Zekharyah 12 – זכריה יב‏ – Mikraot Gedolot

וְיֵימְרוּן רַבְרְבֵי יְהוּדָה בְּלִבְּהוֹן אִשְׁתְּכַח פוּרְקַן לְיַתְבֵי יְרוּשְׁלֵם בְּמֵימְרָא דַייָ צְבָאוֹת אֱלָהָהוֹן.

ואמרו אלופי יהודה בלבם – כשיראו שאר הצובאים נגפים במכה זו והם ניצולים.

אמצה לי יושבי ירושלם וגו׳ – יושבי ירושלים היודעים שעל כרחינו אנו באים עליהם אמצו לעזרתי בתפילתם בי״י אלהיהם.

And the princes of Judah shall say to themselves when they see that the others who were gathered are plagued with this plague, and they are saved.

The inhabitants of Jerusalem were my strength, etc. The inhabitants of Jerusalem, who know that we came upon them against our will, strengthened my help with their prayer by the Lord, their God.

אמצה לי יושבי ירושלם – כי ראו שהקב״ה פקח עיניו עליהם לבלתי הכותם בשיגעון ובעיוורון,⁠^א ויאמרו בלבבם אמצה זרועינו בשביל תפילת^ב יושבי ירושלים שהתפללו בעדינו לי״י.

א. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104, פריס 162 חסר: ״ובעיוורון״.

ב. כן בכ״י לוצקי 777, פריס 162. בכ״י ברסלאו 104: ״בתפילת״.

ואמרו אלופי יהודה – גדוליהם שהם במחנה האויב.

אמצה לי – תפילת ירושלם, כי הם התפללו בעבורינו תפלה חזקה, והנה כל אחד יאמר אמצה לי – בעבורי, כמו: אמרי לי אחי הוא (בראשית כ׳:י״ג).

ואמרו אלופי יהודה – יאמרו בלבם כשהיו בין אויביהם כי יושב ירושלם יהיו אמצה וחוזק להם שיצאו להלחם עמם בעזרת י״י צבאות וינצלו בם.

אמצה – שם בשקל עולה ענוה כבשה שלוה.

ומפני שאלופי יהודה והם השרים והסגנים שבאומה יראו יד ה׳ הויה באויביהם והם נצולים ממנה יאמרו בלבם אצבע אלהים הוא ויבקשו מיושבי ירושלם בתפלה וצעקה לאלהיהם, כי גם בהיות ירושלם חרבות תהיה השגחת הש״י בה והתפלה שיתפללו שם ישמע השמים, וזהו אמצה לי ירושלם בה׳ צבאות אלהיהם ר״ל שבכל אחד מהנכבדים אשר בכל ערי יהודה יאמר אמצה לי אמצה בעבורי והתחזק אתה יושב ירושלם בה׳ להתפלל בעדי. והרד״ק פירש אמצה לי דבר אומץ וחוזק להם ליושבי ירושלם ואינו נכון בפשט הכתוב.

אמצה לי. אתה האל יתברך, אמצה לי את יושבי ירושלים במצור לבטוח בה׳ צבאות¹:

1. ׳אלופי יהודה׳ – שריהם וגדוליהם של ׳יהודה׳, אותם היהודים הנמצאים במחנה האויב (אבע״ז), וגם בשעת המצור שיצורו הם עם הגויים על ירושלים, יתפללו בלבם אל ה׳ שיאמץ ויחזק את לב יושבי ירושלים שיעמדו במצור ויבטחו בה׳ ויושיע אותם. וכ״כ הרד״ק, ׳יאמרו בלבם כשהיו בין אויביהם כי יושבי ירושלים יהיו אמצה וחוזק להם שיצאו להלחם עמם בעזרת ה׳ צבאות וינצלו בם׳. ורש״י פירש שהיהודים הצרים על ירושלים יאמרו ליושבי ירושלים, ׳יושבי ירושלים שיודעים שעל כרחנו אנו באים עליהם, אמצו לעזרתי בתפילתן בה׳ אלהיהם׳. ובפירוש רבינו להלן (פסוק י) גם מבואר שיתפללו יושבי ירושלים על אחיהם הצרים עליהם. וכן מבואר במדרש תהלים (קיט ב) ובילקוט כאן: ׳ובשלישית הן [גוג ומגוג] באין ועולין לירושלים, והן הולכין ליהודה ומתייראין מהן שהן גיבורים [ולכן יקחו אותם להילחם עבורם נגד ירושלים]..., כיון שהן עולין לשם מה הן עושין, מוסרין לכל אחד ואחד מבני יהודה שני גבורים, למה, כדי שלא יברחו, כיון שגיבורי יהודה עולין ומגיעין לירושלים מתפללים בלבם ואומרים ניפול בידן [של יושבי ירושלים] ולא הם בידינו, ולמה מתפללין הם בלבם, שהן מתייראין להשמיע קולם, הה״ד ואמרו אלופי יהודה ׳בלבם׳⁠ ⁠׳.

אמצה – י״ס שהאל״ף בקמץ וברובן בפתח וכ״כ רד״ק שהיא שם בשקל עולה.

אלופי יהודה – שרי יהודה כמו אל תבטחו באלוף (מיכה ז׳:ה׳).

אמצה – מלשון אומץ וחוזק.

ואמרו וגו׳ – אלו הבאים עם הצובאים על העיר בראותה שאינם נזוקים עם הצובאים יאמרו בלבם הנה יושבי ירושלים חזקו אותי בהפגיעם בה׳ להתפלל עלי שלא אהיה נלקה עמהם כי יודעים המה שבאתי הנה שלא בטובתי ולא יתלו הדבר בזכות עצמם כ״א בזכות יושבי ירושלים.

אמצה – שם במשקל שלוה עולה, הם אומץ וחוזק לי.

ואמרו – אז יקום משיח בן יוסף ובני יהודה יתחזקו אז, ולפי דברי חז״ל שג׳ פעמים עתיד גוג לבא על א״י, הנה בפעם הראשון יכה כל סוס בעורון, ובפעמים האחרונים יתחזקו בני יהודה ואלופי יהודה יאמרו בלבם שיושבי ירושלם – שהם צדיקים הם יתנו להם אומץ בצדקתם ובבטחונם בה׳ אלהיהם.

אמצה – שם מופשט על משקל שלוה, הדרה (הדרת קדש), עַוְלָה, אחוה, אהבה; אלופי יהודה יאמרו יאמץ לבנו כי ידענו גבורת בני יהודה בבטחונם על ה׳.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון