Rashi Kohelet 2 – רש"י קהלת ב‏ – Mikraot Gedolot

תנ״ך

פירוש

(א) אָמַ֤רְתִּֽי^א אֲנִי֙ בְּלִבִּ֔י לְכָה⁠־נָּ֛א אֲנַסְּכָ֥ה^ב בְשִׂמְחָ֖ה וּרְאֵ֣ה בְט֑וֹב וְהִנֵּ֥ה גַם⁠־ה֖וּא הָֽבֶל׃ (ב) לִשְׂח֖וֹק אָמַ֣רְתִּי מְהוֹלָ֑ל וּלְשִׂמְחָ֖ה מַה⁠־זֹּ֥ה עֹשָֽׂה׃ (ג) תַּ֣רְתִּי בְלִבִּ֔י לִמְשׁ֥וֹךְ בַּיַּ֖יִן אֶת⁠־בְּשָׂרִ֑י וְלִבִּ֞י נֹהֵ֤ג בַּֽחׇכְמָה֙ וְלֶאֱחֹ֣ז בְּסִכְל֔וּת עַ֣ד אֲשֶׁר⁠־אֶרְאֶ֗ה אֵי⁠־זֶ֨ה ט֜וֹב לִבְנֵ֤י הָאָדָם֙ אֲשֶׁ֤ר יַעֲשׂוּ֙ תַּ֣חַת הַשָּׁמַ֔יִם מִסְפַּ֖ר יְמֵ֥י חַיֵּיהֶֽם׃ (ד) הִגְדַּ֖לְתִּי מַעֲשָׂ֑י בָּנִ֤יתִי לִי֙ בָּתִּ֔ים נָטַ֥עְתִּי לִ֖י כְּרָמִֽים׃ (ה) עָשִׂ֣יתִי לִ֔י גַּנּ֖וֹת וּפַרְדֵּסִ֑ים וְנָטַ֥עְתִּי בָהֶ֖ם עֵ֥ץ כׇּל⁠־פֶּֽרִי׃ (ו) עָשִׂ֥יתִי לִ֖י בְּרֵכ֣וֹת מָ֑יִם לְהַשְׁק֣וֹת מֵהֶ֔ם יַ֖עַר צוֹמֵ֥חַ עֵצִֽים׃ (ז) קָנִ֙יתִי֙ עֲבָדִ֣ים וּשְׁפָח֔וֹת וּבְנֵי⁠־בַ֖יִת הָ֣יָה לִ֑י גַּ֣ם מִקְנֶה֩ בָקָ֨ר וָצֹ֤אן הַרְבֵּה֙ הָ֣יָה לִ֔י מִכֹּ֛ל שֶֽׁהָי֥וּ לְפָנַ֖י בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם׃ (ח) כָּנַ֤סְתִּי לִי֙ גַּם⁠־כֶּ֣סֶף וְזָהָ֔ב וּסְגֻלַּ֥ת מְלָכִ֖ים וְהַמְּדִינ֑וֹת עָשִׂ֨יתִי לִ֜י שָׁרִ֣ים וְשָׁר֗וֹת וְתַעֲנֻג֛וֹת^ג בְּנֵ֥י הָאָדָ֖ם שִׁדָּ֥ה וְשִׁדּֽוֹת׃ (ט) וְגָדַ֣לְתִּי וְהוֹסַ֔פְתִּי מִכֹּ֛ל שֶׁהָיָ֥ה לְפָנַ֖י בִּירוּשָׁלָ֑͏ִם אַ֥ף חׇכְמָתִ֖י עָ֥מְדָה לִּֽי׃ (י) וְכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר שָֽׁאֲל֣וּ עֵינַ֔י לֹ֥א אָצַ֖לְתִּי מֵהֶ֑ם לֹֽא⁠־מָנַ֨עְתִּי אֶת⁠־לִבִּ֜י מִכׇּל⁠־שִׂמְחָ֗ה כִּֽי⁠־לִבִּ֤י שָׂמֵ֙חַ֙ מִכׇּל⁠־עֲמָלִ֔י וְזֶֽה⁠־הָיָ֥ה חֶלְקִ֖י מִכׇּל⁠־עֲמָלִֽי׃ (יא) וּפָנִ֣יתִֽי אֲנִ֗י בְּכׇל⁠־מַעֲשַׂי֙ שֶֽׁעָשׂ֣וּ יָדַ֔י וּבֶֽעָמָ֖ל שֶׁעָמַ֣לְתִּי לַעֲשׂ֑וֹת וְהִנֵּ֨ה הַכֹּ֥ל הֶ֙בֶל֙ וּרְע֣וּת ר֔וּחַ וְאֵ֥ין יִתְר֖וֹן תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃ (יב) וּפָנִ֤יתִֽי אֲנִי֙ לִרְא֣וֹת חׇכְמָ֔ה וְהוֹלֵל֖וֹת וְסִכְל֑וּת כִּ֣י׀ מֶ֣ה הָאָדָ֗ם שֶׁיָּבוֹא֙ אַחֲרֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ אֵ֥ת אֲשֶׁר⁠־כְּבָ֖ר עָשֽׂוּהוּ׃ (יג) וְרָאִ֣יתִי אָ֔נִי שֶׁיֵּ֥שׁ יִתְר֛וֹן לַֽחׇכְמָ֖ה מִן⁠־הַסִּכְל֑וּת כִּֽיתְר֥וֹן^ד הָא֖וֹר מִן⁠־הַחֹֽשֶׁךְ׃ (יד) הֶֽחָכָם֙ עֵינָ֣יו בְּרֹאשׁ֔וֹ וְהַכְּסִ֖יל בַּחֹ֣שֶׁךְ הוֹלֵ֑ךְ וְיָדַ֣עְתִּי גַם⁠־אָ֔נִי שֶׁמִּקְרֶ֥ה אֶחָ֖ד יִקְרֶ֥ה אֶת⁠־כֻּלָּֽם׃ (טו) וְאָמַ֨רְתִּֽי אֲנִ֜י בְּלִבִּ֗י כְּמִקְרֵ֤ה הַכְּסִיל֙ גַּם⁠־אֲנִ֣י יִקְרֵ֔נִי וְלָ֧מָּה חָכַ֛מְתִּי אֲנִ֖י אָ֣ז יֹתֵ֑ר^ה וְדִבַּ֣רְתִּי בְלִבִּ֔י שֶׁגַּם⁠־זֶ֖ה הָֽבֶל׃ (טז) כִּי֩ אֵ֨ין זִכְר֧וֹן לֶחָכָ֛ם עִֽם⁠־הַכְּסִ֖יל לְעוֹלָ֑ם בְּשֶׁכְּבָ֞ר הַיָּמִ֤ים הַבָּאִים֙ הַכֹּ֣ל נִשְׁכָּ֔ח וְאֵ֛יךְ יָמ֥וּת הֶחָכָ֖ם עִֽם⁠־הַכְּסִֽיל׃ (יז) וְשָׂנֵ֙אתִי֙ אֶת⁠־הַ֣חַיִּ֔ים כִּ֣י רַ֤ע עָלַי֙ הַֽמַּעֲשֶׂ֔ה שֶׁנַּעֲשָׂ֖ה תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ כִּֽי⁠־הַכֹּ֥ל הֶ֖בֶל וּרְע֥וּת רֽוּחַ׃ (יח) וְשָׂנֵ֤אתִֽי אֲנִי֙ אֶת⁠־כׇּל⁠־עֲמָלִ֔י שֶׁאֲנִ֥י עָמֵ֖ל תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ שֶׁ֣אַנִּיחֶ֔נּוּ לָאָדָ֖ם שֶׁיִּהְיֶ֥ה אַחֲרָֽי׃ (יט) וּמִ֣י יוֹדֵ֗עַ הֶֽחָכָ֤ם יִהְיֶה֙ א֣וֹ סָכָ֔ל וְיִשְׁלַט֙ בְּכׇל⁠־עֲמָלִ֔י שֶֽׁעָמַ֥לְתִּי וְשֶׁחָכַ֖מְתִּי תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ גַּם⁠־זֶ֖ה הָֽבֶל׃ (כ) וְסַבּ֥וֹתִֽי אֲנִ֖י^ו לְיַאֵ֣שׁ אֶת⁠־לִבִּ֑י עַ֚ל כׇּל⁠־הֶ֣עָמָ֔ל שֶׁעָמַ֖לְתִּי תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃ (כא) כִּי⁠־יֵ֣שׁ אָדָ֗ם שֶׁעֲמָל֛וֹ בְּחׇכְמָ֥ה וּבְדַ֖עַת וּבְכִשְׁר֑וֹן וּלְאָדָ֞ם שֶׁלֹּ֤א עָֽמַל⁠־בּוֹ֙ יִתְּנֶ֣נּוּ חֶלְק֔וֹ גַּם⁠־זֶ֥ה הֶ֖בֶל וְרָעָ֥ה רַבָּֽה׃ (כב) כִּ֠י מֶֽה⁠־הֹוֶ֤ה לָֽאָדָם֙ בְּכׇל⁠־עֲמָל֔וֹ וּבְרַעְי֖וֹן לִבּ֑וֹ^ז שְׁה֥וּא^ח עָמֵ֖ל תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃ (כג) כִּ֧י כׇל⁠־יָמָ֣יו מַכְאֹבִ֗ים וָכַ֙עַס֙ עִנְיָנ֔וֹ גַּם⁠־בַּלַּ֖יְלָה לֹא⁠־שָׁכַ֣ב לִבּ֑וֹ^ט גַּם⁠־זֶ֖ה הֶ֥בֶל הֽוּא׃ (כד) אֵֽין⁠־ט֤וֹב בָּאָדָם֙ שֶׁיֹּאכַ֣ל וְשָׁתָ֔ה וְהֶרְאָ֧ה אֶת⁠־נַפְשׁ֛וֹ ט֖וֹב בַּעֲמָל֑וֹ גַּם⁠־זֹה֙ רָאִ֣יתִי אָ֔נִי כִּ֛י מִיַּ֥ד הָאֱלֹהִ֖ים הִֽיא׃ (כה) כִּ֣י מִ֥י יֹאכַ֛ל וּמִ֥י יָח֖וּשׁ ח֥וּץ מִמֶּֽנִּי׃ (כו) כִּ֤י לְאָדָם֙ שֶׁטּ֣וֹב לְפָנָ֔יו נָתַ֛ן חׇכְמָ֥ה וְדַ֖עַת וְשִׂמְחָ֑ה וְלַחוֹטֶא֩ נָתַ֨ן עִנְיָ֜ן לֶאֱסֹ֣ף^י וְלִכְנ֗וֹס לָתֵת֙ לְטוֹב֙ לִפְנֵ֣י הָֽאֱלֹהִ֔ים גַּם⁠־זֶ֥ה הֶ֖בֶל וּרְע֥וּת רֽוּחַ׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה

הערות

^א אָמַ֤רְתִּֽי =ל
• קורן=אָמַ֤רְתִּי (אין געיה)

^ב לְכָה⁠־נָּ֛א אֲנַסְּכָ֥ה =ש1 ובדפוסים (תביר ומרכא)
• ל?=<לְכָה⁠־נָּ֛א אֲנַסְּכָ֛ה> (נקודת תביר גם בתיבה השנייה [תביר ותביר]?)
• הנקודה הזעירה בתביר אינה מובהקת; ברויאר קרא כאן תביר בכתי״ל (ותיקן למרכא במהדורתו), ואילו דותן קרא במרכא ואנחנו נוטים לדעתו.

^ג וְתַעֲנֻג֛וֹת =ש1,ק-מ ומסורת-ל וטברנית ובדפוסים (כתיב חסר וי״ו ומלא וי״ו)
• ל!=וְתַעֲנוּגֹ֛ת (כתיב מלא וי״ו וחסר וי״ו)
• קורן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא

^ד כִּֽיתְר֥וֹן =ל,פטרבורג-EVR-II-B-34 ובדפוסים (אין חטף)
• ש1,ק13,ש2=כִּֽיתֲר֥וֹן (חטף), כשיטת-א וכך במג״ה; לגבי ניקוד האות כ״ף בחיריק ולא בשווא, ראו ייבין, כתר, ה.1 (עמ׳ 60) וייבין, מסורה, 392.

^ה יֹתֵ֑ר =ש1,ק-מ ומסורות-א,ל וטברניות ובדפוסים (כתיב חסר וי״ו)
• ל!=יוֹתֵ֑ר (כתיב מלא וי״ו)
• קורן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא

^ו וְסַבּ֥וֹתִֽי אֲנִ֖י =ל,ש1 ובדפוסים
• ברויאר ציין ספק מקף בתיבת משרת <וְסַבּ֥וֹתִֽי⁠־אֲנִ֖י>?, אבל מעיון בכתי״ל בהגדלה לא נראה שהוא קיים.

^ז לִבּ֑וֹ =ש1,ב1 ובדפוסים
• ל!=לִבּ֑ו (חסרה נקודת החולם)

^ח שְׁה֥וּא =ל,ש1,ק-מ,ב1 ובדפוסים (בשווא) וכן דותן וברויאר ומג״ה

^ט לִבּ֑וֹ =ל ובדפוסים
• בכתי״ל רואים את החולם בבירור מעל הוי״ו קצת לימין, וכן דעתו של דותן.

^י לֶאֱסֹ֣ף =ש1,ק-מ ובדפוסים (כתיב חסר וי״ו)
• ל=לֶאֱס֣וֹף (כתיב מלא וי״ו)

E/ע

הערותNotes

(א) אמרתי אני בלבי – הואיל וכן הוא, אחדל לי מן החכמה ואעסוק במשתה תמיד. אנסכה – לשון מֵסֵך יין לשתות, כמו מסכה יינה (משלי ט׳:ב׳), עירוב יין במים לתקנו, או עירוב בשמים ביין לקונדיטון. וראה בטוב – כמו וראות בטוב. והנה גם הוא הבל – שהרי ראיתי בנבואה: הרבה קילקולין באים מתוך שחוק, בלשצר מת מתוך משתה, אנשי דור המבול נשטפו מתוך רוב הטובה. (ב) אמרתי לשחוק מהולל ומעורבב בבכי ואנחה. ולשמחה מה זו טובה עושה, הרי סופה תוגה. (ג) ^אתרתי בלבי וגו׳ – חזרתי לתור בלבי להחזיק בכולן במשתה ובחכמה ובשכלות למשוך ולעדן במשתה היין את בשרי, כל סעודות עונג קרוייות על שם יין. ולבי נוהג בחכמה – אף אם בשרי נמשך ביין לבי מתגלגל להחזיק בחכמה – בתורה. ולאחוז בסכלות – בדברים שהיו דומים לי לסכלות, שאמרתי עליהם: איתיאל^ב ואוכל (משלי ל׳:א׳), וכגון לבישת שעטנז וכלאי הכרם שהשטן משיב עליהם ואומות העולם משיבים עליהם. וכן הוא אומר: טוב אשר תאחז בזה וגו׳ (קהלת ז׳:י״ח). על שאול שנדמה בעיניו סכלות להרוג מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק (שמואל א ט״ו:ג׳), והיא מצות המקום, וקורא אותה סכלות. (ד) הגדלתי מעשיי – בימי גדולתי. (ה) עץ כל פרי – שהיה שלמה מכיר בחכמתו את גידי הארץ, איזה גיד שהולך לכוש ונטע בו פלפלין, איזה הולך לארץ חרובין ונטע בו חרובין. שכל גידי הארצות באים לציון שמשם משתיתו של עולם, שנאמר: מציון מכלל יופי וגו׳ (תהלים נ׳:ב׳). לכך נאמר: עץ כל פרי. במדרש ר׳ תנחומא (תנחומא קדושים י׳). (ו) ברֵכות מים – כמין ביברים של דגים שחופרים בקרקע. (ח) סגלת מלכים – גנזי מלכים, זהב ואבן יקרה שהמלכים מסגלים בגנזיהם. והמדינות – סגלת כל סוחרים. שרים ושרות – מיני כלי זמר. שדה ושדות – מרכבות נוי, עגלות צב (במדבר ז׳:ג׳). [ובלשון תלמוד יש: שדה תיבה ומגדל (משנה שבת ט״ז:ה׳).]⁠^ג (ט) אף חכמתי עמדה לי – גם חכמתי לא הנחתי בשביל כל המעשים האלה. עמדה לי – ולא שכחתיה. דבר אחר: עמדה לי – לעזרה בכל אלה. (י) לא אצלתי – לא ריחקתי להבדיל^ד מהם, וכן ויאצל מן הרוח ויתן על הזקנים (במדבר י״א:כ״ה), כמנורה שמדליקין בה נירות הרבה ואין אורה חסר כלום. וזה היה חלקי – ואחרי עשותי כל אלה אין לי מכולם אלא זה, רב ושמואל חד אמר מקלו וחד אמר קידו, מקידה של חרס ששותה בה.⁠^ה ויש פותרים ממדרש אגדה (קהלת זוטא ב׳:ד׳-ח׳) כל העיניין בבתי מדרשות ותלמידים, ויער צומח עצים (קהלת ב׳:ו׳) – עמי הארץ למלאכת שדות וכרמים. (יא) ופניתי – עתה בכל מעשיי ורואה אני שאין יתרון בהם כי מכולם אני חסר. (יב) ופניתי אני לראות חכמה – פונה אני מעסקיי לעסוק בתורה ולהתבונן בה. והוללות וסכלות – עונש עבירות. כי מה האדם שיבא אחרי המלך – להתחנן לו על גזירה שגזרו עליו וכבר עשוהו למעשה הגזירה לגוזרה, טוב לו להתבונן תחילה במעשיו ולא יצטרך לבקש. [ולפי המדרש: כי מה האדם שיבא אחר המלך – כמו וחכמת מה להם, כלומר איזה חשיבות הוא באדם לומר אני אעמוד בסדרו של עולם. ויודע אני לפרש את מעשה בראשית שאילמלא שכתב הקב״ה רמז הדבר והגיונן אי איפשר לאדם לאומרו.]⁠^ו (יג) מן הסכלות – הוא הרשע. (יד) עיניו בראשו – בתחילת הדבר מסתכל מה יהא בסופה. וידעתי גם אני וגו׳ – גם אני אשר משבח את החכם מן הכסיל יודע אני ששניהם ימותו. (טו) ואמרתי אני בלבי וגו׳ – כלומר לפי ששניהם מתים שמא אהרהר בלבי מעתה כמקרה הרשע גם אני יקרני ולמה אהיה צדיק אז יותר. ודברתי בלבי שאם אהרהר כן הבל הוא. (טז) כי אין זכרון לחכם והכסיל – שוין אחר מותם לא יזכרו שניהם יחד שזה זכרונו לברכה וזה זכרונו לקללה. בשכבר הימים הבאים הכל נשכח – בשביל אשר אני רואה את הרשעים שהיו כבר והצליחו מאד ובימים הבאים אחריהם נשכחה כל גבורתם והצלחתם. ואיך ימות החכם עם הכסיל – אני רואה הצדיקים מצליחים במיתתם ומועילים לבניהם כגון וזכרתי את בריתי יעקב (ויקרא כ״ו:מ״ב), זכרתי לך חסד נעוריך (ירמיהו ב׳:ב׳). (יז) ושנאתי את החיים – שהיה מתנבא על דורו של רחבעם שיהו רשעים. (יט) גם זה הבל – גם זה אחד מן ההבלים שנבראו בעולם שהחכם יגע והכסיל יורש. (כ) לייאש – שלא ליגע ולעמול. (כא) כי יש אדם – כמשמעו כפשוטו. ומדרש אגדה בתנחומא (תנחומא (בובר) בראשית ו׳:ה׳) מכנהו כלפי הקב״ה שנאמר בו: ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם (יחזקאל א׳:כ״ו). שעמלו בחכמה – בחכמה יסד ארץ בדעתו תהומות נבקעו (משלי ג׳:כ׳), ולבריות שלא עמלו בו נתן בו חלק. וגם זה הבל ורעה רבה – והם נעשו דור של הבל ורבה רעת האדם בארץ בדור המבול. (כב) כי מה הוה וגו׳ – כי מה מותר הוה לאדם בכל עמלו ושברון לבו בעמל ודאגה שהוא עמל ומניח לאחרים. (כג) עיניינו^ז – מנהגו. גם זה אחד מן ההבלים הנוהגים בעולם.⁠^ח (כד) אין טוב באדם – בתמיה. שיאכל ושתה והראה את^ט נפשו טוב – כלומר יתן לבו לעשות משפט וצדקה עם המאכל והמשתה. וכן נאמר ליהויקים: אביך הלא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה אז טוב לו (ירמיהו כ״ב:ט״ו). (כה) כי מי יאכל וגו׳ – למה לא אשמח בחלקי במאכל ומשתה, מי ראוי לאכול את יגיעי ומי ימהר לבולעה מבלעדי. חוץ ממני – מבלעדי, שהרי זו מדת הרשעים היא שאוספים לצורך אחרים. (כו) כי לאדם שטוב לפני האלהים הנזכר למעלה: כי מיד האלהים הוא (קהלת ב׳:כ״ד). נתן חכמה ודעת ושמחה – לב לעסוק בתורה ובמצות ולשמוח בחלקו במאכל ומשתה וכסות נקייה. ולחוטא נתן עיניין – מנהג ודאגה לאסוף ולכנוס ולתת לטוב לפני האלהים, כעיניין שנאמר: ותשם אסתר את מרדכי על בית המן (אסתר ח׳:ב׳). גם זה – אחד מן ההבלים שנתנו לבריות שהם עמלים ואחר נוטל.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

^א בכ״י וינה 23 מופיע כאן ביאור בשם ״אומ׳ ר׳⁠ ⁠״: ״תרתי בלבי – אומ׳ ר׳ על עסק הבניינים גן ופרדס כרם ויער שיגע בהן עד שחיסר שולחנו ואכילתו, עליהם היה מתרעם. אמשוך בשרי במשתה כמתחילה ולבי יהא מתנהג בתורה ואאחוז בסכלות הבניין, מעט בבניין מעט באכילה. וסוד הלב נוהג בתלמוד עד שאראה לאחרית איזה עסק טוב לאדם או זה או זה, לא אניח מדה זו. ושאר אכילה ושתייה יש לפתור בתורה.⁠״ הביאור מופיע גם בכ״י מינכן 5 בלי ״אומ׳ ר׳⁠ ⁠״, אך הביאור חסר בכ״י לוצקי 778, לייפציג 1.

^ב כן בכ״י לוצקי 778, לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, לונדון 27298, וכן לעיל ברש״י קהלת א׳:י״ח. בנוסח המקרא שלנו: ״לאיתיאל״.

^ג הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י לייפציג 1. הוא חסר בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, מינכן 5, לונדון 27298.

^ד כן בכ״י לוצקי 778, לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, לונדון 27298. בדפוסים: ״להבדל״.

^ה בגיליון כ״י לוצקי 778 מופיעה הוספה (כנראה של המעתיק): ״ולפי הפשט כן הוא מה שלבי שמח בכל עמלי הוא היה חלקי מכל עמלי שלא נשאר בידי יותר.⁠״

^ו הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י לוצקי 778. הוא חסר בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, לייפציג 1, לונדון 27298.

^ז כן בכ״י לוצקי 778, לונדון 27298. בכ״י אוקספורד 165: ״עניינו״. בכ״י לייפציג 1: ״ענינו״.

^ח כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, לונדון 27298. בכ״י לוצקי 778: ״בעלם״.

^ט כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, לונדון 27298 חסר: ״את״.

E/ע

הערותNotes

הערות

Tanakh

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון