Zephanyah 2 – צפניה ב‏ – Mikraot Gedolot

שְׁמִיעַ קֳדָמַי חִסוּדֵי מוֹאָב וְאִתְרַבְרְבוּת בְּנֵי עַמוֹן דַחֲסִידוּ יַת עַמִי וְאִתְרַבְרְבוּ עַל תְּחוּמְהוֹן.

שמעתי חרפת מואב – אתה מוצא כיון שגרמו העונות ונכנסו אויבים לירושלים נכנסו עמהם עמונים ומואבים ונכנסו לבית קדש הקדשים ונטלו הכרובים והיו מחזירים אותם בכל חוצות ירושלים, והיו אומרים לא היו ישראל אומרים אין אנו עובדים ע״א ראו מה הם עושים, הה״ד יען כי אמר מואב הנה ככל הגוים בית יהודה, באותה שעה אמר הקב״ה כי מואב כסדום תהיה.

הזאת לכם עליזה מי יעץ זאת על צר המעטירה, א״ר אלעזר כל צור שכתוב בתורה מלא בצור מדינה הכתוב מדבר, חסר בעיר חייבת הכתוב מדבר, המעטירה ר׳ אבא בר כהנא אמר הקיפוה כעטרה.

אשר חרפו את עמי – כשהיו מוליכין ישראל בגולה לצד ארץ כשדים והיו עוברין דרך עמון ומואב ורואים ישראל בוכים וגונחים וצועקין היו מונין אותן ואומרים מה לכם להיות סגופים מה תבכו הלא לבית אביכם אתם הולכים בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם (יהושע כ״ד:ב׳).

ויגדילו על גבולם – ויתגאו על גבולם.

who taunted My people When [the people of] Israel were being led into exile toward the land of the Chaldeans, and they were passing through Ammon and Moab, and they would see Israel weeping, sighing, and crying out, they would taunt them and say, "Why are you suffering? Aren't you going to your father's house? Your fathers dwelt on the other side of the river from earliest times.⁠" (Yehoshua 24:2)

and they aggrandized themselves on their border And they acted haughtily on their border.

שמעתי חרפת מואב וגידופי בני עמון אשר^א חרפו את עמי – כשהגלם נבוכדנצר שיושב בארץ כשדים על נהר כבר^ב את ישראל מעבר הנהר, והיו הולכין שולל וערום לפני אויב, והיו עמון ומואב מונין להן ואמרו למה אתם בוכין כשאתם הולכין מעבר לנהר פרת, הלא לבית אביכם אתם הולכין, לבית אביכם שהיה יושב בעבר הנהר, דכתיב: בעבר הנהר ישבו אבותיכם^ג מעולם תרח אבי אברהם ואבי נחור (יהושע כ״ד:ב׳) כדאיתא, ^ד באלה הדברים רבא.

א. כן בפסוק ובכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104 חסר: ״אשר״.

ב. כן בכ״י ברסלאו 104, פריס 162. בכ״י לוצקי 777: ״פרת״.

ג. בכ״י ברסלאו 104 נוסף כאן: ״בעבר הנהר״.

ד. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104 חסר: ״תרח אבי... כדאיתא״ ובמקומו רק ״וגו׳⁠ ⁠⁠״.

שמעתי – דברי השם והם על גבולם – כאשר היו ישראל בארצם טרם גלו.

אשר חרפו את עמי – לאמר איה מלכך ושריך.

ויגדילו – פיהם ולשונם,

לחרף על גבולם – החרב.

שמעתי חרפת מואב וגדופי בני עמון – שהיו שכנים לבני ישראל ובגלותם מארצם והיו עוברים דרך עליהם והיו מחרפים אותם.

ויגדילו על גבולם – היו מגדילים פיהם בשחוק או לשונם לדבר בעברם על גבולם או פי׳ היו מגדילים פיהם על גבול ישראל שהיו רואים אותו חרב.

שמעתי חרפת מואב וגדפי בני עמון – כל אלו השמות, רוצה לומר חרפת וגדופי, הם סמוכים עם הפועל, כמו: חרפת מצרים (יהושע ה׳:ט׳). וכן יפרש בכאן יותר באמרו: אשר חרפו וגו׳.

וכן אמר השם שמעתי חרפת מואב וגדופי בני עמון שהיו שכנים לבני יהודה וכאשר גלו בבל היו עוברים בארצם והם היו מרחיבים עליהם פה ולשון וגם היו לוקחים מגבול בני יהודה להגדיל גבולם.

וגדופי – ענין חרפה כמו וישראל לגדופים (ישעיהו מ״ג:כ״ח).

אשר חרפו את עמי – כאשר גלה דרך ארצם חרפו אותו בדברים.

ויגדילו על גבולם – ר״ל לקחו מאדמת ישראל להגדיל ולהוסיף על גבולם כמ״ש לבני עמון וגומר מדוע ירש מלכם את גד (ירמיהו מ״ט:א׳), או ר״ל כשעברו ישראל על גבולם דברו שם למולם דברים גדולים וקשים לבזותם.

חרפת, וגדופי – הגידוף הוא רק על דברים המקודשים, כמו את ה׳ הוא מגדף (כמ״ש ישעיה ל״ז כ״ג, יחזקאל ה׳ ט״ו).

שמעתי – וגם עמון ומואב יענשו בעבור ישראל, מואב חרפו את ישראל, ובני עמון גדפו תורתם וקדושתם, ומפרש מואב חרפו את עמי – ובני עמון גדפו ויגדילו על גבולם – כי לקחו לעצמם מגבול ישראל כמ״ש עמוס א׳ י״ג ירמיה מ״ט, ובזה גדפו גם קדושת הארץ וקדושת דתם כמ״ש ביחזקאל סי׳ כ״ה.

ויגדילו – פיהם לאמר נרחיב גבולי ארצנו בושתנו מארץ בני ישראל.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון