×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) וַיִּגַּע֙ הַחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֔י וּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בֶּעָרִ֑ים וַיֵּאָסְפ֥וּ הָעָ֛ם כְּאִ֥ישׁ אֶחָ֖ד אֶל⁠־יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃
When the seventh month came, and the children of Israel were in the cities, the people gathered themselves together as one man to Jerusalem.
מקבילות במקראמיוחס לרש״ימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
ויגע – כמו והגיע.
החדש השביעי – הוא חדש תשרי ובני ישראל אשר היו בערים מה עשו ויאספו כולם כאחד לירושלים.
arrived Heb. וַיִגַע like וְהִגִיעַ, it reached.
The seventh month That is the month of Tishri, and the Children of Israel who were in the cities, what did they do? They all gathered as one to Jerusalem.
ויגע – כמו והגיע.
בערים – היו בערי נחלתם.
כאיש אחד – ר״ל חיש מהר כביאת איש אחד.
ויגע – כמו הגיע, ובא בקל לאמר שכמעט נגע החדש התאספו, כי הקדימו איזה ימים קודם לכן, להיות שם בר״ה ומועדים שאחריו:
בערים – כבר נתישבו בערים אחרות חוץ לירושלים.
מקבילות במקראמיוחס לרש״ימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(ב) וַיָּ֩קׇם֩ יֵשׁ֨וּעַ בֶּן⁠־יֽוֹצָדָ֜ק וְאֶחָ֣יו הַכֹּהֲנִ֗ים וּזְרֻבָּבֶ֤ל בֶּן⁠־שְׁאַלְתִּיאֵל֙ וְאֶחָ֔יו וַיִּבְנ֕וּ אֶת⁠־מִזְבַּ֖ח אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לְהַעֲל֤וֹת עָלָיו֙ עֹל֔וֹת כַּכָּת֕וּב בְּתוֹרַ֖ת מֹשֶׁ֥ה אִישׁ⁠־הָאֱלֹהִֽים׃
Then Jeshua the son of Jozadak, and his brothers the priests, and Zerubbabel the son of Shealtiel, and his brothers stood up and built the altar of the God of Israel, to offer burnt offerings thereon, as it is written in the law of Moses the man of God.
מקבילות במקרארלב״גרלב״ג תועלותמצודת דודמלבי״םעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

ויבנו את מזבח אלהי ישראל וגו׳ – למדנו מזה שמקריבין על המזבח אע״פ שאין בית כי כבר אמר אחר זה (עזרא ז׳) והיכל י״י לא יוסד גם למדנו מזה שאר הדברים הדומים לזה והוא שאוכלים קדשי קדשים לפנים מן הקלעים אע״פ שאין קלעים ;
(ב-ו) התועלת השלישי הוא להודיע שמקריבין על המזבח שבהר המוריה אע״פ שאין בית ולזה ספר שכבר בנו המזבח והקריבו עליו עולות ואע״פ שהיכל י״י לא יוסד. ומזה המקום נתבאר שאוכלים קדשי קדשים לפנים מן הקלעים אע״פ שאין קלעים ואוכלים קדשים בירושלים אע״פ שאין חומה כי קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא נתבאר בזה בשני משבועות (דף י״ג).
בן שאלתיאל – בן בנו היה כמ״ש (בד״ה).
להעלות עליו עולות ככתוב וגו׳ – המה עולות התמיד.
ויבנו להעלות עליו עולות – כפי הנראה דייק הכתוב שרק עולות הקריבו לא יתר קרבנות, וכן מבואר בכתובים [ג׳-ו׳], ומזה משמע כדעת הראב״ד בפ״ו מה׳ בהב״ח, שקדושת המקדש בטלה בזמן החורבן, וכדעת ר״ש בפי״ד דזבחים שבבמת צבור גם הצבור לא היו רשאים להקריב רק פסחים וחובות הקבוע להם זמן שיש כמוהם בנדבת יחיד, והיינו תמידים ועולות שמקריבים בחג לפי שגם היחיד מתנדב עולה ומקריבה. אבל חטאות ואשמות כגון שעירי הרגלים לא קרבו בבמה גדולה, וכן ביוה״כ לא הקריבו לא שעירים ולא פרים וכמ״ש התוס׳, וכ״ש חובות יחיד שלא הקריבו, וכן לא מנחות דאין מנחה בבמה, ובזה באו הכתובים כפשטן שלא הקריבו רק עולות לבד:
מקבילות במקרארלב״גרלב״ג תועלותמצודת דודמלבי״םהכל
 
(ג) וַיָּכִ֤ינוּ הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ עַל⁠־מְכ֣וֹנֹתָ֔יו כִּ֚י בְּאֵימָ֣ה עֲלֵיהֶ֔ם מֵעַמֵּ֖י הָאֲרָצ֑וֹת [וַיַּעֲל֨וּ] (ויעל) עָלָ֤יו עֹלוֹת֙ לַֽיהֹוָ֔הי״י֔ עֹל֖וֹת לַבֹּ֥קֶר וְלָעָֽרֶב׃
They set the altar on its base; for fear was on them because of the peoples of the countries; and they offered burnt offerings thereon to Hashem, even burnt offerings morning and evening.
מקבילות במקראילקוט שמעונימיוחס לרש״ירלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

ויכינו המזבח על מכונותיו וכו׳ – (בדברי הימים בפסוק ויאמר דוד זה בית ה׳ ברמז תתרע״ד).
ויכינו המזבח על מכונותיו – כדי להקריב עליו קרבנות שהרי היו יראים מעמי הארצות שלא יקנתרום ושלא ילשינום למלך ובנו המזבח לעלות עליו עולות למען ישמעו ויבינו העמים בדבר אשר עשוהו ע״פ המלך ועל כן ימנעו מלקנתרם לבניין הבית.
לבקר ולערב – תמיד של שחר ותמיד של בין הערבים.
And they set the altar on its bases in order to offer up sacrifices upon it, because they were afraid of the peoples of the land, lest they taunt them and lest they slander them to the king. And they built the altar to offer up burnt offerings upon it, in order that the peoples hear and understand the matter, that they did it with the sanction of the king and therefore they would hesitate to taunt them about the building of the Temple.
for the morning and for the evening the daily sacrifice of the morning and the daily sacrifice of twilight.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

מכונת_ו – מכונתיו קרי.
ויעל_ – ויעלו קרי.
מכונותיו – מלשון כן ובסיס.
כי באימה – כי בעבור האימה והפחד שהיה עליהם מעמי הארצות מהרו בבנין המזבח להקריב בו לה׳ ולשאול מעמו העזר בעת הבאת הקרבנות.
עולות לבקר ולערב – הם התמידין.
(ג-ו) השאלות:
על מה בא הטעם כי באימה עליהם מעמי הארצות? למה כפל ושנה שהקריבו עולות שמשמע שלא הקריבו חטאת המוספים שצריכים להקריב בר״ח ומועדות, ולמה?:
(ג) ויכינו המזבח על מכונותיו – כמ״ש ג׳ נביאים עלו עמהם מן הגולה, א׳ העיד על מקום המזבח, ומ״ש כי באימה עליהם, הוא טעם מדוע המתינו עד התאספו העם כולו, ולא עשו מזבח עד עתה מפני שיראו שעמי הארצות ישביתו אותם בהיותם אנשים מעטים:
על מכנותיו – מזבח בהלכתו ולא עראי.
כי באימה וגו׳ – כדברי רש״י, שיראו העמים מה מקריבים עליו בהיותו עתה מגולה לעין כל ולא יעלילו עליהם שהם מקריבים עליו זבחי אדם.
מקבילות במקראילקוט שמעונימיוחס לרש״ירלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(ד) וַֽיַּעֲשׂ֛וּא אֶת⁠־חַ֥ג הַסֻּכּ֖וֹת כַּכָּת֑וּב וְעֹלַ֨ת י֤וֹם בְּיוֹם֙ בְּמִסְפָּ֔ר כְּמִשְׁפַּ֖ט דְּבַר⁠־י֥וֹם בְּיוֹמֽוֹ׃
They kept the feast of tents, as it is written, and offered the daily burnt offerings by number, according to the ordinance, as the duty of every day required;
א. וַֽיַּעֲשׂ֛וּ ל=וַֽיַּעֲשׂ֛וּ בגעיה ימנית
מקבילות במקראמיוחס לרש״ירלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת דודמלבי״םעודהכל
ועולת יום ביום במספר – קרבנות החג במספרם כמשפטם.
and the burnt offering of each day in its day, in the number the sacrifices of the Festivals in their number, according to their ordinance.
ועולת יום ביום במספר וגו׳ – ר״ל כל העולות שהיו מקריבין יום ביום בחג הסכות.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

ועלת יום ביום – כן כתיב ועלת לא ועולות כמ״ש בדפוס רע״ח מויניציאה.
המשפט – הפ״א פתוחה במדוייקים וכן דינה מכח המסורת דפרשת משפטים (ומלכים ב׳ י״ז).
את חג הסוכות – ר״ל קרבנות החג.
ועולות יום וגו׳ – העולות הראויות לכל יום במספר הראוי כמשפט התורה הביאו של כל יום ביומו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

ועולות יום ויום במספר – י״ד כבשים בכל יום.
כמשפט דבר יום ביומו – פרי החג, שבכל יום פוחת והולך:
מקבילות במקראמיוחס לרש״ירלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת דודמלבי״םהכל
 
(ה) וְאַחֲרֵי⁠־כֵ֞ןא עֹלַ֤ת תָּמִיד֙ וְלֶ֣חֳדָשִׁ֔ים וּלְכׇל⁠־מוֹעֲדֵ֥י יְהֹוָ֖הי״י֖ הַמְקֻדָּשִׁ֑ים וּלְכֹ֛ל מִתְנַדֵּ֥ב נְדָבָ֖ה לַיהֹוָֽהי״יֽ׃
and afterward the continual burnt offering, and of the new moons, and of all the set feasts of Hashem that were consecrated, and of everyone who willingly offered a freewill offering to Hashem.
א. וְאַחֲרֵי⁠־כֵ֞ן =ש1,ק-מ,ב1 ובדפוסים
• ל!=וְאַחֲרֵיכֵ֞ן (אין רווח בין התיבות ובלי מקף)
• הערות דותן וברויאר (במהדורת חורב)
מקבילות במקראמיוחס לרש״ירלב״ג תועלותמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

ואחרי כן – ולאחר הסוכות היו מקריבים קרבנות בכל יום לבקר ולערב.
ולחדשים – ולראשי חדשים היו מקריבים קרבנות של ראשי חדשים.
ולכל מועדי י״י – ולשאר מועדות קרבניהם.
ולכל מתנדב – ולכל אותם המתנדבים נדבותיהם היו מקבלים הכהנים אותם להקריבם ומיום אחד בתשרי התחילו להקריב קרבנות ועדיין לא נבנה יסוד הבית.
And afterwards And after Succoth they would offer up sacrifices every day, for the morning and for the evening.
and for the New Moon lit. and for the months. And at the beginning of the months they would offer up the sacrifices of the New Moon.
and for all the appointed seasons of the Lord and for the rest of the appointed seasons of their sacrifices.
and for everyone who willingly offered And for all those who willingly offered their free-will offerings, the priests would accept them to sacrifice them, and from the first day of Tishri they commenced to offer up sacrifices, but the foundation of the Temple was not yet built.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

המקדשים – כ״כ בלא מאריך בה״א בס״ס.
ואחרי כן – אחר סוכות הקריבו בו עולות תמיד בתמידות מבלי הפסק ועולות לחדשים וכו׳.
ולכל מתנדב – הקריבו לכל מי אשר התנדב קרבן.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

ואחרי כן – שזה נשאר גם אחרי כן שהיו מקריבים בין עולת תמיד בין עולות מוספי ר״ח ופסח ושבועות שאחריו כי לא נשבתו ע״י צריהם עד השנה השנית בסוף השנה, כי בשנה השנית לבואם בחדש השני החלו בבנין, ואז כתבו שטנה, ובודאי לא הגיע תשובת המלך קודם חג השבועות, ומבואר לקמן (ז׳ ח׳) שעזרא נתעכב בדרך ארבעה חדשים, והיה צריך להם להמתין בהליכת השליח וחזרתו, ומבואר שגם כבשי עצרת לא הקריבו, דאע״ג דאיכא שלמי נדבה, לא דמי, דעצרת הוי ק״ק ושלמים קדשים קלים, וכמ״ש התוס׳, אולם למ״ד דמקריבים אע״פ שאין בית, צריך לדחוק שמ״ש עולות לאו דוקא:
ולחדשים – הלמ״ד במקום סמוך, עולת החדשים והמועדים ועולת כל מתנדב עולת נדבה.
מקבילות במקראמיוחס לרש״ירלב״ג תועלותמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(ו) מִיּ֤וֹם אֶחָד֙ לַחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֔י הֵחֵ֕לּוּ לְהַעֲל֥וֹת עֹל֖וֹת לַיהֹוָ֑הי״י֑ וְהֵיכַ֥ל יְהֹוָ֖הי״י֖ לֹ֥א יֻסָּֽד׃
From the first day of the seventh month they began to offer burnt offerings to Hashem, but the foundation of the temple of Hashem was not yet laid.
מקבילות במקראר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״ג תועלותמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

והיכל י״י לא יוסד – עדין לא נתיסד לפי שהרסו אותו בני אדום הרשעה כשבאו עם הכשדים עד יסודו שנ׳ זכור י״י לבני אדום את יום ירושלם האומרים ערו ערו עד היסוד בה (תהלים קל״ז:ז׳) רק הכינו המזבח על מכונותיו במקום בנין הראשון תחת אהלים מפחד העמים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

החלו – אז התחילו להעלות וכו׳ אבל לא הקריבו בתמידות עד אחר הסוכות.
לא יסד – עדיין לא בנו היסוד.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

יסד – אפילו יסודותיו לא יסדו עדין.
מקבילות במקראר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״ג תועלותמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(ז) וַיִּ֨תְּנוּ⁠־כֶ֔סֶף לַחֹצְבִ֖ים וְלֶחָרָשִׁ֑ים וּמַאֲכָ֨ל וּמִשְׁתֶּ֜ה וָשֶׁ֗מֶן לַצִּֽדֹנִים֙ וְלַצֹּרִ֔ים לְהָבִיא֩ עֲצֵ֨י אֲרָזִ֤ים מִן⁠־הַלְּבָנוֹן֙ אֶל⁠־יָ֣ם יָפ֔וֹא כְּרִשְׁי֛וֹן כּ֥וֹרֶשׁ מֶֽלֶךְ⁠־פָּרַ֖ס עֲלֵיהֶֽם׃
They gave money also to the masons, and to the carpenters; and food, and drink, and oil, to them of Sidon, and to them of Tyre, to bring cedar trees from Lebanon to the sea, to Joppa, according to the grant that they had of Cyrus king of Persia.
מיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
לצידונים ולצורים – בני צור וצידון שהיו אומנים לבנות הבית.
אל ים יפוא – דרך הים היו מביאי׳ אותם.
כרשיון – כאשר היה רשות המלך עליהם לבנות הבית, כרשיון לשון רשות מגזרת רשה שהרי מן אבה יאמר אביון ומן צבה יאמר צביון ומן חזה חזיון ומן רעה רעיון מן חבה חביון ומן רשה יאמר רשות כמו מן ענה ענות ומן שבה שבות ומן ראה ראות ומן זנה זנות נמצאו רשות ורשיון באין ויוצאין מגיזרה אחת לפי שער הדקדוק ולשון א׳ הם, ומנחם חברו ל׳ ארשת שפתינו ולא דקדק בגיזרתו ואעפ״כ שני פנים הללו קרובים זה לזה במשמעותם.
to the Zidonians and to the Tyrians the people of Tyre and Zidon, who were the artisans who built the Temple.
to the sea of Jaffa By way of the sea they would bring them.
according to the sanction of Heb. כְּרִשְׁיוֹן as the sanction of the king was upon them to build the Temple. כְּרִשְׁיוֹן is an expression of permission (רְשּׁוּת) derived from רשּׁה ; since from אבה to want, he says [i.e., derives] אֶבְיוֹן, a needy person; and from צבה, to desire, צִבְיוֹן, desire; and from חזה to see, חִזָיוֹן, a vision; and from רעה, רַעְיוֹן, thought; from חבה, חֶבְיוֹן, hiding; and from רשּׁה, he says רְשּׁוּת, permission; like from, ענה, עֱנוּת, affliction; and from שּׁבה, שְּׁבוּת,captivity; and from ראה, רְאוּת, a sight; and from זנה, זְנוּת, harlotry. The result is that רְשּׁוּת and רִשְׁיוֹן are derived from the same root according to the gauge of grammar, and they are the same expression. Menahem, (p. 34) however, associated it with (Ps. 21:3): "and the speech of his lips (וַאֲרֶשֶּׁת),⁠" but he was not exact with its root. Nevertheless, these two manners [of defining words] are close to each other in their meanings.
כרשיון כורש – בכתב הרשאה שכתב להם כורש להיותם רשאים לבנות בית המקדש.
ויתנו כסף לחוצבים ולחרשים – רוצה לומר: לחצוב האבנים ולפסלם ולכרות העצים ולתקנם.
לצדונים ולצורים – כי הם היו היותר בקיאים בזאת המלאכה כמו שנזכר בדברי שלמה.
כרשיון כורש – רוצה לומר: ברשות כורש.
ושמן לצדנים – ברוב המדוייקים חסר יו״ד קדמאה וכן נכון עפ״ה (דשופטים י״ח) ושם הארכתי.
אל ים יפוא – א׳ מן ב׳ מלין דכתיבין אל״ף בסוף תיבותא ולא קריין וסימן במסורה ריש סדר לך לך (ודניאל ג׳).
לצדונים ולצורים – אנשי צידון וצור.
כרשיון – הוא מלשון רשות הידוע בדרז״ל.
לחוצבים – המה כורתי האבנים ממקום מחצבם.
ולחרשים – הם האומנים בוני הקיר.
לצדונים ולצורים – כי יודעים המה לכרות העצים כמ״ש (במ״א) בבנין שלמה.
אל ים יפוא – להשיטם עליו ולבוא לירושלים.
כרשיון – כרשות כורש אשר היה עליהם לבנות את הבית.
השאלות:
למה אמר כרשיון כורש עליהם שהוא למותר?:
כרשיון כרש – כי עצי הלבנון היו שייכים למלך ולא היו יכולים לקחת עצים משם בלא רשות המלך כמבואר בנחמיה [ב׳ ח׳], והם שלחו להביא עצים משם לא לקנות בכסף, מפני שבמכתב כורש היה כתוב ונפקתא מבית מלכא תתיהב כמבואר לקמן [ו׳ ד׳], ואחר שצוה שיהיה הוצאת הבנין על הוצאותיו היו יכולים לקחת כרשיון כורש עליהם:
ומאכל וגו׳ – נראה שבחרו באלה יותר מבכסף.
עליהם – לתועלתם.
מיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(ח) וּבַשָּׁנָ֣ה הַשֵּׁנִ֗ית לְבוֹאָ֞ם אֶל⁠־בֵּ֤ית הָֽאֱלֹהִים֙ לִיר֣וּשָׁלַ֔͏ִם בַּחֹ֖דֶשׁ הַשֵּׁנִ֑י הֵחֵ֡לּוּ זְרֻבָּבֶ֣ל בֶּן⁠־שְׁ֠אַלְתִּיאֵ֠ל וְיֵשׁ֨וּעַ בֶּן⁠־יֽוֹצָדָ֜ק וּשְׁאָ֥ר אֲחֵיהֶ֣ם׀ הַכֹּהֲנִ֣ים וְהַלְוִיִּ֗ם וְכׇל⁠־הַבָּאִים֙ מֵהַשְּׁבִ֣י יְרֽוּשָׁלַ֔͏ִם וַיַּעֲמִ֣ידוּ אֶת⁠־הַלְוִיִּ֗ם מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה לְנַצֵּ֖חַ עַל⁠־מְלֶ֥אכֶת בֵּית⁠־יְהֹוָֽהי״יֽ׃
Now in the second year of their coming to the house of God at Jerusalem, in the second month, began Zerubbabel the son of Shealtiel, and Jeshua the son of Jozadak, and the rest of their brothers the priests and the Levites, and all those who were come out of the captivity to Jerusalem, and appointed the Levites, from twenty years old and upward, to have the oversight of the work of the house of Hashem.
מקבילות במקראילקוט שמעונימיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
ויעמידו את הלוים מבן עשרים שנה – שנו רבותינו נתמלא זקנו ראוי ליעשות שליח צבור ולירד לפני התבה ולישא את כפיו, מאימתי כשר לעבודה משיביא שתי שערות, רבי אומר אומר אני עד שיהא מבן עשרים שנה דכתיב ויעמידו את הלוים מבן עשרים שנה ומעלה לנצח. ואידך לנצח שאני והאי קרא בלוים הוא דכתיב כדר׳ יהושע בן לוי דא״ר יהושע בן לוי בארבעה ועשרים מקומות נקראו הכהנים לוים שנאמר והכהנים הלוים וגו׳.
בחדש השני – הוא חדש אייר.
מהשבי – כל אותן שבאו מהשביה לירושלים.
ויעמידו – העמידו הלוים המשוררים לנצח ולומר שירה לפני הבונים בשעת בניין יסוד הבית.
לנצח – שני נצוחות הללו הם ניצוחי שירה כמו למנצח בנגינות מזמור לדוד (תהלים ד׳:א׳).
in the second month That is the month of Iyar.
from the captivity all those who came from the captivity to Jerusalem.
and they stationed They stationed the Levite singers to harmonize and to recite a song before the builders at the time of the building of the foundation of the Temple.
to conduct Heb. לְנַצֵחַ. These two expressions of נִצוּחַ are harmonies of song, like (Ps. 4:1): "To the conductor (לַּמְנַצֵחַ), a song of David.⁠"
לנצח על מלאכת בית י״י – לנצח האומנים להרבות במלאכה ויש אומ׳ לנצח לומ׳ שירות כמו שנ׳ למנצח על השמינית מזמור לדוד (תהלים ו׳:א׳) והפסוק יורה אחרי כן.
ויעמידו את הלוים מבן עשרים שנה ומעלה לנצח על מלאכת בית י״י – רוצה לומר: להתחזק על המלאכה כי היו יראים מעמי הארצות שישביתו מלאכתם ולזה העמידו שם את הלוים מבן עשרים שנה ומעלה גם שמו שם מנצחים על עושי המלאכה למהר המלאכה ולהתחזק עליה. והנה זכר שאחר שיסדו הבונים את היכל י״י העמידו הכהנים מלובשים בגדי כהונה בחצוצרות כי היה זה יום שמחתם והעמידו הלוים בני אסף עם מצלתים, צנבאש בלעז, להלל את י״י על ידי שירי דוד מלך ישראל והלוים היו עונים בהלל ובנתינת הודאה לי״י כי טוב כי לעולם חסדו והוא מזמור אחד מס׳ תהלים. והנה מרוב השמחה הריעו כל העם תרועה גדולה להלל י״י ית׳ אשר עזרם על בנית יסוד בית י״י.
לנצח – ענינו נצוח השיר ע״ש שדרך בעלי השיר לנצח זא״ז בהרמת הקול ובהכרעת הנעימה.
בחדש השני – הוא אייר.
החלו זרובבל וגו׳ – התחילו בבנין.
לנצח – לומר שירה ולנגן בעת הבנין.
(ח-ט) השאלות:
למה אמר שתי פעמים לנצח על מלאכת בית ה׳ לנצח על עושי המלאכה, ותחלה משמע שכל הלוים היו ממונים ע״ז:
(ח) הבאים מהשבי, לירושלים, לנצח – לומר שירה בעת הנחת היסוד כמ״ש בפ״י:
לנצח – להשגיח על הבונים; וכן כל לשון למנצח שבספר תהלים, למשגיח על המשוררים ועל המנגנים.
מקבילות במקראילקוט שמעונימיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(ט) אוַיַּעֲמֹ֣ד יֵשׁ֡וּעַ בָּנָ֣יו וְ֠אֶחָ֠יו קַדְמִיאֵ֨ל וּבָנָ֤יו בְּנֵֽי⁠־יְהוּדָה֙ כְּאֶחָ֔ד לְנַצֵּ֛חַ עַל⁠־עֹשֵׂ֥ה הַמְּלָאכָ֖ה בְּבֵ֣ית הָאֱלֹהִ֑ים בְּנֵי֙ חֵֽנָדָ֔ד בְּנֵיהֶ֥ם וַאֲחֵיהֶ֖ם הַלְוִיִּֽם׃
Then stood Jeshua with his sons and his brothers, Kadmiel and his sons, the sons of Judah, together, to have the oversight of the workmen in the house of God, the sons of Henadad, with their sons and their brothers the Levites.
א. ‹רווח› ל=פרשה פתוחה
ילקוט שמעונימיוחס לרש״ימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

רמז תתרסח

ויעמוד ישוע בניו וגו׳ – שנו רבותינו אין הקטן נכנס לעזרה לעבודה אלא בשעה שהלוי עומדין בשירה, מנא הני מילי א״ר יוחנן אמר קרא ויעמוד ישוע בניו וגו׳ לנצח על עשה המלאכה וגו׳ בניהם ואחיהם הלוים.
ויעמוד ישוע – עמדו ואמרו שירה ביחד סביב עושי מלאכ׳ יסוד הבית.
And Jeshua...stood They stood and recited the song together around the ones who did the work of the foundation of the Temple.
ואחיו – חבריו ורעיו.
לנצח – ענינו נגישה וכפיה והיא מלשון נצחון והתגברות.
לנצח על עושה המלאכה – לנגוש עליהם לבל ירפו ידיהם מן המלאכה.
בני חנדד וגו׳ – גם הם היו נוגשים על עושי המלאכה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

בני יהודה – אמר זה להבדיל כי גם מבני חנדד היה מי ששמו קדמיאל כמ״ש נחמיה י׳ י׳, ״לנצח״ הוא להשגיח על עושה המלאכה, כי על נצוח השיר היו משתתפים כל הלוים כמ״ש בפסוק הקודם:
בני יהודה – נראה שאיש מן בני הלוים היה ששמו יהודה כמו חנדד שאחריו.
עשה – היה ראוי להיות עשוי.
ילקוט שמעונימיוחס לרש״ימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(י) וְיִסְּד֥וּ הַבֹּנִ֖ים אֶת⁠־הֵיכַ֣ל יְהֹוָ֑הי״י֑ וַיַּעֲמִ֩ידוּ֩ הַכֹּהֲנִ֨ים מְלֻבָּשִׁ֜ים בַּחֲצֹֽצְר֗וֹת וְהַלְוִיִּ֤ם בְּנֵֽי⁠־אָסָף֙ בַּֽמְצִלְתַּ֔יִם לְהַלֵּל֙ אֶת⁠־יְהֹוָ֔הי״י֔ עַל⁠־יְדֵ֖י דָּוִ֥יד מֶֽלֶךְ⁠־יִשְׂרָאֵֽל׃
When the builders laid the foundation of the temple of Hashem, they set the priests in their clothing with trumpets, and the Levites the sons of Asaph with cymbals, to praise Hashem, after the order of David king of Israel.
מיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םעודהכל
ויסדו – משקל חזק מן יסוד כמו ויסדו טירותיהם כן וישבו מן ישב ויסדו מן יסד, ומשמעותן ויסדו וישבו, במשקל חזק בשתי יודי״ן אחת פעולה וא׳ של יסוד ופתרונן היו מייסדים מיישבים.
ויסדו הבונים – והבונים מייסדים את יסוד היכל י״י, בשעה שהיו מנצחים בשירתם והעמידו הכהנים מלובשים בגדי כבוד וחצוצרו׳ בידיהם לתקוע בהם.
והלוים בני אסף – היו משוררים.
במצלתים – כמו צלצלי שמע (תהלים ק״נ:ה׳), כלי שיר הם.
על ידי דוד – שהיו מנצחים ומשוררים שירות והודיות של דוד מלך ישראל.
And...laid the foundation וְיִסְדוּ This is the strong conjugation of יְסוֹד, like (Ezek. 25:4): "and they will settle (וְיִשְּׁבוּ) their palaces.⁠" Just as וְיִשְּׁבוּ is derived from ישּׁב so is וְיִסְדוּ derived from יסד, and their meaning is, וְיִסְדוּ וְיִשְּׁבוּ in the intensive conjugation with two "yud"s, one for the [continuous] action and one for the radical, and their meaning is that they were laying the foundation, they were settling.
And the builders laid the foundation And the builders were laying the foundation [see above] of the Temple of the Lord at the time [that] they were harmonizing in their song, and they stationed the priests attired with elegant garments with trumpets in their hands to sound them.
and the Levites the sons of Asaph were the singers.
with cymbals Heb. בַּמְצִלְתַּיִם, like (Ps. 150:9): "with loud sounding cymbals (בְּצִלְצְלֵי שָּׁמַע).⁠" They are musical instruments.
through David for they were harmonizing and singing songs of David, the king of Israel.
ויעמידו הכהנים מלובשים בחצוצרות והלוים בני אסף במצלתים. כמו בצלצלים.
להלל לי״י על ידי דוד מלך ישראל – על ידי שירי דוד ונבואתו ככתוב הללוהו בצלצלי שמע (תהלים ק״נ:ה׳) וכת׳ ויענו בהלל ובהודות הודו לי״י כי טוב.
התועלת הרביעי הוא להודיע שהוא ראוי להלל י״י ית׳ ולתת לו תודה על כל הטובה ולזה ספר שאחר שיסדו הבונים את ההיכל הללו י״י ית׳ ונתנו לו תודה.
במצלתים – הבי״ת בפתח עפ״ה וחברו אסף הרא״ש (בד״ה א׳ י״ו) ובשניהם הב׳ סמוכה במאריך והמ״ם קלה בס״ס.
להלל את ה׳ – בדפוס ישן להלל אל ה׳ וטעות הוא.
במצלתים – עשוי הוא משני כלי נחושת להשמיע קול גדול בהקשתן זה בזה וכן בצלצלי שמע (תהלים ק״נ:ה׳).
מלובשים – בבגדי כבוד ובידם החצוצרות.
על ידי דוד – בההלול האמור ע״י דוד.
מלובשים – בבגדי כבוד, כן פירש״י, וזה לדעת הרמב״ם פ״ח מה׳ כלי המקדש שלא הותר לכהנים ללבוש בגדי כהונה שלא בשעת עבודה, אבל לשטת הראב״ד שם יל״פ שהיו מלובשים בבגדי כהונה, וגם להרמב״ם י״ל שלבשו בגדי כהונה לצורך עבודת התמיד ולהפך בצינורא, והיו מותרים לילך בו כל היום כמ״ש בחבורי ארצות החיים [סימן י״ח] והכהנים לא היו תוקעים בחצוצרות רק בימי המועדות, כמ״ש הרמב״ם [ה׳ כה״מ פ״ג], והיה זה הוראת שעה שחשבוהו כמועד מפני רוב שמחתם, ״על ידי דויד״ בשירות ותשבחות שיסד דוד:
מיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהכל
 
(יא) וַֽ֠יַּעֲנ֠וּא בְּהַלֵּ֨ל וּבְהוֹדֹ֤ת לַֽיהֹוָה֙י״י֙ כִּ֣י ט֔וֹב כִּֽי⁠־לְעוֹלָ֥ם חַסְדּ֖וֹ עַל⁠־יִשְׂרָאֵ֑ל וְכׇל⁠־הָעָ֡ם הֵרִ֩יעוּ֩ תְרוּעָ֨הב גְדוֹלָ֤ה בְהַלֵּל֙ לַֽיהֹוָ֔הי״י֔ עַ֖ל הוּסַ֥ד בֵּית⁠־יְהֹוָֽהי״יֽ׃
They sang one to another in praising and giving thanks to Hashem: "For He is good, for His loving kindness endures forever toward Israel.⁠" All the people shouted with a great shout when they praised Hashem, because the foundation of the house of Hashem was laid.
א. וַֽ֠יַּעֲנ֠וּ ל=וַֽ֠יַּעֲנוּ בגעיה ימנית
ב. תְרוּעָ֨ה =ל?,ש1,ק-מ,ב1 (בטעם קדמא)
• בהקלדה גירסה 4.16 העירו על גירסה חריגה במילה הזאת, ובגירסה 4.20 שינו את הטעם; כוונתם כנראה שמיקומו של טעם הקדמא בסוף האות עי״ן בכתב⁠־היד נראה כמו פשטא (תְרוּעָ֙ה).
מיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
ויענו – לשון עניית זמר כמו ותען להם מרים (שמות ט״ו:כ״א).
ובהודות – ובהודיו׳.
כי טוב – להודות לי״י.
וכל העם – שאר עם ישראל.
על הוסד – כל השמחות הללו היו עושים על בנין היסוד אשר הוסד בבית י״י.
And they sang aloud Heb. וַיַעֲנוּ, an expression of raising the voice in song, like (Exod. 15:21): "And Miriam raised her voice in song to them.⁠"
and with thanks and with thanksgivings.
for it is good to give thanks to the Lord.
and the entire people the rest of the people of Israel.
because...was laid They acted with all these rejoicings because of the building of the foundation, which was laid in the House of the Lord.
על הוסד – על שנתיסד.
ויענו – ענין הרמת קול כמו וענו הלוים וגו׳ קול רם (דברים כ״ז:י״ד).
ויענו בהלל – הרימו קול בהלל וכו׳ לומר כי טוב להודות לה׳ כי לעולם מושך חסדו על ישראל.
על הוסד – כל השמחות הללו היו על אשר הניחו היסוד מבית ה׳.
ויענו בהלל ובהודות – ההילול הוא על שבח הבורא, וההודאה היא על הטובה, ומפרש בהלל ״כי טוב״ שזה ההילול שהוא טוב מצד עצמו, ובהודות ״כי לעולם חסדו על ישראל, והעם הריעו בהלל לה׳⁠ ⁠⁠״ ולא בהודאה כי רבים היו בוכים כמו שיאמר:
על – כי הוסר.
מיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(יב) אוְרַבִּ֡ים מֵהַכֹּהֲנִ֣ים וְהַלְוִיִּם֩ וְרָאשֵׁ֨י הָאָב֜וֹת הַזְּקֵנִ֗ים אֲשֶׁ֨ר רָא֜וּ אֶת⁠־הַבַּ֤יִת הָֽרִאשׁוֹן֙ בְּיׇסְד֔וֹ זֶ֤ה הַבַּ֙יִת֙ בְּעֵ֣ינֵיהֶ֔ם בֹּכִ֖ים בְּק֣וֹל גָּד֑וֹל וְרַבִּ֛ים בִּתְרוּעָ֥ה בְשִׂמְחָ֖ה לְהָרִ֥ים קֽוֹל׃
But many of the priests and Levites and heads of fathers' houses, the old men who had seen the first house, when the foundation of this house was laid before their eyes, wept with a loud voice; and many shouted aloud for joy.
א. ‹רווח› ל=פרשה סתומה
מיוחס לרש״ירלב״גמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
ביסדו – ביסוד שלו מן שם דבר של יוסד ומן יסד יאמר ביסדו, כמו מן חדש בחדשו מן קדש בקדשו.
זה הבית – כשהיו רואין בניין בית זה היו בוכין מתוך שהיו זוכרים אותו בניין גדול של בית ראשון.
ורבים – אשר לא ראו בניין בית ראשון היו שמחין ומריעין בשמחה בקול גדול מרוב שמחתן שיצאו מגלותן.
when its foundation was laid Heb. בְּיָסְדוֹ, with its foundation. With the noun of יוֹסֶד and from יסד, he says בְּיָסְדוֹ, like from חדֶשּׁ, בְּחָדְשּׁוֹ, and from קדֶשּׁ, בְּקָדְשּׁוֹ.
this Temple When they would see the building of this Temple, they would weep because they remembered the large building of the First Temple.
and many who had not seen the building of the First Temple, were rejoicing and shouting for joy with a loud voice, out of their great joy that they had emerged from their exile.
ביסדו זה הבית בעיניהם בוכים בקול גדול – ידמה שהיסוד הזה לא היה נעשה מאבנים גדולות כל כך כמו שהיה בבנין שלמה שהיו בשעור עשר אמות או שמנה אמות וזה כי לולא זה הנה לא היה הבדל בין יסוד זה הבית ליסוד הבית הראשון כי שיעור ההיכל היה מסכים לשיעורו הראשון.
את הבית הראשון – שבנה שלמה.
ביסדו – בעת יסדו הבית הזה.
בעיניהם – ר״ל והמה רואים.
בוכים – היו בוכים על כי היה קטן הרבה מן הבית הראשון.
ורבים – אשר לא ראו הבית הראשון הם היו מריעים בשמחה להרים קול גדול על שמחת הבנין.
(יב-יג) השאלות:
למה אמר שאין מכירים תרועת השמחה כי העם מריעים תרועה גדולה, שזה סותר את עצמו:
(יב) אשר ראו – מלת ראו נמשך גם למטה, ומלת בעיניהם נמשך גם למעלה, ושיעורו ״אשר ראו הבית הראשון [בעיניהם] וראו ביסדו זה הבית בעיניהם, היו בוכים״ כמ״ש [חגי׳ ב׳] מי בכם הנשאר אשר ראה את הבית הזה בכבודו הראשון ומה אתם רואים אותו עתה וכו׳.
ורבים בתרועה – י״ל עפמ״ש הרמב״ם בפ״א מה׳ תרומות מטעם שקדושת יהושע בטלה וקדושת עזרא לא בטלה, מפני שקדושת יהושע היה ע״י הכיבוש וכשנכבשה מהאויבים בטל הכיבוש ובטלה הקדושה, אבל קדושת עזרא שהיה ע״י חזקה לא בטלה, ורבים היו בוכים על שראו שבונים ברשות כורש וכפי פקודתו שגבל מדת הבנין וענינו כמ״ש [לקמן ו׳], ואם היו זוכים היה נעשה להם נס בימי עזרא כמו בימי יהושע בן נון כמ״ש חז״ל [ברכות ד׳] וע״ז בכו, ורבים שמחו עי״כ שבזה תהיה קדושתו עולמית ולא תתבטל, וז״ש.
ביסדו – בעמדו על יסידותיו, וחסרו מכאן תיבות. זה הבית היה קטן בעיניהם; אבל יש להניח שו״ו של ביסדו יתירה, והתיבה סמוכה לאחריה, בְּיַסֵד זה הבית השני.
מיוחס לרש״ירלב״גמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(יג) וְאֵ֣ין הָעָ֗ם מַכִּירִים֙ ק֚וֹל תְּרוּעַ֣ת הַשִּׂמְחָ֔ה לְק֖וֹל בְּכִ֣י הָעָ֑ם כִּ֣י הָעָ֗ם מְרִיעִים֙ תְּרוּעָ֣ה גְדוֹלָ֔ה וְהַקּ֥וֹל נִשְׁמַ֖ע עַד⁠־לְמֵרָחֽוֹק׃
And the people could not discern the noise of the shout of joy from the noise of the weeping of the people; for the people shouted with a loud shout, and the noise was heard afar off.
מיוחס לרש״ימצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
ואין העם מכירים – אותן השומעים לא היו מכירים קול תרועה של שמחה מפני קול בכי העם שהרי העם השמחים היו מריעים תרועה גדולה וקול הבכי נשמע יותר ויותר עד למרחוק.
And the people did not recognize Those listeners did not recognize the voice of the shout of joy, because of the voice of the people's weeping, for the rejoicing people were shouting with a great shout, and the voice of weeping was heard farther and farther away.
ואין העם מכירים – אותן השומעים לא היו מכירים קול תרועת השמחה מפני קול הבכי.
כי העם – עם כי העם השמחים היו מריעים תרועה גדולה אבל קול הבכי נשמע עד למרחוק ובטל קול השמחים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

ואין העם מכירים שקול תרועת השמחה – הוא בסבת ״קול בכי העם״, שמזה בעצמו שאלה בוכים על שהם בונים תחת רשות כורש ע״ז עצמו שמחו רבים המבינים התועלת הזה, זאת לא הכירו ההמון רק ״הריעו תרועה גדולה״, וזה דרך דרש. ובפשוט יאמר ששני הקולות בין קול השמחה בין קול הבכי לא הוכרו ע״י התרועות של השופרות שנשמע עד למרחוק והם החרישו את כל הקולות האחרים:
מכירים וגו׳ – מקרא מגומגם; ויש להניח שכוונתו לא היה מכירים קול הבוכים מחמת קול תרועת השמחה הנשמע עד למרחוק; ומן התימה שקרה לכהנים וגו׳ בשם העם שהוראתו ההמון ולא האצילים.
מיוחס לרש״ימצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×