Zekharyah 12 – זכריה יב‏ – Mikraot Gedolot

מַטֵל פִּתְגָמָא דַייָ עַל יִשְׂרָאֵל אֲמַר יְיָ דִתְלָא שְׁמַיָא וְשַׁכְלֵיל אַרְעָא וּבָרָא רוּחָא דֶאֱנָשָׁא בִּמְעוֹהִי.

ויוצר רוח אדם בקרבו – נשמתו של אדם צרורה בקרבו שאלמלא כן כיון שהיתה הצרה באה היה שומטה ומשליכה, וייצר ה׳ אלהים את האדם שני יצריים יצר טוב ויצר רע, אבל בהמה יצר אחד יש לה, שאלו היה בבהמה שני יצרים כיון שהיתה רואה את הסכין ביד האדם לשחטה היתה מפחדת ומתה מיד.

משא דבר י״י – הוא גמר דבר זה שהתחיל לדבר בפורענותן של אוכלי ישראל עשו וכיוצא בו.

The prophecy of the word of the Lord This is the completion of the word that he began to speak about the retribution of those who devour Israel – Esau and his ilk.

משא – זאת הפרשה דביקה היא, בעבור שהזכיר חרב על זרועו (זכריה י״א:י״ז) הזכיר מתי יהיה זה ואנה יהיה. ועתה יפרש כי זה יהיה בשוב ישראל עם משיח בן יוסף אל ירושלם. ועתה זאת הנבואה על ישראל – וטעם להזכיר עתה נוטה שמים ויוסד ארץ – כי לולי ישראל לא נבראו.

וטעם ויוצר רוח אדם בקרבו – שהוא עולם קטן כנגד שמים וארץ, וזה הדבר צריך פירוש ארוך.

משא דבר י״י – אחר שזכר פורענות ישראל וחרבן הארץ פעמים התנבא על טוב ישראל ופורענות האומות ואמר נאם י״י נוטה שמים ויסד ארץ כלומר כי הוא ברא שמים וארץ ובידו הכל לנתוץ ולהרוס לבנות ולנטוע¹ וזכר אדם כמו שאמר ישעיה ואדם עליה בראתי (ישעיהו מ״ה:י״ב) כלומר ואני הגליתי את ישראל ובידי להעלותם מהגלות ולהנקם מאויביהם וכתב החכם ר׳ אברהם בן עזרא ז״ל כי סמך ויוצר רוח אדם בקרבו לנוטה שמים ויוסד ארץ לפי שהאדם עולם קטן כנגד שמים וארץ שהוא עולם גדול ומה שאמר ויוצר רוח אדם בקרבו ולשון יצירה לא מצאנו אלא על דבר שיש בו ממש שהוא מוחש בחושים ולא כן הרוח ואמר כי מה שאמר ויוצר אמר על יצירת כלי הגוף המקבלים כח הרוח והם המוח והלב.

1. השוו ללשון הפסוק בירמיהו א׳:י׳.

משא דבר י״י וגו׳ – כמה פעמים הודעתיך כי דברי הנביאים הולך בסדר מופלג בספריהם, וגם בזה כן דעתי בלי ספק. ולכן אני נוטה על כל פנים שהיה מכוון זכריה מה שקדם לי זכרו, אם כן מהראוי אחר כך שינבא ענין נמרץ אחר ענין כוזיבא. ואין לנו ענין כמו בנין בית שלישי ועניני העתיד, כמו שנבא דניאל גם כן. ולכן מדעתי אני גוזר, כי מכאן ועד סוף ספרו, הוא על כל זה, רוצה לומר שנבא מזה הענין מה שרצה השם ית׳ לגלותו לו ולא יותר.

והנה בארו זה רבותינו ז״ל, ובאגדות הגאונים, כי היה דעת קצתם שאמרו על ביום ההוא יגדל המספד בירושלים וגו׳ (זכריה י״ב:י״א) שהיה זה על משיח בן יוסף שנהרג במלחמה. כי כן יהיה הענין לפי מה שקבלו רבותינו מן הנביאים, ובפרט מדברי זכריה, כי קרוב להצלחתינו העתידה הרמוזה עוד יותר בדניאל, יקום איש אחד משבט יוסף ויאמר שהוא המשיח, ויעלה עם רבבות מישראל, ויכבוש מדינות ואומות כמו שעשה בן כוזיבא, ובאחרית יעלה על ירושלים. וכשמוע העמים כן ובפרט מלך מצרים אשר לו היום ארץ ישראל וירושלים, יעלו למלחמה עליו, ויהיה זה האיש מנוצח וימותו רבים מעמנו, וזהו חבלי משיח הנזכר בדברי רבותינו ז״ל, ועל זה אמר דניאל: והיתה עת צרה וגו׳ (דניאל י״ב:א׳).

אבל אין אני מכריח שיהיה זה כן, רוצה לומר שיקום משיח משבט יוסף ואחר משבט יהודה, אבל אני מכריח מדברי זכריה ודניאל כי בתחלת חדוש מלכותו בעת נתחיל לעלות ולפנות אל ירושלים, יתעוררו כל האומות עלינו ויפול ממנו עם. אבל באחרית ננצח הכל, וכן קרה לנו בענין בני חשמונאי, וכן הכרח בכל מלחמה ברוב, וכן מתו במלחמה קצת מבני חשמונאי. ולכן על כל פנים היה כונת אמרו: וספדו עליו (זכריה י״ב:י׳) – על אחד מיוחד היותר נכבד שהיה שר הצבא, כמו אחד מבני חשמונאי בתשועתו עם יון. ואם היה זה משבט יוסף משיח מלחמה, גם כן במצות משיח בן דוד, יותר נכון בעיני, כמו שהיה יואב במצות דוד.

משא דבר ה׳ על ישראל וגומר עד ביום ההוא יגן ה׳ בעד יושבי ירושלם: ענין הנבואה הזאת הוא שאחרי שזכר בנבואה שלמעלה שברשעת בני בית שני לא זכו לאחת מן הטובות שהיה הקדוש ברוך הוא חפץ לעשות להם לא לנקמת האויבים ולא לקבוץ הגליות ולא לחזרת השכינה ושאר הטובות אבל באו אל חרבן וגלות אחר ביד בני אדום, הודיע הקדוש ברוך הוא לנביא אם אחר זה בשום זמן מן הזמנים יתקיימו הייעודים הטובים ההם שלא נתקיימו בזמן בית שני ואמר לו שעל כל פנים יבא זמן ידוע ומוגבל לפניו יתברך שיתקיימו כל הדברים הטובים אשר דבר על עמו ונחלתו, וזהו אומרו משא דבר ה׳ על ישראל שהיא הנבואה שבאה לזה הנביא על ישראל ממה שיקרה לו ויהיה עליו לעתיד לבוא בהכרח. והנה הקדים להודעת העתידות האלה אומרו נאם ה׳ נוטה שמים ויוסד ארץ ויוצר רוח אדם בקרבו לפי שהתכלית האמתי העצמי בגאולה העתידה הוא להשלים את המין האנושי בכללותו, ומפני שהעמים כולם בארצותם לגויהם דתיהם ואמונותיהם שונות כוזבות ואת דתי המלך ה׳ צבאות אינם עושים ותהי האמת נעדרת בפיהם ובלבותם לכן יברא השם חדשות בארץ להביא מלחמה בין העמים ולהכותם מכה רבה על רוע מעשיהם ואמונתיהם כדי שמתוך הנסים והנפלאות שיעשה בזה האל יתברך יכירו וידעו כל יושבי תבל באמתת אלהותו ויקראו כולם בשמו לעובדו שכם אחד, וזה שאמר נאם ה׳ שנטה את השמים ויסד הארץ בתחילת הבריאה הנכבדת הזאת ויצר רוח האדם בקרבו ולכבודו בראו כדי שידע ויכיר אמתת אמונתו.

משא – נבואה ולתוספות ביאור אמר דבר ה׳.

נוטה שמים – הנוטה את השמים לפרשה והמייסד את הארץ ויוצר רוח האדם בקרב גופו וכאומר הואיל וכן הכל שלו ובידו לעשות בכל דבר כרצונו.

משא דבר ה׳, אחר שנבא על מה שיהיה בבי״ש נבא על מה שיהיה באחרית הימים, והקדים לדבריו שזה נאום ה׳ אשר הוא נוטה שמים ויוסד ארץ ויוצר רוח האדם בקרבו – שרוח האדם בקרב גופו הוא החבור והקשר שנעשה בין השמים ובין הארץ, שהגוף מתולדת הארץ והרוח הוא מן העליונים, ובזה נברא האדם בתבנית העולם הגדול, וכל העולם העליון והתחתון נכלל בו ונברא בשבילו והוא התכלית אל העולם כולו ומהלך מהלך השלימות אל כל המציאות, ולכן יחשוב ה׳ מחשבות בל ידח ממנו נדח ויבננו בבנין שלם לעתיד כשיגיע עת התיקון.

ויצר וגו׳ – כביכול נותן לו צורה; והכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, אם כן אומץ הלב או רפיונו להלחם באויביו או לירא מהם הם בידי שמים, וזו היא הצורה שכאן מכוון לה; וכן בתחנת אלהי נשמה ״אתה יצרתה״ ר״ל אתה נתת לה תכונותיה.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון