×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) וַעֲזַרְיָ֙הוּ֙ בֶּן⁠־עוֹדֵ֔ד הָיְתָ֥ה עָלָ֖יו ר֥וּחַ אֱלֹהִֽים׃
And the spirit of God came upon Azariah the son of Oded;
תרגום כתוביםרלב״געודהכל
וַעֲזַרְיָה בַּר עוֹדֵד שְׁרַת עֲלוֹי רוּחַ נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ.
ועזריהו בן עודד היתה עליו רוח אלהים – רוצה לומר: שאמר זה המאמר בנבואה והנה שלחו י״י יתברך לאסא לחזק עוד לבנו לטוב עם י״י הוא ויהודה ובנימין עמו.
תרגום כתוביםרלב״גהכל
 
(ב) וַיֵּצֵא֮ לִפְנֵ֣י אָסָא֒ וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ שְׁמָע֕וּנִי אָסָ֖א וְכׇל⁠־יְהוּדָ֣ה וּבִנְיָמִ֑ן יְהֹוָ֤היְ⁠־⁠הֹוָ֤ה עִמָּכֶם֙ בִּֽהְיוֹתְכֶ֣ם עִמּ֔וֹ וְאִֽם⁠־תִּדְרְשֻׁ֙הוּ֙ יִמָּצֵ֣א לָכֶ֔ם וְאִם⁠־תַּעַזְבֻ֖הוּ יַעֲזֹ֥ב אֶתְכֶֽם׃
and he went out to meet Asa, and said to him, "Hear me, Asa, and all Judah and Benjamin. Hashem is with you while you are with Him; and if you seek Him, He will be found of you; but if you forsake Him, He will forsake you.
תרגום כתוביםרלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״םעודהכל
וּנְפַק קֳדָם אָסָא וַאֲמַר קַבִּילוּ מִנִי אָסָא וְכָל יְהוּדָה וּבִנְיָמִין מֵימְרָא דַייָ בְּסַעְדְכוֹן בְּמֶהֱוֵיכוֹן אָזְלִין בְּאָרְחָתֵיהּ וְאִין תּוֹבְעִין אַתּוּן אוּלְפָן מִן קֳדָמוֹי יִשְׁתְּכַח לְכוֹן בְּעִדַן עֲקַתְכוֹן וְאִין תִּשְׁבְּקוּן דַחַלְתֵּיהּ יִשְׁבּוֹק יַתְכוֹן.
ולזה אמר: שמעוני אסא וכל יהודה ובנימין הנה י״י עמכם בהיותכם עמו התדעו כי אם תדרשוהו כראוי וזה יהיה בלכתכם אחרי מצותיו אז ימצא לכם ותדבק השגחתו בכם להטיב לכם ולהצילכם מן הרע ואם תעזבוהו הנה הוא יעזוב אתכם ותסור השגחתו מכם ולזה תהיו משולחים למקרים הרעים.
ויאמר לו שמעוני – בחילופי מערבאי ומדינחאי אשר אתנו בדפוס כתוב למערבאי שמעני למדינחאי שמעוני מלא ובכל ספרים שלנו מלא כמדינחאי ואע״פ שאין אנו סומכים עליהם מצאנו פעמים רבות שהספרים נמשכים אחריהם.
ויצא – יצא ממקומו ובא לפני אסא בשובו מן המלחמה.
בהיותכם – בעבור היותכם עמו לשמור דברו.
ה׳ עמכם – ההשגחה העליונה נמשכת אחר מעשה התחתונים וכמדתם, אם אתם עם ה׳, הוא עמכם להשגיח עליכם.
ואם תדרשוהו – יותר, להוסיף הדרישה והעיון בו והשקידה בעבודתו, אז ימצא לכם יותר, ותרבה השפע והטוב. ובהפך אם תעזבוהו – אז יעזוב אתכם – כי הכל תלוי במעשיכם. והביא להם מופת ע״ז, כי הלא.
תרגום כתוביםרלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״םהכל
 
(ג) וְיָמִ֥ים רַבִּ֖ים לְיִשְׂרָאֵ֑ל לְלֹ֣א׀ אֱלֹהֵ֣י אֱמֶ֗ת וּלְלֹ֛א כֹּהֵ֥ן מוֹרֶ֖ה וּלְלֹ֥א תוֹרָֽה׃
Now for many seasons Israel has been without the true God, and without a teaching priest, and without law;
תרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל
וְיוֹמִין סַגִיאִין לִדְבֵית יִשְרָאֵל לָא יִתְפַּלְגוּן (ס״א דְאִתְפְּלְגוּ) עַל דְבֵית יְהוּדָה וּמָטֵי (ס״א וְסָטוּ בְּתֻךְ) בָּתַר יָרָבְעָם וְלָא פְלָחוּ לֵאלָהָא קְשׁוֹט וַהֲווֹן סָגְדִין לְעִגְלִין דִדְהַב וְלָא הֲוָה לְהוֹן כָּהֵין מַלֵיף זְכוּ אֱלָהֵן כּוּמְרַיָא דְמַסְקִין קְטוֹרְתָּא לְפוּלְחָנָא נָכְרֵיתָא וְלָא אִתְעַסְקוּ בְּאוֹרַיְתָא.
וימים רבים לישראל ללא אלהי אמת וללא כהן מורה וללא תורה – א״ר הונא כל העוסק בתורה בלבד ולא בגמילות חסדים דומה כמי שאין לו אלוה, ועל דבר זה נתפס רבי חנינא בן תרדיון. ובגמילות חסדים לא עסק והתניא ר׳ אליעזר בן יעקב אומר אל יתן אדם מעותיו לארנקי של צדקה אלא א״כ ממונה עליה כרבי חנינא בן תרדיון, מהימני הוה מהימן מיעבד לא עבד. ולא עבד והתניא מעות של פורים נתחלפו לו בשל צדקה וחלקם לעניים, מיעבד עבד כדבעי למיעבד לא עבד.
וימים רבים וגו׳ – מי נתנבא זה עזריה בן עודד הנביא אמר עתידים ימים לבא על ישראל ללא אלהי אמת שאין מדת הדין נעשית, וללא כהן מורה שהכהונה גדולה עתידה ליבטל, וללא תורה שעתידין סנהדרין ליבטל, כיון ששמעו אותו הדור רפו ידיהם, יצאה ב״ק ואמרה ואתם חזקו ואל ירפו ידיכם, רבי יודן אמר חזקו ידים שהם נראות כאלו הן רפות שרפיתם אותם במעשיכם הרעים, ברכים שכשלתם אותם במעשיכם הרעים, וכה״א חזקו ידים רפות אמרו לנמהרי לב. ר׳ אושעיא רבה אמר למפגרי לבא שנאמר ימהו חומתה, ר״י בן לוי אומר אלו שדוחקים את הקץ שנאמר ותמהר ותורד כדה. חזקו אל תיראו לפי שהיו ישראל אומרים היתה לי דמעתי יצאה ב״ק ואמרה הנה אלהים נקם יבא מי שהוא עתיד לשלם גמולם של עו״א הוא יושיעכם.
(ג-ד) ללא אלהי אמת – בליא שופט מיושר.
וללא כהן מורה וללא תורה – מדוחק הצרות. וכהצר לו מתוך הצרותב ישוב לבקש את פני ה׳ וימצא להם. שנאמר: וישב בצר לו על ה׳ וגו׳, ומכאןג אמרו חכמים (עירובין ס״ה.): בצר אל יורה, כי מתוך הצרה אין אדם יכול לכוין שמועותיוד ותפלותיו.⁠ה
א. כך בכ״י מינכן 5, מוסקבה 853 ובמהד׳ קירכהיים. בכ״י רוסטוק 32: ״בלא״
ב. בכ״י רוסטוק חסר ״מתוך הצרות״
ג. כך בכ״י מינכן 5, מוסקבה 853 ומהד׳ קירכהיים. בכ״י רוסטוק 32: ״ומזה״
ד. כך בכ״י רוסטוק 32, מוסקבה 853 ובמהד׳ קירכהיים. בכ״י מינכן 5: ״שמועתו״
ה. כך בכ״י רוסטוק 32. בכ״י מינכן 5, מוסקבה 853 ובמהד׳ קירכהיים: ״ותפלתו״
וימים רבים לישראל ללא אלהי אמת – עד שבאת אתה.
וללא כהן מורה – שאין מי ששואל להם שום דבר תורה משום הכי לא יורו אתכם הכהנים.⁠1
1. השוו ללשון הפסוק בדברים כ״ד:ח׳.
Now there were many days for Israel without a true God until you came.
and without an instructing priest Since no one asks them words of Torah, the priests will not instruct you.
ללא אלהי אמת – שיהיו בגלות בין עובדי ע״ז, 1כמו עובדי ע״ז, כמו ״ועבדת שם אלהים אחרים״ (דברים כ״ח:ל״ו) 2כמו שתרגם אנקלוס, כי כשעובד עובדיהם כאלו עובד אותם. 3או פרושו: ללא שופטי אמת, כמו ״והגישו אדניו אל האלהים״ (שמות כ״א:ו׳), שפרושו: השופטים; כי הגוים שופטי ישראל בגלות.
1. כמו עובדי ע״ז. ר״ל: יהיו בכך כמו עובדי עבודה זרה.
2. כמו שתרגם אנקלוס. באונקלוס שם: ״ותפלח תמן לעממיא פלחי טעותא״, כמו שנמצא בכת״י וטיקן כאן (עיינו בחילופים).
3. או פרושו וכו׳. מכאן עד סוף הדיבור חסר בכת״י פריס ומינכן, וסביר שהוא מתוספותיו של רד״ק. כפירוש זה מצדד רד״ק בספר השרשים ערך ״אלה״ (השני): ״...ופירוש הפסוק: ימים רבים יהיו ישראל בגלות שלא יהיו להם שופטי אמת ולא כהן מורה צדק״. וכן מפרש המיוחס לתלמיד רס״ג. אך ראו התרגום והמיוחס לרש״י המפרשים את הפסוק הזה ואת אלה דלהלן על העָבַר. בתרגום מבואר ש״ללא אלהי אמת״ מתייחס איפוא לעגלי הזהב שהיו בימי ירבעם.
Without the true God (Elohei emet). For [the Israelites] will be in exile among idol-worshipers [and thus be] like idol-worshipers, as in [the phrase] “and you will serve other gods there” (Deut 28:36) following Onkelos’s rendering: when one serves people who serve [other gods], it is as if one serves [those gods themselves]. Alternatively, this means: without shofetei emet (=truthful judges), as in: “his master shall take him before the elohim(Exodus 21:6), which means the judges. For in exile, the nations are Israel’s judges.
והנה נמשך לישראל ימים רבים שיהיו ללא אלהי אמת – אבל יעבדו ע״ז ולא נמצא להם כהן מורה התורה אליהם ולזה נהיה ללא תורה כי הכהנים הם אשר יורו משפטי י״י יתברך ליעקב ותורתו לישראל וכאשר שב ישראל בצר לו אצל י״י יתברך ובקשו אותו וזעקו לו נמצא להם וזה היה בימי השופטים שנמצא זה בהם פעמים רבות.
מורה – מלמד.
ימים רבים – הנה יהיו ימי׳ רבי׳ לישראל שיעבדו ללא אלהי אמת והם בימי אחז ומנשה והדומים.
וללא כהן מורה – על הכהן להורות דרכי ה׳ כמ״ש יורו משפטיך וכו׳ (דברים ל״ג:י׳) ואמר שהם ישאלו דבר ללא כהן הראוי להורות כ״א מאשר יבחרו הם כנביאי הבעל והדומים.
וללא תורה – לא יחפצו בתורת ה׳ אבל יחפצו ללא תורה והם דברי כהני עבודת כוכבים.
וימים רבים לישראל – היינו ארבע גליות.
ללא אלהי אמת – זה בבל כמ״ש כל הדר בחוצה לארץ כמי שאין לו אלוה.
וללא כהן מורה – זה מדי.⁠1
וללא תורה – זה גלות מוקדון שכתבו על קרן השור כפרו בתורת משה רבכם.
1. (אמר נכדו המסדר: זה השומע מפי אדוני אבי זקני הגאון לא השמיע לנו סמך הדברים.)
ימים רבים – חלפו לישראל.
ללא אלהי אמת – ר״ל כי ההשגה תהיה, א] ע״י הערת השכל, שיכירו את אלהי אמת מצד דרשם האמתיות והשיגם אותם, ואז יכירו את ה׳ וידבקו בעבודתו מצד עיון השכל. ב] ע״י הערת התורה, שתלמד דעת איך יעבדו את ה׳ ותיעד בגמול ועונש לעובד ולממרה, כמ״ש בחוה״ל (שער העבודה) בהבדל שני ההערות האלה. והערה התוריית תהיה או ע״י המורים, או ע״י הלימוד בספר התורה. והנה בימים הרבים שחלפו, היו אצלם ללא – ר״ל לאין ואפס, אלהי אמת – וכן היה אצלם כהן מורה ללא ואין – וכן התורה היתה אצלם ללא, עד שלא דרשו את ה׳ לא מצד הערת השכל ולא מצד ההערה התוריית. והגם שזה נמשך ימים רבים, מ״מ.
תרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
 
(ד) וַיָּ֙שׇׁב֙ בַּצַּר⁠־ל֔וֹ עַל⁠־יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיְבַקְשֻׁ֖הוּ וַיִּמָּצֵ֥א לָהֶֽם׃
but when in their distress they turned to Hashem, the God of Israel, and sought Him, He was found by them.
תרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ימצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל
וְתָבוּ כַּד עַיִק לְהוֹן לְפוּלְחָנָא דַייָ אֱלָהָא דְיִשְרָאֵל וּתְבָעוּ אוּלְפַן מִן קֳדָם (ס״א קֳדָמוֹי) יְיָ וְיִשְׁתְּכַח לְהוֹן.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

וישב בצר לו על י״י אלהי ישראל – כלומר עתה כשבאת צרה להם בקשו על י״י אלהי ישראל ויבקשהו לפיכך וימצא להם המצוי והושיעכם בכל אשר הלכתם.
And they returned to the Lord, the God of Israel, when they were in distress He means to say that now, when they were beset with troubles, they beseeched the Lord, the God of Israel, and they sought Him; therefore, He was found by them, and He saved you (sic) wherever you went.
וישב בצר לו – וכאשר יהיה צר לישראל ישוב אל ה׳ וכאשר יבקשהו ימצא להם.
וישב בצר לו – זה גלות האחרון כמ״ש והיה באחרית הימים האלה ושבת עד ה׳ אלהיך בצר לך וגו׳ וגם רמז לשלשה חלקי התורה היינו אלות הברית ותורה שבעל פה ותורה שבכתב. ז״ש ללא אלהי אמת זה האלות1 וללא כהן מורה זו תורה שבעל פה. וללא תורה זו תורה שבכתב.
1. (אמר נכדו המסדר: זה לא אבין אלא בדוחק.)
וישב – אחר ששבו לה׳ אלהי ישראל, הגם שלא שבו מאהבה רק בצר לו – ע״י צרתם, שזו מדרגה קטנה מאד, בכל זה עת שבקשוהו נמצא להם – והאיר פניו אליהם.
תרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ימצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
 
(ה) וּבָעִתִּ֣ים הָהֵ֔ם אֵ֥ין שָׁל֖וֹם לַיּוֹצֵ֣א וְלַבָּ֑א כִּ֚י מְהוּמֹ֣ת רַבּ֔וֹת עַ֥ל כׇּל⁠־יֹשְׁבֵ֖י הָאֲרָצֽוֹת׃
And in those times there was no peace to him that went out, nor to him that came in, but great discomfitures were upon all the inhabitants of the lands.
תרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לרש״ירלב״גמצודת דודמלבי״םעודהכל
מְטוּל דִבְעִדָנַיָא הָאִנוּן לָא הֲוָה שְׁלָמָא לִדְנָפִיק לְחַקְלָא וּלְעָלִיל לְקַרְתָּא אֲרוּם שְׁגוּשְׁתָּא סְגִיאִין עַל כָּל יָתְבֵי אַרְעֲתָא.
אין שלום ליוצא ולבא – אמר רב כיון שיצא אדם מדבר הלכה שוב אין לו שלום, ושמואל אמר זה הפורש מגמרא למשנה, ור׳ יוחנן אמר זה הפורש מגמרא לגמרא.
ובעתים ההם אין שלום – באותן הימים רבים לישראל ללא אלהי אמת (דברי הימים ב ט״ו:ג׳) אין שלום ליוצא ולבא וגו׳, ברחבעם כתיב עליו עלה שישק מלך מצרים על ירושלים כי מעלו בי״י (דברי הימים ב י״ב:ב׳), וכל הפרשה ואף לאביה היו מהומות רבות.
And in those times in those numerous days for Israel, [when they were] without a true God there was no peace for anyone going or coming, etc. Concerning Rehoboam it is written (above 12:2): "Shishak, the king of Egypt, marched against Jerusalem, for they had betrayed the Lord.⁠" Abijah also experienced many turmoils.
והנה בעתים ההם שהיו ישראל ללא אלהי אמת וללא תורה לא היה שלום ליוצא ולבא כי מחוץ היתה משכלת חרב ומחדרים אימה כי היו מהומות רבות על כל יושבי ארץ ישראל והנה אז.
ובעתים ההם – בעוד יחזיקו במרדם.
ליוצא ולבא – בין בדרך ההליכה בין בחזרה.
הארצות – הם ארצות בני ישראל.
ובעתים – ר״ל עתה ראו ההבדל בין הזמן הקודם ובין עתה, כי בעתים ההם שסר מהם השגחת ה׳ נעזבו אל המקרה.
ולא היה שלום – לא ליוצא חוץ מהמדינה, ולא לבא לביתו. ומבאר, שלא היה שלום לבא כי היו מהומות רבות על כל יושבי הארצות – שבכל ארץ היה מהומה ליושביה, כמו דבר ורעב וחיה רעה. ולא היה שלום ליוצא למדינה אחרת, כי.
תרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לרש״ירלב״גמצודת דודמלבי״םהכל
 
(ו) וְכֻתְּת֥וּ גוֹי⁠־בְּג֖וֹי וְעִ֣יר בְּעִ֑יר כִּֽי⁠־אֱלֹהִ֥ים הֲמָמָ֖ם בְּכׇל⁠־צָרָֽה׃
And they were broken in pieces, nation against nation, and city against city; for God troubled them with all manner of adversity.
תרגום כתוביםמיוחס לרש״ירלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םעודהכל
וַעֲבָדוּ סִיְעַתָא עַמָא בְּעַמָא (ס״א עַל עַמָא) קְרִי בִקְרִי אֲרוּם מֵימְרָא דַייָ שַׁגְשִׁנוּן בְּכָל עַקְתָא.
וכתתו גוי בגוי – דוגמא ויכתום (במדבר י״ד:מ״ה).
And nation was crushed by nation – Heb. וְכֻתְּתוּ. Another instance of this is (Num. 14:45): "and they struck them and crushed them (וַיַּכְּתוּם).⁠"
היה קם גוי לכתת גוי ישראל אז יושבי עיר מהגוים ילחמו ביושבי עיר מישראל כי אלהים המם ישראל אז יושבי עיר מהגוים ילחמו ביושבי עיר מישראל כי אלהים המם ישראל אז בכל צרה.
וכתתו – הכ״ף בשורק ובדפוס נפולי כתוב וכתתו בחירק וטעות הוא כי המסו׳ אומרת וכתתו ג׳ בחירק וסי׳ וכתתו חרבותם דישעיה. וכתתו חרבתיהם דמיכה. וכתתו את הארץ דזכריה.
וכתתו – ענין שבירה ורציצה כמו וכתתו חרבותם (ישעיהו ב׳:ד׳).
הממם – ענין שבירה כמו והמם גלגל עגלתו (ישעיהו כ״ח:כ״ח).
וכתתו גוי בגוי – ילחמו יהודה עם ישראל.
הממם – ישברם ויכתתם בכל מיני צרה.
וכתתו גוי בגוי – ע״י מלחמות, ואף עיר בעיר – ולפ״ז נודע בין מריבוי הצרות ובין ממה שהיו ממינים שונים ובין ממה שנתפשטו בכל הארצות, שלא היה מצד הטבע, רק כי האלהים הממם בכל הצרות האלה, והיו עונשים השגחיים.
תרגום כתוביםמיוחס לרש״ירלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהכל
 
(ז) וְאַתֶּ֣ם חִזְק֔וּ וְאַל⁠־יִרְפּ֖וּ יְדֵיכֶ֑ם כִּ֛י יֵ֥שׁ שָׂכָ֖ר לִפְעֻלַּתְכֶֽם׃
But be strong, and let not your hands be slack; for your work shall be rewarded.⁠"
תרגום כתוביםמיוחס לרש״ירלב״גמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל
וְאַתּוּן דְבֵית יְהוּדָה אִתַּקָפוּ וְלָא יִתְרַשְׁלַן יְדֵיכוֹן אֲרוּם אִית לְכוֹן אֲגַר טָב לְעִיבִדְתְּכוֹן.
ואתם חזקו – לדרוש באלהים.
But you be strong to seek God.
ואתם חזקו ללכת בדרכי י״י יתברך ואל ירפו ידיכם מלהסיר השקוצים אשר התחלתם בהסרתם כי יש לפעולתכם שר מאת י״י יתברך.
ואתם – אבל אתם כאשר החילותם לאחוז בדרכי ה׳ חזקו בה ואל ירפו ידיכם ממנה לעזבה.
כי יש שכר – הרבה שכר נכון לפני המקום ליתן גמול פעולתכם.
חזקו ואל ירפו ידיכם כי יש שכר לפעולתם – הוא על דרך הכתוב ירמיה ל״א כה אמר ה׳ מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך וגו׳ והיינו כי שתים עשתה אמנו רחל, האחת מבכה על בניה כדרך שבכו אבות העולם, ואת שנית תעשה כסות דמעה את מזבח ה׳ לכפר על חטאי בניה בטענתה ואני לא קנאתי לצרה שלי ומפני מה קנאת לעבודת כוכבים שאין בה ממש כו׳ כדאיתא בפתיחתא דאיכה רבתי. ז״ל מאנה להנחם על בניה כי איננו רצה לומר הקב״ה איננו אצלם כמ״ש בזוהר. ועל זה השיב לה כה אמר ה׳ מנעי קולך מבכי היינו על בניה כי יש שכר לפעולתך על ידי משיח בן יוסף. ועיניך מדמעה היינו על טענתה שמסרה הסמנים ללאה. על זה יש תקוה לאחריתך על ידי משיח בן דוד דקאתי מלאה ושבו בנים לגבולם.⁠1
1. (אמר נכדו המסדר: הראית כי דבר גדול התחיל לברר ולא סיימוה אך אם אתה לו שמעני מה שהרחבנו לבאר רות ב׳ ג׳ ישלם ה׳ פעלך ותהי משכורך שלמה. הנראה שהם כפל דברים במלות שונות ומחפצי וחשקי להסיר הכלל הזה המאומת מתורת אלהינו. ובאנו לומר כי הפרש גדול בין פעולה לשכירות. והוא פעולה יאמר על תשלום גמול על כל מלאכה ומלאכה בפני עצמה כדרך החייט והרצען ולא יפסיד בעל החפץ אם ימשוך המלאכה או אם מהור ימהרנה בזמן קצר ושכירות הוא הגמול עבור משך זמני כשכיר יום או שכיר שנה בשנה יעשה מלאכה אחת כל ימי מיגר או השנות המלאכה פעמים רבות או מלאכות רבות עדי ישלים זמן חקו. והנה מעשה הרועה אינה מלאכה נפרדת כי אם משך שמירת הצאן אמר נקבה שכרך עלי, והיה שכרי, והחליף את משכורתי וכן הנקה משתלמת עבור כל משך ולא עבור כל יניקה ויניקה אמרה והניקהו לי ואני אתן את שכרך ולהיות כי את כל מעשה יביא אלהים במשפט לשלם גמול כל דבר ודבר בפרט אמר זאת פעלת שטני, פעולת צדיק לחיים, והשיב לאדם כפעלו. ובאיוב ז׳ ב׳ נפרש אם ירצה השם חומר הכתוב כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו. ובדברינו אלה נודע המוקשה לחז״ל (נדה ע״א.) מאי שכר פרי הבטן. היינו שהיה לו לומר פעולת פרי הבטן. ומשני אמר רב חמא בשכר שמשהין עצמן על הבטן היינו ממש שכר זמני. וגם יתכן הכתוב (בראשית ל׳ י״ח) נתן אלהים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי. הוא כי גמול הזה תמורת הכנעת לבבה כל ימי היות שפחתה לאישה. ויתבאר אלינו חומר המאמר באבות פ״ב א׳ והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות. עיין מ״ש הרמב״ם ובעל דרך חיים ותוספות יום טוב ליישב כל הקושיות הנופלות על המאמר ההוא. וכן האמור סוף פ״ב ודע שמתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא. וכן אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס העיד רש״א (מדרש שמואל אבות א׳:ג׳) וזה לשונו בדברי השלם הזה נתחבטו כל המפרשים כי יעודי התורה תמיד לא יחשו מלקרות בן אדם לעבודת המצוה מפני השכר, ולא עוד אלא שהקדוש ברוך הוא בעצמו אמר מי יתן והיה לבבם זה וגו׳ למען ייטב להם. ואמרו בראש השנה ובפסחים האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיו בני ובשביל שיהיה לי חלק לעולם הבא הרי זה צדיק גמור. ומ״ש רש״א (מדרש שמואל אבות א׳:ג׳) שאני צדקה מכל המצות שנאמר בו בחנוני נא בזאת עד כאן לשונו, ואם כדבריו מה הקשו חז״ל מזה המאמר על כורש דכתיב ביה די להוון מקרבין לאלה שמיא ומצלאין לחיי מלכא ובנוהי, והלא בקרבנות לא כתיב בחנוני. ועוד פתח בעבדים ומסיים במשמשין. ומ״ש רש״א (מדרש שמואל אבות א׳:ג׳) לחלק כי עבודה היא קשה ושימוש הוא במלאכות קלות עד כאן לשונו, עליו הראיה. וכן מ״ש הרמב״ם פרס הוא הגמול לאדם שאין לו טובה עליו, השיגו בעל העקדה שער מ״ד קכ״ו א׳. וביותר מוקשה על המאמר הנ״ל המובא באבות דרבי נתן פרק ה׳ וז״ל אנטיגנוס איש סוכו אומר אל תהיו כעבדים כו׳ כדי שיהיה שכרכם כפול לעתיד לבוא עד כאן לשונו. הראית חומר מאמר כזה שסופו סותר את ראשו ערו עד היסוד בה? וליישב את כל אלה נקדים כי הנה בעל הגמולות בעל כל ישלם גמול כפול. הראשון יקרא פעולה היינו עבור כל עבודה ועבודה פרטית כנ״ל. ובהיות המעשה בעולם ההוא נפסד כמו כן הגמול בעולם הזה סאה בסאה והן הגמולים הנמצאים בתורה הגלוי לכל העמים. ועוד אחת היא כמו שראינו במלכותא דארעא אם ישרתנו איש באיזו מלאכה פעמים רבות הנה לבד אשר יושיט לו המלך גמול כל מלאכה ומלאכה. ובהשלם המלאכות כולם יגמלהו שנית איזו טובה עבור כל משך שירותו לפי נדבות לבו ועושר כבוד מלכותו. קל וחומר למלכותא דרקיע כי ישלם שנים לרעהו הישראלי אשר עבדו כל ימי היותו חיים על האדמה. והנה גמול השני אשר לפי נדבת לבו יתעלה כביכול ולא לפי פעולה האנושית א״כ אין חקר וקץ לגמול ההוא ולא מצא הקדוש ברוך הוא כלי העולם הזה מחזיק ברכה ההיא כי אם בעולם הנצחי. ועל כן לא התבאר בתורה הגלוי לכל העמים הגמול ההוא השני עבור משך הזמן וההוא יקרא לו שכר וכו׳. וז״ש שכר מצוה בהאי עלמא ליכא וגם יאמר על זה מתן שכר כי אינו לפי הדין וז״ש ודע שמתן שכרן של צדיקים וע״ש ודע דייקא. ואם בזה יפורש אלינו האומנם ידוע לנו גמול הפרטי והיינו גמול הגשמי ונוכל לשקול בהם המצות אם קלה או חמורה. הזהיר התנא הוי זהיר בקלה כבחמורה כי אם שתעזוב מלקיים הקלה ותבטל היותך עובד ה׳ כל הימים ותפסיד גמול הנצחי שנשתלם עבור משך עבודה אם בקלות או בחמורות וכי יותן לאיש שנית. על דרך זה אמר התנא שאין אתה יודע מתן שכרם של מצות. והנה שני הגמולים הנ״ל אחד הם בבטן המצוה. וחצי הדבר נקרא בלשון חז״ל פרס. ועבד נקרא העובד את רבו בכל מיני עבודתו ובכל זמן ושימוש נקרא באיזו עבודה פרטית או באיזה זמן. ומבואר האמור אל תהיו כעבדים היינו העושים מלאכתם רמיה לברר רק איזו עבודה שיקבלו עליהם הגמול מיד אף אם יהיה חצי הגמול. וז״ש המשמשין את הרב על מנת לקבל רצה לומר לקחת מיד פרס רצה לומר חצי הדבר. כי על ידי זה יבא לשקול הקלות והחמורות. אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס אלא משליכין את הגמול אשר בעולם הזה אחרי גוום כי אם לתכלית גמול הנצחי והוא שאמר באבות דרבי נתן כדי שיהא שכרכם כפול לעולם הבא. ומעתה מתורץ כל קושיות המפרשים עיין עליהם. וזה הדבר שבירך בועז את רות שישלם לה ה׳ פי שנים כאשר ישלם לרעהו הישראלי העמוסים מני בטן. היינו פעולת כל עבודת פרטים ושכר חלף משך העבודה כולה. אף כי נשתהא איזה משך בגויתה לא יפחת לה מן השכר וזה ישלם ה׳ פעלך ותהי משכורתך שלמה בלי גרעון השנית. וכאשר בא ישעיה (ישעיהו מ׳:י׳ וס״ב:י״א) ורפא לישראל הנה אדני אלהים בחזק יבא וזרועו מושלה לו. היינו כי ידבר עמים תחתנו המו גוים מטו ממלכות יאמר נא ישראל קטונתי מכל חסדים וינוכה לי כל זכיותי על כל הרעש הגדול הזה ומה יש לנו עוד לזעוק אל המלך לזכות להנות מזיו השכינה עם כל העדונים אשר עין לא ראתה ז״ש הכתוב הנה שכרו היינו גמול עבור המשך והוא גמול הנצחי כנ״ל. אתו רצה לומר טמונה אצלו רק פעולתו לפניו רצה לומר פעולת הוא הגמול הפרטי אשר בעולם השפל הוא ההולך לפניו לנקום נקם. וכן אמר בירמיה כי יש שכר לפעולתך. ועל ידי גמול הפעולה ושבו בנים מארץ אויב ועל ידי השכר הנצחי ויש תקוה לאחריתך היינו תכלית הנצחי וז״ש כאן וכתתו גוי בגוי וגו׳. ואם יאמר נא ישראל קטונתי כו׳ על זה אמר חזקו ואל ירפו ידיכם כי יש שכר לפעולתכם כו׳.)
ואתם – ששבתם אל ה׳ ושב השגחת ה׳ עליכם להניח לכם ע״י שדרשתם אותו.
חזקו – בעבודת ה׳.
ואל ירפו ידיכם – להוסיף אומץ, כי המלאכה רבה והשכר הרבה.
כי יש שכר לפעולתכם – הפעולה הוא העסק בדבר, אף שלא גמר הדבר שזה נקרא מעשה (כמ״ש בהבדל שבין מעשה ובין פעולה בכ״מ), אף שלא תקראו עושים רק פועלים, כי המלאכה אין לה קצבה, בכ״ז תקבלו שכר בעד העסק, כי לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להבטל ממנה.
תרגום כתוביםמיוחס לרש״ירלב״גמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
 
(ח) וְכִשְׁמֹ֨עַ אָסָ֜א הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה וְהַנְּבוּאָה֮ עֹדֵ֣ד הַנָּבִיא֒ הִתְחַזַּ֗ק וַיַּעֲבֵ֤ר הַשִּׁקּוּצִים֙ מִכׇּל⁠־אֶ֤רֶץ יְהוּדָה֙ וּבִנְיָמִ֔ן וּמִן⁠־הֶ֣עָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר לָכַ֖ד מֵהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם וַיְחַדֵּשׁ֙ אֶת⁠־מִזְבַּ֣ח יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה אֲשֶׁ֕ר לִפְנֵ֖י אוּלָ֥ם יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃
And when Asa heard these words and the prophecy of Oded the prophet, he took courage and put away the detestable things out of all the land of Judah and Benjamin and out of the cities which he had taken from the hill-country of Ephraim; and he renewed the altar of Hashem that was before the porch of Hashem.
תרגום כתוביםר׳ יהודה אבן בלעםרד״קר״י אבן כספירלב״גמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל
וְכַד שְׁמַע אָסָא יַת פִּתְגָמַיָא הָאִלֵין וּפִתְגָמֵי נְבוּאֲתָא דְעוֹדֵד נְבִיָא אִתְּקַף וְאַעְדֵי שִׁקוּצַיָא מִכָּל אַרְעָא דְבֵית יְהוּדָה וּבִנְיָמִין וּמִן קִרְוַיָא דִכְבַשׁ מִן טוּרָא דְבֵית אֶפְרַיִם וַחֲדַת יַת מַדְבְּחָא דַייָ דִי קֳדָם אוּלָמָא דַיָי.
והנבואה עודד הנביא. רוצה לומר: אשר נבא עודד.
והנבואה עדד הנביא1חסר הנסמך – פי׳: 2והנבואה נבואת עודד הנביא; וכן ״הארון הברית״ (יהושע ג׳:י״ד), ואחרים זולתו. או פי׳: והנבואה לעודד הנביא. והנה הנבואה היתה לעזריהו בן עודד – ואיך אמר ״והנבואה עודד הנביא״? רוצה לומר: בן עודד הנביא, כמו ״לעיני חנמאל דודי״ (ירמיהו ל״ב:י״ב), שרוצה לומר: בן דודי; 3ואע״פ שפרשתי בו פרוש אחר (ירמיהו שם, סה״ש ע׳ ״דוד״). או יתכן כי גם אביו התנבא לו כענין הזה פעם אחרת – 4או באותה הפעם, כי עודנו חי, וכן מצאנו אותו בימי אחז (להלן כ״ח:ט׳) – וכששמע הדברים האלה מפי בנו, ושמע הנבואה של אביו פעם אחרת, 5עם כל זה התחזק ויעבר השקוצים.
1. חסר הנסמך וכו׳. ראה מכלול מ״ג., והשוו ר׳ משה קמחי לאיוב י״ט:כ״ט.
2. והנבואה לעודד הנביא. והלמ״ד חסירה; השוו מכלול נ׳:. נראית הכוונה: והנבואה אשר לעודד הנביא, ומילת ״אשר״ גם חסירה; השוו מכלול נ׳. והשוו התרגום.
3. ואע״פ שפרשתי בו פרשו אחר. באותם מקומות שציינתי, איפה שרד״ק מציג את הפירוש האחר, הוא מציג את הפירוש שבכאן תחילה. ביטוי זה חסר בכת״י פריס, וסביר שהוא מתוספותיו של רד״ק.
4. או באותה הפעם וכו׳. נראית הכוונה: באו האב והבן ביחד להגיד אותה נבואה. מה שכתוב בהמשך ״ושמע הנבואה של אביו פעם אחרת״ כנראה סותר את ההצעה שבאו ״באותה פעם״. ובכן, יתכן שאפשרות זו הוכנסה על ידי רד״ק – אף שאין עדות לכך בכת״י – רק אחרי שהוא התחשב בפסוק להלן המזכיר את אביו בימי אחז, ולא תיקן את רצף המשפט. ברם, ראוי לציין שבכת״י פריס, הביטוי ״הנבואה של אביו״ השתנה ל״הנבואה מאביו״ על ידי הסופר שהכניס את התוספות (השוו גם הנדפס המבוסס על כת״י פריס); וכן נמצא בכת״י וטיקן, הנציג האחר של אותה משפחה של עדי-נוסח שהיא אמנם היחידה השומרת על תוספות מסויימות. ניתן איפוא להציע שבשלב הראשון רד״ק פירש שהמלך שמע את ״הנבואה של אביו״, כלומר: אותה נבואה ששמע אי פעם מהאב הוא שמע עכשיו מהבן; אבל אחרי שהכניס רד״ק את האפשרות שאמרו את הנבואה ״באותה פעם״, הוא שינה את הלשון ל״הנבואה מאביו״ כדי לפרנס אותה אפשרות, כלומר: במסגרת אותו מאורע (=״באותה פעם״), נוסף על מה ששמע המלך את הנבואה פעם אחת מהבן, הוא שמע אותה גם ״פעם אחרת״ מהאב.
5. עם כל זה. ר״ל: מחמת כל מה ששמע.
And the prophecy, the prophet Oded (‘Oded ha-navi). The noun in the construct state is elided. [The phrase] means: and the prophecy, the prophecy of the prophet Oded (nevu’at ‘Oded ha-navi). The same is true for “The Ark, [the Ark of] the Covenant” (Joshua 3:14) and others like it. Alternatively it means: and the prophecy of the prophet Oded (le-‘Oded ha-navi). Now the prophecy was of Azariah son of Oded—so how could the text say “and the prophecy ‘Oded ha-navi?” It means the son of ‘Oded ha-navi, as in: “in the presence of my uncle Hanamel” (Jeremiah 32:12), which means the son of my uncle—notwithstanding the alternative explanation I have provided (Jeremiah 32:12; Shorashim entry דוד). Alternatively, [Azariah’s] father might have relayed a prophecy like this to [Asa] on another occasion—or, for that matter, on this occasion, because he was still alive, for we even encounter him in the days of Ahaz (2 Chronicles 28:9). So when [Asa] heard this speech from the son, and he heard the prophecy yet again from his father, the effect of it all was that he motivated himself to remove the abominations.
והנבואה עודד הנביא וג׳ – מעודד, כי אותיות השֵירות נכון לחסר גם לפי ההגיון.
וכשמוע אסא את הדברים האלה שספר ממה שקרה בימי השופטים שהיה עדות על דברי נבואתו ושמע הנבואה נבואת עודד הנביא אז התחזק להעביר כל השקוצים ולחדש מזבח י״י אשר לפני האולם והוא מזבח העולה. והנה קרא נבואת עודד הנביא הנבואה שהתנבא בנו כי בזה הספר יחס במקומות רבים עניני הבן לאב. ולזה תמצא שיאמר שהאב הוליד הבנים שהיו מזרעו אחר כמה דורות כמו שנתבאר בראש זה הספר.
והנבואה – וכששמעו את הנבואה של עודד הנביא כי גם הוא התנבא כדברים האלה ועם שלא נזכר במקרא.
השקוצים – העבודת כוכבים המאוסים כשקצים.
ויחדש – תקנו ובנהו מחדש.
ויחדש את מזבח ה׳ – היינו שעשה מהם צפוי למזבח כדרך שמצינו בקורח וירקעום צפוי למזבח.
וכשמוע – מזה הבין אסא שעוד מוטל עליו לעשות ושהוא צריך להתחזק עדיין להשלים מה שלא עשה עד הנה.
והנבואה עודד הנביא – יש בזה כוונה כפולה, א] הנבואה של בן עודד, ב] שראה שנבא זאת ברוח אלהים חזק מאד עד שהנביא התעודד והתחזק ברוח נבואתו (מלשון (תהלים כ׳:ט׳) ואנחנו קמנו ונתעודד), ועודד פעל יוצא, הנבואה עודדה וחזקה את הנביא, וזה סימן על שלימות הנבואה הזאת. לכן התחזק – כמ״ש לו חזקו ואל ירפו ידיכם.
ויעבר השקוצים – שעוד לא בער אותם.
ומן הערים – ששם לא בער כלל.
תרגום כתוביםר׳ יהודה אבן בלעםרד״קר״י אבן כספירלב״גמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
 
(ט) וַיִּקְבֹּ֗ץ אֶת⁠־כׇּל⁠־יְהוּדָה֙ וּבִנְיָמִ֔ן וְהַגָּרִים֙ עִמָּהֶ֔ם מֵאֶפְרַ֥יִם וּמְנַשֶּׁ֖ה וּמִשִּׁמְע֑וֹן כִּֽי⁠־נָפְל֨וּ עָלָ֤יו מִיִּשְׂרָאֵל֙ לָרֹ֔ב בִּרְאֹתָ֕ם כִּֽי⁠־יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה אֱלֹהָ֖יו עִמּֽוֹ׃
And he gathered all Judah and Benjamin, and those that sojourned with them from Ephraim and Manasseh, and from Simeon; for many defected to him from Israel when they saw that Hashem his God was with him.
תרגום כתוביםר״י אבן כספירלב״גמצודת ציוןעודהכל
וּכְנַשׁ יַת כָּל אֱנָשׁ יְהוּדָה וּבִנְיָמִין וּדְדַיְרִין עִמְהוֹן מִדְבֵית אֶפְרַיִם וּמִדְבֵית מְנַשֶׁה וּמִדְבֵית שִׁמְעוֹן אֲרוּם שָׁרֵי עִמֵיהּ מִדְבֵית יִשְרָאֵל לְסוּגֵי בְּמֵחֲמֵיהוֹן אֲרוּם מֵימְרָא דַייָ אֱלָהֵיהּ בְּסַעְדֵיהּ.
ויקבוץ את כל יהודה ובנימין וג׳ כי נפלו עליו וג׳ – די גם בזה ראיה, על מה שייחסו הנביאים בחורבן ירושלים ובשוב בית שני יהודה וישראל.
ויקבץ את כל יהודה ובנימין והגרים עמהם מאפרים ומנשה ומשמעון וגו׳ – ראוי שתדע כי בשנת חמש עשרה למלכות אסא היתה מלחמה לאסא עם בעשא ונצח אסא את בעשא והביאו שלל מישראל וזה שכבר נזכר בזה המקום כי בחדש השלישי לשנת חמש עשרה למלכות אסא זבחו לי״י ביום ההוא מן השלל אשר הביאו. והנה זה השלל אי אפשר שיהיה מן הכושים כי כבר אמר קודם זה בימיו שקטה הארץ עשר שנים מורה כי אחר עשר שנים היתה לו מלחמה וזאת המלחמה אי אפשר שתהיה עם בעשא כי כבר אמר ומלחמה לא היתה עד שנת שלשים וחמש למלכות אסא וזה היה בשנת חמש עשרה למלכות אסא כמו שבארנו בספר מלכים כי השלשים וחמש התחילו בהכרח צמיחת מלכות רחבעם ולזה הוא מבואר כי עד שנת חמש עשרה למלכות אסא לא היתה שם מלחמה עם בעשא ומזה המקום יתבאר שאותו השלל הביאו מישראל ובאותה המלחמה נצח אסא את בעשא ומפני זה נפלו עליו מישראל לרב בראותם כי י״י אלהיו עמו ועל דבר אותה המלחמה שהיתה עם בעשא דבר לו עזריה בן עודד הנביא אותם הדברים שקדמו.
נפלו – ענין הטיה כמו ותפל מעל הגמל (בראשית כ״ד:ס״ד) ור״ל נטו עצמם להיות תחת ממשלתו.
תרגום כתוביםר״י אבן כספירלב״גמצודת ציוןהכל
 
(י) וַיִּקָּבְצ֥וּ יְרוּשָׁלַ֖͏ִם בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁלִשִׁ֑י לִשְׁנַ֥ת חֲמֵשׁ⁠־עֶשְׂרֵ֖ה לְמַלְכ֥וּת אָסָֽא׃
So they gathered themselves together at Jerusalem in the third month, in the fifteenth year of the reign of Asa.
תרגום כתוביםעודהכל
וְאִתְכַּנְשׁוּ לִירוּשְׁלֵם בְּיַרְחָא תְלִיתָאָה לְשַׁתָּא חֲמֵסְרֵי לְמַלְכוּת אָסָא.
תרגום כתוביםהכל
 
(יא) וַיִּזְבְּח֤וּ לַֽיהֹוָה֙י⁠־⁠הֹוָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא מִן⁠־הַשָּׁלָ֖ל הֵבִ֑יאוּ בָּקָר֙ שְׁבַ֣ע מֵא֔וֹת וְצֹ֖אן שִׁבְעַ֥ת אֲלָפִֽים׃
And they sacrificed to Hashem on that day from the spoil which they had brought, seven hundred oxen and seven thousand sheep.
תרגום כתוביםמיוחס לרש״ימצודת דודמלבי״םעודהכל
וְדַבָּחוּ קֳדָם יְיָ בְּיוֹמָא הַהוּא בְּחַגָא דִשְׁבוּעַיָא מִן עֲדָאָה דְאַיְתִיאוּ תּוֹרָא שְׁבַע מְאָה וְאָעָן שַׁבְעָא אַלְפִין.
ויזבחו לי״י ביום ההוא מן השלל הביאו – פתרון ומן השלל שהביאו זבחו בקר שבע מאות וצאן שבעת אלפים ששבו וממנו הביאו כדלמעלה וגם אהלי מקנה הביאו וישבו צאן לרוב וגומר (דברי הימים ב י״ד:י״ד).
ד״א נראה לי: ויזבחו לי״י ביום ההוא שנצחו ובאו בשלום בירושלים מן השלל הביאו כלומר מן השלל אשר הביאו הביאו בקר שבע מאות וצאן שבעת אלפים.
And they sacrificed to the Lord on that day of the plunder they brought The meaning is: And the plunder that they brought, they sacrificed seven hundred cattle and seven thousand sheep which they had captured, and from that they brought, as above: (14:14): "And they also smote the tents of the livestock, and they captured many sheep. etc.⁠" Another possible explanation is: "And they sacrificed to the Lord on that day" – when they were victorious and came in peace to Jerusalem. "from the plunder they brought" – from the plunder that they had brought, i.e., seven hundred cattle and seven thousand sheep.
מן השלל הביאו – מן השלל אשר הביאו.
מן השלל הביאו – אשר הביאו.
תרגום כתוביםמיוחס לרש״ימצודת דודמלבי״םהכל
 
(יב) וַיָּבֹ֣אוּ בַבְּרִ֔ית לִדְר֕וֹשׁ אֶת⁠־יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י אֲבוֹתֵיהֶ֑ם בְּכׇל⁠־לְבָבָ֖ם וּבְכׇל⁠־נַפְשָֽׁם׃
And they entered into the covenant to seek Hashem, the God of their fathers, with all their heart and with all their soul;
תרגום כתוביםמלבי״םעודהכל
וְעָלוּ בִּקְיָמָא לְמִתְבַּע יַת דַּחַלְתָּא דַייָ אֱלָהָא דַאֲבָהָתְהוֹן בְּכָל רְעוּתְהוֹן וּבְכָל נַפְשְׁהוֹן.
ויבואו בברית – ע״י עגל שכרתו לשנים שכל העובר כן יעשה לו, כמ״ש ירמיה (ל״ד:י״ח), וז״ש וכל אשר לא ידרוש יומת.
תרגום כתוביםמלבי״םהכל
 
(יג) וְכֹ֨ל אֲשֶׁ֧ר לֹֽא⁠־יִדְרֹ֛שׁ לַיהֹוָ֥הי⁠־⁠הֹוָ֥ה אֱלֹהֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל יוּמָ֑ת לְמִן⁠־קָטֹן֙ וְעַד⁠־גָּד֔וֹל לְמֵאִ֖ישׁ וְעַד⁠־אִשָּֽׁה׃
and that whoever would not seek Hashem, the God of Israel, should be put to death, whether small or great, whether man or woman.
תרגום כתוביםעודהכל
וְכָל דִי לָא יִתְבַּע מִן קֳדָם יְיָ אֱלָהָא דְיִשְרָאֵל יִתְקְטַל לְמִן זְעֵירָא וְעַד רַבָּא לְמִן גַבְרָא וְעַד אִתְּתָא.
תרגום כתוביםהכל
 
(יד) וַיִּשָּֽׁבְעוּ֙ לַֽיהֹוָ֔הי⁠־⁠הֹוָ֔ה בְּק֥וֹל גָּד֖וֹל וּבִתְרוּעָ֑ה וּבַחֲצֹצְר֖וֹת וּבְשׁוֹפָרֽוֹת׃
And they swore to Hashem with a loud voice, and with shouting, and with trumpets, and with horns.
תרגום כתוביםמצודת דודמלבי״םעודהכל
וְקַיְמוּ קֳדָם יְיָ בְּקָל רַב וּבְיַבָּבָא וּבַחֲצוֹצְרָתָא וּבְשׁוֹפָרַיָא.
ובתרועה – ר״ל בקול שמחה.
וישבעו – הברית היה לקיים העונש להעובר, והשבועה היה כדי שיירא כל איש מפני השבועה אף לעבור בסתר.
תרגום כתוביםמצודת דודמלבי״םהכל
 
(טו) וַיִּשְׂמְח֨וּ כׇל⁠־יְהוּדָ֜ה עַל⁠־הַשְּׁבוּעָ֗ה כִּ֤י בְכׇל⁠־לְבָבָם֙ נִשְׁבָּ֔עוּ וּבְכׇל⁠־רְצוֹנָ֣ם בִּקְשֻׁ֔הוּ וַיִּמָּצֵ֖א לָהֶ֑ם וַיָּ֧נַח יְהֹוָ֛היְ⁠־⁠הֹוָ֛ה לָהֶ֖ם מִסָּבִֽיב׃
And all Judah rejoiced at the oath; for they had sworn with all their heart, and sought Him with their whole desire; and He was found of them; and Hashem gave them rest round about.
תרגום כתוביםמצודת דודמלבי״םעודהכל
וַחֲדוֹ כָּל אֱנַשׁ יְהוּדָה מְטוּל קוֹנָמָא אֲרוּם בְּכָל לִבְּהוֹן קַיִמוּ וּבְכָל רְעוּתְהוֹן תְּבָעוּ דַחַלְתֵּיהּ וְאִשְׁתְּכַח לְהוֹן וְאַנְיַח יְיָ לְהוֹן מִן חֲזוֹר חֲזוֹר.
כי בכל לבבם – לא מהכרת מצות המלך לשיהיו עצבים בדבר.
וימצא להם – ולזה היה נמצא להם והניח להם מסביב.
וישמחו – שלא היה ע״י כפיה רק בשמחה, כי, א] בכל לבבם נשבעו, לא כשבועת אונס שאין פיו ולבו שוים. ב] ובכל רצונם בקשוהו – שגדר הרצון והבדלו מן חפץ שעושה זה מצד שמשיג טוב הדבר בעצמותו, לא ע״י פניות אחרות מתקות גמול ויראת עונש שזה בכלל חפץ (כמ״ש בחבורי התו״ה על ונרצה לו לכפר עליו), ולכן וימצא להם וינח להם:
תרגום כתוביםמצודת דודמלבי״םהכל
 
(טז) וְגַֽם⁠־מַעֲכָ֞ה אֵ֣ם׀ אָסָ֣א הַמֶּ֗לֶךְ הֱסִירָהּ֙ מִגְּבִירָ֔ה אֲשֶׁר⁠־עָשְׂתָ֥ה לָאֲשֵׁרָ֖ה מִפְלָ֑צֶת וַיִּכְרֹ֤ת אָסָא֙ אֶת⁠־מִפְלַצְתָּ֔הּ וַיָּ֕דֶק וַיִּשְׂרֹ֖ף בְּנַ֥חַל קִדְרֽוֹן׃
And also Maacah the mother of Asa the king, he removed her from being queen, because she had made an abominable image for an Asherah; and Asa cut down her image, and made dust of it, and burnt it at the brook Kidron.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קמנחת שימצודת דודמלבי״םעודהכל
(טז-יט) מעשי אסא * – מלכים א ט״ו:י״ג-ט״ז
וְאוֹף מַעֲכָה אִמֵיהּ דְאָסָא אַעְדֵיהּ מִלְמֶהֱוֵי מַלְכְּתָא מְטוּל דִעֲבָדַת טַעֲוָתָא לְמִגָחָךְ קֳדָם אֲשֵׁרָתָא וְקַצֵיץ אָסָא יַת טַעֲוַת גִיחוּכָה וְאַדִיק וְאוֹקִיד וְטָלֵיק בְּנַחֲלָא דְקִדְרוֹן וּמִן בָּתַר דְתָבַת מַעֲכָה אִמֵיהּ דְאָסָא לְמֵהֱוֵי כְּשֵׁירָתָא אַהְדַר יַת שְׁמָהּ מִיכָיָהוּ בַּת אוּרִיאֵל דְמִן גִבְעָתָא מִן בִּגְלַל דְלָא לְמִדְכַּר יַת שְׁמָהָא קַדְמָאֵי דְלָא לְמִתְגַנְיָא בֵּיהּ.
מפלצת – כמו מפרצת, וכפרוץ הדבר (דברי הימים ב ל״א:ה׳) נפרצה נשלחה על אחינוא (דברי הימים א י״ג:ב׳), ובלשון תלמוד:⁠ב עד היכןג פרצה טהרה בישראל (שבת י״ג.), כולם לשון גודל ורבוי וגובה הם, וזהד מפלצת כמוה מפרצת, כלומר ריבתה והגביהה האשרה על בית ה׳. ואל תתמה על הל׳ המתחלפת בר׳ וה׳ בחית,⁠ו כמו נהר נחל, בטחורים (דברים כ״ח:כ״ז) מן הטחולז, סהר סחר (שיר השירים ז׳:ג׳)ח [טחרם הרםי]. וחכמים אומריםיא (עבודה זרה מ״ד.): דהוהיב מפליא לצנותא, שעשתה כמין זכרותיג וגו׳. ואני אומר, כמו: תפלצתך השיא אותך זדון לבך (ירמיהו מ״ט:ט״ז) שתפלצתך הוא זדון הלביד.
וישרף בנחל קדרון – שרפות הללו שבמקרא אינםטו אלא כמו קיבוץ, כמו משרפות מים (יהושע י״א:ח׳) ותרגם יונתן: ועד בית כנישת מיאטז, כי כל שרפה שהיא שרפה ממש כתב בהיז אש, כמו ושרפת באש (דברים י״ג:י״ז) [יח כלומר תכנוס ותקבוץ אותם לתוך האש] כי ושרפתיט כמו וצירפת וקיבצת. ואף על פי שתרגם אונקלוס ונשרפה לשרפה - ונוקדינוןכ בנורא (בראשית י״א:ג׳), כי אין דרכם של לבינים לשרפם באשכא אלא דשין אותםכב מלבן וחומרכג וזורים לרוחכד או לשרב ושם מתיבשות ומתקשותכה כאבן. ואשר אמרו אנשי מגדל ונשרפה לשרפה, כך אמרו: נעשה לבנים הרבה ונקבצם במקום קיבוץ שיהיו מזומנות למלאכה. ואשר כתובכו על אסא: וישרפו לו שרפה גדולה (דברי הימים ב ט״ז:י״ד) כלומר קיבוץ גדול עשו לו בשמים ורקח מרקחת. והיינו דאמרינן התם (נזיר ס״ה.) זורקכז הקסמים ואת הקססותכח. ואשר אמרו חכמים: כשמת רבן גמליאלכט שרף עליו אונקלוס הגר במאהל מנה צורי (עבודה זרה י״א.) לגרמיה הוא דעבדלא, ומהלב שנאמר בצדקיהו: ובמשרפות אבותיך [...] כן ישרפו לך (ירמיהו ל״ד:ה׳) כלומר קיבוץ גדול, ואף על פי שנחלקה הגולהלג.
א. כך במהד׳ קירכהיים, ונראה שכך היה כתוב בכ״י רוסטוק 32 (שתי המילים הראשונות מחוקות). בכ״י מינכן 5: ״ומן ה׳ אלהינו נפרצה״ (תחילת הפסוק). ובכ״י מוסקבה 853: ״נפרצה בין ה׳ אלהינו״ (אין פסוק כזה, ואולי צ״ל ״מן״ ואז הוא דומה לכ״י מינכן)
ב. כך בכ״י מינכן 5, מוסקבה 853 ובמהד׳ קירכהיים. בכ״י רוסטוק 32 (במקום ״תלמוד״): ״חכמים״
ג. כך בכ״י מינכן 5, מוסקבה 853, וכן מופיע לפנינו בגמרא. בכ״י רוסטוק 32 ובמהד׳ קירכהיים: ״עד כמה״
ד. כך בכ״י מינכן 5. במהד׳ קירכהיים ובכ״י מוסקבה 853: ״כמו זה״, ובכ״י רוסטוק 32: ״ומה״
ה. בכ״י רוסטוק 32 (במקום ״כמו״): ״לשון״
ו. כך בכ״י מינכן 5, מוסקבה 853 ובמהד׳ קירכהיים. בכ״י רוסטוק 32 חסר ״וה׳ בחית״
ז. כך בכ״י רוסטוק 32, מוסקבה 853. במהד׳ קירכהיים (במקום ״מן הטחול״): ״בעפולים״. ובכ״י מינכן 5 חסר ״בטחורים מין הטחול״
ח. השווה בפסיקתא זוטרתא שם. בכ״י מינכן 5 חסר: ״סהר סחר״
ט. נוסף ע״פ כ״י רוסטוק 32, מינכן 5, מוסקבה 853. חסר במהד׳ קירכהיים
י. אולי הכוונה ש״חרם״ מלשון הרמה, שמֵרִים ומייחד לה׳
יא. בכ״י רוסטוק 32 (במקום ״אומרים״): ״פרשו״
יב. נוסף בכ״י רוסטוק 32, וכ״ה בגמרא לפנינו, וכעי״ז בכ״י מינכן 5, מוסקבה 853 (״דהויא״). במהד׳ קירכהיים חסר ״דהוה״
יג. כך במהד׳ קירכהיים. בכ״י מינכן 5, מוסקבה 853 חסר: ״זכרות״
יד. כך במהד׳ קירכהיים. בכ״י רוסטוק 32: ״שתפלצתה הוא זדון לבה״; בכ״י מינכן 5, מוסקבה 853: ״זדון גובה״
טו. כך במהד׳ קירכהיים. בכ״י רוסטוק 32, מינכן 5, מוסקבה 853: ״אינו״
טז. לפנינו בתרגום: ״וְעַד חַרְצֵי יַמָא (נ״א: מַיָא)״. קירכהיים אמר ש״חרצי מיא״ הם בריכות להפקת מלח ע״י אידוי המים, ושלפי גרסה זו יתכן ש״משרפות״ בהוראה הרגילה ולא בהוראת קיבוץ. יש לציין שבתרגום הפשיטא שם מתורגם: ״ועדמא לבית כנשא דמיא״
יז. כך במה׳ קירכהיים ובכ״י מוסקבה 853. בכ״י מינכן 5: ״כתוב בהן״
יח. נוסף בכ״י טורינו 124 (לפי עדות קירכהיים), מוסקבה 853. חסר בכ״י בכ״י רוסטוק 32.
יט. כך בכ״י רוסטוק 32, מינכן 5. במהד׳ קירכהיים: ״כי נשרפת״
כ. לפנינו: ״וְנִשְׂרוֹפִנּוּן״, אמנם הנוסחה ״וְנוֹקֵידִינוּן״ מצויה בכ״י של התרגום
כא. כך בכ״י רוסטוק 32, מוסקבה 853 ובמהד׳ קירכהיים. בכ״י מינכן 5: ״בנורא״
כב. כך בכ״י רוסטוק 32. בכ״י מינכן 5, מוסקבה 853 ובמהד׳ קירכהיים: ״אותו״
כג. כך במהד׳ קירכהיים ובכ״י מוסקבה 853. בכ״י מינכן 5: ״בחומר״
כד. בכ״י רוסטוק 32: ״ברוח״
כה. כך בכ״י מינכן 5, מוסקבה 853 ובמהד׳ קירכהיים. בכ״י רוסטוק 32 (במקום מתיבשות ומתקשות״): ״מתקשות״
כו. כך במהד׳ קירכהיים. בכ״י מינכן 5: ״ואשר אמר״, ובכ״י מוסקבה 853: ״ויש אומרים״
כז. כך בגמרא לפנינו, ובכ״י מוסקבה 853. במהד׳ קירכהיים ובכ״י מינכן 5: ״זורקין״
כח. כך בכ״י מינכן 5, וכן בגמרא לפנינו. במהד׳ קירכהיים ובכ״י מוסקבה 853: ״הקסתות״
כט. בכ״י מינכן 5 נוסף: ״זכרו לברכה״
ל. וכן גרסת הרי״ף (מועד קטן י״ד. בדפי הרי״ף), אבל לפנינו בגמרא: ״שבעים״
לא. -על דעת עצמו עשה
לב. כך במהד׳ קירכהיים. בכ״י מוסקבה 853: ״כמה״, ובכ״י מינכן 5: ״כי מה״
לג. כך בכ״י טורינו 124 (לפי עדות קירכהיים) ומינכן 5 (והכוונה שלמרות שרבים מעמ״י כבר גלו, בכ״ז התקבצו רבים במותו). בכ״י רוסטוק 32, מוסקבה 853: ״הגורל״
וגם מעכה אם אסא המלך הסירה מגבירה – לפי שעשתה לאשרה מפלצת מפליא ליצנותא זכרות עשתה לו לצל׳ והיתה נבעלת לו.
And also Maacah, King Asa's mother he deposed from [being] the queen because she had made a frightful image for an asherah to gratify her lust. [מִפְלֶצֶת means] מַפְלֵא לֵצוּתָא. It carried lasciviousness to an extreme. She made herself a phallus for the image, and would copulate with it.
וגם מעכה אם אסא – היא אם אביו, כי מעכה בת אבשלום היתה אם אביה אביו (דברי הימים ב י״א:כ׳). ובספר מלכים אומר על אסא ״ושם אמו מעכה בת אבשלום״ (השוו מלכים א ט״ו:ב׳) – רוצ׳ לומר: אם אביו. ודרך הלשון לקרא לאבי אביו אביו, כמו ״אל רעואל אביהן״ (שמות ב׳:י״ח), וגם לאם אביו אמו. וזכר אם אביו לאסא בעבור שהיתה עובדת ע״ז, כמו שאמ׳ אשר עשתה לאשרה מפלצת, ועם כל זה עשה הוא הישר בעיני יי׳ ולא נטה אחריה. 1גם יתכן לפרש כי אחרת היתה שנקראת גם כן ״מעכה בת אבי שלום״ – אם אסא כמו אם אביו.
1. גם יתכן וכו׳. בפירושו על הפסוק במלכים רד״ק אמנם מניח שהיא היתה האם שלו.
Also Maacah mother of Asa. She was his father’s mother, for Maacah daughter of Absalom was the mother of his father Abijah (2 Chronicles 11:20). Indeed, when the text says in the book of Kings “his mother’s name was Maacah daughter of Absalom” (cf. 1 Kgs 15:2), it means his father’s mother. It is a standard feature of the language to refer to a paternal grandfather as a father—as in “to their father Reuel” (Exodus 2:18)—and to a paternal grandmother as a mother. In Asa’s case, the text mentions his father’s mother because she was an idol-worshiper—as it says “because she had made an item for the idolatrous worship of an asherah tree”—and he nonetheless did what was pleasing to the Lord and did not follow in her footsteps. It is also possible to explain that this was a different woman, Asa’s mother, who was also named “Maacah daughter of Abishalom,” just like his father’s mother.
וידק – היו״ד קמוצה והדלי״ת רפויה.
אם אסא – אם אביו היתה ועל שגדלתו קראה אמו.
מגבירה – מהיות עוד גבירה מושלת לבל תסית אנשים לעבודת כוכבים.
אשר עשתה – על אשר עשתה מפלצת והיא דמות מה להיות לע״ג וכמו שהע״ג נקראים עצבים ע״ש שמעציב לב עובדיהם כן יקרא מפלצת כי מביא רעדה כי הוא מלשון פלצות בעתתני (ישעיהו כ״א:ד׳).
וידק – עשאה דק דק.
וישרוף בנחל קדרון – רצה לומר שרפה והשליך אפרה בנחל קדרון כי אפר עבודת כוכבים אסור בהנאה.
וגם מעכה אם אסא – יל״פ אם אביו וקראה אמו על שגדלתו, או שגם אביה הי״ל אשה שמה מעכה, ובמלכים כתב וישרוף, והוסיף פה וידק וישרוף.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קמנחת שימצודת דודמלבי״םהכל
 
(יז) וְהַ֨בָּמ֔וֹת לֹא⁠־סָ֖רוּ מִיִּשְׂרָאֵ֑ל רַ֧ק לְבַב⁠־אָסָ֛א הָיָ֥ה שָׁלֵ֖ם כׇּל⁠־יָמָֽיו׃
But the high places were not removed from Israel; but the heart of Asa was whole all his days.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ימצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טז]

וּבְמָתָיָא (ס״א וּבְמָתַיָא) לָא עַטְרָא מִדְבֵית יִשְרָאֵל לְחוֹד לִבָּא דְאָסָא הֲוָה שְׁלִים כָּל יוֹמוֹי.
והבמות לא סרו – במות יחיד שהורגלו להקריב עליהם לשמים משחרבה שילה עד שנבנה הבית והיו עונשים עליהם כרת.
The high places, however, were not removed private high places, upon which they had become accustomed to sacrificing to Heaven from the time that Shiloh was destroyed until the Temple was built. [Those who worshipped there] were punishable by כָּרֵת, premature death.
והבמות – אשר היו עשויות לשמים ולפי שכאשר נבנה הבית נאסרו הבמות בבל מקום לזה יחשב לחטא.
רק לבב אסא היה שלם – היינו לפי ששלח לבן הדד העיד עליו הכתוב שלא היה זה אלא שגגת מעשה אבל לבו היה שלם.
והבמות – כי לבב העם לא היה שלם כראוי, אבל לבב אסא היה שלם. והוא לא הקריב בבמה, בהפך כי הביא קדשי אביו וקדשיו לבית ה׳ לחזק את ביתו, וזה הפך ממקריבים בבמות שהיו מניחים קדשיהם בבתי הבמות.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ימצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
 
(יח) וַיָּבֵ֞א אֶת⁠־קׇדְשֵׁ֥י אָבִ֛יו וְקׇדָשָׁ֖יו בֵּ֣ית הָאֱלֹהִ֑ים כֶּ֥סֶף וְזָהָ֖ב וְכֵלִֽים׃
And he brought into the house of God the things that his father had sanctified and that he himself had sanctified, silver, and gold, and vessels.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמצודת דודעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טז]

וְאַיְתֵי יַת קֳדָשֵׁי אֲבוֹי וְקוּדְשׁוֹי לְבֵית מַקְדְשָׁא דַייָ סִימָא וְדַהֲבָא וּמָנַיָא.
קדשי אביו – אולי אחר שהקדיש חזר ולקחם מן ההקדש והביאם אסא לבית ה׳.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמצודת דודהכל
 
(יט) וּמִלְחָמָ֖ה לֹ֣א הָיָ֑תָה עַ֛ד שְׁנַת⁠־שְׁלֹשִׁ֥ים וְחָמֵ֖שׁ לְמַלְכ֥וּת אָסָֽא׃
And there was no more war to the thirty-fifth year of the reign of Asa.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קמצודת דודמלבי״םעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טז]

וְסִדְרֵי קְרָבָא לָא הֲוַת עַד שְׁנַת תְּלָתִין וַחֲמֵשׁ לְמַלְכוּתָא דְאָסָא.
ומלחמה לא היתה וגו׳ – תניא בסדר עולם בשנת שלשים ושש למלכות אסא עלה בעשא (דברי הימים ב ט״ז:א׳) אפשר לומר כן והלא מת כבר בעשא בשנת כ״ו למלכות אסא כדכתיב: בשנת עשרים ושש לאסא מלך אלה בן בעשא (מלכים א ט״ז:ח׳) אלא מה ת״ל בשנת ל״ו למלך אסא כנגד ל״ו שנים שנתחתן שלמה לבת פרעה שהרי כתב כן במלכים ויברחו שני עבדים לשמעי (מלכים א ב׳:ל״ט), עד ויצו המלך את בניהו וילך ויפגע בו (מלכים א ב׳:מ״ו), וכתיב בסמוך ויתחתן שלמה בבת פרעה (מלכים א ג׳:א׳), כלו׳ מיד אחר אותן ג׳ שנים ובשנת ד׳ לקחה והוא מלך מ׳ שני׳ נמצא שהיתה עמו ל״ו שנים וכנגדן ל״ו שנים נגזר׳ גזירה על מלכי ארם להיות שוטנים על ישראל ובאחרונה ליפול ביד בני דוד לכך נאמר בשנת ל״ו למלך אסא ובשנת י״ו למלכותו מעת שנפל זרח הכושי בידו היא שנת ל״ו משמת שלמה ובשנת י״ו לאסא כרתו ברית מלך ישראל ומלך ארם לעלות ולהתגרות באסא וקלקל אסא שנאמר ויוצא אסא כסף וזהב לאמר, כרות ברית ביני ובינך, וישמע בן הדד (דברי הימים ב ט״ז:ב׳-ד׳). ולא פסקו מלכי ארם מלהיות שוטנים לישראל עד שמת אחז ובשנת ג׳ לאחז כרתו ברית מלך ישראל ומלך ארם לעלות ולהתגרות באחז ולא הי׳ זכות באחז שיפלו בידו ונפלו שניהם ביד תגלת פלאסר מלך אשור.
And there was no war, etc. We learned in Seder Olam (ch. 16): "In the thirty-sixth year of Asa's kingdom, Baasha, the king of Israel, advanced.⁠" Is it possible to say so? Had not Baasha already died in the twenty-sixth year of Asa's reign, as it is written (I Kings 16:8): "In the twenty-sixth year of Asa, king of Judah, Elah the son of Baasha reigned"? What then is the meaning of "In the thirty-sixth year of Asa's kingdom"? This corresponds to the thirty-six years from the time that Solomon married Pharaoh's daughter, for so it is written (I Kings 2:39-46): "and two of Shimei's slaves ran away... And the king commanded Benaiah etc. and he smote (Sic) and fell upon him,⁠" and immediately following this Scripture writes about Solomon's marriage to Pharaoh's daughter, i.e., immediately after those three years, and in the fourth year he married her, and he reigned forty years. We find that she was with him thirty-six years, and corresponding to them were the thirty-six years that the decree was issued upon the kings of Aram to be adversaries to Israel and finally to fall into the hand[s] of David's sons. Therefore, it is stated: "In the thirty-sixth year of Asa's kingdom.⁠" In the sixteenth year of his reign, after Zerah the Cushite fell into his hand[s], that is the thirty-sixth year from Solomon's death, and in the sixteenth [year] of Asa, the king of Israel and the king of Aram made a treaty to advance and provoke Asa. Asa sinned, as it is stated (16:2f.): "And Asa brought out silver and gold... saying, 'Make (sic) a treaty between me and you...' And Ben Hadad heeded.⁠" And the kings of Aram did not cease being adversaries to Israel until Ahaz died, and in the third year of Ahaz, the king of Israel and the king of Aram made a treaty to advance and provoke Ahaz, and Ahaz had no merit that they should fall into his hand[s]; so they both fell into the hand [s] of Tiglath-Pileser, the king of Assyria.
ומלחמה לא היתה עד שנת שלשים וחמש למלכות אסא – פי׳: 1מלחמת ישראל, אבל מלחמת הכושים (דברי הימים ב י״ד:ח׳-י״ד) 2היתה בשנת חמש עשרה למלכות אסא.
1. מלחמת ישראל. עיינו להלן ט״ז:א׳, ובדברי רד״ק שם ובהערות. הכוונה כאן היא למלחמה המסויימת הנזכרת שם, שהיתה אולי המלחמה הכי מפורסמת בין בעשא ואסא; אבל היה מצב של מלחמה בין בעשא ואסא כל ימיהם כמו שמזכיר רד״ק שם.
2. היתה בשנת חמש עשרה למלכות אסא. שנה זו נזכרת לעיל (פסוק י) בקשר לאסיפת העם לזבוח לה׳ ולכרות ברית; ומניח רד״ק שהמלחמה, נבואת עזריה שלאחריה, טהרת הארץ שבעקבות אותה נבואה, והאסיפה לזבוח על מזבח ה׳ שחידש אסא במסגרת הטהרה (דברי הימים ב ט״ו:ח׳) אירעו כולן באותה שנה.
There was no war until the thirty-fifth year of the reign of Asa. This refers to a war against Israel. The war against the Cushites (2 Chronicles 14:8–14), however, was in the fifteenth year of the reign of Asa.
ומלחמה – בינו ובין מלך ישראל.
עד שנת שלשים וחמש – עד סוף שנת ל״ה למלכות אסא.
ומלחמה, עד שנת שלשים וחמש – כבר פי׳ חז״ל שמ״ש אח״ז שבשנת שלשים ושש למלכות אסא עלה בעשא על יהודה א״א לפרש כפשוטו, שבעת ההיא כבר מת בעשא כמבואר במלכים, רק שר״ל למלכות של עתה שהתחיל החשבון מיום שנחלקה מלכות ב״ד שהיה מלכות משונה מהקודם, שהיה מלך על יהודה לבדו, ונשלמו ל״ו שנים בשנת ט״ז לאסא (והם י״ז של רחבעםא ושלש של אביה בנו וט״ז של אסא). וממ״ש למעלה פסוק י׳ ויקבצו ירושלים בשנת חמש עשרה למלכות אסא שזה היה בעת שלחם עם זרח הכושי, כמש״ש ויזבחו מן השלל הביאו, מבואר שמלחמתו עם הכושים היה בשנת ל״ה למלכות הכולל מימי רחבעם, ועז״א כאן שעד עת ההיא לא היתה מלחמה, ור״ל מלחמה גדולה, כי מלחמות קטנות היו שם קודם, כמ״ש (י״ג:כ״ג) בימיו שקטה הארץ עשר שנים, משמע שאחר כך לא שקטה ממלחמות קטנות.
א. כן כנראה צ״ל. בדפוסים: ״ירבעם״.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קמצודת דודמלבי״םהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144