Zekharyah 10 – זכריה י‏ – Mikraot Gedolot

עַל מַלְכַיָא הֲוָה רוּגְזִי וְעַל שִׁלְטוֹנַיָא אֲנָא מַסְעַר עֲלֵיהוֹן חוֹבֵיהוֹן אֲרֵי דָכֵיר יְיָ צְבָאוֹת יַת עַמֵיהּ יַת דְבֵית יְהוּדָה וִישַׁוֵי יַתְהוֹן כְּסוּסֵי תַקִיף דְזִוְתָן בִּקְרָבָא.

על הרעים חרה אפי – על מלכי יון.

ועל העתודים – על שריהם וכן תירגם יונתן ועל מלכיא הוה רוגזי ועל שלטוניא אנא מסער ויונים נמשלו לעתודים והצפיר השעיר מלך יון (דניאל ח׳:כ״א). והרוצה לפרש העיניין שלא במלכי יון יאמר העתודים לשון שרים כמו עורר לך רפאים כל עתודי ארץ (ישעיהו י״ד:ט׳).

כסוס הודו במלחמה – כסוס אשר הודו נכר במלחמה.

My wrath is kindled against the shepherds Against the kings of Greece.

upon the goats Against their princes, and so did Jonathan render it: My wrath was against the kings and upon the rulers I visit. The Greeks were likened to goats in, "And the rough he-goat is the king of Greece" (Dan. 8:21). Whoever wishes to explain the matter [otherwise] (not as referring to the kings of Greece) will say that הָעַתּוּדִים is an expression of princes, as in, "It aroused the giants for you, all the chiefs of the earth" (Yeshayahu 14:9).

as His majestic horse in battle As the horse whose majesty is recognized in battle.

על הרועים חרה אפי – על מלכי אומות העולם עשיתי מהם פרנסים על עמי.

ועל העתודים – אילו השרים שהיו ישראל תחת ידם. עליהם יחר אף י״י כשיפקוד את צאנו.

עדרו – אלו עשרת השבטים.

ואת בית יהודה – אילו שבט יהודה ובנימן.

כסוס הודו במלחמה – זה הודו של סוס שמתגבר במלחמה. כאדם הנלחם כן ילחמו בני ישראל באומות.

על – הפרשה דביקה היא, והרועים – הם מלכי יון שהיו מושלים על ישראל.⁠^א

כסוס – נודע שיראה הודו.

א. כן בכ״י וטיקן 75, מונטיפיורי 34. בכ״י לונדון 24896 חסר: ״על ישראל״.

על הרועים חרה אפי – מלכיהם שריהם כהניהם ונביאיהם שהתעום והביאום לידי עוני.

ועל העתודים – המנגחים, הן האומות.

כי פקד י״י צבאות את עדרו – העני הואיל ואין לו מחזיק ומנהל ומרביץ.

ושם אותם – בבריאות ובכח.

...

על הרועים – מלכי אנטיוכס שלחצו את ישראל לפני יום שקמו בית חשמונאי עליהם ואחר שהמשיל ישראל לצאן המשיל המלכים השולטים לרועים או לעתודים ההולכים לפני הצאן והצאן אחריהם.

אפקד – עונם עליהם.

כי פקד – זכר ענים ולחצם ואמר להושיעם.

את עדרו – לא יניחם ביד הרועים עוד.

ושם אותם כסוס הודו במלחמה – כמו הסוס שיראה כחו וגבורתו במלחמה. שנ׳ עליו וישיש בכח יצא לקראת נשק (איוב ל״ט:כ״א).

על הרעים חרה אפי ועל העתודים – וזה כי כתוב ביוסיפון (יוסיפון פרק ט׳) כי בסוף ימי דריוש בן אחשורוש ואסתר הנזכר בחגי וזכריה, והיו מושלים בעמנו זרבבל ונחמיה וחביריהם, צמח מלכות יון, והיה הראשון אלכסנדר, ונלחם עם דריוש הנזכר עד שנצחו, ומת דריוש זה במלחמה ההיא, ונכרתה החיה השנית לגמרי, ותיכף הלך אלכסנדר וכבש כל הגוים שהיה להם ברית עם דריוש ומלכי מדי וכו׳, ויעל גם ירושלים להכותה תחת אשר היה להם ברית עם דריוש, עד שרצה השם והראה לו פלאות נשגבות עד שבהכנסו בשערי ירושלים ויצא אליו חנניה הכהן הגדול, וימהר אלכסנדר וירד מעל המרכבה וישתחוה לכהן ויבא עמו אל בית המקדש, ויאמר אלכסנדר ברוך אלהי הבית הזה, ויתן זהב לרוב להיכל השם. אחר כך מת אלכסנדר ויחץ מלכותו לארבע ראשים, והיה הראש הגדול המולך בעיר מקדוני עיר הממלכה איש ששמו סליאוקוס, ויבואו אליו פריצי עמנו ופתוהו בחלקות ומלשינות שיבא לירושלים, עד שבא שמה. והשם עשה פליאות שאין כמותם בבואו בהיכל עד שהוכה למות ונשחתו רבים משריו וגדוליו, ובאחרית התודה לשם ולהיכל גם הוא גם אליביאוס. ואחר זה מלך אנטיוכוס הרשע על מוקדון כמו שספרו שם (יוסיפון פרק כ׳), ונצחו אותו עד שעשו היום טוב המכונה חנוכה. ובכלל, כי דעתי הוא שאמרו הנה: על הרועים חרה אפי – חברי זרבבל ונחמיה עדיין בזה הזמן היו חיים, אבל זקנים מאד, ולא ספר יוסיפון שאחד מכל בני המלוכה ומכל אנשי כנסת הגדולה ההם, התעורר בשום דרך עזר, בבא אלכסנדר ואנטיוכוס עליהם רק הכהנים, שאין חקם רק לשבת במקדש, כמו חנניה וחשמונאי ובניו, לכן אמר השם על בני המלוכה ואנשי כנסת הגדולה שחרה אפו עליהם, כי לא באו לעזרת י״י,⁠¹ עד שהשם בעצמו פקד את עמו, כמ״ש: וארא כי אין איש וגו׳ ותושע לו זרעו (ישעיהו נ״ט:ט״ז).

1. השוו ללשון הפסוק בשופטים ה׳:כ״ג.

על הרועים חרה אפי וגומר עד כה אמר ה׳ אלהי רעה את צאן ההרגה: חשב הראב״ע שאמר על הרועים חרה אפו כנגד מלכי יון כי הם היו מושלים בישראל כסוס היודע שיראה הודו, וכן פירש על כן נסעו כמו צאן יענו כי אין רועה על האנשים אשר ברחו מירושלם מפחד היונים ועזבו לבני חשמונאי באומרם כי אין רועה רוצה לומר לישראל שהאל יתברך הסתיר פניו מהם, ושלכן אמר ממנו יתד ממנו פנה כלומר מיושבי ירושלם ירמוז לחשמונאים, וגם רש״י פירש על הרועים על מלכי יון והעתודים על שרי אנטיוכוס שהיו רודים בעם כמו העתודים ההולכים לפני הצאן. ואני כבר פירשתי אמתת פירוש הפסוק הזה שלפי שאמר למעלה שהקוסמים והמנחשים מהאומות יאמרו כי אין רועה להם ולא שר בשמים משיב השם יתברך שכן הוא, האמנם כי פקד ה׳ צבאות את עדרו את בית יהודה ראוי שנדע למה לא זכר את ישראל, והענין הוא שבעבור שאותם אשר באו לפקידה היו ממלכות יהודה ואליהם היה הייעוד הזה שבהטיבם את מעשיהם ימלוך עליהם מלך מבית דוד ויתקבצו הגליות כולם לכן אמר כי פקד ה׳ צבאות את עדרו הידוע שהיא בית יהודה בפקידה הזאת ושם אותם כסוס הודו במלחמה נגד אויביהם.

על הרועים. המולכים [חרה אפי]¹: העתודים. תופשי התורה², וזה כי אמנם פקד ה׳ את עמו³ בימי החשמונאים, וְשָׂם אותם כסוס אשר הודו הוא במלחמה, אף על פי שאין הנצחון אלא מכח רוכבו⁴:

1. היינו המלכים שמלכו בדורות שאחרי החשמונאים, שהם שפנו אל האלילים, וגרמו לישראל להיכנע לפני אויביהם.

2. שגם עליהם חרה אפו של ה׳, ונקראו ׳עתודים׳ שהם שרים, שכן כתב רש״י ׳הרוצה לפרש הענין שלא במלכי גויים, יאמר העתודים לשון שרים׳, ע״ש. מכאן עד סוף הפרק מבאר רבינו טעם חרון אפו של ה׳ על המלכים ותופשי התורה בדורות שאחרי החשמונאים, שאילו היו זוכים לכך היתה נמשכת הצלחתם מן הגאולה שהיתה ע״י החשמונאים, שלא היתה בכוחם, אלא בגלל שהתפללו לה׳, עד הגאולה השלימה, עד שהיו שולטים בכל הגויים, אך כיון שבאשמת המלכים ותופשי התורה לא למדו דורות הבאים ללמוד מן הניסים שנעשו לאבותיהם, לא עלתה זאת בידם, ובפרק י״א מבאר רבינו מה נגרם מכך שלא זכו אז לזה.

3. ׳את עדרו׳, ישראל שהם ׳עמו וצאן מרעיתו׳, זכר את עניים ולחצם, ואמר להושיעם (ראה רד״ק).

4. ניצחון המלחמה אינו בגלל הסוס, אלא בכח וחכמת הרוכב עליו, ומ״מ הודו של הסוס ושבחו הוא בכך שמנצח במלחמה. וכן היה בימי החשמונאים שהתגברו ישראל על יוון והיה הודם בנצחונם, אע״פ שלא היה זה בכוחם כלל, ולא היו אלא כאותו הסוס שהגיבור רוכב עליו, וה׳ עשה את המלחמה על ידם, כמו הרוכב על הסוס. וכן כתב רבינו לעיל (ט יג) ׳כי אמנם אני הוא הנלחם על אויביכם, ודרכתי לי את יהודה ואפרים לקשת וחצים, ועוררתי אותם על יון, ואשים את ישראל כחרב גיבור, גם כי לא בחרבם ינצחו׳, הרי שהיו ישראל כחיצים וכחרב ביד ה׳ הנלחם להם באויביהם, אף שהיתה המלחמה נראית כמלחמה טבעית על ידי לוחמי ישראל. [וראה פירוש רבינו לשיר השירים (א ט-יא) ׳לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי - כמו שקרה לך בהיותך סוסתי בין רכבי פרעה, שנגלית שכינתי עליך כאיש מלחמה וניצחת את כולם׳, הרי המשיל את ישראל לסוס של ה׳ כאשר ה׳ מתגלה עליהם כאיש מלחמה הרוכב עליהם, ובכך מנצחים את אויביהם].

ושם אותם – זהו א׳ מן השנים מלאים וא״ו בתרי עשר.

העתודים – הם הזכרים מן העזים ויאמר על השרים בדרך שאלה.

אפקוד – ענין זכרון.

הודו – ענין הדר ואמצות הלב.

על הרועים – ר״ל עתה בבוא הגאולה חרה אפי על הרועים הם מלכי האומות שהרעו להם.

ועל העתודים – על שרי האומות אזכור עונם לשלם גמול.

כי פקד – כי זכר ה׳ את עדרו הם בית יהודה לנקום נקמתם מיד הבבליים.

כסוס הודו במלחמה – בעת ילחמו ישים ה׳ אותם אמיצי לבב כמו הסוס המראה הודו ויוצא לקראת נשק.

הודו במלחמה – מבואר אצלי כי הדר הוא החיצוני וזה יתראה בהסוס תמיד, (אבל ההוד שהוא הכח הפנימי של הסוס לא יתראה רק בעת מלחמה. כמ״ש (איוב ל״ט) הוד נחרו אימה וכו׳ ישיש לקראת נשק.

על – על כן חרה אפי על הרעים שהם המנהיגים שלהם שהתעו את הצאן, ועל העתודים שהם השרים והעשירים והחזקים אפקוד – כמ״ש (יחזקאל ל״ד) הנני על הרועים וכו׳ הנני שופט בין שה לשה לאילים ולעתודים, כי פקד ה׳ את עדרו – כמש״ש ודרשתי את צאני ובקרתים, ושם אותם כסוס תחת שהיו כצאן נכנעים, יתדמו כסוס שהודו מתראה במלחמה – ששם יראה גבורותיו וכחו, כן יתראה כחם במלחמת גוג ומגוג.

העתודים – אבירי הצאן המתיצבים בפני טורפי נקבותיהם וצאצאיהם (ויתיצב תרגומו ואתעתד); וכאן משל הוא על ראשי העם.

ושם אותם – אמיצי לבב.

הודו – סוס שהוא הוד רוכבו.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון