1. וַיָּקֻמוּ כׇל בָּנָיו וְכׇל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ
וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו.
(בראשית ל״ז:ל״ה / מקראות גדולות) (en)
All his sons and daughters rose up to comfort him, but he refused to be comforted and said, "For I will go to my grave mourning over my son." And his father wept over him.
2. וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר אֶל אֵשֶׁת אֲדֹנָיו הֵן אֲדֹנִי לֹא יָדַע אִתִּי מַה בַּבָּיִת וְכֹל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדִי.
(בראשית ל״ט:ח׳ / מקראות גדולות) (en)
He refused, and he said to his master's wife, "Behold, my master gives no thought to anything in the house, and all that he has, he has given into my hands.
3. וַיְמָאֵן אָבִיו וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי גַּם הוּא יִהְיֶה לְּעָם וְגַם הוּא יִגְדָּל וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם.
(בראשית מ״ח:י״ט / מקראות גדולות) (en)
His father refused, and said, "I know, my son, I know. He also will be a nation and he also will become great, but his younger brother will be greater than he, and his offspring will be many nations.
4. וָאֹמַר אֵלֶיךָ שַׁלַּח אֶת בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי
וַתְּמָאֵן לְשַׁלְּחוֹ הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג אֶת בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ.
(שמות ד׳:כ״ג / מקראות גדולות) (en)
and I have said to you, 'Send out My son that he may worship Me', but you have refused to send him out; behold, I will kill your son, your firstborn.'"
5. וַיֹּאמֶר
יְהֹוָהי״י אֶל מֹשֶׁה כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה
מֵאֵן לְשַׁלַּח הָעָם.
(שמות ז׳:י״ד / מקראות גדולות) (en)
Hashem said to Moshe, "Paroh's heart is heavy; he refuses to send out the nation.
6. וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה אָמַר
יְהֹוָהי״י אֱלֹהֵי הָעִבְרִים עַד מָתַי
מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי.
(שמות י׳:ג׳ / מקראות גדולות) (en)
Moshe and Aharon came to Paroh and said to him, "Thus says Hashem the God of the Hebrews, 'Until when will you refuse to humble yourself before me? Send out My people that they may serve Me.
7. וַיֹּאמֶר
יְהֹוָהי״י אֶל מֹשֶׁה עַד אָנָה
מֵאַנְתֶּם לִשְׁמֹר מִצְוֺתַי וְתוֹרֹתָי.
(שמות ט״ז:כ״ח / מקראות גדולות) (en)
Hashem said to Moshe, "Until when have you refused to keep My commandments and teachings?
8-9. אִם
מָאֵן יְמָאֵן אָבִיהָ לְתִתָּהּ לוֹ כֶּסֶף יִשְׁקֹל כְּמֹהַר הַבְּתוּלֹת.
(שמות כ״ב:ט״ז / מקראות גדולות) (en)
If her father utterly refuses to give her to him, he shall pay out money according to the dowry of virgins.
10. וַיְמָאֵן אֱדוֹם נְתֹן אֶת יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֵּט יִשְׂרָאֵל מֵעָלָיו.
(במדבר כ׳:כ״א / מקראות גדולות) (en)
Thus Edom refused to give Israel passage through his border, so Israel turned away from him.
11. וַיָּקׇם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרֵי בָלָק לְכוּ אֶל אַרְצְכֶם כִּי
מֵאֵן יְהֹוָהי״י לְתִתִּי לַהֲלֹךְ עִמָּכֶם.
(במדבר כ״ב:י״ג / מקראות גדולות) (en)
Balaam rose up in the morning, and said to the princes of Balak, "Go to your land; for Hashem refuses to permit me to go with you."
12. וַיָּקוּמוּ שָׂרֵי מוֹאָב וַיָּבֹאוּ אֶל בָּלָק וַיֹּאמְרוּ
מֵאֵן בִּלְעָם הֲלֹךְ עִמָּנוּ.
(במדבר כ״ב:י״ד / מקראות גדולות) (en)
The princes of Moab rose up, and they went to Balak, and said, "Balaam refuses to come with us."
13. וְאִם לֹא יַחְפֹּץ הָאִישׁ לָקַחַת אֶת יְבִמְתּוֹ וְעָלְתָה יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה אֶל הַזְּקֵנִים וְאָמְרָה
מֵאֵן יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה יַבְּמִי.
(דברים כ״ה:ז׳ / מקראות גדולות) (en)
If the man doesn't want to take his brother's wife, then his brother's wife shall go up to the gate to the elders, and say, "My husband's brother refuses to establish for his brother a name in Israel; he is not willing to perform the duty of a husband's brother to me."
14. וַיְמָאֲנוּ הָעָם לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל שְׁמוּאֵל וַיֹּאמְרוּ לֹּא כִּי אִם מֶלֶךְ יִהְיֶה עָלֵינוּ.
(שמואל א ח׳:י״ט / מקראות גדולות) (en)
But the people refused to heed the voice of Samuel; and they said, "No; but there shall be a king over us,
15. וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר לֹא אֹכַל וַיִּפְרְצוּ בוֹ עֲבָדָיו וְגַם הָאִשָּׁה וַיִּשְׁמַע לְקֹלָם וַיָּקׇם מֵהָאָרֶץ וַיֵּשֶׁב אֶל הַמִּטָּה.
(שמואל א כ״ח:כ״ג / מקראות גדולות) (en)
But he refused, and said, "I will not eat." But his servants, together with the woman, urged him; and he listened to their voice. So he arose from the earth and sat upon the bed.
16. וַיְמָאֵן לָסוּר וַיַּכֵּהוּ אַבְנֵר בְּאַחֲרֵי הַחֲנִית אֶל הַחֹמֶשׁ וַתֵּצֵא הַחֲנִית מֵאַחֲרָיו וַיִּפׇּל שָׁם וַיָּמׇת תַּחְתָּו וַיְהִי כׇּל הַבָּא אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָפַל שָׁם עֲשָׂהאֵל וַיָּמֹת וַיַּעֲמֹדוּ.
(שמואל ב ב׳:כ״ג / מקראות גדולות) (en)
However, he refused to turn aside and Abner smote him in the stomach with the back end of the spear, so that the spear came out behind him; and he fell down there, and died in that place. And it came to pass, that any who came to the place where Asahel fell down and died stood still.
17. וַתִּקַּח אֶת הַמַּשְׂרֵת וַתִּצֹק לְפָנָיו
וַיְמָאֵן לֶאֱכוֹל וַיֹּאמֶר אַמְנוֹן הוֹצִיאוּ כׇל אִישׁ מֵעָלַי וַיֵּצְאוּ כׇל אִישׁ מֵעָלָיו.
(שמואל ב י״ג:ט׳ / מקראות גדולות) (en)
And she took the pan and poured them out before him; but he refused to eat. And Amnon said, "Remove every man from me." And every man went out from him.
18. וְאִישׁ אֶחָד מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים אָמַר אֶל רֵעֵהוּ בִּדְבַר
יְהֹוָהי״י הַכֵּינִי נָא
וַיְמָאֵן הָאִישׁ לְהַכֹּתוֹ.
(מלכים א כ׳:ל״ה / מקראות גדולות) (en)
And a certain man of the sons of the prophets said to his fellow by the word of Hashem, "Smite me, please." And the man refused to smite him.
19. וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אִיזֶבֶל כִּי סֻקַּל נָבוֹת וַיָּמֹת וַתֹּאמֶר אִיזֶבֶל אֶל אַחְאָב קוּם רֵשׁ אֶת כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי אֲשֶׁר
מֵאֵן לָתֶת לְךָ בְכֶסֶף כִּי אֵין נָבוֹת חַי כִּי מֵת.
(מלכים א כ״א:ט״ו / מקראות גדולות) (en)
And it came to pass, when Jezebel heard that Naboth was stoned and was dead, that Jezebel said to Ahab, "Arise, take possession of the vineyard of Naboth the Jezreelite, which he refused to give you for money, for Naboth is not alive, but dead."
20. וַיֹּאמֶר חַי
יְהֹוָהי״י אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם אֶקָּח וַיִּפְצַר בּוֹ לָקַחַת
וַיְמָאֵן.
(מלכים ב ה׳:ט״ז / מקראות גדולות) (en)
But he said, "As Hashem lives, before whom I stand, I will receive none." And he urged him to take it; but he refused.
21. וְאִם
תְּמָאֲנוּ וּמְרִיתֶם חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ כִּי פִּי
יְהֹוָהי״י דִּבֵּר.
(ישעיהו א׳:כ׳ / מקראות גדולות) (en)
But if you refuse and rebel, you shall be devoured with the sword"; for the mouth of Hashem has spoken.
22. וַיִּמָּנְעוּ רְבִבִים וּמַלְקוֹשׁ לוֹא הָיָה וּמֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה הָיָה לָךְ
מֵאַנְתְּ הִכָּלֵם.
(ירמיהו ג׳:ג׳ / מקראות גדולות) (en)
Therefore the showers have been withheld, and there has been no latter rain. Yet you have a prostitute's forehead; you refused to be ashamed.
23-24. יְהֹוָהי״י עֵינֶיךָ הֲלוֹא לֶאֱמוּנָה הִכִּיתָה אֹתָם וְלֹא חָלוּ כִּלִּיתָם
מֵאֲנוּ קַחַת מוּסָר חִזְּקוּ פְנֵיהֶם מִסֶּלַע
מֵאֲנוּ לָשׁוּב.
(ירמיהו ה׳:ג׳ / מקראות גדולות) (en)
"O Hashem, don't your eyes look on truth? You have stricken them, but they were not grieved; You have consumed them, but they have refused to receive correction. They have made their faces harder than a rock; they have refused to return.
25. מַדּוּעַ שׁוֹבְבָה הָעָם הַזֶּה יְרוּשָׁלַ͏ִם מְשֻׁבָה נִצַּחַת הֶחֱזִיקוּ בַּתַּרְמִת
מֵאֲנוּ לָשׁוּב.
(ירמיהו ח׳:ה׳ / מקראות גדולות) (en)
Why then has this people of Jerusalem turned away by a perpetual backsliding? They hold fast to deceit, they refuse to return.
26. שִׁבְתְּךָ בְּתוֹךְ מִרְמָה בְּמִרְמָה
מֵאֲנוּ דַעַת אוֹתִי נְאֻם
יְהֹוָהי״י.
(ירמיהו ט׳:ה׳ / מקראות גדולות) (en)
Your habitation is in the midst of deceit; through deceit they refuse to know me," says Hashem.
27. שָׁבוּ עַל עֲוֺנֹת אֲבוֹתָם הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר
מֵאֲנוּ לִשְׁמוֹעַ אֶת דְּבָרַי וְהֵמָּה הָלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעׇבְדָם הֵפֵרוּ בֵית יִשְׂרָאֵל וּבֵית יְהוּדָה אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת אֲבוֹתָם.
(ירמיהו י״א:י׳ / מקראות גדולות) (en)
They have turned back to the iniquities of their forefathers, who refused to hear My words; and they have gone after other gods to serve them. The house of Israel and the house of Judah have broken My covenant which I made with their fathers."
28. לָמָּה הָיָה כְאֵבִי נֶצַח וּמַכָּתִי אֲנוּשָׁה
מֵאֲנָה הֵרָפֵא הָיוֹ תִהְיֶה לִי כְּמוֹ אַכְזָב מַיִם לֹא נֶאֱמָנוּ.
(ירמיהו ט״ו:י״ח / מקראות גדולות) (en)
Why is my pain perpetual, and my wound incurable, which refuses to be healed? Will You indeed be to me as a deceitful brook, as waters that fail?"
29. וְהָיָה כִּי
יְמָאֲנוּ לָקַחַת הַכּוֹס מִיָּדְךָ לִשְׁתּוֹת וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר
יְהֹוָהי״י צְבָאוֹת שָׁתוֹ תִשְׁתּוּ.
(ירמיהו כ״ה:כ״ח / מקראות גדולות) (en)
It shall be, if they refuse to take the cup at your hand to drink, then shall you tell them, 'Thus says Hashem of Hosts, 'You shall surely drink.
30. כֹּה אָמַר
יְהֹוָהי״י קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ
מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ.
(ירמיהו ל״א:י״ד / מקראות גדולות) (en)
Thus says Hashem, "A voice is heard in Ramah, lamentation, and bitter weeping, Rachel weeping for her children. She refuses to be comforted for her children, because they are no more."
31. כֹּה אָמַר
יְהֹוָהי״י צְבָאוֹת עֲשׁוּקִים בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יְהוּדָה יַחְדָּו וְכׇל שֹׁבֵיהֶם הֶחֱזִיקוּ בָם
מֵאֲנוּ שַׁלְּחָם.
(ירמיהו נ׳:ל״ג / מקראות גדולות) (en)
Thus says Hashem of Hosts, "The children of Israel and the children of Judah are oppressed together; and all who took them captive hold them fast; they refuse to let them go.
32. לֹא יָשׁוּב אֶל אֶרֶץ מִצְרַיִם וְאַשּׁוּר הוּא מַלְכּוֹ כִּי
מֵאֲנוּ לָשׁוּב.
(הושע י״א:ה׳ / מקראות גדולות) (en)
They won't return into the land of Egypt; but the Assyrian will be their king, because they refused to repent.
33. וַיְמָאֲנוּ לְהַקְשִׁיב וַיִּתְּנוּ כָתֵף סֹרָרֶת וְאׇזְנֵיהֶם הִכְבִּידוּ מִשְּׁמוֹעַ.
(זכריה ז׳:י״א / מקראות גדולות) (en)
But they refused to listen, and turned their backs, and stopped their ears, that they might not hear.
34. בְּיוֹם צָרָתִי אֲדֹנָי דָּרָשְׁתִּי יָדִי לַיְלָה נִגְּרָה וְלֹא תָפוּג
מֵאֲנָה הִנָּחֵם נַפְשִׁי.
(תהלים ע״ז:ג׳ / מקראות גדולות) (en)
In the day of my trouble I seek Adonai. With my hand uplifted, my eye streams in the night without ceasing; my soul refuses to be comforted.
35. לֹא שָׁמְרוּ בְּרִית אֱלֹהִים וּבְתוֹרָתוֹ
מֵאֲנוּ לָלֶכֶת.
(תהלים ע״ח:י׳ / מקראות גדולות) (en)
They did not keep the covenant of God, and refused to walk in His law.
36. יַעַן קָרָאתִי
וַתְּמָאֵנוּ נָטִיתִי יָדִי וְאֵין מַקְשִׁיב.
(משלי א׳:כ״ד / מקראות גדולות) (en)
Because I have called, and you have refused, I have stretched out my hand, and no one has paid attention,
37. שֹׁד רְשָׁעִים יְגוֹרֵם כִּי
מֵאֲנוּ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט.
(משלי כ״א:ז׳ / מקראות גדולות) (en)
The violence of the wicked will drive them away, because they refuse to do what is right.
38. תַּאֲוַת עָצֵל תְּמִיתֶנּוּ כִּי
מֵאֲנוּ יָדָיו לַעֲשׂוֹת.
(משלי כ״א:כ״ה / מקראות גדולות) (en)
The desire of the sluggard kills him, for his hands refuse to labor.
39. מֵאֲנָה לִנְגּוֹעַ נַפְשִׁי הֵמָּה כִּדְוֵי לַחְמִי.
(איוב ו׳:ז׳ / מקראות גדולות) (en)
My soul refuses to touch them; they resemble the sickness of my flesh.
40. וַתְּמָאֵן הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי לָבוֹא בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּיַד הַסָּרִיסִים וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ מְאֹד וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ.
(אסתר א׳:י״ב / מקראות גדולות) (en)
But Queen Vashti refused to come at the king's word conveyed by the eunuchs; and the king was very angry, and his wrath burned within him.
41. וַיְמָאֲנוּ לִשְׁמֹעַ וְלֹא זָכְרוּ נִפְלְאֹתֶיךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּהֶם וַיַּקְשׁוּ אֶת עׇרְפָּם וַיִּתְּנוּ רֹאשׁ לָשׁוּב לְעַבְדֻתָם בְּמִרְיָם וְאַתָּה אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב [חֶסֶד] (וחסד) וְלֹא עֲזַבְתָּם.
(נחמיה ט׳:י״ז / מקראות גדולות) (en)
They refused to obey, and were not mindful of Your wonders that You did among them, but hardened their neck, and in their rebellion appointed a captain to return to their bondage. But You are a God ready to pardon, gracious and merciful, slow to anger, and abundant in loving kindness, and didn't forsake them.