ומסביר להם הנביא כי הנה באה לכם הישועה ואתם בשלום, אם תרצו שתהיה לה קיום לזמן מרובה וישועה חזקה, התעסקו בחכמה בדעת ויראת ה׳1, וְהָיָה – ויהיה2 אֱמוּנַת – קיום3 עִתֶּיךָ – זמנך4 חֹסֶן – וחוזק5 יְשׁוּעֹת – ישועתך על ידי6 חָכְמַת – חכמה7 וָדָעַת וְיִרְאַת יְהוָה, כי8 הִיא אוֹצָרוֹ של אדם9:
1. רד״ק, מצודת דוד. כי קיום זמן הצלחתם וחוסן ישועתם היא לא בחרב ובחנית אלא בחכמה ודעת ויראת ה׳ (אברבנאל).
2. רד״ק, מצודת דוד.
3. מצודת ציון.
4. מצודת ציון.
5. רד״ק, מצודת ציון.
6. רד״ק, מצודת דוד.
7. רד״ק, מצודת דוד.
8. רד״ק, מצודת דוד.
9. כי כמו שאוצר האדם הוא מבטחו של אדם ועומד לו בעת צרה כן יראת ה׳, לפיכך תהיו יראי ה׳, והתעסקו בחכמה ודעת אלהים ותינצלו מכל צרה ותהיו בשלום לזמן מרובה (רד״ק, מצודת דוד). רש״י ביאר על דרך הדרש, יהיה לך לחוסן ישועות ולחכמה ודעת מה שתאמין לבוראך ותקיים את העיתים שקבע לך לתרומות ולמעשרות בעת הפרשתן, לקט שכחה ופאה בעיתם ולקיום שמטין ויובלות בעיתם. באופן נוסף ביאר רש״י, מה שהאמנת בהקב״ה בעיתים שעברו עליך וציפית לישועה זה היה לך לחוסן, יראת ה׳ שתירא מלפניו היא אוצר טוב להפתח לך מאיתו על ידה. ומלבי״ם מבאר מה שהאמנתם בה׳ בעיתים הרעים הללו ולא נסוג ליבכם מאמונתו, זה היה לכם חוסן והון חזק של ישועות של חכמת ודעת, ואם תשאלו ולאן תניחו החוסן הזה לאצרו שמה? ומשיב היראה הוא האוצר ששם תאצרו את החכמה והדעת, ר״ל ע״י יראת ה׳ תתקיים החכמה והדעת בידכם. ובמדרש, אמר ריש לקיש מאי דכתיב והיה אמונת עתיך וגו׳? ״אמונת״ זה סדר זרעים, ״עתיך״ זה סדר מועד, ״חוסן״ זה סדר נשים, ״ישועות״ זה סדר נזיקין, ״חכמת״ זה סדר קדשים, ״ודעת״ זה סדר טהרות, ואפילו הכי ״יראת ה׳ היא אוצרו״. ועוד במדרש, רבא אמר ״והיה אמונת עתיך״ בשעה שמכניסין את האדם לדין אומרין לו כלום נשאת ונתת באמונה? קבעת עתים לתורה? עסקת בפריה ורביה? צפית לישועה? פלפלת בחכמה הבנת דבר מתוך דבר? ואפילו הכי, אי איכא (אם יש) יראת ה׳ אין (כן) ואי לא לא, משל לאדם שאמר לשלוחו לך והעלה לי כור חטים לעלייה, הלך והעלה לו, אמר ליה כלום ערבת בהם קב חומטין? אמר ליה לאו, אמר ליה מוטב שלא העלית!... ואמר רבה בר רב הונא כל אדם שיש בו תורה ואין בו יראת שמים דומה לגזבר שנמסרו לו מפתחות הפנימיות, והחיצונות לא נמסרו לו... ועוד, ״יראת ה׳ היא אוצרו״ משל למה הדבר דומה? למלך שהיו לו בנים ועבדים הרבה, ביקש להוכיחן ראה אותן שלא יהיו מקבלין תוכחה וכתב כל דבריו על הנייר ותלאו בחצר החיצונה כאגרת הפתוחה לכל אדם, והכרוז יוצא מלפניו ומכריז ואומר כל מי שיבוא ויקרא את האגרת הזאת יבוא ויטול לחם ומזון מלפני המלך, כך תלמידי חכמים רואים בעולם הזה בדברי תורה, כיון שבא אדם למקרא למשנה ולמד מהן יראת שמים ומעשים טובים הם זנים ומפרנסין ומכלכלים אותו עד שעה שהוא נכנס לבית עולמו, ועליו הוא אומר ״והיה אמונת עתיך וגו׳ ״ (ילקוט שמעוני).