×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(לג) [וַיּוּשַׂ֤ם] (ויישם) לְפָנָיו֙ לֶאֱכֹ֔ל וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אֹכַ֔ל עַ֥ד אִם⁠־דִּבַּ֖רְתִּי דְּבָרָ֑י וַיֹּ֖אמֶר דַּבֵּֽר׃
Food was put before him to eat, but he said, "I will not eat until I have spoken my word.⁠" He said, "Speak.⁠"
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)בראשית רבתימדרש אגדה (בובר)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ילקח טובשכל טוברשב״םאבן עזרא א׳רד״קחזקוניפענח רזאר׳ בחייהדר זקניםטור הפירוש הקצרמושב זקניםר״י אבן כספירלב״ג ביאור הפרשהמזרחיאברבנאלגור אריהמנחת שישפתי חכמיםר׳ נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייושד״למלבי״םנצי״ברד״צ הופמןתורה תמימהעודהכל
[קמא] 1ויושם, כיון שראו את הצמידים נתקבצו להרוג לאליעזר וראו שהיה נוטל ב׳ גמלים בב׳ ידיו ומעבירן את הנחל, כיון שראו כן אמרו אין אנו יכולים להרגו והניחו קערה לפניו וסם המות בתוכה ובזכות אברהם נתחלפה הקערה ואכל בתואל ממנה ומת. ואין ויושם אלא לשון סם. (מדרש)
[קמב] 2לא אכל עד אם דברתי דברי, מכאן שאין משיחין בסעודה. (מדרש החפץ)
1. מאמר זה מובא בילקוט שמעוני ח״א רמז קט. וכנראה שהוא המשך ממדרש אבכיר מובא לעיל מאמר קכד. ועי׳ בתרגום יוב״ע, ובכת״י בראשית רבתי הנמצא באוצר הספרים בפראג מובא בהערות למדרש אגדה למהרש״ב פ׳ חיי שרה אות כו. איתא ויושם לפניו לאכול כיון שנכנסו לבית הניח הקערה לפניו וסם המות בתוכה, שנאמר וישם ויי סם כתיב, סם המות הניחו לפניו לאכול, מיד עמדה ברכת אברהם נוכח מלאך והחליף הקערה לפני בתואל ואכל ומת באותו הלילה. ובלקח טוב ויושם לפניו לאכול, ויישם כתיב, מלמד ששמו לפניו סם המות להאכילו, עד שהם מדברים הפך גבריאל את הקערה וטעם ממנו בתואל ומת, תדע לך שהרי שוב לא נזכר שמו בתורה, דכתיב ויאמר אחיה ואמה ואילו בתואל לא קאמר מידי. ובפירוש רבינו בחיי ויושם קרי ויישם כתיב בשני יודין ודרשו רז״ל סם המות הטיל לו בקערה כדי שימות ויטלו כל ממונו ולא עלתה בידם כי נתחלפה לו בשל בתואל ולכך כתוב ויישם כי אות הוי״ו ושני היודי״ן כמספר השם וכו׳ והזכיר בסוף הדברים ויאכלו וישתו הוא והאנשים אשר עמו להוציא בני הבית שלא אכלו כי היו מתאבלים על בתואל שמת ע״י הסם. ובמדרש הגדול ויישם כתיב מלמד שנתנו סם במאכל כדי להרגו, וי סם, סבורין שהוא אברהם כיון שראה כך אמר לא אוכל עד אם דברתי דברי. ובמנחת יהודה מביא מכת״י בראשית רבה תימני גורס דרש הנ״ל גם בב״ר בפסוק שלפנינו ובכל כת״י אחרים אין מזה בב״ר כאן. ובילקוטי תימנים כת״י מובא גם כן דרש זה בשינויים שונים. ועי׳ לקמן מאמר קמה.
2. וכ״ה בלקח טוב מכאן שאין משיחין בתוך הסעודה שמא יוקדם קנה לושט ויבוא לידי סכנה, לפי שהקנה מוציא קול והושט מכניס את המאכל שלא יפתח הקנה ויכנס בו המאכל. - מקור המאמר בתענית ה: ובגמרא לא הזכירו מקרא שלפנינו. ובאבודרהם סדר ברכות שער ו. מביא רמז לדין זה מקרא מפסוק בראשית יח, ט. ובכת״י ילקוט מעין גנים מעיר על דרש זה שאלה כיצד יאמרו אין מסיחין בסעודה בשעה שאמרו כל שולחן שאין עליו דברי תורה אינו שולחן (במשנה אבות ג׳:ג׳ שלשה שאכלו על שלחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה כאילו אכלו מזבחי מתים עי״ש ברע״ב ותויו״ט ונו״כ), התשובה, מה שאמרו עליו כלומר סמוך לו בין מלפניו בין מלאחריו כמו שאמרו ועליו מטה מנשה, תרגום דסמיכי עלוהי. ובילקוט אור האפלה עד אם דברתי דברי, המנהג הנהוג שלא יאכל האדם ארוחתו עד שֶיֵעָשוּ צרכיו. (תרגום מערבית). ובמנחה בלולה כתב לא אוכל עד אם דברתי, פירוש שרצה ראשונה לברך על נטילת ידים וברכת המוציא, וזה עבד אברהם אנכי וכך הורגלתי בבית גבירי. או חשש שמא ישתכר בסעודה. עוד כתב אולי שמו לפניו מאכלות אסורות לזה התחיל ואמר עבד אברהם אנכי ששומר התורה כולה ואלו המאכלים אסורים לנו. וכ״מ בפירוש אע״ז. והמג״א בשולחן ערוך אורח חיים סי׳ ק״ע סקי״ח מביא משם ספר שלחן ארבע לרבנו בחיי מכאן כשמשימין לפני אדם לאכול אין צריך שיאמרו לו לאכול. שהרי אליעזר אמר לא אוכל ועדיין לא אמרו לו שיאכל אלא מכיון ששמו לפניו לאכול אין צריך עוד אמירה.
וְשַׁוִּיאוּ קֳדָמוֹהִי לְמֵיכַל וַאֲמַר לָא אֵיכוֹל עַד דַּאֲמַלֵּיל פִּתְגָמָי וַאֲמַר מַלֵּיל.
Food was set before him, but he said, “I will not eat until I have spoken my words.” He replied, “Speak.”

וַיֻּישַׂם [קרי: וַיּוּשַׂם]
לְפָנָיו לֶאֱכֹל וַיֹּאמֶר לֹא אֹכַל עַד אִם דִּבַּרְתִּי דְּבָרָי וַיֹּאמֶר דַּבֵּר
וְשַׁוִּיאוּ קֳדָמוֹהִי לְמֵיכַל וַאֲמַר לָא אֵיכוֹל עַד דַּאֲמַלֵּיל פִּתְגָּמָי וַאֲמַר מַלֵּיל
תרגום סביל בפעיל
א. ״וַיֻּישַׂם לפניו״ בבניין סביל (הֻפְעַל), הוא סוג של מקרא קצר שראב״ע קורא לו ״הבנין שלא נזכר שם פועלו״, ואולם על פי העניין הכוונה לצורת פָּעִיל. לכן כמו שתרגם ״וַיָּשִׂימוּ לוֹ לְבַדּוֹ״ (בראשית מג לב) ״וְשַׁוִּיאוּ לֵיהּ״, תרגם גם כאן ״וַיֻּישַׂם לפניו״ – ״וְשַׁוִּיאוּ קֳדָמוֹהִי״ בפעיל ובלשון רבים. וכמוהו גם ״יֻקַּח נא מעט מים״ (בראשית יח ד) ״יִסְּבוּן כְּעַן זְעֵיר מַיָּא״, ״אם כֹּפֶר יוּשַׁת עליו״ (שמות כא ל) ״אִם מָמוֹן יְשַׁווֹן עֲלוֹהִי״, ״אחרי הֻכַּבֵּס את הנגע״ (ויקרא יג נה) ״בָּתַר דְּחַוַּרוּ יָת מַכְתָּשָׁא״. בכל אלה הדברים לא נעשו מאליהם, ואונקלוס המתרגם בפעיל רומז לנושא שלא נתפרש.⁠1
כנגד זאת כאשר תפקידה של צורת הסביל הוא להטעים את המושא [ולא את הנושא], גם אונקלוס מתרגם בסביל, כגון בפסוקים ״וַיֻּגַּד לרבקה את דברי עשו״ (בראשית כז מב), או ״וַיּוּשַׁב את משה ואת אהרן אל פרעה״ (שמות י ח). בשני אלה אישיות המגיד או המשיב היא חסרת כל חשיבות והנושאים האמיתיים הם דברי עשו ומשה ואהרן לכן תרגם בסביל: ״וְאִתְחַוַּה לְרִבְקָה״, ״וְאִתָּתַב מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן״.
דוגמה בעלת חשיבות הלכית נמצאת בפסוק ״מצות יֵאָכֵל את שבעת הימים״ (שמות יג ז). לא האדם האוכל עומד במרכז הפסוק, אלא הדבר הנאכל, המצה. כלומר, אין אדם חייב לאכול מצות במשך שבעה ימים, אולם אם בא לאכול לחם, הריהו מותר רק בלחם מצה. לכן תרגם ״פַּטִּירָא יִתְאֲכִיל יָת שִׁבְעָה יוֹמִין״.
דִּבַּרְתִּי, דַּבֵּר – מלל, דָּבָר – פִּתְגָּם
ב. במשפט ״לא אֹכַל עד אם דִּבַּרְתִּי דְּבָרָי ויאמר דַּבֵּר״ שלוש תיבות משורש דב״ר, אבל תרגומם שונה: הפעלים דִּבַּרְתִּי, דַּבֵּר מתורגמים אֲמַלֵּיל, מַלֵּיל. אבל דָּבָר – שם עצם – מתורגם פִּתְגָּם. מכאן ״דִּבַּרְתִּי דְּבָרָי״ – ״דַּאֲמַלֵּיל פִּתְגָּמָי״. וכן ״אלה הַדְּבָרִים אשר דִּבֶּר משה״ (דברים א א) ״אִלֵּין פִּתְגָּמַיָּא דְּמַלֵּיל מֹשֶׁה״.⁠2
וראוי להוסיף שפִּתְגָּם היא מלה פרסית במשמע צַו, פְּקוּדָה, כבפסוק ״וְנִשְׁמַע פִּתְגָם הַמֶּלֶךְ״ (אסתר א כ).⁠3 אבל בארמית הורחבה לדָבָר במשמע דִּבּוּר, מַאֲמַר, מִלָּה וגם בהוראת עִנְיָן, מַעֲשֶׂה וכל שלושה המשמעים מתורגמים פִּתְגָּם: צַו כגון, ״והיה כאשר תָּרִיד״ (בראשית כז מ) ״וִיהֵי כַּד יִעְבְּרוּן בְּנוֹהִי עַל פִּתְגָּמֵי אוֹרָיְתָא״ (והיה כאשר יעברו בניו על מצוות התורה), דִּבּוּר כגון, ״כִּשְׁמֹעַ עשו את דברי אביו״ (בראשית כז לד) ״כַּד שְׁמַע עֵשָׂו יָת פִּתְגָּמֵי אֲבוּהִי״, וכן עִנְיָן, מַעֲשֶׂה כגון, ״אשר עשו את הדבר הרע הזה״ (דברים יז ה) ״יָת פִּתְגָּמָא בִּישָׁא הָדֵין״.⁠4
כנגד זאת הצירוף ״עַל דְּבַר״ שמשמעו בִּגְלַל, בְּשֶׁל, מתורגם בקביעות ״עַל עֵיסַק״ כגון ״על דבר שרי״ (בראשית יב יז) ״עַל עֵיסַק שָׂרַי״, וראה עוד שם.⁠5
ג. כתב יא״ר (בראשית כד ז) שכאן נכון לתרגם ״וַיֹּאמֶר דַּבֵּר״ – ״מַלִּיל״ בחיריק [ולא: מַלֵּיל], כי הוא סוף פסוק. אבל בכל הנוסחים ובתאג׳ מתורגם גם כאן מַלֵּיל.
1. ולא כ״נתינה לגר״ ו״אור התרגום״ שהוצרך לתרגם וְשַׁוִּיאוּ להבחנה בין הקרי לכתיב. וגם לא ככלל הטכני של ״עוטה אור״ (עמ׳ 76): הֻפְעַל מתורגם תמיד ברבים ולכן גם ״וְכִי יֻתַּן מַיִם״ (ויקרא יא לח) ״וַאֲרֵי יִתְיַהֲבוּן מַיָּא״. על היפוך סביל לפעיל ראה גם בפסוקים ״וְהוּבָא אֶת בַּדָּיו״ (שמות כז ז) ״וְתָעֵיל יָת אֲרִיחוֹהִי״, ״וַאֲשֶׁר יִזֶּה מִדָּמָהּ״ (ויקרא ו כ) ״וּדְיַדֵּי מִדְּמַהּ״, ״הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה״ (במדבר ל ג) ״יְקַיֵּים קְיָם״.
2. ומצינו דָּבָר המתורגם דִּין: ״כי יהיה להם דבר בא אלי״ (שמות יח טז) ״כַּד הָוֵי לְהוֹן דִּינָא״, עיין שם הטעם.
3. וכן העידה הגמרא במגילה ט ע״א: ״מאי תרגום שכתבו מקרא איכא? אמר רב פפא: ונשמע פתגם המלך״.
4. וכן ראב״ע אסתר א כ: ״פתגם – כמו דָּבָר, וכן בקהלת ובארמית״. השווה קהלת ח יא: ״אֲשֶׁר אֵין נַעֲשָׂה פִתְגָם״.
5. על פי ״נפש הגר״, מבוא לכרך א, עמ׳ 3.
ושוון קדמוי למיכל ואמר לית אנה אכל עד זמן דאמללא מליי ואמר מלל.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״דאמלל״) גם נוסח חילופי: ״דאית׳⁠ ⁠⁠״.
וסדרו קומיה למיכול תבשילא דביה (כ){ס}⁠מא דקטול וארגיש ביה ואמר לא איכול עד דאמליל פיתגמיי ואמר מליל.
And he set in order before him to eat, prepared food in which was poisona to kill; but he objected to it, and said, I will not eat, until I have spoken my words.
a. Sama, "arsenic.⁠" "Weisse Erde aus der Insel Samos.⁠" – Dessauer. What foundation is there for this wretched calumny?
ויושם לפניו לאכול – (כמו) [כיון] שנכנסו לבית הניח הקערה לפניו וסם המות בתוכה שנאמר ויושם, וייסם כתיב, סם המות הניחו לפניו לאכול, מיד עמדה ברכת אברהם נכח מלאך והחליף הקערה לפני בתואל ואכל ומת באותו הלילה.
ויישם לפניו לאכול1ששם לפניו סם המות.
1. ששם לפניו סם המות. ועיי׳ להלן בפסוק ל״ג. ובילקוט וירא רמז ק״ט הביא בשם מדרש הניחו קערה לפניו וסם המות בתוכה ובזכות אברהם נתחלפה הקערה ואכל בתואל ומת. ואין ויושם אלא לשון סם, והביא גם שם הטעם שמת, וכן בלקח טוב הביא וז״ל ויושם לפניו לאכול ויישם כתיב מלמד ששם לפניו סם המות ומת. וזה לא נמצא בב״ר לפנינו רק בפ״ס אות י״ב על הכתוב ויאמר אחיה ואמה איתא ובתואל היכן הוא, ביקש לעכב וניגף בלילה, וכן הביא רש״י ובתואל היכן היה, רוצה לעכב ובא מלאך והמיתו, וכן תרגום יב״ע הביא הדרש הזה, ועיי׳ בלקח טוב הערה צ״ו. וכן בכ״י בראשית רבתי הנמצא באוצר הספרים בפראג ויושם לפניו לאכול כמו שנכנסנו לבית הניח הקערה לפניו וסם המות בתוכה, שנאמר ויישם וי סם כתיב, סם המות הניחו לפניו לאכול, מיד עמדה ברכת אברהם נוכח מלאך והחליף הקערה לפני בתואל ואכל ומת באותה הלילה.
ת׳ם ציר בין ידיה טעאמאא ליאכל פקאל לא אכל חתי אקול כלאמי קאל תכלם.
א. טעאמא] נוסף על הגליון
אחר כך הושם לפניו אוכל שיאכל, ואמר, לא אוכל עד שאומר את דברי. אמר: דבר.
ונקרא ויושם ונכתב ויישם – ויש לשער שזה משום שהתרשלו ואחרו את נתינת המזון ועבד אברהם עשה את הנכון שהקדים את דבורו לסעודה להסתייע בזה שיבושו מפניו.
ואמא ויושם לפניו יקצד בה פיכתב ויישם פבאלתקריב ללתקציר אלד׳י וקע באלטעאם ואלתאכ׳יר ולם יאת עבד אברהם אלא צואבא פי תקדים כלאמה עלי אלטעאם ליסתעין בד׳לך עלי אן יסתחי מנה.
עד אם דברתי – הרי אם משמש בלשון ׳אשר׳ ובלשון ׳כי׳ כמו: עד כי יבא שילה (בראשית מ״ט:י׳), וזהו שאמרו רבותינו: כי משמש בד׳ לשונות (בבלי ר״ה ג׳.), ואחד מהם ׳אי׳, והוא ׳אם׳.
עד אם דברתי UNTIL THAT I HAVE SPOKEN – This is the same as עד אשר, so that you see that אם has the meaning of both אשר and כי, an example of the latter usage being "Until (עד כי) he comes to Shiloh" (Bereshit 49:10) (where עד כי is equivalent to עד אם in our verse). That is what our Sages, of blessed memory, have said (Rosh Hashanah 3a): The word כי is used in four meanings. One of these they say, is אי which is the Aramaic for the Hebrew word "im".
ויושם לפניו לאכול1ויישם כתיב. 2מלמד ששמו לפניו סם המות להאכילו. עד שהם מדברים הפך גבריאל את הקערה וטעם ממנו בתואל ומת. תדע לך שהרי שוב לא נזכר שמו בתורה. דכתיב ויאמר אחיה ואמה. ואילו בתואל לא קאמר מידי.
לא אוכל עד אם דברתי דברי3מיכן שאין משיחין בתוך הסעודה שמא יוקדם קנה לושט. ויבא לידי סכנה. 4לפי שהקנה מוציא קול והושט מכניס את המאכל. שלא יפתח הקנה ויכנס בו המאכל.
1. ויישם כתיב. כי הקרי ויושם.
2. מלמד ששמו לפניו סם המות כו׳. הדרש הזה הביא הילקוט רמז ק״ח בשם מדרש וז״ל הניחו קערה לפניו וסם המות בתוכה ובזכות אברהם נתתלפה הקערה ואכל בתואל ממנה ומת ואין ויושם אלא לשון סם עכ״ל. וזה לא נמצא בב״ר לפנינו רק על הכתוב ויאמר אחיה ואמה. איתא ובתואל היכן הוא בקש לעכב וניגף בלילה. וכן הביא רבינו להלן בפסוק נ״ה. וכן הביא רש״י שם בפסוק הזה ובתואל היכן היה רוצה לעכב ובא מלאך והמיתו. וכן תרגום יב״ע הביא הדרש הזה וסדרו קומיה למיכול תבשילא דביה סמא דקטול וארגיש ביה. וכן בפסוק נ״ה כתב בתואל הוה אכיל מההוא תבשילא ואשכחנוהי בקריצתא דהא מית. וגם בעל הטורים הביא ג״כ ויישם כתיב מלמד שנתן לו סם המות בקערה כו׳. וכן הביא הבחיי וז״ל ויישם כתיב ודרשו רז״ל סם המות הטיל לו בקערה כדי שימות ויטלו כל ממונו כו׳.
3. מיכן שאין משיחין. תענית דף ה׳ ע״ב.
4. לפי שהקנה מוציא קול כו׳. עיין רש״י בגמרא שם.
ויושם לפניו לאכול – וישם כתיב, מלמד שנתנו לפניו סם המות, ועד שמדברין בא מלאך והפך הקערה לפני בתואל ואכל ומת בלילה ההוא. תדע שהרי בפסוק דלקמן כתיב ויאמר אחיה ואמה (פסוק נה), ובתואל היכן היה, אלא כדדרשנו, שמת באותו סם המות:
עד אם דברתי דבריי – אחרי שראה שהסכים הקב״ה על ידו, לא היה לוא להתעסק באכילה ושתייה תחילה.
א. כך גם בליקוט אוקספורד-מינכן, אך בכ״י ברסלאו (לפי עדות רוזין) בטעות: לא.
'Ad UNTIL I HAVE TOLD MY TALE: After seeing that God showed approval of his mission, it was not right for him to engage in eating and drinking before [completing his task].⁠1
1. Rashbam explains the logic of the servant’s answer that he did not want to eat until he spoke his piece. Rashbam's explanation may also be directed against the midrash in Ps.-Jon. (= Midrash ha-gadol) that the servant refrained from eating because he noticed that his food had been poisoned.
ויושם – מהבנין שלא נקרא שם פועלו, כמו: ויושב את משה ואת אהרן (שמות י׳:ח׳).
AND THERE WAS SET. Va-yusam (and there was set) is in the hofal. It is like va-yushav (brought) in And Moses and Aaron were brought (va-yushav) (Ex. 10:8).⁠1
1. Va-yushav is a hofal.
ויישם – כתוב: ויישם, כמו שאמר: ויחן, וכן: ויישם בארון (בראשית נ׳:כ״ו), שרשם: ישם. וקרי ויושם מבנין הפעל, הושם לפניו לאכל על יד נערי הבית.
ויאמר דבר – לבן או בתואל.
ויושם, the word is spelled ויישם, “he placed,” although it is read as vayussam, “it was placed.” We find a similar anomaly in Genesis 50,26 when placing Joseph’s remains in a coffin is reported. The root of the verb is ישם.
ויאמר דבר, either Lavan or Betuel is the subject
ויישם כתיב, ויושם קרי.
ויישם, "it was placed before him;⁠" although this word is spelled here with two letters י, it is meant to be read and understood as if it had been written: ויושם. (Compare also Rashi).
ויושם ויאמר לא אוכל – וא״ת מי הפציר בו לאכול. מכאן דרך ארץ כשנותנין לפני האדם לאכול יאכל ולא צריך לומ׳ לו אכול (???). ה״ר יצחק ממורט.
ויושם לפניו – במדרש (מדרש אגדה בראשית כד:נג) דסם המות נתנו לפניו וסלקו המלאך ונתנו לפני בתואל.
ויושם לפניו לאכול – ויושם קרי ויישם כתיב בשני יודי״ן. ודרשו רז״ל סם המות הטיל לו בקערה כדי שימות ויטלו כל ממונו ולא עלתה בידם, כי נתחלפה לו בשל בתואל. ולכך כתיב ויישם כי אות הוא״ו ושני היודי״ן כמספר השם. ורמז לך הכתוב שהיה אוכל הסם לולא ה׳ שהיה לו והצילו בזכות אברהם ולא אכל עד שדבר כל דבריו. והזכיר בסוף הדברים ויאכלו וישתו הוא והאנשים אשר עמו. להוציא בני הבית שלא אכלו כי היו מתאבלים על בתואל שמת ע״י הסם, כי העבד נצל בזכותו של אברהם ויבא רשע תחתיו, וזהו שכתוב ויאמר אחיה ואמה ולא הזכיר אביה.
ויושם לפניו לאכול, "food was placed before him.⁠" There is a difference between the spelling and the reading of the word ויישם, which is read as if it had been spelled ויושם. According to ancient sources, including Yonathan ben Uziel, some poison had been placed in Eliezer's food so that he would die and Bethuel and Lavan would appropriate to themselves all the riches he had brought with him. The attempt ended in failure, as a mistake was made and the plate with the poisoned food was placed in front of Bethuel. This is why the word was spelled with two letters י, the equivalent of the name of G-d. [When you combine the two letters י which are part of the written text, and you add the letter ו, which is read, you obtain the number 26, the same as the numerical value of the four-lettered ineffable name י-ה-ו-ה. Ed.] According to Psalms 124,2 [the psalmist reputedly had this incident in mind when he composed that hymn, Ed.] this was a hint that had it not been for the merit of Avraham Eliezer would have eaten the poisoned food. While he waited with eating until he had spelled out why he had come there, this afforded the angel the opportunity to switch plates. When the Torah says at the end of that paragraph ויאכלו וישתו הוא והאנשים אשר עמו, "they ate and they drank, he and the men who were with him,⁠" this is to draw our attention to the fact that the members of Bethuel's household did not eat as they were mourning the sudden death of Bethuel caused by his eating the poison he had prepared for Eliezer. This also accounts for the fact that in verse 55 only Rivkah's brother and mother are mentioned as requesting a delay in her departure. Her father had died and thus could not offer an opinion.
ויושם לפניו לאכול – פ׳ סם המות הושם לפניו כדי שישאר לו כל הממון. בא גבריאל ונתנו לפני בתואל ומת. ויש במדרש שבתואל נתן לפני אליעזר בקערתו לפי שהורגלו בני עירו כשמשיאין בנותיהן ליבעל לבתואל תחלה ולפי׳ נקרא בתואל והיו בני עירו אומרים שיהרגו בתואל אם לא יקח בתולי בתו כמו מן האחרות. בא ונתן סם המות לפני אליעזר כדי שלא תהיה רבקה נשואה. ובא גבריאל והחליף הקערה מאליעזר לתת אותה לפני בתואל. וקערת בתואל שם לפני אליעזר. והיינו דכתיב ויאמר אחיה ואמה אבל בתואל היה מת מסם המות שאכל.
ויישם – כתיב מלמד שנתנו לו סם המות בקערה ומיהרו עליו לאכול כדי שלא ירגיש.
ויישם – ב׳ דסמיכי הכא ואידך ויישם בארון. רמז שרצו להמיתו וליתנו בארון והוא הרגיש ואמר לא אוכל עד אם דברתי דברי כי עבד אברהם אנכי ונהגתי בביתו שלא לאכול עד שאדבר דברי ברכת נטילת ידים ברכת המוציא ובזה חשב כי ינצל שכוס של ברכה לטובה מצטרף ולא לרעה וכן היה לו שבא המלאך והחזיר סם המות לצד בתואל ואכל ומת. וי״מ שנתנו לו דבר איסור ואמר לא אוכל עד אם דברתי דברי עבד אברהם אנכי ואיני אוכל דבר איסור.
ויושם לפניו לאכול ויאמר לא אכל – וא״ת מי הפציר בו לאכול שאמר לא אוכל.. אלא מכאן דרך ארץ כשנותנין לפני אדם לאכול יאכל ולא יהא צריך לומר לו אכול ה״ר ר׳ יצחק ממורטן. אך קשה איך עבר אליעזר על דברי חכמים שאומר׳ (פסחים פ״ו) כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה. נ״ל כדי לצאת ידי שמים מיד וליפטור עצמו מן השבועה.
עד אם דברתי דברי – נרא׳ כי מה שמיהר לספר כל הקורות הבאות אליו קודם האכילה כי היה מתיירא שמא תגיד רבקה כל הדברים כהוייתן, כי הנשים דברניות הן. והיתה מגדת הדברים כהוייתן איך נתן לה מתנות ואח״כ שאל, ובזה היו תופשים אותו איך תוכל לומר שבאת על עסקי אחותנו, ואפי׳ אם היתה ממזרת והיתה משקה אותך היית (נותנת) [נושא] אותה לבן אדוניך.
ויושם לפניו לאכול – נכון כמו ׳וישימו לפניו לאכול׳.⁠1
1. ׳יוּשַׂם׳ משורש ׳שים׳ בבנין הופעל (ולא משורש ׳ישם׳ בבנין פֻעַל), כלומר, שָׂמוּ לפניו (ולא יִשְּׂמוּ לפניו). ראה ראב״ע.
וישימו אנשי הבית לפניו לאכול, ואמר אליהם: לא אֹכַל עד אשר אם אשלים לדַבֵּר דְּבָרָי, ויאמר אליו גְּדוֹל⁠־הבית אשר שם שידבר.
הרי אם משמש בלשון אשר ובלשון כי כמו עד כי יבא שילה וזהו שאמרו חכמים כי משמש בארבע לשונות והאחד מהם אי והוא במקום אם. ובפרשת מקץ כתב כי יאמר אשר יאמר כי משמש בלשון אם ואם משמש בלשון אשר הרי זה שמוש אחד מד׳ לשונות אם שהרי כי זה כמו אם כמו עד אם דברתי דברי פי׳ אחר שמצאנו אם בלשון אשר וגם כן כי בלשון אשר והוא עד כי יבא שילה יחוייב בהכרח שיהיה גם מלת אם משמש בלשון כי אך קשה שאם כן היה לו לומר וגם לשון כי לכן הנכון בעיני הוא שפי׳ הרי אם משמש בלשון אשר וגם בלשון כי כמו עד כי יבא שילה שפי׳ עד אשר יבא שילה וכתב רש״י בריש פ״ק דר״ה שכל המשמשים במקום כאשר ובמקום אשר כלן לשון אם הם שמצינו בכמה מקומות אם משמש בלשון כאשר ולשון אשר כמו ואם יהיה היובל שהרי בודאי יהיה כו׳:
והנה העבד כאשר שמו לפניו לאכול לא רצה לאכול ממה שלהם עד שהסכים הנשואין כדי שאם לא יסכימו בדבר יצא מביתם פתאום ולא יאכל לחם רשע והוא אמרו לא אוכל עד אם דברתי דברי וגדול הבית השיבו דבר.
אם משמש בלשון אשר ובלשון כי. פירוש שלשון ׳אשר׳ ולשון ׳כי׳ לשון אחד, שהרי ״עד כי יבא שילה״ (להלן מט, י) הוא לשון ׳אשר׳, ו״אם״ בכאן הוא גם כן לשון ׳אשר׳, הרי ״אם״ משמש לשון ׳אשר׳ ובלשון ׳כי׳, ואם כן ׳כי׳ משמש בלשון ״אם״ (כ״ה ברא״ם):
וַיּיּשַם: כתיב, ויושם ק׳. ובכל ס״ס יש שורק ביו״ד שנייה. וכן כתב בעל 1מסורת המסורת, יש ספרי׳ שיו״ד ראשונה בקבוץ, והוא טעות גמור כי לא נמצא אות נקודה בקבוץ לפני יו״ד נחה, עכ״ל. וגם 2הרמ״ה ז״ל כת׳ וַיּיּשַם לפניו לאכל, תרין יו״דין כתי׳, קדמא׳ קרי יו״ד בשורק, ותניי׳ <כתי'> יו״ד חלופי וי״ו, ויישם כתי׳ ויושם ק׳. [ויישם כ׳, וַיּוּשַׂם ק׳].
1. מסורת המסורת: לוחות שניות, המאמר הראשון, עמ׳ 187.
2. הרמ״ה: שו״ם.
הרי אם משמש בלשון אשר ובלשון כי כו׳. דקשה ליה דאם משמע דספק לו אם דבר והא דיבר ומתרץ אם משמע בלשון אשר ובל׳ כי כמו עד כי יבא שילה (להלן מ״ט:י׳) דהיינו אם משמע בל׳ אשר:
וזהו שאמרו חז״ל כו׳. דק״ל דכיון דאם כמו כי הא אינו משמש אלא בד׳ לשונות והם אלא דילמא אי דהא אבל לא אם וא״כ מנ״ל דאם משמש בלשון אשר ומתרץ וזהו שאמרו וכו׳ א״כ ש״מ דכי משמש בלשון אם אף כאן אם כמו כי דהיינו אשר:
Here אם is used as a term for אשר as well as כי... Rashi is answering the question: אם [in its usual sense of "if"] implies uncertainty whether Eliezer spoke. Yet, he surely spoke! Rashi answers: אם [also] means "that,⁠" [as seen from the] כי in עד כי יבא שילה (49:10), where כי means "that.⁠" [And since כי means אם, as Rashi explains here, it follows that] אם means "that.⁠"
This is what is meant when our Sages said... Rashi is answering the question: [אם means "that"] because אם is like כי, [and כי means "that"]. But כי has only four meanings, אלא דילמא אי דהא, and אם is not one of them! If so, how do we know that אם means "that"? Rashi answers: "This is what is meant when our Sages said... and one is אי which means אם.⁠" Thus we see that כי means אם. Here too, אם is like כי, and means "that.⁠"
ויושם לפניו לאכול – מהבנין שלא נזכר שם פועלו. והמביאים המאכל אחרים מאשר נותני התבן ומביאים מים לרחוץ.
ויאמר לא אוֹכַל – לא אוּכָל לאכול כי לבי מלא, ורוחי תציקני לדבר תחלה את אשר בלבבי. על כן לא תפצרו בי שאסעד לבבי תחלה כדרך האורח הבא מן הדרך, כי לא אוכל לטעום דבר עד אשר דברתי לפניכם דְבָרַי. וזה מדרך בן אדם כשיש דבר גדול בלבו שרוצה לעשות, או לראות איך יפול דבר, אין לבו שקט לאכול ולשתות. ורשב״ם ז״ל פירש ״עד אם דברתי דברי. אחר שראה שהסכים הקב״ה על ידו לא היה לו להתעסק באכילה ושתייה תחלה״. ולפירושו יהיה לא אוכל ״אינני רוצה״. ולפירושנו יהיה ״אין לי יכולת״.
ויאמר דַבֵּר – הגדול [שבהם אמר] ויתכן שאמר כן בתואל.
ויושם לפניו – מאכל לאכול:
עד אם דברתי דברי – מאחר שראה שהסכים הקדוש ברוך הוא על ידו, לא רצה להתעסק באכילה ושתייה תחלה:
ויאמר דבר – לבן או בתואל אמרו לו דבר:
ויושם לפניו – לפי הכתיב הוא כמו ויישֶם בארון במצרים (סוף בראשית).
ויאמר דבר – מסתמא לבן הוא האומר.
there having been presented to him food to eat (va-yusam le-fanav, written va-yisem). According to the ketiv (written form), the word is like va-yisem ba-aron be-Mitsrayim (“And he [Joseph] was put in a tomb in Egypt”) (Gen. 50:26).⁠1
and (Laban) said, “Speak” (va-yomer dabber). Apparently Laban is the speaker.
1. {Translator's note: Yusam is the ho’fal form of sim (“to put”), and according to Luzzatto’s comment on Gen. 50:26, yisem is a modification of the hitpa’el.}
לא אוכל – בא להראות להם שלא בא רק לעשות שליחותו, ואם לא ימלאו בקשתו לא ילחם במנעמיהם.
I WILL NOT EAT. To impress upon them that he had come solely to fulfill his assignment, and that if they would not agree to his request, he would not eat of their delicacies.⁠1
1. Ps. 141:4.
{עד אם דברתי1: אם אמר ׳עד אם אדבר׳ היה במשמע שיבטיחו לו לשמוע דבריו אח״כ2, ואם אמר ׳עד אשר דברתי׳ משמע אחר שידבר3, ואמר לשון דמשמע לתרי אפי ויהא לפי התשובה.}
1. רש״י: הרי ״אם״ משמש בלשון ׳אשר׳.
2. ועתה מוכן כבר לאכול.
3. יסכים לאכול.
ויישם – לפי הכתיב הרי זה בנין קל מן השורש ישם, כמו להלן נ׳:כ״ו, השווה שופטים י״ב:ג׳, אולם לפי הקרי — ויושם, צורה סבילה.
ויאמר – העבד רוצה לקיים את מצוות אדוניו לפני שיאכל.
ויאמר דבר – לכאורה יש גם כאן להשלים את הנושא — לבן.
לא אכל – מכאן שאם נתנו לאדם לאכול אין צריך שיאמרו לו לאכול, שהרי אליעזר אמר לא אוכל עד אם דברתי דברי ועדיין לא אמרו לו שיאכל, אלא מכיון ששמו לפניו לאכול אין צריך אמירה1 (מג״א סי׳ ק״ע ס״ק י״ח).
1. כ״כ
המג״א בשם ספר שלחן ארבע [יש מיחסים אותו לרמב״ן אך לא כן דעת האחרונים כי אם שמחברו היה רבנו בחיי דשמו רמז כמה פעמים בספרו בר״ת וע׳ שם וגדולים] על מה שמבואר בשו״ע כאן [שמקורו ממס׳ הר״א ריש פ״ח] הנכנס לבית לא יאמר תנו לי לאכול עד שיאמר בעה״ב, וקמ״ל זה המחבר [ע״פ באור המג״א] דנתינה הוי כאמירה, שמכיון שנתנו לו שוב מותר לו לאכול וא״צ לאמירת בעה״ב, וכהראי׳ שמביא. ומבואר דזה הוי רק קולא לאורח שא״צ להמתין עד שיאמרו לו ולא אזהרה לבעה״ב שלא יבקש לאורח לאכול אחרי ששמו לפניו על השלחן, אבל באמת י״ל כי יש בזה גם אזהרה לבעה״ב כמבואר, יען כי לפעמים יארע שא״א לאורח לאכול ואם יאכול יסתכן ורק ע״פ בקשת בעה״ב יאכל, וכעין מה שאירע להגר״א מווילנא בדרכו, כמש״כ בניו בהקדמתם לבאורו לאו״ח יעו״ש
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)בראשית רבתימדרש אגדה (בובר)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ילקח טובשכל טוברשב״םאבן עזרא א׳רד״קחזקוניפענח רזאר׳ בחייהדר זקניםטור הפירוש הקצרמושב זקניםר״י אבן כספירלב״ג ביאור הפרשהמזרחיאברבנאלגור אריהמנחת שישפתי חכמיםר׳ נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייושד״למלבי״םנצי״ברד״צ הופמןתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144