should read as if written "take... a wife". See discussion on Bereshit 12:1.
א. פַּדֶּ֣נָֽה =א⁠(ס),ל <א⁠(ס)=מונח ומתג? כן>
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובשכל טובר״י בכור שוררד״קמושב זקניםרלב״ג ביאור הפרשהרלב״ג תועלותעקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלגור אריהשפתי חכמיםר׳ נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייושד״לרש״ר הירשמלבי״םרד״צ הופמןעודהכל
[ז] 1קום לך, פדנה ארם. קימה הוא לך להפרד מן הרשע הזה. (לקח טוב)
[ח] 2קום לך, ענה דודי ואמר לי קומי לך רעיתי (שיר השירים ב׳:י׳) בתו של אברהם שהיה רעי, שנאמר זרע אברהם אהבי (ישעיהו מ״א:ח׳). יפתי (שיר השירים ב׳:י׳), בזכות של יצחק שיפה אותי בעולמי כששטח צוארו על גבי המזבח, ולכי לך (שיר השירים ב׳:י׳) בזכותו של יעקב, שאמרה לו אמו קום לך פדנה ארם וגו׳. (תנ״י בא ז.)
[ט] 3וקח לך משם אשה, האיש מצווה על פריה ורביה יותר מן האשה כו׳ וכן יצחק אמר ליעקב קום לך פדנה ארם וגו׳ לישא אשה ההוגנת לו. (תנחומא נח יב.)
1. עי׳ לעיל פכ״ג מאמר עט.
2. בשהש״ר ב. כג. פתיחתא דאיכ״ר א. בפסקתא דר״כ פ״ה פי״ג ופס״ר פט״ו ולכי לך בתו של יעקב ששמע לאביו ולאמו שנאמר וישמע יעקב אל אביו ואל אמו וילך (כח. ז.) והגי׳ שלפנינו נכונה דהדרש מקרא קום לך מתאימה להקרא קומי לך. ועי׳ תנ״י וישלח י. וילק״ש ח״ב רמז רפ״ד. ולעיל פי״ב מאמר ד.
3. תנ״י נח יח. ולעיל פכ״ד מאמר נא. פ״ט מאמר צ. ועי׳ לק״ט ויצא כט. ה. שם י. ועי׳ ב״ר עט. ד. תנ״י ויצא א.
קוּם אִיזֵיל לְפַדַּן דַּאֲרָם לְבֵית בְּתוּאֵל אֲבוּהָא דְּאִמָּךְ וְסַב לָךְ מִתַּמָּן אִתְּתָא מִבְּנָת לָבָן אֲחוּהָא דְּאִמָּךְ.
Set out and go to Padan Aram, to the house of Betu'el, your mother’s father, and marry one of the daughters of Lavan, your mother’s brother.

קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ וְקַח לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ
קוּם אִיזֵיל לְפַדַּן דַּאֲרָם לְבֵית בְּתוּאֵל אֲבוּהָא דְאִימָּךְ וְסַב לָךְ מִתַּמָּן אִיתְּתָא מִבְּנָת לָבָן אֲחוּהָא דְאִימָּךְ
א. לטעם תרגומו ״פַּדֶּנָה, בֵּיתָה״ – ״לְפַדַּן, לְבֵית״ ראה להלן ״וַיֵּלֶךְ חָרָנָה״ (י) ״וַאֲזַל לְחָרָן״.
אָב – אַבָּא, ובסמיכות – אֲבוּהָא
ב. כתב יא״ר: ״אֲבִי אִמֶּךָ... אֲחִי אִמֶּךָ״ – ״אֲבוּהָא דְאִימָּךְ... אֲחוּהָא דְאִימָּךְ״, כתרגום סמיכות. אבל אָבִיו, אָחִיו – אֲבוּהִי, אֲחוּהִי: ״וְאָחִיו מֵת... וְאָבִיו אֲהֵבוֹ״ (בראשית מד כ) ״וַאֲחוּהִי מִית... וַאֲבוּהִי רָחֵים לֵיהּ״. כנגד זאת אָב, או הָאָב מתורגמים אַבָּא: ״יֶשׁ לָנוּ אָב זָקֵן״ (בראשית מד כ) ״אַבָּא סָבָא״, ״מַדֻּעַ לֹא נָשָׂא הַבֵּן בַּעֲוֹן הָאָב״ (יחזקאל יח יט) ״בְּחוֹבֵי אַבָּא״. ולא רק הָאָב אלא גם אָבִי: ״הֵן שָׁכַבְתִּי אֶמֶשׁ אֶת אָבִי״ (בראשית יט לד) ״עִם אַבָּא״, כי בארמית אָב, או הָאָב לא יבואו בכינוי למדבר בעדו.⁠1
1. וי׳ קוטשר (״מלים ותולדותיהן״, ירושלים 1974, עמ׳ 1) הוסיף שבלשון חז״ל שקלטה את המלה מן הארמית, אַבָּא באה לא רק בהוראת אָבִי כגון ״נאמן עלי אבא נאמן עלי אביך״ (משנה סנהדרין ג ב) אלא גם בהוראת אָבִינוּ כגון, ״שלא פקדנו אבא ולא אמר לנו אבא״ (משנה שבועות ז ז).
קום אזל לפדן ארם לבייתיה דבתואל אבוי דאמך וסב לך מן תמן אתה מן בנתיה דלבןא אחוי דאמך.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״בנתיה דלבן״) גם נוסח חילופי: ״מבנת לבן״.
קום איזל לפדן דארם לבית בתואל אבוהא דאימך וסבלך מתמן איתא מבנת לבן אחוהא דאימך.
Arise, go to Padan of Aram, to the house of Bethuel thy mother's father, and take thee from thence a wife from the daughters of Laban thy mother's brother.
קום פאמצ׳י אלי פדאן ארם אלי בית בתואל ג׳דך ותזוג׳ מן ת׳ם באמראה מן בנאת לבן כ׳אלך.
קום לך לפדן ארם לבית בתואל סבך, ושא לך משם אישה מבנות לבן דודך.
פדנה – כמו: לפדן.
ביתה בתואל – לבית בתואל. כל תיבה שצריכה למ״ד בתחילתה, הטל לה ה״י בסופה.
פדנה – is the same as לפדן to Padan;
ביתה בתואל – is the same as לבית בתואל to the house of Bethuel. To every word requiring a ל prefixed you may attach a ה as a suffix (Yevamot 13b).
קום לך פדנה ארם – קימה הוא לך. להפרד מן הרשע הזה.
קום – קימה הוא לך להפרד מרשע זה:
לך פדנה – כמו לפדן:
(ביתו) [ביתה] – כמו בית בתואל אבי אמך:
וקח לך משם אשה מבנות לבן אחי אמך – כמו שהתחתן אבא למשפחת אבא:
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 1]

קום לךקום – ענין זרוז, כלומר מעתה תלך.
פדנה ארם – פרשנוהו בתחלת הפרשה, ועד חרן היה בכללו כמו שכתבנו.
קום לך, the word קום is not to be understood literally as “rise!,” but as an instruction to go about the task to be fulfilled with speed, without delay.
פדנה ארם, we explained this as meaning “to Charan.”
מבנות לבן אחי אמך – תימה וכי עד עכשיו לא ידענו שאחי אמו. נ״ל אמר לו אע״פ שהוא רשע תוכל להעמיד ממנו זרע כשר, כי רוב בנים דומין לאחי האם. וה״ה לאחות האב, ואע״פ שהוא רשע, בנותיו דומות לאחות אביהן.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

שצריכה למ״ד בתחלתה הטיל לה ה״א בסופה. בפרק קמא דיבמות ובב״ר ופריך התם והכתיב ישובו רשעים לשאולה ומשני ההוא בדיוטא התחתונ׳ של שאול פי׳ שהה״א של שאולה נמי במקום למ״ד הוא והוה ליה כאלו כתוב ללשאול וכל חדא וחדא משמשת עם שאול והוה ליה כאלו אמ׳ לשאול לשאול שפירושו לשאול של שאול שהיא המדרג׳ השפלה שבשפלו׳ שכן דרכן בכל מקום לדרוש האות המשרת עם התיבה המחוברת לו במגילה פ״ק אמרו מדהוה ליה למכתב זמן וכתב זמנם קרי ביה זמן זמנם ומדהוה ליה למכתב זמנם וכתב זמניהם קרי ביה זמן זמנם זמניהם ובפרק אלו נערות מדהוה ליה למיכתב נער בלא ה״א באחרונה כמשפטה בכל מקום וכתב נערה בה״א באחרונה קרי ביה נער נערה וכן בתולות הבתולות מיתורא דה״א הבתולות וכהנה רבות:
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

כל תיבה שצריכה למד כו׳. לאו דוקא כל תיבה, דבשם אדם לא נוכל לומר כך – שתהיה הה״א בסוף התיבה כלמ״ד מתחלתה, שאין לומר ׳ויבא ראובן שמעונה׳ במקום ׳ויבא ראובן לשמעון׳, רק גבי שם מקום וארץ שייך לומר כך, כי נראה לומר כי כל מקום שתבא ה״א בסוף התיבה רצה לומר שבא לתוך המקום, ולא שייך זה אלא במקום וארץ שיש להם תוך:
כל תיבה שצריכה למ״ד בתחלתה וכו׳. לאו דוקא כל תיבה דלא נמצא כלל זה אלא דוקא בשמות המקומות והארצות כמו בבלה חברונה וקצת בכלים המזבחה:
Any word that requires a ל prefix... It does not mean just any word, as we find this rule applies only to names of places and countries, such as בבלה and חברונה, and sometimes to vessels, such as המזבחה.
קום לך פדנה ארם – וכן לא תלך אל ארץ אחרת לקחת לך אשה מבנותיהם אלא הנני מצוך ללכת לפדן ארם, אל משפחתי ואל בית אבי. גם לא תלך אל בית עוץ או בוז ושאר בתי בני נחור שהן כולם ממשפחת אבי, אלא בית בתואל אבי אמך, ושם תקח לך אשה מבנות לבן אחי אמך. ולפי שהחליט יצחק הדבר שיקח אשה מבנותיו גם לא אמר ״ואם לא יתננה לך תעשה כך או כך״ ידענו שֶׁדִּבֶּר בדרך נבואה, והיה ברור לו וליעקב שימצא שם בת זוגו.
פדנה – כמו לפדן:
מבנות לבן – אולי נתבשר שנולדו בנות ללבן:
קום לך פדנה ארם וגו׳ – יצחק לא ידע כלום שעשו מבקש להרוג את יעקב, כי רבקה לא הגידה לו זה, והנה אמר לו שילך ויקח לו אשה וישוב, ולפיכך לא נתן לו נכסים; ורבקה לא היה הרשות בידה ליתן, ואפי׳ אם היה בידה לא נתנה לו כדי שלא יכיר עשו שהוא בורח. ואמנם לקחת לו אשה נראה שלא היה צריך לנכסים כי בלא מוהר היו נותנים לו להיותו ממשפחתם, מלבד שכבר היו מאמינים שאביו היה עשיר, כי ראו העושר שהביא עמו אליעזר; ואליעזר הוצרך לקחת עמו כל טוב אדוניו, כי עדיין לא היו יודעים שאברהם עשיר. אמנם לא מצאנו שנתן להם מוהר, אלא מגדנות דרך מתנה. ונ״ל כי המוהר מתחלתו היה כסף שלפעמים היה הבחור נותן לאבי הנערה כדי לפייסו שיתן לו בתו כמו שאמר שכם {בראשית ל״ד:י״ב} הרבו עלי מאד מהר ומתן, ואח״כ נתפשט המנהג ונעשה חוק ומשפט, אבל בימי יעקב לא היה עדיין החק הזה, על כן אמרו רחל ולאה הלא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו {בראשית ל״א:ט״ו}. ודע כי בימי קדם שהיה האיש לוקח לו יותר מאשה אחת, היו הנשים ביוקר, והיה האיש צריך ליתן מהר, ועתה הדבר בהפך. והנה לבן לא בקש מיעקב שיתן לו מהר, אלא מאחר שהיה יעקב צריך להתעכב אצלו ולאכול על שלחנו, התחיל לרעות את צאנו, ולבן אמר לו {בראשית כ״ט:ט״ו} מה משכרתך, והוא אמר לו שיעבדהו שבע שנים אם יתן לו אותה מבנותיו אשר ישרה בעיניו.
Rise, go to Paddan-Aram, etc. Isaac was completely unaware that Esau was seeking to kill Jacob, since Rebecca had not told him, and we see that Isaac told Jacob to go, take a wife, and return, which is why he gave Jacob no possessions [to take along]. Rebecca did not have the authority to give [such possessions], and even if she had had such authority, she would not have given them to him, so that Esau would not realize that he was fleeing.
Actually, it would seem that in order to take a wife, Jacob did not need any possessions, because they would have given him a wife without demanding a bride-price, for they were his kin, and in any case they believed that his father was wealthy, since they had seen the riches that Eliezer brought with him. In contrast, Eliezer himself had to bring with him his master’s most precious articles [above, 24:8], for they were not yet aware then that Abraham was wealthy. Even so, we do not find that Eliezer gave them a bride-price, but only precious objects by way of a gift.
In my opinion, the bride-price (mohar) was originally money that was sometimes given by a young man to a girl’s father to appease him into giving his daughter to the young man, as Shechem said [to Jacob and his sons, below 34:12], “Impose upon me a great bride-price and gifts.” Later the custom spread and was made a legal requirement, but this law was not yet in existence in Jacob’s day. This is why Rachel and Leah said, “Has he [Laban] not treated us like strangers, selling us…?” (Gen. 31:15). It should be noted that in ancient times, when a man married more than one wife, women were an expensive commodity, and it was the man who had to pay the bride-price, but now the opposite obtains.
Laban did not ask Jacob to give him a bride-price, but since Jacob needed to tarry with him and eat at his table, he began to tend Laban’s sheep. Laban said to him, “Tell me what your wage should be” (Gen. 29:15) and Jacob said that he would serve Laban for seven years if Laban would give him his choice of Laban’s daughters.
ביתה בתואל אבי אמך – במקום לידת אמך, המקום בו נתחנכה כראוי למרות השפעת לבן [עיין פירוש לעיל כד, טו]. שם יהיה גם באפשרותך למצוא את האשה הנכונה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 1]

פדנה – הדל״ת סגולה במקום פתוחה. בהברה הסופית יש פסק כדי שלא תבלע באלף החטופה שאחריה (ראה רוו״ה מפורש), כמו ״תשע עשרה״ למעלה י״א:כ״ה, וכן ״גביע הכסף״ להלן מ״ד:ב׳.
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובשכל טובר״י בכור שוררד״קמושב זקניםרלב״ג ביאור הפרשהרלב״ג תועלותעקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלגור אריהשפתי חכמיםר׳ נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייושד״לרש״ר הירשמלבי״םרד״צ הופמןהכל
 
(ג) וְאֵ֤ל שַׁדַּי֙ יְבָרֵ֣ךְ אֹֽתְךָ֔ וְיַפְרְךָ֖ וְיַרְבֶּ֑ךָ וְהָיִ֖יתָ לִקְהַ֥ל עַמִּֽים׃
And may El Shaddai1 bless you and make you fruitful and multiply you, and you will be an assembly of peoples.
1. El Shaddai | וְאֵל שַׁדַּי – The name might mean: "God Almighty" (Ibn Ezra) or "God who is Sufficient" (R. Saadia Gaon, Rashi).
מקבילות במקראתורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובשכל טובר״י בכור שורר׳ אברהם בן הרמב״םחזקונירלב״ג ביאור הפרשהרלב״ג תועלותעקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלר״ע ספורנושפתי חכמיםר׳ נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייורש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןעודהכל
[י] 1ואל שדי יברך אתך, ויקרא יצחק אל יעקב וגו׳ (בראשית כ״ח:א׳) קום לך וגו׳ (בראשית כ״ח:ב׳) כיון ששמע יעקב אמר לו תן אכסיטורין אמר לו ואל שדי יברך אותך וגו׳ מיד וישמע יעקב וגו׳ (בראשית כ״ח:ז׳) ויצא יעקב (בראשית כ״ח:י׳) ויפגע במקום (בראשית כ״ח:י״א) לכך נאמר ושומע לעצה חכם (משלי י״ב:ט״ו). (אגדת בראשית פרק מה.)
[יא] 2ואל שדי יברך אתך, מן המצר קראתי יה (תהלים קי״ח:ח׳) מה הוא מן המצר, בכל לשון שישראל קוראין להקב״ה עונה להם, קראוהו בשדי, ואל שדי יברך אותך וענה אותם בשדי, אני אל שדי פרה ורבה (בראשית ל״ה:י״א). (מדרש תהלים מזמור קי״ח)
[יב] 3ואל שדי יברך אתך, טוב אחרית דבר מראשיתו (קהלת ז׳:ח׳) הברכות הראשונות שברך יצחק ליעקב על טללי שמים ועל דגן הארץ שנאמר ויתן לך האלהים מטל השמים (בראשית כ״ז:כ״ח) הברכות האחרונות ברכות יסוד עולם ואין בהם הפסק לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, שנאמר ואל שדי יברך אותך ועוד הוסיף לו את ברכת אברהם שנאמר ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך (בראשית כ״ח:ד׳) הוי אומר טוב אחרית דבר מראשיתו. (פרקי דרבי אליעזר פל״ה)
[יג] 4ואל שדי יברך אתך, כו׳ מלמד שבירכו שלש ברכות בסוף. בטרם תבוא ואברכהו (בראשית כ״ז:ל״ג) הרי אחת, גם ברוך יהיה (בראשית כ״ז:ל״ג) הרי שתים, ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו (בראשית כ״ח:א׳) הרי שלש, ואומר ואל שדי יברך אותך אמר לו אני מה ספקה ידי ברכתי והקב״ה יש לו עד בלי די, הוא יברך אותך ויפרך וירבך והיית לקהל עמים. (מדרש הגדול)
[יד] 5ואל שדי שאמר לעולמו די ודי לעולם אלהותו, הוא יאמר די לגלותך ולטרחותך, יברך אתך בנכסים, ויפרך וירבך בבנים והיית לקהל עמים, ג׳ עמים בקהל אחד כהנים לוים וישראלים. (שכ״ט)
1. אכסיטורין פי׳ ברכה. ומהרש״ב בהגהות שם כ׳ דצריך לגרום אגיסטריון והיא מלה יונית ופירושה ברכת איש לרעהו בהפרדו מאתו בלכתו למסעיו. ומעין דרש הנ״ל בתנ״י וישלח כו. זש״ה ברוך אתה בבואך וגו׳ (דברים כח, ו.) כשיצא יעקב מבית אביו יצא בברכה, שנאמר ואל שדי יברך אותך וגו׳ ובב״ר פפ״ב בבואו לבית חמיו נטען ברכות ואל שדי יברך אותך.
2. מדרש הגדול מקץ צד תרמד. לק״ט וארא ולעיל פט״ו מאמר כח.
3. לעיל פכ״ז מאמר קכב. ולקמן מאמר יג. ובכת״י אור האפלה הוסיף לו ברכת אברהם שיהיו אומרין בכל תפלה אלהי יעקב. ובכת״י מדרש החפץ ואל שדי יברך אותך. טובה ברכה אחרונה מן הראשונה מכאן למדנו שכל הברכות הולכות אחר חתימתן שזכר בזו יישוב העולם בפריה ורביה. ובכת״י נר השכלים גדולה ברכה שנייה שבירך יצחק את יעקב מברכה ראשונה שברכה ראשונה בבנים וברכה שנייה באבות.
4. לעיל מאמר יב. ולעיל פכ״ז מאמר קכב. ולקמן מאמר יד. ובמשנת דר״א פ״ח קמט. תנ״י וישלח כז.
5. לעיל פי״ז מאמר ד. – ח. ובתיוב״ע כאן מביא דרשות שאינם במדרשים שלפנינו.
וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵיךְ יָתָךְ וְיַפְּשִׁנָּךְ וְיַסְגֵּינָךְ וּתְהֵי לְכִנְשָׁת שִׁבְטִין.
May the Almighty, Shaddai, bless you, make you fruitful and multiply you. May you become an assembly of tribes.

וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים
וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ יָתָךְ וְיַפְשִׁינָּךְ וְיַסְּגֵּינָךְ וּתְהֵי לְכִנְשָׁת שִׁבְטִין
עַמִּים – שִׁבְטִין, בהתאם למציאות
אף על פי שהשמות עַמִּים וגוֹיִם מתורגמים בדרך כלל עַמְמִין כגון ״יַעַבְדוּךָ עַמִּים״ (בראשית כז כט) ״יִפְלְחוּנָךְ עַמְמִין״, ״אַב הֲמוֹן גּוֹיִם״ (בראשית יז ה) ״לְאַב סְגֵי עַמְמִין״, אצל יעקב תרגם ״וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים״ – ״לְכִנְשָׁת שִׁבְטִין״ וכן להלן ״וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ״ (בראשית לה יא) ״וְכִנְשָׁת שִׁבְטִין יְהוֹן מִנָּךְ״. והטעם: אונקלוס נוטה לתרגם בהתאם למציאות ההיסטורית כמבואר להלן בפסוק ״וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר הוֹלַדְתָּ״ (בראשית מח ו) ״וּבְנִין דְּתוֹלֵיד״.⁠1 מכיוון שיעקב העמיד שבטים ולא ״עַמְמִין״, אומות גויים, תרגם אצלו ״לְכִנְשָׁת שִׁבְטִין״ לכנסיית שבטים. ולהלן ״וּנְתַתִּיךָ לִקְהַל עַמִּים״ (בראשית מח ד) ״לְכִנְשָׁת שִׁבְטִין״ נרשם טעם נוסף בשם הגרי״ז. ופעם אחת תרגם אצל אברהם ״וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם״ (בראשית יז ו) ״לְכִנְשָׁן״, עיין שם בטעם ההבדל.
1. ואין צורך לדיחוקי ״נתינה לגר״ ו״נפש הגר״.
ואלה שמייא יברך יתך ויתקף יתך ויסגי יתך ותהוי לקהל כנישתא אומין צדיקיןא.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״צדיקין״) גם נוסח חילופי: ״סגי״.
ואל שדי יברך יתך בניכסין סגיאין ויפישינך ויסגינך לתריסר שיבטין ותהי זכי לכינשת רבני סנהדרין דסכומהון שובעין כמניינא עממיא.
And El Shadai will bless thee with many possessions, and increase thee and multiply thee into twelve tribes, and you shalt be worthy of the congregation of the sons of the Sanhedrin, the sum of which is seventy, according to the number of the nations.
ואלטאיק אלכאפי יבארך עליך וינמיך ויכת׳רך ויכון מנך ג׳וק אמם.
והאל המספיק יברך אותך ויפרה אותך וירבה אותך ותהיה ממך קבוצת עמים.
ואל שדי – מי שדיי בברכותיו למתברכין, מפיו יברך אותך.
ואל שדי AND GOD ALMIGHTY – He who has a sufficiency of blessings שָׁדִּי for those who are blessed by Him, יברך אתך MAY HE BLESS YOU.
ואל שדי יברך אותך1א״ר אלעזר 2אין קיום השטר אלא חותמיו. שלא יאמרו במרמה לקח יעקב את הברכה.
1. א״ר אלעזר. ב״ר פס״ז. וילקוט שם. ועיין לעיל כ״ז הערה קכ״ה.
2. אין קיום הגט. גיטין כ״ב ע״ב.
ואל שדי – שאמר לעולמו די ודי לעולם אלהותו, הוא יאמר די לגלותך ולטרחותך:
יברך אותך בנכסים:
[ויפרך] וירבך – בבנים:
והיית לקהל עמים – ג׳ עמים בקהל אחד, כהנים לוים וישראלים:
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 1]

ואל שדי וג׳ – היא ברכה ראויה לענין הנשואין, שהרי תכלית הנשואין היא להעמיד תולדות.
ואל שדי – מי שיש די באלהותו לכל הבריות יברך אותך. אר״א אין קיום השטר אלא בחותמיו לפיכך ברכו אחר ברכת ויתן לך פעם אחרת מדעת היא ברכת ואל שדי יברך אותך – היא קיום השטר שלא יאמרו במרמה לקח יעקב את הברכות.
ואל שדי, "and the God known also as Shaddai;⁠" the God Who has said of Himself that none of His creatures needs any other power to help him. (Compare Rashi on Genesis 17,1) "He will bless you.⁠"Rabbi Eleazar in B'reshit Rabbah 67,12, says that a divorce decree becomes valid only after its signatories have appended their seals to it. This is why Yitzchok was not content with the blessing he had already given Yaakov which had commenced with the words: ויתן לך, in 27,28.
ואל שדי במציאותו אם לעצמו אם להמציא שאר הנמצאות — מה שאין כן באחד משאר הנמצאות, כי כל אחד מהם יצטרך במציאותו אל זולתו קודם לו, הוא אשר ישימהו נמצא, ואין בו די להמציא כל הנמצאות, וגם הנמצאות שימציא אינם שופעות ממנו אם לא באמצעות הכח השופע לו מסיבתו, כמו שביארנו בחלק השלישי מהמאמר החמישי מספר מלחמות ה׳ (פרק ח ואילך) — הנה זה האל יברך אותך ויפרך וירבך בְּדרך שתהיה לקהל עמים,
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

ואל שדי מי שדי בברכותיו למתברכין מפיו. דאל״כ מה ענין זה השם המור׳ על מי שאמר לעולמו די במקום הזה:
ולפי שיעקב לא היה בידו נכסים וממון ולא חברת אנשים ללותו בדרך ולכן ברכו אביו ברכות מתיחסות לענינו באמרו ואל שדי יברך אותך וזה בענין הנכסי׳ ויפרך וירבך וזה בענין הבנים.
ואל שדי יברך אתך – בממון.
ויפרך – בבנים.
וירבך – במעלה.
וא-ל שדי יברך אותך, with money
ויפרך, and grant you numerous children, וירבך, and allow you to attain great spiritual stature.
מי שדי בברכותיו כו׳. דאי לא כן מה ענין זה השם לכאן:
He who has sufficient blessings... Otherwise, why is this particular Name of Hashem mentioned here?
ואל שדי יברך אותך – גם זה אינו בדרך תפלה וברכה אלא נבואה גמורה. הבטיחוֹ שיגלה אליו השם באל שדי ויברכהו, כמו שנגלה לאברהם וליצחק, וכמו שנתקיימה הנבואה הזאת מיד בצאתו מבאר שבע שנגלה עליו האלהים במראה הסולם והבטיחו בירושת הארץ וברבוי הזרע. וכן בשובו מפדן ארם מפורש ״וירא אלהים אל יעקב עוד וגו׳ ויברך אותו ויאמר לו אלהים אני אל שדי פרה ורבה וגו׳ ואת הארץ אשר נתתי״1 וגו׳ וכלומר אעפ״י שעלי לא נגלה אלהים לברכני עד אחרי מות אבי, אליך יֵרָאֶה כבודו בחיי, והוא יברכך.
ויפרך וירבך – הבטיחוֹ שיוליד בנים רבים, ושבניו ירבו מאד. לא כאברהם שהוליד בן יחיד שנכנס לברית, ולא כאביך שלא הוליד גם הוא רק בן אחד שנכרת עמו הברית, אבל אתה תפרה ותרבה וכל בניך יהיו קדושים לאלהים. וזהו ״והיית לקהל עמים״. וענינו כל שבט נקרא ״עַם״ כמו ״אחריך בנימין בעממיך״.⁠2 אבל לא יהיו חלוקים בסגולה כמו יצחק וישמעאל, או עשו ויעקב, אלא עממיך שתוליד יהיו קהל אחד כדרך ״קהל עדת ישראל״.⁠3 וכן ״הַקָהָל חֻקָה אחת לכם״.⁠4 וזו הבטחה גדולה שיהיו כל תולדותיו קהל י״י ואנשי בריתו. וכן אמר לו השם ״גוי וקהל גוים יהיה ממך״5 ושם אפרש בעז״ה. ולא נאמר כן לאברהם על יצחק, שמכל אחד מהן לא יצא כי אם בן יחידי שהוא בקהל י״י.
1. בראשית לה, יא-יב.
2. שופטים ה, יד.
3. שמות יב, ו.
4. במדבר טו, טו.
5. בראשית לה, יא.
ואל שדי – לפי שבתחלה ברך אותו בחשבו שהוא עשו כי לא הכירו, עכשיו שהבין ממה שקרה כי מה׳ יצא הדבר, רצה לקיים לו ברכותיו, כי ראה שהשם בחר בו, וממנו יצא הזרע הנבחר:
ואל שדי יברך אתך וגו׳ – אינך זקוק לקחת עמך דבר, אלא ה׳ ילווה אותך במסעך. הוא יברך אותך, הווי אומר, יספק לך את האמצעים להקים בית; ויתן לך את הכח להוליד בנים ולגדלם ברוחך, כדי שתתרבה בהם (עיין פירוש לעיל א, כח). ואתה תצליח במה שלא עלה בידי: יהיו לך ״עמים״, בנים השונים זה מזה באופיים, שרשים של השבטים העתידיים בעלי תכונות שונות. אך כולם ייצרו ״קהל״, קהילה אחת מאוחדת שאין בה פסול (עיין בראשית רבה סח, יא).
(ג-ד) ואל שדי יברך אתך – שהוא מה שברכו שיהיה לקהל עמים, וגם שיתן לך ברכת אברהם, והוא שיהיה לו לאלהים וישרה שכינתו עליו, וזה יהיה לרשתך את ארץ מגריך, כי ברכת הזרע וברכת ירושת הארץ תלוים זה בזה ונזכרים תמיד זה אצל זה, וירושת הארץ תנאי אל שישרה שכינתו עליהם, כי היא מוכנת לקדושה ולהשראת שכינה, וכן תנאי אל שיפרו וירבו, כי השורק והגפן המובחר לא יצלח רק בקרן בן שמן, וברכת אברהם תלה מתנתו באלהים כי אינה ביד אדם כמ״ש למעלה.
(3-4) MAY EL SHADDAI BLESS YOU. He blessed him, Making you into a congregations of peoples, and also, May He bestow upon you the blessing of Avraham — being your God and causing His Presence to rest upon you. This will cause you to inherit the land where you have dwelt. Inheritance of the land and multitude of offspring are always mentioned together since they are always interdependent. Inheritance of the land is a prerequisite for the Presence of God to rest upon them, for it alone is fit for sanctity. The land is also a prerequisite to their being fruitful and abundant, for a choice vine will only succeed in a choice land. These special blessings of Avraham are dependent upon God and not in the hands of man, as explained above.
ואל שדי יברך אתך: אחר שאמר לו אח״כ ״ויתן לך את ברכת אברהם״ הרי הכל בכלל, וא״כ כל זה המאמר מיותר לפי הנראה. אלא ניבא לו שיבוא הקב״ה בשם ״אל שדי״ ויברכהו ויאמר לו ״פרה ורבה״, כמו שהיה בבואו מפדן ארם ללוז, כמבואר להלן (לה,יא)1, ומדברי יצחק אלה למד יעקב ענין נחוץ כאשר יבואר שם ועוד להלן (מח,ד)2. ומה שאמר בשם ״אל שדי״ כבר ביארנו לעיל (יז,א)3 דמשמעו ׳שאמר לעולמו די׳ כדי שיעור התגלות כבודו שזוהי תכלית הבריאה, וגילה יצחק שבזה השם יבא אליו באשר שעל ידו יגיע לזה התכלית.
והיית לקהל עמים: ״קהל״ הוא עשרה, כדאיתא בכתובות (ז,ב), ו״עמים״ הוא שניכרים בשינוי הליכתם לעם בפני עצמו, אע״ג שהמה בממשלה אחת4, כלשון הגמרא שבת (סב,א) ׳נשים עם בפני עצמו הם׳, ועיין ספר ויקרא (כא,א)5. ואמר לו שיהיה זרע יעקב עשרה עמים6, היינו, דכל שבט יהיה למנהג ועם בפני עצמו, אע״ג שהיתה להם תורה אחת ומלך אחד, מ״מ יהיו משונים בהליכות עולם. ורק שבט יהודה ובנימן יהיו למנהג אחד7, ושבט לוי יהיה נכלל בשאר שבטים, ושבט יוסף מנהג אחד לאפרים ומנשה, היינו ״קהל עמים״8.
1. ״ויאמר לו אלהים אני אל שדי פרה ורבה, גוי וקהל גוים (כאן ״קהל עמים״) יהיה ממך, ומלכים מחלציך יצאו״.
2. ״ויאמר אלי הנני מפרך והרביתך ונתתיך לקהל עמים״.
3. ובהרחבה שם בפסוק ד׳.
4. עיין ברבינו לעיל יא,ו. כז,כט. ולהלן לה,יב.
5. עה״פ ״לנפש לא יטמא בעמיו״.
6. ״קהל עמים״.
7. עיין להלן ל,כד.
8. וברכה זו הוזכרה להלן לה,יא בלשון ״גוי וקהל גוים״ (ולא ״קהל עמים״, עיי״ש ברבינו), וכן הוזכרה להלן מח,ד בלשון שהוזכרה כאן ״לקהל עמים״.
ואל שדי – ראה למעלה י״ז:א׳.
לקהל עמים – הכוונה לשבטי ישראל, כמו דברים ל״ג:ג׳.
מקבילות במקראתורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובשכל טובר״י בכור שורר׳ אברהם בן הרמב״םחזקונירלב״ג ביאור הפרשהרלב״ג תועלותעקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלר״ע ספורנושפתי חכמיםר׳ נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייורש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןהכל
 
(ד) וְיִֽתֶּן⁠־לְךָ֙ אֶת⁠־בִּרְכַּ֣ת אַבְרָהָ֔ם לְךָ֖ וּלְזַרְעֲךָ֣ אִתָּ֑ךְ לְרִשְׁתְּךָ֙ אֶת⁠־אֶ֣רֶץ מְגֻרֶ֔יךָ אֲשֶׁר⁠־נָתַ֥ן אֱלֹהִ֖ים לְאַבְרָהָֽם׃
May He give you the blessing of Avraham, to you and your offspring with you, that you inherit the land of your sojourning which God gave to Avraham.⁠"
תורה שלמהתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובשכל טוברשב״םר״י בכור שוררד״קר׳ אברהם בן הרמב״םחזקונירלב״ג ביאור הפרשהרלב״ג תועלותעקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלר״ע ספורנוגור אריהשפתי חכמיםר׳ נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייורש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןמשך חכמהעודהכל
[טו] 1ויתן לך את ברכת אברהם, כיון שעמד יעקב ובא לצאת אצל לבן קרא אותו יצחק וא״ל תהא יודע שממך הקב״ה מעמיד י״ב שבטים שנאמר ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו (בראשית כ״ח:א׳) וגו׳, ואל שדי וגו׳ (בראשית כ״ח:ג׳) ויתן לך את ברכת וגו׳ ברכה שברך את אברהם וא״ל הבט נא וגו׳ (בראשית ט״ו:ח׳) בך היא מקיימה. (אגדת בראשית פע״ב)
[טז] 2ויתן לך את ברכת אברהם, וה׳ ברך את אברהם בכל (בראשית כ״ד:א׳). (תנחומא וישלח י.)
[יז] 3ויתן לך את ברכת אברהם, אמר לו אותו הברכה שהיה בדעתו של אבא לברכני ולא יכול מפני ישמעאל אחי הרי היא נתונה לך במתנה. (מדרש הגדול)
[יח] 4ויתן לך את ברכת אברהם, זו נחלת הארץ. (לקח טוב)
1. לעיל פט״ו מאמר נו. בבאור. וראיתי להעיר כאן מ״ש הרמב״ם פ״י מהל׳ מלכים ה״ז המילה נצטווה בה אברהם וזרעו בלבד שנאמר אתה וזרעך אחריך יצא זרעו של ישמעאל שנאמר כי ביצחק יקרא לך זרע ויצא עשו שהרי יצחק אמר ליעקב ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך מכלל שהוא לבדו זרעו של אברהם המחזיק בדתו ובדרכו הישרה והם המחוייבין במילה. וכ״ה במאירי סנהדרין נט. ובגמ׳ סנהדרין נט. ממעטינן מקרא כי ביצחק יקרא לך זרע ולא כל יצחק. וברמב״ם הל׳ נדרים פ״ט הכ״א נדר מזרע אברהם מותר בבני ישמעאל ובני עשו ואינו אסור אלא בישראל שנאמר כי ביצחק יקרא לך זרע והרי יצחק אמר ליעקב ויתן לך את ברכת אברהם, ומפרש הרדב״ז שם דהרמב״ם הביא מקרא זה להוכיח מה ראית לרבות את יעקב מקרא ביצחק ולא כל יצחק. ועי׳ לעיל פי״ז מאמר מב. ופכ״א מאמר עב. בבאור. ואולי היה לפני הרמב״ם דרשה זאת בספרי חז״ל. - ועל מ״ש הרמב״ם יצא עשו, יש להעיר מדברי הסדא״ר (פכ״ד) פכ״ב זרעו של עשו הרשע אינו כן אלא כל זמן שיצחק קיים קיימו את המילה בבשרם כיון שמת יצחק ביטלו את המילה מבשרם, אמנם באגדת בראשית (פנ״ח) פנ״ט. ויפרע מן עשו שמלו אותו ועשה עצמו ערל. ועי׳ לעיל פכ״ה מאמר קלג. וראה בפי׳ הרד״ק כאן, ודה״א טז. עיי״ש.
2. במדרש החפץ כת״י ברכת אברהם שגדל שמו בעולם.
3. לעיל פכ״ה מאמר מ.
4. לעיל פכ״ז מאמר קכט. ופכ״ה מאמר רב. בבאור וצרף לכאן.
וְיִתֵּין לָךְ יָת בִּרְכְתָא דְּאַבְרָהָם לָךְ וְלִבְנָךְ עִמָּךְ לְמֵירְתָךְ יָת אֲרַע תּוֹתָבוּתָךְ דִּיהַב יְיָ לְאַבְרָהָם.
May He give you the blessing of Avraham, to you and to your descendants with you, that you may inherit the land of your dwelling which Hashem gave to Avraham.”
ויתן לך ית ברכתה דאברהם לך אולבנך עמך למירתך ית ארעאב תותבותך דיהב י״י לאברהם.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום: ״ולבנך ... תותבותך״) נוסח אחר: ״ולזרעיית בניך מן בתרך למירות יתך ית ארע בית תותבו׳⁠ ⁠⁠״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ארעא״) גם נוסח חילופי: ״ארע״.
ויתן לך ית ברכתא דאברהם לך ולבנך עימך ויתיבינך למירתך ית ארע תותבותך די יהב י״י לאברהם.
And He will give the blessing of Abraham to thee, and to thy sons with thee, and cause thee to inherit the land of thy sojourning, which he gave unto Abraham.
ויעטיך ברכה אברהים לך ולנסלך מן בעדך אן תחוז בלד סכנאך אלד׳י אעטאה אללה לאברהים.
וייתן לך את ברכת אברהם, לך ולזרעך אחריך, שתזכה בארץ מגוריך אשר נתנה האלוהים לאברהם.
את ברכת אברהם – ואעשך לגוי גדול (בראשית י״ב:ב׳), ונתתי לך ולזרעך אחריך וגו׳ (בראשית י״ז:ח׳), ממך יצא אותו זרע היורש את הארץ, לרשתך את ארץ מגוריך וגומ׳.⁠א
א. בכ״י לייפציג 1 כתוב: ״ונתתי לך ולזרעך אחריך וגו׳ (בראשית י״ז:ח׳), ממך יצא אותו זרע היורש את הארץ, לרשתך את ארץ מגוריך וגומ׳⁠ ⁠⁠״. בכ״י מינכן 5, ויימר 651 במקום ״ונתתי לך... מגוריך וגומ׳⁠ ⁠⁠״ כתוב: ״והתברכו בזרעך, יהו אותן הברכות אמורות בשבילך, ממך יצא אותו הגוי ואותו זרע המבורך.⁠״ בכ״י ליידן 1 מובא כמו בכ״י לייפציג 1: ״ונתתי... מגוריך וגומ׳⁠ ⁠⁠״, ואז נוסף: ״יהו אותן... המבורך״. בכ״י פריס 155 מובא: ״והתברכו... המבורך״ ואז ״מצ׳ ונתתי... מגוריך וגו׳⁠ ⁠⁠״. בכ״י פירנצה III.3 מובא: ״ונתתי לך לזרעך את ארץ מגוריך ממך יצא אותו היורש ואתו זרע המבור׳ והתברכו בזרעך״.
את ברכת אברהם THE BLESSING OF AVRAHAM – (i.e. the blessing which He gave to (Avraham) to whom He promised, "and I will make of you a great nation" (Bereshit 12:2), and "and all the nations shall bless themselves by your seed" (Bereshit 26:4): may these blessings have been said regarding you – may that great nation and that blessed seed issue from you.
ויתן לך את ברכת אברהם – זו נחלת הארץ.
ויתן לך – הראשון כבר דרשנוהו למה התחיל ויתן, אבל זה ויתן לך אינו נדרש כך שבא להוסיף על ענין ראשון, שכבר נאמר יברך אותך, ועכשיו מתנבא:
את ברכת אברהם – זו נחלת הארץ:
לך (ולזרעתך) [ולזרעך] אתך – בחייך ונחלו זרעך וכן היה שקנה את שכם ולקחה מיד האמורי:
לרשתך את ארץ מגוריך – שאת מתגורר בה עכשיו ויתנהו לך ירושת עולם:
אשר נתן אלהים לאברהם – בברית כרותה ודברו מעשה הוא:
לרשתך את ארץ מגוריך – מאחר שלא תקח אשה מבנות כנען (בראשית כ״ח:א׳) שהיו עבדים, כמו שציוה אברהם ליצחק.⁠א
א. בתורה לא מפורש שאברהם ציווה ליצחק על כך, והנוסח בליקוט אוקספורד-מינכן הוא: כאשר הזהיר אברהם לעבדו שלא ליקח אשה מבנות כנען לבנו. אולם, הניסוח בחזקוני: ״כמו שצוה לי אברהם אבי״ תומך בנוסח של כ״י ברסלאו.
Lerishtekha THAT YOU MAY POSSESS THE LAND WHERE YOU ARE SOJOURNING: "[You will inherit the land] because you will not marry a wife from the Canaanites, who are slaves" (Gen. 9:25). So also Abraham commanded [concerning] Isaac [that he not marry a Canaanite woman] (Gen. 24:3).⁠1
1. It is curious that Isaac is promising the land to Jacob precisely at the point where he is instructing Jacob to leave that land. Rashbam explains that the events are logically connected in that inheriting the land is contingent on marrying a non-Canaanite woman. Rashbam's words also help to explain how it happened that Isaac, who obviously preferred Esau over Jacob, knowingly gave to Jacob alone the blessing of the land.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 1]

ואל שדי, ויתן לך את ברכת אברהם – שברכו האל, כי עליך ועל זרעך אמר, כי אתה הזרע המיוחד לי כמו שהייתי אני לאבי אף על פי שהיו לו בנים אחרים.
וא-ל שדי...ויתן לך את ברכת אברהם, which God pronounced concerning you and your descendants, for just as I was a special seed to my father, though he had other children beside me, you are my special seed and will be the bearer of this promise/prophecy.
ויתן לך את ברכת אברהם – כלומר [הברכה] אשר הובטחה לו בברית מילה (בראשית יז:ז) להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך.
לרשתך את ארץ מגריך וג׳ – כמו שהבטיח לאברהם באותה הברית (שם יז:ח) ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגריך את כל ארץ כנען לאחוזת עולם1.
וברכה זו {יש} בה תשלומין גמורין ויחוד ליעקב בברכת אברהם בלתי עשו2, לפי שהוא {יצחק} ע״ה נתבאר לו ונתברר אצלו מצב כל אחד משניהם ורצונו יתעלה בשניהם3.
1. רי. בכתה״י נכתב לפי ריהטא: ׳ונתתי להם את ארץ כנען לאחוזת עולם׳, ותיקן המהדיר כלשון הכתוב לפנינו.
2. ריא. כיוצ״ב כתב הרד״ק כאן: ׳ויתן לך את ברכת אברהם שברכו האל, כי עליך ועל זרעך אמר, כי אתה הזרע המיוחד לי כמו שהייתי אני לאבי אע״פ שהיה לו בנים אחרים׳. והשוה לשון הרמב״ם בהלכות מלכים (י:ז): ׳נאמר כי ביצחק יקרא לך זרע, ויצא עשו, שהרי יצחק אמר ליעקב ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך, מכלל שהוא לבדו זרעו של אברהם המחזיק בדתו ובדרכו הישרה׳, וראה מש״כ בזה למעלה (כז:כט).
להלן בפר׳ ויצא (כח:יג) מצינו שהשי״ת הסכים על ידו וייחד יעקב בברית ובשבועה ליתן הארץ לו ולזרעו בלעדי זרע זולתו, כמו שפירש רבנו שם. [ועי׳ להרב תוי״ט בנדרים (ג:יא) שהעיר בדברי הרמב״ם הנזכרים מדוע הוכיח כן הרמב״ם מדברי יצחק ולא מדברי השי״ת בכבודו ובעצמו].
3. ריב. ר״ל עד כמה כל אחד משניהם רצוי אצל השי״ת, שיעקב רצוי ועשו אינו רצוי.
לרשתך את ארץ מגריך – מאחר שלא תקח אשה מארץ כנען שהם עבדים כמו שצוה לי אברהם אבי.⁠1
1. שאוב מרשב״ם.
לרשתך את ארץ מגוריך, "to give you as an inheritance the land in which you presently are sojourning.⁠" Seeing that you must not take a wife from the present occupiers of this land, Yitzchok had to reconfirm this. Not only that, he implied that seeing the Canaanites, ever since having been cursed by Noach, were a nation of slaves, slaves could not claim legal title to any possessions.
ויתן לך את ברכת אברהם, כי ממך יהיה הזרע הנבחר שייעד ה׳ יתעלה לאברהם שיירשו את הארץ.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

את ברכת אברהם שאמר לו ואעשך לגוי גדול כו׳ והתברכו בזרעך. יהיו אותן הברכו׳ האמורי׳ בשבילך ממך יצא אותו הגוי ואותו הזרע המבורך. דאל״כ ויתן לך כברכת אברה׳ מבעי ליה לא את ברכת אברהם דמשמע שנטלה ממנו ונתנה לזה ולפיכך הוכרח לפרש שיהיו אותן הברכות עצמן האמורות לאברהם בשבילך שממך יצא אותו הגוי המבורך והא דלא פירש את ברכת אברהם לירושת הארץ שיתננה לו ושיזכה בה הוא מכל שאר בניו שאעפ״י שנא׳ לו בדרך כללות לזרעך אתן את הארץ לא יזכה בה אלא הוא כדכתיב בתריה לרשתך את ארץ מגוריך אשר נתן אלהים לאברהם משום דירושת הארץ מתנה היא ולא ברכה:
וחזר לקיים לו אז באותה שעה הברכה אשר נתן לו באמרו ויתן לך את ברכת אברהם וגו׳ לרשתך את ארץ מגוריך אשר נתן אלהים לאברהם.
ויתן לך את ברכת אברהם – כאמרו ״והיה ברכה״ (בראשית י״ב:ב׳), וזה בלמדו דעת את העם, ובזה תהיה ברכת האל יתברך לך ולזרעך אתך לרשתך – כי כשיהיה גם הזרע מורה צדק, יהיה ראוי לירש ויהיה בזה קדוש ה׳ לא הפכו, כענין ״ישראל אשר בך אתפאר״ (ישעיהו מ״ט:ג׳), כי בזה ״ישמח ה׳ במעשיו״ (תהלים קד, לא).
ארץ מגריך – ארץ כנען שאתה דר בה עכשיו.
ויתן לך את ברכת אברהם, when He had said (12,2) “become a source of blessing!” This involves his teaching people about monotheism, the acceptance of which would result in tangible blessings for those people from God. This in turn would make the people regard Avraham as responsible for the blessings they receive. לך ולזרעך אתך לרשתך, if the children would also be following in the footsteps of their parents acting as spiritual instructors to the people around them, their claim to this land would be reinforced. This would become an irreversible sanctification of the name of the Lord. Isaiah 49,3 described this as God saying: ישראל אשר בך אתפאר, “Israel in whom I am glorified.” This is also an example of what David had in mind when he said in Psalms 104,31 “God delights in His handiwork.”
ארץ מגוריך, the land of Canaan in which you dwell at the present time.
שאמר לו ואעשך לגוי גדול. פירוש כי בשאר ברכות ״ואברכה מברכך״ (לעיל יב, ג) שהוא נאמר על אברהם – איך יתן אותו ליעקב, אלא מה שאמר ״ואעשך לגוי גדול״ (שם שם ב) אתה תהא אותו גוי גדול. וכן ״והתברכו בזרעך״ (שם כב, יח). ועל נתינת הארץ (שם טו, יח) נמי לא שייך לפרש, כי נתינת הארץ היא מתנה ולא ברכה (כ״ה ברא״ם):
ממך יצא אותו הגוי ואותו הזרע המבורך. דאי לא כן ויתן לך ברכת אברהם מבעי ליה לא את ברכת אברהם דמשמע שנטלה ממנו ונתנה לזה. ומה שלא פירש את ברכת אברהם לירושת הארץ שיזכה בה הוא יותר מכל שאר בניו משום דירושת הארץ מתנה הוא ולא ברכה. [ר׳ אליהו מזרחי]:
May that nation descend from you as well as that blessed seed. Otherwise, [if it simply meant that Yaakov should be blessed as Avraham was,] it should say ויתן לך ברכת אברהם. But את ברכת אברהם implies taking Avraham's blessing and bequeathing it to Yaakov. Why does Rashi not relate ברכת אברהם to inheriting the Land, saying that Yaakov, over and above Yitzchok's other sons, should receive the Land? Because inheriting the Land is a gift, not a blessing. (Re'm)
ויתן לך את ברכת אברהם – זאת היא הברכה הגדולה שהבטיחו השם כשצוהו על המילה ואמר ״והקימותי את בריתי ביני ובינך, ובין זרעך אחריך לדורותם לברית עולם, להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך״1 שהיא בחירת ישראל מכל האומות, שהיא ברית עולם שתשרה שכינה בין בני האדם ושיעשה להם נפלאות וכמו שבארנו שם. וצריך לזה ירושת הארץ שבחר בה השם מכל הארצות, כי בה ההר חמד אלהים לשבתו.⁠2 ולכן סָמַךְ ״לרשתך את ארץ מגוריך אשר נתן אלהים לאברהם״, שכן סמוכה ירושת הארץ לברכת הברית בפרשת המילה, שאמר ״ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך וגו׳ והייתי להם לאלהים״3 כי בהיותכם יושבים על אדמתכם והמקדש בנוי, אני לכם לאלהים לעשות עמכם נוראות ונפלאות לטובה.
לך ולזרעך אתך – הראשון ״ויתן לך״ על יעקב לבדו, כי הוא יהיה אבי האומה כמו אברהם ויצחק, ולהם נתן י״י אלו המתנות והם מנחילים אותן לבניהם. והנה ברכת אברהם שיהיה מנחיל הברכה הזאת ליעקב, והוסיף ״לך ולזרעך אתך״ שבניך ינחלו ממך הברכות האלו. וכן אמר השם לאברהם ״לך אתננה ולזרעך עד עולם״.⁠4 וכן ליצחק ״כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל״.⁠5
לאברהם – דרך כבוד, כי הוא האב הראשון שניתנה לו הארץ בתחלה.
1. בראשית יז, ז.
2. תהלים סח, יז.
3. בראשית יז, ח.
4. בראשית יג, א.
5. שם כו, ג.
את ברכת אברהם – שאמר לו ואעשך לגוי גדול, והתברכו בזרעך וכו׳, להיות לך לאלהים וכו׳, אותן הברכות יחולו על ראשך:
לרשתך את ארץ מגריך – מאחר שלא תקח אשה מבנות כנען שיהיו עבדים לך, כמו שצוה אברהם ליצחק:
ארץ מגריך – ארץ כנען שאתה גר בה עכשיו:
(ד-ט) ולזרעך אתך – גרעין אחיד של אומה עתידה יתפתח מזרעך; לא רק מזרעך ״אחריך״ (השווה לעיל יז, ז⁠־י) – מצאצאיך המאוחרים, אלא מזרעך ״אתך״. אף אחד מבניך לא יתנכר לך. כולם יירשו עמך ודרכך את ברכת אברהם.
אם נשווה ברכה זו – שניתנה בהכרה מלאה ליעקב – עם הברכה שנועדה לעשו (לעיל כז, כח⁠־כט), שאין בה כל זכר לשליחותו של אברהם, ניווכח בצדקת פירושנו לאותה ברכה. אך חותם האמת לכל זה הוא המאמר: ״וירא עשו כי⁠־ברך יצחק את⁠־יעקב ושלח אתו פדנה ארם לקחת⁠־לו משם אשה וגו׳⁠ ⁠⁠״ (פסוק ו והלאה). רק לאחר שראה כל מה שקרה, התחילה להתעורר בעשו ההבנה שהנשים הכנעניות שנשא רעות הנה בעיני אביו. לא היה לו כל מושג מהיגון וכאב הלב שגרמו נשיו להוריו. ועתה כשמציאות זו החלה להתחוור לו, מה עשה? האם שילח את נשיו הכנעניות? לא ולא! הוא לקח אשה נוספת, ״על נשיו לו לאשה״ (פסוק ט)! כה מועטה הייתה הבנתו של עשו בעצם מהותו של בית אברהם.
צעד זה שננקט בידי עשו מצדיק את שיפוטה של רבקה, שהוא אינו ראוי להיות מנהיגו ומייצגו העתידי של בית זה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 3]

את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך: היינו הברכות להיות אב המון גוים, וברכה שבשעת עקידה לקדש שמו יתברך1. וגם ״לרשתך את ארץ וגו׳⁠ ⁠⁠״ – סוף כל הדברים שתהיה ארץ ישראל בירושה עולמית.
אשר נתן אלהים לאברהם: היינו עשר אומות אשר נתן לו, זה יהיה אחר ברכת אברהם כמו שכתבתי.
1. כפי שביאר רבינו לעיל כב,יז.
לרשתך – הסיומת מוסבת על הנושא, כמו למעלה י״ט:כ״א.
ויתן לך את ברכת אברהם – ראה עתה כי הגירות מתקיים ביעקב והוא פורע השטר לכן אמר ברכת אברהם וזה אשר כרת עמו בברית בין הבתרים שאמר כי גר יהיה זרעך לזרעך נתתי את הארץ הזאת וכמו שאמרו זאת הטענה בשלחם מלאכים אל מלך אדום עיין רש״י ומדרש שם פרשה חוקת ופשוט.
הפטרה: מלאכי פרק א (ז)
בהפטרה: מגישים על מזבחי לחם מגואל כו׳ – הענין כי לחם הפנים שנים עשר חלות הנחלקין לכל המשמרה ויש שמגיע להם כפול ע״ז היו מלעיגים וכמו דמייתי ריש פסחים הגיעני כזנב הלטאה בדקו אחריו וכו׳ והבזיכין הם המתירים הלחם ומקריבין אותו על המזבח והנה אם הן מלעיגים מן הלחם תו גם הבזיכין הוי מגואלין לכן אמר מגישים על מזבחי לחם מגואל כו׳ זה הבזיכין שקריבין ע״ג מזבח ובמה באמרכם שלחן ה׳ נבזה הוא א״כ שהלחם הוא נבזה הלא גם הבזיכים מגואל שזה המתיר של הלחם ודו״ק.
ויצא
תורה שלמהתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובשכל טוברשב״םר״י בכור שוררד״קר׳ אברהם בן הרמב״םחזקונירלב״ג ביאור הפרשהרלב״ג תועלותעקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלר״ע ספורנוגור אריהשפתי חכמיםר׳ נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייורש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןמשך חכמההכל
 
(ה) {שביעי} וַיִּשְׁלַ֤ח יִצְחָק֙ אֶֽת⁠־יַעֲקֹ֔ב וַיֵּ֖לֶךְ פַּדֶּ֣נָֽה אֲרָ֑ם אֶל⁠־לָבָ֤ן בֶּן⁠־בְּתוּאֵל֙ הָֽאֲרַמִּ֔י אֲחִ֣י רִבְקָ֔ה אֵ֥ם יַעֲקֹ֖ב וְעֵשָֽׂו׃
Yitzchak sent Yaakov off and he went to Paddan Aram, to Lavan the son of Betuel the Aramean, the brother of Rivka, the mother of Yaakov and Esav.
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובשכל טובר״י בכור שוררד״קרי״דחזקוניפענח רזאקיצור פענח רזארמב״ןר׳ בחיימנחת יהודהטור הפירוש הארוךמושב זקניםעקדת יצחק פירושאברבנאלצרור המורגור אריהמנחת שישפתי חכמיםמלאכת מחשבתאור החייםר׳ נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייושד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״בהואיל משהרד״צ הופמןעודהכל
[יט] 1וישלח יצחק את יעקב, יצאו עמו מלאכים שבארץ ומסרוהו למלאכים שבחוצה לארץ. (לקח טוב).
[כ] 2וילך פדנה ארם, ר׳ פינחס אמר כתיב וילך פדנה ארם מה ת״ל אל לבן בן בתואל הארמי מלמד שכולם כללן ברמאות. (בראשית רבה סג)
1. לקמן ב״ר פס״ח.
2. ויק״ר פכ״ג שי״ר ב. ה. ולעיל פכ״ה מאמר סז. בבאור וצרף לכאן. וי״ג בכת״י רומי מובא בש״נ במנח״י שמביא כל הפסוק בן בתואל הארמי אחי רבקה אם יעקב ועשו. ועפ״ז י״ל דברי המדרש באופן אחר ממה שכתבו המפרשים. וכנראה שגירסא זאת היתה לפני בעל דרשת אבן שועיב שכ׳ ויש במדרש על פסוק אחי רבקה אם יעקב ועשו וכתב רש״י ז״ל לא ידעתי מה בא ללמדנו ויש במדרש כללן כולן ברמאות לבן ידוע, רבקה במטעמים, יעקב במקלות, עשו דכתיב מתנחם לך כלומר מראה לך כאלו הוא מתנחם מן הברכות ובא להרגך, ד״א אחי רבקה רוב בנים דומים לאחי האם. ונראה שפירש כן דברי הב״ר הנ״ל שכללן ברמאות קאי על כולם. ופי׳ זה מבואר גם ביד״מ בב״ר פס״ג שכ׳ דמצינו גבי יעקב שאמר ללבן אני אחיך ברמאות וכן עשה לו בסוף ע״ד הצאן על דרך עם עקש תתעקש וע״ד אני חכמה שכנתי ערמה. ובכת״י אור האפלה כ׳ אם יעקב ועשו, ועשו גדל עם רבקה ויעקב ולא למד ממעשיהם.
וּשְׁלַח יִצְחָק יָת יַעֲקֹב וַאֲזַל לְפַדַּן דַּאֲרָם לְוָת לָבָן בַּר בְּתוּאֵל אֲרַמָּאָה אֲחוּהָא דְּרִבְקָה אִמֵּיהּ דְּיַעֲקֹב וְעֵשָׂו.
Yitzchak sent Yaakov on his way, and he went to Padan Aram, to Lavan, son of Betu'el the Aramean, the brother of Rivkah, mother of Yaakov and Eisav.

וַיִּשְׁלַח יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם אֶל לָבָן בֶּן בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי אֲחִי רִבְקָה אֵם יַעֲקֹב וְעֵשָׂו
וּשְׁלַח יִצְחָק יָת יַעֲקֹב וַאֲזַל לְפַדַּן דַּאֲרָם לְוָת לָבָן בַּר בְּתוּאֵל אֲרַמָּאָה אֲחוּהָא דְרִבְקָה אִמֵּיהּ דְּיַעֲקֹב וְעֵשָׂו
אִמֵּיהּ דְּיַעֲקֹב – לכבוד רבקה
לכבוד רבקה לא תרגם ״אֵם יַעֲקֹב וְעֵשָׂו״ – ״אִמְּהוֹן דְּיַעֲקֹב וְעֵשָׂו״, אלא ״אִמֵּיהּ דְּיַעֲקֹב וְעֵשָׂו״ שהיתה אוהבת רק את יעקב וגרמה שיטול הברכות והצילה אותו מיד עשו. לכן תרגם ״אמו של יעקב״ ועשו טפל אצלה. לכך מכוונת הערת המסורה: ״אֵם דמתרגם אִמֵּיהּ ב׳ באוריתא: אֵם יַעֲקֹב, אֵם הַיָּלֶד (שמות ב יח)״. מה שם היא אמו של ילד אחד, אף כאן כן.⁠1
1. ברלינר, מסורה, עמ׳ 24 ו״באורי אונקלוס״.
ושלח יצחק ית יעקב ואזל לפדן ארםא לוות לבן בר בתואל ארמאה אחו⁠[ה] דרבקה אמה דיעקב ועשו.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ארם״) גם נוסח חילופי: ״לפדנה״.
ושדר יצחק ית יעקב ואזל לפדן דארם לות לבן בר בתואל ארמאה אחוהא דרבקה אימא דיעקב ועשו.
And Izhak sent Jacob away, and he went to Padan Aram unto Laban bar Bethuel the Aramite, the brother of Rivekah the mother of Jacob and Esau.
ובעת׳ יצחק יעקוב ומצ׳י אלי פדאןא ארם אלי לבן בן בתואל אלארמי אכ׳י רבקה אם יעקוב ועשו.
א. פדאן] פדן ב
ושלח יצחק את יעקב והלך לפדן ארם אל לבן בן בתואל הארמי אחי רבקה אם יעקב ועשו.
[אם יעקב ועשו – איני יודע מה בא זה ללמדנו.]א
א. תוספת זו מופיעה בגיליון כ״י לייפציג 1 בשם ר׳ שמעיה, והיא מופיעה בגוף הטקסט של רש״י בכ״י ליידן 1, פריס 155, ובדפוס רומא. היא אינה נמצאת בכ״י מינכן 5, פירנצה III.3, ויימר 651. ועיין בספר הגן ועוד קבצי בעלי התוס׳ שמצטטים את תשובת ר׳ מכיר לשאלה זו.
אם יעקב ועשו MOTHER OF YAAKOV AND ESAU – I do not know what the addition of these words is intended to tell us.
וישלח יצחק את יעקב1יצאו עמו מלאכים שבארץ. ומסרוהו למלאכים שבחוצה לארץ.
1. יצאו עמו מלאכים שבארץ. ב״ר פס״ח. ועיין להלן הערה מ״ד.
וישלח יצחק את יעקב – בברכות מקוימות:
וילך פדנה ארם (אל בתואל הארמי ואל לבן בנו) [אל לבן בן בתואל הארמי] – מגיד עליו שהוא רמאי:
אחי רבקה אם יעקב ועשו – בא ליחסו על הרן שלא יאמר אדם לבן אחר היה:
אם יעקב ועשו – כמה רבקות היו. ומגיד לך הכתוב שהוא אח לאותה רבקה שהיא אם יעקב ועשו.
אם יעקב ועשו – THE MOTHER OF YAAKOV AND ESAV – There were several Rivkas. The verse is telling us that he is the brother to that Rivka who is the mother of Yaakov and Esav.
וישלח – שלחו מאתו ללכת לאשר צוהו וכן עשה.
וילך פדנה ארם – ולקח עמו כדי הוצאתו עד חרן, כי ידע אביו ואמו כי כיון שיהיה עם לבן לא יחסר כל.
אחי רבקה – לפיכך היתה לו טענה גדולה ללכת אליו למנוסה כי אחי אמו הוא.
והקדים יעקב לעשו – בעבור כי אם יעקב היתה באמת, שהיתה אוהבת אותו יותר ממה שהיתה אוהבת עשו, ומחמלתה עליו שלחו אל אחיה. ואף על פי שהיתה אם לעשו גם כן, לא היתה אוהבת אותו כמו שהיתה אוהבת את יעקב, וזה היה שם ידוע בפדן ארם לקרוביה.
וישלח, he sent him off to proceed in the direction he had instructed him. Yaakov complied with his father’s instruction, as the Torah continues וילך פדנה ארם, he took with him sufficient supplies of money and food to last him until he would arrive there. His parents knew that once he would be at his uncle Lavan he would not be short of any of his needs.
אחי רבקה, Rivkah’s brother. He had ample reason to go there if he had to flee some place, seeing his uncle was a brother of his mother. In this phrase Yaakov is mentioned ahead of Esau, although he was the younger, because his relationship to Rivkah who was also his mother was much closer than that of Rivkah to Esau her older son. Everyone of her family in Padan Aram was aware of their sister Rivkah’s special fondness for Yaakov.
אם יעקב ועשו – פירש המורה: איני יודע וכו׳ י״ל על שם כשרותו של יעקב הוזכרה אם יעקב וע״ש רשעות עשו הוזכר לבן אחי רבקה כי יעקב היה ממיעוט הבנים ועשו היה מהרוב שדומין לאחי האם.
[ועי״ל על שם שרחמה על שניהם הוזכרה כאן אם יעקב ועשו דכתיב למה אשכל גם שניכם ולא אמרה למה אשכל ממך ועל ידי השאת עצה זו הלך לו ועל כן הוזכרה בהליכה אם יעקב ועשו. הגהה.]
אם יעקב ועשו – הוצרך לכתב שלא תתמה איך יצא רשע כעשו משני צדיקים כמו יצחק ורבקה, לכך נאמר אל לבן בן בתואל הארמי אחי רבקה אם יעקב ועשו להגיד לך כדאמרינן בעלמא רוב הבנים דומים לאחי האם, עשו דומה אל לבן אחי אמו.⁠1
דבר אחר: אם יעקב ועשו – שלטובת שניהם נתכוונה, כדכתיב למה אשכל גם שניכם יום אחד (בראשית כ״ז:מ״ה).
1. שאוב מספר הג״ן בשם ר׳ מכיר.
אם יעקב ועשו, "mother of Yaakov and Esau.⁠" The Torah had to repeat this although the reader knows it, as the reader might wonder how a couple such as Yitzchok and Rivkah had produced a person as wicked as Esau. If Rivkah had not been the sister of a wicked person such as Lavan and daughter of a wicked person such as Betuel, the question would have been more serious. [Personally, I think the verse is important as the Torah's mentioning Yaakov first, i.e. confirming that he was the firstborn legally, having purchased that status from his brother. Moreover, we know that from the marriage of King Chizkiyah to the daughter of the prophet Isaiah the great prophet, a Jewish rasha came forth, so that such phenomena are not strange seeing we have been given the freedom of choice. Ed.] Our sages, not basing themselves on the DNA factors, stated in Baba Batra 110, that most children reflect the character of their maternal uncles. An alternate exegesis: the reason that mention is made of their mother here is that the Torah wants the reader to know that Rivkah did what she did for the benefit of both her children. This is in line to when she said: "why would I have to lose both my children in one day?
אם יעקב ועשו – תימה לר׳ מכיר אמאי כת׳ אם יעקב ועשו. הכל יודעים שהיתה אם שניהם. ואמ׳ לפי שלא תתמה איך יצא מגוף צדיק וצדקת רשע כעשו הרשע. לכך נאמ׳ בן בתואל הארמי אחי רבקה. ורוב בנים דומין לאחי האם (בבא בתרא ק., בראשית רבה סג:ד). גן.
נשלם תולדות יצחק.
אם יעקב ועשו – כתב רש״י ז״ל א״י מה מלמדנו, ופי׳ ר׳ מכיר שלמדנו שאל תתמה איך יצא רשע כזה מצדיק וצדקת כאלו, לכן אמר אל וגו׳ אחי רבקה וגו׳ שרוב בנים אחר אחי האם.
אחי רבקה אם יעקב ועשו – בעבור שאמר שצוה יצחק את יעקב לקחת לו אשה מבנות לבן אחי (בראשית כ״ח:ב׳) אמו, הזכיר הכתוב שהיה גם כן אחי אמו של עשו. וראוי היה שיצוה גם כן לעשו, אבל מדעתו שברכת אברהם תהיה ליעקב ולזרעו עשה כן. והזכיר כי עשו שמע שצוה אותו שלא יקח אשה מבנות כנען ושילך אל לבן אחי אמו, והוא שמע לעשות רצון אביו שלא לקחת אשה מבנות כנען, אך לא עשה כראוי שיקח מבנות לבן אף על פי שהוא אחי אמו. ועוד הזכיר שלקח אותןא על נשיו ולא גרש את הרעות, כי הלך על תאות נפשו1 יותר מרצון אביו.
1. השוו ללשון הפסוק בתהלים י׳:ג׳.
א. כן בכ״י פרמא 3255, מינכן 138, פולדה 2, פריס 222, דפוס ליסבון, דפוס רומא. בדפוסים מאוחרים: ״אותה״.
THE BROTHER OF REBEKAH, JACOB's AND ESAU's MOTHER. Because it stated1 that Isaac commanded Jacob to get a wife from the daughters of Laban, his mother's brother, Scripture mentions that he was also the brother of Esau's mother. It would have been proper for Isaac to have commanded Esau likewise, but since he knew that the blessing of Abraham would apply only to Jacob and his seed, he did so only to Jacob. Now Scripture further mentions that Esau heard that his father had commanded Jacob not to take a wife from among the daughters of Canaan2 and that he should go to his mother's brother Laban. He [Esau] heeded his father's will that one not take a wife from among the daughters of Canaan, but he did not act properly and take a wife from the daughters of Laban, despite his [Laban's] being his mother's brother. Scripture further mentions that he took her3 besides his former wives, and he did not divorce the evil wives since he followed his heart's desire more than he followed the will of his father.
1. It is obvious that Ramban has in mind the words of Rashi, whose comment upon the expression, Jacob's and Esau's mother, was, "I do not know what this intends to tell us.⁠" Ramban then proceeds to offer an explanation.
2. (1) here.
3. Mahalath, the daughter of Ishmael. ((9) here.)
וישלח יצחק את יעקב – יש לשאול כיון שבשליחותם הלך והם מחלו לו למה נענש על מצות כבוד אב ואם כשנתעכב כ״ב שנה שפירש ממנו יוסף עשרים ושתים שנה כנגדן, ואפשר לומר כי דעתם היה שיקח את לאה ושיחזור מיד כשישלח בשבילו, אבל הוא נתן עיניו ברחל הקטנה ליפיה, ואמר (בראשית כ״ח) אעבדך שבע שנים ברחל, וא״כ כל הזמן שנתעכב היה ברצונו ולכך נענש כנגדן.
וילך פדנה ארם אל לבן בן בתואל הארמי – כונתו היתה בלכתו שם כדי לישא אחת מבנותיו של לבן ומפני זה אמר אל לבן כי כן צוה לו אביו קום לך פדנה ארם ביתה בתואל אבי אמך וקח לך משם אשה מבנות לבן אחי אמך, ומ״ש אחי רבקה אם יעקב ועשו וכי לא היינו יודעין כי לבן אחי רבקה ורבקה אם יעקב ועשו.
אבל ע״ד הפשט כוון הכ׳ בזה לכבוד יעקב ולומר כי מה שהלך יעקב להתחתן עם רשע בן רשע ז״ש אל לבן בן בתואל הארמי, אל תתמה מזה כי אחי רבקה הוא אחי הצדיקה וראויות הבנות להדמות לאחות אביהן, אח״כ הוסיף בשבח רבקה כי היתה אם יעקב ועשו, והיה ראוי לה לאהוב את שניהם בשוה כי הם בניה אשר ילדתם, ועוד היה ראוי לאהוב את עשו יותר מיעקב, כי כן מנהג האמות בבן הבכור, ואעפ״כ לא שמה רבקה עקר אהבתה כ״א על יעקב מתוך שהיתה רואה יופי מדותיו, וכענין שכ׳ (בראשית כ״ה:כ״ח) ורבקה אוהבת את יעקב.
ומפי הרב מורי שמעתי כי מה שהוסיף אם יעקב ועשו כוון הכ׳ לומר כי מה ששלחתו רבקה אל בית לבן אחיה עשתה בכונה לפי שהוא המקום שהקורבה שוה לשניהם ואינה רוצה שיגיעא זל״ז כי אם יעקב ועשו היתה, וגם לבן לא יסכים שיזיק יעקב לעשו אם ילך שם, וכש״כ שלא יסכים שיזיק עשו ליעקב הבא אצלו בצל קורתו.
וע״ד חכמת הטבע אם יעקב ועשו, ידוע כי שני בנים הנולדים תאומים כאו״א, אבל יעקב ועשו הי׳ הפלא הגדול כי יצירת שניהם היתה בשליא אחת ומטעם זה היה הרצוץ בבטן כענין שכ׳ (בראשית כ״ה:כ״ב) ויתרוצצו הבנים בקרבה, ומפני זה הוצרך לומר אחי רבקה אם יעקב ועשו לומר סובלנית זו מי היתה.
א. כן בכ״י בהמ״ל 1008, ירושלים 4°1323, ס״פ II A 225/03, דפוס נפולי.
וישלח יצחק את יעקב, "Yitzchak sent Yaakov, etc. Here the question arises that seeing Yaakov left his father's home at the command of his parents, why do the sages claim that the separation of 22 years which Yaakov experienced from his son Joseph was due to his failure to observe the commandment of honouring father and mother during that period? (compare Megillah 17) Perhaps we must assume that his parents had meant for him to marry Leah and to return home forthwith when his father would send for him. Yaakov, however, had set his mind on marrying Rachel on account of her beauty; he was therefore not fulfilling a parental command by doing so and his delay in returning home was accounted against him. In fact, he had volunteered to serve seven years for Rachel (Genesis 29,18).
וילך פדנה ארם אל לבן בן בתואל הארמי, "he went towards Padan Aram, to Lavan son of Bethuel the Aramite.⁠" While he was on his way he intended to marry one of the daughters of Lavan. This is why the Torah describes him as going "to Lavan.⁠" After all, this had been what his father had commanded him to do when he said to him (verse 2): "arise and go to Padan Aram to the house of Bethuel and take for yourself from there a wife from amongst the daughters of Lavan your mother's brother.⁠"
There is also the question of why the Torah had to write: "the brother of Rivkah, the mother of Yaakov and Esau.⁠" Did we not know that Lavan was Rivkah's brother, etc.?
According to the plain meaning of the text we must interpret this line as a complimentary comment on Yaakov who was prepared to follow a parental command and marry a girl who was the daughter of two generations of wicked people, i.e. Bethuel and Lavan. The Torah wanted to justify Yaakov by pointing out that though Lavan was a wicked person, his sister Rivkah was a fine woman, righteous in her own right. He could therefore assume that Lavan's daughters, much like Bethuel's daughter Rivkah, might be just like their aunt. The Torah continues complimenting Rivkah who became the mother of both "Yaakov and Esau.⁠" The Torah wanted to emphasize that Rivkah, as opposed to her husband, had always loved Yaakov best (25,28), although she could have preferred her elder son as is customary.
I have heard from my teacher that the words "mother of Yaakov and Esau" are to show us that Rivkah deliberately sent Yaakov to a place where the biological relationship to Yaakov and Esau were of the same degree so that Lavan would not have a reason to favour Esau over Yaakov and allow Esau to harm Yaakov who had come to seek shelter under the roof of his uncle.
An investigative/rational approach to our verse: The Torah reminds us that when twins are born there are two afterbirths seeing each twin grows within its own setting. In the case of Esau and Yaakov, however, something unnatural occurred. Although they grew up within a single afterbirth, nonetheless their characters were so totally at variance. This was foreshadowed when Rivkah experienced that the fetuses were fighting with one another inside her (25,22). The Torah had to remind us that Rivkah had already endured much before these sons had been born.
אחי רבקה אם יעקב ועשו – שלא תתמה איך יצא מיצחק ומרבקה רשע כעשו לכך כתב אחי רבקה אם וגו׳. ורוב הבנים דומים לאחי האם.
אחי רבקה אם יעקב ועשו – פי׳ הרמב״ן לכך אמר יעקב ועשו בשביל שצוה יצחק על יעקב לקחת אשה מבנות לבן אחי אמו הזכיר הכתוב שהיה גם אחי אמו של עשו וראוי הי׳ שיצוה גם לעשו אלא בשביל אברהם וזרעו לא תהיה אלא ביעקב.
וי״מ: שתיכף לברכה רצה להזכירם יחד כדי להקדים יעקב להודיע שנתקיימה בו הברכה שהיה גביר לאחיו אע״פ שהקדים עשו בשעת הקבורה כדכתיב ויקברו אותו עשו ויעקב היינו טעמא משום שעשו היה יושב בארץ ויעקב בא משדה ארם ועוד שהכתוב הקדימו בענין האבילות לענותו של יעקב.
וי״מ: משום שלא תתמה היאך יצא מצדקת וצדיק רשע זה לכך אמר אל לבן הארמי אחי רבקה שהיא אם יעקב ועשו בשביל שהיה לבן אחיה נעשית אם יעקב ועשו שרוב בנים דומין לאחי האם. א״נ אם יעקב ועשו ולכך ציותה שיפרדו איש מעל אחיו ולא יהרגו זה את זה כי היא אמם ורחמה עליהם:
אחי רבקה, אם יעקב ועשו, "the brother of Rivkah, who was the mother of Yaakov and Esau. Nachmanides explains that the reason why Rivkah is described here by the Torah as "the mother of Yaakov and Esau,⁠" [something that we all know perfectly well, Ed.] is because Yitzchok had commanded Yaakov to select a wife from among the daughters of Lavan, "the brother of your mother.⁠" The Torah is at pains to remind us that Lavan was also the brother of Esau's mother, and because of this it would have been appropriate for Yitzchok to command Esau also to take a wife from among his uncle's daughters. However, seeing that the seed of Avraham would be carried on only through Yaakov, there was no point in Esau marrying someone from Lavan's family.
Other commentators feel that the Torah was at pains to give Yaakov precedence over Esau who was biologically his senior, as soon as Yaakov had secured the blessing of his father. The Torah's mentioning "Yaakov and Esau" in that order, serves as proof that the blessing was indeed fulfilled, and that Yaakov would henceforth be deemed as senior to his brothers, i.e.הוי גביר לאחיך as we read in All of this, in spite of the fact that after Yitzchok's death the Torah reverts to mentioning Esau first when it reports Yitzchok's funeral. This was because Esau had never left the land of Israel, attending to his father's needs, whereas Yaakov had been outside the Holy Land for over 20 years. [I find this difficult as Esau had voluntarily left the Holy Land (Genesis 36,6), not because of his life being in danger and his father having sent him out of the land to get a wife without giving him a dowry, 11 years before his father died. Ed.]
Some commentators say that the reason why the Torah repeats these details about Yaakov's genealogy is in order for you not to be dismayed that from two such righteous parents as Yitzchok and Rivkah, a wicked person such as Esau could have been produced. The Torah does not want us to forget for a moment that Rivkah herself had a brother who was everything but righteous. Our sages have established a rule (based on empirical knowledge, Ed.] according to which most children have a tendency to develop in accordance with their mother's brother(s).
אם יעקב ועשו – תימה וכי לא היינו יודעים, שרבקה אם יעקב ועשו. וי״ל לפי שתמהו הבריות, ואמרו היאך מצדיק כמו יצחק ורבקה, יצא מהם רשע זה, לכך הזכיר הפסוק כי היא אחות לבן אחיו של רבקה, כי רוב בנים דומים וכו׳.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וכדי שלא יחשוב שברח יעקב מפני עשו שדה ארם אמר הכתוב שהלך פדנה ארם אל לבן בן בתואל הארמי כי להיותו בחור הלך אליו במצות אמו וגם מפני שהוא ישים שלום ביניהם להיותו אחי אמו אם יעקב ועשו כי מפני זה היה לבן שוה הקורב׳ לשניהם ואם היה הולך כבורח היה הולך למקו׳ אחר שלא היה לעשו בו יד ושם. והותרה בזה השאלה הי״ז והי״ח.
וישלח יצחק את יעקב – מיד לפי שכבר היה גדול וראוי לישא אשה. וילך פדנה ארם אל לבן בן בתואל הארמי אחי רבקה אם יעקב ועשו. כבר כתב המפרש הגדול איני יודע מה מלמדנו. והנראה אצלי כי אם הכתוב היה אומר אם עשו ויעקב לא היה חדוש. אבל עכשיו שאמר אם יעקב ועשו הוא מלמדנו חדוש גדול. כי דבר ידוע כי חברת הרעים מזקת אפילו לטובים. כמו שפירשתי למעלה בפסוק מלאך רשע יפול ברע וציר אמונים מרפא. כי אפילו מלאך ה׳ ישוב רשע אם יתחבר לרשע. וזהו יפול ברע כמו אל הכשדים אתה נופל. אבל ציר אמונים שהוא משה רבינו עליו השלום דכתיב ביה בכל ביתי נאמן הוא. נתן רפואה לזה שאמר לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי. ולכן אמר אל תתחר במרעים. לא אמר ברעים אלא במרעים לאחרים. וזהו ישובו המה אליך לרשעתם. ואתה לא תשוב אליהם. ואם כן אחר שאמר שרבקה היתה בת בתואל אדם רע מפדן ארם אנשי רשע אחות לבן רשע גמור. וכן אמר בכאן וילך פדנה ארם אל לבן בן בתואל הארמי אחי רבקה מקום רשעים ואחי רבקה רשע גמור. ראוי היה אע״פ שרבקה שלא למדה ממעשיהם. שלמעט תדבק נפשה בעשו בנה שהיה דומה לאחיו ולמשפחתו. לזה אמר בכאן שאף על פי שהיתה אחות לבן הארמי. היתה אם יעקב ועשו. בראשונה אם יעקב ולו היתה מחבב לפי שהיו צדיק כמותה. ואח״כ היתה באחרונה אם עשו:
ואולי רמז גם כן בפרשה שאף על פי שנראה שקראה לעשו בנה הגדול וליעקב בנה הקטן. עם כל זה בדעתה וברצונה היתה אם יעקב ועשו כאלו יעקב היה בנה הגדול. וזה להורות על חסידותה וישרותה וחכמתה. שראתה עינה מה שלא ראה יצחק שהיה אוהב לעשו הרשע שונא השם. והיה מטעה אותו בדבריו ובמעשרות המלח. אבל רבקה אוהבת את יעקב ולעולם היא רחמנית על בניה ונתנה עצה ליעקב להשמר מעשו הרשע. ולבניו לדורותם להשמר מעצת נחש הקדמוני ביום הדין וביום הקדוש שהוא יוה״כ בשעיר עזאזל הרמוז בזאת הפרשה. וזהו שאמרו במדרש הנעלם ויהי כי זקן יצחק ותכהן עיניו מראות. זה שאמר כי הנה החשך יכסה ארץ. כי זהו ביום הדין הגדול הוא יום ראש השנה שמדת הדין מתפשטת בעולם מכח פחד. יצחק. ויקרא את עשו בנו הגדול הוא שטן הוא נחש ההולך לשוט בארץ. כי אז ניתן רשות לבעל הדין לחלוק הוא וכל כתותיו. וזהו שא נא כליך תליך וקשתך. הם ילדי נכרים מדת הדין וכלי זעמו לחבל כל הארץ. וצא השדה לצוד בני אדם ולידע מעשיהם. ורבקה הרחמנית רמוזה בכנסת ישראל אמרה אל יעקב בנה. השמרי בנפשך ובתפלתך באלו הימים והכיני צידה לדרך לאותו יום הקדוש. וקח לי שני גדיי עזים הם שני השעירים הנזכרים בפרשת אחרי מות דכתיב ונתן אהרן על שני השעירים גורלות לכפר עונותיהם של ישראל. וזהו טובים לטובתן של ישראל. ויעש אותם מטעמים מתפלות וברכות. וזהו הקול קול יעקב שמדבר בלשון רכה ותחנונים בתפלתו ובזה נבהל בשתי הקולות קול השופר וקול התפלה. וזהו הקול קול יעקב כי השופר בהיל ולא בהיל. ובקול השופר מדת הדין נרתע כאומרו עלה אלהים בתרועה. ואז נאחז יצחק באמצע אברהם ויעקב. וזהו תקיעה כנגד אברהם. תרועה כנגד יצחק. תקיעה כנגד יעקב. בענין שלא יצא יצחק להזיק העולם במדת דינו. וכן בקול התפלה הוא נרתע ונאחז בתוך הרחמים ואינו יכול לצאת להזיק בזה הדרך. ובכן יתקדש שמך כנגד אברהם. ובכן תן פחדך כנגד פחד יצחק. ובכן תן כבוד לעמך כנגד יעקב. וכשהם מכוונים באלו השני קולות נוצחים. ואם לאו הידים ידי עשו באף וחמה להשחית. וכשהם טובים השם יתברך מתאוה לתפלתם ואוכל מהם. וזהו ויגש לו ויאכל בכמה תפלות שזאת היא הגשה לתפלה. ויבא לו יין וישת יינה של תורה. ואז וירח את ריח בגדיו שיש להם כסות נקיה ביום הכיפורים. ובזה זוכים לריח גן עדן שהוא ריח שדה אשר ברכו ה׳ ונותן להם ברכות מטל השמים ומשמני הארץ ונחתמים לחיים. וכל זה בסבת שעיר עזאזל שבו נהפך מדת הדין לרחמים והקטיגור נעשה סניגור. ואומר גם ברוך יהיה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ראה סמאל שאין בהם חטא ואמר וכו׳ וכן בר״ה שהוא יום דין אין לו כח בקול קול יעקב באותם שני קולות של שופר ושל תפלה. וכל זה לפי שהשם ממרק עונותיהם של ישראל בכל השנה בחלאים וביסורים ובאבדת ממון בענין שאין לו כח להשטין. וזהו ואוכל מכל. וכשראה שלא נעשתה עצתו ויצעק צעקה גדולה ומרה וגזם לישראל ביוה״כ. וזהו וישטום עשו את יעקב וכשמוליכין שעיר עזאזל לארץ גזירה ביוה״כ נהפך לאויב. וכן כשרואה אותם מחוברים בבתי כנסיות בתפלות טף ונשים. וזהו וישא עיניו וירא את הנשים ואת הילדים עד שאומר אציגה נא עמך נהפך לאוהב. כמו שתמצאהו רמוז באותה פרשה ואז וילך עשו לדרכו שעירה הוא שעיר עזאזל. ויעקב נסע סוכתה לעשות מצות סוכה בשמחה. וכל זה בסבת עצת רבקה הצדקת הרחמנית כנשר על בניה ונתנה עצה ליעקב מאלו השני שעירים. ודבקה נפשה ביעקב בנה הקטן ושנאה לעשו בנה הגדול. ולפי זאת הפרשה סובבת לתת עצה ליעקב מהשעירים לקבל הברכות. ואחר כך שלח אותו לפדן ארם להציל עצמו ממשטמת עשו. כתב בכאן אם יעקב ועשו. אחר כך אמר וירא עשו כי בירך יצחק את יעקב. לחתום הפרשה ברשעתו ובהטעתו שהיה מטעה לאביו בדברים שקרים. כי לפי שראה שהיו רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו. הלך ליקח את מחלת בת ישמעאל על נשיו. כלומר אחר שהיו לו ששים נשים ושמונים פילגשים מהכנעני והחתי והחוי והאמורי. חשב שהטעה לאביו במחלת בת ישמעאל. לפי שהיה בן אברהם אבינו עליו השלום:
לא ידעתי מה מלמדינו. ונראה דבא ללמדנו כי רבקה היתה אם יעקב ועשיו שהיו אחים אינם מתחברים יחד, וכדכתיב בקרא, וידע יצחק שצריך לצאת זרע כשר אחד שאין בו פסולות, ולפיכך אמר יצחק מאחר שרבקה היא ״אם יעקב ועשו״ בנים מחולקים, אם כן לא די בזה – רק שאני צריך לשלוח את יעקב לבית לבן אחי רבקה שהיא אם יעקב ועשיו, וישא יעקב מבנותיו, ומהם יצא הזרע המבורך – שיהיה אחד, ואין בהם פסולת. ועוד שפירש הכתוב ״וילך אל לבן בן בתואל אחי רבקה אם יעקב ועשו״, שהולידה שני בני אדם שהכתוב אמר עליהם ״שני גוים בבטנך״ (לעיל כה, כג), ולפיכך ראה כי בית בתואל מוכן הוא שיעמדו משם לאמים, ולפיכך שלח את יעקב לשם שיקח את בת לבן גם כן, כדי שיבא משם הזרע המבורך והקדוש, כי משם ראוי לבא:
את יַעֲקֹ֔ב: הקו״ף בזקף קטן והבי״ת בלא פשט.⁠א [אֶת⁠־יַעֲקֹ֔ב].
א. ההערה לקוחה מא״ת, [ובאה להוציא מדפוס ונציה ש״ז, שהצירוף אֶת⁠־יַעֲקֹב הוטעם בו בטעות בפשטא].
איני יודע מה מלמדנו. יש מקשים מה בא להודיענו שאינו יודע אם לא ידע ישתוק וי״ל דרש״י ידע שיש לישב בכמה אנפי בפירושי המפרשים אבל לא ידע איזה הוא אמתי לישב הפשיטות של מקרא. [קיצור מזרחי] ועיין בצדה לדרך:
I do not know what this teaches us. Some ask: What is Rashi telling us — that he does not know? If he does not know, let him not comment! The answer is: Rashi knew a number of answers that could be given, but did not know which is true according to the simple meaning of Scripture. (Kitzur Mizrachi; see Tzeidah L'Derech)
(ה-ח) וישלח יצחק את יעקב וגו׳. וירא עשו וגו׳. וישמע יעקב וגו׳. וירא עשו וגו׳ – ליישב הפסוקים האלו שלא יראה בהם כפל ומותר אומר כי כאשר בירך יצחק שנית את יעקב בשלחו אותו היתה כוונתו לברכו באופן שלא יגדל שנאת עשו עליו בברכה שנייה להוסיף הרוה על הצמאה. והתחכם לברכו בלשון אשר יחשב שאינה ברכה אלא צווי. באמרו קום לך פדנה ארם וקח לך משם אשה וגו׳ ואל שדי יברך אותך ויפרך וגו׳ שיהיו דבריו נשמעים כאלו ישלחנו פדנה ארם לא מיראת עשו אלא לקחת אשה אם ירצה לפרות ולרבות ולא שהיה ברכה לו שיפרה וירבה. וכן אמרה רבקה ליצחק קצתי בחיי מפני בנות חת וגו׳ ודברים אלה הם תחבולה וכסות עינים לשלח יעקב פדנה ארם על בלי הגיד לעשו כי בורח הוא. ועשו שהיה שומע כל אלה ורואה ביצחק בברכו את יעקב כי זהו פי׳ וירא עשו כי ברך ירצה ראה בזמן ובעת שברך יצחק את יעקב וצוהו לקחת לו משם אשה בברכו אותו פי׳ שהברכה נחשבה בעיני עשו כאלו היה צווי לקחת משם ממשפחתו ודמה בלבו שזאת אינה ברכה אלא שלוחין וצווי לקחת אשה כדי שאל שדי יברכנו ויפרנו וירבנו ויתן לו את ברכת אברהם רצונו ברכה שבירך את אליעזר כששלחו אל ארם נהרים ואמר לו ה׳ אלהי השמים וגו׳ ישלח מלאכו וגו׳ ולקחת אשה לבני משם עד ששמע יעקב אל אביו ואל אמו וילך פדנה ארם. ואלו היה ברכה זו לא היה שייך וישמע אם לא היתה צווי באופן שנעשית מחשבת יצחק ותחבולתו אשר חשב ולא ניתוספה שנאת עשו אבל בהפך כ״כ נתפעלו חושיו שהלך גם הוא אל ישמעאל וגו׳. כדי שיזכה הוא תחלה לפרות ולרבות ולרשת את ברכת אברהם אשר אוה לקחת אשה לבנו ממשפחתו:
וישלח יצחק וגו׳ – צריך לדעת למה הוצרך לומר אחי רבקה מי לא ידע בזה, ומה גם שבסמוך אמר כן. ועוד אומרו אם יעקב ועשו הם דברים יתירים.
אכן בא הכתוב לתת טעם ליצחק אבינו ששלח בן צדיק לאדם רשע מפורסם לבן הארמי. והגם שאברהם שלח ולקח רבקה לא היה בתואל מפורסם ברשע כלבן. ועוד שלא אמר בפי׳ אברהם שיקח בת בתואל מה שאין כן יצחק שצוה ליעקב שיקח אשה מבנות לבן הרשע, לזה אמר אחי רבקה ושניהם יצאו מבתואל הרשע וכמו כן יצא מלבן בת צדקת, גם אין להוכיח שלא יצא שלשלת שורש קדושה מאדם רשע, לזה אמר אם יעקב ועשו פי׳ הרי שיצתה שלשלת הקדושה מאב רשע, גם כן אין להחליט ולומר כי להיות לבן רשע לא יצא ממנו בנות כרבקה.
ויש לך לדעת כי דוקא בימים ההם שעדיין לא נתבררו הנשמות הקדושות ממקום שבייהם, והוכרה משפחת אברהם כי שם קנתה לה הקדושה מקום, והיה לה לאות עולם אברהם ושרה כי הם גרים ראשונים וכל אשר יתגייר מהאומות בכל זמן יקרא אברהם ונקבה שרה. לזה מין הקדושה יחפש אחר מינו, כי אחד היה אברהם ולא הושלם בנין הקדושה בזכרים ובנקבות כי לא הוליד אלא את יצחק ולא הוליד נקבות עמו. ואולי כי לזה אמר הכתוב (כ״ה י״ט) אברהם הוליד את יצחק פי׳ לבדו בלא בת זוג, וכמו כן יצחק לא היה לו בנות כי ניצוצות הקדושה הנקבות עודם בארץ שבי, לזה שלחו יצחק לחזר אחר אבידתו.
אך זה היום שקוינוהו כי פרחו שורש הקדושה הן בני ישראל ופרח מטה עוז תפארה והוכר אילן החיים חלק ה׳ עמו יעקב חבל נחלתו הן הנה המובהקים בקודש ולא יסוב אדם ממטות בני ישראל למשפחות הארץ, ואם נשאר מניצוצי הקדושה בתוך העמים הרי הם ביציאתם לעולם מתאספים ובאים ואחר גרותם יאמנו כי אבודים היו ולנו הם.
וטעם הכנעני אשר הקפיד אברהם לבלתי קחת לו אשה מהם גם יצחק צוה ליעקב על זה, רבותינו אמרו (ב״ר פנ״ט) כי הוא ארור וזרע אברהם ברוך וכו׳, ודבריהם סתומים הם, ולפי מה שכתבתי מצינו עיקר הטעם נכון כי טעמו של אברהם הוא כי הוא מושלל מנפשות הקדושות וכל בנותיו חלק רע ומתועב, לזה החליטו לבלתי קחת ממנו כי לא ימצא בו דבר קדוש, והוא סוד אומרו (לעי׳ ט, כה) ארור כנען פי׳ מושלל בהחלט ממין הקדושה.
ותמצא כי ממין האומות עד היום עודם מתקבצים ובאים גרים וחסים בצל הקודש אשר לא שמענו מימי קדם כי נתגייר גר כנעני כשאר העמים וזה יגיד דברינו, ואולי כי לזה יצו האל (דברים כ) לא תחיה כל נשמה מז׳ עממים, ודקדק לומר כל נשמה לתת טעם למצות לא תחיה כי אין בהם נשמה פי׳ נפש קדושה שיתייחס אליה שם נשמה לחוס עליה להחיותה כעמון ומואב והבן.
ואחרי הודיע אלהים אותנו את כל זאת צריך לתת לב מדוע אנו בעונות משועבדים לכנען, אחר שידענו נאמנה שהשיעבוד הוא לברר הניצוצות של הקדושה שבתוך הקליפה ובכנענים אין בהם ניצוץ קדוש לרדת אחריו בגלות, ותמצא כי מצרים אשר נתרוקנה מהניצוצות כאומרם ז״ל (פסחים קיח.) לא יצאו ישראל עד שעשאוה כמצודה שאין בה דגן וכמצולה שאין בה דגים דכתיב וינצלו את מצרים צוה ה׳ לבל יבאו שמה וכמבואר הטעם בדברי האר״י ז״ל (שער הגלגולים), ואם כן איך יהיה שנסבול את כל עוצם הגלות הזה מבלי היות בו ניצוצי הקדושה.
אכן יתבאר הדבר על דרך אומרם ז״ל (ליקוטי תורה מקץ) כי יש שני מיני ניצוצי הקדושה שבויים בקליפה האחת נשמות יקרות ויוצאות באמצעות הלידה כאברהם וכשרה וכרבקה ורחל וכנשמת ר׳ חנינא בן תרדיון שיצא משכם עם דינה וכרות ממואב וכנעמה מעמון וכאונקלוס הגר וכדומה. והב׳ הוא מין ניצוץ של קדושה הדבוק בקליפה ואינו יוצא כלל אלא מעורה בקליפה ואין לו מציאות ליפרד ממנו אלא כאשר ייצר לישראל על ידי צער או על ידי הכאה שבאמצעות דבר זה תהיה נפרדת הקדושה וחוזרת לשרשה. ומעתה יש טעם לגלות זה כי תאוה לברר בחינת ניצוצי הקדושה שאינה נפרדת אלא על ידי צער שמצטערים ישראל. ועל גלות הזה אמר הכתוב (עבדיה א) וגלות החל הזה לבני ישראל אשר כנענים עד צרפת, שהכתוב קראו החל מלשון נהייתי ונחליתי (דניאל ח) כי השגת תכלית הגלות ביניהם הוא באמצעות הצער ולזה הוא משונה מכל הגליות כאשר ראינו בעינינו. ואמר אשר כנענים ולא אמר בכנענים, וגם אמר כנענים לשון רבים, אולי כיוון על הניצוצות של הקדושה שלהיותם עתה בתוך קליפת כנען יקראו בשמו כנענים, ושיעור הכתוב על זה הדרך גלות החל הזה שהוא גלות ישראל הוא לסיבת בני ישראל שהם עתה נקראים כנענים על מקום שהם בו.
וישלח יצחק, Isaac sent away, etc. Why is Laban described as Rebeccah's brother, something we have known for a long time? Why is Rebeccah described here once more as both Jacob's and Esau's mother?
Actually, the Torah found it necessary to explain why Isaac would send a pious son to a person such as Laban, seeing the latter was known to be wicked. True, Abraham had despatched Eliezer to take a wife for Isaac from the house of Bethuel; however, Bethuel was not a well known רשע, an evil person such as Laban. Besides, Abraham had never told Eliezer in so many words to go to the house of Bethuel whereas he had named Laban specifically as Jacob's destination. He instructed him to marry a daughter of the wicked Laban. By repeating that Laban was after all a brother of the pious Rebeccah the Torah alerts us to the probability that one or both of Laban's daughters could be just as pious as Rebeccah who stemmed from the house of Bethuel. One must not assume that the children and grandchildren of a wicked father or grandfather will automatically turn out to be of evil character. The Torah hints at this by reminding us that even Rebeccah was the mother of both a pious person such as Jacob and an evil person such as Esau.
You have to appreciate that in the period under discussion [prior to the revelation at Mount Sinai in which all the holy souls participated Ed.] the holy souls had not yet been separated from the regions in which they were imprisoned. Seeing that Abraham's family was recognized as a region where holiness had found a foothold, both he and Sarah being the first proselytes, anyone who would subsequently convert to Judaism would be called either Abraham if a male or Sarah if a female. It is a fact that holy members of a holy species look for other members of the same species. Abraham was still incomplete in this regard as neither he nor his son Isaac had as yet produced female offspring, i.e. holy female souls. Perhaps this is even the reason that we are told in Genesis 25,19: "Abraham begat Isaac,⁠" to remind us that he had succeeded only in producing a holy male soul. This situation still existed when Isaac sent out Jacob to secure a wife. The holy female souls had not yet been separated from their place of imprisonment. Isaac therefore had to send Jacob to search for his lost mate, i.e. the girl in whose body such a holy soul was imprisoned.
It was only during subsequent generations that Jews were no longer forced to roam the world to find their mates amongst the Gentiles. If nonetheless some "sparks" of holiness (holy souls in captivity) still exist amongst the Gentiles they will eventually convert and then be recognized as holy souls returning to their home (the Jewish people).
This raises the question of Abraham's insistence that Isaac not marry someone of Canaanite descent. Isaac also instructed Jacob not to marry a Canaanite. Bereshit Rabbah explains this prohibition to marry girls of Canaanite descent as being due to that tribe being cursed whereas Abraham's seed was blessed. Actually the words of the Midrash are somewhat obscure. In light of what we have written Abraham may have meant that Canaan [Noach's grandson] had been denied holy female souls amongst his seed as a result of Noach's curse. Hence there was no chance of finding the girl who possessed a holy soul amongst that tribe. This is the deeper meaning of Noach's curse, i.e. that Canaan would be denied access to holiness.
Whereas it is a fact that even nowadays we still experience conversions to Judaism amongst the Gentiles, it is remarkable that we have no record of members of the Canaanites ever converting to Judaism as did some Romans and other nationals, for instance. This proves our theory. This may also have been the real reason that the Torah commanded the Jewish people not to allow a single Canaanite soul to survive [in the campaign to capture the land of Israel] as we know from Deuteronomy 20,16. The Torah may have stressed the word "soul" in that verse to indicate that none of these people had a holy soul worth preserving. This was the difference between the Canaanites and nations such as Ammon and Moab.
Since God has revealed all this to us we must try and understand what purpose our subjugation by Canaanite tribes served (compare Judges 4,2), seeing that the purpose of exile is to extract the sparks of holiness that are scattered amongst the Gentiles, and there are no such "sparks" amongst the Canaanites. Our sages have told us in Pesachim 119 that "our forefathers did not depart from Egypt until they had turned Egypt into a trap that did not contain any bait and into a deep pool of water devoid of fish.⁠" The scriptural proof cited is Exodus 12,36: "they emptied Egypt.⁠" The Ari zal in his שער הגלגולים explains that it was necessary to empty Egypt of any such stray holy souls to make a return by the Jewish people in the future pointless. In view of all this, what purpose could subjugation of the Jewish people by the Canaanites have served if there was not even a chance to save some stray holy soul through all our suffering?
We find in לקוטי תורה פרשת מקץ that there are two different "sparks" of holy souls which are imprisoned in the קליפה. One is the type of soul which is freed through being "born,⁠" i.e. through entering a human body at birth. Examples of such souls are: Abraham, Sarah, Rebeccah, Rachel, as well as the soul of Rabbi Chaninah ben Tradyon which emanated from Shechem's having slept with Jacob's daughter Dinah. Ruth the Moabite and Naamon the Ammonite are also examples of such souls. The other type of holy soul imprisoned in the קליפה is one that is firmly attached to its קליפה and is not capable of exiting from its source unless its קליפה causes anguish to Israel. When that happens the holy soul trapped within the קליפה is released and able to return to its origin. Now we understand why there is a purpose to Israel being subjected to exile at the hands of such people [representatives of such קליפות Ed.]. The prophet Ovadiah said concerning such an exile: "This sickening exile for the children of Israel under the Canaanites as far as Tzorfat (Ovadiah 1,20).⁠" This verse which uses the term החל must then be understood similarly to Daniel 8,27: נהייתי ונחליתי, "I was broken up and I was sick.⁠" Such an exile achieves its objective in a manner different from all other exiles of the Jewish people. When Ovadiah speaks of כנענים instead of בכנענים when describing that exile, as well as describing Canaan in the plural instead of in the singular as is the case with other nations where Israel was exiled, this may be a veiled reference to the "sparks" of holiness still hidden within the קליפה of Canaan which are known as כנענים. In short, Ovadiah describes the purpose of that exile as being the chance of "rescuing" holy souls that were still identified with כנענים prior to the ultimate redemption, thus enabling those souls to participate in that redemption.
וישלח יצחק את יעקב – לפי שנאמר ״וַיִשְׁלַח״ בקל ולא ״וַיְשַׁלַּח״ בכבד1 ידענו ששלחו לטוב אליו,⁠2 עם מלות ״אל ארץ כנען״. שכן כל שילוח הנכתב על שליחות לשוב, נכתב בקל וכמו שאמרנו3 כי [יעקב ברח] מפני עשו אחיו לדעתו לשבת ימים רבים בעבר הנהר. והנה כשגמר הדברים שצוה עליו יצחק, הלך יעקב פדנה ארם.
אל לבן בן בתואל הארמי אחי רבקה – יראה בעיני לפי שמדבר על הנשואין שאסר עליו בנות כנען, בעבור שֶׁיֵצֵא ממנו זרע אמת, ושעל כן צוהו לקחת אשה מבנות לבן, וידע יעקב שגם לבן אינו איש תם וישר ואעפ״כ לא נקפו לבו להתחתן בו, לפי שאשה משכלת מי״י היא4 ואין דרך לאדם [לברר]⁠5 זאת. וראיה [לכך] מרבקה אמו שהיתה אחות לבן הארמי ובת בתואל הארמי שעבדו אלהים אחרים, והיא בת-חיל צדקת שאין כמוה. {כאילו איננה ממשפחתם, וכמו שאמרנו בפירוש ״בקחתו את רבקה בת בתואל הארמי״.⁠6 וזהו שאמר ״אל לבן בן בתואל הארמי אחי רבקה״ ולא קצר ואמר ״אל לבן אחי אמו״, כמו שאמר יצחק ״מבנות לבן אחי אמך״. גם יצחק רמז על זה, כלומר אתה ידעת את תום לבב אמך}. ויותר נפלא שמן האשה הטובה הזאת ואישה הצדיק נולדו יעקב ועשו. היתה אם יעקב ועשו ברגע אחת ובהריון אחד, ויעקב צדיק ועשו רשע, ושיבדוק במעשיה אם טובים אם רעים. אלא בלכתו מבית אביו שָׂם פעמיו ללכת לבית לבן לקחת אחת מבנותיו, כי ידע כי מי״י הוכיחו אותה לו לאשה. וזה טעם ״אם יעקב ועשו״ שאמר רש״י ז״ל ״איני יודע מה מלמדנו״. ולפי פירושנו נכון להזכר במקום זה. גם ילמדנו שהיא אם שניהם כמו שיצחק אבי שניהם, לא שתטעה לומר שהוא אבי יעקב והיא אם עשו, שבזכותו נולד הצדיק והיא גרמה ללדת עשו. אלא היא הגונה כמותו וכמו שבארנו שם, והכל אחד.
1. פִּעֵל
2. ראו הערתנו על דברי רבינו על בראשית כד, נט.
3. על בראשית כד, נט.
4. משלי יט, יד.
5. כלומר לדעת מראש לפי טיב המשפחה שלה. [מלה זו היתה בלתי קריאה בכתב יד, וכתבנו לפי אומדן].
6. בראשית כה, כ.
וילך פדנה ארם – אמר כאן בדרך כלל שהלך לשם כצווי אביו, ובסמוך סיפר כל מה שקרה לו בדרך בפרטות גדול:
אחי רבקה אם יעקב ועשו – בעבור שאמר שצוה יצחק את יעקב לקחת לו אשה מבנות לבן אחי אמו, הזכיר הכתוב שהיה ג״כ אחי אמו של עשו, והיה ראוי שיצוה כן גם לעשו, אבל מדעתו שברכת אברהם תהיה ליעקב ולזרעו עשה כן:
אחי רבקה אם יעקב ועשו – כתב רש״י איני יודע מה מלמדנו, ואולי הכוונה כי לכך שלחה רבקה את יעקב אצל לבן ולא אל מקום אחר, כי לבן היה קרוב לשניהם בשוה, ואם אולי ילך שם עשו להמית את יעקב, ישתדל להציל את שניהם ולא יציל את הנרדף בנפשו של רודף כך כתבתי בתחילת ילדותי בשנת תקע״ג. ותלמידי מוהר״ר דח״א ז״ל על פי מה שכתבתי למעלה בתחלת הענין (כ״ז:א׳), אומר כי הנה בכל התורה מקדימין עשו ליעקב, ויקברו אותו עשו ויעקב בניו (למטה ל״ה:כ״ט), בני יצחק עשו וישראל (דברי הימים א א׳:ל״ד), וכאן אמר אם יעקב ועשו, להזכירנו שהיתה רבקה אוהבת את יעקב (וכן ביהושע כ״ד:ד׳ ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו, הקדים יעקב מפני חביבותו); והיתה כוונת התורה ללמדנו השגחת ה׳ על ישראל, כי אעפ״י שרבקה היתה אם יעקב ועשו בשוה, מה׳ היתה נסבה שתהיה אוהבת את יעקב, ומזה נמשך שצותה אותו להערים ולקחת את ברכת אחיו, ומזה נמשך אח״כ כי יצחק בדעת שלמה ובנפש חפצה נתן ברכת אברהם ליעקב לבדו, (ויתכן ג״כ לומר כי לכך נכתב אם יעקב ועשו, לומר כי לא לבד יעקב היה בנה של רבקה, כי גם עשו היה בנה, והיה ראוי שגם הוא יזהר שלא לקחת נשים שתהיינה מרת רוח לה, או לגרשן אחר שלקחן, והוא לא כן עשה, וכל זה בשבח יעקב ובגנות עשו).
brother of Rebecca, mother of Jacob and Esau. Rashi wrote, “I do not know what [this apparent redundancy] teaches us.” Perhaps the meaning is that it was for this reason that Rebecca sent Jacob to Laban and nowhere else, since Laban was related to both of them equally, and if Esau were to go there to kill Jacob, Laban would try to save them both, rather than saving the pursued by killing the pursuer. Thus I wrote in my earliest youth in 5573 [1813, at age 13]. My student, the late R. David Hai Ashkenazi, based on what I wrote above at the beginning of this episode (Gen. 27:1), said that throughout the Torah we find Esau’s name preceding Jacob’s, e.g. “And Esau and Jacob his sons buried him” (Gen. 35:29); “The sons of Isaac, Esau and Israel” (1 Chron. 1:34); but here it says “mother of Jacob and Esau” to remind us that Rebecca preferred Jacob (and similarly in Joshua 24:4, “And I gave to Isaac Jacob and Esau,” Jacob is mentioned first by reason of affection), in order to teach us of God’s providence over Israel: even though Rebecca was mother to Jacob and Esau equally, it was ordained by God that she would prefer Jacob, with the result that she commanded him to take his brother’s blessing by deceit, which act in turn resulted in Isaac’s knowing and willing bestowal of Abraham’s blessing to Jacob alone. (It seems likely, too, that the reason it is written “mother of Jacob and Esau” is to say that not only was Jacob Rebecca’s son, but Esau was her son as well, and he too should have been careful not to take wives who would be bitterness of spirit to her, or else he should have divorced them after marrying them, but he did not do so. All of this would reflect praise to Jacob and shame to Esau.)
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

וילך וגו׳ אל לבן – יצחק א״ל ביתה בתואל שהוא ינחהו בעצתו, ויעקב שירא מעשו הלך אל לבן שהיה גבור בארץ ויגן עליו מפני עשו.
AND HE TRAVELED TO PADAN-ARAM TO LAVAN. Yizhaq sent him off to Bethuel, who was older and could guide him with advice. Yaqov, however, who was afraid of Esav, went directly to Lavan, who was younger and stronger and would protect him from Esav.
אם יעקב ועשו1: משום הכי לא הרגישו יצחק ועשו כי בורח הוא מעשו2, אחר שלבן הוא אחי אם עשו גם כן.
1. וכתב רש״י ׳איני יודע מה מלמדנו׳.
2. יצחק ועשו חשבו שתכלית שילוחו לשם היא לקחת משם אשה אך לא ידעו את הסיבה האמיתית שרבקה עשתה זאת היתה מהחשש שמא יהרגנו עשו, כפי שכתב רבינו לעיל כז,מו.
אם יעקב ועשו – רש״י ז״ל בענות לבו אומר ״איני יודע מה מלמדנו״. והחכם הרופא כמ״ר שאול פורמיגיני נ״ע היה סובר שכונת הפסוק היא שרבקה היתה אוהבת גם כן את עשו כי גם הוא בנה, ולא עשתה כל זאת מאהבתה ליעקב יותר על אחיו, רק כי ראתה שכן נאה לעשות, לפי שלרוב הבנים יטו אחר מדות אביהם וילכו בדרכיו, ועשו איש אַלָם וקשה (ככל הצידים והטבחים שבהיותם בלתי מרחמים על הבהמות סופם לבלתי רחם גם על האדם) גם בניו יהיו כמהו, ועם סגולת האל צריך שיהיה סכלן ורחמן ובעל חסד כמו שהיה יעקב; או כדעת מהח״ר יח״ק מגמתה היתה לקיים דבר ה׳ אליה: ורב יעבד צעיר.
אם יעקב וגו׳ – ראה רמב״ן.
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובשכל טובר״י בכור שוררד״קרי״דחזקוניפענח רזאקיצור פענח רזארמב״ןר׳ בחיימנחת יהודהטור הפירוש הארוךמושב זקניםעקדת יצחק פירושאברבנאלצרור המורגור אריהמנחת שישפתי חכמיםמלאכת מחשבתאור החייםר׳ נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייושד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״בהואיל משהרד״צ הופמןהכל

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144