R. Yosef Nachmias Esther 1 – ר' יוסף נחמיאש אסתר א‏ – Mikraot Gedolot

תנ״ך

פירוש

(א) וַיְהִ֖י בִּימֵ֣י אֲחַשְׁוֵר֑וֹשׁ ה֣וּא אֲחַשְׁוֵר֗וֹשׁ הַמֹּלֵךְ֙ מֵהֹ֣דּוּ וְעַד⁠־כּ֔וּשׁ שֶׁ֛בַע וְעֶשְׂרִ֥ים וּמֵאָ֖ה מְדִינָֽה׃ (ב) בַּיָּמִ֖ים הָהֵ֑ם כְּשֶׁ֣בֶת׀ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֗וֹשׁ עַ֚ל כִּסֵּ֣א מַלְכוּת֔וֹ אֲשֶׁ֖ר בְּשׁוּשַׁ֥ן הַבִּירָֽה׃ (ג) בִּשְׁנַ֤ת שָׁלוֹשׁ֙ לְמׇלְכ֔וֹ עָשָׂ֣ה מִשְׁתֶּ֔ה לְכׇל⁠־שָׂרָ֖יו וַעֲבָדָ֑יו חֵ֣יל׀ פָּרַ֣ס וּמָדַ֗י הַֽפַּרְתְּמִ֛ים וְשָׂרֵ֥י הַמְּדִינ֖וֹת לְפָנָֽיו׃ (ד) בְּהַרְאֹת֗וֹ אֶת⁠־עֹ֙שֶׁר֙ כְּב֣וֹד מַלְכוּת֔וֹ וְאֶ֨ת⁠־יְקָ֔ר תִּפְאֶ֖רֶת גְּדוּלָּת֑וֹ יָמִ֣ים רַבִּ֔ים שְׁמוֹנִ֥ים וּמְאַ֖ת יֽוֹם׃ (ה) וּבִמְל֣וֹאת׀ הַיָּמִ֣ים הָאֵ֗לֶּה עָשָׂ֣ה הַמֶּ֡לֶךְ לְכׇל⁠־הָעָ֣ם הַנִּמְצְאִים֩ בְּשׁוּשַׁ֨ן הַבִּירָ֜ה לְמִגָּד֧וֹל וְעַד⁠־קָטָ֛ן מִשְׁתֶּ֖ה שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים בַּחֲצַ֕ר גִּנַּ֥ת בִּיתַ֖ן הַמֶּֽלֶךְ׃ (ו) ח֣וּר׀ ^אכַּרְפַּ֣ס וּתְכֵ֗לֶת אָחוּז֙ בְּחַבְלֵי⁠־ב֣וּץ וְאַרְגָּמָ֔ן עַל⁠־גְּלִ֥ילֵי כֶ֖סֶף וְעַמּ֣וּדֵי שֵׁ֑שׁ מִטּ֣וֹת׀ זָהָ֣ב וָכֶ֗סֶף עַ֛ל רִֽצְפַ֥ת בַּהַט⁠־וָשֵׁ֖שׁ וְדַ֥ר וְסֹחָֽרֶת׃ (ז) וְהַשְׁקוֹת֙ בִּכְלֵ֣י זָהָ֔ב וְכֵלִ֖ים מִכֵּלִ֣ים שׁוֹנִ֑ים וְיֵ֥ין מַלְכ֛וּת רָ֖ב כְּיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ׃ (ח) וְהַשְּׁתִיָּ֥ה כַדָּ֖ת אֵ֣ין אֹנֵ֑ס כִּי⁠־כֵ֣ן׀ יִסַּ֣ד הַמֶּ֗לֶךְ עַ֚ל כׇּל⁠־רַ֣ב בֵּית֔וֹ לַעֲשׂ֖וֹת כִּרְצ֥וֹן אִישׁ⁠־וָאִֽישׁ׃ (ט) גַּ֚ם וַשְׁתִּ֣י הַמַּלְכָּ֔ה עָשְׂתָ֖ה מִשְׁתֵּ֣ה נָשִׁ֑ים בֵּ֚ית הַמַּלְכ֔וּת אֲשֶׁ֖ר לַמֶּ֥לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֽוֹשׁ׃ (י) בַּיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י כְּט֥וֹב לֵב⁠־הַמֶּ֖לֶךְ בַּיָּ֑יִן אָמַ֡ר לִ֠מְהוּמָ֠ן בִּזְּתָ֨א חַרְבוֹנָ֜א בִּגְתָ֤א וַאֲבַגְתָא֙ זֵתַ֣ר וְכַרְכַּ֔ס שִׁבְעַת֙ הַסָּ֣רִיסִ֔ים הַמְשָׁ֣רְתִ֔ים אֶת⁠־פְּנֵ֖י הַמֶּ֥לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֽוֹשׁ׃ (יא) לְ֠הָבִ֠יא אֶת⁠־וַשְׁתִּ֧י הַמַּלְכָּ֛ה לִפְנֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ בְּכֶ֣תֶר מַלְכ֑וּת לְהַרְא֨וֹת הָֽעַמִּ֤ים וְהַשָּׂרִים֙ אֶת⁠־יׇפְיָ֔הּ כִּֽי⁠־טוֹבַ֥ת מַרְאֶ֖ה הִֽיא׃ (יב) וַתְּמָאֵ֞ן הַמַּלְכָּ֣ה וַשְׁתִּ֗י לָבוֹא֙ בִּדְבַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ אֲשֶׁ֖ר בְּיַ֣ד הַסָּרִיסִ֑ים וַיִּקְצֹ֤ף הַמֶּ֙לֶךְ֙ מְאֹ֔ד וַחֲמָת֖וֹ בָּעֲרָ֥ה בֽוֹ׃ (יג) וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ לַחֲכָמִ֖ים יֹדְעֵ֣י הָֽעִתִּ֑ים כִּי⁠־כֵן֙ דְּבַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ לִפְנֵ֕י כׇּל⁠־יֹדְעֵ֖י דָּ֥ת וָדִֽין׃ (יד) וְהַקָּרֹ֣ב אֵלָ֗יו כַּרְשְׁנָ֤א שֵׁתָר֙ אַדְמָ֣תָא תַרְשִׁ֔ישׁ מֶ֥רֶס מַרְסְנָ֖א מְמוּכָ֑ן שִׁבְעַ֞ת שָׂרֵ֣י׀ פָּרַ֣ס וּמָדַ֗י רֹאֵי֙ פְּנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ הַיֹּשְׁבִ֥ים רִאשֹׁנָ֖ה בַּמַּלְכֽוּת׃ (טו) כְּדָת֙ מַֽה⁠־לַּעֲשׂ֔וֹת בַּמַּלְכָּ֖ה וַשְׁתִּ֑י עַ֣ל׀ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא⁠־עָשְׂתָ֗ה אֶֽת⁠־מַאֲמַר֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ בְּיַ֖ד הַסָּרִיסִֽים׃ (טז) וַיֹּ֣אמֶר [מְמוּכָ֗ן] (מומכן) לִפְנֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְהַשָּׂרִ֔ים לֹ֤א עַל⁠־הַמֶּ֙לֶךְ֙ לְבַדּ֔וֹ עָוְתָ֖ה וַשְׁתִּ֣י הַמַּלְכָּ֑ה כִּ֤י עַל⁠־כׇּל⁠־הַשָּׂרִים֙ וְעַל⁠־כׇּל⁠־הָ֣עַמִּ֔ים אֲשֶׁ֕ר בְּכׇל⁠־מְדִינ֖וֹת הַמֶּ֥לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֽוֹשׁ׃ (יז) כִּֽי⁠־יֵצֵ֤א דְבַר⁠־הַמַּלְכָּה֙ עַל⁠־כׇּל⁠־הַנָּשִׁ֔ים לְהַבְז֥וֹת בַּעְלֵיהֶ֖ן בְּעֵינֵיהֶ֑ן בְּאׇמְרָ֗ם הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֡וֹשׁ אָמַ֞ר לְהָבִ֨יא אֶת⁠־וַשְׁתִּ֧י הַמַּלְכָּ֛ה לְפָנָ֖יו וְלֹא⁠־בָֽאָה׃ (יח) וְֽהַיּ֨וֹם הַזֶּ֜ה תֹּאמַ֣רְנָה׀ שָׂר֣וֹת פָּֽרַס⁠־וּמָדַ֗י אֲשֶׁ֤ר שָֽׁמְעוּ֙ אֶת⁠־דְּבַ֣ר הַמַּלְכָּ֔ה לְכֹ֖ל שָׂרֵ֣י הַמֶּ֑לֶךְ וּכְדַ֖י בִּזָּי֥וֹן וָקָֽצֶף׃ (יט) אִם⁠־עַל⁠־הַמֶּ֣לֶךְ ט֗וֹב יֵצֵ֤א דְבַר⁠־מַלְכוּת֙ מִלְּפָנָ֔יו וְיִכָּתֵ֛ב בְּדָתֵ֥י פָֽרַס⁠־וּמָדַ֖י וְלֹ֣א יַעֲב֑וֹר אֲשֶׁ֨ר לֹֽא⁠־תָב֜וֹא וַשְׁתִּ֗י לִפְנֵי֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ וּמַלְכוּתָהּ֙ יִתֵּ֣ן הַמֶּ֔לֶךְ לִרְעוּתָ֖הּ הַטּוֹבָ֥ה מִמֶּֽנָּה׃ (כ) וְנִשְׁמַע֩ פִּתְגָ֨ם הַמֶּ֤לֶךְ אֲשֶֽׁר⁠־יַעֲשֶׂה֙ בְּכׇל⁠־מַלְכוּת֔וֹ כִּ֥י רַבָּ֖ה הִ֑יא וְכׇל⁠־הַנָּשִׁ֗ים יִתְּנ֤וּ יְקָר֙ לְבַעְלֵיהֶ֔ן לְמִגָּד֖וֹל וְעַד⁠־קָטָֽן׃ (כא) וַיִּיטַב֙ הַדָּבָ֔ר בְּעֵינֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ וְהַשָּׂרִ֑ים וַיַּ֥עַשׂ הַמֶּ֖לֶךְ כִּדְבַ֥ר מְמוּכָֽן׃ (כב) וַיִּשְׁלַ֤ח סְפָרִים֙ אֶל⁠־כׇּל⁠־מְדִינ֣וֹת הַמֶּ֔לֶךְ אֶל⁠־מְדִינָ֤ה וּמְדִינָה֙ כִּכְתָבָ֔הּ וְאֶל⁠־עַ֥ם וָעָ֖ם כִּלְשׁוֹנ֑וֹ לִהְי֤וֹת כׇּל⁠־אִישׁ֙ שֹׂרֵ֣ר בְּבֵית֔וֹ וּמְדַבֵּ֖ר כִּלְשׁ֥וֹן עַמּֽוֹ׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה

הערות

^א ח֣וּר׀ =מ״ס-ל ומסורה ומ״ש (ובדפוסים וקורן)
• ל=ח֣וּר (אין אות גדולה)

E/ע

הערותNotes

(א) ויהי בימי אחשורוש הוא אחשורוש – תחלת כל דבר אבאר ענין מלכי פרס ומדי. דע לך כי לאחר שנהרג בלשצר בן בנו של נבוכדנאצר שקעה מלכות הכשדים, והתחילה מלכות פרס ומדי, והיה מנינם ארבעה מלכים, כאומרו בדניאל: ואני בשנת אחת לדריוש המדי וגו׳. ועתה אמת אגיד לך הנה עוד שלשה מלכים עומדים והרביעי יעשיר עושר גדול מכל ובחזקתו בעושרו יעיר הכל את מלכות יון (דניאל י״א:א׳-ב׳). נמצאת אומר: לאחר מלכות דריוש ושלושה עמו תגבר מלכות יון. הנה בין מלכות כשדים ובין מלכות מלכי יון מלכו ד׳ מלכי פרס ומדי, והם: דריוש הראשון, {שבא אחר מלכות כשדים, כאומרו: ביה בליליא קטיל}⁠^א בלשצר מלכא כשדאה (דניאל ה׳:ל׳), ואומר: ודריוש מדאה קבל (דניאל ו׳:א׳), והשני: כורש, כאומרו: ודניאל {דנה הצלח במלכות דריוש ובמלכות כורש (דניאל ו׳:כ״ט), והשלישי אחשורוש, כאומרו בעזרא: וסכרים עליהם יועצים וגו׳ כל ימי כורש וגו׳}⁠^ב ועד מלכות דריוש מלך פרס (עזרא ד׳:ה׳), ואומר: ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלים (עזרא ד׳:ו׳). ואם תשיבני: והלא אמרתי כי דריוש קודם כורש והפסוק אומר כל ימי כורש מלך פרס ועד מלכות דריוש מלך פרס (עזרא ד׳:ה׳). תשובתך: שני דריוש היו, האחד הוא הראשון, והאחד הוא האחרון אחרי אחשורוש, והוא הנקרא ארתחשסתא, וגם כורש נקרא, ששלשה שמות יש לו, כמו שאומר בעזרא: ומטעם כורש ודריוש וארתחשסתא מלך פרס (עזרא ו׳:י״ד).
הוא אחשורוש – מפני שמצינו כי הא׳ היה שם אביו אחשורוש, כאומרו: ובשנת אחת לדריוש בן אחשורוש (דניאל ט׳:א׳), אמר הכתוב, הוא אחשורוש המולך מהודו ועד כוש שבע ועשרים ומאה מדינה, ואולי אביו של דריוש {לא מלך על}⁠^ג כל כך מדינות, או שמא לא היה מלך כלל.
ורבותינו ז״ל דרשו: הוא אחשורוש – הוא ברשעו מתחלתו ועד סופו. וכן מצינו בצדיקים אומר: אברם הוא אברהם (דברי הימים א א׳:כ״ו) – הוא בצדקו מתחלתו ועד סופו.
מהודו ועד כוש – יש מרבותינו אומרים: שזו אצל זו עומדות, וכמו שמלך עליהם כן מלך על כל העולם. ויש אומרים: שהודו בסוף העולם וכוש בסוף העולם.
והחכם ר׳ ישראל ז״ל פירש: שהארץ עומדת ככדור, והודו וכוש עומדים בסוף הכדור זו אצל זו, וכוש סוף העולם כשתתחיל מהודו לסבב הכדור עד כוש, והודו סוף העולם כשתתחיל מכוש לסבב הכדור עד הודו. והנה לדעתו שני המחלוקות עולות לטעם אחד, ודברי פי חכם חן (קהלת י׳:י״ב).
שבע ועשרים ומאה מדינה – פירוש: ממלכה וממשלה קרויה מדינה, ^דלא עיר אחת, אפילו תהיה כננוה הגדולה. וסימן לדבר: מדינה ומדינה ככתבה (אסתר א׳:כ״ב), ואין דרך העיירות {להיות לכל אחת כתיבה}⁠^ה כי אם במדינות. ואומר: ואני בשושן הבירה אשר בעילם המדינה (דניאל ח׳:ב׳). (ב-ג) בימים ההם כו׳ – פירוש: בכמה למלכותו, בשנת שלש למלכותו.
ובאותה שנה ישב על כסא, והוא הכסא שעשה כעין כסא שלמה, כי לא יכול לישב על כסא {שלמה ועשה כסא}⁠^ו גרוע ממנו וישב עליו. והוא סבת ישב על כסא המלכות שהיה בשושן הבירה, ועד אותה שנה לא ישב עליו.
וטעם שושן הבירה – שם העיר נקראת שושן כמו שנאמר: הנמצאים בשושן (אסתר ד׳:ט״ז), אבל הוסיפו לה שם לווי, לומר שהיה בירת המלך, כלומר: בית המלכות.
וכל מי שנאמר בו כסא מלכות, מלך על כל העולם. בשלמה נאמר לשבת על כסא מלכות (דברי הימים א כ״ח:ה׳), ונבוכדנצר, הנחת מן כרסא מלכותה (דניאל ה׳:כ׳), ובאחשורוש, על כסא מלכותו.
ורבותינו ז״ל פירשו הפסוק בענין אחר, כי דקדקו הפסוקים, מה טעם אומר באחד כשבת, ובשני בשנת שלש. ופירשו, מאי כשבת, לאחר שנתישבה דעתו. אמר בלשצר מנה שבעים שנה וטעה במנין, אנא מנינא ולא טעינא וכו׳ כדמפורש במגילה (דף י״א:). (ג) עשה משתה לכל שריו ועבדיו כו׳ – כך היה התנאי ביניהם, אם מפרס מלכם יהיו השרים ממדי, ואם ממדי מלכם יהיו השרים מפרס. והנה אחשורוש פרסי ודריוש מדיי, ולכן הקדים פרס למדי כי המלך היה פרסי. ובמקום אחר אומר, למלכי מדי ופרס (אסתר י׳:ב׳).
הפרתמים – הם מזרע המלוכה, ולא נודע אם המלה עברית או פרסית. (ד) בהראותו את עושר כבוד מלכותו – בתרגום ירושלמי מפורש, שהראה להם העושר שנשאר בידו מכורש המדי, ובזה העושר נתגאה ועשה משתה. ורבותינו ז״ל דרשו, שלבש בנדי כהונה. ואני מפרש לפי הפשט, כי עושר כבוד מלכותו הוא שאומר: חור כרפס ותכלת וכו׳, אלא שנכנס פסוק ובמלאת הימים האלה בנתים, וכמוהם רבים.
ורבי סעדיה ז״ל פירש: כי כיוון להראות עושר הסגן שלו ויקרו, וממנו יוכל הרואה להבחין מה בין עושר ויקר הסגן לעושר ויקר המלך. שהרואה עושר השר אומר אם עושר השר כן, עושר המלך על אחת כמה וכמה. ולכך אומר כבוד מלכותו, תפארת גדולתו, ולא אמר מלכותו, גדולתו.
ימים רבים שמונים ומאת יום – כלומר: סך משתה ראשון היה ק״פ יום. (ה) ובמלאת הימים האלה וגו׳ – ובכלל עם הנמצאים, היו גם ישראל הנמצאים בשושן הבירה, ובחטא נהנו מסעודת אותו רשע. ואפילו בשבת לא נמנעו כי ז׳ ימים היה המשתה ואין שבעת ימים בלא שבת. ומרדכי וסיעתו מזהירים אותם ולא שמעו, וזאת אחת מהסבות שנתחייבו מחמתם שונאיהם של אותו הדור כליה.
בחצר גנת ביתן המלך – הפסוק אומר למעלה, כי משתה השרים לפניו, ומשתה עם הארץ בחצר. וכן יאות להעשות, כי השרים בעלי המוסר, לפני המלך. מה שאין כן בדלת העם, שלא יחזיקם כי אם החצרות. או אלו השמונים ומאת יום היו זמן החורף, נמצאו זמן משתה המון העם בתחלת הקיץ, אז יאות לשבת בחצרות.
ופירוש בחצר גנת ביתן – אולי כי ב׳ גנות היו, אחת בפנים בירת המלך ואחת בחוץ, והיה לכל אחד חצר, והיה המשתה בחצר גנת ביתן. או שמא היה בגן שני חצרות אחד לצד פנים ואחד לצד חוץ, והיה המשתה בחצר שהיה לצד פנים, כי ביתן מגזרת מבית ומחוץ (בראשית ו׳:י״ד). ורבותינו ז״ל דרשו: הראוי לחצר לחצר, לגנה לגנה, הראוי לביתן לביתן. ועוד דרשו: הושיבן בחצר ופתח להם ב׳ פתחים, אחת לגנה ואחת לביתן. (ו) חור כרפס ותכלת – פירוש: משי צבוע.
חור כרפס ותכלת – וחור הוא לבן, כתרגום לבן חור, ומגזרת חורי יהודה (נחמיה ו׳:י״ז). וכן דרשו רבותינו ז״ל: מילת לבנה הציע להם.
וכן כרפס ותכלת – כלומר: משי בעינהם. כרפס – הוא הירוק, תכלת – הוא כעין השמים.
ורבותינו ז״ל דרשו נוטריקון: כר של פסים.
וזה המשי היה אחוז בחבלי בוץ וארגמן.
בוץ – הוא הבד, והוא ממיני פשתן ממצרים, וכן הארגמן בצמר.
על גלילי כסף ועמודי שש – גלילי – כמו גלגלי, שש – כמו שיש. והנה הגלגלים היו בין העמודים, מכוסים במשי הנזכר.
מטות זהב וכסף – עומדים על רצפת בהט ושש ודר וסוחרת.
רצפת – כמו מרצפת אבנים (מלכים ב ט״ז:י״ז), והוא היציע מלמטה.
ובהט גם דר וסוחרת – אבנים יקרות. וכן דרשו רבותינו ז״ל: אבן יקרה יש בכרכי הים, ודורא שמה, וכן נקראת בלשון ערב.
ופירשו רבותינו מטות זהב וכסף – מטות של כסף ורגליהם של זהב שאם אתה אומר הראוי לזהב לזהב, הראוי לכסף לכסף, אתה מטיל קנאה בסעודה. (ז) והשקות בכלי זהב וכו׳ – הפשט, כי היו רבים עד שלא היה יכול אדם לדעת עינם ורחבם מרוב רבותם. לכך אמר: וכלים מכלים שונים – מגזרת שנוי, והוא תואר, כמו: ועם שונים (משלי כ״ד:כ״א).
והמדרש: שרצה להשקותם בכלים של בית המקדש, שהביא נבוכדנצר מירושלם. וכלים אחרים שהיו למלך אחשורוש, נשתנו לפני כלי בית המקדש.
ואני מפרשו: וכלים מכלים שונים – מי שהיה שותה בכוס לא היה שונה ושותה, אלא מכניסו ומוציא אחר.
ויין מלכות – הוא היין המובחר, בעל טעם ומראה וריח טוב.
רב כיד המלך – פירוש: ככח המלך, כי הכח ביד יראה. (ח) והשתיה כדת – כדת כל אחד ואחד, כפי מנהגו שהיה נוהג באכילתו ובשתייתו, וזהו מה שאומר בסוף הפסוק, לעשות כרצון איש ואיש.
אין אונס – דרשו רבותינו ז״ל: שלכל אחד היה משקה יין מדינתו.
ד״א אין אונס – ביין נסך. וכמה נאה פירוש זה, אחר והשתיה כדת, כלומר: והשתיה כדת וכהלכה, מה טעם, לפי שאין אונס ביין נסך.
אונס – מכריח, וממנו וכל רז לא אנס לך (דניאל ד׳:ו׳).
כי כן יסד המלך על כל רב ביתו – פירוש: רב – גדול, וכמותו: ורבי המלך (ירמיהו מ״א:א׳).
לעשות כרצון איש ואיש – תרגום ירושלמי: כרעות גברא בר ישראל וכרעות גברא מכל אומה ולשון. (ט) גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים כו׳ – משפטו: בבית המלכות. וכמוהו: הנמצא בית י״י (מלכים ב י״ח:ט״ו). והודיעך הכתוב, כשם שעשה המלך משתה לכל העם הנמצאים בשושן, כן עשתה ושתי המלכה לנשותיהן. (י) ביום השביעי כטוב לב המלך ביין – הוא יום האחרון של ז׳ ימי המשתה. וביום הראשון דאג במה לעשות בשני, ובשני מפני השלישי, וכן בכל יום מפני של אחריו, עד ששלמו ימי המשתה, שלא היה דואג מפני השמיני, ואז שמח ונתעלז. הדא הוא דכתיב: ויהי ביום השביעי כטוב לב המלך ביין. והודיענו הכתוב, כי מחמת היין נשתגע וצוה להביא ושתי לפני כל השרים, שאם לא כן לא היה מצוה דבר זה.
עוד נוכל לפרש: כי מעשה זה היה ביום השביעי, ואימתי, כטוב לב המלך ביין. ובכל יום ויום היה טוב לבו ביין. (יא) להביא את ושתי המלכה לפני המלך – הדרוש ידוע שצוה להביאה ערומה.
אבל הפשט: אמר כתר מלכות והוא הדין לשאר תכסיסין.
להראות העמים והשרים את יופיה כי טובת מראה היא – יראה שכך אמר במעמד כלם כי טובת מראה היא. (יב) ולכך: ותמאן המלכה ושתי לבא בדבר המלך – כלומר: לכך מאנה, כדי שלא יתבזה המלך במאמרו, כי אי אפשר לכל המון העם שיסכימו עליה שהיא טובת מראה.
ויקצוף המלך מאד וחמתו בערה בו – הענין: מבית ומחוץ היה הקצף אמיץ. (יג) ויאמר המלך לחכמים יודעי העתים – כלומר: יודעי מנהג העתים שעברו על המלכים הקדמונים.
או יהיה העתים – מלשון לדעת לעות את יעף (ישעיהו נ׳:ד׳), כאלו אמר לחכמים יודעי החכמות, וכמו: ועת ומשפט ידע לב חכם (קהלת ח׳:ה׳).
כי כן דבר המלך לפני כל יודעי דת ודין – כלומר: כי כן דבר כל מלך להתייעץ לפני כל יודעי דת ודין, כי תשועה ברוב יועץ (משלי י״א:י״ד).
ומה שהקדים הכתוב דת לדין, והדין הוא האמיתי, והדת ברוב המקומות הוא מנהג, כי דבר זה של ושתי אם היה בדין לא היתה נענשת, כי יפה עשתה כאשר פרשתי, אבל מחמת דת המלוכה מצאו לה עונש, כי לפעמים יהרוג המלך צדיק ונקי לתקן הממלכה. והלא מלכי ישראל נתן להם רשות להרוג כל המורד בהם, ואף על פי שבדין לא היה נהרג. צא ולמד כי בעבור שהיה דבר זה דת ולא דין, לא דבר ליתן עצה כי אם הגרוע שבשרים.
ויש מפרשים כי היה מנהגם להשיב הקטן שבמיעצים, ואם לא היו נראים דבריו היו שואלים לגדול הימנו. כך היו עושים עד שהיו מגיעים לגדול שבכלן, ומפני שישרו בעיני המלך דברי ממוכן לא הוצרכו לעצת אחרים. (יד) רואי פני המלך היושבים ראשונה במלכות – יש מלכים שאינם מראים את עצמם כי אם לאנשים מיוחדים כדי שתהא אימתם מוטלת על הבריות, ואילו השרים הנזכרים היו רואי פני המלך היושבים במערכה ראשונה במלכות. כי יש שרים יושבים לפני המלך במערכה ראשונה, ואחרים בשניה, כל אחד ואחד לפי מקומו הראוי לו.
תרגום ירושלמי: דיתבין בדרגא קדמאה די בכורסי מלכותא. (טו) כדת מה לעשות – הוא מה שפרשתי: בטענת דת היה מבקש הדבר זה, ולא בטענת דין. (טז) ויאמר ממוכן – מומכן כתיב, וקרי ממוכן. כבר פירשתי מה טעם תשובת ממוכן והוא הקטן שבכלם.
ודרשו רבותינו: מכאן שהדיוט קופץ בראש, וכן דרשו שממוכן זה היה המן. ודבריהם דברי אלהים חיים, אבל לפרש פשוטו של מקרא^ז באתי.
לא על המלך לבדו עותה ושתי המלכה – עותה במקום שנים. כאלו אמר: כי על כל השרים ועל כל העמים עותה. (יז) והעוות הוא: כי יצא דבר המלכה על כל הנשים להבזות בעליהן בעיניהם באמרם המלך אחשורוש אמר להביא את ושתי המלכה לפניו וגו׳ – תרגום ירושלמי במללותהון חדא עם חברתא ברם בקושטא מלכא אחשורוש אמר לאייתוי ית ושתי קדמוי ולא עלת, כלומר: לא יאות לומר דברים כעורים על המלך שמחמת היין עשה מה שעשה ולא במשפט, אלא כל העם פה אחד יאמרו בכל המקומות: שהמלך שלח בעד ושתי ולא רצתה לבא לפניו ויסתירו ענין היין, וכשישמעו כן כל הנשים יבזו נם הן בעליהן. (יח) והיום הזה תאמרנה שרות פרס ומדי – כלומר: העומדות במשתה היין עם המלכה, וזהו ענין אשר שמעו את דבר המלכה.
ופירוש לכל שרי המלך – אמירתם תהיה לכל שרי המלך, הענין לבעליהן. כי אינו חוזר לכל שרי המלך על דבר המלכה, כי המלכה לא דברה כי אם עם הסריסים השלוחים אחריה, לא עם השרים. אלא הנכון כמו שפירשתי.
ופירוש תאמרנה – על דרך ויאמר קין אל הבל (בראשית ד׳:ח׳), הענין: אמירת מצה ומריבה.
ומפי ר׳ סעדיה פיגו: נראה טעם תאמרנה חוזר על: והיום הזה, כלומר: שתאמרנה שרות פרס ומדי לבעליהן ענין היום הזה לעולם.
וכדי בזיון וקצף – כלומר: כדי יש בזיון וקצף באמירת השרות הקרובות, כל שכן אם יתוסף באמירת השרות שבכל עיר ועיר מדינה ומדינה. (יט) אם על המלך טוב יצא דבר מלכות מלפניו ויכתב בדתי פרס ומדי ולא יעבור – כי כן היתה דתם, כיון שהסכים המלך על הדבר שוב לא היה יכול לחזור בו. בא וראה כי דריוש שהיה חפץ בהצלת דניאל, ולא יכול מזה הטעם, כאשר מפורש בדניאל (דניאל ו׳:ט״ו).
אשר לא תבא ושתי – לא הזכיר הכתוב הריגתה כי אם קבלה מפי חכמים. ושמא לא רצה ממוכן לומר לפני המון העם להרגה, כי שמא היו מרננים לומר: לא היה הורגה המלך משום כן, אלא דבר כעור שמצא לה או חשדה בניאוף. לכן לא אמר ממוכן כי אם: אשר לא תבא ושתי – כלומר: שלא תהיה עוד מלכה, וזהו מה שאמר בסמוך: ומלכותה יתן המלך לרעותה הטובה ממנה. (כ) ונשמע פתגם המלך – לשון ארמי: דבר פתגמא.
אשר יעשה – זה מסייע כי דתם לא תעבור, ומיד שאומר המלך דבר, [חשוב]⁠^ח כאלו נעשה בכל מלכותו.
כי רבה היא – הנכון לפרש: אף על פי שרבה היא, כמו: רפאה נפשי כי חטאתי לך (תהלים מ״א:ה׳).
יש מפרשים: כי רבה היא – בושה זאת של ושתי.
יתנו יקר – בא מוכרת בלשון בסמוך. (כב) להיות כל איש שורר בביתו – פירוש בביתו – באשתו, כי האשה נקרא בית.
וענין ומדבר כלשון עמו – להתנהג כמנהג עמו, כי מה תועלת בכתב זה, אם לא שכן הענין על דרך גוזמא שלא ישנה ממנהג אנשי לשונו אפילו לדבר בלשון אחרת.
ודרשו רבותינו ז״ל: אלמלא אגרות ראשונות לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט, ברוך מקדים רפואה למכה.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

^א ההשלמה מיוסדת על פירוש רס״ג.

^ב שורה זו מטושטשת בכ״י וההשלמה מיוסדת על פירוש רס״ג.

^ג כן כנראה צריך לומר, אך המלים חסרות בכ״י.

^ד בכ״י נוספה כאן בטעות מלת ״כי״.

^ה שורה זו מטושטשת בכתב יד.

^ו המלים הושלמו על פי התרגום, ואפשר שהושמטו ע״י הדומות בכ״י.

^ז בכ״י: ״מקרה״.

^ח כן נוסף בכ״י בגיליון.

E/ע

הערותNotes

הערות

Tanakh

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון