×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
שמואל א א׳תנ״ך
א֣
אָ
(א) וַיְהִי֩ אִ֨ישׁ אֶחָ֜ד מִן⁠־הָרָמָתַ֛יִם צוֹפִ֖ים מֵהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם וּשְׁמ֡וֹ אֶ֠לְקָנָ֠ה בֶּן⁠־יְרֹחָ֧ם בֶּן⁠־אֱלִיה֛וּא בֶּן⁠־תֹּ֥חוּ בֶן⁠־צ֖וּף אֶפְרָתִֽי׃ (ב) וְלוֹ֙ שְׁתֵּ֣י נָשִׁ֔ים שֵׁ֤ם אַחַת֙ חַנָּ֔ה וְשֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖ית פְּנִנָּ֑ה וַיְהִ֤י לִפְנִנָּה֙ יְלָדִ֔ים וּלְחַנָּ֖ה אֵ֥ין יְלָדִֽים׃ (ג) וְעָלָה֩ הָאִ֨ישׁ הַה֤וּא מֵֽעִירוֹ֙ מִיָּמִ֣ים ׀ יָמִ֔ימָהא לְהִֽשְׁתַּחֲוֺ֧ת וְלִזְבֹּ֛חַ לַיהֹוָ֥הי״י֥ צְבָא֖וֹת בְּשִׁלֹ֑ה וְשָׁ֞ם שְׁנֵ֣י בְנֵֽי⁠־עֵלִ֗י חׇפְנִי֙ וּפִ֣נְחָ֔ס כֹּהֲנִ֖ים לַיהֹוָֽהי״יֽ׃ (ד) וַיְהִ֣י הַיּ֔וֹם וַיִּזְבַּ֖ח אֶלְקָנָ֑ה וְנָתַ֞ן לִפְנִנָּ֣ה אִשְׁתּ֗וֹ וּֽלְכׇל⁠־בָּנֶ֛יהָ וּבְנוֹתֶ֖יהָ מָנֽוֹת׃ (ה) וּלְחַנָּ֕ה יִתֵּ֛ן מָנָ֥ה אַחַ֖ת אַפָּ֑יִם כִּ֤י אֶת⁠־חַנָּה֙ אָהֵ֔ב וַיהֹוָ֖הי״י֖ סָגַ֥ר רַחְמָֽהּ׃ (ו) וְכִעֲסַ֤תָּה צָרָתָהּ֙ גַּם⁠־כַּ֔עַס בַּעֲב֖וּר הַרְּעִמָ֑הּ כִּֽי⁠־סָגַ֥ר יְהֹוָ֖הי״י֖ בְּעַ֥ד רַחְמָֽהּ׃ (ז) וְכֵ֨ן יַעֲשֶׂ֜ה שָׁנָ֣ה בְשָׁנָ֗ה מִדֵּ֤י עֲלֹתָהּ֙ בְּבֵ֣ית יְהֹוָ֔הי״י֔ כֵּ֖ן תַּכְעִסֶ֑נָּה וַתִּבְכֶּ֖ה וְלֹ֥א תֹאכַֽל׃ (ח) וַיֹּ֨אמֶר לָ֜הּ אֶלְקָנָ֣ה אִישָׁ֗הּ חַנָּה֙ לָ֣מֶה תִבְכִּ֗י וְלָ֙מֶה֙ לֹ֣א תֹֽאכְלִ֔י וְלָ֖מֶה יֵרַ֣ע לְבָבֵ֑ךְ הֲל֤וֹא אָֽנֹכִי֙ ט֣וֹב לָ֔ךְ מֵעֲשָׂרָ֖ה בָּנִֽים׃ (ט) וַתָּ֣קׇם חַנָּ֔ה אַחֲרֵ֛י אׇכְלָ֥הֿ בְשִׁלֹ֖ה וְאַחֲרֵ֣י שָׁתֹ֑ה וְעֵלִ֣י הַכֹּהֵ֗ן יֹשֵׁב֙ עַל⁠־הַכִּסֵּ֔א עַל⁠־מְזוּזַ֖ת הֵיכַ֥ל יְהֹוָֽהי״יֽ׃ (י) וְהִ֖יא מָ֣רַת נָ֑פֶשׁ וַתִּתְפַּלֵּ֥ל עַל⁠־יְהֹוָ֖הי״י֖ וּבָכֹ֥ה תִבְכֶּֽה׃ (יא) וַתִּדֹּ֨ר נֶ֜דֶר וַתֹּאמַ֗ר יְהֹוָ֨הי״י֨ צְבָא֜וֹת אִם⁠־רָאֹ֥ה תִרְאֶ֣ה׀ בׇּעֳנִ֣י אֲמָתֶ֗ךָ וּזְכַרְתַּ֙נִי֙ וְלֹא⁠־תִשְׁכַּ֣ח אֶת⁠־אֲמָתֶ֔ךָ וְנָתַתָּ֥ה לַאֲמָתְךָ֖ זֶ֣רַע אֲנָשִׁ֑ים וּנְתַתִּ֤יו לַֽיהֹוָה֙י״י֙ כׇּל⁠־יְמֵ֣י חַיָּ֔יו וּמוֹרָ֖ה לֹא⁠־יַעֲלֶ֥ה עַל⁠־רֹאשֽׁוֹ׃ (יב) וְהָיָה֙ כִּ֣י הִרְבְּתָ֔ה לְהִתְפַּלֵּ֖ל לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑הי״י֑ וְעֵלִ֖י שֹׁמֵ֥ר אֶת⁠־פִּֽיהָ׃ (יג) וְחַנָּ֗ה הִ֚יא מְדַבֶּ֣רֶת עַל⁠־לִבָּ֔הּ רַ֚ק שְׂפָתֶ֣יהָ נָּע֔וֹת וְקוֹלָ֖הּ לֹ֣א יִשָּׁמֵ֑עַ וַיַּחְשְׁבֶ֥הָ עֵלִ֖י לְשִׁכֹּרָֽה׃ (יד) וַיֹּ֤אמֶר אֵלֶ֙יהָ֙ עֵלִ֔י עַד⁠־מָתַ֖י תִּשְׁתַּכָּרִ֑ין הָסִ֥ירִי אֶת⁠־יֵינֵ֖ךְ מֵעָלָֽיִךְ׃ (טו) וַתַּ֨עַן חַנָּ֤ה וַתֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אֲדֹנִ֔י אִשָּׁ֤ה קְשַׁת⁠־ר֙וּחַ֙ אָנֹ֔כִי וְיַ֥יִן וְשֵׁכָ֖ר לֹ֣א שָׁתִ֑יתִי וָאֶשְׁפֹּ֥ךְ אֶת⁠־נַפְשִׁ֖י לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽהי״יֽ׃ (טז) אַל⁠־תִּתֵּן֙ אֶת⁠־אֲמָ֣תְךָ֔ לִפְנֵ֖י בַּת⁠־בְּלִיָּ֑עַל כִּֽי⁠־מֵרֹ֥ב שִׂיחִ֛י וְכַעְסִ֖י דִּבַּ֥רְתִּי עַד⁠־הֵֽנָּה׃ (יז) וַיַּ֧עַן עֵלִ֛י וַיֹּ֖אמֶר לְכִ֣י לְשָׁל֑וֹם וֵאלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל יִתֵּן֙ אֶת⁠־שֵׁ֣לָתֵ֔ךְ אֲשֶׁ֥ר שָׁאַ֖לְתְּ מֵעִמּֽוֹ׃ (יח) וַתֹּ֕אמֶר תִּמְצָ֧א שִׁפְחָתְךָ֛ חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ וַתֵּ֨לֶךְ הָאִשָּׁ֤ה לְדַרְכָּהּ֙ וַתֹּאכַ֔ל וּפָנֶ֥יהָ לֹא⁠־הָֽיוּ⁠־לָ֖הּ עֽוֹד׃ (יט) וַיַּשְׁכִּ֣מוּ בַבֹּ֗קֶר וַיִּֽשְׁתַּחֲווּ֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔הי״י֔ וַיָּשֻׁ֛בוּ וַיָּבֹ֥אוּ אֶל⁠־בֵּיתָ֖ם הָרָמָ֑תָה וַיֵּ֤דַע אֶלְקָנָה֙ אֶת⁠־חַנָּ֣ה אִשְׁתּ֔וֹ וַֽיִּזְכְּרֶ֖הָ יְהֹוָֽהי״יֽ׃ (כ) וַֽיְהִי֙ לִתְקֻפ֣וֹת הַיָּמִ֔ים וַתַּ֥הַר חַנָּ֖ה וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן וַתִּקְרָ֤א אֶת⁠־שְׁמוֹ֙ שְׁמוּאֵ֔ל כִּ֥י מֵיְהֹוָ֖הי״י֖ שְׁאִלְתִּֽיו׃ (כא) וַיַּ֛עַל הָאִ֥ישׁ אֶלְקָנָ֖ה וְכׇל⁠־בֵּית֑וֹ לִזְבֹּ֧חַ לַיהֹוָ֛הי״י֛ אֶת⁠־זֶ֥בַח הַיָּמִ֖ים וְאֶת⁠־נִדְרֽוֹ׃ (כב) וְחַנָּ֖ה לֹ֣א עָלָ֑תָה כִּֽי⁠־אָמְרָ֣ה לְאִישָׁ֗הּ עַ֣ד יִגָּמֵ֤ל הַנַּ֙עַר֙ וַהֲבִאֹתִ֗יו וְנִרְאָה֙ אֶת⁠־פְּנֵ֣י יְהֹוָ֔הי״י֔ וְיָ֥שַׁב שָׁ֖ם עַד⁠־עוֹלָֽם׃ (כג) וַיֹּ֣אמֶר לָהּ֩ אֶלְקָנָ֨ה אִישָׁ֜הּ עֲשִׂ֧י הַטּ֣וֹב בְּעֵינַ֗יִךְ שְׁבִי֙ עַד⁠־גׇּמְלֵ֣ךְ אֹת֔וֹ אַ֛ךְ יָקֵ֥ם יְהֹוָ֖הי״י֖ אֶת⁠־דְּבָר֑וֹ וַתֵּ֤שֶׁב הָֽאִשָּׁה֙ וַתֵּ֣ינֶק אֶת⁠־בְּנָ֔הּ עַד⁠־גׇּמְלָ֖הּב אֹתֽוֹ׃ (כד) וַתַּעֲלֵ֨הוּ עִמָּ֜הּ כַּאֲשֶׁ֣ר גְּמָלַ֗תּוּ בְּפָרִ֤ים שְׁלֹשָׁה֙ וְאֵיפָ֨ה אַחַ֥ת קֶ֙מַח֙ וְנֵ֣בֶל יַ֔יִן וַתְּבִאֵ֥הוּ בֵית⁠־יְהֹוָ֖הי״י֖ שִׁל֑וֹ וְהַנַּ֖עַר נָֽעַר׃ (כה) וַֽיִּשְׁחֲט֖וּ אֶת⁠־הַפָּ֑ר וַיָּבִ֥אוּ אֶת⁠־הַנַּ֖עַר אֶל⁠־עֵלִֽי׃ (כו) וַתֹּ֙אמֶר֙ בִּ֣י אֲדֹנִ֔י חֵ֥י נַפְשְׁךָ֖ אֲדֹנִ֑י אֲנִ֣י הָאִשָּׁ֗ה הַנִּצֶּ֤בֶת עִמְּכָה֙ בָּזֶ֔ה לְהִתְפַּלֵּ֖ל אֶל⁠־יְהֹוָֽהי״יֽ׃ (כז) אֶל⁠־הַנַּ֥עַר הַזֶּ֖ה הִתְפַּלָּ֑לְתִּי וַיִּתֵּ֨ן יְהֹוָ֥הי״י֥ לִי֙ אֶת⁠־שְׁאֵ֣לָתִ֔י אֲשֶׁ֥ר שָׁאַ֖לְתִּי מֵעִמּֽוֹ׃ (כח) וְגַ֣ם אָנֹכִ֗י הִשְׁאִלְתִּ֙הוּ֙ לַֽיהֹוָ֔הי״י֔ כׇּל⁠־הַיָּמִים֙ אֲשֶׁ֣ר הָיָ֔ה ה֥וּא שָׁא֖וּל לַיהֹוָ֑הי״י֑ וַיִּשְׁתַּ֥חוּ שָׁ֖ם לַֽיהֹוָֽהי״יֽ׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א מִיָּמִ֣ים ׀ יָמִ֔ימָה =א?,ל,ק וברשימת הפסקים (וכן אצל ברויאר ומג״ה ובקורן בניגוד לדפוסים הרגילים)
• ברויאר ציין ספק לגבי קיומו של קו הפסיק, ובאמת קשה להבחין בו בכתר בגלל הצפיפות בין שתי התיבות וטשטוש באזור אות יו״ד, וייתכן שהוא צמוד למ״ם סופית.
ב עַד⁠־גׇּמְלָ֖הּ
• מ״מ=עַד⁠־גָמְלָ֖הּ (חסר דגש בגימ״ל)
E/ע
הערותNotes
(א) ויהי איש אחד מן הרמתים צופים – כבר כתבנו בתחילת ספר יהושע כי הוי״ו תמצא בלשון הקדש בתחילת הדברים מנהג, וכן לשון ישמעאל, ודקדוק מלת יהי כתבנו שם ג״כ.
מן הרמתים – כתבו רבותינו ז״ל: שתי רמות הם שצופות זו את זו. וא״כ ששתי רמות הם, והמלה מוכיחה כן שהיא בלשון שנים, יהיה פירוש מן הרמתים – מאחת משתי רמות, כמו: ויקבר בערי גלעד (שופטים י״ב:ז׳), בשתים תתחתן בי (שמואל א י״ח:כ״א), והדומים להם.
וטעם צופים – על הרמתים כמו שפירשנו.
ויש לפרש צופים – נביאים, ומן שזכר עומד במקום שנים, כאלו אמר: מן צופים, כלומר ממשפחת צופים. וכן תרגם יונתן: מתלמידי נביאיא, כי הנביא יקרא צופה, כמו: צופה נתתיך (יחזקאל ג׳:י״ז). וזהו פירוש הנכון, כי ממשפחת נביאים היה, כי מבני קרח היה, כמו שמפורש יחסו בדברי הימים: ובני קרח נביאים היו והם אסיר ואלקנה ואביאסף (שמות ו׳:כ״ד), ואלקנה אבי שמואל היה מבני בניו של אלקנה בן קרח.
מהר אפרים – לוי היה, והיה גר בארץ אפרים. ואפשר כי לטעם זה נסמך מעשה פלגש בגבעה לסיפור הזה בדבר אלקנה ותולדות שמואל, שגם הוא לוי הי׳ והיה גר בירכתי הר אפרים, ומסבתו באה רעה גדולה לישראל, ומסבת זה באה טובה גדולה לישראל. ושמואל בנו החזיר ישראל לדרך טובה.
אפרתי – על שני פנים נאמר: האחד מיוחס על השבט, על מי שהוא משבט אפרים או על מי שהוא גר בארץ אפרים, כמו: האפרתי אתה (שופטים י״ב:ה׳), והאחד מיוחס למקום הנקרא בית לחם אפרת, כמו: ודוד בן איש אפרתי (שמואל א י״ז:י״ב), מחלון וכליון אפרתים (רות א׳:ב׳). וזה הוא מיוחס אל הר אפרים, כמו שאמר: מהר אפרים, ולכך קראו: אפרתי, כי לא נוכל לפרש שהיה אפרתי מיוחס לשבט אפרים כי לוי היה. אם כן מה שאמר: אפרתי, שהיה מהר אפרים.
ויש לתמוה אחר שאמר: מהר אפרים, למה אמר: אפרתי אחר כן? ואפשר שאמר גם כן לפי שהוא ואבותיו היו גרים שם, ועל צוף אמר: אפרתי, לא על אלקנה, כי על אלקנה כבר פירש: מהר אפרים. זהו נכון לפי הפשט. ומה שאמר כי הוא ואבותיו היו גרים בהר אפרים נראה כי נחלתם היתה שם, כי מבני קהת היו, ובני קהת להם ערים בהר אפרים, כמו שאמר בספר יהושע: ולמשפחות בני קהת הלוים וגו׳ (יהושע כ״א:כ׳), את שכם ואת מגרשיה בהר אפרים (יהושע כ״א:כ״א).
ובדרש: מפרש אותו לשון גדולה וחשיבות.
אפרתי – אמר רבי יהושע בן לוי: פלאטיני.
ויונתן תרגם אפרתי – גברא פליג חולק בקודשיא בטורא דבית אפרים.
(ג) ועלה – כן היה עושה בכל שנה ושנה, שהיה עולה לשילה לזבוח.
ומה שאמר: מעירו – לומר שהיה מזרז בני עירו לעלות.
ובדרש: לא בדרך שהיה עולה בשנה זו היה עולה בשנה אחרת, אלא בכל שנה היה עולה בדרך אחרת בשביל להשמיע את ישראל ולהעלות אותן לשילה.
מימים ימימה – משנה לשנה, כמו: ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה (שמות י״ג:י׳). או פי׳: ממועד למועד, וכן תרגם יונתן: מזמן מועד למועד.
להשתחוות ולזבוח – להתפלל לפני י״י ולזבוח שם זבח המועד.
ובדרש: ר׳ אלעא בשם רבי יצחק: שקולה תפילה כנגד הקרבנות, שנאמר: להשתחוות ולזבוח. ורבנן אמרי: חביבה תפילה יותר מכל הקרבנות, דכתיב להשתחוות, ואחר כך לזבוח.
ושם שני בני עלי – זכרם על הזבחים לפי מה שעתיד לזכור עליהם מה שהיו עושים בקרבנות.
(ד) ויהי היום – יום מועד, וכן תרגם יונתן: יומא דמועדא.
ובדרש: ר׳ יהושע בן לוי אומר זה יומא של עצרת.
ונתן לפנינה – מן השלמים שהיה זובח.
(ה) ולחנה יתן – כמו: נתן, כמו אז יבנה יהושע (יהושע ח׳:ל׳), אז יבדיל משה (דברים ד׳:מ״א), והדומים להם.
מנה אחת אפים – מנה אחת נכבדת להשיב אפה וכעסה, וכן ארך אפים (שמות ל״ד:ו׳) ארך – כעס.
ויונתן תרגם: חולק חד בחיר, ר״ל: מנה הראויה להתקבל בסבר פנים יפות.
ובדרש: מהו אפים? בנפילת אפים, בסבר פנים יפות. אפים – כנגד פנינה וילדיה.
ואדוני אבי ז״ל פי׳ אפים – כעס, כלומר בכעס היה נותן לה מנה אחת לבד, לפי שהש״י סגר את רחמה ולא היו לה בנים שיתן לה מנות כמו לבני פנינה. היה לו כעס ועצב בזה לפי שהיה אוהב חנה, והיה מתאוה להיות לו ממנה בנים.
וי״י סגר את רחמה – תרגם יונתן: מן קדם י״י איתמנע לה ולד.
(ו) צרתה – פנינה שהיתה צרה לה. וכן כל שתי נשים לאיש אחד נקראות צרות לפי שהן אויבות זו לזו ברוב, וכן במשנה: פוטרות צרותיהן.
גם כעס – כעס אחר כעס. היתה אומרת לה דברים של כעס לפי שלא היו לה בנים.
ובדרש: מכעסת וחוזרת ומכעסת. מה היתה אומרת לה: זבנת לבריך רבה סודר, או לתניינא חלוק.
בעבור הרעימה – מן: רעמו פנים (יחזקאל כ״ז:ל״ה) – ענין זעף. ורי״ש הרעימה דגושה שלא כמשפט, ובא כן לחזק קריאת הרי״ש כמו קוף ונתקנוהו מן העיר (שופטים כ׳:ל״ב) וזולתו מן הדגושים, לתפארת הקריאה.
ויונתן תרגם: הרעימ׳ לאקניות׳, כלומר שתהא לה קנאה ממנה היתה אומרת בפניה דברים של גידולי בנים וכיוצא בהם, כדי שתהא לה קנאה ויכאב לבה.
בעד רחמה – על רחמה, כמו: בעד השלח יפולו (יואל ב׳:ח׳), וכפר בעדו (ויקרא ט״ז:ו׳).
(ז) וכן יעשה – אלקנה היה עושה כן שנה בשנה לעלות בית י״י עם ביתו, ופנינה ג״כ היתה מכעיסה חנה בכל פעם מדי עלותה בית י״י, כי בדבר המנות היתה מכעסת אותה שהיו לה ולבניה מנות, ולחנה לא היתה אלא מנה אחת לפי שלא היו לה בנים שיקחו מנות. (ח) הלא אנכי – כתרגומו: הלא רעותי טבא ליך, כלומר רצוני אליך ואהבתי אותך טוב לך מעשרה בנים.
וי״מ: אנכי טוב לך – יותר ממה שאני טוב לעשרה בנים שיש לי מפנינה, כלומר יותר אני אוהב אותך ממה שאני אוהב את בני. ואמרו כי עשרה בנים היו לפנינה. ולפירושנו יהיה טעם עשרה דרך כלל חשבון, כמו: ואפו עשר נשים (ויקרא כ״ו:כ״ו), מעשרה שליטים (קהלת ז׳:י״ט), שבע כחטאתיכם (ויקרא כ״ו:כ״א), שבע יפול צדיק (משלי כ״ד:ט״ז), והדומים להם.
(ט) אכלה – מקור בתוספת ה״א, ואין הה״א לנקבה כי איננה מפיק. וכן שתה מקור. ופירוש: אחרי שאכלו ושתו.
ואפשר כי חנה גם כן אכלה, אף על פי שאמר: ותבכה ולא תאכל (שמואל א א׳:ז׳), אפשר כי אחר שאמר לה בעלה: ולמה לא תאכלי (שמואל א א׳:ח׳) ופצר בה, אכלה מעט.
ובעל הדרש אמר: שתה, ולא שתתה, לא דקדק.
ועלי הכהן ישב על הכסא על מזוזת היכל י״י – פירוש: סמוך למזוזות, כי המזוזות הם לחיי השערים לא המפתן. וכן: ועליו מטה מנשה (במדבר ב׳:כ׳) – סמוך לו, וזבחת עליו (שמות כ׳:כ׳) – סמוך לו. וכן תרגם יונתן: בסטר סיפא דהיכלא די״י.
ויש מרבותינו ז״ל שאמרו כי אין ישיבה בעזרה אפילו למלכי בית דוד, אלא לכהן גדול, שנאמר: ועלי הכהן יושב על הכסא על מזוזת, אבל: ויבא דוד וישב לפני י״י (שמואל ב ז׳:י״ח) פירשוהו שישב עצמו לתפלה. ודרשו רבותינו ישב שהוא חסר וי״ו, ואמרו: ישב כתיב מלמד שבאותו היום מינוהו כהן גדול.
(י) ותתפלל על י״י – כמו אל י״י, וכן: ונתן הספר על {אשר לא}⁠א יודע ספר (ישעיהו כ״ט:י״א-י״ב) – כמו: אל יודע ספר, על שפן (מלכים ב כ״ב:ח׳) – כמו אל שפן. (יא) ותדור נדר – אני תמה איך חל נדרה על בנה שיהיה נזיר, ועוד שלא היה בעולם ואיך חל הנדר עליו, ואפילו היה בעולם, הרי אמרו: האיש מדיר את בנו בנזיר ואין האשה מדרת את בנה בנזיר. ואפילו באיש לא מצאו בו טעם, אלא אמרו הלכה היא בנזיר. ואם תאמר כי אלקנה עשה הנדר גם כן אחרי ששמע מאשתו, זה לא ראינו, והיאך הניח הפסוק לספור עיקר הנדר, וכתב נדר חנה שאינו נדר, זה רחוק. ויותר אני תמיה, איך לא דברו רבותינו ז״ל בזה הדבר, כי לא מצאתי בדבריהם בזה שום דבר, לא במדרש ולא בתלמוד.
י״י צבאות – דרשו רבותינו ז״ל: לפי שלא מצאנו עד הנה אדם שקראו י״י צבאות, כי מה שאמ׳ למעלה: לי״י צבאות בשילה (שמואל א א׳:ג׳) הוא סיפור דברים ממחבר הספר, לפיכך אמרו: למה נתיחד כאן בשם הזה? אמרה חנה לפני הקב״ה: שני צבאות בראת בעולמך, העליונים לא פרים ולא רבים ולא מתים, התחתונים פרים ורבים ומתים. אם מן התחתונים אני, אהיה פרה ורבה, אם מן העליונים אני, אהיה בחיים ולא אמות.
ועוד אמרו רבותינו ז״ל: אמר רב: פעמי רגלים היו עולים, אמרה חנה לפני הקב״ה: רבון העולמים מכל אוכלוסין שיש לפניך אין אתה פוקדני באחד מהן.
אם ראה תראה – דרשו מפני הכפל, ואין צריך כי כן מנהג הלשון לצרף המקור עם הפעלים, כמו: אם שמוע תשמעון (ירמיהו י״ז:כ״ד), ואמר כי לחזק הדבר הוא זה הצירוף. והם ז״ל דרשו בו: אם ראה מוטב, ואם לאו תראה אני מקנאה לאלקנה בעלי, ואני יולדת, כמו שכתבת בתורתך: ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא וגו׳ (במדבר ה׳:כ״ח).
בעני אמתך – שלשה יש בפסוק, כמו: אלה תולדות נח (בראשית ו׳:ט׳), וישראל (במדבר ח׳:י״ט) – חמשה בפסוק, כי כן דרך המקראות לצחות.
ודרשו בו: אמרה חנה: שלש מצות נצטותה האשה, ולא עברתי על אחת מהן.
וזכרתני ולא תשכח את אמתך – הכפל לחזק התפלה והבקשה, וכן: זכור את אשר עשה לך עמלק, לא תשכח (דברים כ״ה:י״ז-י״ט) – לחזק המצוה.
ודרשו רבותינו ז״ל: וזכרתני – בזכרים, ולא תשכח את אמתך – בנקבות.
זרע אנשים – פי׳ זכרים, ומה שאמר: ומורה לא יעלה על ראשו מוכיח כי על זכרים אמרה, כי לא יאמר זה על הנקבות.
ויונתן תרגם: בר בגו בני אנשא.
ובדרש: זרע אנשים – שלא יהו פניהם דומים לא לקוף ולא לסריס, ד״א זרע אנשים – חכמים, כמא דאת אמר: אנשים חכמים ונבונים (דברים א׳:י״ג), אנשים – נביאים, כד״א: וישארו שני אנשים (במדבר י״א:כ״ו). ועוד אמרו: זרע ששקול כשני אנשים, ומאי נינהו? משה ואהרן, שנא׳: משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו (תהלים צ״ט:ו׳).
ונתתיו לי״י – שיהיה נזיר קדש לי״י.
ויונתן תרגם: ואמסריניה דיהא משמש קדם י״י, ואם כן לדבריו מה נתנה לו חנה, והלא כל הלוים לי״י נתונים? נוכל לפרש כי שאר הלוים היו באין לעבודת י״י מבן עשרים וחמש שנה, והיא נתנה אותו לי״י כל ימיו.
ובדרש: אמרו לה לחנה: למה את מבקשת זרע אנשים חכמים, זרע אנשים נביאים? אמרה להם שיהא ראוי לתתו לי״י, וזהו: ונתתיו לי״י.
ומורה – תער, כמו: ומורה לא יעלה על ראשו (שופטים י״ג:ה׳) דשמשון.
ויונתן תרגם של שמשון: ומספר, ותרגם זה: ומרות אנש לא תהא עלוהי, ועניינו לפי דעתו כמו באל״ף.
ובדברי רבותינו ז״ל מחלוקת בזה, ר׳ נהוראי אומר: נזיר היה שמואל, שנאמ׳: ומורה לא יעלה על ראשו, מה מורה האמורה בשמשון נזיר, אף מורה האמורה בשמואל נזיר. אמר ר׳ יוסי: אין מורה אלא של בשר ודם. אמר לו ר׳ נהוראי: והלא כתיב: ושמע שאול והרגני (שמואל א ט״ז:ב׳), הרי שכבר היה עליו מורא של בשר ודם. אמר רב יוסף: כמאן מתרגמי׳ ומרות אנש לא תהא עלוהי? כמאן – כרבי יוסי.
ובדרש מפ׳ למה נקרא תער מורה? א״ר אמי: לא תבא שמה יראת שמיר ושית (ישעיהו ז׳:כ״ה), מה הדין מורה לא מדחיל אלא מן פרזלא, אף הדין שערא לא מדחיל אלא מן פרזלא.
(יב) והיה כי הרבתה – בדרש: ר״ש בשם רבי חלפתא ובשם ר״מ: מכאן, כל המרבה בתפילה נענה. מחלפא שטתיה דר״מ: תמן אמר רבי אבהו בריה דרב פפי ור׳ יהושע דסכנין בשם דרבי לוי בשם ר׳ מאיר: בכל עצב יהיה מותר ודבר שפתים אך למחסור (משלי י״ד:כ״ג), חנה על ידי שהרבתה בתפלה קצרה ימיו של שמואל, שנאמר: וישב שם עד עולם (שמואל א א׳:כ״ב), ואין עולם של לוים אלא חמשים שנה, דכתיב: ומבן חמשים שנה וגו׳ (במדבר ח׳:כ״ה). והא אינון נ״ב? אמר ר׳ יוסי בר בון: תרתי שגמלתו.
שומר את פיה – היה שומר ומעיין את פיה מה היתה זאת התפלה הארוכה, לא ישמע קולה רק שפתיה נעות (שמואל א א׳:י״ג), לפיכך היה חושב אותה שהיא שכורה.
ותרגם יונתן שומר כמו: ממתין, כמו: שמר את הדבר (בראשית ל״ז:י״א), לא תשמר על חטאתי (איוב י״ד:ט״ז). ופירוש את פיה כמו: מאמרה ודבריה, וכן תרגם יונתן: ועלי אוריך לה עד דתפסוק.
(יג) מדברת על לבה – כתרגומו: היא מצליא בלבה, כלומר שהיתה מכוונת את לבה בתפלתה. (יד) עד מתי תשתכרין – עד מתי תראי עצמך כאילו את שכורה, שאת מתנועעת בשפתי פיך, ואין דבריך נשמעין.
הסירי את יינך – והתפקחי כי את נראת כשכורה, ואין את עושה כשאר המתפללין שאומרים בקשתם בדרך שתוכל לשמוע, ואף ע״פ שלפעמים המתפלל אומר דבריו בחשאי קצת, אפילו הכי צועק ומתפלל במקצת דבריו. גם כן ואת הרבית כל כך להתפלל, ולא נשמע קולך ומתוך זה נר׳ כי שכורה את.
ויונתן תרגם: עד אימתי את משתטיא, הלא תפיגין ית חמריך מניך.
(טו) לא אדני – אינני שכורה כמו שתחשוב, אלא אשה קשת רוח אנכי – רוחי קשה עלי מרוב צרתי.
וסמיכות קשת רוח – כסמיכות: נובלת עליה (ישעיהו א׳:ל׳), מגלחי זקן (ירמיהו מ״א:ה׳), קרועי בגדים (שמואל ב י״ג:ל״א), והדומים להם.
ויין ושכר – כתרגומו: חמר חדת ועתיק, וכן אומר בדרש: יין זה חדש, שכר זה ישן.
ויתכן לפרש: שכר – הנעשה מהפירות.
ואשפוך את נפשי – ברוב התפלה, כאילו שפכה נפשה, כמו: שפכו לפניו לבבכם (תהלים ס״ב:ט׳).
ויונתן תרגם: ואמרית עולבן נפשי בצלו קדם י״י.
(טז) לפני בת בליעל – לפני י״י, כבת בליעל. כלומר: אל תחשוב שאעמוד שכורה לפני י״י ית׳ כבת רשע.
ויונתן תרגם: לא תכלים ית אמתך קדם בת רשיעא. נראה מדבריו כי בת בליעל אמרה על פנינה צרתה, ואמרה לו: לא תכלימני בפניה כי היא תשמח לאידי, והיא מכעיסה אותי. ופירוש: אל תתן – אל תתנני בזה הדבר הרע, אל תכלימני בו לפני זאת האשה בת בליעל. ונכון הוא הפירוש.
כי מרוב שיחי וכעסי – כתרגומו: ארי מסגי אקניותי וארגיזותי אורכית בצלו עד כען, כלומר מרוב שיש לי לשוח לפני האל הקנאות שמקנאה אותי צרתי ומכעיסה אותי, דברתי לפני י״י ית׳ עד הנה.
(יז) יתן י״י את שלתך – חסר האל״ף, והוטלה תנועתה על השי״ן, כי משפטו: שאלתך. ופי׳ דרך תפלה, או אמר לה כך דרך נבואה, כי נביא היה, ואמר לה לכי לשלום – כי אלהי ישראל יתן את שאלתך. לפיכך הטיבה את לבה ואכלה, כי קותה לדברי הנביא, ואמרה לו: תמצא שפחתך חן בעיניך (שמואל א א׳:י״ח) על דרך: אמצא חן בעיניך אדוני כי נחמתני (רות ב׳:י״ג). ולפי׳ הראשון יהיה פי׳: תמצא שפחתך חן בעיניך (שמואל א א׳:י״ח) שתתפלל עלי עוד, ולפיכך הטיבה את לבה ואכלה כי חשבה כי תפלת עלי תועיל לה.
ובדרש נראה: כי דרך נבואה אמר לה לכי לשלום, אמר לה: הדין שלמא מן דידי ברם שלמיך מן ברייך.
ואלהי ישראל יתן את שלתך – שלתך כתיב. אמר לה: הבן הזה שאתה עתידה להעמיד הרבה שלל עתיד הוא לשלול מן התורה.
(יח) לדרכה – הלכה לה לביתה ואכלה, נראה שלא אכלה עם בעלה, או אפשר כי אכלה מעט בהפצר בעלה ועכשיו הטיבה את לבה ואכלה.
ובדרש: מהו לדרכה? שפירסה נדה, כמו: כי דרך נשים לי (בראשית ל״א:ל״ה).
ופניה – פניה הרעים לא היו לה עוד. וכן תרגם יונתן: ואפין בישין.
(כ) לתקופות הימים – ימי העבור, כתרגומו: לזמן משלם יומיא.
ופי׳ ותהר חנה – שהרתה כבר, כי כאשר שבו משילה ידעה אלקנה בעלה והרתה, כמ״ש: ויזכרה י״י לתקופת הימים, זהו כשהשלים ימי ההריון ילדה בן. ויש ווי״ן כזאת מורות לשעבר כמו: הן אתה קצפת ונחטא (ישעיהו ס״ד:ד׳), ויבקעו המים (שמות י״ד:כ״א), והדומים להם.
ואמרו רבותינו ז״ל כי ימי הריונה היו ו׳ חדשים ושני ימים, מיעוט תקופות – שתים, מיעוט ימים – שנים, והתקופה היא ג׳ חדשים, ולמדנו מזה: היולדת לשבע׳ יולד׳ למקוטעות.
שמואל – הורכבה המלה בזה הטעם, מן: כי מי״י שאלתיו, כי יש באותיות שמואל שאול, ויש באותיותיו ג״כ מאל, כאילו אמרה: שאול מאל.
כי מי״י שאלתיו – חסר מלת אמרה, כלומר למה קראה שמו שמואל? כי אמרה: מי״י שאלתיו. וכתרגום יונתן: ארי אמרת מן קדם י״י שאלתיה.
(כא) וכל ביתו – כתרגומו: וכל אנש ביתיה.
את זבח הימים – כתרגומו: ית דבח מועדיא.
ואת נדרו – לזבוח את זבח הימים (שמואל א ב׳:י״ט), שהיה רגיל לזבוח את זבח המועד מימים ימימה, ועלה גם כן לזבוח נדרו, כי נדר קרבן לי״י על בנו. וכן תירגם יונתן: ולאשלמא ית נדריה.
(כב) עד יגמל – עד תשלם יניקתו, והוא עשרים וארבע חדש שהתינוק יונק, ואעפ״י שהיו חייבין להביאו משום: יראה כל זכורך (שמות כ״ג:י״ז), אמרו רבותינו ז״ל כי ראתה חנה בנער שהיה מעונג וחלוש, וחששה שמא יחלה מפני הדרך.
וישב שם עד עולם – כמו שנדרה עליו: ונתתיו לי״י (שמואל א א׳:י״א). ופי׳ עד עולם – כל ימי חייו.
ורבותינו ז״ל דרשו עד עולם – עולם הלוים שהיו משרתים עד נ׳ שנה, כמו שכתוב: ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה (במדבר ח׳:כ״ה). ואמרו כל שנותיו של שמואל לא היו אלא נ״ב שנה, כי כבר אמרה חנה: ונתתיו לי״י כל ימי חייו (שמואל א א׳:י״א), ואמר: וישב שם עד עולם והוא עולם של לוים שהם נ׳ שנה, ומשבא לבית י״י עד יום מותו נ׳ שנה ושתי שנים שינק, כמ״ש: עד יגמל הנער, ודרך הנער לינק כ״ד חדשים הרי נ״ב שנה.
(כג) יקם י״י את דברו – הפסו׳ מוכיח כי מה שאמר עלי: יתן י״י את שאלתךב (שמואל א א׳:י״ז) – דרך נבואה אמר שיתן לה י״י את שאלתה, והנה שאלתה היתה שיהיה לה זרע אנשים ושיהיה לי״י, לפי׳ אמר: יקם י״י את דברו – פי׳ אשר דבר ע״י הנביא שיתן שאלתה, והוא בן שיחיה ויהיה לי״י.
ובדרש: אך יקם י״י את דברו – בכל יום ויום היתה בת קול יוצאת ומפוצצת בעולם ואומרת: עתיד צדיק אחד לעמוד ושמו שמואל, וכל אשה שהיתה יולדת בן היתה מוציאה שמו שמואל. כיון שהיו רואין את מעשיו, היו אומרים: אין זה שמואל. כיון שנולד זה וראו מעשיו, אמרו דומה שזה הוא, וז״ש: יקם י״י את דברו.
(כד) בפרים שלשה – מהם לאכול ומהם לזבוח לי״י וכן ואיפה אחת קמח לאכול ולהקריב ממנה מנחה וכן ונבל יין לשתות ולהסיך ממנו לפיכך אמר וישחטו את הפר (שמואל א א׳:כ״ה) ולא אמר הפרים ר״ל הפר שהקריבו לי״י.
והנער נער – כלומר עודנו נער קטן ורך ואעפ״י כן לא המתינה לו עד שיתחזק אלא כיון שגמלתו כלומר שהשלימה לו יניקתו לסוף כ״ד חדשים שנולד מיד העלתהו עמה בית י״י.
ויונתן תרגם: ורביה הוה יניק, ואין ר״ל שהיה יונק עדיין, שהרי אומר כאשר גמלתו, ששלמה יניקתו, אלא יניק – ר״ל נער קטן, כי כן לשון ארמי, קוראין לנער יניק, כמו שמצאנו בדברי רבותינו ז״ל: יניק וחכים מר ינוקא ומר קשישא.
וי״מ והנער נער – חריף, יודע בין טוב לרע, כמו המנער שמנער את הפסולת מן הפשתן.
(כה) ויביאו את הנער – אלקנה וחנה, אחרי ששחטו את הפר לקרבן, הביאו את הנער בית י״י אל עלי להיות יושב ולומד לפניו, ושיחנך אותו לכל תורה ומצוה.
והדרש אין צריך לכתוב כי נודע הוא, והוא רחוק.
(כו) בי אדוני – ענין תחנה ובקשה, כתרגומו: בבעו רבוני חי נפשך שתתן עיניך על הנער הזה ותלמדהו כי אני האשה שהתפללתי אל י״י.
עמכה – כלומר לפניך ובמעמדך, שהיית אתה שם בהתפללתי, ובעבור הנער הזה התפללתי (שמואל א א׳:כ״ז) ונתן לי י״י את שאלתי כמו שבשרתני אתה.
וה״א עמכה כה״א: אשר שלחתי בשמכה ספרים (ירמיהו כ״ט:כ״ה), והיו לאות על ידכה (שמות י״ג:ט״ז), והדומים לה. כי הנח פעמים יכתב ופעם לא יכתב.
ויש בו דרש: מכאן לד׳ אמות של תפלה.
(כז) אל הנער – בעבור הנער. (כח) השאלתיהו – החזרתי לו השאלה שהוא נתן לי.
ויונתן תרגם: מסרתיה דיהא משמש קדם י״י.
אשר היה – כמו: אשר יהיה, ורבים כמוהו.
הוא שאול – כמו: נתון, כלומר הוא שהיה שאול הנה הוא נתון לי״י.
ויש בו דרש: באותה שעה נצנצה בה רוח הקדש ואמרה: כל זמן ששמואל קיים שאול קיים, ז״ש: שאול לי״י.
וישתחו – אלקנה, כנוטל רשות לצאת מבית י״י.
או פירושו: וישתחו – שמואל, אעפ״י שלא היה אלא בן שתי שנים למדוהו להשתחות לי״י.
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
א כן בפסוק, וכן ברד״ק ירמיהו כ״ג:ט״ז, תהלים י״ח:מ״ב. אך בכ״י של רד״ק כאן וכן ברד״ק מיכה א׳:י״ד (וכן העתיק ממנו אברבנאל שם) בלי מלים אלה, ואפשר שהוחלפו לו שני הפסוקים שבישעיהו כ״ט:י״א-י״ב.
ב כן בכ״י וטיקן 71.
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×