Zephanyah 3 – צפניה ג‏ – Mikraot Gedolot

שְׁאָרָא דְיִשְׂרָאֵל לָא יַעְבְּדוּן שְׁקַר וְלָא יְמַלְלוּן כַּדְבִין וְלָא יִשְׁתְּכַח בְּפוּמֵיהוֹן לִישַׁן דְנִכְלִין אֲרֵי אִינוּן יִתְפַּרְנְסוּן וְיִשְׁרוֹן וְלֵית דְמָנִיד.

שארית – טעם שארית כי יאבדון הגאים.

תרמית – כמו תרבית (ויקרא כ״ה:ל״ו).

שארית ישראל – שישארו אז מצירוף הגלות לא יעשו עולה.

כי המה – כי מי שהוא צדיק בלי עולה וכזב ותרמית ראוי שירעה ואין מחריד. קַר אִילְש דֵיוֶונְט פיישְטְרְא.

שארית ישראל – מבואר הוא.

תרמית – כמו מרמה והוא בשקל תרבית.

כי המה ירעו – לפי שנמשלו ישראל לצאן אמר ירעו ורבצו ור״ל כי בשכר זה שלא יעשו עולה ולא ידברו כזב ירעו וירבצו.

וכן על זה אמר: שארית ישראל וגו׳ – כי רבים פריצים ופושעים יצאו מן הכלל בזמן בית שני, וכן אמר מיכה על ענין בית שני: והיה שארית יעקב וגו׳ (מיכה ה׳:ו׳), כמו שפרשתי שם. אבל גם מצורף לזה נכון שזה עתיד גם כן כמו שיאמרו הנוצרים כי הגזרה או הגזרות נכון לשרת לרבים. וכלל הדבר כי בהתחלת בית שני כשעלה עזרא לא עלו רק השפלים והפחותים, כמ״ש רבותינו ז״ל: לא עלה עזרא מבבל עד שעשאה כסולת נקיה (בבלי קידושין מ״ט.). וגם אחר כך היו כולם שפלים וממלכה שפלה גם בימי החיה השלישית. והכל ימצא מבואר ביוסיפון, ושם כתיב בפירוש: ויעבדו עמנו עבדה מתוקה כל מלכי מדי ופרס. כ״ש שמבואר שם כי שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב, כי בקום הרשע אנטיוכוס מלך יון לא רצו הרבה חסידים להודות אף בדיבור פה כנגד אמונת הדת, כמו (יוסיפון פרק י״ט) האם ושבעה בנים וזולתם ועל כלם המעשה הנכבד הנזכר שם (יוסיפון פרק י״ח) על אלעזר הכהן ראש השבעים זקנים, כי אמר שלא ידבר כזב גם לשון תרמות ומרמה, כמו שמפורסם שם שאמר: {ואיך אבוא} היום ליראה את י״י במרמה, ואין עלי זאת לרמות בני אדם. ובאחרית היה כי המה ירעו ורבצו ואין מחריד, וגם אז בערו בני חשמונאי כל חטאי ישראל שלא חסו בשם השם ונתערבו עם אנטיוכוס וזולתו ממלכי יון.

ולענין המדות אמר שארית ישראל לא יעשו עולה במעשיהם ולא ידברו כזב בדבריהם ולא ימצא בפיהם לשון תרמית ר״ל דבור שיהיה נגלהו טוב והגון ויהיה מרומה בתוכו, וגם הם לא יצטרכו לדבר מזה לפי שהמה ירעו ורבצו ואין מחריד כצאן הרועה בתוך הדברו. ועם מה שפירשתי בזה הותרה השאלה הד׳ לפי שהייעוד הזה ר״ל לכן חכו לי הוא ייעוד טוב עם מה שכלל בו מאורך הגלות ושלכן נסמך עם מ״ש למעלה אכן השכימו השחיתו עלילותם. והותרה גם כן השאלה הה׳ שיהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה׳ לעבדו בסבת המסות הגדולות אשר יראו במלחמת ה׳ ונקמתו וגם באמצעות תחיית המתים שהקמים בתחייה ידריכו בזה. והותרה גם כן השאלה הששית במה שאמרתי שהבושה היא שלימות אצל החוטאים כי היא המורה שהם מתחרטים ממעשיהם, ועל החוטא הבלתי נכלם אמר (ירמיה ג, ג) ומצח אשה זונה היה לך מאנת הכלם אבל בבלתי חוטא אין הבושה שלמות כי אם חסרון ולכן אמר הפלוסוף בספר המדות שהבשת בזקנים גנאי הוא להם, וישעיהו אמר מסכים לזה (ישעיה כט, כב) לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו לפי שלא יעשו מעשים מגונים לשיקבלו עליהם בושה ועד״ז נאמר כאן ביום ההוא לא תבושי מכל עלילותיך אשר פשעת בי ר״ל שלא תעשה עוד הפשעים ההם ובזה לא תבושי:

תרמית – מלשון רמיה ומרמה.

ירעו – מלשון מרעה.

ורבצו – ענין השכיבה לנוח.

שארית ישראל – הנשארים מהם לא יעשו עוד עולה.

לשון תרמית – אמרי מרמה.

כי המה – כי אז המה ירעו וירבצו ואין מי יחרידם בין בעת שירעו בין בעת שירבצו.

לשון – הוא מיוחד אל הדברים המדוברים בכח הבינה כמ״ש בפי׳ משלי ובכ״מ ולשון תרמית הם ההיקשים המטעים והקדמות הכוזבות בחקירת מה שאחר הטבע.

שארית ישראל לא יעשו עולה במעשה, וגם לא ידברו כזב אף בדיבור, וגם לא ימצא בפיהם לשון תרמית שהלשון מציין הדבור התבוניי ההגיוני, שבו ידברו היקשים מתעים ודברי מרמה בחקירות ובעניני האמונה, כי יהיו שלמים במעשה ובדבור ובמחשבת העיון.

כי המה ירעו כצאן הרועות ע״י הרועה על מי מנוחות, וגם ורבצו בלילה ואין מחריד ולא יצטרכו לברית העמים וללמוד מדעותיהם וממעשיהם.

כי – פירשוהו לחיזוק, בודאי יהיה זה שירעו וגו׳; ויש להניח שמאחר ששני הדברים צדקת בני ישראל ושלומם תלוים זה בזה, תלה הצדקה בשלום כאילו בהכירם חסדי ה׳ עמם יכינו לבבם לעבדו באמת.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון