×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
במדבר י׳תנ״ך
א֣
אָ
(א)  וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה אֶל⁠־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ (ב) עֲשֵׂ֣ה לְךָ֗ שְׁתֵּי֙ חֲצֽוֹצְרֹ֣ת כֶּ֔סֶף מִקְשָׁ֖ה תַּעֲשֶׂ֣ה אֹתָ֑ם וְהָי֤וּ לְךָ֙ לְמִקְרָ֣א הָֽעֵדָ֔ה וּלְמַסַּ֖ע אֶת⁠־הַֽמַּחֲנֽוֹת׃ (ג) וְתָקְע֖וּ בָּהֵ֑ן וְנֽוֹעֲד֤וּ אֵלֶ֙יךָ֙ כׇּל⁠־הָ֣עֵדָ֔ה אֶל⁠־פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃ (ד) וְאִם⁠־בְּאַחַ֖ת יִתְקָ֑עוּ וְנוֹעֲד֤וּ אֵלֶ֙יךָ֙ הַנְּשִׂיאִ֔ים רָאשֵׁ֖י אַלְפֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (ה) וּתְקַעְתֶּ֖ם תְּרוּעָ֑ה וְנָֽסְעוּ֙ הַֽמַּחֲנ֔וֹת הַחֹנִ֖ים קֵֽדְמָה׃ (ו) וּתְקַעְתֶּ֤ם תְּרוּעָה֙ שֵׁנִ֔ית וְנָֽסְעוּ֙ הַֽמַּחֲנ֔וֹת הַחֹנִ֖ים תֵּימָ֑נָה תְּרוּעָ֥ה יִתְקְע֖וּ לְמַסְעֵיהֶֽם׃ (ז) וּבְהַקְהִ֖יל אֶת⁠־הַקָּהָ֑ל תִּתְקְע֖וּ וְלֹ֥א תָרִֽיעוּ׃ (ח) וּבְנֵ֤י אַהֲרֹן֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים יִתְקְע֖וּ בַּחֲצֹֽצְר֑וֹתא וְהָי֥וּ לָכֶ֛ם לְחֻקַּ֥ת עוֹלָ֖ם לְדֹרֹתֵיכֶֽם׃ (ט) וְכִֽי⁠־תָבֹ֨אוּ מִלְחָמָ֜ה בְּאַרְצְכֶ֗ם עַל⁠־הַצַּר֙ הַצֹּרֵ֣ר אֶתְכֶ֔ם וַהֲרֵעֹתֶ֖ם בַּחֲצֹצְרֹ֑תב וְנִזְכַּרְתֶּ֗םג לִפְנֵי֙ יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וְנוֹשַׁעְתֶּ֖ם מֵאֹיְבֵיכֶֽם׃ (י) וּבְי֨וֹם שִׂמְחַתְכֶ֥ם וּֽבְמוֹעֲדֵיכֶם֮ וּבְרָאשֵׁ֣י חׇדְשֵׁיכֶם֒ד וּתְקַעְתֶּ֣ם בַּחֲצֹֽצְרֹ֗ת עַ֚ל עֹלֹ֣תֵיכֶ֔ם וְעַ֖ל זִבְחֵ֣י שַׁלְמֵיכֶ֑ם וְהָי֨וּ לָכֶ֤ם לְזִכָּרוֹן֙ לִפְנֵ֣י אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲנִ֖י יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃ (יא) {חמישי} וַיְהִ֞י בַּשָּׁנָ֧ה הַשֵּׁנִ֛ית בַּחֹ֥דֶשׁ הַשֵּׁנִ֖י בְּעֶשְׂרִ֣ים בַּחֹ֑דֶשׁ נַעֲלָה֙ הֶֽעָנָ֔ן מֵעַ֖ל מִשְׁכַּ֥ן הָעֵדֻֽת׃ (יב) וַיִּסְע֧וּ בְנֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵ֛ל לְמַסְעֵיהֶ֖ם מִמִּדְבַּ֣ר סִינָ֑י וַיִּשְׁכֹּ֥ן הֶעָנָ֖ן בְּמִדְבַּ֥ר פָּארָֽן׃ (יג) וַיִּסְע֖וּ בָּרִאשֹׁנָ֑ה עַל⁠־פִּ֥י יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה בְּיַד⁠־מֹשֶֽׁה׃ (יד) וַיִּסַּ֞ע דֶּ֣גֶל מַחֲנֵ֧ה בְנֵֽי⁠־יְהוּדָ֛ה בָּרִאשֹׁנָ֖ה לְצִבְאֹתָ֑ם וְעַ֨ל⁠־צְבָא֔וֹה נַחְשׁ֖וֹן בֶּן⁠־עַמִּינָדָֽב׃ (טו) וְעַ֨ל⁠־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י יִשָּׂשכָ֑רו נְתַנְאֵ֖ל בֶּן⁠־צוּעָֽר׃ (טז) וְעַ֨ל⁠־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י זְבוּלֻ֑ן אֱלִיאָ֖ב בֶּן⁠־חֵלֹֽןז׃ (יז) וְהוּרַ֖ד הַמִּשְׁכָּ֑ן וְנָסְע֤וּ בְנֵֽי⁠־גֵרְשׁוֹן֙ וּבְנֵ֣י מְרָרִ֔י נֹשְׂאֵ֖י הַמִּשְׁכָּֽן׃ (יח) חוְנָסַ֗ע דֶּ֛גֶל מַחֲנֵ֥ה רְאוּבֵ֖ן לְצִבְאֹתָ֑ם וְעַ֨ל⁠־צְבָא֔וֹט אֱלִיצ֖וּר בֶּן⁠־שְׁדֵיאֽוּר׃ (יט) וְעַ֨ל⁠־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י שִׁמְע֑וֹן שְׁלֻֽמִיאֵ֖ל בֶּן⁠־צוּרִֽישַׁדָּֽיי׃ (כ) וְעַל⁠־צְבָ֖א מַטֵּ֣ה בְנֵי⁠־גָ֑ד אֶלְיָסָ֖ף בֶּן⁠־דְּעוּאֵֽל׃ (כא) וְנָסְעוּ֙ הַקְּהָתִ֔ים נֹשְׂאֵ֖י הַמִּקְדָּ֑שׁ וְהֵקִ֥ימוּ אֶת⁠־הַמִּשְׁכָּ֖ן עַד⁠־בֹּאָֽם׃ (כב) יאוְנָסַ֗ע דֶּ֛גֶל מַחֲנֵ֥ה בְנֵֽי⁠־אֶפְרַ֖יִם לְצִבְאֹתָ֑ם וְעַ֨ל⁠־צְבָא֔וֹיב אֱלִישָׁמָ֖ע בֶּן⁠־עַמִּיהֽוּד׃ (כג) וְעַ֨ל⁠־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י מְנַשֶּׁ֑ה גַּמְלִיאֵ֖ל בֶּן⁠־פְּדָהצֽוּריג׃ (כד) וְעַ֨ל⁠־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י בִנְיָמִ֑ן אֲבִידָ֖ן בֶּן⁠־גִּדְעוֹנִֽי׃ (כה) ידוְנָסַ֗ע דֶּ֚גֶל מַחֲנֵ֣ה בְנֵי⁠־דָ֔ן מְאַסֵּ֥ף לְכׇל⁠־הַֽמַּחֲנֹ֖ת לְצִבְאֹתָ֑ם וְעַ֨ל⁠־צְבָא֔וֹטו אֲחִיעֶ֖זֶר בֶּן⁠־עַמִּישַׁדָּֽי׃ (כו) וְעַ֨ל⁠־צְבָ֔אטז מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י אָשֵׁ֑ר פַּגְעִיאֵ֖ל בֶּן⁠־עׇכְרָֽן׃ (כז) וְעַ֨ל⁠־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י נַפְתָּלִ֑י אֲחִירַ֖ע בֶּן⁠־עֵינָֽן׃ (כח) אֵ֛לֶּה מַסְעֵ֥י בְנֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל לְצִבְאֹתָ֑ם וַיִּסָּֽעוּ׃ (כט)  וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה לְ֠חֹבָ֠ב בֶּן⁠־רְעוּאֵ֣ל הַמִּדְיָנִי֮ חֹתֵ֣ן מֹשֶׁה֒ נֹסְעִ֣ים׀ אֲנַ֗חְנוּ אֶל⁠־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֣ר יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה אֹת֖וֹ אֶתֵּ֣ן לָכֶ֑ם לְכָ֤ה אִתָּ֙נוּ֙ וְהֵטַ֣בְנוּ לָ֔ךְ כִּֽי⁠־יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה דִּבֶּר⁠־ט֖וֹב עַל⁠־יִשְׂרָאֵֽל׃ (ל) וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו לֹ֣א אֵלֵ֑ךְ כִּ֧י אִם⁠־אֶל⁠־אַרְצִ֛י וְאֶל⁠־מוֹלַדְתִּ֖י אֵלֵֽךְ׃ (לא) וַיֹּ֕אמֶר אַל⁠־נָ֖א תַּעֲזֹ֣ב אֹתָ֑נוּ כִּ֣י׀ עַל⁠־כֵּ֣ן יָדַ֗עְתָּ חֲנֹתֵ֙נוּ֙ בַּמִּדְבָּ֔ר וְהָיִ֥יתָ לָּ֖נוּ לְעֵינָֽיִם׃ (לב) וְהָיָ֖ה כִּי⁠־תֵלֵ֣ךְ עִמָּ֑נוּ וְהָיָ֣ה׀ הַטּ֣וֹב הַה֗וּא אֲשֶׁ֨ר יֵיטִ֧יב יְהֹוָ֛היְ⁠־⁠הֹוָ֛ה עִמָּ֖נוּ וְהֵטַ֥בְנוּ לָֽךְ׃ (לג) וַיִּסְעוּ֙ מֵהַ֣ר יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה דֶּ֖רֶךְ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֑ים וַאֲר֨וֹן בְּרִית⁠־יְהֹוָ֜היְ⁠־⁠הֹוָ֜ה נֹסֵ֣עַ לִפְנֵיהֶ֗ם דֶּ֚רֶךְ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֔ים לָת֥וּר לָהֶ֖ם מְנוּחָֽה׃ (לד) וַעֲנַ֧ן יְהֹוָ֛היְ⁠־⁠הֹוָ֛ה עֲלֵיהֶ֖ם יוֹמָ֑ם בְּנׇסְעָ֖ם מִן⁠־הַֽמַּחֲנֶֽה׃ (לה) {ששי} ׆יז וַיְהִ֛י בִּנְסֹ֥עַיח הָאָרֹ֖ן וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֑ה קוּמָ֣ה׀ יְהֹוָ֗היְ⁠־⁠הֹוָ֗ה וְיָפֻ֙צוּ֙ אֹֽיְבֶ֔יךָ וְיָנֻ֥סוּ מְשַׂנְאֶ֖יךָ מִפָּנֶֽיךָ׃ (לו) וּבְנֻחֹ֖ה יֹאמַ֑ר שׁוּבָ֣ה יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה רִֽבְב֖וֹת אַלְפֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ ׆יטנוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א בַּחֲצֹֽצְר֑וֹת =ל1,ש,ו (געיה בצד״י); ראו רשימת ברויאר ב״ספיקות שאין להם הכרע״, עמ׳ 287 והערה 8 שם, ובספר טעמי המקרא פרק ח (וכך אצל ברויאר).
• ל!=בַּֽחֲצֹצְר֑וֹת בניגוד לפסוק י׳ (שם הניקוד בהתאם לכללים).
• ל1,ש1,ק3=בַּחֲצֹצְר֑וֹת (אין געיה) וכך במג״ה.
• דפוסים וקורן=בַּֽחֲצֹֽצְר֑וֹת (שתי געיות)
ב בַּחֲצֹצְרֹ֑ת =ל1,ש,ש1,ק3,ו ומסורת-ל וטברניות ורמ״ה (כתיב חסר וי״ו וחסר וי״ו)
• ל!=בַּחֲצֹצְר֑וֹת (כתיב חסר וי״ו ומלא וי״ו)
ג וְנִזְכַּרְתֶּ֗ם =ל1,ש,ש1,ק3,ו וכמו כן בדפוסים וקורן
• ל!=וֲנִזְכַּרְתֶּ֗ם (חטף פתח באות וי״ו)
• הערות ברויאר ודותן
ד חׇדְשֵׁיכֶם֒ =א⁠(ק,ר),ל,ל1,ש1,ק3,ו וספרי תימן (כתיב מלא יו״ד)
• ש⁠[תיקון]=חָדְשֵׁכֶם֒ (כתיב חסר יו״ד) וכך הוא בספרי ספרד ואשכנז ע״פ מ״ש
ה וְעַ֨ל⁠־צְבָא֔וֹ =ק3,ו ושיטת-א וכמו כן בדפוסים וקורן
• ל,ל1,ש,ש1=וְעַל⁠־צְבָא֔וֹ (אין מתיגה)
• קורן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא
ו יִשָּׂשכָ֑ר =ש,ק3?,ו וכמו כן בדפוסים וקורן
• ל,ש1=יִשָׂשכָ֑ר (חסר דגש באות שי״ן הראשונה)
• ל1=יִשְׁשָׂכָ֑ר
ז חֵלֹֽן =ל1,ש,ש1,ק3,ו ורמ״ה (כתיב חסר וי״ו)
• ל=חֵלֽוֹן (כתיב מלא וי״ו)
ח ‹רווח› ל=פרשה סתומה
ט וְעַ֨ל⁠־צְבָא֔וֹ =ב,ק3,ו ושיטת-א ובדפוסים
• ל,ל1,ש,ש1=וְעַל⁠־צְבָא֔וֹ (אין מתיגה)
• קורן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא
י צוּרִֽישַׁדָּֽי =ל1,ב,ש1,ק3,ו ומסורת טברנית ומ״ש
• ל=צוּרִֽי שַׁדָּֽי (שתי תיבות)
• ש=צוּרִֽי⁠־שַׁדָּֽי (תיבות מוקפות)
יא ‹רווח› ל=פרשה סתומה
יב וְעַ֨ל⁠־צְבָא֔וֹ =ב,ק3,ו ושיטת-א ובדפוסים
• ל,ל1,ש,ש1=וְעַל⁠־צְבָא֔וֹ (אין מתיגה)
• קורן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא
יג פְּדָהצֽוּר =ב,ש1,ק3,ו ומסורת טברנית ומ״ש
• ל,ל1,ש=פְּדָה⁠־צֽוּר (שתי תיבות מוקפות)
יד ‹רווח› ל=פרשה סתומה
טו וְעַ֨ל⁠־צְבָא֔וֹ =ב,ק3,ו ושיטת-א וכמו כן בדפוסים וקורן
• ל,ש,ש1=וְעַל⁠־צְבָא֔וֹ (אין מתיגה)
• קורן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא
טז וְעַ֨ל⁠־צְבָ֔א =ל1,ב,ו ושיטת-א ובדפוסים
• ל,ש,ש1,ק3=וְעַל⁠־צְבָ֔א (אין מתיגה)
• קורן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא
יז ‹נו״ן הפוכה› =א⁠(ס) <צורת הנונין הפוכין? ״]״; [מקום] עמידתן? א⁠[חת] (הפ״) [לפ״=לפניה] וא⁠[חת] אחריה; (כתמונת) [תמונתן] וגודלן? כשאר אותיות הספר; ונו״ן של ״בנסע״ ושל ״מתאננים״? כהלכתן –:>
• *צורת* הנו״ן ההפוכה: בכתבי⁠־היד ל,ל1?,ש1,ק3,ו יש נקודה מעל הנו״ן ההפוכה, ואילו בכתבי⁠־היד ב,ש אין נקודה, וכך היה גם בכתר לפי א⁠(ס). בבכתבי⁠־היד ל1,ש,ב,ו ובכתר לפי א⁠(ס), יש צורה של נו״ן הפוכה ממש, ואילו בכתבי⁠־היד ל,ש1,ק3 הוא נראה כמו ״z״ בקירוב. אמנם כאן השתמשנו בתו המיועד לה ביוניקוד, ולכן צורת הנו״ן ההפוכה המוצגת במסך תלויה כמובן בפונט.
• *מקומה* של הנו״ן ההפוכה: בכתר לפי דיווחו של א⁠(ס) ובכל כתבי⁠־היד הקרובים לו הוא לפני תחילת הפרשה (״ויהי בנסע״). בכתי״ל מקומה בסוף השורה הקודמת (לאחר רווח גדול), ואילו בכתי״ש ובכתי״ב ובכתי״ש1 מקומה בתוך הרווח של הפרשה הסתומה בתחילת השורה (כלומר לא ממש בתחילת השורה אלא לאחר רווח קטן ושאר הרווח של הפרשה הסתומה לאחריה), וכך גם במהדורתנו; בדומה לכך מקובל גם בספרי התורה הנפוצים (אמנם ברווח של פרשה סתומה באמצע השורה). במ״ג דפוס ונציה מקומה בתחילת הפרשה בתיבת ״בנסע״ (!).
יח בִּנְסֹ֥עַ =א⁠(ס),ל,ל1,ב?,ש,ש1,ק3,ו
• מ״ג=בִּ׆ְסֹ֥עַ (!) בנו״ן הפוכה.
יט ‹נו״ן הפוכה› *מקומה* של הנו״ן ההפוכה מוכרח להיות כאן בגלל שהפרשה הבאה (״ויהי העם כמתאננים״) פתוחה אצלנו, וכך כנראה היה גם בכתר. אולם בכתבי⁠־יד אחרים (לשש1) הפרשה הבאה סתומה, ולכן יכלו להעמיד את הנו״ן ההפוכה בסוף השורה ברווח שנשאר לאחר הפרשה (ש1 וכך במהדורתנו), או בראש השורה הבאה בתחילת הרווח של הפרשה הסתומה (ל), או בתוך הרווח בשורה הבאה קרוב לתחילת השורה (ש). בכתי״ב הפרשה הבאה פתוחה לאחר רווח של שורה ריקה, והתיבות ״אלפי ישראל״ ממלאות כמעט את כל השורה שלפני הרווח, והנו״ן ההפוכה באה שם בתוך השורה הריקה (קרוב יותר לתחילתה).
• במ״ג דפוס ונציה מקומה של הנו״ן ההפוכה בתחילת הפרשה הבאה בתיבת ״כמתאננים״ (!).
E/ע
הערותNotes
(ב) אלמקרא העדה – כשתרצה לדבר עם סנהדרין ושאר העם ותקראם ליאסף אליך, תקראם על ידי חצוצרות. ולמסע את המחנות – בשעת סילוק מסעות תתקעו בהן לסימן. נמצאת אומר על פי שלשה היו נוסעים: על פי הקדש,⁠ב על פי משה, על פי חצצרות. מקשה – מן העשת, מעשה הקשתג קורנס. (ג) ותקעו בהן – בשתיהן, והוא סימן מקרא העדה, ונועדו אליך פתח אהל מועד. (ד) ואם באחת יתקעו – הוא סימן למקרא הנשיאים, ונועדו אליך הנשיאים, ואף הם יעידתן אל פתח אהל מועד, ומגזירה שוה הוא בא בסיפרי (ספרי במדבר י׳:ד׳). (ה) ותקעתם תרועה – סימן מסע המחנות, תקיעה ותרועה ותקיעה, כך הוא נדרש בסיפרי (ספרי במדבר י׳:ה׳) מן המקראות היתירים. (ז) ובהקהיל את הקהל וגו׳ – לפי שהוא אומר: והיו לך למקרא העדה ולמסע את המחנות (במדבר י׳:ב׳), מה מקרא העדה תוקע בשני כהנים בשתיהן,⁠ד שנאמר: ותקעו בהן וגו׳ (במדבר י׳:ג׳), אף מסע המחנות בשתיהן. יכול מה מסע המחנות תוקע ומריע ותוקע, אף מקרא העדה תוקע ומריע ותוקע, ומעתה אין חילוק בין מקרא העדה למסע המחנות, תלמוד לומר: ובהקהיל את הקהל וגו׳ – לימד שאין תרועה למקרא העדה, והוא הדין לנשיאים. הרי סימן לשלשתן: מקרא העדה בשתים, ושל נשיאים באחת, וזו וזו אין בהן תרועה, ומסע המחנות בשתים ועל ידי תרועה ותקיעה. (ח) ובני אהרן יתקעו – במקראות ובמסעות הללו. (י) על עולותיכם – בקרבן ציבור הכתוב מדבר. אני י״י אלהיכם – מכאן למדנו מלכיות עם זכרונות ושופרות, שנאמר כאן: ותקעתם, לזכרון, אני י״י אלהיכם – זו מלכות.⁠ה (יא) בחדש השיני – נמצאת אומר שנים עשר חדש חסר עשרה ימים עשו בחורב, שהרי בראש חדש סיון חנו שם ולא נסעו עד עשרים באייר לשנה הבאה. (יב) למסעיהם – כמשפט המפורש למסע דגליהם, מי ראשון ומי אחרון. במדבר פארן – קברות התאוה במדבר פארן היה, ושם חנו ממסע זה. (יז) והורד המשכן – כיון שנוסע דגל מחנה יהודה, נכנסו אהרן ובניו ופירקו את הפרכת וכסו בה את הארן, שנאמר: ובא אהרן ובניו בנסוע המחנה (במדבר ד׳:ה׳). ובני גרשון ובני מררי פורקין המשכן וטוענין אותם בעגלות,⁠ו והארון וכלי הקדש של משא בני קהת (במדבר ד׳:ט״ו) עומדין מכוסין ונתונים על המוטות, עד שנסע דגל ראובן, ואחר כך: ונסעו הקהתים (במדבר י׳:כ״א). (כא) נושאי המקדש – נושאי הדברים המקודשים. והקימו את המשכן – בני גרשון ובני מררי שהיו קודמין להם מסע שני דגליםז היו מקימין המשכן כשהיה הענן שוכן, וסימן החנייה נראה בדגל בני יהודה והם חונין, ועדיין בני קהת באין מאחריהם עם שני דגלים האחרונים, היוח בני גרשון ובני מררי מקימין המקדש,⁠ט וכשבאין בני קהת מוצאין אותו על מכונו ומכניסין בו הארון והשולחן והמנורה והמזבחות (במדבר ג׳:ל״א). וזהו משמע המקרא: והקימו מקימי המשכן אותו, עד – טרם, בואם – של בני קהת. (כה) מאסף לכל המחנות – תלמוד ירושלמי (ירושלמי ערובין ה׳:א׳): לפי שהיה שבטו של דן מרובה באוכלוסין היה נוסע באחרונה, וכל מי שהיה מאבד דבר היה מחזירו לו, אתיא כמאןי דאמר: כתיבה היו מהלכין, ומפיק לה מכאשר יחנו כן יסעו (במדבר ב׳:י״ז), ואית דאמרין כקורה היו מהלכין, ומפיק לה מן: מאסף לכל המחנות. (כח) אלה מסעי – זה סדר מסעיהם. ויסעו – ביום הזה נסעו. (כט) חובב – הוא יתרו, כמו שנאמר: מבני חובב חתן משה (שופטים ד׳:י״א). ומה ת״ל: ותבאנה אל רעואל אביהן (שמות ב׳:י״ח)? מלמד שהתינוקות קורין לאבי אביהן אבא, ושני שמותיא היו לו:⁠1 יתרו – על שם שייתר פרשה אחת בתורה, חובב – על שחיבב את התורה. נוסעים אנחנו אל המקום – מיד עד שלשה ימים אנו נכנסין לארץ, שבמסע זה הראשון נסעו על מנת ליכנס לארץ מיד, אלא שחטאו במתאוננים. ומפני מה שיתף משה עצמו עמהם? עדיין לא נגזרה עליו גזירה, כסבור שהוא נכנס. (ל) אל ארצי ואל מולדתי – אם בשביל נכסיי, אם בשביל משפחתי. (לא) אל נא תעזב – אין נא אלא לשון בקשה, שלא יאמרו לא נתגייר יתרו מחיבה, סבור היה שיש לגרים חלק בארץ, עכשיו שראה שאין להם חלק הניחם והלך לו. כי על כן ידעת חנתנו במדבר – כי נאה לך לעשות, על אשר ידעת חנותינו במדבר וראיתיב נסים וגבורות שנעשו לנו. כי על כן – כמו: על אשר ידעת, וכן: כי על כן לא נתתיה לשלה בני (בראשית ל״ח:כ״ו), כי על כן באו (בראשית י״ט:ח׳), כי על כן ראיתי פניך (בראשית ל״ג:י׳). והיית לנו לעינים – לשון עַבַר הוא כתרגומו. דבר אחר: לשון עתיד, כל דבר ודבר שיתעלם מעינינו תהי מאיר עינינו. דבר אחר: שתהא חביב עלינו כגלגל עינינו, שנאמר: ואהבתם את הגר (דברים י׳:י״ט). (לב) והיה הטוב ההוא – מה טובה הטיבו לו? אמרו: כשהיו ישראל מחלקין את הארץ היה דושנה של יריחו חמש מאות אמה על חמש מאות אמה הניחוהו מלחלוק, אמרו מי שיבַנהיג בית המקדש בחלקו יטלנו, ובין כך ובין כך נתנוהו לבני יתרו, ליונדב בן רכב.⁠יד (לג) דרך שלשת ימים – מהלך שלשת ימים הילכו ביום אחד, שהיה הקב״ה חפץ להכניסן לארץ מיד. וארון ברית י״י נוסע לפניהם – זה ארון היוצא עמהם למלחמה ובו שברי לוחות מונחין, ומקדים לפניהם מהלך שלשת ימים לתקן להם מקום חנייה. (לד) וענן י״י עליהם יומם – שבעת עננים כתובים במסעות, ארבע מארבע רוחות, אחת מלמעלה, ואחת מלמטה, ואחת לפניהם מנמיך את הגבוה ומגביה את הנמוך והורג נחשים ועקרבים.⁠טו (לה) ויהי בנסע הארון – עשה לו סימניות לפניו ולאחריו לומר שאין זה מקומו. ולמה נכתב כאן? כדי להפסיק בין פורענות לפורענות כו׳, כדאית׳ בכל כתבי הקדש (בבלי שבת קט״ז). קומה י״י – לפי שמקדים לפניהם מהלך שלשה ימים, היה משה אומר: עמוד והמתן לנו ואל תתרחק יותר, תנחומא בויקהל (תנחומא ויקהל ז׳). ויפוצו אויביך – המכונסין. וינוסו משנאיך – אילו הרודפים. וינוסו משנאיך – אילו שונאי ישראל, שכל השונאם כשונא את מי שאמר והיה העולם, שנאמר: ומשנאיך נשאו ראש (תהלים פ״ג:ג׳). ומי הם? על עמך יערימו סוד (תהלים פ״ג:ד׳). (לו) שובה י״י – מנחם תרגמו: לשון מרגוע, וכן: בשובה ונחת תושעון (ישעיהו ל׳:ט״ו). רבבות אלפי – מגיד שאין השכינה שורה כשישראל פחותין משני אלפים ושני רבבות.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 השוו רש״י שמות י״ח:א׳,י״ג.
א בדפוסים מאוחרים נוספו כאן (לרוב בסוגריים) שניים או שלושה ביאורים: ״עשה לך – שיהיו תוקעין לפניך כמלך, כמו שנאמר: ויהי בישרון מלך (דברים ל״ג:ה׳). עשה לך – משלך. עשה לך – אתה עשה ומשתמש בהם ולא אחר.⁠״ ביאורים אלו מופיעים כתוספת בכ״י מינכן 5, אוקספורד 34, ובגיליון בכ״י פריס 156 (ובכ״י ברסלאו 103 לפי עדות ברלינר). הם אינם מופיעים בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, ליידן 1, לונדון 26917, המבורג 13, קזנטנזה 2848, ודפוסים ראשונים. הם הובאו ביוסף דעת בשם ״גי׳ רש״י קלף״, ומחיבורו הושפעו הדפוסים המאוחרים.
ב כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 34, דפוס ריגייו. בכ״י ליידן 1: ״הקודש״. בדפוס רומא: ״רוח הקודש״. בדפוס בולוניה (רמ״ב) ושונצינו (רמ״ז): ״הקב״ה״.
ג כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917. בכ״י לייפציג 1: ״הקשה״. בדפוס רומא: ״מן העשת נעשה והיה מקישו בקורנס״.
ד כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, אוקספורד 34, ליידן 1. בכ״י אוקספורד 165: ״בשתיהם״. בדפוס בולוניה (רמ״ב): ״ובשתיהם״. בדפוס שונצינו (רמ״ז): ״ובשתיהן״.
ה כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 34, ליידן 1, דפוס ריגייו, בולוניה (רמ״ב), שונצינו (רמ״ז). בדפוס רומא: ״...ושופרות. נאמר כאן: והיו לכם לזכרון – הרי זכרונות, אני ה׳ אלהיכם – זו מלכויות, ותקעתם בחצוצרות – הרי שופרות.⁠״
ו כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, אוקספורד 34, לונדון 26917. בכ״י ליידן 1, ודפוס רומא נוסף כאן: ״ונוסעין״.
ז כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 34, ליידן 1. בכ״י לייפציג 1 חסר: ״מסע שני דגלים״.
ח כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 34, ליידן 1, דפוס רומא. בדפוס ריגייו: ״והיו״.
ט כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, לונדון 26917, דפוס רומא. בכ״י ליידן 1, אוקספורד 34: ״המשכן״.
י כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוסי רומא, שונצינו, סביונטה, ואכן לפי הירושלמי, שיטת ״כתיבה״ דורשת דרשה זו מפסוק זה. בדפוסים מאוחרים: ״אית מאן״.
יא כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוס שונצינו. בכ״י מינכן 5: ״ושבעה שמות״. בדפוס רומא: ״וז׳ שמות״ ובסוף המשפט ״כו׳⁠ ⁠״. בדפוס סביונטה: ״ושמות הרבה״ ובסוף המשפט ״כו׳⁠ ⁠״.
יב כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 34, ליידן 1. בכ״י לייפציג 1: ״וראיתה״.
יג כן נקוד בפתח בכ״י לייפציג 1.
יד כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 34, ליידן 1, דפוס רומא, ריגייו, ועוד דפוסים. בספר יוסף דעת בשם ״רש״י קלף״ ובדפוסים מאוחרים (בעקבות יוסף דעת) נוסף כאן: ״שנאמר: ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים (שופטים א׳:ט״ז)״.
טו ביוסף דעת מובאת כאן הוספה: ״מן המחנה - ממקום חנייתן.⁠״ ההוספה אינה מופיעה בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 34, דפוסי רומא, סביונטה.
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144