Zekharyah 2 – זכריה ב‏ – Mikraot Gedolot

אַכְלוּ לִמְבַדְרַיָא וַאֲמָרוּ לְהוֹן אִתְכַּנְשׁוּ מֵאַרְעָא צִפּוּנָא אֲמַר יְיָ אֲרֵי כְּאַרְבַּע רוּחֵי שְׁמַיָא בַּדְרֵית יַתְכוֹן אֲמַר יְיָ.

כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם – תאנא בטל ורבוכות לא חייבו חכמים להזכיר, מאי טעמא משום דלא מעצרי, רוחות מ״ל דלא מעצרי דכתיב כי כארבע רוחות השמים וגו׳, מאי קאמר אילימא ה״ק להו רחמנא לישראל דמבדרנא לכו בארבע רוחי עלמא אי הכי בארבע מיבעי ליה, אלא דמכניפנא לכו מארבע רוחי עלמא אי הכי מארבע מיבעי ליה, אלא כשם שאי אפשר לעולם בלא רוחות כך אי אפשר לעולם בלא ישראל (ביחזקאל ברמז שע״ג).

הוי הוי – אין הוי אלא לשון הכרזה והזעקת קיבוץ וכן ת״י אכלו למבדריא הכריזו כמו ירעם מן שמים (שמואל ב כ״ב:י״ד) – אכלו מן שמיא.

ונוסו מארץ – צאו גליות עמי מתוך בבל ואשור.

Ho, Ho! "Ho" is only an expression of proclamation and an announcement of assembly. And so did Jonathan render it: Announce to the scattered ones. אַכְלוּ means announce, as in: "The Lord thundered from heaven" (II Sam. 22:14), which Jonathan renders: אַכְלוּ מִן שְׁמַיַּא

Flee from the land of the north The exiles of My people, [flee] from within Babylon and Assyria.

הוי הוי ונוסו מארץ צפון – כרוז שיכריז את ישראל שינוסו מגלות בבל.

הוי – לשון קריאה, ציווי השם על יד הנביא לנשארים בבבל לבוא אל ירושלם, לעזור לבנות הבית ולעשות המצות שהם תלויות בארץ.

מארץ צפון – היא בבל ועילם ומלכות פרס ומדי.

וטעם: כי כארבע רוחות^א – כאשר לא יתחבר רוח אל רוח, ככה הייתם עד עתה.

א. כן בכ״י וטיקן 75. בכ״י לונדון 24896, מונטיפיורי 34 חסרה מלת ״רוחות״.

ונוסו – עמי מארץ צפון – ארץ כשדים, ובואו לארצכם. ולפי שעתידה אז לכובשה אומר לשון הוי להזעיקם שינוסו.

כארבע רוחות השמים – כאילו בארבע רוחות כלומר דיחוי גמור.

הוי הוי – לשון קריאה והכפל לחזק וכן הוי ציון המלטי (זכריה ב׳:י״א).

ונוסו מארץ צפון – אמר כנגד הנשארים בבבל שלא עלו בראשונה שימהרו לצאת ולשוב ירושלם ולבנות הבית כי הגיע זמנו זהו ונוסו כוי״ו נרדם ורכב וסוס (תהלים ע״ו:ז׳) ומורה על מלה חסרה כלומר צאו ונוסו.

כי כארבע רוחות השמים – ר״ל כי זה שאמרתי שיצאו מהגלות לא אמרתי אלא אותם שגלו לבבל כמו שאמר יושבת בת בבל (זכריה ב׳:י״א) כי השאר רחוקים הם מהם כי אני פרשתי אותם בגלות כמו ארבע רוחות שהם רחוקות זו מזו ארבע פאות העולם מזרח רחוק ממערב וצפון רחוק מדרום כן רחוקים ישראל זה מזה בגלותם ולא הגיע זמנם לצאת עדיין אלא גלות יהודה הגיע זמנו לצאת לפיכך אמר הוי ציון המלטי (זכריה ב׳:י״א) והוא שבט יהודה ובנימין כי הם היו יושבים בציון ורז״ל דרשו בארבע רוחות כמו שאי אפשר לעולם בלא ארבע רוחות כך אי אפשר לעולם בלא ישראל.

הוי הוי ונסו – וכן עוד: המלטי (זכריה ב׳:י״א), כמ״ש ירמיה (ירמיהו מ״ח:ו׳), ובאור זה אוצר י״י יבוא.

כארבע רוחות – נכון מאד, ונכון מאד אם אמר בארבע רוחות.

והראיתיך הספיקות שיתחייבו אליהם, ולכן אחשוב שלא אמר זה כי אם על הגאולה העתידה ועל עשרת השבטים שגלו לאשור לארץ הצפון אמר כאילו קורא אותם שיבאו הוי הוי ונוסו מארץ צפון ר״ל בואו משם, ולפי שהם היו רחוקים ממנו מאד אמר כי כד׳ רוחות השמים פרשתי אתכם ר״ל הרי אתם בגלותכם רחוקים מאחיכם בני יהודה בגלותם כמו שירחקו ארבע רוחות השמים זו מזו על דרך כרחוק מזרח ממערב.

[קריאה לישראל לצאת מבבל לשוב לארץ ישראל כדי שישיגו השראת השכינה, ובכך ישיגו שלימות בתורה וישלימו את נפשם השכלי, ואז ימלטו משעבוד מלכויות, ובסוף ניבא שאף שלא השיגו זאת בבית שני, יהיה זה לעתיד לבוא]:

הוי [ונוסו מארץ צפון]. אל תתעכבו בבבל ומדי¹: כי כארבע רוחות השמים פרשתי. כי כשהבדלתי ארבעה דגלים, לא היתה הכוונה שתהיו אומות נבדלות זו מזו, אבל שתהיו כארבע רוחות השמים, הנחלקים בשני קוים, שהם בקו הזריחה והשקיעה² ובקו סובב על שני הקטבים³, ומכל מקום הם כולם גוף אחד⁴, וכן יהיה ענין ישראל⁵, שבהיותם מקובצים יחד תהיה השכינה שורה ביניהם, כאמרו (דברים לג ה) ׳ויהי בישורון מלך בהתאסף [ראשי עם יחד שבטי ישראל]׳⁶:

1. הנמצאים צפונית מארץ ישראל. וכן פירש רש״י ׳צאו גליות עמי מתוך בבל ואשור׳, והוא ׳ציווי ה׳ על יד הנביא לנשארים בבבל לבוא אל ירושלים לעזור לבנות הבית ולעשות המצוות שהם תלויות בארץ׳ (אבע״ז).

2. קו הסובב והולך ממזרח שבו זורח השמש למערב שבו הוא שוקע.

3. קו המסובב את העולם והולך מקוטב הצפוני לקוטב הדרומי. כלומר, העולם מתחלק לארבעה חלקים שווים ע״י קווים אלו שחוצים אותו לאורכו ולרוחבו.

4. כל חלקי העולם, הצפון והדרום, המזרח והמערב, אע״פ שנחלקים זה מזה ע״י קווים אלו, מ״מ גוף אחד הם.

5. שאע״פ שנחלקו לארבעה דגלים, ומחנותיהם חונים למזרח ולמערב, לצפון ולדרום, שהם כנגד ארבעה רוחות העולם, מ״מ כולם מרכיבים גוף אחד, שהוא עם ישראל, וכולם חונים סביב למשכן. וכתב השל״ה (דרך חיים תוכחות מוסר לפרשת במדבר): ׳איש על דגלו באותות לבית אבותם, האר״י ז״ל היה אומר, כמו שיש ד׳ דגלים, כך יש ד׳ כתות בישראל חלוקים באיזה מנהגים, ספרד אשכנז קטלוניא אטליא, וכל אחד יישאר בדגלו לנהוג מנהגו, ואלו ואלו דברי אלהים חיים׳.

6. כאשר שבטי ישראל הם ׳יחד׳, ובהתאסף כל השבטים, אז ׳בישורון מלך׳, ה׳ משרה את שכינתו ביניהם. וכן כתב רבינו בבמדבר (ז ג) ׳עגלה על שני הנשיאים, לאות אחווה ביניהם אשר בה [על ידי האחווה] יהיו ראויים שתשרה שכינה ביניהם, כאמרו וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם יַחַד, על היפך חָלַק לִבָּם עַתָּה יֶאְשָׁמוּ (הושע י ב)׳. [ובשיעורי רבינו שנכתבו על ידי תלמידו לפרשת נשא ביאר שגם אחוות הנשיאים היתה לחבר בין ארבעת הדגלים, כפי שמפרש כאן, שכן כתב שם: ׳ויביאו שש עגלת צב עגלה על שני הנשיאים, וזה להורות שהיו מאוחדים לאגודה אחת, לא היה בהם נפתל ועקש, ונמצא גם כן שהדגלים היו באופן זה נאגדים יחד, שהראשון והשני מהדגל היה עגלה אחת, והשלישי מהדגל הראשון והראשון מהדגל השני היו נחברים יחד בקרבן זאת העגלה, נמצאו כולם בלב אחד כאיש אחד לעבוד ה׳ ולהקריב אליו, שבלאו הכי לא היה קרבנם לרצון לפני ה׳⁠ ⁠׳]. ובשיר השירים (ז א) כתב רבינו ׳כאשר קראו הנביאים בדבר ה׳ באמרם (מלאכי ג ז) שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם, הוֹי הוֹי וְנֻסוּ מֵאֶרֶץ צָפוֹן, הוֹי צִיּוֹן הִמָּלְטִי יוֹשֶׁבֶת בַּת בָּבֶל, ונחזה בך, ובהיותכם בארץ ה׳ תשרה שכינתו בתוכנו, ובכן נחזה, כי נמצא חזון מה׳, ולא תהיה חתימת חזון׳. וראה בהמשך דבריו שם שכתב שלפי שלא שבו כל ישראל בבית שני, לכן פסקה הנבואה, הרי שלפי שלא היו כל ישראל יחד בארץ ישראל לא היתה השראת השכינה, ולא השיגו נבואה.

כארבע – בכ״ף והוא חד מן ד׳ בקריאה וסימנהון במלכים א׳ כ״ג במ״ג והכי איתמר בהדיא בפ״ק דתעניות תאנא בטל וברוחות לא חייבו חכמים להכיר וכו׳ אלא רוחות מ״ל דלא מיעצרי אמר ריב״ל דאמר קרא כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם מאי קאמר קב״ה לישראל אילימא ה״ק דבדרתינכו בד׳ רוחי דעלמא האי כארבע בארבע מיבעי ליה אלא ה״ק כשם שא״א לעולם בלא רוחות כך א״א לעולם בלא ישראל וזהו מ״ש קטיעא בר שלום לההוא קיסר בפ״ק דעכו״ם ובמכילתא סוף פרשת בשלח ר״א המודעי אומר כשבא עמלק להזיק את ישראל מתחת כנפי אביהם שבשמים אמר משה לפני הקב״ה רבש״ע בניך שאתם עתיד לפזרן תחת רוחות השמים שנאמר כי בארבע רוחות השמים וגו׳ רשע זה בא לכלן מתחת כנפיך ס״ת שנתת להם מי יקרא בו ע״כ. ולכאורה נראה שזה המדרש קורא בארבע בבי״ת ומכל מקום על המסורת יש לסמוך וכ״ש דגמרתנו נמי הכי ס״ל והכי איתמר בהדיא בזוהר פ׳ שמות דף ה׳ בארבע לא נאמר אלא כארבע כמה דא״א לעלמא בלא ד׳ רוחות כך א״א לעלמא בלא ישראל והאפודי בפ׳ י״ד מספרו מנה זה עם אחרים שבאם הכ״ף תמורת הבי״ת כמו שכתבתי בחזקאל ט״ז אצל וכדמי בניך.

הוי – הוא ענין קריאה וכן הוי כל צמא (ישעיהו נ״ה:א׳).

ונוסו – ענין בריחה ומהירות ההליכה.

רוחות – פאה ועבר.

הוי הוי – יאמר על הגאולה העתידה וכאלו יקרא עליהם אתם בני י׳ השבטים שגלו לארץ אשור העומדת בצפון צאו משם במרוצה לשוב אל ארצכם.

כי כארבע רוחות השמים – כמו שד׳ רוחות השמים המה רחוקים זו מזו כן פרשתי אתכם לארץ מרחק ולכן מהרו ולכו לפי רוב המרחק.

ונסו – חסירה תיבה לפניה, קומו ונוסו, או כדומה.

כארבע רוחות וגו׳ – נוסו והמלטו אל ירושלים שתשאר בלי חומה מחמת הרבות יושביה בלי חקר, כי כונתי לפרש ולהרחיב גבולכם כפרש והרחיב רוחות השמים; ותיבת ופרשתי זמן עבר במקום עתיד להוראת ודאות ההבטחה ומהרות התאמתה.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון