ויאמרו נקרא לנערה ונשאלה את פיה – מה תאמר היא, כמו ״ואת פי י״י לא שאלו״.⁠¹ אמרו לו. אמת כי אבינו ואחינו לבן אמרו ״מי״י יצא הדבר״. לא נוכל דבר אליך רע או טוב״. הנה רבקה לפניך קח ולך. ואם כן הכל בידך ואין רשות בידנו לסרב. אבל הנערה עצמה רשאית לסרב כמו שאמרת בעצמך ״אולי לא תלך האשה אחרַי״ ואם כן הדבר תלוי בה. וכמו שראינו בכל המעשה שהקב״ה עורר את לבה לצאת לשאוב, ולתת הדברים בפיה מה תדבר. ולכן ראוי שנשאל את פיה וככל היוצא מפיה ראוי לעשות. כי אשר תדבר, ישם השם בפיה. וזה באמת טענה נכונה, ולכן החריש העבד והסכים עמהם, כי בטח לבו בי״י שיגמור בעדו, וישם הנכון בפיה. ואין הכוונה שישאלו את פיה אם תרצה להנשא ליצחק, שכבר הסכימו היא והם בערב, והיתה עמהם כשדבר העבד דבריו. וכשענו אביה ואחיה ״מי״י יצא הדבר״ וקבלה מיד העבד המתנות שנתן לה. אבל חוזר² על ״תשב הנערה אתנו ימים או עשור״ אם תחפוץ למלאות משאלתך ללכת מיד, או אם יקשה בעיניה לעזוב בית אביה ומשפחתה פתאום, ואז תשב עוד אתנו כאשר תבקש. ואם אתה לא תוכל להתעכב בעבור ממשלתך בבית אדוניך, לכה אתה לבדך או עם מקצת מאנשיך וגמליך, וּבַשֵׂר לאדוניך בשורת הנשואין. וככלות המועד שישבה אתנו תלך היא עם הנשארים מאנשיך פה. וגם זה כלול ב״וְאַחֲר תלך״ אם תלך אתה מיד, תלך היא אחרי כן.

ורשב״ם ז״ל אמר ״נקרא לנערה [ונשאל אותה] אם תרצה להתעכב ימים או עשור כדברינו או מיד לילך כדבריך״ [עכ״ל]. ודרך ארץ הוא כן כלומר אעפ״י שהקב״ה חפץ בזווג זה אעפ״כ נאמר לה ״התלכי מיד עם האיש הזה, או עם אדם אחר לאחר ימים או עשור?⁠״. כי כן המנהג כמו ששנינו נותנין לבתולה י״ב חדש לפרנס את עצמה.⁠³ ואם דבריו קרובים בעיקר הפירוש, תלמד מדברנו טעם ששאלו כן.