×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
בראשית ג׳תנ״ך
א֣
אָ
(א) וְהַנָּחָשׁ֙ הָיָ֣ה עָר֔וּם מִכֹּל֙ חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹהִ֑ים וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל⁠־הָ֣אִשָּׁ֔ה אַ֚ף כִּֽי⁠־אָמַ֣ר אֱלֹהִ֔ים לֹ֣א תֹֽאכְל֔וּ מִכֹּ֖ל עֵ֥ץ הַגָּֽן׃ (ב) וַתֹּ֥אמֶר הָֽאִשָּׁ֖ה אֶל⁠־הַנָּחָ֑שׁ מִפְּרִ֥י עֵֽץ⁠־הַגָּ֖ן נֹאכֵֽל׃ (ג) וּמִפְּרִ֣י הָעֵץ֮ אֲשֶׁ֣ר בְּתוֹךְ⁠־הַגָּן֒ אָמַ֣ר אֱלֹהִ֗ים לֹ֤א תֹֽאכְלוּ֙ מִמֶּ֔נּוּ וְלֹ֥א תִגְּע֖וּ בּ֑וֹ פֶּן⁠־תְּמֻתֽוּןא׃ (ד) וַיֹּ֥אמֶר הַנָּחָ֖שׁ אֶל⁠־הָֽאִשָּׁ֑ה לֹֽא⁠־מ֖וֹת תְּמֻתֽוּן׃ (ה) כִּ֚י יֹדֵ֣עַ אֱלֹהִ֔ים כִּ֗י בְּיוֹם֙ אֲכׇלְכֶ֣ם מִמֶּ֔נּוּ וְנִפְקְח֖וּ עֵֽינֵיכֶ֑ם וִהְיִיתֶם֙ כֵּֽאלֹהִ֔ים יֹדְעֵ֖י ט֥וֹב וָרָֽע׃ (ו) וַתֵּ֣רֶא הָֽאִשָּׁ֡ה כִּ֣י טוֹב֩ הָעֵ֨ץ לְמַאֲכָ֜ל וְכִ֧י תַֽאֲוָה⁠־ה֣וּא לָעֵינַ֗יִם וְנֶחְמָ֤ד הָעֵץ֙ לְהַשְׂכִּ֔יל וַתִּקַּ֥ח מִפִּרְי֖וֹ וַתֹּאכַ֑ל וַתִּתֵּ֧ן גַּם⁠־לְאִישָׁ֛הּ עִמָּ֖הּ וַיֹּאכַֽל׃ (ז) וַתִּפָּקַ֙חְנָה֙ עֵינֵ֣י שְׁנֵיהֶ֔ם וַיֵּ֣דְע֔וּ כִּ֥י עֵֽירֻמִּ֖ם הֵ֑ם וַֽיִּתְפְּרוּ֙ עֲלֵ֣ה תְאֵנָ֔ה וַיַּעֲשׂ֥וּ לָהֶ֖ם חֲגֹרֹֽת׃ (ח) וַֽיִּשְׁמְע֞וּ אֶת⁠־ק֨וֹל יְהֹוָ֧היְ⁠־⁠הֹוָ֧ה אֱלֹהִ֛ים מִתְהַלֵּ֥ךְ בַּגָּ֖ן לְר֣וּחַ הַיּ֑וֹם וַיִּתְחַבֵּ֨א הָֽאָדָ֜ם וְאִשְׁתּ֗וֹ מִפְּנֵי֙ יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹהִ֔ים בְּת֖וֹךְ עֵ֥ץ הַגָּֽן׃ (ט) וַיִּקְרָ֛א יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה אֱלֹהִ֖ים אֶל⁠־הָֽאָדָ֑ם וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ אַיֶּֽכָּה׃ (י) וַיֹּ֕אמֶר אֶת⁠־קֹלְךָ֥ שָׁמַ֖עְתִּי בַּגָּ֑ן וָאִירָ֛א כִּֽי⁠־עֵירֹ֥ם אָנֹ֖כִי וָאֵחָבֵֽא׃ (יא) וַיֹּ֕אמֶר מִ֚י הִגִּ֣יד לְךָ֔ כִּ֥י עֵירֹ֖ם אָ֑תָּה הֲמִן⁠־הָעֵ֗ץ אֲשֶׁ֧ר צִוִּיתִ֛יךָ לְבִלְתִּ֥י אֲכׇל⁠־מִמֶּ֖נּוּ אָכָֽלְתָּ׃ (יב) וַיֹּ֖אמֶר הָֽאָדָ֑ם הָֽאִשָּׁה֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣תָּה עִמָּדִ֔י הִ֛וא נָֽתְנָה⁠־לִּ֥י מִן⁠־הָעֵ֖ץ וָאֹכֵֽל׃ (יג) וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֧היְ⁠־⁠הֹוָ֧ה אֱלֹהִ֛ים לָאִשָּׁ֖ה מַה⁠־זֹּ֣את עָשִׂ֑ית וַתֹּ֙אמֶר֙ הָֽאִשָּׁ֔ה הַנָּחָ֥שׁ הִשִּׁיאַ֖נִי וָאֹכֵֽל׃ (יד) וַיֹּ֩אמֶר֩ יְהֹוָ֨היְ⁠־⁠הֹוָ֨ה אֱלֹהִ֥ים ׀ אֶֽל⁠־הַנָּחָשׁ֮ כִּ֣י עָשִׂ֣יתָ זֹּאת֒ אָר֤וּר אַתָּה֙ מִכׇּל⁠־הַבְּהֵמָ֔ה וּמִכֹּ֖ל חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֑ה עַל⁠־גְּחֹנְךָ֣ תֵלֵ֔ךְ וְעָפָ֥ר תֹּאכַ֖ל כׇּל⁠־יְמֵ֥י חַיֶּֽיךָ׃ (טו) וְאֵיבָ֣ה׀ אָשִׁ֗ית בֵּֽינְךָ֙ וּבֵ֣ין הָֽאִשָּׁ֔ה וּבֵ֥ין זַרְעֲךָ֖ וּבֵ֣ין זַרְעָ֑הּ ה֚וּא יְשׁוּפְךָ֣ רֹ֔אשׁ וְאַתָּ֖ה תְּשׁוּפֶ֥נּוּ עָקֵֽב׃ (טז)  אֶֽל⁠־הָאִשָּׁ֣ה אָמַ֗ר הַרְבָּ֤ה אַרְבֶּה֙ עִצְּבוֹנֵ֣ךְ וְהֵֽרֹנֵ֔ךְ בְּעֶ֖צֶב תֵּֽלְדִ֣י בָנִ֑ים וְאֶל⁠־אִישֵׁךְ֙ תְּשׁ֣וּקָתֵ֔ךְ וְה֖וּא יִמְשׇׁל⁠־בָּֽךְ׃ (יז)  וּלְאָדָ֣ם אָמַ֗ר כִּֽי⁠־שָׁמַ֘עְתָּ֮ב לְק֣וֹל אִשְׁתֶּ֒ךָ֒ וַתֹּ֙אכַל֙ מִן⁠־הָעֵ֔ץ אֲשֶׁ֤ר צִוִּיתִ֙יךָ֙ לֵאמֹ֔ר לֹ֥א תֹאכַ֖ל מִמֶּ֑נּוּ אֲרוּרָ֤ה הָֽאֲדָמָה֙ בַּֽעֲבוּרֶ֔ךָ בְּעִצָּבוֹן֙ תֹּֽאכְלֶ֔נָּהג כֹּ֖ל יְמֵ֥י חַיֶּֽיךָ׃ (יח) וְק֥וֹץ וְדַרְדַּ֖ר תַּצְמִ֣יחַֽ לָ֑ךְ וְאָכַלְתָּ֖ אֶת⁠־עֵ֥שֶׂב הַשָּׂדֶֽה׃ (יט) בְּזֵעַ֤ת אַפֶּ֙יךָ֙ תֹּ֣אכַל לֶ֔חֶם עַ֤ד שֽׁוּבְךָ֙ אֶל⁠־הָ֣אֲדָמָ֔ה כִּ֥י מִמֶּ֖נָּה לֻקָּ֑חְתָּ כִּֽי⁠־עָפָ֣ר אַ֔תָּהד וְאֶל⁠־עָפָ֖ר תָּשֽׁוּב׃ (כ) וַיִּקְרָ֧א הָֽאָדָ֛ם שֵׁ֥ם אִשְׁתּ֖וֹ חַוָּ֑ה כִּ֛י הִ֥וא הָֽיְתָ֖ה אֵ֥ם כׇּל⁠־חָֽי׃ (כא) וַיַּ֩עַשׂ֩ יְהֹוָ֨היְ⁠־⁠הֹוָ֨ה אֱלֹהִ֜ים לְאָדָ֧ם וּלְאִשְׁתּ֛וֹ כׇּתְנ֥וֹת ע֖וֹר וַיַּלְבִּשֵֽׁם׃ (כב) {רביעי} וַיֹּ֣אמֶר׀ יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹהִ֗ים הֵ֤ן הָֽאָדָם֙ הָיָה֙ כְּאַחַ֣ד מִמֶּ֔נּוּ לָדַ֖עַת ט֣וֹב וָרָ֑ע וְעַתָּ֣ה׀ פֶּן⁠־יִשְׁלַ֣ח יָד֗וֹ וְלָקַח֙ גַּ֚ם מֵעֵ֣ץ הַֽחַיִּ֔ים וְאָכַ֖ל וָחַ֥י לְעֹלָֽם׃ (כג) וַֽיְשַׁלְּחֵ֛הוּ יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה אֱלֹהִ֖ים מִגַּן⁠־עֵ֑דֶן לַֽעֲבֹד֙ אֶת⁠־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר לֻקַּ֖ח מִשָּֽׁם׃ (כד) וַיְגָ֖רֶשׁ אֶת⁠־הָֽאָדָ֑ם וַיַּשְׁכֵּן֩ מִקֶּ֨דֶם לְגַן⁠־עֵ֜דֶן אֶת⁠־הַכְּרֻבִ֗ים וְאֵ֨ת לַ֤הַט הַחֶ֙רֶב֙ הַמִּתְהַפֶּ֔כֶת לִשְׁמֹ֕ר אֶת⁠־דֶּ֖רֶךְ עֵ֥ץ הַֽחַיִּֽים׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א פֶּן⁠־תְּמֻתֽוּן =א⁠(ס),ל,ל1,ק3 (״פן״ מוקפת) <א⁠(ס)=טפחא? אינו כן אלא במקף>, וכמו כן בתיגאן ובכתבי⁠־יד ספרדים כגון היללי, ש2 (כתר שם טוב), פריז 25, ותנ״ך ליסבון.
• דפוסים=<פֶּ֖ן תְּמֻתֽוּן> (״פן״ בטעם טפחא)
ב כִּֽי⁠־שָׁמַ֘עְתָּ֮ =א⁠(ס),ל,ל1,ק3 (״כי״ מוקפת ובגעיה) <א⁠(ס)=מונח? אינו כן אלא במקף>, וכמו כן בתיגאן בכתב⁠־יד, וכן בכתבי⁠־יד ספרדים כגון היללי, ש2 (כתר שם טוב) ופריז 25.
• דפוסים=<כִּ֣י שָׁמַ֘עְתָּ֮> (״כי״ מוטעמת במרכא), וכן הוא בתאג׳ דפוס ראשון ובתנ״ך ליסבון.
ג תֹּֽאכְלֶ֔נָּה =מ״ש וכמו כן בתיגאן ובפריז 25 (אולי מחוסר מקום).
• א⁠(ס),ל,ל1,ק3,ה,ש2=תֹּֽאכֲלֶ֔נָּה (חטף) <א⁠(ס)=חטף פתח? כן> וכמו כן בתנ״ך ליסבון.
ד אַ֔תָּה =א⁠(ס),ל <א⁠(ס)=מלעיל? כן>
E/ע
הערותNotes
(א) והנחש – יש אומרים: כי האשה היתה מבינה ויודעת לשון חיות, ויפרשו: ויאמר הנחש ברמיזות. ואחרים אמרו: שהוא שטן. ואיך לא יראו סוף הפרשה, כי איך ילך השטן על גחון ואיך יאכל עפר (בראשית ג׳:י״ד), ומה טעם לקללת הוא ישופך ראש (בראשית ג׳:ט״ו). ורבים השתבשו לחקור: למה קילל הנחש, ואם היתה לו דעת שלמה, או צוה שלא ישיא האשה. ויאמר רב סעדיה גאון ז״ל: אחר שנתברר לנו שאין דבור דעת אלא באדם לבדו, נצטרך לומר כי הנחש גם האתון לא דברו, רק מלאך דבר בשבילם. והשיב עליו רב שמואל בן חפני. והנה קם ר׳ שלמה הספרדי הקטןא בעל שירים השקולים, וחכם גדול היה, והשיב על רב שמואל (ראב״ע בראשית פירוש שני ג׳:א׳ בשם ר׳ שלמה אבן גבירול). והישר בעיני: שהדברים כמשמעם, והנחש היה מדבר, והוא הולך בקומה זקופה, והשם דעת באדם – שם בו. והנה הפסוק העיד כי היה ערום מכל חית השדה, רק לא כאדם. ופירוש ערום – חכם, שיעשה דברים בערמה. ואל תתמה בעבור היות ערום אחר ערומים (בראשית ב׳:כ״ה), והנה שנים טעמים, כי כאלה צחות בלשון הקודש, כמו: בלחי החמור חמור חמורתים (שופטים ט״ו:ט״ז), וכן: על שלשים עירים ושלשים עירים להם (שופטים י׳:ד׳). ועוד:⁠1 אם המלאך דבר על פיו, אין חטא לנחש, וזה המלאך לא יתכן שיהיה שלוחו של השם, ואין המלאך ממרה את פי השם. והשואלים: אנה מצא הנחש את האשה, איננה שאלה. וטעם אף כי – יורה כי דבר דברים אחרים, ואמר בסוף: קל וחומר שאמר לכםב לא תאכלו פרי כל עץ כלל. ולא הזכיר הנחש השם הנכבד והנורא, כי לא ידע השם. (ג) גם האשה הוסיפה על מצות השם,⁠ג ולא תגעו בו, וכן הוסיפה אשת מנוח: כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן עד יום מותו (שופטים י״ג:ז׳). (ה) והייתם כאלהים – כמלאכים. (ו-ז) ותרא האשה – במחשבה. ונחמד העץד – בעבור שתשכיל ותפקחנה עיניה. וטעם עמה – שיחד אכלו וגלתה לו סוד הנחש. והנה לא היה אדם שוגג, על כן נענש. ורבים אמרו: כי עץ הדעת עץ תאנה הוא (בבלי ברכות מ׳.), בעבור שימצאו ויתפרו עלה תאנה (בראשית ג׳:ז׳). ואלו היה כן היה הכתוב אומר: ויתפרו עלי עץ הדעת. גם אמרו רבים: שחטה היה (בבלי ברכות מ׳.). והנכון בעיני: ששני עצים יש בתוך גן עדן, ואינם במקום אחר על פני כל האדמה. והאחד עץ הדעת, [והשני עץ החיים ותולדת עץ הדעת,]⁠ה מולדת תאות המשגל, על כן כסה האדם ואשתו ערותם. ופירוש ויתפרו – ידוע, כמו: שק תפרתי עלי גלדי (איוב ט״ז:ט״ו). והמבקשים מחט מהבילים, כי בעץ דק יעשו צרכם. וכאשר אכל אדם מעץ הדעת, ידע את אשתו (בראשית ד׳:א׳), וזאת הידיעה כינוי לשכיבה. [וכן: ונדעה (בראשית י״ט:ה׳), והעדות בנות לוט ודבר אביהן, כי לולי דברי לוט: הנה נא לי שתי בנות (בראשית י״ט:ח׳) לא ידענו מהו טעם ונדעה אתם.]⁠ו ובעבור עץ הדעת נקראה זאת הידיעהז כן. גם הנער כאשר ידע הטוב והרע, אז יחל לתאות המשגל. ועץ החיים שיוסיף חיים, והוא שיחיה האדם שנים רבות. ואין מלת לעולם, עד עולם ועד. והנה כן: ועבדו לעולם (שמות כ״א:ו׳), וישב שם עד עולם (שמואל א א׳:כ״ב), ורבים אחרים. ומפרשים אמרו: בפסוק כי ביום אכלך ממנו מות תמות (בראשית ב׳:י״ז), כי לא נברא על מתכונת שימות, רק כאשר חטא נגזר עליו המות. ורבים ישאלו: מה חטא זרעו. ואלה דברי רוח, כי רוח אחד לאדם ולבהמה, שבה יחיה וירגיש בעולם הזה, וכמות זה כן מות זה (קהלת ג׳:י״ט), מלבד החלק העליון שיש לאדם מותר מהבהמה. וכבר הביא אחד מרופאי יון ראיות גמורות, כי לא יתכן שלא יהיה לחיי האדם קצב.⁠ח (ח) מתהלךקול השם, וזה היה סמוך לערב בעת התנופף רוח היום. ומצאנו לקול הליכה, כמו: קולה כנחש ילך (ירמיהו מ״ו:כ״ב), הולך וחזק מאד (שמות י״ט:י״ט). ויאמר ר׳ יונה המדקדק הספרדי, כי הטעם: והאדם מתהלך בגן. גם הוא אמר, שפירוש ביום אכלך (בראשית ב׳:י״ז) – אלף שנים בדרך הדרש. ואחרים אמרו: כי ביום ששי נברא וביום ששי מת. ואחרים אמרו: אז תהיה חייב מיתה. ואחרים אמרו: כי יש מות עונש, כמו: כי בן מותט האיש העושה זאת (שמואל ב י״ב:ה׳). ואחרים אמרו: כי מאז תחל שתמות, והביאו ראיה מהתינוק. והישר בעיני: שאמרו הקדמונים שעשה תשובה, כטעם: רגע אדבר (ירמיהו י״ח:ז׳-ח׳). (ט) וטעם איכה – פתחון פה לדבור, והלא כן: אי הבל אחיך (בראשית ד׳:ט׳). והנה כחש קין, והשם השיב: קול דמי אחיך (בראשית ד׳:י׳). (יא) לבלתי – עם למ״ד – שלא, ובלא למ״ד – כטעם: רק ואך. אכל ממנו – שם הפועל, וכן: לבלתי שמור מצותיו (דברים ח׳:י״א). (יב) אשר נתת עמדי – הטעם: אשרי אתה נתת הנותנת לי. וטעם עמדי – בגן, והנה כמו: עמי. לכן לא מצאנוהו כי אם לשון יחיד מדבר. ואכל – האל״ף סימן המדבר, והנוח הנעלם שיש אחריו תמורת האל״ף של שורש, ובא עם קמץ קטון2 בעבור שהוא סוף פסוק. ולא יתכן שיבוא ו״ו קמוץ עם הפועל, כי לעולם הוא בשוא. (יג) השיאני – פיתני. (יד) ארור – לנחש שיהיו חייו קצרים. והנכון: שיהיה חסר בהליכתו. על גחונך – החזה, ולא נודע אם הנו״ן שרש כאדון, או נוסף כזדון. והאומר שנקרא כן בעבור הרוח שיגיח ממנו, זה דרש. וכן אמר על גיחון. גם פישון מגזרת: כי תפושו (ירמיהו נ׳:י״א). גם פרתיא – פרו ורבו (בראשית א׳:כ״ב). והנה הנהר הגדול הוא חדקל3 עמד בפניהם ולא יכלו עבור, [וכאשר ראו כי כן, חלקוהו על] יב שתי מלות, [ואמר: שטעמו]⁠יג מים חדים וקלים (בבלי ברכות נ״ט:). (טו) הוא ישופך ראש – [יככה, והטעם:]⁠יד זרעה יככה בראש. וכן: אשר בשערה ישופני (איוב ט׳:י״ז), הלא תראה מה כתוב אחריו. ויחסר הבי״ת כמו: בי״ת הנמצא בית י״י (מלכים ב י״ב:י״א), [ואם בית אישה נדרה (במדבר ל׳:י״א).]⁠טו עקב – הוא הרגל. ואם הראש ראשון, זה אחרון, וכן: ואת עקבו מים לעיר (יהושע ח׳:י״ג). (טז) הרבה ארבה – [הראשון]⁠טז שם הפועל. עצבונך – בעת הענוי, והוא בצאת דם בתולים. והרונך – הנו״ן נוסף, כי ההריון נוסף על האשה, וכן הלדה. תשוקתך – משמעתך, והטעם: שתשמע כל אשר יצוה עליך, כי את ברשותו, וכן: ועלי תשוקתו (שיר השירים ז׳:י״א) – להיות ברשותו,⁠יז לעשות חפצו. (יז) ארורה האדמה – שלא תוציא תבואה רבה. בעצבון תאכלנה – תאכל תבואתה, והיא דרך קצרה. וכן: והיו באוכלי שולחנך (מלכים א ב׳:ז׳) – [באוכלי מטעם שולחניך.]⁠יח (יח) וקוץ – גדול. וקטון ממנו דרדר – והוא לבדו דר, כי אחיו נעדר. וטעם בעצבון (בראשית ג׳:י״ז) – לפתח ולשדד ולזרוע. ועוד רעה חולה, שיצמח קוץ בכל התבואה. וטעם עשב השדה – הוא הלחם, כי בגן חיתו מפרי העץ. (יט) וטעם בזעת אפך – שהוא צריך לזרות, [ולהבר,]⁠יט ולטחון, וללוש, ולבשל, ולא כמאכל הבהמות. ופירוש בזעת – ידוע מדברי קדמונינו, והוא על משקל: שינה [וזיעה],⁠כ ושרשו: יזע. [ויפעילוהו רבנן בלשון זיע מפעלים השניים וטוב הוא, כי הנה טוב ייטיב י״י, והוא מגזרת:]⁠כא ולא יחגרו ביזע (יחזקאל מ״ד:י״ח), אשר טעמו:⁠כב עד שיבואו לידי זיעה. ואחר שידענו שהאדם נברא מארבעה השרשים, מה טעם כי ממנו לקחת. התשובה: כי העצמות תולדותם מהעפר על כן הם כבדות, ואין להם הרגשה והם מיסודי הגוף. הלא תראה ותקרבוכג {עצמות} עצם אל עצמו (יחזקאל ל״ז:ז׳), כי הם דמות הבנין הבנוי, ואחר כן: והנה עליהם גידים ובשר עלה ויקרם עליהם עור מלמעלה (יחזקאל ל״ז:ח׳). וכן: והעליתם את עצמותי (בראשית נ׳:כ״ה). (כ) חוה – הו״ו והיו״ד מתחלפים, וכן: הנה יד י״י הויה (שמות ט׳:ג׳), ואתה הוה להם (נחמיה ו׳:ו׳). ולא קראה ביו״ד,⁠4 כי מה הפרש בין שמה ובין החיות. אם כל חי – מבני אדם. (כא) כתנות עור – יש אומרים: כי בתחלה היו עצם ובשר, ועתה קרם עליהם עור. ויש אומרים: כתנות לעורם. ואחרים אמרו: כי יש בהמות כדמות אדם, והשם צוה ונפשט עורם. ואין לבקש כזאת. רק נאמין שהשם עשה לאדם גם לאשתו כתנות עור, ומי ימלל גבורותיו, ומי יתנה מעשיו ונפלאותיו, כי אין חקר לגדולתיו. (כב) ויאמר – כאשר יהיה אחד בפתח קטן,⁠5 יהיה בטעם ענינו מוכרת.⁠6 ואם היה בפתח גדול, יהיה סמוך, וכן: כאחד שבטי ישראל (בראשית מ״ט:ט״ז). [אך שכם אחד (בראשית מ״ח:כ״ב) בא זר,⁠7 ויתכן שהוא: שכם אחד החלקים.]⁠כד על כן, לא יתכן מדרך הדקדוק להיות פירושו כמו: אחד, ומה טעם יהיה לו. והיה בעל הטעמים ראוי להדביק ממנו עם לדעת. ופירוש ממנו זה – לשון רבים, כמו: איש ממנו (בראשית כ״ג:ו׳), וכבר ביארתי בספר היסוד למה נדגש נו״ן הרבים. ואנשי מזרח הקוראים אותו בלא דגשות יטעו. וטעם הפסוק כמו: והייתם כאלהים יודעי טוב ורע (בראשית ג׳:ה׳). או פירושו: על מחשבתו. ואל תתמה על ממנו, כי כמוהו: הבה נרדה (בראשית י״א:ז׳), בצלמנו (בראשית א׳:כ״ו), וזה דבורכה השם עםכו המלאכים. (כג) וישלחהו – כל שלוח ואחריו מ״ם כמו: גרוש, והוא לגנאי, כמו: שלח מעל פני (ירמיהו ט״ו:א׳). ולא כאשר אמר חכם גדול ספרדי: שהוא לשון כבוד, וראייתו: [הולך עמם לשלחם (בראשית י״ח:ט״ז),]⁠כז וישלחהוכח וילך בשלום (שמואל ב ג׳:כ״ג). אם כן, כבוד האדמה גדול מגן עדן. ואם אמר, למה נכתב: ויגרש את האדם (בראשית ג׳:כ״ד), אם פירוש וישלחהו – ויגרשהו? כן פירושו: כאשר גירשו השכין את הכרובים.⁠8 (כד) ומלת כרובים, יש אומרים: כנערים, תרגום ארמית כרביא. וכפי דעתי: שהיא מלת כלל צורות כולם. ויחזקאל שאמר בתחלה: ופני שור (יחזקאל א׳:י׳) לא התחלפה הצורה, שהעגל לא נעשה בימיו. ואחר כן באמרו: פני הכרוב (יחזקאל י׳:י״ד) בה״א הידיעה, הצורה צורת שור, כאלו אמר: הצורה שהזכרתי בתחלה. על כן כל צורת שור כרוב, ואין כל כרוב צורת שור, והראיה הגמורה שאמר באחרונה: כי כרובים המה (יחזקאל י׳:כ׳). ופה אמר הכרובים – והם המלאכים הידועים. ובידם חרב, יש לה להט – ולה שתי פיות, וזה פירוש המתהפכת. והמפרשים: כי על השמש דבר, איננו נכון. ופירוש מקדם – ממזרח. ודע כי כל מה שמצאנו כתוב הוא באמת, וכן היה ואין בו ספק. גם יש לו סוד כי מאור השכל יצא החפץ, ומהשני העולה למעלה, כי תנועת החפץ לפנים היא. גם עלה תאנה לאות. ונקרא השלישי בשם הבחינה, כי בתחלה יש כח בלי מפעל. והמבין זה הסוד יבין איך יתפרד הנהר, ומה סוד גן עדן, וכותנות העור. גם יורה זה הסוד שיש יכולת באדם לחיות לעולם,⁠כט והמשכיל יבין כי זה כל האדם.⁠9רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 כלומר: יש עוד טענות נגד פירוש רב סעדיה גאון.
2 כלומר: צירה.
3 השוו ללשון הפסוק בדניאל י׳:ד׳.
4 כלומר: לא קרא שמה: חיה.
5 כלומר: בסגול.
6 כלומר: בצורת הפסק.
7 כלומר: היינו מצפים שתינקד המלה ״אחד״ בסגול תחת האות א׳.
8 כלומר: אם נפרש ש״וישלחהו״ פירושו: ויגרשהו, ניתן להסביר את הכפילות של ״ויגרש...⁠״ ולומר שהוא נצרך כדי לספר שהכרובים הושכנו שם בעת הגירוש.
9 השוו ללשון הפסוק בקהלת י״ב:י״ג.
א המלה ״הקטן״ נמצאת בכ״י פריס 177 אך חסרה בכ״י פריס 176, ברסלאו 53, ועוד עדי נוסח.
ב מלת ״לכם״ הושמטה בכ״י פריס 177, והושלמה מכ״י פריס 176.
ג מלת ״השם״ הושמטה בכ״י פריס 177, והושלמה מכ״י פריס 176.
ד מלת ״העץ״ הושמטה בכ״י פריס 177, והושלמה מכ״י פריס 176.
ה ההוספה מכ״י פריס 177. ההוספה חסרה בכ״י לוצקי 827, פריס 176, ברסלאו 53, ועוד עדי נוסח.
ו ההוספה מכ״י פריס 177 וכ״י לוצקי 827. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176, ברסלאו 53, ועוד עדי נוסח.
ז ״זאת הידיעה״ מופיע בכ״י פריס 177, אך חסר בכ״י לוצקי 827, פריס 176, ברסלאו 53, ועוד עדי נוסח.
ח כן בכ״י פריס 176 ועוד עדי נוסח. בכ״י פריס 177 נתבלבל הנוסח ונוסף כאן: יתכן שיהיה האדם חיים אין להם קצב.
ט כן בכ״י פריס 176, ס״פ I.24. בכ״י פריס 177 נוסף כאן: הוא.
י ״הטעם: אשר״ מופיע בכ״י פריס 177 אך חסר בכ״י פריס 176, ברסלאו 53, ועוד עדי נוסח.
יא בדפוס ורשא נוסף כאן: מגזרת. המלה חסרה בכ״י פריס 177, פריס 176, דפוס נפולי, דפוס קושטא, ועוד עדי נוסח רבים.
יב ההוספה מכ״י פריס 177 וכ״י לוצקי 827. במקומה, בכ״י פריס 176, ברסלאו 53, ועוד עדי נוסח: ויאמרו.
יג ההוספה מכ״י פריס 177. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176, ברסלאו 53, ועוד עדי נוסח.
יד ההוספה מכ״י פריס 177. ההוספה חסרה בכ״י לוצקי 827, פריס 176, ברסלאו 53, ועוד עדי נוסח.
טו ההוספה מכ״י פריס 177. ההוספה חסרה בכ״י לוצקי 827, פריס 176, ברסלאו 53, ועוד עדי נוסח.
טז ההוספה מכ״י פריס 177. ההוספה חסרה בכ״י לוצקי 827, פריס 176, ברסלאו 53, ועוד עדי נוסח.
יז ״וכן: ועלי... ברשותו״ מופיע בכ״י פריס 177, 176 ועוד, אך הושמט ע״י הדומות בדפוס נפולי ודפוס ורשא.
יח ההוספה מכ״י פריס 177. ההוספה חסרה בכ״י לוצקי 827, פריס 176, ברסלאו 53, ועוד עדי נוסח.
יט ההוספה מכ״י פריס 177. ההוספה חסרה בכ״י לוצקי 827, פריס 176, ברסלאו 53, ועוד עדי נוסח.
כ ההוספה מכ״י פריס 177 וכ״י לוצקי 827. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176, ברסלאו 53, ועוד עדי נוסח.
כא ההוספה מכ״י פריס 177 וכ״י לוצקי 827. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176, ברסלאו 53, ועוד עדי נוסח.
כב ״אשר טעמו״ מופיע בכ״י פריס 177 וכ״י לוצקי 827, אך חסר בכ״י פריס 176, ברסלאו 53, ועוד עדי נוסח.
כג בכ״י פריס 177: ויקרבו.
כד ההוספה מכ״י פריס 177 וכ״י לוצקי 827. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176, ברסלאו 53, ועוד עדי נוסח.
כה כן בכ״י פריס 176, לוצקי 827. בכ״י פריס 177 (בהשמטת האות ז׳ וחיבור המלים): והדבור.
כו כן בכ״י פריס 176, לוצקי 827. בכ״י פריס 177: על.
כז ההוספה מופיעה בין השיטין בכ״י פרנקפורט 150, ובדפוס ורשא. היא מופיעה גם בפירוש השני של ראב״ע מצרפת. התוספת לא מופיעה בכ״י פריס 177, פריס 176, לוצקי 827, דפוס נפולי ועוד עדי נוסח.
כח בכ״י פריס 177 נוסף כאן: מאתו.
כט כן בכ״י פריס 176, לוצקי 827. בכ״י פריס 177: בעולם.
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144