Zekharyah 11 – זכריה יא‏ – Mikraot Gedolot

קַל צִוְחַת מַלְכַיָא אֲרֵי אִתְבְּזִיזוּ מְחוֹזֵיהוֹן קַל נִיהֲמַתְהוֹן כִבְנֵי אַרְיְוָן כַּד יָבֵישׁ עֲלֵיהוֹן רוּם יַרְדְנָא.

קול יללת הרועים כי שודדה אדרתם – זה דוד ושלמה.

קול שאגת כפירים כי שודד גאון הירדן – זה אליהו ואלישע.

הרועים – המלכים.

אדרתם – תפארתם.

שאגת כפירים – יבכו השרים.

[כי שודד גאון הירדן – שהוא מקום הכפירים ואריות.]

ורבותינו פירשו (בבלי יומא ל״ט:): פתח לבנון דלתיך (זכריה י״א:א׳) שעל חורבן בית שיני נתנבא הנביא וארבעים שנה קודם חורבן היו דלתות ההיכל נפתחות מאיליהן גער בהן רבן יוחנן בן זכאי אמר לו היכל היכל עד מתי אתה מבעית את עצמך יודע אני שסופך ליחרב וכבר נתנבא עליך זכריה בן עדוא פתח לבנון דלתיך וגו׳ (זכריה י״א:א׳).

the shepherds The kings.

for their glory אַדַּרְתָּם

the roar of the young lions The princes shall weep.

for the pride of the Jordan has been spoiled The pride of the Jordan, which is the place of the young lions and the old lions. Our Sages (Yoma 39b) explained "Open your doors, O Lebanon,⁠" as the prophet prophesying about the destruction of the Second Temple; that forty years prior to the destruction, the doors of the Temple proper would open by themselves. Rabban Yochanan ben Zakkai rebuked them. He said, "Temple, how long will you terrify yourself? I know that you will eventually be destroyed. Zekharyah the son of Iddo has already prophesied concerning you: 'Open your doors, O Lebanon, etc.'"

הרועים – אילו המלכים הרועים את העם.

אדרתם – מלכותם.

קול שאגת כפירים – שישאגו הכפירים בקולם, ששודד גאון הירדן – שהיו שם. כלומר מלכות אומות שפשטה עד הירדן עכשיו יהיה שודד.

קול – הרועים – הם המלכים, ואדרתם – הם החשמונים.

קול שאגת כפירים – כי הכפיר הוא מלך החיות. ומלת כפירים^א בעבור אחרת. כמו: כסאך אלהים (תהלים מ״ה:ז׳), שהוא כסאך כסא אלהים. וככה זה: כי שדד כפיר שהירדן היה מתגאה בו, שלא יוכל אדם לעבור את הירדן מפחדו. ואם פירשנוהו כי יבש הירדן אין לו טעם. ויפת אמר: כי שדד גאון ארץ ישראל מעבר לירדן. גם נכון הוא בעיני.

א. כן בכ״י מונטיפיורי 34. וכן בכ״י וטיקן 75 (בתוספת מלת ״תשרת״ בסוף). בכ״י לונדון 24896 הושמט ע״י הדומות: ״כי הכפיר... ומלת כפירים״.

קול יללת, אדרתם – חזקם ותקפם ותפארתם ופי׳ הפסוק כתרגומו ורז״ל פי׳ הפרשה על חורבן בית שני ולבנון הוא בית המקדש ואמרו כי מ׳ שנה קודם חרבן הבית היו דלתות ההיכל נפתחות מאליהן גער בהן רבן יוחנן בן זכאי אמר לו היכל היכל עד מתי אתה מבעית עצמך יודע אני שסופך לחרב וכבר נתנבא עליך זכריה פתח לבנון דלתיך (זכריה י״א:א׳).

ומפני ירידת היער והשפלתו יילילו הרועים כי שודדה אדרתם שהרועים היו חסים ומתלוננים באותו יער והוא היה אדרתם, וגם הכפירים גורי האריות עם כל חזקם וגבורתם ישאגו ויתנו קולם לפי ששודד גאון הירדן ששם היו מתעלסים. וזה כולו הוא רמז לאומות ומלכיהם בארצותם לגוייהם שחרוב יחרבו בנפול מלכיהם ורוזניהם מאין תקומה. וחכמים ז״ל בפרק טרף בקלפי (יומא לט, ב) תנו רבנן ארבעים שנה קודם חרבן הבית לא היה גורל השם עולה בימין אלא בשמאל ולא היה לשון של זהורית מלבין אלא מאדים ולא היה נר מערבי דולק והיו דלתות ההיכל נפתחות מאליהן, עד שגער בהן רבן יוחנן בן זכאי ואמר לו היכל היכל מפני מה אתה מבעתנו יודע אני שסופך ליחרב וכבר התנבא עליך זכריה פתח לבנון דלתיך ותאכל אש בארזיך, אמר רבי יצחק בר טבלאי למה יקרא בית המקדש לבנון שמלבין פניהם של ישראל. ועוד תמצא להם ז״ל באבות דרבי נתן (אבות דר׳ נתן ד׳:ה׳) שאמרו הילל ברוש כי נפל ארז זה בית המקדש שנאמר ותאכל אש בארזיך אשר אדירים שודדו זה אברהם יצחק ויעקב וי״ב שבטים שהיו בוכים וסופדים עליו, הלילו אלוני בשן זה משה אהרן ומרים, כי ירד יער הבציר זה בית קדש הקדשים, קול יללת הרועים כי שודדה אדרתם זה דוד ושלמה, קול שאגת כפירים כי שודד גאון הירדן זה אליהו ואלישע עד כאן. וכפי דעתם בדרשות האלו יראה שהיה אצלם פרשת פתח לבנון דלתיך התחלה לפרשה רעה את צאן ההרגה ויהיה זה סמיכות הפרשיות שאחרי שזכר מה שייעדם שיזכו אליו בבית שני מן הטובות אם ייטיבו דרכיהם ומעלליהם זכר הנביא מה שראה שהיה ענינם והוא שהם ירעו מאבותם, ולא די שלא יעשו מעשים לזכות בהם אל הטובות שחשב האל יתברך לעשות אותם אבל גם עשו באופן שנתחייבו בחרבן העיר והבית וגלות העם והתחיל מפני זה לקונן עליו. והוא גם כן דרך נכון כפי סדר דרשתם:

ובכן קול שאגת כפירים. אומות העולם¹ הבאים לשלול גאון הירדן, בית מקדש שני²:

1. ׳שאגת הכפירים׳ אינה כמו ׳יללת הרועים׳, כי יללת רועים הוא לשון יללה מתוך צער, וזוהי אותה היללה של השרים שנזכרה בפסוק הקודם, והם מייללים על ׳אדרתם׳ שנוטל מהם, אך שאגת כפיר היא שאגת שמחה וגבורה, והכוונה לשאגת הגויים הבאים לשדוד. אך רש״י פירש ששאגה זו היא בכייה, שהשרים יבכו על ששודד גאון ירדן.

2. שדידת בית המקדש שהוא ׳גאון הירדן׳ גורם ליללת רועי ישראל מצער, ולשאגת שמחה של הגויים השודדים.

יללת – הלמ״ד בשוא לבדו כמנהג ומ״ש המכלל יופי הוא העתק מהמכלול דף צ״ד ועיין מ״ש בשופטים ז׳ על המלקקים.

אדרתם – חזקה ומעוזם והוא מלשון אדיר.

כפירים – כן יקראו האריות הקטנים.

גאון – ענין גבהות ורוממות ור״ל ככר המעולה הסמוך לירדן.

קול יללת הרועים – ר״ל הנה ישמע קול יללת הרועים על כי שדדה מעוזם הם אילני היער שהיו חסים בצלם ר״ל מנהיגי העם ילילו כי נאבדו קהל עדתם אנשי זרועם.

קול שאגת כפירים – ר״ל הנה ישמע קול שאגת הכפירים כי שדד ונשחת גאון הירדן הוא מקום מרבץ האריות כמ״ש כארי׳ יעלה מגאון הירדן (ירמיהו מ״ט:י״ט) ר״ל בני המלכים יילילו כי נחרבו ארמנותיהם.

קול – אח״כ נשמע קול יללת הרועים שהם הסנהדרין, כי שודדה אדרתם ותפארתם, וקול שאגת כפירים שהם הפריצים הגבורים שעמדו אז ועשו חיל והם נפלו לבסוף, כי שודד גאון הירדן שהוא מקום האריות, והוא משל אל כבישת כל ערי מבצר.

קול – נשמע קול יללת הרועים.

אדרתם – עֲלֵה העצים המכסה עליהם ומצילם מחום השמש, כאדרת ומלבוש, ויש להניח גם כן שיוצא מעט מן המשל לנמשל שהרועים הם המלכים, ואדרתם הם אנשי חילם (ברב עם הדרת מלך, משלי י״ד:כ״ח, ואדרת קרוב להדרת) המתפרנסים מכסף המלכים, כעלים המקבלים ליחות מזונם מגזע האילן.

כפירים – גם הוא משל למלכים.

גאון הירדן – יער עצים גבוהים ובו מצאו מחסה אריות, ונמצא אז על שפת הירדן ומראה יפה ונהדר; ותיבות גאון הירדן נמצאו פעמים שלש גם בירמיה (ירמיהו י״ב:ה׳, מ״ט:י״ט, נ׳:מ״ד), ובשלשתן מדבר במחסה אריות.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון