1. וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת כִּי אָמְרָה אַל אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד וַתִּשָּׂא אֶת קֹלָהּ
וַתֵּבְךְּ.
(בראשית כ״א:ט״ז / מקראות גדולות) (en)
She went and sat across from him, about a bowshot away, because she said, "Let me not see the death of the child", and she sat across and raised her voice and wept.
2. וַתָּמׇת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה
וְלִבְכֹּתָהּ.
(בראשית כ״ג:ב׳ / מקראות גדולות) (en)
Sarah died in Kiryat Arba, which is Chevron, in the land of Canaan, and Avraham came to lament Sarah and to weep over her.
3. וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל אָבִיו הַבְרָכָה אַחַת הִוא לְךָ אָבִי בָּרְכֵנִי גַם אָנִי אָבִי וַיִּשָּׂא עֵשָׂו קֹלוֹ
וַיֵּבְךְּ.
(בראשית כ״ז:ל״ח / מקראות גדולות) (en)
Esav said to his father, "Have you only one blessing, my father? Bless me, me too, my father!" And Esav raised his voice and wept.
4. וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל וַיִּשָּׂא אֶת קֹלוֹ
וַיֵּבְךְּ.
(בראשית כ״ט:י״א / מקראות גדולות) (en)
Yaakov kissed Rachel and raised his voice and wept.
5. וַיָּרׇץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ
וַיִּבְכּוּ.
(בראשית ל״ג:ד׳ / מקראות גדולות) (en)
Esav ran to meet him and embraced him. He flung himself on his neck, and kissed him, and they wept.
6. וַיָּקֻמוּ כׇל בָּנָיו וְכׇל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה
וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו.
(בראשית ל״ז:ל״ה / מקראות גדולות) (en)
All his sons and daughters rose up to comfort him, but he refused to be comforted and said, "For I will go to my grave mourning over my son." And his father wept over him.
7. וַיִּסֹּב מֵעֲלֵיהֶם
וַיֵּבְךְּ וַיָּשׇׁב אֲלֵהֶם וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם וַיִּקַּח מֵאִתָּם אֶת שִׁמְעוֹן וַיֶּאֱסֹר אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם.
(בראשית מ״ב:כ״ד / מקראות גדולות) (en)
He turned away from them and wept. He returned to them and spoke to them, and he took Shimon from them and imprisoned him before their eyes.
8-9. וַיְמַהֵר יוֹסֵף כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמָיו אֶל אָחִיו וַיְבַקֵּשׁ
לִבְכּוֹת וַיָּבֹא הַחַדְרָה
וַיֵּבְךְּ שָׁמָּה.
(בראשית מ״ג:ל׳ / מקראות גדולות) (en)
Yosef hurried because he was filled with compassion for his brother and he sought to weep; he went into the room and wept there.
10-11. וַיִּפֹּל עַל צַוְּארֵי בִנְיָמִן אָחִיו
וַיֵּבְךְּ וּבִנְיָמִן
בָּכָה עַל צַוָּארָיו.
(בראשית מ״ה:י״ד / מקראות גדולות) (en)
He flung himself on the neck of his brother Binyamin and wept, and Binyamin wept on his neck.
12. וַיְנַשֵּׁק לְכׇל אֶחָיו
וַיֵּבְךְּ עֲלֵהֶם וְאַחֲרֵי כֵן דִּבְּרוּ אֶחָיו אִתּוֹ.
(בראשית מ״ה:ט״ו / מקראות גדולות) (en)
He kissed all his brothers and cried over them, and afterwards his brothers spoke with him.
13. וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו גֹּשְׁנָה וַיֵּרָא אֵלָיו וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָיו
וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו עוֹד.
(בראשית מ״ו:כ״ט / מקראות גדולות) (en)
Yosef harnessed his chariot and went up to Goshen to meet his father Yisrael. He appeared to him, and he flung himself on his neck, and he wept on his neck profusely.
14. וַיִּפֹּל יוֹסֵף עַל פְּנֵי אָבִיו
וַיֵּבְךְּ עָלָיו וַיִּשַּׁק לוֹ.
(בראשית נ׳:א׳ / מקראות גדולות) (en)
Yosef flung himself on his father's face and wept over him and kissed him.
15. וַיִּמְלְאוּ לוֹ אַרְבָּעִים יוֹם כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי הַחֲנֻטִים
וַיִּבְכּוּ אֹתוֹ מִצְרַיִם שִׁבְעִים יוֹם.
(בראשית נ׳:ג׳ / מקראות גדולות) (en)
It was completed in forty days, for such was the full time of embalming; and the Egyptians wept for him for seventy days.
16. כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ וְעַתָּה שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ
וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו.
(בראשית נ׳:י״ז / מקראות גדולות) (en)
'Thus should you say to Yosef: 'I beseech you; please, forgive the crime of your brothers and their sin for they have dealt badly with you.' And now, please, forgive the crime of the servants of your father's God." Yosef wept when they spoke to him.
17. וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר
בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה.
(שמות ב׳:ו׳ / מקראות גדולות) (en)
She opened it and saw him, the child, and behold, it was a boy crying. She felt compassion for him and said, "This is one of the children of the Hebrews."
18. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן וּלְאֶלְעָזָר וּלְאִיתָמָר בָּנָיו רָאשֵׁיכֶם אַל תִּפְרָעוּ וּבִגְדֵיכֶם לֹא תִפְרֹמוּ וְלֹא תָמֻתוּ וְעַל כׇּל הָעֵדָה יִקְצֹף וַאֲחֵיכֶם כׇּל בֵּית יִשְׂרָאֵל
יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף
יְהֹוָהי״י.
(ויקרא י׳:ו׳ / מקראות גדולות) (en)
Moses said to Aaron, and to Eleazar and to Ithamar, his sons, "Don't loosen the hair of your heads and do not tear your clothes, that you don't die, and that he not be angry with all the congregation; but let your brothers, the whole house of Israel, bewail the burning which Hashem has kindled.
19. וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ
וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר.
(במדבר י״א:ד׳ / מקראות גדולות) (en)
The mixed multitude that was among them lusted exceedingly; and the Children of Israel also wept again, and said, "Who will give us flesh to eat?
20. וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה אֶת הָעָם
בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו אִישׁ לְפֶתַח אׇהֳלוֹ וַיִּחַר אַף
יְהֹוָהי״י מְאֹד וּבְעֵינֵי מֹשֶׁה רָע.
(במדבר י״א:י׳ / מקראות גדולות) (en)
Moses heard the people weeping throughout their families, every man at the door of his tent; and the anger of Hashem was kindled greatly; and Moses was displeased.
21. מֵאַיִן לִי בָּשָׂר לָתֵת לְכׇל הָעָם הַזֶּה כִּי
יִבְכּוּ עָלַי לֵאמֹר תְּנָה לָּנוּ בָשָׂר וְנֹאכֵלָה.
(במדבר י״א:י״ג / מקראות גדולות) (en)
Where could I get meat to give to all this people? For they weep to me, saying, 'Give us meat, that we may eat.'
22. וְאֶל הָעָם תֹּאמַר הִתְקַדְּשׁוּ לְמָחָר וַאֲכַלְתֶּם בָּשָׂר כִּי
בְּכִיתֶם בְּאׇזְנֵי
יְהֹוָהי״י לֵאמֹר מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר כִּי טוֹב לָנוּ בְּמִצְרָיִם וְנָתַן
יְהֹוָהי״י לָכֶם בָּשָׂר וַאֲכַלְתֶּם.
(במדבר י״א:י״ח / מקראות גדולות) (en)
"Say to the people, 'Sanctify yourselves against tomorrow, and you will eat flesh; for you have wept in the ears of Hashem, saying, 'Who will give us flesh to eat? For it was well with us in Egypt.' Therefore Hashem will give you flesh, and you will eat.
23. עַד חֹדֶשׁ יָמִים עַד אֲשֶׁר יֵצֵא מֵאַפְּכֶם וְהָיָה לָכֶם לְזָרָא יַעַן כִּי מְאַסְתֶּם אֶת
יְהֹוָהי״י אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם
וַתִּבְכּוּ לְפָנָיו לֵאמֹר לָמָּה זֶּה יָצָאנוּ מִמִּצְרָיִם.
(במדבר י״א:כ׳ / מקראות גדולות) (en)
but a whole month, until it come out at your nostrils, and it is loathsome to you; because you have rejected Hashem who is among you, and have wept before him, saying, 'Why did we come out of Egypt?'"
24. וַתִּשָּׂא כׇּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם
וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא.
(במדבר י״ד:א׳ / מקראות גדולות) (en)
All the congregation lifted up their voice and cried; and the people wept that night.
25. וַיִּרְאוּ כׇּל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן
וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל.
(במדבר כ׳:כ״ט / מקראות גדולות) (en)
When all the congregation saw that Aaron was dead, they wept for Aaron thirty days, even all the house of Israel.
26. וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא וַיַּקְרֵב אֶל אֶחָיו אֶת הַמִּדְיָנִית לְעֵינֵי מֹשֶׁה וּלְעֵינֵי כׇּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהֵמָּה
בֹכִים פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.
(במדבר כ״ה:ו׳ / מקראות גדולות) (en)
Behold, one of the Children of Israel came and brought to his brothers a Midianite woman in the sight of Moses and in the sight of all the congregation of the Children of Israel, while they were weeping at the door of the Tent of Meeting.
27. וַתָּשֻׁבוּ
וַתִּבְכּוּ לִפְנֵי
יְהֹוָהי״י וְלֹא שָׁמַע
יְהֹוָהי״י בְּקֹלְכֶם וְלֹא הֶאֱזִין אֲלֵיכֶם.
(דברים א׳:מ״ה / מקראות גדולות) (en)
You returned and wept before Hashem; but Hashem didn't listen to your voice or give ear to you.
28. וְהֵסִירָה אֶת שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ
וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה.
(דברים כ״א:י״ג / מקראות גדולות) (en)
and she shall take off the clothing of her captivity from upon her, and shall remain in your house, and cry over her father and her mother a full month. After that you shall go in to her, and be her husband, and she shall be your wife.
29. וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב שְׁלֹשִׁים יוֹם וַיִּתְּמוּ יְמֵי בְכִי אֵבֶל מֹשֶׁה.
(דברים ל״ד:ח׳ / מקראות גדולות) (en)
The Children of Israel wept for Moses in the plains of Moab thirty days; then the days of weeping in the mourning for Moses ended.
30. וַיְהִי כְּדַבֵּר מַלְאַךְ
יְהֹוָהי״י אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כׇּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּשְׂאוּ הָעָם אֶת קוֹלָם
וַיִּבְכּוּ.
(שופטים ב׳:ד׳ / מקראות גדולות) (en)
It happened, when the angel of Hashem spoke these words to all the Children of Israel, that the people lifted up their voice and wept.
31. וַתֹּאמֶר אֶל אָבִיהָ יֵעָשֶׂה לִּי הַדָּבָר הַזֶּה הַרְפֵּה מִמֶּנִּי שְׁנַיִם חֳדָשִׁים וְאֵלְכָה וְיָרַדְתִּי עַל הֶהָרִים
וְאֶבְכֶּה עַל בְּתוּלַי אָנֹכִי [וְרֵעוֹתָי] (ורעיתי).
(שופטים י״א:ל״ז / מקראות גדולות) (en)
She said to her father, "Let this thing be done for me. Let me alone two months, that I may depart and go down on the mountains, and bewail my virginity, I and my companions."
32. וַיֹּאמֶר לֵכִי וַיִּשְׁלַח אוֹתָהּ שְׁנֵי חֳדָשִׁים וַתֵּלֶךְ הִיא וְרֵעוֹתֶיהָ
וַתֵּבְךְּ עַל בְּתוּלֶיהָ עַל הֶהָרִים.
(שופטים י״א:ל״ח / מקראות גדולות) (en)
He said, "Go." He sent her away for two months, and she departed, she and her companions, and she mourned her virginity on the mountains.
33. וַתֵּבְךְּ אֵשֶׁת שִׁמְשׁוֹן עָלָיו וַתֹּאמֶר רַק שְׂנֵאתַנִי וְלֹא אֲהַבְתָּנִי הַחִידָה חַדְתָּ לִבְנֵי עַמִּי וְלִי לֹא הִגַּדְתָּה וַיֹּאמֶר לָהּ הִנֵּה לְאָבִי וּלְאִמִּי לֹא הִגַּדְתִּי וְלָךְ אַגִּיד.
(שופטים י״ד:ט״ז / מקראות גדולות) (en)
Samson's wife wept before him, and said, "You do but hate me and don't love me. You have put forth a riddle to the children of my people, and haven't told it me." He said to her, "Behold, I haven't told it my father nor my mother, and shall I tell you?"
34. וַתֵּבְךְּ עָלָיו שִׁבְעַת הַיָּמִים אֲשֶׁר הָיָה לָהֶם הַמִּשְׁתֶּה וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיַּגֶּד לָהּ כִּי הֱצִיקַתְהוּ וַתַּגֵּד הַחִידָה לִבְנֵי עַמָּהּ.
(שופטים י״ד:י״ז / מקראות גדולות) (en)
She wept before him the seven days, while their feast lasted. And it happened on the seventh day, that he told her, because she pressed him much; and she told the riddle to the children of her people.
35. וַיַּעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל
וַיִּבְכּוּ לִפְנֵי
יְהֹוָהי״י עַד הָעֶרֶב וַיִּשְׁאֲלוּ בַ
יהֹוָהי״י לֵאמֹר הַאוֹסִיף לָגֶשֶׁת לַמִּלְחָמָה עִם בְּנֵי בִנְיָמִן אָחִי וַיֹּאמֶר
יְהֹוָהי״י עֲלוּ אֵלָיו.
(שופטים כ׳:כ״ג / מקראות גדולות) (en)
The Children of Israel went up and wept before Hashem until evening, and they asked of Hashem, saying, "Shall I again draw near to battle against the children of Benjamin my brother?" Hashem said, "Go up against him."
36. וַיַּעֲלוּ כׇל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכׇל הָעָם וַיָּבֹאוּ בֵית אֵל
וַיִּבְכּוּ וַיֵּשְׁבוּ שָׁם לִפְנֵי
יְהֹוָהי״י וַיָּצוּמוּ בַיּוֹם הַהוּא עַד הָעָרֶב וַיַּעֲלוּ עֹלוֹת וּשְׁלָמִים לִפְנֵי
יְהֹוָהי״י.
(שופטים כ׳:כ״ו / מקראות גדולות) (en)
Then all the Children of Israel and all the people went up and came to Bethel. They wept and sat there before Hashem, and they fasted that day until evening; and they offered burnt offerings and peace offerings before Hashem.
37. וַיָּבֹא הָעָם בֵּית אֵל וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד הָעֶרֶב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַיִּשְׂאוּ קוֹלָם
וַיִּבְכּוּ בְּכִי גָדוֹל.
(שופטים כ״א:ב׳ / מקראות גדולות) (en)
The people came to Bethel and sat there until evening before God, and lifted up their voices, and wept severely.
38. וְכֵן יַעֲשֶׂה שָׁנָה בְשָׁנָה מִדֵּי עֲלֹתָהּ בְּבֵית
יְהֹוָהי״י כֵּן תַּכְעִסֶנָּה
וַתִּבְכֶּה וְלֹא תֹאכַל.
(שמואל א א׳:ז׳ / מקראות גדולות) (en)
And as he did so year by year when she went up to the house of Hashem, so she provoked her; therefore she wept and would not eat.
39. וַיֹּאמֶר לָהּ אֶלְקָנָה אִישָׁהּ חַנָּה לָמֶה
תִבְכִּי וְלָמֶה לֹא תֹאכְלִי וְלָמֶה יֵרַע לְבָבֵךְ הֲלוֹא אָנֹכִי טוֹב לָךְ מֵעֲשָׂרָה בָּנִים.
(שמואל א א׳:ח׳ / מקראות גדולות) (en)
And Elkanah, her husband, said to her, "Hannah, why do you weep? And why do you not eat? And why is your heart grieved? Am I not better to you than ten sons?"
40-41. וְהִיא מָרַת נָפֶשׁ וַתִּתְפַּלֵּל עַל
יְהֹוָהי״י וּבָכֹה תִבְכֶּה.
(שמואל א א׳:י׳ / מקראות גדולות) (en)
She was in bitterness of soul, and she prayed to Hashem and wept bitterly.
42. וַיָּבֹאוּ הַמַּלְאָכִים גִּבְעַת שָׁאוּל וַיְדַבְּרוּ הַדְּבָרִים בְּאׇזְנֵי הָעָם וַיִּשְׂאוּ כׇל הָעָם אֶת קוֹלָם
וַיִּבְכּוּ.
(שמואל א י״א:ד׳ / מקראות גדולות) (en)
Then the messengers came to Gibeath-shaul and spoke these words in the ears of the people; and all the people lifted up their voice and wept.
43. וְהִנֵּה שָׁאוּל בָּא אַחֲרֵי הַבָּקָר מִן הַשָּׂדֶה וַיֹּאמֶר שָׁאוּל מַה לָּעָם כִּי
יִבְכּוּ וַיְסַפְּרוּ לוֹ אֶת דִּבְרֵי אַנְשֵׁי יָבֵישׁ.
(שמואל א י״א:ה׳ / מקראות גדולות) (en)
And, behold, Saul came following the oxen out of the field; and Saul said, "What troubles the people that they weep?" And they told him the words of the men of Jabesh.
44. הַנַּעַר בָּא וְדָוִד קָם מֵאֵצֶל הַנֶּגֶב וַיִּפֹּל לְאַפָּיו אַרְצָה וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וַיִּשְּׁקוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ
וַיִּבְכּוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ עַד דָּוִד הִגְדִּיל.
(שמואל א כ׳:מ״א / מקראות גדולות) (en)
And as soon as the lad was gone, David arose out of a place toward the South, and fell on his face to the ground and bowed down three times. They kissed one another and wept one with another, until David exceeded.
45. וַיְהִי כְּכַלּוֹת דָּוִד לְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל שָׁאוּל וַיֹּאמֶר שָׁאוּל הֲקֹלְךָ זֶה בְּנִי דָוִד וַיִּשָּׂא שָׁאוּל קֹלוֹ
וַיֵּבְךְּ.
(שמואל א כ״ד:ט״ז / מקראות גדולות) (en)
And it came to pass, when David had finished speaking these words to Saul, that Saul said, "Is this your voice, my son David?" And Saul lifted up his voice and wept.
46-47. וַיִּשָּׂא דָוִד וְהָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ אֶת קוֹלָם
וַיִּבְכּוּ עַד אֲשֶׁר אֵין בָּהֶם כֹּחַ
לִבְכּוֹת.
(שמואל א ל׳:ד׳ / מקראות גדולות) (en)
Then David and the people that were with him lifted up their voice and wept until they had no more power to weep.
48. וַיִּסְפְּדוּ
וַיִּבְכּוּ וַיָּצֻמוּ עַד הָעָרֶב עַל שָׁאוּל וְעַל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ וְעַל עַם
יְהֹוָהי״י וְעַל בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי נָפְלוּ בֶּחָרֶב.
(שמואל ב א׳:י״ב / מקראות גדולות) (en)
And they wailed and wept, and fasted until evening for Saul and for Jonathan his son, and for the people of Hashem, and for the house of Israel; because they had fallen by the sword.
49. בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל שָׁאוּל
בְּכֶינָה הַמַּלְבִּשְׁכֶם שָׁנִי עִם עֲדָנִים הַמַּעֲלֶה עֲדִי זָהָב עַל לְבוּשְׁכֶן.
(שמואל ב א׳:כ״ד / מקראות גדולות) (en)
You daughters of Israel, weep over Saul, who clothed you in scarlet with other delights, who put ornaments of gold upon your apparel.
50. וַיֵּלֶךְ אִתָּהּ אִישָׁהּ הָלוֹךְ
וּבָכֹה אַחֲרֶיהָ עַד בַּחֻרִים וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְנֵר לֵךְ שׁוּב וַיָּשֹׁב.
(שמואל ב ג׳:ט״ז / מקראות גדולות) (en)
And her husband went with her, weeping as he went, and followed her to Bahurim. Then Abner said to him, "Go, return"; and he returned.
51-52. וַיִּקְבְּרוּ אֶת אַבְנֵר בְּחֶבְרוֹן וַיִּשָּׂא הַמֶּלֶךְ אֶת קוֹלוֹ
וַיֵּבְךְּ אֶל קֶבֶר אַבְנֵר
וַיִּבְכּוּ כׇּל הָעָם.
(שמואל ב ג׳:ל״ב / מקראות גדולות) (en)
And they buried Abner in Hebron. And the king lifted up his voice and wept at the grave of Abner; and all the people wept.
53. יָדֶךָ לֹא אֲסֻרוֹת וְרַגְלֶיךָ לֹא לִנְחֻשְׁתַּיִם הֻגָּשׁוּ כִּנְפוֹל לִפְנֵי בְנֵי עַוְלָה נָפָלְתָּ וַיֹּסִפוּ כׇל הָעָם
לִבְכּוֹת עָלָיו.
(שמואל ב ג׳:ל״ד / מקראות גדולות) (en)
Your hands were not bound, and your feet were not put into fetters. As a man falls before the children of iniquity, so did you fall." And all the people wept again over him.
54. וַיֹּאמְרוּ עֲבָדָיו אֵלָיו מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָה בַּעֲבוּר הַיֶּלֶד חַי צַמְתָּ
וַתֵּבְךְּ וְכַאֲשֶׁר מֵת הַיֶּלֶד קַמְתָּ וַתֹּאכַל לָחֶם.
(שמואל ב י״ב:כ״א / מקראות גדולות) (en)
Then his servants said to him, "What is this thing that you have done? You fasted and wept for the child while it was alive; but when the child was dead, you rose and ate bread."
55. וַיֹּאמֶר בְּעוֹד הַיֶּלֶד חַי צַמְתִּי
וָאֶבְכֶּה כִּי אָמַרְתִּי מִי יוֹדֵעַ [וְחַנַּנִי] (יחנני)
יְהֹוָהי״י וְחַי הַיָּלֶד.
(שמואל ב י״ב:כ״ב / מקראות גדולות) (en)
And he said, "While the child was yet alive, I fasted and wept, for I said, 'Who knows whether Hashem will not be gracious to me, that the child may live?'
56-57. וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר וְהִנֵּה בְנֵי הַמֶּלֶךְ בָּאוּ וַיִּשְׂאוּ קוֹלָם
וַיִּבְכּוּ וְגַם הַמֶּלֶךְ וְכׇל עֲבָדָיו
בָּכוּ בְּכִי גָּדוֹל מְאֹד.
(שמואל ב י״ג:ל״ו / מקראות גדולות) (en)
And it came to pass, as soon as he had finished speaking, that, behold, the king's sons came, and they lifted up their voice and wept; and the king also and all his servants wept very bitterly.
58. וְכׇל הָאָרֶץ
בּוֹכִים קוֹל גָּדוֹל וְכׇל הָעָם עֹבְרִים וְהַמֶּלֶךְ עֹבֵר בְּנַחַל קִדְרוֹן וְכׇל הָעָם עֹבְרִים עַל פְּנֵי דֶרֶךְ אֶת הַמִּדְבָּר.
(שמואל ב ט״ו:כ״ג / מקראות גדולות) (en)
And all the country wept with a loud voice as all the people passed over. And the king passed over the brook Kidron; and all the people passed over, toward the way of the wilderness.
59-60. וְדָוִד עֹלֶה בְמַעֲלֵה הַזֵּיתִים עֹלֶה
וּבוֹכֶה וְרֹאשׁ לוֹ חָפוּי וְהוּא הֹלֵךְ יָחֵף וְכׇל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ חָפוּ אִישׁ רֹאשׁוֹ וְעָלוּ עָלֹה
וּבָכֹה.
(שמואל ב ט״ו:ל׳ / מקראות גדולות) (en)
And David went up by the ascent of the Mount of Olives, and wept as he went up; and he had his head covered, and went barefoot. And all the people that were with him, each covered his head, and they went up, weeping as they went up.
61. וַיִּרְגַּז הַמֶּלֶךְ וַיַּעַל עַל עֲלִיַּת הַשַּׁעַר
וַיֵּבְךְּ וְכֹה אָמַר בְּלֶכְתּוֹ בְּנִי אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי אַבְשָׁלוֹם מִי יִתֵּן מוּתִי אֲנִי תַחְתֶּיךָ אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי.
(שמואל ב י״ט:א׳ / מקראות גדולות) (en)
And the king was very moved, and he went up to the room over the gate and wept; and as he went, thus he said, "O my son Absalom, my son, my son Absalom! Would that I had died instead of you! O Absalom, my son, my son!"
62. וַיֻּגַּד לְיוֹאָב הִנֵּה הַמֶּלֶךְ
בֹּכֶה וַיִּתְאַבֵּל עַל אַבְשָׁלוֹם.
(שמואל ב י״ט:ב׳ / מקראות גדולות) (en)
And it was told to Joab, "Behold, the king weeps and mourns for Absalom."
63. וַיַּעֲמֵד אֶת פָּנָיו וַיָּשֶׂם עַד בֹּשׁ
וַיֵּבְךְּ אִישׁ הָאֱלֹהִים.
(מלכים ב ח׳:י״א / מקראות גדולות) (en)
And he settled his countenance steadfastly upon him, until he was ashamed; and the man of God wept.
64. וַיֹּאמֶר חֲזָאֵל מַדּוּעַ אֲדֹנִי
בֹכֶה וַיֹּאמֶר כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל רָעָה מִבְצְרֵיהֶם תְּשַׁלַּח בָּאֵשׁ וּבַחֻרֵיהֶם בַּחֶרֶב תַּהֲרֹג וְעֹלְלֵיהֶם תְּרַטֵּשׁ וְהָרֹתֵיהֶם תְּבַקֵּעַ.
(מלכים ב ח׳:י״ב / מקראות גדולות) (en)
And Hazael said, "Why does my lord weep?" And he answered, "Because I know the evil that you will do to the Children of Israel: their strongholds you will set on fire, and their young men you will slay with the sword, and you will dash their little ones in pieces and rip up their women with child."
65. וֶאֱלִישָׁע חָלָה אֶת חׇלְיוֹ אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ וַיֵּרֶד אֵלָיו יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל
וַיֵּבְךְּ עַל פָּנָיו וַיֹּאמַר אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו.
(מלכים ב י״ג:י״ד / מקראות גדולות) (en)
Now Elisha had fallen sick with the sickness of which he was to die. And Joash the king of Israel came down to him, and wept over him, and said, "My father, my father, the chariots of Israel and its horsemen!"
66. אָנָּה
יְהֹוָהי״י זְכׇר נָא אֵת אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְלֵבָב שָׁלֵם וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי
וַיֵּבְךְּ חִזְקִיָּהוּ בְּכִי גָדוֹל.
(מלכים ב כ׳:ג׳ / מקראות גדולות) (en)
"Remember now, Hashem, I beseech You, how I have walked before You in truth and with a whole heart, and have done that which is good in Your sight." And Hezekiah wept severely.
67. יַעַן רַךְ לְבָבְךָ וַתִּכָּנַע מִפְּנֵי
יְהֹוָהי״י בְּשׇׁמְעֲךָ אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל יֹשְׁבָיו לִהְיוֹת לְשַׁמָּה וְלִקְלָלָה וַתִּקְרַע אֶת בְּגָדֶיךָ
וַתִּבְכֶּה לְפָנָי וְגַם אָנֹכִי שָׁמַעְתִּי נְאֻם
יְהֹוָהי״י.
(מלכים ב כ״ב:י״ט / מקראות גדולות) (en)
because your heart was tender, and you humbled yourself before Hashem when you heard what I spoke against this place and against its inhabitants, that they should become a desolation and a curse, and you have torn your clothes and wept before Me, I also have heard you, says Hashem.
68. עַל כֵּן
אֶבְכֶּה בִּבְכִי יַעְזֵר גֶּפֶן שִׂבְמָה אֲרַיָּוֶךְ דִּמְעָתִי חֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה כִּי עַל קֵיצֵךְ וְעַל קְצִירֵךְ הֵידָד נָפָל.
(ישעיהו ט״ז:ט׳ / מקראות גדולות) (en)
Therefore I will weep with the weeping of Jazer, for the vine of Sibmah. I will water you with my tears, O Heshbon, and Elealeh. For upon your summer fruits and upon your harvest, the battle shout has fallen.
69-70. כִּי עַם בְּצִיּוֹן יֵשֵׁב בִּירוּשָׁלָ͏ִם
בָּכוֹ לֹא
תִבְכֶּה חָנוֹן יׇחְנְךָ לְקוֹל זַעֲקֶךָ כְּשׇׁמְעָתוֹ עָנָךְ.
(ישעיהו ל׳:י״ט / מקראות גדולות) (en)
For, O people that dwell in Zion at Jerusalem, you shall weep no more. He will surely be gracious to you at the voice of your cry. When He shall hear, He will answer you.
71. הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם מַר
יִבְכָּיוּן.
(ישעיהו ל״ג:ז׳ / מקראות גדולות) (en)
Behold, their valiant ones cry without; the ambassadors of peace weep bitterly.
72. וַיֹּאמַר אָנָּה
יְהֹוָהי״י זְכׇר נָא אֵת אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְלֵב שָׁלֵם וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי
וַיֵּבְךְּ חִזְקִיָּהוּ בְּכִי גָדוֹל.
(ישעיהו ל״ח:ג׳ / מקראות גדולות) (en)
He said, "Remember now, Hashem, I beseech you, how I have walked before you in truth and with a whole heart, and have done that which is good in your sight." And Hezekiah wept severely.
73. מִי יִתֵּן רֹאשִׁי מַיִם וְעֵינִי מְקוֹר דִּמְעָה
וְאֶבְכֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה אֵת חַלְלֵי בַת עַמִּי.
(ירמיהו ח׳:כ״ג / מקראות גדולות) (en)
Oh that my head were waters, and my eyes a spring of tears, that I might weep day and night for the slain of the daughter of my people!"
74. וְאִם לֹא תִשְׁמָעוּהָ בְּמִסְתָּרִים
תִּבְכֶּה נַפְשִׁי מִפְּנֵי גֵוָה וְדָמֹעַ תִּדְמַע וְתֵרַד עֵינִי דִּמְעָה כִּי נִשְׁבָּה עֵדֶר
יְהֹוָהי״י.
(ירמיהו י״ג:י״ז / מקראות גדולות) (en)
But if you will not hear it, my soul shall weep in secret for your pride; and my eye shall weep severely, and run down with tears, because Hashem's flock is taken captive."
75-77. אַל
תִּבְכּוּ לְמֵת וְאַל תָּנֻדוּ לוֹ
בְּכוּ בָכוֹ לַהֹלֵךְ כִּי לֹא יָשׁוּב עוֹד וְרָאָה אֶת אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ.
(ירמיהו כ״ב:י׳ / מקראות גדולות) (en)
"Don't you weep for the dead, neither bemoan him; but weep severely for him who goes away; for he shall not return again or see his native country.
78. כֹּה אָמַר
יְהֹוָהי״י קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל
מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ.
(ירמיהו ל״א:י״ד / מקראות גדולות) (en)
Thus says Hashem, "A voice is heard in Ramah, lamentation, and bitter weeping, Rachel weeping for her children. She refuses to be comforted for her children, because they are no more."
79. וַיֵּצֵא יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה לִקְרָאתָם מִן הַמִּצְפָּה הֹלֵךְ הָלֹךְ
וּבֹכֶה וַיְהִי כִּפְגֹשׁ אֹתָם וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם בֹּאוּ אֶל גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם.
(ירמיהו מ״א:ו׳ / מקראות גדולות) (en)
Ishmael the son of Nethaniah went forth from Mizpah to meet them, weeping all along as he went, and it happened, as he met them, he said to them, "Come to Gedaliah the son of Ahikam."
80. מִבְּכִי יַעְזֵר
אֶבְכֶּה לָּךְ הַגֶּפֶן שִׂבְמָה נְטִישֹׁתַיִךְ עָבְרוּ יָם עַד יָם יַעְזֵר נָגָעוּ עַל קֵיצֵךְ וְעַל בְּצִירֵךְ שֹׁדֵד נָפָל.
(ירמיהו מ״ח:ל״ב / מקראות גדולות) (en)
With more than the weeping of Jazer I will weep for you, vine of Sibmah. Your branches passed over the sea, they reached even to the sea of Jazer. On your summer fruits and on your vintage the destroyer has fallen.
81. בַּיָּמִים הָהֵמָּה וּבָעֵת הַהִיא נְאֻם
יְהֹוָהי״י יָבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה וּבְנֵי יְהוּדָה יַחְדָּו הָלוֹךְ
וּבָכוֹ יֵלֵכוּ וְאֶת
יְהֹוָהי״י אֱלֹהֵיהֶם יְבַקֵּשׁוּ.
(ירמיהו נ׳:ד׳ / מקראות גדולות) (en)
"In those days, and in that time," says Hashem, "the children of Israel shall come, they and the children of Judah together; they shall go on their way weeping, and shall seek Hashem their God.
82. וַיָּבֵא אֹתִי אֶל פֶּתַח שַׁעַר בֵּית
יְהֹוָהי״י אֲשֶׁר אֶל הַצָּפוֹנָה וְהִנֵּה שָׁם הַנָּשִׁים יֹשְׁבוֹת
מְבַכּוֹת אֶת הַתַּמּוּז.
(יחזקאל ח׳:י״ד / מקראות גדולות) (en)
Then he brought me to the door of the gate of Hashem's house which was toward the north; and see, there sat the women weeping for Tammuz.
83. בֶּן אָדָם הִנְנִי לֹקֵחַ מִמְּךָ אֶת מַחְמַד עֵינֶיךָ בְּמַגֵּפָה וְלֹא תִסְפֹּד וְלֹא
תִבְכֶּה וְלוֹא תָבוֹא דִּמְעָתֶךָ.
(יחזקאל כ״ד:ט״ז / מקראות גדולות) (en)
"Son of man, behold, I take away from you the desire of your eyes with a stroke; yet you shall neither mourn nor weep, neither shall your tears run down.
84. וּפְאֵרֵכֶם עַל רָאשֵׁיכֶם וְנַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם לֹא תִסְפְּדוּ וְלֹא
תִבְכּוּ וּנְמַקֹּתֶם בַּעֲוֺנֹתֵיכֶם וּנְהַמְתֶּם אִישׁ אֶל אָחִיו.
(יחזקאל כ״ד:כ״ג / מקראות גדולות) (en)
Your tires shall be on your heads, and your shoes on your feet. You shall not mourn nor weep; but you shall pine away in your iniquities, and moan one toward another.
85. וְהִקְרִיחוּ אֵלַיִךְ קׇרְחָה וְחָגְרוּ שַׂקִּים
וּבָכוּ אֵלַיִךְ בְּמַר נֶפֶשׁ מִסְפֵּד מָר.
(יחזקאל כ״ז:ל״א / מקראות גדולות) (en)
They shall make themselves bald for you, and gird themselves with sackcloth, and they shall weep for you in bitterness of soul with bitter mourning.
86. וַיָּשַׂר אֶל מַלְאָךְ וַיֻּכָל
בָּכָה וַיִּתְחַנֶּן לוֹ בֵּית אֵל יִמְצָאֶנּוּ וְשָׁם יְדַבֵּר עִמָּנוּ.
(הושע י״ב:ה׳ / מקראות גדולות) (en)
Indeed, he struggled with the angel, and prevailed; he wept, and made supplication to him. He found him at Bethel, and there he spoke with us,
87. הָקִיצוּ שִׁכּוֹרִים
וּבְכוּ וְהֵילִלוּ כׇּל שֹׁתֵי יָיִן עַל עָסִיס כִּי נִכְרַת מִפִּיכֶם.
(יואל א׳:ה׳ / מקראות גדולות) (en)
Wake up, you drunkards, and weep! Wail, all you drinkers of wine, because of the sweet wine; for it is cut off from your mouth.
88. בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ
יִבְכּוּ הַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתֵי
יְהֹוָהי״י וְיֹאמְרוּ חוּסָה
יְהֹוָהי״י עַל עַמֶּךָ וְאַל תִּתֵּן נַחֲלָתְךָ לְחֶרְפָּה לִמְשׇׁל בָּם גּוֹיִם לָמָּה יֹאמְרוּ בָעַמִּים אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם.
(יואל ב׳:י״ז / מקראות גדולות) (en)
Let the priests, the ministers of Hashem, weep between the porch and the altar, and let them say, "Have pity on Your people, Hashem, and do not let Your inheritance be a disgrace, that nations rule over them. Why should they say among the peoples, 'Where is their God?'"
89-90. בְּגַת אַל תַּגִּידוּ
בָּכוֹ אַל
תִּבְכּוּ בְּבֵית לְעַפְרָה עָפָר [הִתְפַּלָּשִׁי] (התפלשתי).
(מיכה א׳:י׳ / מקראות גדולות) (en)
Don't tell it in Gath. Don't weep at all. At Beth Ophrah, I have rolled myself in the dust.
91. לֵאמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר לְבֵית
יְהֹוָהי״י צְבָאוֹת וְאֶל הַנְּבִיאִים לֵאמֹר
הַאֶבְכֶּה בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִשִׁי הִנָּזֵר כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי זֶה כַּמֶּה שָׁנִים.
(זכריה ז׳:ג׳ / מקראות גדולות) (en)
and to speak to the priests of the house of Hashem of Hosts, and to the prophets, saying, "Should I weep in the fifth month, separating myself, as I have done these so many years?"
92. וָאֶבְכֶּה בַצּוֹם נַפְשִׁי וַתְּהִי לַחֲרָפוֹת לִי.
(תהלים ס״ט:י״א / מקראות גדולות) (en)
And I wept with my soul with fasting, and that became to me a reproach.
93. כֹּהֲנָיו בַּחֶרֶב נָפָלוּ וְאַלְמְנֹתָיו לֹא
תִבְכֶּינָה.
(תהלים ע״ח:ס״ד / מקראות גדולות) (en)
Their priests fell by the sword and their widows made no lamentation.
94. הָלוֹךְ יֵלֵךְ
וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו.
(תהלים קכ״ו:ו׳ / מקראות גדולות) (en)
He goes weeping along his way, the one who bears the bag of seed. He will surely come in song, bearing his sheaves.
95. עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם
בָּכִינוּ בְּזׇכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן.
(תהלים קל״ז:א׳ / מקראות גדולות) (en)
By the rivers of Babylon, there we sat, also wept, as we remembered Zion.
96. וַיִּשְׂאוּ אֶת עֵינֵיהֶם מֵרָחוֹק וְלֹא הִכִּירֻהוּ וַיִּשְׂאוּ קוֹלָם
וַיִּבְכּוּ וַיִּקְרְעוּ אִישׁ מְעִלוֹ וַיִּזְרְקוּ עָפָר עַל רָאשֵׁיהֶם הַשָּׁמָיְמָה.
(איוב ב׳:י״ב / מקראות גדולות) (en)
And when they lifted up their eyes afar off, and did not recognize him, they lifted up their voice, and wept; and each one tore his mantle and threw dust upon their heads toward heaven.
97. שְׂרִידָו בַּמָּוֶת יִקָּבֵרוּ וְאַלְמְנֹתָיו לֹא
תִבְכֶּינָה.
(איוב כ״ז:ט״ו / מקראות גדולות) (en)
Those that survive him shall be buried by pestilence, and his widows shall make no lamentation.
98. אִם לֹא
בָכִיתִי לִקְשֵׁה יוֹם עָגְמָה נַפְשִׁי לָאֶבְיוֹן.
(איוב ל׳:כ״ה / מקראות גדולות) (en)
Have I not wept for him that was in trouble; has my soul not grieved for the needy?
99. וַיְהִי לְאֵבֶל כִּנֹּרִי וְעֻגָבִי לְקוֹל
בֹּכִים.
(איוב ל׳:ל״א / מקראות גדולות) (en)
Therefore my harp has turned to mourning, and my pipe into the voice of those that weep.
100. אִם עָלַי אַדְמָתִי תִזְעָק וְיַחַד תְּלָמֶיהָ
יִבְכָּיוּן.
(איוב ל״א:ל״ח / מקראות גדולות) (en)
If my land cries out against me, and its furrows weep together;
101. יִתֵּן
יְהֹוָהי״י לָכֶם וּמְצֶאןָ מְנוּחָה אִשָּׁה בֵּית אִישָׁהּ וַתִּשַּׁק לָהֶן וַתִּשֶּׂאנָה קוֹלָן
וַתִּבְכֶּינָה.
(רות א׳:ט׳ / מקראות גדולות) (en)
May Hashem grant you, that you find rest, each in her husband's house." She kissed them and they raised their voices and wept.
102. וַתִּשֶּׂנָה קוֹלָן
וַתִּבְכֶּינָה עוֹד וַתִּשַּׁק עׇרְפָּה לַחֲמוֹתָהּ וְרוּת דָּבְקָה בָּהּ.
(רות א׳:י״ד / מקראות גדולות) (en)
They raised their voices and wept again. Orpah kissed her mother-in-law, but Rut clung to her.
103-104. בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ אֵין לָהּ מְנַחֵם מִכׇּל אֹהֲבֶיהָ כׇּל רֵעֶיהָ בָּגְדוּ בָהּ הָיוּ לָהּ לְאֹיְבִים.
(איכה א׳:ב׳ / מקראות גדולות) (en)
She weeps profusely at night, her tears on her cheek. She has none to comfort her among all her lovers. All her friends have betrayed her, have become her enemies.
105. עַל אֵלֶּה אֲנִי
בוֹכִיָּה עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם כִּי רָחַק מִמֶּנִּי מְנַחֵם מֵשִׁיב נַפְשִׁי הָיוּ בָנַי שׁוֹמֵמִים כִּי גָבַר אוֹיֵב.
(איכה א׳:ט״ז / מקראות גדולות) (en)
For these I weep. My eye, my eye runs down with water; for a comforter is far from me, one to revive my soul. My children are desolate, for the enemy has prevailed.
106. עֵת
לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד.
(קהלת ג׳:ד׳ / מקראות גדולות) (en)
a time to weep, and a time to laugh; a time to mourn, and a time to dance;
107. וַתּוֹסֶף אֶסְתֵּר וַתְּדַבֵּר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וַתִּפֹּל לִפְנֵי רַגְלָיו
וַתֵּבְךְּ וַתִּתְחַנֶּן לוֹ לְהַעֲבִיר אֶת רָעַת הָמָן הָאֲגָגִי וְאֵת מַחֲשַׁבְתּוֹ אֲשֶׁר חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים.
(אסתר ח׳:ג׳ / מקראות גדולות) (en)
Esther spoke again before the king; she fell at his feet and cried, imploring him to remove the evil of Haman, the Agagite, and the plot which he had devised against the Judeans.
108. וְרַבִּים מֵהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר רָאוּ אֶת הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן בְּיׇסְדוֹ זֶה הַבַּיִת בְּעֵינֵיהֶם
בֹּכִים בְּקוֹל גָּדוֹל וְרַבִּים בִּתְרוּעָה בְשִׂמְחָה לְהָרִים קוֹל.
(עזרא ג׳:י״ב / מקראות גדולות) (en)
But many of the priests and Levites and heads of fathers' houses, the old men who had seen the first house, when the foundation of this house was laid before their eyes, wept with a loud voice; and many shouted aloud for joy.
109-110. וּכְהִתְפַּלֵּל עֶזְרָא וּכְהִתְוַדֹּתוֹ
בֹּכֶה וּמִתְנַפֵּל לִפְנֵי בֵּית הָאֱלֹהִים נִקְבְּצוּ אֵלָיו מִיִּשְׂרָאֵל קָהָל רַב מְאֹד אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וִילָדִים כִּי
בָכוּ הָעָם הַרְבֵּה בֶכֶה.
(עזרא י׳:א׳ / מקראות גדולות) (en)
Now while Ezra prayed and made confession, weeping and casting himself down before the house of God, there was gathered together to him out of Israel a very great assembly of men and women and children; for the people wept very bitterly.
111. וַיְהִי כְּשׇׁמְעִי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה יָשַׁבְתִּי
וָאֶבְכֶּה וָאֶתְאַבְּלָה יָמִים וָאֱהִי צָם וּמִתְפַּלֵּל לִפְנֵי אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם.
(נחמיה א׳:ד׳ / מקראות גדולות) (en)
It happened, when I heard these words, that I sat down and wept, and mourned several days; and I fasted and prayed before the God of heaven,
112-113. וַיֹּאמֶר נְחֶמְיָה הוּא הַתִּרְשָׁתָא וְעֶזְרָא הַכֹּהֵן הַסֹּפֵר וְהַלְוִיִּם הַמְּבִינִים אֶת הָעָם לְכׇל הָעָם הַיּוֹם קָדֹשׁ הוּא לַ
יהֹוָהי״י אֱלֹהֵיכֶם אַל תִּתְאַבְּלוּ וְאַל
תִּבְכּוּ כִּי
בוֹכִים כׇּל הָעָם כְּשׇׁמְעָם אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה.
(נחמיה ח׳:ט׳ / מקראות גדולות) (en)
Nechemyah, who was the governor, and Ezra the priest, the scribe, and the Levites who taught the people, said to all the people, "This day is holy to Hashem your God; don't mourn, nor weep." For all the people wept, when they heard the words of the law.
114. יַעַן רַךְ לְבָבְךָ וַתִּכָּנַע מִלִּפְנֵי אֱלֹהִים בְּשׇׁמְעֲךָ אֶת דְּבָרָיו עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל יֹשְׁבָיו וַתִּכָּנַע לְפָנַי וַתִּקְרַע אֶת בְּגָדֶיךָ
וַתֵּבְךְּ לְפָנָי וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי נְאֻם
יְהֹוָהי״י.
(דברי הימים ב ל״ד:כ״ז / מקראות גדולות) (en)
because your heart was tender, and you humbled yourself before God, when you heard His words against this place, and against its inhabitants, and have humbled yourself before Me, and have rent your clothes, and wept before Me; I also have heard you,' says Hashem.