R. Yonah Mishlei 12 – ר' יונה משלי יב‏ – Mikraot Gedolot

E/ע

הערותNotes

(א) אהב מסר אהב דעת – אם תראה אדם שנכשל במעשיו בהמשכו אחר תאוותיו וייטב בעיניו כאשר יוכיחוהו תדע כי הוא איש דעת ונפשו מקבלת דברי השכל ובוחרת בדעת אך התאוה מתגברת עליו להחטיאו. לכן מאהבתו הדעת יאהב המוסר וישפר עליו כאשר יוכיחו אותו ויקוה כי תעזרהו תוכחת המוכיחים למשול ברוחו ולהתגבר על יצרו.
ושונא תוכחת בער – אחרי אשר ישנא התוכחת כסיל ובער הוא ונפשו נמשכת בחברתה אחרי התאוה והיא כנפש הבהמה, תרגום בעירא. וכן ושלח את בעירה (שמות כ״ב:ד׳) ומלשון הזה כסיל ובער יאבדו (תהלים מ״ט:י״א) יבערו ויכסלו (ירמיהו י׳:ה׳) נבער כל אדם מדעת (ירמיהו י׳:י״ד) ואני בער ולא אדע (תהלים ע״ג:כ״ב). (ב) יפיק רצון מי״י ואיש מזימות ירשיע – ¹איש טוב והוא האיש אשר לו לב טוב וכוונתו רצויה וטוב יפיק רצון מהשם כי רצונו לטובים.
ואיש מזמות – בעל מחשבות רעות יחייב וירשיע בדינו ולא יכנס לו לפנים משורת הדין כי בעל המחשבות הרעות שנאוי לשמים.
מזמות – זה הלשון יבא לפעמים על מועצות התאוה ומחשבות הרשע, איש מזימות, זמה היא (ויקרא י״ח:י״ז) ותרגום עצת חטאין היא, זומם רשע לצדיק (תהלים ל״ז:י״ב). (ג) לא יכון אדם ברשע ושורש צדיקים וגו׳ – אם תראה רשע וטוב לו דע שלא תמשך שלותו כי לא יכון אדם ברשע שימשך טוב לזרעו כי אין אחרית לרשע כדרך שכתוב: כי לא תהיה אחרית לרע (משלי כ״ד:כ׳).
ושרש צדיקים בל ימוט – אם תעבר עליו תלאה וצרה לא ימוט שרשו לעולם כי אחרית ותקוה ערוכות אליו ושמורות בכל.⁠^א (ד) אשת חיל עטרת בעלה – קונה תפארת במעלתה כי היא קנינו כעטרה שיתעטר ויתפאר בה בעל העטרה.
וכרקב בעצמותיו מבישה – אשה מבישה כרקב בעצמות בעלה שהוא חלי שאין לו רפואה כי העצם הנרקב לא יחליף, גם אשה מבישה^ב אין לבעלה רפואת תעלה מחליה כל זמן שהיא תחתיו כי הנה בעל כרחו צריך לדור בביתו ולא יוכל להכיל דבריה ומעשיה. וגם יש לשמוע מן המשל הזה כי מפני שהאיש דבק באשתו נמשלת כעצמו, כדבר שנאמר: עצם מעצמי (בראשית ב׳:כ״ג) וכאשר אשתו מבישה כאלו רקב באחת מעצמותיו כי הוא נכלם מדרכיה ולוקח לו קלון במעשיה והבושה נוגעת עד נפשו כאשר יכלם האדם מאשמיו ומומיו. ובא להזהירך לחקור היטב ולהשמר כפי יכולתך מקחת אשה מבישה ולא תחמוד כסף וזהב עליה ולקחת לך.⁠²
מבישה – הפך אשה משכלת כאשר תראה בספר הזה כי בן מביש (משלי י׳:ה׳) הפך משכיל. (ה) מחשבות צדיקים משפט – יבינו בכל עת מחשבות להזהר במעשיהם מן הגזל ומכל דרך חטא ואונאה.
תחבולות רשעים מרמה – לא די כי לא ישיתו לב להזהר מן האונאות אבל יעמיקו וישתוננו כליותם לעשות מרמה ובשכל אשר נתן השם ית׳ באדם להכירו ולעבדו והרשעים נעזרים בו לחטא ולהרשיע ויש בידם עון הפועל ועון המחשבה אחר אשר יצא לפועל וכן כתוב: הוי חושבי און ופועלי רע על משכבותם (מיכה ב׳:א׳), גם אם לא תצא המחשבה לפועל ענוש יענוש עליה אחרי שהוא נגואל בחטא ההוא כאשר מפורש בדבריהם³ ז״ל. והנה הודיעך מדת הצדיקים למען תאחוז בה וכי הרשעים יענשו על השתמשם בשכל לחשוב בו תחבולות לחטא ולהונות לבד ענשם על הפועל.
לשון תחבולות – ענינו העמק הלב בדברים עד שיבחן תכליתם כענין ונבון תחבולות יקנה (משלי א׳:ה׳). עוד למדך עונש הרשעים כי המה חכמים להרע ויודעים לחשוב תחבולות ומרמה והיה בידם להשכיל תבונות אל הנתיבות הנכוחים ומשכו אותם התאוה לבחור המרמה מן המשפט ועוד הראה אותך מזה כי יש להאמין על הרשעים שאחריתם עדי אובד ונפשם לכלה ונחרצה כי המה מכעיסים בגופם ושכלם ונמצא המקרא הזה והסמוך אליו טעם לאשר יאמר אחריהם הפוך רשעים ואינם (משלי י״ב:ז׳). (ו) דברי רשעים ארב דם ופי ישרים יצילם – יצילו בחכמתם את הנקיים מן הרשעים לדמם יארובו ויקומו עידי חמס וילמדו הישרים זכות עליהם כי הישרים הם חכמי לב המכירים דרך הישר ואוהבים דרך היושר כאשר הקדמנו. (ז) הפוך רשעים ואינם – הנה שני פסוקים אשר למעלה מזה טעם לאשר אמר עתה הפוך רשעים ואינם כי יש להאמין על הרשעים שאחריתם עדי אובד ונפשם לכלה ונחרצה כי המה מכעיסים בשכלם ובגופם כאשר אמר תחבולות רשעים מרמה (משלי י״ב:ה׳) ודברי רשעים ארב דם (משלי י״ב:ו׳) ואחרי כל זאת הלא לך לדעת כי יהפך השם ית׳ את הרשעים ואינם עוד כי יכלו כליון וחרץ.
ובית צדיקים יעמד – בזכותם.⁠^ג (ח) לפי שכלו יהולל איש – ⁴כפי אשר נמצא באיש מחלק השכל ראוי לשבחו ואל תבוז לחברך אם לא נמצא בו מן השכל כשיעור הנמצא בך אך תשבחנו לפי שכלו כי כל איש אשר בו חלק מן השכל ראוי להללו אם מעט ואם הרבה.
ונעוה לב יהיה לבוז – מי שדעתו משובשת וכשישמע האמת לא יודה עליו ולא יכירהו אך יטעון עליו בהפכו מפני שסברתו הפוכה יהיה לבוז, איננו ראוי לא למהלל ולא לכבוד כי דעתו מועדת לסייע ולעזור השקר ולאמר לרע טוב ולטוב רע⁵ ואין השקר ראוי לכבוד כי אם לבוז. (ט) טוב נקלה ועבד לו – ⁶ידוע מדרך המוסר כי אף על פי שהגאוה נתעבת לפני השם ית׳ הסלסול דרך הגון ומקובל והוא מגדר הצניעות וענין הגאוה הוא שהאדם מתנשא על חברו וענין הסלסול שיחשוך עצמו מן ההשפלה והבזיון ואמרו במוסרים:⁠⁷ השפל מבלי התנבל והסתלסל מבלי התגדל. וכי אם נבלת בהתנשא (משלי ל׳:ל״ב) והנבלות ההשפלה והבזיון כאשר יתבאר (משלי י״ז:כ״א) שתה בא להשכילך כי הקצה האחרון מן הסלסול לא טוב ולא נכון כי אינו מן הנכון שינהג האדם שררה בעצמו להמנע מן המלאכה במקום שיביא הצורך אליה וכן אמרו ז״ל: לעולם ימסור אדם עצמו לעבודה הנכריה אליו ואל יצטרך לבריות⁸ (בבלי ב״ב ק״י.) ואמרו עוד: הפשט הנבלה בשוק ואל תאמר אדם גדול אנכי⁹ (בבלי ב״ב ק״י.) על כן אמר טוב נקלה ועבד לו שיחרוש ויזרע ויעסוק במלאכתו ממתכבד וחסר לחם מן החושך עצמו מן המלאכה לסלסל נפשו ולהתכבד והמלאכה צריכה אליו והוא חסר לחם בהמנעו ממנו וצריך לבריות. (י) יודע צדיק נפש בהמתו – אחר שהודיענו כי אינו מהסלסול הנכון שימנע אדם מן המלאכה והוא צריך אליה בא להודיעך כי הצדיק לא ימנעהו הסלסול מעשות כל מצוה בגופו ומכל השגחה נכונה והגונה לא יטוש אותה על ידי אחר ונקל בעיניו להשגיח על העני ולהשכיל את הדל ולדרוש על צרכיהם ולערוך לפניהם שולחן עד אשר ישגיח גם על נפש בהמתו לתת אכלה בעתו ואמרו ז״ל: אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיתן מאכל לבהמתו (בבלי גיטין ס״ב:) דכתיב: ונתתי עשב בשדך והדר ואכלת ושבעת (דברים י״א:ט״ו) ומפורש הרבה בדבריהם¹⁰ ז״ל כי האכזריות גם על הבהמות מדה רעה והזכירו על המדה הזאת מה שכתוב: ורחמיו על כל מעשיו (תהלים קמ״ה:ט׳).
ורחמי רשעים אכזרי – ¹¹אכזרי – שם דבר כמו אכזריות, וכן אכזרי ועברה (ישעיהו י״ג:ט׳).
גם יש לפרש: שהוא שם התואר ובא על דרך בנות צעדה (בראשית מ״ט:כ״ב) והענין גם בעת רחמי הרשע הוא אכזר כי אם יתן צדקה לעני יהיה מתנהג על דרך אכזריות ויבא הדבר על פנים הרבה כגון אם יאכיל העני בביתו לא ישגיח עליו ולא יקרבהו ולא יסביר לו פנים מרוב שררתו ויושיבהו בשפל המקומות וינהג עצמו דרך בזיון ועל הדומה לזה אמרו ז״ל: יש מאכיל לאביו פסיוני וטורדו מן העולם (בבלי קידושין ל״א), ואם הענק יעניקהו מכספו ותבואתו יתן לו בגלוי ודרך שררה ולא יחוש אם יחורו פניו גם יתפאר עליו וישתרר ויעבד בו בגלל דבר מתנתו אשר נתן לו ולא יחוש בהלבנת פניו, ואמרו ז״ל: המלבין פני חברו ברבים אין לו חלק לעולם הבא (משנה אבות ג׳:י״א). עוד אמרו ז״ל: המפייסו בדברים גדול מכולם¹² (בבלי ב״ב ט׳:).
גם יש לפרש: כי כאשר יתן לא ירחם ולא יחון ואינו נותן רק להתיהר ויקרא מתנת הרשעים רחמי רשעים יען כי המתנה פעולת מדת הרחמנות או על דעת הרואים אשר יחשובו כי הוא נותן מצד הרחמנות. והודיענו ע״ה כי גם לעת תת הצדקה הוא אכזרי ואינו נותן רק להתפאר לא מאשר יחוס על דל ואביון¹³ ואמרו ז״ל: וחסד לאומים חטאת (משלי י״ד:ל״ד) צדקה שאומות העולם עושים חטאת הוא להם שאין עושין אלא להתיהר (בבלי ב״ב י׳:). (יא) עובד אדמתו ישבע לחם – הוסיף לדבר על ענין שאמר למעלה: טוב נקלה ועבד לו (משלי י״ב:ט׳) ואמר עובד אדמתו ישבע לחם ומרדף ריקים חסר לב. המתכבד ומונע עצמו מן המלאכה מפני שררתו והוא אין לו ממון וסחורה להתעסק בה ויתחבר לאנשים בטלים מן המלאכה וריקים חסר לב הוא, לבד מה שהוא חסר לחם גם חסר לב כמו שאמרו ז״ל: הבטלה מביאה לידי שעמום (בבלי כתובות נ״ט:). השנית כי יאלף המדות הפחותות בחברת אנשים ריקים וכן כתיב: פן תאלף אורחותיו (משלי כ״ב:כ״ה). (יב) חמד רשע מצוד רעים – ¹⁴הרשע חומד ריוח הגזלנים והרעים ומקנא בתבואת אנשי החמס שהם עושי העושר בלי עמל.
ושורש צדיקים יתן – הרשע תועה בנפשו כי הצדיק יתן שורש ולא הרע על כן אין לחמוד מצוד הרעים כי אם דרכי הצדיקים כענין שנאמר: אל יקנא לבך וגו׳ (משלי כ״ג:י״ז). ואמר יתן לשון יחיד על דרך בנות צעדה (בראשית מ״ט:כ״ב). ולשון נתינה על השורש על דרך והארץ תתן יבולה (יחזקאל ל״ד:כ״ז) וביאור הענין כי הצדיק נותן שורש בכל יום ר״ל כי הוא נמשל בכל מעשה שיעשה כאילן שהוא משלח שרשיו בכל עת כענין שכתוב: והיה כעץ שתול (תהלים א׳:ג׳) וכמו שאין הרוחות עוקרות אילן ששרשיו מרובין ממקומו כן לא יהדפו הצרות את הצדיק ולא יבלעוהו ממקומו אך הרשעים והרעים אין תועלת ועזר במצודם ועשרם כי אין להם שורש וצרה קלה תהדפם ותכלה אותם כרגע וכן הוא אומר והיה כעץ שתול (תהלים א׳:ג׳) לא כן הרשעים כי (תהלים א׳:ד׳) יעברו בצרה קלה. ועד נאמן על כונת המקרא הזה ועל ביאור המשל כי הוא כאשר ביארנו ענין המקרא של אחריו שאומר. (יג) בפשע שפתים מוקש רע – ¹⁵האיש הרע לא בצרה גדולה יוקש, כי גם במקרה קל יפול ופיו יכשילהו וינקש בפשע שפתיו, כענין שנאמר: ויכשילהו עלימו לשונם (תהלים ס״ד:ט׳).⁠^ד
ויצא מצרה צדיק הצדיק אף על פי שקרה לו המוקש והצרה קרובה אליו יצא מן הצרה ויושע. והנה ביאור ענין שורש הצדיק וכי ענין הרשע בהפך. (יד) מפרי פי איש ישבע טוב וגמול ידי אדם ישיב לו – בא להעיר אותך שתרדוף צדק וזכיות בדבר שפתיך ומעשה ידיך כי שכרך הרבה מאוד¹⁶ בדברי שפתיך כאשר במעשה ידיך כגון בהגיון החכמה או בעצה הטובה או באשר תחזק ידי האמת ותדבר מישרים ותקדש שם שמים ותשיב רבים מעון ותקח נפשות שכתוב: מקור חיים פי צדיק (משלי י׳:י״א), ובא עתה להקיש ולהשוות כי כחלק בעל הדברים הטהורים העושים פרי מצוה וכחלק בעל המעשה יחדו יחלוקו על כן אמר מפרי פי איש ישבע טוב ואמרו ז״ל בענין הצדקה: גדול המעשה יותר מן העושה (משלי כ״ב:ט׳).
ויש לפרש: וגמול ידי אדם – בחטא ועון ישיב לו – ישיב קרי ישוב כי לרמוז על מה שכתוב: מפי עליון לא תצא (איכה ג׳:ל״ח), כי לא ענה מלבו (איכה ג׳:ל״ג), כי הרע יגיע לאדם מפאת מעשיו. (טו) דרך אויל ישר בעיניו – האויל הולך אחר תאותו ומניח דרך החכמה. היה לו לחשוד את עצמו במעשיו אולי התאוה מטה את לבבו ומעורת עיניו על כן ישפר עליו המעשה והלא עליו להועץ במעשיו עם זולתו לשמוע עצה והוא לא כן ידמה.⁠¹⁷ אך דרכו ישר בעיניו ונשען על דעתו.
ושומע לעצה חכם – החכם אף על פי שהוא ראוי לסמוך על חכמתו וישענו רבים על עצתו הוא שומע לעצת אחרים בענייניו ויירא פן יטנו החפץ והרצון במעשיו ויעצם את עיניו או יירא מן השבוש. על כן ישמע לעצת אחרים. הנה הראה אותך כמה הפוכה מדת האויל ממדת החכם בענין העצה כי האויל אף על פי שהיה לו לחשוד את דעתו דרכו ישר בעיניו והחכם אף על פי שיסמכו אחרים על חכמתו יירא מן המשגה והשבוש. (טז) אויל ביום יודע כעסו – בעצם היום שיכעיסוהו בדבריו יודע כעסו כי יאמר לרבים העולה על רוחו בענין הנקמה מחברו, ויגיד את כל לבו ויודיע את אשר יש נפשו לעשות להתעולל. והנה בשתים יבער ויכסל כי הוא מודיע את אשר הקלוהו אחרים ובזוהו ומגלה קלונו לאשר לא ידעוהו. והשנית כי יחשוף סודו ויזהר חברו ממנו וישמר מאשר הוא יעץ עליו וכענין שכתוב: הפר מחשבות באין סוד (משלי ט״ו:כ״ב).
וכוסה קלון ערום – אין הדבר צריך לומר כי הערום לא יחשוף קצפו וכעסו ויסתיר סוד לבבו אך גם הגדופין אשר אמרו לו יכסה. (יז) יפיח אמונה יגיד צדק – ¹⁸מענין אם לא יגיד (ויקרא ה׳:א׳) מי שלא ידבר רק אמת בספור דבריו ראוי לסמוך בעדותו כי יגיד צדק ויכוין דבריו.
ועד שקרים מרמה – איש מרמה, והוא השקרן גם בעדות ישקר ולא יכוין דבריו. ובא לגנות מדת השקרן בספור דבריו ואין ראוי לסמוך בעדותו כי יגיד שקרים. ואמרו ז״ל: ארבע כתות אינן מקבלות פני שכינה (בבלי סוטה מ״ב) ואחת מהנה כת שקרים, שנאמר: דובר שקרים לא יכון לנגד עיני (תהלים ק״א:ז׳). גם יש להבין מזה כי יש להסתפק בעדות השקרן ולהרבות לחקרו ולהחמיץ את הדין. (יח) יש בוטה כמדקרות חרב וגו׳ – יש מציק ומזיק במבטא שפתיו כמדקרות חרב בדברי גאוה ובוז נוגעים עד הנפש ומלבנים הפנים או שיספר לשון הרע על חברו ונסמכו השומעים על דבריו וכענין שאמרו ז״ל: לעז משפחה אין לו כפרה עולמית (ירושלמי ב״ק ה׳). והנה הודיענו בזה כי עונש לשון הרע כמעשה הנזקים וכמדקרות חרב.
ולשון חכמים מרפא – החכמים ירפאו נזק לשון הרע כי יעציבו האומר ויגערו ויבטלו את דבריו ויודיעו עונש המקבל לשון הרע והרבה מפורש בדבריהם ז״ל עונש המקבל לשון הרע. (יט) שפת אמת תכון לעד – הנזהר בדבריו מן השקר ומדקדק בהם לכוין האמת יהיו דבריו נשמעים לעולם ויאמינו בם ויחפצו להקשיב אליהם.
תכון – מלשון לא תכון אתה (שמואל א כ׳:ל״א).
ועד ארגיעה לשון שקר – עד רגע יעמד לשון שקר כי יגלה ויודע מהר כי הוא שקרן וילכד בדבריו ואחרי הודיעו לא יקשיבו את דבריו ולא יטו אוזן אליהם כי יחזקו בכל דבריו אשר פיו ידבר שוא ואמרו ז״ל: כך עונשו של בדאי שאפילו אומר אמת אין שומעין לו (בבלי סנהדרין פ״ט:).
ארגיע – לשון רגע, ובא בתוספת אל״ף כמו אזרוע אצעדה, וכן כי ארגיעה ארצנו (ירמיהו מ״ט:י״ט).
ויש לפרש: שפת אמת תכון לעד – בהגדת האמת יאמינו השומעים לעד והגדת השקר יאמינו בה ולא יתקיים הדבר וכאשר אמרו ז״ל: שקרא לא קאי (בבלי שבת ק״ד) ויקראו הדבורים שפה ולשון. (כ) מרמה בלב חרשי רע וליועצי שלום שמחה – אם ייעצך להרע לחברך ולנקום נקמתך מאתו ויחזיק נפשו כמקנא לכבודך אל תאמן בו כי מרמה בלב יועצי רע, ודע כי לא מאהבתך ייעצך כי אם משנאתו את חברך ולולי כי ישנאהו לא ייעצוהו לעשות עמו רעה. גם אם נאמנה אתך אהבתו לא ייעצך להרע לאיש ולהוסיף לשנאת חברך כי אם היות תגמול רעה אין לך אדם שאין לו שעה ואמרו במוסרים אל ימעט בעיניך שונא אחד ואל ירבו בעיניך אלף אהבים.
חורשי – לשון לשון עצה וכן חרש לאמר (יהושע ב׳:א׳).
וליועצי שלום שמחה – אם יועץ עצת שלום בין אדם לחבירו שניהם יאהבוהו כי ידעו אשר אין זה כי אם אהבה נאמנה והנוהג במדה הזאת ירבו אוהביו וישמח בהם כי שנאת הבריות תוליד דאגה ואהבתם שמחה. (כא) לא יאונה לצדיק כל און – השם ית׳ שומר את הצדיק מן השגיאות גם יעזרהו להתגבר על יצרו כאשר אמרו ז״ל: (בבלי יומא ל״ט) אדם שומר את עצמו מן העבירה פעם ראשונה ושניה מכאן ואילך הב״ה שומרו, שנאמר: רגלי חסידיו ישמור (שמואל א ב׳:ט׳).
ורשעים מלאו רע – מלאים הם עוונות ופשעים אין מספר כמו שאמרו ז״ל: עבירה גוררת עבירה (משנה אבות ד׳:ב׳) ואמרו עוד: כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר (בבלי יומא פ״ו). (כב) תועבת י״י שפתי שקר – למעלה אמר כי מדת השקרן והמכזב בספוריו מביאה לידי עדות שקר ועתה הוסיף לפרש כי המדה ההיא תועבת¹⁹ י״י, וכמו שאמרו ז״ל: כי כת השקרנים אינן מקבלות פני שכינה (בבלי סוטה מ״ב).
ועושה אמונה רצונו – לא אמר שפתי אמונה כי לא יספיק מן האמונה הדבור וההגיון בלבד עד שידבר בפיו ובידו ימלא. (כג) אדם ערום כסה דעת – דבר במדת העניוות ואמר כי החכם גם צדקותיו ומעשיו הטובים יסתיר אף על פי שהם תפארת לעושיהם וכענין שכתוב: והצנע לכת עם אלהיך (מיכה ו׳:ח׳).
ולב כסילים יקרא אולת – הכסיל גם לאולתו לא יסתיר אף על פי שהוא גנותו אך יכריז עליה ויודיענה לכל, ואמר לב כסילים ולא אמר ופי כסילים, להגיד כי מעת שתעלה האולת על לבו יכריז מיד ויודיענה. (כד) יד חרוצים תמשול – יד עושה עושר בצדק ובמשפט תמשול כענין שכתוב: עשיר ברשים ימשול (משלי כ״ב:ז׳).
ורמיה תהיה למס – נפש רמיה, והיא העושה עושר ולא במשפט²⁰ תהיה למס. תירא את הבריות ותכנע להם פן תהיה לבוז ויכלימוהו ממעשיו או תגבר ידם ויגישוהו אל המשפט ויזכו עמו בדין מן החמס אשר בכפיו או יחייבו את ראשו למלך אם יקומו עדים על דברי חמסו ומרמותיו. (כה) דאגה בלב איש ישחנה – הדאגה תשחה קירות הלב ובא במקום הזה לשון נקבה גם מצאנו מה אמולה לבתך (יחזקאל ט״ז:ל׳).
ודבר טוב ישמחנה – דבר טוב כענין רחש לבי דבר טוב (תהלים מ״ה:ב׳), והענין כאשר ישכיל אדם בדבר חכמה או במועצות ודעת ויגלה אליו מחשף האמת וסוד הנכוחה ישמח לבו. על כן אם תעלה דאגה בלבו ישכיל ויצפה בדברי חכמה וישמח לבו ויתבונן בהם בינה כי שמחת הלב כאשר תפקחנה עיני רעיוניו כאשר ישמח אדם במאור עיניו, שנאמר: מאור עינים ישמח לב (משלי ט״ו:ל׳). (כו) יתר מרעהו צדיק – כי יהיה ריב בין צדיק לאיש מבני עמו לעולם יהיה הצדיק יתר בסבלנות או בענין ויתור ממון וזה דרך כבודם ומעלתם ויתרונם.
ודרך רשעים תתעם – כי יחשבו הרשעים אשר הניצוח בדברי ממון או בעסק ממון הוא הכבוד וכי הסבלנות שפלות וכבר הארכנו בעניין הזה למעלה. (כז) לא יחרך רמיה צידו – לא יהנה איש רמיה מן ההון אשר קבץ בגזל ומרמה ולא יצלח בו ולא יגיעהו כבוד ממנו.
והון אדם יקר חרוץ – אם תראה כי יש הון ועושר לאדם יקר וחשוב בעיני הבריות תדע כי ההון ההוא חרוץ הוא כי לא קבצו בגזל ובמרמה אך במשפט חרוץ ואילו עשה עושר ולא במשפט לא היה יקר וחשוב בעיני הבריות מחמת עשרו.
ויש מפרשים: והון אדם יקר – ההון היקר אשר ימצא לאדם הוא שיהיה האדם חרוץ וזריז ומהיר במלאכתו. (כח) באורח צדקה חיים וגו׳ – פעמים רבים יוסיפו על ימי האדם בעד מעשה הצדקה וזה דבר ברור כי לא תקצרנה שנות בעל הצדקה כי היא תגן עליו ותצילהו. גם יש להבין מזה כי הצדיק לא יפנה לבו לבטלה כי מחשבותיו משפט וצדק, וכאשר שבח את הצדיק למעלה שאין שיחתו בטלה, שנאמר: פי צדיק ינוב חכמה (משלי י׳:ל״א). ועונש המפנה לבו לבטלה גדול מעונש שיחה בטלה כי הוא משתמש לבטלה בעיקר החלק אשר באדם והוא הדעת, כענין ושורש צדיקים יתן (משלי י״ב:י״ב). והוזכר זה המשל בדבריהם ז״ל שאמרו: מי שמעשיו מרובים מחכמתו למה הוא דומה לאילן ששרשיו מרובים מענפיו (משנה אבות ג׳:כ״ג). ופי ישרים יצלם (משלי י״ב:ו׳) – מחובת הרשעים לפקח ולהציל כי יש כח בידם להציל בחכמתם. רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

¹ עיין פירוש ר׳ יונה משלי י״א:כ״א.

² השוו ללשון הפסוק בדברים ז׳:כ״ה.

³ עיין קידושין דף מ׳.: מחשבה רעה שעושה פרי הקב״ה מצרפה למעשה.

⁴ עיין פירוש ר׳ יונה אבות ה׳:י״ד: ארבע מדות ביושבים לפני חכמים.

⁵ השוו ללשון הפסוק בישעיהו ה׳:כ׳.

⁶ עיין ר׳ יונה אבות א׳:ל׳.

⁷ מעין המוסר הזה היא תקון מדות הנפש ושם הוא נלקח מספר הלקוטים. עיין אודותיו רמש״ש בס׳ ההעתקות דף 382.

⁸ הגרסא שלנו היא: לעולם ישכיר אדם עצמו לעבודה זרה.

⁹ הגרסא שלפנינו: נטוש נבילתא בשוקא ולא תימא גברא רבא אנא ועיינו תוס׳.

¹⁰ עיין שבת קכ״ח: צער בעלי חיים דאורייתא.

¹¹ עיין שערי תשובה לר׳ יונה ג׳:ל״ו ושם כתוב: כאשר יתבאר בשער האכזריות בעזרת האל.

¹² הגרסא שלנו: והמפייסו בדברים מתברך באחד עשר ברכות ועיינו תוס׳ שם.

¹³ השוו ללשון הפסוק בתהלים ע״ב:י״ג.

¹⁴ עיין כעין פירוש זה בס׳ כד הקמח תחת: חמדה.

¹⁵ פירוש המלה מוקש תמצא בפירוש ר׳ יונה משלי ד׳:כ״ד.

¹⁶ השוו ללשון הפסוק בבראשית ט״ו:א׳.

¹⁷ השוו ללשון הפסוק בישעיהו י׳:ז׳.

¹⁸ הפסוק הזה מבואר גם בפירוש ר׳ יונה משלי י״ד:ה׳.

¹⁹ עיין שערי תשובה לר׳ יונה ג׳:קע״ט.

²⁰ השוו ללשון הפסוק בירמיהו י״ז:י״א.

^א כן בכ״י ס״פ. בדפוס ראשון חסר: ״ושרש צדיקים בל ימוט... ושמורות בכל״.

^ב כן בכ״י ס״פ. בדפוס ראשון הושמט ע״י הדומות: ״כרקב בעצמות... גם אשה מבישה״.

^ג כן בכ״י ס״פ. בדפוס ראשון הושמט: ״ובית צדיקים יעמד בזכותם״.

^ד כן בכ״י ס״פ. בדפוס ראשון הושמט: ״האיש הרע... עלימו לשונם״.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון