Zekharyah 12 – זכריה יב‏ – Mikraot Gedolot

וְאֶשְׁפּוֹךְ עַל דְבֵית דָוִד וְעַל יַתְבֵי יְרוּשְׁלֵם רוּחַ חִסְדָא וְרַחֲמִין וְיִבְעוּן מִן קָדָמַי עַל דִי אִיטַלְטְלוּ וְיִסְפְּדוּן עֲלוֹהִי כְּמָא דְסָפְדִין עַל יְחִידָא וְיֵימְרוּן עֲלוֹהִי כְּמָא דְמַמְרִין עַל בּוּכְרָא.

רמז תקפא

ושפכתי על בית דויד ועל יושב ירושלים רוח חן – ארבעה שפיכות הם לטובה וארבעה שפיכות הם לרעה. לרעה וישפוך עליו חמה אפו, באהל בת ציון שפך כאש חמתו, וביחזקאל כתיב בשפכך את חמתך על ירושלים, כלה ה׳ את חמתו שפך חרון אפו.

לטובה ושפכתי על בית דויד וגו׳ – והיה אחרי כן אשפוך אוחי על כל בשר, וגם על העבדים ועל השפחות אשפוך רוחי, ולא אסתיר עוד פני אשר שפכתי את רוחי.

רוח חן ותחנונים – שיעלו על רוחם להתחנן לפני והם יהיו לחן בעיניי.

רוח – טַלַנְט.

והביטו אלי את אשר דקרו – תירגם יונתן ויבעון מין קדמיי על דאטלטלו.

והביטו אלי – להתאונן את אשר דקרו בהן האומות והרגו מהן בגלותם.

וספדו עליו – על אותו הרג.

כמספד על היחיד – כאשר יספוד איש על בן יחידו.

ורבותינו פירשוהו על משיח בן יוסף שנהרג במסכת סוכה (בבלי סוכה נ״ב.).

a spirit of grace and supplications That it should come into their mind to supplicate Me, and they will be in My good graces.

a spirit Talant in Old French, a desire.

they shall look to Me because of those who have been thrust through Jonathan renders: And they shall supplicate Me because of their wanderings.

And they shall look to Me. to complain about those of them whom the nations thrust through and slew during their exile.

and they shall mourn over it Over that slaughter.

as one mourns over an only son As a man mourns over his only son. And our Sages expounded this in tractate Sukkah (52a) as referring to the Messiah, son of Joseph, who was slain.

והביטו אליו^א את אשר דקרו – כלומר יביטו לאותו הרג שנדקרו ונהרגו ימים רבים על ידי האומות.

וספדו עליו – על אותו הרג כמספד שאדם סופד על בנו היחיד – וזהו מספד מר.

א. כן בכ״י לוצקי 777, ברסלאו 104, פריס 162, ובהרבה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״אלי״.

והמר עליו – כמו: הַפֵר, הַרֵע. (ערוגת הבושם חלק ב׳ עמ׳ 17 בשם ״ורשב״ם שפירש״)⁠^א

א. בעל ערוגת הבשם משיג על דברי רשב״ם: ״לא דבר נכונה, כי הַפֵר הרע מעלומי ע׳ פעל והמר מן הכפולים.⁠״

ושפכתי – ואשפך.

רוח חן ותחנונים – על יושבי ירושלם, טרם זה תעבר עליהם בתחלה צרה, כי משיח בן יוסף יהרג, אז יכעס השם וישמיד את כל הגוים הבאים על ירושלם (זכריה י״ב:ט׳). וזהו והביטו אלי^א – אז יביטו כל הגוים אלי לראות מה אעשה לאלה אשר דקרו משיח בן יוסף.

וספדו עליו – אנשיו.

א. כן בפסוק ובכ״י וטיקן 75. בכ״י לונדון 24896, מונטיפיורי 34: ״אליו״.

ושפכתי, רוח חן ותחנונים – כלומר שימצאו חן בעיני ואושיעם מן הגוים הבאים עליהם וכפל הענין במילות שונות לחזק הענין.

ויונתן תירגם: רוח חסדא ורחמין ופי׳ אדוני אבי ז״ל רוח שיהיה חן בעיני כל אדם ושיהיו תחנוניכם מקובלים לפני והנה אמר שיגן עליהם הנה זכר המדרגות העליונות המנשאות אותם אח״כ אמר שאם יזדמן שידקרו אחד מהם במלחמה ואפילו הדיוט שבהם תימה גדולה יהיה להם היאך יהיה דבר זה ויחשבו אותו שהוא תחלת ירידה והכנעה נגד אויביהם כמו שעשה יהושע כאשר הכו אנשי העי מישראל שלשים וששה איש אמר אהה י״י ואמר מה אומר אחרי אשר הפך ישראל עורף לפני אויביו (יהושע ז׳:ח׳) כן יהיה ענינם עתה אם יראו שיהרג מהם אפילו אחד יתמהו והביטו אלי את אשר דקרו בעבור שדקרו וספדו עליו כאדם שאין לו אלא בן אחד וימות או כאדם שימות בכורו ורז״ל פי׳ על משיח בן יוסף שיהרג במלחמה ותמה אני לפי פירושם איך סתמו ולא זכרו כלל.

והמר – ענין מרירות לב.

אבל אחר כך יעד לנו שקודם זה יהיה לנו צרות ותלאות, כי כן יהיה הכרח, ובפרט כי קודם זה ידקר בחרב ויהרג גדול העם שר הצבא, כמו שקדם לנו. ועל זה רמז באמרו: את אשר דקרו – כי זאת הדקירה היא עד מות.

וטעם דקרו – הדוקרים, יאמר כי בנפילת זה השר והעם עמו, יספדו עמנו בכלל, כי יפלו בהתחלה כענין עכן, ואמר יהושע מה אמר אחרי וכו׳ (יהושע ו׳:ח׳), והתחנן לשם מאד. וכן יעשו עמנו אז, וישאו עיניהם, ויביטו לשם דרך תחנה עם תמה איך היתה כזאת, כמו שתמה גם כן יהושע.

כי אמרו: והביטו אלי את אשר דקרו – הטעם והביטו אלי, מצד ובסבת אשר דקרו האויבים, כלומר את האיש אשר דקרו הלוחמים כנגדנו, ובפרט הראש המנהיג שר צבא בראש העם במלחמה, כי המשיח לא יהיה באותה המלחמה, כמו שלא היה דוד בהרבה.

וכן אומרו ושפכתי על בית דוד ועל יושבי ירושלם רוח חן ותחנונים ואמר על בני יהודה שהם כולם נקראים בית דוד, ועל השאר השבטים שנכללו ביושבי ירושלם אמר ויושבי ירושלם, וזכר שיהיה יקר בעיני ה׳ המותה לאותו חסיד עד שבעבור זה יבקש דרכים להשמיד את כל הגוים רוצה לומר שכאשר ימות משיח בן יוסף במלחמה יחרה אף ה׳ וקנאתו בגוים ההם ולכן יסבב סבות ביניהם להתחזק מלחמתם כדי להומם ולאבדם, וכן יהיה ששם יהיו נשמדים רובם והשלישית יותרו בה רובו ככולו, ויסייע לזה שישפוך השם עליהם רוח חן ותחנונים כלומר שיתן בלבם להתפלל ולהתחנן לפניו על מות אותו צדיק וישאו עיניהם למרום ויביטו אליו יתברך על אותו שלם שידקרוהו האויבים ויאמרו לפניו יתברך רוח אפנו משיח ה׳ נלכד בשחיתותם של האויבים אשר אמרנו בצלו נחיה בגוים וספדו עליו כמספד על הבן היחיד לאביו.

אמנם כי יושב ירושלים ברוח חן ותחנונים יתפללו על יהודה¹, והביטו אלי בתפילתם בעיון דק לעורר רחמַי²: את אשר דקרו. עם מה שיזכרו אותם שדקרו הם מבני יהודה בהיותם במצור³, וספדו עליו [כמספד] על היחיד - על בן יחיד⁴:

1. על אלה שבאו עליהם במצור ביחד עם הגויים, ׳שיעלו על רוחם להתחנן לפני והם יהיו לחן בעיני׳ (רש״י). וכן כתב רבינו בתהלים (קכב ה-ח) ׳אתם, כסאות לבית דוד, שאלו שלום ירושלים בתפילתכם, באופן שישליו אוהביך ולא יתאבלו על אחיהם, ועם זה יהי שלום בחילך גם לבלתי מזומנים וכתובים לחיים בירושלים, באופן שיהיה שלוה בארמנותיך, ולא יתעצבו על פורענות אחיהם, כי אמנם למען אחי ורעי המזומנים לך, אדברה נא שלום בך, שלא יהיה בך קול בכי וקול צעקה מפני פורענות אחיהם׳.

2. התפילה המתקבלת לפני ה׳ היא התפילה שמתפללים מתוך התבוננות בגודלו וטובו של ה׳, שמתוך התבוננות זו באים לידי אהבתו ויראתו, וכמו שכתב רבינו בקהלת (ד א, ע״פ שוחר טוב צא) שאין התפילה מקובלת אלא אם כן מתפללים ׳בשם׳ (וראה גם מש״כ רבינו בתהלים י יז). ועניין התפילה ׳בשם׳ הוא ההתבוננות בהוראת שם ה׳, כפי שמבאר רבינו לרוב שבשמותיו יתברך כלולים הוכחות שכליות למידות ואופני ההתגלות של ה׳, וזו היא ההבטה אל ה׳ בעיון דק, כלומר יתבוננו בעיון עמוק וישיגו אהבת ה׳ ויראתו, ומתוך כך יתפללו על בני יהודה, וזו היא התפילה שנענית. וכן כתב בפירושו לאיוב (יא יג-טו): ׳אם אתה הכנות לבך לעיין באלוהיות, ופרשת אליו כפיך כאמרו (תהלים צא יד-טו) ׳כי ידע שמי, יקראני ואענהו׳, כי אז תשא פניך ממום, ׳ושב ורפא לך׳, והיית מוצק ולא תירא מזה לעתיד׳. כלומר, אם תכין את לבך על ידי ההתבוננות באלוקות, תתקבל תפילתך ותיענה.

3. כלומר, בנוסף על תפילתם על יהודה, יזכירו אף את אותם מיהודה שיושבי ירושלים הרגו, כאשר באו לצור עליהם.

4. כ״כ רש״י. ונראה שכוונת ההספד הזה, להראות כמה יצטערו בעונש השרידים, ובכך ה׳ ירחם על השרידים כדי שתהיה לצדיקים הכתובים לחיים בירושלים ששון ושמחה, וכפי שביאר רבינו בתהלים (קכב, בסופו), וכן בסוף פירושו לחבקוק, שאילו ייענשו אחיהם, יהיו הצדיקים אבלים עליהם ולא תהיה שמחתם שלימה, ולהראות זאת יספדו על ההרוגים מספד גדול כעל בן יחיד שמת.

והביטו אלי את אשר דקרו – בסוכה ריש פרק החליל גרסי׳ בגמ׳ ובפי׳ רש״ח והביטו אליו ואין כן במקראות.

רוח – רצון.

דקרו – ענין נעיצת חרב בגוף כמו כל הנמצא ידקר (ישעיהו י״ג:ט״ו).

והמר – כהמר מלשון מרירות.

ושפכתי – ר״ל אתן בשפע על בית דוד וגו׳ רצון המשכת חן על עצמם ורצון הפצרת תחנונים לפני.

והביטו אלי – לשאול משפט להשיב גמול את אשר דקרו ועל משיח בן יוסף יאמר שמת במלחמה כן ארז״ל.

כמספד על היחיד – כמו המספד שאדם עושה על מיתת בן יחיד.

והמר – יבכו עליו במרירות לב כמו שממררים בבכי על מיתת הבכור.

ושפכתי על בית דויד רוח חן ותחנונים – שעי״כ יבקשו את ה׳ בתחנונים וישיגו חן וחנינה מאת ה׳, שע״י שיראו שרוח אפם משיח ה׳ אשר אמרו בצלו נחי׳ נפל במלחמה יתעוררו בתשובה ובתפלה, והביטו אלי את אשר דקרו – שיביטו ויעיינו שמת בעון הדור, וכאילו הם דקרו אותו ע״י עונותיהם, ויביטו אל ה׳ לשוב אליו ולבקש עזרו מקדש באשר נפל צור מעוזם, וספדו עליו כמספד על היחיד – תחלה יספדו עליו כמו שסופדים על הבן יחיד שמת ואין אחר תחתיו, וגם אח״כ כשיתגלה משיח בן דוד ימררו עליו מספד מר כהמר על הבכור – באשר הוא היה הבכור והראשון להושיעם, וע״כ יתמיד האבל עליו גם אחרי כן.

רוח חן ותחנונים – שימצאו חן וחנינה בעיני יתר בני יהודה שנלחמו בם והרגו בהם.

והביטו אלי – יתר בני יהודה ישאו עיניהם לשמים מתחרטים על שהרגו באחיהם.

והמר – יצעקו צעקה גדולה ומרה.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון