Zekharyah 1 – זכריה א‏ – Mikraot Gedolot

חֲזֵיתִי בְּלֵילְיָא וְהָא גְבַר רָכִיב עַל סוּסֵי סִמוֹק וְהוּא קָאֵים בֵּין אִילָנַיָא דַהֲדַסַיָא דִי בְּבָבֶל וּבַתְרוֹהִי סוּסְוָן סוּמְקִין קְוָחִין וְחִוְרְיָן.

ראיתי הלילה והנה איש רוכב על סוס אדום והוא עומד בין ההדסים אשר במצולה – א״ר (יוכאי) [יוחנן] מאי ראיתי הלילה בקש הקב״ה להפוך את כל העולם כלו ללילה, כיון שנסתכל בחנניה מישאל ועזריה נתקררה דעתו שנאמר והוא עומד בין ההדסים אשר במצולה, ואין הדסים אלא צדיקים שנאמר ויהי אומן את הדסה, ואין מצולה אלא בבל שנאמר האומר לצולה חרבי, ואחריו סוסים אדומים שרוקים ולבנים, מיד מלאים רוגז נעשים שרוקים, אדומים ואחר כך נעשו לבנים, א״ר פפא ש״מ סוסיא חיורא מעלי לחלמא.

במצלה – היא ברכת מים, וסביבותיה הדסים. (מובא בראב״ע)

ראיתי הלילה וגו׳ – רבותינו פירשו מה שפירשו באגדת חלק, אך אין סדר הפרשה והלשון מתיישב בו.

והנה איש – מלאך.

על סוס אדום – רמז הוא ליפרע מכשדים ממדי ופרס בחרב ובדם כמו שהוא אומר כאן וקצף גדול אני קוצף על הגוים (זכריה א׳:ט״ו).

ואחריו סוסים אדומים וגו׳ – מוכנים לשליחותו של מקום ויש בהם מיני צבעים הרבה ושבח הוא לו.

שרוקים – לא ידעתי מה צבע הוא. ויונתן תרגם: קווחין.

בין ההדסים אשר במצולה – בין אילני דהדסיא דבבל.

I saw tonight Our Sages explained [this phrase as] they explained [it] in the Aggadah of the chapter entitled "Helek" (Sanh. 93a), but the sequence of the chapter and the language do not fit it.

and behold! A man an angel.

on a red horse This is an allusion that He would exact retribution upon the Chaldeans, Media, and Persia with the sword and with blood, as He says: "And I was very wroth with the nations" (verse 15 below).

and after him were red, etc., horses prepared for the mission of the Omnipresent. That there were among them [horses of] many sorts of colors was a [means of] praise for him. black do not know what color this is. Jonathan rendered קְוָחִין.

among the myrtles that were in the pool Among the myrtle trees of Babylon.

ראיתי הלילה והנה איש רוכב על סוס אדום והוא עומד בין ההדסים אשר במצולה^א – אני הייתי רואה במראות הלילה איש רוכב על סוס אדום – כדי ליפרע בדם מבבל.

והיה אותו האיש עומד בין הצדיקים אשר במצולה – זו בבל, כמו: האומר לצולה חרבי (ישעיהו מ״ד:כ״ז). ולכן עומד שם כדי לדבר עימי. ואחרי אותו האיש היו רוכבים אנשים בסוסים אדומים.⁠^ב

שרוקים – פלמש בלעז. והוא עניין שררה שלא היו כל הסוסין דומין, זה אדום וזה לבן וזה שרוק. והוא היה שר על כולן.

א. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104, פריס 162 חסר: ״אדום והוא... במצולה״.

ב. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104, פריס 162 חסר: ״בסוסים אדומים״.

ראיתי – כתוב בתורה: הוא ישלח מלאכו לפניך (בראשית כ״ד:ז׳), ויבאו^א שני המלאכים סדומה (בראשית י״ט:א׳). וכתוב: המלאך הגואל אותי (בראשית מ״ח:ט״ז), וישלח מלאך (במדבר כ׳:ט״ז), הנה אנכי שולח מלאך (שמות כ״ג:כ׳), ומלאך פניו הושיעם (ישעיהו ס״ג:ט׳). ובספר דניאל מפורש: שר יון (דניאל י׳:כ׳) ושר מלכות פרס (דניאל י׳:י״ג), ושר השרים הוא מיכאל (דניאל י״ב:א׳). והנה הכלל: כל מעשה השם הנכבד יד המלאכים הם, שהם עושי דברו. והנה המשל שיבינו בני האדם למלך יושב על כסאו וישלח שלוחיו, מהם רוגלים ומהם רוכבים על סוסים, שיבואו מהרה ויודיעוהו הדברים שהם בממלכתו

וככה זה, והנה איש – מלאך, כמו: והאיש גבריאל (דניאל ט׳:כ״א).

על סוס אדום – ככה ראה, ואין צורך לבקש טעם למה אדום. וככה לא נבקש טעם למה צליל לחם^ב שעורים (שופטים ז׳:י״ג) ולא חטים. והמפרש כי שעורים מדרך סערה, ואדום כמו הדם לשפוך דמים, ואלה כדברי דרש הם. וזה האיש הרוכב הוא שר.

ופירוש במצולה קשה. ויפת אמר כי היא שם מקום, ונפתח הבי״ת כמו וזבח וצלמנע בקרקר (שופטים ח׳:י׳). אף על פי שאין דרך להפתח על שם מקום, כי לא יאמר בציון (ישעיהו ד׳:ג׳), בשמרון (מלכים א ט״ז:כ״ח) כי אם בשוא^ג או בחירק. ור׳ משה הכהן אמר: כי במצולה – בריכת מים וסביבותיה הדסים.

ואחריו סוסים – ואין איש רוכב עליהם. ואלה כדברי יחזקאל ופני שור מהשמאל (יחזקאל א׳:י׳).

ומלת שרוקים – מגזרת שורקה. ואלה הסוסים הם רבים על שני עינים, פירוש גוונים.

א. כן בפסוק. בכ״י לונדון 24896, מונפיורי 34, וטיקן 75: וילכו.

ב. כן בכ״י מונטיפיורי 34, וטיקן 75. בכ״י לונדון 24896 חסרה מלת ״לחם״.

ג. כן בכ״י וטיקן 75. בכ״י מונטיפיורי 34: ״בשווא״. בכ״י לונדון 24896 (חסר ״כי אם״): ״בשבא״.

והנה איש רכב על סוס אדום – לעולם בכל המקרא כלה מראה המלאך ומראה הכבוד מעין המחזה. ולפי שגלות פרס חזקים ובריאים יותר מכל מלכות שאחריהם כמפורש בדניאל (דניאל ח׳:ד׳) הראו לו בה בממשלתה סוסים אדומים. ועיקר שליחת המלאך עליה הוא כמו שמוכיח למטה, לכך גם הוא על סוס אדום. ומלכות יון אחריה שפלה הימנה מאד וחזקה ובריאה ממלכות רומי שאחריה לכך הראו לו בה סוסים שרוקים לא אדומים ממש ולא לבנים ממש אלא לבנים אדמדמים. ומלכות רומי אחריה שפלה מכל שלפניה לכן הראו לו בממשלתה סוסים לבנים, ואע״פ שהיא חזקה כמו שמוכיח בחיה הרביעית ובשאר חזיוני דניאל, לא מעצמה היא חזקה, כי שפלה וצעירה קורא אותה, אלא ע״י אומות אחרות הרבה רבים ועצומים שנתערבו לאמונתה לקחה לה קרנים ולא מכוחה כמו בבל ופרס ויון שבכח עצמן ובזרועם גברו. וכל אחד נשתלח לאומתו כמראה לפי התגבורת שניתן לה. גם יש לומר אדומים שעדיין עון ישראל אדום כשָני כל זמן שלא נבנה הבית, כמו שאמר חגי (חגי ב׳:י״ד) שטמא העם הזה בעיניו.

שרוקים – כשנבנה הבית נתפתח האודם קצת אבל לא נתלבן לגמרי, כי לא ניתן להם גלות יון לצרף וללבן, אבל גלות רומיים ניתן להם לצרף ולברר וללבן, ויצרפו ויתבררו ויתלבנו בו ולא בבת אחת יצאו אלא אחר האדומים שרוקים ואחר השרוקים לבנים.

ראיתי הלילה – מראות זכריה סתומות מאד כמראות דניאל ולא כן מראות שאר הנביאים כי כח הנבואה היתה הולכת ודלה מימי הגולה לפיכך לא בארו את דבריהם ולא הבינו המראות כאשר הם ואמר ראיתי הלילה במראות הלילה ראיתי זאת המראה שראיתי.

איש רוכב על סוס אדום – ומצאנו בדברי רז״ל פי׳ הפסוק כך ראיתי הלילה בקש הקב״ה להפך את כל העולם כולו ללילה והנה איש רוכב ואין איש אלא הקב״ה שנאמר י״י איש מלחמה על סוס אדום בקש הקב״ה להפוך את כל העולם לדם כיון שנסתכל בחנניה מישאל ועזריה מיד נתקררה דעתו שנ׳ והוא עומד בין ההדסים אשר במצולה ואין הדסים אלא צדיקים וכן הוא אומר ויהי אומן את הדסה (אסתר ב׳:ז׳) ואין מצולה אלא בבל שנאמר האומר לצולה חרבי (ישעיהו מ״ד:כ״ז) מיד שחורין נעשו שרוקים ואדומים לבנים שנאמר ואחריו סוסים אדומים שרוקים ולבנים ואחרי זה נפרש במראה מה שנוכל לפרש.

איש – הוא מלאך י״י כמו והאיש גבריאל (דניאל ט׳:כ״א) וכן אמר בסוף הענין מלאך י״י עומד בין ההדסים וראה אותו רוכב על סוס מורה למהירות שליחתו וטעם אדום ושאר הגוונים אפשר שנאמרו לטעם וכתב אדוני אבי ז״ל כי סוס אדום רמז לנבוכדנצר הנקרא רישא דדהבא והזהב הוא אדום פי׳ נבואתו היתה בארבע מלכיות כמו חלום נבוכדנצר (דניאל ב׳:א׳) ומראות דניאל ואף על פי שהסוסים הם היו במשל המלאכים שלוחי האל כמו שכתוב מ״מ רמז הוא לארבע מלכיות ופי׳ איש רוכב כי המלאכים מושלים בתחתונים וכל מעשה האל בארץ על ידם ובאמצעותם ושליחתו היתה לעקור מלכות בבל ואעפ״י שבזמן המראה הזאת כבר נעקרה מלכות בבל נראה לו המראה שלימה כמו שהיתה מפני המלכיות השלש העתידות ובזמן מלכות פרס היתה מראה זאת כמו שאמר בשנת שתים לדריוש.

והוא עומד בין ההדסים אשר במצולה – הם ישראל והמשילם להדסים ר״ל לעצי הדס לפי שיש להם ריח טוב כן ישראל שבבבל יש להם ריח מצות ר״ל עומד ביניהם לעזרם ולהוציאם מהגלות.

במצולה – היא בבל.

ואחריו סוסים אדומים שרוקים ולבנים – שרוקים מין צבע שלא נתברר אצלינו מה הוא וי״א שהיו שרוקים במסרק ואין לו טעם והנה שרוקים במראה הזאת במקום שחורים הנזכר במראה האחרת שהיא ארבע מרכבות.

ויונתן תרגם שרוקים במראה הזאת שחתין נוסחא אחרת קווחין, ואלה הסוסים מן הדומה לא היה עליהם רוכב וזה שהיה רוכב היה שר למלאכים האחרים לפיכך ראה אותו רוכב ואחריו סוסים אדומים אם נפרש סוס אדום על נבוכדנצר נפרש סוסים אדומים על בנו ועל בן בנו והנה הם כנגד המרכבה הראשונה שרוקים ולבנים כאלו אמר ואחריהם שרוקים ואחריהם לבנים והנה לא זכר כנגד המרכבה הרביעית כי לא ראה אותה בזאת המראה בעבור שהיתה רחוקה אף על פי שראה אותה במראות האחרות.

ראיתי הלילה – בני ההמון יחשבו שידיעת העתידות הוא ענין היותר מעולה שהיה לנביאים, וזה לפי שענין ההמון כלו, וכל תשוקותיו אינו רק לדברים הדמיונים, כקיבוץ הממון והשכיבה עם הנשים והאכילה והשתיה, ולכן ינשאו כל קוסם ומנחש וזולת זה מבעלי הכחות המודיעים העתידות ממאורעי הזמן, וחלילה. אבל הדבר היותר מעולה לנפש הנבואית ולמעלה, הוא ידיעת המשכלות באל ובמלאכיו, רוצה לומר חכמת אלהות שקודמת לה חכמת הטבע, ובזה יתרונם על בעלי הנפש העיונית כמו אפלטון ואריסטו וזולתם. אבל בהיותם בהתבודדות הנבואי באלו הענינים מחכמת האלהות, יתאחדו עם השכל הנפרד המכונה השכל הפועל ורוח הקודש ורוח אלהים ורוח י״י, עד שידעו גם מן המאורעים העתידים בעולמנו זה, שהם תחת האפשר, כירידת הגשם, או מחוייבים כעליית השמש, מה שלא יוכלו לדעת חכמי העיון, כי אין התאחדותם עם השכל הפועל בדברים שהם מחכמת הטבע והאלהות, שאינם דברים עתידים רק דברים שוקדים הכרחיים. ויספרו לנו שאחר כך השיגו ענינים מן המאורעים עתידים, והראש בזה יעקב אבינו ממשל הסלם כמ״ש בתורה, ואחר ישעיה בענין המרכבה, במראה המתחיל בשנת מות המלך עזיהו (ישעיהו ו׳:א׳), ואחר יחזקאל במרכבה בתחלת ספרו וגם אחר כך. ולעולם לא נמצא כי במראה אחת יקדים סדורו בעתידות ויסיים במושכלות, אבל בהפך זה כמו שאמרנו, ולפעמים כלו מושכלות ופעמים כלו עתידות. ואולם הוצרכתי להציע זה בכאן בקיצור, וגם כי לא אוכל לפרש בכאן אלו המראות הנכבדות שדבר זה הנביא שהם תחלת: ראיתי הלילה והנה איש רכב על סוס אדם וגו׳, ואחריו מראה שנית באמרו: וישב המלאך הדובר בי וכו׳ (זכריה ד׳:א׳), ויאמר אלי מה אתה ראה וגו׳ והנה מנורת זהב (זכריה ד׳:ב׳). ומצורף לזה קצת פרושו למראה זו, באמרו שבעה אלה עיני י״י וגו׳ (זכריה ד׳:י׳) עד שסיים: העומדים על אדון וגו׳ (זכריה ד׳:י״ד). ואחר זה במראה שלישית באמרו: ואשוב ואשא עיני וגו׳ (זכריה ה׳:א׳), עד שסיים אבן העופרת על פיה. ואחר זה מראה רביעית באמרו: ואראה שתי נשים (זכריה ה׳:ט׳) עד שסיים: על מכנתה (זכריה ה׳:י״א). ואחר זה מראה חמישית באמרו: והנה ארבע מרכבות וגו׳ (זכריה ו׳:א׳), עד שסיים: הניחו את רוחי וגו׳ (זכריה ו׳:ח׳). אלה החמשה מראות הם מודיעות ענינים ופנות גדולות מחכמת הטבע והאלהות, ביותר שלמות ממה שנכתב בספר אריסטו׳ וחביריו, הן שנכיר אנחנו הן שלא נכיר. אבל מה שאכיר לא אכתוב בזה הספר דבר, כי אין זה מכונת זה הספר, אבל במקום אחר אני אכתוב. וגם עוד יש בספר זה שתי מראות שאינם חמורות כל כך: הראשונה אמרו: ואשא את עיני וגו׳ ארבע קרנות (זכריה ב׳:א׳), ויראני ארבע חרשים (זכריה ב׳:ג׳), והשנית ויראני את יהושע וגו׳ (זכריה ג׳:א׳) עד שסיים: הנני מפתח פתחה וגו׳ (זכריה ג׳:ט׳). כי אלו השתי מראות, אף על פי שבהם ענינים מחכמת הטבע והאלהות, הנה נתערבו בם ענינים שהם מאורעות עתידות, ולכן אכתוב באלה פירוש מה לפי הראוי לספרנו זה.

ראיתי הלילה והנה איש רוכב על סוס אדום וגומר עד ויען מלאך ה׳. הנה רבי חנוך אלקוסטנטיני וכן בן כספי וזולתם רצו לפרש נבואות זכריה אך לא פירשו ממנו כי אם מראת המנורה ומראת שתי נשים יוצאות ומראת המרכבות, ואני כבר הודעתיך שבנבואה הזאת בלבד באו עשרה מראות, וגם אותם השלשה אשר פירשו נהגו בפירושם דרך הרב המורה בפירוש מרכבת יחזקאל שהיה הכל רמז לשכלים הנבדלים ולגלגלים ולאותם הידיעות הנכבדות ומי יתן שאלתים, ואם היה הדבר כן למה באו הנבואות ההם מעורבות בין הספורים שזכר הכתוב אם אין ענין להם עמהם. ואני לפרש הכתובים על פשוטם באתי ולא אחוש לדעותיהם בזה שדעת אחרוני המחברים וגם מפרשים כולם הוא שבעבור שהנבואה היתה הולכת ומתמעטת בימי זכריה להסתלקות השכינה וארון ברית ה׳ מירושלם שהוא היה מקור הנבואה והמבוע שממנו היה יוצאת ההכנה לנביאים כולם לקבל נבואותיהם לכן היו דבריו סתומים וחתומים מאד וראה מראותיו מבלי פתרון מה שלא היה כן בנביאים הראשונים, ואינו דעת נכון בעיני לפי שמצאנו חגי זכריה ומלאכי ששלשתם היו בפרק אחד וראינו שחגי ומלאכי היו מדברים בשפה ברורה ובנעימה קדושה ולשון מבואר, וגם זכריה עצמו היו דבריו זכות ומבוארות מאד בשאר הדברים זולת המראות אם בתוכחותיו לעם ואם בייעודי בית שני והגאולה העתידה וזהו ממה שיורה שלא בא העומק במראותיו לחסרון מדרגת נבואתו ולקוצר המשיג כ״א לעומק המושג וקושי הדברים בעצמם, ומפני זה תראה שכל המראות שהגיעו באותו פרק אם ליחזקאל בתחילת נבואתו ואם לנבוכדנצר בחלומו אשר ראה מהצלם ואם לדניאל בנבואותיו בעבור שכולם ראו ממשלת הארבעה מלכיות כמו שבארתי במעין הא׳ מספר מעיני הישועה שחברתי בא בדבריהם עומק רב מפאת עומק הדרוש הזה בעצמו כאלו בכ״מ שהראה הקב״ה לנביאיו ממשלת הד׳ מלכיות פחד קראם ורעדה ענן וערפל סביביו. והנה בנבואה הזאת ראוי לעיין בענינה דברים. ראשונה כמ״ש ראיתי הלילה ואם היה שכבר הגביל וזכר השנה והחדש והיום שבאה בו הנבואה הזאת למה הוסיף להגביל עוד השעות מהיום ומהלילה אשר ניבא בה, וכבר הרגישו חז״ל בספק הזה ואמרו בפרק חלק (סנהדרין צג, א) אמר ר״י ראיתי הלילה ביקש הקב״ה להפוך את העולם כולו ללילה כאלו פירשו שמה שראה הנביא היה הלילה עצמה שהוא רמז לכלייה הנחרצת. גם יש לעיין שנית למה זכר שראה ראשונה איש רוכב על סוס אדום בלשון יחיד ואחר כך זכר השאר סוסים מבלי אנשים ובל׳ רבים. גם יש לעיין שלישית מה ענין והוא עומד בין ההדסים אשר במצולה ובאותו מאמר שזכרתי מפ׳ חלק אמרו ואין הדסים אלא צדיקים שנאמר ויהי אומן את הדסה ואין מצולה אלא בבל שנאמר האומר לצולה חרבי, ואל תתפתה עם מה שזכר הרב המורה שיש בנבואות המשלי ענין נמשל בכללות המשל אבל חלק המשל אין להם ענין לפי שראו ליפות את המשל כי אין הדבר כן ולא בא בנבואת הש״י דבר ללא ענין ודברי שלמה במוסריו אינם כדברי הנביאים שרוח ה׳ דיבר שם.

[מראה האיש העומד בין ההדסים]:

סוס אדום. כענין ׳חטאיכם כשנים׳ (ישעיה א יח)¹: שרוקים. במסרק² של בעלי מדות, ׳לכו נא ונוכחה׳ (שם)³: ולבנים. ׳כשלג ילבינו׳ (שם)⁴: ההדסים. בלתי עושים פרי, לא זכו ללמד⁵: אדומים שרוקים. במסרק תוכחות צדיקי הדורות⁶: לבנים. בתשובה⁷:

1. ׳שָנִים׳ פירושו אדומים כשני תולעת. וסוף הפסוק שם: ׳אם יאדימו כתולע כצמר יהיו׳ (ועיין שבת פו.). ׳וכבר ביאר הנביא שהחטא נמשל לְאָדוֹם באמרו (ישעיה א יח) אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ, ולכן אמרו ז״ל (יומא סז.) שהיו קושרים לשון זהורית על פתחו של היכל, הלבין היו שמחים, לא הלבין היו עצבים׳ (לשון רבינו בבמדבר יט ב). ובכוונות התורה ביאר רבינו את ענין הצבע האדום: ׳כי הפרה באדמימותה תּוֹרֶה על החטא, אשר לפעמים נחשב בעיני ההמון החוטא בו לדבר מאיר [כצבע האדום] ומועיל בחיי שעה, כענין ׳ערב לאיש לחם שקר׳ (משלי כ יז), והוא אמנם אש אוכלה לגוף ולנפש [וגם לזה רומז הצבע האדום שהוא כמראה האש], ובכן דימה הנביא את החטא לשָׁנִי, כאמרו ׳אם יהיו חטאיכם כשנים׳⁠ ⁠׳. הרי שהאיש הרוכב על סוס אדום מרמז לחטאם של ישראל.

2. אבל המפרשים פירש שהוא צבע, והרד״ק כתב ׳ויש אומרים שהיו שרוקים במסרק, ואין לו טעם׳, וכוונתו שלפירוש זה קשה למה ׳סרוקים׳ כתוב בין ׳אדומים׳ ל׳לבנים׳, ששניהם צבעים, אך לפירוש רבינו מובן הסדר, שמתחילה היו אדומים בחטא, וע״י שריקה, שהיא תשובה, הפכו להיות לבנים. ובסנהדרין (צג.) דרשו באופ״א, אך איתא שם ׳מיד מלאים רוגז נעשים שרוקים ואדומים נעשו לבנים׳, והרד״ק כאן העתיק ׳מיד שחורים נעשו שרוקים ואדומים לבנים׳.

3. כלומר, בעלי המידות, שהם הצדיקים, וכמו שיבואר, הם סורקים את המון העם החוטאים שהם אדומים בחטא, ומעוררים אותם לשוב.

4. אע״פ שהיו אדומים כשנים, ע״י השריקה, שהוא ׳לכו נא ונווכחה׳, שהצדיקים מחזירים את ישראל בתשובה, הופכים להיות לבנים.

5. ע״פ דברי רבי יוחנן בפסחים (פז.) ׳זו עילם שזכתה ללמוד ולא זכתה ללמד׳, ובפירושו לבראשית (ו ח) כתב רבינו שהכוונה לדניאל וחבריו, וחבריו הם חנניה מישאל ועזריה כמבואר בסנהדרין (צג.) שהם שנקראו כאן ׳הדסים׳, וכתב שעל זה נאמר ביחזקאל (יד יד) ׳ונח דניאל ואיוב בתוכה חי אני נאום ה׳ אם בן אם בת יצילו׳, לפי ששלושה אלו, כל אחד מהם בדורו, לא זכו ללמד את העם ולהשיבם בתשובה, ולכן זכותם אינה יכולה לעמוד לשאר העם להצילם. והיינו כי ההדסים הם הצדיקים, וכמו שלמדו במגילה (יג.) מפסוק זה, אך מוסיף רבינו שרק אלה הצדיקים שלא זכו ללמד הם שנקראו הדסים, כשם שלהדס אין פרי, וראה בויקרא רבה (ל יב) ׳מה הדס יש בו ריח ואין בו טעם כך ישראל יש בהם שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה׳. [ואף שיש להדס ענבים (סוכה לב:), והם ראויים לאכילה (שם לג:), כפי הנראה אין הדרך לאכול אותם]. וראה פירוש רבינו לשיר השירים (ב יב) עה״פ ׳הניצנים נראו בארץ׳ – ׳משה ואהרן שהיו מוכנים לעשות פרי׳.

6. ׳לכו נא ונווכחה׳ מלשון תוכחה, שהצדיקים מוכיחים את העם לשוב, ובכך סורקים אותם ומנקים אותם מעוונותיהם.

7. שע״י תוכחות צדיקי הדור שנמשלו למסרק שבו בתשובה, והפכו להיות לבנים כשלג. ובסנהדרין (צג.) דרשו על פסוקים אלה: ׳על סוס אדום, ביקש הקדוש ברוך הוא להפוך את העולם כולו לדם, כיון שנסתכל בחנניה מישאל ועזריה נתקררה דעתו, שנאמר והוא עומד בין ההדסים אשר במצולה, ואין הדסים אלא צדיקים וכו׳, ואין מצולה אלא בבל וכו׳, מיד מלאים רוגז נעשים שרוקים ואדומים נעשו לבנים׳. וראה ביאור פרטי המראה לדעת רבינו בביאור לפסוק הבא.

שרקים – במקצת ספרים כ״י מדוייקים וגם בדפוסים קדמונים בשי״ן שמאלית וכן משמע מהשרשים שהביא בתחלה שרש שרק בשי״ן ימנית ואח״כ שרש אחר כולם בשי״ן שמאלית וזה בתוכם וכ״כ הראב״ע שהוא מגזרת שורקה ולזה הסכים בעל מאיר נתיב.

ההדסים – שם אילן המריח.

במצולה – מקום רבוי המים עניינו כמו ותשליכני מצולה (יונה ב׳:ד׳).

שרוקים – מצויירים בצבעים מחולפים ודוגמתו בדרז״ל אשה לא תעביר שרק על פניה (בבלי שבת צ״ה).

הלילה – ר״ל בלילה.

איש – ר״ל מלאך וכן והאיש גבריאל (דניאל ט׳:כ״א).

והוא – האיש הרוכב על הסוס עמד בין אילני הדס העומדים במצולה.

ואחריו – אחר האיש הרוכב עמדו סוסים אדומים וגומר.

שרוקים – מנוקדות בכמה גונים כפי׳ המפרשים.

ראיתי הלילה והנה איש רוכב על סוס אדום – כבר אמרו חז״ל [בפרק הרואה דף נ״ז] הרואה סוס אדום בחלום ברדוף קשה לו בנחת יפה לו, סוס לבן בין ברדוף בין בנחת יפה לו, כי הסוס מורה על המלחמה כמ״ש סוס מוכן ליום מלחמה, ובצד אחר מורה על הגאוה וההתנשאות, ובהיותו אדום שמורה שפיכת דמים וברדוף שמורה שרודף לשפך דם הוא אות הרצח, אבל אם הוא בנחת או שהוא סוס לבן הוא מורה על התנשאות לא על ש״ד, והנה ראה סוסים ואיש רוכב ומלאך, הסוסים הם הגבורים אנשי המלחמה, וראה סוס אדום הוא מציין גבור אחד אשר יצא להלחם על מלך פרס ולתפוס מלכות אחריו, והוא אלכסנדר המוקדני שנצח את דריוש במלחמותיו, והוא אשר ראהו דניאל בדמות צפיר העזים המנגח את האיל, וזכריה ראהו כסוס אדום שמורה על הדם אשר ישפך, והאיש הרוכב עליו הוא שר יון המנהיג אותו בכחו ובגבורתו לעשות חיל, ועז״א ראיתי הלילה כי כל מלך מן הד׳ מלכיות שעמד למשול נדמה כלילה בפ״ע, כי הצרה נמשלה ללילה, ואר״י (בפרק חלק) בקש הקב״ה להפוך העולם כולו ללילה, אבל ראה שהסוס והאיש הרוכב עליו עומד, שזה סימן טוב, ר״ל שיעמד בין ההדסים אשר במצולה ר״ל בין הצדיקים שימצא בדור ההוא במצולת העולם השפל, שם יעמוד הסוס ולא ירדוף לשפך דם, וכן היה שכאשר בא אלכסנדר לירושלים יצא כנגדו שמעון הצדיק ואחיו הכהנים וירד מעל הסוס והשתחוה לו ולא החריב את ירושלים ולא עשה להם רעה, ואחריו אחר הסוס הזה שהאיש רוכב עליו, ר״ל אחר אלכסנדר מוקדון, היו סוסים אדומים שרוקים ולבנים – האדומים מורים על מלחמה, והלבנים מורים על שלום, והשרוקים הם מורכבים מאדום ולבן והוא ממוצע ביניהם, ר״ל ששרי צבאותיו שהם ירשו מלכותו אחריו היו ביניהם אוהבי מלחמה ושופכי דם, ומקצתם היו אוהבי שלום ומנוחה, ומקצתם היו ממוצעים, לפעמים לחמו ולפעמים ישבו בשלום.

במצלה – נכון להניח כי כונתו על בבל הבנויה במקום נמוך.

שרקים – מראה אדום מזהיר, וקרוב לו לא כחל ולא שרק (תלמוד בבלי כתובות י״ז.) שפירשו רש״י צבע המאדים את הפנים, ואולי יש לו יחס רחוק עם שורקת הגפן שמענביה יוציאו יין אדום.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון