×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
יואל א׳תנ״ך
א֣
אָ
(א) דְּבַר⁠־יְהֹוָה֙י״י֙ אֲשֶׁ֣ר הָיָ֔ה אֶל⁠־יוֹאֵ֖ל בֶּן⁠־פְּתוּאֵֽל׃ (ב) שִׁמְעוּ⁠־זֹאת֙ הַזְּקֵנִ֔ים וְהַֽאֲזִ֔ינוּ כֹּ֖ל יוֹשְׁבֵ֣י הָאָ֑רֶץ הֶהָ֤יְתָה זֹּאת֙ בִּֽימֵיכֶ֔ם וְאִ֖ם בִּימֵ֥י אֲבֹתֵיכֶֽם׃ (ג) עָלֶ֖יהָ לִבְנֵיכֶ֣ם סַפֵּ֑רוּ וּבְנֵיכֶם֙ לִבְנֵיהֶ֔ם וּבְנֵיהֶ֖ם לְד֥וֹר אַחֵֽר׃ (ד) יֶ֤תֶר הַגָּזָם֙ אָכַ֣ל הָאַרְבֶּ֔ה וְיֶ֥תֶר הָאַרְבֶּ֖ה אָכַ֣ל הַיָּ֑לֶק וְיֶ֣תֶר הַיֶּ֔לֶק אָכַ֖ל הֶחָסִֽיל׃ (ה) הָקִ֤יצוּ שִׁכּוֹרִים֙ וּבְכ֔וּ וְהֵילִ֖לוּ כׇּל⁠־שֹׁ֣תֵי יָ֑יִן עַל⁠־עָסִ֕יס כִּ֥י נִכְרַ֖ת מִפִּיכֶֽם׃ (ו) כִּי⁠־גוֹי֙ עָלָ֣ה עַל⁠־אַרְצִ֔י עָצ֖וּם וְאֵ֣ין מִסְפָּ֑ר שִׁנָּיו֙ שִׁנֵּ֣י אַרְיֵ֔ה וּֽמְתַלְּע֥וֹת לָבִ֖יא לֽוֹ׃ (ז) שָׂ֤ם גַּפְנִי֙ לְשַׁמָּ֔ה וּתְאֵנָתִ֖י לִקְצָפָ֑ה חָשֹׂ֤ף חֲשָׂפָהּ֙ וְהִשְׁלִ֔יךְ הִלְבִּ֖ינוּ שָׂרִיגֶֽיהָ׃ (ח) אֱלִ֕י כִּבְתוּלָ֥ה חֲגֻרַת⁠־שַׂ֖ק עַל⁠־בַּ֥עַל נְעוּרֶֽיהָ׃ (ט) הׇכְרַ֥ת מִנְחָ֛ה וָנֶ֖סֶךְ מִבֵּ֣ית יְהֹוָ֑הי״י֑ אָֽבְלוּ֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים מְשָׁרְתֵ֖י יְהֹוָֽהי״יֽ׃ (י) שֻׁדַּ֣ד שָׂדֶ֔ה אָבְלָ֖ה אֲדָמָ֑ה כִּ֚י שֻׁדַּ֣ד דָּגָ֔ן הוֹבִ֥ישׁ תִּיר֖וֹשׁ אֻמְלַ֥ל יִצְהָֽר׃ (יא) הֹבִ֣ישׁוּ אִכָּרִ֗ים הֵילִ֙ילוּ֙ כֹּֽרְמִ֔ים עַל⁠־חִטָּ֖ה וְעַל⁠־שְׂעֹרָ֑ה כִּ֥י אָבַ֖ד קְצִ֥יר שָׂדֶֽה׃ (יב) הַגֶּ֣פֶן הוֹבִ֔ישָׁה וְהַתְּאֵנָ֖ה אֻמְלָ֑לָה רִמּ֞וֹן גַּם⁠־תָּמָ֣ר וְתַפּ֗וּחַ כׇּל⁠־עֲצֵ֤י הַשָּׂדֶה֙ יָבֵ֔שׁוּ כִּי⁠־הֹבִ֥ישׁ שָׂשׂ֖וֹן מִן⁠־בְּנֵ֥י אָדָֽם׃ (יג) חִגְר֨וּ וְסִפְד֜וּ הַכֹּהֲנִ֗ים הֵילִ֙ילוּ֙ מְשָׁרְתֵ֣י מִזְבֵּ֔חַ בֹּ֚אוּ לִ֣ינוּ בַשַּׂקִּ֔ים מְשָׁרְתֵ֖י אֱלֹהָ֑י כִּ֥י נִמְנַ֛ע מִבֵּ֥ית אֱלֹהֵיכֶ֖ם מִנְחָ֥ה וָנָֽסֶךְ׃ (יד) קַדְּשׁוּ⁠־צוֹם֙ קִרְא֣וּ עֲצָרָ֔ה אִסְפ֣וּ זְקֵנִ֗ים כֹּ֚ל יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֔רֶץ בֵּ֖ית יְהֹוָ֣הי״י֣ אֱלֹהֵיכֶ֑ם וְזַעֲק֖וּ אֶל⁠־יְהֹוָֽהי״יֽ׃ (טו) אֲהָ֖הּ לַיּ֑וֹם כִּ֤י קָרוֹב֙ י֣וֹם יְהֹוָ֔הי״י֔ וּכְשֹׁ֖ד מִשַּׁדַּ֥י יָבֽוֹא׃ (טז) הֲל֛וֹא נֶ֥גֶד עֵינֵ֖ינוּ אֹ֣כֶל נִכְרָ֑ת מִבֵּ֥ית אֱלֹהֵ֖ינוּ שִׂמְחָ֥ה וָגִֽיל׃ (יז) עָבְשׁ֣וּ פְרֻד֗וֹת תַּ֚חַת מֶגְרְפֹ֣תֵיהֶ֔ם נָשַׁ֙מּוּ֙ אֹֽצָר֔וֹת נֶהֶרְס֖וּ מַמְּגֻר֑וֹת כִּ֥י הֹבִ֖ישׁ דָּגָֽן׃ (יח) מַה⁠־נֶּאֶנְחָ֣ה בְהֵמָ֗ה נָבֹ֙כוּ֙ עֶדְרֵ֣י בָקָ֔ר כִּ֛י אֵ֥ין מִרְעֶ֖ה לָהֶ֑ם גַּם⁠־עֶדְרֵ֥י הַצֹּ֖אן נֶאְשָֽׁמוּ׃ (יט) אֵלֶ֥יךָ יְהֹוָ֖הי״י֖ אֶקְרָ֑א כִּ֣י אֵ֗שׁ אָֽכְלָה֙ נְא֣וֹת מִדְבָּ֔ר וְלֶ֣הָבָ֔ה לִהֲטָ֖ה כׇּל⁠־עֲצֵ֥י הַשָּׂדֶֽה׃ (כ) גַּם⁠־בַּהֲמ֥וֹת שָׂדֶ֖ה תַּעֲר֣וֹג אֵלֶ֑יךָ כִּ֤י יָֽבְשׁוּ֙ אֲפִ֣יקֵי מָ֔יִם וְאֵ֕שׁ אָכְלָ֖ה נְא֥וֹת הַמִּדְבָּֽר׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
E/ע
הערותNotes
[190 ע״ב] (א) דבר ה׳ אשר היה אל יואל בן פתואל – אמרו רז״ל בסדר עולם שיואל ונחום / וחבקוק נתנבאו בדור מנשה בן חזקיהו שנ׳: ״וידבר ה׳ אל מנשה ואל עמו״ (דבה״י ב לג, י) / (15) ומפני שלא היה כשר לא נקראו על שמו ואם נזכר אחז באמרו ״חזון ישעיהו / בן אמוץ אשר חזה וגו׳ בימי עוזיהו יותם אחז יחזקיהו מלכי יהודה״ (ישע׳ א, א) כבר צירפו / אל צדיקים אחרים שהיו עמו. ולמה נקרא שמו אחז אמ׳ ה׳ק׳ב׳ה׳ שאחז אותי / מלהביא טובה לעולם. ד׳א׳ שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות. ויואל הוא אחר / הושע לפי כך נכתבה נבואתו אחריו. ולמה נקרא שמו יואל בן פתואל שפיתה / (20) הקב״ה בדברים כלום את מדין עם האדם הזה אלא על שהוא אומ׳ לא חטאתי / ויאמרו שם חטאנו לייָי. נתנבא יואל על ביאת מיני הארבה לישראל אולי יכנעו / ויחזרו בתשובה שביאת הארבה צרה גדולה והוא מכלל דברים שמתענין / ומתריעין עליהן וכן אמרו רז״ל ״אפלו לא נראה מהן אלא כנף אחד בכל ארץ ישראל / מתענין ומתריעין עליהן״ (תענית כב ע״א) והם לא הרגישו. (ב) שמעו זאת הזקנים והאזינו כל / [191 ע״א] יושבי הארץ ההיתה זאת בימיכם ואם בימי אבותיכם – היאך יאמר ואם בימי / אבותיכם וכבר נאמ׳ בארבה מצרים ״לפניו לא היה כן ארבה כמוהו ואחריו לא יהיה / כן״ (שמות י, יד). השיב רבינו סעדיה גאון ז״ל ואמר שרוצה לומר ואם בימי אבותיכם. אבותיכם / הקרובים לא הרחוקים כלומ׳ אבותיכם הקרובים לא היה בדורם כן. וכד׳לך קאלו אל׳ / (5) שארחין קולה פי ארבה יואל כמוהו לא יהיה מן העולם ליס הו מן כל מא מצ׳א / מן אלזמאן חתי ידכ׳ל פי ד׳לך ארבה שלמשה אלא יעני לם יכון מת׳לה פי זמאן טויל / מת׳ל
[תרגום: וכן אמרו הפרשנים, אומרו בארבה יואל ״כמוהו לא יהיה מן העולם״ אין הוא מכל הזמן שעבר עד שיכלל בכך ארבה שלמשה, אלא כוונתו לא היה כמוהו זמן רב, כמו:]
״ועבדו לעולם״ (שמות כא, ו) שהוא עד היובל שיעבוד אותו עד היובל בין סמוך בין מופלג / כשיגיע היובל יצא שנ׳ ״ואיש אל משפחתו תשובו״. ויש מפרש שהארבה שהיה / בימי יואל גדול משלמשה וכמוהו לא נהיה מן העולם שהארבה שהיה בימי יואל / (10) היה על ידי מינין הרבה שהיו יחד ארבה חסיל ילק גזם. אבל שלמשה היה מין / אחד וכמוהו לא היה ולא יהיה. ואמרו ארבה שהיה בימי משה ראו בו נפלאות / מה שלא ראו בימי יואל שהיה אותו ארבה אוכל ואינו נאכל היה נופל על פני / המצרי ואוכלו ומנקר את עיניו והיה מכסה את עין הארץ זה השמש כי בחיל / גדול הוא בא ולא יכול בן אדם לראות את הארץ מרוב הארבה שיכסה את הארץ / (15) שנ׳ בו ״וכסה את עין הארץ״ (שמות י, ה).
(ד) יתר הגזם אכל הארבה – גזם הוא ממין ארבה והוא / מן גזז כלומ׳ שהוא מחתך האילנות ותרגם יונתן ״יתר הגזם אכל הארבה״ - ״מותר / זחלא אכל גובא״, והוא הזחל הנזכר בדברי רז״ל (חולין סה ע״א). וכן ילק הוא ממין הארבה. וכן / חסיל ממין הארבה והוא מכלה ביותר כמו שאומרין ״חסל פרקא״ ״חסלת מסכתא״ / כלומ׳ כלה הפרק ונשלם. ואמרו רז״ל ״למה נקרא שמו חסיל שהוא חוסל הכל״ (ירושלמי, תענית, פ״ג ה״ו). / (20) ונקרא ארבה על שם שהוא הרבה שנ׳ ״חילי הגדול״ (יואל ב, כה). ונקרא סלעם שהוא מבליע / התבואה תרג׳ ״ומאשריו מבולעים״ (ישע׳ ט, טו) ״ורברבנוהי מסלעמין״. ״ועצתו אבלע״ (שם, יט, ג) ״וחכימיהון / אסלעים״. ו״ארבה״ תרגומו ״גובא״ (ויקרא יא, כב) דהוא גבי דינא דמריה. ותרגום ״ואת החגב / למינהו״ (שם, שם) ״כרוכא למיניה״. ויונתן תרגם ״גזם״ - ״זחלא״, ו״ארבה״ - ״גובא״, ״ילק״ - ״פרחא״, / ״חסיל״ - ״שמוטא״. ומצינו שתרגם ״חסיל״ במקום אחר זחלא שהרי תרג׳ ״אוסף החסיל״ (ישע׳ לג, ד) / [191 ע״ב] ״כמא דמכנשין ית זחלא״. וכן מצינו שתרגם ״ילק״ במקום אחר ״זחלא״ שהרי תרגם / ״כי אם מלאתיך אדם כילק״ (ירמ׳ נא, יד) ״כזחליא״. ולמה כן. שגזם וארבה וילק וחסיל כולם מיני / ארבה הן ושם אחד כולל את כולן והוא ארבה וקרא אותן בשמות הרבה לחלק / אותן ולהודיע שהם מינים הרבה לפי כך אם תרגם אותם המתרגם בשינוי ותרגם / (5) מין אחד בתרגום ובמקום אחר תרגמו בשם אחר אין חוששין. ו״שמוטא״ פירוש / ענין חטיפה כלומ׳ שחוטף התבואה ומכלה אותה. ״ופרחא״ ענין גודל וריבוי / כלומ׳ שהוא גדול ורב וכשחונה על התבואה מכלה אותה. ושרח ר׳ תנחום ז״ל1 / זחל צנף מן אלגראד תרג׳ ״אוסף החסיל״ (ישע׳ לג, ד) ״כמא דמכנשין ית זחליא״ והו אלגראד אלזחאף / אעני קבל אן יטיר משתק מן ״זוחלי עפר״ (דב׳ לב, כד) ולאגל ד׳לך פסר אלתרגום גמיע אנואע / (10) אלגראד זחלא קאל פי חסיל זחלא וכד׳לך ״יתר הגזם״ מותר זחלא וכד׳לך ילק זחלא / וימכן אן יכון נוע מנהא מכ׳צוץ. אלדבא הו פקס אלגראד לאן אלגראד יגי אלי אלזרע / פיג׳רס בדנה פי אלטין אלי ענד ראסה פתפקס כל גראדה סבעין פיתרבא מע אלזרע / ויקרצ׳ה ולא יזאל פיה אלי אן יתרבא לה גנאח ויטיר וד׳לך בעד ארבעין יום פמא / יטיר אלא וקד אפנא אלזרע. פ׳א׳ אלדבא צג׳אר אלנמל ואלגראד.
[תרגום: ביאר ר׳ תנחום ז״ל ״זחל״ הוא סוג של ארבה, תרגום ״אוסף בחסיל״ ״כמא דמכנשין ית זחליא״, והוא הארבה הזוחל, כלומר: לפני שהוא עף, נגזר מן ״זוחלי עפר״, ולכן ביאר התרגום את כל סוגי הארבה ״זחלא״; אמר על חסיל ״זחלא״, וכן ״יתר הגזם״ ״מותר זחלא״, וכן ״ילק״ ״זחלא״, וייתכן שהוא סוג מסויים של ארבה. ״אלדבא״ הוא בקיעת הארבה, לפי שהארבה מגיע אל הזרע ומשקיע את גופו בטיט עד ראשו, וכל ארבה בוקע שבעים, והוא גדל עם הזרע ומכלה אותו. הוא נשאר בו עד שצומחות לו כנפיים ו⁠[אח״כ] עף, וזאת לאחר ארבעים יום, ואין הוא עף עד שמכחיד את הזרע. פירוש אחר: ״אלדבא״ נמלים וארבה קטנים.]
יש מי ששואל / (15) ואומ׳ אם היה מה שהשאיר הגזם אכל הארבה היאך ישאיר הארבה לילק / וילק לחסיל. ותשובתו שאלו ארבעה מינים יש בהם מי שהוא דק מחבירו / בגופו נמצא שהשני יגיע לאכול מה שלא הגיע לו חבירו וכן השאר. ויש / מי שאומ׳ שזה נאמ׳ על ארבע רוחות שלארץ ישראל כל אחד ואחד אכל / רוח אחת ולא השאיר ממנה כלום אבל השאיר רוח אחרת ולא ממנה ובא / (20) השני ואכל הרוח השנית והשאיר השלישית ולא אכל ממנה כלום וכן השאר / ויואל היה מתנבא באלו הדברים עליהם קודם שתגיע הרעה שאם ישובו / לא יהיו אלו הדברים וכן אמרו:
(ה) הקיצו שכורים ובכו והילילו כל שותי יין על / עסיס כי נכרת מפיכם – אולי יכבשו תאותם וישובו להק׳ב׳ה׳ קודם שתבוא / אליהם הרעה. והם לא שבו אלא הוסיפו לחטוא לפי כך באו עליהם כל אלו הדברים / [192 ע״א] בימיו שנ׳: ״ושלמתי לכם את השנים אשר אכל הארבה הילק החסיל והגזם חילי / הגדול אשר שלחתי בכם״ (יואל ב, כה) וכן אמרו רז״ל בתעניות בוא וראה כמה גדולים מעשי / ייָי הארבה הזה מונח בארץ במקום שאין אדם רואה אותו ואינו אוכל ואינו / שותה והוא חי בדברו שלהק׳ב׳ה׳ וכיון שבא שמועה עליו לילך ולאכול יבולה / (5) שלארץ שהכעיסוהו הוא ננער ומתגבר לעשות שליחותו שלהק׳ב׳ה׳ שנ׳ ״כצל / כנטותו נהלכתי ננערתי כארבה״ (תה׳ קט, כג) אבל חיילותיו שלבשר ודם הוא צריך ליתן / להם מזונות תמיד לעמוד לו במלחמותיו ואינן יכולין להלחם בהרים ובחומות / שאין הסוסים יכולין לעלות לשם. אבל ארבה זה מה כת׳ בו ״כמראה סוסים / מראהו״ (יואל ב, ד) ״כקול מרכבות על ראשי ההרים״ (שם, שם, ה) ״בעיר ישוקו בחומה ירוצון בעד / (10) הבתים יבואו כגנב״ (שם, שם, ט)⁠2 עליהם נאמ׳ ״הילק הגזם והחסיל חילי הגדול״ (שם, שם, כה) וכן כתוב / בחזה שלו חית. ו״עסיס״ הוא המשקה היוצא מן הענבים על ידי הכתישה / והסחיטה. (ו) כי גוי עלה על ארצי עצום ואין מספר שניו שני אריה ומתלעות / לביא לו – ״כי גוי עלה על ארצי״ זה הגוי הוא השאלה לארבה לריבויו ועוצם / השחתתו. וכן אמרו רז״ל מצינו בימי יואל שהגובאי עלה והשחית את הזרעים / (15) שנ׳ ״כי גוי עלה על ארצי עצום ואין מספר״. אין לי שהשחית אלא זרעים אילנות / רכים מנין ת׳ל׳ ״שם גפני לשמה״ (יואל א, ז). אין לי שנשחת הזרע אלא מחמת הארבה ומנין / אף מחמת עצמה התבואה יבשה ת׳ל׳ ״הובישו אכרים הילילו כורמים״ (שם, שם, יא) ומנין אף / מחמת עצמן האילנות יבשון ת׳ל׳ ״הגפן הובישה והתאנה אמללה״ (שם, שם, יב) ״הגפן הובישה״ / זה שדפון. ״והתאנה אמללה״ זה ירקון. ״כל עצי השדה יבישו״ (שם) זה צמאון. ומנין / (20) אף שמחמת בני אדם פוסקת ת׳ל׳ ״כי הוביש ששון מבני אדם״ (שם) ומנין שאף / היין שלאשתקד מתעפש ת׳ל׳ ״עבשו פרודות תחת מגרפותיהם״ (שם, שם, יז) אלו גרבי יין. / ומנין שאפילו דברים שאין דרכם להתעפש אף הן מתעפשין ת׳ל׳ ״נשמו אוצרות״ (שם) / ומנין אף הבתים נופלין ת׳ל׳ ״נהרסו ממגורות״ (שם). ומנין שהתבואה נרקבת ת׳ל׳ / ״כי הוביש דגן״ (שם). ומנין אף עשבות השדה כלין ת׳ל׳ ״מה נאנחה בהמה נבוכו עדרי / [192 ע״ב] בקר כי אין מרעה להם״ (שם, שם, יח). ומנין אף ולדות הבהמה המארה נכנסת בהן ת׳ל׳ / ״גם עדרי הצאן נאשמו״ (שם). ומנין שאף הפרוטה שבכיס המארה נכנסת בה ת׳ל׳ / הלא נגד ענינו אוכל נכרת״ (שם, שם, טז). באותה שעה הכל צועקין והכל מתחננין משיב / הק׳ב׳ה׳ ואומ׳ להן עשו תשובה ואני מעביר מכם את הצרות שנ׳ ״תקעו שופר / (5) בציון״ (יואל ב, א; טו). פ׳א׳ ״כי גוי עלה על ארצי״ ואינו רחוק בעיני שיהיה כל מה שזכר / בזו הנבואה מדבר הארבה ועשייתו שהוא משל לביאת האויב ורבויו ושהם / מחריבים את הארץ ושודדים ליושביה וראייה על זה מה שזכר אחר זה הנקמה / מן האויבים ושילום גמולם כאמרו וקבצתי את כל הגוים וגו׳ ונשפטתי עמם / שם על עמי ונחלתי״ (יואל ד, ב). וכן אמר ״וגם מה אתם לי צור וצידון וגו׳ קל מהרה / (10) אשיב גמולכם בראשכם״ (שם, שם, ד). ואעפ׳ שהמפרשים לא פירשו זו הנבואה אלא על / ביאת הארבה על ארץ ישראל זה הענין יפה אצלי. זה מאמר ר׳ תנחום ז״ל. / ״שניו שני אריה ומתלעות לביא לו״. שניו שני אריה ששה שמות יש לארי / ארי שחל ליש כפיר לביא שחץ. ו״מתלעות״ הוא הפוך ״מלתעות כפירים״ (תה׳ נח, ז) והם / השנים הגסות. ויונתן תרגם: ״וניבוהי כבר אריון״ והוא משל לחזקו וגבורתו. / (15) (ז) שם גפני לשמה ותאנתי לקצפה חשוף חשפה והשליך הלבינו שריגיה – כלומ׳ / זה הגוי שעלה על ארצי שם גפני שהם ישראל לשמה כמו שנ׳ ״גפן ממצרים / תסיע״ (תה׳ פ, ט). ושם ״תאנתי״ שהם השרים שלהם ״לקצפה״. שנמשלו השרים בתאנים / כמו שאמ׳ בשביל גלות יכניה ״וכתאנים הטובות״ (ירמ׳ כד, ה)3 ופיר׳ ״לקצפה״ כמו למארה. / ויש מפרש ״לקצפה״ ענין חירוך ושריפה. ״חשוף חשפה והשליך הלבינו / (20) שריגיה״ כלומ׳ גילה אותם ודומה לו ״חשף יי׳י את זרוע קדשו״ (ישע׳ נב, י). ״מחשף הלבן״ (בר׳ ל, לז) / גילוי לבן שלמקל כשהיה קולפו היה נגלה ונראה לובן שלו במקום הקילוף. / ״ושריגיה״ כמו ״ובגפן שלשה שריגים״ (שם, מ, י) שפירושו סעפים.⁠4 ויש מפרש ״שריגיה״ / זמורות ארוכים וזמורה היא הגפן או נטע אחר אבל ברוב יפול הלשון הזה / על הגפן והוא אומ׳ כאן על הגפן והתאנה ״שם גפני לשמה ותאנתי לקצפה״ / [193 ע״א] כלומ׳ שחשף וגילה זמורות שלגפן ושלתאנה. והענין שהאויב קלף אותם והוציאם / ממקומם כמו שקולפין הפרי עד שילבינו השריגים ויגלו. (ח) אלי כבתולה חגורת / שק על בעל נעוריה – ״אלי״ ענין יללה וקינה תרג׳ ״ויקונן המלך״ ״ואלא מלכא״ (שמ״ב ג, לג) ור׳ל׳ / ״אלי כבתולה״ בת ציון או כיוצא בו ואמרו רז׳ל שהבתולה שמת אלוף נעוריה / (5) קשה עליה מכל הצרות. (י) שדד שדה אבלה אדמה כי שדד דגן הוביש תירוש / אמלל יצהר – ״אבלה אדמה״ כלומר אבלו בעלי האדמה כי שדד הבר ממנה. / ״הוביש תירוש״ יהיה פירושו לשון בושה על דרך ההשאלה ר׳ל׳ שלא עלה. ויהיה / פירושו יבש כמו ״הובשת נהרות איתן״ (תה׳ עד, טו). וכן תרגם יונתן: ״יבישו גופניא״. ״אמלל / יצהר״ תרגם יונתן: ״נתרו זיתיא״ ו״אמלל״, כמו: ״וקטפת מלילות בידיך״ (דב׳ כג, כו). וענין המלילה / (10) ידוע בדברי רז׳ל ״המולל מלילות מערב שבת למחר מנפח על יד ואוכל״ (ביצה יב ע״ב).⁠5 / ועוד אמרו ״ממללין מלילות ומפרכין קטניות ביום טוב״ (שם). ונקרא שמן זית ״יצהר״ / מלשון ״מאור״ לרוב זכותו כמו שנקרא גם כן במקום אחר זהב ״המריקים מעליהם / הזהב״ (זכר׳ ד, יב) ר״ל השמן הזך והנקי. ופיר׳ ״אמלל יצהר״ יחלש ויכרת. (יא) הובישו אכרים / הילילו כורמים – ״הובישו״ לשון בושה ממש כענין ״הובישו כי תועבה עשו״ (ירמ׳ ו, טו). / (15) ו״הילילו״ ענין יללה. ו״אכרים״ הם החורשים עובדי האדמה כי עובדי הכרמים / יקראו ״כורמים״ וכן תרגם יונתן ״הילילו כורמים״ - ״אילילו מפלחי כרמיא״ ונקראו ״אכרים״ / על שם השדות שנקראו ״כרים״. ״כר נרחב״ בישעיה (ל, כג) והוא מקום מרעה הבהמות / והכבשים והאלף נוסף. (יב) הגפן הובישה והתאנה אמללה וגו׳ כי הוביש ששון מבני6 אדם – / ״הגפן הובישה״ זה שדפון והוא כענין ״הוביש תירוש״ (לעיל י). ״והתאנה אמללה״ / (20) חלשה ונכרתה זה ירקון וכל עצי השדה יבשו זה צמאון. ״הוביש ששון מבני / אדם״ ר׳ל׳ נכרת ובטל הששון מבני אדם שאף שמחת בני אדם פוסקת. ומנה / כאן עשרה דברים והם דגן ותירוש ויצהר חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ותמר / ותפוח כנגד עשרה מעלות שבישראל והם נביא מלך חכם וכהן ולוי ושופט ושוטר / וצדיק וישר וכל איש ישראל כלומ׳ שכל אלו יכרתו ויבטלו. ואמרו אחר המנין: / [193 ע״ב] ״כל עצי השדה יבשו״ יהיה רמז אל בניהם וכלי חמדתם ויהיה רמז לערב / רב שבהם. (יג) חגרו וספדו הכהנים – ר׳ל׳ חגרו שקים שהרי אמ׳ אחריו בואו לינו / בשקים משרתי אלהי. (יד) קדשו צום – הזמינו ימים לצומות כענין ״התקדשו למחר״ (במד׳ יא, יח; יהושע ז, יג) / שפירושו הזמינו עצמכם. ותרגם ״קדשו צום״ - ״גזרו תעני״ כלומ׳ גזרו תענית. / (5) קראו עצרה קיבוץ האנשים ואסיפתם במקום אחד נקרא עצרה לפי שנעצרים / ומתקבצים במקום אסיפתם. (טז) הלא נגד עינינו אוכל נכרת מבית אלהינו שמחה / וגיל – הלא עד שאנחנו רואים התבואה באביה נכרתה ובלתה. ו״נכרת מבית / אלהינו שמחה וגיל״ שהוא חוזר על אמרו ״אוכל נכרת״ פחד׳ף מנה ואו אלעטף / אכ׳תצארא [תרגום: ונשמט ממנו וי״ו החיבור לשם קיצור]. ולא נתנבא יואל בכל אלו הדברים ובביאת הארבה על ישראל אלא / (10) בשביל שיחזרו למוטב שהארבה מחיילותיו שלהק׳ב׳ה׳ שנ׳ ״חילי הגדול אשר / שלחתי בכם״ (יואל ב, כה) וכן אמרו רז׳ל בתעניות בפרק ראשון (דף ה ע״א) ״עד מתי שואלים הגשמים / ר׳ יהודה אומ׳ עד שיעבור הפסח. ר׳ יוסי אומ׳ עד שיצא ניסן שנ׳ ׳ובני ציון / גילו ושמחו בייָי אלהיכם כי נתן לכם את המורה לצדקה ויורד לכם מורה / ומלקוש בראשון׳ (יואל ב, כג). אמ׳ ליה רב נחמן לר׳ יצחק יורה בניסן יורה במרחשון / (15) הוא כדתניא יורה במרחשון מלקוש בניסן. אמ׳ ליה הכי אמ׳ ר׳ יוחנן בימי יואל / בן פתואל נתקים מקרא זה דכת׳ ׳יתר הגזם אכל הארבה ויתר הארבה אכל החסיל׳7 / אותה שנה יצא אדר ולא ירדו גשמים וירדה להן רביעה ראשונה באחד בניסן / אמ׳ להן נביא צאו וזרעו אמרו לו מי שיש לו קב חטים יאכלו ויחיה את יזרענו / וימות אמ׳ להן א׳ע׳פ׳ כן צאו וזרעו נעשה להן נס ונתגלה להם נס ונתגלה להם / (20) מה שבכתלים ומה שבחורי הנמלים יצאו וזרעו שני ושלישי ורביעי ירדה להן / רביעה שנייה בחמשה בניסן הקריבו העומר בששה עשר בניסן ונמצאת התבואה / גדולה בששה חדשים גדילה באחד עשר יום נמצא עומר הקרב מן התבואה / שלששה חדשים קרב מתבואה שלאחד עשר יום ועל אותו הדור הוא אומ׳ / ׳הזורעים בדמעה ברנה יקצורו הלוך ילך ובכה׳ (תה׳ קכו, ה). מאי הלוך ילך ובכה אמ׳ / [194 ע״א] רב יהודה זה שור כשהוא הולך הולך ובוכה ובחזירתו אוכל חזין8 מן התלם. / וחזין הו עשב ברי לה חב קריב אלשבה מן אלשעיר. [תרגום: ״חזין״ הוא עשב בר, אשר יש לו גרגר דומה לשעורה.] מאי ׳נושא אלומותיו׳ (שם, שם, ו) אמ׳ / רב חסדא ואמרי לה במתניתא. קנה זרת ושבולת זרתים״. (יז) עבשו פרודות / תחת מגרפותיהם נשמו אוצרות נהרסו ממגורות כי הוביש דגן – ״עבשו / (5) פרודות״ התעפשו גרגרי הזרע. ונקראו גרגרי הזרע פרודות שהם פרודים זה / מזה. והם גרגרי הזרע שלשנה שלאשתקד. ו״עבשו״ כמו עפשו בפא וענין / העיפוש ידוע בדברי רז׳ל ״הפת שעיפשה״ (פסחים ז ע״א, טו ע״ב ועוד). ״תחת מגרפותיהם״ תחת חתיכות העפר / ור׳ל׳ שהם נפסדות ונפרדות תחת הארץ. וכמוהו ״באגרוף רשע״ (ישע׳ נח, ד) או ״באגרוף״ (שמות כא, יח) האלף / נוספת כאלף ״אזרוע״ (ירמ׳ לב, כא) והוא חתיכת העפר. ויונתן תרגם: ״אתמסיאו גרבי חמרא / (10) תחות מגופתהון״ כלומ׳ שעיפשו כלים שליין מרוב ששהו ימים רבים רקים ולא / נתנו בתוכם יין ולפי כך עבשו. ו״מגרפותיהם״ כמו מגופה. נשמו אוצרות ר׳ל׳ / נעשו האוצרות ריקנים מפני שאין מכניסין לתוכם כלום שכבר נפסד הזרע / שזרעו. ״נהרסו ממגורות״ נהרסו הכלים שאוספים בהן התבואה כלומר כל / מקום שיש בו תבואה נאספת יהרס, שמגורות לשון אסיפה ודומה לו ״על / (15) דגן ותירוש יתגוררו״ (הושע ז, יד) יקבצו ויאספו וכמו ״יגורהו בחרמו״ (חבק׳ א, טו), שפירושו ״יאספהו / במכמרתו״ (שם). וקאל ר׳ תנחום ז״ל פי שרח ״יגורהו בחרמו״ הן ״גור יגור״ (ישע׳ נד, טו) מענאה גמע / ואגתמע׳ ומעני ״יגורהו בחרמו״ מת׳ל ״יאספהו במכמרתו״. וקאלו מן הד׳י אלמעני / מגורות שלמים׳ מגורה שלקמח׳ מגורה שלפירות. ״חבר שמת והניח חבית / מליאה פירות״ (פסחים ד ע״א, ט ע״א; ע״ז מא, ע״ב; ירושלמי, מעשרות פ״ג, ה״א). כלהא כ׳ואבי או אזיאר או קנאצר או מן אי שי כאן יכ׳זן פיה / (20) ד׳לך אלמכ׳זון בחסב נועייתה יאבס או רטב או סיאל כאלזית ואלכ׳מר ושבהה אל / גמיע יסמא מגורה. ופי אלנץ ״העוד הזרע במגורה״ (חגי ב, יט) כמא קאל פי מעני אלסכן / ״מגורי אביו״ (בר׳ לז, א). ותרגם יונתן ״נהרסו ממגורות״ - ״אתפגרו חוסניא״. ולשון יחיד / חסינא והיא עשויה מן הוצין ונותנין בה חטים. ואמרו במסכת כלים (טז, ה) וחסינה / טהורה וקאל רבינו משה ז״ל פי שרח ד׳לך חסינה ועא כביר גדא שביה בית / [194 ע״ב] יעמל מן חלף פי אלאכת׳ר וימלא באלקמח ענד מא יראד כ׳זנה תרג׳ נהרסו / ממגורות אתפגרו חוסניא.⁠9 ואלחלף הוא הגומא והו אלברדי. ור׳ תנחום ז״ל / קאל קאלת אלאואיל חסינה טהורה ושרחהא אניה לכ׳זין אלגלה מת׳ל אלקוצרה / ושבההא.
[תרגום: אמר ר׳ תנחום בביאור ״יגורהו בחרמו״ הן ״גור יגור״ עניינו איסוף וכינוס. ועניין ״יגורהו בחרמו״ כמו ״יאספהו במכמרתו״. מהעניין הזה אמרו: ״ממגורות שלמים״, ״מגורה שלקמח״, ״מגורה שלפירות״, ״חבר שמת והניח חבית מליאה פירות״ כולן חביות או כדים גדולים, או כלים גדולים, או כל דבר המשמש לאכסון לפי סוג הדבר המאוכסן: יבש, לח או נוזל דוגמת שמן, יין וזולתם, הכל נקרא ״מגורה״. ובפסוק: ״העוד הזרע במגורה״, כפי שאמר בעניין המגורים: ״מגורי אביו״. ותרגם יונתן: ״נהרסו ממגורות״ ״אתפגרו חוסניא״. ולשון יחיד ״חסינא״, והיא עשויה מן הוצין ונותנין בה חטים. ואמרו במסכת כלים ״וחסינה טהורה״. ואמר רבינו משה ז״ל בביאור זה: ״⁠ ⁠׳חסינה׳ כלי גדול מאוד כעין בית, העשוי בדרך כלל מנצרים, וממלאים אותו חטים כאשר רוצים לאכסנן. תרגום ׳נהרסו ממגורות׳ ׳אתפגרו חוסניא׳⁠ ⁠״. והנצרים הם הגומא והוא האגמון. ור׳ תנחום אמר: הראשונים אמרו ״חסינה טהורה״ וביאורה כלי לאכסון תבואה, כמו ״אלקוצרה״ ודומיהם].
ומזה הענין יתבאר כי עם ביאת הארבה יהיה גם כן מניעת המטר / (5) ויבואו עליהם שתי הפורעניות כאחת וכן אמרו אחר זה ״כי יבשו אפיקי מים״ (יואל א, כ) / והענין שהוא מדבר על רוב הבצורות שתבוא אליהם ממניעת המטר עד / שיבשו גרגרי הזרע שהם תחת הארץ שלא ירד עליהם מטר ולא צמחו וכל / זה הענין הוא על זה הדבר מן ״חגרו וספדו הכהנים״ (יואל, א, יח). עד ״גם בהמות שדה / תערוג אליך״ (שם, שם, כ). ״כי הוביש דגן״ התבואה נרקבת. ותרגם יונתן: ״ארי סף עבורא״. / (10)
(יח) מה נאנחה בהמה נבוכו עדרי בקר – ״מה נאנחה בהמה״ ענינו הוצאת / הנשמה מפני הדאגה שאינה מוצאה מרעה מפני שעשבות השדה כלים. / ודומה לו ״ויאנחו בני ישראל״ (שמות ב, כג). נבוכו עדרי בקר נתבלבלו מערכות הבקר כי / אין להם מרעה ואין שם מים לשתות שנקראת מערכת הצאן עדר. ״עדר / עדר לבדו״ (בר׳ לב, יז). גם עדרי הצאן נאשמו. אף ולדות הבהמה המארה נכנסת / (15) בהן והוא מענין שממה כענין ״תאשם שומרון״ (הושע יד, א). (יט) אליך ייָי אקרא כי אש אכלה / נאות מדבר ״נאות מדבר״ כמו נוה׳ והוא אהל הרועים כי אהלי הרועים במדבר / מקום המרעה. ויש מפרש ״נאות מדבר״ בתים שבמדבר ואין בתים במדבר / אלא רוצה בו האילנות שבהם תשכון החיות ויחסו בצלה עוברי הדרכים. / (כ) גם בהמות שדה תערוג אליך – תצעק. וכמוהו ״כאיל תערוג על אפיקי מים״ (תה׳ מב, ב). / (20)מהדורת פרופ' אליעזר שלוסברג ברשותו האדיבה; התפרסמה לראשונה במחקרים בלשון העברית ובמדעי היהדות (תשס"א) בהוצאת האגודה לטיפוח חברה ותרבות – מורשת יהודי תימן (כל הזכויות שמורות)
הערות
1 פירוש זה של ר׳ תנחום איננו במהדורה שפרסמה הדסה שי.
2 לשון הפסוק המובא כאן משובש וצ״ל: ״בחומה ירצון בבתים יעלו בעד החלונים יבואו כגנב״.
3 צ״ל: ״כתאנים הטבות״, ללא וי״ו. ״כתאנים״ בתוספת וי״ו מצוי רק בכתוב: ״וכתאנים הרעות״ (שם, שם, ח).
4 קשה להחליט (עפ״י שני כתבי היד) אם כתוב ״סעפים״ או ״סניפים״.
5 נראה שראב״ש עירב שתי אמרות בגמרא: ״המולל מלילות מערב שבת למחר מנפח מיד ליד ואוכל״, ו ״המולל מלילות מערב יום טוב למחר מנפח על יד על יד ואוכל״.
6 לפנינו כתיב: ״מן בני אדם״.
7 צ״ל: ״הילק״.
8 לפנינו כתיב: ״חזיז״.
9 כך לשון הרמב״ם בפירושו למסכת כלים (מהדורת הרב יוסף קאפח, ח״ו, ירושלים תשכ״ח, עמ׳ קמט קנ). אולם לשון התרגום הארמי המובא אצל הרמב״ם איננו ״אתפגרו״ אלא ״אפחתו״.
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144