Ezra 8 – עזרא ח‏ – Mikraot Gedolot

(א) וְאֵ֛לֶּה רָאשֵׁ֥י אֲבֹתֵיהֶ֖ם וְהִתְיַחְשָׂ֑ם הָעֹלִ֣ים עִמִּ֗י בְּמַלְכ֛וּת אַרְתַּחְשַׁ֥סְתְּא הַמֶּ֖לֶךְ מִבָּבֶֽל׃

Now these are the heads of their fathers' houses, and this is the genealogy of those who went up with me from Babylon, in the reign of Artaxerxes the king:

מיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״םעודהכל

ואלה ראשי אבותיהם – של עולים.

והתיחשם – את יחוסם אשר היו מתייחשים בהם.

ארתחשסתא – הוא דריוש.

And these are the heads of their fathers' houses of the immigrants.

and the lineage and their lineage to which they attributed their descent.

Artaxerxes He is Darius.

והתיחשם – ויחוסם.

המלך^א – מבבל – דבק עם העלים, כי זה יותר צח בלשון.

א. אפשר שמלה זו מיותרת.

ואלה ראשי אבותיהם והתיחשם וגו׳ – עד סוף עזרא.

והתיחשם – החי״ת בשוא לבדו במדוייקים.

ראשי אבותיהם – ראשי המשפחות.

והתיחשם – זכרון יחוסם בני מי המה.

במלכות – הנמצאים במלכות וכו׳.

ראשי אבותיהם והתיחשם – כל ראש בית אב היה לו כתב יחוס למעלה עד השבטים, וכל האנשים ששייכים לבית אב היה להם כתב היחוס שהם מבית אב ההוא, כמו מבני שכניה מבני פרעוש היה להם כתב היחוס עד זכריה, וזכריה היה לו כתב היחוס עד למעלה, וכן כולם:

מיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״םהכל

(ב) מִבְּנֵ֤י פִֽינְחָס֙ גֵּֽרְשֹׁ֔ם מִבְּנֵ֥י אִיתָמָ֖ר דָּנִיֵּ֑אל מִבְּנֵ֥י דָוִ֖יד חַטּֽוּשׁ׃

Of the sons of Phinehas, Gershom. Of the sons of Ithamar, Daniel. Of the sons of David, Hattush.

מצודת דודעודהכל

מבני פינחס – העולה מבני פינחס היה שמו גרשום וכן כולם.

מצודת דודהכל

(ג) מִבְּנֵ֣י שְׁכַנְיָ֔ה מִבְּנֵ֥י פַרְעֹ֖שׁ זְכַרְיָ֑ה וְעִמּ֛וֹ הִתְיַחֵ֥שׂ לִזְכָרִ֖ים מֵאָ֥ה וַחֲמִשִּֽׁים׃

Of the sons of Shecaniah, of the sons of Parosh, Zechariah; and with him were reckoned by genealogy of the males one hundred fifty.

מיוחס לרש״ימצודת דודהואיל משהעודהכל

מבני שכניה מבני פרעש – משפחה אחת היא וזכריה הוא ראש המשפחה.

ועמו – ועם יחס שלו היו מתיחסים הזכרים של משפחתו.

Of the sons of Shechaniah, of the sons of Parosh That is one family, and Zechariah was the head of the family.

and with him With his lineage, the males of his family traced their lineage.

מבני שכניה מבני פרעוש – ר״ל מבני שכניה שהיה מבני פרעוש היה הראש זכריה ועם יחוסו התיחסו למספר זכרים מאה וחמשים כי כולם היו ידועים שהמה קרובים לזכריה הראש.

התיחש לזכרים – יכלו להראות יחוסם שהם מזרע ישראל; ולמ״ד של לזכרים מיותרת.

מיוחס לרש״ימצודת דודהואיל משההכל

(ד) מִבְּנֵי֙ פַּחַ֣ת מוֹאָ֔ב אֶלְיְהֽוֹעֵינַ֖י בֶּן⁠־זְרַֽחְיָ֑ה וְעִמּ֖וֹ מָאתַ֥יִם הַזְּכָרִֽים׃

Of the sons of Pahathmoab, Eliehoenai the son of Zerahiah; and with him two hundred males.

מצודת דודעודהכל

פחת מואב – מושל במואב.

ועמו – עד יחוסו התיחסו אנשיו וכן כולם.

מצודת דודהכל

(ה) מִבְּנֵ֥י שְׁכַנְיָ֖ה בֶּן⁠־יַחֲזִיאֵ֑ל וְעִמּ֕וֹ שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת הַזְּכָרִֽים׃

Of the sons of Shecaniah, the son of Jahaziel; and with him three hundred males.

מצודת דודעודהכל

בן יחזיאל – ר״ל היה הראש בן יחזיאל ולפי שלא היה נודע כאביו הזכיר שם אביו עליו.

מצודת דודהכל

(ו) וּמִבְּנֵ֣י עָדִ֔ין עֶ֖בֶד בֶּן⁠־יוֹנָתָ֑ן וְעִמּ֖וֹ חֲמִשִּׁ֥ים הַזְּכָרִֽים׃

Of the sons of Adin, Ebed the son of Jonathan; and with him fifty males.

מיוחס לרש״ימצודת דודעודהכל

עבד בן יונתן – כך שמו.

Ebed the son of Jonathan That was his name.

עבד – כך שמו עבד.

מיוחס לרש״ימצודת דודהכל

(ז) וּמִבְּנֵ֣י עֵילָ֔ם יְשַֽׁעְיָ֖ה בֶּן⁠־עֲתַלְיָ֑ה וְעִמּ֖וֹ שִׁבְעִ֥ים הַזְּכָרִֽים׃

Of the sons of Elam, Jeshaiah the son of Athaliah; and with him seventy males.

הכל

(ח) וּמִבְּנֵ֣י שְׁפַטְיָ֔ה זְבַדְיָ֖ה בֶּן⁠־מִֽיכָאֵ֑ל וְעִמּ֖וֹ שְׁמֹנִ֥ים הַזְּכָרִֽים׃

Of the sons of Shephatiah, Zebadiah the son of Michael; and with him eighty males.

הכל

(ט) מִבְּנֵ֣י יוֹאָ֔ב עֹבַדְיָ֖ה בֶּן⁠־יְחִיאֵ֑ל וְעִמּ֕וֹ מָאתַ֛יִם וּשְׁמֹנָ֥ה עָשָׂ֖ר הַזְּכָרִֽים׃

Of the sons of Joab, Obadiah the son of Jehiel; and with him two hundred and eighteen males.

הכל

(י) וּמִבְּנֵ֥י שְׁלוֹמִ֖ית בֶּן⁠־יוֹסִפְיָ֑ה וְעִמּ֕וֹ מֵאָ֥ה וְשִׁשִּׁ֖ים הַזְּכָרִֽים׃

Of the sons of Shelomith, the son of Josiphiah; and with him one hundred sixty males.

מצודת דודהואיל משהעודהכל

בן יוספיה – היה הראש בן יוספיה.

שלומית – אולי הוא שם נקבה כמו שלמית בת דברי (סוף פרשת אמר), והמשפחה נקראת על שמה; ובן יוספיה שמו כן, לא שהיה בנו של יוספיה.

מצודת דודהואיל משההכל

(יא) וּמִבְּנֵ֣י בֵבַ֔י זְכַרְיָ֖ה בֶּן⁠־בֵּבָ֑י וְעִמּ֕וֹ עֶשְׂרִ֥ים וּשְׁמֹנָ֖ה הַזְּכָרִֽים׃

Of the sons of Bebai, Zechariah the son of Bebai; and with him twenty-eight males.

הכל

(יב) וּמִבְּנֵ֣י עַזְגָּ֔ד יוֹחָנָ֖ן בֶּן⁠־הַקָּטָ֑ן וְעִמּ֕וֹ מֵאָ֥ה וַעֲשָׂרָ֖ה הַזְּכָרִֽים׃

Of the sons of Azgad, Johanan the son of Hakkatan; and with him one hundred ten males.

הכל

(יג) וּמִבְּנֵ֣י אֲדֹנִיקָם֮ אַחֲרֹנִים֒ וְאֵ֣לֶּה שְׁמוֹתָ֔ם אֱלִיפֶ֖לֶט יְעִיאֵ֣ל וּֽשְׁמַעְיָ֑ה וְעִמָּהֶ֖ם שִׁשִּׁ֥ים הַזְּכָרִֽים׃

Of the sons of Adonikam, who were the last; and these are their names: Eliphelet, Jeuel, and Shemaiah; and with them sixty males,

מיוחס לרש״ימנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

אחרונים – שהיו אחרונים ללכת אחרי עזרא.

the last ones who were the last ones to go after Ezra.

יעיאל – כן כתיב בספרים קדמונים ובכל ס״ס ביו״ד ואין כאן קרי וכתיב כלל גם לא נמנה במסורת עם מלין דכתיבין וא״ו באמצע תיבותא וקריין יו״ד.

ושמעיה – העי״ן בשוא לבד.

אחרונים – הם הלכו באחרונה ולא מהרו ללכת כשאר הנזכרים.

שמותם – של הראשים.

אחרונים – שלא נשאר ממשפחה זו שום אדם בח״ל, שבפעם הראשון [ב׳ י״ג] יצאו מהם תרס״ו אנשים, והיוצאים עתה היו האחרונים שנשארו ממשפחה זו:

אחרנים – בניו של אדניקם האחרונים, והראשונים נשארו בבבל (פיליפפזאן).

מיוחס לרש״ימנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(יד) וּמִבְּנֵ֥י בִגְוַ֖י עוּתַ֣י [וְזַכּ֑וּר] (וזבוד) וְעִמּ֖וֹ שִׁבְעִ֥ים הַזְּכָרִֽים׃

and of the sons of Bigvai, Uthai and Zabbud; and with them seventy males.

מנחת שיעודהכל

וזבוד – וזכור קרי והוא חד מן מלין דכתיבין בי״ת וקריין כ״ף ומן ב׳ מלין דכתיבין דל״ת וקריין רי״ש ואידך ותאמרי לא אעבור (ירמיהו ב׳).

מנחת שיהכל

(טו) וָֽאֶקְבְּצֵ֗ם אֶל⁠־הַנָּהָר֙ הַבָּ֣א אֶֽל⁠־אַהֲוָ֔א וַנַּחֲנֶ֥ה שָׁ֖ם יָמִ֣ים שְׁלֹשָׁ֑ה וָאָבִ֤ינָה בָעָם֙ וּבַכֹּ֣הֲנִ֔ים וּמִבְּנֵ֥י לֵוִ֖י לֹא⁠־מָצָ֥אתִי שָֽׁם׃

I gathered them together to the river that runs to Ahava; and there we encamped three days. And I viewed the people, and the priests, and found there none of the sons of Levi.

ילקוט שמעונימיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״ג תועלותמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

ואקבצם אל הנהר הבא אל אהוה ונחנה שם – איתמר מפני מה קנסו לוים במעשר מפני שלא עלו בימי עזרא דכתיב ואקבצם אל הנהר וגו׳ ומבני לוי לא מצאתי.

דבר אחר שם היו אלא שלא היו יכולים להקיש בכנורות (בתהלים רמז תרי״א).

(ואבוא) [ואקבצם] אל הנהר הבא אל אהוה – אמר רבי אלעזר הבא מן הדרך אל יתפלל עד שלשת ימים דכתיב (ואבוא) [ואקבצם] אל הנהר וגו׳ ונחנה שם ימים שלשה וגו׳.

אל הנהר הבא – אל הנהר הנובע.

אל אהוא – אל אותו הנהר.

ונחנה שם – והיינו חונים שם.

ואבינה בעם – נתתי לבי להבין בעם אשר נקבצו עמי.

to the flowing river Heb. אֶל הַנָהָר הַבָּא, lit. to the coming river.

to Ahava to that river.

and we encamped there and we were camping there.

and I surveyed the people I directed my attention to survey the people who had gathered with me.

אהוא – שם המקום.

ומבני לוי לא מצאתי שם – אלו בני משה הלוי שנגנזו לפנים מנהר סבטיון.

(טו-כא) ואולם התועלות המגיעים מזה הספור הם:

התועלת הראשון הוא להודיע שהוא ראוי לאדם שיעיין בדרכים שהוא פונה אליהם שישלם בהם מה שיכון בתכלית מה שאפשר ולזה תמצא שספר שבהיות עזרא אצל הנהר הבא אל אהוא חנה שם ימים שלשה לעיין בעולים עמו אם ישלם לו בהם מבוקשו וכאשר ראה שלא היו שם לוים ומשרתים לבית אלהים השתדל לשלוח במקום אשר ימצאו אנשים ראשים ואנשים חכמים ושלחם אל אדו שהוא הראש ושם ואל אחיו ואל הנתינים למען ישיגו מבוקשם באופן שלם כי האנשים הראשים הם נשמעים וכן החכמים הם נשמעים וכאשר יקובצו שני אלה היו יותר נשמעים ויותר מוכנים להשלים שליחותם. ולא הספיק לעזרא כל זה אבל שם בפיהם דברים יאמרו שם כדי שיהיו דבריהם יותר שלמים ויותר מוכנים להגעת התכלית ולזה גם כן זכר כי בהיות עזרא אצל נהר אהוא נתן אל לבו הסכנה אשר יהיו בה הוא והעולים עמו מפני צרי יהודה ובנימין וענו בצום נפשם הוא והעולים עמו והתפללו לי״י ית׳ להישיר לפניהם הדרך להצילם מכל אויב ואורב עד שנעתר להם י״י ית׳ והובטחו שלא יקרם רע בדרכם.

התועלת השני הוא להודיע שראוי לקדם פני י״י ית׳ בצום ובתפלה בעתות הצרה והפחד ולזה זכר שכבר צמו עזרא וסיעתו והתפללו לי״י ית׳ כאשר יראו מאויב ואורב בדרכם וכן ספר שכבר צם עזרא והתודה והתפלל על מעל הגולה ליראתו פן יעשן אף י״י בהם והיה זה כן כי יש בצום עם התפלה תועלת לטובים ולרעים אמנם לרעים כי מפני הצום תכנע הנפש הבהמית ויחלשו תאותיה ויכשר לו והיה זה כן כי יש בצום עם התפלה תועלת לטובים ולרעים אמנם לרעים כי מפני הצום תכנע הנפש הבהמית ויחלשו תאותיה ויכשר לו יותר להתקרב אל י״י ית׳ ולעזוב את דרכו הרעה ולזה תהיה תפלתו יותר נשמעת. ואולם לטובים ימצא בזה תועלת כי מפני שהם מושגחים והם מצטערים על זה הנה על צד ההשגחה עליהם יסור הרע שהם מצטערים עליו ותהיה מפני זה תפלתם נשמעת להציל האחרים שאינם ראוים שתדבק בהם כמו ההשגחה הזאת מפני ההשגחה האלהית הדבקה בהם והנה בזה הצד יתכן שתועיל תפלת האדם לזולתו.

אל אהוא – ברוב המדוייקים אל״ף בסוף תיבה והה״א בחטף פתח וכן מצאתי במסרה כ״י כל עזרא אהוא ה״א וכתיב אל״ף ותרי עשר אחוה חי״ת וכתיב ה״א.

אל הנהר וגו׳ – סמוך להנהר ההולך אל אהוא והוא שם מקום.

ואבינה – נסתכלתי בכוונת הלב לדעת מי ומי ההולכים.

^א[לא מצאתי – כי הלוים שהיו שם היו קצוצי בהונות ולא יכלו לנגן בכלי שיר כ״כ רש״י (קדושין ס״ט:).]

א. ביאור זה לא מופיע בדפוס ראשון של המצודות.

אל הנהר – הנופל אל נהר אהוא, שהנהר הראשון לא היה לו שם מיוחד:

בא – הבא וזוחל אצל עיר או מקום ששמם אהוא.

ילקוט שמעונימיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״ג תועלותמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(טז) וָאֶשְׁלְחָ֡ה לֶאֱלִיעֶ֡זֶר לַאֲרִיאֵ֡ל לִֽ֠שְׁמַעְיָ֠ה וּלְאֶלְנָתָ֨ן וּלְיָרִ֜יב וּלְאֶלְנָתָ֧ן וּלְנָתָ֛ן וְלִזְכַרְיָ֥ה וְלִמְשֻׁלָּ֖ם רָאשִׁ֑ים וּלְיוֹיָרִ֥יב וּלְאֶלְנָתָ֖ן מְבִינִֽים׃

Then I sent for Eliezer, for Ariel, for Shemaiah, and for Elnathan, and for Jarib, and for Elnathan, and for Nathan, and for Zechariah, and for Meshullam, chief men; also for Joiarib, and for Elnathan, who were teachers.

מיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

ואשלחה לאליעזר וגו׳ – ראשים, גדולים.

מבינים – חכמים היו.

And I sent to Eliezer...the heads the great men.

the wise men Heb. מְבִינִים, lit. understanding. They were wise men.

ואשלחה לאליעזר ואצוה אותם על אדו הראש בכספיא המקום – צוה לאליעזר וחביריו לילך בדרכים נעימים לאדו הראש אשר בכספיא לתת להם מן הלוים שנשארו מיתר בני לוי לשרת בבית המקדש.

מבינים – תואר לאלה, כמו ראשים לאותם האחרים.

ואשלחה לאליעזר לאריאל וגו׳ – רוצה לומר: ששלח בעבור אליעזר וחבריו שהם ראשים ובעבור יויריב ואלנתן שהם חכמים ומבינים והנה עשה זה לכבוד אדו שהיה הראש בכספיא כי משם היה צריך ללוים עם שבעבור גדולתם ישיגו מבוקשם בקלות.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

לאליעזר – את אליעזר.

מבינים – חכמים.

לאליעזר – שלחתים בשליחות [והלמ״ד במקום את כמו הרגו לאבנר], ״ראשים״ ראשי העם, ״מבינים״ חכמים:

מבינים – אנשי בינה שהיו מורים לעם מה חובתם למקום.

מיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(יז) [וָאֲצַוֶּ֤ה] (ואוצאה) אוֹתָם֙ עַל⁠־אִדּ֣וֹ הָרֹ֔אשׁ בְּכָסִפְיָ֖א הַמָּק֑וֹם וָאָשִׂ֩ימָה֩ בְּפִיהֶ֨ם דְּבָרִ֜ים לְ֠דַבֵּ֠ר אֶל⁠־אִדּ֨וֹ אָחִ֤יו [הַנְּתִינִים֙] (הנתונים) בְּכָסִפְיָ֣א הַמָּק֔וֹם לְהָֽבִיא⁠־לָ֥נוּ מְשָׁרְתִ֖ים לְבֵ֥ית אֱלֹהֵֽינוּ׃

I sent them forth to Iddo the chief at the place Casiphia; and I told them what they should tell Iddo, and his brothers the Nethinim, at the place Casiphia, that they should bring to us ministers for the house of our God.

מיוחס לרש״ירלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

ואצוה אותם וגו׳ – שלחתים וצויתים לדבר אל אדו שהוא גדול וחשוב אשר בכספיא.

על אדו – אל אדו.

ואשימה בפיהם – שמתי בפיהם דברים לדבר בשליחותי אל אדו ואחיו שהם נתונים ומיושבים בכספיא להביא לנו משרתים לעבוד בבית המקדש.

בכספיא – שם מקום בבבל.

אל אדו אחיו – שם אדם.

הנתינים – כמו הנתונים, ועל כן נכתב בוי״ו.

And I commanded them, etc. I sent them and commanded them to speak to Iddo, who was the greatest and most esteemed in Casiphia.

to Iddo Heb. עַל אִדוֹ, lit. about Iddo.

and I put...into their mouth I put into their mouth words to speak as my emissary to Iddo and his brother, who were placed and settled in Casiphia, to bring us servants to serve in the Temple.

in Casiphia the name of a place in Babylon.

Ahiv the name of a man.

who were settled Heb. הַנְתִינִים, like הַנְתוּנִים, those who were settled. Therefore, it is written with a "vav.⁠"

ואשימה בפיהם דברים – הנה סדר הדברים בפיהם כדי שיהיו שלמים וישיגו מבוקשם.

אל אדו אחיו הנתינים בכספיא המקום – רוצה לומר: אל אדו ואחיו והנתינים כדי שיביאו להם משם משרתים לבית י״י כי הנתינים הם גם כן משרתים לבית י״י ולזה תמצא שכבר באו משם לוים ונתינים.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

ואוצאה – ואצוה קרי יש מחלוקת בכתיבת המלה הזאת בין הספרים אך בקריאה כלם שוים וכמו שכתבתי כן מצאתי במ״ג במערכת אות הוא״ו עם ס״ב מלין דכתיבן מוקדם מאוחר וכן הוא בפי׳ הראב״ע.

הנתונים – הנתינים קרי והנו״ן בדגש.

על אדו – אל אדו שהיה הראש בהמקו׳ הנקרא כספי׳.

ואשימה – ר״ל סדרתי להם הדברי׳ לדבר וכו׳.

אחיו – כמו ואחיו.

הנתינים – ר״ל אדו ואחיו היו מן הנתינים אשר בכספיא.

להביא – דבר השליחות היה להביא לנו לוים אשר ישרתו בשיר.

ואצוה אותם – שלחתים בשליחות לדבר אל אדו, [וכל ציוי על דבר ג׳ נקשר במלת על כמו ויצו עליו פרעה אנשים].

בכספיא המקום – כי היה גם מדינה שנקראת כספיא, ״אל אדו ואחיו הנתונים״ שהם ממונים שם מן המלך על המקום ההוא:

אחיו – ו״ו אחרונה של אדו שמשה כשתים, אדו ואחיו.

מיוחס לרש״ירלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(יח) וַיָּבִ֨יאּוּ^א לָ֜נוּ כְּיַד⁠־אֱלֹהֵ֨ינוּ הַטּוֹבָ֤ה עָלֵ֙ינוּ֙ אִ֣ישׁ שֶׂ֔כֶל מִבְּנֵ֣י מַחְלִ֔י בֶּן⁠־לֵוִ֖י בֶּן⁠־יִשְׂרָאֵ֑ל וְשֵׁרֵ֥בְיָ֛ה^ב וּבָנָ֥יו וְאֶחָ֖יו שְׁמֹנָ֥ה עָשָֽׂר׃

According to the good hand of our God on us they brought us a man of discretion, of the sons of Mahli, the son of Levi, the son of Israel; and Sherebiah, with his sons and his brothers, eighteen;

א. האות א' דגושה. כן במסורה, בכ"י לנינגרד, וכן במנחת שי.

ב. וְשֵׁרֵ֥בְיָ֛ה =ל?,ש1 ושיטת-א (מרכא בתיבת תביר)
• ל?,ק-מ?,ב1?=וְשֵׁרֵֽבְיָ֛ה (געיה ותביר)

מיוחס לרש״ירלב״ג תועלותמנחת שימצודת דודמלבי״םעודהכל

כיד אלהינו – כאשר היתה הצלחתו של הקדוש ברוך הוא עלינו.

איש שכל – חכם.

מבני מחלי וגו׳ – כולם הללו לוים.

according to the hand of our God just as the success of the Holy One, blessed be He, was upon us.

a man of intellect a wise man.

of the sons of Mahli... All these were Levites.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

ויביאו לנו – האל״ף בדג״ש וזה א׳ מן ד׳ מקומות שנמצאות כן וסימ׳ מסרתי בפ׳ ויהי מקץ סימן מ״ג.

מחלי – בשוא לבד.

כיד אלהינו – כמו שהיה עלינו יד אלהינו הטובה כן הצליחו והביאו לנו איש משכיל בדבר השיר והיה מבני מחלי וכו׳ ולא הזכיר שמו.

ושרביה – גם הביאו את שרביה ובניו וחבריו.

איש שכל – הוא שרבי׳, ומפ׳ ״ושרבי׳⁠ ⁠⁠״ הזה שהביאו עם ״בניו ואחיו״ היו י״ח:

מיוחס לרש״ירלב״ג תועלותמנחת שימצודת דודמלבי״םהכל

(יט) וְאֶ֨ת⁠־חֲשַׁבְיָ֔ה^א וְאִתּ֥וֹ יְשַֽׁעְיָ֖ה מִבְּנֵ֣י מְרָרִ֑י אֶחָ֥יו וּבְנֵיהֶ֖ם עֶשְׂרִֽים׃

and Hashabiah, and with him Jeshaiah of the sons of Merari, his brothers and their sons, twenty;

א. וְאֶ֨ת⁠־חֲשַׁבְיָ֔ה =ש1,ק-מ,ב1 ושיטת-א
• ל=וְאֶת⁠־חֲשַׁבְיָ֔ה (אין מתיגה)
• הערת ברויאר

רלב״ג תועלותמנחת שימצודת דודעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

ישעיה – עי״ן בשוא לבד.

אחיו – חבריו וחוזר על האחד וה״ה לשני וקצר בדבר המובן.

רלב״ג תועלותמנחת שימצודת דודהכל

(כ) וּמִן⁠־הַנְּתִינִ֗ים שֶׁנָּתַ֨ן דָּוִ֤יד וְהַשָּׂרִים֙ לַעֲבֹדַ֣ת הַלְוִיִּ֔ם נְתִינִ֖ים מָאתַ֣יִם וְעֶשְׂרִ֑ים כֻּלָּ֖ם נִקְּב֥וּ בְשֵׁמֽוֹת׃

and of the Nethinim, whom David and the princes had given for the service of the Levites, two hundred and twenty Nethinim; all of them were mentioned by name.

מיוחס לרש״ירלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

ומן הנתינים – ומן העבדים נתינים שנתן דוד המלך ושרי ישראל עלו עמהם.

And of the Nethinites And of the slaves, the Nethnites that King David had appointed, and the chefs of Israel ascended with them.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

נקבו – נתפרשו וכן ונוקב שם (ויקרא כ״ד:ט״ז).

לעבודת הלוים – בדבר מלאכת בית ה׳.

נקבו בשמות – נתפרשו בשמותם ר״ל החשובים והידועים שבהם.

ומן הנתינים – הם הגבעונים שנתן דוד, כי תחלה היו חוטבי עצים לעדה כמ״ש יהושע [ט׳ כ״ז]:

נקבו בשמות – אנשי שם.

מיוחס לרש״ירלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(כא) וָאֶקְרָ֨א שָׁ֥ם צוֹם֙ עַל⁠־הַנָּהָ֣ר אַהֲוָ֔א לְהִתְעַנּ֖וֹת לִפְנֵ֣י אֱלֹהֵ֑ינוּ לְבַקֵּ֤שׁ מִמֶּ֙נּוּ֙ דֶּ֣רֶךְ יְשָׁרָ֔ה לָ֥נוּ וּלְטַפֵּ֖נוּ וּלְכׇל⁠־רְכוּשֵֽׁנוּ׃

Then I proclaimed a fast there, at the river Ahava, that we might humble ourselves before our God, to seek of Him a straight way for us, and for our little ones, and for all our substance.

מיוחס לרש״ירלב״גרלב״ג תועלותמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

להתענות – לישב בתענית.

דרך ישרה – שיוליכני המקום לשלום.

to fast Heb. לְהִתְעַנוֹת to fast.

a straight way that the Omnipresent lead us in peace.

ואקרא שם צום על הנהר וגו׳ – ידמה שכבר היו להם אויבים ואורבים רבים מהשמרונים ובהגיע עזרא לנהר אהוא נתבארה לו הסכנה שהם בה משם עד ירושלים ונתן עזרא אל לבו לצום ולהתפלל לי״י שיצילם מכל אויב ואורב בדרך.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

ואקרא – ר״ל גזרתי תענית בהכרזה.

על הנהר אהוא – על הנהר הבא אל אהוא.

דרך ישרה – ללכת בדרך אשר לא תשיג לנו יד אויב ואורב.

לנו ולטפנו – הקדים העיקר בהצלה, ומוסיף לבקש אף על הטפל, שזה דרך המתפלל לבקש מעט ולהוסיף, כמ״ש שגיאות מי יבין מנסתרות נקני, וכמ״ש במדרש:

ישרה – נכונה שלא נפגע באויבים.

מיוחס לרש״ירלב״גרלב״ג תועלותמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(כב) כִּ֣י בֹ֗שְׁתִּי לִשְׁא֤וֹל מִן⁠־הַמֶּ֙לֶךְ֙ חַ֣יִל וּפָרָשִׁ֔ים לְעׇזְרֵ֥נוּ מֵאוֹיֵ֖ב בַּדָּ֑רֶךְ כִּֽי⁠־אָמַ֨רְנוּ לַמֶּ֜לֶךְ לֵאמֹ֗ר יַד⁠־אֱלֹהֵ֤ינוּ עַל⁠־כׇּל⁠־מְבַקְשָׁיו֙ לְטוֹבָ֔ה וְעֻזּ֣וֹ וְאַפּ֔וֹ עַ֖ל כׇּל⁠־עֹזְבָֽיו׃

For I was ashamed to ask of the king a band of soldiers and horsemen to help us against the enemy in the way, because we had spoken to the king, saying, "The hand of our God is on all those who seek Him, for good; but His power and His wrath is against all those who forsake Him.⁠"

מיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

כי בושתי – שהרי נתביישתי מן המלך שלא רציתי לשאול לו רכב ופרשים כדי לתיירנו.

כי אמרנו – שהרי כבר אמרנו אל דריוש המלך שהקב״ה מטיב למבקשיו ושופך אפו וחמתו על עוזביו.

For I was ashamed For I was ashamed of the king, and I did not wish to request of him chariots and horsemen in order to guide us.

for we had said For we had already said to King Darius that the Holy One, blessed be He, benefits those who seek Him and pours out His wrath and His anger upon those who forsake Him.

ועזו ואפו – וכחו וחרונו.

התועלת השלישי הוא להודיע שאשר יבקש דבר מה מהשליט אין ראוי שיבקש עמו דבר יחשב שיהיה מקביל אל הדברים אשר התעורר אליהם השליט לתת את בקשתו כי אולי ימנע ממנו מה שכבר השיג אותו. ולזה תמצא כי מפני שהדברים שהניעו ארתחששתא יותר אל שיתן לעזרא בקשתו והוא מה שיסד עזרא בלב המלך כי יד אלהי ישראל על כל מבקשיו לטובה ועוזו ואפו על כל עוזביו כי מפני זה נמשך לב המלך יותר לעבודת בית האלהים כדי שלא יהיה קצף על מלכות המלך ובניו הנה מפני זה לא הסכים עזרא לשאול מהמלך חיל ופרשים לשמרו בדרך כי אולי יחשב ארתחששתא שיהיה זה מקביל אל הדברים הראשונים. אע״פ שאין הענין כן כי י״י ית׳ אע״פ שהוא עוזר לאוהביו אין רצונו שיסמכו על הנס אחר שאפשר להם לקחת עצה על הדבר.

חיל ופרשים – בעשרים וארבע של החכם לונזאנו נכתב בצדו בגליון רכב דומה שמצא כן באיזה ספר וכן נראה מפי׳ רש״י והחכם יחייא אמנם בספרים שלפני כתוב חיל.

לעזרנו – העי״ן בקמץ לבד והוא חטוף.

ופרשים – הם רוכבי הסוסים בהרגל רב.

כי בושתי וגו׳ – ולזה לא שלח עמנו והייתי מתפחד מן האויב.

כי אמרנו וגו׳ – ולזה לא שאלתי חיל ופרשים כ״א שאלתי היה משיב לומר איה אמריכם.

לטובה – להטיב להם.

ועזו – כח נקמתו.

(כב-כג) כי בושתי – שהגם שהיה ראוי שלא יסמך על הנס, דאף ששלוחי מצוה אינם נזוקין היכא דשכיח הזיקא שאני, והיה ראוי שיבקשו חיל ופרשים, עז״א שבושו מלבקש זאת, כי הם אמרו שהשגחת ה׳ הפרטיית נלוה עמהם תמיד בדרך הנסיי, ולכן בקשו זאת מאלהים.

ויעתר לנו – פי׳ הראב״ע שה׳ הודיע להם זאת ע״י חלום, וי״ל כרחב״ד שהיה מתפלל על החולים. ואומר זה חי וזה מת וכו׳, אם שגורה תפלתי בפי וכו׳, כמ״ש בפ׳ אין עומדין:

ועזו – ויכלתו בלי חקר.

מיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(כג) וַנָּצ֛וּמָה וַנְּבַקְשָׁ֥ה מֵאֱלֹהֵ֖ינוּ עַל⁠־זֹ֑את וַיֵּעָתֵ֖ר לָֽנוּ׃

So we fasted and begged our God for this, and He was entreated of us.

ילקוט שמעונימיוחס לרש״יר״י אבן כספירלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םעודהכל

ונצומה ונבקשה מאלהינו על זאת – לא בעינן רחמי אתרתי (בתהלים בפסוק פותח את ידך).

ויעתר לנו – וקבל תפלתינו שבאנו לירושלים לשלום.

and He accepted our prayer for we arrived safely in Jerusalem.

ויעתר לנו – כמו שהוכיח סופו. וכן: ויעתר לו י״י ותהר (בראשית כ״ה:כ״א).

ואמר עזרא ויעתר לנו – כי ידמה שבאה להם בשורה על יד נביא כי נשמעה תפלתם או באה הנבואה הזאת לעזרא כי קצת המפרשים יסכימו כי מלאכי הוא עזרא.

ויעתר – ענין קבלת תפלה וכן ויעתר לו (בראשית כ״ה:כ״א).

על זאת – על דרך ישרה.

ויעתר לנו – קבל עתר תפלתינו ואולי בנבואה נאמר לו או בחלום ידבר בו.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כב]

ילקוט שמעונימיוחס לרש״יר״י אבן כספירלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהכל

(כד) וָאַבְדִּ֛ילָה מִשָּׂרֵ֥י הַכֹּהֲנִ֖ים שְׁנֵ֣ים עָשָׂ֑ר לְשֵׁרֵֽבְיָ֣ה חֲשַׁבְיָ֔ה וְעִמָּהֶ֥ם מֵאֲחֵיהֶ֖ם עֲשָׂרָֽה׃

Then I set apart twelve of the chiefs of the priests, even Sherebiah, Hashabiah, and ten of their brothers with them,

מיוחס לרש״ירלב״גרלב״ג תועלותמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

ואבדילה – וכאשר הייתי שם על נהר אהוא הבדלתי משרי הכהנים ושקלתי להם הכסף והזהב ליתן באוצרות בית י״י.

And I separated And when I was there by the river Ahava, I separated some of the chiefs of the priests and weighed out the silver and the gold for them to deposit into the treasuries of the House of the Lord.

ואבדילה משרי הכהנים שנים עשר – הרצון שהבדיל מהאנשים שהיו תחת שרי הכהנים שנים עשר אנשים והם שרביה וחשביה שהם לוים ועמהם מאחיהם עשרה.

(כד-ל) התועלת הרביעי הוא להודיע שראוי להפקיד הממון הרב של הקדש ביד רבים במשקל כדי שלא יוכלו לקחת ממנו ולא ישיגם גם כן חשד כי אם לא יהיה הדבר כן הנה כבר יקרה שישיגם חשד שגנבו מן הממון ההוא אם העשירו או העניו וזה שאם העשירו יאמרו הלא זה הממון גנבו מההקדש. ואם העניו יאמרו כי בעון גנבת ההקדש אבדו ממונם ולזה ספר שכבר הקפיד עזרא זה ההקדש ביד שנים עשר אנשים בדרך ושקל אותו להם והם השיבוהו במשקל אל שרי הכהנים והלוים ושרי האבות לישראל והם כל משפחות ישראל ולזה היו כל אלו נקיים מן החשד כי לא תוכל משפחה אחת מאלו לגנוב דבר מההקדש שלא ידעו זה כלם ואחר זה שמוהו בלשכות בית י״י.

התועלת החמישי הוא להודיע שהוא ראוי להניח הקדש אצל הקדש ולזה ספר כי עזרא אמר לאשר הפקיד להם ההקדש אתם קדש לי״י והכלים קדש. כאלו אמר כי מפני זה ראוי להפקיד להם הקדש וזה מבואר התועלת.

לשרביה – את שרביה ואת חשביה.

מאחיהם – מחבריהם והיו מבני לוי.

ואבדילה – כי מעתה נכנס אל דרך המדבר מסר להם, שהם אנשי חיל לשמרם מכף אויב ואורב בדרך:

לשרביה – למ״ד במקום את.

מיוחס לרש״ירלב״גרלב״ג תועלותמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(כה) [וָאֶשְׁקֳלָ֣ה] (ואשקולה)^א לָהֶ֔ם אֶת⁠־הַכֶּ֥סֶף וְאֶת⁠־הַזָּהָ֖ב וְאֶת⁠־הַכֵּלִ֑ים תְּרוּמַ֣ת בֵּית⁠־אֱלֹהֵ֗ינוּ הַהֵרִ֙ימוּ֙ הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְיֹעֲצָ֣יו וְשָׂרָ֔יו וְכׇל⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל הַנִּמְצָאִֽים׃

and weighed to them the silver, and the gold, and the vessels, even the offering for the house of our God, which the king, and his counselors, and his princes, and all Israel there present, had offered.

א. [וָאֶשְׁקֳלָ֣ה] (ואשקולה) ל=יתיר ו'

מיוחס לרש״ירלב״ג תועלותמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

ההרימו – אשר הרימו הנמצאים בבבל.

which...had offered which those living in Babylon had offered.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כד]

ואשקולה – בחטף קמץ ומלא וא״ו ובעל המסורת חשיב ליה הכא עם מליין וא״ו בלישנא ובמסרא רבתא חשיב ליה נמי עם מלין דיתירין וא״ו וחטפין קמצין ועיין עוד מ״ש (בירמיה סימן ל״ב).

ואשקלה – מסרתי להם במשקל.

ההרימו – אשר הרימו והפרישו המלך וכו׳.

הנמצאים – במלכות בבל.

ואשקלה להם, ואשקלה על ידם – הוא שקל תחלה ואח״כ שקלו הם שנית, וכן בירמיה [ל״ב ט׳ י׳],⁠״ לככרים״ כ״א משקל ככר:

ההרימו – זרות, ה״א במקום אשר לפני פֹעַל.

הנמצאים – בבבל ולא עלו לירושלים.

מיוחס לרש״ירלב״ג תועלותמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(כו) וָאֶשְׁקְלָ֨ה^א עַל⁠־יָדָ֜ם כֶּ֗סֶף כִּכָּרִים֙ שֵֽׁשׁ⁠־מֵא֣וֹת וַחֲמִשִּׁ֔ים^ב וּכְלֵי⁠־כֶ֥סֶף מֵאָ֖ה לְכִכָּרִ֑ים זָהָ֖ב מֵאָ֥ה כִכָּֽר׃

I weighed into their hand six hundred fifty talents of silver, and silver vessels one hundred talents; of gold one hundred talents;

א. וָאֶשְׁקְלָ֨ה ל=וָאֶשְׁקֲלָ֨ה (חטף)

ב. וַחֲמִשִּׁ֔ים =ש1 ובדפוסים
• ל!=וַחֲמִשִׁ֔ים (חסר דגש באות שי"ן) והמקליד הוסיף את הדגש בלי להעיר
• הערת ברויאר

מיוחס לרש״ירלב״ג תועלותמנחת שימצודת דודהואיל משהעודהכל

וכלי כסף מאה לככרים – ככר בכל כלי.

and one hundred silver vessels by talents one talent for each vessel.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כד]

ואשקלה על ידם – הקו״ף בשוא ופתח.

על ידם – למסור בידם.

לככרים – כל כלי היה משקלו ככר אחד.

מאה לככרים – לככרים מאה, כלי כסף משקל מאה ככרים.

מיוחס לרש״ירלב״ג תועלותמנחת שימצודת דודהואיל משההכל

(כז) וּכְפֹרֵ֤י זָהָב֙ עֶשְׂרִ֔ים לַאֲדַרְכֹנִ֖ים אָ֑לֶף וּכְלֵ֨י נְחֹ֜שֶׁת מֻצְהָ֤ב טוֹבָה֙ שְׁנַ֔יִם חֲמוּדֹ֖ת כַּזָּהָֽב׃

and twenty bowls of gold, of one thousand darics; and two vessels of fine bright brass, precious as gold.

מיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

וכפורי – מזרקים.

לאדרכונים אלף – מין מטבע אלף דרכונים היו בב׳ כפורי זהב הללו.

מוצהב – משל נחושת מוצהב, מין^א של נחושת.

טובה – לשון נקבה קורא לנחושת.

שנים – שני כלים.

חמודות כזהב – הכלים קורא חמודות בל׳ נקבה.

א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, אוקספורד 34. בדפוסים: ״או מין מטבע״.

And...sprinkling bowls bowls for sprinkling [the blood of the sacrifices].

of one thousand darics a type of coin. There were one thousand darics in these twenty sprinkling bowls of gold.

golden of golden copper (or) a type of copper coin.

fine Heb. טוֹבָה, the feminine form, modifying copper (נְחֹשֶּׁת).

two two vessels.

precious as gold Heb. חֲמוּדוֹת כַּזָהָב. He calls the vessels חֲמוּדוֹת in the feminine form.

וכפורי זהב לאדרכנים – כפורי כגון כפרת הם רקועי פחים של זהב.

לאדרכונים – יש שפותרין כמו דרכמונים המה מטבעות כמין זהובים ויש אומ׳ מיני מרגליות.

נחשת מוצהב – כמו מובהק כמ׳ זהב.

שנים חמודות כזהב – שני כלים היו שנותרו מימות משה המו ששנינו בבריתא צלצל היה במקדש של נחשת היה ומימות משה היה והיה קולו ערב ועוד מכתשת היתה במקדש נחשת היתה ומימות משה היתה והיתה מפטמת את הבשמים אלו שני כלים נותרו במקדש ראשון ונפגמו ולא עלתה להם ארוכה עולמית ועליהם הוא אומ׳ על ידי דוד נחשת ממורט נחשת מורק ועליהם הוא אומ׳ בעזרא וכלי נחשת מוצהב טובה שנים חמודות כזהב ואמ׳ חכמ׳ כל אחד מהם היה שקול כשנים של זהב ויש אומ׳ שניהם שקולים כאחד של זהב ויש אומ׳ שנים היו כלומ׳ שני צלצלים של נחשת חמודים כאחד של זהב ושתי מכתשו׳ של נחשת שקולות שתיהן וחמודות כאחת של זהב.

וכפורי זהב עשרים לאדרכונים אלף – רוצה לומר: שכבר היה משקלם אדרכונים אלף.

וכלי נחשת מוצהב טובה – מוצהב ר״ל כצבע הזהב ותאר הנחשת פעם בלשון זכר פעם בלשון נקבה כמו רוח גדולה וחזק גם הכלים תאר בלשון נקבה ואמר חמודות כזהב.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כד]

וכפרי זהב – נמסר עליו לית חסר.

וכפורי – מזרקות.

לאדרכונים – שם מטבע ידוע אצלם.

מוצהב – מראה כעין גוון הזהב וכן שער צהוב (ויקרא י״ג:ל׳).

לאדרכונים אלף – כל אחד היה משקלו אלף דרכונים.

חמודות כזהב – חשובות כזהב.

לאדרכונים אלף – היו שוים אלף אדרכמונים, ״מוצהב״ מראה צהוב, ובא זכר ונקבה, כי כלי זכר, ונחושת נקבה:

וכפורי – מזרקים; ובת״ב מסכת זבחים (י״ז) מצאנו ״במאי מקנה ליה אמר אביי בשפת מזרק כדכתיב כפורי כסף״, וכפר הוראתו קנח, לכפורי ידיה בההוא גברא (גטין נ״ז); (מוצא מספר הערוך).

לאדרכנים – Dramme Drachmen.

מצהב – ברור ומופיע אור, וצהב בחילוף אותיות זסשר״ץ זהב.

מיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(כח) וָאֹמְרָ֣ה אֲלֵהֶ֗ם אַתֶּ֥ם קֹ֙דֶשׁ֙ לַיהֹוָ֔הי⁠־⁠הֹוָ֔ה וְהַכֵּלִ֖ים קֹ֑דֶשׁ וְהַכֶּ֤סֶף וְהַזָּהָב֙ נְדָבָ֔ה לַיהֹוָ֖הי⁠־⁠הֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י אֲבֹתֵיכֶֽם׃

I said to them, "You are holy to Hashem, and the vessels are holy; and the silver and the gold are a freewill offering to Hashem, the God of your fathers.

ילקוט שמעונימיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותמצודת דודמלבי״םעודהכל

ואומרה אליהם אתם קדש וגו׳ – אבא ורב הונא הוו יתבין ואכלין והוה רבי זעירא משמש קומיהון על טעין משחא וחמרא תרויהון בחדא ידא, אמר ליה רב הונא מה ידא חוריתא קטיעא, וכעס עליה ר׳ אבא אמר ליה לא מיסתייך דאת רביע והוא קאים ומשמש ועוד דהוא כהן ואמר שמואל המשתמש בכהן מעל דאמר ר׳ אחא בשם ר״ש ואומרה אליהם אתם קדש לה׳ והכלים קודש מה כלים המשתמש בהם מעל אף אתם המשתמש בכם מעל.

אליהם – לאותן שרי הכהנים.

to them to these chiefs of the priests.

אתם קדש לי״י – כשם שהכלים קדש לי״י כן משרתי המקדש קדש לי״י.

אתם קדש לי״י – הנה הלוים הם קודש ולזה הפקיד להם הקודש ואמר להם שישקדו לשמרם עד ישקלו לפני שרי הכהנים והלוים ושרי האבות לישראל להביאו בירושלים אל הלשכות אשר בבית י״י.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כד]

אתם קודש וכו׳ – ומהראוי להנתן הקודש ביד הקודש.

נדבה לה׳ – ולקודש יחשב.

אתם קדש וכו׳ – ר״ל אתם חייבים בשמירתם, כמ״ש ושמרתם את משמרת הקדש:

ילקוט שמעונימיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותמצודת דודמלבי״םהכל

(כט) שִׁקְד֣וּ וְשִׁמְר֗וּ עַֽד⁠־תִּשְׁקְל֡וּ לִפְנֵי֩ שָׂרֵ֨י הַכֹּהֲנִ֧ים וְהַלְוִיִּ֛ם וְשָׂרֵֽי⁠־הָאָב֥וֹת לְיִשְׂרָאֵ֖ל בִּירוּשָׁלָ֑͏ִם הַלִּשְׁכ֖וֹת בֵּ֥ית יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃

Watch you, and keep them, until you weigh them before the chiefs of the priests and the Levites, and the princes of the fathers' houses of Israel, at Jerusalem, in the chambers of the house of Hashem.⁠"

מיוחס לרש״ירלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

הלשכות בית י״י – כדי ליתן בלשכות הבית.

the chambers of the House of the Lord in order to deposit them in the chambers of the Temple.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כד]

שקדו – ענין מהירות כמו כי שוקד אני (ירמיהו א׳:י״ב).

שקדו ושמרו – מהרו בדבר צורך הכלים והכסף והזהב ושמרו אותם עד אשר תשיבו במשקל.

לפני שרי וכו׳ – לתתם אל הלשכות אשר בבית ה׳.

הלשכות – ב׳ בירושלים נמשך את ״בהלשכות של בית ה׳⁠ ⁠⁠״:

הלשכות – ״כדי ליתן בלשכות הבית״, רש״י ז״ל.

מיוחס לרש״ירלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(ל) וְקִבְּלוּ֙ הַכֹּהֲנִ֣ים וְהַלְוִיִּ֔ם מִשְׁקַ֛ל הַכֶּ֥סֶף וְהַזָּהָ֖ב וְהַכֵּלִ֑ים לְהָבִ֥יא לִירוּשָׁלַ֖͏ִם לְבֵ֥ית אֱלֹהֵֽינוּ׃

So the priests and the Levites received the weight of the silver and the gold, and the vessels, to bring them to Jerusalem to the house of our God.

רלב״ג תועלותמנחת שימצודת דודעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כד]

משקל הכסף והזהב – בספרים מדוייקים כ״י הקו״ף בקמץ וכן כתבו ר׳ יונה בס׳ הרקמה עם הזרים שבאו בקמץ אע״פ שהם סמוכים.

משקל הכסף – ר״ל הכסף וכו׳ קבלו במשקל.

רלב״ג תועלותמנחת שימצודת דודהכל

(לא) וַֽנִּסְּעָ֞ה^א מִנְּהַ֣ר אַֽהֲוָ֗א^ב בִּשְׁנֵ֤ים עָשָׂר֙ לַחֹ֣דֶשׁ הָרִאשׁ֔וֹן לָלֶ֖כֶת יְרוּשָׁלָ֑͏ִם וְיַד⁠־אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ הָיְתָ֣ה עָלֵ֔ינוּ וַיַּ֨צִּילֵ֔נוּ מִכַּ֥ף אוֹיֵ֛ב וְאוֹרֵ֖ב עַל⁠־הַדָּֽרֶךְ׃

Then we departed from the river Ahava on the twelfth of the first month, to go to Jerusalem. And the hand of our God was on us, and He delivered us from the hand of the enemy and the bandit by the way.

א. וַֽנִּסְּעָ֞ה =ל?,ש1 ומ"ש
• ל?!=וַֽנִּסְעָ֞ה (חסר דגש באות סמ"ך?) לפי ברויאר, אבל יותר נראה שהדגש קיים

ב. אַֽהֲוָ֗א ל=אַֽהֲוָ֗א בגעיה ימנית

מיוחס לרש״ימנחת שימצודת ציוןמצודת דודעודהכל

בשנים עשר לחודש הראשון – בשנים עשר לניסן.

ויד אלהינו היתה עלינו – להצליחנו על הדרך אשר הלכנו עליה.

on the twelfth of the first month on the twelfth of Nissan

the hand of our God was upon us to cause us to succeed in the way that we traversed.

ונסעה – נדגש הסמ״ך שלא כמנהג רוב הבנין שרשים.

ואורב – שונא היושב במארב להסתר.

מנהר אהוא – מנהר הבא אל אהוא.

מיוחס לרש״ימנחת שימצודת ציוןמצודת דודהכל

(לב) וַנָּב֖וֹא יְרוּשָׁלָ֑͏ִם וַנֵּ֥שֶׁב שָׁ֖ם יָמִ֥ים שְׁלֹשָֽׁה׃

We came to Jerusalem, and abode there three days.

הכל

(לג) וּבַיּ֣וֹם הָרְבִיעִ֡י נִשְׁקַ֣ל הַכֶּ֩סֶף֩ וְהַזָּהָ֨ב וְהַכֵּלִ֜ים בְּבֵ֣ית אֱלֹהֵ֗ינוּ עַ֠ל יַד⁠־מְרֵמ֤וֹת בֶּן⁠־אֽוּרִיָּה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְעִמּ֖וֹ אֶלְעָזָ֣ר בֶּן⁠־פִּֽינְחָ֑ס וְעִמָּהֶ֞ם יוֹזָבָ֧ד בֶּן⁠־יֵשׁ֛וּעַ וְנֽוֹעַדְיָ֥ה בֶן⁠־בִּנּ֖וּי הַלְוִיִּֽם׃

On the fourth day the silver and the gold and the vessels were weighed in the house of our God into the hand of Meremoth the son of Uriah the priest; and with him was Eleazar the son of Phinehas; and with them was Jozabad the son of Jeshua, and Noadiah the son of Binnui, the Levite;

מצודת דודעודהכל

נשקל – מסרנו הכסף וכו׳ במשקל ביד מרמות וכו׳.

מצודת דודהכל

(לד) בְּמִסְפָּ֥ר בְּמִשְׁקָ֖ל לַכֹּ֑ל וַיִּכָּתֵ֥ב כׇּֽל⁠־הַמִּשְׁקָ֖ל בָּעֵ֥ת הַהִֽיא׃

the whole by number and by weight, and all the weight was written at that time.

מיוחס לרש״ימצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

במספר במשקל לכל – מספר הכלים ומשקלם כאשר קבלוהו כך היה נשקל כולו כאשר פרעוהו.

Everything was counted and weighed The number of the vessels and their weights was the same when they received them as when they itemized them.

במספר – את הכלים מסרנו במספר ובמשקל כל אחד ואחד.

ויכתב – למען יעמוד לזכרון.

במספר – בין המספר בין המשקל, וכן כתבו גם המשקל וכ״ש המספר:

לכל – כמו לכל כלי המשכן (סוף פרשת תרומה) שהוראתו כל כלי.

מיוחס לרש״ימצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(לה) הַ֠בָּאִ֠ים מֵֽהַשְּׁבִ֨י בְנֵֽי⁠־הַגּוֹלָ֜ה הִקְרִ֥יבוּ עֹל֣וֹת׀ לֵאלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל פָּרִ֨ים שְׁנֵים⁠־עָשָׂ֤ר עַל⁠־כׇּל⁠־יִשְׂרָאֵל֙ אֵילִ֣ים׀ תִּשְׁעִ֣ים וְשִׁשָּׁ֗ה כְּבָשִׂים֙ שִׁבְעִ֣ים וְשִׁבְעָ֔ה צְפִירֵ֥י חַטָּ֖את שְׁנֵ֣ים עָשָׂ֑ר הַכֹּ֖ל עוֹלָ֥ה לַיהֹוָֽהי⁠־⁠הֹוָֽה׃

The children of the captivity, who had come out of exile, offered burnt offerings to the God of Israel, twelve bulls for all Israel, ninety-six rams, seventy-seven lambs, and twelve male goats for a sin offering. All this was a burnt offering to Hashem.

ילקוט שמעונימיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

הבאים מהשבי בני הגולה הקריבו עולות לאלהי ישראל – אמר רבי יוסי הכל עולות, סלקא דעתך, אלא אימא הכל כעולה מה עולה לא נאכלת אף חטאת שהקריבו לא נאכלת, וכן היה רבי יהודה אומר על עבודת אלילים הביאום ואמר רב יהודה אמר שמואל על עבודת אלילים שעשו בימי צדקיהו, בשלמא לרבי יהודה משכחת לה להני שנים עשר חטאות כגון דחטאו שנים עשר שבטים וכו׳ אלא הוראת שעה היתה דאי לא תימא הכי אילים צ״ט כבשים שבעים ושבעה כנגד מי, אלא הוראת שעה היתה, והא מזידים הוו, אלא הוראת שעה היתה.

הבאים מהשבי בני הגולה – הללו אשר באו עם עזרא.

הקריבו עולות – הכל עולה והוראת שעה היתה.

Those coming from captivity, the people of the exile those who came with Ezra.

offered up burnt offerings all were burnt offerings, and it was a temporary ruling.

צפירי חטאת – שעירי חטאת כמ׳ דמתרג׳ צפירי חטאתא (ויקרא מ״ז:ה׳).

הכל עולה לי״י – רוצה לומר: לבד מהחטאות והנה היה זה הוראת שעה וידמה שהקריבו פרים שנים עשר וצפירי חטאת שנים עשר להעיר על הטהרם מחטא ע״ז שחייבים הקהל על שגגת ההוראה בה פר ושעיר לכל שבט ושבט אך לא היו הפרים חטאת כי לא קרה להם זה העון אשר עליו יתחייבו זה הקרבן אך היה זה להעיר לבד על זה הדבר.

עלה לה׳ – במקצת ספרים מלא וא״ו ובמ״ג לית חסר בסיפרא.

צפירי – שעירי.

הבאים וגו׳ – הוא הפוך וכמו בני הגולה הבאים מהשבי.

על כל ישראל – בעבור כל ישראל.

הכל עולה – ר״ל אף החטאות היו כליל כעולה ולא אכלום הכהנים והוראת שעה היתה.

הכל עולה – כבר הזכרנו [ו׳ י״ז] שהיתה הוראת שעה:

צפירי – שעירי; ואולי הוא ממקור צפר תרגומו של בוקר, תיש שהוא בבוקר חייו, בבחרותו; בעוד ששם תיש ממקור יש, שיש לו יש וכח, או שישנו זמן הרבה בעולם.

ילקוט שמעונימיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(לו) וַֽיִּתְּנ֣וּ׀ אֶת⁠־דָּתֵ֣י הַמֶּ֗לֶךְ לַאֲחַשְׁדַּרְפְּנֵי֙ הַמֶּ֔לֶךְ וּפַחֲו֖וֹת עֵ֣בֶר הַנָּהָ֑ר וְנִשְּׂא֥וּ אֶת⁠־הָעָ֖ם וְאֶת⁠־בֵּ֥ית הָאֱלֹהִֽים^א׃

They delivered the king's commissions to the king's satraps, and to the governors beyond the River, and they furthered the people and the house of God.

א. וְאֶת⁠־בֵּ֥ית הָאֱלֹהִֽים =ש1 ובדפוסים ("בית" במרכא ולא מוקפת); וכן בברויאר ומג"ה.
• ל?=וְאֶת⁠־בֵּֽית⁠־הָאֱלֹהִֽים (געיה בתיבה המוקפת "בית") לפי דותן והמקליד ו-BHQ (וכן בסימנים), וכך נראה ברור בצילום כתי"ל, וכן העיר ברויאר במהדורתו הראשונה (אבל לא במהדורותיו הבאות).

מיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

ויתנו את דתי המלך – הללו עולי גולה ספרו מצות דריוש המלך לגדולי המלך רואי פניו.

ופחוות – כמו ופחות.

עבר הנהר – אותן של צד ארץ ישראל הן בעבר הנהר ליושבי בבל.

ונשאו – שהיו מנשאין ומסייעין.

And they gave the king's decrees These returnees from exile related King Darius's mandate to the officers of the king, those who see his face.

and the governors Heb. וּפַחֲווֹת, like וְפַחוֹת.

the land beyond the river those on the side of the land of Israel, who are considered as being beyond the river of the inhabitants of Babylon.

and they exalted They were exalting and assisting.

דתי המלך – הם צוויים שכותבים המלכים.

ויתנו את דתי המלך וגו׳ – הם הספרים אשר שלח להם הארתחששתא על דבר בקשת עזרא.

לאחשדרפני – מין שררה ידוע אצלם.

ופחוות – מלשון פחה ומושל.

דתי המלך – חוק גזרת המלך אשר נתן ביד עזרא כמ״ש למעלה.

ונשאו – היו מנשאים ומרוממים את העם וכו׳.

לאחשדרפני – כבר בארנו [ז׳ י״א] שהיה המכתב כתוב גם להעמים, ולכל עם היו אחשדרפנים קבוע מהמלך ופחה, כמ״ש בפי׳ מגלת אסתר, ונתנו להם דת המלך שהגיע גם אליהם:

ונשאו – גם דם נתנו משאת. וכן למעלה א׳:ד׳.

מיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון