×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) אבִּשְׁנַ֣ת שָׁל֗וֹשׁ לְ⁠כ֙וֹרֶשׁ֙ מֶ֣לֶךְ פָּרַ֔ס דָּבָר֙ נִגְלָ֣ה לְ⁠דָֽנִיֵּ֔⁠אל אֲשֶׁר⁠־נִקְרָ֥א שְׁ⁠מ֖וֹ בֵּלְטְ⁠אשַׁצַּ֑⁠רב וֶאֱמֶ֤ת הַדָּ⁠בָר֙ וְ⁠צָבָ֣א גָד֔וֹל וּבִין֙ אֶת⁠־הַדָּ⁠בָ֔ר וּבִ֥ינָה ל֖וֹ בַּמַּ⁠רְאֶֽה׃
In the third year of Cyrus king of Persia a word was revealed to Daniel, whose name was called Belteshazzar; and the word was true, one of great warfare; and he understood the word, and had understanding of the vision.
א. ל=פרשה פתוחה
ב. =ב1,ב2,ש2 ומסורות טברניות ומ"ש (כתיב אל"ף שי"ן)
• ל,ק-מ=בֵּלְטְשַׁאצַּ֑ר (כתיב שי"ן אל"ף)
• הערת ברויאר
• קורן, סימנים, מכון ממרא
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
פי אלסנה אלת׳אלת׳ה, לכורש מלך אלפרס, אמר ט׳הר לדניאל אלד׳י אסמי בלטשאצר, ואלאמר חק ואלמראר לה כביר וקד פהם אלאמר ואפהם אלמנט׳ר.
אול מא יחתאג׳ אלי שרח מן הד׳א אלפסוק, אי שי מעני קולה לה האהנא אשר נקרא שמו בלטשאצר. פנקול, אן הד׳א אלאסם ועלי אנה שריף ענד נבוכדנצר אד׳ פיה אסם בל מעבודה ולד׳לך שרף בה דניאל כמא קאל די שמיה בלטשאצר כשם אלהי, פאן אליהוד ואלמלאיכה לם יכנו יסמונה אלא דניאל, כמא סיצף פי וסט אלקצה אן גבריאל קאל לה יא דניאל מראת כת׳ירה, וד׳לך אנה פי אלרויא אלאולי אנמא קיל לה סתם הבן להלז את המראה, ואיצ׳א הבן בן אדם. ת׳ם נקול, ואי שיא מעני קולה ואמת הדבר, תראה לו קאל אלכלאם מרסלא הל כנא נשך פי אנה אמת, לכן קולה ואמת הדבר יעני בה אנה לא שרט פיה ולא אסתת׳ני, לאנך תעלם אן כת׳ירא מן אלנבואת לא יפצח פיה באסתת׳ני ויכון עליה פי אלמעקול או פי אלמחכום בה שרט או שרוט כקצהֵ עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת. ופסרת וצבא, אראדה, לאני צרפתה מן לשון תרגום די לא תשנא צבו, צבית ליצבא, ולמן די יצבא, ואשבאה ד׳לך. ונעתה ללמראד באנה כביר, לאנה יג׳מע אחואל ארבע מלכיות, ושרח אלקץ, וגרץ׳ אלישועה, ותחית המתים, ות׳ואב העולם הבא, פיאלך מן נבוה ג׳מעת הד׳ה אלאמור. ותכראר אלקול ובין את הדבר, ובינה לו במראה, יעני אן אכת׳ר אלקצה פהמהא מן ד׳אתה, ואמא בעצ׳הא פלם יפהמה הו חתי אפהמה איאה גבריאל כמא סיקול פי אכ׳רהא ואני שמעתי ולא אבין, חתי ביין לה אלמלאך בעד ד׳לך, ולד׳לך וצ׳עת פי אלנץ ופהם ואפהם. תם קאל:
{וצבא גדול – הוא כמו צבא לאנוש עלי ארץ (איוב ז׳:א׳). (ביאור זה מובא בראב״ע ברוב עדי נוסח בשם ר׳ משה בן בלעם, ופוזננסקי שיער שצ״ל: ״ר׳ משה וכן בן בלעם״. אך בכ״י מינכן 242 הביאור מופיע בשם ר׳ יהודה בן בלעם.)}
וצבא גדול – ולזמן ארוך יבא.
ובין את הדבר – ולהבין את הדבר נגלה לי את החזיון.
ובינה לו במראה – ולהבינה לו במראה. ואין התיבה הזאת שם דבר, כמו: אם ידעת בינה (איוב ל״ח:ד׳). אלא ה״י יתירה, והוא כמו: בינה הגיגי (תהלים ה׳:ב׳), לפיכך הטעם למעלה בבי״ת, ופירושה כמו: הבן.
הייתי מתאבל – כשראה שביטל כורש מלאכת הבית שצוה להתחיל וחזר בו על פי כתב צרי יהודה ובנימן רחום בעל טעם ושמשי ספרא, כמו שכתוב בספר עזרא.
and for a long time and it will come in a long time.
and he understood the word and to understand the word, the vision was revealed to me.
and he understood it in the vision Heb. וּבִינָה and to make him understand it in the vision. Now this word is not a noun, like: "if you know understanding (בִּינָה)" (Iyyov 38:4). Instead, the "hey" is superfluous, and it is like "understand (בִּינָה) my thoughts" (Ps 5:2). Therefore, the accent is above on the "beth,⁠" and its meaning is like הָבֵן, understand.
בשנת שלש – אמר הגאון: כי וצבא גדול כמו ודי הוה צבה.
ור׳ יהודהא בן בלעם אמר: שהוא כמו צבא לאנוש עלי ארץ.
ולפי דעתי כי אשר נקרא שמו יכנס בין שני דברים כאשר פירשתי וירא ישראל על שפת הים מצרים מת כי הארץ בלעתם כי כן כתוב בשירה, וככה זה דבר וצבא גדול נגלה לדניאל במראות הלילה.
ואמת – את הדבר.
ובין את הדבר – שם הפועל כמו בין תבין את אשר לפניך.
ובינה לו – שם ובעבור היות תחילת הנגינה באות הראשון שבה המלה מלעיל כמו עשה לי את החיל הזה. או יהיו שניהם לשון ציווי ותחסר מלת ונאמר לו זאת המראה לא גילה אותה והעלימה אולי כן צוה.
א. כן בכ״י מינכן 242. בכ״י פרמא 3099, לונדון 24896, רומא 72: ״משה״.
הפרשה הי״א
בשנת שלש לכרש מלך פרס וגו׳ דבר נגלה לדניאל וגו׳ אשר הדבר הלז הוא דבר אמת וקיים בצבא גדול שהוא בענין גדולת צבא ישראל במלכות החמישי וואו וצבא במקום בית כי אותיו׳ בומף מתחלפות.
ויען כי אמר שנגלה לדניאל ביאר כי הדבר מכוסה מאד. ויש הבנה גדולה בו כשהאדם בהקיץ והבנה גדולה בו אפי׳ במראה הנבואה. והוא רמז כי כאשר דניאל לא הבין נמשל אלו החזיונות שלו בהקיץ אחרי שעבר ממנו הרוח הקדשיי. הנה אפי׳ בעת המראה לא היה מבינו וזה לא היה מפני קוצר המשיג רק מפני עומק המושג אשר רצה לה׳ להעמיקו ולהסתירו למען לא יגלוהו בני האדם. ולהיות שדניאל היה מכין עצמו לידיעות אלה. לבלתי היות כילות למעלה היו משפיעי׳ בו כל הידיעו׳ והוא היה כותבם ואמנם לא הבין מהם ולא יובן מזולתו רק ענין הארבע׳ מלכיות. ומהמלכות החמישי לא נודע דבר אמיתי וקיים.
בלטאשצר – אל״ף קדים לשי״ן על פי המסורת שכתבתי בסוף סימן ד׳.
וצבא – ענין חיל רב.
דבר – ר״ל דבר נבואה.
ואמת הדבר – ר״ל נגלה לו אמיתת הדבר כפי מה שהוא לא ברמז וחידות.
וצבא גדול – גם נגלה אליו צבא גדול של מלאכי מעלה.
ובין את הדבר – ר״ל וכדי להבין את הדבר ולהבינה לו במראה עינים לזה נגלה לו אמיתת הדבר כמות שהיא וגם צבא רב ממלאכי מעלה לשיהא מובן לו בקלות ולא נאמר מה הוא דבר הנבואה ואולי היה מצווה להעלימה.
בשנת שלש לכורש – אחר שראה דניאל כי כורש נתן רשות לבנות הבית, ועל ידי שטנה שכתבו צרי יהודה חזר ובטל את הבנין, התאבל על דבר זה, ובא לו הדבור להשקיט המית רוחו, דבר נגלה, כי מראה זו לא באה בכללות רק גלו לו כל הפרטים, ואמת הדבר באר לו דבר אמת מה שנעשה עתה, וגם צבא גדול מה שיעשה לזמן רחוק, ובין את הדבר במראה הזה בא להבין כל המראות הקודמות שהיו בם ב׳ ענינים דבר ומראה – ר״ל דברים ששמע בנבואה, ומראה שראה בדמיון, כמו האיל והשעיר וכד׳, וכ״ז הבינו לו עתה בפרטות בין להבין את הדבר – בין בינה לו – הבינו במראה להבין מה שראה במראה.
ואמת הדבר – נראה לו בחזיון ברור.
וצבא גדול – מלשון הלא צבא לאנוש (איוב ו׳:א׳); ותיבת צבא נראה שנגזרת היא מן צו⁠־בא, שמצוים לאדם שיבא למלאכת מה והוא בא; ושמש גם למשך זמן עבודתו; וכאן שמש להוראת זמן ארוך שדניאל עמד בחזיונו; ואמרו לו בין וחשוב על הדבר עצמו, ובין וחשוב על המראה שאתה רואה שממנו תדע עתידות; ובפעל השני הוסיף ה״א סימן הנקבות שיש להן חן יותר מן הגברים להורות לשון תחנה, חשוב נא.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(ב) בַּיָּ⁠מִ֖ים הָהֵ֑ם אֲנִ֤י דָֽנִיֵּ⁠אל֙ הָיִ֣יתִי מִתְאַבֵּ֔⁠ל שְׁ⁠לֹשָׁ֥ה שָׁבֻעִ֖ים יָמִֽים׃
In those days, I, Daniel, was mourning three whole weeks.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
פי ד׳לך אלוקת, אקמת אנא דניאל מתחזנא, ת׳לאת׳ אסאביע איאם.
(ב-ג) אלמקדם פי עלהֵ תחזנה הד׳ה אלמדה, הו, אנה למא כאן דעי וצלי פי שנת אחת לדריוש, ואג׳יב בשבעים שבעים, וראי אן פי אלסנה אלת׳אניה נאדי כורש פי בנא אלבית, ופי אלסנה אלתי בעדהא עטל אלבנא, וכמא שרחנא אן הד׳ה אלסנין נואקץ כלהא, ופי סנתי דריוש ות׳לת׳ סני כורש הד׳ה אלכ׳מס מע ת׳לת׳ סני בלשאצר מקאם כ׳מס סנין פקט.
פלמא וקעת אלעטלה בעד אלבנא חזן דניאל ומנהא קאל הייתי מתאבל, כמא קאל נחמיה חין סמע מא גמה בסבב אלקדס, כמא קאל ויהי כשמעי את הדברים האלה ישבתי ואבכה ואתאבלה, וסאיר אלקצה. וקולה לחם חמדות לא אכלתי ובשר ויין, יכשף לנא אן ישראל פי אלגלות ליס יחרם עליהם אכל אללחם ולא שרב אלכ׳מר ולא אלמלאד׳ אלחלאל מן אג׳ל כ׳ראב אלקדס, [לאן לו כאנת הד׳ה אלמלאד׳ מחרמה] עליהם לכאן דניאל ונט׳ראיה אוליאנא ימתת׳להא, פלמא וג׳דנאה פרד אחד ועשרין יומא לם יאכל פיהא מן הד׳ה אלאשיא, עלמנא אנה כאן יאכלהא קבל אחד ועשרין יום ובעדהא, ולא סימא לתחרירה עד מלאת.
וכד׳לך אלדהן איצ׳א ומא אשבהה. וקריב אן יכון לחם חמודות טעאם אלסלאטין, כקול נחמיה לחם הפחה לא אכלתי, וד׳לך תוכ׳ד׳ פי אלאטלאק. וקד יט׳ן אן הד׳ה אלאחד ועשרין יומא אלתי מן שבעה עשר בתמוז אלי תשעה באב, והד׳א ט׳ן כ׳טא מן ג׳האת, אולא לאן שבעה עשר בתמוז ותשעה באב אנמא הי פי רסום כ׳ראב אלבית אלת׳אני, ואמא אלבית אלאול פאן רסום כ׳ראבה תסעה פי תמוז ועשרה פי אב, לאן בתשעה פי תמוז […] ובחדש החמישי בעשור לחדש וישרף את בית ה׳ בינהמא ת׳לת׳ין יום, וקאל ענה וביום עשרים וארבעה לחדש הראשון ואני הייתי על נהר כבר, פקד תכון אלאחד ועשרין יומא מן בעד ת׳לאת׳ה פי ניסן ואלי הד׳א אליום אלמשרוח, פאן דכ׳לת איאם מועד אלפסח פי ג׳מלתהא פגיר מנכר. ת׳ם קאל:
שלשה שבועים ימים – עשרים ואחת שנה הם שמונה עשרה שנה משנת אחת לדריוש המדי אשר שם אל לבו לחשוב שבעים שני הגולה, כמו שכתוב: עד שנת שתים לדריוש הפרסי בן אסתר שבנה הבית ושלש שנים היתירים לא ידעתי אם לפניהם התחיל להתענות או משך קבלת נדר תעניותיו ג׳ שנים לאחר הבניין.
had been mourning when he saw that Cyrus had curtailed the construction of the Temple, for he had ordered to commence it, and he reneged because of the missive of the adversaries of Judah and Benjamin: Rehum the adviser and Shimshai the scribe, as is written in the Book of Ezra (4:5).
three weeks of days twenty-one years. They are eighteen years from the one year of Darius the Mede, when he [Daniel] put to his heart to calculate the seventy years of the exile, as it is written: until the second year of Darius the Persian, the son of Esther, who built the Temple. As for the three extra years, I do not know whether he started to fast before them or whether the duration of the acceptance of the vow of his fasts terminated three years after the building.
בימים ההם הייתי מתאבל שלשה שבועים ימים – וזה היה בחודש ניסן ואיך התאבל ימי חג המצות ולא שתה יין בליל פסח ליל חמשה עשר כי כתוב כי מן היום הראשון אשר נתת לבך להתענות לפני אלהיך ואני באתי בדבריך במצות השם כי כן כתוב כי עתה שלחתי אליך רק שר מלך פרס עומד לנגדי עשרים ואחד יום שהם השלשה שבועים שהתענית על כן אמרתי לבוא ולולי מיכאל שעזרני עודני הייתי שם במלחמה עם מלכי פרס ועתה בשובי מאתך אשוב להלחם עם שר פרס וזה היה ביום עשרים וארבעה לחדש הראשון רק לא ידענו זה החודש אם הוא חודש ניסן או הוא חודש ראשון לשנה השלישית למלכות כורש כדרך בעשרים וחמש שנה לגלותינו בראש השנה וזה היה בעשור לחודש החמישי כי בו נשרף הבית.
וספר אופן ההכנה שעשה לקבל השפע ההוא כי היה בשעבדו החמר. ובעומדו מתאבל כדי להשפי׳ נפש המרגש׳ שהשמחה במעונה. ובמונעו ממנו תענוגי נפש הצומחת מאכילת הפת ההכרחי לחיים מהיפה והנחמד. ואמנם היה אוכל לחיות מהפת קיבר השחור. ובמונעו הבשר שהוא מועיל החיים. ובמונעו היין והשינה שהוא דבר מותריי. אשר בהשפלת החמר ג׳ שבועים יתעלה השכל והנפש אלהית ותשיג את מבוקשה כי לא יעיקה הצר הצורר הגופני.
בימים ההם וכו׳ – על כי ראה שצוה כורש לבטל בנין הבית אחר שנתן רשות לבנותה כמ״ש בספר עזרא לזה היה מתאבל, או יתכן שהיה מתאבל בעבור הדבר הנגלה אליו ואולי היתה מאורך הגלות.
שבועים ימים – ג׳ שבועיות של ימים והם כ״א יום.
בימים – שאז היה מתאבל שלשה שבועות, פי׳ רי״א נגד הג׳ מלכיות שראה שימשלו עוד בישראל, נגד כ״א שבוע א׳.
שלשה שבעים ימים – עשרים ואחד יום.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(ג) לֶ֣חֶם חֲמֻד֞וֹת לֹ֣א אָכַ֗לְתִּי וּבָשָׂ֥ר וָיַ֛יִן לֹא⁠־בָ֥א אֶל⁠־פִּ֖י וְ⁠ס֣וֹךְ לֹא⁠־סָ֑כְתִּי עַד⁠־מְ⁠לֹ֕את שְׁ⁠לֹ֥שֶׁת שָׁבֻעִ֖ים יָמִֽים׃
I ate no pleasant bread; flesh and wine did not come into my mouth, and I did not anoint myself at all, until three whole weeks were fulfilled.
ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״ימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
לחם חמודות לא אכלתי – אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב לחמא חמימא דחיטי דכיתא לא אכל, ומנא לן דחשיב עליה ענוי, דכתיב ויאמר אלי אל תירא דניאל כי מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהתענות וגו׳ נשמעו דבריך, וסיכה דאקרי ענוי מנלן, דכתיב וסוך לא סכתי.
עד מלאת שלשת שבועים – (כתוב בישעיה ברמז תק״ט בפסוק והיה טרם יקראו) מאי ואני באתי בדבריך (ביחזקאל ברמז שמ״ז).
טעאמא לד׳יד׳א לם אכל, ולחם ושראב לם ידכ׳לא פי, ולם אדהן דהנא אלי אן תמת ת׳לאת׳ה אסאביע איאם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

לחם חמודות – פת נקייה, כמו שתרגם אונקלוס: את בגדי עשו החמודות (בראשית כ״ז:ט״ו) – דכייתא.
white bread Heb. לֶחֶם חֲמֻדֹת, white (lit. clean) bread, as Onkelos rendered: "Esau's clean clothes (הַחֲמֻדֹת)" (Bereshit 27:15), דַּכְיָתָא, clean.
עד מלאת – עד נשלם.
לחם חמודות – פת חמודה ונקיה.
וסוך וכו׳ – לא סכתי בשמן כדרך המתענגים.
לחם חמודות – שגם בלילה אחר התענית לא אכל לחם סולת נקי ולא שתה יין.
לחם חמדות – לחם טוב שאדם חומד לאכלו; ועיין מה שכתבתי למעלה ט׳:כ״ג.
ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״ימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(ד) ⁠וּבְי֛וֹם עֶשְׂרִ֥ים וְ⁠אַרְבָּעָ֖ה לַחֹ֣דֶשׁ הָרִאשׁ֑וֹן וַאֲנִ֗י הָיִ֛יתִי עַ֣ל יַ֧ד הַנָּ⁠הָ֛ר הַגָּ⁠ד֖וֹל ה֥וּא חִדָּֽ⁠קֶל׃
And on the twenty-fourth day of the first month, as I was by the side of the great river, which is Tigris,
ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודעודהכל
ואני הייתי על יד הנהר הגדול הוא חדקל – רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אובל אוותנטין של נהרות.
והא כתיב ואני הייתי על יד הנהר הגדול הוא חדקל – לפי שדניאל ראה שתי חלומות אחד בחדקל ואחד באובל וחדקל נראה גדול מאובל לפיכך הוא קורא אותו גדול.
ופי אליום אלראבע ועשרין מן אלשהר אלאול, כנת ואקפא, עלי שט אלנהר אלכביר הו אלדג׳לה.
(ד-ח) אול מא נקול כיף יסמי אלכתאב אלדג׳לה הנהר הגדול, ופי אלתוריה הנהר הגדול הוא פרת, פנקול אן פי אלתוראה ופי ספר יהושע אנמא ינסב אלפראת אלי בלד אלשאם והו אכבר נהר יג׳אור בלד אלשאם, אד׳ סאיר אלאנהאר הנאך צגאר, מת׳ל אלארדן ואלירמוך וברדא ואלפיג׳ה ואלארנט וג׳יחאן וגירהם. ואמא דניאל פאנה נסב אלדג׳לה אלי בלד אלעראק והוא אכבר נהר באלעראק עלי מא וצף. ת׳ם וצף חליהֵ אלמלאך אלד׳י ראה ולם יד׳כר אנה מתעלק פוק מא אלדג׳לה, ולכנה שרח ד׳לך פי אכ׳ר אלקצה פקאל אשר ממעל למימי היאר מרתין.
ווצפה לה באנה לבוש בדים, ליס אן עליה ת׳יאב מן אלעשר עלי אלחקיקה, ולכן עליה נור ישבה בעץ׳ אלעשר. ומעני ומתניו חגורים, עלאמה אנה רסול מבעות׳ אלי דניאל כמא ישד אוסאטהם אלפיוג׳ ואלפראנקיון. ואמא תג׳זיתה לאעצ׳אה באלואן כת׳ירה אד׳ קאל וגויתו כתרשיש וגו׳, פאלסבב פי ד׳לך לתתבין אלאג׳זא (אד) [אד׳א] תלון כל ג׳ז בלון מא, ד׳את אלג׳סם נאר אסמאנג׳וניה והי אלזרקה לקולה וגויתו כתרשיש, יעני תרשיש אלג׳והרה.
ואלוג׳ה מן נאר צפרא לקולה ופניו כמראה ברק, ואלעינאן מן נאר חמרא לקולה ועיניו כלפידי אש. ואלידאן ואלרג׳לאן כלון אלצפר אלבראק לקולה וזרועותיו ומרגלותיו כעין נחשת קלל. והד׳ה אלתשכילאת ואלתכ׳אטיט משאבהה פי אלתגייר לתגייר אג׳זא אלחיות ואלאופנים ואלרקיע ואלכסא ומראה אדם וסאיר אלדואיר אלתי ראהא יחזקאל, פאן ג׳מיע ד׳לך אנמא כ׳לק לה מתגירא לירתסם לה פי אלרויא ופי אלפכר ופי אלחכאיה, ונכ׳תצר דון שרח שיא מן ד׳לך האהנא. ואמא וקול דבריו כקול המון, פמענאה אנה אד׳א תכלם יתשבה ללסאמע באן ג׳מאעה יתכלמון, ונט׳יר מא קאל יחזקאל ען צות אג׳נחהֵ אלחיות קול המולה כקול מחנה. ואלאקרב אן יכונו והאנשים אשר היו עמי, חנניה מישאל ועזריה.
וממא ידל עלי אן מנט׳רה הד׳א כאן פי אליקט׳ה אעג׳אבה באנהם לא ראו את המראה, ולו כאן ד׳לך פי אלמנאם מן לא יעלם אן עשרה פי בית ירי כל ואחד מנהם שי פי מנאמה מא לא יראה אלתסעה אלאכ׳ר. ואיצ׳א לו כאן ד׳לך פי אלמנאם לם יקם אלקום פיהרבון לאנהם לם יכנו ישערון במא ראה דניאל, כמא אן ראובן לו ראי פי מנאמה באנה יצ׳רב באלמקראע לם ישער שמעון בד׳לך.
וקולה ולא נשאר בי כח, באלקוה עלי טריק אלתבאלג. והודי נהפך עלי למשחית, דיבאג׳הֵ וג׳הה. ולא עצרתי כח, באלפעל. ת׳ם קאל:
ואני הייתי על יד הנהר הגדול – כמו יחזקאל על נהר כבר.
וביום הכד׳ לחדש הראשון משנת שלש לכורש הנז׳ אשר הם הג׳ שבועות ימים הנז׳ שהיה השבוע מח׳ יום מהקף להקף נראה אלי כי הייתי על שפת הנהר הגדול מחדקל והוא משל שראה השפעה גדולה ממים חיים ממעיני השמי׳ חלה עליו לרוב הכנתו אליה.
וביום וכו׳ – והוא היה במלאת שלשת השבועים.
על יד – אצל מקום הנהר וכו׳.
ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודהכל
 
(ה) וָאֶשָּׂ֤⁠א אֶת⁠־עֵינַי֙ וָאֵ֔רֶא וְ⁠הִנֵּ֥⁠ה אִישׁ⁠־אֶחָ֖ד לָב֣וּשׁ בַּדִּ֑⁠ים וּמׇתְנָ֥יו חֲגֻרִ֖ים בְּ⁠כֶ֥תֶם אוּפָֽז׃
I lifted up my eyes, and looked, and behold a man clothed in linen, whose loins were girded with fine gold of Uphaz;
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
פמדדת בצרי פראית, פאד׳א במלך בצורהֵ רג׳ל לאבס עשר, ומשדודה חקויה בפצוץ מן אלפאיז.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

בכתם אופז – בחגורה של קבוצת מרגליות כל כתם, לשון קבוצת זהב ואבן יקרה (שמואל ב י״ב:ל׳).
לבוש בדים – בגדי בוץ.
clad in linen a linen garment.
with a girdle of gold studded with jewels Heb. בְּכֶתֶם אוּפָז, with a girdle of a cluster of pearls. Every [instance of] כֶּתֶם is an expression of a cluster of gold and precious stones.
ואשא את עיני וארא – במראות הלילה כדרך זכריה הנביא. ודע כי מעלתם גדולה ממעלת גדעון ומנוח ואשתו והמשכיל יבין.
אל״ף אופז – נוסף כמו אל״ף אתמול ואזרוע ואשמורה.
וכתם – הוא עגול שיש בו פז.
ואשא עני וארא והנה איש שלם. אחד מיוחד בתארו ושלימותו. והוא משל לאל יתברך.
לבוש בדים הלבנים והוא משל כי ה׳ עוטה אור כשלמה.
ומתניו חגורים בכתם אופז אשר הוא זך ונקי מכל סיג והוא רמז לעולם המלאכים אשר הם נקיים מכל חמר ודמה היותם חגורת האל להיותם בצד מה דומים אליו בפשיטות ומתדבקים בו וסרים אל משמעתו.
בדים – פשתן.
בכתם – ענין זהב וכן וחלי כתם (משלי כ״ה:י״ב).
בדים – בגדי בד.
בכתם אופז – בזהב פז.
לבוש בדים – שהם בגדי פשתן לבנים מורה על נקיותו מן החומר, ומתניו, כמ״ש בחשמל ממתניו ולמעלה נוגה המאיר ואינו שורף, ולמטה אש שורף ומה״ד, שמצד קבלת השפע יקבל חסד ורחמים שזה מרומז בלבוש הבדים הלבנים, וממתניו ולמטה הוא הכתם אופז שהזהב מורה דין שהוא מצד המקבלים אשר למטה.
בכתם אופז – בחגורת זהב צהוב, גוון הקרוב לאדום, וכתם הוא רושם טפת דם, זהב הבא מארץ שמה אופז (ירמיה י׳:ט׳).
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(ו) וּגְוִיָּ⁠ת֣וֹ כְ⁠תַרְשִׁ֗ישׁ וּפָנָ֞יו כְּ⁠מַרְאֵ֤ה בָרָק֙ וְ⁠עֵינָיו֙ כְּ⁠לַפִּ֣⁠ידֵי אֵ֔שׁ וּזְרֹֽעֹתָיו֙ וּמַרְגְּ⁠לֹתָ֔יו כְּ⁠עֵ֖ין נְ⁠חֹ֣שֶׁת קָלָ֑ל וְ⁠ק֥וֹל דְּ⁠בָרָ֖יו כְּ⁠ק֥וֹל הָמֽוֹן׃
his body also was like the beryl, and his face like the appearance of lightning, and his eyes as torches of fire, and his arms and his feet like the color of burnished brass, and the voice of his words like the voice of a multitude.
ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
וגויתו כתרשיש – גמירי דתרשיש תרי אלפי פרסי הוו, כתיב והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו עולים תרי ויורדים תרי הרי רחבו של סולם שמונת אלפים פרסאות דכי פגעי בהדדי הוה להו ארבעה, רבי ברכיה אמר המלאך שלישו של עולם הוי עולם ושליש עולם הראה לו.
וד׳את ג׳ת׳תה כאלאזרק מן אלג׳והר, ווג׳הה כרויא אלברק, ועינאה כפלילי נאר, וידאה ורג׳לאה כלון אלנחאס אלמג׳ל, וצות כלאמה כצות ג׳מהור.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

וגוייתו כתרשיש – פירשו רבותינו בשחיטת חולין (בבלי חולין צ״א): גופו גדול כשני אלפים פרסה כמדת ים ששמו תרשיש והוא ימה של אפריקיא.
קלל – צרוף ומזוקק ומצהיב.
כקול המון – כקול קבוצת המון רב שקולם נשמע למרחוק.
And his body was like tarshish Our Sages of blessed memory explained in Tractate Hullin (9lb): "His body was two thousand parasangs large, like the measurement of the sea named Tarshish, and that is the sea of Africa (the Mediterranean).⁠"
brandished Heb. קָלָל, smelted, refined, and shiny.
like the voice of a multitude like the voice of a gathering of a large multitude, whose voice is heard from afar.
ומרגלותיו – כמו רגליו.
קלל – לטיש.
כקול המון – שישמיע קול גדול.
וגויתו כתרשיש והיא אבן יקרה מעין התכלת. והוא רמז לשמי׳ אשר הם מגשמיו׳ דק ויקר ומראה תכלתיי.
ופניו כמראה ברק. ר״ל שפניו והשגחתו במלאכים הוא באור דק דומה לברק.
ועיניו והשגחתו בעולם הגלגלי׳ הוא באור גשמיי דומה לאור הלפידי אש.
וזרועותיו ומרגלותיו כעין נחשת קלל. הוא רמז לעולם השפל שהוא קצוות הבריאה. אף כי יראה היותו קלל ומלוטש ויפה הנה הוא מנחשת. שר״ל מענין נשחת הווה ונפסד שאין לו העמד׳ וקיום.
וקול דבריו כקול המון הוא רמז שהשפעתו ודבריו בעולם הזה הוא בהמון והמין האינושי.
כלפידי – כלהבות.
ומרגלותיו – רגליו.
כעין – כגוון כמו ועינו כעין הבדולח (במדבר י״א:ז׳).
קלל – מזוקק באש והוא מלשון קלוי באש (ויקרא ב׳:י״ד).
וגויתו כתרשיש – גופו היה כעין אבן תרשיש הנוטה למראה התכלת.
כקול המון – כקול המית עם רב.
וגויתו כתרשיש – מה שנתגלם ולבש לבוש בהראותו לבני אדם הוא לבוש ספירי כתרשיש שכן האויר האית״ר מראהו כן, ופניו כמראה ברק ועיניו כלפידי אש – פי׳ רי״א שהשגת השכל הנבדל לשכל האנושי כברק המתנוצץ ונעלם, כמ״ש המורה בהקדמתו, וזרעתיו ומרגלתיו כעין נחשת קלל – פעולת ידיו ותנועת רגליו, מרומזים בידים ורגלים, וענין נחושת קלל התבאר במרכבת יחזקאל על ונוצצים כעין נחושת קלל ע״ש, וקול דבריו כקול המון – כמ״ש ביחזקאל קול המולה כקול מחנה עמש״ש.
כתרשיש – כמראה האבן הטובה ששמה תרשיש, והיא בין אבני החשן, ומראה שלה הוא מראה פני הים ביום צח; ואולי ממנו שם העיר תרשיש, או להפך שם האבן נהיה משם העיר שממנה היא באה.
ברק – מאיר אור לבן, ואש מאיר אור אדום.
נחשת קלל – מצאנוהו גם ביחזקאל (א׳:ז׳), נחשת מצורף; וצרף קרובו של שרף, ושרף בלשון ארמי קְלָא שממנו קָלִי בלשון הקודש.
המון – חזק כקול בני אדם הרבה בבת אחת.
ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(ז) וְ⁠רָאִ֩יתִי֩ אֲנִ֨י דָנִיֵּ֤⁠אל לְ⁠בַדִּ⁠י֙ אֶת⁠־הַמַּ⁠רְאָ֔ה וְ⁠הָאֲנָשִׁים֙ אֲשֶׁ֣ר הָי֣וּ עִמִּ֔⁠י לֹ֥א רָא֖וּ אֶת⁠־הַמַּ⁠רְאָ֑ה אֲבָ֗ל חֲרָדָ֤ה גְ⁠דֹלָה֙ נָפְ⁠לָ֣ה עֲלֵיהֶ֔ם וַֽיִּ⁠בְרְ⁠ח֖וּ בְּ⁠הֵחָבֵֽא׃
And I, Daniel, alone saw the vision; for the men that were with me did not see the vision; however a great trembling fell upon them, and they fled to hide themselves.
ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו וגו׳ – אבל חרדה גדולה נפלה עליהם ויברחו בהחבא. מאן נינהו אנשים, אמר רבי ירמיה ואי תימא רבי חייא בר אבא זה חגי זכריה ומלאכי אינהו עדיפי מיניה ואיהו עדיף מינייהו, אינהו עדיפי מיניה דאינהו נביאי, ואיהו עדיף מינייהו דאיהו חזא ואינהו לא חזו, וכי מאחר דלא חזו מאי טעמא איבעיתו, אף על גב דאינהו לא חזו מזלייהו חזו, אמר רבינא ש״מ מאן דאיבעית אע״ג דאיהו לא חזי מזליה חזי, מאי תקנתיה לינשוף מדוכתיה ד׳ גרמידי א״נ ליקרי ק״ש, ואי קאי במקום הטנופת נימא הכי עיזי דבי טבחא שמני מנאי.
וראית אנא דניאל וחדי הד׳א אלמנט׳ר, ואלקום אלד׳ין כאנו מעי לם ירוה, ולכן וקע בהם אנזעאג׳ עט׳ים, חתי הרבו פאכ׳תבו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

והאנשים אשר היו עמי – אמרו רבותינו: הם חגי זכריה ומלאכי.
אבל חרדה גדולה נפלה עליהם – אמרו רבותינו: אף על פי שהאדם אינו רואה דבר שהוא נבעת ממנו מזלו שברקיע רואהו ולכך נבעת.
but the men who were with me Our Sages of blessed memory said that they were Chaggai, Zekharyah, and Malakhi.
but a great quaking fell upon them Our Sages of blessed memory said that although a person does not see something of which he is terrified, his guardian angel, who is in heaven, does see it; therefore, he becomes terrified.
וראיתי אני דניאל לבדי את המראה – ככה היה רואה במראות הנבואה.
וראיתי אני דניאל לבדי את המראה להיותי מוכן אליה. ואמנם האנשים אשר היו עמי לא זכו לראותה לבלתי היותם מוכנים. אבל חרדה גדולה נפלה עליהם ויברחו בהחבא.
והאנשים וכו׳ – ארז״ל הם היו חגי זכריה ומלאכי.
אבל חרדה – עם כי הם לא ראו כי מזלייהו חזו כן ארז״ל.
בהחבא – להסתיר עצמם במקום מחבואה ומסתור.
וראיתי, והאנשים – פי׳ חז״ל שהיו חגי זכריה ומלאכי, שלכן הרגישו בדבר ונפל עליהם חרדה כי היו נביאים, ובכ״ז לא ראו את המראה שלענין ראיית המלאך פנים אל פנים היה מדרגת דניאל יותר מהם, כמ״ש הוא עדיף מינייהו וכו׳.
חרדה – הרגישוה בעצמם מבלי דעת מדוע ולמה; והוראת השם היא מהירות התנועה (הנה חרדת אלינו את כל החרדה הזאת, מלכים ב׳ ד׳:י״ג).
ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(ח) וַאֲנִי֙ נִשְׁאַ֣רְתִּי לְ⁠בַדִּ֔⁠י וָֽאֶרְאֶ֗ה אֶת⁠־הַמַּ⁠רְאָ֤ה הַגְּ⁠דֹלָה֙ הַזֹּ֔⁠את וְ⁠לֹ֥א נִשְׁאַר⁠־בִּ֖י כֹּ֑חַא וְ⁠הוֹדִ֗י נֶהְפַּ֤ךְ עָלַי֙ לְ⁠מַשְׁחִ֔ית וְ⁠לֹ֥א עָצַ֖רְתִּי כֹּֽחַ׃
So I was left alone and saw this great vision, and no strength remained in me; for my splendor was turned into corruption, and I retained no strength.
א. =ש1,ק-מ,ב1,ב2,ש2 ובדפוסים
• ל!=כֹּ֑ח (חסר פתח גנוב)
• הערות ברויאר (במהדורתו האחרונה) ודותן
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
פבקית אנא וחדי, וראית הד׳א אלמנט׳ר אלעט׳ים, ולם תבקא בי קוה. ובהג׳י אנקלב עלי מתגירא, ולם אחבס קותי.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

למשחית – [שם או תאר,] וכמוהו הר המשחית (מלכים ב כ״ג:י״ג). (מובא בראב״ע פירוש שני)
נהפך עלי למשחית – להשחתה, ודרך המקראות לדבר כן, כמו: סוסים מיוזנים משכים היו (ירמיהו ה׳:ח׳) – משכים בהשכמת הבקר.
ולא עצרתי כח – לא כנסתי, כלומר כל כחי הלך מקרבי. עצרתי – רֵיטִינְש בלעז.
was turned in me into corruption Heb. לְמַשְׁחִית, lit. to a destroyer. To corruption, and it is customary for Biblical verses to speak in this manner, like: "They were like armed stallions early in the morning" (Yirmeyahu 5:8). מַשְׁכִּים is the equivalent of בְּהַשְׁכָּמַת הַבּקֶר, in the early morning.
I could not summon up strength i.e., I did not gather. All my strength left my innards.
נהפך עלי למשחית – שם או תואר.
ורבי משה אמר: כי כמוהו הר המשחית ולפי דעתי שהוא פועל כדרך אשתוללו אבירי לב, שנאמר על ציון.
ולהיות משחית – מגזרת שמן המשחה והנה מרעיד תואר וכמוהו משמים בתוכה והנה אם זה החודש הראשון הוא ניסן הוא הנה מראש חודש החל להתענות ולא ידענו האמת.
אמר הגאון: כי טעם עומד לנגדי – שהיה מלמד לו ושכח השנים יעמדו נגדו ואין טעם מאיש עומד לנגדו כי כן חשב על כן שאל הלנו אתה אם לצרינו. ואמר כי להלחם עם מלך פרס פירוש לעזור לו וכמוהו התלך אתי למלחמה כי אתי כמו עמי ואין זה נכון כי וילחם עם ישראל גם ונלחמה אותם במישור הכל להפך. וזה שהזכיר התלך אתי למלחמה אין אתי דבק למלחמה כי אם ההליכה. ועוד אם היה עוזר אותו איך כתוב והנה יוצא והנה שר יון בא שהשחית מלך פרס שהיה זה המלאך עוזר אותו ועוד אפרש כל זה.
וטעם אחד השרים הראשונים – כדרך היושבים ראשונה במלכות על כן נקרא השר הגדול ולולי זה הייתי שם ומלכי פרס הם שרי פרס הם השרים העומדים על פרס כאשר הוא מיכאל עומד על ישראל.
וטעם באחרית הימים – כי עתה יספר בנבואה כל אשר יקרה עד בוא המשיח תאבדנה כל מלכיות הארץ כאשר פירש גם יפרש.
באופן שנשארתי אני לבדי וראיתי את המראה. ולא נשאר בי כח להיות חמרי חלוש. מה שההוד שלי וההדר מהשגת הרוח הקדש אשר כספתי נהפך עלי במקום הוד למשחי׳ כי לא עצרתי כח מפני המראה וכמעט שמתו כחותי לגמרי.
עצרתי – ענין עכבה כמו ולא תעצור כח הזרוע (דניאל י״א:ו׳).
והודי – תאר מראית פני נהפך עלי להיות נשחת.
ולא עצרתי כח – לא יכולתי לעכב אצלי הכח לבל תלך לה.
ולא נשאר – ר״ל לא נשאר כח בגוף, וגם הודי – שהוא כח השכל נהפך למשחית, ולא עצרתי כח – גם מצד הכחות הנפשיות, שהם יתחזקו בביטול כחות הגוף, ויוכנו אל קבלת הנבואה, אבל פה בטלו גם כחות אלה ולא היה מוכן לקבל הדבור.
והודי – זיו פני.
למשחית – פעל עומד גם כי הוא בהפעיל, וקרוב לו כי השחת תשחיתון (סוף פרשת וילך); והיה ראוי לְמָשְחָת, פני לא היו עוד מאירים רק מכוערים.
ולא עצרתי כח – בי, לא הצלחתי שלא יסור ממני כולו.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(ט) וָאֶשְׁמַ֖ע אֶת⁠־ק֣וֹל דְּ⁠בָרָ֑יו וּכְשׇׁמְעִי֙ אֶת⁠־ק֣וֹל דְּ⁠בָרָ֔יו וַאֲנִ֗י הָיִ֛יתִי נִרְדָּ֥ם עַל⁠־פָּנַ֖י וּפָנַ֥י אָֽרְצָה׃
Yet I heard the voice of his words; and when I heard the voice of his words, then I fell into a deep sleep on my face, with my face toward the ground.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודמלבי״םעודהכל
ת׳ם סמעת כלאמה, פכמא סמעת וקעת עלי וג׳הי עלי אלארץ׳ כאלמסבות.
(ט-כא) נעוד בשרח עלי מא פי הד׳ה אלקצה ונקול, אן קד כאן דניאל קאל אולא וקול דבריו כקול המון ולם יקע עלי וג׳הה, פאי שי מעני קולה וכשמעי את קול דבריו ואני הייתי נרדם על פני ופני ארצה, פנקול אולא, קד יג׳וז אן יכון קולה אלת׳אני שרחא ללאול.
וקד ימכן אן יכון אלצות אלאול לם יקצדה בה פלד׳לך לם ירעה, פלמא קצדה באלמכ׳אטבה אראעה ואד׳הלה. ואלמעני פי אן יד אלמלאך אצלחתה עלי רכבתיה וכפיה, לתיתי לה אלקיאם, אד יתוכי עלי אלארץ׳ בכפיה ורכבתיה וינהץ׳, ולד׳לך קאל לה ועמד על עמדך, ופסרת דניאל איש חמדות, אלכ׳אץ, עלי מא קדמת מן תצריף ההר חמד אלהים לשבתו. ופסרת להבין, תובה, עלי מעני ולבבו יבין ושב. ופסרת ולהתענות, צומא, עלי כ׳אלץ ועניתם את נפשותיכם. וקול אלמלאך לה כי מן היום הראשון נשמעו דבריך, יעניה אן דעאך אסתג׳יב מן אולה ובעת׳ בי פי אג׳אבתה, ולכני תאכ׳רת הד׳ה אלאחד ועשרין יומא פי מצלחהֵ שר פרס, פלמא קצ׳יתהא ג׳יתך.
ונחתאג׳ אן נג׳רד האהנא ת׳לת׳ מסאיל.
אלמסלה אלאולי לם תאכ׳ר גבריאל ען דניאל אחד ועשרין יומא והו קד ארסל אליה מן אליום אלאול. ואלת׳אניה הל לכל אמה מלך פי אלסמא ינצרהא ויקויהא, פאן כאן כד׳לך פתקויהֵ דינהא וכפרהא מן ענד אלכ׳אלק.
ואלת׳אלת׳ה הל האולי אלמלאיכה ימאנע בעצ׳הם בעצ׳א ויחארב בעצ׳הם בעצ׳א, פאן כאן כד׳אך פבאמר רבהם או באכ׳תיארהם.
פנג׳יב ען אלמסאלה אלאולי ונקול, אן גבריאל למא קאל ושר מלכות פרס עמד לנגדי אחד ועשרים יום, דלנא עלי אן רבה אועי אליה ג׳ואב דניאל מן אליום אלאול, וקאל לה לא תודיה אליה אלא בעד מא תסתתם מא אמרתך פי מלך אלפרס, פמכת׳ גבריאל פי ד׳לך אחד ועשרין יומא, וכאן ד׳לך במקדאר מא תברע בה דניאל צומא וצלוה. ונג׳יב ען אלמסאלה אלת׳אניה ונקול, אנה אית אמה אכ׳רג׳ת אלי אלנאס אוג׳בת אלחכמה אן ינצב להא רב אלעאלמין מלכא מן אלמלאיכה ישדד אמרהא ויוידהא מן אול דולתהא אלי אכ׳ר מדתהא, וכמא קאל גבריאל לדניאל ואני בשנת אחת לדריוש המדי עמדי למחזיק ולמעוז לו, יעניה אן רבה אוקפה ליויד אמרה. ומעני בשנת אחת יריד בה מן שנת אחת, אי מן אול מא ג׳על לה דולה, וכד׳אך לסאיר אלאמם, והד׳ה מן ענד אללה תקויה למלכהא לא תקויה לדינהא, כמא אנה יעטי אלמלוך קוה למלכהם לא לכפרהם, וכמא ענד אלנאס כלהם אלאסתטאעה לאכ׳תיארהם ולא יפרד ד׳לך ויקאל אנה קואהם עלי […] תלך אלטאעה לא גירהא. ונג׳יב ען אלמסאלה אלת׳אלת׳ה ונקול, אן הד׳ה אלמחארבה אלמד׳כורה בין אלמלאיכה ליסת תנאזע ותגלב חתי יט׳פר מן יט׳פר, ולכנהא צרף מן בעצ׳הם לבעץ׳ באמר אללה, חתי תבקא אלאמה אלמצרופה בגיר מלך יוידהא פתכמל אמורהא ותבטל דולתהא. ואנמא סמי ד׳לך מלחמה עלי מג׳אז אלקול ואסתעארתה מן אפעאל אלמלוך ואלסלאטין, אלא תרי אן מת׳ל הד׳א קד קיל פי אפעאל אללה, מנהא במצר ה׳ ילחם לכם, ופי עצר יהושע כי ה׳ נלחם לישראל, וקאל נחמיה אלהינו ילחם לנו, וקאל זכריה ויצא ה׳ ונלחם בגוים ההם כיום הלחמו ביום קרב, וקאל לנא וקת טרדנא מן אלבלד ונלחמתי אני אתכם ביד נטויה ובזרוע חזקה ובאף ובחמה ובקצף גדול. פכמא אן הד׳ה אלמלחמות אלמנסובה אלי אלכ׳אלק ליסת מג׳אחשה ולא מחארבה, ואנמא כ׳אלץ מעאניהא צרף קום ותמכן קום, כד׳אך הד׳ה אלמלחמות אלמנסובה אלי אלמלאיכה אנמא הי צרף אמה ותמכין אמה עלי מא בינא.
ואד׳ קד אג׳בנא ען הד׳ה אלמסאיל אלת׳לת׳ה, נאכ׳ד׳ פי תמאם שרוח אלקצה. ונקול, קול גבריאל לדניאל ושר מלכות פרס עומד לנגדי עשרים ואחד יום, ידל עלי אן רבה קאל לה אג׳ב דניאל בעד אסתתמאמך מא אמרתך פי פרס. וקולה לה והנה מיכאל אחד השרים הראשונים בא לעזרני, ידל עלי אן מיכאל עאונה באמר רבה עלי אכת׳ר אמור אלקום.
ותסמיתה לה אחד השרים הראשונים, ידל בד׳לך אנה מן שרי ישראל, מת׳ל אלמלאך אלד׳י ט׳הר ליעקב וסמאה ישראל, ולמשה וירא ה׳ אליו בלבת אש, וליהושע כי אני שר צבא ה׳ עתה באתי, וסאיר אלמלאכים אלד׳ין ט׳הרו לנביאי ישראל. וקד יג׳וז אן יכונו כת׳ירין, וקד יג׳וז אן יכון הו ואחד, וקולה לה השרים הראשונים, לט׳הורה פי אעצאר מכ׳תלפה ובצור מכ׳תלפה. וקולה לה את אשר יקרה לעמך באחרית הימים יעני פי אכ׳ר אלשעבוד אלד׳י אבתדי אולה פי וקת דניאל ונחן פי אכ׳רה אלי אלאן. וקד יכתב יקרה אלד׳י הו יערץ׳ בהי ובאלף, כמא קאל יעקב אשר יקרא אתכם, והד׳א מת׳ל וקרהו וקראהו, ואלג׳מיע ג׳איז. וקול דניאל נתתי את פני ארצה ונאלמתי, לם יעני אנה וקע עלי וג׳הה כאלמרה אלאולי, לכנה אנחני עלי אלארץ׳ וסכת חתי אידה אלמלאך. ומעני כמראה אדם, וכדמות בני אדם, ליונסה, אד לא יאנס אלאנסאן אלא אלי [מא כאן בג׳נס]⁠ה וצורתה.
וקולה במראה נהפכו צירי עלי וגו׳ והיך יוכל וגו׳, יעני אד׳א כאן רויה אלמלאך אראעתה הד׳א אלרוע אלעט׳ים פכיף מן מכ׳אטבתה.
ופסרת חזק וחזק, מקאם חזק ואמץ למוצ׳ע אלתכראר. וקולה לה פי אלכ׳טאב אלת׳אני הידעת למה באתי אליך, וקד כאן ערפה פי אלכ׳טאב אלאול ובאתי להבינך את אשר יקרה לעמך באחרית הימים, אלסבב פי ד׳לך אנה למא ראה מרתעדא כמא קאל עמדתי מרעיד, וקע לה לעל דניאל לם יפהם ענה אלכלאם, פאחתאג׳ אן יקול לה הידעת למה באתי אליך, חתי אן כאן לם יחפט׳ אלקול אעאדה עליה. וד׳לך אן אלמלאיכה לם תעלם מא פי קלוב אלנאס, ואנמא יעלם ד׳לך אלכ׳אלק נפסה, כמא קאל כי אתה לבדך ידעת את לבב בני האדם, פלד׳לך אמסך דניאל עלי ד׳לך, או לעלה קד קאל לה נעם ואכ׳תצר את׳באתה, תמם לה גבריאל אלקצה פקאל, ועתה אשוב להלחם עם שרי פרס, למוצ׳ע מא כאן בקי מן אמור אלקום חתי ינצרף גבריאל ען אלמעאונה ותאתי דולהֵ אליונאניין, ד׳אך קולה ואני יוצא והנה שר יון בא. וקולה לה אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת, עלי מא פסרנא פי קולה ואמת הדבר, יריד בה אנה לא בשרט ולא אסתת׳ני, וד׳אך כקולה לדוד, נשבע ה׳ לדוד אמת לא ישוב ממנה, אמא ולדך אלאול פהו יכ׳לפך בלא אסתת׳ני עליה מפרי בטנך אשית לכסא לך והו שלמה, ואמא מן בעדה פאן כאנו עלי טאעתה, כמא קאל בעדה אם ישמרו בניך בריתי ועדתי זו אלמדם גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך, ולד׳לך למא אכ׳טא שלמה לם ינקץ הו שיא, ונקץ ולדה ד׳לך. וכד׳לך אהל בית שני צ׳מן להם אלרג׳וע אלי אלבלד בגיר אסתת׳ני, כמא קאל ונטעתים בארץ הזאת באמת. וכד׳לך נחן צ׳מן לנא אלישועה בלא אסתת׳ני כמא קאל תתן אמת ליעקב. וכד׳לך קאל אלמלאך לדניאל את הרשום בכתב אמת. וכד׳לך קאל פי תחקיק אלישועה בי נשבעתי יצא מפי צדקה דבר ולא ישוב כי לי תכרע כל ברך תשבע כל לשון. ואיצ׳א אך בה׳ לי אמר צדקות ועז, וסאיר אלקצה.
נרדם – אטומיץ בלעז, מרוב פחד.
I fell into a sound sleep out of great fright.
ואשמע את קול דבריו מהאיש הלזה שהוא השפעתו על הזולת בהיותי נרדם על פני ופני ארצה מפני העייפות.
ואני הייתי נרדם – ואז נעשיתי נרדם בתרדמת הפחד מושכב על פני בארץ.
ואשמע – ואחרי שמיעת הקול נתוסף החולשה עד שנרדם בתרדמת הנבואה.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודמלבי״םהכל
 
(י) וְ⁠הִנֵּ⁠ה⁠־יָ֖ד נָ֣גְ⁠עָה בִּ֑י וַתְּ⁠נִיעֵ֥נִי עַל⁠־בִּרְכַּ֖י וְ⁠כַפּ֥⁠וֹת יָדָֽי׃
And, behold, a hand touched me, which set me tottering upon my knees and upon the palms of my hands.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
פאד׳א ביד מסתני, פסותני עלי רכבתי וכפי.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

ותניעני – כאדם המניע את הישן להקיצו.
and moved me as one who moves a sleeping person to awaken him.
והנה הרגשתי כאלו יד נגעה בי ותניעני על ברכי וכפות ידי כי מפני חולשת הכח לא יכולתי לעמוד על רגלי ועמדתי על ארבע היינו ב׳ ברכי וב׳ כפות ידי. והיתה היד הזאת יד והשפעת המלאך אשר באמצעותו היה החזיון לבלתי סבלי ראות פני אלהים.
נגעה בי – הבי״ת דגושה בספרים כ״י.
ותניעני – מלשון נענוע.
ותניעני – היד ההיא נעה אותי על ברכי וכפות ידי כדרך המעורר את מי מן השינה.
והנה ובזה חזק אותו לעמוד, רק עמד מרעיד, וא״ל שהוא נשלח לבא אליו תיכף ביום הראשון, ע״ד והיה טרם יקראו ואני אענה, רק.
ותניעני – להנשא מעל הארץ ולהשאר על ברכי ועל כפות ידי כבהמה בעלת ארבע רגליים; ומצב זר היה זה, אולי להגיד הצער הראוי לו בשמעו השמועה הרעה.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(יא) וַיֹּ֣⁠אמֶר אֵלַ֡י דָּנִיֵּ֣⁠אל אִישׁ⁠־חֲ֠מֻד֠וֹת הָבֵ֨ן בַּדְּ⁠בָרִ֜ים אֲשֶׁר֩ אָנֹכִ֨י דֹבֵ֤ר אֵלֶ֙יךָ֙ וַעֲמֹ֣ד עַל⁠־עׇמְדֶ֔ךָ כִּ֥י עַתָּ֖⁠ה שֻׁלַּ֣⁠חְתִּי אֵלֶ֑יךָ וּבְדַבְּ⁠ר֥וֹ עִמִּ֛⁠י אֶת⁠־הַדָּ⁠בָ֥ר הַזֶּ֖⁠ה עָמַ֥דְתִּי מַרְעִֽיד׃
And he said to me, "O Daniel, you man greatly beloved, understand the words that I speak to you, and stand upright; for now I am sent to you"; and when he had spoken this word to me, I stood trembling.
ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודהואיל משהעודהכל
איש חמודות – למה קורא אותו שלש פעמים איש חמודות אלא בשרו המלאך נחמד אתה לפני הקב״ה ומשובח בעליונים ואתה חמוד על דורך.
פקאל לי, יא דניאל אלכ׳אץ, אפהם אלכלאם אלד׳י אקולה לך, וקם עלי רג׳ליך, פאני קד ארסלת אליך, פלמא כלמני בד׳לך קמת מרתעדא.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

איש חמודות – איש טהור.
על עמדך – על מעמד רגליך.
שלחתי אליך – נשתלחתי אליך מאת המקום.
מרעיד – מרתית, טרינבלט בלעז.
man of desirable qualities אִישׁ חֲמֻדוֹת, pure man.
upright Heb. עַל עָמְדֶךָ, on the stand of your feet.
I have been sent to you I have been sent to you from the Omnipresent.
quaking [as translated,] quaking.
ואמר אלי דניאל איש חמודות הבן בדברי׳ אשר אני דובר אליך. ועמוד על עמדך כי עתה שולחתי מאת אלהיך אליך. וכזה קרה ליעקב אבינו כי חלם והנה סלם מוצב ארצה וראה השתלשלו׳ העולם וראה כי הנה ה׳ נצב עליו ויאמר וגו׳ וכן זה אחרי שראה השתלשלות הנמצאו׳ ראה והנה יד נגעה בו ויאמר וגו׳ ובדברו עמי הייתי מרעיד. כי אפי׳ המראה מהמלאך לא היה יכול כחי לסבלה.
איש חמודות – בעל מעלות חמודות.
על עמדך – ר״ל כאשר עמדת קודם לכן.
מרעיד – ברעד וברתת.
ועמד וגו׳ – על שתי רגליך כבן אדם, וסבול ברצון גזרת האל.
ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודהואיל משההכל
 
(יב) וַיֹּ֣⁠אמֶר אֵלַי֮ אַל⁠־תִּירָ֣א דָנִיֵּ⁠אל֒ כִּ֣י⁠׀ ⁠מִן⁠־הַיּ֣⁠וֹם הָרִאשׁ֗וֹן אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧תָּ אֶֽת⁠־לִבְּ⁠ךָ֛ לְ⁠הָבִ֧ין וּלְהִתְעַנּ֛⁠וֹת לִפְנֵ֥י אֱלֹהֶ֖יךָ נִשְׁמְ⁠ע֣וּ דְ⁠בָרֶ֑יךָ וַאֲנִי⁠־בָ֖אתִי בִּדְבָרֶֽיךָ׃
Then he said to me, "Do not fear, Daniel; for from the first day that you set your heart to understand and to humble yourself before your God, your words were heard; and I have come because of your words.
ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודהואיל משהעודהכל
ויאמר אלי אל תירא דניאל וגו׳ – בימי ר׳ זירא גזרו גזרה, בעי למיתב תעניתא, א״ל רבי זירא נקבל תעניתא דכי בטיל גזרה ניתביה, ומנ״ל דעבדינן הכי, א״ל דכתיב מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהתענות וגו׳ נשמעו דבריך.
ת׳ם קאל לי, לא תכ׳ף יא דניאל, פאן מן אליום אלאול, אלדי קצדת פיה אלתובה ואלצום בין ידי רבך, אג׳אב דעאך, ואנא ג׳ית לדעאיך.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

ואני באתי בדבריך – באתי בשליחות זו בשביל דבריך ורבותינו דרשו בו במסכת יומא (בבלי יומא ע״ז.) ואני באתי לתוך הפרגוד על ידך שהייתי מגורש מתוכו.
and I have come because of your words I have come on this mission because of your words. Our Rabbis, however, explained in Tractate Yoma (77a): "and I came within the curtain because of you, for I was banned from its midst.⁠"
ויאמר אלי דניאל אל תירא פן אתה בלתי מוכן אל הנבואה ולכן קרו אליך כל המקרים האלה כי מן היום הראשון אשר נתת אל לבך להבין הידיעות האלה ולהתענו׳ לפני אלהיך נשמעו דבריך ואני באתי בעד הדברי׳ ההם.
אל תירא – כאומר הלא לא אעשה עמך רעה.
אשר נתת את לבך – ר״ל אשר התעוררת את לבך להבין ביראת ה׳ ולהתענות לפניו מלחם חמודות ובשר ויין כי גם זה לעינוי יחשב.
נשמעו דבריך – מאז נשמע ונתקבל דברי שאלתך.
בדבריך – בעבור דברי שאלתך באתי הנה ולא לעשות עמך רעה.
להבין – לעשות כל מעשיך בתבונה – שטרם תעשה תחשוב עלוליהם.
ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודהואיל משההכל
 
(יג) וְ⁠שַׂ֣ר⁠׀ ⁠מַלְכ֣וּת פָּרַ֗ס עֹמֵ֤ד לְ⁠נֶגְדִּי֙ עֶשְׂרִ֣ים וְ⁠אֶחָ֣ד י֔וֹם וְ⁠הִנֵּ֣⁠ה מִֽיכָאֵ֗ל אַחַ֛ד הַשָּׂ⁠רִ֥ים הָרִאשֹׁנִ֖ים בָּ֣א לְ⁠עׇזְרֵ֑נִי וַאֲנִי֙ נוֹתַ֣רְתִּי שָׁ֔ם אֵ֖צֶל מַלְכֵ֥י פָרָֽס׃
But the prince of the kingdom of Persia stood against me twenty-one days; and, behold, Michael, one of the chief princes, came to help me; and I remained there beside the kings of Persia.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
ולכן, אלמלך אלמוכל בממלכת אלפרס, כאן ואקפא חד׳אי אחד ועשרין יומא, חתי ואפי מיכאל, אחד אלמלאיכה אלאואיל יעאונני, למא כנת קד בקית וחדי, מע מלוך אלפרס.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

עומד לנגדי – נלחם עמי ברקיע כששואל ארך מלוכה לפרס לשעבד אתכם הרי עשרים ואחד יום שהוא עומד לנגדי.
השרים הראשונים – כלומר החשובים ראשונה בנכנסין.
ואני נותרתי שם – לשתק את שר פרס שבשמים.
has been standing against me to battle with me in heaven by requesting an extension for the kingdom for Persia to enable them to subjugate you (Israel). Behold twenty-one days that he has been standing against me.
the first princes those counted first among those who enter.
and I remained there to silence the princes of Persia in heaven.
והנה שר מלכו׳ פרס וגו׳ הע׳ אומות יש להם בשמים ע׳ שרים וכן לישראל יש שר אחד והוא מיכאל. ואמנם יתחלף שר ישראל בהנהגת עמו. מהנהגת שאר השרים לאומותיהם. כי שרי העמים הם המה אלהיהם ויפעלו בהם כאלוהות ולא יושגחו מזולת שריהם. ואמנם ישראל הם מושגחים מה׳ ואם מיכאל יפעל בם יהיה במצו׳ קונו ולא יעשה קטנה או גדולה בלי רשותו. וספר המלאך גבריאל כי בכ״א יום שדניאל היה מתפלל בעד עמו להרחיק מעליהם הרעה. שר מלכות פרס אשר לפי טבע מערכות השמים היה ראוי שישעבד ישראל לפרס היה לנגדו מגבריאל שהיה מחלה פני אל שלא יגלה ישראל באומרו לפני האלוה יתברך שלא היה ראוי להסיר ממנו לחם חקו ואשר השמים נתנו אליו ברצון קונו.
והנה מיכאל שהוא אחד והמיוחד מהשרים הראשונים רואי פני המלך ה׳ בא לעזרני באופן שנותרתי בפשרה להיות שם בזמן גלות ישראל תחת פרס אצל מלכי פרס למען לא ישעבדו בהם בפרך וכן היה כי עבודה מתוקה עבדו אבותינו לפרס. והם עוררו בנין ובית המקדש.
ושר מלכות פרס – שר של מעלה מן מלכות פרס עומד לנגדי להלחם בי ושואל שפרס ימשול זמן ארוך על ישראל ועל זה אני נלחם עמו ברקיע מזמן אחד ועשרים יום מעת התחלת להתענות ובעבור זה לא יכולתי לבוא ביום הראשון ואף לאח״ז עד הנה.
אחד השרים הראשונים – אחד מן השרים הגדולים אשר במשרתי מרום.
בא לעזרני – מול שר מלכות פרס.
ואני נותרתי – ר״ל מאז טרם בואו נותרתי אני לבדי להלחם בו ולא יכולתי לזוז משם אבל עתה בבוא מיכאל הנה באתי אליך.
מלכי פרס – שר מלכי פרס.
ושר מלכות פרס עומד לנגדי – והיה מקטרג על בנין הבית ומטה לב מלך לבטלו והנה מיכאל אחד מן השרים הראשונים – שהוא גבוה במעלתו על יתר השרים ומשפיע עליהם, כדרך שת״י וקרא זה אל זה ומקבלין דין מן דין, עמד לעזרני, ואני נותרתי שם אצל מלכי פרס – לשון אצל מענין ואל אצילי בני ישראל, שהם השרים המאצילים מחכמתם על העם, וע״י מיכאל נותרתי ניתן לי היתרון, להיות אצל ושר המשפיע של מלכי פרס – בענין שיש בכחי עתה להפך את לבבם לחסד על ישראל, כי השפעת השר הראשון עליהם תרד על ידי.
ושר וגו׳ – האל בעצמו משגיח בהשגחה פרטית על ישראל – אבל גם יתר הגוים אינו מניח בלי השגחה כלל. וזה נרמז באמרו כי גם למלכות פרס היה בשמים שר כלומר משגיח; ושר יש בו ג״כ מהוראת שוּר שענינו הבטה והשגחה (משגיח מן החלנות, שיר השירים ב׳:ט׳), ושר של ישראל הוא מיכאל, ואולי שמו מגיד שהשגחת עליון על ישראל היא כ״כ גדולה עד שכל שומעה יוכרח להודות מי⁠־כאל ע״ד אין כאל ישורון (פרשת וזאת הברכה).
עשרים ואחד יום – שלשת שבעים ימים (למעלה פסוק ג׳) עמד לנגדי, השתדל שתפלתי וצומי לא יתקבלו ברצון.
נותרתי – ע״י עזרת מיכאל, אם לא גברתי על מלכות פרס, כלומר אם לא נתקבלה תפלתי שישראל יגברו על הרודים בם, מ״מ הצלחתי שלא ישועבדו יותר מדאי, ויהיו קרוב להיות שוים במעלה על משעבדיהם; ומלכי פרס לא הכבידו עֻלָם על ישראל כמו בבל ויון ורומי.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(יד) וּבָ֙אתִי֙ לַהֲבִ֣י⁠נְ⁠ךָ֔ אֵ֛ת אֲשֶׁר⁠־יִקְרָ֥ה לְ⁠עַמְּ⁠ךָ֖ בְּ⁠אַחֲרִ֣ית הַיָּ⁠מִ֑ים כִּי⁠־ע֥וֹד חָז֖וֹן לַיָּ⁠מִֽים׃
Now I have come to make you understand what shall befall your people in the end of days; for there is yet a vision for the days.⁠"
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
וג׳ית לאפהמך, מא סילקא קומך פי אכ׳ר הד׳ה אלאיאם אד׳ בקית אליהא נבואת.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

כי עוד חזון – להגיד לך מה שלא הוגד לך ויבא עוד לימים הרבים הנתנים למועד.
for there is yet a vision to tell you what has not yet been told, and it will come in many days at an appointed time.
ותכף באתי להבינך את אשר יקרא לעמך באחרית הימי׳ מזמן הקץ כי יש עוד חזון מדבר שיקרה לימי׳ רבים זולת החזון מהמלכיות שראית בשכבר.
לימים – ר״ל לימים רבים ומעצמו יובן החסרון וכן אנשי מדות (במדבר י״ג:ל״ב) ור״ל מדות הרבה.
אשר יקרה – אמר בל׳ בני אדם החושבים למקרה דבר שלא ידעו סבתו אולם אין מקרה בעולם הכל נעשה בגזרה.
כי עוד חזון – מלבד החזון הנראה לך מאז יש עוד חזון להגיד לך מה שיהיה לימים רבים.
ובאתי – אולם הגם שאוכל לנצח שר פרס, באופן שמלכות זה יהיה מלא חסד על ישראל, באתי להבינך את אשר יקרה לעמך באחרית – שעתידים לעמוד מלכיות שלא אוכל לנצחם וירעו לישראל, כי עוד חזון לימים – שעוד יש חזון על שעבוד אחר שיבוא בימים הבאים.
עוד – מלבד חזון שאתה חוזה לזמן קרוב, יש חזון לימים רחוקים ממנו; כלומר אדם בן דעת, ממצב ישראל אחר חרבן בית ראשון היה יכול לחזות בשכלו לא בלבד מצבם בזמן קרוב, רק לזמן רחוק הרבה, עד ימינו אלה.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(טו) וּבְדַבְּ⁠ר֣וֹ עִמִּ֔⁠י כַּדְּ⁠בָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּ⁠ה נָתַ֧תִּ⁠י פָנַ֛י אַ֖רְצָה וְ⁠נֶאֱלָֽמְתִּי׃
And when he had spoken to me according to these words, I set my face toward the ground, and was dumb.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתר׳ יוסף אבן יחייאמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
פלמא כלמני בהד׳א אלכלאם, אנחנית עלי אלארץ׳ וכרסת.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

ובדברו עמי כדברים האלה נתתי פני ארצה ונאלמתי מפני חולשת כחי.
ונאלמתי – מלשון אלם.
ונאלמתי – מחרדת מראה המלאך.
ובדברו – אחר שהוסיף לדבר עמו נבואות גדולות נתבטלו שנית כחות גופו ולא עצר כח לקבל שפע הנבדל בדברים עליונים כאלה, הנעלות מצד ענינם ומצד שהם לימים רבים ולעתים רחוקות.
ונאלמתי – מתוך צערי בשמעי מפי מיכאל כי מצ״ב בני ישראל הבלתי טוב בימַי יארך עוד לדור ודור.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתר׳ יוסף אבן יחייאמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(טז) וְ⁠הִנֵּ֗⁠ה כִּדְמוּת֙ בְּ⁠נֵ֣י אָדָ֔ם נֹגֵ֖עַ עַל⁠־שְׂ⁠פָתָ֑י וָאֶפְתַּח⁠־פִּ֗י וָאֲדַבְּ⁠רָה֙ וָאֹֽמְ⁠רָה֙ אֶל⁠־הָעֹמֵ֣ד לְ⁠נֶגְדִּ֔י אֲדֹנִ֗י בַּמַּ⁠רְאָה֙ נֶהֶפְכ֤וּ צִירַי֙ עָלַ֔י וְ⁠לֹ֥א עָצַ֖רְתִּי כֹּֽחַ׃
And, behold, one in the likeness of the sons of men touched my lips; then I opened my mouth, and spoke and said to him that stood before me, "O my lord, in the vision my pains came upon me, and I retained no strength.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
פאד׳א ביד כאידי אלנאס, קד מסת שפתי פפתחת פאי, וקלת למן כאן קאים חד׳אי, יא סידי, מן רויא הד׳א אלשכ׳ץ קד אכ׳ד׳ני אלמכ׳אץ׳, ולם אחבס קותי.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

נהפכו צירי עלי – אילו ראשי עצמות כל אבר ואבר התקועים בחורי מושבם וסובב בתוכם כדלת הסובבת על צירה בחור המפתן.
ציר – קַרְדּונַל, נהפכו לישמט ממקומם מרוב רתת וחרדה.
my joints turned upon me Heb. צִירַי. These are the ends of the bones, all the limbs that are thrust into their sockets and turn within them like a door on its hinge in the socket of the threshold. My joints turned to become dislocated from their place out of much trembling and quaking.
והנה כדמות בני אדם נוגע על שפתי ואפתח פי ואדברה. כי בתחלה בראותו כמראה איש שהיתה מדרגה גדולה מחזיון. ובראותו כמראה יד סתם והיא יד נוגע בו שהיא גם כן מראה גדולה נאלם לא פתח פיו ועמד מרעיד. ואמנם כאשר בא בעב הענן מנבואה עבה וענניית וגשמיית כמראה אדם סבל כחו המראה ההיא ותכף פתח פיו והוא התשוב׳ לדברי המדבר כי שם איש יורה על מעלה ושם אדם יורה על פחתות וידבר ויאמר שהם ב׳ אופני הדבור הלשון קשה והרך. ואשר אמר אל העומד לנגדו הוא אדוני במראה הראשון הגדול נהפכו צירי עלי ולא עצרתי כח.
נהפכו צירי – נהפכו ב׳ וסימן כי נהפכו עלי׳ צרי׳ שמואל א׳ ד׳ ודין.
צירי – כל דבר התקוע זה בזה נקרא ציר והוא מושאל מן צירי הדלתות וכן נהפכו עליה ציריה (שמואל א ד׳:י״ט).
כדמות בני אדם – להסיר ממנו החרדה נהפך המלאך כדמות אחד מבני אדם ונגע בשפתו כאלו פותח פיו לשיוכל לדבר.
אל העומד לנגדי – הוא המלאך הנהפך לדמות בן אדם.
במראה – בעת ראיתי אותך במראה נפלאה נהפכו אז צירי אשר עלי ר״ל איברי הגוף התקועים זה בזה כעין צירי הדלתות התקועות בהן הלא המה נהפכו ונשמטו ממקומם מגודל החרדה.
ולא עצרתי כח – לא יכולתי לעכב הכח אצלי וכבר הלך הכח ממני מאז.
במראה – א״ל הלא מן המראה לבד נבהלתי עד שלא עצרתי כח, וכ״ש איך יוכל לדבר שלזה צריך כח יותר, וא״כ מעתה שתכין אותי אל הדבור לא עצרתי כח וגם נשמה לא נשארה בי:
בני אדם – אחד מבני אדם.
נהפכו וגו׳ – מליצה זו מצאנוה גם בשמואל א׳ (ד׳:י״ט), צירי וכאבי היו לי לאויבים, כבדו עלי.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(יז) וְ⁠הֵ֣יךְ יוּכַ֗ל עֶ֤בֶד אֲדֹנִי֙ זֶ֔ה לְ⁠דַבֵּ֖⁠ר עִם⁠־אֲדֹ֣נִי זֶ֑ה וַאֲנִ֤י מֵעַ֙תָּ⁠ה֙ לֹֽא⁠־יַעֲמׇד⁠־בִּ֣י כֹ֔חַ וּנְשָׁמָ֖ה לֹ֥א נִשְׁאֲרָה⁠־בִֽי׃
And how can this servant of my lord talk with this my lord? For I, from now, I have no strength in me, and there is no breath left in me.⁠"
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהעודהכל
פכיף יסתטיע עבד סידי הד׳א, אן יכ׳אטב סידי הד׳א ואנא מן רויתה לם תת׳בת פיי קוה, וכאד אלא תבקא פיי נסמה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

עבד אדני זה – על עצמו הוא אומר עבד, ועל המלאך הוא אומר אדוני, כלומר ואיך יוכל עבדך זה לדבר עמך.
this servant of my lord He refers to himself as a servant, and to the angel as "my lord,⁠" i.e., to say, How will your servant be able to speak with you?
והיך – כמו איך, כמו יתר ההמון שובו אתיו ורבים ככה. היה בספרד חכם שמו בן היוצר וחבר ספר הקץ ופירש למועד מועדים וחצי אלף וחמש מאות שנה ותחילתם משנת אחת לדריוש המדי והנה טעה כי חשב כי זה הפסוק דברי דניאל ואיננו רק דברי המלאך כי הוא דבק למעלה.
ולכן איך יוכל עבד אדוני זה ר״ל העבד ממך אדוני זה אשר אראה במראה הזאת לדבר עם האדון שלי זה אשר ראיתי במראה הגדולה הקודמת כי מעתה ומעכשיו אם יבוא עוד לדבר עמי פעם אחרת לא יעמוד בי כח גופני והנשמה לא ישאר בי כי תפרד מן הגוף וכאומרו מנוח מות נמות כי אלהי׳ ראינו. ולכן אנא אדוני דבר אתה עמי ואשמע ואל ידבר עמי עוד אדוני האחר פן אמות.
ור״ל בשם אדוני המדרגה מהמראה אם קטנה ואם גדולה. וככה אמרו ישראל למשה אדונם דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות. מה שעשה כן –
עבד אדני זה – מלרע לדבר עם אדני זה מלעיל ובמסו׳ ב׳ בטעם שופר ישר הדין ואידך וינס אדני דריש שופטים והא דנמסר התם במ״ג ב׳ בטעם שופר ישר עבד אדני זה רישא דקרא נקט וקושטא דמלתא דאסיפי׳ קאי כדאמרן ועיין מ״ש בריש שופטים.
נשארה בי – ברוב הספרים האל״ף בחטף פתח ובי״ת בי רפויה.
והיך – כמו ואיך באלף וכן היך אביא אלי (דברי הימים א י״ג:י״ב).
עבד אדני זה – על עצמו אמר שהוא עבד לזה האדון והוא המלאך הדובר בו וכאומר איך אוכל לדבר וכחי הלך ממני מאז.
ואני מעתה – ר״ל עם שעתה אני רואה אותך בדמות בן אדם עכ״ז גם מעתה לא יעמוד בי כח מן החרדה אשר מאז ולא נשארה בי נשמה ואמר בדרך גוזמא והפלגה כי הלא מדבר היה.
והיך – בה״א תחת אל״ף; וענין המקרא איך יוכל עבדך לדבר עמך.
מעתה – שנהפכו עלי צירי.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משההכל
 
(יח) וַיֹּ֧⁠סֶף וַיִּגַּ⁠ע⁠־בִּ֛י כְּ⁠מַרְאֵ֥ה אָדָ֖ם וַֽיְחַזְּ⁠קֵֽנִי׃
Then one with the appearance of a man touched me again, and he strengthened me.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת דודמלבי״םעודהכל
פעאוד אלמלך בצורה אנסאן, פמסני ושדדני.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

ויוסף ויגע בי כמראה אדם ויחזקני שרוצה לומר כי הושפעה עלי השפעה נבואיית עבה אשר כחי סבלה ועמדתי חזק עמה.
ויחזקני – החי״ת בפתח והזי״ן דגושה לא היו״ד.
כמראה אדם – ר״ל עודו כדמות מראה אדם כאשר נהפך.
ויחזקני – בדברים האמורים במקרא של אחריו.
ויסף – לכן הוצרך לחזקו שנית, וא״ל חזק בגוף וחזק בכחות השכליים.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת דודמלבי״םהכל
 
(יט) וַיֹּ֜⁠אמֶר אַל⁠־תִּירָ֧א אִישׁ⁠־חֲמֻד֛וֹת שָׁל֥וֹם לָ֖ךְ חֲזַ֣ק וַחֲזָ֑ק וּֽכְדַבְּ⁠ר֤וֹא עִמִּ⁠י֙ הִתְחַזַּ֔⁠קְתִּי וָאֹ֥מְ⁠רָ֛הב יְ⁠דַבֵּ֥⁠ר אֲדֹנִ֖י כִּ֥י חִזַּ⁠קְתָּֽנִי׃
And he said, "O man greatly beloved, do not fear! Peace be to you, be strong, yea, be strong.⁠" And when he had spoken to me, I was strengthened and said, "Let my lord speak; for you have strengthened me.⁠"
א. =ש1,ק-מ,ב1,ב2 ומסורת-ל וטברנית (כתיב כ"ף)
• ל!,ש2=וּֽבְדַבְּר֤וֹ (כתיב בי"ת) וכן בתנ"ך ליסבון
• הערות ברויאר והמקליד
• קורן, סימנים, מכון ממרא
ב. =שיטת-א (מרכא בתיבת תביר)
• הקלדה=וָאֹֽמְרָ֛ה
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת דודהואיל משהעודהכל
וקאל, לא תכ׳אף יא רג׳ל כ׳אץ, אלסלאם לך אשתד ותאיד, פלמא כ׳אטבני בד׳לך, תשדדת וקלת, יתכלם סידי אד׳ קד שדדתני.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

ויאמר אל תירא מן המות איש חמודות כי שלו׳ לך והוא שלום הבריאו׳ משלו׳ ושיווי הד׳ ליחו׳ בגוף האינושי. ואל תירא פן יאבד עמך מהעולם הזה האבד. ופן יאבד מהעולם שכלו ארוך כי בשניה׳ יש להם תקוה מתקומה ולכן חזק וחזק מהב׳ יראות אלה. מה שכדברו עמי כדברים האלה התחזקתי ואומרה ידבר אדוני כי חזקתני.
חזק – בפתח.
וחזק – בקמץ הזי״ן.
שלום לך – ר״ל לא יחלש כוחך בעבור החרדה.
חזק וחזק – חזק את עצמך וכפל המלה לזרזו.
כי חזקתני – בהדברים האלה חזקתני ושבה רוחי והנני מוכן לשמוע.
חזק וחזק – חזק כפלים; השתדל שלבך יאמץ מאד.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת דודהואיל משההכל
 
(כ) וַיֹּ֗⁠אמֶר הֲיָדַ֙עְתָּ֙ לָמָּ⁠ה⁠־בָּ֣⁠אתִי אֵלֶ֔יךָ וְ⁠עַתָּ֣⁠ה אָשׁ֔וּב לְ⁠הִלָּ⁠חֵ֖ם עִם⁠־שַׂ֣ר פָּרָ֑ס וַאֲנִ֣י יוֹצֵ֔א וְ⁠הִנֵּ֥⁠ה שַׂר⁠־יָוָ֖ן בָּֽא׃
Then he said, "Do you know why I come to you? And now I will return to fight with the prince of Persia; and when I go forth, behold, the prince of Greece shall come.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
פקאל, אעלמת לם ג׳ית אליך, פאעלם אני סאעוד אלי אלמחארבה, מע אלמלך אלמוכל באלפרס, ת׳ם אנצרף, ויקבל אלמלך אלמוכל באליונאניה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

ועתה אשוב להלחם עם שר פרס – וידעתי כי אוכל אך בבא עת מלכות יון ידעתי שאצא אני והוא יכנס לאחר שלשים וארבע שנה לבניין הבית שיעמוד אלכסנדרוס מוקדון כי אף על פי שהיו ישראל משועבדים למלכי פרס באותן הימים עבודה נוחה עבדו בהם ולא הכבידו עליהם כי נתנם הקב״ה לרחמים להם אבל מלכי יון הטילו עליהם עול קשה.
And now I shall return to battle with the prince of Persia and I know that I will be victorious, but when the time of the kingdom of the heathens [Greece Malbim ed., Antiochus Vilna ed.] arrives, I know that I will leave, and he will enter after thirty-four years of the existence of the Temple. Alexander of Macedon will rise, for although Israel was subjugated by the kings of Persia in those days, they exacted a light tribute from them, and they did not burden them heavily because the Holy One, blessed be He, caused them to have mercy on them. But the kings of the heathens [Greece, Antiochus] laid a heavy yoke upon them.
ויאמר הידעת כלו׳ כבר ידעת למה באתי אליך כאשר הודעתיך במה שקדם והוא להגיד לך בשם אבל ובאמיתות את הרשום בכת׳ אמת. שר״ל את אשר נגזר באמת על יש׳ מהגליות ואין להשיב ואחרי אשר אודיענו אלך אשוב להלחם עם שר פרס לפני ה׳ לראות אם אוכל להקל עול גלותו מעל עמך יש׳ וכאשר אצא מללחום עמו. הנה שר יון בא ללחום עמי על גלות יש׳ בין יון אשר אראה ג״כ אם אוכל להקל עול גלותו. מה שיהיה קשה מאד להשיג יען כי –
למה-באתי – כ״כ בספרי ספרד.
הידעת – האם ידעת למה באתי אליך וכאומר לו הנה מעתה תוכל לדעת שלא באתי לעשות עמך רעה כ״א לגלות לך מצפוני מסתרים ולא תחרד עוד.
ועתה אשוב – כשאכלה לדבר בך אשוב להלחם עם שר פרס.
ואני יוצא – כאומר הן ידעתי כי אוכל לו ואנצח את שר פרס אבל תדע כי לאח״ז בע״כ אצא ולא אוכל עוד ללמד סניגוריא על ישראל כי ירבו פשעיהם והנה שר יון בא ושואל שימשל יון על ישראל ותנתן לו.
הידעת למה באתי אליך – ר״ל שלא באתי בעבור דבר זה שהתענית בעבורו לבד, כי ע״ז אשוב להלחם עם שר פרס – כמו שפי׳ שעוד יעמדו שלשה מלכים לפרס ואצטרך להלחם עמו להפך לב כל מלך לטובה על ישראל, באשר נותר אצל מלכי פרס להשפיע עליהם כנ״ל, אבל ואני יוצא, אצטרך לצאת מלהיות אצל המלכים ומשפיע עליהם לב טוב על ישראל, כי שר יון בא – ושם לא אוכל להפך לבבם לטוב ולנצח שר יון.
חזקתני – נפחת בי אומץ לבב.
להלחם וגו׳ – הוא מדבר לפני האלהים לטוב אומת פרס, ואני אשתדל להפיל דבריו ארצה בהפכי בזכות בני ישראל.
ואני יוצא – אני המלאך יצאתי ממחיצתי להלחם נגד שר פרס, וראיתי כי גם שר יון בא להלחם על בני ישראל, להזכיר עונותיהם לפני המקום.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(כא) אֲבָל֙ אַגִּ֣⁠יד לְ⁠ךָ֔ אֶת⁠־הָרָשׁ֥וּם בִּכְתָ֖ב אֱמֶ֑ת וְ⁠אֵ֨ין אֶחָ֜ד מִתְחַזֵּ֤⁠ק עִמִּ⁠י֙ עַל⁠־אֵ֔לֶּ⁠ה כִּ֥י אִם⁠־מִיכָאֵ֖ל שַׂרְכֶֽם׃
However I will declare to you that which is inscribed in the writing of truth; and there is none that stands strong with me against these, except Michael your prince.
ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת – (כתוב במשלי בפסוק אם נבלת בהתנשא ברמז תתס״ה).
לכני אכ׳ברך במא קד רסם פי כתאב אלחק, וליס אחדא יעאונני עלי הואלי, אלא מיכאל אלמוכל בכם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

את הרשום בכתב אמת – שטר הגזירה ואמת הוא ואין אחד בכל השרים העליונים מתחזק עמי – לעזרני על כל אלה כי אם וגו׳.
what is inscribed in a true script the document of the decree is true, but not one of the heavenly princes is exerting himself to assist me with all these, except etc.
ואין אחד מתחזק עמי על אלה כי אם מיכאל שרכם – והטעם אם עזרני עתה בהלחמי עם שר פרס גם אני עזרתיו בהלחמו עם שר כשדים אז מלך דריוש המדי כאשר הוא כתוב ודריוש מדאה קבל מלכותא וזהו ואני בשנת אחת לדריוש המדי עמדתי למחזיק ולמעוז למיכאל והעד שהם דברי המלאך כי כתוב אחריו ועתה אמת. ויש לתמוה מהפסוק ואם טען הטוען הראה לי כמהו שהפסיק וחזר במלת לו על הפרשה העליונה הראיתי לו וירא אליו י״י באלוני ממרא ויגש אליו יהודה. וקודם שאדבר על דבר פרס אדבר על דבר המלאכים ואין ביניהם קנאה. וכתוב עושה שלום במרומיו והנה הם סודות עמוקות לא יבינם רק אחד מני אלף ואומר בסוד התולדות ודברי נשמת אדם שאיננה גוף וחכמת הגלגלים ותנועתם עם דברי המשרתים והמזלות ועתה ארמוז לך רמיזות כי כבוד אלהים הסתר דבר ואתה שים לבך לתבונה והשם יתן לך חכמה.
נאם אברהם המחבר הנה נא הואלתי לדבר האחד שהוא טרם החשבון הוא מפאה אחת סבת כל החשבון ומפאה אחרת הוא כל החשבון לא יוסיף ולא יגרע והוא סבת כל תוספת וחסרון והוא לא יקבל כפל ולא חלוק והוא סבת שניהם וזה האחד הוא עולם הראשון כנגד העולמים שהם אחריו וזה העולם אינו גוף והוא הנקרא מראה כבוד השם העליון ולא ישתנה בעצם או במערכת ואין לו זמן ומקום והשם הנכבד בקרבו. והעולם השיני שהוא התיכון שם נשמות צורות אמת בלא גופות גם נשמות בגופות ואין להם מספר אצלינו גם הגופות בגופות וכולם הם נכבדות כי אין להם הפך או תמורה או שנוי בעצמם רק על דרך מקרה במערכת תנועתם וזה העולם יקרא היכל הקודש והם שמי השמים ושם כסא הכבוד ושם מיכאל וגבריאל על כן תירגם יונתן בן עוזיאל קדיש במרומא בית שכינתיה וזהו שהזכיר בתחלה יושב על כסא והוא כסא הכבוד ושוליו. והטעם ושולי הכסא מליאים את ההיכל ואמר קדיש על ארעא עובד גבורתיה והנה השנים הנעלמים והזכיר אחרי כן קדיש בעלמי עלמיא. ודע כי התואר לא ישתנה כנגד המקומות על כן סוד דבריו הוא וקרא והנה גופות העולם התיכון לא תחילנה ולא תכלינה וכתוב על זה העולם הללוהו כל מלאכיו גם צבאיו גם המשרתים גם שני המאורות ואמר על הכל כי הוא צוה ונבראו ויעמידם לעד לעולם חק נתן ולא יעבר ויש הפך בתנועות מי מהם הולכים ממזרח למערב והפך גם צפונים גם דרומים גם בקו השוה גם ישרים במרוצתם גם שבים אחורנית גם עומדים גם מהירים גם מתאחרים גם עולים גם יורדים גם נראים גם נעלמים גם מתחברים המשרתים לבדם מאה ועשרים מחברות והם העליונים אין קץ להם ופעמים לנוכח ופעמים במבט אהבה ושנאה. וכל זה אין ביניהם רק ככה יתחדשו מעשים בעולם השפל בעבור תנועתם והשתנותם פעם לטוב פעם לרע ואלה דברים צריכים פירוש ארוך ולא יכילם ספר אחד לדעת סודם על מה זה. והעולם השלישי הוא מתחת לרקיע וכולו מלא גופות דקות גם עבות וגופות יש בהם נשמות גם רוחות גם נפשות והאדם לבדו הוא סוד זה העולם השפל ובעבורו נברא ונשמתו קשורה בנשמות העליונות ובעבור כי המדבר אדם גם השומע הוא אדם על כן ידמה העליונים על האדם גם השפלים על מתכונת האדם והנה יוריד העליונים וישפילם כי לא יוכל לדבר אם לא יעשה ככה ויגביה השפלים. על כן אמרו חכמים ז״ל דברה תורה כלשון בני אדם. יאמרו: וראש עפרות תבל, וכסה את עין הארץ, והאזיני ארץ הטי אזנך, ועל האבן: כי היא שמעה דבר י״י, ותפתח הארץ את פיה, מירכתי ארץ, בלב ימים, על שפת הנהר, יד הירדן, וכובע ישועה בראשו, עיני י״י, באזני י״י, כי פי י״י דבר, בדבר שפתיך, אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים, ויאמר י״י אל לבו, על כן המו מעי לו, ותחת רגליו. ועל זה הדרך: ויחר אף י״י (שמות ד׳:י״ד), אוהב י״י (תהלים פ״ז:ב׳), וילך י״י (בראשית י״ח:ל״ג), י״י למבול ישב (תהלים כ״ט:י׳), הנה י״י רוכב על עב קל (ישעיהו י״ט:א׳), עורה למה תישן (תהלים מ״ד:כ״ד), ויקץ כישן י״י (תהלים ע״ח:ס״ה), החשיתי מעולם אחריש אתאפק (ישעיהו מ״ב:י״ד). והנה שר פרס הוא הפקיד על המחברת הגדולה או האמצעית והנה דניאל הזכיר הפקיד בשם המלאך ודבר העזר הוא המבט שהוא מאהבה.
וטעם עשרים ואחד יום כנגד הפקיד על דניאל בעצמו כי כאשר יש פקידים על כל גוי כן יש על כל איש והפך זה, וזאת היא המלחמה. והנה זה העולם השפל הוא עולם ההפכה והתמורה בעצם ובמערכה ובתנועה והצורה שהזכיר דניאל היתה נראה לו במראות נבואה. וכבר גליתי לך סוד המלאכים הקדושים בדרך קצרה ברמיזות ויש ראיה על כל זה מדברי הנביאים גם ראיות מחכמות החצונות ודע כי כל גזירות העוברות והעתידות באות מהשמים והם דברי השם וכתוב לעולם י״י דברך נצב בשמים וסוד המערכות מתחילת בריאתם על כל מערכות השמים הם הספרים על כן סוד החלומות ועתה אשוב לפרש דברי המלאך.
אין שום אחד משרי מעלה מתחזק עמי על אלה השרי׳ כי אם מיכאל שריכם וכל צבא השמי׳ והמלאכי׳ שריהם הם כנגדי באומר׳ כי ה׳ נתן משטרם בארץ וככה גזרו מערכו׳ השמי׳ וכסיליהם ואין להשיב. כי הנה ישראל יש להם מזל קשה בשמי׳ אשר גוזר עליה׳ ההשפלה והעוני. וכאשר יראו את ה׳ ישדד המערכו׳ ועל כרחם יגביה קינם על כל הזולת וכאשר ירעו דרכם יניחם למקרי ופגעי הזמני׳ והוא לא ירע עמם כי אין רע יורד מלמעלה רק מזלם גרם.
הרשום – מלשון רושם ור״ל כתיבה.
את הרשום – את הכתוב במרום בכתב אמת אשר יתקיים בבל ישונה והוא האמור למטה מאבדן המלכיות וגאולת ישראל.
ואין אחד – אין מי מן המלאכים מתחזק להיות עמי בעזרתי לשאול ולבקש על אלה הדברים האמורים למטה על אבדן המלכיות ועל גאולת ישראל.
כי אם מיכאל שרכם – רק מיכאל שר וסניגור של ישראל הוא מתחזק עמי לשאול על אלה.
אבל – ובזה לא אוכל רק להגיד לך, את הגזרה שנרשמה מלמעלה בכתב אמת, וכמ״ש חז״ל אמת משנגזרה גזירה, וזאת לא אוכל לבטל, ואין אחד מתחזק עמי על אלה – ר״ל נגד שר יון לא יש מי שיתן לי חוזק נגד השר שלו לנצחו ושאהיה אני המאציל על המלכים האלה, אחר שהגזירה גזורה ויש לו סיוע מלמעלה, כי אם מיכאל שרכם – שהוא בעצמו מצד שהוא שר ישראל יוכל להשגיח שלא יכלו ישראל ולהושיע בדרך נסיי שלא באמצעות המלך ונצחון השר שלו להפך לבבו לטוב, רק על ידי נס ופלא, שבעת שישראל עומדים בצרה גדולה וקרובים אל הכליון יתעורר שר ישראל מצד ההשגחה הנסיית כמ״ש בתחלת (סי׳ י״ב).
הרשום – בספר האל.
בכתב אמת – שלא יגרע מהתאמת.
מתחזק עמי – מסייע אותי ונופח בי אומץ.
שרכם – מלאך מליץ שלכם בני ישראל.
ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144